Connect with us

קהילה

שומרת על האמת שלה

Published

on

ירין גלאם נטשה את ערד בגיל 14 לטובת לוס אנג'לס * אחרי תקופת התאקלמות לא פשוטה ומאבקים נפשיים באנרוקסיה ובמוסכמות החברתייות היא מוציאה לאור אבעה סינגלים של מוזיקה פופית,-אורבנית-מזרח תיכונית * "כבר בגיל בת שש, הייתי הולכת לאנשים ואומרת, 'היי, אני אהיה זמרת'" * חשיפה

ירין גלאם הייתה רק בת 14 כשעברה עם משפחתה מערד הקטנה בישראל ללוס אנג'לס. בילדותה, היא צפתה והאזינה לכל כך הרבה טלוויזיה ומוזיקה אמריקאית, עד שלא יכלה לחכות עד שתעבור לאמריקה.

ההורים שלי החליטו לתת לחלום האמריקאי שלהם צ'אנס לשנה", היא משחזרת. "כולנו חלמנו על לחיות באמריקה. בשבילי זה היה בשביל המוזיקה, ואחותי יכולה לנסות את הוליווד במשחק. לראות איך זה לשנה. בראש שלי ידעתי שנישאר יותר משנה וככה הגענו לכאן".

ערד, אומרת ירין, היא עיירה קטנה עם אוכלוסייה בת כ-25 אלף תושבים. המעבר ממקום "ביתי" למשהו מטורף להפליא כמו אל-איי הפך עבורה את כל התהליך למשוגע יותר. 

"חשבתי שאני הולכת לעבור ללוס אנג'לס, שזה יהיה כמו 'היי סקול מיוזיקל', אומרת גלאם. "אני אפגוש את טרוי בולטון שלי. אבל המעבר לארץ אחרת לגמרי, התרבות, השפה היה יותר קשה משחשבתי. הגעתי לכאן ונאלצתי להיאבק עם המבטא שלי ועוד הרבה דברים שלא חשבתי עליהם. תוסיף על זה את כל חוסר הביטחון של נערה רגילה – אבל בנוסף את הלחץ לנסות למצוא חברים ולהשתלב בשפה לא שלך ובמדינה חדשה. זה היה מטורף".

גלאם בילתה את שנתה הראשונה בניסיון להתמודד עם התיכון, ונאבקה עם חברים שעודדו אותה לקחת את ה"דרך הקלה "ולחזור הביתה לישראל. אבל היא הייתה נחושה לסיים את הלימודים בית הספר ולפצוח בקריירה.

"כל חיי הייתי ילדה מאוד ביישנית", היא אומרת. "כשעברתי לכאן ובקושי היו לי חברים, פשוט הקשבתי למוזיקה, צפיתי בראיונות ובקונצרטים של האמנים האהובים עלי, דמיינתי את עצמי מצליחה עם המוזיקה שלי.  

"חלמתי מאוד גדול ותמיד דיברתי על החלום שלי. הייתי אומרת לחברה שלי, 'אני מרגישה את זה, אני הולכת לעשות מוזיקה עכשיו, זה יקרה, זה יהיה מדהים, אנחנו נהיה במדיסון סקוור גארדן, זה יהיה הזמן של חיינו.' ואז פגשתי בחור שניגש אליי באיי-הופ ושאל אותי: 'היי, את מעוניינת לעשות פרסומות?"

אותו מפגש לילי מאוחר הוביל לכך שגלאם העבירה תזכיר קולי של שירתה, שהועבר בתורו למפיק. היא כבר עבדה עם מפיק בלוס אנג'לס והתוצאה המצטברת היא שהוציאה שלושה שירים כשהייתה בת 17. הכדור התגלגל, אבל היא למדה על העבודה והתעשייה. מאז שהיא הייתה ילדה קטנה, היו לה חלומות גדולים, אבל הביישנות שלה עיכבה אותה מלהופיע.

"מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד ידעתי שאני רוצה לעשות מוזיקה", היא אומרת. "אני זוכרת שכשהייתי בת שש, הייתי הולכת לאנשים ואומרת, 'היי, אני אהיה זמרת.' אבל הייתי ביישנית מאוד. הייתי אומרת את זה לאנשים אבל לא הייתי מופיעה עבור אף אחד. זה שם את הספק בראש שלי, כי כל האמנים שאתה מקשיב ומסתכל עליהם הם היו אלה שהופיעו בבית הספר שלהם ובמקומות אחרים. אמרתי, 'איך לעזאזל אני אעשה את זה?' אבל חלק ממני ידע שכשהרגע יגיע, אני אעשה את זה".

גלאם מתארת את מנעד השירה שלה כמיקס של מוזיקה פופית, אורבנית ומזרח תיכונית. כעת היא פורצת עם קובץ מוזיקלי שהיא רוצה להביא לקדמת הבמה ולהפיץ אותו ב EP החדש שלה, Realness.

"רציתי להתרכז בכנות עם הטקסטים שלי, והחומר שאני מדברת עליו, הסיפור שמאחוריו" היא אומרת. "תמיד אמרתי, 'אני לא רוצה לעשות מוזיקה רק כדי לעשות מוזיקה. רציתי ליצור מוזיקה עם מסר. להיות פגיעה ולשתף סיפורים שקשה יותר לדבר עליהם בדרך כלל, אבל עם המוזיקה שלי אני יכולה לבטא את עצמי ולקוות לעזור לאנשים אחרים שעשויים או שעברו את אותן חוויות שהיו לי." 

הלהיטים החדשים שלה לא יצאו בדרך המסורתית. כל הארבעה יצאו בבת אחת. במקום זאת, ארבעה סינגלים יצאו לאור אחד אחרי השני ברווח של 3 שבועות.  

שניים מהסינגלים כבר  יצאו החוצה", היא אומרת. "הראשון היה 'Free’, השני ‘Realness’. לסינגל השלישי קוראים ‘Shut Up’ והרביעי הוא ‘Unbothered’. כולם צריכים לצאת עד 26 בפברואר. 

״חלק מהשירים הם מאוד כיפים, וחלקם יותר משתפים לעומק את הסיפור שלי. זה אופטימי. רציתי להוציא את החגיגה הייחודית שלנו. החברה תמיד אומרת לבחורים שהם לא מספיק גבריים, או מכניסה נשים לכל כך הרבה קופסאות במקום לתת לנו לגלות את האני האמיתי שלנו ולחגוג את הייחודיות שלנו. כל הפרויקט הזה הוא על זה – העלאת האני האמיתי שלך ולא להתרכז במה שהחברה מסביב שמנסה שניהיה"

״בפרוייקט הזה שיתפתי את הסיפור שלי. איך מצאתי את האני האמיתי שלי. איך זה היה מרגיש לחיות חיים עם הפרעת אכילה, במקרה שלי אנורקסיה. איך זה מרגיש להיות כלוא בראש של עצמך. אני מדברת על דימוי עצמי. כל חיי סבלתי מדימוי עצמי מאוד נמוך, וזה חלק ממה שגרם לי לפתח את ההפרעת אכילה שלי. צריך להבין שאנחנו כל כך שונים זה מזה, כל כך מיוחדים וזה היופי שבדבר. אסור לנו להשוות את עצמו לאף אחד. אנחנו צריכים לחגוג את האני האמיתי שלנו. וברגע שהתחלתי להבין את זה, אז התחלתי להיות יותר חופשייה, להיות אני".

ירין: "הקורונה איפשרה לי להיות יצירתית יותר. כולנו בבית רוב הזמן, אז כתבתי יותר, התבטאתי יותר, ובאמת התעמקתי עם הרגשות שלי ומה שאני רוצה שהמסר יהיה. שרתי על נושאים שמעולם לא דיברתי עליהם. אפילו לא חלקתי את זה עם המשפחה שלי. להכניס את זה לשיר ולשתף אותו עם העולם הוא בהחלט צעד מטורף עבורי ומקום בו הייתי מאוד פגיעה, אבל אני מרגישה שכל נעילה והסתגרות מאפשרת לנו לשבת עם עצמנו יותר. לחנך את עצמנו לגבי דברים שקורים עם העולם, ומבחינתי זה מאפשר לי להיות יצירתיים יותר בוודאות".

באשר לשנת 2021, גלאם מתכננת הופעה חיה לחגיגת המהדורה של המיני אלבום שלה. עד אז ירין גלאם תמשיך לנסות לשמור על האמת שלה ומעודדת אותנו למצוא את האמת שלנו. 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

קהילה

"איבדנו שנה": עוד פורים בזום

Published

on

הקהילות היהודיות בארה"ב התמודדו בשנה האחרונה עם האתגרים שזימנה להם הקורונה – בתפילות, בחגים ובחיים היהודיים בכלל * כעת הן מכינות מסכות פורים ברוח התקופה ומייחלות לשינוי, לפחות בשנה הבאה

מצד אחד, זה נשמע כמו אירוע פורים רגיל לגמרי – מסיבת קישוט מסכות לקראת החג. אלא שהשנה, המסיבה בבית הכנסת ״בית אל-נר תמיד״ בברומול, פנסילבניה, נערכת במתכונת שונה. במקום לקשט מסכות פורים, הילדים יציירו על מסכות ההגנה האישיות שלהם. ובמקום לעשות זאת יחד בבית הכנסת, הם ישבו בבתיהם, מאוחדים על מסך המחשב בזום. המסיבה הזו משקפת את המאמץ שעושה בית הכנסת לשמור על רוח החג, גם כשהחגיגה היא תזכורת אכזרית לכך שחלפה שנה שלמה מאז שנגיף הקורונה הפך את חיי הקהילה היהודית האמריקאית על פיה, כמעט בן-לילה. "זה מצער מאוד שאיבדנו כמעט שנה שלמה של חיים בבית הכנסת, ושל החיים האישיים שלנו", אמרה הרבה ג'נין ג'נקוביץ מ"בית אל-נר תמיד". "אני יודעת שכולם עייפים ועצובים, ואנחנו מנסים לשמח אותם מעט".

בשנה שעברה, נחגג פורים בתשעה במארס, ממש בשבוע שבו ארצות הברית נסגרה בניסיון לעצור את התפשטות הנגיף. עבור חלק מהקהילות היהודיות זה היה החג הראשון שהן חגגו אי פעם בזום. בקהילות אחרות, המסיבות הרגילות פינו את מקומן לטקסים קודרים יותר ואפופי ג'ל חיטוי, ללא ההמולה האופיינית לחג. בשבת שלאחר מכן כבר בוטלו התפילות בבתי הכנסת. היו גם קהילות שבחרו לקיים את החגיגות כרגיל, בנוכחות אישית וללא מסכות הגנה. אירועי פורים אלה זירזו את התפשטות הנגיף בקהילה היהודית וגבו בהמשך מחיר כבד בחיי אדם.

שנה לאחר אותו פורים, הקהילה מאוחדת בהבנה שהמציאות השתנתה. שהחגים, השבתות והטקסים הדתיים הפכו לאירועים מצומצמים, מבודדים ומרוחקים, בהתאם למגבלות שכפתה המגפה. עבור בתי כנסת של הזרמים הלא-אורתודוקסיים, המשמעות היא ניסיון מצטבר של שנה בהפקות זום.

"דה הירש סיני", בית כנסת רפורמי בסיאטל, וושינגטון, הסמוך לאחד ממוקדי ההתפרצות הראשונים – ביטל בשנה שעברה את חגיגת הפורים שהייתה אמורה להיות בסגנון "מלחמת הכוכבים", אך הבטיח לחבריו שחגיגת פורים השנתית "תחזור בשנה הבאה, גדולה ומוצלחת יותר מאי פעם". אלא שהתברר שקשה למלא אחר ההבטחה הזו. באירוע בבית הכנסת ישמרו גם השנה על כללי הריחוק והוא יכלול כמה אירועים מקוונים, כולל חגיגה בהשראת יישומון הווידאו הפופולרי "טיקטוק". אולם יש חלקים בחגיגה, ביניהם קריאת המגילה, שקשה להתאים למעבר לאינטרנט. "איך משתמשים ברעשנים בזום?" תהתה ג'נקוביץ, שהביעה צער על כך שילדים קטנים לא ייהנו מהחוויה. "התחושה שנצטרך לשים את הקהל על 'השתק' בין לבין באמת פוגעת בשמחה ובחגיגיות של פורים".

במרכז היהודי אורנג'טאון, קהילה קונסרבטיבית צפונית לעיר ניו-יורק, יוחלף מצעד התחפושות המסורתי בשיירת מכוניות שתיסע ברחבי העיר. חברי הקהילה יקשטו את המכוניות ורכב כיבוי מקומי יוביל את השיירה. לקריאת המגילה יתכנסו החברים במגרש החנייה ויאזינו במכוניותיהם. הרב קרייג שף מקווה שהסידור הזה יעניק הזדמנות להרגיש חיבור לקהילה תוך שמירה על הכללים. "שיחקנו עם הרעיון של פעילות דרייב-אין כלשהי, שבה אנשים יוכלו להיות להיות במכוניות שלהם ובמרחק בטוח", אמר שף, שהזכיר את הבעייתיות שבתפילת דרייב-אין בשבת. "פורים נראה כמו ההזדמנות המושלמת".

בית הספר לפל, בית ספר יהודי במחוז ווסטצ'סטר, שהיה אחד ממוקדי הקורונה הראשונים במדינת ניו-יורק, עבר ללמידה מקוונת כבר בפורים שעבר. "כיוון שהכול היה חדש כל כך בזום, הייתה התלהבות מאיך שפורים ייראה אונליין", נזכרה הרבה יעל בושלר מבית הספר. בית הספר חזר בספטמבר ללמד בתוך המבנה, כפי שעשו גם בתי ספר יהודיים אחרים, כך שחגיגות פורים שוב ילבשו צורה חדשה. התלמידים יאזינו לקריאת המגילה בסטרימינג בכיתות. הם לא יוכלו לשיר או לצעוק – פעולות המגדילות את הסיכון להעברת רסס טיפתי – ולא תהיה אספה של כל בית הספר יחד. "השנה כולה הייתה חוויה של 'ונהפוכו'", אומרת בושלר.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות