שליחות קטלנית בפאסדינה: הרקדנים הצעירים מגבעת ברנר בתחרות של ג׳ניפר לופז - שבוע ישראלי
Connect with us

כללי

שליחות קטלנית בפאסדינה: הרקדנים הצעירים מגבעת ברנר בתחרות של ג׳ניפר לופז

Published

on

קבוצת המחול "ג'נסיס" מסטודיו 'דאנס אקדמי בגבעת ברנר השתתפה בתחרות העולמית של WORLD OF DANCE, אותה מובילים ג'ניפר לופז ופול מיטשל * את המותג הישראלי של התוכנית מקדם חן מזרחי, יזם ישראלי שהיה אחראי בין השאר על צוותי הריקוד של שרית חדד ודנה אינטרנשיונל * חשיפה /

בסוף השבוע שעבר נחתה בלוס אנג׳לס להקת הריקודים GENSIS מישראל, במטרה להשתתף בתחרות הנחשבת של המותג העולמי WORLD OF DANCE. התחרות היוותה את האירוע השנתי הגדול של התוכנית, המשודרת ברשת NBC (ערוץ 4 בלוס אנג'לס). לכבוד האירוע הנוצץ הגיע לעיר המלאכים חן מזרחי, יזם ישראלי שהוא גם הזכיין של WOD בישראל.

 

מזרחי, בן 37 , נולד ברמת גן וגדל במודיעין. מדובר בגבר שהוא פריק של כושר, בריאות ותזונה, ובנוסף ל-WOD הוא מתעסק בשיקום חולי תרשת ואנשים עם בעיות אורטופדיות, עובד המון עם רקדנים ובעל סטודיו של אומנויות הרחוב בישראל.

שבת בבוקר: אני מצטרף למזרחי לנסיעה מווניס לעיר פאסדינה שם מתרחשת התחרות השנה. על הכביש המהיר חן מספר לי איך הפך להיות הזכיין של המותג היוקרתי בישראל: ״אני נמצא בעסקי הריקוד וההפקות הרבה שנים ושמתי לב שבארץ התחיל להיות מן מונופול כזה של קבוצות ריקוד שהתחילו לקחת שם המון כסף. באותה נשימה נהייתה עייפות מאותם מותגים שרצים כבר שנים. שמעתי על המותג WOD שמצליח בחו״ל והרבה אנשים דיברו על להביא אותו לארץ אבל העסק הזה לא פשוט בכלל. בסופו של דבר עשיתי חישוביים כלכליים, לקחתי אותו עליי והבאתי אותו לישראל".

המותג של WORLD OF DANCE הפך להיות תחרות הריקודים הגדולה בעולם. מותג הריקודים נוסד לפני 6 שנים על ידי איש העסקים דיוויד גונזלס, ששם לעצמו למטרה למצוא חלופה ל-HIP HOP INTERNATNIOAL המותג המוביל אז, שבעליו הוא פול מיטשל. אט אט כל הכוכבים הגדולים, הרקדנים והטאלנטים החמים עברו להיו חלק מה WOD, בראשם כוכבת הפופ ג׳ניפר לופז, שגם מובילה את תוכנית הטלוויזיה של המותג. הבעלים, איל תכשירי ועיצוב השיער פול מיטשל, שאהב את הרעיון של המתחרים, החליט לרכוש אותם ואת הזכויות של התחרות בכמה מיליונים טובים. כיום יש ל-WORLD OF DANCE למעלה מ-7 וחצי מליון עוקבים אחרי התחרות והבלוגים מלאים באין ספור קוראים.

 

אחריות מגיל צעיר

חן, עושה רושם שאתה איש רב פעלים. מתי התחלת להתעניין בעשייה של ריקודים וביזנס?

״אבי נפטר כאשר הייתי צעיר וזה יצר אצלי דרייב הישרדות; הרגשתי כאילו רשת הבטחון שלי נקרעה, למדתי לתמוך בבית. בגיל 14 עברנו דירה לאזור רעות ואז למודיעין. הייתי חייב הצטיין בלימודים ולקחת אחריות. "בספורט התחלתי ברקע של כדורגל, שיחקתי קצת במכבי תל אביב, הייתי גם מדריך קרב מגע. תמיד חייתי אורח חיים בריא, היית רץ כל יום עשרה קילומטרים. יש בי דרייב פנימי. נחשפתי לריקוד בסביבות גיל 19 דרך כל מיני הפקות של מסיבות שעשיתי ובגיל 21 החלטתי שאני רוצה להתחיל לרקוד בצורה מקצועית. עבדתי במשך 7 שנים עם קלוד דדיה והייתי אחראי על צוותי ריקוד של שרית חדד ודנה אינטרנשיונל.

"פתחתי סטודיו של כושר מפני שאני מגיע מעולם של אומנות לחימה וקיק בוקסינג. בכובע השני שלי למדתי שיקום ופיזיותרפיה בווינגייט.

"אני שונא יוקר ושונא שעובדים על אנשים ולכן החלטתי לקדם מותג ריקוד מוכר ומצליח מהעולם לישראל; לחשוף את הישראלים למשהו שלא היה להם בארץ קודם״.

לאן אתה רוצה לקחת את המותג הזה?

״להפוך אותו למותג ארצי שיבוא לידי ביטוי באירוע שנתי קבוע: פסטיבל WOD ISRAEL שגולת הכותרת שלו תהיה בעבור הציבור הרחב , חווייה לטעום מעולם ריקודי הרחוב ואילו לרקדנים המקצועיים זו תהיה תחרות המקנה כרטיסי טיסה לכל רקדני הקבוצה שזוכה וכמובן את הזכות לייצג את ישראל בגמר באל-איי״.

 

ילדים, הורים ומלווים

אירוע הגמר של WOD בפאסדינה הקהיל נציגים של יותר מעשרים מדינות מרחבי העולם. כבר בשעות הבוקר המאוחרות החלו להגיע קבוצות ריקוד משלל המדינות. בכניסה פגשתי חלק מהנבחרות שהגיעו מיפן שהיא מעצמת הריקודים הגדולה של התחרות, שהביאה לא פחות מ 8 קבוצות ריקוד. ההתרגשות ניכרת על פני הרקדנים הצעירים שנעים בין גילאי 12 ל-20. כל קבוצה לבושה ומאופרת בצורה שונה ונראה כי הושקעו המון מחשבה וכסף בהכנות לגמר.

מזרחי: ״הנבחרת היפנית מאוד חזקה ויש להם יכולת טובה ואמצעים פיננסים משמעותים להגיע לתחרות הזו באל-איי. יש מדינות כמו אסטוניה, רומניה וסלובקיה למשל, שהרבה יותר קשה להם להגיע לכאן. זה עסק מאוד יקר".

בהמשך המסדרון אני פוגש לראשונה את את הקבוצה הישראלית – להקת ג׳נסיס מסטודיו הריקודים "דאנס אקדמי" בקיבוץ גבעת ברנר, הילה אסרף בוז׳ור, הכוריאוגרפית והבמאית, סיפרה לי מעט על הלהקה: ״אנחנו מגבעת ברנר. יש פה משלחת של 40 אנשים שכוללת ילדים, ואמהות ומלווים. "יש סיפור מדליק מאחורי הריקוד שלנו: לקחנו את הסרט ״שליחות קטלנית״ ותרגמנו אותו לחיים שלנו כרקדנים – עם חייזר שמגיע ורודף את כולם. השתמשנו באלמנטים מיוחדים של לבוש מבריק ומנצנץ, תאורה וכוריאוגפיה מאוד מיוחדת. זו הפעם הראשונה שלנו ואני מאוד מאוד מתרגשת.

״הקבוצה שלנו עושה ההכנות, האנרגיות מטורפות למרות שהם ערים כבר מחמש בבוקר. יש המון פרטים קטנים לשים לב אליהם, איפור ותחזוקה של התלבושות, לתפוס את הכל שלא יזוז. אורך הריקוד שלנו הוא שלוש וחצי דקות ולמרות שיש לילדים האלו המון ניסיון הם מאוד מאוד מאוד מתרגשים".

הנעל והדבק היפני

אני מסתובב עם מזרחי בין הרקדנים. הוא מעודד אותם לאורך כל הדרך, תומך בהם ועונה על שאלות. נפלא היה לראות איך הוא היה נכון לעזור בכל השלבים של היום הארוך הזה שנמשך למעלה מעשר שעות, גם כאשר לאחת הרקדניות נקרעה הנעל תוך כדי החזרות, מזרחי לקח את הנעל ודאג לתקן אותה במקום כשהוא נעזר בצוות הרקדנים היפנים, שהגיעו עם דבק היי טק מיוחד שמדביק ומחמם סוליית הנעל.

אנחנו יושבים במתחם ה VIP מזרחי מביט בסקרנות בשלל המשתתפים ממגון המדינות, הוא מנתח בקפדנות ומשוחח איתי על רמת התחרות. הרמה הייתה באמת גבוהה בסופה הגיעה להקת ג׳נסיס הישראלית למקום ה-18 והמכובד, הילדים בלהקה היו טיפה מבואסים אך מזרחי דאג לעודד ולהרים את רוחם. במנהיגות ואסרטיביות משכנעים הוא דאג שכולם יצאו עם חיוך.

נראה כאילו זו רק ההתחלה עבור מזרחי שמתכוון להמשיך ולקדם את המותג שלו בישראל ולהביא נבחרות ישראליות חדשות בכל שנה, בנוסף לשלל הפרוייקטים המעניינים שהוא מעורב בהם, אנחנו נמשיך לעקוב.

 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כללי

מילון הישראלי העילג

Published

on

היכן עובר הגבול בין החינני והעילג? מתי יצירת דיבור טבעית היא לגיטימית ויצירתית, ומתי היא נכה ומעצבנת? מבחר קייצי

מאת: רוביק רוזנטל

120 שנות דיבור עברי בארץ ישראל יצרו שפה חיה, דינמית ועשירה. עשרות אלפי מילים נוספו, מאות אלפי טקסטים נכתבו, מיליוני ילדים נולדו לתוך השפה וממשיכים לקיים ולהחיות אותה.

אבל כל זה קורה מהר, אולי מהר מדי. העברית החדשה נולדה בתנאי לחץ, כמעט תנאי מעבדה, ללא זמן הבשלה וצמיחה. אנחנו מדברים בשפת התנ״ך והמשנה, אבל אלו שפות טקסטים עתיקים. לצד ״העברית״ כשפה שלמה ולגיטימית, צומחת ״העברית הישראלית״, לשון הדיבור, ויש לה כללים וחוקים ומילונים משלה, לטוב ולרע.

אני אוהב מאוד את מה שקורה בעברית. בדרך כלל. אבל בהחלט לא תמיד. שפת הדיבור יכולה להיות גמישה וחיננית, אבל היא יכולה להיות גם עילגת ואפילו קלוקלת. היכן עובר הגבול בין החינני והעילג? מתי יצירת דיבור טבעית היא לגיטימית ויצירתית, ומתי היא נכה ומעצבנת? הגבול אינו ברור לגמרי, ואנסה לשרטט אותו על דרך השלילה. מן השאלה ״מה אינה עילגות״ תיווצר אולי התפיסה של ״מהי עילגות עברית ישראלית״.

והרי מבחר ערכים ממילון העילגות הישראלית. אפשר להוסיף, אפשר להמעיט ואפשר להתווכח.

אינו אמר. וגם ״היא אינה פתרה״, ״הם אינם מצאו חן בעינינו״. השימוש במקרים האלה ב״אינו/אינם במקום ב״לא״ מתפשט כאש בשדה קוצים. המשתמשים מרגישים שהם מדברים בשפה גבוהה. אז לא.

אלף כל. החלופה העילגת והמעצבנת עד מאוד של ״ראשית״ או ״ראשית כל״. אחותה המגוחכת ממש: בית כל.

אני יגיד לך. השגיאה הוותיקה ביותר בעברית הישראלית. עתיד מדבר בצורת עתיד נסתר: אני יעשה, אני יאכל. בתיאבון.

אני לא יודע להגיד. ‘אינני בטוח׳ בשפת העילגים. ערד ניר בערוץ 2 על פגישת טראמפ וקים ג׳ונג און: ״אני לא ודע להגיד במקרה הזה מי האדם ומי הבהמה״.

אפילו ש… חלופה עילגת של למרות ש…, על אף ש.. ואחרות: ״אפילו שהטורניר נערך ברוסיה, כשמביאים בחשבון את הבדלי שעות לא כל כך נוח לצפות במשחקים בשידור חי״ (ציטוט של פרופסור רוסי, התרגום ישראלי).

בללמוד. בללכת. בלהגיד. שם הפועל מחליף את שם הפעולה (בלמידה, בהליכה, באמירה). המצאה מתפשטת של העברית העילגת. יש אפילו ערכה המציעה ״שיטות פשוטות בהצלחה בלימודים״ ששמה ״הסוד בללמוד״. אם כבר, אז ״שיטות בפשוטות בלהצליח בלימודים״, לא?

גנב אותי. יונתן רושפלד: ״האדם היחידי שגנב אותי בחיים הוא חרדי, שהטיס אותי יחד עם כל הצוות שלי למלון בחו״ל״. החזיר אותך או לא?

הזאתי. ״אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר. אחי, אני אסדר לך את הזאתי״. יאיר נתניהו, זוכרים?

הכי הטוב. ״כמה כואב כמה כואב, שהחבר הכי הטוב אותך עוזב״. משירת אבי ביטר.

העניין הזה של… דפוס דיבור המופיע שוב ושוב ודווקא בטקסטים משובחים. למשל, כותרת ב-929 ״לא פשוט העניין הזה של הצדק״. בעיני, ניסיון בעייתי להישמע דיבורי ומגניב.

הקורס קצינים. שיבוש נפוץ עד מאוד שני אחרי שלוש שקל): ה׳ הידיעה לפני הנסמך (המילה הראשונה בסמיכות). דרך המלך של סמיכויות מיודעות בצהלית, הלא היא שפת הצבא הישראלית. דוגמאות מתועדות: ״אני אעביר לכם את השיעור מתיחות״. ״הרס״רים נתנו את הכללי משמעת עם השנים״.

הרבה בהצלחה. שיהיה לכם הרבה בהצלחה. מוטציה מקומית נפוצה.

הרוויח את הכדור. ״היו להם הרבה הזדמנויות להרוויח את הכדור״, ועוד הרווחות ממוטי איווניר, פרשן המונדיאל. במונדיאל הבא, מוטי, תהיה להם הזדמנות להרוויח את הגביע.

והכול. וכולי, ועוד, גירסה ישראלית מאונגלזת (and all ״הוא סבבה והכול אבל לא שילם בדייט הראשון״ (שאלה באתר היכרויות). על הגבול הדק בין סלנג לבין עילגות.

זה למה. גירסה עילגת של זו הסיבה׳. ״כי הצבעתם ליכוד, זה למה״. כותרת למאמר של איריס לעאל בהארץ. עוד ניסיון להישמע דיבורי בטקסט מוקפד, אולי בעקיצה לנמעני המאמר. אפשר לקבל בדוחק, אבל הכותרת הבאה באתר אינסטגרם כבר לא מתחכמת: ״זה למה ההורים אמרו לכם לא לדבר עם זרים״.

יושנת. גם גודלת ועוד. שאלה לרב הגאון בן ציון מוצפי שליט״א (לא נגענו): ״לאח שלי הגדול יש חברה הוא סים צבא ועכשב היא יושנת הרבה אצלנו״. תשובת הרב: ״אין בידך לעשות מאומה, תתפללי שיחזרו בתשובה, כי כל יום כזה הם עוברים על התורה הקדושה״.

יכל. וגם יכלתי, יכלנו: ״הוא לא יכל להרשות לעצמו בריכה גדולה. מה הוא בנה במקום? גאוני!״ כותרת באתר ישראספורט). מה נכון? יכול, יכולתי, יכולנו.

לבחוץ, לבפנים. ״אני יוצא לבחוץ מחפש לאן ללכת, מה לעשות, להכיר אנשים חדשים לא יודע מה״ (אליהו, אתר שאלות ותשובות). ״אני נכנסת לבפנים ומרגישה את השלפוחית לוחצת בחוזקה״. פורום אהבה אסורה, ואללה).

באתי הבית. ״באתי הבית עכשיו מיום עבודה והדיון הזה עשה אותי מה זה רעבה״ (אתר דהמארקר). גם ״לך הבית״.

לשמה. להנה. ״בירושלים יש מספיק שכונות ערביות שאפשר למכור בהן חמץ בכיף, רוצה פיתה סע לשמה״ (אתר ירושלמי). גם ‘בוא להנה׳, ‘סע לקדימה׳.

רק ש. במשמעות ״אלא ש״, מאונגלז בעקבות only that אביב גפן: ״לשניהם יש אשה וכבוד הדדי, לשניהם יש אותו חיוך, הומור, אותם קללות וטעמים, רק שהוא ליכודניק וההוא ערבי״.

שבוע שעבר. עוד מוצר של של הישראלי העצלג. ״שבוע שעבר טסתי לאורוגוואי להופעה מיוחדת, היה ממש מגניב״ (הזמר טל רמון). יש גם ״שבת נסענו לכינרת״, ועוד כהנה.

שום אחד. זה לא בקשה ממוכר השומים בשוק, זו גרסה לביטוי הפשוט ‘אף אחד׳. כותרת באתר הידברות: ״הלכות בנושא שלא לקלל דיין ולא שום אחד מישראל״. בהלכות עצמן הביטוי אינו מופיע, האחריות על האתר ולא על הרב עובדיה.

שלוש שקל. כמשל: שם מספר בנקבה נצמד לשם בזכר. מלך מלכי העילגות, החותר בלי הצלחה (עדיין) אל התקן הלשוני.

המשך לקרוא

Featured

איך זה שכוכב אחד מעז: המלחמה על המרצפה של טראמפ בהוליווד

Published

on

כך הפכה המדרכה בחזית הדולבי תיאט'ר בהוליווד בולווארד לאחד ממוקדי האקשן המעניינים בעיר המלאכים

שדרות הכוכבים בהוליווד מוכרות בעולם כסמל של הוליווד ותעשיית הבידור. בכל שנה מבקרים בהן יותר מעשרה מיליון בני אדם והן רשומות כאתר היסטורי מאז 1978. בכל שנה ישנם כ–200 מועמדים חדשים לקבלת כוכב וחודש ביוני מתכנסת ועדה מיוחדת כדי לבחור כ–25 כוכבים חדשים.

בין השחקנים שזכו לכבוד הזה השנה, למשל, נמנים ג'ף גולדבלום, ג'ק בלאק וקירסטן דנסט. בשנה שעברה הוצב בשדרה הכוכב הראשון עבור יליד ישראל: חיים סבן, שהביא כזכור את הפאוור ריינג'רס מיפן לאמריקה בדרך לצמרת תעשיית הבידור המקומית. התקנת כל כוכב, אגב עולה כ–30 אלף דולר כשרוב העלויות מושתתות על מי שזוכה לכבוד לשכון לעד במדרכת התהילה.

דונאלנד טראמפ קיבל כוכב ב-2007 בשל היותו מפיק תחרות מיס יוניברס. בהמשך כיכב בתוכנית הריאליטי "המתמחה". הכוכב שלו הושחת פעמים רבות ואף הושמד לחלוטין פעמיים. התקרית האחרונה אירעה בחודש שעבר, כשצעיר בן 24 החריב את הכוכב עם מעדר. הוא נעצר ושוחרר בערבות בסך 20 אלף דולר. באוקטובר 2016 נעצר גבר בן 52 שהתחפש לעובד בניין והרס את הכוכב. באחד הסרטונים שתיעדו את האירוע אמר הגבר לעוברי אורח כי יש לו קרובי משפחה שהותקפו מינית והוא זועם על יחסו של טראמפ לנשים. אקטיביסטים אחרים בנו סביב הכוכב חומה במחאה על כוונתו של הנשיא לבנות חומה בגבול מקסיקו, או סתם ריססו עליו צלב קרס.

במקביל, תומכי טראמפ מקפידים לבקר גם הם במקום וחלקם אף מצחצחים את הכוכב שלו. "בפעם האחרונה שניקיתי את הכוכב של טראמפ בחור בתחפושת דארת ויידר ירק עלי", אמר ל"גרדיאן" צעיר שפוקד את המקום בקביעות. "ראיתי אנשים משתינים עליו. שופכים עליו בירה. זה מגעיל. זה סיכון תברואתי".

לפני שבועיים, לשכת הסחר של מועצת ווסט הוליווד אישרה "פה אחד" החלטה הקוראת למועצת העיר לוס אנג'לס להסיר לצמיתות את הכוכב של דונלד טראמפ משדרות הכוכבים של הוליווד, "בשל יחסו הבעייתי לנשים ופעולות נוספות שלא עומדות בקנה אחד עם הערכים של מועצת וסט הוליווד, המחוז והמדינה". במסמך ההחלטה של הלשכה מפורטות סיבות נוספות להסרת הכוכב, בהן הפרדת ילדי מהגרים ממשפחותיהם, הכחשת השפעת התחממות כדור הארץ, יחסו של הנשיא לקהילת הטרנסג'נדרים והכחשת ממצאי קהילת המודיעין בנוגע להתערבות רוסיה בבחירות 2016. "כוכב בשדרות התהילה הוא דבר מבוקש בקרב חברים בתעשיית הבידור", נכתב בהחלטה. "בגלל יחסו של טראמפ לנשים, על אנשי הוליווד ותעשיית הבידור לסרב את השארת הכוכב על שמו, בעיקר בעידן MeToo ו-Time's up".

עם זאת, הכדור נמצא בידיים של אנשי לשכת הסחר של הוליווד, שאחראית על הוספת כוכבים חדשים לשדרות. מכיוון שאלה שדרות ציבוריות הן שייכות לעיריית לוס אנג'לס, שאחראית לתחזוקת הכוכבים. בעבר סירבה לשכת הסחר של הוליווד לדרישה ציבורית להסיר את כוכביהם של קווין ספייסי וביל קוסבי, שהואשמו בתקיפות מיניות ואונס. נשיא לשכת הסחר של הוליווד, לרון גובלר, אמר ל"הוליווד ריפורטר" ב-2015 שהלשכה לא מסירה כוכבים בשל חשיבותם ההיסטורית. "שדרות הכוכבים בהוליווד הוא אתר היסטורי רשמי. ברגע שנוסף כוכב לשדרה, הוא נחשב חלק מהמרקם ההיסטורי… זו הסיבה שאנחנו אף פעם לא מסירים כוכב מהשדרה", אמר אז גובלר.

לוס אנג'לס וקליפורניה כולה הפכו בשנתיים האחרונות למוקד תנועת "הריזיסטנס" לממשל טראמפ ולכל מה שהוא מייצג. המאבק על הכוכב בהוליווד בולווארד הוא מדגם מייצג לכך. ומעניין שהתומכים בהסרת הכוכב עליו מוטבע שמו של הנשיא הם אלה הזועקים בראש חוצות על הפגיעה בחופש הדעה ובתקשורת להם אחראים כביכול הנשיא ואנשיו. צביעות בהוליווד? לא יכול להיות…

המשך לקרוא

כללי

מונדניאליסטים אנונימיים

Published

on

עכשיו, כשהמשחקים הסתיימו ואין מה לראות, אני לא אתפלא אם ניתקל בסוג חדש של טרור – השלכת טלוויזיות מעבר לגבול

מאת: יאיר ניצני

בתחילת החודש הסתיים המונדיאל כשהצרפתים אוחזים בגביע. כאזרח מדינה שנציגיה מקסימום אוחזים בקערת פיצוחים בזמן האליפות, ניסיתי להבין אילו לקחים אנחנו יכולים להפיק מהאירוע.

מהצצה לא רציפה ומאוד לא מקצועית במשחק הגמר, למדתי ששילוב מהגרים (או בני מהגרים, במקרה של נבחרת צרפת) הוא עניין שתורם מאוד לאיכות הנבחרת. הייתי ממליץ גם לנו לשלב תושבים זרים שכבר נמצאים פה, אם כי זה עלול לגרום לניגוד עניינים אצל שרת הספורט.

אצל הקרואטים, שאוכלוסיית המדינה שלהם קטנה משלנו, השמות של כמעט כל השחקנים נגמרים בסיומת איץ׳. אז למה מה שעובד אצלם כל כך טוב לא מוכיח את עצמו אצלנו עם כל הרבינוביץ׳, לייזרוביץ׳, רחמנוביץ׳ וינקלביץ׳?

מטקס הענקת הגביע למדתי שכשיורד גשם ברוסיה, יש מי שאחראי שפוטין לא יירטב. שליפת המטרייה מעל ראשו היתה כל כך מהירה, שלא יכולת שלא לחשוב שקודמו של השולף בתפקיד מבלה היום בסיביר אחרי שנכשל בהגנה על המנהיג מפני טרור הגשם.

אבל מכיוון שאת הקשר של רוב הישראלים למונדיאל ולספורט בכלל אפשר לסכם במוטו ״אנחנו על הספה ונשארים בספה״, כדאי לרכז את הלקחים בתחום הצפייה.

בתקופת המונדיאל רבים מהצופים הופכים למכורים. ההגדרה הלא רשמית שמצאתי למונח ״התמכרות״ היא ״מצב של תלות נרכשת, פסיכולוגית וגופנית, בחומר או בפעילות כלשהם, המתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד (לדוגמה, שינה או יחסים חברתיים)״. קשה לי לחשוב על הגדרה מדויקת יותר לצפייה במונדיאל, חוץ אולי מהיעדרו של המונח המדעי ״פיצוחי חממה״. חשוב לזכור שמדובר במקרים קשים, כולל גברים שמעולם לא הגיעו הביתה מהעבודה לפני שמונה, עד שביום הגמר פתאום הם סיימו הכל במשרד כבר בחמש וחצי.

ואחרי ההתמכרות, מגיע שלב הגמילה. גברים שישבנם כבר קיבל צורה של כורסת טלוויזיה, שלפני שמונה בבוקר כבר סיימו להתווכח אם אומרים ״אמבפה״ או ״בפה״, שניתקו קשר עם המשפחה ולא היו מסוגלים לעבור את היום בלי מנה של רמי וייץ לווריד, נאלצים להתמודד עם עולם ללא מודריץ׳.

בדרך כלל מומלץ להיגמל מדברים באופן הדרגתי, אבל כאן, למרות שידענו מראש שלעניין הזה יש תאריך תפוגה, חתכו לנו את אספקת הסם באופן גס וחד וללא תחליפים הולמים.

כמו בכל אובדן, ההתמודדות עם המציאות החדשה והכואבת כוללת שלבים כמו הכחשה (״לא יכול להיות, זה לא באמת נגמר ובמקום ברזיל־בלגיה הם משדרים ״רואים עולם״ עם יעקב אחימאיר), כעס ״לא מאמין שהתחתנתי איתך, את יותר מעצבנת מרמי ויץ״) והשלמה (״טוב, ניסע להורים שלך״).

אבל קשה לצפות מאנשים להתמודד עם טראומה כזו לבד, ואם המדינה לא רוצה לחוש ירידה משמעותית בתל״ג ועלייה במספר הצנתורים של גברים שהתמכרו לבוטנים, היא צריכה להקים מערך תמיכה, כולל קבוצות תמיכה וגמילה לגברים בסגנון ״מונדיאליסטים אנונימיים״.

בשלב ראשון הם ייפגשו ויצרכו יחד תחליפים כמו משחקים מוקלטים, תוך שתיית בירה לייט ופיצוח גרעינים ללא מלח. לאט־לאט הם יחזרו לעצמם ויתוודו אחד בפני השני שהם נקיים מכדורגל כבר 12 יום ואתמול אפילו הקדישו את כל היום לבילוי עם הילדים שלהם, מסי ורונאלדו.

זה שווה את המאמץ. בעוד בזמן המונדיאל לגיטימי לשתות בירה כבר בשלוש בצהריים, אם תמשיך במנהג הזה גם אחריו, זה אומר שאתה לא מכור לכדורגל – אתה אלכוהוליסט.

נגמלים רבים יגלו שבזמן שהם בהו במסך, קרו מסביבם דברים. הילדים גדלו, סיימו תיכון וישנים עד 12, האישה עברה ניתוח מתיחת פנים ועיצוב שפתיים ונראית עכשיו בעצמה מופתעת, הארנק שלהם נפרץ על ידי בני משפחה, ומעקלים של ההוצאה לפועל מסתובבים בסלון.

בזמן שעבדת במונדיאל בטח הצטברו כל מיני עניינים שיש לטפל בהם, אבל אם תקפיד להמשיך מדי פעם לצעוק ״גול״ באמצע הלילה ולביים קפיצה מהמיטה, ולהעמיד פני פצוע בסגנון ניימאר, זה יחזק את מעמדך כנרקומן שטרם השתקם וירחיק אותך מעבודות הבית לעוד כמה ימים.

לאוהדי הכדורגל שהזוגיות שלהם כן שרדה את המונדיאל, הייתי ממליץ פשוט לא לגלות לה שהטורניר הסתיים. נדרשו לך זמן ומאמץ להגיע למעמד הנכסף שבו לא מפריעים לך למשך כמה שעות, וחבל לוותר על הפריבילגיה.

תמשיך להתנהג כאילו מדי ערב מתקיימים משחקים סופר חשובים שלא מאפשרים לך להתפנות למטלות המשפחתיות, ואת הזמן הזה תוכל לנצל לבילוי חופשי עם החברים, או שפשוט תתמכר לספורט אחר – טניס, ירי בחץ וקשת או רכיבה על גמלים. לא משנה, העיקר שיהיה קצת שקט.

ועם כל הכבוד להתמודדות שלנו עם החיים ללא מונדיאל, הכי חשוב שפוטין והרוסים לא ייקחו את זה קשה מדי. אחרת זה ייגמר בפלישה לאיזו מדינה או בפעילות מוגברת בסוריה.

שמענו מכל עבר שלא תהיה מלחמה באזור בזמן המונדיאל, ולמרות השריפות המכעיסות בדרום, בסך הכל ההבטחה התממשה. לא יודע מה מצב השידורים בעזה, אבל עכשיו, כשהמשחקים הסתיימו ואין מה לראות, אני לא אתפלא אם ניתקל בסוג חדש של טרור – השלכת טלוויזיות מעבר לגבול.

יאיר ניצני הוא בעל טור במוסף סוף השבוע של ״ישראל היום״. נשוי ואב לשלוש, חבר בלהקת תיסלם מ- 1980וחובב מזון עתיר קלוריות. מגיש בטלוויזיה וברדיו, מרצה ועורך טקסי חתונה אזרחיים. לטורים נוספים:www.yairnitzani.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

Facebook Pagelike Widget

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות