(Jewish National Fund Women for Israel Luncheon (Los Angeles - שבוע ישראלי
Connect with us

קהילה

(Jewish National Fund Women for Israel Luncheon (Los Angeles

Published

on

קהילה

מאמנט LA: מסיבת אהבה למטרה טובה באגורה הילס

Published

on

הכנסות הארוע ליום האהבה יוקדשו למימון טורניר מאמאנט השני בארה״ב שיתקיים בסוף חודש מאי בלוס אנג׳לס, אליו יגיעו שחקניות ישראליות מרחבי ארה״ב וקנדה

אין כמו לציין את יום האהבה יחד עם עוד 200 שחקניות מאמאנט, בני זוגן ועוד זוגות רבים מהקהילה שהגיעו למסיבה המדוברת ביותר בוואלי במוצאי שבת.

באגורה Mejico Grill & Tequila Lounge מסעדת הילס התקשטה בלבבות ורודים על השולחנות, הקור העז לא מנע מהמוזמנים להישאר בבית ומיד עם צאת השבת החלו האורחים למלא את המקום . המסיבת הייתה גם אירוע התרמה שרווחיו יועדו למימון טורניר מאמאנט השני בארה״ב שיתקיים בסוף חודש מאי בלוס אנג׳לס. לטורניר יגיעו שחקניות מכל רחבי ארה״ב וקנדה להפנינג בן שלושה ימים של משחקים ואירועים חברתיים. כדי לכסות את הוצאות טורניר זה, מסיבת יום האהבה יצאה לפועל השחקניות, שנפגשות מדי שבוע באימונים והמשחקים, לא זיהו אחת את השניה לבושות בבגדי ערב, מגונדרות ויפות כל כך… המאמאנטיות והאורחים רקדו למוזיקה הנפלאה שהדי-ג'יי גיל זונזשטיין סיפק בקצב במשך כל הערב. תמר זאנה תרמה תאורת ״פול מון״ באולטרה סגול, שיצרה מראה ייחודי על רחבת הריקודים בצבעים זוהרים ודאגה גם לציורי גוף זרחנים.

שולחן האוכל היה עמוס בכל טוב: סלטים בריאים, טוסטים קינוחים ופירות, שהגיעו ממסעדת Street Cafe By Aroma. האנרגיה במקום היתה מדהימה, ליגת מאמאנט הצליחה שוב לאחד את הקהילה בערב שכל כולו אהבה.

ערב זה לא היה מתקיים ללא רינת בן דויד, המאמנטית המקסימה שהגתה והוציאה את הרעיון לפועל ודאגה לכל פרט קטן בערב. לצידה טרחו ועמלו מאיה בוסיאני, שושי סטריקובסקי, אורלי חסון, הלנה לחמי, גלית פלד ומינהלת מאמאנט LA.

תודה ללינדה קסיאן שצילמה את האירוע בהתנדבות ולכן מאמאנטיות אהובות – תמשיכו להתאמן לתרום והכי חשוב להנות מהמשחק וזיכרו: אמא מביאה משפחה, משפחה בונה קהילה וקהילה יוצרת שינוי!

המשך לקרוא

Featured

איך לצאת מהדיכי

Published

on

לפי ארגון הבריאות העולמי, קיימת עליה של קרוב ל 20% בשיעור הסובלים מדיכאון בעשור האחרון • ד"ר שירלי איילור-אסיף, פסיכולוגית קלינית בעלת קליניקה בסטודיו סיטי, מתמחה בסיבות לתופעה ומספקת טיפול פסיכותראפי אישי, זוגי ומשפחתי למבוגרים ולבני נוער • "אני מתייחסת לדיכאון כ׳שודד׳; הוא גונב את החיים מהאדם ומהקרובים לו ומונע מהאדם לחיות את החיים שיכל לחיות, להיות האדם שיכל להיות" • ראיון חשוף

דיכאון היא אחת ממחלות הנפש הנפוצות ביותר בקרב האוכלוסיה ברחבי העולם. הדיכאון עשוי לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות ושונות בהן: אי שקט ועצבות, תסכול, חוסר מוטיבציה והנאה בחיים, ירידה בחשק המיני, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון. נתונים שפרסם ארגון הבריאות העולמי ב-2018 מצביעים על עליה של קרוב ל 20% בשיעור הסובלים מדיכאון בעשור האחרון; המשמעות היא כי אחד מכל חמישה אנשים בעולם בזמן נתון, מתמודד עם דיכאון.

כדי להבין יותר לעומק מהי תופעת הדיכאון, עד כמה היא מסוכנת ומהם הפתרונות הטובים ביותר להתמודד עם המחלה, ישבתי עם ד״ר שירלי איילור-אסיף פסיכולוגית קלינית שמתמחה בנושאי התמכרויות, דחיינות/מוטיבציה וזוגיות. לד״ר איילור-אסיף קלינקה פרטית משגשגת בסטודיו סיטי, ובקרוב גם בקלבאסס, בה היא מספקת טיפול פסיכותראפי אישי, זוגי ומשפחתי למבוגרים ולבני נוער. שוחחנו בין היתר על הסימנים והסימפטומים של הדיכאון, מה השלכותיו במקרה שהוא אינו מטופל, מי נוטה יותר לדיכאון, נשים או גברים ובאקורד אופטימי – מדוע ישראלים מדוכאים פחות.

ד״ר שירלי איילור-אסיף (45) עברה להתגורר בארצות הברית לפני כ-17 שנים. היא גדלה בסביון, שירתה כקצינת מבצעים בחיל האוויר, נשואה + 3 ילדים. את לימודי התואר הראשון והשני עשתה באוניברסיטת חיפה ותל אביב. בהמשך עברה לארצות הברית כאן המשיכה ללימודי מסלול ישיר לדוקטורט בפסיכולוגיה קלינית ב- CSPP) California School For Professional Psychology בלוס אנג׳לס. את עבודת הדוקטורט שלה כתבה על דחיינות ומוטיבציה, את הפוסט-דוקטורט שלה עשתה בבית חולים פסיכיאטרי בטרזאנה, שם התאהבה בתחום ההתמכרויות.

שירלי: ״אפשר לקרוא לדיכאון וחרדה 'הלחם והחמאה' של הטיפול הפסיכולוגי, היות ואלו הן הפרעות נפוצות ביותר שכמעט כל פסיכולוג עוסק בהן באופן זה או אחר.

הסבירות של אדם ללקות בדיכאון כלשהו במהלך חייו היא גבוהה יחסית לסבירות ללקות במחלות נפש אחרות. לדיכאון אני מתייחסת כ ׳שודד׳ מפני שהוא למעשה גונב את החיים מהאדם ומהקרובים לו. הדיכאון מונע מהאדם לחיות את החיים שיכל לחיות ומונע ממנו ולהיות האדם שיכל להיות, אלמלא היה מדוכא. באופן מפתיע, ובניגוד להפרעות נפש אחרות, התרבות שלנו מגלה גישה סלחנית ביותר כלפי הדיכאון. לעיתים נראה מעין 'רומנטיזציה' של הדיכאון הרואה במדוכא אדם מעמיק, המודע לסבל הקיומי.

"דוגמה נוספת היא גברים המתאהבים בנשים הלוקות בדיכאון לא מאובחן, אותו הם מפרשים כמין פאסיביות עדינה או 'נשיות'. הם לא מבינים שהפאסיביות הזו היא למעשה סימפטום של דיכאון קליני".

מהו למעשה דיכאון?

״מחקרים ועבודה קלינית מגלים לנו כי בבסיס הדיכאון ישנו משולש העומד על שלושה קודקודים המכילים עיוות מחשבתי: אני, העולם והעתיד. קודקוד האני- כאן העיוות יבוא לידי ביטוי באמונה כי אני לא טוב, אני פגום, חסר לי משהו שלאחרים יש, אני לא יכול, אני לא אצליח וכדומה. קודקוד העולם – האמונה המעוותת היא כי העולם הוא רע ומתסכל, אנשים הם רעים, לא יעזרו לי, אין הזדמנויות, אין מזל וכו׳. קודקוד העתיד – כאן העיוות מתבטא באמונה כי אני פגום, העולם רע וככה זה ישאר תמיד, העתיד אינו נושא בחובו הבטחה לשינוי, אין סיכוי או יכולת לשנות את המציאות השלילית הקיימת.

"כשאנו מבינים את המשולש הזה נוכל לקעקע את העיוותים המחשבתיים, הקוגניטיביים. מספיק שנתקן קודקוד אחד מתוך השלושה, כדי לשבור את מעגל הדיכאון. לדוגמה, אם אני מאמינה כי העולם הוא רע, והעתיד לא ישנה זאת, אבל אני מאמינה שאני יכולה לשנות ולפתח את עצמי, אז יש כאן תקווה. אם אני מאמינה שאני פגומה ותמיד אשאר כך, אבל בעולם יש אנשים טובים, ויש הזדמנויות, אז שוב מצאתי קרן אור. אם אני מאמינה שאני פגומה והעולם רע, אבל בעתיד זה יכול להשתנות, להשתפר, להיות טוב יותר; אז גם כאן שברתי את משולש הדיכאון ותיקנתי את העיוות המחשבתי ההרסני כל כך".

כיצד את מטפלת בלקוחות שסובלים מדיכאון?

״הדבר הראשון שאני עושה בטיפול הוא להפריד בין האדם לבין הפאתולוגיה, כלומר הדיכאון. אני זה לא הדיכאון, זה משהו חיצוני ונפרד, והזהות שלי אינה כוללת בתוכה את הדיכאון או המחלה. פעמים רבות אנו מפרשים תכונות שונות כאישיותו של אותו אדם, אבל הן בעצם פרזנטציה של דיכאון. אדם יאמר 'אני פסימיסט, הססן, עצל, מזניח את עצמי ואת ענייניי' כאילו זוהי הזהות והאישיות שלו, אבל זוהי בעצם הפרזנטציה הדיכאונית. יש אנשים שחיים עם דיסטימיה, שזהו סוג של דיכאון קל, והם מעבירים חיים שלמים כך, מבלי לדעת כלל שהם למעשה לוקים בדיכאון קל. דוגמא לסיפטומים של דיכאון הם הפרעות בדפוסי שינה ותיאבון, חוסר אנרגיה ועייפות, עצב ובכי, או פרזנטציה כועסת, שנפוצה בעיקר אצל מתבגרים. אנהדוניה- שהיא אובדן היכולת להנות מדברים מהם נהנו בעבר כמו: ספורט, חברויות, תחביבים, סקס ועוד. אנשים שלוקים בדיכאון מפסיקים להנות מהדברים הללו ובאופן טבעי מגלים פחות רצון לקחת חלק בהם.

"סימפטומים נוספים הם חוסר מוטיבציה, הססנות, קשיים בריכוז, קושי בקבלת החלטות, הזנחה עצמית, תחושת חוסר אונים, ופסימיות או חוסר תקווה, וזוהי רק רשימה חלקית! כל אלו הם סיפטומים של דיכאון ולא תכונות אופי.

"במהלך לימודיי בארץ השתתפתי במחקר שעסק ב'הטיית המעל לממוצע'. מסתבר שכולנו תופסים את עצמנו קצת יותר טובים, קצת יותר יפים, קצת יותר מצליחים ממה שאנחנו באמת. זוהי ההטייה, אנחנו תופסים את עצמנו כיותר מהאדם ה'ממוצע'. לאנשים דיכאונים אין את ׳הטיית המעל לממוצע׳ ובאופן פרדוקסלי, דווקא להם יש תפיסה מדוייקת יותר של המציאות; מפני שהמציאות היא הרבה יותר שרירותית, קשה ולא מוסברת. מה שמעניין הוא שעל מנת להיות שפויים אנחנו זקוקים להטייה הזו. כלומר כדי שלא נהיה מדוכאים אנחנו צריכים לחיות עם הטייה של מעל הממוצע. בחשיבה נורמלית ולא דיכאונית אני אקנה כרטיס לוטו כי 'יש לי סיכוי לזכות', אפילו שהסתברותית הסבירות לטוס לירח גבוהה יותר מהאפשרות לזכייה. עבור אדם דיכאוני האפשרות הזו כלל לא קיימת.

אדם ששרוי בדיכאון עוסק ב'רומיניישן,' שזו חשיבה מעגלית, שניתן להשוות אותה להעלאת גירה, כלומר חשיבה שלא מובילה לשום מקום. האדם חושב על 'למה זה קורה לי', 'למה אני לא טוב', במקום לעסוק בחשיבה שמניעה אותו לפעולה. הוא כל הזמן בראש של עצמו. החשיבה הנורמלית היא היא לא מעגלית אלא לינארית יותר במהותה, מה שאומר שהאדם מעבד מחשבה וממשיך אותה עד שהוא מגיע לסוג של פיתרון או הבנה, ובמקרה הטוב גם תוביל להחלטה ופעולה.

"אנשים מדוכאים נמצאים בסוג של בידוד מחשבתי, מתבוססים באותם החומרים ללא כל רזולוציה,בלי פתרונות. בטיפול אני עובדת על להוציא אותם משם כדי שיהיו עסוקים בעשייה. מבחינה פזיולוגית, הדיכאון למעשה מכווץ את המוח. דיכאון לא מטופל הנמשך תקופה ארוכה מצמצם את התיפקוד שלנו ובהכרח גם אותנו. אם נעשה MRI לאדם המתמודד עם דיכאון הרבה שנים נוכל לראות מרכזים שהתכווצו. אלו הם אזורים האחראים על פעילות שאתו אדם חדל מלעשות. המוח סכוני; מה שלא נשתמש בו יצטמצם, יקטן".

הפתרון השגור לכך הוא קודם כל תרופתי.

״כפסיכולוגית אני לא רושמת תרופות. זהו תפקיד הפסיכיאטר. יתרה מזו, אני לא מאמינה בתרופות כקו טיפול ראשון, הפסיכותרפיה בהחלט טובה ואפקטיבית מאוד לטיפול בדיכאון. יחד עם זאת, אם אחרי פרק זמן טיפולי מסויים הפציינט לא מגיב לטיפול ומתקשה להתקדם, בשלב זה נתחיל לשקול שימוש בתרופות נוגדות דיכאון (אנטידיפרסנטים). חשוב להבין שטיפול יעיל בדיכאון, תרופתי או אחר, בהחלט ישנה את החיים לטובה, ובמקרים מסויימים אפילו יאפשר איכות חיים שמעולם לא היתה לנו.״

אני מבין שהדיכאון משתנה במדינות ותרבויות שונות ולנו הישראלים יש דווקא יתרונות מסויימים.

״בישראל יש סיטואציה הישרדותית שהיא מאוד נוכחת. בניגוד לכאן, בישראל חיים במדינה מוקפת באויבים וסכנות מיידיות; יש איום קיומי מאוד מודגש. בנוסף החברה הישראלית היא מאוד קולקטיביסטית עם אוריינטציה משפחתית גבוהה. במידה מסויימת התרבות הישראלית מזכירה את התרבות היספנית או האסייאתית כאן בארה"ב. העובדות הללו מאוד מקדמות דברים חיוביים בחיים שלנו: אריכות ימים, שביעות רצון ואושר. אם ננסח זאת באופן גס ופשטני – בגלל שאוייבים רוצים להרוג אותנו אנחנו ניתן קונטרה ונגיד 'אנחנו רוצים לחיות!', אנחנו מעריכים את החיים שיש לנו יותר מאשר במדינות שבהן אין איום קיומי מוחשי. וחיים ללא איום לעיתים יובילו לקהות חושים מסויימת ובמקרה קיצוני לניוון תרבותי, דקדנטיות.

"חשוב להבין שבסופו של דבר אנחנו יצורים חברתיים, אנחנו זקוקים לחיבור עם אנשים אחרים, גם אם זה חיבור שיטחי, הוא עדיין מייצר קירבה. כאן בארצות הברית קשה לעיתים לייצר את הקירבה והחיבור הללו, אנחנו יכולים לגור שנים ליד מישהו מבלי להכיר אותו או לדבר איתו אף פעם. מצב כזה קורה פחות בישראל. השורה התחתונה היא שאנו ניזונים ומופרים ממגע רתי ואנחנו זקוקים לו".

אילו השלכות יש לדיכאון כשהוא לא מטופל?

״דיכאון זה משהו שצריך לטפל בו לא היום אלא אתמול! ההוויה הדיכאונית היא קשה מאוד, נטל אינסופי. אני מרגיש שאני נמצא בתוך בור. אני מביט למעלה, ורואה את האור ואת האנשים הולכים, מתפקדים, אבל אני לא מצליח לעלות למעלה ולצאת מהבור. אדם דיכאוני קם בבוקר ושואל את עצמו 'איך אני הולך לעבור את היום הזה…' פעולות טריוויאליות הן כל כך קשות עבורו שהוא לא מצליח להבין איך היום הזה יסתיים.

כתוצאה מכך, הדיכאון גורם לו בהדרגה לעשות פחות ופחות, עד שאותו אדם מגיע למקום שהוא מצטמצם, ועושה רק את המינימום האפשרי לשרוד את היום יום. אדם דיכאוני לא מתקדם בעבודה, לא בלימודים וגם לא במערכות יחסים. הוא עושה את המעט ביותר שאפשר. פעמים רבות מצב זה מוביל למשברים בהם מאבדים מערכות יחסים, חברויות או מקומות עבודה. לעיתים אפיזודה דיכאונית תתרפא באופן עצמוני, ספונטני. אבל בהדרגה האפיזודות הבאות תופענה מטריגר חלש יותר, תהיינה הרבה יותר קשות ומתנגדות לטיפול ובהתאמה תהיינה יותר ויותר ארוכות. אתה יכול לתאר לעצמך את הנזק המצטבר. בשנים שאנשים אחרים בונים את חייהם ומתקדמים, האדם הדיכאוני צועד אחורה, הוא לא מתקדם. במקרים מסויימים אם נתעלם ממנו ונזניח, הדיכאון יכול להפוך למג׳ורי ולפעמים אפילו לסופני (אובדנות). אנשים רבים לא מבינים שדיכאון הוא למעשה מחלה פרוגרסיבית. היא כל הזמן מתקדמת והשינויים במוח הם אחת העדויות היותר משמעותיות לכך".

נשים יותר דכאוניות מגברים?

״חד משמעית כן. לנשים יש גם יותר שינויים שמובילים לדכאון: כמו דיכאון אחרי לידה, שינוי של הגוף והחיים בכלל בהריון, הורמוני ייצור החלב במידה מסויימת מקדמים דיכאון, מורידים מוטיבציה- באופן זמני המאזן ההורמונלי בגוף האשה יוביל אותה לרצות לשבת בבית, לטפל בתינוק ולא לצאת החוצה ולכבוש את העולם".

אז לסיום מהו הטיפול הנכון בדיכאון?

״אנחנו חיים בחברה שמאוד ממהרת ורוצה את ׳הקוויק פיקס׳. הרבה מטופלים אומרים: ׳יאללה ניקח תרופות, נוגדי דיכאון ונתרפא׳. חשוב לזכור, במידה והחלטת להתחיל בטיפול תרופתי, לנוגדי הדיכאון הללו לוקח פרק זמן של מספר שבועות עד שמרגישים את השפעתם. אנשים לא מעטים מפסיקים את הטיפול כי אין להם אורך נשימה, הם רואים שזה לא עובד מייד, ומוותרים. בנוסף חשוב לזכור שתרופה נוגדת דיכאון לא תרפא דיכאון, היא רק תעלים סיפטומים. בהתאמה – אם יש לי חום ואני אקח אקמול או טיילנול, החום ירד. אבל על מנת להבריא עלי לטפל במה שגרם לחום; לטפל בזיהום, בחיידק או בדלקת. אסור רק להשתיק סימפטומים, וחום הוא סימפטום של הגוף שאומר לך שמשהו לא תקין. יש לציין שעבור אנשים רבים טיפול פסיכותרפי, Talk Therapy, מוביל לתוצאות מצויינות בטיפול בדיכאון.

"עבור חלק מהאנשים זה לא מספיק, וזה כבר תלוי בגורמים נוספים; חומרת הדיכאון, משך הזמן ללא טיפול, נסיבות חיים, גנטיקה וכו'. במידה והחלטנו על טיפול תרופתי, מודל הטיפול הנכון הוא שילוב של תרופה עם פסיכותרפיה. התרופה מורידה את הסמפטומים ונותנת לפסיכולוג חלון עבודה. כעת יש למעשה עם מי לעבוד והפסיכותרפיה מהירה יותר, אפקטיבית ומשמעותית. מכאן ממשיכים לעבודה עצמה. טיפול במשולש הדיכאון, בחינה של אמונות וערכים מול המציאות, שינוי ותיקון של עיוותים מחשבתיים, הכלה, בניית דימוי עצמי חזק ובריא יותר, ולימוד דרכי התמודדות אפקטיביות עם אתגרי החיים. למעשה אנחנו מרחיבים את ארגז הכלים של אותו אדם, כאשר השאיפה היא להגיע למצב בו יש לו משאבים נפשיים, יש לו יכולות ויש לו אמונה בעצמו״.

ליצירת קשר:
ד״ר שירלי איילור אסיף Licensed Clinical Psychologist PSY27157 310-904-5880
Drseylorasif@gmail.com

המשך לקרוא

טוב לדעת

רגע של עברית

Published

on

למה חשוב כל כך לדבר עם הילדים שלנו בשפת האם שלנו? • הקשר בין השפה העברית וזהות יהודית למת"י, לקראת חגיגות העשור להקמתו השבוע

פעילות ומתנדבות מרכז התרבות הישראלי בלוס אנג'לס, בערב הגאלה בשנה שעברה

השפה שבה אנו מדברים מינקותינו ובה אנו משתמשים בחברה הופכת להיות חלק חשוב מאוד מהזהות העצמית שלנו ובהמשך החיים היא הופכת להיות חלק ממגוון הזהויות שלנו בחיים. כלומר, לשפה שבה האדם מדבר בחייו היומיומיים, חשיבות רבה בהגדרת האדם את עצמו בחברה ולשם כך היא חייבת להיות קשורה קשר הדוק לתרבות ולהיסטוריה של עם מסוים במקום מסוים.

השפה העברית בתפוצות נחשבת "שפה זרה" אצל הילד כי היא אינה נמצאת בשימוש שוטף וטבעי בסביבה החיצונית של הילד כמו למשל בית ספר, והיא מזוהה עם השתייכותו הקבוצתית היהודית. לכן המטרה החשובה ביותר בהוראת העברית בתפוצות היא לקחת את לשון הדיבור לסיוע בטיפוח מורשת תרבותית, ביצירת תחושת השתייכות לתרבות שהעברית ייחודית לה ובחיזוק הקשר עם ישראל.

העברית לא נוצרה יש מאין, אלא היא מחוברת ליהדות מעצם התהוותה. למשל, ימות השבוע נקראים על שמם של ששת ימי בריאת העולם, ואילו יום שבת הינו יום המנוחה לעם היהודי בארץ ישראל ובעולם כולו. העברית שלנו היא שפת התרבות בעצם השימוש שלנו בביטויים שמהם היא מורכבת, ובחלקה הגדול מהתנ"ך.

דוגמה נוספת היא המושג "עולה" שאותה אנו מכירים במדינת ישראל והיא מגדירה את היהודים החדשים שמגיעים להתיישב בה. כבר בספר בראשית, בסיפורי האבות, כנען היא הארץ שאליה עולים, ומצרים היא הארץ שאליה יורדים, לכן כשאנחנו משתמשים במילה "עולה" אנו כבר יודעים מה המשמעות שלה בתרבות היהודית ויכולים בהחלט לומר ש"העולים" מבקשים להיות חלק מהחברה הכללית בארץ ישראל.

ידיעתנו הטבעית את השפה אין פירושה שאיננו צריכים ללמוד אותה. לימוד הבוחן את מקורותיה, את ערכיה, את חזונה יוצר זיקה בינינו לבין התרבות שממנה צמחנו. אלא פשוט לדבר אותה, וכמה שיותר. וזה רבותיי, מה שילדיכם צריכים לשמוע והרבה.

הלשון העברית העתיקה-חדשה בעל-פה ובכתב, מכוננת זהות לאומית, תודעה היסטורית, גורל משותף ורצף רב-משמעות של קהילת זיכרון בעלת היסטוריה מבורכת ולא פשוטה המתנגנת בשפה עתיקה מאוד. השפה יוצרת בהכרח קשרים בין העבר להווה, בין חזון למציאות, בין אפשרות להגשמה ציונית להתבדלות מכל העמים ויוצרת בהכרח מערכת אחת גדולה שבה מתקיימים זה לצד זה תרבות, דת, לשון קודש וחול מהתעוררות הציונות ועד היום.

השפה העברית, המבטאת נאמנה את המתיחות בינינו, היהודים, לבין הקהילות הלא יהודיות בארץ ובעולם, היא המכנה המשותף היחיד בין כלל היהודים תושבי הארץ ואחיהם הישראלים בתפוצות. בעצם, אין כל הבדל מאיזו יבשת באו הוריו וסביו של תושב הארץ הדובר עברית, או לאיזה מחנה פוליטי, עדתי, דתי, לאומי, אזרחי, מוסרי או חברתי אדם משתייך. גם אין הבדל היכן חי האדם בעולם, כי בעצם, לגבי הרוב המכריע של היהודים, שפת התקשורת התרבותית הראשונה במעלה, שפת הזיכרון המשותף ושפת התודעה ההיסטורית והלאומית הבלעדית, בדומה ללשון הדיבור העיקרית, המאפשרת תפקוד במגוון רחב של נסיבות חברתיות, לשפת חינוך הילדים הבלעדית, ולשון הכתיבה העיקרית, היא עברית.

העברית נתפסת כלשון היהודים היחידה שאיחדה את כל העם לאורך כל דורותיו, והיא לכן בבואה היסטורית של חיי העם, הביטוי היותר עמוק של עצמיות העם וסמל אחדותה של האומה המקשר בין העבר והעתיד. על כן, על מנת ליצור קשר זה בקרב תושבי ובעיקר ילדי הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, הוקם מרכז תרבות ישראלי שפועל מזה כ-10 שנים.

מת"י חוגג עשור ואתם מוזמנים

מת”י הוא ארגון ללא מטרות רווח שהוקם ומתופעל ע”י קבוצת מתנדבות בעיר ובוואלי. ההתחלה הייתה צנועה עם הרבה התלהבות ועשר שנים מאוחר יותר, ההתלהבות נשארה, הניסיון עושה את שלו וכיום, זהו ארגון חזק שפעילותיו נוגעות בכל הגילאים: משיעורים לנשים בהריון ותינוקות, הצגות לילדים ומבוגרים, הקרנות סרטים וחוגים שבועיים למועדונים פעילים לגילאי הזהב.

מת”י מציע פעילויות לגילאים שונים עם תכנים שונים בשני סניפים, דבר המאפשר לקהילה הישראלית מגוון רחב יותר של פעילויות באזורים שונים בעיר ובוואלי. מטרת מת”י היא חיזוק את הקשר בין הישראלים ליהודים אמריקאים ולישראל דרך אירועי תרבות וחוגים ולדאוג כי ילדי הדור השני של הישראלים בעיר, יגדל על ערכי השפה העברית והתרבות היהודית והישראלית. הארגון מתופעל ע”י 14 מתנדבות שמקדישות את זמנן לקהילה על ידי ניהול ופיתוח המרכז בהתנדבות מלאה ובאהבה גדולה. התוכניות שמת"י מפעיל במרכזיו בעיר ובוואלי הן רבות ומגוונות: קבלת שבת קהילתית; נטיעות לט"ו בשבט; הצגות תיאטרון בעברית; פעילויות לגיל הזהב; ערבי שירה בציבור; הקרנת סרטים דוקומנטריים ישראליים, ועוד.

במוצאי שבת 26/1 יתקיים אירוע לרגל חגיגות העשור למת"י אשר יהיה מורכב מאמנים ישראליים מקומיים ואחת, סיגל כהנא סטנדאפיסטית ללא גבולות. הערב יכלול ציירים, פסלים, זמרות, נגניות מיתר, שחקנית תיאטרון פלייבק וגם תערוכה לכבוד 70 שנה לישראל שהגיעה הישר ממוזיאון "בית התפוצות". אז בואו לחגוג אתנו ב"נגיעות של תרבות" בעברית ורק בעברית, בסיני טמפל!

דיקלה גולסה – חליווה היא מורה לעברית ומתנדבת במרכז מת"י בלוס אנג'לס

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות