Connect with us

Featured

'קשת חיים' חוגגים 36 שנים

Published

on

איך הפכה ׳קשת חיים׳ מלהקת קטנה של ריקודי עם ושירים חסידיים לאחת מלהקות המחול והפולקלור המוכרות והאהובות בקהילות היהודיות בכל רחבי ארצות הברית, עם סיבובי הופעות גדולים ברחבי היבשת ובישראל? 

מאת: אלעד מסורי

להקת 'קשת חיים' נוסדה ב- 1983 על ידי איתן אבישר (שכיום משמש כבמאי האומנותי). ׳קשת חיים׳ היא להקה אמריקאית ישראלית עם צביון יהודי ושורשי חזק. צירוף המילים ׳קשת חיים׳ מייצג בצורה נפלאה את המהות של הלהקה: קשת של אנשים, אמנים ותרבויות מכל העולם שהופכים בעזרת הריקוד להיות ישות אחת פעילה ובעלת חיים.

לקראת ההופעה המיוחדת שתתקים ב- 6 בספטמבר ותציין 36 שנות פעילות. שוחחתי עם כמה מהנפשות הפועלות בלהקה, כדי לשמוע מקרוב על ההיסטוריה שלה, משמעות האומנות וגם הזדמנות להעלות זכרונות משלוש העשורים האחרונים.

איתן, סיפר לי מהיכן הגיע הרעיון להקים להקת ריקודים ישראלית בעיר המלאכים.

"הגעתי ללוס אנג'לס לאחר שהופעתי בהרבה להקות בעולם, והציעו לי להשתתף  בפסטיבל המשלב ריקודים של כל מיני עמים. כשהגעתי לפסטיבל לא אהבתי את היצוג הדל שהיה למסורת היהודית ולישראל. הבנתי שככה לא ניתן לייצג את ישראל, אז אירגנתי כמה חברים רקדנים ועבדנו על הרעיון של להקת מחול מודרני ישראלית. בהתחלה התמקדנו מאוד בנושא של העדות השונות בישראל, אבל אז ירדנו מזה והחלטנו להתמקד יותר במסורת היהודית עצמה".

בעקבות מותו של בן אחיו במהלך שירותו הצבאי, איתן גיבש את הרעיון לעלות מופע ריקודים לזכרו. למשימה רתם גם את הזמר דוד דאור. אותה השנה הייתה בסימן של חגיגות יום ההולדת לירושלים, וכך החליטו לבנות את המופע סביב הנושא הזה. תוך כדי העבודה גילו השניים את הדי.אן.איי של הלהקה: המסורת היהודית, והחלו להתעסק בנושאים הקשורים אלינו כעם יהודי בישראל.

מכל הרפרטואר הגדול שלכם, איזה ריקוד אתה אוהב במיוחד?

איתן: "אני מאוד אוהב את הריקוד שאנחנו עושים ל ׳תשמור על העולם ילד׳ של דוד דאור. המשמעות של היצירה מאוד חזקה בעיני. לאבד מישהו, לא רק חבר אלא מישהו שהוא יהודי. תראה איך אנחנו הישראלים מתחברים ביחד ברגע כשאנחנו מאבדים מישהו קרוב, כמו במקרה של גלעד שליט שכל העם התקרב כדי שיחזירו אותו מהשבי. זה היחוד שקיים רק בנשמה היהודית".

***

ג'ני בנסון, ה'אקזיוטיב דיירקטור' והמנהלת בפועל של הלהקה, הפכה מזמן לשם דבר בעולם הפקות האירועים המוזיקליים כחלק מהצוות של TEEV EVENTS. בנסון שהייתה בעצמה רקדנית, החלה את הקריירה שלה בתחום הבלט ומשם המשיכה לסגנון הפולק. היא הייתה מופיעה בקאמפ אלונים בסימי וואלי.היא  הצטרפה כרקדנית לקשת חיים ב 1988, שם למדה את התרבות והסגנון של הריקוד הישראלי מסרטי וידאו, עיצבה עצמה כרקדנית מובילה ונסעה להופיע רבות בישראל.

בנסון: ״אני זוכרת איך הכל התחיל –  עשיתי ׳קאר פול׳ לילדים עם אישתו של איתן. היא אמרהשאני צריכה להצטרף ללהקת ריקודי העם של בעלה. אמרתי לה שאני אמא, יש לי ילדים ואני לא מצטרפת עכשיו לשום להקת ריקודים. היא אמרה שדווקא כדאי לי, כי יש להם בקרוב טיול והופעה בישראל. זה עשה לי חשק והחלטתי לשקול את ההחלטה.  איתן פגש אותי יום אחד והזמין אותי לחזרה, באתי ממש רק בשביל לראות, וכמה שבועות לאחר מכן כבר הופעתי עם הלהקה".

בהמשך בנסון השתלבה גם בעבודה משרדית ב׳קשת חיים׳ ועשתה את הכל הדרך להפוך את הלהקה לארגון מלכ"ר, כזה שיכול לתת מענקים לתלמידים, ולקבל תמיכה כלכלית.

ג׳ני את זוכרת את ההופעה הראשונה שהפקתם?

״ההופעה הראשונה הייתה ב UJ (כיום אמריקאן ג׳ואיש יוניבריסטי) ב- 1990. רבי שכטר שהיה אחראי על המחלקה החינוכית ביקש מאיתנו להפיק מופע. הוא אמר: ׳אתם משתמשים באולם של האוניברסיטה לחזרות כל הזמן בחינם, אז הגיע הזמן להחזיר בואו תעשו לנו מופע ליום העצמאות'. לא היה לנו מושג מה אנחנו עושים, הפקנו את ההופעה הראשונה שלנו ואיתן ואני למדנו המון על תאורה, סאונד ותסריט. הבאנו את חדוה עמרני כאמנית אורחת וזה היה מאוד מוצלח. העלנו שלוש הופעות בסוף השבוע והן כולן היו סולד אאוט, אנשים עמדו בתור כדי לצפות בנו. הרצנו את ההופעה הזו בהצלחה רבה במשך עשר שנים, הבאנו חזנים להשתתף, ואת ׳הפרברים׳ ובהמשך גם את יהודית רביץ. השילוב הכי גדול שעשינו היה עם דוד דאור. קראנו למופע 'הנשמה של ירושלים'. זו הייתה הופעה מיוחדת מאוד וכשהוא שר את ׳תשמור על העולם ילד׳ ראינו אנשים בוכים בקהל".

***

דמות חשובה ומרכזית ב׳קשת חיים׳ היא הכוריאוגרף הראשי שלה קובי רוזנפלד. איתן: "פגשתי את קובי כשהוא היה רקדן, בחור צעיר עם המון חלומות. זה בדיוק מה שחשבתי להוסיף ללהקה. רציתי לתת לדור הצעיר שלנו להתבטא, כי הריקודים שעשינו אז היו יותר בסגנון שרקדו החלוצים, ורצינו לרקוד בשפת הריקוד של הדור הצעיר".

קובי הצטרף לקשת חיים בקיץ 2006. בארץ הוא התחיל את הקרייירה בסגנון של פלוקלור תרבותי ומשם המשיך לסגנונות אחרים כמו ג׳אז מודרני והיפ הופ. לרוזנפלד  רזומה מרשים ובין היתר עבד עם שירי מימון, מאיה בוסקילה ובמחזות זמר שונים בישראל. בארצות הברית הוא עבד עם ביונסה בסיבוב ההופעות של 2010 וגם עם זמרת האר-אנד-בי מיסי גריי.

ג׳ני: ״כשקובי הגיע ידעתי שהוא הולך להצליח; הוא מוכשר מאוד, אבל בעיקר כי הוא היה מאוד ממוקד ועקבי. לא היה לנו יותר מידי כסף בהתחלה, ובכל זאת כאשר הייתי משלמת לו על הופעה הוא היה לוקח את הכסף ונרשם לשיעורי ריקוד כדי ללמוד ולהתקדם. מהר מאוד הוא הגיע לרמה גבוהה כמו כל הכוריאוגרפים האמריקאים. הוא הסתובב ביניהם והחל ליצור קשרים. ההגעה של קובי הפכה אותנו ליותר מקצוענים. מלהקת ריקודי עם התחלנו לעבוד יותר עם אמני פופ, ועם מוזיקה של רמי קליינשטיין ושירי מימון. לפני זה היינו בעיקר להקה עם מוזיקה אינסטורמנטלית".

קובי: ״אחד המאפיינים החשובים של הלהקה מגיע מהפן החינוכי. יש לקשת חיים מורים שמגיעים לכל מיני בתי ספר ומלמדים על התרבות בארץ דרך ריקוד. זה ממש יפה לראות איך בבתי ספר יהודים וגם אמריקאים הילדים לומדים על ישראל דרך אומנות הריקוד. בעיקר כשיש המון בורות בכל מה שקשור לישראל, גם אצל מבוגרים״.

איך מתקבלים לקשת חיים?

ג'ני: ״לפני כל הופעה אנחנו עושים אודישנים, אבל רקדנים פונים אלינו כל הזמן. בדרך כלל אני פוגשת אותם כדי להבין אם הם רציניים, בעיקר אצל הרקדנים שמגיעים מישראל שחלקם רק רוצה להשיג דרכנו גרין כארד. הם בכלל רוצים להיות רקדני היפ הופ בהוליווד ואין להם שום עניין להישאר ׳בקשת חיים׳ לטווח הרחוק. אני מזהה את זה מיד. אם הרקדנים נמצאים מתאימים אנחנו מזמינים אותם לחזרות שלנו ורואים איך הם מתנהגים. בעינינו האישיות של הרקדן והיכולות המקצועיות שלו כמעט שווים בחשיבותם. ברוב להקות הריקוד מה שחשוב למנהלים זה כמה סיבובים הרקדן יכול לעשות או כמה גבוה הוא יכול להניף את הרגלים. אני לא רוצה רקדנים ׳בקשת חיים׳ מהסיבה הלא נכונה או כאלו שהם תחרותיים כלפי שאר הרקדנים.  אצלנו כולם תמיד עוזרים אחד לשני, אין מאבקים על מי  נמצא בקדמת הבמה, ואם יש למישהו גישה לא חיובית זה מתברר מאוד מהר והם מסיימים.״

***

הרקדנים של קשת חיים הם בעלי אופי מיוחד. בעוד שברוב להקות הריקודים תוכלו לראות תחרות בלתי נגמרת, תככים ומריבות על מי יהיה במרכז הבמה ומי יקבל את התפקיד הראשי. ׳בקשת חיים׳, בכל פעם שביקרתי מאחורי הקלעים לאחר ההופעות, ראיתי המון אהבה בין הרקדנים. ג׳ני מספרת על האיכויות החברתיות והאחדות שלהם: ״הייתה לנו הופעה גדולה בפלורידה, ויום לאחר מכן היינו צריכים להמשיך ל-2 הופעות גדולות בניו ג׳רזי. ׳אמריקאן איירלינס׳ ביטלו את הטיסה בחמש לפנות בוקר בגלל שהיו להם בעיות במטוסים. הגענו לשדה התעופה אחרי הצ׳ק אין, ואחרי ש-20 רקדנים עברו בידוק עם תלבושות והכל הבנו שאנחנו נאחר להופעה. היינו צריכים לדחות את שתי ההופעות ובילינו כל היום בשדה התעופה בשדה משבע בבוקר ועד שבע בערב. הרקדנים שלנו היו הכי סבלנים בעולם ולא התלוננו בכלל. אני זוכרת שהבטתי בהם ואף אחד לא התעצבן. הם עשו  צילומים בשדה תעופה וכל מיני סרטוני וידאו שלהם רוקדים, עשו אחד לשני מסאג׳ בגב ועבדו על הכיאוגרפיה של הריקודים. יש להם את ה'אטיטיוד' הכי טוב שבעולם וזה מה שעושה את זה כיף לעבוד איתם ולטייל איתם".

יש אצלכם גם רקדנים לא יהודים.

״כן, ואנחנו חולקים איתם המסורת היהודית. איתן מדבר איתם על זה המון, וגם קובי מסביר להם על יום הזיכרון בישראל: למה יש צפירה וכולם עומדים, על המשמעות של השירים שלנו כמו 'תשמור על העולם ילד'. אנחנו חוגגים איתם חגים. בסוכות לדוגמא כולם באים לסוכה והם באים לארוחות שבת".

יש קשר הדוק בין ׳קשת חיים׳ לחינוך יהודי וישראלי. 

״בוודאי, אני חושבת שקידמתי את הנושא הזה מאוד. אומנם בהתחלה הייתי רקדנית בלט אבל משם המשכתי לרקוד בעיקר ריקודי פולק וזה לקח אותי לשירי ארץ ישראל.

התאהבתי במוזיקה של יהודית רביץ וכך התחלתי להבין שאם אנחנו נציג לילדים היהודים את המוזיקה הישראלית נחבר אותם לישראל מגיל צעיר. היום הפרויקטים החינוכיים שלנו הם ענקיים – יש לנו מורים ושיעורי ריקוד בהמון מוסדות חינוכיים, בבתי כנסת ואירגונים יהודיים. אני משערת שאנחנו משפיעים על בערך 6000 אנשים בחודש שנחשפים לריקודים שלנו ולומדים אותם.

כשאנחנו מלמדים ילדים לא יהודים על ריקודים יהודיים ועל ישראל, אנחנו גם  מלמדים אותם לספור בעברית ולדבר קצת את השפה. למשל, כשהתחלנו ללמד ׳בלשון אקדמי׳ זה היה פעם בשבוע, שיעור אחד בשישי אחר הצהרים לכ-20 תלמידים.

בשנה האחרונה יש לנו כבר 15 שיעורים בשבוע ובשנה הבאה נעלה ל-18 שיעורים בשבוע. יש לנו שלושה ימים מלאים של שיעורים שלנו ובסוף השנה הילדים יעלו מופע מדהים, והמורים שמלמדים שם הם ישראלים. זה חשוב לי כי הם מלמדים ומתמקדים המון בישראל״.

***

ג'ני, בואי נדבר על "קשת 36". מה אנשים יכולים לצפות?

״ זה יהיה מופע מיוחד לחגיגות של יותר משלושה עשורים. הזמרת הצעירה עמית קנון שהצטרפה אלינו לסיבוב הופעות לאחרונה תופיע איתנו באירוע. עוד תוכלו לראות את הרקדנים של סטודיו 84 שהם מקצוענים מהרמות הגבוהות ביותר. יהיו מבחר ריקודים מהרפרטואר הגדול של ׳קשת חיים׳ מכל השנים.  נעניק גם פרס מיוחד ל-SIDONIA LAX שהיא אמא שלי. היא בת 91 ומאוד מוכרת בקהילה היהודית שלנו. היא חברה בבורד ותומכת ב׳קשת חיים׳ כבר המון שנים, אז אנחנו מוקירים לה תודה".

ריקוד היה מאז ותמיד אחד מתחומי האמנות האהובים עליי. אולי זה השילוב של המוזיקה והתנועה יחדיו, אולי האסטטיקה והשליטה המדהימה של הרקדנים בכל שריר ואיבר בגופם. אבל משהו במופע של ריקוד ותנועה  אצל ׳קשת חיים׳ מרגש בצורה אחרת; השילוב של אומנות התנועה יחד עם הצביון היהודי, הפן החינוכי והשירים שנוגעים לכולנו לוקח את ההופעות שלהם למקומות גבוהים מבחינה אומנותית ורוחנית. ריקוד היא צורת הביטוי הכי גבוהה של הנשמה – ו׳לקשת חיים׳ יש הרבה מזה.

את ׳קשת חיים ׳ תוכלו  לראות במופע המיוחד לציון 36 שנים להיווסדם ביום חמישי 6 בספטמבר ב'אמריקן ג׳ואיש יוניברסיטי' בבל אייר.

לכרטיסים: www.teevtix.com  וגם בטלפון: 818-784-0344

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

לרדת בגדול עם ניסים

Published

on

איך הפכה הקורונה את ניסים אלאלוף, בעלי "גלאקסי לימוזין", לגורו בריאות ותזונה  * ולמה הוא סוחף אליו עשרות ישראלים תושבי העיר המעוניינים בירידה במשקל, אכילה נכונה, התעמלות ומעבר לאורח חיים הוליסטי * ראיון מהבטן

בין כל העסקים בבעלות ישראלית בלוס אנג'לס, שנפגעו אנושות במשבר הקורונה, ניתן להכליל את גלאקסי לימוזין" של ניסים אלאלוף. ניסים, המכונה גם 'ביג אל', נאלץ להשבית מחוד מרץ את עסקי ההיסעים המצליחים שלו מחודש מרץ: "הקורונה ריסקה אותנו למצב של אפס עבודה. אנשים לא יוצאים, אין אירועים, הוליווד משותקת. אבל בזכות הקורונה התחלנו, סיון ואני, את העסק החדש של השידורים בפייסבוק ובאינסטגרם ומכירת סינרים. זה דוחף אותנו עכשיו למקום אחר, תפסנו על זה טרמפ. יש לנו מיליוני צפיות, מעל 100 אלף עוקבים. בדקה הראשונה של סיון בשידור יש לה 3,000 צופים מיידיים. יש אנשים פרטיים שרוצים שנקדם להם את הביזנס ובטוחים שסיון תיתן את הדחיפה. אנשים רודפים אחריה. ולי הקורונה עשתה רק טוב, בזכות הדיאטה".

השידור הזה בפייסבוק, שיוצא מבית משפחת אלאלוף בלוס אנג'לס, הפך לחגיגה יומיומית שסוחפת עשרות אלפי צופים. מדי יום ("חוץ משבת המלכה"), החל מ־11 בבוקר מתייצבת סיון מול המצלמה למשך כשעתיים, שבהן היא פותחת בפני צופיה את ביתה, מכינה אוכל, שרה, רוקדת, משתפת חברים, מעלה אנשים לשידור, מספרת בדיחות וכובשת את המסך בצורה הכי טבעית שיש, כזו שאף אושיית רשת לא תרשה לעצמה לעשות בלי הכנות מוקדמות. בעלה בד"כ מצלם ומוסיף תבלינים משלו.

במקביל ניסים, 18 שנים באמריקה ותושב נורת' הוליווד, הצליח להשיל ממשקלו כ-40 פאונד בארבעה חודשים. התחלה נאה בהחלט לגבר באמצע החיים ששקל יותר מ-300 פאונד עם גובה של 7"5 פיט. "אחרי 15 שנה אני סוף סוף יכול להסתכל למטה ולראות מה קורה שם אצלו, מתחת לבטן", הוא מחייך. "זה התחיל מזה שאשתי מבלבלת לי את המוח כבר שנים לרדת במשקל. תמיד היה תירוץ, עבודה, אין זמן. זה נכון. לא קל לשמור על תזונה נכונה כשהולכים לישון ב-10 בלילה וקמים ב-3 לפנות בוקר. וכל הזמן מתעסקים עם לקוחות, נסיעות, בלת"מים, לחץ. במהלך העבודה, הבנתי, אתה  לא מתייחס לעצמך. אתה עסוק בלספק אחרים ולא את עצמך. בדצמבר נסענו עם אמא של סיון לקוסטה ריקה. יצאנו לרפטינג, והסירה התהפכה. לא יכולתי להציל את עצמי וכמעט טבעתי. בחיים לא הרגשתי כל כך קרוב לסוף, והכל בגלל המשקל. חילצו אותי אחרון. כשהכל נגמר אמרנו הגומל, והחלטתי לעשות סוויץ'.

"הקורונה נתנה לי זמן. קיבלתי מהמדינה דמי אבטלה כך שבצד הפיננסי יכולתי להיות שקט. קמתי בבוקר וחיפשתי מה לעשות. בעבר הייתי צם הרבה, פוסח על ארוחות, שותה הרבה מים, עולה ויורד, עולה ויורד. בחודש הראשון הורדתי 20 פאונד. עשיתי הרבה כושר, אכלתי קצת אבל לא נכון. התחלתי להעלות לפייסבוק פוסטים על התהליך. חבר אמר לי: אני עוקב אחריך ורוצה לעזור לך. שמעת על הרבל לייף? אמרתי לו – עזוב אותך, לא נראה לי. הוא מפיץ שאמר לי – תעזור לי במכירות ותקבל תמלוגים. הסכמתי לקבל את הערכה ולנסות. מאז החיים שלי השתנו לגמרי".

ניסים קיבל ערכת 'הרבל לייף' המכילה אלוברה, תה, שיבולת שועל ושייק ואבקת חלבון נקי. המתכון המנצח: התרחקות טוטאלית מפחמימות, תזונה המבוססת על אוכל עתיר חלבונים ודל קלוריות עם השלמה של תוספי המזון של 'הרבל לייף' לפי נוסחה מתימטית פשוטה. על הבוקר, הוא מספר, הוא שותה "פקק אליוורה," כוס תה ומבצע הליכה בשכונה. חוזר הביתה ומכין שייק. שתי ביצים, ירקות וקוטג'. סוכר ולחם? חס מלהזכיר. ארוחת הצהריים כולל מנה בשרית – עוף סטייק, המבורגר וגם דג או טופו עם סלט. במקסימום – כף אורז אחת. ה'סנאק' לאחה"צ: חטיף בריאות של 'הרבל לייף' ובערב – טונה, סלט וביצה קשה. אחרי ארוחת הערב הוא יוצא להליכה נוספת של לפחות 20 דקות. שעתיים לפני השינה – מים ושייק. הוא מקפיד לשתות שני ליטר מים מעורבים בתרכיב של החברה, "שזה שוטף את כל הגוף ומקה מרעלים". פירות? "מקסימום שניים ביום, ורק עד 3-4 אחה"צ. יש בהם המון סוכר".

ומה קורה כשיוצאים לבילוי או למסעדה?

"אין בעיה – אני  מזמין סלט סיזר גדול עם רוטב שאני מביא מהבית ומנה בשרית. זהו. אלכוהול זה גם מחוץ לתחום. מלא סוכר ומקור לא אכזב למחלות מסוגים שונים". רק בארוחת שבת, הוא אומר, הוא מרשה לעצמו הכל. נוגע בחלה רק בשביל 'המוציא'. "אבל אני משלם על זה – הולך זמן כפול בצעדת הערב ואם אנחנו מתארחים אצל חברים – אני נוסע אליהם וחוזר הביתה ברגל…"

תקופת הקורונה הפכה את ניסים מ"הנהג של העיר" לגורו אמיתי בתחומי הבריאות והתזונה. הוא חוקר ומתעמק מדי יום בנושאים רבים הקשורים התחום: גוף האדם, תעשיית המזון והתרופות, פסיכולוגיה ואורח חיים הוליסטי. "אנשים לא קולטים שלרדת במשקל זה לאכול נכון. מתפתים לג'אנק פוד, לא מקדישים זמן להכנת אוכל בריא. זה קורה כבר מגיל צעיר: להורים אין זמן לדאוג לתזונה של ילדיהם ותעשיית המזון מאכילה אותם ואת ילדיהם בזבל. ואז, בגיל 40 הבעיות הבריאותיות והכסף עוברים לתעשיית התרופות. הגעתי למסקנה שכדי לרדת במשקל חייבים לעשות סוויץ' בראש. אני התעוררתי מאוחר אבל לא יותר מדי. אנשים לא מודעים, כמוני, למה שהם מכניסים לפה. פיתות למשל – בעבר הייתי אוכל שלוש לפני שהמנה העיקרית מגיעה… פיתה זו מחלה אחת גדולה! . שים לב שאחרי שאכלת משהו בפיתה – אתה נזרק לספה אחר כך. החלטתי לקבל את את החיים שלי בחזרה. במקום לעבור מהעולם הזה בגיל 70 בייסורים עם מלא בעיות בריאותיות כרוניות – אני מדמיין לעצמי מוות בגיל 100 באמצע שינה עריבה. זה מה שכולנו מייחלים לו, לא?

ניסים: "אנשים חייבים להבין שם אתה לא משנה את אורח החיים שלך זה לא יעבוד. מי שמוותר על הארוחות – הלילה מחכה לו… לא תישן, הגוף שולט עליך. עד לא תיתן לו את המנה והפחמימות לא תירדם". הוא מדגיש ששינה טובה היא חלק חשוב מהתהליך: "שמונה שעות ביממה. בעבר השומן גרם לי לנחירות , לחוסר שקט בשינה. עכשיו אני מקפיד על חמש ארוחות בגודל של אגרוף. החלבון נשמר והגוף במנוחה. כשאתה אוכל פחמימות – אחרי 20 דקות אתה רעב שוב. יש כל כך הרבה דברים מיותרים בתזונה שלנו ולאנשים קשה להבין את זה. יש כאלה שבורכו במטבוליזם אבל אצלנו במשפחה כולם מלאים. סיון הייתה עושה ספורט בבוקר מבשלת רק בריא. אני לא הבנתי, לא רציתי לעשות את את הסוויץ'"

עכשיו המטרה שלו היא לשקול 180 פאונד במאי 2021. "נתתי לעצמי שנה". במקביל הוא מנהל פעיל בחייהם של עשרות ישראלים בעיר, בעיקר נשים, שהצטרפו לתוכנית שלו. "יש לי מלא תלמידים שהם גם לקוחות. רואים אותי מזמינים. אני המנטור שלהם בקבוצת וואצ-אפ. שולחים את המשקלים כל יום, שולחים תמונות של האוכל כל יום, מה מותר מה אסור. הרבה מהן נשים אחרי הריון, שרוצות להוריד 10-15 פאונד שאיכפת להן במעצמן. אני עסוק כל היום בעודד אחרים – וככה אני מעודד על עצמי. כל יום שומע ולומד רופאים ומחקרים, על גוף האדם. מדבר עם שירות הלקוחות של הרבל לייף שעושים עבודה מעולה ונותנים פתרונות מיידים. יש להם מאות מוצרים שאני עדיין לומד אותם".

חלק מהתלמידים/ לקוחות מצטרפים אליו לצעדת הערב בשכונה. "לפעמים אנחנו נוסעים ללייק בלבואה, עושים שני סיבובים מלאים, שיהיה נעים בעיניים". לדבריו, הוא מקפיד על ביצוע 6000-7000 צעדים ביום, -7 -10 מייל ביום. חוץ מהתעמלות, הרמת משקולות ואירובי ביוטיוב הוא גם יוצא מדי פעם למשימה שנראתה בעבר בלתי אפשרית: "בהתחלה הייתי מטפס במעלה ההר של פריימון קניון, בין הוואלי והעיר, עד לתצפית הגדולה על לוס אנג'לס, והייתי צריך לעצור כל חמש דקות. היום אני עולה דוך בלי הפסקה. החלום שלי הוא לעשות את הטיפוס הזה בקרוב בריצה!"

==

 פרטים נוספים וסרטונים בפייסבוק: לרדת בגדול עם ניסים, או בטל': 818-674-8800

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות