Connect with us

Featured

To fight the good fight – טיילור עמרני נלחמת למען ישראל ( והיא רק בת 23)

Published

on

טיילור עמרני נולדה וגדלה בוואלי של לוס אנג׳לס אבל תמיד הרגישה זרה ומוזרה • היא עלתה לישראל, שירתה בצה״ל כמדריכת חי״ר, סיימה בהצטיינות תואר במרכז הבינתחומי בהרצליה – ופגשה את אהבת חייה, אחיה קליין, שאיבד את מאור עיניו ב׳צוק איתן׳ • עכשיו היא מנהלת מבצע הסברה עצמאי על ישראל ברשתות החברתיות ומתעקשת להיות מעורבת בשינוי פני החברה • ראיון מיוחד

מאת: אלעד מסורי

 

בכל שנה יותר ויותר ישראלים מהגרים לעיר המלאכים כדי לנסות להגשים חלומות בתחומים שונים. יש כאלה שבואו נודה על האמת, מבקשים למצוא מפלט מהמציאות הלא פשוטה בארץ הקודש, כזו המאתגרת את אזרחיה ברמה היום יומית מבחינה ביטחונית, כלכלית וחברתית.

אבל יש כאלו שדווקא מעדיפים לעשות את הדרך ההפוכה. לא, אני לא מדבר על טיול קצרצר וחינמי במסגרת ׳תגלית׳ וגם לא חופשת קיץ ארוכה של ביקור קרובים בישראל. אלא על יהודים-אמריקאים, בנים ובנות להורים ישראלים, שמחליטים לעזוב את חיי הנוחות של לוס אנג׳לס ולעשות עליה לישראל, להתנדב לשירות צבאי מלא ולמקד את חייהם במטרה להפוך את הארץ הקטנטנה שלנו לטובה יותר.

נא להכיר את טיילור עמרני; כן, גם אותי שיעשע צמד המילים המרכיבים את שמה – המיזוג התימ־ני-אמריקאי שנראה לרגע בלתי אפשרי. אך הבחורה הצעירה (רק בת 23) והמבטיחה מוכיחה שאין דבר כזה בלתי אפשרי, או כמו שאומרת המנטרה שמתנוססת בעמוד הפייסבוק המצליח שלה: .The only disability in life is a bad attitude

שום דבר לא באמת הכין אותי לפצצת האנרגיה המתפרצת שנקראת טיילור עמרני, בעלת הלוק התימ־ני-ישראלי שכולנו מכירים וחיוך ענקי שלא נגמר. היא מדברת עברית שוטפת עם מבטא אמריקאי שהולך ונעלם.

במהלך השירות הצבאי בצה״ל

לפני שש שנים החליטה טיילור לעזוב את לוס אנג׳לס לאחר שפשוט לא מצאה את עצמה כאן. ״בכל מקום קראו לי טיילור הישראלית״, היא נזכרת. היא עברה לישראל, התגייסה לצה״ל בתפקיד מאתגר כמדריכת חי״ר והשתתפה בפעולות מבצעיות ב׳עמוד ענן׳ ו׳צוק איתן׳. וכך, את טיילור הישנה שבקושי סיימה תיכון בארצות הברית החליפה טיילור הישראלית שסיימה תואר ראשון בממשל בהצטיינות במרכז הבינתחומי IDC בהרצליה, הפכה להיות מורה פרטית למשפטים, ועכשיו מנהלת קריירה מצליחה כמובילת דעה במדיה החברתית ויועצת תקשורת עבור חברות הייטק עם אג׳נדה ברורה- להסביר את ישראל טוב יותר ברחבי העולם.

בשיחה אישית היא סיפרה לי על השינוי הגדול בחייה כאשר הכירה את אחיה קליין – החבר הנוכחי והאהבה הגדולה של חייה. אחיה נפצע במהלך שירותו הצבאי ב׳צוק איתן׳ כשנשלח לנטרל מנהרת תופת של החמאס. בפציעה הקשה הוא איבד את מאור עיניו. השניים הכירו כאשר טיילור התנדבה לסייע לו בלימודים ועל הדרך נכבשה בקסמיו. המסר שלה: לפעמים העובדה שאנחנו רואים רק מפריעה לנו לשים לב לדברים החשובים ביותר באדם שמולנו.

בקושי ידעתי לכתוב את השם שלי

טיילור, מתי הייתה ההיכרות הראשונה שלך עם ישראל?

״נולדתי וגדלתי בשרמן אוקס לאבא ישראלי, רזי, ממוצא תימני, ואמא שרה – אמריקאית שהתגיירה. אבא תמיד דיבר איתי ועם אח שלי עברית בבית. כבר כילדה היה לי קשה להתחבר לבנות האמריקאיות ולא מצאתי חברות. רוב התיכון הייתי לבד או מבלה זמן עם אבא שלי. מגיל שנתיים, כל חופש גדול הייתי טסה לישראל ולפעמים בכלל לא רציתי לחזור. אני חושבת שישראל תמיד הייתה חלק ממני. הזהות שלי היא ישראלית-אמריקאית. ארצות הברית היא מדינה מדהימה שנתנה לאבא שלי הזדמנויות גדולות שבלעדיהן אני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות את החיים שאני חיה כאן היום. אני מאוד ציונית; בארצות הברית קראו לי ׳טיילור הישראלית׳.

את מקבלת הרבה תגובות על השם המיוחד שלך?

״כן, פעם עצר אותי כאן שוטר בכביש. הוא ראה את השם ברישיון נהיגה והתחיל לצחוק. הוא לא הבין מה הקשר: טיילור השם הכי אמריקאי ועמרני – הכי תימני. האמת – זה ‘אייס ברייקיר׳ מצויין.״

מה גרם לך לעזוב את לוס אנג׳לס הנוחה ולעבור לישראל? 

״נראה לי שזה בא ממקום שלא מצאתי את עצמי בחברה האמריקאית. לא היו לי חברות שם ואלו שהיו זה היה לא אמיתי. בישראל מצאתי חברות אמיתיות, זה סוג אחר של קשר. גם עם הקהילה הישראלית באל-איי לא הצלחתי להתחבר. הייתי תלמידה גרועה בתיכון וזה מצחיק כי כאן בישראל הייתי מצטיינת באוניברסיטה, והיום אני מלמדת שיעורים פרטיים במשפטים. משלמים לי הרבה כסף לעזור וללמד סטודנטים.

״הרגשתי שאני צריכה לצאת ממקום הנוחות והסביבה הטבעית שלי לפני שאני מחליטה מה אעשה בחיים. ידעתי שהצבא זו הדרך הכי טובה מפני שתקופה של שנתייים שם מבגרת אותך בעשר שנים. אני זוכרת שבאחד הביקורים בישראל חברה שלי קיבלה צו ראשון. הסתכלתי על הפנים שלה וראיתי כמה היא מתרגשת, היא ממש הייתה מאושרת. קצת הופתעתי לראות את השמחה שלה מכיוון שחשבתי שרוב הישראלים לא מתים על הצבא. היא הסבירה לי כמה זה חשוב וסיפרה לי יותר על צה״ל, ואז ברגע הזה החלטתי שאני גם רוצה להתגייס. עד היום אני אומרת לה שבזכותה התגייסתי לצה״ל״.

איך התנהל תהליך הגיוס שלך לצה״ל?

״הצטרפתי לגרעין ׳צבר׳, היינו 25 צעירים מלוס אנג׳לס וגרנו בקיבוץ ניר יצחק בדרום. עברנו תהליך שנקרא פרק קליטה שנמשך שלושה חודשים, שבו לקחו אותנו לכל מיני מקומות בארץ. החלום שלי היה להיות מדריכת חי״ר, זה הדבר היחידי שרציתי לעשות בצבא. כולם אמרו לי שלא אוכל לקבל את התפקיד הזה בגלל העברית הלא מספיק טובה שלי.

״באמצע הפרק קליטה באו אליי ואמרו לי ׳טיילור אם אתה רוצה להיות מדריכת חי״ר את צריכה להתגייס מחר׳. אז עזבתי את כל החברים והתגייסתי לבד. לא היה לי זמן לקנות דברים או לארגן תיק אפילו. התחלתי ללמד את עצמי לקרוא ולכתוב וזה היה מאוד מאתגר. כשהגעתי לצבא בקושי ידעתי לכתוב את השם שלי. אז פשוט הייתי יושבת כל ערב לבד ולומדת לכתוב בעברית.

״בקורס מדריכות חי״ר העיפו מלא בנות על העברית שלהן והצוות היה בטוח שגם אני לא אשאר. הם נדהמו ושאלו אותי איך עברתי את המיונים בבק״ום. הם אמרו לי ׳את יודעת עם עברית כזו את כנראה לא תישארי בקורס׳. אמרתי להם אני אשאר אל תדאגו.״

״בשבוע הראשון שלי בבסיס קיבלתי שבת ונשארתי איזה 21 יום בבסיס. אבל לא היה איכפת לי, נהנתי מזה. החבר׳ה היו קוראים לי ״שמחת יום א״ במקום שביזות יום א, כי תמיד נהנתי, חייכתי ורציתי שיהיה כיף לכולם. סיימתי כסמלת בתפקיד פיקודי ממש לפני צוק איתן. זה היה תפקיד מאוד משמעותי ומאוד מאתגר. אני זוכרת שהדרכנו חיילים ממש על הגבול, בשיא החום בלי מקלחת מלא ימים וככה למעשה סיימתי את השירות שלי״.

רגע מסויים בשירות שלא תשכחי.

״כשהדרכתי על מערכת קטלנית של נשקים מאוד כבדים. פגשתי שם בחור שהיה בבסיס ביום הולדת שלו. הוא אמר לי ‘איזה כיף להיות כאן ביום הולדת ולא בעוד מסיבה בווגאס׳. לצערי שנה אחרי בדיוק מיום ההולדת שלו קברו אותו כי הוא נהרג במהלך ׳צוק איתן׳. בפעם האחרונה שראית אותו זה היה ביום הולדת שלו״.

אחיה רואה המון דברים מבלי לראות

מה עשית אחרי השירות הצבאי?

״שבוע אחרי השחרור התחלתי ללמוד. לא היה טיול ולא כלום כי אבא שלי הוא תימני והוא קרייזי. הוא מאוד קשוח. בשנה השלישית ללימודים נכנסתי לתוכנית מצטיינים שקוראים לה ‘תוכנית ארגוב לדיפלומטיה ומנהיגות׳ ומשם החלטתי שאני אעשה תקשורת והסברה בארץ והחלטתי להישאר״.

וגם מצאת אהבה במהלך הלימודים.

״כן, קוראים לו אחיה קליין. נפגשנו במרכז הבינתחומי כשלמדתי ממשל והייתי ב׳תוכנית ארגוב׳ (על שם שלמה ארגוב ז״ל, שגריר ישראל בלונדון שנרצח ערב מלחמת לבנון הראשונה, א.מ.). הגעתי לעזור לו בלימודים ואז גיליתי בן אדם מדהים. אחיה היה קצין ביחידת יהלום, הוא נכנס למנהרה שהתפוצצה בעזה ממש לפני צוק איתן, הוא נפצע קשה ואיבד את הראיה, אבל חזר לצבא אחרי הפציעה שלו. היום הוא ספורטאי מצטיין בנבחרת חתירה הפרא – אולמפית של ישראל. הוא מצטיין בלימודים, סיים תואר ראשון ועכשיו מתחיל תואר שני בביטחון וטרור, אז הוא ניצח בסוף את החיים״.

מה גרם לך להתאהב באחיה?

״כל פעם כשהייתי יושבת עם אחיה הרגשתי שאני יוצאת ממנו עם המון אנרגיות לעשות מלא דברים, הוא תמיד נתן לי מלא מוטיבציה לעשיה. אני מעריצה אותו ואת מה שהוא עבר אבל עדיין הוא בן אדם אופטימי. יש לנו חיבור ממש טוב, שנינו אנשים אופטימים. אנחנו אנשים שמתרכזים בפתרון ולא בבעיות. תוך כדי שעזרתי לו בלימודים לאט לאט אמרתי לו: ׳תשמע אני לא יודעת אם אני צריכה להישאר לעבוד איתך כי אני קצת מאוהבת בך׳. והוא השיב: ׳מדהים, אני גם מאוהב בך…״

טיילור והחבר אחיה

אז בעצם הוא התאהב בך מבלי לראות אותך אפילו.

״נכון, אבל אני תמיד אומרת שאני לא מרגישה שהוא מפספס משהו כי הוא רואה אותי יותר מכולם. הוא גם נותן לי אפשרות להסתכל על העולם ועל החיים בצורה הרבה יותר שונה. היום אני מבינה כמה זה לא כל כך חשוב לראות דברים בצורה פיזית. אחיה רואה המון דברים מבלי לראות. אני חושבת שאנחנו מפספסים הרבה דברים בחיים בגלל שאנחנו רואים. הוא תמיד אומר לי: ״זו הבעיה שלך שאת רואה״. וזה נכון, אנחנו בדרך כלל שופטים דברים על פי מראה ולא נכנסים לעומק.

״אחיה צריך ממש להתרכז, להקשיב ולשמוע. היכולת שלו להבין תלויה במילים שלי מפני שהוא לא יכול לראות אותי או את שפת הגוף שלי ובגלל זה הוא עושה מה שהרבה גברים לא עושים – הוא באמת מקשיב לי״.

טיילור מנהלת עמוד פייסבוק מצליח בשם: To fight the good fight שתפקידו לתת במה לצעירים מוכשרים להגן על האמת שלהם, להילחם באקסטרים מכל צד של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. היא עושה זאת בעיקר בהעלאת סרטוני וידאו מעניינים ולפעמים משעשים בהם היא מדברת על הנושאים שקשורים במצבים שונים במדינת ישראל, יוצאת נגד גזענות נגד ערבים ויהודים כאחד. טיילור זוכה לעשרות אלפי צפיות ומאות תגובות ותאמינו או לא – היא עושה את זה עם חיוך על הפנים. כן זה אפשרי. טיילור: ״למרות שקיבלתי מלא פניות מאירגונים יהודיים, אני משתדלת לא להיות קשורה לשום ארגון אלא לפעול כעצמאית, רק ככה אוכל לשלוט על המילים והמסרים שלי ולהגיד מה שאני רוצה״.

איך את רואה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

״אני חושבת שמרוב שהתרגלנו להגיב בחזרה לאנשים ששונאים אותנו הפכנו להיות הקיצוניים בעצמנו. אנחנו אומרים שאנחנו ליברלים ומוסריים אבל באותו משפט אני שומעת אנשים אומרים ׳שישרפו הערבים ושאי אפשר לסמוך עליהם׳. ישראלים בטבע שלהם הם אנשים עם לב מאוד גדול, אנשים עם יכולת מחשבה מאוד גמישה. אבל מרוב שעברנו לחיות במוד של הגנה הפכנו להיות קיצוניים מידי.

״אני בעלת דעות ימניות אבל זה לא אומר שאי אפשר לבקר את עצמך במקרים שאתה לא בסדר, ואנחנו לא תמיד בסדר. גם אנחנו עושים טעויות, ולנסות להציג מצב שאנחנו תמיד בסדר זה פשוט מראה על חוסר ביטחון באמת שלנו. ככה יותר קשה לנו לשכנע אנשים שאנחנו צודקים.

״למרות שאני ימנית וציונית, עדיין יש לי דעות שהן לא כל כך פופלאריות. אני יושבת בשולחן עם נשים פלסטינאיות ומדברת איתן על שלום. חשוב שהעולם יראה איזון מסויים בנושא של ישראל, ואני לא חושבת שהכל שווה כי מצד אחד יש ארגון טרור ומצד שני את צה״ל, אבל להיות קיצוניים לצד שלנו זה גם לא אפקטיבי״.

במרכז הבינתחומי בהרצליה. הפנים האמיתיות של ישראל

כל קהילה נמצאת בבועה שלה

מה דעתך על התקשורת בישראל?

יש שני סוגים של תקשורת: הטלוויזיה שהיא המיינסטרים, ויש את התקשורת שיותר משפיעה על המחשבות של אנשים שהיא ברשתות החברתיות. ישראל במצב לא טוב בתקשורת הזו. הגורמים המוסמכים שהתפקיד שלהם זה להסביר ולהגן על המוניטין של ישראל, עושים כל פעם את אותו הדבר. משפטים כמו: ״חמאס זה ארגון טרור ולישראל יש את הזכות להגן על עצמה״ כבר יצאו לי מהאוזניים, אני מתעצבנת לקרוא אותם. זה אותו מסר שחוזר על עצמו. אנשים שכבר תומכים בישראל מאמינים בזה, זה לא מסר שעובר אצל אנשים שלא תומכים בישראל״.

אז מה המטרה מאחורי המסרים שלך?

״אני תמיד אומרת שהמצב הכי טוב זה להפוך מישהו ששונא את ישראל למישהו שהוא לפחות לא נגדה. לגרום לו להבין כמה הנושא מורכב ולהביא אותו למצב שאין לו דיעה. אנחנו לא יכולים להפוך את שונאי ישראל לציונים, אבל כן לפחות להביא אותם למצב שיש להם דילמה פנימית שהם לא בטוחים באיזה צד הם רוצים לתמוך״.

איזו עיתונאות בישראל את כן אוהבת?

״אני מאוד אוהבת את ערוץ ׳כאן 11׳ החדש. הם  עושים עבודה טובה של חדשות, מתעסקים בפערים בחברה הישראלית, שמים שם אנשים חרדים ונותנים להם להיראות כבני אדם עם פנים. הם מראים את המגוון בחברה הישראלית ועוזרים לצמצם את הפערים שזה הדבר הכי חשוב היום בישראל. האיום הכי גדול להצלחה של המדינה שלנו הוא הפערים בחברה – שכל קהילה נמצאת בבועה שלה, לא כולם מתגייסים לצבא וכבר לא עוברים את אותה הדרך. זה מה שישבור אותנו, הרבה לפני איראן והטילים שלה״.

במהלך הרצאה במרכז הבינתחומי בהרצליה

מה את הכי אוהבת בישראל?

״שמתייחסים אליי כמו אל משפחה. כן, הישראלים לא מנומסים, לא מחזיקים את הדלת ואומרים תודה ובבקשה כל שניה כמו בארצות הברית. אבל כשאני באמת צריכה אותם הם תמיד שם בשבילי. אם אני צריכה לגייס כסף למטרות טובות, הישראלים תמיד רוצים לעזור. אני פשוט מרגישה פה בבית הרבה יותר ממה שאני ארגיש בלוס אנג׳לס, בלי ספק. החום הישראלי וההרגשה שכולם שותפים בכל, לטוב ולרע״.

את כבר 6 שנים בארץ. מה החלום שלך?

״להרגיש שעשיתי שינוי חשוב וטוב. כל יום אני שואלת את עצמי – מה זו הצלחה? ומבינה שזה להבין מה עשיתי היום שהיה בו חלק והשפעה לטובה. אני לא רוצה לעבוד רק בשביל הטייטל אלא לעשות משהו בשביל העתיד של ישראל והציונות. אני לא בטוחה עדיין באיזו דרך, אולי אפילו בפוליטיקה, אבל העיקר להשפיע לטובה על מדינת ישראל״.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

לרדת בגדול עם ניסים

Published

on

איך הפכה הקורונה את ניסים אלאלוף, בעלי "גלאקסי לימוזין", לגורו בריאות ותזונה  * ולמה הוא סוחף אליו עשרות ישראלים תושבי העיר המעוניינים בירידה במשקל, אכילה נכונה, התעמלות ומעבר לאורח חיים הוליסטי * ראיון מהבטן

בין כל העסקים בבעלות ישראלית בלוס אנג'לס, שנפגעו אנושות במשבר הקורונה, ניתן להכליל את גלאקסי לימוזין" של ניסים אלאלוף. ניסים, המכונה גם 'ביג אל', נאלץ להשבית מחוד מרץ את עסקי ההיסעים המצליחים שלו מחודש מרץ: "הקורונה ריסקה אותנו למצב של אפס עבודה. אנשים לא יוצאים, אין אירועים, הוליווד משותקת. אבל בזכות הקורונה התחלנו, סיון ואני, את העסק החדש של השידורים בפייסבוק ובאינסטגרם ומכירת סינרים. זה דוחף אותנו עכשיו למקום אחר, תפסנו על זה טרמפ. יש לנו מיליוני צפיות, מעל 100 אלף עוקבים. בדקה הראשונה של סיון בשידור יש לה 3,000 צופים מיידיים. יש אנשים פרטיים שרוצים שנקדם להם את הביזנס ובטוחים שסיון תיתן את הדחיפה. אנשים רודפים אחריה. ולי הקורונה עשתה רק טוב, בזכות הדיאטה".

השידור הזה בפייסבוק, שיוצא מבית משפחת אלאלוף בלוס אנג'לס, הפך לחגיגה יומיומית שסוחפת עשרות אלפי צופים. מדי יום ("חוץ משבת המלכה"), החל מ־11 בבוקר מתייצבת סיון מול המצלמה למשך כשעתיים, שבהן היא פותחת בפני צופיה את ביתה, מכינה אוכל, שרה, רוקדת, משתפת חברים, מעלה אנשים לשידור, מספרת בדיחות וכובשת את המסך בצורה הכי טבעית שיש, כזו שאף אושיית רשת לא תרשה לעצמה לעשות בלי הכנות מוקדמות. בעלה בד"כ מצלם ומוסיף תבלינים משלו.

במקביל ניסים, 18 שנים באמריקה ותושב נורת' הוליווד, הצליח להשיל ממשקלו כ-40 פאונד בארבעה חודשים. התחלה נאה בהחלט לגבר באמצע החיים ששקל יותר מ-300 פאונד עם גובה של 7"5 פיט. "אחרי 15 שנה אני סוף סוף יכול להסתכל למטה ולראות מה קורה שם אצלו, מתחת לבטן", הוא מחייך. "זה התחיל מזה שאשתי מבלבלת לי את המוח כבר שנים לרדת במשקל. תמיד היה תירוץ, עבודה, אין זמן. זה נכון. לא קל לשמור על תזונה נכונה כשהולכים לישון ב-10 בלילה וקמים ב-3 לפנות בוקר. וכל הזמן מתעסקים עם לקוחות, נסיעות, בלת"מים, לחץ. במהלך העבודה, הבנתי, אתה  לא מתייחס לעצמך. אתה עסוק בלספק אחרים ולא את עצמך. בדצמבר נסענו עם אמא של סיון לקוסטה ריקה. יצאנו לרפטינג, והסירה התהפכה. לא יכולתי להציל את עצמי וכמעט טבעתי. בחיים לא הרגשתי כל כך קרוב לסוף, והכל בגלל המשקל. חילצו אותי אחרון. כשהכל נגמר אמרנו הגומל, והחלטתי לעשות סוויץ'.

"הקורונה נתנה לי זמן. קיבלתי מהמדינה דמי אבטלה כך שבצד הפיננסי יכולתי להיות שקט. קמתי בבוקר וחיפשתי מה לעשות. בעבר הייתי צם הרבה, פוסח על ארוחות, שותה הרבה מים, עולה ויורד, עולה ויורד. בחודש הראשון הורדתי 20 פאונד. עשיתי הרבה כושר, אכלתי קצת אבל לא נכון. התחלתי להעלות לפייסבוק פוסטים על התהליך. חבר אמר לי: אני עוקב אחריך ורוצה לעזור לך. שמעת על הרבל לייף? אמרתי לו – עזוב אותך, לא נראה לי. הוא מפיץ שאמר לי – תעזור לי במכירות ותקבל תמלוגים. הסכמתי לקבל את הערכה ולנסות. מאז החיים שלי השתנו לגמרי".

ניסים קיבל ערכת 'הרבל לייף' המכילה אלוברה, תה, שיבולת שועל ושייק ואבקת חלבון נקי. המתכון המנצח: התרחקות טוטאלית מפחמימות, תזונה המבוססת על אוכל עתיר חלבונים ודל קלוריות עם השלמה של תוספי המזון של 'הרבל לייף' לפי נוסחה מתימטית פשוטה. על הבוקר, הוא מספר, הוא שותה "פקק אליוורה," כוס תה ומבצע הליכה בשכונה. חוזר הביתה ומכין שייק. שתי ביצים, ירקות וקוטג'. סוכר ולחם? חס מלהזכיר. ארוחת הצהריים כולל מנה בשרית – עוף סטייק, המבורגר וגם דג או טופו עם סלט. במקסימום – כף אורז אחת. ה'סנאק' לאחה"צ: חטיף בריאות של 'הרבל לייף' ובערב – טונה, סלט וביצה קשה. אחרי ארוחת הערב הוא יוצא להליכה נוספת של לפחות 20 דקות. שעתיים לפני השינה – מים ושייק. הוא מקפיד לשתות שני ליטר מים מעורבים בתרכיב של החברה, "שזה שוטף את כל הגוף ומקה מרעלים". פירות? "מקסימום שניים ביום, ורק עד 3-4 אחה"צ. יש בהם המון סוכר".

ומה קורה כשיוצאים לבילוי או למסעדה?

"אין בעיה – אני  מזמין סלט סיזר גדול עם רוטב שאני מביא מהבית ומנה בשרית. זהו. אלכוהול זה גם מחוץ לתחום. מלא סוכר ומקור לא אכזב למחלות מסוגים שונים". רק בארוחת שבת, הוא אומר, הוא מרשה לעצמו הכל. נוגע בחלה רק בשביל 'המוציא'. "אבל אני משלם על זה – הולך זמן כפול בצעדת הערב ואם אנחנו מתארחים אצל חברים – אני נוסע אליהם וחוזר הביתה ברגל…"

תקופת הקורונה הפכה את ניסים מ"הנהג של העיר" לגורו אמיתי בתחומי הבריאות והתזונה. הוא חוקר ומתעמק מדי יום בנושאים רבים הקשורים התחום: גוף האדם, תעשיית המזון והתרופות, פסיכולוגיה ואורח חיים הוליסטי. "אנשים לא קולטים שלרדת במשקל זה לאכול נכון. מתפתים לג'אנק פוד, לא מקדישים זמן להכנת אוכל בריא. זה קורה כבר מגיל צעיר: להורים אין זמן לדאוג לתזונה של ילדיהם ותעשיית המזון מאכילה אותם ואת ילדיהם בזבל. ואז, בגיל 40 הבעיות הבריאותיות והכסף עוברים לתעשיית התרופות. הגעתי למסקנה שכדי לרדת במשקל חייבים לעשות סוויץ' בראש. אני התעוררתי מאוחר אבל לא יותר מדי. אנשים לא מודעים, כמוני, למה שהם מכניסים לפה. פיתות למשל – בעבר הייתי אוכל שלוש לפני שהמנה העיקרית מגיעה… פיתה זו מחלה אחת גדולה! . שים לב שאחרי שאכלת משהו בפיתה – אתה נזרק לספה אחר כך. החלטתי לקבל את את החיים שלי בחזרה. במקום לעבור מהעולם הזה בגיל 70 בייסורים עם מלא בעיות בריאותיות כרוניות – אני מדמיין לעצמי מוות בגיל 100 באמצע שינה עריבה. זה מה שכולנו מייחלים לו, לא?

ניסים: "אנשים חייבים להבין שם אתה לא משנה את אורח החיים שלך זה לא יעבוד. מי שמוותר על הארוחות – הלילה מחכה לו… לא תישן, הגוף שולט עליך. עד לא תיתן לו את המנה והפחמימות לא תירדם". הוא מדגיש ששינה טובה היא חלק חשוב מהתהליך: "שמונה שעות ביממה. בעבר השומן גרם לי לנחירות , לחוסר שקט בשינה. עכשיו אני מקפיד על חמש ארוחות בגודל של אגרוף. החלבון נשמר והגוף במנוחה. כשאתה אוכל פחמימות – אחרי 20 דקות אתה רעב שוב. יש כל כך הרבה דברים מיותרים בתזונה שלנו ולאנשים קשה להבין את זה. יש כאלה שבורכו במטבוליזם אבל אצלנו במשפחה כולם מלאים. סיון הייתה עושה ספורט בבוקר מבשלת רק בריא. אני לא הבנתי, לא רציתי לעשות את את הסוויץ'"

עכשיו המטרה שלו היא לשקול 180 פאונד במאי 2021. "נתתי לעצמי שנה". במקביל הוא מנהל פעיל בחייהם של עשרות ישראלים בעיר, בעיקר נשים, שהצטרפו לתוכנית שלו. "יש לי מלא תלמידים שהם גם לקוחות. רואים אותי מזמינים. אני המנטור שלהם בקבוצת וואצ-אפ. שולחים את המשקלים כל יום, שולחים תמונות של האוכל כל יום, מה מותר מה אסור. הרבה מהן נשים אחרי הריון, שרוצות להוריד 10-15 פאונד שאיכפת להן במעצמן. אני עסוק כל היום בעודד אחרים – וככה אני מעודד על עצמי. כל יום שומע ולומד רופאים ומחקרים, על גוף האדם. מדבר עם שירות הלקוחות של הרבל לייף שעושים עבודה מעולה ונותנים פתרונות מיידים. יש להם מאות מוצרים שאני עדיין לומד אותם".

חלק מהתלמידים/ לקוחות מצטרפים אליו לצעדת הערב בשכונה. "לפעמים אנחנו נוסעים ללייק בלבואה, עושים שני סיבובים מלאים, שיהיה נעים בעיניים". לדבריו, הוא מקפיד על ביצוע 6000-7000 צעדים ביום, -7 -10 מייל ביום. חוץ מהתעמלות, הרמת משקולות ואירובי ביוטיוב הוא גם יוצא מדי פעם למשימה שנראתה בעבר בלתי אפשרית: "בהתחלה הייתי מטפס במעלה ההר של פריימון קניון, בין הוואלי והעיר, עד לתצפית הגדולה על לוס אנג'לס, והייתי צריך לעצור כל חמש דקות. היום אני עולה דוך בלי הפסקה. החלום שלי הוא לעשות את הטיפוס הזה בקרוב בריצה!"

==

 פרטים נוספים וסרטונים בפייסבוק: לרדת בגדול עם ניסים, או בטל': 818-674-8800

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות