Connect with us

מצב הרוח

דברים שאפשר למצוא רק בישראל / מאת יאיר ניצני

Published

on

רק בישראל רק פה השיפוצניק הערבי יכול לומר לך, "אחי, אני אגיע מחר, בעזרת השם", או לשמוע את המציל בים ביציאה מבריקה כמו "אתה עם הבגד ים, זוז ימינה" * רשימה של דברים ישראליים שהם בבחינת "לעשות מהלימון לימונדה" (או כמו שאני אוהב לקרוא לזה: "לעשות מהפיתה פיצה")

יאיר ניצני  מנגל צילום : משה שי

יש המון דברים שאני אוהב בישראל. חלקם נוסטלגיים, אחרים נגועים ברומנטיקה, חלקם נטועים בזיכרונות ילדות. רק בישראל הבת שלך יכולה להתקשר מהצבא ולהודיע לך שהיא סוגרת כי הקמב"ץ קלט אותה מורחת גבנ"צ בחפ"ק, וזה יישמע לך הגיוני. רק פה השיפוצניק הערבי יכול לומר לך, "אחי, אני אגיע מחר, בעזרת השם", ואברך חרדי יכול להגיד, "אבויה, זה אחלה בית כנסת". רק בישראל אתה יכול לשמוע את המציל בים ביציאה מבריקה כמו "אתה עם הבגד ים, זוז ימינה". ורק אצלנו לגיטימי לשאול מישהו שלפני דקה הכרת מה הוא עושה, איפה הוא גר וכמה עלתה לו הדירה.

דווקא מפני שאנחנו אוהבים את המדינה, אנחנו מרגישים נוח להעביר עליה ביקורת. לא שאין על מה. במדינות, כמו עם בני זוג, אין דבר כזה "מושלם". מותר לבקר ולקטר, אבל מומלץ גם לחשוב חיובי. רופאים טוענים שלחייך זה טוב ללב ובריא לעור הפנים. אנשים פסימיים ומתוחים מפתחים אולקוס, לחץ דם וקרחת, ומהברוך הזה, תאמינו לי, אין דרך חזרה. אם לא קלטתם עד עכשיו, אני מאנשי חצי הכוס המלאה. אחד שמעדיף לחפש את הטוב בכל דבר ומאמין שאם מחפשים, בסוף מוצאים. אז הנה רשימה קצרה של דברים ישראליים שהם בבחינת "לעשות מהלימון לימונדה". או כמו שאני אוהב לקרוא לזה: "לעשות מהפיתה פיצה".

פקקים

יותר מאיראן, ויותר מחופשות התלמידים הבלתי נגמרות, הפקקים הם הסיוט הגדול של היומיום. אתה יוצא כל בוקר לעבודה ועומד שעות בדרך, וכשאתה חוזר אתה שוב עומד שעות. זה זמן, זה דלק, וזה מביא את העצבים, בעיקר כי תמיד יש איזה חכמולוג שכמו נחש מניאק עוקף מהשוליים ומנסה להידחף לפניך.

יש על הכביש רגעים שבא לך לבצע חרקירי ולתקוע לעצמך בעין את המסטיק היבש שבמאפרה. תירגע. אם תחשוב חיובי, תגלה שהפקק יכול להיות חוויה נפלאה. השעות המתות באוטו הן זמן נהדר לשמוע רדיו, להתגלח, לנקות את הרווח בינך לבין המושב שליד ולשלוף מתחת לשטיחון פירורי ביסלי, עטים שקיבלת מסוכן הביטוח וקיסמים דנטליים משומשים. זה זמן נהדר להביט החוצה לנוף הירוק (היה לנו חורף טוב!) ולהגיד תודה שאתה לא לוחם דאעש, מורד סורי או חייל באוקראינה. תתעודד, בן אדם. יכולת להיות עכשיו נהג טוק טוק בפקק בניו דלהי, וזה היה הרבה יותר נורא.

ברלין

נכון, יש עזיבה מסוימת לברלין, ומבחינה ציונית זה אכן מבאס, אבל גם כאן צריך לחשוב חיובי. הצעירים שיורדים לברלין מפנים דירות בישראל ומקטינים את צפיפות הדיור. זה אומר פחות אנשים על אופניים בשדרות רוטשילד ובבריכת גורדון, פחות אנשים בפארקים ובגנים הלאומיים, ויותר מקום לנו במנגלים של יום העצמאות. הסטטיסטיקה גם מצביעה על כך שרוב הצעירים חוזרים, אז מה הלחץ?

חוץ מזה, בכל פעם שהם קופצים לחופשת מולדת הם עושים טיפולי שיניים וקונים מצרכים כדי להביא לחברים שלהם בחו"ל. שקדי מרק, במבה, חומוס, קפה עלית. וזה טוב למשק ומניע את גלגלי התעשייה. הקיץ הקיץ בישראל חם ולח, ולא ידידותי למשתמש. לא כולם שמים דאודורנט, ובאוגוסט כל הרמת יד יכולה להיות סיבה לעילפון. להיכנס למכונית בשיא החום, לגלות שהמזגן לא מצליח לקרר ולהידבק עם הזיעה למושב, בלי יכולת לאחוז בהגה הלוהט – יש אנשים שיעדיפו כיתת יורים. אבל עובדה – למרות מזג האוויר הבלתי נסבל, הצרפתים באים לכאן בכל קיץ וקונים פה דירות כמו משוגעים, אז כנראה יש כאן משהו. אז קצת חם, ביג דיל! מה, עדיף קר? בקנדה אי אפשר לצאת מהבית תשעה חודשים בשנה, כי הטמפרטורות מתחת לאפס. אנשים עוברים מהאוטו לקניון, מהקניון לעבודה ומהעבודה למיטה. גם ברלין קרה. לונדון ערפילית, ניו יורק קפואה, ובאוסטרליה יש שריפות ענק.

הזקנה במסדרון

רבות נכתב על הצפיפות בבתי החולים וההמתנה הארוכה בחדרי המיון. חולים ששוכבים במסדרונות זה לא אידיאלי, נכון, אבל גם לא אסון. אם אותה קשישה היתה שוכבת לבד בחדר פרטי, היו נמנעות ממנה כל דרישות השלום וקריאות העידוד של המבקרים. במסדרון העוברים והשבים יכולים להתעניין בשלומה, להחזיק לה את היד בחום ולקרוא לאחות אם צריך. שלא לדבר על ההתקרבות בין הדורות. במקום שהצעירים ייסעו למזרח כדי לשמוע פתגם מאיזה חכם סיני זקן, יש להם את הפריבילגיה הזאת קרוב לבית, ועוד בעברית! ואם אפשר לטעום לזקנה מהפירה, אז עוד יותר טוב.

החופים נעלמים

קבלנים בונים על קו החוף, וככל שעוברות השנים כך נהיה צפוף וקשה למצוא בים פיסה קטנה לשים עליה מגבת, לשכב עליה ולהביט בשמיים הכחולים והיפהפיים של הארץ הדמוקרטית הזאת. מצד שני, הדוחק הזה הוא אולי לא כל כך רע. בינינו, רוב האנשים הולכים לים כדי לתפוס חתיכות וחתיכים, והצפיפות הזאת יכולה לסייע בהשגת המטרה. בזכות הצפיפות והבלאגן יש בהחלט סיכוי שמישהו, או עדיף מישהי, תתבלבל ותמרח עליך בטעות קרם הגנה שהתכוונה למרוח על בעלה. מכאן, לך תדע לאן זה יתגלגל: סטוצים, זוגיות חדשה, אהבת אמת, חתונה, הקמת משפחה, הקמת חברה, עסקים בינלאומיים, מיזמים אזוריים, שלום בין מדינות, ולבסוף פירוק איראן מנשק גרעיני. דה סקיי איז דה לימיט.

אדריכלות ואסתטיקה

האסתטיקה העירונית של ישראל היא נושא כאוב. לא די שכל אחד בונה פה איך שבא לו, לא מספיק שקשה לקנות דירה – מי שכבר שפר מזלו וקנה עלול למצוא את עצמו תקוע לנצח בשכונה הנקראת על שם חברת הבנייה שבנתה אותה, למשל "מגדלי חמאדי", "משכנות ג' גורי" או "סביוני אלקטרופלסק". אבל גם כאן יש צד חיובי. בניגוד לשווייץ וסקוטלנד, הירוקות עד פיהוק, בניגוד לאגמים האוסטריים, שכולם נראים אותו דבר, ובניגוד למגרשי החניה הענקיים של לוס אנג'לס, אצלנו לא משעמם בעיניים. רק בישראל על עמוד השלט המסמן "יד ושם שמאלה" מישהו יכול להדביק את המודעה "תוריד משקל מייד – שאל אותי כיצד", ורק פה על עץ אחד אפשר למצוא הודעה על כלב שהלך לאיבוד, מודעת אבל על אבא שהלך לעולמו ופרסומת לג'חנון של אמא שמגיע עם רסק וביצה. זאת המדינה שלנו, והאמת – היא לא רעה כל כך…

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מצב הרוח

חג וחלילה

Published

on

סוף-סוף אנחנו יוצאים מהתקופה שבה כולנו שכחנו מה עשינו ובמסגרת איזה חג

השבועות האחרונים, שהיו מלאים כרימון בחגים ובערבי חג והתנהלו תחת המוטו "לכל שבתון יש מוצאי שבתון", למרות שלא ברור בדיוק מתי זה, היו אינטנסיביים ביותר.

אחד הקשיים הבולטים של התקופה הוא הקושי להתמצא ביומן. מייד בתום ראש השנה אתה מותקף בסופי שבוע שהוצאו מהקשרם ומופיעים באמצע השבוע, ואין לך מושג איזה יום היום ומתי הסופר כבר יהיה פתוח כדי שתוכל לקנות מצרכים לארוחת חג, רק לא ברור לגמרי איזה חג.

זו התקופה היחידה בשנה שבה אדם מעלעל בלוח השנה העברי, וגם אז הוא לא מבין אם זה ערב חג, מוצאי חג, איסרו חג (מה בדיוק אסור שם?), שמיני עצרת או תשיעי עצירות. נראה שחז"לינו, שהמציאו את כל המסורות המשונות, בכלל רצו להתל בנו.

הם הבינו שלקראת סוף סוכות כולנו כבר הלומי חג ואין לנו מושג מה קורה סביבנו ואיזה יום היום, והחליטו להמציא כל מיני מנהגים משעשעים לסובב תרנגולת מעל הראש, לשלם אלפי שקלים על גרסה לא טעימה של לימון, או לתקוע תפוח על דגל – ולראות אם נזרום עם זה או שנשים לב שמסתלבטים עלינו. אני מודה שעד היום לא לגמרי ברור לי מה ההבדל בין שמחת תורה לשמחת בית השואבה, ואם יכול להיות שהאירוע השני הוא המצאת תוכן שיווקי של חברת שואבי אבק.

בדיוק כמו עם ממשלת מעבר, שלא מצליחה להוציא לפועל שום תוכנית משמעותית, בתקופת המעבר שבין תחילת החופש הגדול לסוף החגים אין לישראלי הממוצע שום טעם להתחיל פרויקט בעבודה, דיאטה או תוכנית אימונים. ממילא יגיעו עוד חג או ארוחת חג והכל ייעצר. החגים וחופשותיהם הם תקופה מעייפת במיוחד, שבסיומה כל אדם נורמלי מייחל רק לדבר אחד: חופשה נוספת, שתאפשר לו לנוח מהחופשות.

ימי חול המועד נקראים כך כי הם מועדים לפורענות. הכבישים מוצפים באנשים שעושים את דרכם לכנרת כשעל גג המכונית שלהם מזרנים, גלשנים, רהיטים ומנגלים בכמות שבקושי היתה נכנסת בסמי-טריילר. משפחות שלמות נוסעות לכל מיני פסטיבלים עם שמות אקזוטיים, כמו פסטיבל הגבינות והדיזנטריה, פסטיבל הגרוב והמנדבושקס, הפסטיבל להצגות ילדים ועראק, או פסטיבל "מיונז בים האדום".

בניגוד לשגרה המסודרת, שבה הילדים מאוחסנים במשך היום במוסדות החינוך בזמן שאתה מבלה בעבודה ודואג לחזור משם בדיוק כשהם סיימו אמבטיות, בחגים אתה עסוק עד מעל לראש בלהאכיל את כולם, להעסיק ולשעשע אותם כאילו היית שף דה וילאג' בקלאב מד. הילדים, שביום רגיל לעולם לא קמים לפני עשרים לשמונה (וגם זה אחרי שנאלצת להשתמש בשוקר חשמלי), מקפידים בימי החג על השכמה בשש ופתיחת היום בשאלות "מה יש לאכול?" ו"מה עושים היום?", שכמו יהודי טוב אתה משיב עליהן בשאלה אחרת: "מה עשיתי רע שזה מגיע לי?"

הסבים, שכבר הבינו שתנסה להפיל עליהם את הנכדים כדי לטוס עם האישה לשארם, הקדימו תרופה למכה ודאגו לנסוע בתחילת החגים להמר בבורגס, כך שבזמן שאתה שורף את החופשה על הסעת הילד לחוג סליים, הם שורפים לך את הירושה.

עבודות הבית הלא נגמרות והחיכוך האינסופי עם הילדים מסוכנים לזוגיות. במקום להתפנות לאהבה ולטיפוח הקשר, אתה עסוק בוויכוח אצל מי עושים איזה ערב חג, מי יפנה את השולחן, מי יכבס, מי יגהץ, מי יבדר את בני הבית, ומי אשם בכך שהילדים האלה, שמתלוננים כל הזמן, לא עוזרים בכלום. לכן כנראה הומצאה הסוכה. כבר בימי קדם, אחרי ריב זוגי, שלחה שרה את אברהם לישון על הספה בסוכה, מנהג שמתקיים עד עצם היום הזה.

בבניית הסוכה, מצופה מהגבר הישראלי להפגין יכולות בנייה והנדסה מרשימות. אתה, שהפטיש היחיד שעשית בו שימוש במהלך השנה היה פטיש פלסטיק ביום העצמאות, והפעולה הטכנית המסובכת ביותר שאתה מסוגל לבצע היא תפעול שלט טלוויזיה תוך כדי פיצוח גרעינים, נאלץ להפגין כישורי בנייה של מהנדס שלד סיני.

פעם בשנה מצופה ממך להפוך לבוב הבנאי ולהקים קונסטרוקציה הנדסית, שאמורה לארח ארוחת ערב של בני משפחתך האהובים פלוס אורחים עם ילדים שנתקעים בקירות שלה עם אופניים. בנוסף, בניית הסוכה מאלצת אותך, אדם נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל, לבצע לאור יום ולעיני ילדיך ההמומים גניבת סכך מעצי דקל עירוניים וגרירתו ברחבי העיר.

בד בבד עם הפגנת הגבריות הזאת, אתה שביום חול מוכר כאדם נטול סטייל, שהתאמת הצבעים שלו היא ברמה של סטיבי וונדר – צריך פתאום לקשט את הסוכה ומוצא את עצמך גוזר שרשראות של ניירות צבעוניים ומנסה לעשות אוריגמי בצורת יונה. הכל כמובן למען הילדים, שיגמלו לך על העבודה הקשה בכך שבמקרה הטוב יסכימו לאכול ארוחה אחת בסוכה, שבמהלכה יתלוננו שהתקרה עקומה, יש זבובים ואין שקע
למטען של הסלולרי.

מבחינתם, אתה והמסורת הטרנטה שלך, והמנהגים המשונים שהבאת מהתקופה שעלית ביציאת מצרים, מעניינים הרבה פחות מהלק החדש של קלואי קרדשיאן. אתה אמנם בטוח שכבל החשמל שהורדת מהדירה כדי להאיר את הסוכה הוא שיא הטכנולוגיה, אבל כל עוד לא ארגנת להם וויי-פיי, מסך 50 אינץ' וקונסולה של פלייסטיישן – הם בחדר שלהם, ומבחינתם אתה יכול לשבת לבד בסוכה, לטבול אתרוג בדבש או לסובב תרנגולת עם לולב בפה מעל הראש. הם לא מבינים למה צריך להזמין אושפיזין, אם אפשר פשוט לדבר איתם בפייס-טיים או לשלוח להם סרטון בווטסאפ, והם בטוחים שהחושה המוזרה שבנית מענפים מתחת לבית היא סוג של חניה מקורה לאופניים של יום כיפור עד השנה הבאה.

הקשר היחיד של הצעירים לחג הוא בביטוי העיף לי את הסכך", שבו הם נוהגים להשתמש כדי להביע התלהבות ממשהו, בלי שהם יודעים מה זה בדיוק סכך. אולי כדי לחבר את הדור הצעיר למנהגים הישנים, כדאי להמציא ולהשריש עוד כמה ביטויים: "מה אתה מקשקש לי בערבה?", איזה נודניק זה, נשבר לי הפיטם ממנו", "פגשתי מישהי ששווה לולב", או "עזוב, יש לה פרצוף אתרוג אבל גוף ערבה".

ושיהיה לכולנו אחרי חג שמח!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות