Connect with us

קהילה

״פסטיבל האורות 2019״: נלחמים באנטישמיות ואוהבים את ישראל

4 מיליון דולר נתרמו בערב הגאלה השנתי של Stand With Us, שציין 18 שנים לארגון האנג'לוסי המוביל בהסברה פרו-ישראלית ברחבי העולם 

ערב מרגש ביותר ומפגן אהבה חסרת גבולות לישראל: זה מה שהיה בערב הגאלה השנתי של ארגון Stand With Us, שנערך במלון בוורלי הילטון בבוורלי הילס וציין  יומולדת 18, ח"י שנים, לארגון הנפלא הזה.

"פסטיבל האורות" השנתי החל במינגלינג ובאולם גדוש חפצים יקרי ערך המוצעים למכירה פומבית,  דרך נוספת לסייע ולתרום. ואז, בשעה 6 בערב, הוכנסו האורחים לאולם יפהפה ובו אין ספור שולחנות עמוסי כל טוב … התיישבנו, טעמנו ובעיקר נפעמנו מהמימדים העצומים של האירוע. הגאלה הזו מפגישה מדי שנה קהל תומך ישראל ואוהב ציון המעורב בחינוך ובמאבק באנטישמיות, מכל הקצוות, האזורים והמפה הפוליטית. אולם מלא עד אפס מקום, פרצופים מוכרים ושאינם מוכרים, מעט ישראלים, הרוב לא, והמון כבוד והערכה. למעלה מ 800 תומכי ישראל! היה זה ערב מיוחד שחרט על דיגלו  שאנטישמיות היא אנטי ציונות והיא אנטי ישראלית. הגאלה מתקיימת כל שנה בחסות ובנדיבות ליבם של בני הזוג אלי וברוס לדרמן ודבי ונתי סיידוף. 

Stand With Us נוסד בלוס אנג'לס בשנת 2001, ימי האינתיפאדה השנייה בישראל, על ידי המנכ"ל רוז רוט'שטיין, סגן המנכ"ל ג'רי רוט'שטיין והנשיאה הבינלאומית אסתר רנזר. הארגון מוביל את המאבק באנטישמיות ובחינוך על ישראל בקמפוסים ובתי ספר תיכוניים, נלחם במידע שגוי המופץ לכל עבר ומתמחה בקידום מידע מדויק אודות ישראל מדי יום למיליוני אנשים ברחבי העולם בשפות שונות. 

פרסי הוקרה הוענקו במהלך הגאלה לנואם הראשי, ראש ממשלת קנדה לשעבר, סטיבן הרפר, ולקולנוען הקנדי רוברט לנטוס, בן לניצולי שואה מהונגריה. פרס "שומר ישראל" הוענק לאריה כץ, ואותות "מגן דוד" הוענקו לשני סטודנטיות יוצאות דופן, שיינה לביא מ-ucla  וסטפני מרגוליס מבוסטון. הקומיקאי אילון גולד שיעשע בין לבין עם בדיחות על יהודים וישראלים. 

נתי סיידוף ורוז רוטשטיין ניהלו את גיוס הכספים הפומבי בערב. הקהל יכל לתרום למגוון פרויקטים של StandWithUs, כולל קרן אריק לדרמן, לכבוד בנם המנוח של אלי וברוס לדרמן, המממן תוכניות חינוך לסטודנטים. ניתן גם לייעד תרומות שיעזרו להרחיב את מרכז החינוך SWU בירושלים בראשות המנכ"ל מייקל דיקסון שנכח בערב, המארח יותר מ-30,000 תלמידים מדי שנה. 

ישנן גם הזדמנויות למתן חסות  לתוכניות כמו אמרסון, המתמחים באוניברסיטאות, המחלקה המשפטית לה תורמים בני הזוג סיידוף, הוועידה השנתית של הארגון "ישראל בפוקוס" בחסות קרן אדם וגילה מילשטיין, ותכנית הלימודים של StandWithUs LINK לתלמידי חטיבות ביניים במימון סנדי ולארי פוסט.

מה אומר לכם? כישראלית וכיהודיה החיה בגולה, ערב זה עם כל החום האנושי, הנושאים שזוכים לטיפול כל כך חשוב, התרומות והאווירה – עשו לי מסאג' ללב. הרגשתי באמת ובתמים שאנחנו אהובים והרגשתי כבוד להיות אני.

רוצים מספר? במהלך הערב נתרמו 4 מיליון דולר לתקציב השנתי של הארגון, והחלק היפה יותר במספר הזה הוא ש-87% מהכספים הולכים ישירות לתוכניות ולפרוייקטים מעוררי השראה של Stand With Us. 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

Featured

"אמא מגשימה": בלי ריכולים, בלי לדבר על הילדים, בלי להתלונן

Published

on

אחרי קריירה מרשימה כרקדנית, שחקנית וצלמת אופנה, ועם ארבעה ילדים קטנים בבית, קרן בן עמי ניצלה את תקופת הקורונה כדי ליצור קהילה נשית חדשה בלוס אנג'לס * עכשיו היא מתכננת להרחיב את הפעילות לכל העולם, לכתוב ספר ובעיקר להדריך ולייעץ לנשים מכל הגילאים אין למצוא את הייעוד האישי שלהן * חשיפה

קרן בן עמי: "אני רוקדת מגיל 6, למדתי בקונסרבטוריון והייתי במגמת מחול בתיכון. לאחר השירות הצבאי הדרכתי מחול במחנות קיץ של הסוכנות היהודית בחופשות הקיץ. לאחר מכן התקבלתי ללימודי מלגה בברודוויי לשנה. אין ספק שהריקוד הוא חלק מאוד משמעותי מהילדות שלי.

"בגיל העשרה כתבתי הרבה, בעיקר שירים למגירה.הייתי במגמת ספרות מורחב, ואהבתי לייצר כל הזמן טקסטים משלי בעודי לומדת טקסטים של אחרים. אבל בעיקר רקדתי. לימדתי ריקוד, יצרתי כוריאוגרפיות לקליפים, והופעתי עם הכי מפורסמים בארץ. ריקוד היה העיסוק העיקרי שלי עד שגיליתי את עולם המשחק באמצע שנות ה20-. 

"הופעתי בהמון פרסומות וקליפים בארץ ובגיחות קצרות לחו״ל-סלקום, ניופאן, אינטל, נביעות, אייל גולן, עומר אדם…. אפשר להגיד שהגשמתי את עצמי ומימשתי את עצמי בתחום הריקוד. ברגע שקיבלתי תפקיד כשחקנית ראשית ב'אלאדין"' בתיאטרון אורנה פורת, נפתחו הצ'אקרות של השחקנית שבתוכי, והלכתי ללמוד משחק  תוך כדי לימודי התואר הראשון באוניברסיטת תל אביב בפילוסופיה והיסטוריה של המזה״ת. פרסתי את הלימודים על פני 5 שנים, וסיימתי כמצטיינת דיקאן בעודי מתגלגלת לבית הספר למשחק ותופרת חלום במה נוסף.

"עבדתי בתעשיה כרקדנית ודוגמנית בתעשייה, הכרתי את בעלי ונכנסתי די מהר להריון. מיד עשיתי טרנספורמציה לעולם הצילום, כי שיחקתי ב-4 הצגות בבת אחת ולא ראיתי איך אני ממשיכה עם  זה יחד עם הבטן התופחת.  כדי למלא את הבור הזה ולא להרגיש בחוסר עבודה, עברתי לצד השני של המצלמה, זה היה בגיל 31 מבלי שממימשתי כמו שצריך את הכישורים החדשים שצברתי מלימודיי בבית הספר למשחק. עד היום אני בקשר עם מורים מבית הספר שבטוחים שאני חייבת לממש את הפוטנציאל שלי כשחקנית על הבמות הגדולות ועל המסכים. אני אוהבת את זה מאוד, אבל מרגישה שהחיים הזיזו אותי משם, ואני מנסה להיות קשובה גם לרגע ולא רק לתוכניות שהיו לי לפני כמה שנים. מי יודע, אולי אחזור עם סרט על חיי ואז גם כישוריי המשחק ימומשו כמו שצריך".

 מה גרם לתפנית בקריירה שלך?

"אפשר לומר שעשור שלם החיים שלי היו סביב ריקוד, משחק, כוריאוגרפיה, דוגמנות ובימוי ולאחר מכן, היה את עשור צילום הד-שוט ואופנה, שבמהלכו עברתי לכאן (לוס אנג'לס).  אני עדיין עושה פה ושם דברים שמגיעים אלי ללא אודישנים בתחום משחק וכוריאוגרפיה, על הדרך כמו שאומרים. אני גם מפיקה מופעים אומנותיים לבת מצוות ועוד דברים מיוחדים מחוץ לקופסא כמו צילומי קונספט שהתחלתי בחודשיים האחרונים מחדש – שם אני משתמשת כמעט בכל החבילה שלי להדריך אחרות להצטלם כמו שתמיד חלמו. כשזה מגיע לדברים מיוחדים, כל ה'כובעים' פתוחים. לא דוחפת לשם כי זה מצריך את כולי, אבל כשזה מגיע, אני מתמסרת בתשוקה.

"במשך שני עשורים הרגשתי שכובע אחד לא מספיק לי, זה כמו להשתמש רק באיבר אחד  – רק ביד, ברגל,  ובראש. כל הזמן הייתי בתחושה של החמצה, של כמעט , של חוסר. לא הייתי בתחושת מיצוי, אלא בתחושה שמחכה לי משהו יותר גדול, תחושה שאני רוצה לתת יותר, שמחכה לי יותר. הנשמה שלי השתוקקה לאיזשהו עתיד שאני זוכרת שקיים עבורי (אולי מגלגול אחר). המשכתי במסע לחיפוש מה אני אמורה לעשות בעולם, בעודי מוסיפה כלים חדשים כל פעם לילקוט שעל הגב.

"הגעתי ללוס אנג'לס עם בעל ותינוקת בת שנה ושתי שיניים. עזבתי בשיא של קריירת הצילום שלי באותה תקופה; אף אחד לא הבין למה עזבתי. הייתי בטוחה שאנחנו נוסעים לטיול של חצי שנה, אולי שנה. זה הצטבר כבר לשש שנים. אמרתי לעצמי שאם בארץ זה הצליח לי כל כך בקלות, אמשיך לצלם גם כאן-שחקנים ודוגמנים. בניתי תיק עבודות חדש עם קהל אמריקאי וזה עבד נפלא. אלא שתוך כדי החליטו להגיע לעולם עוד ילד ועוד ילדה בהפרשים מאוד קטנים, ואני, שהגעתי לעולם הזה ככל הנראה עם קארמה של הורות, מזערתי את החלומות הגדולים שלי לגודל הגראז' הביתי, ואט אט התרחקתי מהעתיד שאני מרגישה שכל כך מחכה לי. 

"באיזשהו שלב התעוררתי אחרי לידת בני השני: אין לי כוח יותר להיות צלמת שירותית (צילום למטרות תדמית נטול אומנותיות),. עברתי לצילום אופנה. העבודות התפרסמו במגזינים בארה"ב, איטליה ובאנגליה, דברים מגניבים 'מחוץ לקופסא'. אני מאוד אוהבת ליצור ולהתחיל מאפס, כמו נחש שמשיל את עורו ומתחיל כל פעם מהתחלה. חשופה ומתקדמת לשלב הבא קלה יותר כל פעם. היום, אמנם לא הורדתי הילוך (יש שאומרים שהתברכתי במנוע טורבו), אבל שיניתי כיוון. מצאתי מטרייה אחת שיכולה להכיל יותר תחומי עניין ויכולות שצברתי עם השנים. 

איך נוצר הרעיון של "אמא מגשימה"?

"אמא מגשימה" קרתה לפני שנה וחצי, אולי קצת פחות. ההחלטה הגיעה מתוך תקופת הבידוד – הייתי שלושה חודשים עם הילדים בבית, תוהה אם להמשיך את מה שעשיתי עד היום או שנייה לעצור ולחשוב מה אני עושה עם כל מה שיש לי כבר ביד. אחרי שהילדים נכנסו למסגרת, החלטתי לא לחזור לריקוד ולצילום, בהם עסקתי בשנים האחרונות  בלוס אנג׳לס, אלא לעצור ולהבין מה אני באמת רוצה. התחלתי לחפש בגוגל: "איך למצוא את הייעוד שלי" ומצאתי כל מני קורסים, קואוצ'רים וסדנאות למציאת הייעוד .הגעתי לתורת הסוד, התחלתי לחפור בסרט "הסוד" וסרט ההמשך, קראתי על הנושא, הבטתי כמעט לראשונה לחלומות שלי בעיניים, והתחלתי בסדנא הראשונה שהרמתי, תוך חודש: ״סדנת ויז׳ן״- איך למגנט כל דבר לחיינו. תוך כדי חיפוש עצמי, הבנתי שאני רוצה לעזור לנשים ואמהות בפרט שרוצות למצוא את עצמן מחדש אחרי שהלכו לאיבוד בתוך האימהות, או בכלל בתוך השפע שהחיים מציעים. רציתי לעשות משהו יותר משמעותי עבורן – שיעזור לקצר להן את הדרך להגשים את עצמן. ואם להן זה יהיה משמעותי, כמובן שאני ארגיש מסופקת, אני ארגיש שאני עושה משהו עם ערך של ממש. מאז שהפכתי להיות אמא לפני 7 שנים, רציתי יותר משמעות, משהו ששווה בשבילו להביא בייביסיטר לילדים. רציתי לעסוק במשהו שיהווה  דוגמא אישית לילדים. נדרשתי לבחור  מחדש ולא כל כך ידעתי איך לבחור במיצוי פוטנציאל מול פרק הזמן המוגבל שעומד לרשותי כרגע. 

השליחות שלי – להראות לאנשים אחרים איך למצוא את הייעוד שלהם, כי אני מחפשת אותו כבר מגיל 20 ואף פעם לא מרגישה בבית. אני אדם שלא יושב מול המחשב, ועשיתי זאת כמו גדולה שהקורונה היכתה בדלת. למדתי קורסים של לייף-קואצ' ו-NLP, הכשרה בהיפנוזה עם שעות תרגול רבות, יש לי הכשרה כמאסטרית לטרנספורמציה. למדתי כלים טיפוליים לפי ה"תניא", טיפול קוונטי, תטא-הילינג. ממש עשיתי קורס אחרי קורס, בלילות כשכולם ישנים. הרצון לגדול השתלט עלי, והייתי מוכנה להושיב את עצמי שעות על גבי שעות ולעשות זאת בקצב המהיר שלי, לבד. תוך כדי, גיליתי שאני בהריון בפעם הרביעית! כך אגב נולד השם ״אמא מגשימה״. הבנתי שהיקום בודק כמה אני רוצה את השליחות הזאת שהצבתי לעצמי, ודאג להראות לי את הצד של האימהות כמעט מרגע שקיבלתי החלטה. כך התחייבתי לשניהם-לשליחות ולאמהות. ומאותו רגע אני ״אמא מגשימה״, ואין לי רגע שבו אני מרגישה עוד חסרה.

לאיזה מגזר באוכלוסייה פנית עם המיזם החדש?

בנוגע לקהילה, כיוונתי לנשים. בעיקר לאימהות, ואז הגיעו גם רווקות או ללא ילדים. "אמא מגשימה" בא ממקום שכל אישה שיש לה רחם יכולה לברוא את המציאות שלה כל יום מחדש. דייקתי את התכנים מצד אחד לאימהות ומצד שני נתתי מקום לכל אישה כי יש מן המשותף לכולנו. (יש גם גברים שמגיעים לטיפולים אחד על אחד. כל מי שמרגיש מוכן למה שיש לי לתת, והתכנים שלי פותחים אצלו משהו חדש בלב).

עכשיו חזרתי לסדנאות פרונטליות עם המועדון שלי, אחרי כמעט שנה של סדנאות אונליין ובזום בגלל אילוצי הקורונה. החלטתי שאני צריכה מועדון של נשים, שתהיה לי בו "חברותא", ובמילים שלי: ״אמהותא״, שאוכל להביא את הידע שלי ולייצר מחוייבות גם מצד נשים אחרות לגדול, ולא משהו של לבוא-לקחת-ללכת, אלא ליצור משהו ביחד שיהיה באמת כיף לצמוח יחד, לבלות, לטייל. ליצור קהילה נשמתית שלא סובבת סביב הילדים או כבנות זוג או סביב העבודה, אלא משהו שאת מייצרת מבחירה, תכנים שמעניינים אותך ונשים אחרות ומייצרים שיח חדש, עמוק יותר. חיבור מיוחד שאת בוחרת לתחזק אותו.  במועדון אני מנגישה תכנים שמעניינים אותי ואני רוצה להנגיש גם לנשים אחרות. לפתוח את התיאבון לעולם הרוח וההתפתחות האישית. אני מעבירה סדנה עד שתי סדנאות בחודש, ואת השאר מעבירים מנחים ומנחות שונים שאני מזמינה להתארח במועדון.

"סוג הנשים המצטרפות הן בעיקר אימהות צעירות, נשים צעירות עם דחף ללמוד, סקרניות ורעבות לחיים. גם נשים קצת יותר בוגרות שהילדים שלהן גדלו והן רוצות ופנויות ללמוד ומחפשות משהו עם אנרגיה חדשה, רוחנית יותר. מגיעות אליי מהעיר ומהוואלי. יש כאלה שנוסעות גם שעה וחצי כדי להגיע ממרינה דל ריי או אגורה הילס…

אז המועדון שבנית הוא כעצם קהילה חדשה…

"כמעט כולנו אימהות, נשים צעירות שקשה לנו להתחייב למשהו, כמעט תמיד אנחנו מבטלות בגלל עייפות או הילדים. וכאן במועדון יש תחושה שהפעם אנחנו ״נלחמות״ להתמיד כדי להתחייב לגדילה שלנו יחד, ליצירת קהילה אמיתית צומחת. איזשהי אחוות אימהות, אחוות נשים מתוך תקווה שהפעם נשים את עצמנו במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות, כי זה מרגיש שזה שווה את זה.

"הנשים מגיעות אליי מפה-לאוזן ומפרסומים בפייסבוק ואינסטגרם. כרגע אין לי אתר, בניתי אותו אך עוד לא הספקתי להעלות אותו לאוויר בשל אילוצים טכניים. כיום, מגיעות אליי בעיקר נשים שעוקבות אחריי. נהיה וייב מגניב שמגיעות גם נשים שלא חיות פה כשהן כאן לביקור, וזה נורא כיף. 

"יש לנו את קהילה חדשה, בלי ריכולים, בלי לדבר על הילדים, בלי להתלונן. אין לנו את כל הדברים האלה במרחב של המועדון. נטו התפתחות ומשהו מדהים שקורה כקבוצה. הישיבה היא על כריות – כדי להתחבר למקום שורשי יותר, אף אחת לא מפנה גב לשנייה (כמו בהרצאות בהן יושבים בשורות). רציתי ליצור מעגל-חיבור כבר מהדברים הטכניים הפשוטים כמו צורת הישיבה בחלל. ימים יגידו לאן זה יתפתח. זה מאוד תלוי בכמה הקהילה כאן רוצה לגדול ומוכנה להתחייב לכך. ככל שיגבר הרצון, אני אתן יותר עבור הדבר הזה. בשאיפה להרים מועדונים של ״אמא מגשימה״ גם במרכזים נוספים ברחבי העולם בהם יש קהילה נשית שצמאה לזה.

"אני מצרפת את כל המשפחה שלי לעניין, הבכורה שלי חותכת פירות לפני כל סדנא, מחכה לזה כמו אוויר לנשימה. הקטנה מסדרת את הכריות לפי מספר הבנות שאישרו הגעה, הכל פה הופך ל"זולה" סטייל הודו כזה תוך כמה דקות, הן מסדרות, מדליקות את הנרות, הבן שלי מסדר את העוגיות היישר מהתנור, והם ממש חלק מזה וזה מדהים לחוות את זה לפעמים גם מהצד. "את רוצה לבוא לסדנא של אמא שלי?" הם מזמינים אנשים חדשים שפוגשים ככה סתם בסופר, "היא 'אמא מגשימה'! את מכירה אותה?", הם ממש חיים את זה. כיף לשמוע אותם אומרים לאחרים שאמא שלהם עוזרת לאמהות אחרות להגשים את עצמן. זו בשבילי המתנה הכי גדולה, לתת להם השראה לעשות משהו עבור האחר. לחשוב קהילתי, בעולם שמקדש את האינדיבידואל. זו הדרך שלי להעביר להם את הביחד שאני רוצה שיחיו בינהם, ועם כל מי שסביבם. בינתיים נראה שזה עובד לי ולהם נהדר.

"יש לי ארבעה ילדים בני 7, 5, 4, ובייבי בן 7 חודשים. הגדולים בהום-סקול עם מורה בחסד – רוחמה חג׳בי, השארתי אותם עוד שנה, כדי לתת להם עוד קצת זמן בלי מסכות ויותר יחס אישי. אני יודעת שאודה על זה בעוד כמה שנים, על אף שהיו לי התלבטויות אם לשלוח אותם לבית ספר בו הריאה החברתית יותר גדולה, אבל אני מרגישה שהם מקבלים תכנים שמעצבים את מי שהם לכל החיים, וזה הזמן הכי נכון לזה. הקטן איתי בבית, עם עזרה. אני איתו הרבה וגם כשאני עובדת, הוא בזווית העין או האוזן. אני אמא במשרה חלקית בבקרים – מג׳נגלת בין הקטנצ׳יק לבין סשנים פרטיים, צילומים וקורסים מתחלפים, ואמא במשרה מלאה בין בשעות אחה"צ. בערבים יש לי זמן פנוי למועדון שלי, פעמיים בשבוע, וזמן איכות עם בעלי, חברים, או עם הלימודים שאני לא מוותרת לעצמי. בקיצר, לא משעמם לי לרגע. דווקא כשאני רוצה לנוח, מתפרצת לה המוזה. אני לוקחת הפסקה ויושבת חמש דקות ודווקא אז, באים כל הרעיונות. כנראה שאנוח רק בקבר. נועדתי לעשייה. כולנו האמת, אבל משהו בי נרגע דווקא בתנועה.

איך מצטרפים ל"אמא מגשימה"? 

"יש את המועדון שהוא פרונטלי וניתן להצטרף אליו גם פרונטאלית וגם אונליין. אני משקיעה בימים אלו בפיתוח האונליין, כדי לאפשר חווית צפייה מקסימלית גם למי שנוסעת לחופשה, או למי שמתגוררת מעבר לים. חשוב לי לתת השראה ולהראות שבאמת אפשר לעשות את זה מכל מקום. אני פותחת אחת לחודשיים קורס מוטיבציה, מעבירה אתגרי הגשמה שאני עושה אחד על אחד  ומעבירה סשנים טיפוליים משני חיים, בהם אני משתמשת בשלל הכלים שרכשתי עם השנים. אפשר לומר שבגדול שאני משלבת בין טיפול קוגניטיבי וטיפול בתת מודע/על מודע.

"מבחינה כספית, המחיר של 125$ להצטרפות למועדון כולל: שלוש סדנאות לבחירה מראש והרשמה מראש והשאר, על בסיס מקום פנוי. זה בעצם המוצר הכי נגיש כדי להתפתח ולהכיר יותר מקרוב רבדים שונים בעולם הרוח, להתחיל לדבר בשפה חדשה. אבחון אחד-על-אחד עולה 250$ לסשן. ויש קורסים ואתגרי הגשמה משתנים מדי חודש שמחירת גם משתנה בהתאם.

"בעתיד אני רואה את זה זה מתרחב למדינות רבות יותר (האמת שמההתחלה זה היה בינלאומי – בכל קורס יש ייצוג לפחות של 6 מדינות בעולם), והקשר נהיה קרוב יותר -ריטריטים במקומות שונים בעולם עם נשים ממקומות שונים בעולם. זה החלום שלי. למצוא את הנשמות התאומות בכל רחבי הגלובוס ולהכיר, להתקרב, ליצור, להעצים ולהתחבר. אני רואה אותי עושה מסע משפחתי שעובר דרך מקומות שונים בעולם ונותנת השראה גם כמשפחה, איך ניתן לחיות כשהאמא, הלב הפועם של הבית – מגשימה את עצמה, ואז כל המשפחה מאושרת.

"בעתיד אפרסם  ספר, זה בטוח. יש כבר לחץ עלי לעשות את זה מצד חברים וקולגות. אבל אני עוד מתבשלת, וזה מצוין עבורי. מגדילה את הרעב. הספר יעסוק במנעד הרגשות שאישה ואמא בפרט חווה מרגע הפיכתה לאמא. אני מפנטזת כבר על שילוב צילומים שמדברים את הטקסטים שלי בתוך הספר. שילוב אומנות עם פילוסופיה וכתיבה, זה השילוב המנצח עבורי, המקום בו אני מרגישה הכי בבית. 

רשמת כבר את "אמא מגשימה" בבלעדיות וזכויות יוצרים?

"האמת שלא. מישהי אמרה לי פעם : "מה ששלך, אף אחד לא יכול לקחת לך!", אם מישהו יקבל השראה ויעשה דבר דומה לשלי, הוא יעשה בין כה וכה. מה ששלי-שלי גם ככה. אני לא מפחדת מזה, זה לא באמת מטריד אותי. חוויתי העתקות בכל תחום בחיים שלי, זה לא מה שיעצור אותי מלדבר על החלומות שלי הכי פתוח עם כל אחד. 

"אני מקווה שאשאר רעבה הפעם לשנים קדימה, כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו להנות מהפירות שאני מייצרת מתוכי, ולהגשים את עצמם כמו שתמיד חלמו. 

==

ניתן לעקוב אחרי ״אמא מגשימה״ בפייסבוק ובאינסטגרם.  

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות