קדחת ריקודי העם בלוס אנג׳לס: ״כאן זה גן עדן וחווה רוקדת עם התפוח״ - שבוע ישראלי
Connect with us

לוס אנג'לס

קדחת ריקודי העם בלוס אנג׳לס: ״כאן זה גן עדן וחווה רוקדת עם התפוח״

Published

on

Prev1 of 5
Use your ← → (arrow) keys to browse

ריקוד הוא חלקיק אטומי תזזיתי הנע במעגלים במולקולת התרבות האנושית מאז שההומוספיאנס החל מזיז את אגן הירכיים שלו שלא למטרת ריצה אחר הציד או טקסי ‘וודו׳. הריקוד היה מאז ומתמיד הבעה של חיוניות, וצורך ראשוני בעיצוב התרבותי האנושי; התפיסה העצמית שלנו כבני אדם, המבטאים בכך רגש, שייכות לאומית וקשר לדת מסויימת. מאז ומתמיד התנועה המשותפת בקבוצה אחת מראה על הקשר והזהות או הנתק והניכור, יחד עם טקס חברתי או הנאה פרטית וההווי של אותה החבורה.

בישראל, המסר החברתי של הריקוד והמחול אופיני לקבוצה מסוימת ומשדרת את השייכות והזהות שלה. התרבות שלנו התפתחה בארץ יחד עם הסגנון והמאפינים של המחול מאז ימי החלוצים דרך האופנה ״הצברית״ ועד המחול המשוכלל היום.

בראשית היו החלוצים שנטשו את מולדתם ותרבותם ובאו לישראל להקים חברה חדשה עם הווי חדש, שפה חדשה וגם להמיר את ריקודי התורה בבית הכנסת לריקוד חדש שמבטא את הקשר לאדמה רגליים יחפות), הגיבוש החברתי (כתף נוגעת לכתף), מעגלים-מעגלים, עבודת האדמה (הנפת אלומות וביתוק הקרקע הבתולה).

והנה נוצר ריקוד ישראלי חדש ומלהיב, ״ההורה״ קלת הרגליים ומשלהבת היצרים, הקצב המהיר, הרגליים המתעופפות, שותפות אמיצה, ידיים שלובות, זמר מהיר, ערגה וחדווה וריקוד אקסטזי עד כלות הנפש.

אין ספק כי המאורע המכונן ונשמר ביותר בזכרון הקולקטיבי הישראלי הוא ההתפרצות ה״ספונטנית״ של מעגלי הורה עצומים ברחבי המדינה עם השמע ברדיו דבר ההכרזה באו״ם על הקמת המדינה. אלפים נהרו לרחובות וביטאו שמחתם במחולות שמחה המונית וצביטת עלמות החן העבריות. במהלך שנות החמישים והשישים התמסדו להם מסגרות עממיות שהנציחו את ריקודי העם הישראלים כגון פסטיבלי דליה, כרמיאל ודומיהם ושולבו ריקודי זוגות, צעדים תימניים, ואתנים אחרים.

האידאלים החלוציים של אותה תקופה השתקפו בשירי המחול כגון ״מים מים״, ״קומה אחא״ ,״זמר לך מכורתי״, ״ישושום מדבר וציה״. גם להקות מחול רשמיים וחצי רישמיים נוסדו בחסות המוסדות וייצגו את הנס הציוני והצבר בהיר הבלורית והטוהר. להקת ״כרמון״ ,״ענבל״ ,״הדסים״, ״בת שבע״ ו״הפועל תל-אביב״ נשלחו לגולה להביא תרומות לנטיעת עצים ביערות חבל עדולם ולכיש. אתוסים צבריים חלוציים שולבו באלמנטים תנ״כיים לבסס את זיקתינו לאדמת הקודש לה הקדשנו את חיינו ב״אדמה אדמתי״, ״ויבן עוזיהו״, ״שיבולת בשדה״ ועד ״בוא איתי אל הגליל״.

אהבנו את ארצנו, התפלשנו בנופיה, כבשנו את משעוליה ותינינו אהבה לבנותיה בחגוי הסלע. אני, חברי וחברותי נשבענו לה אמונים, התארסנו לה בדמינו, ותמהנו מה הפירוש ל״רוח רב את חרבוניך הרתיח״, אבל היא היתה ״רחומה עד מותי״, וגם אז ה״לב את נדרו לא הרתיע״.

באותה תקופה הצטרפנו לתנועות הנוער החלוציות בהמונינו, כבר עלתה חתימת שיער על שפתותינו והבנות הנצו ניצנים. יצאנו לשוט את הארץ לאורכה ורוחבה ועלינו ל״ראש ההר שם הדרך מתפתלת״, ראינו ב

עיניים כלות את ״שיירת הרוכבים״, והעפלנו על גב הסוס ״בדרך לתבור״.

לאט לאט נשחקה האקסלוסיביות של ריקודי העם, הפסקנו לשלב ידיים והתחלנו לדחוף ידיים, ריקודי המעגל התחלפו בריקודי זוגות. העסק החל להתחמם, אלמנטים ״סלונים״ חדרו לתרבות העברית חלוצית שלנו, יצאנו לתרבות זרה, התפקרנו. פרמנו את השרוכים האדומים של החולצה הכחולה וחפנו בשקיקה את החזון שניגלה לעינינו העצומות לרווחה. מסורת המחולות והריקודים ההמוניים ניגפו בפני ריקודי חברה ״סלוניים״, לא עוד ״אל גינת אגוז״, שנשכח, ״בושם לימון ניצת התפוח״ התפוגג, ו״בפרדס ליד השוקת״ הקימו גן אירועים.

בעשר השנים האחרונות ריקודי העם הפכו למחולות עם המוניים, הנרקדים באולמות ספורט ואודיטוריומים גדולים ונראה שיש להם עדנה, חלקה לדור הפלמ״ח ותש״ח שעדיין לא נסה ליחתו וחלקה לצעירינו גמישי המותן שמצאו פלטפורמת ביצועים לפתות את המין היפה.

בשיחת טלפון נרגשת וצלילי מחול ברקע שאלתי את אחד מהאורים והתומים של המרקידים בישראל, ירון מישר – מה קורה פה? ״המדריכים ומחברי הריקודים רואים בריקודי עם מוצר בידורי – שעשוע להמונים ומקום עבודה בלבד״, הוא עונה. ״ריקודי עם כתרבות, פולקלור, קשר לשורשים ולהיסטוריה, לאדמה, ולמועדי ושירי ישראל – הולכים ונעלמים. ריקודי עם כתרבות של ביחד, שיוויון ואחדות, ופשטות ולמעשה כל מה שהכותרת ״ריקודי עם״ מכילה בתוכה – כבר לא קיימים. אפילו בבתי ספר תחת ״ריקודי עם״ נלמדים ריקודי שורות לצלילי מוזיקה לועזית״.

ישראל יעקובי, מורי ורבי, שיצא לגמלאות לפני מספר שנים, והיה מרקיד אותנו מאז שנות השבעים בשדרות ווסטווד 2244, חולק על דעתו של מישר וטוען בצעד תימני כפול ש״כבר בתחילת הדרך כל ריקודי העם היו למעשה יבוא אישי מעורב בצעדי ריקוד בדואים. אלו מסורות אירופאיות, עיראקיות, תימניות וספרדיות. המילים בשירים הללו היו מעוברתות ולא מקוריות כי היוצרים הביעו את הרקע התרבותי ממנו באו. לכן לדעתי אין הבדל בין אז לעתה, השוני הוא בסוג המוזיקה שכל דור בוחר להתחבר אליו״.

Prev1 of 5
Use your ← → (arrow) keys to browse

לוס אנג'לס

לוס אנג׳לס, סיפור אהבה

Published

on

בביקור הקודם עצרנו אצל חברים של חברים והכל היה לי נורא מוזר,
שטוח כזה ולא מעניין • הפעם עשיתי קצת שיעורי בית, רשמתי המלצות של השף אנטוני בורדיין (ז״ל), ולשמחתי הגדולה לוס אנג׳לס מילאה לי שבוע והשאירה בי טעם של עוד • יש משהו סוריאליסטי בלשבת על הבר של סושיה בארה״ב עם בלוגרית אמריקאית, לדבר איתה באנגלית כשכולם סביבנו מדברים עברית, חוץ מהסו-שף • מסע קולינרי עדכני בעיר המלאכים

מאת: הגר סידס

הביקור הקודם שלי בלוס אנג׳לס היה לפני עשור, עצרתי שם, בדרך לחברים בסן פרנסיסקו ובחזרה משם. לא יצא לי ממש לבקר בה, אז עשיתי מה שכל תייר עושה, ונסעתי לשדרות הוליווד לצלם קצת כוכבים. אני זוכרת שעצרנו אצל חברים של חברים והכל היה לי נורא מוזר, שטוח כזה ולא מעניין.

הפעם עשיתי קצת שיעורי בית, רשמתי המלצות של השף אנטוני בורדיין (ז״ל), אבל לא באמת ידעתי מה אני הולכת לעשות. היה לי שבוע והייתי צריכה למלא אותו, ולשמחתי הגדולה לוס אנג׳לס מילאה לי שבוע והשאירה בי טעם של עוד.

התארחתי אצל חברים שלי בוואלי, קארין, ליעם ולואי שהוא כלב אבל הוא לא (אני לא אוהבת כלבים. את לואי אני אוהבת. סליחה לכל מי שיש כלבים. לואי הוא יצור מיוחד).

ביום הראשון, שהיה יום ראשון, הלכתי עם קארין וקטיה לאכול Poke ולקנות מתנה לחברה במרכז קניות Village אני לא יודעת אם אתם מודעים לזה, אבל מומלץ לא לדבר עברית בוואלי, אלא אם כן לא אכפת לכם שיבינו אתכם. ״ישראל הקטנה״, קוראים לוואלי ולא סתם. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה ישראלים על מטר רבוע מחוץ לישראל. לא בניו יורק ולא במיאמי. לוס אנג׳לס, או כמו שישראלים קוראים לה לפעמים, קרית מלאכי, היא ישראל בקטן ויש שם הכל מישראל. מלפפון, עיתון, במבה, שמפו פנינה רוזנבלום, רולדין, ארומה, רמי לוי, שיפודי אווזי ובנק לאומי. הייתי בשוק. אני לא אשקר. אבל זה נחמד. לפעמים. זה למעשה לחיות בישראל אבל לא להיות פיסית בישראל.

בצהריים כשישבנו בסלון, ליעם הכין לנו Shihito Papers מקפיצים אותם על מחבת עם טיבול מאוד ספציפי והם מזה טעימים, כמו גרעינים וגם לא חריפים ( 1 מתוך 20 חריף).

בערב נסענו לדאונטאון למסיבת יום הולדת והאירוע היה על הגג של מלון Standard וראיתי משם את השקיעה הראשונה באל איי, והשקיעות באל איי הן עוצרות נשימה. זאת הייתה מבחינתי יריית הפתיחה של הביקור שלי.

Venice Beach

החניתי את האוטו באחד החניונים הקרובים לחוף, וירדתי לחוף. אם הייתם בווניס אתם יודעים שזה נראה בדיוק כמו בסרטים. מלא היפים, גולשים, דוכנים, אני אחטא ואומר שזה מאוד מזכיר את אילת במובן מסויים, אבל עם קסם היפי של שנות ה-70 זה אפילו קצת מרגיש שהזמן עומד שם מלכת. הגעתי למתחם ההחלקה המפורסם לסקייטבורד. נשבעת לכם שאפשר להיות שם שעות ולבהות בהם מחליקים. התמלאתי גאווה כשראיתי שתי בנות חמודות נותנות שם ביצועים לא רעים והמשכתי לטייל קצת על החוף.

את ארוחת הצהריים שלי אכלתי בסניף הדגל של Sugarfish כן, כן יש גם בניו יורק, שמעתי כבר. זה לא אותו הדבר. למה?

כי בלוס אנג׳לס יש הסושי הכי טוב בארצות הברית. לא תצליחו לשכנע אותי אחרת. Sugarfish חרטו על דגלם לא למכור לנו סושי אמריקאי, אלא יפני, ומכיוון שאנחנו לא יודעים להזמין סושי יפני, הם אפילו בנו לנו תפריט. זה לא מצריך מאיתנו שום דבר חוץ מלאכול את מה שמגישים לנו. זה מתחיל מאדממה, סביצ׳ה, ניגירי, סשימי וקונוס לסיום. זה אולי נשמע מעט, זה לא וזאת חוויה קוליארית לא יקרה בכלל ($37 לאדם).

MAIN לכיוון Abbot Kinney רחוב MAIN היה בשבילי הפתעה חביבה, מאוד הזכיר לי את אוסטרליה במובן מסויים. ברים, מסעדות, חנויות תקליטים ומוזיקה, בתים בסגנון אורבני אבל לא גבוהים במיוחד. הדקלים והבריזה מהים משרים אוירה קלילה ולא מחייבת. הגעתי ל-Abbot Kinney ומי שעוקב אחרי משפיעניות מלוס אנג׳לס יודע שזה המקום לקנות ולהיראות. חנויות בוטיק, מותגי גלישה, מאוד היפסטרי ומתאמץ, במיוחד לאור העובדה שבלוק משם יש היפים שגרים בתוך מכונית או על החוף, אבל אני מניחה שזה היופי של לוס אנג׳לס. לפני שחתכתי לאוטו, קלטתי תור של אנשים, התקרבתי והבנתי שזה תור לגלידה & Salt Straw אני לא חובבת גלידות, אבל הם היו ברשימה שלי, אז בדקתי. כשיצאתי מהגלידריה, השמש התחילה לרדת והצלחתי לצלם את אחת התמונות האהובות עליי מהביקור הזה. אהה הגלידה, מצויינת!

בדרך חזרה לוואלי, נסעתי דרך כביש מספר אחד וראיתי אנשים רצים על החוף למראה השקיעה המושלמת. באותו רגע חשבתי לעצמי שאם הייתה לי הזדמנות אמיתית לחיות בלוס אנג׳לס לגמרי הייתי נותנת לזה צ׳אנס.

רודיאו דרייב

מי מאיתנו לא מכיר את הסצינה הידועה מהסרט ״אישה יפה״, ומי מאיתנו לא חלם להיכנס לחנות עם מלא שקיות ולהגיד למוכרת ״BIG MISTAKE״, אני לגמרי חלמתי, הפעם לא הגשמתי את החלום, אבל אולי זה עוד יקרה. רודיאו דרייב נוטף כסף, הוא המהות המזוקקת של לוס אנג׳לס בעייני. הרחובות לא היו הומים באדם, והחנויות לא היו מלאות, זה בעיקר רחוב מאוד יפה, מאוד נקי, מאוד סטרילי. בתור מי שצפתה בסדרה ״בוורלי הילס 90210״, הדרך לרודיאו דרייב, מרגישה כמו פלאשבק מהסדרה, כשרואים שלטים מאוד מפורסמים בדרך, כמו Beverly Hills Hotel הכל מתערבב עם מציאות והוליווד, ומאוד קשה לא לדמיין שאתה דמות באיזה סרט או סדרה.

מרודיאו דרייב המשכתי ל-GROVE שזה מרכז קניות פתוח , אבל לא ממש סטנדרטי. מלבד חנויות בגדים שניתן למצוא בכל עיר גדולה בארצות הברית, האזור עצמו מאוד יפה, ומטופח, אבל הפנינה האמיתית שם, היא שוק האוכל שלהם. יש שם איזה סוג אוכל שתבחר, מקומות ישיבה, דוכני פירות וירקות. פינקתי את עצמי בטאקוס לארוחת צהריים עם לימונדה טריה, ולקינוח קניתי חמאת בוטנים, מקדמיה ושקדים תוצרת בית. מקום נהדר לקחת בו הפסקה לארוחה קלילה ולהעביר איזה שעה עם ילדים (יש אפילו חשמלית חמודה).

קוריאה טאון

הביקור בשכונה הזאת, היה אחת המטרות הכי חשובות של הביקור שלי בלוס אנג׳לס. אחד השפים הכי מפורסמים בארצות הברית, וזה שהתחיל את מהפכת משאיות האוכל, הוא לא אחר משף רוי צ׳וי מי שרוצה ללמוד עליו קצת יותר, יכול לצפות בסרט ״שף״). צ׳וי הוא מוביל בתחומו, הוא הצליח לייצר פיוז׳ן של אוכל קוריאני עם השפעות מקומיות של אל איי, ולא בצורה מתאמצת ומתחנפת.

כפי שהזכרתי בהתחלה, הצטיידתי בכמה המלצות של בורדיין בלוס אנג׳לס, רובן ככולן היו בקוריאה טאון. לשכונה סיפור מרתק, ואני ממליצה לצפות בפרק של בורדיין בנושא. המקום הראשון בו ביקרתי היה Myung In Dumplings הייתי הלבנה היחידה במקום. כולם היו קוריאנים. כולם. גם התפריט. מאחורי דלפק עומדת אישה שמכינה כופתאות בעבודת יד, ומישהי ניגשה אלי לשולחן. הזמנתי את המנה הכי בסיסית שיכולה להיות. אחרי 5 דקות אני מקבלת את הדים סאם הכי ענק שראיתי בחיי. כופתאות יפיפיות ועסיסיות. הביס הראשון היה בדיוק כמו שדמיינתי אותו. הבצק עשיר ולא יבש. בורדיין לא אכזב (ארבע כופתאות ב -$8, לא כשר).

המשכתי במעלה הרחוב, ומצאתי את Guelaguetza Restaurante מסעדה מקסיקנית ייחודית שמכינה אוכל מוואחקה, מקסיקו. לפי מה שנאמר לי שם, כל המצרכים שהם משתמשים מיבואים מוואחקה. מנת הדגל היא Mole אני לקחתי את הטמלה עוף. רוטב השוקולד שלהם מטורף.

סושי- Kushiyu באנסינו

את הביקור בלוס אנג׳לס, אני אחתום בסושי Kushiyu שנמצא בוואלי.

הלכתי לשם עם ניקול, בלוגרית אוכל מגניבה, שהכרתי דרך חברים. היא אמרה לי שזאת אחת המסעדות האהובות בוואלי. ואכן המסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום, בישראלים. יש משהו סוריאליסטי בלשבת על הבר של סושיה בארה״ב עם בלוגרית אמריקאית, לדבר איתה באנגלית כשכולם סביבנו מדברים עברית חוץ מהסו-שף. הסושי שלהם מצויין, כל רול או מנה שניקול הזמינה היה טעים יותר מהקודם. המנה האהובה עליי הייתה רול טונה אדומה עם למון גרוס וליים סחוט מלמעלה.

***

ביום האחרון שלי נסעתי למאליבו ביץ׳ שרק עשה את הפרידה מלוס אנגלס לקשה יותר, אבל ללא ספק השאיר בי רצון לחזור לבקר שוב. אני שמחה שיצא לי להתוודא מחדש לעיר הזאת. אני בטוחה שיש עוד מלא מה לראות ומלא לאכול. מישהו שאל אותי למה אני לא עוברת לגור שם אם כל כך התחברתי לוויב ועניתי ״זה רחוק״. אז הוא שאל אותי ״רחוק מאיפה?״ והשאיר אותי להתמודד עם השאלה הזאת בעצמי.

אולי זאת הסיבה שלקח לי כמעט עשרה חודשים לכתוב את הפוסט הזה, כי עכשיו אני מתגעגעת ללוס אנג׳לס. בעיקר ללואי (וגם לקארין לליעם).

הגר סידס מתגוררת ועובדת באטלנטה, ג׳ורג׳יה. לקריאת מאמרים נוספים:www.relocationotes.wordpress.com

המשך לקרוא

קהילה

תיאטרון יוגה, אומנות ממוחזרת, אימון כושר לאימהות והרצאות לגיל הזהב

Published

on

ככה פותחים את השנה בבית של כולנו: המרכז הקהילתי שפר של ה- IACבוודלנד הילס

מאת: שירי וסרמן

ביום שני הקרוב, 20 באוגוסט, מתחילה שנה חדשה במרכז הקהילתי שפר של ה-IAC .

אם חיפשתם מקום קהילתי חם ומחבק בעברית מצאתם את המרכז הקהילתי שפר בוודלנד הילס, הבית של כולנו.

סמסטר החוגים החדש נפתח עם מגוון של חוגים ופעילויות לכל הגילאים, בכל שעות היום ובמשך כל ימות השבוע.

יריית הפתיחה החגיגית ב-20 באוגוסט תחל עם פעילות קשת לילדים, גילאי 2-5 בשעה 5 אחר הצהריים. פעילות של סיפור, שירה ויצירה בעברית עם אמן אורח מיוחד, השחקן והזמר מייק בורשטיין שני קונילמל), שיקריא לילדים בדרכו הנעימה את הספר המצליח ״חנן הגנן״ וישיר את אחד משירי הילדים המפורסמים שלו. מייק ילווה אותנו ב-4 מפגשי פעילות קשת.

פעילות נוספת שממנה יהנו הקטנטנים שלנו בני השנתיים עד חמש היא חוג תיאטרון יוגה עם יעל שבו נספר סיפורים בעזרת תנועות יוגה בצורה מצחיקה ושטותניקית ונפתח את הקואורדינציה שלנו, הקשב והריכוז.

אם הילד או הילדה שלכם אוהבים לעזור לכם במטבח לבשל ולאפות, יש לנו את החוג המושלם בשבילם: חוג בישול ואפייה עם טוני לילדים מגיל 4 ומעלה שבו יוכלו להנות בכל שבוע מהכנת מתכון חדש; בין אם זה חלות, עוגיות, פסטה ועוד, בדרך להיות השפים הקטנים של הבית.

לאנשים הקטנים שבחבורה מעל גיל 6, נוצר חוג אומנות מיוחד במינו – אומנות ממוחזרת. הילדים ילמדו דרך עולם האומנות והיצירה חשיבה מחוץ לקופסא, ראייה שונה של חומרי הגלם ואיכות הסביבה, וכיצד לייצור ולהפוך פסולת ושאריות למוצרים אומנותיים ושימושיים.

את נעלי הריקוד שלנו נוכל לשפשף על רחבת הריקודים בחוג ללימוד ריקודים סלוניים למבוגרים, חוג ריקודי עם למתחילים מהצעד הראשון, ריקודי בטן לנשים וכמובן איך אפשר בלי השיעור הפופולרי שלנו, חוג הזומבה לנערות עם ג׳ולי שבו יתכוננו במהלך הסמסטר להופעה על במת פסטיבל סוכות של ה-IAC.

לאמהות הטריות שבחבורה נפתחת קבוצת כושר מיוחדת, משהו שיעזור לך להיכנס חזרה אל הג׳ינס האהוב. Mommy and Me Fitness Group הוא אימון כושר שכולל מתיחות, פילאטיס ותרגילים שונים ניתן להתאמן עם הבייבי או בלעדיו!

ואחרי שהוצאנו את האנרגיה והמרץ בריקוד ובספורט הגיע הזמן להשקיע בנשמה עם שיעורי אומנות. סדנת עיצוב תכשיטים מטקסטיל שבו נלמד איך להפוך חולצה ישנה לשרשרת אופנתית; וחוג יצירות מנדלה עם מוסיקת רקע שקטה ומרגיעה שבה ניצור לנו את המנדלות האישיות שיעטרו לנו את הבית או בחוג קרמיקה שבה נפסל ונצבע עבודות שונות שנכין.

בסמסטר החדש לא נפקד מקומם של הצעירים בנפש: מדי שבוע בימי רביעי אחר הצהריים מתקיים מפגש של המועדון החברתי לגיל הזהב שכולל הרצאות בנושאים שונים (פעמיים בחודש) ומפגשים חברתיים על כוס קפה ועוגה. כמו כן מתקיים חוג ההתעמלות לנשים 3 פעמים בשבוע בהדרכתה של תרצה הדואגת באמצעות פעילות מתאימה לחיזוק העצמות ולעיצוב הגוף.

שנה חדשה ומדהימה מחכה לנו במרכז הקהילתי שפר בוודלנד הילס – בואו נתחיל את השנה בצורה הטובה ביותר!

המשך לקרוא

עסקים בלוס אנג'לס

מבחן דרכים השוואתי: 3×3 רכבים – 3 שורות מושבים

Published

on

מהם היתרונות והחסרונות שלLexus RX350L , ה-Volvo XC90 וה- Buick Enclave Avenir• שלומי פתאל בדק, הטעין ודהר על שלושה קרוסאובר חדישים ביום חמסיני במיוחד בלוס אנג׳לס • מה תוכלו לקבל תמורת 50 אלף דולר (פלוס)

כתב וצילם: שלומי פתאל / By Shlomo Fattal

במכוניות כמו באופנה, טעם הקהל משתנה עם השנים ומין הסתם גם התדמית שמלווה רבים מקטגוריות שונות. פעם אמריקה אהבה רכבי סטיישן, פעם הסטיישן היה רכב החלומות האמריקאי המשפחתי. בשנות השיבעים היצרנים הציעו מבחר דגמים בקטגוריה אבל לקראת תחילת שנות השמונים החל מעבר חברתי ותדמיתי ולנהוג בסטיישן כבר לא היה כל כך פופולארי. סרט הקומדיה National Lampoons Vacation עם השחקן Chevy Chase והסטשיין המשפחתי מפורסם נתנו מסר סאטירי שרבים מסוג זה כבר הפכו לפחות ״אופנתיים״. במקביל קרייזלר הוציאו את גירסת המיניוואן (monoxob) ופילחו נתח שוק חדש למשפחות הזקוקות לרכבים גדולים ופראקטים.

תדמית המיניוואן משכה אליה אנשים מין השורה ובעיקר משפחות. המיניוואנים הוצעו עם רמת פאר גבוהה מהוואנים של שנות השיבעים שהיו בעיקר רכבי עבודה והובלה. עידן המיניוואן נמשך מעל לעשור וכמעט הגיע לסיומו כאשר נולדה קטגורית ה-SUV שהציעה תדמית יותר ספורטיבית ואגרסיבית. עידן ה-SUV כבש את מחירות הרכבים והיצרנים הגיבו בהתאמם עם מבחר עשיר של דגמים בגדלים שונים.

למרות שמבחינהפראקטית ה-SUV פחות מרווח, פחות יעיל ופחות יציב מהסטיישן המקוריים, המחירות רק עלו וקהל הקונים קידם את הקטגוריה לאורך עשור נוסף. יצרני הרכב ידעו היטב שהטרנד לא ימשך לנצח ועליהם לפתח קטגוריה חדשה שתהייה אבולוציה טבעית ל-SUV המיתיישן, וכך נולד לו ה-Crosssover – רכב שבפועל מספק פחות יעילות ומרחב פנימי אבל משדרג את התדמית ומוסיף נופך ספורטיבי למראה הכללי (לא בהכרח מדויק אבל לא נורא).

למרות כל האבולוציה בקרב המשפחתיות, הצורך במרחב פנימי על מנת להסיע משפחות מורחבות על ציודן, לא חלף מין העולם ויצרני הרכב מודעים לכך היטב. באותה מידה יצרני הרכב מועדדים את הקטגוריה החמה של ה-Crossovers וכפיתרון מעשי נולדו מספר רכבים בקטגוריה בגירסת שלושה שורות מושבים. הרעיון עצמו אינו חדש בענף ולכל קוראי הבוגרים זוכרים היטב את רכבי הסטיישן של שנות השיבעים בהן היה מושב מתקפל קטן באזור המטען מאחור (דומה למושב בנוסח הטסלה Model S.)

התחרות הקיימת כיום בשוק מעניינת ביותר מבחינה פסיכולוגית. כל יצרן מנסה בצורה אופינית לו לספק את הצרכים הפראקטיים של הקונה המשפחתי אבל באופן הנחבא לעין על מנת לשמר את התדמית הספורטיבית ככל שניתן. זה סוג מוזר של – להיות ״עם״ (מרווח מקום) ולהרגיש (או להראות) ״בלי״ (משקל יתר וגודל יתר). לצורך כתבה זו ערכתי מבחן השוואתי בין שלושה רכבים שונים המנסים לפתור את אתגר השיווק הזה באופן שבפועל מאוד יצוגי לארץ מוצאן ולתרבות מהן הגיעו.

שלושה רכבים, שלוש יבשות

הרכבים במבחן כולם משנת יצור 2018, מייצגים את שלושת היבשות בהן הקטגוריה מהווה אתגר שיווקי. ה-Lexus RX350L מייצג את אסיה ומגיע אלינו מיפן; ה-Volvo XC90 מייצג את אירופה ומגיע משבדיה וה-Buick Enclave Avenir מייצג את התוצרת המקומית.

שלושה רכבים משלושה ארצות שונות עם שלושה פיתרונות שונים לאותה הבעיה. במבחן השוואתי שכזה מצאתי שהצד הפראקטי של שימוש יומיומי בקרב בני משפחה שונים חשוב יותר מהצד הדינמי והביצועים של הרכב בכבישי סלאלום (מין הסתם).

באמצע יולי, באחד מימי החום הכבדים שעברנו, הגעתי לנקודת מפגש ב-Thousand Oaks בו הרכבים חיכו לי ויצאנו לדרך. בסביבות השעה 8 בבוקר הטמפרטורה כבר הגיעה כמעט ל-100 מעלות דבר איפשר לי לבדוק את גם את יעילות המזגן, התחממות הרכבים בפנים והתנהגות הרכבים בתנאים חמים.

שלושת הרכבים הגיעו עם רמת גימור גבוהה ומפנקת. ה-Volvo בולטת ברמת עיצוב יחודית, פשטות אלגנטית, תיחכום ויעילות. הכל תודות לאיכות החומרים הגבוהה, שילוב צבעים בהירים ואלגנטים, ושימוש במשטחים חלקים ללא קווי אופי ופרטים עיצוביים חסרי משמעות. סביבת הנהג ״פתוחה״ באווירתה לשאר תא הנוסעים. עם תנוחת ישיבה גבוהה, מושבים תומכים וחלונות גדולים, שטוחים ומאונכים יכולת הראיה החוצה קלה, אולם החיסרון בכך שהשמש זורמת פנימה ומחממת את תא הנוסעים במהרה.

לעומת ה-Volvo ה-Buick Enclave Avenir מייצג את רמת הגימור הגבוהה ביותר מבית. זה בא לידי ביטוי באיכות החומרים גבוהה בכל סביבת הנוסעים החל מדפנות הדלתות ועד למושבים המפנקים. לביואק חלונות קטנים יותר יחסית לגודל הרכב ועם משטחי גובה נמוכים דבר שבפועל עוזר למנוע מחימום יתר בתא הנוסעים, ובאותה מידה גם החלונות מגבילות את כמות אור הטבעי בתוך הרכב. תנוחת הישיבה הכללית ב-Buick יותר נינוחה ורכה מאשר בוולבו, פנים הרכב כהה וחשוך יחסית לשני הרכבים האחרים ובשילוב עם צבעים כהים ברוב המשטחים הפנימים קיימת מין הרגשה של מין מערה.

הלקסוס ממוקמת באמצע בין ה- Volvo וה-Buick עם פנים רכב כהה בגווניו אבל מידת חלונות גדולה יותר שמאפשרת יותר אור טבעי בפנים הרכב.

 

בתאכלס: מבחן המזוודות

מכיוון שרכבים אלו משווקים בעיקר כרכבים שמספקים מרווח פנימי מוגדל מגירסתם המקורית, היה חשוב מין הסתם למדוד גם את מידות תא המטען. למען יעילות ופראקטיות בחרתי להשתמש במגוון של מזוודות ותיקים בגדלים שונים ולא בסרט מדידה. בעזרתן של המווזדות והתיקים יכולתי לקבל אמת מידה די מדויקת עד כמה ניתן בפועל לאכלס ולדחוס לתוך הרכבים בחיי היומיום. כפי שניתן לראות בתמונות השימוש במזוודות איפשר לזהות מיד שב-Buick Enclave ניתן לדחוס כמות מכובדת יותר של ציוד מאשר בשתי המתחרות האחרות. ה-Volvo המרובעת יחסית מקבלת מקום שני ברמת איכלוס כאשר הלקסוס לוקחת מקום שלישי כתוצאה מדלת אחורית משופעת למדי וגובה גג נמוך יחסית שמקטינים את הנפח הפנימי משמעותית.

מהיר ועצבני, איטי ורגוע

על הכביש אופי הרכבים היה שונה אחד מהשני לא פחות. ה-Volvo עם 316 כ״ס) הרגישה יותר ספורטיבית עם בסיס גלגלים של ״117.5 גוף קל יחסית, מיתלים קשיחים ותגובת דוושה מהירה, כתוצאה מכך גם סיגנון הנהיגה שלי היה מהיר ותוקפני יותר. עם בסיס גלגלים של ״120.9, רכות פינוק ונוחות גבוהות ה-Buick עם 310 כ״ס) עודדה אותי גם לנהוג לאט יותר, גם לזרום עם התנועה להנות מהמוזיקה וממש לא למהר.

הלקסוס המוארך ( בגרסת ה- 290 כ״ס) עם בסיס גלגלים של ״109.8 זהה ל RX350 הרגיל אבל ארוך ב 4.3״) ביצע באופן שמרני וצייתני כל שהתבקש ממנו ללא בעיה אבל גם לא היווה מקור השראה לסוג נהיגה ספציפי, מהיר או איטי.

לפי אתר TrueCar.com מחירי הרכבים במבחן נעים בין 44,697 דולר ללקסוס ועד ל- 53,249 דולר לביואיק, כאשר הוולבו קרובה יותר ללקסוס עם תג מחיר של 45,376. מחירים אלו משקפים את ממוצע המחירים בשוק (לדגם בסיסי) לפי דיווחי האתר ולפי מחירי הקניה עצמם ולא לפי מחירי היצרן Sticker Price). מחירים אלו גם אינם משקפים את כל האופציות האפשריות עם כל דגם כך שלדוגמה הלקסוס שנכחה במבחן באה עם תג מחיר של מעל ל61,000 דולר.

לסיכום: שלושת הרכבים מהווים בחירה משפחתית טובה והמדד האמיתי לקניה מוצלחת היא למעשה הצרכים האישיים, מכיוון ששלושת הרכבים מאוד שונים אחד מהשני.

לתמונות וסרטונים נוספים אנא עשו לייק ובקרו בעמוד הפייסבוק: רכבים – שלמה פתאל /CARS – Shlomo Fattal

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

Facebook Pagelike Widget

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות