Connect with us

Israel-LA Magazine

שלום עליכם ,סיפורה של הזמרת אחינועם ניני

Published

on

 

אחינועם ניני נולדה להיות בינלאומיתהיא ידועה 

כאייקון ישראלי בעולםאלא שכתינוקתאת שירי

 הערש שמעה בבתיםובגיל שנתיים שמעה את

 ההימנון האמריקאי בניויורקשם זכה אביה 

למילגה כדוקטור להנדסה כימיתהיא גדלה 

בריברדייל שעל נהר ההאדסון ואת התיכון כבר 

עשתה בקיבוץ שפיים. משם היא  פרשה כנפיים וטסה

 לכל פינות הגלובוס, מרנינה לבבות ומזמרת 

בקולה הצלול והמיוחד ומביאה בשורותתןך

שהיא מקפידה על מעורבות פוליטית במקביל 

לקריירה האמנותית ופעילה בתנועות לזכויות אדם

 ולמען שלום ישראלי-פלסטיניזה המוניטין שיצא לה

 בין כל מאזיניה ומעריציה באשר הם שם. השבוע היא

 נוחתת ב-LAX הישר להופעה באולם 'גינדי', באונברסיטה

 האמריקאית יהודית בבל אייר.

"אני קודם כל, שגרירת ישראל העולמית", פותחת אחינועם (נועה, בפי מעריציה בעולם) במונולוג 

טרנס-אוקאינוסי בטלפון דיגיטלי. "זה לא משהו שבחרתי להיותאני אומן ישראלי שמסתובבת בעולם

אמנם אני שגרירה אבל אני בראש ובראשונה אומניתכמו שאני מבינה את זהההגדרה של אומן זה 

קודם כל אדם שתמיד מחפש משמעותהוא מחפש חדשנותהוא מנסה להאיר איזשהו פנס על הפינות 

הנסתרות של הנפש האנושיתהוא מנסה לגעת בעומק של המחשבהשל האהבהשל הרגשותשל הפחדים.

"אמן הוא אדם שסקרן ואמור לדעתי להוביל את המחנה וגם להזדנב מאחוריו

בתור אחת שכזאת אני מנסה לעשות את כל הדברים האלה במסגרת המוזיקה והכתיבה והשירה 

לחנך ולחדש ולהתעמק ולהצטיין ככל האפשראני מנסה לא לבזבז את הזמן של הקהל שלי,

 ואני מנסה לתת משמעות לתוכן אמיתילכל דבר שאני עושהלא מעניין אותי לדעת מה האופנה 

באותו רגערק לבדר אנשים. אני רוצה גם לתת חומר למחשבה , אולי לגרום להם להרגיש פחות נעים,

 אבל בהחלט לתת להם השראהזה מה שלדעתי אמן אמור לעשות.

"עכשיואצלי האמנות זה היושרה האישית. הם כרוכים זה בזה. לכן כשאני כותבת שיר או שאני יוצרת

 איזשהו פרויקטאני מפעילה הכי הרבה את הראשאת הלב ואת המצפון וזה בדיוק מה שאני עושה 

כשאני מדברתאני מתבוננת בסביבה שליאני בעצם משקפת את מה שאני רואהאם זה 

בשירהאם זה בכתיבה ואם זה בדיבור ולאורך כל הקריירה שלימעבר ללתת רק כתיבה ושירה אומנותית שלי.

את אומנית מאוד פוליטית.

"תמיד תמכתי בשלום ובמדינת ישראלזה דגל שאותו אני מניפהאני מאמינה ששלום הוא מורכב

גם משלום פנימיגם משלום בתוך מדינתנו וגם שלום בינינו לבין שכננו ואויבינושאנחנו צריכים להפוך

 אותם ללא אויבינו ומול כל העולם.

"הביקורת שלי תמיד היא בביתאני לא מבקרת את המדינה שלי כשאני מחוץ לישראלבדרך כלל מלבד

 לתמוך בשלום באופן כללילשתף פעולה עם אמנים ערבים בתור אקט של שלום דרך המוזיקהאני לא 

מבקרת את מדינת ישראל מבחוץאני מאוד נזהרת כי יש מספיק בקיעים באיך שישראל נתפסת מבחוץ

ההיפךלרוב אני עסוקה בלהגן על מדינת ישראל מחוץ לישראל ולבקר אותה בתוך הבית

נדמה שזו הדרך הנכונה לפעול.

"אני מאוד אוהבת את הארץעובדה שאני חיה בישראללא הייתי חייבת לחיות בישראל. גדלתי בכלל

 בארצות הבריתההורים שלי עברו לניו יורק כשהייתי ילדה קטנהגדלתי בארצות הברית עד גיל שבע עשרה.

בחרתי לחיות בישראל ואני בוחרת להישאר בישראלאני אדם מאוד ציוני ומאוד אוהבת את הארץזה לא אומר 

שבתור בנאדם שאוהב את ישראל אני חייבת להסכים עם כל דבר שהממשלה עושה ולהגיד אמן לכל דבר 

שישראל עושה.

"אני חושבת שהחובה שלי היא לעזור לישראל להגשים את החזון האמיתי שלהלהיות אור לגוייםצריך 

להיות שלוםעם כל החוכמה והיופי שנובעים מהתרבות שלנומהדת שלנומכל מה שיש לנו

זה מה שמפעיל אותי".

 

מה מבדיל אותך מאמנים ישראלים אחרים?

"לכל אדם שיש איזושהי דעה, והוא מביא את זה לשולחן. ומי שלא יסכים עם הדעה שלו מתהווה בעיה.

 הרבה אומנים בוחרים לא לגעת בכלל בפוליטיקה ולא להביע שום דעה בכלל, כי הם מפחדים שהם

יאבדו קהל כזה או אחר. אבל זאת לא הדרך שלי. הדרך שלי בהטפה כמו גם באומנות, אני לא מחפשת

לדעת מה אנשים יאהבו, אני באמת מחפשת לדעת לעומק את האמנות, האמנות יותר חשובה לי

מפופולאריות. אני עושה את זה בדבקות עשרים ושלוש שנה ומי שאוהב אותי אוהב אותי בגלל זה".

"מי שמחפש שילטפו לו את האגו, הוא לא ימצא את זה אצלי. מי שרוצה לבוא ולשמוע ערב של שירה

 ברמה הכי גבוהה שיש, מילים, לחנים, הרמוניה, עיבודים, עומק, הוא ימצא את זה אצלנו (

ניני וגיל דור המלווה ומפיק מוסיקלי שלה, מ.ק.). מי שמחפש רדידות ובנאליות זה לא יהיה אצלנו,

זה הכל, זה פשוט ככה. זה כמו שבנאדם שיבחר ללכת לאכול ארוחה טובה במסעדה,

הוא יבחר במשהו נפלא או שילך לאכול במק'דונלדס. אני זה לא מק'דונלדס".

 אז על מה  כל הצעקה נגדך בישראל, על מה הפוליטיקה שלך?

"אני שמחה להגיד שיש מיליוני אנשים בכל העולם שאוהבים אותנו,

לא רק במדינת ישראל. הרבה מאוד. מה אנשים באמת יודעים על הפוליטיקה שלי,

מעט מאוד, פשוט מרתיע אותם שאני בכלל מעיזה לדבר.

"הפוליטיקה שלי מאוד פשוטה: אני מאמינה בשתי מדינות לשני עמים ובשלום,

נקודה ובכך זה מסתיים. עכשיו, אם יש מישהו שמתנגד לשתי מדינות עם שני עמים,

אז אני והוא לא מסכימים. אם יש מישהו שמתנגד לשלום אז אני והוא לא מסכימים.

ואם זו סיבה בכדי לא לבוא להופעה שלי אז שלא יבואו, זה הכל.

"אני מאוד אוהבת את מדינת ישראל ואני מאוד דואגת לעתידה, הדאגה שלי למדינת ישראל

היא גם למען שלום שבחינתי זה הדבר היחידי שישראל יכולה לצפות לו. אני רוצה עתיד ורוד לכולנו,

כל השאר זה הבלים ושפיכות דמים אין סופית, ואני לא יכולה לראות את עצמי ואת ילדיי חיים במקום כזה.

לכן אני מוכנה להילחם עבור העתיד הזה, הטוב, כמו שיש לחצי המיליון הישראלים ומיליון יהודים שיושבים בלוס אנג'לס.

למה הם חיים פה? כי זה מקום נעים, כי זה מקום שאפשר לשגשג בו, זה מקום ללא איום בצורה שישראל מאוימת.

"אז למה הם לא חושבים שדבר כזה יכול להיות גם עתידה של מדינת ישראל, למה הם לא מייחלים לעתיד הזה,

לאחים ולאחיותיהם ולמשפחותיהם שחיים במדינת ישראל. אני חושבת שכל אדם בר דעה צריך לקוות ולהתפלל,

ולא רק לקוות ולהתפלל, גם לעבוד בצורה מעשית וממשית ולקדם את השלום במדינת ישראל למען עתידנו ו

למען עתיד מדינתנו".

מה הבשורה שתביאי למאזיניך בלוס אנג'לס?

"אני אומר להם, שגם אם אתה לא בוחר לגור בישראל, אם אתה רוצה לגור בלוס אנג'לס זה בסדר.זה דבר הכי מקסים שיכול להיות, באותו זמן אתה לא יכול לשבת בשלום ובשגשוג ולהגיד אתם בישראל יכולים להמשיך להילחם, תישלחו את הילדים

 שלכם למות בצבא תמשיכו להחזיק בשטחים ולשלוט בעם אחר.

"לא, אנחנו לא נשלח את הילדים שלנו למות בצבא, אנחנו נעבוד בכל רמ"ח אברינו בשביל לעשות שלום במדינת ישראל,

הילדים שלנו אולי כבר לא יצטרכו ללכת לצבא, או ילכו לצבא רק מי שבאמת רוצה. הבן שלי הולך עוד מעט לצבא,

אני רוצה שהוא יחיה ולא ימות, זה הכל, זה מאוד פשוט, אין פה סיבוכים, אני רוצה שהבן שלי יחיה, הוא יחיה בשלום בישראל".

יש לך תקווה ריאלית שזה יקרה אי פעם?

"למה לא? יש לי כל הזמן תקווה. אני מאמינה בציפי ליבני, היא אישה מצוינת לדעתי, אני תמכתי בה בבחירות,

אני מאוד מאמינה בה, חבל שהיא לא זכתה ביותר קולות ואני מקווה שבמסגרת התפקיד שהיא קיבלה היא תוכל להשפיע.

"קראתי על היוזמה הערבית המתחדשת שהיא מבורכת, שהיא מתקדמת ומתקדמת לכיוון של משא ומתן ושל רצון טוב.

נראה שהממשלה תבוא ותקדם בברכה את היוזמה הזאת, ותבוא ותשב סוף-סוף בשולחן הדיונים

ולא תמציא עוד ועוד תירוצים למה לא ותגיד למה כן".

במה מתבטאת התרומה שלך למה שנקרא 'מחנה השלום'?

"אני ישראלית בכל העולם, ואני משלמת על זה מחיר גבוה. הייתי יכולה בקלות להחביא את זה כי יש לי דרכון אמריקאי,

אני מדברת אנגלית בצורה מושלמת אז אני יכולתי להגיד שאני מניו יורק. אבל, אני בנאדם מאוד ציוני ואוהב את הארץ,

זה גאווה בשבילי לייצג את ישראל בכל העולם, וזו הפעילות הראשונה שלי, פרו שלום. אתה גם יכול לבדוק

 את כל הפרסים שקיבלתי מכאן ועד רעננה, אבל זו לא הפואנטה, הפואנטה היא שהתרבות חשובה לי,

התרבות והערכים.

"אם אני ישראלית אז אני ישראלית. אתה יודע כמה מפגינים מול ההופעות שלי, ערבים, פלסטינאים,

כולם מפגינים נגד ישראל ונגדי. למרות זאת  אני דוברת שלום. אבל זו לא סיבה להחביא את הישראליות שלי?

 לא! אני ממשיכה לעבוד למען השלום כי בלי שלום ישראל תמשיך להיות במצב הקשה שהיא נמצאת בו,

זה ימשיך ולא ייגמר.

"אנחנו צריכים לעשות יומם ולילה את הדבר הזה ולא להמציא לעצמנו תירוצים שאנחנו לא רוצים

 ואין עם מי לדבר וכל מיני שטויות מהסוג הזה. זה לא רק לא אינטליגנטי, זה גם לא מציאותי. אז

אני מבקשת לבטל את הקיבועים האלה ולשים פוקוס על האופציות החיוביות שקיימות ולקדם אותם דרך אמנות,

 דרך שיתוף הופעות עם אמנים ערבים בכל העולם.

"אני מתנדבת בארגונים למען השלום, אני עובדת למענם. בשנה שעברה השתתפתי בטקס זיכרון שמשותף ליהודים וערבים.

זה היה טקס מרגש עם משפחות שכולות משני הצדדים. בא ליאונרד כהן לישראל ועשה הופעה מדהימה, ל

א ביטל אותה כמו כל הפעמים שמבטלים הופעות, דבר שאני מאוד נגדו. אני חושבת שצריך לבוא לישראל,

להופיע, לא לברוח. ליאונרד כהן בא ועשה הופעה, סגר על הכסף מעבר להוצאות, הוא תורם למען השלום, ז

ה בנאדם. אלה הדברים שאני מאמינה ואלה הדברים שאני עושה. אני מופיעה, אני נמצאת, אני ישראלית ואני פועלת למען השלום,

 שבעיני אלה הפנים היפות והנכונות של מדינת ישראל.

מה כוללת התוכנית שאת עומדת להציג באל.איי?

"התוכנית שאנחנו באים להציג היא מהממת, יהיה לי כל כך חבל אם לא יבואו כל  הישראלים לשמוע.

בהופעה יהיו לנו על הבמה מוזיקאים ממש פנטסטיים, יש לנו רביעיית מיתרים, מגיעים מניו יורק,

רביעייה נפלאה עם עיבודים שעשה גילי דור לכל השירים, גילי בגיטרה. היא מבוססת על שירים מעבר לשירים

המוכרים שלי שהרבה מהקהל מכיר, שירים שאני חושבת נכנסו לתרבות העברית.

"אני גם במופע הזה מציגה פרויקט שעשיתי לפני שנה וחצי שקוראים לו ארץ השיר. זו בעצם קריאת

של חלק מהשירים הגדולים הישראלים שעיצבו את התרבות שלנו. חשבתי שהרבה הרבה שנים לא באה

איזו זמרת ועשתה כבוד לשירים האלה, לא רמיקסים אלא כבוד, כבוד אמיתי.

"זמרות קלאסיות כמו יפה ירקוני, חנה אהרוני, שושנה דמארי, אסתר עופרים, כל הזמרות האלה,

אני רוצה לתת כבוד, ולהשמיע אותן לכל העולם. שירים כגון "היו לילות" "חליל" "רחל רחל", שירים מהממים,

שירים תימנים, כל הקהל בכל העולם מקבל את השירים האלה, הוא מתענג.

"הישראלים אני חושבת גם יבואו ויראו את הקהל האמריקאי לצד הקהל הישראלי, קצת מגוון,

זה גם טוב לקשר התרבותי שלנו, כולנו נוכל להרגיש ביחד גאווה ושמחה יהיה בכייף".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Israel-LA Magazine

ליקטוטים 7 מאת אודו קשטן

Published

on

מתרגש. מחר יוצא לאור הספר החדש שלי "עשרה שיטות לשיפור העברית"

אני כל כך לא בכושר שאני מתנשף במעלית.

בטח בחדר של בר רפאלי תלוי לוח שנה עם תמונות של מוסכניקים.

sb10064404bp-001c

המוסד עושה מבצעים רק כדי שלרונן ברגמן יהיה במה למלא עיתוני חג.

<במיטה>
היא: איפה הזוגיות של פעם, שהיינו מדברים שעות אל תוך הלילה, אותה חברות נפש עמוקה ואמיתית, של תשוקה והקשבה
אני: גם אני מותק, לילה טוב.

עוד סמס אחד של שנה טובה ואני כפיי ארימה.

כשהוורד מסמן לך טקסט בקו ירוק הוא כאילו אומר לך "תשמע, אין לי סיבה מיוחדת למה עשיתי את זה, אבל אם אפשר לעצבן אותך אז למה לא?".

אין לי בעיה עם סופר פארם למעט חוסר העקביות שלהם. בשמים אין להם בעיה שאני בודק, אבל דיאודורנט סטיק, או הו.
מכירים את הרגע הזה שאתם קולטים כמה הבית מטונף ומבולגן, מקבלים עצבים, מפשילים שרוולים ויוצאים מהבית?

 

אין ילד מתוסכל מילד שאוכל ארטיק ואבא שלו אומר "זה מטפטף לך, תביא אני אעזור לך מהצד" ומשאיר אותו עם מקל.

-הגבינה הזאת רזה?
-כן
-אתה בטוח?
-כן, 5%
-אז כשתהיה בטוח ב-100% אני אקנה

 

-תחשוב על מספר כלשהו ואל תגיד לי אותו
-אוקיי, חשבתי
-זהו, אל תגיד לי אותו. כזה אני, לא צריך לדעת הכל.

 
יום כיפור יוצא השנה על שישי שבת, זו הפעם הראשונה שאלוהים יצטרך לבקש סליחה מאיתנו.
הרגע הזה שאתה קולט שיש במטבח תבנית עם עוגת שטרודל, ואתה עושה קפה, חותך פרוסה ונותן ביס בקיש בצל.

 

 
נשיאים אמריקאים תמיד הופכים בסוף למוצרים: לינקולן מכונית, קנדי מוצרי חשמל, ואובאמה נקניק.

 

– בוס, אל תשאל, היתה תקלה בפס הייצור, וכל חפיסות השוקולד יצאו עם חורים
– עזוב, תשאיר את זה ככה, נקרא לזה "שוקולד אוורירי"
– אתה גאון!!

 

פררו רושה זה הבר רפאלי של השוקולדים.

חלום שלי לראות ערס מסובב מעל הראש איזו פריחה וצועק "זו כפרתי".

גם אם פרויקט הדיור הזה הוא בפפואה־גינאה החדשה, תהיה שם הנחה לעמיתי חבר.

 

הקטע הזה שמישהו שלמד איתך בכיתה ב' מציע לך חברות בפייסבוק אז לפני שאתה מאשר אותו אתה מגשש עליו קצת כדי לראות לאן הוא הגיע בחיים ביחס אליך ומגלה שיש לו עבודה טובה יותר משלך ותפקיד בכיר עם שלוש אותיות כאלה באנגלית, יש לו תואר שני בטכניון, פנטהאוז ענק בתל אביב, שלו, לא שכור, יש לו שני ילדים, הוא המון בחו"ל, הוא נוסע על אאודי ספורט, שיניים מושלמות, הוא כתב כבר שני ספרים, הוא מתנדב בסיוע לניצולי שואה, צמחוני, יש לו על היד שעון ששווה 5 משכורות שלך. יששששש אשתו מכוערת. מאשר.

 

מנהרות הכרמל נחסמו עקב ״תקלה״, ושני כבישי היציאה האחרים מחיפה נחסמו גם הם על ידי ״רכבים תקועים״, במה שנראה כרגע כמו מזימה של יונה יהב למנוע מאנשים צעירים לברוח מאזור חיפה.

תן לאדם דג, והשבעת אותו ליום. תן לו גפילטע פיש, והרסת לו את היום

המשך לקרוא

Israel-LA Magazine

הצביעו רוגעלך מאת יאיר ניצני

Published

on

העיקר שיש כיבוד

אחרי שהמתח סביב סוריה התפוגג והחגים הגיעו לסיומם החד משמעי, הבחירות המוניציפאליות הולכים להיות הדבר הגדול הבא.  הפעילים מתנפלים עלינו מכל עבר חמושים בשלטים ופליירים, הקמפיינים רוויים אמוציות והמועמדים משמיצים אחד את השני כמיטב המסורת.  בעיר נשר שני אחים רצים אחד מול השני, בלוד מועמד אחד הוכרז כ"אויב האיסלאם", בתל אביב רץ הומו מוצהר, וברמת השרון ראש העיר נחשד בשחיתות ואולץ להתפטר אבל…סורפרייז! הוא ירוץ כרגיל. בקיצור אסקימו לימון החגיגה נמשכת.

 

מה שיפה במוניציפאליות היא שבניגוד לבחירות לכנסת כאן אתה באמת יכול להשפיע, ואם המועמד שלך, שעד אתמול ניהל פיצרייה ביישוב,  לא יעמוד בציפיות, לא צריך לחכות ארבע שנים כדי להעניש אותו. תוכל פשוט להגיד לו את זה בפנים ביום שישי כשתפגוש אותו בסופר.
בלחץ הסביבה מצאתי את עצמי לאחרונה נדחק לחוג בית של אחד המועמדים. היו בורקסים, חצילים בטחינה,  עגבניות שרי ואצבעות גזר, קפה ומיץ חופשי וכמובן הפחמימות ששום חוג בית לא שלם בלעדיהן- רוגעלך. פטפטתי עם חברים, העברתי את הזמן בסבבה ולכל מי ששאל אמרתי שאני שוקל ברצינות להצביע עבור המארח. העסקה נראתה לי הוגנת . תמורת שעה לא יקרה מזמני במהלכה נמנמתי ובהיתי לסירוגין במועמד,  קיבלתי ארוחת ערב , כסא די נח והמון תשומת לב. הרבה יותר ממה שאני מקבל בבית.

 

כשחזרתי  שאלה אותי הגברת הראשונה מה חשבתי על האיש וחזונו . אמרתי לה שטרם גיבשתי דעה על המועמד ואולי זה יקרה כשאזכר בשמו, אבל בעודי מגמגם נפל לי האסימון : זה היה ערב נפלא ומזין , למה שלא אלך ואקשיב גם לכל שאר המועמדים?  ומה בעצם מונע ממני וללכת לשמוע מועמדים בערים שכנות? המדינה קטנה, הערים מתקרבות, וברור שיום אחד כולנו נהיה מועצה אחת גדולה ומאושרת.  הסברתי לאשתי שלמען עתיד ילדינו אני חייב ללמוד ברצינות את כל הבעיות ברדיוס של עשרים קילומטרים, ולכן אני מתכוון להפוך את חוגי הבית להרגל של קבע. שחררתי אותה מהעניין כדי שיהיה לה יותר זמן איכות לעצמה והבטחתי שלקראת הבחירות אגיש לה דוח ובו יפורטו מסקנותיי.

 

נרשמתי לאתרי המועמדים ,הזמנתי את עצמי לחוגי בית ויצאתי לבלות.  כל ערב הקפדתי לשאול את המועמד אותה שאלה : ,מה החזון של כבודו לשנים הבאות ?"  ועד שהוא ענה כבר אכלתי חצי מהבופה. כשהוא התחיל לדבר בסיסמאות על  דיור בר השגה, מיגור הפקקים, ריאות ירוקות, חינוך לילדינו ותאגידי מים כבר הייתי בדרך לאוטו.  כדי לא לצאת לגמרי מניאק עשיתי לכולם לייק בפייסבוק איך שנכנסתי הביתה.

 

את המסרים של המועמדים השונים אני לא זוכר כי לא ממש הקשבתי, אבל למדתי שיש כל מיני סוגים.

 

הצבאי. אם הייתה לך קריירה צבאית ציין שהיית סגן אלוף וניהלת מערכות גדולות, גם אם פיקדת על שלושה חיילים בשלישות והיית אחראי על קלסר ומרקר.  גם לעובדה שהיית מח"ט אין שום רלבנטיות. להזיז חטיבת טנקים זה הרבה יותר פשוט מלהזיז את עובדי הקבלן של המועצה. מועמדים  שהשתחררו בדרגת חוגר מדגישים את היותם עורכי דין, אנשי עסקים או רואי חשבון. מסתבר שבערים מסוימות מקצועות אלה עדיין נחשבים יוקרתיים ובעלי תדמית חיובית. מקצועות אחרים כמו פסיכולוג, כבאי או נהג מונית לא מתקבלים טוב ולכן אין טעם לציין אותם. אם כי בעיניי דווקא רב גונדר שניהל קודם בית כלא יכול לעבוד מצוין. הוא יודע מה זה סדר וניקיון.
יש את "האישה". ההצלחה של מרים פיירברג בנתניה ויעל גרמן בהרצליה עודדה נשים להיכנס לפוליטיקה המקומית. לא ברור עדיין אם הן באמת יותר טובות מהגברים אבל מה שכן הן נראות יותר טוב ויכניסו לישיבות המועצה שיק שבוודאי חסר בהם.   ויש את "הקבלן". שמוכר את עצמו כמי שיודע להרים פרוייקטים אבל בעצם הגיע כדי לתקתק לעצמו הפשרות בניה על חשבונכם. אל תתפלאו אם דקה אחרי הבחירות הוא ירים  לכם רב קומות במקום גינה ציבורית.

 

אני מוקסם במיוחד מ"האינטלקטואל". לקראת הבחירות המועמד העממי והפשוט שאתם מכירים מהשכונה, זה שהיה מסתובב כל ערב בכפכפי טשטש ומסתחבק עם כולם , עבר שינוי תדמית ועכשיו הוא מרכיב משקפיים דקות שמשוות לו מראה של פרופסור. הרציניים גם מחזיקים עט כאילו אמרו "תתפלאו אבל אני  גם יודע לכתוב."  או לחילופין "לא באתי לדבר באתי לעבוד , ואם לא לעבוד אז לצייר.."

 

אגב, אפשר לדעת המון על מצב היישוב לפי תמונת המועמד . בערים הגדולות וביישובים המבוססים המועמדים מצטלמים בסטודיו מקצועי ותמונתם משודרגת פלאים באמצעות הפוטושופ, בישובים הקטנים המועמדים נראים מרושלים, לא מעודכנים, מטושטשים ובאופן כללי נראים כאילו צולמו בטלפון נייד על ידי עובר אורח. משהו בסגנון "אחי אכפת לך לתת פה תמונה? יש לי בחירות בעוד חודש ולא הספקתי".

 

גם סיסמאות הבחירות צפויות למדי. ראש עיר מכהן יבחר תמיד בסיסמה שמרמזת להמשכיות : " אוהבים את רמת אשבול ממשיכים עם קלמנוביץ'! , "את ההצלחה הזאת אסור להפסיק" או " משהו טוב קורא בקריית  מלכישוע ".

 

האופוזיציה תמחזר ביטויים המעודדים שינוי כמו "כי הגיע הזמן לשנות" "משהו חדש קורה בנווה שבלול" "עולים על דרך חדשה עם ג'קי" וכיו"ב. לעיתים היא אף תרמוז לצל פלילי שנח על ראש הרשות המכהן, בסיסמאות כמו " כי צריך פוליטיקה נקייה" "הפעם בלי קומבינות" ו"ראש בריא לעיר חולה".

 

מועמד צעיר יכוון לצעירים עם סיסמאות שנעות בטווח שבין  "ראש צעיר לעיר" ועד  " חייבים להעיר את העיר". אם כי  במקרה של פתח תקווה זו יכולה להיות משימה קשה עד בלתי אפשרית.

 

לסיכום אני ממליץ לא לקחת החלטה ולא להתחייב לאיש כל עוד לא ראיתם את כל המועמדים ולא פגשתם אותם בחוג בית. אתם לא חייבים באמת לשמוע אותם אבל לא כדאי לוותר על הקפה והרוגעלך.  כי בנפשנו הדבר.

 

 

 

About the Author

יאיר ניצני הוא בעל טור בישראל היום. חבר בלהקת תיסלם מ1980 וחובב מזון עתיר קלוריות. ניהל את חברת התקליטים הד ארצי, מגיש ברדיו ובטלויזיה, מרצה ועורך טיקסי חתונה אזרחיים. המשרד 035617711 הרצאות קרן אלוף : http://www.kerenalouf.co.il/ ייצוג נברו : http://www.navaro.co.il/ תיסלם: http://www.t-slam.com/

המשך לקרוא

Israel-LA Magazine

לדבר ולא לאמר דבר מאת אריאל בלומנטל

Published

on

לדבר ולא לאמר דבר

 
בראיון לסי-אן-אן ביום שלישי שעבר, נשיא איראן חסן רוחני נתן לכריסטיאן אמאנפור שעור באיך לדבר ולא לאמר דבר: "איזה פשע שהוא אשר הם [הנאצים] ביצעו כנגד היהודים – אנו מגנים" הוא אמר.
יום קודם לכן הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ביצע "גינוי מבלי לגנות" כשנשאל על שתי תקריות הטרור האחרונות בגדה שהביאו למותם של שני חיילי צה"ל, באומרו כי הוא "מגנה כל אלימות כנגד אזרחים". למישהו יש בעיה עם גינוי כל אלימות נגד אזרחים? ודאי שלא. כמה קל.
עבאס המשיך והשווה את רצח שני החיילים, האחד נורה על ידי צלף בחברון והשני פותה אל מותו בקלקיליה, להרג של שלושה צעירים פלסטיניים בקלאנדיה ב-26 באוגוסט.
אני מסכים עם אבו מאזן שהאובדן, הדמעות והכאב שווים במותו של כל אדם באשר הוא. הכוח היחיד שיש בידינו, בני האנוש, הוא יכולתנו ורצוננו למנוע מקרי מוות אלימים שכאלה. בראיה זו, המקרים המדוברים אינם דומים כלל וכלל: שלושת הנערים הפלסטיניים נהרגו כתוצאה מתקרית אלימה שבה לא פחות מ-1,500 פלסטינים צרו על כוח מסתערבים, ואילו הישראלים מתו בעקבות מכוונת מכוון ליצור ארועים אלימים.
נושא הכוונה אינו נמצא בלקסיקון הפלסטיני, ומכאן הקושי שלהם להבין את משמעות הטרור ואת הפגם המוסרי האיום שבשמוש בו במשך יותר משמונה עשורים.
ובנושא הכוונה, ברצוני להסב את תשומת ליבו של הנשיא רוחאני: מי שמפתח פצצה גרעינית תוך התרברבות בכוונתו למחוק את ישראל מהמפה, זוועה שנשק גרעיני יכול להשיג, לא יכול לקרוא מעל דוכן המליאה הכללית של האו"ם לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. ידרשו לך יותר מ-3 ימי מתקפת-קסם (המהדורה הפרסית) בכדי להעפיל לגבהים המוסריים הנדרשים לשם כך. בתור התחלה, על כוונות השלום (לכאורה) שלך, להיות מפורשות ובוטות לפחות כמו רטוריקת השנאה והאלימות הרגילה היוצאת תדיר מטהרן.
אחת הסיבות מדוע ישראל (כמו ארה"ב ומדינות אחרות) יכולה להחזיק בנשק גרעיני ואיראן לא, שווה לסיבה מדוע לי מותר להשתמש במספריים ואילו לבני בן השלוש אסור. אך אלגוריה זו לא מספקת את מלוא התמונה, מכיוון שהיא איננה מתיחסת לסוגיית הכוונה. ואכן, ראוי שעל הבריון הכיתתי שמתכוון לפגוע בילדים אחרים יוטלו מגבלות שאינן מוטלות על הילדים הטובים בכיתה.
הבריון הכיתתי בשאר אסד שובר עכשיו שיאי חוצפה בהתעלמותו מנושא הכוונה: לאחר שכבר דקר תלמיד בכיתה, הוא דורש עתה שכל הילדים כולם – כולל אלה שעד שהוא הגיע כל מה שהיה בילקוטיהם זה ספרים, מחברות וסנדוויץ לארוחת 10, ימסרו את סכיניהם שלהם, אם הוא נדרש לעשות זאת.
הסיבה היחידה שיש לישראל להחזיק נשק גרעיני היא למנוע מאסד ודומיו, שמזה דורות מבהירים מעבר לכל ספק את כוונתם לחסל את ישראל על תושביה היהודים, מלהשתמש בנשק שכזה כדי להשיג את מטרתם. השילוב הרעיל של כוונות זדון, שנאה בלתי שפויה וסטנדרטים מוסריים של ימי הביניים פוסלים אותך, אסד, ואותך, רוחאני, מרשיון להחזיק רובה אויר, קל וחומר נשק להשמדה המונית.
גינוי "כל פשע שהנאצים בצעו כנגד היהודים", גינוי "כל אלימות נגד אזרחים" וקריאה למזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני: כולן אמירות קלות וערמומיות המוסוות כמאנטרות פרוגרסיביות של שלום, אך נאמרות על ידי אנשים שרחוקים מפרוגרסיביות או שלום מרחק מזרח ומערב, מונעות על ידי שנאה, ומכוונות לעוד אלימות.
בואו נראה אתכם רודפים שלום באמת, כמו הנשיא סאדאת. אז אפשר יהיה לדבר.
א.

 

ARIEL A. BLUMENTHAL
Sentient Music for Media
Composer, Music Producer

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות