Connect with us

תרבות ובידור

קחו את אבא שלכם… ובואו לראות הצגה!

Published

on

מאות נהרו לגינדי אודיטוריום למופע הבכורה של "קח את אבא שלך ולך לעזאזל״ • ההצגה הישראלית הכי מדוברת בעיר • המשך יבוא

מאז הוקם התיאטרון The Jewish Hebrew stage בשנת 2006, השאלה הנשאלת ותר המופנית למי שמזוהים עם פעילות התיאטרון היא, מתי תהיה עוד הצגה? והנה, לפני כחצי שנה, אולי קצת יותר, נולדה לה הצגה חדשה שבדיוק התאימה למידות של התיאטרון המקומי. ״יום אחד התקשר אלי מאיר לוי, ששיחק בהצגה 'אישה בעל בית' שהועלתה על ידי התיאטרון ב- 2017, וסיפר לי התלהבות רבה על ההצגה הזו״ אומרת אורי טאייר דינור,
מייסדת התיאטרון. ״קיבלתי את המחזה , ומיד ידעתי שאני רוצה לעבוד עליו ולהעלות אותו על הבמה״ אורי החלה להזיז את הגלגלים לקבלת זכויות להצגה, כשאלה הגיעו, החלה אורי בגיוס שחקנים.

את המחזה כתב רמי ורד בעקבות טלטלה שעברו חייו כאשר אביו קיבל שבץ מוחי. ורד כתב את המחזה ביד אומן, והכל במינון הנכון; היא מצחיקה במידה, עצובה במידה ומספרת את סיפור מערכת הבריאות בארץ שמנסה לפתור בעיות על קו המוסר מול מציאות בלתי נתפסת. ״קח את אבא שלך ולך לעזאזל״ היא קומדיה שחורה על נושא רציני במציאות מטרידה ולא פשוטה.

גילוי נאות: יורם נחום , השחקן הראשי בהצגה הוא בעלי, האיש שלי שהוא קבלן בריכות שחייה ואוהב את הבמה. זו ההצגה השישית בה הוא משתתף, וכאשר אורי הציעה לו את התפקיד קראנו יחד את התסריט ויחד החלטנו שאנו מתחייבים לזה. יורם תורם את זמנו וכישרונו ואני אתפקד כאם חד הורית בחצי שנה הקרובה…

גם את הסצינות היותר אינטימיות שדרש התפקיד קיבלתי באהבה בשם האמנות ובזכות המחזה הנפלא. את ההצגה הפיקה וביימה אורי טאייר דינור ברגישות קומית ועם תשומת לב לכל סצינה ולכל תמונה בהצגה. כשמדברים על הורים חולים ובתי חולים אורי יודעת בדיוק על מה מדובר ואיך זה מרגיש, שכן ממש לפני שהחלה לעבוד על ההצגה היתה אורי בארץ וסעדה את אביה לאחר שעבר שבץ והייתה צריכה לעבור איתו את התקופה הקשה הזו, ואת ההתנהלות מול בתי החולים. לצידה של אורי התנדבה רוחמה חג׳בי כעוזרת הפקה שנכחה בכל החזרות וסייעה הכל מה שנדרש המהלך החזרות וכן בערב הבכורה.

השחקנים בקאסט רובם שחקנים מקצועיים שלמדו משחק במוסדות הנחשבים ביותר והתחייבו לתיאטרון המקומי. הם עשו זאת במטרה להביא לקהל כאן תרבות ישראלית מקומית, איכותית וכל זה לא היה קורה אם החיידק לא היה בוער בנפשם. ההתחייבות היתה תובענית מבחינת הזמנים שהיא דורשת ובידיעה שאין שכר כספי עבור ההפקה, כולם מתנדבים ומתחייבים והקאסט כולו הפכנו למשפחה אחת גדולה, כולם עוזרים אחד לשני ותומכים ובקשר יומיומי גם כשזה לא נוגע להצגה, דבר שמרגישים על הבמה באנרגיה הנהדרת שעוטפת את הקהל.

ההצגה מביאה את סיפורו של עמי (יורם נחום) אשר הדיו על מסמכי הגירושין שלו טרם יבשה והוא כבר מגשש דרכו חזרה אל עולם הפנוים-פנויות. במועדון לילה בערב פנויים פנויות הוא מכיר את יעל, גרושה סקסית ונפלאה אותה מגלמת בכישרון רב סיון פיליפס שללא כל עכבות מנסה ללמד את עמי (החנון) על החיים בעולם הפנויים פנויות. הרבה הומור מפיג את המבוכה באינטימיות ביניהם, וטוב שכך. שיחת טלפון מפתיעה משנה את חייו של עמי שגם כך נמצא בתקופה לא יציבה. בשיחה מתבשר עמי שאביו שוכב בבית החולים לאחר שלקה בשבץ מוחי.

מסתבר שלהיות שחקן זה הרבה יותר מלדעת את הטקסט בעל פה ולזוז נכון על הבמה: אור שעשוע, השחקן הנפלא, שמשחק את ד״ר שלם בהצגה, כמעט ועשה דוקטורט על מנת להבין נכון את התפקיד אותו הוא מגלם. הוא קרא וחקר ולמד היטב כל מונח מקצועי בו הוא השתמש כד״ר שלם. חשוב היה לו לחקור לעומק ולהבין את התפקיד וכמובן שזה בא לידי ביטוי בדמות אותה הוא הביא לבמה.

אביו של עמי נטש אותו ביום לאחר בר המצווה, וקשה להגדירו אבא. בלית ברירה עמי מגיע לבית החולים ומגלה שאביו שרוי בתרדמת. עמי נאלץ להתמודד עם משקעי העבר מצד אחד אל מול אביו החולה שזקוק לו כרגע. האישפוז בבית החולים והשיקום גורמים לעמי ליאוש ותסכול. את אביו של עמי, אברם, מגלם ליאור שמזה, לליאור זו פעם ראשונה על הבמה והוא עושה את תפקידו בצורה מדוייקת ונפלאה.

ליאור הוא שף במקצועו, שנענה לאתגר לשחק בהצגה ולמד את כל הניואנסים הקטנים שהופכים אותו מעוד חולה מאושפז בבית חולים לפגוע מוח בעקבות שבץ מוחי. ליאור משחק את התפקיד באופן כל כך אותנטי שלעיתים לאחר שהייתי רואה אותו בחזרות שוכב במיטת בית החולים ניראה היה לי מוזר לראות אותו הולך ומדבר. לצד אברם מאושפזת גברת ריכטר החביבה אותה משחקת נטע שוחט הניפלאה. התפקיד כל כך מקסים וכאילו נתפר במיוחד למידותיה הנעימות של נטע. בכל סצינה בה הזרקורים על נטע היא גונבת את הפוקוס, הנוכחות שלה חזקה גם כאשר מדובר בתפקיד שאינו כולל מלל רב.

את לימור, הבת של גברת שוחט מגלמת יעל מפציר בוצר, שלמדה משחק ותסריטאות ׳בניסן נתיב׳ ומביאה את כל הידע והניסיון לבמה בדמות דרמטית וקומית. יעל נפלאה על הבמה בדיוק כמו בחיים עצמם, היא מביאה את הגמישות שלה והאתלטיות לבמה ומצליחה לקרוע את הקהל בצחוק ומביאה את המחזה בדיוק אל הגדרתו ״קומדיה שחורה״. על הבמה גם קשה לפספס את חגית, האחות הרוסיה, היפה והמוסרית אותה משחקת טניה עדן-לוי. משהו בין הנוקשות הסובייטית לרוך ולמידת הרחמים של תפקיד האחות הרחמנייה שובה לב. היא כל כך משכנעת בחזות שלה וכל שפת הגוף שלה בתפקיד זועקת ״אני אחות״ עד שבסוף ההצגה ניגשה אלי מישהי מהקהל ושאלה אם טניה באמת אחות בחיים האמיתיים…

את העובדת סוציאלית, זיוית, משחקת בתיה פרנס הנהדרת, שהגיעה אל הקאסט מעולם הבמה והקולנוע, שחקנית ברמ״ח איבריה ומביאה לבמה במימיקה ניפלאה וטון הדיבור את הדמות האידיאלית של העובדת הסוציאלית, שכל מה שהיא רואה לנגד עיניה זה את טובת המערכת, וניצבת שם על הגבול בין הדילמות האנושיות והרצון לעזור ליחיד בתוך מערכת הבריאות אל מול דרישות האדמיניסטרציה לעמוד מול תקנים ותקציב מוגבל.

אני מודה שהרבה קטעים בהצגה היו לי קשים וכואבים, כבת להורים מתבגרים וההצגה נוגעת בלב לכל אחד במקום הרגיש לו, ביחסים עם ההורים המתבגרים, בחוסר האונים של החולה הקטן מול המערכת הגדולה, הצפיפות בבתי החולים, המחסור בכח אדם, ברצון להמשיך עם החיים קדימה כאשר יש הורה חולה וזה עוצר לך את החיים. המחזה מצליח להפוך כל סיטואציה קשה לסצינה קומית בכישרון רב של משחק, בימוי וכתיבה שנונה. אני גאה בבעלי שניכנס לנעליים הגדולות של אבי קושניר, אשר מגלם בהצגה בארץ את התפקיד של עמי. הקהל בהצגת הבכורה אהב, לא חסך במחמאות, והפוסטים המחבקים ברשתות החברתיות מראים לנו שיש מקום לתרבות ישראלית בהפקה מקומית. בואו לראות קומדיה שחורה נפלאה על נושא רציני במציאות מטרידה, באחד מהתאריכים המצורפים:

17 , פברואר16 ההצגה תעלה בתאריכים: פברואר 3 , מרץ2 , מרץ24 , פברואר 23פברואר
Theatre West – 3333 Cahuenga Blvd. Los Angeles CA 90068
דולר. נא ליצור קשר טלפוני או 35 מחיר הכרטיס: 310-557-6425 להזמין דרך הלינק:
https://take-your-father-theatre-west. eventbrite.com/?aff=TALISAPIR

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

"התביישתי במבטא, בזרות שלי. לא הייתי ספורטאי מצטיין. רציתי להיות כמו כל הילדים האמריקאים"

Published

on

עומר בן שחר הגיע לעיר הסרטים עם מסורת משפחתית מפוארת ושאיפה להשיל מעליו את תדמית הילד' • סרטו "עץ מספר שלוש" מסמן הבטחה גדולה בתעשייה

במקרה של עומר בן שחר, צעיר חייכני עם עתיד מבטיח בהוליווד, התפוח לא נופל רחוק מהאגס. מגילת היוחסין של עומר מגלה שסבא רבא שלו היה הסופר הירושלמי ישראל זרחי; סבא שלו הוא לא הפזמונאי והמשורר יורם טהר לב האחראי ללהיטי צאן ברזל בשירה הישראלית; ואילו הסבתא שלו הייתה נורית זרחי, גם היא סופרת ילדים פורייה שבאמתחתה יותר ממאה ספרים.

עומר נולד בתל אביב. בגיל עשר עבר עם הוריו ליוסטון, טקסס. אביו היה חוקר וגנטיקאי. המשפחה התגוררה בטקסס חמש שנים ולמה זה חשוב? הסרט הקצר האחרון של עומר, שזכה לפרסום ותהילה בקהילה ההוליוודית, מבוסס על תקופת הילדות של עומר בטקסס של אמריקה ונקרא "עץ מספר שלוש".

"זו הייתה חווייה מאוד מוזרה" מספר לי עומר, "כי לא ידעתי בכלל אנגלית ואף אחד לא דיבר שם עברית. היו שם כמה זרים כמוני אבל זה לא עזר לי להשתלב. הייתי צריך לשרוד בחצי שנה הראשונה. למזלי הייתה לי כבר זיקה לאומנות הכתיבה ומשחק, ירושה משפחתית. נער צעיר, עולה חדש באמריקה, שמתמודד בלי הצלחה רבה לקבל תפקידים בהצגות התיאטרון בבית ספר ביוסטון. לבסוף קיבלתי תפקידים של עץ או חייל ברקע. למרות חוסר ההצלחה בבית הספר, הפקתי וביימתי הצגות בבית והזמנתי את המשפחה והשכנים והמורה".

מה דחף אותך לעולם הבמה בגיל כל-כך צעיר?

"הייתי צריך עוד אהבה, בארה"ב זה היה יותר חזק, לא היו לי חברים, רציתי לבלוט ולעשות רושם. התביישתי במבטא, בזרות שלי, לא הייתי ספורטאי מצטיין, רציתי להיות כמו כל הילדים האמריקאים, אבל באומנות המשחק הרגשתי בבית. במבחני הבמה בכיתה ב' עמדתי על הבמה ושיחקתי ורקדתי לצלילי המזרח לקול צחוקם של הילדים. הבמה הצילה אותי כי בזמן שהייתי צנוע וביישן על הבמה יכולתי להיות אני.

"לקראת תחילת התיכון התקבלתי להצגת 'אוף ברודווי' של אנדרו לויד וובר שנקראה 'שריקה ברוח' בה גילמתי תפקידון של ילד ברקע. אבל זו כבר הייתה קפיצת מדרגה. הייתה לי עוד בעיה שלא יכולתי לשיר; היה לי קול מזעזע. אבל כיוון שתמיד נראיתי כל-כך צעיר קיבלתי תפקידים של ילדים קטנים. מבחינתי הגשמתי את החלום שלי כילד".

אחרי חמש שנים חזרתם לישראל

"כשחזרנו לישראל כבר הרגשתי שחקן מן המניין והתקבלתי לשחק בתור ילד בכיתה ח' בהצגת 'הגטו'. הייתי שלוש שנים ילד ברקע. אבל שוב הרגשתי לא שייך, בקושי ידעתי עברית, ורציתי מאוד להיות שחקן מן השורה. למזלי נפתחה בבית הספר לאומנויות מגמה חדשה לקולנוע, זה לא בדיוק פיתה אותי אבל חשבתי שבעתיד אוכל לעלות על הבמה. כשחזרנו ארצה שלחנו את כל הכבודה שלנו באונייה. הייתה לי מזוודה עם כל החפצים הכי אישיים שלי: תעודות ומדליות, יומנים ותסריטים, תחפושות ומסכות מבית הספר ומהצגות ששיחקתי בהן. התברר שהמזוודה הלכה לאיבוד. את החוויה הטראומתית הזאת העברתי לסרט קצר שעשיתי בבית הספר. קראו לסרט 'דברים שאי אפשר לשחזר'. זו הייתה חוויה מאוד מתקנת ומרפאת. אנשים אהבו את הסרט ושיחקה בו שרה פון שוורצה שלימים עברה לשחק בקאמרי.

"אחר כך עברתי לבית ספר תלמה ילין, שם עשיתי סרט מהסיפור 'הקרוקודיל' שכתב סבא שלי יורם טהרלב. את הסיפור הוא כתב על הסבא שלו שהיה בונה תחפושות, תחפושות מסובכות שהוא התקשה להפעיל. פעם הוא בנה תחפושת של תנין אבל לא יכול היה להפעיל אותה כי לא יכול היה לנשום בתוכה. אחרי זה הייתה לו תחפושת של פינגווין אבל הוא לא הצליח ללכת בתוכה ולכן גם לא יכול היה לגשת לשולחן ולקבל את הפרס הראשון. לקחתי את הסיפור הזה יותר על איך שההורים שלנו מנסים לחוות את החוויות שלהם דרכנו. בסרט כיכב אוהד קנולר שהפך לשחקן ידוע ומוערך בארץ. אז כבר התייחסו אלי בתור יוצר ולא בתור ילד. הסרט הקצר הזה זכה להרבה מאוד תשבחות ונקרא בסוף 'הפינגוין שרצה להיות ילד'. בזכותו התקבלתי ללמוד ב"איי.אף.איי" בלוס אנג'לס".

היכן שירתת בצבא?

"ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל, הייתי עוזר עורך. ערכתי את כל סרטי הרמטכ"ל בני גנץ. עשיתי לו סרט פרידה משעשע שהתקבל יפה מאוד ובני אהב אותו, הראו את זה אצל גיא פינס. הפכתי לבמאי בדובר צה"ל, שכלל הפקת סרטים שונים לצבא. בשנה השלישית ניגשתי לראיון באי.אף.איי. ראש החוג התלהב ממני ולא היה איכפת לו שאני רק בן 20 ורוב הסטודנטים שם הם אחרי תואר ראשון. הקרנתי לו את הסרט על הפינגווין ועוד סרט קצר שעשיתי עם ליא קניג, שתי דקות על סבתא חולת אלצהיימר. התקבלתי ללימודים וקיבלתי מלגה. דובר צה"ל שיחרר אותי חודש מוקדם יותר כדי שאוכל להתחיל ללמוד בזמן".

מה קורה בבית הספר לקולנוע בהוליווד?

"הגעתי ללוס אנג'לס וגרתי קרוב לבית הספר אצל חבר. הייתי צריך להוכיח שאני אמנם צעיר אבל מוכשר וזה לקח גם כמה חודשים. בשנה ראשונה עשיתי הרבה סרטים שהתקבלו יפה. הם היו קול שונה וייחודי שהאמריקאים לא הכירו. בסוף שנה שניה עשיתי את הסרט "העץ השלישי" שכאמור מבוסס על חוויות הילדות שלי בכיתה ב' ביוסטון טקסס. הפתעתי את עצמי שחזרתי עשר שנים אחורה. כנראה הרגשתי שוב את הזרות בלהיות ישראלי באמריקה. עם השותף להפקה התחלנו לדבר עם חברים וגילינו כמה הם מתחברים לזה. כולם היו עץ מספר שלוש. כולם היו מנורה מספר שניים. כולם הבינו את הקומיות והדרמה. על ילד שרוצה להוכיח שהוא לא רק עץ. ובסוף הילדים שמשחקים את העצים לוקחים את קדמת הבמה. בסרט יש מסר שהקהל מזדהה אתו. זה מבוסס על כך שסבתא שלי נורית זרחי קיבלה את הרושם תמיד שאני משחק בתפקידים מובילים בעוד שאני הייתי תמיד הילד ברקע, עד שיום אחד הסבתא באה לבקר באמריקה ומגלה שהנכד שלה הוא עץ מספר שלוש".

מה קורה איתך היום?

"אני עובד על פיתוח סרטים חדשים. אחד מהם מבוסס על הסיפור של סבתי ששמו 'תנינה' על ילדה מכשפה שלא משתלבת בעולם המבוגרים. אנחנו מפתחים סדרת אנימציה שמבוססת על הספר הזה ועובדים על סרט באורך מלא של 'עץ מספר שלוש' על משפחה של מהגרים מישראל לאמריקה, שכל אחד מנסה להשתלב בדרך שלו. הסרט הזה נבחר להיות בין שלושת המועמדים של פרס 'האמי' לסרטי סטודנטים והוקרן במרכז סבן בצפון הוליווד".

המשך לקרוא

תרבות ובידור

'ברנינג מן'2019: 800 דולר לכרטיס?

Published

on

רשימת דרישות דרקוניות שהנחיתו הרשויות מעמידה את קיום הברנינג מן בסכנה ממשית • גם אם יצליח לדחות זאת, סופו של הפסטיבל האיקוני בנבאדה בצורתו הנוכחית – קרוב מתמיד

ככל הנראה, פסטיבל הברנינג מן, עלול לא להתקיים השנה – בוודאי במיקומו הנוכחי במדבר הסלע השחור בנבאדה. למה? שאלה טובה. מדי שנה, החל מ-1991, הארגון נדרש לקבל אישור מה- BLM (הרשות לניהול שטחים) לערוך את האירוע. ה-BLM הוא הגוף הממשלתי שאחראי על ניהול כל הקשור לשטחי טבע פדרליים. הגוף עורך סקר מקיף על היקף ההשפעות הסביבתיות שהאירוע עלול לגרום ומציב דרישות כדי "להגן על השטח והאנשים" (הסקר כלל דף אחד בשנתו הראשונה והיום כבר כמעט 400.

השנה, לראשונה, הגיש הארגון בקשה לחידוש הרישיון ל-10 שנים והתוצאה היא רשימת דרישות ארוכה. חלק מהדרישות החדשות שצצו יש מאין, יעלו במקרה הטוב את מחיר הכרטיסים לסכומים לא הגיוניים הערכה של 800 דולר לכרטיס) ובמקרה הפחות סימפטי, פשוט יחסלו את האירוע.

צלילה אל רשימת הדרישות של ה-BLM מבהירה עד כמה עמוק הבור. ברשות דורשים, למשל, מהארגון לגדר את שטח העיר בחומה. מדובר במעל 14 קילומטרים של חומה שלטענת הארגון תעלה סכומי עתק, זאת במידה ואפשר היה למצוא ספק אזרחי שיכול לבנות ולפרק דבר כזה תוך כמה שבועות. דרישה נוספת היא שעל הארגון לשאת באחריות לשיפוץ הכביש המבודד שמוביל לאירוע. אין לזה תקדים בארצות הברית, שבו גוף פרטי נאלץ לשלם על שיפוץ כביש ממשלתי מאחר והוא עושה בו שימוש. בארגון טוענים שחלק מהמיסים הכבדים שהם גם ככה משלמים למדינת נבאדה, במסגרת הרישוי, אמורים לכסות מן הסתם גם תחזוקת כבישים כמו בכל מקום מתוקן.

חלק נרחב מהדרישות של ה-BLM קשורות לנושא "אי השארת העקבות בשטח" שהוא אחד העקרונות המנחים את הקהילה. הפסטיבל מוגדר כאירוע "אי השארת העקבות" הגדול בעולם וצוותים ייעודיים עובדים מסביב לשעון במשך שבועות ארוכים אחרי סיומו, כדי לאסוף ולנקות כל מה שלא קשור למדבר ונשאר מאחור. הם מנקים גם אזורים נרחבים מחוץ לתחום האירוע כמו את כביש המריבה המדובר בעצמו. את ה-BLM זה לא מעניין והם דורשים הצבה של מכולות אשפה ופינויין. בברנינג מן טוענים שהקמת מערך כזה לא רק שלא תשפיע לחיוב על הסביבה, אלא תזיק לה. גם כאן נדרש להקים מערך לוגיסטי עצום של משאיות ודלק שכרגע נחסך מאחר וכל אחד לוקח את הזבל שלו הביתה בעצמו.

דרישה נוספת: ה-BLM מבקשים לערוך חיפוש מקיף בכל רכב ועל כל משתתף שמגיע לאירוע. הם לא מסתפקים בחיפוש שנערך גם ככה בשער בידי מתנדבים מטעם הארגון, אלא רוצים שחברת אבטחה פרטית תעסוק בזה. ארגון הברנינג מן טוען שזו פגיעה בתיקון הרביעי לחוקה, על פיו חייב להיות חשד סביר לכך שאזרח ביצע פשע לפני שעורכים עליו חיפוש. במילים אחרות, ממתי קנייה של כרטיס לאירוע הופכת אותך לחשוד בפשע?

אלו הם רק חלק מהסעיפים החדשים בדרישות הרישיון. יש עוד התייחסות רבה לזיהום אוויר ואור (יש דבר כזה), הפרעה לבעלי חיים, אבק ודברים שבאמת קשורים לשמירה על ערכי הטבע, אבל הם מתגמדים לעומת הדרישות התמוהות במסגרת התחומים שלא קשורים לתחום השיפוט שלהם.

אז מה קורה פה בעצם? למה פתאום מתעוררים שם ברשויות ומערימים קשיים כמעט בלתי אפשריים על האירוע הוותיק? אין תשובה אחת וברורה. בארצות הברית שני דברים מכתיבים את הכללים: כסף ואגו. הארגון נמצא בשנים האחרונות בסכסוך עם מדינת נבאדה שביקשה להעלות את המיסוי על האירוע, מה שהביא לעלייה חדה במחירי הכרטיסים. בתגובה להתנגדות הברנינג מן, שלחה המדינה מספר גדול יותר של שוטרים לאירוע, אבל הארגון לא פראייר ויש לו גם כסף וגם ייעוץ משפטי טוב ובינתיים מרבית הבעיות נפתרו בבתי המשפט דווקא בניצחון של הארגון.

השלב הבא יהיה בוודאי ניסיון להגיע לפשרה ולהסכים על מתן אישור זמני לאירוע הקרוב באוגוסט. אם זה לא יקרה נראה בוודאי קרבות שיגיעו גם עד בית המשפט העליון, דבר שלא ייטיב עם האירוע מאחר ומשפט יכול לקחת שנים ולארגון יש רק כמה חודשים לקבל את האישור. זה מצב קלאסי של fight or flight ובאופן מפתיע יש קולות גדולים בקהילה שתומכים דווקא בכיוון ה -flight. הם טוענים שאין מה להיכנס לריב הזה עם ה-BLM כי זה בדיוק מה שהם רוצים. השטח היה חבר נאמן כמעט 30 שנה והגיע הזמן להגיד לו תודה ולעזוב. הארגון קנה לפני כמה שנים חווה פרטית גדולה ויש שקוראים להעביר לשם את האירוע כדי לשכוח מרישוי וכל השטויות האלו.

הבעיה היא שהשטח אינו מותאם לכמות כזו של אנשים מעל 70,000). אחרים בכלל טוענים שפסטיבל הברניניג מן מת מזמן כבר. הערכים שלו נשחקו תחת גלגלי האופנה, המסחור ותרבות האינסטנט (והאינסטה), ואולי הוצאה פומבית להורג היא בדיוק מה שהפסטיבל הזה צריך כדי לחזור לעצמו במקום ובזמן אחר.

מי שהגיע לאירוע הזה בפעם הראשונה ב-2007 ראה המון כוונה. היום רואים בעיקר מצוות – מצוות הסלפי, מצוות התחפושת הכי גדולה, מצוות הנוחות ועוד.

האירוע גדל ללא פרופורציה לקצב הטמעת העקרונות שעליהם הוא מבוסס בקרב המשתתפים. הפסטיבל הפך למפלצת שצריך להמשיך ולהאכיל. הוא גדול יותר מהרעיון עצמו. למה לא עוצרים רגע ומכוונים מחדש? זו לא בושה. הרעיון יישאר גם אחרי האירוע. עצירה כזו יכולה להוריד ממנו את אור הזרקורים, את עודף המשקל, ולתת לאחוז המאוד קטן של משתתפים שמחזיק את האירוע הזה על הכתפיים שלו, זמן דרוש למנוחה.

המשך לקרוא

תרבות ובידור

מלון מומבאיי

Published

on

סרט שמספר על מציאות שעלתה על כל דמיון

את הסרט החדש "מלון מומבtיי" היה לי חשוב לראות; איך יבחרו לספר מה קרה שם, האמת שלא התאכזבתי, היו ביקורות שדיברו על כך שלא הזכירו מספיק את המקרה הטראגי בבית חב"ד, אבל ההמחשה הייתה מאוד טובה, והסרט מומלץ. אחד השחקנים הראשיים הוא לא אחר "מנער החידות מממוביי", ותפקיד נוסף ניתן לשחקן הנאה הרמי אמר, שכיכב בלא מעט שוברי קופות לאחרונה. הסרט מוקרן באותם ימים מתבצע אירוע טרור אכזרי ומזעזע בסרי לנקה, בלתי נתפס, איזה נס צריך לקרוא שהשנאה הקשה והאכזריות של הטרור תפסיק, זאת ההרגשה הקשה שחוויתי במהלך הצפייה. חיכיתי בסבלנות לאיזכור של הרצח בבית חב"ד וזה באמת הגיע בכמה מילים בתסריט, אבל כאמור המסר עובר לצופה והאכזריות על המסך חגגה.

הוטל מומבtיי הוא מותחן אקשן ריאליסטי המבוסס על מתקפת הטרור הגדולה גדוש רגעי מתח וחרדה, ויש בו שחזור מדויק יחסית של אתרים שבהם התרחשו האירועים האמיתיים. במרכז העלילה יש גם סיפור משפחתי מטלטל – אלא שדווקא פה הבמאי האוסטרלי הרשה לעצמו לא להיצמד לעובדות: המאבק להישרדות תחת אש של משפחת תיירים אמריקנית דומה מאוד לסיפור האמיתי של משפחת הולצברג הישראלית.

מתחילתו ועד אורכו "הוטל מומבאי" מגולל את מהלך מתקפת הטירור המתואמת של המחבלים האיסלמים ברחבי העיר מומבאי ובעיקר במלון טאג' מהאל המפואר, אך כמעט ומתעלם לחלוטין מהזירה של בית חב"ד. זאת למרות שעל פי הערכות כוחות הביטחון ההודים מדובר במטרה המרכזית של הטרוריסטים. כזכור, שני חמושים שפרצו לבית נרימאן החזיקו בשישה ישראלים (בהם בני הזוג גבריאל ורבקה הולצברג שניהלו את האתר), שנרצחו בדם קר. למעט איזכור מותו של "רב יהודי אמריקני" בדיווח שנשמע ברקע מהרדיו אין התייחסות לקורבנות הישראלים.

"הוטל מומבאי" ממחיש היטב את תחושת החרדה והפחד תחת אש המחבלים במלון, ולפני כן בקפה ליאופולד הסמוך שם נפתחה המתקפה. עם זאת, צורם מאוד העיבוד של חלקה של משפחת התיירים שההשראה לו לקוחה באופן ברור מסיפור הצלתו של התינוק מוישי, בנם של בני הזוג הולצברג, על ידי המטפלת שלו. המקרה שזכה לתהודה בתקשורת העולמית, הילל את גבורת המטפלת ההודית סנדרה סמואל, שהתחבאה בחדר ארונות כששני המחבלים פרצו פנימה. אחרי שגילתה את מוישי בוכה בסמוך לגופות הוריו, אספה אותו ונמלטה איתו מהמבנה הנצור.

על אף העיבוד החופשי למתקפת הטרור במומבאי, שעלול לצרום לצופים ישראלים, "הוטל מומבאי" הינו סרט אקשן מותח, מטלטל, ואפקטיבי במיוחד גם בהפצת המסר שלו נגד הטרור האיסלמי. האכזריות והאלימות של המחבלים כפי שמתגלה על המסך לא מותירה הרבה מקום להזדהות עם התוקפים. מן הצד השני, המצוקה הבלתי נתפסת של אורחי המלון, שכוללת בין השאר את המשפחה האמריקנית, זוג אוסטרלי וגבר רוסי קשוח (בגילומו של ג'ייסון אייזקס), מומחשת בכל עוצמתה על המסך. כך גם גבורתם של חברי צוות המלון ההודים, בראשות הטבח הראשי המאנט אברוי (בגילומו של אנופם חר) ועובד המטבח הסיקי ארג'ון (דב פל). אלו ואחרים מקבלים עיתור עוז ממאראס ואנשי ההפקה. חבל שביטוי גבורה קולנועי זה נשלל מהמטפלת סנדרה סמואל, כפי שהטרגדיה המשפחתית נשללה ממשפחת הולצברג בסרט.

שרון היא מפיקה וקופירטיירית בשאולינה הפקות. ליצירת קשר שרון טלפון:310-770-6423 אימייל: shaulina7@gmail.com
אתר אינטרנט :www.shaulina.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות