Connect with us

השבוע בלוס אנג'לס

שלושה סיפורים על ילדים גיבורים

Published

on

מיקה ויאיר על הספינה

מאת: טלי ספיר קסטלמן

ילדי "גדולים מהחיים" טרפו באהבה את החוויות שמספק להם טיול החלומות בחוף המערבי ונהנו כאן בכל רגע. הקהילה המקומית עטפה אותם באהבה אין סופית.

בשבוע שעבר, בהפלגה ביאכטה במרינה דל-ריי, כשדי.ג׳י אביאל אחראי על המוסיקה ומתנדבים רבים כבשו את היאכטה עם ילדי המשלחת, נפגשתי עם שלושה מהם באופן אישי לשיחה על המחלה, על ההחלמה ועל התרומה הגדולה של ״ גדולים מהחיים״ לרווחה הנפשית שלהן.

שיראל צרפתי

פגשתי בכמה בנות חמודות להפליא; שיראל צרפתי מחיפה בת 17, נערה מקסימה עם חיוך כובש עמדה על סיפון היאכטה ונשמה אוויר ים קליפורני. כשעמדתי לידה פתחה את ליבה וסיפרה על הלוקמיה שהתגלתה בגופה לפני כשנה וארבעה חודשים.

זה התחיל עם כאבים בגוף, ״לא יכולתי אפילו לשבת ובקושי לעמוד״ היא מספרת, בהמשך הופיעו נקודות על הגוף. ״כשהגעתי לרופאה היא אמרה שזה שום דבר, אולי כאבי גדילה אולי משהו קטן, אבל בהמשך הסתבר שזה לוקמיה״ היא מספרת בפתיחות מלאה.

כשחזרה הביתה עם הבשורה המרה היא עשתה גוגל ולמדה על המחלה. שיראל מספרת כי ״גדולים מהחיים״ בארץ עטפו את המשפחה באהבה: ״הם לא רק דאגו לי, הם דאגו לכל המשפחה. אמא שלי היתה בטיול אימהות והיא חזרה עם אנרגיה חדשה, היא הרגישה חלק מקבוצה, חלק ממשפחה גדולה שלכולם איכפת שם״.

שיראל מספרת שלעיתים היא מרגישה משועממת לצד בנות גילה. ״אני מרגישה בוגרת מבנות גילי ואני מרגישה שאני משתעממת מהר. הם לא מבינים דברים על החיים שאני כבר מבינה והם מתעסקים בדברים פשוטים של החיים, אני מרגישה שאני מתעסקת בדברים גדולים ויש לי יותר אחריות,. פה בטיול אני מרגישה שכולם חברים של כולם בוגרים ושמחים על החיים עצמם. לא חשתי אווירה כזו מעולם״ היא אומרת.

כיום שיראל רואה את סוף המלחמה ומרגישה תחושת ניצחון היא סיימה טיפולים בהצלחה וכרגע היא עם טיפול בכדורים וכימו, שתופעות הלוואי הן מינוריות וניתן לחזור למסלול החיים הרגיל של בנות גילה.

שיר יעקובוב בת 18 מביתר שליד ירושלים, בת שירות לאומי, במד״א, החלימה מסרטן בגזע המוח, לאחר שנתיים וחצי . שיר ניראית כמו כל נערה בת גילה, השיער הארוך הגולש והעגיל הקטן באף לא מסגירים כלל את המאבק לחיים שהיא ניהלה עד לא מזמן. לשיר דיבור מעט כבד, אבל הוא מובחן רק אם ממש מחפשים סימנים למסע שעברה.

שיר יעקובוב

זה התחיל כאשר חברות העירו לה שהשתנה לה הדיבור. ״הרגשתי כובד בלשון אבל תחילה לא יחסתי לכך חשיבות, בכל זאת אמא שלי לקחה אותי לבדיקות מקיפות ואז התגלה הסרטן בגזע המוח. זה נישמע מבהיל אבל אני השתדלתי להתעסק בדברים שיש לי עליהם שליטה ואת הצד הרפואי השארתי למומחים״, היא אומרת בחיוך מקסים.

שיר עברה 2 ניתוחים מורכבים בארץ ולאחר מכן הוטסה לניו ג׳רזי לצורך המשך טיפול והקרנות, כך שהחלק הקשה במסע הזה כבר מאחוריה. גם על התקופות הקשות יותר היא מסתכלת בחיוך מתוק מתוק ובהרבה אופטימיות באופן כללי. כלום בעיניים של שיר לא מרגיש כמו דיזזסטר'. החברות שלה תמכו בלי סוף ולרגע לא עזבו, מה שעזר לה לא מעט מבחינה מורלית, לשמחתה השיער נשר רק באיזורים מסויימים ועם השיער הארוך היא יכלה לכסות את האיזורים הדלילים יותר. ״כאן מאחורה יש לי קיבועים שמקשים על התנועה״, היא אומרת ולוקחת את ידי אל העורף שלה ובאותה נשימה מוסיפה כי בקבוצה שהגיעה מהארץ יש עוד שלוש בנות עם קיבועים בדיוק כמו שלה …

אמילי דוברוניסקי

״הקבוצה הזאת מדהימה״, היא מחמיאה לחברים למשלחת. "אנשים שמתמודדים ויוצאים גדולים. זה לא סתם נוער שעסוק בפייסבוק ובלייקים זה אנשים עם משקל כבד על הכתפיים״. בכל דבר שיר רואה את הטוב, אפשר ללמוד הרבה מהאופטימיות שלה, כשהקשה כבר מאחוריה וכל מה שנישאר לה עכשיו זה להמשיך ולחיות את החיים כמו כל חברותיה.

מתוך 44 הילדים שהגיעו לטיול החלומות קשה להתעלם מפצצת האנרגיה בעלת התלתלים הבלונדיניים המתוקים, כל הקסם הזה שייך לאמילי דוברובינסקי בת 11מבאר שבע.

אמילי מתעמלת התעמלות אמנותית מאז היתה בת 3 ואף זכתה באליפות איזור הנגב בהתעמלות. לפני כשנה וחצי אובחנה אמילי עם סרטן הדם, זאת לאחר בדיקות דם שיגרתית. בשנה שעברה אמילי השתתפה בקמפיין פאות לילדים, וזכתה לפירסום בכלי התקשורת. לאמילי זו פעם שלישית שהיא משתתפת בטיול מחוץ לגבולות הארץ עם עמותה שתומכת בילדים חולי סרטן. ״זה קצת קשה להיות רחוקה מהבית אבל כשאני נהנית אני שוכחת מהגעגועים״ היא אומרת ומוסיפה כי בטיול החלומות עם גדולים מהחיים היא מרגישה טבעי ונעים להיות מוקפת באהבה.

את אחותה הגדולה שנישארה בבית בבאר שבע היא מצ׳פרת במתנות מחו״ל. ״ אחותי מפרגנת לי, היא יודעת איזו תקופה קשה עברתי״. אמילי משתפת בפחדים שחוותה מאז התגלתה המחלה כשהפחד הגדול היה הפסד של ימים רבים מלימודים בבית הספר ולמרות שהפסידה כמעט שנת לימודים היא הצליחה להדביק פערים בזכות שיעורים פרטיים שקיבלה בבית החולים סורוקה. ״הכי קשה בלי שיגרה אבל תמיד ידעתי שאני אעבור את זה באיזה שהוא שלב, ועכשיו בעצם אפשר לומר שסיימתי עם החלק הקשה. סיימתי טיפולים בבית החולים וכרגע אני בטיפול אחזקתי ארוך טווח שזה למעשה טיפול ממושך בכדורים״, היא מסבירה בבגרות ומתיקות.

השבוע הסתיימו 12 ימי טיול החלומות של 44 ילדים לוחמים, אסקפיזם לשמו, ימים בהם שוכחים מהמחלה, צוברים חוויות ומכירים חברים חדשים לקשרים שנמשכים גם כאשר הטיול ניגמר. ובין חברי העמותה משפחת אל.איי כבר מתחילים לדבר ולתכנן את טיול החלומות של שנה הבאה. משפחת אל-איי לא נחה לרגע; כולם כאן רוצים לתת ומאחלים בריאות והחלמה לילדים הנפלאים האלו.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

השבוע בלוס אנג'לס

ישראל בפארק, בגשם ובשמש

תהפוכות מזג האוויר והאיומים הבטחוניים לא מנעו מקרוב לרבבת משתתפים להגיע לראנצ'ו פארק, לחגיגת יום העצמאות הגדולה ביותר מחוץ ישראל • המראות והקולות

חגיגת יום העצמאות השנתית של ארגון ה-IAC בלוס אנג׳לס התקיימה ביום ראשון האחרון לאחר שעמדה באתגרים לא פשוטים; מזג האוויר חורפי והממטרים הפזורים בוואלי ובעיר היקשו על ההכנות ועוררו דאגה בקרב המארגנים. אבל בסביבות 12 בצהריים התבהרו השמיים וניתנה האות לישראלי העיר: ׳יאללה, אפשר להתחיל בחגיגות!'.

קרוב לרבבת המשתתפים, מהקהילה היהודית והישראלית וגם מאות נוצרים אוהבי ישראל, הגיעו במהלך אחר הצהרים והערב לראנצ׳ו פארק, שלבש חג בצבעי כחול לבן. האבטחה תוגברה בצורה חסרת תקדים ונדמה היה שהמקום הבטוח ביותר להיות בו בלוס אנג׳לס הוא הפסטיבל – עם כל צוותי LAPD ששהו במקום וברחובות הסובבים את הפארק.

המפיקה עדי דרורי מ-Event Pros LA והנהלת הפסטיבל הכינו לקהל אטרקציות רבות. על הבמה המרכזית נערכו הופעות לילדים, ביניהם ההופעה הצבעונית והמוזיקלית של נעמה סופר-על והדוד חיים. מאוחר יותר בלטה הופעתה של להקת המחול רוי-טל, שהציגה במגוון תלבושות מרהיבות את העיר העתיקה בירושלים על שלל העדות והדתות המתגוררים בה.

בשטח הפארק הוצבו מיצגים רבים לילדים ולכל המשפחה. מרכיבה על גמלים, מיני לונה פארק ואפילו החוף של תל אביב שעשה את כל הדרך ללוס אנג׳לס. הורים וילדים השתעשעו ובנו ארמונות בחול והצטלמו עם פסל ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון עומד על ראשו.

דוכני האוכל והשתייה דאגו שאיש לא ישאר רעב. את הפארק קישטו שלל דוכנים של אירגונים וחברות בעיר המלאכים ביניהם ״גדולים מהחיים״, "שבוע ישראלי", ארגון ידידי צה״ל״, מגן דוד אדום, ה- JNF, ארגון ׳הצלה׳, העמותה לרווחת חיילים בודדים, השבת אצל יניב ועוד רבים וטובים. את המתחם הגדול ביותר בנה ג׳מינה, שמארגן אירועים ליהודי ספרד והמזרח התיכון: אוהל ענק בו נערכו תחרות תלבושות של יהדות מרוקו, טורניר שש בש ועבודות יצירה וצביעה. בין הדוכנים מצאנו גם את ״מאמאנט״ שעומדים בפני פתיחת טורניר ארצי גדול. הצוות בראשות גלית פלד גם ערך משחקים ספונטניים במגרש הכדורסל שבפארק ושיתף בהם את שוטרי לוס אנג'לס. גם מתחם ריקודי העם הישראלים, שנמשכו לכל אורך הפסטיבל, משך קהל רב.

אחת ההברקות של הפסטיבלים בשנים האחרונות הוא מתחם הבר הסגור של IAC LEAD, בו נפגשים גילאי ה-20 וה-30 בשילוב משקאות אלכוהוליים וצלילי מוזיקה עכשווית.

האטרקציה המרכזית-חינוכית הגדולה הייתה פרוייקט ׳פורצי הדרך׳ של IAC בשיתוף מוזיאון בית התפוצות בישראל. מתחם גדול ובולט הציג את הדמויות החשובות בתרבות היהודית במגוון התחומים; מאלברט איינשטיין, חנה סנש ועד ג׳רי סיינפלד. עוד במתחם – סימולטר טיסה לילדים שזכו לקבל את חוויית הטסת מטוסים ישראלים. עוד בתחום התעופה: מטס אווירי מרהיב של מטוסי סילון אמריקאים במפגן צבעוני מעל שמי הפארק לכבוד חגיגות יום העצמאות, שהרים את ראשי הקהל למעלה בהתלהבות. מחיאות כפים רמות נרשמו.

את הטקס המרכזי, שהחל ב-4 אחה"צ, הינחה השחקן מייק בורשטיין. נושאי דגלי ארה"ב וישראל בטקס היו שמיניסטים אנג'לוסים שעוברים הקיץ לארץ ומתגייסים לצה"ל. בטקס נכחו בכירים מהפוליטיקה המקומית: ראש העיר אריק גרסטי, הקונגרסמן טוני קארדנס, הקונסול הכללי איתן וייס, אילן קר, נציג מחלקת המדינה למאבק באנטישמיות, חברי מועצת העיר פול קורץ, ג'סי גבריאל וריצ'ארד בלום, פרקליט עיריית לוס אנג'לס מייק פיורר, ראש מועצת העיר ווסט הוליווד, וגם מלכת היופי
לשעבר של עיראק, שרה עידן.

ראש העיר גרסטי בירך את הקהל והפציר בו למחוא לעצמו כפיים: אתם חיים בעיר המלאכים, שהיא גם המקום שבו מתגורר המספר הרב ביותר של ישראלים מחוץ למדינת ישראל". גרסטי חזר רק יומיים לפני כן מסיור אינטנסיבי בישראל בחברת ראשי ערים מרחבי היבשת – פרויקט שאירגנה דבי סיידוף, רעייתו של נתי, יו"ר הפסטיבל והספונסר הראשי שלו.

הוא ניפגש עם ראשי העיר של חיפה, ת"א וירושלים, ביקר בגליל והתרשם מהיכוליות של המדינה בתחומים כמו התפלת מים, טכנולוגיה, איכות הסביבה וחדשנות. למרות ההבדלים הפוליטיים-הפנימיים בינינו אנחנו מאוחדים בדבר אחד: הקשר בין לוס אנג'לס וישראל והמחויבות שלנו אחד כלפי השני", הדגיש ראש העיר.

לקראת השעה 6 בערב, לאחר הופעת חימום של ישראל לוי ולהקתו, עלה על הבמה כוכב ההופעה המרכזית זמר הפופ הים תיכוני ליאור נרקיס. נרקיס שעוד מאחורי הקלעים התרגש מאוד, עלה לבוש לבן כשהוא עטוף בדגל ישראל גדול ונתן שאו ענק ומקפיץ. בשעה זו, רחבת ההופעות הייתה מלאה באלפי ישראלים שבאו לחגוג, לשיר ולרקוד. ״שלום לוס אנג׳לס, אתם לא מבינים כמה אני מתרגש להיות כאן איתכם״, אמר נרקיס ונתן הופעה אנרגטית שכללה את מיטב להיטיו, ביניהם גם הסינגל האחרון ׳עולם יפה וחדש׳. התלהבות מיוחדת נרשמה כאשר נרקיס שר את ׳שגעת/טרפת׳ – הלהיטים הגדול שלו בשנים האחרונות.

יו"ר הפסטיבל, נתי סיידוף, השכים בבוקר יום ראשון כדי להצטרף לקבוצת רוכבי האופניים המייצגים את ישראל ברחבי העולם. "רכבנו למאליבו וחזרה בגשם שוטף ואח"כ השתתפנו בצעדה למען ישראל שקדמה לפסטיבל", מספר סיידוף בן ה-65. "החבר'ה מ'ישראל סייקלינג אקדמי' עושים לנו שם טוב ומתחרים באומץ רב במקצים הכי פופולריים בעולם. בנאום שלי בפסטיבל הזכרתי רוכב מניו זילנד שנשאל אם הוא לא פוחד לרכב עם דגל ישראל. התשובה שלו הייתה: אם נגזר עלי למות זו הדרך הכי טובה שבה הייתי בוחר לעשות זאת". סיידוף, הדינאמו האנושי מאחורי הפקת הפסטיבל זו השנה השמינית ברציפות, מציין כי עלות הארוע עומדת על כמיליון דולר. סיידוף, שרכש השנה את חברת 'שיכון ובינוי' והפך לאחד מאנשי העסקים המוערכים בישראל, יתמנה הקיץ ליו"ר הארצי של ה-IAC ובמקביל לניהול יותר מ-50 החברות שבבעלותו הוא אינו מתכווון לנוח על שמריו. לצערו, הפדרציה היהודית בעיר אינה משתפת פעולה בהפקת הפסטיבל וארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית נדרש למלא את הוואקום. "יש לנו בעיה בהבאת הקהילות הפרסיות והיהודיות בעיר. הישראלים מהווים כמחצית ממשתתפי הפסטיבל. הנוצרים נענו לקריאתנו ומנהיג אחד, פסטור גרין, אירגן עבורנו תוך שבוע 450 משתתפים.

"הפרויקט של פסטיבל יום העצמאות שהתחלנו כאן, בלוס אנג'לס, היווה מודל לכל הקהילות ביבשת. השנה התקיימו פסטיבלים דומים, בסדרי גודל שונים, ב-22 ערים בארה"ב. זה הישג אדיר. לקראת השנה והשנים הבאות אנחנו בוחנים רעיונות שונים, גרנדיוזיים אפילו, שיעלו את רמת המודעות לישראל לתושבי לוס אנג'לס כולה".

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

מרגישים בבית

Published

on

רותם עלימה, מנהלת הקהילה של אפליקציית homeis, נחושה להפוך את הישראלים של לוס אנג'לס לשבט אחד גדול, מהוואלי עד לדאון טאון • והמייסד רן הר נבו מתכוון להגיע לרבע מיליארד מהגרים בכל העולם • שווה בדיקה

תשע בערב, מימונה בוודלנד הילס, וחבורה של ישראלים מכל הגילאים והעדות נכנסים למסיבה. מירה טל, מאפרת הוליוודית שגרה באל-איי כבר שנים; גיא ויינר, מעצב פנים מצליח מתל אביב שנחת כאן רק לפני חמישה חודשים; ורותם עלימה, מנהלת קהילת הישראלים בלוס אנג'לס של הומיז, חוגגים יחד מימונה באמצע הוואלי כאילו הם מכירים כבר שנים. "את כל האנשים שכאן הכרתי דרך הומיז", אומרת עלימה. "שנה וחצי שניסיתי בכל הכוח לייצר באל-איי חבורה של אנשים וכלום לא תפס. אני מרגישה שעכשיו סוף סוף מצאתי את האנשים שלי".

אז אם עדיין לא שמעתם על homeis, כנראה שחייתם בחודשים האחרונים מתחת לאבן, או פשוט רחוק רחוק מהקהילה הישראלית בלוס אנג'לס. האפליקציה הישראלית מתכוונת להיות אפיק תקשורת חיוני לכל מה שמעל 260 מיליון מהגרים ברחבי העולם צריכים – החל ממידע חיוני שיעזור להם להסתדר, דרך אנשי מקצוע שמדברים את השפה שלהם, ועד חברים, הזדמנויות עסקיות, ואפילו אהבה.

בינתיים, נראה שדי הולך להם. מעבר לקהילת הישראלים בלוס אנג'לס, החברה מתחזקת שבע קהילות נוספות בארצות הברית ובישראל, עם 'יוזרים' ישראלים, צרפתים, והודים – והיא מתכננת להתרחב, בחזק ובגדול. אבל הקהילות הישראליות של הומיז, בינתיים בניו יורק, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, פילדלפיה ופורטלנד, הן עדיין הבסיס והלב של החברה. לא קשה להבין למה.

הומיז נולדה מהחוויה האישית שלי כמהגר", מספר מנכ"ל החברה, רן הר נבו, שעבר בעצמו לניו יורק לפני עשר שנים לאחר שחברת האונליין-וידאו שייסד יחד עם השותף חנן לשובר, 5min, נמכרה לענקית המדיה AOL תמורת כ-65 מיליון דולר. "הגעתי לכאן בלי רישיון, בלי יותר מדי חברים, ועם מבטא ישראלי כבד. עם כל הקשיים שברילוקיישן מצאתי את עצמי נמשך באופן טבעי לישראלים אחרים, אבל לא היה באמת מקום אחד מסודר עם כל התשובות – גם איך עושים ביטוח רפואי וגם עם מי יושבים לבירה אחרי העבודה".

למעשה, כל עובדי הומיז בארצות הברית הם מהגרים, מצרפת, מהודו, ומישראל. "בעצם כולנו עברנו את התהליך הזה על בשרנו", מוסיף הר נבו. "אנחנו מנסים להפוך את האינטרנט למה שאנחנו היינו צריכים כשהגענו לכאן".

קהילת הומיז בלוס אנג'לס נפתחה רק לפני חודשיים, אבל אין ספק שהחברה הצליחה לחדור לקהילה. עשרות אלפי אנשים הצטרפו לאפליקציה בשבועות האחרונים והמספרים רק ממשיכים לעלות. בפסח החברה הרימה את פרויקט "יהיה בסדר", שבמסגרתו אירחו עשרות משתמשים סביב שולחן הסדר משתמשים אחרים שלא היה להם איפה לעשות את החג. וחשוב לא פחות, אירועים קהילתיים קטנים אבל משמעותיים, כמו בראנץ' שישי לנשות הומיז, ופיקניק עצמאות משפחתי בסנטה מוניקה, התחילו לצוץ בכל פינה בעיר – בדרך כלל בהובלתה של עלימה.

כמהגר"ומיז נולדה מהחוויה האישית שלי

מנהלת הקהילה המקומית נחושה להפוך את הישראלים של לוס אנג'לס לשבט אחד גדול, מהוואלי עד לדאונטאון. בפגישה הראשונה שלי עם רן הוא שאל אותי מה האתגר המרכזי שלי כמהגרת. אמרתי לו שהקושי הכי גדול הוא לא להיות חלק מחבורה גדולה של אנשים. בארץ יש לי משפחה ענקית והמון חברים, אבל כאן זה פשוט לא קורה", היא מספרת. "הוא מיד אמר לי, עזבי, הומיז פותרת לך את הבעיה הזאת. חייכתי בנימוס, אבל האמת היא שלא לגמרי האמנתי בזה. ואז הגיעו כל האנשים שהצטרפו אלינו ופשוט מחממים לי את הלב בכל יום מחדש".

"לפני ליל הסדר לא נרדמתי בלילה מרוב לחץ והתרגשות בגלל כל האנשים שפשוט זרמו עם לעשות סדר יחד עם אנשים שהם אפילו לא מכירים", ממשיכה עלימה. "מאז זה רק מתעצם.

הפכנו לגרעין חזק של תמיכה ומשפחת יות . מצאתי את החבורה שלי".

אז לאן מועדות פניה של homeis? בלוס אנג'לס לבדה חיים יותר האנשים שלי"רותם עלימה. "סוף סוף מצאתי את מעשרה מיליון מהגרים, ובעולם כבר מדובר על מאות מיליונים, תופעה שמשנה את המרקם החברתי והפוליטי ברחבי העולם.

בינתיים, החברה ממשיכה את הדרך לפתיחת עשרות קהילות מהגרים נוספות מבלי מודל עסקי מוצהר או ניסיון להכניס רווחים, אלא בעיקר כדי למצוא את התשובה לשאלה שכולנו שואלים את עצמנו כמהגרים מה זה בית?

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

משואה לתקומה בשבט חן

Published

on

בין ערב "זכרון בסלון" בבית משפ' כהן ומפגש מרתק עם ניצול שואה – לטקס לזכר חללי מערכות ישראל ופרידה מהשמיניסטים שמתגייסים לצה"ל

השבועיים האחרונים רצופים בימי זיכרון המחייבים אותנו לא לשכוח.

ביום ראשון, אפריל 28, השתתפנו בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הטקס היה טקס קהילתי בשיתוף עם מת"י, איתנים ובית ספר עמ"י. הטקס היה בסימן בין זיכרון לחשכה ובמהלכו הוקרן הסרט אחרונים מטרבלינקה". הטקס היה טקס מרגש מאוד ואף עורר המון שאלות ותהיות בקרב ילדי השבט. תודה להודיה קנפו ובן בסון על ייצוג השבט בטקס על הבמה!

ביום שלישי, אפריל 30, ערכנו ערב "זיכרון בסלון" בביתם של משפחת כהן. היה לנו הכבוד לשמוע ולארח את שמואל גרשון, בן 85, עם נפש צעירה כמו של בחור
בן 18.

שמואל שרד את מחנה הריכוז בדכאו שבגרמניה, שם עבד 3.5 שנים; לבד. כל המשפחה שלו נספתה ״תחת חסותם״ של המרצחים הנאצים.

שמואל עלה לארץ מיד אחרי המלחמה, התגייס למחתרת היהודית ולאחר מכן גם לצבא, ותמיד שמר על שמחת החיים, החיוך והאהבה לשירה! איזה מזל שעדיין יש לנו את הזכות לשמוע את המקור הראשון לסיפורי הזוועות ואני מודה על כך שיש לי את הזכות והיכולת להשמיע את זה גם לבני הנוער שלנו בארצות הברית.

הנוער שלנו מדהים, שואל שאלות חכמות ומתעניין! הלוואי שב-2020, עדיין יהיה מי שיספר להם את הסיפור שלו. לסיום הדלקנו נרות זיכרון לזכרם של שישה מליון יהודים שנרצחו בשואה, ושמואל שר עם דמעות בעיינים את היזכור. תודה לשיר נקש וה-IAC על הובלת הפרוייקט והעזרה הגדולה, וכמובן למשפחת כהן על האירוח בסלון ביתכם והעזרה באירגון וההכנות!

ובמעבר ליום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.

ביום ראשון, מאי 5 ציינו בטקס שבטי ומכובד את יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. הטקס נערך בצל החדשות על כך שמדינת ישראל מותקפת בטילים מדרום ועד מרכז הארץ. במהלך הטקס, כל גדוד שלח נציג להדליק נר זיכרון לזכרם של 23,741 חללי צבא הגנה לישראל ו- 3,146נפגעי פעולות איבה.

חלקנו כבוד לסמ"ר מתן גוטליב ז"ל שנהרג במלחמת צוק איתן; לאורי אנסבכר- צעירה כבת 19 בת שירות לאומי, שנרצחה ביער ביישוב עין יעל ביידי מחבל פלסטיני; וסיפרנו את סיפורם של משפחת פרץ, אוריאל ואלירז ז"ל, אחים שנהרגו בפעילויות מבצעיות שונות במהלך השירות הצבאי שלהם כקצינים, ואף על מרים אמם – שהפכה את השכול לעשייה חינוכית ועוצמה. אחד המשפטים אחד המשפטים המזוהים עם אוריאל היו: "עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר, אבל אלו לא סתם קוצים, אלו קוצי ארץ ישראל, ומי שחי בארץ הזאת צריך לדעת לקבל באהבה את קוציה".

היום, לאחר 71 שנות קיום ועצמאות כל שניתן לקוות זה שהקוצים יהפכו לגינה פורחת וצבעונית, ושלא נדע יותר עוד כאב וצער על בנינו ובנותינו, כי עוד לא אבדה תקוותינו.

בסיום הטקס, חניכי השכבה הבוגרת של השבט המתגייסים בשנה הקרובה לצבא דרך המסגרות השונות, עלו להדליק נר אחרון, נר של תקווה; סול עטיה, עידן פרטוש, שגב כהן ויוני עדן- התגייסו בשלום וחיזרו בשלום; אמן!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות