מיקה ויאיר על הספינה

מאת: טלי ספיר קסטלמן

ילדי "גדולים מהחיים" טרפו באהבה את החוויות שמספק להם טיול החלומות בחוף המערבי ונהנו כאן בכל רגע. הקהילה המקומית עטפה אותם באהבה אין סופית.

בשבוע שעבר, בהפלגה ביאכטה במרינה דל-ריי, כשדי.ג׳י אביאל אחראי על המוסיקה ומתנדבים רבים כבשו את היאכטה עם ילדי המשלחת, נפגשתי עם שלושה מהם באופן אישי לשיחה על המחלה, על ההחלמה ועל התרומה הגדולה של ״ גדולים מהחיים״ לרווחה הנפשית שלהן.

שיראל צרפתי

פגשתי בכמה בנות חמודות להפליא; שיראל צרפתי מחיפה בת 17, נערה מקסימה עם חיוך כובש עמדה על סיפון היאכטה ונשמה אוויר ים קליפורני. כשעמדתי לידה פתחה את ליבה וסיפרה על הלוקמיה שהתגלתה בגופה לפני כשנה וארבעה חודשים.

זה התחיל עם כאבים בגוף, ״לא יכולתי אפילו לשבת ובקושי לעמוד״ היא מספרת, בהמשך הופיעו נקודות על הגוף. ״כשהגעתי לרופאה היא אמרה שזה שום דבר, אולי כאבי גדילה אולי משהו קטן, אבל בהמשך הסתבר שזה לוקמיה״ היא מספרת בפתיחות מלאה.

כשחזרה הביתה עם הבשורה המרה היא עשתה גוגל ולמדה על המחלה. שיראל מספרת כי ״גדולים מהחיים״ בארץ עטפו את המשפחה באהבה: ״הם לא רק דאגו לי, הם דאגו לכל המשפחה. אמא שלי היתה בטיול אימהות והיא חזרה עם אנרגיה חדשה, היא הרגישה חלק מקבוצה, חלק ממשפחה גדולה שלכולם איכפת שם״.

שיראל מספרת שלעיתים היא מרגישה משועממת לצד בנות גילה. ״אני מרגישה בוגרת מבנות גילי ואני מרגישה שאני משתעממת מהר. הם לא מבינים דברים על החיים שאני כבר מבינה והם מתעסקים בדברים פשוטים של החיים, אני מרגישה שאני מתעסקת בדברים גדולים ויש לי יותר אחריות,. פה בטיול אני מרגישה שכולם חברים של כולם בוגרים ושמחים על החיים עצמם. לא חשתי אווירה כזו מעולם״ היא אומרת.

כיום שיראל רואה את סוף המלחמה ומרגישה תחושת ניצחון היא סיימה טיפולים בהצלחה וכרגע היא עם טיפול בכדורים וכימו, שתופעות הלוואי הן מינוריות וניתן לחזור למסלול החיים הרגיל של בנות גילה.

שיר יעקובוב בת 18 מביתר שליד ירושלים, בת שירות לאומי, במד״א, החלימה מסרטן בגזע המוח, לאחר שנתיים וחצי . שיר ניראית כמו כל נערה בת גילה, השיער הארוך הגולש והעגיל הקטן באף לא מסגירים כלל את המאבק לחיים שהיא ניהלה עד לא מזמן. לשיר דיבור מעט כבד, אבל הוא מובחן רק אם ממש מחפשים סימנים למסע שעברה.

שיר יעקובוב

זה התחיל כאשר חברות העירו לה שהשתנה לה הדיבור. ״הרגשתי כובד בלשון אבל תחילה לא יחסתי לכך חשיבות, בכל זאת אמא שלי לקחה אותי לבדיקות מקיפות ואז התגלה הסרטן בגזע המוח. זה נישמע מבהיל אבל אני השתדלתי להתעסק בדברים שיש לי עליהם שליטה ואת הצד הרפואי השארתי למומחים״, היא אומרת בחיוך מקסים.

שיר עברה 2 ניתוחים מורכבים בארץ ולאחר מכן הוטסה לניו ג׳רזי לצורך המשך טיפול והקרנות, כך שהחלק הקשה במסע הזה כבר מאחוריה. גם על התקופות הקשות יותר היא מסתכלת בחיוך מתוק מתוק ובהרבה אופטימיות באופן כללי. כלום בעיניים של שיר לא מרגיש כמו דיזזסטר'. החברות שלה תמכו בלי סוף ולרגע לא עזבו, מה שעזר לה לא מעט מבחינה מורלית, לשמחתה השיער נשר רק באיזורים מסויימים ועם השיער הארוך היא יכלה לכסות את האיזורים הדלילים יותר. ״כאן מאחורה יש לי קיבועים שמקשים על התנועה״, היא אומרת ולוקחת את ידי אל העורף שלה ובאותה נשימה מוסיפה כי בקבוצה שהגיעה מהארץ יש עוד שלוש בנות עם קיבועים בדיוק כמו שלה …

אמילי דוברוניסקי

״הקבוצה הזאת מדהימה״, היא מחמיאה לחברים למשלחת. "אנשים שמתמודדים ויוצאים גדולים. זה לא סתם נוער שעסוק בפייסבוק ובלייקים זה אנשים עם משקל כבד על הכתפיים״. בכל דבר שיר רואה את הטוב, אפשר ללמוד הרבה מהאופטימיות שלה, כשהקשה כבר מאחוריה וכל מה שנישאר לה עכשיו זה להמשיך ולחיות את החיים כמו כל חברותיה.

מתוך 44 הילדים שהגיעו לטיול החלומות קשה להתעלם מפצצת האנרגיה בעלת התלתלים הבלונדיניים המתוקים, כל הקסם הזה שייך לאמילי דוברובינסקי בת 11מבאר שבע.

אמילי מתעמלת התעמלות אמנותית מאז היתה בת 3 ואף זכתה באליפות איזור הנגב בהתעמלות. לפני כשנה וחצי אובחנה אמילי עם סרטן הדם, זאת לאחר בדיקות דם שיגרתית. בשנה שעברה אמילי השתתפה בקמפיין פאות לילדים, וזכתה לפירסום בכלי התקשורת. לאמילי זו פעם שלישית שהיא משתתפת בטיול מחוץ לגבולות הארץ עם עמותה שתומכת בילדים חולי סרטן. ״זה קצת קשה להיות רחוקה מהבית אבל כשאני נהנית אני שוכחת מהגעגועים״ היא אומרת ומוסיפה כי בטיול החלומות עם גדולים מהחיים היא מרגישה טבעי ונעים להיות מוקפת באהבה.

את אחותה הגדולה שנישארה בבית בבאר שבע היא מצ׳פרת במתנות מחו״ל. ״ אחותי מפרגנת לי, היא יודעת איזו תקופה קשה עברתי״. אמילי משתפת בפחדים שחוותה מאז התגלתה המחלה כשהפחד הגדול היה הפסד של ימים רבים מלימודים בבית הספר ולמרות שהפסידה כמעט שנת לימודים היא הצליחה להדביק פערים בזכות שיעורים פרטיים שקיבלה בבית החולים סורוקה. ״הכי קשה בלי שיגרה אבל תמיד ידעתי שאני אעבור את זה באיזה שהוא שלב, ועכשיו בעצם אפשר לומר שסיימתי עם החלק הקשה. סיימתי טיפולים בבית החולים וכרגע אני בטיפול אחזקתי ארוך טווח שזה למעשה טיפול ממושך בכדורים״, היא מסבירה בבגרות ומתיקות.

השבוע הסתיימו 12 ימי טיול החלומות של 44 ילדים לוחמים, אסקפיזם לשמו, ימים בהם שוכחים מהמחלה, צוברים חוויות ומכירים חברים חדשים לקשרים שנמשכים גם כאשר הטיול ניגמר. ובין חברי העמותה משפחת אל.איי כבר מתחילים לדבר ולתכנן את טיול החלומות של שנה הבאה. משפחת אל-איי לא נחה לרגע; כולם כאן רוצים לתת ומאחלים בריאות והחלמה לילדים הנפלאים האלו.