Connect with us

טוב לדעת

רגע של עברית

Published

on

למה חשוב כל כך לדבר עם הילדים שלנו בשפת האם שלנו? • הקשר בין השפה העברית וזהות יהודית למת"י, לקראת חגיגות העשור להקמתו השבוע

פעילות ומתנדבות מרכז התרבות הישראלי בלוס אנג'לס, בערב הגאלה בשנה שעברה

השפה שבה אנו מדברים מינקותינו ובה אנו משתמשים בחברה הופכת להיות חלק חשוב מאוד מהזהות העצמית שלנו ובהמשך החיים היא הופכת להיות חלק ממגוון הזהויות שלנו בחיים. כלומר, לשפה שבה האדם מדבר בחייו היומיומיים, חשיבות רבה בהגדרת האדם את עצמו בחברה ולשם כך היא חייבת להיות קשורה קשר הדוק לתרבות ולהיסטוריה של עם מסוים במקום מסוים.

השפה העברית בתפוצות נחשבת "שפה זרה" אצל הילד כי היא אינה נמצאת בשימוש שוטף וטבעי בסביבה החיצונית של הילד כמו למשל בית ספר, והיא מזוהה עם השתייכותו הקבוצתית היהודית. לכן המטרה החשובה ביותר בהוראת העברית בתפוצות היא לקחת את לשון הדיבור לסיוע בטיפוח מורשת תרבותית, ביצירת תחושת השתייכות לתרבות שהעברית ייחודית לה ובחיזוק הקשר עם ישראל.

העברית לא נוצרה יש מאין, אלא היא מחוברת ליהדות מעצם התהוותה. למשל, ימות השבוע נקראים על שמם של ששת ימי בריאת העולם, ואילו יום שבת הינו יום המנוחה לעם היהודי בארץ ישראל ובעולם כולו. העברית שלנו היא שפת התרבות בעצם השימוש שלנו בביטויים שמהם היא מורכבת, ובחלקה הגדול מהתנ"ך.

דוגמה נוספת היא המושג "עולה" שאותה אנו מכירים במדינת ישראל והיא מגדירה את היהודים החדשים שמגיעים להתיישב בה. כבר בספר בראשית, בסיפורי האבות, כנען היא הארץ שאליה עולים, ומצרים היא הארץ שאליה יורדים, לכן כשאנחנו משתמשים במילה "עולה" אנו כבר יודעים מה המשמעות שלה בתרבות היהודית ויכולים בהחלט לומר ש"העולים" מבקשים להיות חלק מהחברה הכללית בארץ ישראל.

ידיעתנו הטבעית את השפה אין פירושה שאיננו צריכים ללמוד אותה. לימוד הבוחן את מקורותיה, את ערכיה, את חזונה יוצר זיקה בינינו לבין התרבות שממנה צמחנו. אלא פשוט לדבר אותה, וכמה שיותר. וזה רבותיי, מה שילדיכם צריכים לשמוע והרבה.

הלשון העברית העתיקה-חדשה בעל-פה ובכתב, מכוננת זהות לאומית, תודעה היסטורית, גורל משותף ורצף רב-משמעות של קהילת זיכרון בעלת היסטוריה מבורכת ולא פשוטה המתנגנת בשפה עתיקה מאוד. השפה יוצרת בהכרח קשרים בין העבר להווה, בין חזון למציאות, בין אפשרות להגשמה ציונית להתבדלות מכל העמים ויוצרת בהכרח מערכת אחת גדולה שבה מתקיימים זה לצד זה תרבות, דת, לשון קודש וחול מהתעוררות הציונות ועד היום.

השפה העברית, המבטאת נאמנה את המתיחות בינינו, היהודים, לבין הקהילות הלא יהודיות בארץ ובעולם, היא המכנה המשותף היחיד בין כלל היהודים תושבי הארץ ואחיהם הישראלים בתפוצות. בעצם, אין כל הבדל מאיזו יבשת באו הוריו וסביו של תושב הארץ הדובר עברית, או לאיזה מחנה פוליטי, עדתי, דתי, לאומי, אזרחי, מוסרי או חברתי אדם משתייך. גם אין הבדל היכן חי האדם בעולם, כי בעצם, לגבי הרוב המכריע של היהודים, שפת התקשורת התרבותית הראשונה במעלה, שפת הזיכרון המשותף ושפת התודעה ההיסטורית והלאומית הבלעדית, בדומה ללשון הדיבור העיקרית, המאפשרת תפקוד במגוון רחב של נסיבות חברתיות, לשפת חינוך הילדים הבלעדית, ולשון הכתיבה העיקרית, היא עברית.

העברית נתפסת כלשון היהודים היחידה שאיחדה את כל העם לאורך כל דורותיו, והיא לכן בבואה היסטורית של חיי העם, הביטוי היותר עמוק של עצמיות העם וסמל אחדותה של האומה המקשר בין העבר והעתיד. על כן, על מנת ליצור קשר זה בקרב תושבי ובעיקר ילדי הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, הוקם מרכז תרבות ישראלי שפועל מזה כ-10 שנים.

מת"י חוגג עשור ואתם מוזמנים

מת”י הוא ארגון ללא מטרות רווח שהוקם ומתופעל ע”י קבוצת מתנדבות בעיר ובוואלי. ההתחלה הייתה צנועה עם הרבה התלהבות ועשר שנים מאוחר יותר, ההתלהבות נשארה, הניסיון עושה את שלו וכיום, זהו ארגון חזק שפעילותיו נוגעות בכל הגילאים: משיעורים לנשים בהריון ותינוקות, הצגות לילדים ומבוגרים, הקרנות סרטים וחוגים שבועיים למועדונים פעילים לגילאי הזהב.

מת”י מציע פעילויות לגילאים שונים עם תכנים שונים בשני סניפים, דבר המאפשר לקהילה הישראלית מגוון רחב יותר של פעילויות באזורים שונים בעיר ובוואלי. מטרת מת”י היא חיזוק את הקשר בין הישראלים ליהודים אמריקאים ולישראל דרך אירועי תרבות וחוגים ולדאוג כי ילדי הדור השני של הישראלים בעיר, יגדל על ערכי השפה העברית והתרבות היהודית והישראלית. הארגון מתופעל ע”י 14 מתנדבות שמקדישות את זמנן לקהילה על ידי ניהול ופיתוח המרכז בהתנדבות מלאה ובאהבה גדולה. התוכניות שמת"י מפעיל במרכזיו בעיר ובוואלי הן רבות ומגוונות: קבלת שבת קהילתית; נטיעות לט"ו בשבט; הצגות תיאטרון בעברית; פעילויות לגיל הזהב; ערבי שירה בציבור; הקרנת סרטים דוקומנטריים ישראליים, ועוד.

במוצאי שבת 26/1 יתקיים אירוע לרגל חגיגות העשור למת"י אשר יהיה מורכב מאמנים ישראליים מקומיים ואחת, סיגל כהנא סטנדאפיסטית ללא גבולות. הערב יכלול ציירים, פסלים, זמרות, נגניות מיתר, שחקנית תיאטרון פלייבק וגם תערוכה לכבוד 70 שנה לישראל שהגיעה הישר ממוזיאון "בית התפוצות". אז בואו לחגוג אתנו ב"נגיעות של תרבות" בעברית ורק בעברית, בסיני טמפל!

דיקלה גולסה – חליווה היא מורה לעברית ומתנדבת במרכז מת"י בלוס אנג'לס

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

טוב לדעת

מחקר בקליפורניה: בשר עוף זהה לבשר אדום במידת הנזק לכולסטרול

Published

on

המחקר ש הפתיע את החוקרים כשסתר את הסברה לפיה בשר ה אדום מזיק לכולסטרול הרבה יותר מבשר לבן. ראש צוות המחקר: "להגביל צריכת בשר לבן"

בשר לבן (עוף) זהה לבשר אדום במידת הנזק לכולסטרול – כך עולה ממחקר חדש שנערך בקליפורניה. תוצאות המחקר הפתיעו את החוקרים, אשר לא ציפו לגלות שאכילת כמויות גדולות של עוף תוביל לרמות גבוהות של כולסטרול בדם. מבין שלושת הדיאטות שנבדקו – עתירת בשר לבן, עתירת בשר אדום ומבוססת על חלבון מן הצומח – רק זו הצמחונית הביאה לתוצאות של רמות כולסטרול בריאות.

המחקר נערך במכון המחקר של בית החולים לילדים באוקלנד. תוצאותיו באות ב"כשתכננו את המחקר, ציפינו למצוא שלבשר אדום השפעה מזיקה יותר מלבשר לבן", ציין ראש צוות המחקר, ד"ר רונלד קראוס, חוקר בכיר בתחום טרשת העורקים."הופתענו לגלות שזה לא היה המקרה. כאשר רמות השומן הרווי זהות, מידת ההשפעה של שני סוגי הבשר זהה. לעומת זאת, חלבונים מין הצומח, כמו ירקות, מוצרי חלב וקטניות, הראו את התועלת הרבה ביותר לכולסטרול".

הפופולריות של צריכת בשר אדום הולכת ופוחתת בשנים האחרונות, בעקבות הקישור של צריכה מוגברת שלו עם מחלות לבביות. ההנחיות לציבור מעודדות צריכה מוגברת של עוף על חשבון הבשר האדום המזיק, אך לדברי פרופסור קראוס, עד כה לא נערכה השוואה מקיפה בין בשר אדום לבין בשר לבן וחלבון מין הצומח, והשפעתם על רמות הכולסטרול."תוצאות המחר שלנו מצביעות על כך שההמלצה שהייתה קיימת עד כה, להגביל צריכת בשר אדום אך לא בשר לבן, צריכה להשתנות, וצריך להגביל גם צריכת בשר לבן. יש צורך להעמיק את המחקר אודות ההשפעה של צריכת עוף על העורקים והלב, כדי להביא לשיפור במצב הבריאות
של האוכלוסייה".

המשך לקרוא

טוב לדעת

סוף לפנצ'רים: מישלן ו- GM הציגו צמיג ללא אוויר

Published

on

ענקיות הרכב הציגו במשותף צמיג הבנוי על שלדת פיברגלס שעתיד להחליף את הצמיג המסורתי במכוניות נוסעים תוך חמש שנים

בשורה משמחת לנהגים ולכלל חולי ההגה: שתי ענקיות הרכב ג'נרל מוטורס ומישלן מפתחות
במרץ צמיג ללא אוויר שככל הנראה יצא לשוק סביב 2024 . במילים אחרות, תוך חמש שנים נוכל להגיד שלום לפנצ'רים בדרך ולצמיגים מתפוצצים.

האב-טיפוס של הצמיג החדש כבר קיים, והוא ייבדק בהמשך השנה במתחם שבוחן אפשרויות נסיעה במהירויות שונות וברמות שונות של קושי. הגלגל החדש עשוי מגומי על שלדת פיברגלס פתוחה, והוא מתוכנן להתאים לכלל סוגי הרכבים המשפחתיים. אולי הוא נראה פחות חסון מצמיג רגיל, אבל עדיין מדובר במהלך חסכוני שימנע תקלות רבות במהלך נסיעות ויקטין את הזיהום הסביבתי שנוצר בעקבות ייצור המוני של צמיגי גומי שנעשה כיום.

סיבה נוספת לתכנון וייצור הצמיגים האלו היא המעבר למכוניות אוטונומיות, שינועו בדרכים 24/7 כשהן נותנות שירות לציבור הרחב שיזמין אותן כמוניות. מכונית כזו צריכה להיות אמינה, לא רק מבחינת השליטה והנהיגה בדרך, אלא גם במינימום התקלות שיתחוללו בה ותקלות צמיגים, בעקבות עלייה על מסמר, שחיקת הגומי בדרך משובשת מלאה בבורות ואובדן אוויר הן תקלות שמישלן וג'נרל מוטורס מנסים להעביר מהעולם.

מעבר לכך, צמיגים כאלו יקטינו משמעותית את משקל הרכב, שכולל היום צמיג חלופי, וכך יתהווה חיסכון בדלק ויכולת לייצר תא מטען גדול יותר. לנו כעת נותר לחכות רק להצלחת הניסויים בהמשך השנה ואז להתחיל לפנטז על נסיעות חלקות בלי הצורך לבדוק אוויר בגלגל כל פעם.

המשך לקרוא

טוב לדעת

משכילים, מוכשרים, רוצים אמריקה

Published

on

בריחת המוחות מעסיקה את הגורמים הרלוונטיים בישראל מחקר חדש מזהיר שלהגירה של עשרות אלפים יכולות להיות השלכות קטסטרופליות על המדינה כולה

הישראלים המשכילים ביותר ובעלי הכישורים החיוניים ביותר להצלחת הכלכלה הישראלים מהגרים לחו"ל בקצב גובר והולך – כך טוען הכלכלן פרופ' דן בן־דוד במסמך מטעם שורש", מוסד למחקר כלכלי־חברתי שהוא עומד בראשו. בן־דוד מזהיר כי מדיניות ממשלת ישראל מרחיקה אותם, במקום שתמריץ אותם להישאר בארץ או לחזור אליה.

בן דוד בחן את שיעורי ההגירה מישראל לחו"ל (בעיקר לאמריקה), והתמקד בשלוש אוכלוסיות: חוקרים באקדמיה, רופאים ועובדי תעשייה בתחום ההיי־טק. אלה מונים יחד פחות מ–130 אלף מתושבי ישראל – רק 1.4% מאוכלוסיית המדינה. למרות מספרם המצומצם, יתרון האיכות של המשק הישראלי נשען עליהם וממדי ההגירה לחו"ל בקרבן צריכים להטריד את מקבלי ההחלטות. "בגלל גודלה השברירי של קבוצה זו, לעזיבת מסה קריטית מתוכה – גם אם מדובר בכמה עשרות אלפים יכולות להיות השלכות קטסטרופליות על המדינה כולה", אומר בן־דוד.

בן־דוד, מרצה באוניברסיטת ת"א, חוקר כבר שנים את תחום בריחת המוחות מישראל. הפעם הוא מתמקד בהגירה לארה"ב, שהאוניברסיטאות בה "נמצאות בפסגה האקדמית באופן כמעט בלעדי", לדבריו. הוא בחן את 40 המחלקות המובילות באוניברסיטאות בארה"ב בשישה תחומים: כימיה, פיזיקה, פילוסופיה, מדעי המחשב, כלכלה ומינהל עסקים. במחלקות למדעי המחשב בארה"ב, מספר אנשי הסגל הישראלים הוא 21% ממספרם בישראל, במחלקות לכלכלה 23% ובמחלקות למינהל עסקים השיעור מזנק ל-43%. "בכמה מהמחלקות המובילות למינהל עסקים בארה"ב יש מספרדו־ספרתי של אנשי סגל ישראלים", כותב בן־דוד.

ההבדל בין התחומים טמון, להערכתו, בפערי שכר. בתחומי מדעי המחשב, הכלכלה ומינהל העסקים, המשכורות במגזר הפרטי בארה"ב גבוהות יחסית, ובהתאמה לכך האוניברסיטאות האמריקאיות מציעות לחוקרים בתחומים אלה שכר גבוה. לעומת זאת, האוניברסיטאות הציבוריות בישראל משלמות שכר זהה ללא קשר לתחום. גם בקרב כלל אוכלוסיית העובדים, ולא רק בקרב חוקרים באוניברסיטאות, פער השכר לטובת ארה"ב מתרחב ככל שעולה רמת ההשכלה.

ההגירה מישראל דווקא אינה ערה במיוחד בשנים האחרונות – לפחות עד 2016, השנה האחרונה שנתוניה פורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מספרם של העוזבים (ישראלים שיצאו לחו"ל ושהו שם שנה ברציפות) ב-2016 היה הנמוך ביותר מאז תחילת שנות ה-90. אבל אף שבקרב כלל האוכלוסייה לא נרשם זינוק בהגירה מישראל, בן־דוד מודאג מהמצב בקרב המשכילים. שיעור העזיבה גדל ככל שהמוסד האקדמי נחשב יוקרתי יותר. למשל, מבין מי שקיבלו תואר ב–2010–1980 מהמכללות להוראה, רק 1.8% עזבו את ישראל (ושוהים בחו"ל שלוש שנים ברציפות לפחות). לעומת זאת, בקרב בוגרי האוניברסיטאות בתחומי מדעי החברה והרוח, שיעור העוזבים עולה ל-6.7%; ובתחומי המדעים המדויקים וההנדסה, הוא מזנק ל-9.2% – "ואלה האנשים החיוניים ביותר לעתיד המשק", טוען בן־דוד.

מקור נוסף לדאגה הוא הזליגה של רופאים ישראלים לחו"ל. המחסור במשאבים להכשרת רופאים בישראל מביא לכך שנתח גדל והולך מהישראלים המעוניינים ללמוד רפואה, עושים זאת בחו"ל – ורבים מהם אינם חוזרים לישראל לאחר לימודיהם. בארה"ב לבדה עבדו ב-2016 כ-3,500 רופאים ישראלים. כשבוחנים את מדינות המוצא של הרופאים הזרים העובדים כאן מתברר כי רק בריטניה, קנדה ומקסיקו עוברות את ישראל, בדירוג לפי מספרים מוחלטים – אלא
שאוכלוסיותיהן גדולות בהרבה מזו של ישראל.

"העדיפויות הלאומיות בישראל מובילות לשיעור עזיבה גדל והולך של הישראלים המשכילים ביותר", טוען בן־דוד. "תמריצים כאלה ואחרים אינם מספיקים כדי לשנות את זרימת המוחות ממדינה ההולכת ומתרחקת מהעולם המפותח". רשימה של גורמים התורמים, לטענתו, להגירה מישראל: השכר הנמוך, הנלווה לפריון הנמוך בישראל; יוקר המחיה הגבוה, ובייחוד יוקר הדיור; ונטל מס ההכנסה על שני העשירונים העליונים בהתפלגות ההכנסות, הגבוה בכמחצית מבארה"ב. שיעור העזיבה גבוה במיוחד, לדבריו, "בקרב אלה שישראל זקוקה להם יותר מכל, החל במהנדסים בעלי ההכשרה הטובה ביותר, דרך הרופאים, ועד החוקרים האקדמיים הנחוצים כל כך להבטיח את מקומם של המדינה – והדורות הבאים של הסטודנטים – בחוד החנית של הטכנולוגיה והידע".

מה אפשר לעשות? בן־דוד סבור כי השקעה בהשכלה ובתשתיות יכולה להוריד את שיעורי העוני בישראל, שהם מהגבוהים במדינות המפותחות, לתרום לצמיחת המשק, ולעודד ישראלים להישאר בישראל. ייתכן אפילו שהיא תתחיל למשוך בחזרה את מי שעזבו את המדינה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות