Connect with us

Featured

״שנאתי את האפרו שלי, חשבו שאני אתיופית"

Published

on

היא נולדה בפריז לאבא אמריקאי ואמא ישראלית, גדלה בין חולון ולוס אנג'לס, פיתחה קריירת שירה עם קול בס ועבדה כאן במסעדנות ועיצוב שער • עכשיו דבי ג'יימס מוציאה סינגל ראשון רגע אחרי שליוותה את רותם כהן וג'יי לו ורגע לפני שהיא מצטרפת לסבב העולמי של אנריקה אלגלסיאס • חשיפה

דבי ג'יימס היא זמרת-יוצרת-רקדנית, תושבת לוס אנג'לס, שנולדה בפריז לאמא אמא תימניה -אלג'יראית-ישראלית. ישראלית אסלית ואבא אמריקאי שחור, כוכב סרטי אקשן הוליוודיים. היא חורשת את מועדוני הוליווד, לאס וגאס וישראל הקטנה שלנו. זורקת צליל מכוון, מרעידה נימים ומשאירה אחריה שובל של מעריצים שרופים. היא מלווה בהופעות סלבס כמו סנופ וג'יי לו והשבוע התבשרה שהתקבלה כזמרת-רקדנית מלווה לסבב ההופעות הבינלאומי של אנריקה אלגלסיאס.

״אני דבי ג'יימס. נולדתי בצרפת, בפריז ב-1988 פותחת דיוה עור-קקאו-קצפת, שפתיים-דובדבנים-סמוקים, חיוך-רחלות-מהרחצה. "אימא שלי עמדה על זה שאני אוולד ליד גיסתה בצרפת, ובחודש השמיני היא פשוט טסה איתי בבטן הקטנה שלה. לאמא קראו נאווה חלימי, היא היתה שחקנית ודוגמנית יפהפיה, הייתה מועמדת למלכת יופי ב-1970 אבל פרשה ברגע האחרון כי הסבא נפטר. אין מי שלא הכיר אותה בארץ באותם הימים. סיפרו לי שהמחזרים שלה נלחמו לקבל חיוך אחד ממנה".

ומי בר המזל, האבא שלך?

אבא היה סטיב ג'יימס, שחקן אמריקאי שחור. בשיא הקרירה הוא הגיע לארץ לשחק תפקיד ראשי בסרטו של מנחם גולן. הם הכירו בארץ, בהפקה של 'מחץ הדלתא',
הוא שיחק את אחד החבר'ה הטובים, זה היה ב-1975 אימא שלי שמרה על כושר והתאמנה כל יום בהילטון, ם הכירו בחדר כושר. זו היתה אהבה ממבט ראשון.

״הם התחתנו באמריקה, בלוס אנג'לס. הוא הביא אותה לכאן. היא השאירה את כל המשפחה בארץ, בחיפה, בחולון, בראש העין ונסעה אחריו".

באילו סרטים אבא שלך כיכב?

״אבא שיחק בעשרות סרטי אקשן והתמחה בתורות לחימה שונות, הוא היה מהראשונים. הוא שיחק בסרטי אמריקן נינג'ה, The Exterminator , בהרבה סדרות טלוויזיה וסרטי מלחמה. לעומתו אימא שלי לא עשתה פה כלום, היא רק הייתה אשתו ועקרת בית. פעם אחת היא קיבלה תפקיד קטן איתו ב"נינג'ה אמריקאי שתיים". הוא נפטר ב-1993, בגיל 41, מסרטן בלבלב. אני הייתי אז בת ארבע. הייתה לו קריירה מאוד מצליחה, הוא בדיוק התחיל לעלות ואכל אותה לבסוף".

את זוכרת את החיים שלך כילדה באל איי?

״הזכרון היחידי שיש לי איתו, היה שהייתי איתו בדיסנילנד. היה לנו בית בהוליווד, בית פרטי ואחר כך הרסו אותו. הוא היה מאוהב באימא שלי קשות. הייתי מאוד קטנה, רק בת שנתיים. בגיל שנתיים וחצי הם התגרשו ואני ואמא חזרנו לארץ. אימא החליטה שהיא לא רוצה לחיות פה. רצתה שאגדל ליד המשפחה בארץ, עם התרבות הישראלית.

״אבא לא יכל לעזוב ולגור בארץ בגלל הקריירה והיא לא רצתה להיות פה. הם נפרדו וחזרנו ארצה ומאז גדלתי בישראל, בלי אבא. שנתיים אחרי שחזרנו הוא נפטר. כשחזרתי לאמריקה גיליתי שהייתה לו אישה אחרת לפני שהוא נפטר, פגשתי אותה, רציתי לדעת אולי יש לי אחים, או אחיות.

״הייתי ילדה מאוד עסוקה, בבמה, בריקודים, התחלתי להתעסק עם זה כבר בגיל ארבע, בריקודי בטן, ארבע שנים רקדתי אצל ריקי צור, היא הייתה גרה ממש לידנו. אחר כך עברתי לריקודים סלוניים ולמדתי ריקודי ג'ז".

מתי התחלת לשיר?

״זה התחיל בגיל אחת עשרה הצטרפתי למקהלת צעירי תל אביב, גם שרתי בתנועת הנוער בחולון. הייתי בת 11, רוקדת, שרה, משחקת. שרתי שלוש שנים במקהלה, הופענו בכל מיני ערים. היה לי קול באס מאוד עבה ולא אהבתי את הקול שלי בכלל, לא הייתי מקבלת סולואים, הייתי תמיד מקבלת קול ב'. זו תקופה שלא אהבתי את הקול שלי, תמיד רציתי תפקיד סולו. יום אחד אימא שלי ישבה איתי, היא הראתה לי את MTV, שמעתי את הזמרת שר. זאת זמרת שיש לה קול עבה, התחלתי לרקוד לשיר שלה ואמא אומרת לי:"את אוהבת את הקול שלה?" אני אמרתי לה: "כן", "זה הקול שיש לך!", ומאז התחלתי לאהוב את הקול שלי, היא עזרה לי ככה להגיע להיות זמרת שאני היום.

״הילדים בשכונה ובתנועה ידעו שאבא שלי היה שחקן. גם אני הייתי שרה ורוקדת אבל ההופעה שלי היתה שונה כי היה לי אפרו. שנאתי את האפרו שלי, כולם היו מציקים לי והיו קוראים לי בשמות. חשבו שאני אתיופית, זה היה קשה.

עולם הבמה היה הכל בשבילי – משחק, ריקודים, שירה, הייתי עם הלהקה שלוש שנים, כמעט כל שבוע-שבועיים הופעה.

״כבר אז אהבתי היפ-הופ, הופעתי גם בלהקה מקומית. לא ניגנתי על כלי, למרות שאימא ניסתה לדחוף אותי לכלי נגינה, אבל לא הלכתי על זה. בשלב מסויים נשברתי, עזבתי את התיכון בכיתה ט'. אני לא יודעת אם זה בגלל שגדלתי בלי אבא. הלכתי ללמוד ספרות אצל שוקי זיקרי. פרנסתי את עצמי, אמא לא רצתה שאני אעבוד, שאני אהיה נסיכה לנצח. אימא לא הייתה מבשלת, היא הייתה לוקחת אותי לסבתא. סבתא עשתה אוכל תימני. הסבא אלג'ירי והסבתא תימנייה".

מתי הגעת ללוס אנג'לס?

״החבר ראשון היה בגיל חמש עשרה. בחור רציני, היינו חמש שנים ביחד. למעשה עברתי איתו לאמריקה. לא התגייסתי לצה"ל. יש לי פספורט אמריקאי, אז אמרתי להם שאני לא מוכנה לשרת בצבא. הם ניסו להכריח אותי אבל לא רציתי. אז בגיל שש עשרה וחצי הגעתי ללוס אנג'לס, הייתי פה ארבעה חודשים יחד עם החבר שלי. עבדתי במספרה בהוליווד, של קיקו. כולם באו אלינו כשהוא רק פתח אותה. לחבר שלי היו ניירות, הוא נולד פה וגדל בארץ, גרנו בוואלי. אז זה היה שונה לגמרי אבל האמת לא התחברנו עם אף אחד, היינו רק אני והוא, למרות שהיינו בסצנה של הישראלים כמובן. אחר כך עברנו לעיר. ניסיתי להביא את אמא לאל-איי, היא סירבה, לא סבלה את העיר. ואז היא נפטרה מסרטן ריאות, היא הייתה מעשנת. אני כבר לא מעשנת. הפסקתי, בגלל הקריירה והמוזיקה אסור לי לעשן.

״אחרי כמה שנים, דברים התחילו לחרוק עם החבר שלי ונפרדנו. עזבתי את הדירה, עברתי לגור עם חברה, והתחלתי לעבוד בארומה באנסינו. הייתי מארחת, לא רציתי להיות מלצרית, לא אהבתי את הקטע הזה של טיפים, רציתי לקבל לפי שעה, לדעת שאני מרוויחה מספיק להתקיים".

עבדת גם בעבודות אחרות?

״באותה תקופה גם דגמנתי, הייתי חתומה עם סוכנת בשם רובין פרקר, הייתה לה TALENT AGENCY. ניסינו, האנגלית שלי הייתה על הפנים, היא ניסתה למשוך אותי יותר לקטע של סרטים, היו אומרים לי לקרוא ולא הייתי יודעת מה אני קוראת בכלל. היא הייתה שולחת אותי לאודישנים, יצא לי לדגמן לחברת ג'ינסים שאני אפילו לא מכירה. חוץ מזה היא ניסתה לדחוף אותי לקטע של מוזיקה ומשחק ולא היה לי את האנגלית, אז הייתי איתה איזה שנה ואז אמרתי לה: "בואי נפסיק". נכנסתי חזרה לספרות ולמסעדנות וחיכיתי. אמרתי שאני אלמד אנגלית ואז אני אוכל לעשות מה שאני רוצה.

״כשבאתי לאמריקה חשבתי שאני יודעת אנגלית, אבל מהר מאוד גיליתי שאין לי מושג. לאחר כמה שנים בספרות ובאירוח למדתי לדבר עם לקוחות, ככה בניתי את האנגלית שלי. עכשיו האנגלית שלי היא אמריקאית, אחרי שמונה שנים שאני כאן אומרים שהמבטא שלי הוא של ניו יורק.

מתי היתה פריצת הדרך הראשונה שלך?

״לפני חמש שנים פגשתי את סיטו, והתחלנו לצאת. סיטו הוא מוזיקאי מוכשר אפרו-אמריקאי ויש לו כמה אמנים שהוא דוחף אותם, הוא המנהל שלהם. הייתי מאוד ביישנית, לא רציתי לשיר ויום אחד הייתי לבד בבית ושרתי עם אוזניות על הראש והוא נכנס מבלי ששמעתי ותפס אותי על חם. אז הוא שאל בהפתעה: את שרה?'. היינו כבר שנה ביחד והוא לא ידע ששרתי או רקדתי בחיים שלי, ואז הוא פשוט התחיל לדחוף אותי, אמר לי: 'יאללה תתחילי לכתוב שירים'. ככה הוא נהיה המנהל שלי”.

״לפני שנתיים וחצי פנו אלי מ"אקס פקטור" בישראל, עשו לי אודישנים בסקייפ ואחרי כמה ימים הודיעו לי שהתקבלתי. נסעתי ארצה לתחרות. חבר שלי דאז דחף אותי חזק. הגעתי לשלב די מתקדם הצמידו אותי לאבישי ראפ ערבי, ופתאום קיבלתי דלקת גרון ועזבתי את התחרות. חבל, אבל ככה החיים וזה פתח לי את הדלת להופעות עם רותם כהן. מישהו בשם אבי לוי שידך אותי עם רותם כהן. והתחלתי להופיע בישראל. הופענו בקיסריה וגם בפארק הירקון עם אנריקה אנגלסיאס, בפני חמישים אלף איש".

היכן את מופיעה בדרך כלל?

״אני מופיעה בכמה מועדונים בלאס וגאס סאן פרנסיסקו ובהוליווד. יש לי רצף של הופעות בווגאס אז גם שכרתי שם דירה וקיבלתי תושבות ורישיון נהיגה. אני מופיעה גם במועדוני גייז וגם במועדונים סטרייטים. מועדוני ענק עם שלוש קומות ופעלולים מהממים. הופעתי גם במקומות קטנים וגדולים בהוליווד כמו 'האוז אוף בלוז', מרבלה', 'סופר קלאב','הוטל קפה' ועוד הרבה מקומות אורבניים גזעיים.

בדרך כלל אני מופיעה לבד, סולו, יש לי מוזיקה ברקע, הפלייבק מנגן ואני שרה. כולם שירים שאני כתבתי והלחנתי. בארץ השירים האלו לא כל כך תופסים, זה סוג אחר של מוזיקה ולא תמיד הישראלים מתחברים לזה. פה יש מועדונים שאתה עושה רק שיר אחד, ויש כאלה שאתה ההופעה הראשית, יכול לתת שמונה-עשרה שירים. היום אני מסתדרת עם זה, אבל אני מתה כבר להגיע לשלב הבא, זו דרך קשה וארוכה, אני עכשיו עובדת על הסינגל שלי, בשלב הבא זה לעשות מיקס ומאסטר, להכניס את זה כעיקרון לרדיו, לשלם לסטודיו ואחרי זה נכניס את זה ל-ITunes, משם אני יכולה להתחיל לעשות כסף , כי אז זה מתחיל להתפרסם".

איך התגלגלה ההופעה עם ג'ניפר לופז בפארק הירקון?

״הופעתי עם רותם כהן ,יום אחד התפנה תפקיד של רקדנית זמרת מלווה בקונצרט של ג'ניפר לופז בפארק.חטפתי את ההזדמנות. הייתה הופעה אדירה וממש התחברנו אחת לשנייה. היא כל כך התלהבה שביקשה ממני לבוא איתה למוסקבה. הופענו שם ובטורקיה. זו הייתה חוויה מדהימה בלתי נשכחת וחד פעמית. עשרות אלפים בקהל, התלהבויות עצומות ודחיפה אדירה לקריירה ולאגו שלי. זה יהיה נהדר לקורות החיים שלי, אמרתי לעצמי באושר. "ההופעות האלה פתחו לי דלת וקשרים עם האמנים והמנהלים של ג'יי לו. הייתי איתה כמה פעמים בחדר הירוק, היא לוותה בפמליה גדולה כולל המשפחה שלה. עליתי איתה ולפניה על הבמות, רקדתי ושרתי וגם היו לי רקדניות שלי כאשר אני שרה ורוקדת".

מה התוכניות לעתיד?

״אני מרגישה גם אמריקאית וגם ישראלית, אני מאוד מחוברת לשתי הזהויות שלי. החבר שלי רוצה להתחתן אבל הוא יצטרך להגיע איתי לארץ בשביל להתחתן איתי והוא צריך להתגייר. אני רוצה בשלב זה ילד אחד בלבד…

״אני רוצה להיות זמרת מאוד מצליחה ואני רוצה שבאמת, השירים שלי, יש להם המון משמעות לחיים, דברים שכל בחורה, כל בחור עוברים. עברתי הרבה בחיים ואני רוצה לשתף את זה עם כולם, מקווה שהשירים שלי יעזרו להרבה. השירים שלי באים מהלב, מאהבה".

Featured

לרדת בגדול עם ניסים

Published

on

איך הפכה הקורונה את ניסים אלאלוף, בעלי "גלאקסי לימוזין", לגורו בריאות ותזונה  * ולמה הוא סוחף אליו עשרות ישראלים תושבי העיר המעוניינים בירידה במשקל, אכילה נכונה, התעמלות ומעבר לאורח חיים הוליסטי * ראיון מהבטן

בין כל העסקים בבעלות ישראלית בלוס אנג'לס, שנפגעו אנושות במשבר הקורונה, ניתן להכליל את גלאקסי לימוזין" של ניסים אלאלוף. ניסים, המכונה גם 'ביג אל', נאלץ להשבית מחוד מרץ את עסקי ההיסעים המצליחים שלו מחודש מרץ: "הקורונה ריסקה אותנו למצב של אפס עבודה. אנשים לא יוצאים, אין אירועים, הוליווד משותקת. אבל בזכות הקורונה התחלנו, סיון ואני, את העסק החדש של השידורים בפייסבוק ובאינסטגרם ומכירת סינרים. זה דוחף אותנו עכשיו למקום אחר, תפסנו על זה טרמפ. יש לנו מיליוני צפיות, מעל 100 אלף עוקבים. בדקה הראשונה של סיון בשידור יש לה 3,000 צופים מיידיים. יש אנשים פרטיים שרוצים שנקדם להם את הביזנס ובטוחים שסיון תיתן את הדחיפה. אנשים רודפים אחריה. ולי הקורונה עשתה רק טוב, בזכות הדיאטה".

השידור הזה בפייסבוק, שיוצא מבית משפחת אלאלוף בלוס אנג'לס, הפך לחגיגה יומיומית שסוחפת עשרות אלפי צופים. מדי יום ("חוץ משבת המלכה"), החל מ־11 בבוקר מתייצבת סיון מול המצלמה למשך כשעתיים, שבהן היא פותחת בפני צופיה את ביתה, מכינה אוכל, שרה, רוקדת, משתפת חברים, מעלה אנשים לשידור, מספרת בדיחות וכובשת את המסך בצורה הכי טבעית שיש, כזו שאף אושיית רשת לא תרשה לעצמה לעשות בלי הכנות מוקדמות. בעלה בד"כ מצלם ומוסיף תבלינים משלו.

במקביל ניסים, 18 שנים באמריקה ותושב נורת' הוליווד, הצליח להשיל ממשקלו כ-40 פאונד בארבעה חודשים. התחלה נאה בהחלט לגבר באמצע החיים ששקל יותר מ-300 פאונד עם גובה של 7"5 פיט. "אחרי 15 שנה אני סוף סוף יכול להסתכל למטה ולראות מה קורה שם אצלו, מתחת לבטן", הוא מחייך. "זה התחיל מזה שאשתי מבלבלת לי את המוח כבר שנים לרדת במשקל. תמיד היה תירוץ, עבודה, אין זמן. זה נכון. לא קל לשמור על תזונה נכונה כשהולכים לישון ב-10 בלילה וקמים ב-3 לפנות בוקר. וכל הזמן מתעסקים עם לקוחות, נסיעות, בלת"מים, לחץ. במהלך העבודה, הבנתי, אתה  לא מתייחס לעצמך. אתה עסוק בלספק אחרים ולא את עצמך. בדצמבר נסענו עם אמא של סיון לקוסטה ריקה. יצאנו לרפטינג, והסירה התהפכה. לא יכולתי להציל את עצמי וכמעט טבעתי. בחיים לא הרגשתי כל כך קרוב לסוף, והכל בגלל המשקל. חילצו אותי אחרון. כשהכל נגמר אמרנו הגומל, והחלטתי לעשות סוויץ'.

"הקורונה נתנה לי זמן. קיבלתי מהמדינה דמי אבטלה כך שבצד הפיננסי יכולתי להיות שקט. קמתי בבוקר וחיפשתי מה לעשות. בעבר הייתי צם הרבה, פוסח על ארוחות, שותה הרבה מים, עולה ויורד, עולה ויורד. בחודש הראשון הורדתי 20 פאונד. עשיתי הרבה כושר, אכלתי קצת אבל לא נכון. התחלתי להעלות לפייסבוק פוסטים על התהליך. חבר אמר לי: אני עוקב אחריך ורוצה לעזור לך. שמעת על הרבל לייף? אמרתי לו – עזוב אותך, לא נראה לי. הוא מפיץ שאמר לי – תעזור לי במכירות ותקבל תמלוגים. הסכמתי לקבל את הערכה ולנסות. מאז החיים שלי השתנו לגמרי".

ניסים קיבל ערכת 'הרבל לייף' המכילה אלוברה, תה, שיבולת שועל ושייק ואבקת חלבון נקי. המתכון המנצח: התרחקות טוטאלית מפחמימות, תזונה המבוססת על אוכל עתיר חלבונים ודל קלוריות עם השלמה של תוספי המזון של 'הרבל לייף' לפי נוסחה מתימטית פשוטה. על הבוקר, הוא מספר, הוא שותה "פקק אליוורה," כוס תה ומבצע הליכה בשכונה. חוזר הביתה ומכין שייק. שתי ביצים, ירקות וקוטג'. סוכר ולחם? חס מלהזכיר. ארוחת הצהריים כולל מנה בשרית – עוף סטייק, המבורגר וגם דג או טופו עם סלט. במקסימום – כף אורז אחת. ה'סנאק' לאחה"צ: חטיף בריאות של 'הרבל לייף' ובערב – טונה, סלט וביצה קשה. אחרי ארוחת הערב הוא יוצא להליכה נוספת של לפחות 20 דקות. שעתיים לפני השינה – מים ושייק. הוא מקפיד לשתות שני ליטר מים מעורבים בתרכיב של החברה, "שזה שוטף את כל הגוף ומקה מרעלים". פירות? "מקסימום שניים ביום, ורק עד 3-4 אחה"צ. יש בהם המון סוכר".

ומה קורה כשיוצאים לבילוי או למסעדה?

"אין בעיה – אני  מזמין סלט סיזר גדול עם רוטב שאני מביא מהבית ומנה בשרית. זהו. אלכוהול זה גם מחוץ לתחום. מלא סוכר ומקור לא אכזב למחלות מסוגים שונים". רק בארוחת שבת, הוא אומר, הוא מרשה לעצמו הכל. נוגע בחלה רק בשביל 'המוציא'. "אבל אני משלם על זה – הולך זמן כפול בצעדת הערב ואם אנחנו מתארחים אצל חברים – אני נוסע אליהם וחוזר הביתה ברגל…"

תקופת הקורונה הפכה את ניסים מ"הנהג של העיר" לגורו אמיתי בתחומי הבריאות והתזונה. הוא חוקר ומתעמק מדי יום בנושאים רבים הקשורים התחום: גוף האדם, תעשיית המזון והתרופות, פסיכולוגיה ואורח חיים הוליסטי. "אנשים לא קולטים שלרדת במשקל זה לאכול נכון. מתפתים לג'אנק פוד, לא מקדישים זמן להכנת אוכל בריא. זה קורה כבר מגיל צעיר: להורים אין זמן לדאוג לתזונה של ילדיהם ותעשיית המזון מאכילה אותם ואת ילדיהם בזבל. ואז, בגיל 40 הבעיות הבריאותיות והכסף עוברים לתעשיית התרופות. הגעתי למסקנה שכדי לרדת במשקל חייבים לעשות סוויץ' בראש. אני התעוררתי מאוחר אבל לא יותר מדי. אנשים לא מודעים, כמוני, למה שהם מכניסים לפה. פיתות למשל – בעבר הייתי אוכל שלוש לפני שהמנה העיקרית מגיעה… פיתה זו מחלה אחת גדולה! . שים לב שאחרי שאכלת משהו בפיתה – אתה נזרק לספה אחר כך. החלטתי לקבל את את החיים שלי בחזרה. במקום לעבור מהעולם הזה בגיל 70 בייסורים עם מלא בעיות בריאותיות כרוניות – אני מדמיין לעצמי מוות בגיל 100 באמצע שינה עריבה. זה מה שכולנו מייחלים לו, לא?

ניסים: "אנשים חייבים להבין שם אתה לא משנה את אורח החיים שלך זה לא יעבוד. מי שמוותר על הארוחות – הלילה מחכה לו… לא תישן, הגוף שולט עליך. עד לא תיתן לו את המנה והפחמימות לא תירדם". הוא מדגיש ששינה טובה היא חלק חשוב מהתהליך: "שמונה שעות ביממה. בעבר השומן גרם לי לנחירות , לחוסר שקט בשינה. עכשיו אני מקפיד על חמש ארוחות בגודל של אגרוף. החלבון נשמר והגוף במנוחה. כשאתה אוכל פחמימות – אחרי 20 דקות אתה רעב שוב. יש כל כך הרבה דברים מיותרים בתזונה שלנו ולאנשים קשה להבין את זה. יש כאלה שבורכו במטבוליזם אבל אצלנו במשפחה כולם מלאים. סיון הייתה עושה ספורט בבוקר מבשלת רק בריא. אני לא הבנתי, לא רציתי לעשות את את הסוויץ'"

עכשיו המטרה שלו היא לשקול 180 פאונד במאי 2021. "נתתי לעצמי שנה". במקביל הוא מנהל פעיל בחייהם של עשרות ישראלים בעיר, בעיקר נשים, שהצטרפו לתוכנית שלו. "יש לי מלא תלמידים שהם גם לקוחות. רואים אותי מזמינים. אני המנטור שלהם בקבוצת וואצ-אפ. שולחים את המשקלים כל יום, שולחים תמונות של האוכל כל יום, מה מותר מה אסור. הרבה מהן נשים אחרי הריון, שרוצות להוריד 10-15 פאונד שאיכפת להן במעצמן. אני עסוק כל היום בעודד אחרים – וככה אני מעודד על עצמי. כל יום שומע ולומד רופאים ומחקרים, על גוף האדם. מדבר עם שירות הלקוחות של הרבל לייף שעושים עבודה מעולה ונותנים פתרונות מיידים. יש להם מאות מוצרים שאני עדיין לומד אותם".

חלק מהתלמידים/ לקוחות מצטרפים אליו לצעדת הערב בשכונה. "לפעמים אנחנו נוסעים ללייק בלבואה, עושים שני סיבובים מלאים, שיהיה נעים בעיניים". לדבריו, הוא מקפיד על ביצוע 6000-7000 צעדים ביום, -7 -10 מייל ביום. חוץ מהתעמלות, הרמת משקולות ואירובי ביוטיוב הוא גם יוצא מדי פעם למשימה שנראתה בעבר בלתי אפשרית: "בהתחלה הייתי מטפס במעלה ההר של פריימון קניון, בין הוואלי והעיר, עד לתצפית הגדולה על לוס אנג'לס, והייתי צריך לעצור כל חמש דקות. היום אני עולה דוך בלי הפסקה. החלום שלי הוא לעשות את הטיפוס הזה בקרוב בריצה!"

==

 פרטים נוספים וסרטונים בפייסבוק: לרדת בגדול עם ניסים, או בטל': 818-674-8800

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות