Connect with us

Featured

שוברת שתיקה

Published

on

למלכת היופי לשעבר טיטי איינאו יש בטן מלאה על המשטרה, על הממסד – ועל הגזענות בארץ • "רוב האנשים שמגדפים הם מעדות המזרח. הם אומרים שחוו את זה כשעלו לארץ, אז למה הם באים בטענות כשאנחנו זועקים?" • היא אמורה להגיע ללוס אנג'לס כאורחת ה- JNF אבל מכריזה: "אני עושה את מסעות ההסברה על ישראל באהבה גדולה, במסירות, אבל עכשיו אתקשה לעשות את זה עד שהמצב לא ישתנה"

המחלקה לחקירת שוטרים החליטה לשחרר את קצין המשטרה החשוד בירי שגרם למותו של סלמון טקה, בן העדה האתיופית, ממעצר הבית שבו שהה בבית מלון. הוא הוצא לחופשה כפויה של 30 יום, ובמשטרה ביקשו לשנות את העבירה המיוחסת לו ל'המתה בקלות דעת'. את הבשורה המטלטלת קיבלה טיטי איינאו במהלך פגישתנו. "אנחנו מרגישים שפשוט מצפצפים עלינו", היא רושפת. "שוטר יורה והורג ילד בן 18, ובמקום לשבת במעצר, הוא נלקח למלון חמישה כוכבים עם שומרים, כי אומרים שיש איומים על חייו. ברור שיש סערה וכעס, כי נרצח פה בן אדם, וזה מתסכל.

"שוב יש הרגשה שהיה טיוח, ושאין פה טיפול מעמיק. היינו רוצים להאמין במח"ש, אבל לצערי, אין לנו אמון בהם. אני רוצה להאמין שבסופו של דבר השוטר יקבל את דינו. לפי מה שהבנתי, יש סרטון מהאירוע שהמשטרה לא משחררת, וזה אבסורד.

"אנחנו רוצים לראות בדיוק מה קרה שם. לא נשתוק יותר ונצא להפגין ולמחות עד שהמצב במדינה ישתנה ביום שלישי הוא הוצא לחופשה כפויה של 30 יום, אחרי שבמח"ש ביקשו לשנות את העבירה המיוחסת לו ל'המתה בקלות דעת'; ע"נ).

"עשרות שנים יש כאן גזענות, קיפוח ורדיפה של העדה האתיופית, וזה חייב להיפסק. אני רוצה לצאת מפה עם מסר של אהבה ואחדות וקבלה אחד של השני, ולהפסיק את השנאה והרוע".

איינאו, מלכת היופי של ישראל לשנת 2013 וכיום דוגמנית ומרצה מבוקשת בארץ ובעולם, מדברת מדם ליבה. "אני לא נציגת העדה, אני טיטי, בת העדה, שמדברת מכל הלב על המצב", היא אומרת. יש לה 63 אלף עוקבים באינסטגרם, ושם היא מרבה להתבטא בעד מחאת העדה האתיופית שפרצה מאז מותו של טקה ב־30 ביוני, באירוע שהגרסאות לגביו עדיין חלוקות. בני העדה הזועמים יצאו להפגנות סוערות ברחבי הארץ, חסמו כבישים, התנפלו על מכוניות נוסעות והתעמתו עם שוטרים.

אנחנו נפגשים בדירה השכורה והמטופחת שלה בתל אביב, שאותה חולקת איינאו עם אחיה הבכור, יילק (30). הדירה סמוכה מאוד לצומת עזריאלי, מוקד הפגנות המחאה שבהן השתתפה גם היא. החלטתי לא לשתוק יותר. שלא יחשבו, חלילה, שיש לי כאן אינטרס פרסומי. אני לא צריכה את זה. הרבה סלבס מהעדה שלי מעדיפים לשתוק ולא להיות בקו האש, אבל אני לא יכולה יותר. אני מקבלת אינספור הודעות קשות ופוגעניות באינסטגרם שלי, בגלל שאני משמיעה קול. אני לא מאמינה למה שאני קוראת. איזו גזענות מכוערת".

מה כתבו לך?

כתבו לי, למשל, 'יא חיית אדם, תחזרי לאתיופיה אם לא טוב לך'. מקללים אותי, וגם משקרים, חבל על הזמן. פתאום אני קוראת שסלמון טקה היה סוחר סמים והיו לו 14 תיקים במשטרה. מי שמכם? אתם אלוהים? אתם שופטים? היה לו תיק אחד, ולא על סמים, וזה גם לא משנה מה היה לו. אין שום סיבה לרצוח אותו. אני חושבת ששוטר מקצועי היה מתמודד עם המצב שם בלי נשק.

היד של המשטרה מאוד מאוד קלה על ההדק כשזה נוגע לאתיופים ולשחורים. אמרו שהשוטר ירה לרצפה ומשם זה ניתז והרג את סלמון. סורי, לא מאמינה לזה. הייתי קצינה בצבא, במשטרה הצבאית, ואני יודעת מה זה נוהל מעצר חשוד. אם פלשתיני רץ במחסומים עם סכין, אני מחויבת לעשות לו נוהל עצירת חשוד ולא לירות בו מייד.

למה השוטר לא ירה באוויר? אם הוא היה יורה באוויר, הם לא היו מתפזרים? יצאנו להפגין כי סלמון טקה לא היה הצעיר הראשון שנהרג בקהילה שלנו. הוא היה השני בחצי השנה האחרונה שנהרג בנסיבות דומות".

למה לדעתך רודפים אתכם כל כך? מה הסיבה?

זאת שאלה שאתה צריך לשאול את השוטרים ואת כל האנשים הגזענים. מציגים אותנו כרוצחים, אנסים, גנבים. אני רואה ברשתות החברתיות אמירה ש'הסטטיסטיקה מדברת'. על מה אתם מדברים? על סטטיסטיקה שראיתם על השחורים בארה"ב? ממתי זה תקֵ ף בישראל? תראו לי אתיופי אחד שירה בשוטר. שדקר אישה. שאנס אישה. תראו לי מקרים כאלה, ותראו לי איפה אנחנו מסוכנים. אתם לא יכולים.

אבל אני אראה לכם מה כן תקף פה. אני אראה לכם מועדונים שלא נותנים לאתיופים להיכנס אליהם, ואני אראה לכם אחיות בבתי חולים שאומרים להן 'את כושית' ו'אל תיילדי אותי', ואני אראה לכם סטודנטים אתיופים שמסיימים בהצטיינות את התואר שלהם ולא מתקבלים לעבודות, ואני אראה לכם ילדים שלא מתקבלים למערכות חינוך. אז זאת גזענות. והיא לא באה רק מהמשטרה. היא באה מלמעלה.

כל האנשים שכתבו 'איבדתם אותנו' הם צבועים. הם שכחו את הפרשות הנוראיות שבני העדה שלנו חוו השמדת מנות הדם, הנשים האתיופיות שטופלו כדי למנוע היריון ולצמצם את הילודה, אפליה של רבנים יוצאי אתיופיה, ועוד ועוד. תפקחו את העיניים! כן, כל זה קורה במדינת ישראל. עכשיו אמרו עלינו שאנחנו חיות אדם ששורפים רכבים, שאנחנו אלימים, ושפגענו באנשים. שגרמנו לאנרכיה, שהרסנו את המדינה. ברור שאני נגד אלימות, אבל אני גם נגד צביעות.

"מחאה לא אמורה להיות נעימה. לאורך כל ההיסטוריה, מי שנלחם והפגין וזעק זעקה אמיתית, אפילו קשה לפעמים, הצליח. מחאת האוהלים היתה נעימה? המחאה של הפנתרים השחורים היתה קלה ואדיבה? אני מצטערת על אלימות, אבל יש היום בני נוער אתיופים שנולדו כאן, ויש להם כבר חוצפה ישראלית, והם לא ישתקו יותר. נמשיך במחאה עד שמשהו כאן ישתנה.

יש עוד תופעה שנחשפתי אליה. רבים מהתומכים במחאה הם מעדות המזרח, ומצד שני, רוב האנשים שמגדפים אותנו הם מעדות המזרח. זה לא מובן לי. הם אומרים שגם הם חוו את זה כשעלו לארץ, ועכשיו באים אלינו בטענות שאנחנו זועקים. סליחה? אתם חוויתם את זה בעצמכם, ועכשיו אתם נגדנו? אם אתם שילמתם מחיר בעבר, המדינה היתה צריכה להתקדם משם. להפיק לקחים. מי שנגדנו מעדות המזרח, ומגדף אותנו, כאילו אומר, 'מה אתם בוכים, גם אנחנו התמודדנו עם זה'. אה, סוף־סוף הגזענות עברה לעדה אחרת, אז זה גורם לכם להרגיש טוב? זה צריך להיות להפך: אם חוויתם את הגזענות בעצמכם, אתם צריכים לתמוך בנו, שזה לא יקרה גם לנו. בכלל, אני חושבת שכולם צריכים לבוא ולתמוך בנו".

את עצמך חווית גזענות?

חוויתי את זה כשנבחרתי למלכת היופי, לפני שש שנים. חצי מדינה תמכה בי, וחצי לא. חצי מדינה אמרה שאני יפה, וחצי אמרה שלא. לא מפריע לי עניין היופי, זה בעיני המתבונן. מה שהפריע לי זה שאנשים אמרו, 'מה זה, היא שחורה, היא לא יכולה לייצג אותי'. כתבו ברשתות שנבחרתי שברק אובמה מגיע לישראל. מה הקשר? והוא בכלל הגיע הרבה אחרי שנבחרתי. כתבו שנבחרתי בגלל אפליה מתקנת', ו'היא בכלל נראית כמו קוף'. באותו זמן זה לא העליב אותי, כי ידעתי לטאטא את זה. אבל ברור שזה מעליב. אם אראה היום שאנשים מתבטאים ככה כלפי ילדה בת 22, קצינה משוחררת שחינכה דורות של חיילים, ואומרים עליה 'את לא יהודייה' – ארתח מכעס. כן, זה פוגע. ותקשיב, בין המגיבים היו גם אבות ואימהות. ואני שואלת אותך: איך הם היו מגיבים אם היו מכנים ככה את הבת שלהם? הכל מותר להוציא החוצה? את כל הארס הזה, כי זאת לא הבת שלהם?"

ענית להם?

"לא. מה יש לי להגיד לאנשים חשוכים ופרימיטיביים?
שעצוב לי בשבילם?"

אחת הטעויות הקשות של המדינה זה שהיא שמה את בני העדה שלי בגטאות. כלאה אותם בשכונות, במקום לערבב אותם עם שאר האוכלוסייה. לך לנתניה, לבית שמש, לבאר שבע, לשכונות שבהן הושיבו את האתיופים. תראה איך הם חיים שם. וגם על זה אני שומעת שקרים נוראיים. שנתנו לנו דירות, בתים, בחינם. זה שקר! המדינה סימנה מקומות, אזורים מסוימים, ונתנה לאנשים האלה חלק קטן משווי הדירה. אז אומרים לי, 'מה את רוצה, שיעניקו לכם בית בצהלה?

לא, ממש לא. אבל תהליך קליטה כזה מביא לקיפוח. להדרה. כי כשאתה לוקח עולים חדשים ולא מערבב אותם עם שאר האוכלוסייה בארץ, אלא שם אותם בגטאות משלהם, אתה מראש מנמיך אותם. ואז גם לא אכפת לך מהם, ואנשים לא יודעים בכלל מה הולך בשכונות הללו. פתאום זה בא לכולם בבום, משום מקום, שאנחנו זועקים שעוצרים אותנו על ימין ועל שמאל, ברבים מהמקרים בלי שום סיבה. אז קדימה, שהממשלה תלך לשכונות האלה ותשקיע בהן ובחינוך של הילדים שלנו. ולא רק בשלנו, בכל האוכלוסיות המוחלשות. העם היהודי נרדף לאורך כל ההיסטוריה. עבר פוגרומים, שואה. אז העם היהודי חייב להפסיק להיות גזעני בתוך עצמו".

הנה, את הצלחת למרות כל הקשיים

זה שילוב של הדברים: גישה נכונה, הפסקת הגזענות וקבלה אמיתית של העדה. זאת תמיד היתה הגישה שלי בחיים. היו לי קשיים עצומים בחיים, אבל מעולם לא ראיתי את עצמי נחותה ממישהו. אבל אני לא מקבלת את זה שאומרים נגדנו שאנחנו כל הזמן בוכים 'אכלו לי, שתו לי'. זה מרגיז אותי, מרגיז אותי! לא מדובר פה על 'אכלו לי, שתו לי'. יש כאן גזענות, וזה לא פשוט לצאת ממקום כזה ולהצליח. את הגזענות הזאת חייבים להפסיק".

היא נולדה לפני 28 שנים בכפר קטן במחוז גונדר שבאתיופיה. אביה, איינאו ("החלפנו את שם המשפחה לשם שלו"), נפטר כשהיתה בת שנתיים, עד היום אני לא יודעת ממה. מה שאתה לא יודע, לא כואב". הם התגוררו עם סבא וסבתא שלה, הוריה של אמה, אדלו. "אמא עבדה בארגון שעסק בהעלאת יהודים לישראל, וזה תמיד היה החזון, החלום הכי גדול שלנו – לעלות לישראל. הקשר שלי עם אמא היה מאוד חזק, אבל תמיד נחשבתי לילדה המופרעת שלה. זאת שיוצאת עם שמלה לשדות במקום ללכת לגן או מסתובבת ברחובות. אח שלי יילק היה ילד גאון, מאוד חכם. באתיופיה זו פריבילגיה לשלוח את הילד ללימודים, ובגלל שהוא היה מצטיין, הוא הלך שעות ברגל לעיר, כדי ללמוד. אני הייתי שונה ממנו. באתיופיה, אם אתה לא עובר רף מסוים, אתה יכול להישאר גם בגיל 40 בכיתה א'. אז אני הייתי הכבשה השחורה של המשפחה, ותמיד נשארתי שם בכיתה א'".

בגיל 9 התייתמה גם מאמה. האם נפטרה ארבעה ימים לפני שהמשפחה היתה אמורה לעלות לישראל, מה שדחה את העלייה. שני הילדים המשיכו לגור עם דודתם באדיס אבבה, ורק כעבור שלוש שנים, כשטיטי היתה בת 12 ואחיה בן 14, עלו לישראל. הם הועברו לנתניה, לסבא וסבתא שלה, שעלו כמה שנים לפני כן. בישראל הפכה מילדה פרועה לנערה רצינית ומשקיענית. "הייתי תלמידה טובה עם ציונים טובים. לא חננה, אבל בהחלט צמחתי יפה. התחלתי את כל המקצועות בהקבצה ד', וקפצתי להקבצה א'.

נבחרתי גם לראש מועצת התלמידים. זה לא בא לי בקלות, כמו כל דבר בחיים שלי, אבל תמיד ידעתי שבשביל להצליח אני חייבת להיות טובה. זה דפוס שאימצתי, ואני חושבת שהוא התגבש בגלל שאני יודעת שככה אני מרגישה שווה בין שווים – ושווה בעיני עצמי. היה ברור לי שגם בצבא אני הולכת לעשות שירות משמעותי, בדיוק מאותה סיבה. להצליח, להשפיע, להרגיש שאני טובה, לתרום ולחנך אחרים. בצבא תמיד הרגשתי שווה. הפכתי לקצינה והגעתי עד תפקיד סגנית מפקדת פלוגה, בדרגת סגן. הדרכתי וחינכתי חיילים רבים, הרגשתי גאווה לתרום למדינה שלי".

אחרי יותר משלוש שנים בצה"ל, היא השתחררה. כעבור חודשים אחדים, נבחרה למלכת היופי של ישראל. הפתיע אותי שזכיתי ושעשיתי היסטוריה בתור מלכת היופי הראשונה שבאה מהעדה. עד אז לא הייתי מודעת ליופי שלי. חברות שלי אמרו לי, אבל לא היתה לי אמא שתגיד, 'את יפה וחכמה וטובה'. אני חושבת שזכיתי בגלל האישיות שלי, זה מה שייחד אותי משאר הבנות בתחרות. לא צפיתי את הגל הגדול שהזכייה הביאה אחריה. מייד התחלתי לדגמן, הקמפיין הראשון שלי היה ל'אירוקה'. אחר כך נבחרתי להיות הפרזנטורית של גולף, למשך ארבע שנים.

אני הייתי הראשונה על השלט הענק בגלילות. הייתי נוסעת מתל אביב הביתה לנתניה ורואה את הפרצוף שלי מרוח שם בענק, ולא מאמינה. וואט דה פאק? מה קורה פה? זה מאוד החמיא לי. אבל הפרסום מעולם לא שינה אותי ולא הגדיר את מי שאני. לא הרמתי את האף ואמרתי, 'עכשיו אני מפורסמת ואני יותר מכולם'. עשיתי עוד קמפיינים לאינטימה, לגוטקס ולחברות אחרות, אבל תמיד שמרתי על צניעות ולא הפכתי לשחצנית. תמיד נשארתי אותה טיטי. אותה ילדה מהכפר, אותה נערה שמתאמצת כדי להצליח, אותה אישה עם ערכים וכבוד לכל אדם.

"מי שמבין כבר בגיל צעיר מהם החיים, שמאבד את ההורים שלו, שיודע מה זה ריל לייף אמיתי – כל הבולשיט הזה לא מעניין אותו. העבודות האלו חיזקו לי את הביטחון, הבנתי שאני יפה, אבל יותר מזה, הבנתי שאני יכולה להשפיע ושיש לי כוח חיובי לעשות דברים טובים עבור אחרים. וזה מה שמניע אותי".

היו קמפיינים שלא קיבלת בגלל צבע העור שלך?

בטח. הרבה, הרבה. היה קמפיין שרציתי לעשות לאיזו חברה, והפרסומאי התקשר אלי ואמר שהם מעדיפים בלונדינית עם עיניים כחולות. היה גם קמפיין שלא רציתי להשתתף בו, כי הוא היה גזעני לטעמי. אתה לא רואה הרבה דוגמניות שחורות בפרונט. זה לא נפוץ. אם הייתי לבנה, היו לי עוד הרבה קמפיינים. זאת פשוט בורות. הלכתי לניו יורק והייתי באודישן של ויקטוריה'ס סיקרט, ופה אני לא מספיק טובה לכל מיני חברות?"

היא הספיקה גם להשתתף ב"הישרדות" ב־2015 ולסיים במקום השני, והנחתה את טקס בחירת מלכת היופי ב־2016. לפני שנתיים הוחתמה בסוכנות הדוגמנות היוקרתית IMG, אבל הגורל אילץ אותה לשנות את התוכניות. "עברתי לניו יורק, עשיתי אודישנים לוויקטוריה'ס סיקרט ולמקומות אחרים, ואז נחתה עלי הבשורה שאח שלי זקוק להשתלת כליה. עזבתי מייד הכל, השארתי שם את החלומות, וחזרתי מייד לארץ. לא ראיתי את עצמי חיה שם שנייה אחת כשאחי במצב הזה. הוא לא ביקש ממני לחזור, אבל לי זה היה ברור. הוא האיש הכי קרוב אלי, תמיד היינו אחד בשביל השני, ומייד התייצבתי כאן. אחי אדם חזק. הוא מטופל בבילינסון, שעושים עבודה נהדרת. עמותת 'מתנת חיים' המדהימה פועלת כל הזמן כדי למצוא לו תרומת כליה ולהכניס אותו להשתלה כמה שיותר מהר".

במקביל לעבודות הדוגמנות, הפכה איינאו למרצה מבוקשת בתשלום. בשנתיים האחרונות הרצתה בעשרות קולג'ים בארה"ב ובמקומות נוספים בעולם, בין השאר דרום אפריקה. "אני מספרת את הסיפור האישי שלי, למען קידום תדמיתה של ישראל, במסגרת ארגון Jewish National Fund בארה"ב וארגון Media Watch International. עד היום כבר הופעתי בפני אלפי סטודנטים, שחורים, נוצרים, יהודים. בהרצאות שלי אני מדברת על הכל, על הדברים הטובים והפחות טובים, כולל הקשיים והגזענות. לא מדלגת על כלום. אתה לא תצא מההרצאה בהרגשה שישראל מושלמת, אבל כן תצא
עם המון אמפתיה לישראל".

שרון צור, מנכ"לית Media Watch, אומרת ש"טיטי יש רק אחת בעולם, והסיפור שלה מעורר השראה. היא הפכה להיות מרצה מאוד מבוקשת. אנחנו עושים את פרויקט ישראל חיובית' כבר יותר מ־15 שנה, ואני יכולה לומר שטיטי היא המרצה עם האימפקט הכי גדול שהיה לנו". בנובמבר הקרוב אמורה איינאו לצאת לסיבוב נוסף של הרצאות בארה"ב, אבל היא אומרת שלא תעשה זאת אם המצב בארץ לא ישתנה. "אני עושה את מסעות ההסברה על ישראל באהבה גדולה, במסירות, אבל עכשיו אני מרגישה שאתקשה לעשות את זה, כשבני העדה שלי נרדפים בצורה כזאת. עד שהמצב לא ישתנה, אני לא רואה את עצמי מסוגלת לנסוע לשם".

בימים אלה היא משמשת פרזנטורית של כמה חברות, ובהן H&M ישראל. בחנוכה תופיע בהצגה "המלך שלמה ומלכת שבא", לצד גיא זו־ארץ ורינת גבאי.

את מסודרת כלכלית?

״אני בסדר, אבל ממש לא מסודרת. אין לי דירה משלי,
ואני גם לא יכולה להרשות לעצמי לקנות דירה".

כל בני הזוג שלה לא היו בני העדה, למעט אחד, כשהיתה בת 19. בין השאר, היא היתה בזוגיות מתוקשרת עם הזמר מוש בן־ארי. אבל בשנתיים האחרונות היא לבד.

הרווחתי את עצמי ואת הביטחון העצמי שלי לא להיות תלויה באף גבר. אני מחפשת אהבה, אבל לא רוצה להתפשר. אני לא מושלמת, ואני לא מחפשת מישהו מושלם. אני לא יוצאת לדייטים סתם, אלא רק אם חברים מכירים לי חברים שלהם".

גברים מתחילים איתך?

מתחילים איתי המון בפייסבוק ובאינסטגרם, אבל אני לא חוזרת להודעות. אני לא יודעת אם הפרופיל של האדם שפנה אלי אמיתי או מזויף. לא יודעת מי עומד מולי. אני מטר שמונים ואחת, ברוך השם. אני לא הולכת כפופה, ויש לי פה. אז כן, זה מרתיע גברים מלצאת איתי. אבל אלה גברים שאין להם ביטחון עצמי, אז ממילא אני רוצה שיהיו איתי".

היית רוצה בן זוג מהעדה או שזה לא משנה?

זה לא משנה. יותר חשובים לי האהבה, הזוגיות הטובה והחיבור. אם זה יהיה גבר אתיופי – נהדר. אם לא, גם טוב. העיקר שתהיה זוגיות טובה. אני מאוד רוצה להקים משפחה, ורוצה הרבה ילדים. לפחות ארבעה. גדלתי רק אח אחד, וזה מעט מדי".

מה תרצי לעשות אחרי כשתפרשי מדוגמנות?

להשתלב בפוליטיקה. כרגע אני עוד לא מרגישה בשלה, אבל בעתיד אני מאמינה שזה יגיע. ויש לי מה לתרום. פעם הייתי פותחת טלוויזיה, רואה פוליטיקאים ומעריכה אותם מאוד. היום זה לא כך, כל אחד קופץ לפוליטיקה. לפעמים אני מתביישת בהם. כמו שר החינוך שלי, למשל, שרוצה לעשות המרה להומואים.

צריך להרגיע כאן את המצב. להתאחד ולעשות שלום בתוכנו, עם הרבה אהבה וכבוד אחד לשני".

Featured

קטנה גדולה

Published

on

השחקנית הישראלית שירה האס בת ה-25 תתחרה על האמי מול ארבע מהשחקניות המעוטרות ביותר בהוליווד — קייט בלנשט, רג'ינה קינג, קרי וושינגטון ואוקטביה ספנסר * העובדה שהוחתמה בסוכנות CAA, שבה חתומים כוכבים כמו ג'ורג' קלוני וג'ניפר אניסטון, רק מחזקת את מעמדה כאיט גירל החדשה * אז למה כולם שואלים על הגובה שלה? *  גל גדות, מאחוריך

כשמקלידים את שמה של שירה האס בגוגל, תוצאת החיפוש הראשונה היא "שירה האס גובה". השחקנית הישראלית בת ה–25 קיבלה לראשונה, מועמדות לפרס האמי – הישג יוצא דופן לשחקנית ישראלית – עבור תפקידה כגיבורת המיני־סדרה "המורדת" של נטפליקס. דווקא משום שהאס קטנת ממדים, היא מלוהקת לתפקידים על המנעד של הילדה־נערה־אשה, שמאפשרים לה ורסטיליות מרשימה. כך, לדוגמה, כשהיתה בת 16 גילמה בת 12 בסרט "פרינסס" על ילדה שמתמודדת עם אלימות מינית בתוך המשפחה. האס קיבלה על התפקיד את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים ב–2014. שנה לאחר מכן עלתה על הרדאר של חובבי הקולנוע העצמאי בארה"ב כשהסרט הוצג בסאנדנס.   האס תתחרה על האמי מול ארבע מהשחקניות המעוטרות ביותר בהוליווד — קייט בלנשט, רג'ינה קינג, קרי וושינגטון ואוקטביה ספנסר. הקריירה שלה לא צמחה יש מאין. הסוכנת שלה בישראל, זהר יעקובסון, מספרת כי האס היא "הארד וורקרית" מהמעלה הראשונה שלא בוחלת בתפקידים מאתגרים, גם כשאלו מחייבים הקרבה אישית. יעקובסון מספרת כי כשקיבלה את התסריט של "המורדת", שחקניות רבות בישראל ויתרו על התפקיד בשל הדרישה לגלח את השיער. "אצל שירה לא היתה התלבטות בכלל", אומרת יעקובסון. "היא לא מפחדת מתפקידים מאתגרים. יש בה המון עומק. זה תמיד היה ככה. יש בה גם צניעות גדולה והיא עבדה קשה מאוד כדי להשיג את התפקיד הזה ב'המורדת'. הוא דרש חודשיים של אימוני שפה ביידיש ובאנגלית ששימרו את המבטא הסאטמרי". 

גם הבמאית טלי שלום־עזר, שביימה את האס ב"פרינסס", מסכימה. "היא אחת בדורה", היא אומרת. "אני זוכרת ששירה עשתה את התפקיד המורכב הזה כשהיא היתה בסך הכל בת 16. תלמידה בתלמה ילין שעד אז עשתה רק תיאטרון. זו היתה פעם ראשונה שעבדה בסרט קולנוע ופתאום היא צריכה לשחק מול קרן מור, שאותה היא העריצה וידעה את כל המערכונים של 'החמישייה הקאמרית' בעל פה. היה פער עצום בין הילדה הביישנית שפגשתי בחזרות לבין הרגעים בהם היינו בעבודה. מהרגע שנשמע ה'אקשן' — כל העוצמות שלה באו לידי ביטוי". שלום־עזר מוסיפה שהאס היתה מקצוענית והגיעה לכל חזרה כשהיא יודעת את הטקסט בעל פה ואחרי שחקרה לעומק את הדמות ואת הדיאלוגים. "היא בן אדם של עבודה קשה, עומק וכישרון", היא אומרת. "אפשר גם לראות שהיא בחרה את הפרויקטים שלה מאוד בקפידה. מצד אחד הם מאוד מגוונים, ומצד שני מסמנים איזו התפתחות והתבגרות". 

גם אלי רוזן, שעבד עם האס כמתאם היידיש ב"המורדת" ומשחק בסדרה את הרב יוסל'ה, אומר כי לפני הכל, האס היא אדם מקורקע. "עבדתי איתה חצי שנה על התפקיד הזה ואני יכול להגיד לך שהיא בת ה–25 שאני הכי אוהב בעולם. מעולם לא שמעתי ממנה תלונה אחת", הוא אומר. 

ניצחה את תחזיות הרופאים

האס נולדה ב–1995 וגדלה בהוד השרון. כילדה חלתה בסרטן הכליות והחלימה בגיל שש. בעבר סיפרה שההקרנות פגעו בעמוד השדרה שלה ופגעו בצמיחתה. בסופו של דבר היא ניצחה את תחזיות הרופאים וצמחה בכ–20 סנטימטרים יותר מכפי שחזו לה. "כילדה זה מאוד בלט, הייתי מאוד בוגרת לגילי, גם מבחינת הדברים שהתעסקתי בהם, גם באופן שדיברתי על החיים", סיפרה בראיון ל"הארץ" לפני שנתיים. היא גם התחילה אז לכתוב שירה, הרגל שמלווה אותה עד היום. "אני בטוחה שזה (הסרטן) השפיע עלי כאדם וגם כשחקנית. מה זה 'פרינסס' למשל? זה לשחק דמות שהיא מאוד צעירה, אבל בוגרת לגילה. וגם דמויות אחרות שעשיתי הן כאלה. אין לי ספק שזה חלק ממי שאני, ואני משתדלת לא לראות את זה רק כדבר רע, כמלה נוראית. זה לא".   גם ב"המורדת" מתכתבת האס עם הגבול בין ילדות ולבגרות, ומגלמת דמות שלמרות שהיא נראית מאוד צעירה — נדרשת להיכנס להריון. הסדרה, שביימה הבמאית והשחקנית הגרמנייה מריה שרדר (שחתומה בין היתר על הגרסה הקולנועית של "חיי אהבה" על פי ספרה של צרויה שלו), זכתה לשבחי המבקרים והצופים. "האס היא פנומן, אקספרסיבית ושובת לב", נכתב עליה בביקורת שפורסמה ב"ניו יורק טיימס". המבקר ג'יימס פוניבוז'יק הוסיף: "כאשר אסתי עושה את דרכה החוצה ונמשכת לנתיב של תקווה שמציעה המוזיקה, אנחנו יכולים לראות בפניה של האס את הסימפוניות שנמצאות בראשה".   ב"ווראייטי"   כונתה עבודת המשחק של האס "סנסציונית" בשל יכולותיה לשלב בין מראה מבועת וסקרן. בהמשך נטען כי היא מהווה מין שילוב בין השחקנית ג'ין סיברג (גיבורת "עד כלות הנשימה" של של ז'אן לוק גודאר) לבין הדמויות המככבות בסרטיהם של האחים דארדן. גם ב"הוליווד ריפורטר" ציינו לטובה את המשחק של האס, תוך שימת דגש על עיניה האקספרסיביות. "העיניים מושכות אותך פנימה, וכמעט שקשה לדמיין מה היה קורה אם הדמות הזו היתה פחות משכנעת, שכן לרבים מהדמויות בסדרה לא ניתנו אפילו שמות, שלא לדבר על תכונות אישיות", נכתב שם.

שער בווריאטי והוליווד ריפורטר 

לעליית "המורדת" בנטפליקס בחודש מארס היו אמורות להתלוות ארבע הקרנות בכורה בינלאומיות. השלטים בטיימס סקוור בניו יורק ובברלין כבר הוצפו בפניה רבות ההבעה של האס, אלא שאז הגיעה מגפת הקורונה והאירועים בוטלו. אך מעז יצא מתוק, והמגפה העלתה את נתוני הצפייה של ענקית הסטרימינג לגבהים חסרי תקדים. "המורדת" הוכתרה מיד כהצלחה מסחררת וזכתה לעשרות אייטמים בכלי תקשורת מובילים בעולם. פניה של האס התנוססו במגזיני אופנה וקולנוע יוקרתיים דוגמת "וראייטי" (שם היא זכתה לכתבה נרחבת נוספת גם השבוע), "הוליווד ריפורטר" ואחרים. העובדה שהוחתמה בחודש שעבר בסוכנות CAA, שבה חתומים כוכבים כמו ג'ורג' קלוני וג'ניפר אניסטון, רק מחזקת את מעמדה כאיט גירל החדשה.   זהר 

לצד הכישרון הבולט של האס, שאותו הפגינה גם ב"שטיסל" (בימים אלו היא מצטלמת לעונה השלישית של הסדרה, שעונותיה הקודמות זמינות בנטפליקס) ובסרטים וסדרות נוספים, ניכר שההצלחה של "המורדת" קשורה גם בתכנים שהוליווד אוהבת לאהוב. במרכז הסיפור ניצבת אשה צעירה שמתריסה מול הפטריארכיה של האורתודוקסיה היהודית, בורחת אל עולם חדש ולא מוכר ומפגינה רוח עצמאית שמתיישבת היטב עם ערכי תנועת "מי טו". לכך יש להוסיף את גילוח השיער (שחקניות שמתכערות לרגל תפקיד תמיד זוכות לשבחים בתעשיית הסרטים האמריקאית) ולמידת שפה מאפס, והרי לכם מתכון מנצח לדמות שלא ניתן יהיה להתעלם ממנה בעונת השטיחים האדומים. כמו במקרה של גל גדות, כוכבת ישראלית אחרת שעשתה חיל באמריקה, ההצלחה של האס מדגימה עד כמה אוהבת הוליווד לאהוב דמויות נשיות חזקות ומורכבות. 

האס הדהדה את המסרים הללו גם בראיונות. בשיחה עם השחקנית ג'סיקה צ'סטיין (השתיים עבדו יחד בסרט "אשתו של שומר גן החיות")   עבור "וראייטי", סיפרה האס כי העובדה שכל צוות הסדרה — כולל הבמאית, היוצרות, המפיקות ואפילו הצלמות — היו נשים, היוותה עבורה הקלה משמעותית. "זה תמיד נחמד שיש צוות נשי, אבל בסיפור הזה ספציפית אני מגלמת דמות של אשה שמנסה למצוא את הקול שלה. ממש הרגשתי מוגנת הודות לנשים שעבדו איתי על הסט. הרגשתי שהן מקשיבות לי". היא הוסיפה כי גם בצילומי סצינות המין היה לה יותר קל להשתתף, כיוון שהיתה מוקפת נשים שאיפשרו לה דיאלוג פתוח.  

לפי כל הסימנים, להאס צפויה קריירה משגשגת ומאתגרת בהוליווד. יעקובסון אומרת כי תסריטים ממשיכים לזרום אליה כל הזמן. עם זאת, בעתיד הנראה לעין היא תמשיך להתגורר בתל אביב ולהשתתף בפרויקטים מקומיים לצד בינלאומיים, כפי שעשתה עד כה. משבר הקורונה עיכב את יציאתו של עוד פרויקט בכיכובה — הסרט "אסיה" בבימויה של רותי פרי בר, שזכה השנה בשלושה פרסים בפסטיבל טרייבקה.   "אני לא רואה את עצמי עוזבת את הארץ אבל זה משהו שאני בהחלט חושבת עליו", בראיון לפני חמש שנים. "הייתי ילדה שעמדה בגיל 11 מול המראה עם מסרק ודמיינה שהיא אוחזת בפסלון אוסקר או מיקרופון מעל במה ענקית". אם לשפוט על פי מסלול ההמראה עליו ניצבת האס ברגע זה, לא יהיה מופרך לצפות כי בשנים הקרובות היא תוכל להגשים את חלום הילדות ההוא. 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות