Connect with us

חדשות ואקטואליה

שחור זה הכי אחי

Published

on

אם מייקל ג'ורדן הודה שפתרונות אין לו, אז קטונתי. ובכל זאת, כמה דברים בסיפור המתגלגל הזה תפסו את תשומת ליבי, ובמיוחד קנדיס אוונס

קנדיס אוונס. רוצה לשנות את הנרטיב הקורבני

שלוש עשרה שנה אני חי בעיר המלאכים אבל בשבוע האחרון למדתי על החברה האמריקאית יותר מכל התקופה שקדמה לה. פעפועו של השד הגזעני, רחש כאן מתחת לפני השטח, במסווה של שגרה מתקתקה ונורמליות נסבלת, רק חיכה לרגע המתאים. כשזה התפרץ, הוא בא מהר ושרף כמו לאבה מבעבעת מתוך לועו של הר געש עצבני. המחאות על מותו המיותר והאכזרי של ג'ורג' פלויד שטפו את רחובותיהן של מרבית ערי הארץ הגדולה והכואבת הזו. הן לא נעצרו בארה"ב, והמשיכו מכאן לאירופה, אנגליה, אפריקה, אוסטרליה והונג-קונג. 

2020, כבר הבנו, מלמדת אותנו שיעור מאלף בגלובליזציה. מרק עטלף אחד יותר מדי במחוז חוביי בסין, הפך את העולם סופית ל'ג'אנקי' של וואי-פיי ולמתמחה באפידמולוגיה. מסתבר,שמה שקורה במיניאפוליס, לא נשאר במיניאפוליס. ג'ורג  פלויד, לא בדיוק מועמד לפרס מצטיין הנשיא, בעל עבר פלילי ו'מסטול' בשעת מעצרו, הפך במותו לסמל.

שובין, השוטר הסאדיסט שנאשם ברצח ממדרגה שנייה את פלויד, הפך אותו לסמל מחאה כלל עולמי בסאגת המשכים עצובה של ברוטאליות משטרתית כלפי שחורים. 

את הצלקות מהביזה, השריפות והוונדליזם שלא נראו במחוזותינו מאז 1992 מבקשות המחאות השקטות להשכיח. מחאות השבוע הזה, בחסות משטרה ומשמר לאומי דרוכים, עמדו בסימן של שקט ואיפוק. תשומת הלב עברה מווטרינות של חנויות 'נייק' מנופצות אל המטרה שלשמה האנשים יצאו להפגין, הם על מסיכותיהן, באמצע מגיפה קשוחה – חיי השחורים אינם הפקר. לשים סוף לאפלייה על רקע צבע עור.  

כישראלי ויהודי שלא נולד והתחנך בבתי הספר כאן, אני מרגיש שהסיפור הבין גזעי באמריקה והיחסים הטעונים בין שחורים ללבנים גדול עלי. גם אם נראה לי שאני מבין משהו ממנו, זו תמיד תהיה הבנה מוגבלת שחסרה את הניואנסים של בן המקום. יש היסטוריה של 400 שנה מקופלת בתוך אירועי השבועיים האחרונים. שנים של מערכות מפלות, הצלחות לצד כשלונות ובעיקר הרבה סימני שאלה על  איך מתקדמים מכאן ? 

אם מייקל ג'ורדן הודה שפתרונות אין לו, אז קטונתי. ובכל זאת, כמה דברים בסיפור המתגלגל הזה תפסו את תשומת ליבי ואלו שני הסנט שלי: מול וונדליזם ואנארכיזם אוזלת יד היא לא רעיון טוב. החולשה הראשונית של ראשי הערים ומפקדי המשטרה כלפי מעשי הביזה נראו כמו נוק אאוט למשטרה. למשל, משטרת סנטה מוניקה לונג ביץ', שעמדו מנגד בשעה שבוזזים יצאו עם שלל ומעלים סטורי גאה על חלקם המפוקפק, מעבירה מסר מסוכן של חולשה לפורעי החוק. חוקי הרחוב הרי ידועים – נטשת שילמת. אפשר ורצוי לתת לקיטור לצאת, אבל לא במחיר של הפקרת העסקים לחסדי הפורעים. כבר אמרו חכמינו ש'כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים'. 

אלפי האנשים שיוצאים לרחובות ועוטפים את הקהילה השחורה בסולידריות הוא מחזה עוצמתי שיכול להעניק את המומנטום הדרוש לשינוי. אבל הדרך לשינוי עוברת לא פחות, אם לא יותר, גם בקבלת אחריות של הקהילה השחורה על עצמה ועל מצבה. קול אחד שכזה, חזק ברור ורהוט הוא של קנדיס אוונס, פעילה פוליטית שחורה שמשמיעה דיעות רעננות, הזוכות לעניין הולך וגובר בקרב הציבור הכללי. קנדיס רוצה לשנות את הנרטיב הקורבני שלטענתה 'תוקע' את אחיה השחורים באותה משבצת כבר שנים. היא טוענת שהקהילה השחורה עסוקה מדי בגלוריפיקציה של הסבל והעוול שנעשה להם, ובמקום להיות פרו-אקטיביים ולהוביל שינוי אמיתי במצבם, הם נופלים שוב ושוב לתוך רטוריקה ליברלית שנותנת אוזן קשבת וכתף תומכת אבל לא הרבה מעבר ובכך מנציחה את מצבם. קנדיס מדברת על מעגל הפשיעה – כשכמחצית מהפשיעה בארה"ב ב-2019 מתבצע על ידי זכר שחור, כשחלקם באוכלוסייה הכללית הוא רק כ-6 אחוז. היא גם מדברת על הרס התא המשפחתי כש- 74 אחוז מן הילדים נולדים לאמהות במשפחות חד הוריות, לא אידיאלי ליצירת בסיס יציב המעודד הישגיות.  במקום לקחת אחריות על בעיות השורש שהקהילה סובלת מהן, מתחמקים מפתרון על ידי התמקדות בעוולות המשטרה, חמורות ככל שיהיו; אלו לא בעיות הליבה של הקהילה.  

חתונה ממבט ראשון  – שלב ההחלטות

עונה שלישית של תוכנית הריאליטי הסתיימה השבוע, ומבלי להיכנס לסיפורי הזוגות השונים, משהו כללי על הניסוי המעניין הזה – שבו מקדימים את המאוחר ומתחילים דווקא מהסוף. מהחתונה. אף אחד מהזוגות שם לא ליקק דבש. גם עבור המוצלחים שבחבורה (נעם ורוני) התחיל קשה. בתום 42 יום, מתוך 5 זוגות, ארבעה שרדו, ושניים נפרדו. מתוך הארבעה שהצליחו, שני זוגות יצאו בשן ועין. יא וואראדי. אבל החזיקו ממעמד, כי משהו אחד בשני, למרות הקושי, גרם להם להרגיש שיש בשביל מה.  

"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף'" נאמר במקורותינו, ואכן העסק לא פשוט, אבל כמה מתגמל כשזה עובד. לראות זוג חדש מתהווה מול המצלמות, להיות עדים לוויתורים ולמפחי הנפש שלהם, לציפיות ולאכזבות, אבל גם לאהבה ולחום  –  החומרים מהם עשויים החיים ומזכירים לנו מדוע זוגיות ובעיקר נישואין הם גם מסע אישי אל אזורי אי הנוחות שבנו, חושפים אותנו בחולשותינו רק על מנת לתת הזדמנות אמיתית לריפוי. 

==

גולן פרידמן הוא איש עסקים ופעיל חברתי בלוס אנג'לס. לתגובות: 

golan.friedman@gmail.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

הו הא, מי זו באה? סגנית הנשיא הבאה!

Published

on

האם קאמלה האריס מקליפורניה תהיה הבחירה האולטימטיבית של ג'ו ביידן?

השבוע אמור היה ג'ו ביידן להכריז סוף סוף מי תהיה הסגנית המיועדת שלו. למרבה הצער, ההחלטה נדחתה כך שלנו אין אלא להמשיך ולפזר ספקולציות. ולכן, לפי בקשת הקהל ובהתאם לרוח התקופה, הנה תזכורת קצרה לגבי המועמדות המובילות והקדמה בלתי נמנעת בפתחה: בסופו של דבר, זהותו של סגן הנשיא לא נחשבת לכזו שמשפיעה באופן דרמטי על הבחירות. הבחירה במייק פנס לא שינהת המון עבור טראמפ, אם כי נתנה לו עוד גושפנקא דתית; הבחירה באל גור לא הייתה מאוד קריטית לביל קלינטון; ג'ו ביידן עצמו נבחר בעיקר כדי לתת לאובמה גב מצד פוליטיקאי מנוסה שייתן קונטרה לגילו הצעיר וחוסר ניסיונו השלטוני של הסנאטור מאילינוי. זה לא אומר שלא היו סגנים חשובים בעבר, כמובן – חלקם היו כאלה בגלל שלקחו חלק מרכזי בשלטון (כמו ביידן עצמו, וכמו דיק צ'ייני, קודמו), חלקם כי הפכו לנשיאים בעצמם, למשל הארי טרומן ולינדון ג'ונסון. ובכל זאת, אין סיבה להניח שהסגנית המיועדת תגרום למהפכה דרמטית בסקרים וכו'. לזה יהיו אחראים ביידן ובעיקר טראמפ.

אז מי המועמדות הבכירות? ובכן, ישנן שלוש שסומנו כרגע כמובילות בהימורים, אבל לפחות עוד שבע ששמן הוזכר במידה כזו ואחרת ושגם אני, אפעס, אסתפק באזכור שמן ותפקידן הנוכחי כאן ותו לא.

ראשונה, עדיין המועמדת המובילה, הסנאטורית קמאלה האריס מקליפורניה. הריס התמודדה בעצמה בפריימריז הדמוקרטי אך פרשה כשהכסף אזל והמעמד בסקרים לא התרומם. היא נחשבת לבחירה בטוחה בגלל בכירותה במפלגה, העובדה שהיא דמות די מוכרת ובסה"כ אהודה, עם ניסיון בוושינגטון וניסיון ברמת המדינה כתובעת כללית. ברם, היא סובלת מהעובדה שכבר במהלך הקמפיין התכחסה עם ביידן – כסאח שאח"כ הסבירה כ'זו פוליטיקה' בזלזול כמעט מבהיל ומהעובדה שיש די והותר 'לכלוך' עליה, החל מהעובדה שהכניסה בקליפורניה המון צעירים שחורים לכלא וכלה בכך שאמרה שעישנה מריחואנה לצלילי טופאק, מה שלא ממש הסתדר עם הכרונולוגיה של חייה. אבל הקוץ המרכזי בישבנה המיועד של האריס היא בכלל העובדה שהיא עדיין רואה עצמה כנשיאה לעתיד, ואנשי ביידן חוששים שמא היא תתרכז בבניית דמותה לקראת ריצה ב-2024 (ביידן יהיה כאמור בן 82, ולא ברור אם ירצה לרוץ לכהונה שניה אם וכאשר) ולא בבניית השלטון החדש, שמיועד להיות עתיר רפורמות, חקיקה ואקטיביזם באופן כללי.

שניה, מועמדת שנכנסה לטופ של הרשימה בעיקר בגלל יחסיה המעולים עם ביידן מימי ממשל אובמה, השגרירה לשעבר באו"ם והיועצת לשעבר לבטחון לאומי, סוזן רייס. רייס נחשבת למישהי עם קורות חיים מושלמים כמעט עבור מועמד/ת לתפקיד בכיר, היא מנוסה, מקצועית ופופולרית. וכאמור, היא נהנית ממה שקמפיין ביידן הגדיר כמעמד Simpatico עם ביידן – כלומר, הם חולקים השקפת עולם וחזון. מה שעומד בדרכה של רייס לתפקיד הם שני היבטים בקורותיה: העובדה שמעולם לא נבחרה לכל תפקיד ציבורי ו/או שלטוני, כך שאין לה ניסיון בזה, היא לא נדרשה לעימות (האריס, למשל, נדרשה לכמה וכמה כאלה והוכיחה שהיא מצוינת בהם, בטלוויזיה ובסנאט גם יחד) באשר הוא ולא ברור אם יש לה המזג האלקטורלי. שנית, היא מזוהה עדיין עם המתקפה על הכוחות האמריקאים בבנגאזי, לוב, ועם חוסר המענה המספק של מערכת הבטחון והחוץ של אובמה לה. ממש כמו הילארי קלינטון, הדמוקרטים חוששים שבנגאזי תהפוך למילת מפתח בכל אימת שרייס תיכנס לחדר.

שלישית, המועמדת המפתיעה ובמידה רבה מועמדת הפשרה – חברת בית הנבחרים מקליפורניה, קרן בס. בס בת ה-66 איבדה את בתה בתאונת דרכים, מה שמקרב אותה לביידן (שאיבד כך את אשתו וביתו, ושאיבד לאחר מכן את בנו לסרטן) על רקע אישי. היא בחיים הפוליטיים מאז 2004, אז נבחרה לראשונה לאסיפה הלאומית של קליפורניה. היא משמשת נציגת מחוז (ה-33 ולאחר מכן ה-37) של המדינה בבית הנבחרים מאז 2010 וכן היא יושבת ראש הסיעה האפרו-אמריקאית בקונגרס. במפלגה הדמוקרטית היא נתפסת כדמות מאחדת, ללא שונאים רציניים בתקשורת ואפילו בבית הנבחרים עצמו. אמנם יש לה היסטוריה של התבטאויות בעייתיות עבור מועמד לאומי – למשל, היא ביקרה בקובה כמה וכמה פעמים והתבטאה בצער ובכבוד כשפידל קסטרו מת, התבטאות שמאז חזרה בה ממנה – אבל העובדה שהיא לא מחפשת להפוך לנשיאה ולכן תוכל להתרכז בתפקידה, בצד היותה דמות יחסית פחות מוכרת ולפיכך בעלת פחות פוטנציאל נפיץ, משחקת לטובתה. גם הידידות שלה עם ננסי פלוסי לא מזיקה. אם בידן יבחר בה, תהיה זו הוכחה לכך שהוא לא מעוניין לעשות רעש, אלא לשמור על המצב הקיים בסקרים ולדאות על גביהם כמו בשיר של רדיוהד, ללא הפתעות, עד הבחירות.

מועמדות נוספות שהוזכרו ללא הרף הן, בין היתר, הסנאטורית אליזבת וורן – בחירתם של אנשי האגף השמאלי יותר במפלגה; תמי דאקוורת', הסנאטורית וגיבורת המלחמה מאילינוי, אבל מועמדתה עשויה ליפול בגלל שלא נולדה בארה"ב (מה שייצר קושי חוקתי אם תידרש, חלילה, להחליף את ביידן על רקע אי כשירות לכהן או חמור מזה); ראש עיריית אטלנטה המצליחה, קישה לאנס בוטומס שזוכה לתמיכת הנשיא לשעבר, ביל קלינטון – אם כי 'ביידן-בוטומס' עשוי להיות סטיקר מעט משעשע, תודו; מושלת ניו מקסיקו, מישל לוחאן גרישם שדווקא הביעה עניין בתפקיד שרה בממשל ביידן; מושלת מישיגן גרטשן וויטמר שמצויה בכסאח תקשורתי עם הנשיא טראמפ; מושלת רוד איילנד, ג'ינה רדמונדו שזוכה לתמיכת הסנאטור ג'ק ריד ממדינתה וכמובן חברת בית הנבחרים מפלורידה, ו-ואל דמינגז, שעשויה להפוך להפתעה הגדולה על רקע האהדה אליה במדינתה והיותה נציגת מדינת מפתח, אבל סובלת גם מקו"ח שכוללים עשרות שנות שירות שנוי במחלוקת במשטרה.

אז מי תהיה לסגנית המיועדת? אם עבדכם הנאמן צריך היה להמר, כנראה שאחת מהשלוש שזכו כאן להרחבה ביוגרפית. ביידן עצמו, אגב, נתפס השבוע עם פתקים שבהם נקודות לתקשורת אודות קמאלה האריס, אבל מאז נדמה שמועמדותה דווקא סבלה מעיכובים ודחיות, בין היתר כאלה שהביאו להחלטה שלא להחליט. עדיין. עוד בערך שבוע נדע.

*עידכוני קורונה*: בארה"ב קרוב ל-160 אלף מתים מהוירוס עדאמצע השבוע, ו-4.8 מיליון איש שחלו בקוביד-19 בסה"כ. עיקר העלייה בכמות החולים והמתים מרוכזת בדרום – לרבות טקסס ופלורידה שבראשן מושלים רפובליקנים ששינו לאחרונה מגמה והחלו לאכוף שמירה מרחק וחבישת מסכות – אבל גם במערב, בדגש על קליפורניה שבה מושל דמוקרטי (ניוסום) שהצליח, לרגע קט, לבלום את המגפה, אך היא שבה. ברוב צפון מזרח המדינה, כולל ניו יורק שהייתה עד לפני חודשיים בלב המאפליה, ישנה מגמת ירידה איטית אך עקבית בכמות החולים והמתים. הנשיא טראמפ עדיין מקדם תיאוריות קונספירציה וקורא לציבור לקחת תרופות לא מוכחות כדי להילחם במחלה, אם כי לאחרונה החל לחבוש מסכה – מעשה שהגדיר כ'פטריוטי'.

עידכוני סקרים: ג'ו ביידן עדיין אוחז ביתרון על הנשיא טראמפ בסקרים הלאומיים ובסקרים במדינות המפתח, אם כי הפער בן עשרה האחוזים שהיה לו לפני שבועיים הצטמק והתייצב על בערך 8.3% ברמה הארצית, ובין 2% (צפון קרולינה), ל- 4% (אריזונה) 6% (פלורידה) ועד כ-7-8% (פנסילבניה, מישיגן, וויסקונסין). "האקונומיסט" עדיין נותן לביידן סיכוי של 91% לזכות בכמות אלקטורים גבוהה מ-270; גם 'כדור הבדולח' של סבאטו, פוליטיקו והדו"ח הפוליטי של קוק נותנים לסגן הנשיא לשעבר יתרון. אתר הסקרים 'ריל קליר פוליטיקס' דווקא מצמצם השבוע את כמות המדינות שבהן הוא מזהה יתרון מובהק, ומוסיף את מינסוטה (לשעבר בטור הדמוקרטי) ומיזורי (לשעבר בטור הרפובליקני) לרשימת המתנדנדות, אך דבק בהנחה שביידן, כרגע, הוא הפייבוריט. אתר 538 צפוי לפרסם בשבוע הבא את מודל החיזוי שלו לבחירות – בעיכוב משמעותי ביחס ל-2016. נייט סילבר הפיק את הלקח, כנראה.

==

לעידכונים שוטפים בפייסבוק: מר דמבין הולך לוושינגטון

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות