To fight the good fight - טיילור עמרני נלחמת למען ישראל ( והיא רק בת 23) - שבוע ישראלי
Connect with us

Featured

To fight the good fight – טיילור עמרני נלחמת למען ישראל ( והיא רק בת 23)

Published

on

טיילור עמרני נולדה וגדלה בוואלי של לוס אנג׳לס אבל תמיד הרגישה זרה ומוזרה • היא עלתה לישראל, שירתה בצה״ל כמדריכת חי״ר, סיימה בהצטיינות תואר במרכז הבינתחומי בהרצליה – ופגשה את אהבת חייה, אחיה קליין, שאיבד את מאור עיניו ב׳צוק איתן׳ • עכשיו היא מנהלת מבצע הסברה עצמאי על ישראל ברשתות החברתיות ומתעקשת להיות מעורבת בשינוי פני החברה • ראיון מיוחד

מאת: אלעד מסורי

 

בכל שנה יותר ויותר ישראלים מהגרים לעיר המלאכים כדי לנסות להגשים חלומות בתחומים שונים. יש כאלה שבואו נודה על האמת, מבקשים למצוא מפלט מהמציאות הלא פשוטה בארץ הקודש, כזו המאתגרת את אזרחיה ברמה היום יומית מבחינה ביטחונית, כלכלית וחברתית.

אבל יש כאלו שדווקא מעדיפים לעשות את הדרך ההפוכה. לא, אני לא מדבר על טיול קצרצר וחינמי במסגרת ׳תגלית׳ וגם לא חופשת קיץ ארוכה של ביקור קרובים בישראל. אלא על יהודים-אמריקאים, בנים ובנות להורים ישראלים, שמחליטים לעזוב את חיי הנוחות של לוס אנג׳לס ולעשות עליה לישראל, להתנדב לשירות צבאי מלא ולמקד את חייהם במטרה להפוך את הארץ הקטנטנה שלנו לטובה יותר.

נא להכיר את טיילור עמרני; כן, גם אותי שיעשע צמד המילים המרכיבים את שמה – המיזוג התימ־ני-אמריקאי שנראה לרגע בלתי אפשרי. אך הבחורה הצעירה (רק בת 23) והמבטיחה מוכיחה שאין דבר כזה בלתי אפשרי, או כמו שאומרת המנטרה שמתנוססת בעמוד הפייסבוק המצליח שלה: .The only disability in life is a bad attitude

שום דבר לא באמת הכין אותי לפצצת האנרגיה המתפרצת שנקראת טיילור עמרני, בעלת הלוק התימ־ני-ישראלי שכולנו מכירים וחיוך ענקי שלא נגמר. היא מדברת עברית שוטפת עם מבטא אמריקאי שהולך ונעלם.

במהלך השירות הצבאי בצה״ל

לפני שש שנים החליטה טיילור לעזוב את לוס אנג׳לס לאחר שפשוט לא מצאה את עצמה כאן. ״בכל מקום קראו לי טיילור הישראלית״, היא נזכרת. היא עברה לישראל, התגייסה לצה״ל בתפקיד מאתגר כמדריכת חי״ר והשתתפה בפעולות מבצעיות ב׳עמוד ענן׳ ו׳צוק איתן׳. וכך, את טיילור הישנה שבקושי סיימה תיכון בארצות הברית החליפה טיילור הישראלית שסיימה תואר ראשון בממשל בהצטיינות במרכז הבינתחומי IDC בהרצליה, הפכה להיות מורה פרטית למשפטים, ועכשיו מנהלת קריירה מצליחה כמובילת דעה במדיה החברתית ויועצת תקשורת עבור חברות הייטק עם אג׳נדה ברורה- להסביר את ישראל טוב יותר ברחבי העולם.

בשיחה אישית היא סיפרה לי על השינוי הגדול בחייה כאשר הכירה את אחיה קליין – החבר הנוכחי והאהבה הגדולה של חייה. אחיה נפצע במהלך שירותו הצבאי ב׳צוק איתן׳ כשנשלח לנטרל מנהרת תופת של החמאס. בפציעה הקשה הוא איבד את מאור עיניו. השניים הכירו כאשר טיילור התנדבה לסייע לו בלימודים ועל הדרך נכבשה בקסמיו. המסר שלה: לפעמים העובדה שאנחנו רואים רק מפריעה לנו לשים לב לדברים החשובים ביותר באדם שמולנו.

בקושי ידעתי לכתוב את השם שלי

טיילור, מתי הייתה ההיכרות הראשונה שלך עם ישראל?

״נולדתי וגדלתי בשרמן אוקס לאבא ישראלי, רזי, ממוצא תימני, ואמא שרה – אמריקאית שהתגיירה. אבא תמיד דיבר איתי ועם אח שלי עברית בבית. כבר כילדה היה לי קשה להתחבר לבנות האמריקאיות ולא מצאתי חברות. רוב התיכון הייתי לבד או מבלה זמן עם אבא שלי. מגיל שנתיים, כל חופש גדול הייתי טסה לישראל ולפעמים בכלל לא רציתי לחזור. אני חושבת שישראל תמיד הייתה חלק ממני. הזהות שלי היא ישראלית-אמריקאית. ארצות הברית היא מדינה מדהימה שנתנה לאבא שלי הזדמנויות גדולות שבלעדיהן אני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות את החיים שאני חיה כאן היום. אני מאוד ציונית; בארצות הברית קראו לי ׳טיילור הישראלית׳.

את מקבלת הרבה תגובות על השם המיוחד שלך?

״כן, פעם עצר אותי כאן שוטר בכביש. הוא ראה את השם ברישיון נהיגה והתחיל לצחוק. הוא לא הבין מה הקשר: טיילור השם הכי אמריקאי ועמרני – הכי תימני. האמת – זה ‘אייס ברייקיר׳ מצויין.״

מה גרם לך לעזוב את לוס אנג׳לס הנוחה ולעבור לישראל? 

״נראה לי שזה בא ממקום שלא מצאתי את עצמי בחברה האמריקאית. לא היו לי חברות שם ואלו שהיו זה היה לא אמיתי. בישראל מצאתי חברות אמיתיות, זה סוג אחר של קשר. גם עם הקהילה הישראלית באל-איי לא הצלחתי להתחבר. הייתי תלמידה גרועה בתיכון וזה מצחיק כי כאן בישראל הייתי מצטיינת באוניברסיטה, והיום אני מלמדת שיעורים פרטיים במשפטים. משלמים לי הרבה כסף לעזור וללמד סטודנטים.

״הרגשתי שאני צריכה לצאת ממקום הנוחות והסביבה הטבעית שלי לפני שאני מחליטה מה אעשה בחיים. ידעתי שהצבא זו הדרך הכי טובה מפני שתקופה של שנתייים שם מבגרת אותך בעשר שנים. אני זוכרת שבאחד הביקורים בישראל חברה שלי קיבלה צו ראשון. הסתכלתי על הפנים שלה וראיתי כמה היא מתרגשת, היא ממש הייתה מאושרת. קצת הופתעתי לראות את השמחה שלה מכיוון שחשבתי שרוב הישראלים לא מתים על הצבא. היא הסבירה לי כמה זה חשוב וסיפרה לי יותר על צה״ל, ואז ברגע הזה החלטתי שאני גם רוצה להתגייס. עד היום אני אומרת לה שבזכותה התגייסתי לצה״ל״.

איך התנהל תהליך הגיוס שלך לצה״ל?

״הצטרפתי לגרעין ׳צבר׳, היינו 25 צעירים מלוס אנג׳לס וגרנו בקיבוץ ניר יצחק בדרום. עברנו תהליך שנקרא פרק קליטה שנמשך שלושה חודשים, שבו לקחו אותנו לכל מיני מקומות בארץ. החלום שלי היה להיות מדריכת חי״ר, זה הדבר היחידי שרציתי לעשות בצבא. כולם אמרו לי שלא אוכל לקבל את התפקיד הזה בגלל העברית הלא מספיק טובה שלי.

״באמצע הפרק קליטה באו אליי ואמרו לי ׳טיילור אם אתה רוצה להיות מדריכת חי״ר את צריכה להתגייס מחר׳. אז עזבתי את כל החברים והתגייסתי לבד. לא היה לי זמן לקנות דברים או לארגן תיק אפילו. התחלתי ללמד את עצמי לקרוא ולכתוב וזה היה מאוד מאתגר. כשהגעתי לצבא בקושי ידעתי לכתוב את השם שלי. אז פשוט הייתי יושבת כל ערב לבד ולומדת לכתוב בעברית.

״בקורס מדריכות חי״ר העיפו מלא בנות על העברית שלהן והצוות היה בטוח שגם אני לא אשאר. הם נדהמו ושאלו אותי איך עברתי את המיונים בבק״ום. הם אמרו לי ׳את יודעת עם עברית כזו את כנראה לא תישארי בקורס׳. אמרתי להם אני אשאר אל תדאגו.״

״בשבוע הראשון שלי בבסיס קיבלתי שבת ונשארתי איזה 21 יום בבסיס. אבל לא היה איכפת לי, נהנתי מזה. החבר׳ה היו קוראים לי ״שמחת יום א״ במקום שביזות יום א, כי תמיד נהנתי, חייכתי ורציתי שיהיה כיף לכולם. סיימתי כסמלת בתפקיד פיקודי ממש לפני צוק איתן. זה היה תפקיד מאוד משמעותי ומאוד מאתגר. אני זוכרת שהדרכנו חיילים ממש על הגבול, בשיא החום בלי מקלחת מלא ימים וככה למעשה סיימתי את השירות שלי״.

רגע מסויים בשירות שלא תשכחי.

״כשהדרכתי על מערכת קטלנית של נשקים מאוד כבדים. פגשתי שם בחור שהיה בבסיס ביום הולדת שלו. הוא אמר לי ‘איזה כיף להיות כאן ביום הולדת ולא בעוד מסיבה בווגאס׳. לצערי שנה אחרי בדיוק מיום ההולדת שלו קברו אותו כי הוא נהרג במהלך ׳צוק איתן׳. בפעם האחרונה שראית אותו זה היה ביום הולדת שלו״.

אחיה רואה המון דברים מבלי לראות

מה עשית אחרי השירות הצבאי?

״שבוע אחרי השחרור התחלתי ללמוד. לא היה טיול ולא כלום כי אבא שלי הוא תימני והוא קרייזי. הוא מאוד קשוח. בשנה השלישית ללימודים נכנסתי לתוכנית מצטיינים שקוראים לה ‘תוכנית ארגוב לדיפלומטיה ומנהיגות׳ ומשם החלטתי שאני אעשה תקשורת והסברה בארץ והחלטתי להישאר״.

וגם מצאת אהבה במהלך הלימודים.

״כן, קוראים לו אחיה קליין. נפגשנו במרכז הבינתחומי כשלמדתי ממשל והייתי ב׳תוכנית ארגוב׳ (על שם שלמה ארגוב ז״ל, שגריר ישראל בלונדון שנרצח ערב מלחמת לבנון הראשונה, א.מ.). הגעתי לעזור לו בלימודים ואז גיליתי בן אדם מדהים. אחיה היה קצין ביחידת יהלום, הוא נכנס למנהרה שהתפוצצה בעזה ממש לפני צוק איתן, הוא נפצע קשה ואיבד את הראיה, אבל חזר לצבא אחרי הפציעה שלו. היום הוא ספורטאי מצטיין בנבחרת חתירה הפרא – אולמפית של ישראל. הוא מצטיין בלימודים, סיים תואר ראשון ועכשיו מתחיל תואר שני בביטחון וטרור, אז הוא ניצח בסוף את החיים״.

מה גרם לך להתאהב באחיה?

״כל פעם כשהייתי יושבת עם אחיה הרגשתי שאני יוצאת ממנו עם המון אנרגיות לעשות מלא דברים, הוא תמיד נתן לי מלא מוטיבציה לעשיה. אני מעריצה אותו ואת מה שהוא עבר אבל עדיין הוא בן אדם אופטימי. יש לנו חיבור ממש טוב, שנינו אנשים אופטימים. אנחנו אנשים שמתרכזים בפתרון ולא בבעיות. תוך כדי שעזרתי לו בלימודים לאט לאט אמרתי לו: ׳תשמע אני לא יודעת אם אני צריכה להישאר לעבוד איתך כי אני קצת מאוהבת בך׳. והוא השיב: ׳מדהים, אני גם מאוהב בך…״

טיילור והחבר אחיה

אז בעצם הוא התאהב בך מבלי לראות אותך אפילו.

״נכון, אבל אני תמיד אומרת שאני לא מרגישה שהוא מפספס משהו כי הוא רואה אותי יותר מכולם. הוא גם נותן לי אפשרות להסתכל על העולם ועל החיים בצורה הרבה יותר שונה. היום אני מבינה כמה זה לא כל כך חשוב לראות דברים בצורה פיזית. אחיה רואה המון דברים מבלי לראות. אני חושבת שאנחנו מפספסים הרבה דברים בחיים בגלל שאנחנו רואים. הוא תמיד אומר לי: ״זו הבעיה שלך שאת רואה״. וזה נכון, אנחנו בדרך כלל שופטים דברים על פי מראה ולא נכנסים לעומק.

״אחיה צריך ממש להתרכז, להקשיב ולשמוע. היכולת שלו להבין תלויה במילים שלי מפני שהוא לא יכול לראות אותי או את שפת הגוף שלי ובגלל זה הוא עושה מה שהרבה גברים לא עושים – הוא באמת מקשיב לי״.

טיילור מנהלת עמוד פייסבוק מצליח בשם: To fight the good fight שתפקידו לתת במה לצעירים מוכשרים להגן על האמת שלהם, להילחם באקסטרים מכל צד של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. היא עושה זאת בעיקר בהעלאת סרטוני וידאו מעניינים ולפעמים משעשים בהם היא מדברת על הנושאים שקשורים במצבים שונים במדינת ישראל, יוצאת נגד גזענות נגד ערבים ויהודים כאחד. טיילור זוכה לעשרות אלפי צפיות ומאות תגובות ותאמינו או לא – היא עושה את זה עם חיוך על הפנים. כן זה אפשרי. טיילור: ״למרות שקיבלתי מלא פניות מאירגונים יהודיים, אני משתדלת לא להיות קשורה לשום ארגון אלא לפעול כעצמאית, רק ככה אוכל לשלוט על המילים והמסרים שלי ולהגיד מה שאני רוצה״.

איך את רואה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

״אני חושבת שמרוב שהתרגלנו להגיב בחזרה לאנשים ששונאים אותנו הפכנו להיות הקיצוניים בעצמנו. אנחנו אומרים שאנחנו ליברלים ומוסריים אבל באותו משפט אני שומעת אנשים אומרים ׳שישרפו הערבים ושאי אפשר לסמוך עליהם׳. ישראלים בטבע שלהם הם אנשים עם לב מאוד גדול, אנשים עם יכולת מחשבה מאוד גמישה. אבל מרוב שעברנו לחיות במוד של הגנה הפכנו להיות קיצוניים מידי.

״אני בעלת דעות ימניות אבל זה לא אומר שאי אפשר לבקר את עצמך במקרים שאתה לא בסדר, ואנחנו לא תמיד בסדר. גם אנחנו עושים טעויות, ולנסות להציג מצב שאנחנו תמיד בסדר זה פשוט מראה על חוסר ביטחון באמת שלנו. ככה יותר קשה לנו לשכנע אנשים שאנחנו צודקים.

״למרות שאני ימנית וציונית, עדיין יש לי דעות שהן לא כל כך פופלאריות. אני יושבת בשולחן עם נשים פלסטינאיות ומדברת איתן על שלום. חשוב שהעולם יראה איזון מסויים בנושא של ישראל, ואני לא חושבת שהכל שווה כי מצד אחד יש ארגון טרור ומצד שני את צה״ל, אבל להיות קיצוניים לצד שלנו זה גם לא אפקטיבי״.

במרכז הבינתחומי בהרצליה. הפנים האמיתיות של ישראל

כל קהילה נמצאת בבועה שלה

מה דעתך על התקשורת בישראל?

יש שני סוגים של תקשורת: הטלוויזיה שהיא המיינסטרים, ויש את התקשורת שיותר משפיעה על המחשבות של אנשים שהיא ברשתות החברתיות. ישראל במצב לא טוב בתקשורת הזו. הגורמים המוסמכים שהתפקיד שלהם זה להסביר ולהגן על המוניטין של ישראל, עושים כל פעם את אותו הדבר. משפטים כמו: ״חמאס זה ארגון טרור ולישראל יש את הזכות להגן על עצמה״ כבר יצאו לי מהאוזניים, אני מתעצבנת לקרוא אותם. זה אותו מסר שחוזר על עצמו. אנשים שכבר תומכים בישראל מאמינים בזה, זה לא מסר שעובר אצל אנשים שלא תומכים בישראל״.

אז מה המטרה מאחורי המסרים שלך?

״אני תמיד אומרת שהמצב הכי טוב זה להפוך מישהו ששונא את ישראל למישהו שהוא לפחות לא נגדה. לגרום לו להבין כמה הנושא מורכב ולהביא אותו למצב שאין לו דיעה. אנחנו לא יכולים להפוך את שונאי ישראל לציונים, אבל כן לפחות להביא אותם למצב שיש להם דילמה פנימית שהם לא בטוחים באיזה צד הם רוצים לתמוך״.

איזו עיתונאות בישראל את כן אוהבת?

״אני מאוד אוהבת את ערוץ ׳כאן 11׳ החדש. הם  עושים עבודה טובה של חדשות, מתעסקים בפערים בחברה הישראלית, שמים שם אנשים חרדים ונותנים להם להיראות כבני אדם עם פנים. הם מראים את המגוון בחברה הישראלית ועוזרים לצמצם את הפערים שזה הדבר הכי חשוב היום בישראל. האיום הכי גדול להצלחה של המדינה שלנו הוא הפערים בחברה – שכל קהילה נמצאת בבועה שלה, לא כולם מתגייסים לצבא וכבר לא עוברים את אותה הדרך. זה מה שישבור אותנו, הרבה לפני איראן והטילים שלה״.

במהלך הרצאה במרכז הבינתחומי בהרצליה

מה את הכי אוהבת בישראל?

״שמתייחסים אליי כמו אל משפחה. כן, הישראלים לא מנומסים, לא מחזיקים את הדלת ואומרים תודה ובבקשה כל שניה כמו בארצות הברית. אבל כשאני באמת צריכה אותם הם תמיד שם בשבילי. אם אני צריכה לגייס כסף למטרות טובות, הישראלים תמיד רוצים לעזור. אני פשוט מרגישה פה בבית הרבה יותר ממה שאני ארגיש בלוס אנג׳לס, בלי ספק. החום הישראלי וההרגשה שכולם שותפים בכל, לטוב ולרע״.

את כבר 6 שנים בארץ. מה החלום שלך?

״להרגיש שעשיתי שינוי חשוב וטוב. כל יום אני שואלת את עצמי – מה זו הצלחה? ומבינה שזה להבין מה עשיתי היום שהיה בו חלק והשפעה לטובה. אני לא רוצה לעבוד רק בשביל הטייטל אלא לעשות משהו בשביל העתיד של ישראל והציונות. אני לא בטוחה עדיין באיזו דרך, אולי אפילו בפוליטיקה, אבל העיקר להשפיע לטובה על מדינת ישראל״.

Featured

עוצמה וחמלה מול מציאות לא פשוטה

Published

on

מתכוננים לקראת הגאלה של ״גדולים מהחיים״ ב- 28 באוקטובר בבוורלי הילס – גורי אלפי יבדר וינחה, נטע ברזילי תשיר ותקפיץ, יעל האטפילד, בתם של מירית ויוסי רבינוביץ׳, תסביר ותרגש כל הרווחים קודש לילדים חולי סרטן בישראל – המכירה בעיצומה – רוצו לקנות כרטיסים!

ילדי טיול החלומות עם מתנדבי העמותה המקומיים בערב הגאלה

מאת: אלעד מסורי // צילום: אברהם יוסף פל

עמותת ׳גדולים מהחיים׳ מתמרקת לקראת הגאלה השנתית בה יציינו 15 שנים להקמתה בלוס אנג׳לס. האירוע יתקיים ב-28 באוקטובר ב-BEVERLY HILTON ויהיה משופע בשורה של כוכבים מישראל, קבוצת ילדים גדולה מהארץ, הגרלת רכב טסלה חדש ועוד המון הפתעות.

׳גדולים מהחיים׳, שכבר מזמן מיצבה את עצמה כאחת העמותות החשובות בעיר המלאכים, עורכת בכל שנה טיול חלומות לילדים מישראל הנאבקים במחלת הסרטן, ללא הבדל עדה, גזע או דת. הטיול הוא פרוייקט לוגיסטי רחב היקף שכולל הטסת הילדים מישראל עם צוות מקצועי של רופאים, אחיות ומדריכים. נערים, נערות ומבוגרים מהקהילה הישראלית באל.איי. מלווים אותם, ועוזרים להם לכל אורך הטיול. בין היתר נהנים הילדים מביקור בכל הפארקים וגני השעשועים, טיסות במסוקים, הפלגה על יאכטה, רייזרים בחולות, ארוחות במסעדות, ביקור במשחק NBA של הקליפרס ועוד. השנה העמותה שברה שיא כשהביאה לא פחות מ- 45ילדים לטיול החלומות.

לגאלה הנוכחית נבחר מנחה מוכשר ומפורסם בדמותו של כוכב הבידור גורי אלפי, שיוביל את הערב בשנינות ובחוש ההומור הכל-כך ידועים שלו. אלפי, שמוכר לנו עוד מימי הצמד המצליח ׳אסי וגורי׳ (עם אסי כהן), הוא אחד הבדרנים המובילים בישראל. באמתחתו הצלחות רבות בעולם התיאטרון והקולנוע, וככוכב בתוכנית הבידור הסאטירית ׳מצב האומה׳ (שהפכה בהמשך ל׳גב האומה׳) וזכתה בפרס האקדמיה לטלויזיה לשנת 2017. אלפי נבחר גם להנחות את טקס פרסי אופיר ה-27, ורק השנה סיים את תוכנית האירוח הקומית המצליחה שלו ׳היום בלילה עם גורי אלפי׳ שזכתה לביקורות מצויינות. אין ספק שזה הולך להיות ערב גאלה מבדר, שנון ומרגש כאחד.

בגאלה תופיע גם כוכבת שעשתה הרבה כותרות השנה הלא היא זוכת האירוויזיון נטע ברזילי, שכבשה את אירופה בסערה עם הלהיט TOY ושמה את ישראל על מפת המוזיקה העולמית לאחר בצורת של 20 שנה (מאז זכייתה של דנה אינטרנשיונל עם ״דיווה״).

ברזילי, ללא ספק אחת הזמרות הישראליות העסוקות ביותר, צפויה לכבוש את הבמה לא רק עם להיטה הגדול, אלא עם שירים וגירסאות כיסוי מיוחדות אליהם נחשפנו במהלך המסע שהוביל לזכייתה בתוכנית ׳הכוכב הבא לאירוויזיון׳.

יאיר גבריאלי ורן יניב פוגשים ילדים מטיול החלומות בעת ביקור במחנה הקיץ של העמותה, שאותו מימנה קהילת לוס אנג׳לס

אם ביקשנו זמרת גדולה מהחיים – ברזילי מתאימה ביג טיים. בראיונות רבים לכלי התקשורת ברזילי חשפה את ילדותה הלא פשוטה וסיפרה על התאכזרות וניכור של ילדים רבים כלפיה, שלעגו לה ולמשקלה. כאשר השתתפה בתוכנית ׳הכוכב הבא לאריווזיון׳ סיפרה שמעולם לא חשבה שתזכה, ושהיא שם רק בשביל הקרויוז. ״אני כל כך מאושרת, תודה שבחרתם שונה, אחר, שהסכמתם לקבל מגוון… בשנה הבאה בירושלים״, אמרה ברזילי מעל במת גמר האירוויזיון בפורטוגל לאחר זכייתה, בעודה מנופפת בפרס. אז לירושלים האירוויזיון לא יגיע, אלא לתל-אביב, אך ברזילי תגיע לאל.איי. להופעה ראשונה שלה על אדמת ארצות הברית – ואנחנו כבר לא יכולים לחכות.

הצלחות גדולות, סיפורים עצובים

רקפת אהרן, אחת ממייסדות העמותה באל.איי, סיפרה לי איך הכל התחיל. אהרן, במקור ילידת קיבוץ גינוסר, איבדה בעצמה את אימה למחלת הסרטן. כשהגיעה לקיבוץ להלוויה גילתה שאביה לא הסכים להישאר לגור בבית המשפחתי. רקפת: ״במקומנו נכנסה לגור שם משפחה עם ילדה מקסימה בשם שירלי שמואלי. שירלי הייתה מחוברת ל׳גדולים מהחיים׳ בישראל והייתה מאוד פעילה שם. לצערנו, בגיל 13 היא נפטרה. הוריה ביקשו מאריה בעלי וממני לעשות אירוע בלוס אנג׳לס עבור העמותה, לעזור להם לאסוף כספים באמריקה. אני לא יודעת להגיד לא, ולמרות שזה יצא בדיוק בהלואין וגם התחיל החורף הפקנו מסיבה, והגיעו 200 איש. בסוף הערב היו 60 אלף דולר בקופסת התרומות שהיצבנו.

למחרת התקשרו אנשים ואמרו: ׳רקפת, אם את מקימה עמותה, אנחנו מצטרפים׳. באירוע הזה גם היכרתי את יאיר גבריאלי ובן זוגו רן יניב. ככה הקמנו את ‘גדולים מהחיים משפחת לוס אנג׳לס׳. זה היה לפני 15 שנה, ומאז אנחנו רק גדלים. ניהלתי את העמותה בשנתיים הראשונות, והיום אני מסייעת בכל מה שצריך. יאיר גבריאלי הוא הנשיא, היו״ר הוא ערי קרוך, ואנחנו קבוצה חזקה עם אנשים טובים שזכינו לעשות דברים משמעותיים. כמו שאתה רואה, ׳גדולים מהחיים׳ זו עמותה שהקהילה למעשה בחרה אותה״.

בחמש עשרה השנים הללו חוו מתנדבי העמותה הצלחות גדולות אבל גם סיפורים עצובים על פרידה מילדים שהיו חלק ממשפחת ׳גדולים מהחיים׳. רקפת: ״המון רגשות מעורבים כאן, רגע אחד אתה עוזר בדברים מאוד גדולים, ואז ברגע אחר אתה מרגיש חסר אונים מול ההשלכות של המחלה, מפני שלא בכל המקרים יש סוף טוב.

״אנחנו מאוד מודים לקהילה המדהימה בלוס אנג׳לס שעוזרת המון ותמיד עם רצון מטורף לתת. כולם שותפים להרגשה הזו שכשאתה נותן אתה גם מקבל בחזרה.״

רקפת אהרן נואמת בערב הגאלה

רקפת משתפת בסיפור המדהים של זוג מהקהילה שלנו, מירית ויוסי רבינוביץ׳: ״מירית ויוסי עוזרים ותומכים ב׳גדולים מהחיים׳ מתחילת הדרך. היו להם מפגשים מאוד כואבים עם המחלה – מירית בעצמה החלימה מסרטן והיא גם איבדה את אחיה למחלה, ולצערנו לפני שנה הנכדה שלה נפטרה מסרטן. השנה אנחנו נכבד אותם, ובתם יעל תבוא לספר בגאלה על כוח וגישה מיוחדת בתוך מציאות לא פשוטה״.

מתאהבים בילדים מחדש

נשיא העמותה, יאיר גבריאלי מקיבוץ דברת, מספר שחגיגות 15 שנה זה לא דבר מובן מאליו עבורו: ״זו נקודת ציון מכובדת. על פי הסטטיסטיקה, עמותות נסגרות בממוצע אחרי חמש שנים – ואנחנו לעומת זאת רק גדלים כל הזמן; ויש כל כך הרבה עבודה. בגאלה אנחנו נסקור את מה שעשינו עד היום. נציג קודם כל את הילדים; המגמה היא לשתף אותם כמה שיותר: הם יעלו לבמה ויספרו חוויות אישיות.

"גורי אלפי יופיע בהתנדבות מלאה לגמרי, והוא גם עוזר לנו בכתיבה של טקסטים. הוא כולו נשמה ואנחנו שמחים מאוד שהוא איתנו בערב הזה״.

מרשים לראות כיצד אנשי העמותה לוקחים הכל באופן אישי. הם מגלים יחס חם ואוהב לילדים וחושפים בפני את הקשר המיוחד עימם. נראה כאילו הם פשוט מתאהבים בילדים כל פעם מחדש. גבריאלי: ״אנחנו מנסים לעשות שיהיה כמה שיותר טוב לילדים האמיצים הללו, להאריך את החיים שלהם ולשפר את איכותם. זה קשה, כי צריך גם להתמודד עם אובדן. כשבן זוגי רן ואני נוסעים לארץ לבקר את בתי, קרובים וחברים, אנחנו תמיד נפגשים גם עם ילדים מטיולי החלומות ומשפחותיהם, ומתעניינים. הקשר שלנו איתם לא נגמר בטיול כאן באל.איי. אנחנו שומרים על קשר קבוע דרך הרשתות החברתיות והטלפון עם ילדים ומשפחות, ומבקרים אותם בישראל. זה משהו שמאוד חשוב לנו.

"הילדים שנלחמים במחלה עוברים המון דברים קשים, אבל כשהם באים לכאן לטיול החלומות הם שוכחים מהכל. מדהים לראות שאין בהם שום פחד. הם הולכים למג׳יק מאונטן, עושים את הרכבת הכי מפחידה וחוזרים מיד לעוד סיבוב. הם רוצים להתרגש שוב מההתחלה. הילדים המופלאים האלו תמיד מספרים בדיחות וצוחקים; שמחת החיים שלהם זה משהו שלא ייאמן״.

גבריאלי מספר על הרחבת הפעילות של העמותה מעבר לטיול הגדול בכל שנה. במשך השנים הם השקיעו בהקמת מעבדה להתאמה גנטית וטיפולים
בבית החולים תל השומר, וחדרי מנוחה ומשחק בבתי החולים איכילוב, תל השומר ורמב״ם. הם מסייעים ברכישת תרופות, ציוד וטיפולים שאינם כלולים בסל התרופות של ביטוח הבריאות בארץ. מתוך ההבנה שלכל ילד חולה סרטן יש משפחה שסובלת יחד איתו, הם שולחים את המשפחות לנופש באילת, ומימנו שכר לעובד סוציאלי.

היושב ראש ערי קרוך מדבר אל קהל התורמים

ברוב המקרים הילדים החולים לא יכולים להמשיך ללכת לגן או לבית ספר רגילים, לא רק בתקופת המחלה אלא גם לאחר מכן, מפני שהמערכת החיסונית שלהם מוחלשת מאוד. ׳גדולים מהחיים׳ גאים מאוד בבניית ׳גן החלומות׳ אלו הם גני ילדים סטריליים ומיוחדים שעונים על צרכיהם של הילדים החולים והמשתקמים. גבריאלי: ״לפני מספר ימים נחתם חוזה להקמת גן החלומות השני בבאר-שבע, ועכשיו נתחיל לבנות אותו. יש כבר גן אחד כזה בכפר אז״ר על-יד תל השומר, הפועל מזה ארבע שנים. הגנים האלה הם היחידים מסוגם בעולם, והם מושכים מבקרים מארצות שונות הבאים ללמוד איך להקים ולנהל גן כזה.

גבריאלי: ״עד היום אירחנו כאן למעלה מ-440 ילדים. לצערנו העמוק לא כולם ניצחו את המחלה אבל, מצד שני, יש לנו כבר עשרות רבות של ׳בוגרים׳ ששירתו בצבא, סיימו תארים אקדמאיים, התחתנו ואף הולידו ילדים. האתגר שלנו הוא לעזור לילדים בכל התחומים: בחדרי טיפולים, בתרופות, במחנות קיץ ובמימון סיוע כמה שאפשר. החלום – אם אתה שואל אותי – הוא שימצאו תרופה למחלה הזאת, שלא יהיו ילדים חולים ושלא יהיה צורך בעמותה שלנו יותר״.

פרטים על תרומות ועל הגאלה ניתן לקבל במשרדי העמותה בטלפון 818-887-7640.
כרטיסים לערב הגאלה או להגרלת מכונית הטסלה3 ניתן לרכוש באתר העמותה: http://bit.ly/LTL_Gala

המשך לקרוא

Featured

הטסט של מירי מסיקה

Published

on

הזמרת המוערכת ושופטת הריאלטי הטלוויזיוני הלוהט בישראל קפצה להופעה אינטימית ומרגשת בבל אייר –  המראות והקולות

מאת: אלעד מסורי צילומים: אדוה ריקלין

עונת ההופעות של אחרי החגים נפתחה בלוס אנג'לס הישראלית בסערה ביום חמישי האחרון: מירי מסיקה, מי שנחשבת לאחת הזמרות המצליחות בישראל, הגיעה להופעה מיוחדת ב'אמריקן ג׳ואיש יוניברסיטי' בבל אייר. המפיקה שני לאובר הטיסה את מסיקה לסיבוב אמריקאי של ארבע הופעות בניו יורק, מיאמי, פאלו אלטו ולהופעה בלוס אנג׳לס שהוכרזה כסולד אאוט, הבטיחה וקיימה בגדול.

אולם הגינדי אודיטוריום התמלא בישראלים רבים שהגיעו מכל רחבי הוואלי, העיר וחלקם אפילו מסן דייגו השכנה כדי לצפות בדיווה הישראלית. מסיקה עלתה לבמה בתשע בערב, לבושה בשמלה שחורה עם מוטיבים לבנים, קצרצרה וסקסית והשתעשעה עם הקהל: ״וואיי היא ממש נמתחת השמלה הזו, אתם שם בשורה הראשונה, שלא תיראו לי״…

היא פתחה בשיר ״אישה חרסינה״ עם המילים הנפלאות של נעם חורב: ״אישה מחרסינה, שומרת מרחק, מנותקת רגשית, שפיזרה הרבה שקרים, אבל לא את השיער" (את השיר, אגב, הפיקו הצמד גיא ויהל שיגיעו אלינו גם הם במהלך חודש נובמבר הקרוב). משם המשיכה לשיר הראשון שהוציאה אי פעם לרדיו – ״טיפה טיפה״, שהיה ההימנון באמצע שנות האלפיים לכל בחורה שהשתקמה מלב שבור.

מסיקה הגיעה מלווה בחמישה נגנים, עליהם ניצח המפיק המוזיקלי ובעלה אורי זך (קלידים, הקשה ודרבוקה). בעשר השנים האחרונות נראה שמסיקה השיגה כל תואר אפשרי במוזיקה הישראלית, נבחרה לזמרת השנה פעמים רבות ואלבומיה הגיעו למעמד של זהב ופלטינה. מסיקה היא לא רק זמרת; בנוסף ללמודי המוזיקה ברימון היא גם למדה משחק ומנהלת קריירה מרשימה על בימות התאטרון בישראל במחזות זמר כמו ״חתונה הדמים״, ״ליל האיגואנה״ ובשנים האחרונות גם מככבת בדמותה של פנטין במחזמר המצליח ״עלובי החיים״.

את התיאטרליות הזו הביאה מסיקה גם להופעה: היא פתחה במונולוגים משעשעים על המעבר מתקופת הרווקות בתל אביב המודרנית ומלאת האפשרויות בתחומים האהובים עליה (אמנות ואוכל), לקריית אונו המנומנמת. כמו גם על הידיעה שהיא צריכה לנהוג: ״עברתי טסט ותאוריה ראשונים! גאווה, אה? אבל למדתי ארבע שנים נהיגה. ניגשתי רק כשהרגשתי באמת מוכנה"…

בנוסף לרפרטואר שירים מגון מכל התקופות, ביצעה מסיקה גם שירים של אחרים ביניהם בלט ביצוע רוקיסטי ועוצמתי ל״שער הרחמים״ של מאיר בנאי ז״ל. מסיקה סיפקה שורה של להיטים גדולים כמו ״מאמי״ וגירסת ראפ מעניינת במרוקאית ל״מלך״ מתוך אלבומה הרביעי.

במהלך ״אני באה אליכם״, אחד מלהיטיה הגדולים, הצטרף אליה הקהל באולם בשירה גדולה. בהמשך הורידה מסיקה את הקצב עם ״שיר לשירה״ המרגש שכתב יהונתן גפן: ״דברי עכשיו ילדה אני שומעת, כל העולם מקשיב למלמולך, דברי, מלאך שלי, אני יודעת שלא תמיד הקשיבו לקולך".

אחד מהרגעים החזקים בהופעה התרחשו דווקא בשפה הערבית כאשר מסיקה ביצעה את ״אינתה עומרי״ (אתה חיי) של הזמרת המצריה אום כולתום, בגירסא מיוחדת שנפתחה עם סולו גיטרה ערבית שזכה למחיאות כפיים מהקהל, ואז מסיקה, עם המנעד הקולי הענק שלה נתנה את האינטרפטציה שלה בצורה מרשימה וזכתה לתשואות הקהל.

השיר ״אף אחת״ הפך להיות כמעט דואט עם הקהל שהכיר את כל המילים בעל פה. בהמשך ירדה מסיקה מנעלי העקב וקיפצה יחפה על הבמה כאשר היא שרה את ״נובמבר״. הקהל קם על רגליו והחל לרקוד גם הוא ונשאר עומד כשהוא מצטרף בשירה אדירה ב״לשם״, אחד מלהיטיה האהובים של מסיקה. את ההופעה חתמה בהדרן יפיפה של ״שיר תקווה״.

שאפו ענק לשני לאובר מ-JL PRODUCTION על הפקה נפלאה ומקצועית והיכולת להביא את האמנית המצליחה היישר מהפריים טיים הטלוויזיוני (עם אביב גפן ואייל גולן), להופעה מיוחדת באולם קטן יחסית ואווירה אינטימית ומחבקת. כן יירבו.

 

המשך לקרוא

Featured

המצלמה של אבא

Published

on

מעת: קרן כהן

שלום לקוראים! שמי קרן כהן ואני אמא לשני דרקונים, אש ומים, אופק (14) עמרי (10). נשואה לצפריר (חברי היקר מכל), מטורפת על ספורט אתגרי קינוחים שווים, ארוחות מפנקות בשבת בבוקר, והכי הרבה – צלמת מקצועית. אני גרה באל-איי מזה 10 שנים ובאמת מאוהבת בעיר הזו; אוהבת את השמש האינסופית, את החופים הרחבים, הגלים המטורפים, החברים שרכשנו, המשפחה המהממת שיש לנו כאן, החינוך המדהים, השוני ברב תרבותיות והמגוון האפשרויות.

אבל מה לעשות, כמו באר-שבעית אמיתית, אני מחוברת למקורות עמוק בלב במדבר!

למשפחה הרחוקה שלי ושל בעלי שהם חלק מחיינו על אף המרחק העצום, החוצפה הישראלית, שחסרה, החשיבה מחוץ לקופסא, הרחוב הישראלי, האוכל, הלחות, התחושה בימים שלפני החגים, והשקט ברחובות ביום למחרת החג, הריח של המאפים בבוקר מוקדם בסופר, למדבר החם, לאחים שלי ועוד מלא…

למדתי תואר ראשון במנהל עסקים ושיווק, עבדתי בתפקידים ניהוליים ולאורך הדרך רכשתי תעודה בעיצוב פנים ואדריכלות עסקתי מעט בתחום ותמיד הייתי בחיפוש אחר ייעודי. עברתי קורסים של צילום: חוץ, לילה, אירועים, סטודיו, עבדתי לצד צלמי אופנה, צלמי פורטרט (הרבה בחינם), שרפתי סוליות וגם הרבה עקבים.

גדלתי בבאר שבע, בירת המדבר, עם הורים מדהימים: אמא מצרייה אוהבת ומחבקת, עם אוכל טעים במיוחד ואהבה לעיצוב ואסתטיקה. אבי המנוח שהיה לי להשראה רבה לאורך שנות חיי – חלומו העיקרי היה לעסוק בתחום הצילום אך עבד בתחום אחר לגמרי. אבא היה פריק של טכנולוגיה וגאדג'טים, מצלמות וינטאג', מצלמות חדשות וארון מלא מצלמות יד שנייה (ועוד כאלו של חברים שצריך לתקן). זה היה בשנות ה- 80 – הכי דיגיטלי שהיה אז היה Commodore 64 שעון דיגיטלי של סייקו, מצלמת -Leica MP-4 ומחשב מקינטוש שיודע לקרוא מה שאתה מדפיס לו, הווקמן האגדי; בעצם כל מה שהיה בו נשמה ועדשה היה של אבא. אבל את Canon הוא לעולם לא החליף.

ההורים התפצלו לאורך הדרך, כן גם זה קרה. לא היה רגע שאני לא זוכרת את אבא בלי מצלמה, מצלם כל תנועה שלנו, ישנים, ערים, עם חברים, באירועים (גם אם היה צלם) או סתם ככה. היו לנו ארונות דחוסים בפולורויד ופרינטים ורק בסיוטים שלי הייתי מעיזה לפתוח את הארון, שכן באותו הרגע הכל היה מתפרץ החוצה ולהחזיר אותם לארון היה סוג של נייטמר! הייתי משתגעת ואומרת לו – למה אנחנו צריכים כל כך הרבה תמונות אבא, למה??… כמובן שהפרופסור המשוגע היה אומר לי בנונשלטיות שלימים זה יחקק לי, ״התמונות יקירתי הם הדבר היחיד שישאר אחרי ומקווה שגם הזכרונות״, לצערי היום הזה לא איחר לבוא, עוד לפני שהספקתי לעכל את המשפט, אבא נפטר בגיל 49 מדום לב וככה גם חלק ממני וחלק גדול מאוסף התמונות שנעלם במעברי בתים ובמרוצת השנים.

הבנתי את יעודי בחיים

לקח לי 10 שנים להתעניין בעולם הצילום או בכלל לגעת במצלמה, עד שמצאתי באחד הארגזים מצלמה ישנה של אבא. אין לתאר את הרגשות שעברו עליי באותם רגעים. משהו נגע בי, זיכרונות מתוקים של איש אחד אהוב ומופרע שאהב לתעד הכל ותמיד היה לו חיוך מאחורי המצלמה, אבל, בדיוק אז היינו עסוקים מעבר לארה״ב (2009) חלום גדול שרצינו להגשים, החלום האמריקאי, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

תשע מזוודות, שני ילדים, כרטיס פתוח, חלום אחד גדול ומצלמה אחת של אבא.

קשה לי להגדיר את השנים הראשונות כחלום, אפילו לא כמשהו שאי פעם תיארתי, השנים הראשונות היו מורכבות בלשון המעטה והחלום נראה נסוג מרחוק. המצלמה הישנה נשענת לה על מדף בצד החדר כוסתה אבק ואנחנו במרוצת הזמן להתאקלם לשפה, לתרבות, לחשבונות, לביה״ס, לחוגים, נו אתה כבר מבין אותי לא?.. מידי פעם הייתי לוקחת את המצלמה ומצלמת את שני הדרקונים הקטנים שלי ומחזירה עטרה ליושנה, מציקה בבוקר, מפריעה עם החברים, מחכה שיתעוררו לצלם בדיוק את הרגע שהם פוקחים עיניים, בעודם ישנים, כשהם טועמים משהו חדש, עסוקים בשיעורי בית או שהם בחדר השירותים (טוב רק כשהם היו קטנים מאוד). יש לי כמה כאלה שהם מנסים להחביא, בקיצור בכל הזדמנות, המצלמה פתאום היתה חלק ממני בלי שבכלל התכוונתי (מזכיר לי מישהו מוכר) ואט אט המצלמה הפכה לחלק מחיי הפרטיים, עבדתי בקונסוליה הישראלית פה בלוס אנג׳לס וביום בהיר אחד הגננת של הקטן ביקשה שאצלם את ההורים ליום האם ויום האב כי היא פשוט נורא אהבה את הצילומים שלי ואני כזה.. אמממממ יס איי קאן! ובתוכי התרגשתי בטירוף וחשבתי לעצמי למה לא בעצם?).

מאז כל השאר היסטוריה, ואז בהברקה חזרה בזמן הבנתי שכל יעודי בחיים הייתה המצלמה הזו של אבא, זו שהטרידה אותי בילדותי וזו היחידה שלקחתי איתי למסע ללוס אנג׳לס, שם בעצם היה חבוי הדבר האמיתי, לראות את העולם דרך עדשה, לעצור רגעים, לחבר אנשים ביחד, לחבר נשים לעצמן, להכיר מגוון רחב של תרבויות ואנשים, לחלוק איתם רגעים של שמחה, התרגשות פתיחות ועוצמה ולהשאיר משהו אחרי.

אם תשאלו אותי מה מייחד אותי כצלמת על פני אחרים, ברור שיש הרבה פרמטרים בין צלם למשנהו, יכולות טכניות, ידע, השכלה, ציוד יקר ערך, כישרון, קשרים. אבל דבר אחד מבדיל אותי מאחרים, וזה מה שאני נושאת ב-DNA שלי. העומק, ההבנה, האישיות, הילדות, ההזיות, החלומות שלי שם מצאתי את החותם שלי.

היום זהו העיסוק העיקרי שלי, מהבוקר עד לבוקר למחרת וכך חוזר חלילה… אני מצלמת בעיקר אנשים, נשים בהריון, משפחות, ילדים, ואירועים וצילומי בודואר (תכף מרחיבה). אני פוגשת אנשים מכל קצוות העולם, מכל סוגיו, מכל תרבות אפשרית, היכולת הזו לגעת ולפגוש כל כך הרבה אנשים מרגשת ומפתיעה אותי כל פעם מחדש, עד כמה גוונים וצבעים יש בעיר הזו ומחוצה לה זה מרתק לחוות זאת דרך המצלמה.

לא שלמות עם מה שאנו רואות

ב1991 דמי מור המאוד הריונית דאז הופיעה בעירום מלא על שער Vanity Fair עם תמונת השער האייקונית שלה, מאז כמו סחף זה הוביל שינוי בתפיסה של נשים הריוניות או בכלל שהגוף של האישה הוא לא כזה שצריך להסתיר או להחביא, אלא, משהו שחוגגים אותו בגאווה במגוון רחב של תרבויות.

אחרי תקופה ארוכה של התמחות בתחום ההריוני, שכן אני מלאת אהבה לזה וממשיכה לעשות את זה בגאווה עם הרבה הבנה, למידה, הקשבה ותשוקה גיליתי שיש בתוכי את היכולת לגרום לנשים להרגיש בנוח לצידי ומול המצלמה שלי, הם הרגישו בנוח לחשוף יותר ולקלף שכבות אפילו פעם בטעות הבעל קילף כמה שכבות לא רצויות זה היה הזוי ומביך). בחיפושים אחרי נושאים חדשים לעסק שלי מצאתי שז׳אנר – צילומי בודואר (תרגום מצרפתית חדר שינה) הוא מושלם לתחום בו אני עוסקת. עברתי קורס צילומי בודואר, הרחבתי את הפורטפוליו שלי ויצאתי לדרך Oh Yeah! –

ועכשיו יש לי שאלה אליך: מתי בפעם האחרונה שמעת על אישה שעמדה מול הראי עירומה כביום היוולדה מרגישה שלמה עם ההשתקפות במראה (ויש כאלו נשים מדהימות בעולם והלוואי שהיו יותר)? אז זהו שרובנו לא שלמות עם מה שאנו רואות. לא אוהבות חלקים מסוימים בגוף שלנו ולא בהכרח בגלל מראה חיצוני, הרבה קורה בעקבות תסכולים פנימיים, מזוודת שאנו סוחבות מהעבר או דימויים שהעולם המודרני מתווה לנו כמראה נורמטיבי שכולנו צריכות לשאוף אליו. אז היא מסתכלת במראה חשה דחייה, הייתה רוצה לשפץ, לשנות, לצבוע, להתחלף עם מישהו מפורסמת, להשיל משקל, לעלות משקל והרשימה עוד ארוכה, אני לא פסיכולוגית, ממש לא, אבל אני אישה בדיוק כמוהן וגם אני עומדת מול המראה כל יום לפעמיים פעמיים ביום.

כשאני מדברת על צילומי בודואר, אני מדברת על צבעים רכים, בדים מלטפים, חום, שמש בוקר חמימה, אור רך שנכנס לחדר ומלטף את העור את השיער, מצייר לי צללים של אור וחושך על גופה, יופי טבעי, נשים חשופות, הכי טבעי לה שהיא עירומה, לצלקות אין תארים ולא תירוצים, קפלים מתעגלים סביב גופה בטבעיות חושנית, יש תחושת עונג להרגיש יפה בלי שכבות וסיפורים. צילומי בודואר זהו ז׳אנר סיפורי שאני מאוד מתחברת אליו, סיפור על אישה, על העצמה אישית ונשית סיפור על אינטימיות וקבלה של הגוף שלנו כפי שהוא, חיבור בין גוף לנפש.

אני לומדת את כל הסיפורים האלו מהמבטים של המצולמת, מהאינטראקציה שלה עם המצלמה ואיתי, מפיסות הבגדים שיורדים אט אט ובכך נחשפות שכבות של רגישות, צלקות ועוצמה. השחרור מהבגדים והמעטפת החיצונית שלא בהכרח מאפיינת את הבפנים שלה הוא מה שאפשר למצולמת להתחבר לאמת הפנימית שלה, לגלות מחדש את הביטחון העצמי שקורן בכל אחת מן התמונות.

למצלמה יש יכולת להוציא מהמצלמות רגעי מבוכה, רגש, רכות, מצליחה לגרום להן להגיע לבשלות – ומאפשרת להן להביט בעצמן מזווית חדשה שאולי לא פגשו בה במשך זמן רב ולעיתים כלל אף פעם. חייב להיות קשר בין התמונה לסיפור, התמונה חייבת להעביר מסר מלא בהבעה ורגש.

יש משהו בפורטרטים של נשים שמדבר אליי… אני מרגישה שהיום בעידן שנשים מתחזקות ברמה האישית הקרייריסטית וחושפות צלקות ישנות ולא מפחדות לעמוד מול הזרקור עם האמת שלהן, המסע הזה איתי הוא רק עוד מדרגה בחיזוק הנשי, האישי והאינטימי שלנו. לאורך השנים פגשתי נשים רבות מתרבויות שונות ואיפשרתי להן להתחבר לאותה אמת פנימית באמצעות הצילומים האינטימיים שלהן, לאורך הזמן נרקם ביננו קשר וחברות מיוחדת.

כחלק ממקצועי פגשתי גם נשים הלומות כאב, נשים עם צלקות פנימיות וצלקות חיצוניות שהתקשו לעמוד מול המצלמה, בכינו יחד, צחקנו, התחבקנו, שיתפנו סיפורים שהצליחו לשחרר במהלך הצילומים וכשקיבלו את התוצאות הסופיות ונוכחו לדעת כמה יופי ואמת יש בהן נפתח ערוץ חדש אצלן שהן לא ישכחו לעולם.

הצילומים מתקיימים בד"כ בבית הלקוח או בסטודיו שלי. ישנן הכנות מראש של הכנת תלבושות , תנוחות מחמיאות, התאמת צבעים וטקסטורה לתווי פנים ולתחושות שעוברות אצלה. יש התרגשות רבה מאוד לפנ;, יש למצלמות הזדמנות לאהוב את עצמה כפי שהיא רוצה ולא כפי שהחברה מציירת אותנו או מכתביה לנו ויש בזה משהו שמכין אותו לקראת הצילומים.

עם הגעתה לסטודיו אנחנו עוברות על הבגדים, מוסיקת רקע רכה מתנגנת לפעמים, ישנה מבוכה קלה בהתחלה עד שנרקם קשר שהיא יכולה לסמוך ולבטוח בי… ומשם כבר התמונות מדברות בעד עצמן.

חלומות לעתיד; יש לי את אלו שכבר הגשמתי ואלו שאני מקווה עוד להגשים. חלום אחד כבר הגשמתי, להיכנס לבתים של לקוחות חוזרים, לעבור במסדרונות שלהם לשוטט בחדרי השינה, חדר ילדים ולראות את התמונות שצילמתי לאורך השנים מתנוססות בגאווה, חלקן ממוסגרות, חלקן ממוגנטות על המקרר וחלקן בשומר מסך של הטלפון האישי. חלקן בארנק, חלקן אצל הסבתא על מדף, חלקן כתמונת פרופיל בסושיאל מדיה וכן הלאה. ככה הן מטיילות בעולם ומצטברות לאוסף שאף ארון לא יכיל אותם וכן, ואני פה כדי להישאר ולהמשיך לעשות את אותה עבודה בגאווה ואהבה רבה.

אני לא יכולה לחשוב על הזכות הגדולה שניתנה לי יותר מאשר לחיות חיים שלמים הסובבים סביב תיעוד וצילום אנשים ברגעים הכי אינטימיים, הכי מאושרים והכי מרגשים; ובעיקר לדעת שהאהבה הישנה של אבא מושרשת עמוק בליבי ונשמתי.

קרן כהן היא צלמת מקצועית לצילומי הריון ולידה, צילומי בודואר, צילומי משפחה ואירועים. בנוסף: מתנדבת באירועי נשים שניצחו את מחלת הסרטן ובאגודה למחלת סרטן השד, בארגון נשים יוצרות שינוי )WCC – Women Creating Change( ואירועי ריצה / צעדת נשים ללוחמה במחלת הקראון והקוליטיס (היא עצמה סובלת ממחלה זו). קרן מעניקה אחת לשנה צילומים ללא תשלום למשפחות שאינןמסוגלות לממן צילומי משפחה לכבוד החגים.

לפרטים נוספים:
www.kerencohenphotography.com

המשך לקרוא

אירועים קרובים

אוק
22
ב
19:30 שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני
שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני
אוק 22 @ 19:30 – 22:00
ימי שלישי 10:00-11:00- שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני 7:30-10:00 בערב סדנה לעיצוב תכשיטי טקסטיל (פעם בחודש)
אוק
25
ה
22:00 להקת רם 2 ברוק ישראלי בטרזנה @ Pladino Bar
להקת רם 2 ברוק ישראלי בטרזנה @ Pladino Bar
אוק 25 @ 22:00 – 23:00
להקת רם 2 ברוק ישראלי  בטרזנה @ Pladino Bar
חברי להקת רם2 חוזרים לשמח את לב המעריצים בהופעה נוספת של מיטב להיטי הקורנרול הישראלים מכל הזמנים. ביום חמישי, 25 באוקטובר, החל מ-10 בערב, במועדון-בר פלאדינו בטרזנה. פרטים ועידכונים בפייסבוק: ramshtaym
אוק
26
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
אוק 26 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
אוק
27
ש
20:00 Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
אוק 27 @ 20:00 – 21:00
Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
Live Nation Presents Bruno Mars with Charlie Wilson STAPLES Center 1111 S. Figueroa Los Angeles, CA 90015 (213) 742-7340 Sat, Oct 27, 2018 – 8:00PM OnSale: Fri, Feb 16, 2018 – 12:00PM PDT

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות