Connect with us

Featured

'קשת חיים' חוגגים 36 שנים

Published

on

איך הפכה ׳קשת חיים׳ מלהקת קטנה של ריקודי עם ושירים חסידיים לאחת מלהקות המחול והפולקלור המוכרות והאהובות בקהילות היהודיות בכל רחבי ארצות הברית, עם סיבובי הופעות גדולים ברחבי היבשת ובישראל? 

מאת: אלעד מסורי

להקת 'קשת חיים' נוסדה ב- 1983 על ידי איתן אבישר (שכיום משמש כבמאי האומנותי). ׳קשת חיים׳ היא להקה אמריקאית ישראלית עם צביון יהודי ושורשי חזק. צירוף המילים ׳קשת חיים׳ מייצג בצורה נפלאה את המהות של הלהקה: קשת של אנשים, אמנים ותרבויות מכל העולם שהופכים בעזרת הריקוד להיות ישות אחת פעילה ובעלת חיים.

לקראת ההופעה המיוחדת שתתקים ב- 6 בספטמבר ותציין 36 שנות פעילות. שוחחתי עם כמה מהנפשות הפועלות בלהקה, כדי לשמוע מקרוב על ההיסטוריה שלה, משמעות האומנות וגם הזדמנות להעלות זכרונות משלוש העשורים האחרונים.

איתן, סיפר לי מהיכן הגיע הרעיון להקים להקת ריקודים ישראלית בעיר המלאכים.

"הגעתי ללוס אנג'לס לאחר שהופעתי בהרבה להקות בעולם, והציעו לי להשתתף  בפסטיבל המשלב ריקודים של כל מיני עמים. כשהגעתי לפסטיבל לא אהבתי את היצוג הדל שהיה למסורת היהודית ולישראל. הבנתי שככה לא ניתן לייצג את ישראל, אז אירגנתי כמה חברים רקדנים ועבדנו על הרעיון של להקת מחול מודרני ישראלית. בהתחלה התמקדנו מאוד בנושא של העדות השונות בישראל, אבל אז ירדנו מזה והחלטנו להתמקד יותר במסורת היהודית עצמה".

בעקבות מותו של בן אחיו במהלך שירותו הצבאי, איתן גיבש את הרעיון לעלות מופע ריקודים לזכרו. למשימה רתם גם את הזמר דוד דאור. אותה השנה הייתה בסימן של חגיגות יום ההולדת לירושלים, וכך החליטו לבנות את המופע סביב הנושא הזה. תוך כדי העבודה גילו השניים את הדי.אן.איי של הלהקה: המסורת היהודית, והחלו להתעסק בנושאים הקשורים אלינו כעם יהודי בישראל.

מכל הרפרטואר הגדול שלכם, איזה ריקוד אתה אוהב במיוחד?

איתן: "אני מאוד אוהב את הריקוד שאנחנו עושים ל ׳תשמור על העולם ילד׳ של דוד דאור. המשמעות של היצירה מאוד חזקה בעיני. לאבד מישהו, לא רק חבר אלא מישהו שהוא יהודי. תראה איך אנחנו הישראלים מתחברים ביחד ברגע כשאנחנו מאבדים מישהו קרוב, כמו במקרה של גלעד שליט שכל העם התקרב כדי שיחזירו אותו מהשבי. זה היחוד שקיים רק בנשמה היהודית".

***

ג'ני בנסון, ה'אקזיוטיב דיירקטור' והמנהלת בפועל של הלהקה, הפכה מזמן לשם דבר בעולם הפקות האירועים המוזיקליים כחלק מהצוות של TEEV EVENTS. בנסון שהייתה בעצמה רקדנית, החלה את הקריירה שלה בתחום הבלט ומשם המשיכה לסגנון הפולק. היא הייתה מופיעה בקאמפ אלונים בסימי וואלי.היא  הצטרפה כרקדנית לקשת חיים ב 1988, שם למדה את התרבות והסגנון של הריקוד הישראלי מסרטי וידאו, עיצבה עצמה כרקדנית מובילה ונסעה להופיע רבות בישראל.

בנסון: ״אני זוכרת איך הכל התחיל –  עשיתי ׳קאר פול׳ לילדים עם אישתו של איתן. היא אמרהשאני צריכה להצטרף ללהקת ריקודי העם של בעלה. אמרתי לה שאני אמא, יש לי ילדים ואני לא מצטרפת עכשיו לשום להקת ריקודים. היא אמרה שדווקא כדאי לי, כי יש להם בקרוב טיול והופעה בישראל. זה עשה לי חשק והחלטתי לשקול את ההחלטה.  איתן פגש אותי יום אחד והזמין אותי לחזרה, באתי ממש רק בשביל לראות, וכמה שבועות לאחר מכן כבר הופעתי עם הלהקה".

בהמשך בנסון השתלבה גם בעבודה משרדית ב׳קשת חיים׳ ועשתה את הכל הדרך להפוך את הלהקה לארגון מלכ"ר, כזה שיכול לתת מענקים לתלמידים, ולקבל תמיכה כלכלית.

ג׳ני את זוכרת את ההופעה הראשונה שהפקתם?

״ההופעה הראשונה הייתה ב UJ (כיום אמריקאן ג׳ואיש יוניבריסטי) ב- 1990. רבי שכטר שהיה אחראי על המחלקה החינוכית ביקש מאיתנו להפיק מופע. הוא אמר: ׳אתם משתמשים באולם של האוניברסיטה לחזרות כל הזמן בחינם, אז הגיע הזמן להחזיר בואו תעשו לנו מופע ליום העצמאות'. לא היה לנו מושג מה אנחנו עושים, הפקנו את ההופעה הראשונה שלנו ואיתן ואני למדנו המון על תאורה, סאונד ותסריט. הבאנו את חדוה עמרני כאמנית אורחת וזה היה מאוד מוצלח. העלנו שלוש הופעות בסוף השבוע והן כולן היו סולד אאוט, אנשים עמדו בתור כדי לצפות בנו. הרצנו את ההופעה הזו בהצלחה רבה במשך עשר שנים, הבאנו חזנים להשתתף, ואת ׳הפרברים׳ ובהמשך גם את יהודית רביץ. השילוב הכי גדול שעשינו היה עם דוד דאור. קראנו למופע 'הנשמה של ירושלים'. זו הייתה הופעה מיוחדת מאוד וכשהוא שר את ׳תשמור על העולם ילד׳ ראינו אנשים בוכים בקהל".

***

דמות חשובה ומרכזית ב׳קשת חיים׳ היא הכוריאוגרף הראשי שלה קובי רוזנפלד. איתן: "פגשתי את קובי כשהוא היה רקדן, בחור צעיר עם המון חלומות. זה בדיוק מה שחשבתי להוסיף ללהקה. רציתי לתת לדור הצעיר שלנו להתבטא, כי הריקודים שעשינו אז היו יותר בסגנון שרקדו החלוצים, ורצינו לרקוד בשפת הריקוד של הדור הצעיר".

קובי הצטרף לקשת חיים בקיץ 2006. בארץ הוא התחיל את הקרייירה בסגנון של פלוקלור תרבותי ומשם המשיך לסגנונות אחרים כמו ג׳אז מודרני והיפ הופ. לרוזנפלד  רזומה מרשים ובין היתר עבד עם שירי מימון, מאיה בוסקילה ובמחזות זמר שונים בישראל. בארצות הברית הוא עבד עם ביונסה בסיבוב ההופעות של 2010 וגם עם זמרת האר-אנד-בי מיסי גריי.

ג׳ני: ״כשקובי הגיע ידעתי שהוא הולך להצליח; הוא מוכשר מאוד, אבל בעיקר כי הוא היה מאוד ממוקד ועקבי. לא היה לנו יותר מידי כסף בהתחלה, ובכל זאת כאשר הייתי משלמת לו על הופעה הוא היה לוקח את הכסף ונרשם לשיעורי ריקוד כדי ללמוד ולהתקדם. מהר מאוד הוא הגיע לרמה גבוהה כמו כל הכוריאוגרפים האמריקאים. הוא הסתובב ביניהם והחל ליצור קשרים. ההגעה של קובי הפכה אותנו ליותר מקצוענים. מלהקת ריקודי עם התחלנו לעבוד יותר עם אמני פופ, ועם מוזיקה של רמי קליינשטיין ושירי מימון. לפני זה היינו בעיקר להקה עם מוזיקה אינסטורמנטלית".

קובי: ״אחד המאפיינים החשובים של הלהקה מגיע מהפן החינוכי. יש לקשת חיים מורים שמגיעים לכל מיני בתי ספר ומלמדים על התרבות בארץ דרך ריקוד. זה ממש יפה לראות איך בבתי ספר יהודים וגם אמריקאים הילדים לומדים על ישראל דרך אומנות הריקוד. בעיקר כשיש המון בורות בכל מה שקשור לישראל, גם אצל מבוגרים״.

איך מתקבלים לקשת חיים?

ג'ני: ״לפני כל הופעה אנחנו עושים אודישנים, אבל רקדנים פונים אלינו כל הזמן. בדרך כלל אני פוגשת אותם כדי להבין אם הם רציניים, בעיקר אצל הרקדנים שמגיעים מישראל שחלקם רק רוצה להשיג דרכנו גרין כארד. הם בכלל רוצים להיות רקדני היפ הופ בהוליווד ואין להם שום עניין להישאר ׳בקשת חיים׳ לטווח הרחוק. אני מזהה את זה מיד. אם הרקדנים נמצאים מתאימים אנחנו מזמינים אותם לחזרות שלנו ורואים איך הם מתנהגים. בעינינו האישיות של הרקדן והיכולות המקצועיות שלו כמעט שווים בחשיבותם. ברוב להקות הריקוד מה שחשוב למנהלים זה כמה סיבובים הרקדן יכול לעשות או כמה גבוה הוא יכול להניף את הרגלים. אני לא רוצה רקדנים ׳בקשת חיים׳ מהסיבה הלא נכונה או כאלו שהם תחרותיים כלפי שאר הרקדנים.  אצלנו כולם תמיד עוזרים אחד לשני, אין מאבקים על מי  נמצא בקדמת הבמה, ואם יש למישהו גישה לא חיובית זה מתברר מאוד מהר והם מסיימים.״

***

הרקדנים של קשת חיים הם בעלי אופי מיוחד. בעוד שברוב להקות הריקודים תוכלו לראות תחרות בלתי נגמרת, תככים ומריבות על מי יהיה במרכז הבמה ומי יקבל את התפקיד הראשי. ׳בקשת חיים׳, בכל פעם שביקרתי מאחורי הקלעים לאחר ההופעות, ראיתי המון אהבה בין הרקדנים. ג׳ני מספרת על האיכויות החברתיות והאחדות שלהם: ״הייתה לנו הופעה גדולה בפלורידה, ויום לאחר מכן היינו צריכים להמשיך ל-2 הופעות גדולות בניו ג׳רזי. ׳אמריקאן איירלינס׳ ביטלו את הטיסה בחמש לפנות בוקר בגלל שהיו להם בעיות במטוסים. הגענו לשדה התעופה אחרי הצ׳ק אין, ואחרי ש-20 רקדנים עברו בידוק עם תלבושות והכל הבנו שאנחנו נאחר להופעה. היינו צריכים לדחות את שתי ההופעות ובילינו כל היום בשדה התעופה בשדה משבע בבוקר ועד שבע בערב. הרקדנים שלנו היו הכי סבלנים בעולם ולא התלוננו בכלל. אני זוכרת שהבטתי בהם ואף אחד לא התעצבן. הם עשו  צילומים בשדה תעופה וכל מיני סרטוני וידאו שלהם רוקדים, עשו אחד לשני מסאג׳ בגב ועבדו על הכיאוגרפיה של הריקודים. יש להם את ה'אטיטיוד' הכי טוב שבעולם וזה מה שעושה את זה כיף לעבוד איתם ולטייל איתם".

יש אצלכם גם רקדנים לא יהודים.

״כן, ואנחנו חולקים איתם המסורת היהודית. איתן מדבר איתם על זה המון, וגם קובי מסביר להם על יום הזיכרון בישראל: למה יש צפירה וכולם עומדים, על המשמעות של השירים שלנו כמו 'תשמור על העולם ילד'. אנחנו חוגגים איתם חגים. בסוכות לדוגמא כולם באים לסוכה והם באים לארוחות שבת".

יש קשר הדוק בין ׳קשת חיים׳ לחינוך יהודי וישראלי. 

״בוודאי, אני חושבת שקידמתי את הנושא הזה מאוד. אומנם בהתחלה הייתי רקדנית בלט אבל משם המשכתי לרקוד בעיקר ריקודי פולק וזה לקח אותי לשירי ארץ ישראל.

התאהבתי במוזיקה של יהודית רביץ וכך התחלתי להבין שאם אנחנו נציג לילדים היהודים את המוזיקה הישראלית נחבר אותם לישראל מגיל צעיר. היום הפרויקטים החינוכיים שלנו הם ענקיים – יש לנו מורים ושיעורי ריקוד בהמון מוסדות חינוכיים, בבתי כנסת ואירגונים יהודיים. אני משערת שאנחנו משפיעים על בערך 6000 אנשים בחודש שנחשפים לריקודים שלנו ולומדים אותם.

כשאנחנו מלמדים ילדים לא יהודים על ריקודים יהודיים ועל ישראל, אנחנו גם  מלמדים אותם לספור בעברית ולדבר קצת את השפה. למשל, כשהתחלנו ללמד ׳בלשון אקדמי׳ זה היה פעם בשבוע, שיעור אחד בשישי אחר הצהרים לכ-20 תלמידים.

בשנה האחרונה יש לנו כבר 15 שיעורים בשבוע ובשנה הבאה נעלה ל-18 שיעורים בשבוע. יש לנו שלושה ימים מלאים של שיעורים שלנו ובסוף השנה הילדים יעלו מופע מדהים, והמורים שמלמדים שם הם ישראלים. זה חשוב לי כי הם מלמדים ומתמקדים המון בישראל״.

***

ג'ני, בואי נדבר על "קשת 36". מה אנשים יכולים לצפות?

״ זה יהיה מופע מיוחד לחגיגות של יותר משלושה עשורים. הזמרת הצעירה עמית קנון שהצטרפה אלינו לסיבוב הופעות לאחרונה תופיע איתנו באירוע. עוד תוכלו לראות את הרקדנים של סטודיו 84 שהם מקצוענים מהרמות הגבוהות ביותר. יהיו מבחר ריקודים מהרפרטואר הגדול של ׳קשת חיים׳ מכל השנים.  נעניק גם פרס מיוחד ל-SIDONIA LAX שהיא אמא שלי. היא בת 91 ומאוד מוכרת בקהילה היהודית שלנו. היא חברה בבורד ותומכת ב׳קשת חיים׳ כבר המון שנים, אז אנחנו מוקירים לה תודה".

ריקוד היה מאז ותמיד אחד מתחומי האמנות האהובים עליי. אולי זה השילוב של המוזיקה והתנועה יחדיו, אולי האסטטיקה והשליטה המדהימה של הרקדנים בכל שריר ואיבר בגופם. אבל משהו במופע של ריקוד ותנועה  אצל ׳קשת חיים׳ מרגש בצורה אחרת; השילוב של אומנות התנועה יחד עם הצביון היהודי, הפן החינוכי והשירים שנוגעים לכולנו לוקח את ההופעות שלהם למקומות גבוהים מבחינה אומנותית ורוחנית. ריקוד היא צורת הביטוי הכי גבוהה של הנשמה – ו׳לקשת חיים׳ יש הרבה מזה.

את ׳קשת חיים ׳ תוכלו  לראות במופע המיוחד לציון 36 שנים להיווסדם ביום חמישי 6 בספטמבר ב'אמריקן ג׳ואיש יוניברסיטי' בבל אייר.

לכרטיסים: www.teevtix.com  וגם בטלפון: 818-784-0344

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

השף הישראלי שכבש את לוס אנג'לס

Published

on

דאון טאון: אחרי"בסטיה" המגישה אוכל איטלקי מודרני, השף אורי מנשה ושותפתו ג'נביב גרסיס משחזרים את ההצלחה ב"בבל", מסעדה ים תיכונית עם טוויסטים • הביקורות מהללות, לוח ההזמנות מפוצץ והשאיפה: להפוך למוסדות בלוס אנג׳לס ששפים לעתיד יגיעו לגדול וללמוד בהם"

אורי מנשה וזוגתו-שותפתו ג'נביב גרסיס. סיפור הצלחה חובק עולם

בשנים האחרונות הפכה לוס אנג'לס לעיר מובילה מבחינה קולינרית, בארצות הברית ובעולם כולו. עשרות המסעדות שנפתחות בה מדי שנה מציעות תפריטים מגוונים המבוססים על מוצאם המגוון של השפים שבוחרים לבשל בעיר המלאכים.

אחד מהשפים האלה הוא אורי מנשה, שנולד באל-איי לאבא ישראלי ואמא ממרוקו. כשהיה בן 8 החליטו הוריו לעלות לישראל, ואביו פתח מאפייה בפתח תקווה, שם נחשף מנשה לראשונה לעולם האוכל. אחרי הצבא חזר ללוס אנג'לס ומאז הוא כאן.

מנשה התבלט לראשונה בנוף הקולינרי המקומי לפני שבע שנים, כשפתח את "בסטיה" (Bestia), מסעדה גדולה באזור לא יוקרתי בדאון טאון, מקום שאף אחד לא האמין שמישהו ייפתח בו אי פעם מסעדה. לפני כן עבד כשף הראשי במסעדת אנג'ליני אוסטריה, מהאיטלקיות המפורסמות בעיר.

"בסטיה", שמגישה אוכל איטלקי מודרני בחלל תעשייתי, הפכה בהמהרה לדבר הכי חם באל.איי, רשימות ההמתנה נפרסו על שבועות, המבקרים התפעלו והאזור המפוקפק והנטוש נמלא חיים. כבר אז הכריז מנשה שיש לו תוכניות למסעדה נוספת.

חמש וחצי שנים אחרי הפריצה האיטלקית שלו, חזר מנשה למקורות ופתח את בבל )Bavel), מסעדה ים תיכונית מגוונת ששולחת זרועות למרוקו, מצרים, טורקיה וישראל וגם פוזלת בחלק מהתפריט למקומות נוספים. מנשה לא עושה את זה לבד, שותפתו לפרויקטים האלה היא ג'נביב גרגיס, קונדיטורית מוכשרת שהיא גם בת זוגו לחיים. יחד הם כובשים את עיר המלאכים ומגדירים מחדש את המושג פאואר קאפל, "ג'נביב ואני עובדים ממש טוב יחד בגלל שאנחנו מאזנים אחד את השניה", סיפר מנשה בראיון לאתר וואלה!, "היא טובה במה שאני פחות טוב, ולהיפך. ככה אנחנו משלימים אחד את השניה. ברור שזה מוסיף הרבה לחץ על מערכת היחסים, אבל מערכת היחסים שלנו חזקה וסביבת העבודה מלחיצה לא משפיעה על האהבה שלנו ועל הדרך שבה אנחנו מתייחסים אחד לשני".

שלא במפתיע, מסעדת בבל הפכה תוך חודשים ספורים לאחת המסעדות המדוברת ביותר באל.איי. אם לא תחשבו על זה שבועות מראש, לא תצליחו להשיג שם שולחן. בניגוד לחלל התעשייתי והמחוספס של בסטיה, בבל היא מסעדה מעודנת יותר, בחלל מואר, הרבה עץ בהיר וצמחייה ירוקה, עם תזכורת עיצובית למקורות האוריינטליים בזכות קשתות שממסגרות את הבר וכמה מרצפות מעוטרות. לא מכבר נבחרה המסעדה על ידי מגזין Eater הנחשב למסעדה הטובה ביותר באל.איי, עוד הישג משוגע לזוג מנשה-גרגיס.

"עם כל ההישגים שלנו בשנים האחרונות אני עדיין מתרגש מאוד כשמגזין כמו Eater מכריז על בבל כעל המסעדה הטובה ביותר באל.איי", אומר מנשה, "רק פתחנו את בבל, לא ידעתי איך הקהל יגיב לאוכל ים תיכוני וזה אדיר להיות מסוגל לזכות בפרס כזה עם סוג האוכל הזה".

מספקים חבילה מושלמת

מנשה מתקשה למנות את כל ההישגים שהגיעו אליהם שתי המסעדות בשנים האחרונות. כשרק פתחנו את בסטיה, קיבלנו כמה מהביקורות הטובות ביותר על ידי מבקרי אוכל מקומיים, כמו ג'ונתן גולד מהאל.איי טיימס ובישה רודל מהאל.איי וויקלי. ב-2015 זכיתי בפרס השף החדש הטוב ביותר של מגזין Food & Wine, והייתי מועמד לפרס ג'יימס בירד. ג'נביב זכתה בפרס שף קונדיטור של השנה באסקווייר, והיינו מדורגים כאחת המסעדות הטובות ביותר גם במגזינים המפורסמים Thrillist, Eater ,Esquire , ו-Bon Appetit. אני חושב שבבל קיבלה את הביקורת הטובה ביותר שג'ונתן גולד כתב".

ג'ונתן גולד הוא מבקר המסעדות האגדי של האל.איי טיימס. הוא מבקר המסעדות הראשון שזכה בפרס פוליצר על הביקורות שלו, הוא נודע בציניות ובחריפות שלו והיה מהדמויות הבולטות בקולינריה ובעיתונות בלוס אנג'לס. טור הביקורת על מסעדת בבל של אורי מנשה היה הטור האחרון של גולד אשר פורסם (ב-15 ביוני 2018), שבועיים לאחר מכן אובחן גולד בסרטן הלבלב וכחודש לאחר מכן נפטר.

כשמנשה נשאל מה הופך את בסטיה ובבל למצליחות כל כך ואיך הקהל באל.איי, עם כל המבחר שעומד בפניו, נשבה בקסמן של שתי המסעדות האלה, הוא זוקף את ההצלחה לזכות החבילה המושלמת שהן מספקות: אנחנו שמים את הפוקוס שלנו על האוכל, השירות, האווירה, ועל ההיצע של הבר והיין. אנחנו אפילו מוודאים שהחברה שמעניקה שירותי חניה אצלנו פועלת על פי הסטנדרט שלנו. זו מסירות עקבית לכל אספקט של המסעדה מבלי לפסוח על אף פרט".

זה קורה החל מהבנדנות הקשורות על המצח, שהפכו לסמל המסחרי שלו כבר ב"בסטיה", ועד בחירה מדוקדקת של חומרי גלם ואנשי הצוות. למנשה יש איש צוות שעובד במשרה מלאה אך ורק על תערובות התבלינים. הירידה הזו לפרטים באה לידי ביטוי בכל מנה בתפריט של "בבל", כמו שווארמה צוואר טלה בצלייה איטית שמוגשת עם כרוב כבוש ושורשים מוחמצים, מוגשת עם לאפה וטחינה מעקצצת, כרובית צלויה ברוטב של צ'ילי וחווייג', עם פיסטוקים ופרחים מיובשים, או שלו מטוגן ברוטב תמרים והל, עם יוגורט מעושן וסלרי מוחמץ, או מנת החומוס שתפסה שלוש פסקאות שלמות מהביקורת המהללת של ג'ונתן גולד באל.איי טיימס.

החומוס והסביח של ״בבל״. מה הקטע עם הבנדנות?

הפילוסופיה של האוכל

גם הקינוחים ב"בבל", מעשה ידיה של ג'נביב, מקבלים תשומת לב אדירה כמו למשל דונאטס של שוקולד, ורדים וציפורן לצד קרם דיפלומט בניחוח שרי, או קינוח של גלידת שורש ליקריץ על עוגת מוסקובדו עטוף בשוקולד לבן קרמל. "התפריטים אצלי לא בנויים בצורה מסוימת", משתף מנשה בתהליך העבודה, "אנחנו עובדים עם תוצרת עונתית שמשחקת תפקיד חשוב בתפריט, זה גם תלוי איפה אני בחיים שלי. התפריט מתפתח ומשתנה כל הזמן, אין כיוון אחד, אם המנה עובדת היא תיכנס לתפריט".

בחודשים האחרונים מנשה מחלק את זמנו בין שתי המסעדות המלאות. נשמע קצת מסובך עבור מי שהקפיד להיות נוכח בכל סרוויס כשעוד היתה לו מסעדה אחת. "רוב הצוות בבסטיה נמצא איתי מההתחלה", הוא אומר, "השף בפועל שנמצא שם מבין את הפילוסופיה שלי על אוכל ואנחנו מתקשרים בינינו כל הזמן כדי לוודא שהאוכל עוקב אחר הפילוסופיה הזאת. רוב הזמן אני מתמקד בפיתוח הקונספט החדש".

עם שתי מסעדות כל כך עמוסות אין למנשה הרבה זמן לחשוב על הבית בישראל, ("אבל אני תמיד מתגעגע"), ואין לו כוונות לכוון את זרקור הכישרון שלו גם לכיוון ארץ הקודש. אני לא חולם על פתיחת מסעדה בארץ כרגע, אולי מתי שהוא בעתיד זה יהיה נחמד לחבור לאח שלי (נתי מנשה, מי שהביא לתל-אביבים את ויטרינה, מזללת ההמבורגרים המהוללת ביותר בארץ) ולעשות משהו נחמד בבית, בישראל. בחזון האישי שלי אני רואה את שתי המסעדות שלי הופכות למוסדות בלוס אנג'לס, אני רוצה שאלו יהיו מקומות ששפים לעתיד יגיעו לגדול וללמוד בהם".

Bestia, 2121 7th Place Los Angeles CA, 90021
Tel: 213.514.5724
90013 Bavel, 500 Mateo St, Los Angeles, CA

Tel: 213.232.4966

המשך לקרוא

Featured

"אנחנו כל הזמן מחפשות את הדבר הבא"

Published

on

ראיון עם ליאור חייקין, שביחד ם טל השותפה מתפעלת את 'עפנה חדש ויצא דופןפרינסי', אתר או לנשים צעירות (ולצעירות ברוחן)

ליאור חייקין, רקדנית מקצועית בלהקת "קשת חיים", היא בוגרת התוכנית לשיווק ועיתונאות באוניברסיטת דרום קליפורניה, שם פיתחה אהבה לכתיבה, בלוגים, שיווק ותוכן. בעקבות התשוקה שלה לאופנה וסגנון, היא המשיכה את לימודיה במכון לעיצוב ומסחור בדאון טאון לוס אנג'לס. היא תמיד היתה ידועה כיועצת של המשפחה אליה התקשרו כשהיו צריכים לבחור את התלבושת או ללכת לקניון. לאחר שעבדה בתעשיית האופנה של לוס אנג'לס, ואחרי נסיעה של ארבעה חודשים לחו"ל, היא החליטה שאין דבר שהיא מעדיפה לעשות עכשיו מאשר להאיר ולהעיר את הארונות של בנות אחרות, כמו שהיא אוהבת לעשות לעצמה.

מה שיש לליאור חייקין להציע באתר החדש שלה זו אופנה עם עיצוב סוף הדרך, חומרים איכותיים, ומבחר בגדים שהונדסו במיוחד עבור הדור הצעיר. היא מביאה את המגמות האחרונות, כל הזמן עם היד על הדופק, עם המותג "פרינסי". תפסנו את ליאור לשיחה במכון האופנה בדאון טאון שם לומדים את ההוט קולטור באופן מעשי.

ליאור, כמה זמן קיים המותג שלך ומהיכן צץ הרעיון?

"שותפתי טל ואני חלקנו ספסל במכון העיצוב של שיווק אופנה, שם למדנו איך משווקים אופנה באופן מקצועי. שתינו קפה ואכלנו צהריים יחד לפחות פעם בשבוע וציפינו בכיליון עיניים לשיעורים שהיו לנו יחד. באותה תקופה, טל הייתה מפתחת מוצרים ב'האלסטון', ואני הייתי רכזת שיווק ב'ברייטון קולקטיבס'. יום אחד נפגשנו לקפה, דיברנו על תוכניות לעתיד ושאיפות. היה ברור לנו שאנחנו צריכות לעבוד ביחד. התחלנו לבדוק חומרים ומוצרים, לנהל מחקר מסיבי על כל מה שאנחנו יכולות ליצור ולשווק בשוק האופנה והמסחר הדיגיטלי בתעשייה. השתמשנו בידע שצברנו, הניסיון שלנו בתחום וכל משאב שיכולנו לקבל ממנו מידע. יש עדיין כל כך הרבה ללמוד. כל יום מביא חוויות חדשות. התחלנו את העסק לפני כשנה ואת האתר השקנו לפני שישה חודשים".

כמה קשה היה להתחיל ולעמוד עד עכשיו בסטנדרט?

"הרבה אנשים חושבים שכדי לגלגל עסק כמו שלנו, כל מה שצריך לעשות זה למצוא כמה בגדים יפים ולשים אותם באינטרנט. אנשים שומעים סיפורי הצלחה כמו זה של סופיה אמורוסו וחושבים שזה קל. אז זהו, שזה לא. אנחנו כל הזמן מחפשות את הדבר הבא, דרך נוספת לגדול ולפתח את העסק. אנחנו עדיין לומדות שהטלת ספק היא בסדר, אבל אנחנו חייבות להיות בטוחות שהעבודה הקשה שלנו תהיה שווה את זה".

איך הגעת לשם המותג שלך?

"פרינסי הוא שם של יהלום ורוד. ה"פרינסי דיימונד" הוא כ- 34.65 קראט של יהלום שהתגלה לפני 300 שנה במכרות גולק ונ דה . המטרה שלנו היא למעשה להעצים נשים דרך הבגדים שלנו ולעזור להן להרגיש כמו יהלומים יקרים. אנו שואפות לגרום לנשים לזרוח ולהרגיש חזקות כמו יהלום, שהוא מינרל החזק ביותר בטבע".

רוב הקולקציה אונליין מבוססת על בגדי ים.

"בגדי ים הם רק חלק קטן של העסק אבל זה חיוני בקיץ, ולכן יש כל כך הרבה בגדי ים באתר שלנו כרגע. אנו שואפות להביא אל הלקוחות את הפריטים הרלוונטיים והאופנתיים ביותר בכל עונה. בגדי ים זה אופנתי לקיץ. אנחנו רק בתחילת המסע, מתמקדות באופנת נשים לפני אפיקים חדשים כמו בגדי גברים. כרגע, אנחנו מוכרות רק ינטרנט, ספינה אחת ברחבי האוקיאנוס".

איך שומרים את המותג לאורך השנים מול התחרות?

"אין לנו שנים של ניסיון, אבל אנחנו מאמינות שיש מקום לכולם כל עוד אנו שומרות על אספקה באיכות גבוהה, אופנה מדהימה במחירים סבירים. המשימה של פרינסי' היא לגרום לבנות בכל מקום להרגיש מדהים עם עצמן עם מגמות האופנה האחרונה. הלקוחות שלנו תמיד יכולות לסמוך על זה שהן מקבלות לבוש שהוא המסוגנן ביותר שם בחוץ, עם חומרים ומוצרים באיכות גבוהה. אנו יוצרות מבחר שיכול להוסיף צבע ועיצובים בארונות של הבנות ולהבטיח שיהיה להן משהו מדהים ללבוש, אם זה בבית הספר, עבודה, טיול חברים, החוף או מסיבה. אנחנו ייחודיות כי אנחנו גם מכירות את הלקוחות שלנו, בנות 20 פלוס שנלהבות מהעבודה שלנו, מהחברים שלנו, מהסגנון ומהחיים שלנו".

מה מקור ההשראה שלכן?

"חיי היומיום. כאשר אנו עוברות חוויות, אנו מזהות מה צריכה בחורה בכל יום. אנחנו כל הזמן מדברות עם נשים מכל רחבי העולם כדי להבין את אורח החיים שלהם, הצרכים, השאיפות ועוד. הכוונה שלהן לצמוח, להצליח להשפיע על אחרים".

לפרטים נוספים: www.princie.com

המשך לקרוא

Featured

"אחרי שבוע באל-איי החלטתי: אני נשארת!"

Published

on

מיטל אזולאי מציגה כישרון משולש: ריקוד, משחק ושירה • שם הבמה: מיטל 'ונוס', אלת הכרמים והגנים במיתולוגיה היוונית • ראיון על הילדות באילת, האקשן בתל אביב, הגילוי שלונדון לא קוראת לה והחיים בעיר המלאכים

חדי העין יזהו אולי את מיטל אזולאי כשחקנית בסדרות כמו "כחולים" וזמרת ורקדנית בתוכניות כמו "ישנן בנות" ו "הדבר הגדול הבא", וכמנחה ב-Fashion T.V. מיטל נולדה בפתח תקווה ובילדותה עברה עם המשפחה לאילת. שם, בעיר החלומות הדרומית, גילתה לראשונה את האהבה לבמה ובגיל עשר היא כבר רקדה לצד שלומי שבת. בהמשך הפכה לרקדנית מקצועית, כוריאוגרפית, שחקנית וזמרת, עם ניסיון בימתי עשיר היא עשתה מסלול שהתחיל בניהול אמנותי של צוותי בידור באילת, ובארץ כיכבה כרקדנית /כוריאוגרפית עבור אמנים כמו שרית חדד, שירי מיימון וחברת 'נייקי'. היום היא פורצת דרך בתעשיית הבידור המטורפת של אל-איי, ובין אודישנים ושיעורי ריקוד משחקת בפרויקטים שונים, וגם יוצרת ומקליטה אלבום באנגלית. נפגשנו בסטודיו ריקודים ענק בוואלי ובין השיעורים שמעתי את סיפור חייה:

החיים הטובים באילת

"באופן מאוד טבעי הריקוד בחר בי. מגיל צעיר מאוד הייתי הכוריאוגרפית של בית הספר. הדחף והאהבה לבמה הגיע מעצמי, אך עם המון תמיכה מהבית, גדלתי בבית אומנותי ותרבותי. הוריי חיים באילת הרבה מאוד שנים. אני בת שלישית מתוך ארבע בנות. הייתה לי ילדות קסומה באילת: הרבה חופש, הרבה בגד ים, חיבור לטבע ושלווה. בזמני מלחמה כולם ברחו אלינו לאילת, למקום המבטחים. רקדתי וניגנתי על פסנתר, למדתי לנגן לבד, משמיעה. אימא קנתה לי בגיל 7 אורגנית קטנה והתחלתי לשחק עם זה שעות, ככה לימדתי את עצמי לנגן. אילת התיירותית הובילה אותי מגיל צעיר להופיע בבתי המלון בצוותי הבידור. זו הייתה תקופה מדהימה ומלאה בחופש טבעי ופראי באופן מקסים. כל ערב הופעה על במה אחרת, בסגנון מחזמר.

"נשארתי באילת עד אחרי הצבא, שירתי בחיל הים, ותוך כדי המשכתי להופיע בבתי המלון באילת, והתקדמתי להיות מנהלת אומנותית ברשת מלונות פתאל, שם הכרתי את קלוד דדיה. לימים עבדנו יחד בת"א בהפקות במה וטלוויזיה. אילת היא עיר מדהימה, אך במובן המקצועי הגעתי למיצוי, ורציתי לעבור לתל אביב.

"התחלתי מערכות יחסים מגיל צעיר, כבר מכיתה ד' היו לי חברים בנים. בתיכון זה היה יותר רציני, ומאז מערכות יחסים ארוכות. אני מאוד מגוונת בטעם, אין לי טייפ קאסט. מה שמושך אותי בגבר, זה שפת הגוף ותקשורת, פחות החלק הפיזי החיצוני. מה שמאתגר אותי זה האינטלקטואל וכישורי השיחה, ההומור והנימוסים. לב טוב, כנה ואדם שמסוגל להכיל נפש של אמנית.

"עברתי תאונת דרכים גדולה באילת וזה די זעזע אותי, אלוהים נתן לי בומבה בפרצוף, זה היה אחרי הצבא. הייתה זאת התעוררות פנימית עוצמתית, והבנה עמוקה לערך החיים, וכמה שאסור לקחת אותם כמובן מאליו, ואת הבחירה לחיות על הצד הטוב ביותר. התחלתי ללמד ריקוד, בסגנונות ג'אז והיפ הופ ועד מהרה התפתחו לי כעשר כיתות. כשעברתי לתל אביב לימדתי בסטודיו שונים בת"א ובמרכז את כל קבוצות הגיל. אני תמיד מתלוצצת ואומרת שאם לא הייתי רוקדת הייתי משתגעת. בריקוד יש כל כך הרבה עולמות שגורמים לך להתקרקע ולרחף בו זמנית במובן של איזון מושלם שגם מתבטא דרך התנועה אבל יש בזה המון משמעת עצמית, שמזניקה אותך לרמות נפשיות גבוהות. אין מקום לבלבול; זה מכניס אותך למהות ולמרכז של עצמך. זה מקום בהיר וברור עם שילוב מושלם של חופש, מוזיקה ויצירה והבעה עצמית והעברת הכוריאוגרפיה כסיפור לקהל. זה מאפשר לך להתקרב למעלה, לאלוהים שלך. המקום שהכי מחבר את הגוף, המוח, נפש והמוזיקה. ריקוד זה תרפיה מאוד סיזיפית, עוזר בהרבה מובנים, מביטחון עצמי עד להתמודדות עם החיים עצמם. אנדורפינים משתחררים. זה תחום מתגמל עם מחיר כבד למי שבוחר במסלול המקצועי. היום אני כבר לא במקום הזה, פעם הייתה לי תשוקה ואנרגיה לרקוד כל יום שש שעות, עם המון הלקאה עצמית ותחרותיות. אני בן אדם מאוד פיזי ואקטיבי, מהתעמלות קרקע ואומנותית בילדות, לנערה בנבחרת כדורעף ובהמשך ריקוד. אבא שלי אמר לי פעם "אם זה קל מידי זה לא עובד בשבילך", והוא צדק. היום אני יודעת יותר לשחרר ופחות להילחם בעצמי. למרות שיש בי באופן טבעי משהו שנמשך לאתגר והקושי. הרבה אנשים חיים לפי מה שהחברה מכתיבה להם. לעשות מה שאתה אוהב זה בעיניי מה שהכי חשוב בחיים. אם לא הייתי מורה לריקוד הייתי בוחרת במקצוע שעוזר לאנשים אולי פסיכולוגיה וייעוץ נפשי, ומאמינה שתהיה לי חנות פרחים מתישהו.

עלילות תל אביב

"עברתי לתל אביב עם החבר שלי שהייתה לי אתו מערכת יחסים ארוכה. לאימא היה קשה מאוד שעזבתי. לקחתי קורסים למשחק והיו לי כמה קבוצות של תלמידים לריקוד ג'אז והיפ הופ. השתתפתי בתכניות טלוויזיה בתפקידי מפתח. שיחקתי בסדרה הקומית כחולים' ועשיתי המון הופעות עם זמרים מובילים כמו שירי מימון ושרית חדד 'קיסריה', הראל סקעת בכוכב נולד. השתתפתי בתוכנית 'הדבר הגדול הבא', עם יהורם גאון, זו הייתה החוויה הראשונה שלי בתכנית ריאליטי והגעתי לחצי גמר. הצגתי בעיקר ריקוד. אך אז הבנתי כמה קשקוש יש בתכניות ריאליטי וכמה מציגים לצופה בבית מה שרק רוצים, הייתי יותר תמימה אז.

"ואז המוזיקה נכנסה שוב חזק לחיי, יצאתי עם השיר הפופ הראשון שלי "תרגלי אליו" שכתב והלחין א.ב דן. צילמתי קליפ תחת שם הבמה מיטל ונוס, עם פאה שחורה, והרבה נצנצים. השיר הושמע בתחנות רדיו שונות, והוקרן בערוץ 24. הסיבה שבחרתי בשם 'ונוס' היא כי אני מזל מאזניים ונוס היא הכוכב השולט במזל מאזניים. ונוס היא סמל לפריחה, גנים, נשיות, חושניות, תשוקה רוך ויופי, המון דברים שמתחברים עם החוויה והיצירה שלי במוזיקה. חזרתי לנגן על פסנתר, והרומן שוב התחיל.

"בעקבות יציאת הקליפ פנו אליי להשתתף בתוכנית ישנן בנות' עם דנה אינטרנשיונל, בה חיפשו זמרות שרוקדות בסגנון פופ. עברתי אודישנים אחרי סינונים של 400 בנות, התקבלתי. השופטים היו צדי צרפתי וירדנה ארזי שפירגנה ונתנה לי המון חיזוקים, ובזכותה אני קוראת לעצמי זמרת.

"אבל יחד עם העשייה, הפרסום והכיף של לחיות בבוהמה ולצאת לבילויים נונסטופ בתל אביב הדינאמית, זה מגיע עם הרבה עליות וירידות. זה קורה כמעט לכל האמנים שאני מכירה שנחשפים לקהל, ומוציאים את הקישקע שלהם החוצה, מעין הצגה שקופה של הנפש. יש לי מזל, שהמשפחה שלי תומכת בי כל הזמן ונותנים לי המון פרגון ואהבה לאורך כל הדרך. היום כשאני באל-איי, יש לי געגועים קשים לתל אביב; ביום שישי הריטואל של החומוס עם הבירה, וקופצים לים עם האופניים כי הכל קרוב, החברים הקרובים, החיים הטובים. עם זאת היו דברים שקרו בארץ שהפריעו לי כל הזמן. בהסתכלות קדימה חשבתי איפה אני רוצה לגדל את הילדים שלי, לאן זה הולך? פתאום התחילו לירות טילים והיו מבצעים בעזה וזה הכניס אותי לדאון גדול. היו לי חרדות ולא קיבלתי את זה טוב. גם הרגשתי שתל אביב וישראל קצת סוגרים על האפשרויות שלי ואני רוצה להתקדם לשלב הבא.

הישרדות לוס אנג'לס

"רציתי להתרחב ולגדול, גם בפן האישי וגם במקצועי ותכננתי לעבור ללונדון. ממש לא חשבתי על אמריקה. יש לי דרכון צרפתי ומשפחה שם. אבל כשהגעתי ללונדון, מיד לאחר 'צוק איתן', הרגשתי שזה לא מה שציפיתי, שאירופה מאוד השתנתה. אהבתי לבקר בלונדון כל קיץ לפני כן הייתי לוקחת שיעורי ריקוד בב"פיינאפל" סטודיו. אך כשהגעתי לצורך מעבר ראיתי עצבות ואנשים קרים, לא הרגשתי בבית שם.

"חזרתי לארץ בדיכאון. פגשתי רקדן של ליידי גאגא שבא ארצה להעביר סדנה בסטודיו נעים" בת"א בו לימדתי. התחברנו והוא סיפר לי על לוס אנג'לס ושיכנע אותי לקום ולנסוע לאל איי. יצא שלא רק הוא אלא חברים וקרובי משפחה שמתגוררים באל-איי וסן דייגו, קראו לי לקליפורניה. עליתי על מטוס ולאחר שבוע ימים באל-איי החלטתי – נשארת. גרתי בהתחלה אצל דודה שלי המדהימה בוודלנד הילס. במקביל הוצאתי ויזת אמן והתחלתי להופיע בריקוד עם להקה, לשחק בהצגת תיאטרון, וללמד בסטודיו מקסים בוואלי – דאנס דימנשיינס שבו אני מלמדת עד היום עשר קבוצות.

השנה-שנתיים הראשונות היו מאוד קשות. מאבק הישרדות לא קל. חזרתי לנקודת אפס, התחלתי הכל מחדש, אך באתי עם ראש פתוח וללא רצון להישבר, חדורת מטרה. למזלי דודתי ריקה ובעלה יוסי מאוד תמכו בי ובזכותם יכולתי לסלול את דרכי כאן עם אצבע מכוונת ומשפחה מחבקת. הפרויקט הראשון שלי היה ככפילת גוף לליידי גאגא. צילמו אותי כרפרנס לסדרה American Horror. בהמשך השתתפתי בפרסומות, ביניהן ל 'Verizon', ושיחקתי בפרוייקטים קטנים. אני ממשיכה לחזק את כישורי המשחק והשירה באנגלית. כל פרוייקט זה עוד שלב בדרך. אני גם מלמדת בחברת 'קונגה קידס', המשלבת תוכנית לימודית של ריקודים סלוניים, סלסה, סווינג וטנגו בבתי ספר, ואני מעבירה שיעורי ריקוד ופיטנס לבוגרים, 'קרדיו היפ הופ', בעיר ובוואלי שזה כיף גדול. התשוקה הגדולה שלי היום היא ליצור ולהקליט מוזיקה מקורית, ולשחק.

"בשנה האחרונה עשיתי כוריאוגרפיה לפרויקט של AFI, סרט סטודנטים ומחזמר קצר, וגם השתתפתי כחלק מהקאסט בצילומים לסרט. אחד הפרויקטים היותר מרגשים שעשיתי השנה, היה ריקוד שיצרתי לאירוע הגאלה של מגן דוד אדום, בהילטון בוורלי הילס. זה היה לזכרה של הלל יפה אריאל ז"ל, שהייתה רק בת 13 כשנרצחה בפיגוע הדקירה הנוראי, בבוקר לאחר הריקוד האחרון שלה במופע הסיום השנתי. הסיפור הזה ריסק אותי, כמורה לנערות רבות, זה פשוט שבר לי את הלב. הצעתי להעלות את הסיפור בריקוד בגאלה, ובעקבות כך הזמינו את האמא מהארץ, לשאת נאום. על הבמה הופעתי בתפקיד האם, לצד נערה מקסימה שרקדה את הזיכרון של הלל ז"ל, התרגשנו כולנו מאוד, וכך גם האורחים ומפיקי האירוע".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות