Connect with us

תרבות ובידור

״הבנתי שהאומנות שאני עושה משמחת אנשים”

Published

on

הלל לזרוב הוא אמן ציורי קיר ועבודות האומנות שלו מעטרת קירות רבים ברחבי ישראל • הוא לא במקרה נולד בתאריך של ליאונרדו דה-וינצ'י והקריירה לקחה אותו ליצירת ציורי קיר מרשימים בשני מוסדות חינוך בארה"ב, יהודי ונוצרי • חשיפה

בגיל 54 הלל לזרוב חי את החלום והחלום הזה מחייך אליו בצבעים ובתלת מימד. הוא מחייך אליו מחזיתות של בניינים ושל מבני ציבור, מקירות של היכלי תרבות, של בתי כנסת, של מחלקות ילדים בבתי חולים ובמיוחד מהקירות של בתי הספר של ישראל שחזיתותיהם הפכו להיות צבעוניות ססגוניות ומאירות פנים לבאים בשעריה.

אם פניו של הלל לזרוב היו מפורסמות כמו העבודות שלו, הוא לא יכול היה ללכת ברחוב מבלי לחלק חתימות ולהצטלם. הסיבה שזה לא קורה, עדיין, היא מצד אחד הצניעות המהולה במעט ביישנות המאפיינת אותו ומצד שני העובדה שעל הקירות הללו מופיעים ציוריו, חתימתו ולא דמותו החייכנית.

לזרוב הוא אמן ציורי קיר כבר מעל ל-25 שנים והאומנות שלו מעטרת קירות רבים ברחבי ישראל, אחד מרגעי השיא בקריירת ציורי הקיר היה כשראש עיריית תל אביב מר רון חולדאי פתח את תערוכת ציורי הקיר שצייר בהיכל התרבות אניס ביפו, עם מאות מוזמנים שהסתובבו במקום פעורי פה לנוכח יצירות האומנות המרשימות שמעטרות את ההיכל.

אבל סיפורו של לזרוב מתחיל הרבה קודם, ברחוב ויטל 15 שבשכונת פלורנטין, שם נולד למשפחה בת ארבעה ילדים וזוג הורים צעירים וקשיי יום. מאז ועד היום המספר 15 מלווה את לזרוב בכל אשר יפנה, ומדי פעם מאותת לו שהוא על הדרך הנכונה.

״נולדתי ב-15.4”, מספר לזרוב, “וכשהתחלתי בקריירת הציור שלי גיליתי שזה גם תאריך הלידה של ליאונרדו דה-וינצ’י, אמן ציורי הקיר הגדול בכל הזמנים, שהיה גם פסל, צייר, משרטט תכניות אדריכלות ולמעשה אמן רב תחומי.

״ככל שעוברות השנים אני מזהה יותר ויותר נקודות השקה בינינו ונהנה מצירוף המקרים הזה. נולדתי בדיוק 514 שנים אחריו. על הפרויקט הגדול הראשון שלי שילמו לי 154 אלף שקלים, ובכל פעם שהמספרים הללו קורצים
לי אני מחייך ויודע שאני בדרך הנכונה”.

הרבה לפני שליאונרדו ולזרוב החליפו קריצות, כשהיה לזרוב בכיתה ד’, הוא כבר צייר על קירות בית הספר בלפור בו למד בתל-אביב. המחנכת, יעל העליון, מי שלימים הקימה וניהלה את בית הספר לאומנויות בתל אביב, זיהתה את הכישרון ושלחה אותו לתחרות ציורים של עיריית ת”א, בה זכה במקום הראשון. בהמשך עברה המשפחה להתגורר בגבעתיים, שם למד לזרוב בבית הספר ”ברנר”. כשהזמינו אותו לפני כמה חודשים לצייר על קירות בית הספר, הם אפילו לא ידעו שמדובר בבוגר שלהם.

לזרוב עוקב אחרי סגירות המעגלים הללו ונותן להם מקום של כבוד בסיפור חייו. כמו הפעם שבה התבקש לצייר על קירות בית הכנסת “היכל מנחם” בשכונת הולדתו פלורנטין. “סבא רבא שלי בנה את בית הכנסת הזה”, הוא מספר בהתרגשות, סבא שלי היה שם חזן, ברית המילה שלי ובר המצווה נערכו שם, והם הזמינו אותי לשחזר את ציורי 12 המזלות שהקיפו את הקיר הפנימי
של בית הכנסת”.

עם גיוסו בשנת 84, שירת לזרוב בצה”ל כגרפיקאי ותמונה מרשימה שצייר – מגדל דוד, בשמן על בד – ניתנה לרמטכ”ל משה לוי כמתנת פרידה בתום שירותו הצבאי. אלא שהדרך אל הציור באזרחות לא הייתה קלה כמו משיכת מכחול, במיוחד בשל העובדה ששנות ה- 80היו שנות משבר כלכלי בישראל.

הלל: "העבודה הראשונה שלי הייתה בתחילת שנות ה-90 שבו ציירתי חתול על קיר מועדון קאט'ס. ציירתי את עייני החתול על הקופות, כששתי העיניים הם אשנבי המכירה. ציור בשחור לבן, ראשוני, שגרר תגובות חיוביות. כל אומנות ציורי הקיר היתה אז חדשה אפילו בתל אביב".

לזרוב הכיר את מרב אשתו, השניים התחתנו וכדי להתפרנס צריך היה לעבוד בעבודה "רצינית" יותר מציור. ככה לפחות חשבו ההורים. לזרוב ואביו פתחו ביחד בית קפה ברמת-גן, “אבא הלל” קראו לו, רק כדי לגלות שהוא ואספרסו קצר זה כמו שמן ומים. ניסיון נוסף שלו לפתוח בית קפה בבת-ים נגמר גם הוא בכישלון כלכלי מהדהד.

״בתי הקפה עצרו לי את האומנות”, הוא מספר, “הרגשתי שאני נחנק. הגעתי לתחתית הבור ללא אנרגיות. המצב הכספי הלך והידרדר והגעתי למינוסים אדירים. מתוך המצב הזה קמתי בוקר אחד והודעתי למרבי אשתי שאני חוזר לצייר! היא תמכה בי. סגרתי את בית הקפה והתחלתי לצייר על קירות. למרות המצב הכלכלי, ככל שהיה יותר קשה, ככה צמחתי והזמינו ממני עוד ועוד ציורי קיר. הבנתי שהאומנות שאני עושה משמחת אנשים”.

כדי להביא הביתה כסף החל לזרוב לעבוד במקבילה המלצרית של הציירים – ציור על קירות של חדרי ילדים. זה היה המקום בו התאפשר לו לתת דרור לנשמת האמן שבו, להביא לידי ביטוי את העושר של עולמו הפנימי ולרגש את הילדים וגם את ההורים. עד כמה יכול ציור קיר לרגש? תשמעו סיפור: “באחת הפעמים הזמינו אותי זוג הורים טרי לצייר על קירות החדר של ילד שעוד לא נולד. האמא הייתה בחודש התשיעי, נתנה לי כמה הנחיות והשאירה אותי בחדר. כשחזרה וראתה את הציורים היא אמרה – ‘זה כל כך מרגש, יש לי צירים’. מיד התקשרנו לבעלה והם טסו לבית חולים. השארתי שם את כל הציוד וחזרתי רק אחרי שלושה ימים, כשהילד כבר בחדר המצויר”.

דרך קירות חדרי הילדים הגיע לזרוב גם אל מחלקות הילדים שבבתי חולים וצייר גם שם. אלא שציוריו של לזרוב לא רצו להישאר בחדרי חדרים והם ביקשו לפרוץ החוצה אל חזיתות המבנים. זה קרה אחרי שחזר מטיול באירופה – אז עוד לא יצאו לטרקים במזרח – שם ביקר במוזיאונים רבים, התרשם מעבודות של גדולי האמנים, ואחרי ביקור בפירנצה, העיר שהצמיחה את דה וינצ’י ומיכלאנג’לו ואחרי שהתרשם מיצירות הענק שלהם גם על קירות הוותיקן, הוא חזר ארצה עם בשורה חדשה ציורי קיר על חזיתות בניינים, בסגנון הריאליזם הדרמטי של תקופת הרנסנס, בתוספת אשליות עומק ותלת מימד.

מאז ועד היום הספיק הלל לצייר מאות עבודות על קירות של בניינים שונים בארץ. רובם המכריע מחוץ לתל אביב. “אני זה שמביא את האומנות הזו לפריפריה”, הוא אומר, “ויש בעבודות שלי לא רק אומנות אלא גם מסרים
של חינוך וערכים חברתיים שאני מאמין בהם”.

בגיל 50 הגשים לזרוב עוד חלום וסגר את המעגל הגדול בצמד ציורי קיר מרשימים בשני מוסדות חינוך בארצות הברית, יהודי ונוצרי. “זה התחיל כשהזמינו אותי לבית הספר שערי תקווה’, לצייר פרויקט מורכב ליום השואה. הפרויקט היה הצלחה מרשימה ובית הספר החליט לשלוח אותי כמתנה למוסד חינוכי יהודי בטנסי. טסנו לשם עם משלחת של ילדים ועשינו ציור קיר עם מסר של שלום ותקווה: הכותל המערבי, נוף ישראלי, דגל משולב של ארצות הברית וישראל ועוד אלמנטים. כשהפרויקט התפרסם בטנסי פנו אלי גם מבית
ספר נוצרי וביקשו שאצייר על קיר הכניסה של אולם הספורט. ציירתי את סמל קבוצת הכדורסל שלהם, נשר ענק, כשהוא פורץ מתוך הקיר ושובר אותו. אלה שתי העבודות הראשונות שלי מחוץ לישראל”.

אתה לא מפסיק להגשים חלומות.

״אני אדם שחולם, שמפליג בדמיונו , הוכחתי לעצמי ולסובבים אותי שאפשר להגשים חלומות ילדות. זה קרה גם לעוד שניים מאחיי, יחזקאל שהוא שחקן מוכשר ומככב בימים אילו על במות ברודווי בתפקיד ראשי כטוביה החולב במחזמר כנר על הגג; ודורון שהוא שחקן כדורסל בליגת העל. אני מעלה חיוך על פניהם של אנשים, שמרימים את הראש ברחוב ורואים את העבודות שלי ולא רק שלטי חוצות ופרסומות. סיפור החיים שלי הוא השראה לכל מי שרוצה להגשים את השאיפות אומנותיות שלו.

״החלום הבא שלי הוא לבנות דור של ציירי קירות, שימשיכו את המסורת שהתחלתי. הקמתי עכשיו את בית הספר שלי, ‘בית הלל’, ראשי תיבות 'המרכז לאומנויות לזרוב') שם אני מעביר את הידע והניסיון העצום שיש לי לכל מי שירצה להגשים את החלום שלו. לי לא היה מנטור שיכוון אותי. התחלתי עם מכחולים ולבד הכנסתי לתחום גם את טכניקת מברשות האוויר – AIR-BRUSH שמאפשרות עבודה על משטחים גדולים וגם דיוק של מילימטרים. כך אני מצליח להגיע לאפקטים המרשימים של עומק, תלת מימד וריאליזם. אני מוסיף לעבודות אלמנטים של פיסול ואדריכלות ומתפתח כל הזמן. עובד גם עם מנופים וציוד כבד, ככה שמזמן הפכתי גם לנגר, לחשמלאי, לבנאי, זה כבר לא רק ציור”.

כשמסתכלים על העבודות המרגשות של לזרוב, מתחשק לשאול אותו איפה למדת לצייר ככה? התשובה מפתיעה כמו מסלול חייו. לזרוב שולף ציור יפהפה שלו – שקיעה שנראית כאילו צוירה עבור כרזה של משרד התיירות ואחריו הוא מראה צילום של שקיעה ישראלית עוצרת נשימה. “למדתי מהאמן הגדול ביותר – אלוהים. מכל הקורסים, הסדנאות והמורים שלימדו אותי לאורך חיי, אלוהים הוא המורה הגדול ביותר. העולם מלא ביצירות לו ואני רק מקבל השראה”

ואיפה יש מקום למשפחה בין כל העבודות האלה?

״המשפחה במקום הראשון. היום אני במעמד שעיתותיי בידיי ואני יכול לחלק את הזמן כרצוני בין העבודה לבין חיי המשפחה, לא במרדף אחרי כסף ואגו. אני בוחר את העבודות שאני עושה ומבלה עם משפחתי וילדי ככל שמתאפשר לי. אשתי מרבי היא נשמה ענקית. עוגן וסלע איתן של המשפחה. הרבה בזכותה אני במקום בו אני נמצא. היא האמינה בי לאורך כל הדרך, נתנה לי את החופש שכל כך דרוש לכל אמן, גם כשהיה קשה ואחרים הטילו בי ספק. אני חייב לה את הקריירה שלי.

״לאחר שנים ארוכות שגרנו בשכירויות בנינו את ביתנו בישוב כפר האורנים, שם אנו מגדלים את שלושת ילדינו: נועם בת 22 מתחילה ללמוד תזונה . עומר בן ה-19 הוא חייל שמשרת בחיל שיריון ומעיין בת ה-15 היא הג’ינג’ית של המשפחה, אש ויצירה, שירשה ממני את הגנים והיא אומנית שמציירת ומפסלת פסלים מדהימים.

״בזכות המשפחה הזו אני יכול להיות מי שאני. להביא לביטוי את האומנות שלי, לטפח וללמד אחרים. אני נהנה ללמד ולהעביר את הידע שלי הלאה. לעזור למי שאני יכול ולהגשים בכל יום את החלומות שלי ושלהם. כשהתחלתי לצייר חלמתי שבגיל 50 תהיה לי תערוכה. היום אני מבין שהיא מוצגת בכל יום ויום על מאות קירות ברחבי ארץ”.

050-563-1369 , www.hillel-lazarov.com :לפרטים נוספים

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

מה נועה קירל עושה במדי צבא ארה"ב?

Published

on

By

החיילת נועה קירל התגייסה לצה"ל לפני ארבעה חודשים ונכנסה למסלול הטאלנט החדש בצבא ההגנה. במקביל היא התגייסה גם לקמפיין חדש של "YES"   לרגל השקת ה-YES+ ועלתה על מדי צבא ארצות הברית.   קירל מככבת בתשדיר פרסומת חדש לחברת הלווין תוך שהיא שרה גרסה חדשה לשיר "Let the Sunshine In" מתוך המחזמר "שיער". היא מתגייסת ליחידה קרבית כשסביבה גברים בלבד, זוחלת בבוץ במזג אוויר סוער, מסתערת קדימה עם הנשק כשמסביבה רימונים נזרקים לכל עבר. אבל ברגע שהיא רואה כי השעה 5:30 אחה"צ היא מוסרת לחבריה לנשק כי היא "חייבת לזוז, נמשיך מחר", כמו כל ג'ובניק טוב שמשרת בקריה…

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות