למה חשוב כל כך לדבר עם הילדים שלנו בשפת האם שלנו? • הקשר בין השפה העברית וזהות יהודית למת"י, לקראת חגיגות העשור להקמתו השבוע

פעילות ומתנדבות מרכז התרבות הישראלי בלוס אנג'לס, בערב הגאלה בשנה שעברה

השפה שבה אנו מדברים מינקותינו ובה אנו משתמשים בחברה הופכת להיות חלק חשוב מאוד מהזהות העצמית שלנו ובהמשך החיים היא הופכת להיות חלק ממגוון הזהויות שלנו בחיים. כלומר, לשפה שבה האדם מדבר בחייו היומיומיים, חשיבות רבה בהגדרת האדם את עצמו בחברה ולשם כך היא חייבת להיות קשורה קשר הדוק לתרבות ולהיסטוריה של עם מסוים במקום מסוים.

השפה העברית בתפוצות נחשבת "שפה זרה" אצל הילד כי היא אינה נמצאת בשימוש שוטף וטבעי בסביבה החיצונית של הילד כמו למשל בית ספר, והיא מזוהה עם השתייכותו הקבוצתית היהודית. לכן המטרה החשובה ביותר בהוראת העברית בתפוצות היא לקחת את לשון הדיבור לסיוע בטיפוח מורשת תרבותית, ביצירת תחושת השתייכות לתרבות שהעברית ייחודית לה ובחיזוק הקשר עם ישראל.

העברית לא נוצרה יש מאין, אלא היא מחוברת ליהדות מעצם התהוותה. למשל, ימות השבוע נקראים על שמם של ששת ימי בריאת העולם, ואילו יום שבת הינו יום המנוחה לעם היהודי בארץ ישראל ובעולם כולו. העברית שלנו היא שפת התרבות בעצם השימוש שלנו בביטויים שמהם היא מורכבת, ובחלקה הגדול מהתנ"ך.

דוגמה נוספת היא המושג "עולה" שאותה אנו מכירים במדינת ישראל והיא מגדירה את היהודים החדשים שמגיעים להתיישב בה. כבר בספר בראשית, בסיפורי האבות, כנען היא הארץ שאליה עולים, ומצרים היא הארץ שאליה יורדים, לכן כשאנחנו משתמשים במילה "עולה" אנו כבר יודעים מה המשמעות שלה בתרבות היהודית ויכולים בהחלט לומר ש"העולים" מבקשים להיות חלק מהחברה הכללית בארץ ישראל.

ידיעתנו הטבעית את השפה אין פירושה שאיננו צריכים ללמוד אותה. לימוד הבוחן את מקורותיה, את ערכיה, את חזונה יוצר זיקה בינינו לבין התרבות שממנה צמחנו. אלא פשוט לדבר אותה, וכמה שיותר. וזה רבותיי, מה שילדיכם צריכים לשמוע והרבה.

הלשון העברית העתיקה-חדשה בעל-פה ובכתב, מכוננת זהות לאומית, תודעה היסטורית, גורל משותף ורצף רב-משמעות של קהילת זיכרון בעלת היסטוריה מבורכת ולא פשוטה המתנגנת בשפה עתיקה מאוד. השפה יוצרת בהכרח קשרים בין העבר להווה, בין חזון למציאות, בין אפשרות להגשמה ציונית להתבדלות מכל העמים ויוצרת בהכרח מערכת אחת גדולה שבה מתקיימים זה לצד זה תרבות, דת, לשון קודש וחול מהתעוררות הציונות ועד היום.

השפה העברית, המבטאת נאמנה את המתיחות בינינו, היהודים, לבין הקהילות הלא יהודיות בארץ ובעולם, היא המכנה המשותף היחיד בין כלל היהודים תושבי הארץ ואחיהם הישראלים בתפוצות. בעצם, אין כל הבדל מאיזו יבשת באו הוריו וסביו של תושב הארץ הדובר עברית, או לאיזה מחנה פוליטי, עדתי, דתי, לאומי, אזרחי, מוסרי או חברתי אדם משתייך. גם אין הבדל היכן חי האדם בעולם, כי בעצם, לגבי הרוב המכריע של היהודים, שפת התקשורת התרבותית הראשונה במעלה, שפת הזיכרון המשותף ושפת התודעה ההיסטורית והלאומית הבלעדית, בדומה ללשון הדיבור העיקרית, המאפשרת תפקוד במגוון רחב של נסיבות חברתיות, לשפת חינוך הילדים הבלעדית, ולשון הכתיבה העיקרית, היא עברית.

העברית נתפסת כלשון היהודים היחידה שאיחדה את כל העם לאורך כל דורותיו, והיא לכן בבואה היסטורית של חיי העם, הביטוי היותר עמוק של עצמיות העם וסמל אחדותה של האומה המקשר בין העבר והעתיד. על כן, על מנת ליצור קשר זה בקרב תושבי ובעיקר ילדי הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, הוקם מרכז תרבות ישראלי שפועל מזה כ-10 שנים.

מת"י חוגג עשור ואתם מוזמנים

מת”י הוא ארגון ללא מטרות רווח שהוקם ומתופעל ע”י קבוצת מתנדבות בעיר ובוואלי. ההתחלה הייתה צנועה עם הרבה התלהבות ועשר שנים מאוחר יותר, ההתלהבות נשארה, הניסיון עושה את שלו וכיום, זהו ארגון חזק שפעילותיו נוגעות בכל הגילאים: משיעורים לנשים בהריון ותינוקות, הצגות לילדים ומבוגרים, הקרנות סרטים וחוגים שבועיים למועדונים פעילים לגילאי הזהב.

מת”י מציע פעילויות לגילאים שונים עם תכנים שונים בשני סניפים, דבר המאפשר לקהילה הישראלית מגוון רחב יותר של פעילויות באזורים שונים בעיר ובוואלי. מטרת מת”י היא חיזוק את הקשר בין הישראלים ליהודים אמריקאים ולישראל דרך אירועי תרבות וחוגים ולדאוג כי ילדי הדור השני של הישראלים בעיר, יגדל על ערכי השפה העברית והתרבות היהודית והישראלית. הארגון מתופעל ע”י 14 מתנדבות שמקדישות את זמנן לקהילה על ידי ניהול ופיתוח המרכז בהתנדבות מלאה ובאהבה גדולה. התוכניות שמת"י מפעיל במרכזיו בעיר ובוואלי הן רבות ומגוונות: קבלת שבת קהילתית; נטיעות לט"ו בשבט; הצגות תיאטרון בעברית; פעילויות לגיל הזהב; ערבי שירה בציבור; הקרנת סרטים דוקומנטריים ישראליים, ועוד.

במוצאי שבת 26/1 יתקיים אירוע לרגל חגיגות העשור למת"י אשר יהיה מורכב מאמנים ישראליים מקומיים ואחת, סיגל כהנא סטנדאפיסטית ללא גבולות. הערב יכלול ציירים, פסלים, זמרות, נגניות מיתר, שחקנית תיאטרון פלייבק וגם תערוכה לכבוד 70 שנה לישראל שהגיעה הישר ממוזיאון "בית התפוצות". אז בואו לחגוג אתנו ב"נגיעות של תרבות" בעברית ורק בעברית, בסיני טמפל!

דיקלה גולסה – חליווה היא מורה לעברית ומתנדבת במרכז מת"י בלוס אנג'לס