Connect with us

ארה"ב-ישראל

25 שנה ל'תגלית': על הדבש ועל העוקץ

Published

on

פרויקט "תגלית" הוקם כדי לחבר צעירים יהודים מהעולם לישראל • הנתונים מראים כי הפרויקט עמד ביעדיו -600 אלף בסך הכל, מתוכם 475 אלף מרחבי
ארה"ב • אבל 25 שנה אחר כך, הפופולריות שלו כבר לא מה שהייתה פעם המנכ"ל, גידי מרק: "לא הכל ורוד – אבל גם לא הכל שחור"

הסיסמה שקידמה את באי הכינוס השנתי של הפדרציות היהודיות בארה"ב, שנערך באוקטובר 1991, היתה "ישראל היא זריקה בזרוע נגד התבוללות". הכינוס השנתי התמקד אז במציאת פתרונות
לבעיית ההתבוללות, בעקבות סקרים מטלטלים מ-1990 שהצביעו על כך ששיעור נישואי התערובת בקרב היהודים זינק לכ-50%. היום, כאשר שיעור ההתבוללות בקרב יהודי ארצות הברית עומד על 58% במצטבר, המספר הזה נראה סטנדרטי – אבל אז היה מדובר ברעידת אדמה של ממש, בעקבותיה החלו ישראל והקהילה היהודית לבחון צעדים אופרטיביים.

הצעד המשמעותי ביותר שנעשה בשנות ה-90 בניסיון לבלום את ההתבוללות של הצעירים ברחבי העולם היהודי כולו, ולקרבם לישראל, היה הקמת פרויקט "תגלית", שיצא לדרך לפני 25 שנה. את הפרויקט, שמזמין יהודים צעירים מהעולם לצאת לסיור חינם של עשרה ימים בישראל, יזם ב-1994 יוסי ביילין, ומימנו הנדבנים מייקל שטיינהרט וצ'רלס ברונפמן.

השניים פנו לממשלת ישראל והציעו לתרום 2 דולר על כל דולר שממשלת ישראל תורמת. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הסכים, ולתורמים המקוריים נוספו לאורך השנים לין שוסטרמן, סוזי גלמן ושלדון אדלסון.

בשניים וחצי העשורים שחלפו מאז, "תגלית" מתפקד כגשר בין-יבשתי בין ה,התוצות לישראל. דרכו הגיעו לארץ אלף צעירות וצעירים – 475 אלף מתוכם מארה"ב, ואחרים מהריכוזים היהודים באמריקה הלטינית.

אבל 25 שנה אחרי שהפרויקט הענק הזה נולד, הוא מעלה יותר ויותר שאלות בקרב הגורמים המעורבים בו בישראל ובארצות הברית: האם הוא עדיין אטרקטיבי בעיני צעירי העולם? האם הוא מעניק להם תמונה נכונה של המציאות הישראלית? האם מניעת התבוללות היא עדיין ערך עליון, או שמא יש לפתוח את היהדות בפני כל מי שרואה בעצמו יהודי?

מעקב צמוד אחר המשתתפים

בעיני ההנהגה המרכזית של יהודי ארצות הברית, ישראל עדיין נתפסת כדבק שיחזיר את הדור הצעיר לעולם היהודי. ישראל הרשמית, מצדה, עדיין רואה בפרויקט הזה דרך לחזק את הקשר של הדור הצעיר לישראל, הן לצורכי עלייה, והן לטובת הרחבת התמיכה בה בארה"ב.

כדי לוודא שפרויקט "תגלית" מצליח להשיג את מטרותיו, מנהל צוות חוקרים יהודים מאוניברסיטת ברנדייס" בבוסטון, מעקב צמוד אחר משתתפיו. הם בוחנים מה קרה לבוגרי "תגלית" במהלך הסיור בישראל ואחריו. חלק מבוגרי "תגלית" הראשונים ב-1999 נמצאים במעקב עד עצם היום, ומהממצאים שנאספו עד כה עולים כמה מאפיינים מעניינים:

  • מרבית המשתתפים מצהירים שהביקור שינה את
    חייהם, והגביר את הקשר שלהם לישראל וליהדות.
  • הזיכרון החזק ביותר שלהם הוא מאתרים כמו מצדה, יים המלח, הכותל, יד ושם וירושלים בכלל, ומערבי השבת.
  • הם מייחסים לזיכרון השואה ולקיום מדינת ישראל
    חשיבות גבוהה יותר מבני גילם, שלא יצאו למסע.
  • שני-שלישים מבוגרי "תגלית" הם שמאלנים על פי הגדרה הישראלית.
  • למרות זאת, התמיכה שלהם במבצע צוק איתן מ-2014, למשל, הייתה דומה לזו של היהודים בישראל עמדה על 90%.
  • לעומת זאת ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, לא נמצאו הבדלים בין המשתתפים ב"תגלית", לבין אלה שלא השתתפו.
  • הבוגרים גם שומרים על קשר עם חבריהם למסע, וחלקם חוזרים לביקור בארץ – או רוצים לחזור. בכל מקרה, הם מעידים כי לאחר ההשתתפות בפרויקט עודדו גם את חבריהם ובני משפחתם לבוא ולבקר בישראל.

החוזרים "מתגלית" גם מגלים עניין רב יותר בישראל וביהדות, מגבירים את הקשר עם הקהילה היהודית, וחשים יותר מחויבים לישראל בהשוואה להוריהם. את העניין שלהם בישראל הם מבטאים, בין השאר, בפעילות פרו-ישראלית בקמפוסים בארה"ב ובהתגייסות לצה"ל, כך שרבים מהחיילים הבודדים העולים הם יוצאי "תגלית".

גם בכל הנוגע להתבוללות, ההישגים של "תגלית" ברורים: 72% מהמשתתפים התחתנו עם בן או בת זוג יהודים, לעומת 51% מבני גילם שלא יצאו למסע. בקרב ילדים לבני זוג מנישואים מעורבים, שהשתתפו ב"תגלית", מגיע שיעור הנישואים לבן או בת זוג יהודיים ל-55%, לעומת 22% בלבד בקרב מקביליהם שלא השתתפו בפרויקט.

לא יהודים ע"פ ההלכה

עם זאת, בתוך "תגלית" – ששורשיה נטועים באמריקה קיימת הרבה יותר פתיחות לסוגים שונים של יהדות מאשר בממסד הישראלי.

מנכ"ל "תגלית", גידי מרק, מגלה כי כיום, כמעט 50% מהמשתתפים בפרויקט, באים ממשפחות שבהן רק הורה אחד הוא יהודי. לדבריו, השאלה המרכזית שצריכה להעסיק את יהודי העולם היא "איך אתה מגדל את הילדים שלך", ולא ״האם הילדים הללו יהודים על פי ההלכה או דרישות הרבנות בארץ״.

למרות פתיחת השורות למשתתפים שאינם בהכרח יהודים על פי ההלכה, בשנים האחרונות פחות ופחות צעירים מוכנים "לבזבז" עשרה ימי חופשה על ביקור חינם בארץ הקודש.

סוזי גלמן, מיורשי ענקית הג'ינס "ליוויס", פילנתרופית ופעילה למען ישראל, מודאגת מכך. "בעבר, מי שלא השתתף בפרויקט חשב שהוא עלול לפספס, ורשימת מנכ"ל "תגלית", מרק, אומר בתגובה לדברים של גלמן, כי "לא הכל ורוד, אבל לא הכל שחור. ב-2018 הבאנו לישראל יותר מ-48 אלף צעירים, אליהם הצטרפו לסיור בארץ 8,000 ישראלים. אנחנו מצפים גם השנה ל-45-50 אלף משתתפים בתוכנית, כאשר 80% מהם יגיעו מארצות הברית".

אבל עם כל הכבוד למספרים, ולכך שבתוך "תגלית" כבר מגלים פתיחות רבה יותר לסוגיית ההתבוללות ולשאלה מיהו יהודי, הסכנה האמיתית לקיום הפרויקט טמונה ב"לקוחות המאוכזבים".

לצד רוב מכריע של 80% מהמשתתפים שאומרים כי הביקור שינה את חייהם לטובה, 20% חוזרים לארצות הברית מאוכזבים ממה שגילו על היהדות ועל ישראל. חלקם מנתקים קשר עם ישראל והיהדות – מיעוטם הופכים לפעילים נגדה, עד כדי הצטרפות ל-BDS.

אחד ממאוכזבי "תגלית" הוא סם סוסמן, בן 27, יליד ניו יורק וסטודנט באוניברסיטת אוקספורד, שביקר לראשונה בישראל ב-2012, כאשר היה בן 20. סוסמן לא אהב את השאלה שהפנה אליו חייל שהתלווה למסע האם אתה בצד של הערבים"? – והתאכזב גם מהביקור במאהל בדואי. "כל מטרת הביקור הייתה לרכב על גמל,
ולא לדבר על המיעוטים בישראל", הוא נזכר.

כשחזר לניו יורק, גייס סוסמן תרומות להקמת ארגון בשם "הרחבה", Extend, שהציע לאורחי "תגלית" ביקור נוסף בן חמישה ימים בישראל, שיאפשר להם לשוחח עם פעילים חברתיים ועורכי דין על מצב זכויות האדם תחת שלטון ישראל, ולשמוע גם את הצד הפלסטיני של הסכסוך. "יש לי משפחה מורחבת בישראל", אומר סוסמן. "הם מאוד אורתודוקסים וחיים בירושלים. חגגנו בבית את החגים, ויהדות היא בפירוש חלק מהזהות שלנו. אבל הורי לא הלכו לבית הכנסת ולא למדתי במערכת החינוך היהודית".

כשהוא נשאל מדוע יצא עם "תגלית", משיב סוסמן: השתתפתי בתגלית כי הנושא מעניין אותי וקיבלתי ביקור חינם בארץ. אני מגדיר את עצמי ציוני ליברלי. אני מתעניין באקטיביזם. אני בעד פתרון של שתי מדינות. אני מתעניין בזכויות אזרח לפלסטינים". סוסמן חזר מישראל, מכבד את ישראל בגבולות 1967, אבל תומך ב-BDS בשטחים.

בוגרת תגלית, תומכת ב- BDS

סוסמן ומאוכזבי "תגלית" לא לבד. בשנת 2014 במהלך מבצע עופרת יצוקה", התקיימה בניו-יורק הפגנה ראשונה של צעירים יהודים, נגד מדיניות ממשלת ישראל. הם הקימו גוף בשם אם לא עכשיו" (ifNotNow), שהצהיר על התנגדות חבריו לגיבוש הישראלי של הגדה מערבית ורצועת עזה".

כיום, הפעילויות של צעירים יהודים נגד הכיבוש אינה מתקיימת רק בקמפוסים, אלא פרצה זה מכבר לרחובות. אם פעם היו אלה התארגנויות של פלסטינים בלבד, הרי שהיום מדובר גם באלפי יהודים צעירים ומשכילים, שמפגינים נגד הכיבוש הישראלי ביהודה ושומרון.

ניתן לראות אותם במרכזי הערים הגדולות, מול משרדי הליגה למניעת השמצה בניו יורק, מול משרדי ארגון הסטודנטים היהודי הוותיק "הלל" בוושינגטון, מול משרדי שדולת איפא"ק בבוסטון ולוס אנג'לס – וגם מול משרדי "תגלית" בניו יורק. הם מפגינים – והמשטרה עוצרת אותם.

ויש גם יהודים שמפגינים בעד, כמובן. הפגנה בניו יורק נגד הבי.די.אס, 2014 אחת הפעילות הבולטות בארגון, היא קרלי מנס, 27, גם היא בוגרת "תגלית". מנס גדלה בלונד איילנד, ניו יורק, חגגה תמיד את החגים היהודים, השתייכה לבית כנסת רפורמי ואף עלתה לתורה בבת המצווה. בבית הוריה למדה כי ישראל תמיד היתה הטובה, והיה לה ברור שיום יבוא וגם היא תיסע לבקר בארץ הקודש.

״טסתי לישראל במאי 2012", היא נזכרת. "התרגשתי לבקר במקום שחברי דיברו עליו בכל כך הרבה אהבה, ובאמת הרגשתי את הקשר לישראל". מנס חזרה לארה"ב, ואט אט הגיעה למסקנה, שאין הצדקה לכיבוש וכי צריך לפעול להפסקתו: "איכפת לי מישראל, אבל אני לא אפסיק להילחם בפעולותיה ובמדיניות שלה".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

כאן זה בית, כאן זה לב

Published

on

מירב רהב-מאיר טסה לפלורידה לתת הרצאה בפני חברי הפרלמנט של בוקה, מוסד ישראלי-אמריקאי ותיק ומושרש בעיר * היא הופתעה מהחיבור הציוני  אבל גם מהאובססיה לחדשות מהארץ והפוליטיקה: אנשים שלא הצביעו בבחירות כבר 40 שנה מעודכנים  במה שקורה בכחול-לבן יותר מעמית סגל

"הלב שלי נקרע לשניים", אומר לי הנהג הישראלי שמסיע אותי לבוקה רטון, פלורידה. "אתה אוהב את השיר של ישי ריבו?", אני שואלת. "לא, לא מכיר שיר כזה". המשפט הזה פשוט יצא לו מהפה באופן טבעי. הלב אכן קרוע. "באתי עם אשתי מישראל לעשות כסף. התגרשנו. אחר כך הייתי נשוי לאמריקאית לא יהודייה. התגרשנו. אני מת מגעגועים למשפחה, לחברים מהתיכון, מתגעגע למקום שלי בעולם, אבל יודע שאי אפשר לחזור ולהמשיך מאיפה שהפסקנו".

שתקתי. הוא מדבר כאילו מסך הברזל עומד בינו לבין ישראל, ולא כרטיס ב-800 דולר לטיסה שיוצאת הערב. כל כך הרבה סיפורים כאלה שמעתי: של הזוג שבא "רק לירח דבש" לפני שלושים שנה, של המשפחה ש"מייד חוזרת" כבר 20 שנה, על זוגות רבים שבהם אחד מבני הזוג נשאר למען השני. הופתעתי מהחיבור הציוני והיהודי, מהניסיון לבנות לעצמם קהילה, אבל גם מהאובססיה לחדשות מהארץ, כאילו הדרך היחידה להתחבר לישראל היא פוליטיקה. אנשים שלא הצביעו בבחירות כבר 40 שנה, מעודכנים במה שקורה בכחול-לבן יותר מעמית סגל. שתקתי הרבה, הקשבתי הרבה. הכי קל לבקר, אבל צריך להבין מה גרם להם ללכת, ומה יגרום להם להתחבר ואולי גם לחזור.

יש בארצות הברית כמיליון ישראלים-לשעבר. המספר כולל את הילדים שלהם, הדור השני, שהולך ונעלם. חינוך יהודי וחברות בקהילה עולים כסף, והם לא רגילים לשלם על כך. 

ביקרתי בבית הספר המרשים "ג'ואיש אקדמי" שהוקם לילדי הישראלים. טיפה קטנה בים, אבל טיפה חשובה. מודל לעתיד. חינוך יהודי-ישראלי בזול, בסגנון פחות אמריקאי ובעיקר בתעריף פחות אמריקאי.

בבית של משפחת לוי בשכונת הוליווד הציגו לי את ראש העיר. "נעים מאוד, שוקי", הוא מפתיע אותי בעברית. "אבל פה קוראים לי ג'וש". ההורים ירדו מהארץ, והבן שלהם הפך לראש העיר של הוליווד, שבה כ-150,000 בוחרים. "כל החיים חיפשתי הגדרה, ולאחרונה מצאתי: אני ישראלי-אמריקאי. אבל מה שהכי מפריע לי זה שהילדים שלי כבר לא יודעים עברית", הוא אומר בצער, מבין מה ההשלכות.

בסוף הרצאה במיאמי ניגש אליי שלמה גבע, עם אקורדיון. "אני החובש שטיפל בחנן פורת במלחמת יום הכיפורים. הצלתי את חייו. הוא לא יכול היה לדבר, אבל עיניו היו מלאות אור. אני עוד רואה את האור הזה מול עיני. הלחנתי לזכרו ניגון ושמו 'מעט מן האור', רוצה לשמוע?".

מעט מן האור של ישראל מתנגן פתאום במיאמי. הצלילים המרגשים מלווים אותי החוצה, אל ישראלית מקומית שאוספת אותי ברכבה. היא מנמיכה קצת את המוזיקה כשאני נכנסת, אבל ממשיכה לשיר: "כאן זה בית, כאן זה לב, ואותך אני לא עוזב", ואני תוהה אם היא שרה על ישראל או על מיאמי.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

מוזיקה: ריקי לייק הגיבה לשיר של נטע ברזילי

Published

on

בסוף השבוע האחרון שחררה נטע ברזילי את השיר החדש שלה "Ricki Lake", שמגיע כעשרה חודשים אחרי צאת הסינגל הרשמי האחרון שלה, "Nana Banana". השחקנית ומגישת הטלוויזיה האמריקאית ריקי לייק, שעל שמה כמובן נקרא השיר, הגיבה למחווה של הזמרת הישראלית ואפילו שוחחה עמה בטלפון.

בתגובות לפוסט שזוכת האירוויזיון הישראלית שיתפה בעקבות צאת השיר, כתבה ריקי: "אני!" והוסיפה אימוג'י של אש. לאחר מכן, היא כבר החלה לעקוב אחרי נטע באינסטגרם.  "מאוד מרגש אותי לקבל הודעה מריקי לייק. אהבתי מאוד לראות את התוכנית שלה וזו סגירת מעגל בשבילי", מספרת נטע, "זאת פאקינג ריקי לייק".   

לייק, זוכת פרס האמי, מוכרת באמריקה בזכות תכנית האירוח הפופולרית שלה, ששודרה בין השנים 1993 ל-2004. 

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

בכיר המגישים באל ג'זירה: "מפעל הציונות – הפרויקט המצליח בעולם"

Published

on

תמיכה מפתיעה בישראל מעוררת סערה: פייסל אל קאסם, המגיש הבכיר של רשת אל ג'זירה שנחשב לאחד המגישים הבכירים והנצפים ביותר בעולם הערבי, צייץ בטוויטר: "כשרוצים לקלל אותך בעולם הערבי מכנים אותך ציוני, אבל הפרויקט המצליח בעולם במאה האחרונה הוא המפעל הציוני". הציוץ של אל קאסם, דרוזי יליד סוריה שבתכניתו צופים עשרות מיליונים, גרר מיד שלל תגובות זועמות. אחמד מוסא, מגיש בטלוויזיה המצרית, אמר בזלזול: "איזה מישהו בתחנה הישראלית אל ג'זירה החמיא לישראל. פייסל אל קאסם הראה לנו את הפנים האמיתיות של אל ג'זירה – הם דובריה של ישראל… הוא ברח מסוריה, יש שם נגדו גזר דיו מוות. הוא שייך לארגוני טרור, לתחנה ציונית. הוא ואל ג'זירה עשו לנו כאב ראש". באתר חדשות מצרי התפרסמה הכותרת "אנחנו בהלם" וגולשים רבים כינו אותו בוגד. 

אל קאסם הגיב לביקורת ולכינויי הגנאי וכתב בציוץ נוסף: "אני אומר שהפרויקט הישראלי הצליח שלא כמו הערבים הנחשלים. הרבה אנשים חושבים שאני משבח סתם את הציונים". הוא שאל את עוקביו בסקר "מי לדעתכם יותר מתקדם ודמוקרטי – ישראל או גופי השלטון הערביים?" והתוצאות היו מוחצות – כ-82 אחוזים השיבו ישראל.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות