Connect with us

כלכלה ועסקים

"תהיה מצליח אבל תדאג גם לקטנים ממך״

Published

on

זבולון זלקובסקי, בעלי AAW DOORS ו-Urban Doors, מחברות הדלתות הגדולות בארה"ב, מאמין שהמצב ישתפר תוך חודשיים-שלושה ו"השנה הבאה תביא שגשוג כלכלי כמו שלא היה פה הרבה שנים״

המוח הישראלי פורץ הגבולות מודע היטב לתקרת הזכוכית הקיימת בארץ הקודש.

כבר בסוף שנות ה-70, הרבה לפני תור הזהב של ההיי טק הישראלי שסימן לעצמו מטרה לעשות אקזיט בחו״ל, הגיעו ישראלים רבים, מלח הארץ, לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות כדי לעשות ביזנס, והרבה.  נפגשתי עם זבולון זלקובסקי; ישראלי-אמריקאי שמתגורר בארה"ב כבר למעלה מ-45 שנים. הוא נולד ברמת גן, גדל בקיבוץ גשר הזיו בגליל המערבי וכיום חי באחד הבתים היפים של פנינת החוף היוקרתית מרינה דל ריי.

באמצע שנות העשרים לחייו החליט לעבור לקליפורניה כאן הקים מספר חברות מצליחות. מה שהחל בחנות רהיטים קטנה בווניס בולווארד הפך לחברת דלתות מהגדולות בארה"ב. המשרדים והמחסנים של החברות שלו – AAW DOORS ו-Urban Doors בגרדינה מתפרשים על כחצי מליון סקוור פוט ומשרתים סניפים רבים ברחבי ארצות הברית.  

את יכולותיו העיסקיות המפותחות של זבולון מלווה גם חוש אמנותי מרשים. בחייו הצעירים היה צלם מקצועי ואספן אומנות, עבודה שלקחה אותו מסביב לעולם והכשירה את הקרקע וטביעת העין שלו לעולם עיצוב והדלתות. זבולון: ״תמיד אהבתי עתיקות. יש לי בבית יצירות מכל העולם, אבל את רוב הדברים היקרים והמיוחדים אני שומר במחסנים. כשעברתי ללוס אנג׳לס לפני יותר מ-40 שנה הבאתי עתיקות מאירופה, דרום אמריקה ומכל רחבי העולם. מכאן פיתחתי את העסק לחברת דלתות גדולה".

את ההון שלו עשה זבולון דווקא מנדל״ן. בבעלותו בניינים ומבנים רבים ברחבי לוס אנג׳לס, ואת חברת הדלתות הוא שומר בעיקר בשביל הנשמה: ״לא אסגור את חברת הדלתות, יש לי המון עובדים שמלווים אותי כבר 30 שנה ולא אזרוק אותם לרחוב, הם כמו משפחה בשבילי. אני מאמין ב'סושייל קפיטליזים'  שאומר – תהיה מצליח אבל תדאג גם לקטנים ממך״.  

למרות ההצלחה המרשימה של זבולון, יש לו בטן מלאה על התנהלות המדינה  בתחומים שונים. שוחחנו על חוסר צדק בעולם המשפט האמריקאי ותביעות חסרות שחר ומצפון שהפכו מזמן לספורט לאומי. כמו גם על כישלון הביטוח הרפואי, שירות שתושבי המדינה זקוקים לו היום יותר מתמיד. איך יכול להיות שמעצמת על כמו ארצות הברית נכשלת שנה אחר שנה בלהעניק לאזרחיה ביטוח רפואי שיטיב עימם?  זבולון: ״חדר ללילה במלון טוב בניו יורק יעלה לי 300- 400 דולר ועוד יוסיפו לי מסאג׳ כלול וארוחת בוקר. אז למה מיטת אישפוז ללילה בבית חולים צריכה לעלות 3000 דולר? ושלא יגידו לי בגלל המיכשור הרפואי –  הם רוכשים אותו פעם אחת ומשתמשים בו שנים. אין למחירים הללו שום הצדקה".

זבולון גם מתרעם על חוסר הצדק המתרחש בתעשית התרופות: ״כמו חצי מהמדינה, כאן אני נזקק לתרופה להורדת כורסטרול שנקראת ליפיטור. במשך שנים שילמתי עבורה מחיר של 160 דולר ל-30 כדורים שמספיקים לחודש אבל הסתדרתי עם זה. לפני 15 שנה ליפיטור איבדו את הפטנט שלהם מה שפתח את השוק למתחרים נוספים. ציפיתי שהמחיר ירד בהתאם אך במקום זאת הם העלו אותו ל-220 דולר! 

״אם תרצו להשתמש בביטוח כדי לקנות את הכדורים לא תוכלו. בתי המרקחת והרופאים יתנו לכם את התרופה הגנרית ולא את המקורית והמחיר בסביבות 30 דולר מפני שמדובר בחיקוי. אם תקנו ליפיטור היום בלי הביטוח זה יעלה לכם 400 דולר! ״  האבסורד, מספר זבולון, שאת כדורי הליפיטור המקורים תוכלו למצוא ממש בזול מחוץ לארה"ב: ״הליפיטור נמכר בישראל במחיר של 34 שקלים לחפיסה  שהם קצת פחות מעשרה דולרים. איך זה יכול להיות שכל העולם נהנה ממוצר אמריקאי בזול ורק רק אצלנו באמריקה הוא נמכר במחיר מופקע?״ 

החברה האמריקאית לדעתו, השתנתה לבלי הכר. זו כבר איננה החברה הערכית שהייתה פעם חוד החנית של המעצמה הגדולה בעולם. זבולון: ״הפכנו להיות חברה מתנצלת, בכל מקום אתה שומע: 'איי'ם סורי' ו'אקסיוז מי'. אנחנו גם חברת הפוליטקלי קורקט – אני לא יכול להגיד לאנשים שיש לי עובדים מקסיקנים מפני שאז יאמרו שאני גזען, ומדוע אני קורא להם מקסיקנים זה לא מקובל. למה לא? הם ממקסיקו אז הם מקסיקנים כמו שאני מישראל אז אני ישראלי. ואותה חברה שמדברת איתי על כבוד וערכים דמוקרטים מתנהגת בעצמה בחוסר כבוד מזעזע, בעיקר הצעירים. ראיתי שוטרים שנכנסים לסטארבקס ועומדים בתור לקנות קפה כשבחור צעיר מבקש מהם להתרחק ממנו כי הוא רוצה חופש ב׳מרחב הציבורי ׳שלו. מה זה הטמטום הזה? ככה לא מתייחסים לשוטרים!" 

זבולון גם זועם על חלוקת נטל המיסים במדינה.בקמפיין הבחירות של דונלד טראמפ הבטיח שיטפל בבועת המיסים של עובדי וול סטריט המשלמים כידוע רק 20 אחוז פחות מס בזמן שהם מגלגלים סכומי כסף דמיוניים. זבולון: ״טראמפ הבטיח, ולמה אתה חושב שלא שינה את זה? כי אם הוא היה נוגע בוול סטרייט היו מעיפים אותו באותו השבוע מהבית הלבן. ידוע שוושינגטון די.סי הוא מקום שאפשר לעשות בו כסף בקלות. קונגרסמן מהמדינות השונות ביבשת מקבלים הלוואות מהבנקים ללא ריבית כמעט, אולי של חצי אחוז במקרה הטוב. בשלב הראשון הם משקיעים במדינה שלהם; זה הכי נוח כי הם קובעים את החוקים של המדינה. ואז הם מרימים טלפון למנהלי השקעות בדי.סי שמטפלים בכסף שלהם מול וול סטרייט. הם עושים רווח של עשרה אחוזים ומעלה על ההשקעות. החבר׳ה האלה בניו יורק עושים אותם מיליונרים. האנשים בוול סטריט אומרים לאנשים בוושינגטון אתם תדאגו שאנחנו לא נשלם  יותר מ-20 אחוז מיסים ואנחנו נדאג שאתם תרוויחו היטב מההשקעות שלכם. זו הסיבה שאני משלם מעל 60 אחוז מסים שונים והאנשים בוול סטריט רק 20 אחוזים".

ובכל זאת, בימים לא פשוטים אלה, לזבולון יש בשורות מעודדות. מיתון המשק הנוכחי עקב וירוס הקורנה אינו מדאיג אותו והוא צופה עתיד ורוד לכלכלת ארה"ב: ״תוך שלושה-ארבע חודשים הכל יסתיים. אנחנו נשתלט על הווירוס ובהמשך יגיע גם חיסון. הריבית על הנדל״ן היא כרגע מאוד נמוכה וזה יעודד צמיחה בהמשך. כבר לקראת אוקטובר נראה איך הכל חוזר למצב הרגיל, ואז אני צופה שתהיה פריחה מחדש. אנשים שלא עבדו חודשים רבים יחזרו לעבודה בשיא הכוח, יהיה ביקוש גדול לתעסוקה והשנה הבאה תביא שגשוג כלכלי כמו שלא היה פה הרבה שנים״. 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כלכלה ועסקים

"יש לי תחושה שאלוהים עושה לנו שיעור קטן"

Published

on

מאיר אדוני: "הקורונה הורידה את השלטר על כל המסעדות שלי. שמה ברקס על התחום" * כמי שכבר שנים לא יודע מה זה חופש ולא מצליח להיות בכל יום בבית עם האישה והילדים, אני מרגיש שקיבלתי פתאום חופש גדול"

"הסתובבתי עד היום עם ביטחון מזה שאני סוף־סוף שף גלובלי. אם חס וחלילה יש החמרה בביטחון בישראל, עדיין יש לי מסעדות בניו יורק, בברלין, בברצלונה, ובקרוב גם בקייב, ויהיה לי מאיפה להביא הכנסה. בחלום הכי גרוע שלי לא דמיינתי שיום אחד יגיע משהו שבבת אחת יוריד את השלטר על כל המסעדות שלי.״

מסעדת "נור" בניו יורק עובדת כרגע על טייק־אווי, שזה ממש לא מה שהיא עושה בשגרה. אנחנו בונים על זה שאולי אנשים בבית ירצו אוכל מזרח־תיכוני מהמסעדה השכונתית שלהם. אבל מסובך לשנות פתאום את כל הקונספט של העסק, אני לא ערוך לזה ולא יכול להתחרות במי שעובדים על משלוחים ביומיום.

המסעדה בברלין עדיין עבדה עד השבוע שעבר. היו  שם 80-70 איש ביום, שזה מפתיע, ושאלתי את עצמי מי האנשים שעדיין מגיעים. את המסעדה בברצלונה סגרתי, כי היא ריקה לחלוטין. בקייב הייתי בשלב של סיום השיפוצים בהשקעה מטורפת, אחרי שעבדנו על המסעדה שנתיים וחצי. מובן שהכל הוקפא.

כל העסקים שלי נעצרו. המסעדות בארץ, "לומינה" ו"בלו סקיי" וגם "ים" בירושלים, שרק נפתחה. גם פרויקטים קולינריים אחרים שאני עושה קיבלו הדממה. מדובר במעגל ענק של נפגעים, ובברקס מוחלט על תקציבים ומשכורות. הרבה מאוד עסקים בתחום המסעדנות לא יקומו מהמשבר הזה. השבתה כזאת היא מכת מוות עבורם. הכי מלחיץ זה שאף אחד לא יודע מתי זה ייגמר.

ברמה האישית התקשרתי מייד למנהלת החשבונות ולרואה החשבון שלי, כדי שיעצרו את כל התשלומים שאפשר לדחות. לצמצם נזקים, עד יעבור זעם. אבל יש דברים שבין שתרצה ובין שלאו, יורדים לך מחשבון הבנק. אני משלם מזונות על ארבעה ילדים, ואת זה אני לא יכול להפסיק לשלם. כבר נכנסתי לדיאלוג עם האקסית, כדי לראות איך לצמצם ולפצות בעתיד.

אבל אני מעדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה. בתור אחד שכבר שנים לא יודע מה זה חופש, ולא מצליח להיות בכל יום בבית עם האישה והילדים, אני מרגיש שקיבלתי פתאום חופש גדול. פתאום לזוגתי יש בעל במשרה מלאה בבית כמה שהיא רוצה. יש לנו שני תינוקות וילד מנישואים קודמים שלה.

יש לי עוד ארבעה ילדים מנישואיי הראשונים. נסעתי אליהם השבוע. עברתי אצל הקצב, הבאתי בשרים וגריל, ויצאנו יחד לטבע, כי זה המקום היחיד שבטוח להיות בו. כל הסבים והסבתות כבר יצאו מהתמונה, ולא נותנים לאף נכד להתקרב אליהם. רק עושים שיחות וידאו וסקייפ.

יש לי תחושה שאלוהים עושה לנו שיעור קטן, כדי שהעולם יבין מה באמת חשוב בחיים. אולי ככה נבין שכולנו שווים. לקורונה אין גבולות: היא לא מבדילה בין ימין לשמאל, בין מוסלמים, נוצרים ויהודים. העולם כולו חווה תרחיש שאנחנו מכירים רק מסרטים בדיוניים. כולנו יחד באותה סירה, ויש המון לקחים טובים שאפשר ללמוד מהסיטואציה.

במקום להתקשקש כל היום בשטויות מי הורג את מי ולחיות על השנאה הזאת, צריך להבין שהמגיפה הזאת מחדדת עד כמה אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו ביומיום. לכן אני מאמין שהמשבר הגלובלי הזה ייצור סולידריות עולמית בונה. אולי אני תמים, אבל אני מקווה שמהרע ייצא טוב".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות