״הכותל הוא מאוד מרכזי בחיים שלנו״ - שבוע ישראלי
Connect with us

Featured

״הכותל הוא מאוד מרכזי בחיים שלנו״

Published

on

חנן סביון וגיא עמיר הם יוצרי וכוכבי ‘מכתוב׳ שמשודר בענקית הסטרימינג נטפליקס אחרי שהביא לאולמות הקולנוע 600 אלף ישראלים • מ׳עספור׳ עד לסטיב וצ׳ומה – ״אנחנו אוהבים לספר את הסיפור של ירושלים, של האנשים הפשוטים, של הישראליות ושל החום של הישראלים״ • ראיון בלעדי

מאת: אלעד מסורי צילום: עידן מילמן

אם למישהו עוד היה ספק שאנו עדים לתקופת הרנסאנס של הקולנוע הישראלי בארצות הברית, כל שעליכם לעשות הוא פשוט להקליק על רשימת הסרטים המומלצים של NETFLIX. שם, בין ׳פאודה׳, ׳מוסד 101׳ ו׳בני ערובה׳׳ תוכלו למצוא החל מהחודש את ׳מכתוב׳ – סרט הקולנוע הישראלי המצליח שכבר מככב ברשימת הקומדיות המומלצות של ענקית הסטריימינג העולמית.

׳מכתוב׳ של הבמאי עודד רז הביאה לבתי הקולנוע בישראל קרוב ל-600 אלף צופים – הישג קולנועי ותרבותי אדיר שהתרחש בפעם האחרונה אי שם באמצע שנות ה-80 עם ׳שתי אצבעות מצידון׳ בכיכובו של אלון אבוטובול. סימנים ראשונים להצלחה המטאורית של הסרט הורגשו גם כאן, בלוס אנג׳לס, כאשר ״מכתוב״ התקבל בהתלהבות רבה בפסטיבל הסרטים הישראלי בעיר. כל הקרנותיו הוכרזו סולד אאוט, והנהלת הפסטיבל הייתה צריכה להוסיף הקרנות נוספות כדי לעמוד בביקוש הגבוה לכרטיסים.

על ההצלחה של ׳מכתוב׳ חתומים במאי הסרט עודד רז, המפיקה אדר שפרן, פירמה פילמס, רוני אברמובסקי והאחים אדרי. אך הכוכבים הגדולים של האירוע הקולנעי הזה הם ללא ספק חנן סביון וגיא עמיר, היוצרים שכתבו את התסריט וגם משחקים את שני התפקידים הראשיים בסרט.

עלילת מכתוב מגוללת את סיפורם של סטיב וצ׳ומה צמד עבריינים מארגון פשיעה ירושלמי מקומי שמסתובבים בעיר וגובים דמי חסות ממסעדות ובעלי עסקים. ביום שיגרתי של ״עבודה״, השניים כמעט מאבדים את חייהם כאשר פיגוע טרור מתרחש באחת המסעדות בהם ביקרו לצורך גביית חסות, מה שגורם להם לחשב מסלול מחדש ולשנות את דרכיהם. סטיב וצ׳ומה מחלטים לפרוש מעסקי הפשיעה, לא לפני שהם מעלימים מבעל הארגון האכזרי 400 אלף ש״ח שגנב מלקוחות תמימים. השניים מחליטים להשתמש בכסף כדי לעשות טוב לאנשים שהם כלל אינם מכירים. הם פוקדים את הכותל ובוחרים להם את ברי המזל מבין מטמיני הפתקים שם, ומגשימים את משאלות ליבם הפרטיות.

על החיבור בין יוצרי מכתוב לנטפליקס אחראי מנהל הצמד בלוס אנג׳לס, תומר שמולביץ, מנג׳ר ומפיק אמנים ששם לו למטרה לקדם תכנים של יוצרים ישראלים בארה״ב ולוקח על עצמו להיות חלק בלתי נפרד מהפקת התכנים שהוא מקדם.

שמולביץ, שידוע בקשריו הטובים עם מגוון במאים ואנשי קולנוע אמריקאים, זיהה את הדרישה לתכנים ישראלים בעיר המלאכים, והחליט לקדם את ׳מכתוב׳ ברחבי ארצות הברית ובעולם. ״את גיא וחנן הכרתי דרך השחקן והיוצר הישראלי עודד פז. הוא חיבר ביננו וזה היה פשוט בינגו. עשינו פגישת הכירות בלוס אנג׳לס ומכאן הכל זרם בצורה הטובה ביותר״, הוא מספר.

״עשיתי הקרנה של הסרט ב׳סוהו האוס׳ ובהמשך מכרתי את זכויות ההפקה לחברה אטלקית שנקראת אינדיאנה פורדקשיין׳ ואז לעוד חברה צרפתית.

הדובדבן הוא כמובן שהסרט מוקרן היום בנטפליקס הענקית. עכשיו אנחנו כותבים את התסריט של ׳מכתוב׳ לגירסה אמריקאית שתשודר בטלוויזיה בארצות הברית. אני אפיק אותה ביחד עם המפיק אדר שפרן בישראל ואת התקציב נותן משה אדרי״.

מכובד אבל לא ג׳וצ׳י

תפסתי גיא עמיר וחנן סביון לראיון טרנס אטלנטי, על הקרייריה המשותפת שהניבה הצלחות גדולות נוספות בדמות ׳עספור׳ ו׳פצועים בראש׳; כיצד הם מקבלים את ההצלחה הבין לאומית של ׳מכתוב׳; על תהליך הכתיבה המשותף שלהם, הצילומים בירושלים וגם מה הם מתכננים לנו בעתיד הקרוב.

איך ההרגשה לפתוח את NETFLIX ולראות את עצמכם?

חנן:״ ואוו זה מרגש. כשהוצאנו את הסרט לא דמיינו שאנשים באוסטרליה או בהודו ישבו לראות את זה. זה פרץ את הגבולות העל דמיוניים של הסרט. יצרנו את ׳מכתוב׳ לקהל ישראלי ופתאום אנחנו מקבלים תגובות באינסטגרם של צופים מכל מיני מדינות בעולם שהתחברו ואהבו את הסרט״.

גיא: ״זו תחושה מדהימה. קיבלנו טעימה מההרגשה הזו כשהזמינו אותנו בשנה האחרונה לפסטיבלים בשיקגו, פאלם ספרינגס ומונטה קרלו. בכולם הסרט זכה בפרס הקהל. בפסטיבל מונטה קרלו השתתפו גם סרטים של בן סטילר, ועדיין זכינו בפרס של שופטי הקהל. זה הישג. בכלל, להיות שם על השטיח האדום היה מרגש. כולם שם דפקו הופעות ואנחנו באנו עם הבגדים שלנו, שזה היה מכובד אבל לא ג׳וצי״.

רוב הצופים פגשו בכם לראשונה כשכיכבתם לצד עוז זהבי ב׳עספור׳, אבל החיבור ביניכם החל עוד הרבה קודם.

חנן: ״כן, המפגש שלי ושל גיא התחיל לפני יותר מעשרים שנה בבית ספר למשחק של ניסן נתיב בירושלים. התקבלנו לאותה כיתת משחק, היינו קבוצה קטנה של אנשים שעברו ביחד שלוש שנים מאוד דחוסות, אינטנסיביות ואינטימיות. בתוך הקבוצה המצומצמת הזו נוצר ביני לבין גיא חיבור מאוד טוב ברמה המקצועית וגם ברמה החברית. התחלנו לייצר דברים ביחד. אני זוכר שהיה ערב בלימודים שנקרא פגע וברח׳ שבו למעשה היינו מבצעים חומרים משלנו, מלבד כל הצ׳כוב הזה שלמדנו. זה היה ערב אחד בשבוע ששחקנים עולים להופיע עם חומרים שהם יצרו. מצאנו את עצמנו ממלאים את הערב הזה על בסיס קבוע, עם חומרים מקוריים משלנו. לקח לנו זמן להבין שמה שאנחנו עושים זו בעצם כתיבה. מאז ׳עספור׳ ועד היום אנחנו ממשיכים עם ה׳פגע וברח׳ הזה, נפגשים, פוגעים ובורחים וזה עובד״.

איך אתם מחלקים את העבודה בינכם?

גיא: ״אני כותב וחנן מפסק״ (צוחקים).

חנן: ״יש כל מיני מודלים של קבוצות כותבים. הכל אצלנו מתנהל ביחד. מעלים רעיון ומה שלא עובר אחד מאיתנו נשאר בחוץ, מה שעובר את שנינו ומדליק אותנו אנחנו נשארים איתו. כל היצירה שלנו מאז ומעולם הייתה משותפת. מעולם לא עשינו איש לביתו. אנחנו לא יודעים איך עושים את זה אחרת אלא תמיד עובדים בדיאלוג אחד עם השני״.

אתם גם חברים מחוץ לעבודה?

חנן: ״כן האמת שיש לנו גם בר ביחד, אז כשאנחנו יושבים בו אנחנו רק שותים בירה ולא מדברים על עבודה״.

איך התחלתם לכתוב את ׳מכתוב׳?

גיא: ״כבר ב׳עספור׳ התעסקנו עם הכותל. בפרק העשירי בסדרה רואים אותנו ביום שבת אחד שאנחנו לא יודעים מה לעשות, אז הדמויות שלנו קטן וניוטון הולכים לשים פתק בכותל. כבר שם אמרנו שיש פה משהו שהוא מעבר לרגע, כי הכותל הוא מאוד מרכזי בחיים שלנו יש בו כוח כזה וזה ישב לנו בראש. ואז הגשנו את הרעיון שלנו לסרט של קומדיה: זה התחיל מהרעיון של מי האנשים שתרצו שיפתחו לכם פתקים שאתם שמים בכותל. בכלל אהבנו את הרעיון שאנשים פותחים פתקים אישיים מהכותל ומגשימים משאלות. אז לקחנו 2 גנגסטרים שהם הכי רחוקים מלעשות משהו טוב, אבל אז הם משתנים ומחליטים ללכת על הרעיון של נעשה טוב ויהיה לנו טוב.

החיבור עם הסיפור של הילד שמחכה שאבא שלו יחזור הביתה הגיע מכיוון ששנינו כבר הורים ואנחנו מתעסקים בחוויה הזו של ההורות והחיבור לקשר ואהבה״.

ההורות בחיים הפרטיים שינתה את היצירה שלכם?

חנן: ״אני בטוח שכן. זה נותן לנו עוד כמה סנטימטרים של עומק ואת המערך שאנחנו צריכים כמו דילמות וכל מיני מצבים של הורים ושל זוגיות. כשאתה רווק ואתה כותב על זוגיות זה הרבה פחות מורכב. כי אתה מתעסק בזוגיות של רווקים והכל הרבה יותר קל. אבל אחרי שאתה חווה הורות והזוגיות שלך עומדת במבחני אמת בחיים, אתה מכניס את זה לכתיבה שלך ויש בך מין בגרות ומורכבות של החיים. החיים מלמדים אותנו הרבה, ובכתיבה זה בטח משמעותי.

״אם אני מסתכל אחורה על הסדרות הראשונות שכתבנו, זה לא במקרה שהן היו סדרות נוער ושאנחנו עסוקים שם בלהצחיק ובלהיות מגניבים, אבל עדיין לא בחיים האמיתיים. רק ב׳עספור׳ התחלנו להתעסק בנושא של צעירים שהם במצב של לפני זוגיות רצינית ולאחר מכן ב׳פצועים בראש׳ וב׳מכתוב׳ הבאנו את הנושא הזה בצורה עמוקה״.

איזו חוויה זכורה לכם במיוחד מהצילומים של ׳מכתוב׳?

גיא: ״צילמנו הרבה בכותל והיינו צריכים לצלם גם את הנשים, למרות שלא נכנסנו לתוך העזרת נשים, עדיין היינו צריכים להתלבש כנשים. בכותל אין לך מקום להתלבש, אז כבר הגעתי לכניסה לבוש כאישה ואיך שהוא עברתי את הבידוק כאישה. היה איזה רגע שחנן התקרב לכיוון העזרת נשים ומישהי כנראה קלטה את המבט שיש לו בעיניים ואת הגבות והבינה שחנן הוא לא בדיוק אישה… ברחנו מהר החוצה והיא הלכה להזעיק את כוחות הבטחון ואמרה להם שהיא ראתה מחבל. פתאום ראינו חיילים רצים לכל מיני כיוונים ומחפשים את ‘האישה׳ שהסתובבה בעזרת נשים של הכותל״…

מרגישים את הקהל

סטיב וצ׳ומה מתוך סצינת הפתיחה של ׳מכתוב׳

ההצלחה של ׳מכתוב׳ שברה את השיא של ׳שתי אצבעות מצידון׳. הישג מרשים.

״כן, מכתוב חזר על ההישג שהתרחש לפני יותר מ-30 שנה. ואנחנו מדברים על ימים שהיה רק ערוץ אחד וללכת לקולנוע זה היה אירוע. זה היה מפתיע ומרגש כשקיבלנו דיווח על המספרים שעולים. רק ביום הקולנוע הגיעו 25 אלף איש לראות מכתוב״.

גם ׳עספור׳ וגם ׳מכתוב׳ הם סיפורי הצלחה יוצאת דופן, יש לכם נוסחה מיוחדת?

גיא: ״אני לא יודע לשים את האצבע איך זה קרה. למשל את ׳עספור׳ הורידו מה-VOD למעלה מ80-מיליון פעמים. ל׳פצועים בראש׳ היו למעלה ממיליון הורדות לפרק. אני חושב שזה השילוב של משהו בין קומדיה לדרמה, כאילו אנחנו מכניסים את האמת בתוך הקולנוע. קשה לשים את האצבע כי אנחנו לא מכוונים לקהל אלא למה שאנחנו רוצים לראות, יכול להיות שאנחנו מרגישים את הקהל. אנחנו אוהבים לספר את הסיפור של ירושלים, של האנשים הפשוטים את הישראליות ואת החום של הישראלים. יש בנו משהו אחר ונראה שהקהל אוהב את הדמויות שאנחנו בונים״.

ההצלחה של ישראלים בהולוויד גורמת לשחקנים בארץ לחלום בגדול?

גיא: ״בהחלט. מה שגדל גדות עושה ומה שליאור רז ויוצרי פאודה עושים פותח דלת מטורפת לישראלים. יש ביקוש לתוכן ישראלי, זה התחיל עוד לפני אבל עכשיו הביקוש נמצא בשיא. העולם מחפש תוכן טוב ובארץ, בגלל איך שאנחנו בנויים, בלב המהומה, אנחנו עושים הרבה רעש. אז יש פה תוכן מדהים שמתחיל לצאת החוצה.

״גם בנטפליקס אנחנו רואים שהם מאפשרים לפרצופים אחרים להגיע למסך. יש מגוון רחב של סדרות, שחקנים וסיפורים. יש גם את פסטיבל הסרטים הישראלי שזה פרוייקט מיוחד של מאיר פיינגשטיין שהוא איש מדהים שנותן במה לכל כך הרבה פרויקטים מישראל״.

כוכב אמריקאי שהוא מודל לחיקוי בעינכם או שהייתם רוצים לעבוד איתו?

מנהל האמנים הישראלי באל-איי, תומר שמולביץ

גיא: ״אין לי מישהו שהוא מודל לחיקוי, אבל יש אנשים כמו סטיבן ספילברג לדוגמא שיצא לי לפגוש בעבודה על ׳מינכן׳ וזו הייתה הגשמת חלום מטורפת. כמובן שאני חולם לשתף איתו שוב פעולה בסרט גדול״. חנן: ״הדמות הקולנעית שאני חולם לשתף איתה פעולה היא גיא עמיר…״ גיא: ״וואיי יצאתי חרא עכשיו כי אני אמרתי ספילברג״… (צוחקים).

חנן: ״טוב, אז אני רק אוסיף שאני מאוד אוהב את סטיב בוסמי בגלל שהוא הרבה יותר משחקן. הוא כותב ומביים בעצמו, בין השאר את יצירת המופת ׳הסופרנוס׳. הוא שחקן וורסטילי שיודע לרגש״.

מה התוכניות לעתיד?

גיא: ״אנחנו כותבים סידרה, סרט וגם מחזה חדשים. הכל במקביל ופתאום משהו יכול לתפוס תאוצה. אבל בקטע של לנצח את המנחוס אנחנו לא אומרים על מה. כשמשהו ייצא – אז נדבר על זה, אסור להתעסק עם הגורל. כל יצירה שלנו היא סוג של פלא עבורנו שאנחנו לא ממש שולטים בזה או מבינים איך זה קורה. רק נאמר, שאנחנו מקווים שבקרוב נוכל לדבר איתך על הדבר הבא״.

Featured

עוצמה וחמלה מול מציאות לא פשוטה

Published

on

מתכוננים לקראת הגאלה של ״גדולים מהחיים״ ב- 28 באוקטובר בבוורלי הילס – גורי אלפי יבדר וינחה, נטע ברזילי תשיר ותקפיץ, יעל האטפילד, בתם של מירית ויוסי רבינוביץ׳, תסביר ותרגש כל הרווחים קודש לילדים חולי סרטן בישראל – המכירה בעיצומה – רוצו לקנות כרטיסים!

ילדי טיול החלומות עם מתנדבי העמותה המקומיים בערב הגאלה

מאת: אלעד מסורי // צילום: אברהם יוסף פל

עמותת ׳גדולים מהחיים׳ מתמרקת לקראת הגאלה השנתית בה יציינו 15 שנים להקמתה בלוס אנג׳לס. האירוע יתקיים ב-28 באוקטובר ב-BEVERLY HILTON ויהיה משופע בשורה של כוכבים מישראל, קבוצת ילדים גדולה מהארץ, הגרלת רכב טסלה חדש ועוד המון הפתעות.

׳גדולים מהחיים׳, שכבר מזמן מיצבה את עצמה כאחת העמותות החשובות בעיר המלאכים, עורכת בכל שנה טיול חלומות לילדים מישראל הנאבקים במחלת הסרטן, ללא הבדל עדה, גזע או דת. הטיול הוא פרוייקט לוגיסטי רחב היקף שכולל הטסת הילדים מישראל עם צוות מקצועי של רופאים, אחיות ומדריכים. נערים, נערות ומבוגרים מהקהילה הישראלית באל.איי. מלווים אותם, ועוזרים להם לכל אורך הטיול. בין היתר נהנים הילדים מביקור בכל הפארקים וגני השעשועים, טיסות במסוקים, הפלגה על יאכטה, רייזרים בחולות, ארוחות במסעדות, ביקור במשחק NBA של הקליפרס ועוד. השנה העמותה שברה שיא כשהביאה לא פחות מ- 45ילדים לטיול החלומות.

לגאלה הנוכחית נבחר מנחה מוכשר ומפורסם בדמותו של כוכב הבידור גורי אלפי, שיוביל את הערב בשנינות ובחוש ההומור הכל-כך ידועים שלו. אלפי, שמוכר לנו עוד מימי הצמד המצליח ׳אסי וגורי׳ (עם אסי כהן), הוא אחד הבדרנים המובילים בישראל. באמתחתו הצלחות רבות בעולם התיאטרון והקולנוע, וככוכב בתוכנית הבידור הסאטירית ׳מצב האומה׳ (שהפכה בהמשך ל׳גב האומה׳) וזכתה בפרס האקדמיה לטלויזיה לשנת 2017. אלפי נבחר גם להנחות את טקס פרסי אופיר ה-27, ורק השנה סיים את תוכנית האירוח הקומית המצליחה שלו ׳היום בלילה עם גורי אלפי׳ שזכתה לביקורות מצויינות. אין ספק שזה הולך להיות ערב גאלה מבדר, שנון ומרגש כאחד.

בגאלה תופיע גם כוכבת שעשתה הרבה כותרות השנה הלא היא זוכת האירוויזיון נטע ברזילי, שכבשה את אירופה בסערה עם הלהיט TOY ושמה את ישראל על מפת המוזיקה העולמית לאחר בצורת של 20 שנה (מאז זכייתה של דנה אינטרנשיונל עם ״דיווה״).

ברזילי, ללא ספק אחת הזמרות הישראליות העסוקות ביותר, צפויה לכבוש את הבמה לא רק עם להיטה הגדול, אלא עם שירים וגירסאות כיסוי מיוחדות אליהם נחשפנו במהלך המסע שהוביל לזכייתה בתוכנית ׳הכוכב הבא לאירוויזיון׳.

יאיר גבריאלי ורן יניב פוגשים ילדים מטיול החלומות בעת ביקור במחנה הקיץ של העמותה, שאותו מימנה קהילת לוס אנג׳לס

אם ביקשנו זמרת גדולה מהחיים – ברזילי מתאימה ביג טיים. בראיונות רבים לכלי התקשורת ברזילי חשפה את ילדותה הלא פשוטה וסיפרה על התאכזרות וניכור של ילדים רבים כלפיה, שלעגו לה ולמשקלה. כאשר השתתפה בתוכנית ׳הכוכב הבא לאריווזיון׳ סיפרה שמעולם לא חשבה שתזכה, ושהיא שם רק בשביל הקרויוז. ״אני כל כך מאושרת, תודה שבחרתם שונה, אחר, שהסכמתם לקבל מגוון… בשנה הבאה בירושלים״, אמרה ברזילי מעל במת גמר האירוויזיון בפורטוגל לאחר זכייתה, בעודה מנופפת בפרס. אז לירושלים האירוויזיון לא יגיע, אלא לתל-אביב, אך ברזילי תגיע לאל.איי. להופעה ראשונה שלה על אדמת ארצות הברית – ואנחנו כבר לא יכולים לחכות.

הצלחות גדולות, סיפורים עצובים

רקפת אהרן, אחת ממייסדות העמותה באל.איי, סיפרה לי איך הכל התחיל. אהרן, במקור ילידת קיבוץ גינוסר, איבדה בעצמה את אימה למחלת הסרטן. כשהגיעה לקיבוץ להלוויה גילתה שאביה לא הסכים להישאר לגור בבית המשפחתי. רקפת: ״במקומנו נכנסה לגור שם משפחה עם ילדה מקסימה בשם שירלי שמואלי. שירלי הייתה מחוברת ל׳גדולים מהחיים׳ בישראל והייתה מאוד פעילה שם. לצערנו, בגיל 13 היא נפטרה. הוריה ביקשו מאריה בעלי וממני לעשות אירוע בלוס אנג׳לס עבור העמותה, לעזור להם לאסוף כספים באמריקה. אני לא יודעת להגיד לא, ולמרות שזה יצא בדיוק בהלואין וגם התחיל החורף הפקנו מסיבה, והגיעו 200 איש. בסוף הערב היו 60 אלף דולר בקופסת התרומות שהיצבנו.

למחרת התקשרו אנשים ואמרו: ׳רקפת, אם את מקימה עמותה, אנחנו מצטרפים׳. באירוע הזה גם היכרתי את יאיר גבריאלי ובן זוגו רן יניב. ככה הקמנו את ‘גדולים מהחיים משפחת לוס אנג׳לס׳. זה היה לפני 15 שנה, ומאז אנחנו רק גדלים. ניהלתי את העמותה בשנתיים הראשונות, והיום אני מסייעת בכל מה שצריך. יאיר גבריאלי הוא הנשיא, היו״ר הוא ערי קרוך, ואנחנו קבוצה חזקה עם אנשים טובים שזכינו לעשות דברים משמעותיים. כמו שאתה רואה, ׳גדולים מהחיים׳ זו עמותה שהקהילה למעשה בחרה אותה״.

בחמש עשרה השנים הללו חוו מתנדבי העמותה הצלחות גדולות אבל גם סיפורים עצובים על פרידה מילדים שהיו חלק ממשפחת ׳גדולים מהחיים׳. רקפת: ״המון רגשות מעורבים כאן, רגע אחד אתה עוזר בדברים מאוד גדולים, ואז ברגע אחר אתה מרגיש חסר אונים מול ההשלכות של המחלה, מפני שלא בכל המקרים יש סוף טוב.

״אנחנו מאוד מודים לקהילה המדהימה בלוס אנג׳לס שעוזרת המון ותמיד עם רצון מטורף לתת. כולם שותפים להרגשה הזו שכשאתה נותן אתה גם מקבל בחזרה.״

רקפת אהרן נואמת בערב הגאלה

רקפת משתפת בסיפור המדהים של זוג מהקהילה שלנו, מירית ויוסי רבינוביץ׳: ״מירית ויוסי עוזרים ותומכים ב׳גדולים מהחיים׳ מתחילת הדרך. היו להם מפגשים מאוד כואבים עם המחלה – מירית בעצמה החלימה מסרטן והיא גם איבדה את אחיה למחלה, ולצערנו לפני שנה הנכדה שלה נפטרה מסרטן. השנה אנחנו נכבד אותם, ובתם יעל תבוא לספר בגאלה על כוח וגישה מיוחדת בתוך מציאות לא פשוטה״.

מתאהבים בילדים מחדש

נשיא העמותה, יאיר גבריאלי מקיבוץ דברת, מספר שחגיגות 15 שנה זה לא דבר מובן מאליו עבורו: ״זו נקודת ציון מכובדת. על פי הסטטיסטיקה, עמותות נסגרות בממוצע אחרי חמש שנים – ואנחנו לעומת זאת רק גדלים כל הזמן; ויש כל כך הרבה עבודה. בגאלה אנחנו נסקור את מה שעשינו עד היום. נציג קודם כל את הילדים; המגמה היא לשתף אותם כמה שיותר: הם יעלו לבמה ויספרו חוויות אישיות.

"גורי אלפי יופיע בהתנדבות מלאה לגמרי, והוא גם עוזר לנו בכתיבה של טקסטים. הוא כולו נשמה ואנחנו שמחים מאוד שהוא איתנו בערב הזה״.

מרשים לראות כיצד אנשי העמותה לוקחים הכל באופן אישי. הם מגלים יחס חם ואוהב לילדים וחושפים בפני את הקשר המיוחד עימם. נראה כאילו הם פשוט מתאהבים בילדים כל פעם מחדש. גבריאלי: ״אנחנו מנסים לעשות שיהיה כמה שיותר טוב לילדים האמיצים הללו, להאריך את החיים שלהם ולשפר את איכותם. זה קשה, כי צריך גם להתמודד עם אובדן. כשבן זוגי רן ואני נוסעים לארץ לבקר את בתי, קרובים וחברים, אנחנו תמיד נפגשים גם עם ילדים מטיולי החלומות ומשפחותיהם, ומתעניינים. הקשר שלנו איתם לא נגמר בטיול כאן באל.איי. אנחנו שומרים על קשר קבוע דרך הרשתות החברתיות והטלפון עם ילדים ומשפחות, ומבקרים אותם בישראל. זה משהו שמאוד חשוב לנו.

"הילדים שנלחמים במחלה עוברים המון דברים קשים, אבל כשהם באים לכאן לטיול החלומות הם שוכחים מהכל. מדהים לראות שאין בהם שום פחד. הם הולכים למג׳יק מאונטן, עושים את הרכבת הכי מפחידה וחוזרים מיד לעוד סיבוב. הם רוצים להתרגש שוב מההתחלה. הילדים המופלאים האלו תמיד מספרים בדיחות וצוחקים; שמחת החיים שלהם זה משהו שלא ייאמן״.

גבריאלי מספר על הרחבת הפעילות של העמותה מעבר לטיול הגדול בכל שנה. במשך השנים הם השקיעו בהקמת מעבדה להתאמה גנטית וטיפולים
בבית החולים תל השומר, וחדרי מנוחה ומשחק בבתי החולים איכילוב, תל השומר ורמב״ם. הם מסייעים ברכישת תרופות, ציוד וטיפולים שאינם כלולים בסל התרופות של ביטוח הבריאות בארץ. מתוך ההבנה שלכל ילד חולה סרטן יש משפחה שסובלת יחד איתו, הם שולחים את המשפחות לנופש באילת, ומימנו שכר לעובד סוציאלי.

היושב ראש ערי קרוך מדבר אל קהל התורמים

ברוב המקרים הילדים החולים לא יכולים להמשיך ללכת לגן או לבית ספר רגילים, לא רק בתקופת המחלה אלא גם לאחר מכן, מפני שהמערכת החיסונית שלהם מוחלשת מאוד. ׳גדולים מהחיים׳ גאים מאוד בבניית ׳גן החלומות׳ אלו הם גני ילדים סטריליים ומיוחדים שעונים על צרכיהם של הילדים החולים והמשתקמים. גבריאלי: ״לפני מספר ימים נחתם חוזה להקמת גן החלומות השני בבאר-שבע, ועכשיו נתחיל לבנות אותו. יש כבר גן אחד כזה בכפר אז״ר על-יד תל השומר, הפועל מזה ארבע שנים. הגנים האלה הם היחידים מסוגם בעולם, והם מושכים מבקרים מארצות שונות הבאים ללמוד איך להקים ולנהל גן כזה.

גבריאלי: ״עד היום אירחנו כאן למעלה מ-440 ילדים. לצערנו העמוק לא כולם ניצחו את המחלה אבל, מצד שני, יש לנו כבר עשרות רבות של ׳בוגרים׳ ששירתו בצבא, סיימו תארים אקדמאיים, התחתנו ואף הולידו ילדים. האתגר שלנו הוא לעזור לילדים בכל התחומים: בחדרי טיפולים, בתרופות, במחנות קיץ ובמימון סיוע כמה שאפשר. החלום – אם אתה שואל אותי – הוא שימצאו תרופה למחלה הזאת, שלא יהיו ילדים חולים ושלא יהיה צורך בעמותה שלנו יותר״.

פרטים על תרומות ועל הגאלה ניתן לקבל במשרדי העמותה בטלפון 818-887-7640.
כרטיסים לערב הגאלה או להגרלת מכונית הטסלה3 ניתן לרכוש באתר העמותה: http://bit.ly/LTL_Gala

המשך לקרוא

Featured

הטסט של מירי מסיקה

Published

on

הזמרת המוערכת ושופטת הריאלטי הטלוויזיוני הלוהט בישראל קפצה להופעה אינטימית ומרגשת בבל אייר –  המראות והקולות

מאת: אלעד מסורי צילומים: אדוה ריקלין

עונת ההופעות של אחרי החגים נפתחה בלוס אנג'לס הישראלית בסערה ביום חמישי האחרון: מירי מסיקה, מי שנחשבת לאחת הזמרות המצליחות בישראל, הגיעה להופעה מיוחדת ב'אמריקן ג׳ואיש יוניברסיטי' בבל אייר. המפיקה שני לאובר הטיסה את מסיקה לסיבוב אמריקאי של ארבע הופעות בניו יורק, מיאמי, פאלו אלטו ולהופעה בלוס אנג׳לס שהוכרזה כסולד אאוט, הבטיחה וקיימה בגדול.

אולם הגינדי אודיטוריום התמלא בישראלים רבים שהגיעו מכל רחבי הוואלי, העיר וחלקם אפילו מסן דייגו השכנה כדי לצפות בדיווה הישראלית. מסיקה עלתה לבמה בתשע בערב, לבושה בשמלה שחורה עם מוטיבים לבנים, קצרצרה וסקסית והשתעשעה עם הקהל: ״וואיי היא ממש נמתחת השמלה הזו, אתם שם בשורה הראשונה, שלא תיראו לי״…

היא פתחה בשיר ״אישה חרסינה״ עם המילים הנפלאות של נעם חורב: ״אישה מחרסינה, שומרת מרחק, מנותקת רגשית, שפיזרה הרבה שקרים, אבל לא את השיער" (את השיר, אגב, הפיקו הצמד גיא ויהל שיגיעו אלינו גם הם במהלך חודש נובמבר הקרוב). משם המשיכה לשיר הראשון שהוציאה אי פעם לרדיו – ״טיפה טיפה״, שהיה ההימנון באמצע שנות האלפיים לכל בחורה שהשתקמה מלב שבור.

מסיקה הגיעה מלווה בחמישה נגנים, עליהם ניצח המפיק המוזיקלי ובעלה אורי זך (קלידים, הקשה ודרבוקה). בעשר השנים האחרונות נראה שמסיקה השיגה כל תואר אפשרי במוזיקה הישראלית, נבחרה לזמרת השנה פעמים רבות ואלבומיה הגיעו למעמד של זהב ופלטינה. מסיקה היא לא רק זמרת; בנוסף ללמודי המוזיקה ברימון היא גם למדה משחק ומנהלת קריירה מרשימה על בימות התאטרון בישראל במחזות זמר כמו ״חתונה הדמים״, ״ליל האיגואנה״ ובשנים האחרונות גם מככבת בדמותה של פנטין במחזמר המצליח ״עלובי החיים״.

את התיאטרליות הזו הביאה מסיקה גם להופעה: היא פתחה במונולוגים משעשעים על המעבר מתקופת הרווקות בתל אביב המודרנית ומלאת האפשרויות בתחומים האהובים עליה (אמנות ואוכל), לקריית אונו המנומנמת. כמו גם על הידיעה שהיא צריכה לנהוג: ״עברתי טסט ותאוריה ראשונים! גאווה, אה? אבל למדתי ארבע שנים נהיגה. ניגשתי רק כשהרגשתי באמת מוכנה"…

בנוסף לרפרטואר שירים מגון מכל התקופות, ביצעה מסיקה גם שירים של אחרים ביניהם בלט ביצוע רוקיסטי ועוצמתי ל״שער הרחמים״ של מאיר בנאי ז״ל. מסיקה סיפקה שורה של להיטים גדולים כמו ״מאמי״ וגירסת ראפ מעניינת במרוקאית ל״מלך״ מתוך אלבומה הרביעי.

במהלך ״אני באה אליכם״, אחד מלהיטיה הגדולים, הצטרף אליה הקהל באולם בשירה גדולה. בהמשך הורידה מסיקה את הקצב עם ״שיר לשירה״ המרגש שכתב יהונתן גפן: ״דברי עכשיו ילדה אני שומעת, כל העולם מקשיב למלמולך, דברי, מלאך שלי, אני יודעת שלא תמיד הקשיבו לקולך".

אחד מהרגעים החזקים בהופעה התרחשו דווקא בשפה הערבית כאשר מסיקה ביצעה את ״אינתה עומרי״ (אתה חיי) של הזמרת המצריה אום כולתום, בגירסא מיוחדת שנפתחה עם סולו גיטרה ערבית שזכה למחיאות כפיים מהקהל, ואז מסיקה, עם המנעד הקולי הענק שלה נתנה את האינטרפטציה שלה בצורה מרשימה וזכתה לתשואות הקהל.

השיר ״אף אחת״ הפך להיות כמעט דואט עם הקהל שהכיר את כל המילים בעל פה. בהמשך ירדה מסיקה מנעלי העקב וקיפצה יחפה על הבמה כאשר היא שרה את ״נובמבר״. הקהל קם על רגליו והחל לרקוד גם הוא ונשאר עומד כשהוא מצטרף בשירה אדירה ב״לשם״, אחד מלהיטיה האהובים של מסיקה. את ההופעה חתמה בהדרן יפיפה של ״שיר תקווה״.

שאפו ענק לשני לאובר מ-JL PRODUCTION על הפקה נפלאה ומקצועית והיכולת להביא את האמנית המצליחה היישר מהפריים טיים הטלוויזיוני (עם אביב גפן ואייל גולן), להופעה מיוחדת באולם קטן יחסית ואווירה אינטימית ומחבקת. כן יירבו.

 

המשך לקרוא

Featured

המצלמה של אבא

Published

on

מעת: קרן כהן

שלום לקוראים! שמי קרן כהן ואני אמא לשני דרקונים, אש ומים, אופק (14) עמרי (10). נשואה לצפריר (חברי היקר מכל), מטורפת על ספורט אתגרי קינוחים שווים, ארוחות מפנקות בשבת בבוקר, והכי הרבה – צלמת מקצועית. אני גרה באל-איי מזה 10 שנים ובאמת מאוהבת בעיר הזו; אוהבת את השמש האינסופית, את החופים הרחבים, הגלים המטורפים, החברים שרכשנו, המשפחה המהממת שיש לנו כאן, החינוך המדהים, השוני ברב תרבותיות והמגוון האפשרויות.

אבל מה לעשות, כמו באר-שבעית אמיתית, אני מחוברת למקורות עמוק בלב במדבר!

למשפחה הרחוקה שלי ושל בעלי שהם חלק מחיינו על אף המרחק העצום, החוצפה הישראלית, שחסרה, החשיבה מחוץ לקופסא, הרחוב הישראלי, האוכל, הלחות, התחושה בימים שלפני החגים, והשקט ברחובות ביום למחרת החג, הריח של המאפים בבוקר מוקדם בסופר, למדבר החם, לאחים שלי ועוד מלא…

למדתי תואר ראשון במנהל עסקים ושיווק, עבדתי בתפקידים ניהוליים ולאורך הדרך רכשתי תעודה בעיצוב פנים ואדריכלות עסקתי מעט בתחום ותמיד הייתי בחיפוש אחר ייעודי. עברתי קורסים של צילום: חוץ, לילה, אירועים, סטודיו, עבדתי לצד צלמי אופנה, צלמי פורטרט (הרבה בחינם), שרפתי סוליות וגם הרבה עקבים.

גדלתי בבאר שבע, בירת המדבר, עם הורים מדהימים: אמא מצרייה אוהבת ומחבקת, עם אוכל טעים במיוחד ואהבה לעיצוב ואסתטיקה. אבי המנוח שהיה לי להשראה רבה לאורך שנות חיי – חלומו העיקרי היה לעסוק בתחום הצילום אך עבד בתחום אחר לגמרי. אבא היה פריק של טכנולוגיה וגאדג'טים, מצלמות וינטאג', מצלמות חדשות וארון מלא מצלמות יד שנייה (ועוד כאלו של חברים שצריך לתקן). זה היה בשנות ה- 80 – הכי דיגיטלי שהיה אז היה Commodore 64 שעון דיגיטלי של סייקו, מצלמת -Leica MP-4 ומחשב מקינטוש שיודע לקרוא מה שאתה מדפיס לו, הווקמן האגדי; בעצם כל מה שהיה בו נשמה ועדשה היה של אבא. אבל את Canon הוא לעולם לא החליף.

ההורים התפצלו לאורך הדרך, כן גם זה קרה. לא היה רגע שאני לא זוכרת את אבא בלי מצלמה, מצלם כל תנועה שלנו, ישנים, ערים, עם חברים, באירועים (גם אם היה צלם) או סתם ככה. היו לנו ארונות דחוסים בפולורויד ופרינטים ורק בסיוטים שלי הייתי מעיזה לפתוח את הארון, שכן באותו הרגע הכל היה מתפרץ החוצה ולהחזיר אותם לארון היה סוג של נייטמר! הייתי משתגעת ואומרת לו – למה אנחנו צריכים כל כך הרבה תמונות אבא, למה??… כמובן שהפרופסור המשוגע היה אומר לי בנונשלטיות שלימים זה יחקק לי, ״התמונות יקירתי הם הדבר היחיד שישאר אחרי ומקווה שגם הזכרונות״, לצערי היום הזה לא איחר לבוא, עוד לפני שהספקתי לעכל את המשפט, אבא נפטר בגיל 49 מדום לב וככה גם חלק ממני וחלק גדול מאוסף התמונות שנעלם במעברי בתים ובמרוצת השנים.

הבנתי את יעודי בחיים

לקח לי 10 שנים להתעניין בעולם הצילום או בכלל לגעת במצלמה, עד שמצאתי באחד הארגזים מצלמה ישנה של אבא. אין לתאר את הרגשות שעברו עליי באותם רגעים. משהו נגע בי, זיכרונות מתוקים של איש אחד אהוב ומופרע שאהב לתעד הכל ותמיד היה לו חיוך מאחורי המצלמה, אבל, בדיוק אז היינו עסוקים מעבר לארה״ב (2009) חלום גדול שרצינו להגשים, החלום האמריקאי, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

תשע מזוודות, שני ילדים, כרטיס פתוח, חלום אחד גדול ומצלמה אחת של אבא.

קשה לי להגדיר את השנים הראשונות כחלום, אפילו לא כמשהו שאי פעם תיארתי, השנים הראשונות היו מורכבות בלשון המעטה והחלום נראה נסוג מרחוק. המצלמה הישנה נשענת לה על מדף בצד החדר כוסתה אבק ואנחנו במרוצת הזמן להתאקלם לשפה, לתרבות, לחשבונות, לביה״ס, לחוגים, נו אתה כבר מבין אותי לא?.. מידי פעם הייתי לוקחת את המצלמה ומצלמת את שני הדרקונים הקטנים שלי ומחזירה עטרה ליושנה, מציקה בבוקר, מפריעה עם החברים, מחכה שיתעוררו לצלם בדיוק את הרגע שהם פוקחים עיניים, בעודם ישנים, כשהם טועמים משהו חדש, עסוקים בשיעורי בית או שהם בחדר השירותים (טוב רק כשהם היו קטנים מאוד). יש לי כמה כאלה שהם מנסים להחביא, בקיצור בכל הזדמנות, המצלמה פתאום היתה חלק ממני בלי שבכלל התכוונתי (מזכיר לי מישהו מוכר) ואט אט המצלמה הפכה לחלק מחיי הפרטיים, עבדתי בקונסוליה הישראלית פה בלוס אנג׳לס וביום בהיר אחד הגננת של הקטן ביקשה שאצלם את ההורים ליום האם ויום האב כי היא פשוט נורא אהבה את הצילומים שלי ואני כזה.. אמממממ יס איי קאן! ובתוכי התרגשתי בטירוף וחשבתי לעצמי למה לא בעצם?).

מאז כל השאר היסטוריה, ואז בהברקה חזרה בזמן הבנתי שכל יעודי בחיים הייתה המצלמה הזו של אבא, זו שהטרידה אותי בילדותי וזו היחידה שלקחתי איתי למסע ללוס אנג׳לס, שם בעצם היה חבוי הדבר האמיתי, לראות את העולם דרך עדשה, לעצור רגעים, לחבר אנשים ביחד, לחבר נשים לעצמן, להכיר מגוון רחב של תרבויות ואנשים, לחלוק איתם רגעים של שמחה, התרגשות פתיחות ועוצמה ולהשאיר משהו אחרי.

אם תשאלו אותי מה מייחד אותי כצלמת על פני אחרים, ברור שיש הרבה פרמטרים בין צלם למשנהו, יכולות טכניות, ידע, השכלה, ציוד יקר ערך, כישרון, קשרים. אבל דבר אחד מבדיל אותי מאחרים, וזה מה שאני נושאת ב-DNA שלי. העומק, ההבנה, האישיות, הילדות, ההזיות, החלומות שלי שם מצאתי את החותם שלי.

היום זהו העיסוק העיקרי שלי, מהבוקר עד לבוקר למחרת וכך חוזר חלילה… אני מצלמת בעיקר אנשים, נשים בהריון, משפחות, ילדים, ואירועים וצילומי בודואר (תכף מרחיבה). אני פוגשת אנשים מכל קצוות העולם, מכל סוגיו, מכל תרבות אפשרית, היכולת הזו לגעת ולפגוש כל כך הרבה אנשים מרגשת ומפתיעה אותי כל פעם מחדש, עד כמה גוונים וצבעים יש בעיר הזו ומחוצה לה זה מרתק לחוות זאת דרך המצלמה.

לא שלמות עם מה שאנו רואות

ב1991 דמי מור המאוד הריונית דאז הופיעה בעירום מלא על שער Vanity Fair עם תמונת השער האייקונית שלה, מאז כמו סחף זה הוביל שינוי בתפיסה של נשים הריוניות או בכלל שהגוף של האישה הוא לא כזה שצריך להסתיר או להחביא, אלא, משהו שחוגגים אותו בגאווה במגוון רחב של תרבויות.

אחרי תקופה ארוכה של התמחות בתחום ההריוני, שכן אני מלאת אהבה לזה וממשיכה לעשות את זה בגאווה עם הרבה הבנה, למידה, הקשבה ותשוקה גיליתי שיש בתוכי את היכולת לגרום לנשים להרגיש בנוח לצידי ומול המצלמה שלי, הם הרגישו בנוח לחשוף יותר ולקלף שכבות אפילו פעם בטעות הבעל קילף כמה שכבות לא רצויות זה היה הזוי ומביך). בחיפושים אחרי נושאים חדשים לעסק שלי מצאתי שז׳אנר – צילומי בודואר (תרגום מצרפתית חדר שינה) הוא מושלם לתחום בו אני עוסקת. עברתי קורס צילומי בודואר, הרחבתי את הפורטפוליו שלי ויצאתי לדרך Oh Yeah! –

ועכשיו יש לי שאלה אליך: מתי בפעם האחרונה שמעת על אישה שעמדה מול הראי עירומה כביום היוולדה מרגישה שלמה עם ההשתקפות במראה (ויש כאלו נשים מדהימות בעולם והלוואי שהיו יותר)? אז זהו שרובנו לא שלמות עם מה שאנו רואות. לא אוהבות חלקים מסוימים בגוף שלנו ולא בהכרח בגלל מראה חיצוני, הרבה קורה בעקבות תסכולים פנימיים, מזוודת שאנו סוחבות מהעבר או דימויים שהעולם המודרני מתווה לנו כמראה נורמטיבי שכולנו צריכות לשאוף אליו. אז היא מסתכלת במראה חשה דחייה, הייתה רוצה לשפץ, לשנות, לצבוע, להתחלף עם מישהו מפורסמת, להשיל משקל, לעלות משקל והרשימה עוד ארוכה, אני לא פסיכולוגית, ממש לא, אבל אני אישה בדיוק כמוהן וגם אני עומדת מול המראה כל יום לפעמיים פעמיים ביום.

כשאני מדברת על צילומי בודואר, אני מדברת על צבעים רכים, בדים מלטפים, חום, שמש בוקר חמימה, אור רך שנכנס לחדר ומלטף את העור את השיער, מצייר לי צללים של אור וחושך על גופה, יופי טבעי, נשים חשופות, הכי טבעי לה שהיא עירומה, לצלקות אין תארים ולא תירוצים, קפלים מתעגלים סביב גופה בטבעיות חושנית, יש תחושת עונג להרגיש יפה בלי שכבות וסיפורים. צילומי בודואר זהו ז׳אנר סיפורי שאני מאוד מתחברת אליו, סיפור על אישה, על העצמה אישית ונשית סיפור על אינטימיות וקבלה של הגוף שלנו כפי שהוא, חיבור בין גוף לנפש.

אני לומדת את כל הסיפורים האלו מהמבטים של המצולמת, מהאינטראקציה שלה עם המצלמה ואיתי, מפיסות הבגדים שיורדים אט אט ובכך נחשפות שכבות של רגישות, צלקות ועוצמה. השחרור מהבגדים והמעטפת החיצונית שלא בהכרח מאפיינת את הבפנים שלה הוא מה שאפשר למצולמת להתחבר לאמת הפנימית שלה, לגלות מחדש את הביטחון העצמי שקורן בכל אחת מן התמונות.

למצלמה יש יכולת להוציא מהמצלמות רגעי מבוכה, רגש, רכות, מצליחה לגרום להן להגיע לבשלות – ומאפשרת להן להביט בעצמן מזווית חדשה שאולי לא פגשו בה במשך זמן רב ולעיתים כלל אף פעם. חייב להיות קשר בין התמונה לסיפור, התמונה חייבת להעביר מסר מלא בהבעה ורגש.

יש משהו בפורטרטים של נשים שמדבר אליי… אני מרגישה שהיום בעידן שנשים מתחזקות ברמה האישית הקרייריסטית וחושפות צלקות ישנות ולא מפחדות לעמוד מול הזרקור עם האמת שלהן, המסע הזה איתי הוא רק עוד מדרגה בחיזוק הנשי, האישי והאינטימי שלנו. לאורך השנים פגשתי נשים רבות מתרבויות שונות ואיפשרתי להן להתחבר לאותה אמת פנימית באמצעות הצילומים האינטימיים שלהן, לאורך הזמן נרקם ביננו קשר וחברות מיוחדת.

כחלק ממקצועי פגשתי גם נשים הלומות כאב, נשים עם צלקות פנימיות וצלקות חיצוניות שהתקשו לעמוד מול המצלמה, בכינו יחד, צחקנו, התחבקנו, שיתפנו סיפורים שהצליחו לשחרר במהלך הצילומים וכשקיבלו את התוצאות הסופיות ונוכחו לדעת כמה יופי ואמת יש בהן נפתח ערוץ חדש אצלן שהן לא ישכחו לעולם.

הצילומים מתקיימים בד"כ בבית הלקוח או בסטודיו שלי. ישנן הכנות מראש של הכנת תלבושות , תנוחות מחמיאות, התאמת צבעים וטקסטורה לתווי פנים ולתחושות שעוברות אצלה. יש התרגשות רבה מאוד לפנ;, יש למצלמות הזדמנות לאהוב את עצמה כפי שהיא רוצה ולא כפי שהחברה מציירת אותנו או מכתביה לנו ויש בזה משהו שמכין אותו לקראת הצילומים.

עם הגעתה לסטודיו אנחנו עוברות על הבגדים, מוסיקת רקע רכה מתנגנת לפעמים, ישנה מבוכה קלה בהתחלה עד שנרקם קשר שהיא יכולה לסמוך ולבטוח בי… ומשם כבר התמונות מדברות בעד עצמן.

חלומות לעתיד; יש לי את אלו שכבר הגשמתי ואלו שאני מקווה עוד להגשים. חלום אחד כבר הגשמתי, להיכנס לבתים של לקוחות חוזרים, לעבור במסדרונות שלהם לשוטט בחדרי השינה, חדר ילדים ולראות את התמונות שצילמתי לאורך השנים מתנוססות בגאווה, חלקן ממוסגרות, חלקן ממוגנטות על המקרר וחלקן בשומר מסך של הטלפון האישי. חלקן בארנק, חלקן אצל הסבתא על מדף, חלקן כתמונת פרופיל בסושיאל מדיה וכן הלאה. ככה הן מטיילות בעולם ומצטברות לאוסף שאף ארון לא יכיל אותם וכן, ואני פה כדי להישאר ולהמשיך לעשות את אותה עבודה בגאווה ואהבה רבה.

אני לא יכולה לחשוב על הזכות הגדולה שניתנה לי יותר מאשר לחיות חיים שלמים הסובבים סביב תיעוד וצילום אנשים ברגעים הכי אינטימיים, הכי מאושרים והכי מרגשים; ובעיקר לדעת שהאהבה הישנה של אבא מושרשת עמוק בליבי ונשמתי.

קרן כהן היא צלמת מקצועית לצילומי הריון ולידה, צילומי בודואר, צילומי משפחה ואירועים. בנוסף: מתנדבת באירועי נשים שניצחו את מחלת הסרטן ובאגודה למחלת סרטן השד, בארגון נשים יוצרות שינוי )WCC – Women Creating Change( ואירועי ריצה / צעדת נשים ללוחמה במחלת הקראון והקוליטיס (היא עצמה סובלת ממחלה זו). קרן מעניקה אחת לשנה צילומים ללא תשלום למשפחות שאינןמסוגלות לממן צילומי משפחה לכבוד החגים.

לפרטים נוספים:
www.kerencohenphotography.com

המשך לקרוא

אירועים קרובים

אוק
22
ב
19:30 שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני
שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני
אוק 22 @ 19:30 – 22:00
ימי שלישי 10:00-11:00- שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני 7:30-10:00 בערב סדנה לעיצוב תכשיטי טקסטיל (פעם בחודש)
אוק
25
ה
22:00 להקת רם 2 ברוק ישראלי בטרזנה @ Pladino Bar
להקת רם 2 ברוק ישראלי בטרזנה @ Pladino Bar
אוק 25 @ 22:00 – 23:00
להקת רם 2 ברוק ישראלי  בטרזנה @ Pladino Bar
חברי להקת רם2 חוזרים לשמח את לב המעריצים בהופעה נוספת של מיטב להיטי הקורנרול הישראלים מכל הזמנים. ביום חמישי, 25 באוקטובר, החל מ-10 בערב, במועדון-בר פלאדינו בטרזנה. פרטים ועידכונים בפייסבוק: ramshtaym
אוק
26
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
אוק 26 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
אוק
27
ש
20:00 Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
אוק 27 @ 20:00 – 21:00
Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
Live Nation Presents Bruno Mars with Charlie Wilson STAPLES Center 1111 S. Figueroa Los Angeles, CA 90015 (213) 742-7340 Sat, Oct 27, 2018 – 8:00PM OnSale: Fri, Feb 16, 2018 – 12:00PM PDT

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות