Connect with us

לוס אנג'לס

קדחת ריקודי העם בלוס אנג׳לס: ״כאן זה גן עדן וחווה רוקדת עם התפוח״

Published

on

Prev1 of 5
Use your ← → (arrow) keys to browse

ריקוד הוא חלקיק אטומי תזזיתי הנע במעגלים במולקולת התרבות האנושית מאז שההומוספיאנס החל מזיז את אגן הירכיים שלו שלא למטרת ריצה אחר הציד או טקסי ‘וודו׳. הריקוד היה מאז ומתמיד הבעה של חיוניות, וצורך ראשוני בעיצוב התרבותי האנושי; התפיסה העצמית שלנו כבני אדם, המבטאים בכך רגש, שייכות לאומית וקשר לדת מסויימת. מאז ומתמיד התנועה המשותפת בקבוצה אחת מראה על הקשר והזהות או הנתק והניכור, יחד עם טקס חברתי או הנאה פרטית וההווי של אותה החבורה.

בישראל, המסר החברתי של הריקוד והמחול אופיני לקבוצה מסוימת ומשדרת את השייכות והזהות שלה. התרבות שלנו התפתחה בארץ יחד עם הסגנון והמאפינים של המחול מאז ימי החלוצים דרך האופנה ״הצברית״ ועד המחול המשוכלל היום.

בראשית היו החלוצים שנטשו את מולדתם ותרבותם ובאו לישראל להקים חברה חדשה עם הווי חדש, שפה חדשה וגם להמיר את ריקודי התורה בבית הכנסת לריקוד חדש שמבטא את הקשר לאדמה רגליים יחפות), הגיבוש החברתי (כתף נוגעת לכתף), מעגלים-מעגלים, עבודת האדמה (הנפת אלומות וביתוק הקרקע הבתולה).

והנה נוצר ריקוד ישראלי חדש ומלהיב, ״ההורה״ קלת הרגליים ומשלהבת היצרים, הקצב המהיר, הרגליים המתעופפות, שותפות אמיצה, ידיים שלובות, זמר מהיר, ערגה וחדווה וריקוד אקסטזי עד כלות הנפש.

אין ספק כי המאורע המכונן ונשמר ביותר בזכרון הקולקטיבי הישראלי הוא ההתפרצות ה״ספונטנית״ של מעגלי הורה עצומים ברחבי המדינה עם השמע ברדיו דבר ההכרזה באו״ם על הקמת המדינה. אלפים נהרו לרחובות וביטאו שמחתם במחולות שמחה המונית וצביטת עלמות החן העבריות. במהלך שנות החמישים והשישים התמסדו להם מסגרות עממיות שהנציחו את ריקודי העם הישראלים כגון פסטיבלי דליה, כרמיאל ודומיהם ושולבו ריקודי זוגות, צעדים תימניים, ואתנים אחרים.

האידאלים החלוציים של אותה תקופה השתקפו בשירי המחול כגון ״מים מים״, ״קומה אחא״ ,״זמר לך מכורתי״, ״ישושום מדבר וציה״. גם להקות מחול רשמיים וחצי רישמיים נוסדו בחסות המוסדות וייצגו את הנס הציוני והצבר בהיר הבלורית והטוהר. להקת ״כרמון״ ,״ענבל״ ,״הדסים״, ״בת שבע״ ו״הפועל תל-אביב״ נשלחו לגולה להביא תרומות לנטיעת עצים ביערות חבל עדולם ולכיש. אתוסים צבריים חלוציים שולבו באלמנטים תנ״כיים לבסס את זיקתינו לאדמת הקודש לה הקדשנו את חיינו ב״אדמה אדמתי״, ״ויבן עוזיהו״, ״שיבולת בשדה״ ועד ״בוא איתי אל הגליל״.

אהבנו את ארצנו, התפלשנו בנופיה, כבשנו את משעוליה ותינינו אהבה לבנותיה בחגוי הסלע. אני, חברי וחברותי נשבענו לה אמונים, התארסנו לה בדמינו, ותמהנו מה הפירוש ל״רוח רב את חרבוניך הרתיח״, אבל היא היתה ״רחומה עד מותי״, וגם אז ה״לב את נדרו לא הרתיע״.

באותה תקופה הצטרפנו לתנועות הנוער החלוציות בהמונינו, כבר עלתה חתימת שיער על שפתותינו והבנות הנצו ניצנים. יצאנו לשוט את הארץ לאורכה ורוחבה ועלינו ל״ראש ההר שם הדרך מתפתלת״, ראינו ב

עיניים כלות את ״שיירת הרוכבים״, והעפלנו על גב הסוס ״בדרך לתבור״.

לאט לאט נשחקה האקסלוסיביות של ריקודי העם, הפסקנו לשלב ידיים והתחלנו לדחוף ידיים, ריקודי המעגל התחלפו בריקודי זוגות. העסק החל להתחמם, אלמנטים ״סלונים״ חדרו לתרבות העברית חלוצית שלנו, יצאנו לתרבות זרה, התפקרנו. פרמנו את השרוכים האדומים של החולצה הכחולה וחפנו בשקיקה את החזון שניגלה לעינינו העצומות לרווחה. מסורת המחולות והריקודים ההמוניים ניגפו בפני ריקודי חברה ״סלוניים״, לא עוד ״אל גינת אגוז״, שנשכח, ״בושם לימון ניצת התפוח״ התפוגג, ו״בפרדס ליד השוקת״ הקימו גן אירועים.

בעשר השנים האחרונות ריקודי העם הפכו למחולות עם המוניים, הנרקדים באולמות ספורט ואודיטוריומים גדולים ונראה שיש להם עדנה, חלקה לדור הפלמ״ח ותש״ח שעדיין לא נסה ליחתו וחלקה לצעירינו גמישי המותן שמצאו פלטפורמת ביצועים לפתות את המין היפה.

בשיחת טלפון נרגשת וצלילי מחול ברקע שאלתי את אחד מהאורים והתומים של המרקידים בישראל, ירון מישר – מה קורה פה? ״המדריכים ומחברי הריקודים רואים בריקודי עם מוצר בידורי – שעשוע להמונים ומקום עבודה בלבד״, הוא עונה. ״ריקודי עם כתרבות, פולקלור, קשר לשורשים ולהיסטוריה, לאדמה, ולמועדי ושירי ישראל – הולכים ונעלמים. ריקודי עם כתרבות של ביחד, שיוויון ואחדות, ופשטות ולמעשה כל מה שהכותרת ״ריקודי עם״ מכילה בתוכה – כבר לא קיימים. אפילו בבתי ספר תחת ״ריקודי עם״ נלמדים ריקודי שורות לצלילי מוזיקה לועזית״.

ישראל יעקובי, מורי ורבי, שיצא לגמלאות לפני מספר שנים, והיה מרקיד אותנו מאז שנות השבעים בשדרות ווסטווד 2244, חולק על דעתו של מישר וטוען בצעד תימני כפול ש״כבר בתחילת הדרך כל ריקודי העם היו למעשה יבוא אישי מעורב בצעדי ריקוד בדואים. אלו מסורות אירופאיות, עיראקיות, תימניות וספרדיות. המילים בשירים הללו היו מעוברתות ולא מקוריות כי היוצרים הביעו את הרקע התרבותי ממנו באו. לכן לדעתי אין הבדל בין אז לעתה, השוני הוא בסוג המוזיקה שכל דור בוחר להתחבר אליו״.

Prev1 of 5
Use your ← → (arrow) keys to browse

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

השבוע בלוס אנג'לס

עדיין חי בסרט

Published

on

מאיר פניגשטיין, מייסד ומנכ"ל פסטיבל הסרטים הישראלי בארה"ב, אירח אח"מים לבראנץ' חגיגי בבוורלי הילטון לקראת הפסטיבל ה-33 • המראות והקולות

ארוחת הצהרים המסורתית לספונסרים ותומכי פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס התקיימה במלון בוורלי הילטון – יריית הפתיחה למגה-להיט של מאיר פניגשטיין, שיתקיים במהלך חודש נובמבר השנה. במשך למעלה מ-33 שנים הציג הפסטיבל יותר מאלף סרטי קולנוע, סרטים דוקומנטריים, דרמות טלוויזיה וסרטים קצרים לכמיליון צופים; והביא מאות יוצרים וקולנוענים ישראלים לארה"ב לחלוק את אמנותם. באולם הכנסים של הילטון נראו אורחים מתעשיית הסרטים המקומית, תומכי הפסטיבל וגם שחקנים כמו אלון אבוטבול, מייק בורשטיין, ענבר לביא ומורן אטיאס, יחד עם מפיקים ואנשי תעשיית הסרטים של עיר המלאכים.

הארוע נפתח בסרטון תדמית שסקר את 33 השנים המופלאות של הפסטיבל שהחל בניו יורק ובהמשך עשה
עלייה ללוס אנג׳לס. הקומיקאי אילון גולד הבריק במופע סטנד אפ משעשע במהלכו ליגלג על תעשיית ההוליוודית, וגם על ההבדלים בין ישראלים לאמריקאים. הקונסלית לתרבות ודיפלומטיה ציבורית קארין אליהו פרי, הודתה למאיר על ההשקעה האדירה שלו בפרוייקט שהפך מוסד: ״במהלך שלוש השנים בתפקיד אני עדה לחשיבות הגדולה של פסטיבל הסרטים, שמאחד כשרונות ישראלים מכל רחבי ארה"ב ומישראל ומביא יוצרי קולנוע מכל קצוות הקשת: יהודים, ערבים, מהימין ומהשמאל, נשים – כולם זוכים לבמה אחת שמציגה ומקדמת את היצירות שלהם".

פניגשטיין עצמו נראה ונשמע נרגש: ״אני לא מאמין שהתחלתי את הפסטיבל הזה לפני 33 שנה. בפסטיבל הקרוב נציג יותר מ-30 סרטים חדשים, סדרות טלוויזיה, סרטים דוקומנטרים ותוכניות סטודיו. לפחות 20 יוצרי קולנוע ישראלים יצטרפו אלינו מישראל לספר על הסרטים שלהם". פניגשטיין סקר את תוכנית הפסטיבל והביע תקווה שבעזרת התומכים והתורמים הרבים הפסטיבל ה- 33 יהיה טוב יותר מקודמיו. בחלק האמנותי הופעה מרגשת של עדן פרבר הצעירה, ששרה את Let it go , שיר הנושא של הסרט ׳פרוזן׳ (שחלקו השני עומד לצאת בקרוב), מלווה באמא, מלחינת הסרטים המוערכת שרון פרבר.

במהלך האירוע הוענק פרס מפעל חיים לבמאי האמריקאי המוערך רוג'ר קורמן. במשך 60 השנים האחרונות, קורמן הפיק וביים למעלה מ-400 סרטים במגוון רחב של ז'אנרים. בשנות השבעים הקים קורמן את"עולם חדש", שהפך לחברת ההפצה העצמאית הגדולה ביותר בארצות הברית. בנוסף להפצת ההפקות שלו, "ניו- וורלד פיקצרס" היתה אחת מחברות ההפצה הראשונות בארה"ב שהביאה קולנוע זר לארה"ב; הפצת הסרטים של אקירה קורוסאווה, פרנסואה טריפו, פדריקו פליני, אינגמר ברגמן, וורנר הרצוג. בשנת 2009 , זכה קורמן באוסקר של כבוד מהאקדמיה לקולנוע.

במהלך ארוחת הצהרים נחגגגה ההצלחה של יוצר ישראלי שפרץ השנה ברחבי ארצות הברית – גיא נתיב,
שקיבל פרס הוקרה על זכייתו באוסקר השנה בקטגוריית הסרט הקצר עבור סרטו המצויין ״ Skin ״, שעורר הדים רבים כאשר נגע בעצב הרגיש במאבקים ותקיפות גזעניות בין לבנים ושחורים. נתיב עלה לקבל את הפרס יחד עם אישתו, השחקנית היהודיה האמריקאית ג׳יימי ריי ניומן. הוא סיפר על הידידות המיוחדת עם מאיר בפינגשטיין והודה לו בשם קהל יוצרי הקולנוע הישראלים: ״גדלתי על סרטים משנות ה-70, עם אמירה ומשמעות. העולם שאנו חיים בו הוא משוגע ולנו יש מחוייבות ואת הכלים לעשות סרטים בעלי משמעות שמשאירים מסר ולא רק סרטים פופולריים עם הצלחה קופתית".

לבראנץ' ההוליוודי הגיע גם אורח מיוחד מישראל: אבי ניר, מנכ״ל חברת ׳קשת מדיה׳ ואחד מאנשים התקשורת החזקים בישראל. ניר קיבל פרס: Israel Film 2019 Festival Visionary Award על גישתו המיוחדת לעסקים ולתוכן. מלבד הצלחתו העצומה בזיהוי תכנים פופולריים והפקת אין ספור להיטים טלויזיונים, הוא הפך את אולפני קשת ליצאנים בכירים של תכנים מישראל להוליווד עם הפקות מקור ורימייקים מצליחים.

אולפני קשת נחשבים לאולפנים עצמאיים מובילים וזכו להפוך כאן לשם דבר בעקבות שתי סדרות ב- NBC (לינקולן) ו- ABC (בייקר ואת היופי), כמו גם פרויקטים עם HBO, Apple Netflix ואחרים. לאחר קליפ וידאו שסקר את העשייה הטלוויזיונית של ניר, הוא עלה לשאת מילים ואמר בצניעות: ״אל תתייחסו ברצינות רבה מידי לווידאו הזה, הוא מכוון בעיקר למשקיעים…״ ניר הודה למארגני הפסטיבל על הפרס וכמובן ל׳קשת׳ שהוא עומד בראשה. ״אני נרגש לקבל פרס שני יוצרים קולנועיים מדהימים: האחד, אגדה עם עשיה עניפה והשני ,יוצר צעיר ומצליח שזוכה להכרה ופופולריות רבה גם כאן. עם כל הכבוד לנו, המנהלים, התפקיד שלי ושלכם הוא רק לעזור ליוצרים לקבל חשיפה עבור היצירות שלהם. זה הכל, לא יותר מזה.

ניר סקר את ההיסטורה של הטלוויזה הישראלית מימי ערוץ 1. ״היינו מחברים אנטנה ענקית על הגג כדי לקלוט תוכניות טלויזיה אמריקאיות מירדן ולבנון; כבר אז הבנתי שאני רוצה להתעסק בעולם הטלוויזיה״ נזכר, כשהוא מדבר על הדרך הארוכה שעשתה הטלוויזיה הישראלית מאז, עם סדרות ופרויקטים שחצו את האוקיאנוס לארצות הברית.

כל שנשאר הוא להמתין ולראות את שלל הסרטים וההפתעות שמכינים לנו צוות פסטיבל הסרטים הישראלי השנה.

המשך לקרוא

לוס אנג'לס

תקדים עולמי: בוורלי הילס תאסור על מכירת סיגריות בתחומה

Published

on

מועצת העיר החליטה להילחם בעישון באופן הכי קיצוני שאפשר • תיאסר מכירת סיגריות ומוצרי טבק בשטח העיר, מלבד בתי מלון ו 3- חנויות טבק ותיקות • האיסור באזור המגורים של העשירים והמפורסמים יכנס לתוקף בתחילת 2021 • מנהטן ביץ' וערי החוף עומדות לאמץ החלטה דומה

מועצת העיר בברלי הילס החליטה פה אחד לאשר איסור על מכירה קמעונאית של רוב מוצרי הטבק, בתקנה
מקיפה שהיא הראשונה מסוגה במדינה. האיסור על מכירות טבק באזור המגורים של העשירים והמפורסמים
אמור להיכנס לתוקף בתחילת 2021 . הוא יוציא מחוץ לחוק מכירה של סיגריות, סיגרים, טבק למקטרות, טבק לעיסה וסיגריות אלקטרוניות, שנמכרים בתחנות דלק, חנויות נוחות, בתי מרקחת וחנויות מכולת.

ההחלטה שהתקבלה ברוב של חמישה תומכים וללא מתנגדים באה בעקבות החלטת המועצה מהחודש שעבר
לתמוך בטיוטה של החוק, שכללה פטור מיוחד לחדרי עישון יוקרתיים ומלונות בעיר.

"זוהי אבן דרך חשובה עבור העיר שלנו ועבור הקהילה שלנו", כך אמרה חברת מועצת העיר לילי בוסה לפני ההצבעה. בוסה, בת לניצולי שואה, הוסיפה שהוצאה מחוץ לחוק של מכירת טבק עולה בקנה אחד עם המוניטין של בברלי הילס כמקום בריא, והביעה ביטחון בכך שערים נוספות ילכו בדרכה.

ראש עיריית בוורלי הילס, ג'ון מיריש, אמר שמועצת מנהטן-ביץ' שוקלת לאמץ איסור משלה על מכירת מוצרי טבק. מספר קהילות לאורך החוף בדרום קליפורניה כבר החילו איסור על עישון במקומות ציבוריים.

על פי התקנה החדשה של בוורלי הילס, "היתר למכירת מוצרי טבק ברחבי העיר מגדיל את הזמינות של המוצרים המזיקים והמסוכנים האלה, ואינו תורם לתדמית של העיר כמקום בריא".

החלטת המועצה זכתה לביקורת מצד כמה קמעונאים שטענו שהאיסור יעביר את מכירות הטבק לתחומי שיפוט
של מועצות שכנות כמו לוס אנג'לס ומערב הוליווד, ויפגעו בעסקים קטנים בבברלי הילס. כשני תריסר עסקים
צפויים להיפגע מהתקנה החדשה. האיגוד הלאומי האמריקאי של מקומות הממכר לטבק, שהתנגד למהלך, טוען שמוכרי הטבק המקומיים בבוורלי הילס עלולים לחוות ירידה של 25%-45% בהכנסתם החודשית בעקבות האיסור.

המשך לקרוא

לוס אנג'לס

מעצים וטעים

Published

on

ערב מיוחד בוואלי וילג' לנשים פעילות בקהילה התקיים בחסות ׳הבית הישראלי ו׳שבוע ישראלי׳ בהנחיית אשפית המטבח והבישולים שיר ביליה • ובצורה מאוד לא סטנדרטית התגלתה הדרך הטובה ביותר לקיבה וללב של כל אחת מהאורחות הנכבדות

מפגש פסגה ראשון מסוגו לנשות הקהילה נערך בשבוע החולף בביתם של שרונה ודיויד קופר בוואלי וילג'. האירוע הופק בשיתוף הבית הישראלי בקונסוליה וכלל סדנת בישול עם שיר ביליה, שהכינה שולחן מלא בכל טוב מטעמי גורמה מעשה ידיה, ויין… הרבה יין!

המשתתפות הגיעו למפגש בו נראתה תצוגה של עוצמה נשית – ישראלית סביב שולחן האוכל והתשוקה לבישול. את החלק הרשמי פתחה ענת חיים, מנהלת הבית הישראלי, שסיפרה על הקשר עם הקהילה ועל העשייה של הבית הישראלי, כמו גם על שיתוף הפעולה הפורה עם ״שבוע ישראלי״.

שיר ביליה, אישתו של השחקן אלון אבוטבול ובימאית ותיקה, הצליחה למצוא את האיזון המדוייק ליצירה
תקשורת נפלאה בין הנשים, שהגיעו כל אחת מתחום עיסוק אחר, לבין האוכל שהצליח לחבר את כולן בהרמוניה נעימה וזורמת. שיר סיפרה על הרקע שלה, על המסע שעברה ועל אהבתה למטבח; על הקשר בין אוכל למשפחתיות ועל ההנאה שבהכנת אוכל מקורי, טעים ובריא; וכן על הערך המוסף בהכנת ארוחות משפחתיות ושיתוף בני הבית, לא רק בסעודה עצמה כי אם גם בהכנתה.

אם חשבתן על שיעור בישול סטנדרטי, זה בוודאי לא מה שקרה שם; הכל היה בערב הזה מלבד הסטנדרטי:
ניחוחות הבישול מילאו את הבית והבטן קירקרה בהתאמה, אבל שיר אמרה ״הכי כיף לאכול כשממש רעבים…״ והיא צדקה.

לאחר שהרמנו ״לחיים״ התכנסנו בחצר לסבב היכרות קצת שונה, בו סיפרנו בעיקר מה אנחנו אוהבות לאכול או לחלופין מה היינו מעדיפות שלא. ככה גילינו מי בקטע של פסטות ולא בררנית גדולה (מורן אטיאס), מי בקטע של טחינה (מיכל סיאס), מי אוהבת בצקים ולא חושבת שיש תחליף לג׳חנון ומאלווח (שרונה קופר), מי בעניין של אוכל בריאותי סלטים, ירקות ומה שביניהם (קארין אדוני), מי גדלה בבית רוסי ובעיקר אכלה בורשט (לטי גרובמן), ומי בחיים לא תאכל טונה מקופסה ואוהבת סושי (שני אטיאס). גילינו גם מי הכי אוהבת דג של שבת (אני!!), כך, בסבב היכרות לא סטנדרטי (כבר אמרתי) הכרנו מה הדרך הטובה ביותר לקיבה וללב של כל אחת מהאורחות הנכבדות.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות