Connect with us

Featured

IAC איתנים מציגים: האקתון 2018

תוכנית המנהיגות והיזמות לבני נוער הביאה השנה ללוס אנג׳לס 180 משתתפים, כולל קבוצה גדולה מישראל • המראות והקולות

מאת: דסטין ביטון צילומים: לינדה קסיאן

 

כ-180 בני נוער, 20 אנשי צוות, 15 מנטורים ו 3 שופטים נדרשים על מנת לקיים האקתון בני נוער מעורר השראה; וכך ״איתנים״, תוכנית מנהיגות ויזמות לבני נוער שמפעיל ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית IAC ערכה את ההאקתון-קיץ השנתי שלה. זו השנה השלישית בה ההאקתון מתקיים, עם גידול משמעותי במספר המשתתפים בו. בני הנוער הגיעו מכל קצוות ארה״ב: ניו יורק, וושינגטון, שיקגו, ניו ג׳רזי, בוסטון, לאס וגאס, לוס אנג׳לס ועוד.

נושא ההאקתון השנה: סוגיות חינוכיות הקשורות לעולם התיירות הישראלי. הנושא נועד לתת מענה לגורמים עוינים עבור ישראל ועידוד תיירות נכנסת, לימוד העברית וההיסטוריה היהודית-ישראלית. במהלך השבוע נוצר אקו-סיסטם חדשני סביב האתגר והמשימה. בני הנוער למדו לעבוד בשיתוף פעולה עם חבריהם, ניהול משא ומתן על הפתרונות, חוו אתגרים בעבודה משותפת – וצלחו אותם.

הם למדו להכיר את עצמם טוב יותר, מה הם אזורי הנוחות שלהם וכיצד לצאת מהם, לאתגר את עצמם כמנהיגים ולגלות איזה סוג מנהיגים הם רוצים להיות. הם רכשו כלים חדשים והעמיקו כישורים קיימים. המשתתפים נפגשו עם מנטורים מכל רחבי היבשת – בכירים בקהילה הישראלית- יהודית אמריקאית מתעשיית ההייטק, היזמות העסקית, חינוך דיגיטלי ועוד. המפגש הבלתי אמצעי עם המנטורים אפשר לבני הנוער לשאול שאלות, להתייעץ וללמוד מדמויות לחיקוי.

הסמינר עסק בישראל, בתרבות היהודית, ובמציאת פתרון טכנולוגי עבור עידוד התיירות הנכנסת לישראל, בשיתוף עם חברת אל -על. השנה הצטרפו לתוכנית קבוצת ״חינוך לפסגות״ פרויקט המחזק ומלווה בני נוער מהפריפרייה בישראל, כאשר אירוע השיא היה יציאת המשלחת הישראלית ללוס אנג׳לס והשתתפותם בהאקתון 2018. עבור רוב בני הנוער זוהי גם הפעם הראשונה בארה״ב ולחלקם הפעם הראשונה שעלו על מטוס בחייהם. ״היכולת שלנו להגיע למפגש אישי עם בני נוער בגילנו יהודים- אמריקאים/ישראלים-אמריקאים הוא מרתק. חצינו חצי עולם בשביל להיות פה וזאת חוויה שניקח איתנו לכל החיים״, מספרת שליו, חניכה בחינוך לפסגות.

במהלך ששת ימי ההאקתון, המנהיגים הצעירים עבדו ושיתפו פעולה בצוותים על פי משימות והתמחויות שונות כגון: מחקר, ניהול פרוייקטים, עיצוב מוצר, בניית אפליקציות יצירת חווית משתמש, צוותי ייצור, תוכן, עיצוב גרפי, וידאו, מיתוג ושיווק, איפיון צרכים של קהל היעד ועוד. ההאקתון נחתם ב״דמו דיי״ שאליו הוזמנו משפחות החניכים והקהילה כולה. הארוע כלל מרתון הצגת הפתרונות באירוע החגיגי, אשר איפשר לבני הנוער בין היתר להתנסות בעמידה מול קהל, הצגת מיזם בפני קהל משקיעים ובעליי ענין, וכמובן – קבלת משוב.

אורית מינצר, מנהלת התוכניות של ה-IAC אמרה בסיום: ״מאוד מרגש לפגוש את המנהיגים הצעירים של הקהילה הרחבה שלנו. העובדה שכבר עכשיו הם מתמודדים עם שאלות ואתגרים אמיתיים הניצבים בפנינו כקהילה ונותנים להם פתרונות, מעמידה אותם בעמדת מפתח להוביל ולהיות חלק משמעותי מהתפתחות וחיזוק הקהילה שלנו. הבורד של ה-IAC והמנכ״ל שהם ניקולט שמים דגש משמעותי על הדור הבא ומעניקים להם כלים והזדמנויות לפתח את כישורי המנהיגות שלהם ולהיות חלק משמעותי בבניית הקהילה של כולנו. תוכנית איתנים משמשת מרחב יוצא דופן למימוש ההזדמנויות האלו״.

ההאקתון הוא חלק מסיפור הרבה יותר גדול תוכנית IAC איתנים שהושקה לפני שנתיים וחצי עם 7 קבוצות במרכזי קהילות שונים ברחבי ארצות הברית, ומאז גדלה ל-16 קבוצות, מציעה לנוער הישראלי – אמריקאי והיהודי – אמריקאי לחבוש את כובע היזמים, להתחבר לתכנים וחדשנות ישראלית ולהתנסות דרך למידה חוויתית מעוררת סקרנות וחקירה מבוססת פרוייקטים.

״המטרות שעמדו לנגד עיניינו היו להנגיש לשתי הקבוצות את הצד האטרקטיבי, החדשני הישראלי כמו גם ערכים יהודיים רלוונטיים, לחבר את הנוער הישראלי – אמריקאי והיהודי – אמריקאי, ולטפח שכבה של מנהיגי קהילות צעירים תוך העלאת המודעות למעורבות ויזמות קהילתית״ מסביר שוהם ניקולט, מנכ״ל וממייסדי ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית (IAC) ויוזם התוכנית.

Featured

ככה הכי טוב ללמוד, מניסיון ולא בקולג'

Published

on

יאנה סוזן מנהלת יחד עם בעלה חברת טלמרקטינג שמתמחה באיתור ושיווק לידים לחברות קונסטרקשן ישראליות בדרום קליפורניה מי היה מאמין שבעברה הלא כל כך רחוק הייתה רקדנית פופולרית בכרמיאל, דוגמנית מצליחה בחברת יולי' וסטודנטית בקנדה? עכשיו מה שמעניין אותה זה הרחבת המשפחה והיא מחפשת בנרות מחליפה

סיפור החיים של יאנה סוזן מתחיל בכרמיאל. היא הגיעה מרוסיה לעיר הגלילית בגיל חמש. שנתיים היא הייתה בהלם, לא הוציאה מילה מהפה. שם היא הייתה בכלל יאנה יברגילבסקי. ההורים באו מסאמרה שברוסיה. הילדה-יפה-כרמיאל יושבת עכשיו מולי ומדהימה את העוברים ושבים בבית הקפה בוואלי. יאנה היפהפייה מחזיקה את בלה הכלבה על ברכיה ומלטפת אותה בחיבה רבה. לפניכן היה גם כלב אבל הוא נשאר אצל החבר לשעבר. היום יאנה נשואה טרייה עם שם משפחה חדש: סוזן.

בכרמיאל היו לה חיים טובים, משפחה נהדרת וקריירת ריקודים מצליחה. "בגיל שבע, בכיתה גימל, יצאתי מהבועה הרוסית והתחלתי לרקוד וזה מה ששינה את הכול ועשה לי טוב בחיים, "היא נזכרת ופוצחת במונולוג, הייתי רוקדת הרבה ריקודים סלונים ורוסיים.

אחר כך גילו אותי בסוכנות 'יולי' ובגיל אחת עשרה כבר הייתי דוגמנית מבוקשת. הופעתי בערוץ הילדים והפכתי לכוכבת ילדים בכרמיאל. נהייתי מאוד מקובלת פופולרית.

גם אחי נהיה מפורסם בזכות עצמו. היה אלוף ישראל בהאבקות. לא הייתי מלכת הכיתה אבל צילמו אותי לכל מיני עיתונים. אני חושבת שהתבגרתי מהר מאוד.

מגיל ארבע עשרה היינו כבר על המזוודות. ההורים הגישו ניירות והחליטו להגר לקנדה. שלוש שנים לאחר מכן הצליחו לקבל ויזת עבודה ואני יחד עם כל המשפחה עברנו לקנדה. לפני שעזבנו פתחתי עסק חדש עם החבר שלי. היינו מופיעים באירועים גדולים, עשרים וחמישה רקדנים ולפעמים רקדנו בבת אחת בכמה חתונות, כמו שאומרים. בתור נערה עשיתי כסף מאוד טוב. זה היה מאוד מהנה, אני אוהבת ריקוד, אני מאוד מאורגנת וקפדנית".

המעבר לקנדה: קשיי התאקלמות

בגיל 17 אני נאלצת להתאקלם שוב. לא רציתי לעבור לקנדה. אך זה לא היה תלוי בי. בקנדה היו לנו חברים טובים שעזרו לנו להתאקלם. בגלל האנגלית חזרתי כיתה והייתי גדולה ובוגרת מכל הילדים בכיתה. היה לי מוזר אבל התגברתי. הספקתי לחבוש שנה ספסל בקולג', אלא שרציתי לעבור ללוס אנג'לס. אחרי שגרתי חמש שנים בקנדה קיבלתי דרכון אמריקאי".

"הגעתי ללוס אנג'לס, עבדתי בכל מיני משרות. היה לי ניסיון לא טוב עם ישראלים בעבודה במיוחד בחברות קונסטרקשן. פוטרתי בכמה מקומות שלא באשמתי. היו לי כל מיני הצעות רומנטיות, אבל תמיד עמדתי על שלי ושמרתי מרחק. השתלבתי חברתית מהר מאוד ותמיד גרתי בוואלי.

"הייתה לי קבוצה של חברים מישראל. כבר התחלתי לחשוב על עסק משלי. בשנת 2008 ניסיתי להביא את ההורים אבל הם כבר השתקעו בקנדה ונשארו שם. אחי הצטרף אלי לא מזמן.

"לפני ארבע שנים הכרתי את בעלי, יניב סוזן, עבדנו יחד ב'קונסטרקשן'. הוא היה בעל החברה ואני עבדתי במשרד. אחרי שנה עזבנו ביחד את החברה. מכל חברות הבניה שעבדתי שם למדתי את המקצוע על בוריו. למדתי על ניהול משרד, על 'לידים', טלמרקטינג, הנהלת חשבונות, ניהול צוותים ועל כל תרגילי המכירות של הישראלים לא כולם כאלה אבל הרבה מנצלים את המצבים ואת המצוקה והלחץ'). הייתי למעשה מוכנה לשלב הבא. ככה הכי טוב ללמוד, מניסיון ולא בקולג'.

"יניב למעשה היה הבוס שלי והיה גם שותף. שנינו עזבנו יחד והתחלנו לצאת. ב2016 הציעו ליניב לחזור ארצה ולהיכנס לשותפות עם חבר שחשבנו שהיה ובתחום הפיננסים. תוך עשרה חודשים הבנו שהעסק לא כל כך כשר. אמרתי ליניב שאנחנו עוזבים את העסק מיד וחוזרים ללוס אנג'לס.

בחזרה בת"א: מבצעי עוקץ והונאה

"החיים בארץ היו חיים מאוד שונים מאמריקה. ניסיתי להתרגל לתרבות ולחברה אבל היה מאתגר מאוד, ולמרות שעשינו כסף, גרנו במגדלי 'יו' והיו לנו משרדים יפים, הצלחנו לצערי. הלוואי שזה לא היה מצליח כי לא ידענו למה אנחנו נכנסים. היו יותר מידי אירועי עוקץ והונאה וגילינו את זה מאוחר מדי. ברגע שהבנו מכרנו את החלק שלנו לשותף ואמרנו לו שזה לא בשבילינו, שיעשה מה שהוא רוצה, אנחנו בחוץ.

"לפני שנתיים וחצי ארזנו את המזוודות וחזרנו לאל-איי. מיד פתחנו משרד של 'קונסטרקשן', אבל החלטנו לא לעשות את העבודות בפועל אלא שנעשה את השיווק עצמו. אנחנו נביא את העבודות לחברות הבנייה. לפני כמה שנים זה לא היה קיים. היו חברות שבנו אתרים קידמו את המכירות כך.

אין היום הרבה חברות שמביאות לך את העבודה, את ה'לידים'. אנחנו עובדים היום עם חברות בנייה גדולות מאוד. אצלינו בחברה יש חדרי טלמרקטיג שזו מעין טלפוניה ממוחשבת ואנחנו מתקשרים ללקוחות פוטנציאלים שמתקבלים מכל מיני מקורות ורשימות ומציעים אותם לחברות הבניה. התפקיד שלי בחברה הוא למעשה כבעלת העסק לנהל את החשבונות ואת הטלמרקטינג בפועל.

"יש לנו מנהלים באולמות, ויש לנו עשרים וחמישה סוכנים. הם מנהלים את שיחות המכירה הראשוניות בלבד. קשה מאוד למצוא אנשים לעבודה הזאת.

"אני גם אחראית לאיוש המשרות. עובדים אצלנו גם הרבה ישראלים. אנחנו ידועים במוסר העבודה והתשלומים שלנו. אצלנו משלמים תמיד בזמן ובלי שום בעיות. יש לנו בונוסים יפים והעובדים נשארים נאמנים לנו".

"אני ויניב צוות מנצח"

"יש לנו חוקים מאוד ברורים: אנחנו בודקים כל ליד וליד שיהיו לפי הנוהל שלנו ורק אחר כך אנחנו נותנים אישור להעברת הליד לחברת הבניה. העסק די משומן, בהתחלה היו פה ושם 'גליצ'ים' אבל היום הכול הולך חלק.

"אנחנו גם מקפידים לעבוד עם חברות רציניות שאנשי המכירות שלהן יכולים לסגור את החוזים עם הלקוחות הפוטנציאלים. אם החברה לא רצינית או אנשי המכירות לא טובים אנחנו לא עובדים איתם יותר. זה לא כדאי כלכלית וגם לא משתלם מבחינת המוניטין שלנו.

"חברות הבנייה משלמים גם עבור משכורותיהם של עובדי הטלמרקטינג שעובדים מולם. אנחנו מקבלים את תוצאות המכירה של כל ליד, באופן מפורט. אנחנו נותנים לחברות הבניה נתונים מאוד ברורים ועושים הרבה עבודת הכנה לפני שסוכן המכירות פונה ללקוחות.

"בעתיד הקרוב אנחנו מתכננים להקים משפחה ואז נמצא לי מחליף או מחליפה. אני מעדיפה להיות בבית ולגדל ילדים אבל מאוד קשה לי להעביר את העבודה לאחרים. אני מחפשת מישהי שיהיה לה איכפת.

"אני ויניב צוות מנצח. יניב מטפל בכל החבורה של הטלמרקטינג ואני מאחורי הקלעים. אנחנו מצליחים ואין טענות אבל יש תמיד מקום לגדול ולצמוח".

המשך לקרוא

Featured

תמיד הייתי מצחיק; או שצחקו עלי או שצחקו ממני"

Published

on

לראשונה: יאיר ניצני מגיע ב-24 באוגוסט לטמפל עמנואל בבוורלי הילס עם המופע מרים גבה", המבוסס על 8 שנות כתיבה של טור פופולרי בישראל ובלוס אנג'לס ראיון משעשע עם אחד האמנים המצחיקים והמוכשרים בארץ, שעושה לעצמו מסיבת יומולדת גדולה לכבוד גיל 60 • לא להחמיץ

ב-24 באוגוסט ימלאו אולמי טמפל עמנואל בקהל ישראלי אנין טעם ובעל חוש הומור מפותח, שינהר בהמוניו לשמוע ולראות את הקומיקאי הקדוש והנהדר יאיר ניצני. אלא שאני הקדמתי והזדרזתי לפוגשו על גדות גבעתיים בארץ ישראל, בואכה בית קפה טאטי המהולל בצהריים לוהטים. כשזיעה חמה זולגת מפדחתי ומתערבבת עם זיעתו, פותח ניצני צוהר גדול בסיפור חייו.

כשהכל התחיל, היו המון שערות, בשנים הראשונות היו שערות בכל המקומות אצלי. אל תראה אותי ככה היום, אז מבחינה ויזואלית זה היה כמו אצל ג'סטין ביבר", פותח ניצני את הריאיון, ואוחז בציצת ראשי בבדיחותא חברית. "זה קורה לכולנו במוקדם או מאוחר?"

אחר-כך כך הוא לוגם מהאייס קפה וממשיך, "אני גם תמיד הייתי מצחיק; או שצחקו עלי או שצחקו ממני. בילית את רוב היום מחוץ לכיתה, כי המורים לא אהבו את חוש ההומור המפותח שלי.

כבר מהילדות זזנו מעיר לעיר ממדינה למדינה, בתוקף הצורך של ההורים שלי לנדוד ואני אישית הייתי צריך לבלוט בשטח והיות ובלימודים לא הייתה אופציה. ניסיתי להתחבב על החברים החדשים עם מוזיקה וצחוקים. בבית היינו שלושה אחים שכבר אז רבנו על הירושה, עם כסאות, סכינים ומתיחות עם הרבה לצון.

"אני בכלל נולדתי בבאר שבע וגדלתי קצת, כמה סנטימטרים, בחיפה. שם לימדו אותי לנגן על חלילית והייתי הראשון בהיסטוריה שידע להפיק חצאי טונים מהחלילית. כשניגנתי את 'ירושלים של זהב' במסכת יום העצמאות של כיתה ג' המורה הייתה בהלם ושלחה אותי למפקח על המוזיקה שדירבן אותי ללמוד פסנתר. גרנו על הר הכרמל, אני זוכר שעמדתי על המרפסת והבלורית שלי הייתה מתבדרת ברוח השובבה.

"אבל חבל על הזמן של שנינו; אני רוצה לספר לך על המופע החדש שלי, אותו אני עומד להביא לאמריקה בכלל וללוס אנג'לס בפרט.

"בהגיעי לגיל המופלג 60 החלטתי להעלות מופע חדש בשם 'מרים גבה', המבוסס על הספר מאותו שם שהוצאתי לפני ארבע שנים ומבוסס על הטור השבועי שלי ב"ישראל היום" וב'שבוע ישראלי'. במופע אני סוחף את הקהל למסע בעקבות תחנות חיי המקצועיות והאישיות כשאני מנסה בכל הכוח לשלב הומור, סטנד אפ, מוזיקה ומערכונים בהם השתתפתי לאורך הקריירה הארוכה שלי.

"זה לא סטנדאפ שגרתי עם פאנצ'ים, זה עם יותר עומק. אני מתעסק בעוד דברים ומדבר במופע על שירים, על מוזיקה, צוחק בהומור על הפופ הישראלי והיוצרים הישראלים, עוסק במקורות הפופ והזמר העברי והכל בדאחקות. אני גם מזמר מהשירים ששרתי לאורך השנים, בין אם זה עם להקת תיסלם ובין אם אלו שירים ששרתי במסגרת קריירת הסולו שלי כמו 'האשם תמיד', 'שיר המנגל', ושירים שכתבתי כמו 'שירו של שפשף' ששר מאיר בנאי ז"ל.

"המופע משלב גם סרטונים שמוצגים על מסך וכולל גם דברים שעשיתי בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים ואני אפילו מדבר שם על פינת 'העובדים הזרים' שהייתה לי בתוכנית הטלוויזיה 'אחורי החדשות'".

רגע רגע, ספר לי קצת על להקת תיסלם… שם הכל התחיל בשבילך.

"נכון מאוד", מחייך ניצני חיוך נוסטלגי ועיניו מצטעפות ברגש, "בעצם הייתה לי להקה כבר בגיל 16 בשם 'אחוז בננה', אלא שרק אחרי שנפגשתי בגלי צה"ל עם יזהר אשדות ודני בסן והחלטנו להקים את תיסלם. רק אז התחילו לשים עלי וגם זה לתקופה של שלוש שנים – אחר-

כך הלהקה התפרקה, וכל אחד הלך להגשמה עצמית. אז היה נורא חבל, אבל, הקמנו את הלהקה מחדש לפני כמה שנים. "הלהקה נחשבת עד היום לאחת מלהקות הרוק המשפיעות במוזיקה הישראלית. אנחנו יצרנו את הלהיטים "לראות אותה היום", "עוד פגישה", רדיו חזק", "תנו לי רוקנרול", "פרצופה של המדינה", בים פורחים" ועוד.

מה לדעתך סוד ההצלחה הפנומנלית של הלהקה?

"אנא עראף, אני לא באמת יודע, איך להסביר את זה. ב1979- היה ביקוש בקהל לסוג כזה של רוקנרול ישראלי. אם לא היה ביקוש היינו נפגשים אבל אף אחד לא היה מגיע למה שהגענו ולמה שיצרנו.

"הביקוש נוצר כי השירים הפכו להיות נכסי צאן ברזל נצחיים ועברו את מחסום ה-40 שנים. ברגע שיש לך גם שירים שהם נכסי צאן ברזל וגם יש לך להקה שמנגנת טוב ביחד וזה הופך למסיבה הכי טובה בעיר ויש בזה שמח וכיף והבמה מתפוצצת מאנרגיה וגם אותו הרכב מקורי של אז בלי שום שינוי, אבל עם עיבודים חדשים – זה קסם".

אתם מופיעים עם הדברים הקלאסיים שלכם, או שיש חידושים?

יש בישולים חדשים, אנחנו מדברים על לעשות משהו ויזואלי חדש. פחות עובדים על שירים כי הקהל לא ממש מחכה לשירים חדשים. אבל תבואו למופעים שלנו ותראו בעצמכם. אני מחכה שIAC באל-איי יזמין אותנו לפסטיבל יום העצמאות הבא".

יש קשר בין מוזיקה להומור?

"בהופעות שלי אני מדבר הרבה על דברים מצחיקים במוזיקה הישראלית. זה קשור בשיבוש מילים, בתכנים מוזרים, ומילים מצחיקות לקומדיה למשל יש קצב משלה. יש טיימינג מיוחד. המוזיקה משמעותית עבורי יתוי הקומי."

מה מצבך המשפחתי?"

"כידוע לכל קוראי הטור השבועי שלי, יש לי אישה נהדרת שתומכת בי לכל האורך. פגשתי אותה שמיצית את הרווקות והיא הייתה לחוצת חתונה. יש לנו שלוש בנות מקסימות שירשו ממני את היופי ומאשתי את המוח החריף. אשתי מנהלת עמותה לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי ואני עוזר לה. בכלל, אני מתנדב סידרתי."

איך הגעת לכתוב את הטור הפופולרי שלך?

"שנים סירבתי לכתוב לעיתונים, כל העניין של הדד ליין היה לי לזרא. אני לא אדם של עמידה בקצב וזמנים, למרות שאני אף פעם לא מאחר.

"אני גם בהגדרה לא מתעסק בפוליטיקה. את אף אחד לא מעניין מה אני חושב, ולא ירצו ירצה לשמוע את דעתי השמאלית מימין או הימנית משמאל.

"בסוף שכנעו אותי להכין טור אישי. מה אני מעולל יום יום. לאט לאט נוסף קצת הומור וקצת ביקורת ובסוף גם הוצאתי ספר שמאגד כמה טורים והלכתי עם זה להורי שידעו שיצא ממני משהו אחרי הכול..

"אני כבר כותב שמונה שנים את הטור שזו יציבות מפתיעה מבחינתי. בתוכנית אני מקים עסק שעוסק בתכנים מיוחדים לקולנוע, כגון הצגות ומופעים שיראו באולמי הקולנוע לפני הקרנת הסרטים.

לבסוף – ספר לי מה הפואנטה של הברז על המצח שלך?

"הרבה זמן חיפשתי משהו לא שיגרתי, אח שלי מיקי השיג לי את הברז הראשון ומאז יש לי אספקה קבועה של ברזים"…

המשך לקרוא

Featured

במקום מילואים 'עליה פיננסית'

Published

on

אחרי שירות בצנחנים כחייל בודד, ניהול חברה משפחתית וקידום הסניף המקומי של ה-IAC, ארז גולדמן מתמודד עם אתגר חדש: להגדיל את מחזור המכירות של הבונדס הישראלי בלוס אנג'לס • ראיון ציוני נלהב במיוחד

ארז גולדמן הוא דמות מוכרת בקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס. במשך שלוש שנים עמד בראש משרד ה-IAC בעיר, תוך שהוא מחזק משמעותית את הארגון ביחד עם שותפיו לדרך.

השנה התבשרנו על מעברו של גולדמן לתפקיד בכיר בעשייה למען המפעל הציוני ומדינת ישראל, כאשר התמנה ל- Exective Director בחוף המערבי של הארגון הפיננסי הגדול ISRAEL BONDS.

ה- Israel Bonds שנוסדה בתחילת שנות ה-50 ידועה גם כ- Development Corporation for Israel. הרעיון להקים חברה שתמכור אגרות חוב ממשלתיות נולד על ידי ממשלת ישראל בהנהגת דוד בן גוריון, לאחר בחינת תוצאותיה הקשות של מלחמת יום העצמאות, שבמהלכה נזקי המלחמה הביאו לקשיים כלכליים אדירים. החשש היה שמדינת ישראל הצעירה תתקשה לקלוט את זרם המהגרים הרב שהגיע מאירופה לאחר מלחמת העולם השניה, כשברקע הצפי להגירה נוספת של יהודי המזרח התיכון ומדינות אפריקה.

ממשלת ישראל הבינה כנראה שמלחמת העצמאות היא רק הראשונה מרבות העתידות לבוא והחליטה לצאת למסע גיוסי כספים מסביב לעולם. היא פנתה ליהודי הגולה לעזרה, ובראשם יהדות ארצות הברית. המטרה: להשיג מימון לעלייתם וקליטתם של יהודים לארץ ולעודד שיתוף פעולה בבנית המדינה היהודית הצעירה.

מנהיגי הקהילות היהודיות השונות הביעו תמיכה גדולה בחזונו של בן גוריון שהיה נערץ על חלק גדול מהם. בספטמבר 1950 ערך ראש הממשלה הראשון כנס מיוחד במלון ׳המלך דוד׳ בירושלים, אליו הוזמנו מנהיגים מקהילות יהודיות מרחבי העולם. בן גוריון שטח בפניהם את תכניותיו למכור אגרות חוב ממשלתיות של מדינת ישראל, לאפשר להם להשקיע מכספם במדינת ישראל ולהנות בעתיד מהפירות של שגשוג המדינה.

באביב אותה שנה טס בן גוריון לניו יורק כדי להציג את התוכנית בפני הקהילות עם חזון של גיוס 25 מליון דולר. באירוע מתוכנן במדיסון סקוור גארדן, האולם התמלא עד אפס מקום עם עוד אלפים שעמדו מחוץ לבניין. להפתעת רבים הוא חזר לישראל עם 52 מליוני דולרים, וכך נולדה באופן רישמי ה-ISRAEL BONDS.

ה-IAC הם כמו משפחה

גולדמן, (47) נולד בפילדלפיה. בן לאם אמריקאית ואב ישראלי. את ילדותו המאוחרת העביר בישראל ובגיל 13 חזר לחיות עם משפחתו בחוף המערבי. כילד וכנער, הוא מספר, ביקר כל קיץ בארץ ותמיד הרגיש קרוב למדינה. כל כך קרוב, שהיה לו ברור שכשימלאו לו 18 יעשה עליה ויתנדב לשירות קרבי. ואכן, גולדמן שירת כחיל בודד וכלוחם בגדוד 101 של הצנחנים.

בארץ גם הכיר את אישתו איה. הוא התאהב בה מעל לראש והחליט להישאר בישראל שם גם רכש את השכלתו הגבוהה בהנדסה אזרחית בטכניון. בהמשך השתלב בעבודה במגזר הפוליטי כאשר שימש כיועץ בכיר לשר במשרד ממשלתי, והקים ארגון ליחסי ציבור שהיה אמון על שיפור תדמיתו של צה״ל בתקופת האינתיפאדה השנייה.

גולדמן נכנס לתפקידו ב-ISRAEL BONDS לפני כשנה והתחיל ליישם תוכנית אסטרטגית לחיזוק המעמד של האירגון ואפיונו כאמצעי הנוח והכדאי ביותר בנטילת חלק במפעל הציוני מבלי לוותר על אגורה: אירגון וניהל אירוע מרשים ׳במלון ארבע העונות׳ בבוורלי הילס שהעניק את יריית הפתיחה שלו בארגון, במהלכו כינס את כלל מגזרי הקהילה היהודית בלוס אנגלס. היו שם ישראלים אמריקאיים, מנהיגי הקהילה הפרסית, יהודים אמריקאיים, מנהיגי כלל זרמי היהדות ודמויות בכירות מתעשיות ההיי טק, נדל"ן, בנקאות, פיננסיים ותעשיית הבידור.

נראה שגולדמן מביא עימו לתפקיד את הרוח הציונית והפלפל הישראלי שכה אפיינו אותו בעבודתו ב-IAC. ״אחת המטרות שלי שכל יהודי וישראלי בלוס אנג׳לס ידע שקניית אגרות חוב של ישראל היא דרך טבעית לתמוך ולהשקיע במדינה. אנחנו פה ולא עושים יותר מילואים, ובדרך הזו ניתן לסייע למדינה״, אמר לי גולדמן בפגישתנו במשרדו החדש במגדלים ב׳שדרת הכוכבים׳ בסנצ'ורי סיטי.

ארז, בשנים האחרונות אתה כולך מושקע בעשיה הקשורה לישראל. ה- IAC ועכשיו ISRAEL BONDS.לשם כיוונת?

״מהרגע שסיימתי את השירות בצנחנים ועד הרגע שעזבתי את ישראל תמיד הייתי מעורב בפוליטיקה ועשיה ציבורית בארץ. כשהגעתי ללוס אנג׳לס לא עסקתי בנושאים שקשורים לישראל. באתי לכאן כדי לנהל חברה משפחתית ובאמת עשיתי את זה והכל היה טוב.

אחד הדברים שהיו חסרים לי כאן הוא השירות והשפעה על דברים שמעבר לעולם האישי שלך. בארץ יש את ענייני המדינה בחיים כל הזמן, ביו עם זה וויכוחים פוליטיים, חדשות בכל שעה, וכמובן שירות המילואים השנתי.

״החיבור שלי עם ה- IAC נוצר כשהצטרפתי כהורה מלווה למחנה קיץ של הצופים ושם פגשתי את יו"ר ועד ההורים תמיר כהן. שוחחנו, והוא סיפר לי שהם בדיוק מחפשים מנהל לשלוחה של ה- IAC בלוס אנג׳לס. תמיר אמר שאני נראה לו מתאים. האמת שהייתי בתקופה לא פשוטה בחיים שלי. העבודה הקודמת שלי הייתה מלאה במתח והמון לחצים והיה לזה גם השלכות על היחסים במרקם המשפחתי במיוחד עם ההורים.

ההיכרות עם תמיר כהן היתה מתנה משמים. אני זוכר שהגעתי לארוחת צהרים איתו ועם וגיא בכר והיה שם קליק מיידי. העבודה ב- IAC הגיעה בזמן מושלם לעשות את השינוי הנדרש בחיים שלי.

הייתי שלוש שנים ב- IAC, עמדתי בראש הקמת המרכז הקהילתי שפר בוודלנד הילס ואני חושב שהחדרתי את הארגון לתודעה חיובית בציבור. בניתי עם חברי את המרכז הקהילתי וחיזקנו את כל התוכניות באופן משמעותי. הענקנו בית אמיתי לקהילה ומקום שבו יוכלו להתאחד, להתחזק ולהתעצם, גם אישית וגם כקהילה.

ה-IAC זה אירגון שקרוב לליבי, אני 'מת עליו' וממשיך לתמוך בו. איה אישתי היא אחת המובילות של ׳גוונים׳ והיא מאוד פעילה. אני יכול לומר לך שבכל פעם שאני צריך משהו הם עוזרים. הם מדהימים: אדם מילשטיין, נתי סיידוף, מירי שפר, שון אבן חיים, מזל חדד, גיא בכר, תמיר כהן כמובן וכל שאר ההנהגה, שתורמת מכספם וזמנם היקר. הם כמו משפחה בשבילי ואני רואה חשיבות אדירה שישראלים לא רק דרך ה- IAC אלא בכלל, הופכים לחלק משמעותי בקהילה היהודית שפעם הם לא היו חלק ממנה. הקשר הזה הוא קריטי לשמירה והתחזקות של הקהילה היהודית האמריקאית. הישראלים שגרים פה צריכים להבין שגם כשהם גרים כאן הם עדיין צריכים
להשקיע בקשר למדינת ישראל ובמורשת היהודית".

בוא נדבר פיננסים. איך עובדות איגרות החוב הממשלתיות של ישראל?

״כל מדינה שרוצה להתפתח, לבנות כלכלה ורייטינג גבוה חייבת שיהיה לה גם קרדיט שאותו היא מקבלת ממדינות אחרות או מהשוק החופשי שמשקיע בה. החברה שלנו מנפיקה אגרות חוב עבור לקוח אחד – משרד האוצר של מדינת ישראל. זה הלקוח היחיד והבלעדי שלנו. ומה שאנחנו מנפיקים אלו אגרות חוב שהסכומים והתקופות שלהם נקבעות על ידי משרד האוצר בישראל. הכסף נכנס ישירות לתוך קופת המדינה ומגדיל את תקציבה. מי שקונה איגרות חוב מקבל ריבית שנקבעת אחת לשבועים על ידי משרד האוצר והיא נחשבת בטוחה מאד וגם אטרקטיבית ותחרותית.

אם פעם היית מקבל אג״ח על נייר, היום הכל נעשה דרך תוכנת Book Entry שעוקבת אחרי בעלויות והשקעות, כספים ומניות. כך המשקיעים באג״ח הישראלי מקבלים את הכסף של ההחזר והריבית בהעברה בנקאית ישירה. הכל ממוחשב".

ישראל הפכה למעצמה כלכלית ולא ידענו?

ישראל מדורגת היום כמדינה ה-8 הכי משפיעה בעולם לפי דוח של היו.אס.ניוז ווורלד רפורט במרץ השנה. בפעם הראשונה בהיסטוריה ישראל פרצה את העשירייה הראשונה של המדינות המפתחות טכנולוגיות וחדשנות לפי ה'גלובל אינובשן אינדקס'.

״ברמה של כלכלה יציבה, יש רק שתי מדינות שמעולם לא איחרו בתשלום הרבית או סכום ההשקעה (פרינסבול) לרוכשי אגרות החובה שלה וישראל היא אחת מהן.

למדינת ישראל יש דירוג אשראי מכובד של AA לו זכו רק 23 מדינות נוספות בעולם. העליה בדירוג האשראי של ישראל הוא בין היתר תוצאה ישירה לכך שמערכת אגרות החוב שלה היא גדולה. כלומר, שיש אמון רחב מהציבור ומוסדות בעולם שקונה אגרות חוב ישראליות. זה אלמנט שמשפיע בצורה חיובית על כלכלת המדינה ודירוג האשראי שלה. אז כשאתה קונה אגרות חוב ישראליות אתה לא רק משקיע במדינת ישראל ומגדיל את כלכלת ישראל, אלא גם משפר את דירוג האשראי של המדינה ומקבל החזר אטרקטיבי על הכסף שלך. אם זה לא שירות דינה אז מה כן?״

אז כמה אגרות חוב של מדינת ישראל נמכרות?

עד כה מעל ל-43 מיליארד דולר. זאת תהיה השנה השביעית ברציפות ש-ISRAEL BONDS מוכרים מעל 1.1מיליארד דולר״.

עד כמה המצב הבטחוני הלא פשוט בישראל משפיע על דירוג האשראי או התחושה הכללית סביב המדינה מבחינה פיננסית?

״האמת היא שדווקא כשמתרחשים אירועים שמאתגרים את היציבות הביטחונית בארץ כמות ההשקעות בה גדלה. הקהילות היהודיות מסביב לעולם ובטח שבארצות הברית, יודעות שישראל צריכה תמיכה ולא רק בזמנים קשים אלא גם בזמנים טובים. אחד האתגרים בעבודה שלי הם להסביר שמדינת ישראל עדיין זקוקה להשקעות האלו ועל ידי כמה שיותר אנשים. לדוגמא, אם מחר יש לי מטרה להביא השקעות ב- 100 מליון דולר. אם אביא 100 משקיעים שישימו מליון דולר כל אחד זה מבורך אבל לא ישרת את כלל המטרה של הארגון.

אנחנו רוצים לראות כמות גדולה של אנשים שקונים אגרות אפילו ב-36 דולר או ב-100 דולר. או עשרת אלפים איש שיקנו אגרות בעשרת אלפים דולר. זה אולי יותר עבודה עבורנו אבל מעניק הרבה יותר בכל הקשור לתמיכה במדינת ישראל. מפני שברמה האידאולוגית זה מפגן כוח של כמות אנשים עצומה שתומכים בכלכלה הישראלית".

דור שלישי לניצולי שואה

מהן המטרות והיעדים שהצבת לסניף שלכם בלוס אנג׳לס?

״ראשית העברנו את המשרד ל-Century City שזה כידוע מרכז העסקים הכי גדול בלוס אנג׳לס. זה היה מאוד חשוב להכניס לתודעה של מנהלי הכספים היהודים והפרו ישראלים באזור שה-Israel Bonds כאן. בנוסף מצידנו להיות מעודכנים וקרוב ללב הפועם של המרכז הפיננסי הגדול.

המטרה שלי היא להחזיר את התמיכה של הקהילה היהודית במדינת ישראל. התפיסה היא שהתמיכה בכלכלת ישראל היא כמו קריאה לשירות מילואים- אתם לא יכולים לעשות מילואים בישראל, בסדר, תעשו ׳עליה פיננסית׳ – קחו חלק מהכסף שלכם ששוכב בבנק ותשקיעו אותו בישראל. כך אתם לוקחים חלק במפעל הציוני. בנוסף, מדובר בהשקעה כלכלית משתלמת ככה ששני הצדדים מרוויחים".

המצב הפוליטי בישראל מאוד לא ברור בימים אלו. מאתגר משהו, לא?

״קיימתי שיחות מעניינות עם אנשים שהם פרו ישראל אבל הם לא פרו הפוליטיקה הישראלית בימים אלו. אני אומר לך מה שאני אומר להם. אני גדלתי בארצות הברית והגעתי לשרת בצה״ל כחייל בודד מבלי שהייתי חייב על פי חוק. אבל קיבלתי החלטה לעלות לארץ ולשרת מפני שכאדם שהוא דור שלישי לניצולי שואה, אוי ואבוי עם התמיכה שלנו בישראל תהיה בתנאי של מצב פוליטי זמני. אוי ואבוי אם אימהות יתחילו לחשוב אם לגדל את הילדים שלהם לאהוב את ישראל על פי ראש הממשלה הנוכחי שלה. זה לא משנה אם זה יצחק שמיר, שמעון פרס או בנימין נתניהו. כל ראשי הממשלות הם לא מעל המדינה או מעל הרעיון הציוני. הנאמנות שלנו והתמיכה בישראל היא על בסיס הרצון להבטיח שתמיד נהיה עם חזק. אם מחר קהילה יהודית מסויימת תרגיש מאויימת או בסכנה, איזו מדינה תפתח את שעריה ותקבל אותם? מדינת ישראל. לכן אסור להתנות את התמיכה בישראל על פי ראש הממשלה שלה בתקופה נתונה".

ועדיין, השלום שלא מגיע והבעיה הפלסטינית לא מעודדת חלק מהיהודים כאן להשקיע בישראל.

״בעולם ובעיקר במזרח התיכון כבר מזמן הוכח שככול שמדינה חזקה יותר
כך הסיכוי שלה לעשות שלום גבוה יותר. לא סתם אנחנו מכירים את המשפט התנכי המפורסם: ׳ה׳ עוז לעמו יתן אדוני יברך את עמו בשלום׳. על מנת לעשות שלום אתה חייב להיות חזק ולא רק ברובים ובצבא. אלא להיות חזק ביציבות שלך, להיות מתקדם, שופע ומשפיע. מדינת ישראל דורגה במקום השמיני בדירוג המדינות הכי משפיעות בעולם וזה אומר הכל.

״הצד הערכי מאוד חשוב לי. לפעמים אני מדבר עם אנשים שהם לא בעלי הון גדול. אני אומר להם, אתם יודעים מה יותר חשוב מאשר שתקנו אגרות חוב ב-5 מיליון דולר. תקנו בונדס לבר מצווה לילדים שלכם לחמש שנים. וכשהם יהיו בני 18 הם יקבלו צ׳ק שכתוב עליו מדינת ישראל. הם יראו שההורים שלהם השקיעו במדינה והמדינה החזירה להם משהו בתמורה. מבחינתי זה ממש כמו גבר יהודי אמריקאי שיש לו בבית על הקיר תמונה מהבר מצווה עם טלית על הצוואר. כל פעם שהוא עובר במסדרון הוא רואה אותה וזוכר את טקס הבר מצווה שלו ושהוא יהודי. זה שווה יותר מכל סכום כסף שבעולם".

נשמע כאילו האידיאולוגיה של תקופת עבודתך ב-IAC טרם התפוגגה.

״גם מבחינת מספרים בלבד, אני מכיר הרבה ישראלים שמשקיעים את הכסף שלהם ב׳CD's׳ ו׳מאני מרקט׳ והם מקבלים פחות תשואה. עדיף להם להשקיע אותו אצלנו ולקבל יותר תמורת ההשקעה שלהם וגם לעשות שירות למדינה שלנו. בכלל, אם אוכל לעשות פה מה שעשיתי ב – IAC זו תהיה הצלחה מאוד גדולה״.

מה הכי חשוב לך שידעו על Israeli Bonds ?

״שזה כנראה המפעל הציוני הטהור היחידי שנותר ללא שום אג׳נדה או פוליטית או חברתית. לא משנה מה אתה, ימין או שמאל, עשיר או ממוצע, לקנות אגרות חוב ישראליות זה בול פגיעה. זו עשייה ציונית. אם יש לך כסף שיושב לך בבנק ואתה יכול לקחת חלק ממנו ולהשקיע אותו ב Israel Bonds – תעשה את זה. על הצ׳ק כתוב מדינת ישראל, לא מפלגה כזו או אחרת. זה כסף שהולך כהלוואה למדינת ישראל, משפר את כלכלתה ומעשיר את ההשפעה שיש לישראל על העולם. אתה משקיע בישראל נטו״.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות