Connect with us

latest

תופסים ראש על הבר

Published

on

או: למה אין מתאימה מבר רפאלי להנחות את האירוויזיון

בתחילת השנה האזרחית החדשה הוגשה טויוטת כתב האישום נגד הדוגמנית בר רפאלי לפיה נטען כי יחד עם הוריה, הסתירה ממדינת ישראל, לכאורה, הכנסות ב-7 השנים שבין שנת 2007 לשנת 2014 בסך הקרוב ל-10 מיליון דולר (35 מיליון שקלים). מטיוטת כתב האישום עולה כי הכנסותיה של בר רפאלי בשנים האלה מעבודות וקמפיינים בחו"ל היו כ-5 מיליון ש"ח. למרות זאת, נטען שבר אומנם דיווחה על ההכנסות הללו אך טענה שהיא איננה מתגוררת בישראל ולכן לא תשלם מס. בחקירה התגלו עוד מיליוני שקלים שכלל לא דווחו לפקיד השומה בישראל והופקדו, על פי החשד, במקלטי מס שונים וחברות שרפאלי פתחה במקומות שונים בסינגפור, באיי הבתולה ובקפריסין ששימשו אותה על פי החשד להעלמה והסתרה של הכספים שקיבלה.

טענת ההגנה המרכזית של רפאלי נשענת על הזוגיות עם ליאונרדו די קפריו. בר טענה מראש שמרכז חיה לא נמצא בישראל ולכן היא איננה צריכה לשלם מסים, אך בכתב האישום נטען שרפאלי התגוררה בתל אביב בפועל והשתמשה בכרטיסי אשראי של אמא שלה כדי להסתיר את הפעילויות הכלכליות שלה בישראל. בנוסף, רשויות המס טוענת שבר רפאלי טענה בפני רשות המס האמריקאית שמרכז חיה הוא בישראל וזאת כדי להימנע מתשלום מסים גם כאן.

לדעת דרור רפאל ב"מעריב", הבעיה עם בר רפאלי היא "הפער בין היופי החיצוני עוצר הנשימה, המושלם, לבין מה שנראה כמו קלקול פנימי, לפחות לפי המצטייר מההאשמות נגדה על העלמות מסים מהמדינה ומסיפורי המעשיות על כך שבר לא חיה כאן אלא בארצות הברית, בעוד לאמריקאים סיפרו שהיא לא חיה שם אלא כאן. זה הפער בין הזוהר והיופי הבלתי מושג שהפך אותה לדוגמנית-על-חלל בינלאומית לבין מה שנראה כמו תחמנות, תאוות בצע, הפרת חוק, זלזול, התנשאות ואפשר להמשיך עם רשימת התארים מכאן ועד הוליווד".

"אם החשדות יתבררו כנכונים", כותב רפאל, " אפשר לקבוע שמשפחת רפאלי מתייחסת אל ישראל ואזרחיה כאל פראיירים שמתפקדים כחיילים במקלט מס, לעומת היצור הנשגב והעילאי שכולנו צריכים להרכין בפניו את ראשינו, שנקרא בר רפאלי.

ומי מלין עליה? מס ההכנסה. וואו, לא מצאו גוף יותר משעמם מזה? שוב הפער הבלתי נתפס בין משרדי מס ההכנסה עם כל הניירת והפקסים, המספרים הסידוריים, השנתונים, הרבעונים ואלפי דוחות השומה שאין בהם טיפת סקסיות, לבריה היפה, התמירה, האצילית עם מסיבות היוקרה, הזוגיות הפוטוגנית עם ליאונרדו דיקפריו, החופשות הסקסיות באל־איי והשותפות בחברות האופנה המצליחות הודיס וקרולינה למקה ברלין".

עכשיו היא גם מתעתדת להנחות את האירוויזיון. דווקא מי שמתעקשת להשתמט (לכאורה) מכל החובות, מבקשת שוב לזכות בכל התהילה ורוצה להתמתג כפנים של ישראל. רפאל: "זהו שוב פער עוכר שלווה, אבל דווקא בגללו אין מתאימה ממנה להנחות את האירוויזיון. הרי הצביעות הזאת היא תכונה כל כך ישראלית. צריך לקרוא לה בר ישראלי. עוטה על עצמה תדמית מלכותית של נסיכה טהורה, חייכנית, אבל לא מן הנמנע שהיא תחמנית קטנה, עוקפת תורים, חובבת מתנות יוקרה, ומעדיפה שמישהו אחר יעשה במקומה את העבודה…"

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

latest

שיעולי בית

Published

on

השיעול פנים רבות לו מלבד המעשנים, ששיעולם אומנותם (ואלה שבמהלך שיחה משתעלים כדי להרוויח זמן ולהצטייד בעוד כמה שניות למחשבה)

בימים האחרונים מלווה אותי שיעול טורדני, קולני ומעצבן. סוג של התקררות, שניסיון העבר מלמד שתחלוף מתישהו – כנראה יום אחרי שאצא סופית מדעתי.

כמו הרבה תופעות בגופנו, כאב הגרון מופיע פתאום, בלי להודיע מראש או לתלות מודעה בנוסח מיתרי קול יקרים, החל ממחר נערוך מסיבת חיידקים בגרון שלכם, סליחה על ההפרעה". האירוע מתחיל בעצימות נמוכה, ומשם מתגבר ומידרדר בהדרגה, עד שמגיע הרגע שבו אתה מבין שזהו, אתה נגוע בהשתעלות פוֹ רטה למתקדמים.

השיעול פנים רבות לו. מלבד המעשנים, ששיעולם אומנותם והם כבר לא שומעים את השיעול של עצמם, יש גם את אלה שבמהלך שיחה משתעלים כדי להרוויח זמן ולהצטייד בעוד כמה שניות למחשבה. בקרב חבריי למקצוע יש טענה שמפיק אחד, שהאמת אינה תמיד נר לרגליו, משתעל תמיד שנייה לפני שהוא משקר. אני תוהה איך בחודשי החורף אפשר לדעת אם הבחור משתעל מכיוון שהוא משקר, או שהפעם הוא באמת צריך כוס תה.

המשתעל, ללא הבדל דת, גזע, מין או צעיף, שואף לדבר אחד בלבד: להיפטר מהליחה המעצבנת. אם אחרי כמה ניסיונות הצלחת להעלות ממרתפי ריאותיך חומר בלתי מזוהה, אתה חש התעלות ומרגיש מרוצה מעצמך, כאילו אתה זה שעומד להתגרש מג'ף בזוס מאמזון. חבל שאחרי כמה דקות האופוריה חולפת והכל חוזר לקדמותו. משלוח טרי של אספקת ליחה מגיע לגרון, הימ"חים מתמלאים ומתקפת השיעולים מתחדשת ביתר שאת.

מעבר לאקט הלא נעים, האדם המשתעל סובל גם מנזקים היקפיים. במקום לתמוך באומלל, הסביבה מתנכרת לו, אנשים תופסים ממנו מרחק ומביטים בו בעין עוינת, כאילו מדובר בתן מוכה כלבת. שיעול לא מקנה לך ימי מחלה, כי לא ממש ברור באיזו מחלה מדובר, וגם לא תרצה לבזבז עליו ימי מחלה. אתה מחויב להגיע לעבודה, רק ששם מתייחסים אליך כמו למישהו שמעל בכספים.

הגברת הראשונה, שבדרך כלל מגלה כלפיי רמה מסוימת של רחמים כשאני חולה, התנהלה במשבר הזה באופן לא אחיד. בתחילה אמרה את המשפט המשונה "אתה נורא משתעל", בטון של מישהו שהבחין שלבן־שיחו צמחו קרניים ושיער כחול. העובדה שאני מרגיש כאילו עקרו לי את הריאות מהמקום והכניסו לבלנדר, פחות הזיזה לה. בהמשך היא הכינה לי כוס תה עם ג'ינג'ר, קינמון ודבש, והודיעה לי במבט ידעני של מי שהרגע סיימה לימודי רפואה באוניברסיטת בולוניה, ש"אתה צריך לשתות אחד כזה כל שעה". אחרי כמה לילות שבהם הרעמתי בשיעוליי לתוך האוזן שלה כשישנה, היא רמזה לי בבוקר באדיבות ש"יהיה לך הרבה יותר נעים לישון בחדר אחר".

מקץ ארבעה ימים שמעתי ממנה את המשפט "אתה חייב לעשות עם זה משהו", כאילו אני לא מחסל בקבוקי סירופ נגד שיעול בשלוק כמו בקבוקוני סודה, וגם מבלה ארבע פעמים ביום מעל סיר רותח עם מגבת על הראש, כדי לבלבל את הליחה ולגרום לה לחשוב שאנחנו בסאונה פינית. מכיוון שרעייתי היא לא רק רופאה מומחית אלא גם חוקרת התפשטות חיידקים, היא הודיעה שהבעיה שלי היא שאני מתלבש לא טוב (והפעם לא מבחינה אסתטית) ולא שם משהו על הראש כשאני יוצא מהבית. מכיוון שבניגוד אליה אני דאגתי להתחסן לפני החורף, זה קצת עצבן אותי. אמרתי לה שאני לא מסכים למילה מדבריה, אבל למרות זאת אהיה מוכן להיהרג תוך כדי שיעול על זכותה לומר לי למה אני משתעל.

ככל שהשיעולים שלי התגברו, כך האנשים סביבי הלכו והתמעטו. הבנתי שכולם מעדיפים להתרחק ממני, כולל חברים, מכרים, ואפילו הבנות שלי, שלראשונה בחייהן אפילו לא רצו שאני אכין להן אוכל. הפכתי למצורע. בלית ברירה חשבתי לקפוץ להוריי. הרי איפה יכול בן חולה ואומלל למצוא יחס חם אם לא אצל אבא ואמא. אלא שגם הם ענו ב"אולי עדיף שתיפטר קודם מהשיעול הזה". השכנים עשו לי פרצופים כי השיעולים הפריעו להם לישון בלילה, והיה נדמה לי שאפילו התינוק שלהם, שבימים רגילים נוהג להעיר את כל הבניין באמצע הלילה בבכי שלו, תקע בי מבט כועס. כשמישהו נקלע לשכונה ושאל איך מגיעים לבניין הסמוך אלינו, ענו לו: ״לך ישר ופנה שמאלה אחרי הבית של המשתעל״.

כשאנשים כן דיברו איתי, זה היה כדי להציע לי תרופות סבתא שונות. בטון רציני שלא היה מבייש את לואי פסטר הם הסבירו למה, אם רק אשתה תה עם שיבה, כורכום וקצת זיפזיף, השיעול ייעלם. אבל האמת היא שאין ממש קשר. עם כל הכבוד לתרופות הסבתא, אם הן כל כך יעילות – איך זה שכל הסבתות תמיד חולות ומאכלסות את קופות החולים?

אחרי כמה ימים קשים, כולל תפריט עשיר של מבחר סירופים, אדים וטיפות איקליפטוס, שהועילו קצת פחות מכוסות רוח, ניגשתי לרופא המשפחה שלנו. הסברתי שהראש שלי נפוח מרוב השתעלויות, ששרירי הבטן מכווצים, ושיש לי כל מיני התחייבויות בתחום הבמה, שבהן לא מקובל להשתעל לאנשים בפרצוף ולהישמע כמו טרקטור מקולקל. שאלתי איך יכול להיות שכבר הוצאתי יותר ליחה מהגז שיצחק תשובה הוציא, והמאגר אצלי לא חושב להתרוקן. הרופא בדק אותי, כשהוא לא חוסך במאמצים – בעיקר מאמצים לא להיות בטווח הנשימה שלי ולנשום את האוויר הנגוע שיוצא לי מהפה – ואישר שאין לי דלקת ריאות. הוא נתן לי להבין שזה כנראה יחלוף, ורמז שבחדר ההמתנה מחכים לו אנשים עם מחלות אמיתיות, אז כדאי שאכחכח את עצמי החוצה.

למחרת נסעתי משתעל לאחד מהיכלי התרבות במרכז הארץ להופעה שבה נאלצתי גם לשיר. במהלך ההופעה הצלחתי להימנע משיעול לכיוון הצופים, וכששמעתי מישהו בקהל משתעל, הסתנכרנתי איתו. כשברחו מגרוני צפצופים משונים, ניסיתי להסוות אותם כאילו מדובר בתקלה במיקרופון בעזרת תנועות מאיימות לעבר טכנאי הקול. כדי להחזיק מעמד, מזגתי לעצמי במהלך ההופעה תה מתוך תרמוס. במקביל, גמעתי כמה שלוקים רצופים של סירופ נגד שיעול. הבעיה שסירופים נגד שיעול נוטים להיות גם סירופים נגד ערנות, ואחרי כמה דקות נרדמתי על הבמה עם תרמוס התה ביד. אחרי חצי שעה העיר אותי אחד המשתתפים, תוך שהוא מעיר לי בסרקזם שזה ממש לא מקצועי לעלות לבמה עם וויסקי, ושכדאי שאעשה משהו עם הרגלי צריכת האלכוהול שלי. ניסיתי לענות לו, אבל מה שיצא לי מהפה נשמע כמו מכונת כביסה בלי גלגלים שנגררת על הרצפה.

המשך לקרוא

latest

בחייה ובמותה

Published

on

רונה רמון,2018-1964

חתנית פרס ישראל, מרים פרץ, שבתה אלפי לבבות בוועידה השנתית של ה-IAC שנערכה בתחילת החודש בפלורידה. פרץ, ששכלה שניים מבניה במערכות ישראל, התייחסה השבוע למותה של רונה רמון: הסיפור של משפחת רמון הוא הסיפור של עם ישראל. של אנשים מגביהי עוף, שלא ויתרו וממשיכים ללכת, להגיע רחוק", כתבה. "לי יש בראש תמונה שוודאי עוברת בראשן של משפחות שכולות רבות, והיא תמונת היום שבו נתאחד שוב עם יקירינו. במפגש הזה של רונה, שקורה ממש עכשיו, אני מדמיינת אותה פוגשת את אילן ואסף, ואומרת להם, "האם שמעתם את קולי? את קולכם שניסיתי להשמיע? השתדלתי. עשיתי כמיטב יכולתי". ועכשיו הקול של רונה נדם, אבל הרוח שלה, רוח של אם, רוח של לוחמת אמיצה, רוח של דבקות בחיים, של אהבה ונתינה בלי קץ, רוח של עשייה ויצירה – הרוח עודנה איתנו. את הרוח הזאת רונה, אנחנו נמשיך כאן — בשביל אילן, בשביל אסף, בשבילך, בשבילנו".

רונה רמון, אלמנתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ואמו של אסף רמון, טייס קרב שנהרג בתאונת אימונים, הלכה לעולמה בתחילת השבוע בגיל 54 מסרטן הלבלב. רמון היתה מטפלת אלטרנטיבית והקימה את קרן רמון" לקידום בני נוער. היא הותירה שלושה ילדים טל, יפתח ונעה. רמון, ילידת קרית אונו, נישאה ב-1986 לאילן רמון, טייס קרב שהשתתף בהפצצת הכור הגרעיני בעיראק. בהפרש של כמה שנים פקדו אותה שני אסונות כבדים: ב-2003 נהרג רמון בהתרסקות מעבורת החלל קולומביה כשחזרה לכדור הארץ. שש שנים לאחר מכן נהרג בנה הבכור של רמון, אסף. הבן, שהתגייס לחיל האוויר בעקבות אביו, נהרג בהתרסקות מטוס F-16 בעת אימון בדרום הר חברון. האב והבן נקברו זה לצד זה בנהלל.

מאז ששכלה את בעלה ובנה הרבתה רמון להרצות על סיפור חייה, בארץ ובעולם. "זה נכון, יד הגורל היכתה בי, כמה שהיא היכתה בי", אמרה. "אבל יש לי את הזכות לבחור איך אני קמה מתוך המשברים הגדולים שהחיים זימנו לי, ואני מחליטה אילו צלילים אני בוחרת להשמיע. הסבל היה גדול, וההתמודדות היתה קשה מנשוא ועם זאת, ידעתי שיש לי בשביל מי לחיות, זה היה ברור ונוכח. אני ממשיכה הלאה בשביל הילדים שלי, ברמה הכי פשוטה ופרקטית. מתפקדת. אם אני מצליחה להכין לכולם ארוחת צהריים, אם אני מצליחה לאסוף את כולם בזמן מהחוגים ומהמגרשים ולא לשכוח אף אחד – כי גם זה כבר קרה – אז אני בסדר".

רמון הקימה לזכר בעלה ובנה את קרן רמון, שהפעילה בין היתר תוכנית לקידום מנהיגות בקרב צעירים ותוכנית חינוכית בתחום החלל. ביום העצמאות ה-68 הדליקה משואה ואמרה: "אני, רונה רמון, בת לגילה וישראל, מראשוני עליית הנוער מטורקיה, מדליקה משואה זו לכבודם של אהוביי אילן ואסף, שמהווים נר ומגדלור להגשמת חזוני, לכבודם של טייסי חיל האוויר לדורותיהם המגנים עלינו ממעל, לכבודם של אנשי החלל הפורצים גבולות למען האנושות, לכבוד ילדיי וכל הצעירים שגדלים מתוך אמונה באדם, אהבת המדינה ותקווה לשלום ולכבוד המשפחות השכולות, לכבוד העושים למרות הכאב ויוצרים מתוך החושך".

ביולי חנכה רמון את טרמינל הנוסעים בנמל התעופה החדש על שם בעלה ובנה בערבה. בטקס אמרה: "כשאילן הביט מהחלל על ישראל הוא אמר שהיא קטנה ויפהפייה, ולכן עלינו לשמור עליה כבבת עיננו. אסף היה אומר 'למה אני פה? למה ישראל? זה ברור לי מאחר שהיא חלק ממני ואני מאוהב בה – בתרבות, בחברה, במוזיקה ובים. פשוט אין על המקום הזה".

לפני כשנה, התארחה רונה בחוג התנך של מיזם 929 בבית הנשיא ריבלין ודיברה על "איוב המודרני" בטקסט קורע לב. לאחר אובדנו של אסף, הבנתי שיד הגורל, האלוהות או הטבע, מכה בכולנו כבני אנוש. הדבר היחיד שנותר לנו הוא ברירה: כיצד אנחנו בוחרים לקום ואיזה צלילים אנחנו בוחרים להשמיע? אז כן, עם אובדנו של אסף בני היקר, הגעתי לתהומות של כאב שלא תיארתי, ובו זמנית נולד בי משהו חדש".

״משפט אחד של אסף הוציא אותי לפעילות והחזיר אותי לחיים", אמרה רונה. "לאחר שאיבדתי את אסף יצאתי לדרכי הציבורית מתוך בחירה ומתוך רצון להשפיע, משום שכשמצאתי את המילים הכל כך מרגשות שלו הן הרטיטו את מיתרי ליבי והפכו לצוואה לחיים. אסף כתב שהוא ואחיו חונכו ובורכו "לשאוף להגשמת חלומותינו על בסיס האמונה שכל אחד צריך למצוא את ייעודו בעצמו". האימהות, אותה משמעות חיים צרה, התרחבה דווקא בזמן שמשפחתנו הצטמצמה. אני אגיד כאן מילה קשה, אבל בזכות אובדנו של אסף אני מגיעה לאלפים של ילדים ומשפחותיהם. דרך פעילות ההנצחה אני זוכה לראות אלפי ילדים ונוער גדלים ומתחנכים בדמותם של אילן ואסף. איוב בורך בארבעה דורות, אני מבורכת במעגלים רבים של בני נוער ואזרחים שנהנים מאותה פעילות.

״לסיום, איוב ואני. הוא זה הוא, עם הסיפור שלו, ואני עם הסיפור שלי. הרי כל כך הרבה איובים יש לנו בחברה הישראלית. אינני רואה את עצמי כאיוב, ואפילו שמי, רונה, מצביע אחרת. אילן התאהב בי בזכות שמחת החיים שפעמה בי, והיום אני שמחה וגאה גם להודות שאני מגשימה חלומות רבים, ודרך העשייה החברתית אנחנו גורמים לרבים לחייך ולחיות את החיים בשמחה. התהליך של איוב לצמיחה הוא תהליך מרתק של אדם צדיק וירא אלוהים, כפי שתואר בשלוש המילים הראשונות. אני מאמינה בכל ליבי שחכם השביל מההולך עליו. אנחנו מתעסקים בסוגיה קטנה והתמונה הגדולה היא רחבה עוד יותר".

המשך לקרוא

latest

נשיא על הכוונת

Published

on

למה הישראלים אוהבים ומעריצים את טראמפ, ואילו יהודים אמריקאים שונאים אותו ובזים לו?

מאת: גל שור

כותרת העצרת הכללית של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה קבעה בהתנשאות, "ישראל והתפוצות: אנחנו צריכים לדבר". זאת ועוד, בשנה שבה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ העביר את השגרירות לירושלים, בחרו בחודש שעבר ראשי הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה לקיים את העצרת השנתית האחרונה שלהן דווקא בתל אביב.

אתר האינטרנט של הפדרציות מציג תוצאות סקרים שאמורים להבליט את הקיטוב הערכי ההולך וגדל בין ישראל ליהודי אמריקה. הם מציינים כי בעוד 8% מהיהודים בישראל מזדהים כשמאלנים, מחצית מהיהודים האמריקאים מזדהים כליברלים, וכשרק 43% מהיהודים בישראל סבורים כי מדינה פלסטינית יכולה להתנהל בדו־קיום עם ישראל, 61% מהיהודים האמריקאים מאמינים בכך. 49% מיהודי ישראל לעומת 80% מיהודי ארה"ב טוענים שיש לאפשר לרבנים קונסרבטיבים ורפורמים לערוך חתונות יהודיות בישראל.

אומנם מדובר בפערים משמעותיים, אולם אין סיבה שהם ישמשו בסיס למשבר ביחסים. הרי בניגוד לרצונם של רוב היהודים בישראל, יצרה הממשלה את אזור התפילה הלא אורתודוקסי בכותל. בטקסי הנישואין אין בעיה אמיתית, שכן יהודים אמריקאים לא אורתודוקסים לא דוהרים ממש להתחתן בישראל ומספר היהודים הקונסרבטיבים והרפורמים בארץ זניח.

אשר לפלסטינים, ישראלים אינם מתחשבים בעמדותיהם של מי שאינם חיים בישראל בנושאי חוץ וביטחון, ובצדק. אין זה מוגזם לצפות מיהודי ארה"ב שאינם חיים בצל הטרור לא להתערב במדיניות ישראל בנושא, בדיוק כפי שאין זה מוגזם לצפות מהם לא להתערב בהיערכות ישראל נגד חיזבאללה ואיראן.

הפער האידיאולוגי בטווח הדעות ימין־שמאל וליברל־שמרן (מושגים שאינם חופפים בעליל) קיים כבר שנים רבות, אולם בעבר לא הוביל הפער למשבר או לקיטוב, גם המחלוקות בין הקהילות אינן חדשות ואינן הרות גורל. אם כך, מה השתנה ומדוע אירגנו הפדרציות היהודיות עצרת לעומתית ומתנשאת כל כך על ישראל ועל אזרחיה? שואלת קרולין גליק ב"מעריב". לטענתה ההבלטה הזאת, מטרתה להסתיר את הסיבה האמיתית לזעמה של ההנהגה היהודית אמריקאית כלפי ישראל ולהסוות את הקיטוב בין יהודים אמריקאים לישראלים, קיטוב המסתכם בשם: דונלד טראמפ.

הישראלים אוהבים ומעריצים את טראמפ, ואילו יהודים אמריקאים שונאים אותו ובזים לו. יתר על כן מסקר שהתפרסם לא מזמן מסתבר כי ישראלים אוהבים את טראמפ ואת ארה"ב יותר מכל עם אחר. שיעור האהדה לאמריקה, שהיה חריג גם בעבר, רק עלה בשנה האחרונה. על פי הסקר 94% מהיהודים בישראל אוהדים את ארה"ב. ישראל היא המדינה היחידה שבה הרוב, 52%, סבור שתחת ממשל טראמפ ארה"ב עושה יותר כדי לפתור את בעיות העולם משעשתה בתקופת ברק אובמה. ישראלים מאמינים כמעט פה אחד שהממשל מתחשב באינטרסים שלהם כשהוא קובע את מדיניות החוץ שלו, ו־79% סבורים כי יחסי ישראל וארה"ב השתפרו מאז נכנס טראמפ לתפקיד.

המצב מן העבר השני של המתרס כמעט הפוך. על פי סקר שערך השנה הוועד היהודי האמריקאי, רק 26% מיהודי ארה"ב תומכים בטראמפ. הרוב מתנגד גם לדרך שבה טראמפ מנווט את יחסי שתי המדינות.

כשמביטים בתמונה המשתקפת משני עברי האוקיינוס, אפשר להסיק כי כאשר יהודי אמריקה מחליטים להדגיש את המחלוקות ולנצל אותן כדי לנגח את החברה הישראלית, הם לא פועלים כיהודים אלא כדמוקרטים. כפי שהדמוקרטים כיום משתמשים בכל אמצעי לנגח את טראמפ ואת אוהדיו כדי לצורך דמוניזציה, כך היהודים האמריקאים תוקפים את הישראלים, המעזים לאהוב את הנשיא הפרו־ישראלי ביותר שהיה אי־פעם.

האמת נתנת להיאמר כי שנאת טראמפ אינה משרתת את השמאל האמריקאי. השנאה היוקדת שהדמוקרטים מפגינים כלפי הנשיא ותומכיו איננה אלא אמצעי ליצור דמוניזציה לערכי הממשל ולמדיניות הפנים והחוץ שלו שבהם תומכים הגורמים השמרניים והמפלגה הרפובליקנית.

החלחול של השנאה לכל מי שתומך בטראמפ ובדרכו, באה לידי ביטוי בעמדות המפתיעות שיהודי ארה"ב נקטו כלפי העברת השגרירות האמריקאית לירושלים. 85% מיהודי ישראל תמכו בהעברת השגרירות ורק 7% התנגדו לה, לעומת 46% תמיכה בקרב יהודי ארה"ב ו־47% התנגדות. הנתונים האלה מנוגדים לתמיכה המסורתית של יהודי ארה"ב בהעברת השגרירות ומראים עד כמה השנאה לטראמפ משפיעה על הקהילה. תמיכתו של טראמפ, והכרת הטובה שיהודי ישראל רוחשים לנשיא, מביאים את יהודי ארה"ב לסגת מתמיכתם בישראל.

מכיוון שמדובר בתופעה עמוקה יותר משנאת טראמפ, אין סיבה לחשוב שהפניית הגב של הקהילה כלפי ישראל תתפוגג כשיעזוב את הבית הלבן. ככל שהדמוקרטים יאמצו עמדות רדיקליות יותר ויתקרבו לעמדות של הלייבור הבריטי ושל ג'רמי קורבין, וככל שיהודי ארה"ב ימשיכו להזדהות יותר כדמוקרטים מאשר כיהודים, ההתרסה והעוינות רק ילכו ויתגברו.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות