Connect with us

חדשות ואקטואליה

4 ביולי: האם אמריקה בדרך למלחמת אזרחים?

Published

on

הגאווה ב"להיות אמריקאי" נמצאת בנקודה הנמוכה ביותר בשני העשורים האחרונים, על פי סקר של מכון דעת הקהל גאלופ. השפל החדש מגיע בתקופה שבה ארה"ב מתמודדת עם משברים בריאותיים וכלכליים בעקבות מגיפת נגיף הקורנה ואי שקט אזרחי בעקבות מותו של ג'ורג 'פלויד בידי שוטרים במיניאפוליס. למרות שרוב הבוגרים בארה"ב עדיין אומרים שהם "גאים ביותר" (42%) או "גאים מאוד" (21%) להיות אמריקאים, מדובר בשיעורים הנמוכים ביותר מאז הסקר הראשון של של גאלופ בנושא בשנת 2001. במקביל, 15% מהאמריקאים אומרים שהם "גאים בצורה בינונית", 12% "רק קצת גאים" ו-9% "בכלל לא גאים" להיות אמריקאים. במקביל, סקר שנערך בתחילת החודש מצא כי רק 20% מהאמריקאים מרוצים מהדרך בה מתנהלים העניינים בארה"ב, ומספר המאשרים את תיפקודו של הנשיא טראמפ נסק מטה לכדי 39% בלבד.

בכללי, אחוז האמריקאים המביעים גאווה במדינה שלהם יורד בעקביות בעשרים השנים האחרונות, ובמיוחד לאחרונה. קצת יותר מחצי, 55%, חשו גאווה עילאית בינואר 2001, לפני פיגועי הטרור של  ה-11 בספטמבר. בשלוש השנים שלאחר מכן, בין 65% ל- 70% היו גאים ביותר להיות אמריקאים. בשנת 2005 הקריאה הזו ירדה ל 61% ונשארה יציבה עד 2015, אז צנחה ל 54% ומאז היא יורדת בצורה עקבית.

מבחינה היסטורית הרפובליקנים, הרבה יותר מהדמוקרטים ומהעצמאים, גאים מאוד להיות אמריקאים במשך 20 השנים האחרונות. עם זאת, הסקר האחרון מגלה ירידה גדולה בגאוותם הלאומית של הרפובליקנים. בשנה האחרונה לא חל שינוי משמעותי באחוז העצמאים (41%) או הדמוקרטים (24%) שאומרים שהם גאים מאוד להיות אמריקאים. נכון לעכשיו 67% מהרפובליקנים, 41% מהעצמאים ורק  24% מהדמוקרטים אומרים שהם גאים מאוד להיות אמריקאים. בעוד שהדמוקרטים ועצמאים נותרו זהים לשנה שעברה, הגאווה הרפובליקנית צנחה ב-11 אחוזים.

ביטויים של גאווה לאומית הפכו לפוליטייים בשנים האחרונות, ממש כמו עמדות ארה"ב בנושאים אחרים כמו שינויי אקלים. חלק גדול מכך התרחש מאז שטראמפ התמנה לנשיא בשנת 2017, בשנה שעברה נרשם פער שיא של 54 נקודות באחוזי הרפובליקנים והדמוקרטים שהיו גאים מאוד להיות אמריקאים. הפער הוא צר יותר השנה – 43 נקודות – בגלל הירידה בגאווה הרפובליקנית אך נותר גדול בהרבה מבעבר. מדד הגאווה הלאומית הוא הנמוך ביותר בין כמה קבוצות תת-דמוגרפיות שבאופן עקבי נטו פחות להביע גאווה עילאית לאורך השנים. קבוצות אלה, הנוטות להיות דמוקרטיות, כוללות צעירים בגילאי 18-29, נשים, בוגרות קולג' או אוניברסיטה ולא לבנים. 

החדשות המדאיגות: 40% מהרפובליקנים סבורים שמלחמת אזרחים שנייה "עומדת באופק", בעוד רק 28 אחוז מהדמוקרטים סבורים כך. מבין המצביעים שאינם קשורים לשום מפלגה, 38 אחוזים רואים אפשרות למלחמת אזרחים.  ועוד: נשים ובנותיהן מתחת לגיל 40 תומכות יותר בהפגנות הנוכחיות נגד המשטרה ובשיחזור ההיסטוריה מאשר גברים ובוחרים מבוגרים. מצביעים צעירים יותר דואגים למלחמת אזרחים אחרת: רק 29 אחוז מהשחורים מאמינים שההפגנות הנוכחיות יובילו לשינוי ארוך טווח ומשמעותי באמריקה, לעומת 35 אחוז מהלבנים ו-48 אחוז מצביעי המיעוט האחרים. בקרב הבוחרים הסבורים כי מחיקת ההיסטוריה של הקונפדרציה פוגעת ביחסי הגזעים, 50 אחוזים סבורים כי סביר להניח שמלחמת אזרחים תתרחש בחמש השנים הבאות.

על פי סקר Rasmussen משנת 2017, מרבית האמריקאים אינם חושבים כי בני גילם יודעים הרבה על ההיסטוריה של האומה ויש להם ספקות גדולים לגבי הדיוק של ספרי הלימוד בבתי הספר. 64 אחוז מהדמוקרטים חושבים שההיפטרות מכל עקבות של הקונפדרציה תסייע ליחסי הבין גזעיים, השקפה המשותפת רק ל-19 אחוזים מהרפובליקנים ו-31 אחוז מהמצביעים הלא מפלגתיים. "בנובמבר האחרון, 73 אחוז מהבוגרים סברו כי אמריקאים צריכים להיות גאים בהיסטוריה של ארצות הברית", קובע רסמוסן. "אבל 32 אחוז מהדמוקרטים חולקים את השקפתו של מושל ניו יורק, אנדרו קואומו, כי "אנחנו לא הולכים להפוך את אמריקה שוב לגדולה; היא מעולם לא הייתה כל כך נהדרת".

ולנקודה הישראלית: בבחירות האחרונות לקונגרס 67% מהאמריקאים הצעיריםהצביעו עבור הדמוקרטים ורק 32% עבור הרפובליקנים. בישראל המצב הפוך: כשני שליש מהצעירים הצביעו למפלגות הימין. בארה"ב כ־57 אחוזים מהצעירים הם ליברלים ורק 12 אחוזים שמרנים. בישראל ההפך הוא הנכון: כ־67 אחוזים מהיהודים הצעירים מגדירים את עצמם כאנשי ימין ורק 16 אחוזים כאנשי שמאל. 

הדור הישראלי החדש מוקיר את ערכי הלאומיות, הדת, המסורת, הביטחון והעוצמה; הדור האמריקאי החדש מקדש את ערכי השוויון, החירות, זכויות האדם, הרב־גוניות וההגירה. שחור מול לבן; לבן מול שחור. ניגוד זהותי וערכי מוחלט.

"לנתונים הללו יש משמעות היסטורית", טוען הפרשן ארי שביט. "הם יכולים לסמן על כך שכהונת טראמפ היתה ריאקציה חולפת ושמגמת היסוד של אמריקה היא מגמת ביידן־סנדרס. ולנתונים הללו יש משמעות אסטרטגית. הם חשובים הרבה יותר ממספר מטוסי F-35 שבידי ישראל, כי הם יקבעו אם ישראל תוכל בכלל להשתמש בהם, והם יקבעו אם לישראל יהיו מטוסי F-35 של העתיד״. 

יומולדת שמח, אמריקה! 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

הו הא, מי זו באה? סגנית הנשיא הבאה!

Published

on

האם קאמלה האריס מקליפורניה תהיה הבחירה האולטימטיבית של ג'ו ביידן?

השבוע אמור היה ג'ו ביידן להכריז סוף סוף מי תהיה הסגנית המיועדת שלו. למרבה הצער, ההחלטה נדחתה כך שלנו אין אלא להמשיך ולפזר ספקולציות. ולכן, לפי בקשת הקהל ובהתאם לרוח התקופה, הנה תזכורת קצרה לגבי המועמדות המובילות והקדמה בלתי נמנעת בפתחה: בסופו של דבר, זהותו של סגן הנשיא לא נחשבת לכזו שמשפיעה באופן דרמטי על הבחירות. הבחירה במייק פנס לא שינהת המון עבור טראמפ, אם כי נתנה לו עוד גושפנקא דתית; הבחירה באל גור לא הייתה מאוד קריטית לביל קלינטון; ג'ו ביידן עצמו נבחר בעיקר כדי לתת לאובמה גב מצד פוליטיקאי מנוסה שייתן קונטרה לגילו הצעיר וחוסר ניסיונו השלטוני של הסנאטור מאילינוי. זה לא אומר שלא היו סגנים חשובים בעבר, כמובן – חלקם היו כאלה בגלל שלקחו חלק מרכזי בשלטון (כמו ביידן עצמו, וכמו דיק צ'ייני, קודמו), חלקם כי הפכו לנשיאים בעצמם, למשל הארי טרומן ולינדון ג'ונסון. ובכל זאת, אין סיבה להניח שהסגנית המיועדת תגרום למהפכה דרמטית בסקרים וכו'. לזה יהיו אחראים ביידן ובעיקר טראמפ.

אז מי המועמדות הבכירות? ובכן, ישנן שלוש שסומנו כרגע כמובילות בהימורים, אבל לפחות עוד שבע ששמן הוזכר במידה כזו ואחרת ושגם אני, אפעס, אסתפק באזכור שמן ותפקידן הנוכחי כאן ותו לא.

ראשונה, עדיין המועמדת המובילה, הסנאטורית קמאלה האריס מקליפורניה. הריס התמודדה בעצמה בפריימריז הדמוקרטי אך פרשה כשהכסף אזל והמעמד בסקרים לא התרומם. היא נחשבת לבחירה בטוחה בגלל בכירותה במפלגה, העובדה שהיא דמות די מוכרת ובסה"כ אהודה, עם ניסיון בוושינגטון וניסיון ברמת המדינה כתובעת כללית. ברם, היא סובלת מהעובדה שכבר במהלך הקמפיין התכחסה עם ביידן – כסאח שאח"כ הסבירה כ'זו פוליטיקה' בזלזול כמעט מבהיל ומהעובדה שיש די והותר 'לכלוך' עליה, החל מהעובדה שהכניסה בקליפורניה המון צעירים שחורים לכלא וכלה בכך שאמרה שעישנה מריחואנה לצלילי טופאק, מה שלא ממש הסתדר עם הכרונולוגיה של חייה. אבל הקוץ המרכזי בישבנה המיועד של האריס היא בכלל העובדה שהיא עדיין רואה עצמה כנשיאה לעתיד, ואנשי ביידן חוששים שמא היא תתרכז בבניית דמותה לקראת ריצה ב-2024 (ביידן יהיה כאמור בן 82, ולא ברור אם ירצה לרוץ לכהונה שניה אם וכאשר) ולא בבניית השלטון החדש, שמיועד להיות עתיר רפורמות, חקיקה ואקטיביזם באופן כללי.

שניה, מועמדת שנכנסה לטופ של הרשימה בעיקר בגלל יחסיה המעולים עם ביידן מימי ממשל אובמה, השגרירה לשעבר באו"ם והיועצת לשעבר לבטחון לאומי, סוזן רייס. רייס נחשבת למישהי עם קורות חיים מושלמים כמעט עבור מועמד/ת לתפקיד בכיר, היא מנוסה, מקצועית ופופולרית. וכאמור, היא נהנית ממה שקמפיין ביידן הגדיר כמעמד Simpatico עם ביידן – כלומר, הם חולקים השקפת עולם וחזון. מה שעומד בדרכה של רייס לתפקיד הם שני היבטים בקורותיה: העובדה שמעולם לא נבחרה לכל תפקיד ציבורי ו/או שלטוני, כך שאין לה ניסיון בזה, היא לא נדרשה לעימות (האריס, למשל, נדרשה לכמה וכמה כאלה והוכיחה שהיא מצוינת בהם, בטלוויזיה ובסנאט גם יחד) באשר הוא ולא ברור אם יש לה המזג האלקטורלי. שנית, היא מזוהה עדיין עם המתקפה על הכוחות האמריקאים בבנגאזי, לוב, ועם חוסר המענה המספק של מערכת הבטחון והחוץ של אובמה לה. ממש כמו הילארי קלינטון, הדמוקרטים חוששים שבנגאזי תהפוך למילת מפתח בכל אימת שרייס תיכנס לחדר.

שלישית, המועמדת המפתיעה ובמידה רבה מועמדת הפשרה – חברת בית הנבחרים מקליפורניה, קרן בס. בס בת ה-66 איבדה את בתה בתאונת דרכים, מה שמקרב אותה לביידן (שאיבד כך את אשתו וביתו, ושאיבד לאחר מכן את בנו לסרטן) על רקע אישי. היא בחיים הפוליטיים מאז 2004, אז נבחרה לראשונה לאסיפה הלאומית של קליפורניה. היא משמשת נציגת מחוז (ה-33 ולאחר מכן ה-37) של המדינה בבית הנבחרים מאז 2010 וכן היא יושבת ראש הסיעה האפרו-אמריקאית בקונגרס. במפלגה הדמוקרטית היא נתפסת כדמות מאחדת, ללא שונאים רציניים בתקשורת ואפילו בבית הנבחרים עצמו. אמנם יש לה היסטוריה של התבטאויות בעייתיות עבור מועמד לאומי – למשל, היא ביקרה בקובה כמה וכמה פעמים והתבטאה בצער ובכבוד כשפידל קסטרו מת, התבטאות שמאז חזרה בה ממנה – אבל העובדה שהיא לא מחפשת להפוך לנשיאה ולכן תוכל להתרכז בתפקידה, בצד היותה דמות יחסית פחות מוכרת ולפיכך בעלת פחות פוטנציאל נפיץ, משחקת לטובתה. גם הידידות שלה עם ננסי פלוסי לא מזיקה. אם בידן יבחר בה, תהיה זו הוכחה לכך שהוא לא מעוניין לעשות רעש, אלא לשמור על המצב הקיים בסקרים ולדאות על גביהם כמו בשיר של רדיוהד, ללא הפתעות, עד הבחירות.

מועמדות נוספות שהוזכרו ללא הרף הן, בין היתר, הסנאטורית אליזבת וורן – בחירתם של אנשי האגף השמאלי יותר במפלגה; תמי דאקוורת', הסנאטורית וגיבורת המלחמה מאילינוי, אבל מועמדתה עשויה ליפול בגלל שלא נולדה בארה"ב (מה שייצר קושי חוקתי אם תידרש, חלילה, להחליף את ביידן על רקע אי כשירות לכהן או חמור מזה); ראש עיריית אטלנטה המצליחה, קישה לאנס בוטומס שזוכה לתמיכת הנשיא לשעבר, ביל קלינטון – אם כי 'ביידן-בוטומס' עשוי להיות סטיקר מעט משעשע, תודו; מושלת ניו מקסיקו, מישל לוחאן גרישם שדווקא הביעה עניין בתפקיד שרה בממשל ביידן; מושלת מישיגן גרטשן וויטמר שמצויה בכסאח תקשורתי עם הנשיא טראמפ; מושלת רוד איילנד, ג'ינה רדמונדו שזוכה לתמיכת הסנאטור ג'ק ריד ממדינתה וכמובן חברת בית הנבחרים מפלורידה, ו-ואל דמינגז, שעשויה להפוך להפתעה הגדולה על רקע האהדה אליה במדינתה והיותה נציגת מדינת מפתח, אבל סובלת גם מקו"ח שכוללים עשרות שנות שירות שנוי במחלוקת במשטרה.

אז מי תהיה לסגנית המיועדת? אם עבדכם הנאמן צריך היה להמר, כנראה שאחת מהשלוש שזכו כאן להרחבה ביוגרפית. ביידן עצמו, אגב, נתפס השבוע עם פתקים שבהם נקודות לתקשורת אודות קמאלה האריס, אבל מאז נדמה שמועמדותה דווקא סבלה מעיכובים ודחיות, בין היתר כאלה שהביאו להחלטה שלא להחליט. עדיין. עוד בערך שבוע נדע.

*עידכוני קורונה*: בארה"ב קרוב ל-160 אלף מתים מהוירוס עדאמצע השבוע, ו-4.8 מיליון איש שחלו בקוביד-19 בסה"כ. עיקר העלייה בכמות החולים והמתים מרוכזת בדרום – לרבות טקסס ופלורידה שבראשן מושלים רפובליקנים ששינו לאחרונה מגמה והחלו לאכוף שמירה מרחק וחבישת מסכות – אבל גם במערב, בדגש על קליפורניה שבה מושל דמוקרטי (ניוסום) שהצליח, לרגע קט, לבלום את המגפה, אך היא שבה. ברוב צפון מזרח המדינה, כולל ניו יורק שהייתה עד לפני חודשיים בלב המאפליה, ישנה מגמת ירידה איטית אך עקבית בכמות החולים והמתים. הנשיא טראמפ עדיין מקדם תיאוריות קונספירציה וקורא לציבור לקחת תרופות לא מוכחות כדי להילחם במחלה, אם כי לאחרונה החל לחבוש מסכה – מעשה שהגדיר כ'פטריוטי'.

עידכוני סקרים: ג'ו ביידן עדיין אוחז ביתרון על הנשיא טראמפ בסקרים הלאומיים ובסקרים במדינות המפתח, אם כי הפער בן עשרה האחוזים שהיה לו לפני שבועיים הצטמק והתייצב על בערך 8.3% ברמה הארצית, ובין 2% (צפון קרולינה), ל- 4% (אריזונה) 6% (פלורידה) ועד כ-7-8% (פנסילבניה, מישיגן, וויסקונסין). "האקונומיסט" עדיין נותן לביידן סיכוי של 91% לזכות בכמות אלקטורים גבוהה מ-270; גם 'כדור הבדולח' של סבאטו, פוליטיקו והדו"ח הפוליטי של קוק נותנים לסגן הנשיא לשעבר יתרון. אתר הסקרים 'ריל קליר פוליטיקס' דווקא מצמצם השבוע את כמות המדינות שבהן הוא מזהה יתרון מובהק, ומוסיף את מינסוטה (לשעבר בטור הדמוקרטי) ומיזורי (לשעבר בטור הרפובליקני) לרשימת המתנדנדות, אך דבק בהנחה שביידן, כרגע, הוא הפייבוריט. אתר 538 צפוי לפרסם בשבוע הבא את מודל החיזוי שלו לבחירות – בעיכוב משמעותי ביחס ל-2016. נייט סילבר הפיק את הלקח, כנראה.

==

לעידכונים שוטפים בפייסבוק: מר דמבין הולך לוושינגטון

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות