Connect with us

תרבות

שנות ה-80: האימה של ריצ'רד רמירז

Published

on

סדרת הפשע "בחשכת הלילה: המצוד אחר רוצח סדרתי" בנטפליקס מגוללת את סיפורו של הרוצח הסדרתי ריצ'רד רמירז, שהשליט אימה על רחובות סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס בשנות השמונים * גם הצופים שלא מתרגשים מעלילות דם נחרדו מהאלימות הגרפית המוצגת בה

הדוקו-פשע החדש של נטפליקס, "בחשכת הלילה: המצוד אחר רוצח סדרתי" עוסק ברוצח הסדרתי הידוע לשמצה ריצ'רד רמירז שהשליט אימה על רחובות סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס במשך תקופה של שנה בשנות השמונים, וזכה לכינוי הרווח "הצייד הלילי". הסדרה, כמתבקש מדוקו רצח, מטרתה לזעזע – ואכן, היא השיגה את המטרה הזו כאשר גם הצופים שלא מתרגשים מעלילות דם נחרדו מהאלימות הגרפית המוצגת בה. אבל מטרת סדרה דוקומנטרית היא גם להציג סיפור בשלמותו – ובמקרה של "בחשכת הלילה", זה לא ממש מה שקרה: לצד המהימנות המרשימה והירידה לפרטים בתיאור הרציחות של רמירז, יוצרי הסדרה גם נחלו כישלון מסוים כשפספסו או בחרו להשמיט כמה נקודות מפתח חשובות במתווה חייו של הרוצח הנודע, מילדותו ועד חייו מאחורי הסורגים.

בילדותו, כפי שמתואר בסדרה, רמירז הושפע מאוד מפשעיו של בן דודו המבוגר ממנו, מיגל, שהיה חייל בווייטנאם. אותו מיגל סיפר לרמירז הצעיר בפרטי פרטים על הזוועות שהתרחשו במלחמה, כולל אונס ורצח של נשים, ואף חשף אותו לתמונות המציגות את האלימות. בן הדוד גם לימד את רמירז כיצד להרוג בחשאי. ב-1973, מיגל ירה בפניה של אשתו במהלך ויכוח, ורמירז נאלץ לחזות במאורע במו עיניו. וזה לא נגמר כאן: ילדותו של רמירז הייתה רוויה באלימות. אביו של רמירז התעלל בו פיזית, מה שהוביל אותו לישון בבית קברות מקומי כדי להתרחק מהסביבה הביתית הרעילה. אותם פרטים אמנם מצוינים בסדרה, אך נחשפים רק בפתיחת הפרק הרביעי והאחרון ולא זוכים להתייחסות יתרה – שלא לומר הכרחית: בתור צופים, אנחנו יכולים לנחש שאותן חוויות גרמו לטראומה חמורה אצל הרוצח אבל הסדרה לא מספקת לנו ניתוח של מומחים לפסיכולוגיה בנושא ההשפעות שעשויות להיות לחוויות אלה. מן הראוי שאם מסופק לנו מידע על ילדותו של רוצח, נקבל גם תובנות מקצועיות על ההשלכות שחוויות כאלה יכולות לגרום אצל ילד צעיר. 

לצד מחסור בעיבוד מקצועי של הדברים, הסדרה גם מחסירה פרטים מהותיים של ממש על חיי משפחת רמירז: על פי ספרו הביוגרפי של פיליפ קרול "Night Stalker", אביו של ריצ'רד, ג'וליאן, היה קורבן לאלימות במשפחה והוכה באופן קבוע על ידי אבו (סבא של ריצ'רד) וסבו, מה שהפך אותו לשקט ומנוכר. הוא נשבע שלעולם לא יהיה אלים כלפי ילדיו שלו, אך זה לא הצליח בפועל. מאוחר יותר, ברגע שילדיו היו מבוגרים מספיק, ג'וליאן נשאב לאותן פעולות שסלד מהן בילדותו. ריצ'רד איננו היחיד במשפחה שהיה קורבן לאלימות האב: אחיו הגדול נעצר יום אחד במכונית גנובה, ועל פי הספר, הוכה על ידי אב המשפחה ללא רחמים.

כמו כן, הוריו של רמירז נחשפו לקרינה גרעינית: ממשלחת ארה"ב ערכה ניסויים בפצצות גרעיניות בסמות למקום מגוריהם. באותה תקופה לא היה ידוע (או שלא פורסמו) ההשפעות המזיקות של הקרבה לחומרים רדיואקטיביים, ובאותו אזור היה שיעור גבוה של מומים מולדים. ויכול להיות שרעלים נוספים השפיעו על אישיותו של רמירז: בזמן ההיריון איתו, אימו עבדה בערבוב פיגמנטים וכימיקלים במפעל. לא היה ידוע אז עד כמה רעיל זה עלול להיות, והיא החלה לחוות הזיות. האם, מרצדס, עזבה את עבודתה בחודש החמישי להריונה, לאחר שהוזהרה כי יש בכך סיכון לילדה שטרם נולד. רמירז גם החל לצרוך סמים בגיל מוקדם – כאשר בגיל 10 כבר עישן מריחואנה ובגיל 13 כבר השתמש בסם LSD. רק שנה לאחר מכן הוא כבר נשר מבית הספר. כשעבר לבית אחותו, הוא נחשף לעוד דפוס חיים מעוות, כשהצטרף לעיתים קרובות לגיסו, רוברטו, ל"משימות לילה" במהלכן השניים היו מציצים דרך חלונותיהם של אנשים.

ואכן, טראומות הילדות ככל הנראה הותירו ברמירז צלקות, מה שאולי גרם לו להפוך לאדם אלים: כבר ידוע לנו שרמירז הורשע ב-13 סעיפים של רצח, 5 ניסיונות לרצח, 11 תקיפות מיניות ו-14 פריצות. אבל פרט שלא נכנס לסדרה הוא ההרגלים האלימים שלו עוד לפני אותן רציחות – כשעבד בעברו במלון הולידיי אין, רמירז התאמן בטקטיקות שונות שיעזרו לו להתמקצע בפשעיו. הוא היה נוהג להיכנס לחדרי האורחים, לגנוב מהם ובשלב מסוים הוא אף ניסה לאנוס את אחת מהאורחות ופוטר מעבודתו. 

בסדרה, מודגש כי עקבות נעליו היו אלה שהיוו אינדיקציה לעובדה שהוא אכן הרוצח, ולבסוף גם הסגירו אותו והביאו למעצרו. במציאות, לעומת זאת, המצב היה מעט שונה – כשהדיווחים על שיניו המוזנחות ועל הכובע שלו בעיטור שם הלהקה AC/DC היו בעלי חשיבות שווה לאיתורו. למעשה, השיניים הן אלה שעזרו לצייר תמונה מדויקת שלו בעבור גורמי אכיפת החוק, ובבית המשפט שלושה רופאי שיניים העידו על שיניו של הפושע.

רמירז אמנם נתפס ונכלא, אבל אדם אחד נוסף שלכאורה לקח חלק באותן זוועות לא נענש מעולם. בסדרה, עולה כי הקורבן הראשון של רמירז היה מיי לונג בת התשע, אך לא הוזכר כי אדם נוסף לקח חלק באותו פשע: בשנת 2016, נמצאו ראיות שהצביעו כי היה חשוד שני שנכח במקום כאשר לונג נרצחה. שמו של אותו אדם מעולם לא נחשף ולא נרשמו אישומים מפאת חוסר ראיות.

וכאילו שרציחותיו המחרידות של רמירז אינן מספיקות, רצח נוסף התרחש במהלך המשפט בעניינו, כאשר חברה בחבר המושבעים, פיליס סינגלטרי, לא הגיעה לבית המשפט. מאוחר יותר התגלה כי היא נורתה למוות, ולמרות החששות שרמירז אחראי לזה – התברר בהמשך כי בן זוגה ירה בה לפני שירה בעצמו. 

רמירז נמצא אשם ונידון למוות (אך לבסוף נפטר מסיבוכי מחלת הסרטן עוד לפני ההוצאה המתוכננת להורג). אבל בין גזירת גורלו לבין מותו, רמירז הספיק לחוות לא מעט מאחורי הסוגרים: כפי שמצוין בסדרה, רמירז השיג קהל מעריצות לא קטן שנהגו לשלוח לו מכתבים בזמן שהותו בכלא. אחת מהן, דורין לוי, כתבה לו בקביעות ובשנת 1988 השניים התארסו. שמונה שנים לאחר מכן הם נישאו בכלא, ולוי אף טענה פעמים רבות שהיא תתאבד כשבן זוגה יוצא להורג, וסיפרה בראיון לרשת CNN שרמירז הוא אדם "מצחיק", "מקסים" ו"אדיב". בשנת 2009, כאשר אושר כי רמירז הוא הרוצח של מיי לונג, היא עזבה אותו.

במקביל, הדוקו-רצח חדש שעלה לנטפליקס אולי הוא הלך צעד אחד רחוק מדי, לאחר שגולשים רבים זועזעו מהאופן המפורש בו הוא מתאר את הרציחות שבמרכזו. מאז עלייתה למסך הרשת הוצפה בטענות לפיהן הסדרה מרחיקה לכת בנטייה שלה לתיאור גרפי, וגולשים מסוימים אף עצרו את הצפייה בה – בין השאר בעקבות תמונות מטרידות מזירות הפשע ושחזור מצולם של מעשי הרצח. 

גולשת אחת, שטענה כי היא "לא מפחדת בקלות", תיארה את הסדרה כ"קשה" והוסיפה כי "אני באמת לא הייתי צופה בזה, אלא אם כן יש לכם עור עבה שיכול לעמוד בפשע אמיתי. זה כל כך גרפי שנאלצתי לכבות את זה אחרי שני פרקים". גולשת אחרת כתבה, "אין צורך שהם יכללו תמונות מזירת הפשע של הקורבן, ואת התזות הדם בהילוך איטי. זה לא הכרחי". העיתונאי אריק אנדרס קבע גם הוא כי הסדרה "מציגה תמונות זירת פשע נוראיות על המסך". גולשת נוספת הביעה גם היא את תחושותיה וכתבה ש"אני רק בפרק הראשון של הסדרה, אבל עכשיו אני מרגישה אי נוחות". עוד גולש הגיב: "אוקיי, בדרך כלל אני בקטע של שיט מפחיד אבל 'בחשכת הלילה' הוא ברמה אחרת לגמרי. אני אוותר על זה". הסדרה, יש לציין, כוללת אזהרות טריגר מפורשות בנושא "תמונות מיניות" ו"איזכורים של אלימות מינית".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

תרבות

ונסה בראיינט: "האשמה של מישהו לא הופכת אותו לאשם"

Published

on

קצת יותר משנה לאחר מותו של הכדורסלן קובי בראיינט, אלמנתו, ונסה, תקפה את ההספד לבן זוגה שפירסמה בזמנו השחקנית אוון רייצ'ל ווד ("ווסטוורלד"). בינואר של השנה שעברה, שעות ספורות לאחר התרסקות המסוק שהובילה למותו של כוכב ה-NBA, בתו ג'יאנה, ו-7 בני אדם נוספים, ווד העלתה ציוץ בו כתבה בין היתר כי "הוא (בראיינט) היה גיבור ספורט. הוא גם היה אנס".

"הציוץ השקרי, חסר הרגישות שלך, המכפיש והמשמיץ הוא שפל ומטריד בלשון המעטה", כתבה בראיינט בחשבון האינסטגרם שלה, והוסיפה כי הידיעה על הציוץ של ווד הובאה לידיעתה רק כשנה לאחר המקרה. "התנהגות כזו היא הסיבה בגללה גברים שחורים נכנסים לכלא על פשעים שלא ביצעו", היא הוסיפה, "האשמה של מישהו לא הופכת אותו לאשם. את לא מכירה את העובדות של המקרה".

תוצאות ועדת החקירה קבעו כי באסון של משפחת בראיינט אשם טייס המסוק, שהנחית את כלי הטיס בצורה חדה מדי. ונסה בראיינט שיתפה בחשבון האינסטגרם שלה פוסט בו סיפרה על הגעגועים לבתה. "ג'יאנה שלי. כמה שאני מתגעגעת אליך. אני מרגישה בת מזל שבמשך 13 שנים קמתי כל בוקר לפנים היפיפיות שלך ולחיוך המדהים שלך. הלוואי שזה היה ממשיך עד יומי האחרון", היא כתבה, "אמא אוהבת אותך עד לירח ובחזרה". בפוסט אחר הוסיפה בראיינט: "ג'יג'י שלי, אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך. את לימדת אותנו שמחווה של טוב לב אף פעם לא יכולה להיות קטנה מידי. אמא עדיין ותמיד תהיה גאה בך".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות