Connect with us

מצב הרוח

רחוב הנשמות הטהורות

Published

on

אם הרצל היה באמת מחובר לרחוב הפקוק שנקרא על שמו בתל אביב, הוא היה מעדכן את המשפט המפורסם ל"אם תרצו למצוא חניה – זו אגדה"

מאת: יאיר ניצני

השבוע בישרה לי בפייסבוק תושבת היישוב מכמנים, שנמצא ליד כרמיאל, שהמועצה המקומית החליטה לקרוא לאחד הרחובות ביישוב בשם "להקת תיסלם". הגברת בלה הצדיקה לא הסתפקה במידע, וגם שלחה לי תמונה של שלט הרחוב.

התגובה הטבעית שלי היתה לבדוק שאין בחדר מצלמה נסתרת או ריח של סיגר, שיסגיר את יגאל שילון. אבל בחינה מדוקדקת של הדברים הבהירה שמדובר בעניין אמיתי לגמרי.

אני מודה שהתמונה מילאה אותי בגאווה, ומייד שיתפתי במידע את חבריי ללהקה, שהודיעו כל אחד בדרכו שזו העת לפרוש. אחרי שכבר היינו להקת השנה, זכינו בשיר השנה ואף הוענק לנו תו חביבי הנוער לשנת 1981 – רחוב על שמנו הוא בהחלט פסגת השאיפות, אם לא מביאים בחשבון את פרס ישראל ופרס נובל לפיזיקה.

חיפשתי מייד את הרחוב בווייז ובגוגל מפות, כדי לדעת היכן הוא ממוקם וכמה זמן ייקח לי להגיע לשם, אבל גיליתי שניאלץ להסתפק בנוכחות באפליקציות כמו אפל מיוזיק וספוטיפיי, כי באפליקציות המפות עדיין לא עודכנו על שינוי שמו של הרחוב.

רחוב הוא סמל לכך שהשארת איזשהו חותם בעולם. לא במקרה רחובות קרויים על שם מנהיגים, ממציאים והוגי דעות – ובזכות ראש עיריית אור יהודה לשעבר, שהגה את רחוב "באלי" – גם על שם מאהבות של ראשי ערים (אבל זה מקרה חריג שאינו מעיד על הכלל או מפחית מחשיבות האירוע. אלא אם כן אגלה שאחד מחברי הלהקה היה המאהב של מישהי מהוועד של מכמנים).

בתמונת השלט הבחנתי שהרחוב שלנו גובל ברחוב "זמר עברי". נכון שבאופן רשמי גם אנחנו נכללים בהגדרה של זמר עברי, אבל אני מודה שבסתר ליבי קיוויתי שהרחוב השכן יהיה מזוהה יותר עם רוק ישראלי ופחות עם שירה בציבור. למשל – רחוב פורטיס, רחוב ברי סחרוף, רחוב אהוד בנאי (ייתכן שבעתיד יקימו עיר חדשה, "קריית בנאי", שבה כל הרחובות ייקראו על שם בני המשפחה המפורסמים) או רחוב מוניקה סקס, אם כי עשוי להיות קצת מביך להגיד למישהו ששואל אותך איך מגיעים לאנשהו "תיכנס במוניקה סקס".

כמובן, לא תמיד קיימת התאמה בין הלוקיישן לבין הדמות שעל שמה הוא נקרא. דוד בן־גוריון לא ממש מזוהה עם טיסות לחו"ל וקניות בדיוטי פרי; לביאליק, שעל שמו נקרא בית הספר החשוב לילדי עובדים זרים, לא היתה זיקה מיוחדת לפיליפינים או לאריתריאים; ואם הרצל היה באמת מחובר לרחוב הפקוק שנקרא על שמו בתל אביב, הוא היה מעדכן את המשפט המפורסם ל"אם תרצו למצוא חניה – זו אגדה".

כמו כל כפוי טובה שלא יודע להגיד תודה ולהסתפק במה שיש לו, אני כבר חושב על הצעד הבא ועל כיבושים נוספים מחוץ למכמנים. הרי יש עוד ערים מכובדות בישראל, וגם שם אפשר וראוי לקרוא רחובות על שם הלהקה. הבעיה היא שכדי שיקראו על שמך רחוב בלב העיר, זה צריך לבוא על חשבון מישהו אחר. לכן עדיף למצוא רחובות שהשם שלהם לא נהנה מלובי חזק מדי. המועמדים הראשונים הם רחובות שלא קרויים על שם אדם ספציפי – נגיד, רחוב הירקון, קיבוץ גלויות, רחוב המסגר (לא נראה לי שאיגוד המסגרים ייצא למלחמה) או דרך השלום (לא נראה לי שמישהו יתנגד, וץ מהמעריצים של פאר טסי).

אם בתחום הרחובות המצב קצת צפוף, אני מוכן להתפשר גם על תחומי הנצחה אחרים – שדה תעופה, אצטדיון, בית חולים, בית ספר או סתם דוכן פיס או שירותים כימיים. אפשר לנסות להתאים את השם לאופי המוסד – למשל, "גינת חצבים פורחים", אם כי כדאי להיזהר מצירופים כמו "בית הדיור המוגן רדיו חזק" או "בית החולים מעשנים ביחד".

אני חושב שמזרקה עם פסל מברונזה במרכז עיר יכולה להתאים ללהקה. המים יוכלו להשפריץ מברז על המצח שלי, בתנאי שלא אצטרך לעמוד עירום בכיכר לצורך יצירת השבלונה לפסל. כדאי גם לשקול אי תנועה שייקרא "אי שיר המנגל" וישמש משפחות אמיתיות שיעשו על האש.

עם זאת, אסור לנוח על זרי הדפנה. כדאי לזכור שגם העובדה שקראו על שמך רחוב איננה תעודת ביטוח, ובכל רגע יכולים לנשל אותך מהשלט ולהעביר אותו לרודף כבוד אחר. אני בטוח שהתחרות קשה, וגם להקות אחרות ירצו רחובות על שמן. כדי לחזק את מעמדנו בתחום ההנצחה, אני מציע למי שכבר זיכה אותנו ברחוב ולכל אלה שעדיין לא שורת הטבות, בתמורה לכך שיסכימו לפאר את שמנו בווייז. נשמח להופיע אצלכם בחינם ביום העצמאות, ובנוסף, נשמח להדריך בעיר שלכם סיורים בסגנון "תנו לי תנו לי לאכול – מסע קולינרי בסמטאות הילדות של תיסלם", גם אם מעולם לא היינו ביישוב שלכם.

אני מאמין שלמי שנושא בעול הכבד של קריאת רחוב על שמו מגיעות גם כמה פריבילגיות. למשל, ארנונה מופחתת וחניה חינם. הרי אף אחד לא מצפה שאני אבזבז חצי יום על חיפוש חניה ברחוב שנקרא על שמי. הייתי שוקל גם להפוך את רחוב תיסלם לרחוב אגרה, שההכנסות ממנה יתחלקו בין הרשות המקומית לחברי הלהקה.

חשוב לזכור שלרחוב על שמך עלולים להיות גם היבטים פחות סימפטיים. למשל, אתה לא רוצה שהרחוב שלך יהיה מוקד לעומסי תנועה, ושאזרחים ידווחו בכעס לגלגלצ ש"התנועה בלהקת תיסלם לא זורמת", ש"עמוס ברייכל" או ש"אני תקוע בשושנה דמארי".

עדיף שזה יהיה רחוב דו־סטרי ולא רחוב ללא מוצא, שיהפוך בלילה למתחם פשע בנוסח חוף תל ברוך. חשוב שהרחוב ישמור על ערכו הנדל"ני, שהמועצה לא תקבע ארנונה גבוהה מדי, שלא יחנו בו בחצי רכב על המדרכה, ושהתושבים יקפידו שלא ידלוף מהרכבים שמן ויעשה כתמים על הכביש. את זה תשמרו לרחוב בנזין.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מצב הרוח

רגע אחרי הדוז פואה

Published

on

הגיע הזמן למתג את עצמנו כמדינת האירוויזיון כל השנה, עם היכל תהילה ומוזיאון נצנצים. ככה נוכל לעקוץ עוד תיירים

האירוויזיון כבר מאחורינו, אלפי אורחים נורדים סטונים חזרו לארצותיהם, מנחים ששוברים שיניים באנגלית ומסתובבים בבגדי מעצבים חזרו לשורטס ולסנדלים, וכולנו חזרנו לחיים המשעממים שלנו עם עזה, הרכבת הממשלה, הצפיפות במיון והניסיונות להקטין את צריכת הפחמימות. נמצא לנו שערורייה חדשה בסגנון השביס של לינור אברג׳יל, ויזהר כהן יוכל לנוח קצת מהחודש שבו הוא התראיין לכל תוכנית אפשרית, כולל סרטי טבע בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק.

אחרי שהתענוג הזה הסתיים, הנה עוד כמה דברים חשובים שצריכים להיאמר:

  1. בניגוד למדינות כמו ארה״ב, אנגליה או שבדיה, ישראל לא השכילה לייצר כוכב מוזיקלי עולמי בתחומי הרוק או ההיפ הופ. אין לנו מדונה משלנו, אלטון ג׳ון או להקת אבבא – מקסימום הגבעטרון. אבל באירוויזיונים היו לנו הרבה הצלחות. יחסית לגודלנו הפיזי, אנחנו מעצמה לא קטנה, מה שהופך אותנו ל״ראש לשועלים״ ובמקרה של דנה אינטרנשיונל, גם נוצה לתוכיים.
  2. אנחנו לא אהודים מדי בעולם, רוג׳ר ווטרס יושב על החומה ומטנף עלינו, כולם מקטרים על ההסברה של ישראל בעולם ולא עושים כלום כדי לשנות את זה. ההתעניינות העצומה סביב האירוויזיון בת"א היא הזדמנות שכדאי למנף ולהזכיר לעולם שחוץ ממלחמות, יש כאן גם אחלה חופים, מסעדות ומכונים להסרת שיער.
  3. ואם אנחנו כל כך טובים באירוויזיונים – למה להגביל את זה רק לתקופה שבה הם ממש מתקיימים פה? נכון שלא כל יום פורים, אבל איפה כתוב שלא כל יום אירוויזיון? זה הזמן למתג את עצמנו כמדינת האירוויזיון, מה שיביא לכאן כל השנה עוד תיירים שאפשר יהיה לארח וגם לעקוץ במחירים (פרטים בהמשך).

זה לא אומר שצריך לוותר על המיתוג הישן כארץ הקודש, אבל לרשימת המקומות הקדושים שאליהם עולים לרגל, לצד הכותל ומגדל דוד, אפשר להוסיף גם את חנות התכשיטים של יזהר כהן, המקום שבו נולדה עפרה חזה או הלול שממנו נטע ברזילי שאבה השראה. המיתוג החדש לא צריך להיות מסובך מדי, ובמקום הסלוגן "ארץ זבת חלב ודבש", נלך על "ארץ זבת גלי עטרי וחלב ודבש".

איך עושים את זה? אני מציע שמשרדי התרבות, החוץ והתפוצות יקימו בתקציב משותף את ״הההשה!" – היכל התהילה הישראלי של האירוויזיון. באנגלית זה אפילו נראה טוב יותר: Hahahasha. מייד אחרי הנחיתה בנתב"ג יוסעו תיירי האירוויזיון וצלייני ירדנה ארזי היישר להיכל. הנסיעה לא תהיה ארוכה, כי ההיכל יוקם בראש העין, העיר המזוהה עם העדה התימנית שהביאה לנו את מרב ההצלחות בתחרות.

ההיכל הגדול והנוצץ מפאייטים יכלול מוזיאון גדול, מסעדה בסגנון הארד רוק קפה, אולם מופעים וחנות מזכרות. באולם המופעים ירוץ מופע מושקע של מיטב להיטי האירוויזיון, שיביימו צדי צרפתי וחנוך רוזן. במוזיאון יוצגו מיטב פריטי הלבוש שכולנו זוכרים מההיסטוריה של התחרות: החולצות הרקומות כשטיח של אורנה ומשה דץ, הבגדים הצהובים של הרקדנים של עפרה חזה, הסוודרים של כוורת, והתוכי של דנה וגוטייה. על הקירות ייתלו מֶ מוֹ רביליות מהתקופה, כלי נגינה ותקליטים ישנים בחתימת האמנים.

המנות ייקראו על שם שירים ידועים. בראשונות יוגשו סלט ״הללויה״, כיסני ״הורה״ וטרטר ״חי״. בעיקריות עוף נטע ברזילי עם אפקט קרקורי תרנגול, ולמנה אחרונה יוגשו סופלה תופח בשם ״מרימי״ או עוגת שכבות שוקולד מנטה מסטיק. החשבון יוגש עם סוכריות ״עולה עולה״, וזו גם תהיה התשובה של המלצר כשהסועדים ישאלו, ״אתה בטוח שזה עולה כל כך הרבה?״ חנות המזכרות, שתיקרא ״אמור שלום לכספך״, תמכור מזכרות, חולצות, משקפיים סטייל הבטלנים, גופיות עם הכיתוב ״זה רק ספורט״ (כולל ציון החריגה בשניות בשיר של דפנה דקל) והמון נצנצים ופאייטים. כדי לממן את הפרויקט, אפשר לרתום לעניין את המיליארדר מוריס קאהן, שלכבודו הדצים בוודאי יסכימו לעדכן את שירם ל״קאהן נולדתי, קאהן נולדו לי ילדיי״.

בהמשך לטור הקודם, שבו ניסינו לעזור לאורחינו מחו"ל להבין ביטויים עבריים פופולריים, ננסה לסייע בעוד כמה עניינים שיהפכו את הביקור לנוח ויעיל יותר.

  • הפתיחות בתל אביב כלפי הקהילה הגאה היא אדירה, וחוף נורדאו אפילו הותאם במיוחד עבור הקהילה החד־מינית. נכון שזו לא היתה הכוונה, אבל מכיוון שמדובר בחוף לחרדים ויש בו חלוקה מגדרית – בימים א', ג' ו־ה' נשים בלבד, ובימים ב', ד' ו־ו' רק גברים – מדובר בגן עדן אמיתי עבורכם.
  • סביר שבחוף יסתובב מישהו שיבקש מהמתרחצים לצאת מהמים או להתרחץ בין הדגלים. למרות שהוא תמיד מסתובב בלי חולצה ובבגד ים ספידו – זה לא אומר שהוא מהקהילה. לגבי הדגלים: אם הדגל שחור – לא להיכנס. אם הוא אדום – צריך להיזהר. אם הוא לבן סבבה. ואם הוא מורכב מכל צבעי הקשת – זה פיקניק פרטי.
  • בהרבה מקומות בארץ ינסו לרמות אתכם במחיר, כי אתם תיירים. אבל דווקא בים, המחירים המופרכים שגובים על אוכל, על שתייה ועל כיסאות הם לא רק
    לכבודכם.
  • כדאי להיות ערניים כשעולים על מונית, ולזכור שהנסיעה מפארק הירקון לחוף ירושלים ממש לא אמורה לעבור דרך העיר ירושלים ולעלות 300 דולר.

שתהיה לכולכם באסה סבבה וננה בננה.

המשך לקרוא

מצב הרוח

כך ניזכה שוב באירוויזיון

Published

on

כמו שידענו להביא את מדונה, שהיא כבר חזק בקבלה וממש סנטימטרים ספורים מגיור, מדוע שלא נפעיל את יהודי העולם כדי לסייע במשימה הלאומית?

מכיוון שהשנה אנחנו מארחים את האירוויזיון, ברור שזו כבר לא סתם תחרות שירים עטוית נצנצים, אלא פרויקט לאומי, ושכולנו צריכים להתגייס – או להתגייז – כדי להראות לעולם מאיפה משתין הדג (או התוכי שממנו עשו את השמלה של דנה). אחד היתרונות שלנו כישראלים הוא היכולת לחשוב מחוץ לקופסה, שאותה כבר הפעלנו בתחרויות עבר. כבר בשנות ה־70 עלו מדעני רשות השידור על המצאה מהפכנית, שבילבלה לחלוטין את האירופאים – תימנים. ישראל שלחה פצצת אנרגיה מתולתלת ומסולסלת בדמותו של יזהר כהן, משהו שהגרמנים, השבדים והנורבגים הקרירים לא נתקלו בו מעולם. זו היתה הפעם הראשונה שבה נציגי היבשת הבלונדינית נחשפו לגוונים, למקצבים, לכוריאוגרפיה ולצורת שיער כזו, וביחד עם התוספת של שפת הבי"ת המסתורית, הם נדהמו מהחדשנות ומהרעננות והצביעו לנו בהמוניהם.

האירוויזיון הבא כבר התקיים בירושלים, וכשהבינו אדריכלי רוממה שהטריק התימני עובד, הם השתמשו בו שוב עם גלי עטרי, ערבבו אותה עם הבחורים של חלב ודבש להרכב שאפשר היה לקרוא לו: חילבה ודבש), וביחד עם מילת הקסם האוניברסלית הללויה, שוב השארנו לאירופאים אבק. בפעם השלישית, בתחבולה משולבת, שילבנו את התימניות הקלאסית עם העולם הטרנסג'נדרי החדש, במה שאפשר להגדיר כ"טרנס־ג'חנון". גם השילוב בין "דנה" הישראלי לאינטרנשיונל הבינלאומי, ביחד עם השיר "דיווה", שכתב הגדול שבדיוות, צביקה פיק, תרמו לנוסחת ההצלחה.

קובי מרימי אינו קונצנזוס, הזכייה שלו אינה מובטחת, וכל עזרה שהוא יכול לקבל תהיה מבורכת. אפשר, למשל, להשתמש באלמנטים ישראליים מוכרים ופופולריים בעולם כדי לעזור לו להתחבב על האירופאים. למשל, שילוב שלו עם השילוש התימני הקדוש – גלי, יזהר ודנה – יכול להיראות כמו הדבר הכי דומה ללהקת אבבא, והיה גומר את אירופה סופית. אפשרות יצירתית יותר היא לחבר את קובי לשתי הישראליות הפופולריות בעולם – גל גדות ואפליקציית ווייז. דואט עם גל, בצירוף דגימות קול של הקריינית של ווייז, יכול להפוך ללהיט, בעיקר אם השיר של קובי, "HOME״, יהפוך בגרסה החדשה ל"עוד מאתיים מטר HOME״, וייצור הזדהות אצל כל נהג באירופה.

עוד נכס אסטרטגי שאפשר להיעזר בו הוא אורי גלר, שבהינף כפית יכול לכופף את הטלוויזיות למיליוני אירופאים ולאיים לעצור להם את השעון באייפון אם הם לא יצביעו כמו שצריך. מובן שאפשר להיעזר גם בתפילות של המוני יהודים לבורא עולם, שיזכה אותנו בדוז פואה לרוב. אלא שכאן יש ניגוד עניינים – הרי רוב קברניטי הדת, ואלה שיש להם את המספר של בורא עולם בחיוג המקוצר בסלולרי, הם גם כאלה שלא ממש מתחברים לאירוויזיון ולמה שהוא מייצג. מה שבטוח אפשר, זה לגייס תמיכה מיהדות התפוצות. כמו שידענו להביא את מדונה, שהיא כבר חזק בקבלה וממש סנטימטרים ספורים מגיור, מדוע שלא נפעיל את יהודי העולם כדי לסייע במשימה הלאומית? בעזרת חוק השבות וקמפיין געוואלד יהודי, אפשר לשכנע את בני עמנו הצדיקים בוב דילן ופול סיימון שיירתמו לעשות למרימי קולות רקע אם כי במקרה של דילן, הקול שלו עשוי להזכיר קצת את הקרקורים מהתרנגול של נטע ברזילי).

אפשר לגייס למאמץ גם את קוונטין טרנטינו, שהוא עכשיו כמו משפחה, והקירבה לחותן צביקה פיק עשויה לשכנע אותו לביים את המעברונים שבהם מוצגים האמנים בנופי ארצנו. טרנטינו יביים אותם כמובן בסגנונו הייחודי, כך שהנציגים הנורבגים ינופפו לשלום במהלך שיט פסטורלי בירקון, ואז בחורה בחליפה צהובה תשסף את ראשיהם. סרטונים כאלה גם יעבירו לאירופאים את המסר שלא כדאי להם להתעסק איתנו בשלב ההצבעה. אם זה לא יספיק, סטיבן ספילברג ישמח לשלב במעברונים את הכריש מ"מלתעות" שיזנק מתוך הכנרת, את אי.טי, שירכב על אופניים ברחובות תל אביב, או דינוזאורים מפארק היורה, שירדפו אחרי הנציג הבלגי במצדה.

במקביל, חשוב להשקיע בקבלת הפנים לאורחים. לקראת התחרות יגיעו לכאן עשרות נציגים מהמשלחות ועוד אלפי תיירים, ומכיוון שארצנו היא אמנם יפה ומלהיבה אבל לא בהכרח קונבנציונלית, כדאי שנסביר להם את פנינו, וגם נסביר עוד כמה דברים:

הודעה למשתתפי ואורחי האירוויזיון: חברים ואורחים יקרים, תודה שבאתם לשיר איתנו
בימים לא פשוטים אלו. אנחנו מעריכים את זה, בעיקר כי אנחנו יודעים כמה שילמתם על חדר וכמה תשלמו על בקבוק מים במזנון – שלא לדבר על כמה תשלמו אם תבחרו לאכול בשווארמייה הלא נכונה. בימים הקרובים אולי תשמעו מסביב מושגים לא מוכרים, שעלולים לבלבל אתכם ולהכניס אתכם ללחץ. אז אנחנו כאן כדי להסביר.

סבב – מילה נרדפת למתח בגבול, התחממות של שני הצדדים, ועוד מילים יפות. לא רוצה להלחיץ, אבל בתכלס "סבב" פירושו מלחמה. לא להתבלבל עם "סבב ברים" ששם, במקום טילים, מי שייפול זה אתם על הרצפה.

ממ״ד – בניגוד למה שחשבתם, לא מדובר בראשי תיבות של מלחין: מדלי דורון. ממ״ד הוא המקום שאליו רצים כששומעים אזעקה עולה ויורדת. מותר בזמן הריצה לעשות תנועות תרנגולת כמו נטע, אם זה מקדם אתכם מהר יותר.

בום – אם זה מלווה בהתפוררות הטיח באולם החזרות, אולי זו מכת תוף חזקה של ההרכב האיסלנדי החתרני. אם התקרה נופלת, זה טיל שהגיע מעזה.

מושגים דומים שעלולים לבלבל:

חמש – השעה שאמרו לכם להיות מוכנים מחוץ למלון; חמאס – הארגון ששולח את הטילים.

הכוכב הבא – התוכנית שממנה הגיע הנציג הישראלי בתחרות;

כוכבי – לא הזוכה בכוכב הבא, אלא ראש הצבא הנוכחי. בזכות פעילותו בנוגע לבניינים בעזה, אפשר להעניק לו את הכינוי קובי מורידי.

צבע אדום – תיאור של מצב שבו נוחתים טילים על ישראל, וגם של תיירים הולנדים אחרי שעתיים בחוף הים של תל אביב.

המשך לקרוא

מצב הרוח

לתפארת מדינת ישראל

Published

on

תיסלם ובנזין פילגו בזמנו את העם לשני מחנות • כדי שהשסע הלאומי הנורא לא יחזור, אני קורא לאזן את הבחירה בפוליקר עם הענקת משואה גם לנציגי המחנה השני

השבועות האחרונים היו מרגשים לכל מי שהתבשר שידליק משואה ביום העצמאות, אבל במיוחד ליהודה פוליקר. עוד לפני ליל הסדר מירי רגב קפצה עליו באמצע הופעה והודיעה לו שנבחר, וזה עוד לפני שמבקר המדינה קפץ עליה והודיע לה שבחירת מדליקי המשואות בשנה שעברה וחלוקת ההזמנות היו לא תקינות.

פוליקר ראוי לכל כבוד. הוא מלחין וזמר נהדר, גיטריסט אדיר, ואני שמח בשבילו מכל הלב. העובדה שמישהו מעולם הרוק הישראלי זוכה בכבוד מחממת את ליבי, ואני מצדיע לוועדה שבחרה בו, וגם באבי נשר ובאחרים. למרות זאת, אני לא משוכנע שההחלטה לבשר על ההחלטה בפורמט של "מסיבת הפתעה, בלי לתאם מראש, היתה רעיון מוצלח (מזל שהשרה לא קפצה מתוך עוגה או מתוך נרתיק של גיטרה). הופעה מול קהל היא עניין מורכב, מתוזמן ומלחיץ גם ככה, ובסרטון רואים בבירור שבזמן המהלך פוליקר אוחז בחזהו, בהתרגשות שיכולה להתפרש גם כהכנה לצנתור ולשירת הלהיט "חופשי זה לגמרי שבץ". יכול להיות שאם הייתי נוכח במקום, לא הייתי מתאפק ומצלצל למד"א, רק ליתר ביטחון.

השימוש שהשרה עשתה בהודעה בציטוטים משיריו של האמן היה יצירתי, אם כי העלה בי זיכרונות רחוקים מאוד. בתחילת שנות ה־80, כשתיסלם פעלה ממש במקביל ללהקת בנזין של פוליקר, היינו מקבלים מכתבים מבני נוער יצירתיים במיוחד, שגם הם שילבו בקיאות פזמונאית בסגנון: "חברי תיסלם היקרים, היום היה לי בוקר של כיף, נסעתי באוטובוס ושמעתי רדיו חזק, ואז אמרתי לאמא שאני אוהב אותה ואשמח לראות אותה היום. אבא חזר עם נשק מהצבא ואמרתי לו תפסיק לכוון אלי. בת הזוג שלי נטע ביקשה שנקבע עוד פגישה. הסבים שאלו מה ארצה כמתנה ליום הולדת, ואמרתי להם: תנו לי רוקנרול".

לא חייבים לעצור כאן. היה נחמד, למשל, אם ישיבת הממשלה של יום ראשון היתה נפתחת בהצהרה ש"השבוע מתחיל מאוחר כרגיל, אין לי כוח לקום, אין לי חשק לכלום". בכל מקרה סביר שבמהלך המו"מ הקואליציוני כל אחד מראשי המפלגות יבהיר: "גם אני רוצה לרמוס את כל מי שעומד בדרכי, לעמוד על שלי בלי ליפול", "גם אני רוצה לשלם במזומן מתחת לשולחן לאיזה עבד נאמן פודלמן", "גם אני רוצה להיות בן של מי שרימה והונה וקיבל חנינה", "אני רוצה להיות ידיד בין ידידי המוזיאון", גם אני רוצה חבר בכנסת ובמס ההכנסה", "גם אני רוצה שומר ראש, נהג צמוד ולימוזינה גדולה" (מתוך "אני רוצה גם" של פוליקר וגלעד).

תיסלם ובנזין פילגו את העם לשני מחנות – מתוסלמים מול מבונזנים. כדי שהשסע הלאומי הנורא לא יחזור ולמען האחדות בעם, אני קורא לשרה לאזן את הבחירה בפוליקר עם הענקת משואה גם לנציגי המחנה השני, של חברי תיסלם. אני כמובן מתנגד לדילים פוליטיים, אבל במקרה כזה בהחלט נהיה מוכנים לוותר לשנה על ביצוע
פרצופה של המדינה".

עם כל הכבוד למסורת, אני חושב שכמדינה שחרטה על דגלה חדשנות ויצירתיות, אפשר להכניס רוח חדשה גם באירועי החג. השימוש בלפיד, למשל, הוא מעט מיושן ונדוש. למה לא לאפשר לכל מדליק להביא את הטאץ' הייחודי שלו? פוליקר הוא גיבור גיטרה ויוכל להדליק את המשואה עם בוזוקי, לתפארת מדינת ישראל והצלחות של יוון. גם את החלק של תרגילי הסדר בטקס בהר הרצל אפשר לרענן. הצורות שיוצרים החיילים על מגרש המסדרים אמורות לסמל את ההווי הישראלי, וכדי להיות נאמנים למציאות, לצד צורות של סמלי המדינה, אפשר להציג גם סמלים פחות רשמיים. נגיד: המסדר ייצור פקק תנועה בכניסה לירושלים; המסדר ייצור ערימת אשפה שמטיילים השאירו בכנרת בסוף חופשת הפסח; המסדר ייצור כתובת שצוירה על קיר בקולוסיאום ברומא; או המסדר ייצור נעל שבתוכה מוגש קינוח לראש ממשלת יפן.

במוצאי החג מחולקים פרסי ישראל, וגם שם, לצד הפרסים לכל נכבדי ומלומדי האומה, אפשר לגוון עם אנשים שביטאו גם הם את הרוח הישראלית הייחודית, רק מכיוונים אחרים. הפרס בתחום הביטחון מגיע לאפי נוה, יושב ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, שהיה מוכן להקריב את עצמו ואת תפקידו רק כדי לחשוף כשלי אבטחה חמורים במערך ביקורת הגבולות בנתב"ג. וזה עוד בלי שדיברנו על היצירתיות והחדשנות שהוא הפגין בתחום מינוי השופטים בישראל.

אמר מי שאמר שעם שלא מכבד את העבר, אין לו עתיד לא זוכר מי בדיוק אמר את זה, זה היה בעבר), ולכן הפרס בתחום מורשת ישראל מגיע לכוכבות "בוורלי הילס 90210", שעזבו הכל ועשו עלייה לכמה שעות של צילומי פרסומת – והזכירו לנו את ארץ ישראל היפה של פעם, בניינטיז, כשהיינו צעירים ועם פחות בוטוקס. הפרס בתחום החקלאות יוענק למשה פייגלין על תרומתו לקידום מורשת הקנאביס והפיכת ישראל מסטארט־אפ ניישן לסָ טלה ניישן. והפרס בתחום היחסים הבינלאומיים יוענק לעוקצי התיירים באשר הם, שדאגו להעניק לתיירים שהגיעו לארץ יחס מיוחד, ובעיקר מחיר מיוחד בערך כפול מהמחיר הרגיל), והבטיחו שגם הרבה אחרי שאותם תיירים יחזרו לארצות מוצאם, הם לא יפסיקו לדבר על החופשה בישראל.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות