Connect with us

גוף ונפש

תדע כל אמא וסבתא: זה יכול לקרות לכל אחת…

Published

on

בעקבות מקרי הרצח המזעזעים של מאיה וישניאק ומיכל סלה ע"י בני זוגן, ד"ר ג'ודי כצמן מציעה לכולנו לפתוח טוב טוב את העיניים

לבתך, אימך, סבתך, נכדתך, אחותך, גיסתך, חברתך ושכנתך. אחת עשרה נשים נרצחו בישראל מתחילת השנה. שש נשים נרצחו מאז תחילת הקורונה. גם זו מגיפה. וחיסון יש לה. החיסון הוא טיפול!
אמא של מאיה וישניאק ז״ל, הבחורה שנחנקה על ידי בן זוגה, אמרה השבוע: ״אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות לכל אחד״. אחות של מיכל סלה ז״ל, שנרצחה על ידי בעלה , אב בתה, שהיה מטפל בנוער , אמרה בהלוויה: ״אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות בכל משפחה״. כי לאלימות נגד נשים ובמשפחה, מחוברת סטיגמה. זה קורה רק ״להם״ שם, בעלי רקע סוציואקונומי נמוך, ההם שגרים בשכונה שם מהעדה ההיא.
אז זהו שלא! כמו הקורונה, זה נוגע בכולם, ללא הבדל דת,צבע, מין, השכלה, קריירה ומקצוע, מקום מגורים.
והגברים? הם ניראים כמו השכן שלך. הם עובדים, לומדים, מגדלים משפחה, ומתרגשים בברית של בניהם ההבדל? הם נ ש א י ם של וירוס האלימות! כשהמערכת החיסונית הרגשית שלהם חזקה, הם שולטים בעצמם, ויודעים לעצור לפני ההתפרצות. כשהמערכת הרגשית שלהם מחוררת, הם מאבדים את זה: הפנים משתנות, הופכות ללא מוכרות, העיניים משתנות, מבט של טירוף, הפנים אדומות, מזיעות, והאדם הופך לחיה רעה.
הנשאים לעולם ישאו איתם את הוירוס. בתקופות משבר, כשהקנאה, הפחד, הכעס, חוסר האונים, התסכול והכאב ישתלטו עליהם, הוירוס יכניע את בעליו, עד איבוד שפיות רגעית. כמו שאני שומעת המון מגברים אלימים, בהם אני מטפלת באופן פרטני וקבוצתי, ״לא ראיתי כלום, היה לי שחור בעיניים, כשהן נפתחו הכל היה שבור סביבי, לא זוכר מה עשיתי, כאילו זה לא אני״.

מאיה וישניאק ז"ל. יכול לקרות לכל אחד

בפגישתנו השבועית שאלה אותי אמא מודאגת: איך אני אמורה לגדל את בנותי בעולם שכזה, בו נשים נרצחות כל יום? ואני אומרת ״ונתנו בהם סימנים״. תמיד יש סימנים. זו שפה וצריך לדעת לקרוא אותה, באולפן החיים. ישנן נורות אדומות, שהן נורות אזהרה מיד בהתחלה, כן מיד בהתחלה, בזוגיות בתקופת הנעורים ובבגרות.
אז מה נאמר לבנות שלנו שנכנסות לעולם הדייטים , ולנכדות הקטנות שלנו, שעדיין עם קוקיות שמחות וסומכות. איך נלמד אותן לראות, להבין, להגיב, וביחד עם זה לא לחיות בפחד גדול, ולאבד פרופורציות . נספר להן על הנורות האדומות. אותם רמזים שמעידים שיש כאן משהו אחר עד מסוכן. כי זה מסוכן כשהוא:
– מרחיק אותך מחברותיך,
– מרחיק אותך מבני משפחתך, כי הם חומת ההגנה שלך , הוא צריך אותך חשופה ותלויה בו, ללא קבוצת תמיכה.
– כשהוא מקסים אל אחרים ומגעיל כלפייך.
– כשהוא משפיל, מעליב, מנמיך, מבטל, מלגלג, ואת לאט לאט מאמינה לו,שאת שמנה, מכוערת, סתומה, ובכלל,״מי יקח אותך חוץ מאדיוט כמוני?״
– כשאת מצדיקה את התנהגותו האלימה, בטענה שאת צריכה לדעת מה מפריע לו, ולוותר על חברות ומשפחה , ומוסיפה ״ככה זה בזוגיות לא?״
– כשהוא מתנדב לקחת אותך לכל מקום, כדי לפנק אותך, אבל באמת כדי לראות עם מי את נפגשת.
– כשהוא עוקב אחרייך , ופתאום משום מקום מופיע כשאת עם חברים.
– כשהוא מופיע במקום עבודתך לראות ״מי הבוס הזה שלך?״
– כשמבקש ממך לא לעבוד, למרות רצונך בקריירה, כי הוא מפרנס בגדול ״ואת תהיי מלכה, גדלי ילדים״
– כשהוא בוחר לך את מקום העבודה שלך.
– כשהוא מרים את הקול ואת מתכווצת רק רוצה להעלם.
– כשהוא בוחר את בגדייך, ואוסר עלייך ללבוש פרטי לבוש שאינם לרוחו.
– כאשר לבריכה או לים את הולכת רק איתו, כי הוא צריך לשמור עלייך בעולם של זאבים.
– כשהוא אובססיבי כלפייך, מתקשר שלושים פעם ביום, רוצה לדעת היכן ועם מי את, ובעיקר מתי כבר יהיה לך זמן עבורו .
– כשהוא מקנא ומתפרץ באופן קיצוני, שובר דברים ומרים יד עלייך.
– כשהוא דורש בכח יותר ממה שאת מוכנה .
– כשכל הדרכים חסומות בפנייך למקורות הכסף שלכם, ואת מבקשת רשות להוצאת כספים ונתונה לחסדיו.
– כשאת מוענשת בכל מיני אופנים, כשאת מעצבנת״ ולא צייתנית.
– כשאת מגלה שאת פוחדת מתגובותיו, והולכת על קצות האצבעות בחייך.
– כשאת מדברת עם אחרים, צוחקת עם אחרים …והוא מתפרץ כי את … לא מכבדת אותו.
– כשהוא מפחד שתעזבי אותו , ואומר את זה בכל הזדמנות.
– כשהוא מתקדם מהר מדי ולא באופן סביר במערכת היחסים. דוגמה? מציע מגורים משותפים בשבוע הראשון.
– כאשר אחרי כל התפרצות , מתנצל, בוכה ומבטיח שהדבר לא יקרה שנית, קונה מתנות, מחזר מתחנף מפצה …. עד הפעם הבאה.
קוראים לזה מעגל האלימות . כאשר טריגר מעלה את מפלס הלחץ, גורם להתפרצות, בעקבותיה יש רגיעה, חרטה על שקרה, וקיום טקס ״ירח הדבש המדומה״, בו שניים מתפייסים מתוך הבהלה של מה שהתרחש, וחוסר יכולת לפרוץ את המעגל .
– כשאת מתגעגעת למי שהיית לפני שפגשת אותו.
– כשאת רוצה לעזוב והוא מאיים: ״מכאן את יוצאת רק בארון״.
– כשאת רוצה לעזוב ולהיפרד בטוב , כמו עוד רבים אחרים  והוא אומר כי בלעדייך חייו אינם חיים, ומאיים להתאבד. ואת מפחדת לעזוב ולהיות אחראית למעשיו שלו.

מיכל סלה ז"ל. יכול לקרות בכל משפחה

תדע כל אמא, תדע כל סבתא אף אחד לא יעשה את זה במקומך, כמו שרק את יודעת.
והמצווה היא, והגדת לבתך! והגדת לנכדתך! זו תורה שבעל פה שצריכה לעבור במעגלי הנשים. והכי הכי חשוב לייצר במערכת היחסים בבית, במשפחה, בבית הספר, מרחב המאפשר לבקש עזרה בשעות שנראה כי זה סוף העולם.
כי בשם ובחסות הבושה נשים לא מבקשות עזרה, מתביישות. נרצחות.
ואם בתך או נכדתך מתרחקת , ומשתנה מול עינייך, נמנעת מלבוא, לדבר, לשתף, אינה כתמול שלשום, נמנעת מקשר עין, מתרצת, ואת לא ישנה בלילה… גם זה סימן. כי הלב יודע לפני שהראש מבין. ️

==

ד"ר ג'ודי כצמן היא מומחית לנושא אלימות במשפחה. www.judykatzman.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

טעיתי. טעות. טועים

Published

on

במקום להסתובב בעולם בתחושה שיש לנו את התשובות, כדאי לנו להתפקס על איך אנחנו יכולים לטעות קצת פחות היום ועוד קצת פחות מחר

טעיתם  טעות גדולה. וגם אני. קל להגיד איך פעם לא ידענו, לא הבנו ולא קלטנו את מה שהיה מתחת לאף שלנו כל הזמן. מצחיק לחשוב שפעם מדענים האמינו שכדור הארץ הוא שטוח. קולומבוס הפליג לארה״ב וחשב שיגיע להודו. חוקרי המוח של פעם האמינו שגודל וצורת הגולגולת שלכם משקפת את האישיות שלכם. ועד ממש לא מזמן (שנות ה-80 הקשות), האמינו שהומוסקסואליות היא מחלת נפש. 

אנחנו קוראים את זה ומרגישים כמה חכמים ונאורים אנחנו היום, אבל המצב שלנו כנראה לא שונה בהרבה.

אצלי עד גיל 7, שוקולד וסוכריות היו ״מונתקים״ ולא ״ממתקים״. לספונג׳ה היה צריך ״גלי״ ולא ״דלי״. עד גיל 15 האמנתי שהמגניבות עצמה היא ה-״כמו כולם״ ולא הייחודיות והמקוריות שאני יכולה לבטא. הצלחה מבחינתי הייתה דבר די אקראי, אולי רק בגיל 20 הבנתי שזו פשוט עבודה קשה מאוד. האמנתי שלטעות זה מביך, ושעדיף לא לומר כלום מאשר להסתכן במבוכה. חשבתי שהתפתחות אישית זה רק לאנשים ״רוחניים כאלה״. בהמשך האמנתי שכדי להצליח צריך לעשות הכל מהכל, ורק לאחרונה אני מבינה כמה אני צריכה לבחור את המהלכים שנראים לי חכמים. חשבתי שלהקריב מהאושר שלי זה ראוי למען אחרים, אבל טעיתי גם בקשר לזה.

טעיתי בכל נקודה אפשרית בדרך. וגם אתם במהלך חייכם, טועים לגבי כל דבר שאפשר לטעות לגביו – עצמנו אחרים, העולם, הכל. כנראה שנמשיך לטעות. אנחנו מסתכלים על הדורות הקודמים בחצי לגלוג, ואומרים ״אתם קולטים שפעם האמינו ש…״, אבל עוד כמה שנים – אנחנו הבאים בתור. אנחנו נהיה אלו שלא ידענו, לא הבנו, ולמה לא אמרו לנו את זה קודם?

״בחיים, אין דבר קבוע מלבד השינוי״

אולי זה נשמע קודר, אבל זה טוב מאוד. זה אומר שאנחנו מתפתחים, משתנים ומשתפרים כל הזמן. אחד הציטוטים שאני אוהבת הוא ״בחיים, אין דבר קבוע מלבד השינוי״. רק כשאנחנו מוכנים להודות שאנחנו טועים, אנחנו פותחים לגדילה שלנו את הדלת. זה לא תמיד כיף לשמוע שאנחנו טועים, אבל לחפש את הטעויות שלנו במקום להימנע מהם, יכול להקפיץ לנו את החוויה הפסיכולוגית באופן משמעותי.

אחת החוויות החזקות שיש לי היא שכמה שאני לומדת יותר, אני מרגישה שאני לא יודעת שום דבר. התמונה שיש לנו לגבי העולם כל הזמן מתעדכנת. אבל רק כשאנחנו מגלים את ה״חדש״, האמונות הישנות שלנו הופכות להיות ״טעויות״ ואנחנו מתקרבים מעט יותר ״לאמת״. במהלך חיינו אנחנו כנראה עוברים שלבים שמתחילים בטעות מוחלטת, אל עבר ״פחות טעות״. אנחנו כנראה אך פעם לא מגיעים לאמת לאמיתה, אבל להיות בדרך לשם, זה מה שחשוב.

קחו לדוגמא את המחשבות על האושר שלנו. אנחנו מתחילים מלהאמין שיש לנו את כל התשובות. כמה שאנחנו חוקרים יותר, עולים יותר סימני שאלה ורעיונות חדשים. אנחנו מבינים שטעינו. המכונית החדשה לא באמת תגרום לנו להיות מאושרים יותר. רב התפיסות שלנו לא היו נכונות. בן זוג שרירי יותר לא יעלה לנו את הביטחון העצמי ומשכורת גבוהה יותר לא תגרום לנו להפסיק להשוות את עצמינו לאחרים. במקום להסתובב בעולם בתחושה שיש לנו את התשובות, כדאי לנו להתפקס על איך אנחנו יכולים לטעות קצת פחות היום ועוד קצת פחות מחר.

להתקרב עוד קצת אל האמת

אחת ההתנגדויות הנפוצות (שמגיעות בעיקר מתחום הניו אייג׳) על התחום שלי ושל הפסיכולוגיה המבוססת מחקר, היא שגם ככה יש הרבה דברים שאי אפשר עדיין לדעת. גם במחקרים מגלים טעויות, אז למה שנסמוך על המחקרים אם הם גם יהיו טעות? ״ההתפתחות האישיות לא צריכה מחקר אם אי אפשר לסמוך עליו״. וזה נכון. גם המחקר עושה טעויות. ואני בטוחה במאה אחוז שבעתיד גם יתגלו טעויות בכלים שאני מנגישה. אבל זו בכל זאת השיטה הכי טובה שיש לנו: להתקרב בכל פעם עוד קצת אל האמת.

בדיוק כמו שבתהליך המדעי, אנחנו מפריכים ומאוששים השערות, ככה כדאי לנו גם לגשת אל ההתפתחות האישיות שלנו. נסו לראות את זה כך – אתם יכולים לעשות ניסויים על עצמכם ועל מערכת האמונות שלכם וכך תמיד להיות בדרך לאמת שלכם. ההשערות במקרה זה, הן האמונות שלנו. הפעולות וההתנהגויות שלנו הם הניסויים שדרכם אנחנו בודקים את האמונות שלנו. המחשבות והרגשות שקיימים אצלנו כתוצאה ממה שבחרנו לעשות הם המידע שאנחנו צוברים ומנתחים. אנחנו יכולים (וכדאי לנו) להשוות את המחשבות החדשות שלנו לישנות, ולשלב אותן בהבנה שלנו את עצמנו ואת הצרכים שלנו לעתיד, וכמובן – לעדכן ולהתקרב לאמת שלנו. אני מתבוננת במעשים ובמחשבות שלי כל הזמן. האם הן משרתות אותי ומקדמות אותי? מה עוד לא ניסיתי?

נאמר ואתם חולמים להיות שף במסעדת יוקרה. יש לכם סט הנחות לגבי עצמכם – אתם יצירתיים, אוהבים לעבוד עם הידיים, אנשים נהנים ממה שאתם מבשלים. אתם חושבים שתהיו שמחים לבשל אוכל גורמה כל יום. עכשיו אתם רוצים לממש את עצמכם ולהפוך את זה למקצוע. הרבה פעמים אנשים שואלים אותי, איך מגיעים לעסוק במה שאוהבים? פשוט עושים את זה. והרבה.

רוצים את התשובות הנכונות כל הזמן

כדאי ללכת ולבדוק את האמונות שלכם בשטח. מהן התגובות האמיתיות שהן מקבלות מהעולם? איך אתם מגיבים לעשייה באופן רגשי? יכול לקרות, שבפועל לא תאהבו את זה כמו שחשבתם שתאהבו. אולי תרגישו שלבשל בכמויות מוזיל את הייחודיות של האומנות שלכם. אולי עבודה תחת לחץ במסעדה בכלל לא מתאימה לכם והמוזה נוחתת עליכם דווקא ברוגע. אולי תגלו שאתם מבלים יותר זמן בלהסביר לאנשים אחרים איך מבשלים, ושזה בעצם מה שאתם נהנים ממנו באמת, ותעדכנו את החלום המקצועי להיות מורים לבישול. ברגע שאנחנו עושים את ה״ניסוי״, אנחנו יכולים לעשות אינטגרציה וליצור אמונות חדשות, לעדכן את המטרות שלנו ואת ההתנהגויות שלנו בהתאם. ובעצם, לטעות קצת פחות לגבי עצמנו.

זה נשמע הגיוני אבל במהלך הדרך הצדק, האמת והידע הפכו להיות מה שמנחה אותנו. אנחנו רוצים את התשובות הנכונות כל הזמן, כך שאנחנו שוכחים פשוט לבדוק האם מה שאנחנו מאמינים בו בהכרח נכון. הרבה פעמים אנשים לא פועלים, כי הם מחזיקים באמונות לגבי מה אפשר, מה צריך, מה כדאי, מה ראוי ומה נכון. אתם רוצים זוגיות, אבל אתם לא באמת יוצאים מהבית בשביל זה. אולי אתם מפחדים להתעמת עם מה שאתם תופסים ומבינים על עצמכם. אתם לא הולכים לדבר עם הבוס שלכם על קידום שרציתם כבר שנה, כי אולי אתם מפחדים להתעמת עם האמונה של ״האם אתם עובדים טובים ובאמת מגיע לכם״.

למה אנחנו מפחדים להשתחרר מהאמונות החזקות שלנו? הרבה מהאמונות שלנו נותנות לנו ביטחון יחסי ברגע הזה, כשאנחנו מקריבים הרבה מהאושר שלנו אחר כך. האמונות האלו הרבה פעמים משאירות אותנו במקום ולא מחוברים למה שבאמת חשוב לנו. הרבה מהאומללות שלנו מגיעה מתוך המקום שבו אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים. אנחנו בטוחים שאחרים ניסו לפגוע בנו, אנחנו יודעים שאנחנו לא נצליח להתקבל ואנחנו יודעים שלעולם לא נמצא אהבה כמו זו שהייתה לנו.

להכיר בזה שאנחנו טועים

לקדם את החיים שלנו דורש מאיתנו להכיר בזה שאנחנו טועים, לחפש איפה אנחנו טועים ולהשתפר בזה. במה טעיתם היום שיכול להוביל לשיפור שלכם מחר?

נסו את זה. הניחו שאתם טועים. טועים לגבי מה שאתם כבר יודעים על אנשים אחרים, טועים לגבי התפקוד שלכם בעבודה, טועים לגבי בני הזוג שלכם, וטועים לגבי עצמכם. תיראו לאן זה לוקח אתכם. שאלו את עצמכם ״מה אם טעיתי בהנחות שלי לגבי זה?״. כי בטוח טעיתם איפשהו. בדיוק כמו שאני טועה כל יום. 

אלו חדשות טובות. הגישה הזו שינתה את איך שני תופסת את המציאות, את כמה שאני מתעצבנת או מתאכזבת או חושבת שאני יודעת ״מה נכון״. היא עוזרת לי להתבגר ולהתקרב לאני ״האידיאלי״ שלי.

עוד כמה שנים, דור ה-Z החדש, יצחק על כמה שנתנו לכסף ולעבודה לנהל להם החיים, במקום להתמקד במה עושה לנו טוב ולהעריך את היקרים לנו. או אולי הם יצחקו על משהו אחר, שאנחנו עוד בכלל לא יכולים לצפות שאנחנו טועים בו. הם יצחקו על הדאגות שלנו, השיטות שלנו והתגובות שלנו.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות