Connect with us

כלכלה ועסקים

קוראים לי איציק הסיני

Published

on

הוא מדבר עברית שוטפת, בקיא בפוליטיקה הישראלית ואפילו למד באוניברסיטה בארץ * מיכאל טוכפלד מ'ישראל היום' נסע עד לסין כדי לפגוש את שי שיאוצ'י, שהפך לכוכב רשת.  * המסר שלו: "אנחנו כמו צלחת חומוס וצלחת דים סאם. אין סיבה שלא נטעם אחד מהשני"

כשאיציק הסיני קורא לך "אחי", מדבר על קומבינות ואפילו אומר את צמד המילים "סוג של" – אתה כבר בטוח שהוא ישראלי מבטן ומלידה. אפילו המבטא שלו לא מסגיר את העובדה שאיציק הסיני הוא באמת סיני. הוא נולד בשם שי שיאוצ'י, והיום עובד ברדיו הבינלאומי של סין במחלקה – איך לא – העברית.

כשאני מחמיא לו על העברית שבפיו הוא לא מופתע. "אמרו לי שיש לי עברית משובחת", הוא עונה, "התחלתי ללמוד עברית באוניברסיטת סין לתקשורת ב־2005. היו לי כמה אפשרויות בחירה. ללמוד יפנית לא רציתי כי היו לי זיכרונות ילדות רעים מהסיפורים של אם סבתי על הטבח שביצעו היפנים בסינים במלחמת העולם השנייה, ממש כמו שהגרמנים רצחו מיליוני יהודים. שפות אחרות כמו גרמנית, צרפתית או ספרדית היו די פופולריות בסין, אבל אני חיפשתי משהו שונה, אתגרי. ראיתי שמלמדים עברית. לא ידעתי מה זה או היכן מדברים את השפה הזו. היה זה סבי שגילה לי שזו שפתם של היהודים שהם עם חכם מאוד, שיודע לעשות עסקים, כך שאם אבחר בעברית יהיה לי מה לעשות בחיים. אמרתי לעצמי 'סבבה, בוא נלמד עברית'".

אז איך אומרים סבבה בסינית?

"פיי־שאו האו", הוא צוחק.

העברית שבפיו של איציק (33) רהוטה וצחה, ולא נשמעות בה אפילו השגיאות המכעיסות של בני דור המילניום. הוא לא אומר "אני יבוא לישראל", אלא "אבוא", וכאשר אני שואל אותו כמה תלמידים היו בחוג לעברית באוניברסיטה הוא עונה "ארבע עשרה", אך מיד ממהר לתקן: "אומרים ארבעה עשר".

שנתיים הוא למד עברית באוניברסיטה ולאחר מכן הגיע לישראל ללמוד שנה נוספת. המרצה, שאותו הוא מעריץ עד היום, דיבר איתם עברית מהרגע הראשון, בלי מילה אחת באנגלית. "בתחילה ניסינו לנחש מה הוא אומר. גם לא הבנו שעברית כותבים מימין לשמאל, אבל הוא ידע כיצד ללמד והתייחס אלינו כמו אל ישראלים. הוא הציע לנו לבחור שמות עבריים ורשם על הלוח שורה של שמות תנ"כיים. אני בחרתי ב'יצחק' כיוון שבשמי הסיני יש סימנית (אות בכתב הסיני – מ"ט) שמשמעותה צחוק. כשהגעתי לישראל ב־2007 אמרו לי: 'יו, לקחת שם של קשישים'. לא ידעתי, אז בחרתי ב'איציק'".

איציק נשוי ארבע שנים, עדיין ללא ילדים. הוא בן יחיד, כמיטב מסורת הילד היחיד במשפחה הסינית. אביו הלך לעולמו לפני עשרים שנה ואמו נישאה מחדש. לאשתו דווקא יש אח מבוגר יותר, שכן משפחתה התגוררה באזורים הכפריים שעליהם לא חלה גזירת הילד האחד.

העברית היא כלי העבודה שלו. "בכל יום אני צריך לדבר עם ישראלים, לעשות תוכניות, להפיק סרטונים עבור הצופים שלנו שרובם ככולם הם ישראלים".ים אותנו"

ברדיו הבינלאומי של סין (CRI), שהוקם לפני 75 שנה, עובדים 3,000 איש. המחלקה העברית הוקמה לפני עשור ומונה שלושה עובדים כשלכולם שמות עבריים: איציק, דנה ויעל. לצוות היה ברור כי אין כל תכלית להפיק תוכניות רדיו שלא יגיעו לאוזני האנשים בישראל. "אנשים רוצים לראות מה קורה, ולכן החלטנו שלא נעשה רדיו אלא נפיק סרטוני וידיאו מקוריים שיספרו לישראל על סין ועל החיים בה", הוא אומר.

הרדיו הבינלאומי הוא תחנת רדיו וחברת תקשורת ממשלתית של הרפובליקה העממית של סין, וזו אחת מתחנות הרדיו הפוריות בעולם. היא מונה 30 סניפים ברחבי העולם, כולל בישראל, משדרת יותר מ־1,500 שעות שעות שידור בכל יום ב־61 שפות שונות. בנוסף לשידורי הרדיו מפעילה החברה גם אתרי אינטרנט במספר שפות, בהן עברית, כמו גם עמודים בפייסבוק וביוטיוב.

משימתו הרשמית היא קידום הידידות בין העם הסיני לבין הציבור הרחב בכל העולם. תוכניות הרדיו ואתרי האינטרנט כוללים חדשות, פוליטיקה, כלכלה, מדע וטכנולוגיה, בידור, חברה ותרבות, טיולים ואוכל, כמו גם מידע אנציקלופדי על סין ומידע שימושי למבקרים בה.

כמו כל כלי התקשורת בסין, גם התחנה הזו מחויבת לעמדת הממשלה בנושאים שונים, כגון מעמדה הפוליטי של טייוואן כחלק בלתי נפרד מהרפובליקה העממית של סין או מעמדה של טיבט. אבל איציק וחבורתו עושים זאת באופן שכלל אינו מאפיין את התקשורת הסינית הרשמית. הם יוצרים סרטונים מלאי הומור, לרוב עצמי, שגם מעניקים לצופים הבנה טובה יותר של סין, תרבותה ואורחות חייה. הם שמים דגש בעיקר על הלך החשיבה של צעירי המדינה שנולדו כבר הרבה אחרי המהפכה התרבותית של מאו דזה־דונג, אל תוך הליך ההתמערבות המואץ העובר על המדינה. קהל היעד של המחלקה העברית הוא הצופים בישראל. לעמוד הפייסבוק שלה יש 37 אלף עוקבים אך התכנים מגיעים לקהל רחב יותר. המטרה ברורה: שיפור תדמיתה של סין באמצעות תכנים המציגים את המדינה באופן חיובי.

קוראים לזה תעמולה, ולא תמיד יש לזה הקשר חיובי.

איציק לא נבהל: "אנחנו רוצים שאנשים ישמעו מה קורה בסין. כמו שבעולם חושבים על ישראל בהקשרים של מלחמה ואלימות כלפי הפלסטינים החלשים, כך חושבים גם עלינו- שאנחנו משתלטים על טריטוריות, מנסים לגנוב עבודות מארה"ב ומה לא. זה לא נכון, צריך לראות מה באמת קורה מהזווית של הסינים".

אבל סין באמת עושה את המעשים הללו, גונבת זכויות יוצרים ומעתיקה מאחרים.

"אני לא אומר שהתופעה לא קיימת. צריך להבין שסין גדולה מאוד. רק בבייג'ינג יש 22 מיליון איש. מיליונים רוצים לפתח ולהרים פרויקטים והם לעיתים לוקחים רעיונות קיימים שאינם רשומים כפטנט, ומבקשים לנצל אותם. טכנולוגיה מפורסמת שאינה רשומה כפטנט מועתקת לא רק בסין, גם באירופה. זה לא הוגן להאשים רק את הסינים בכך. זו האנושות כולה".

ארה"ב מנהלת מסע תעמולה לא הוגן נגד סין?

"אני לא רוצה לומר כך באופן מוחלט. אבל המסע הזה בנוי על ההיסטוריה שבה לאורך כל התקופות לא הבינו את סין. אני מבין את החשש של האמריקנים. סין צומחת במהירות מסחררת, בתוך שלושים שנה הפכה למעצמה הכלכלית השנייה בעולם וכולם מפחדים ממנה. לא רק בגלל זה. אנחנו מדינה שיסודה בסוציאליזם ובקומוניזם ואתם דמוקרטיה קפיטליסטית, וברגע שאנחנו נהיים מעצמה אתם מתחילים לחשוש. אני מבין אותם, אבל אומר שאין ממה. צריכים להבין טוב יותר אלה את אלה. עד היום שואלים אותי – מה אתם רוצים מהישראלים? אני לא רוצה שום דבר, אבל בין המדינות יש יחסי שותפות המבוססים על יצירתיות וחדשנות. סין גם מנהלת מערכת דומה עם שווייץ. זה הצד היפה כאן".

כאשר איציק ביקש לנסוע לישראל בפעם הראשונה התאספו כל בני משפחתו וניסו להניא אותו מכך. "יש שם מלחמות כל הזמן וטילים", אמרו לו. אבל הוא לא ויתר. "למדתי שנתיים עברית ולא עשיתי זאת לחינם. ידעתי שאני חייב להגיע לישראל. זה היה בתקופת האינתיפאדה השנייה, עם כל הפיצוצים והפחד ברחובות. כשהגענו נוכחנו לדעת שזה לא בדיוק כמו שמתארים בתקשורת. גילינו שלא הבנו את ישראל כמו שצריך לפני שבאנו ובעצם עכשיו גילינו אותה מחדש".

איציק מעודד את הסינים לנסוע לישראל. בשנה שעברה, הוא מספר, באו לישראל 105 אלף סינים שחזרו והפכו לשגרירים הטובים ביותר. "ישראל ידועה בסין כמדינה היצירתית ביותר בעולם. סטארט־אפ ניישן. זה מחזק את המותג 'ישראל' וזה בעיניי יפה מאוד".

חלק מהסרטונים של איציק הגיעו לתקשורת הישראלית המרכזית, לערוצים 2 ו־10 בעבר, ועכשיו הם מככבים בתוכנית "צינור לילה" ובתאגיד השידור כאן. הסרטון הראשון, שצבר חצי מיליון צפיות, נקרא "יהודים חכמים". היה זה אחרי שחבריו הישראלים של איציק נהגו לשאול אותו למה הסינים חושבים שהיהודים חכמים, הרי לא כולם כאלה. "יצאתי עם מצלמה לרחוב והתחלתי לשאול עוברים ושבים מה דעתם. ראיינתי קרוב לחמישים איש ומתברר שכולם למדו מספרים או מהטלוויזיה שהיהודים הם החכמים ביותר בעולם". הסרטון הגיע גם לכלי התקשורת בארץ.

סרטון אחר שזכה לפופולריות רבה הוא זה שמסביר לעם היושב בציון איך להשתמש במקלות אכילה. "כשהגעתי לארץ ראיתי אנשים אוכלים סושי במזלג ובסכין. אמרתי שזה לא בסדר, אתם צריכים להשתמש במקלות. החלטתי להעלות את הנושא לסרטון, והוא זכה ל־300 אלף צפיות".

אבל הסרטון הפופולרי ביותר הוא זה שמתעד את הסטודנטים הלומדים עברית מסבירים מדוע בחרו בחוג הזה. התשובות הפתיעו אפילו אותו ואת המפיקה שלו שגם לה יש שם עברי – יעל: "חלקם אמרו שהסיבה היא שהם אוהבים כוכבי קולנוע ישראלים כמו גל גדות. אחרים אמרו שהיהודים חכמים והם רוצים להיות חברים של ישראלים כדי להפוך לאנשים חכמים יותר. מיליון איש נחשפו לסרטון הזה. זה סוג של הצלחה".

אחד הסרטונים מתאר איציק את תהליך "הגיוס" שלו לגולני. הסרטון צולם כשהיה בארץ והוא מתאר בו בהומור את ניסיונו לבצע פזצט"א, לעבור קיר מכשולים ("אני לא מאמין שאנשים עושים את זה!"), את עבודות הרס"ר שנדרש לעשות, את המטבח הצבאי הכשר ("לתת לי אורז זה כמו לתת קרח לאסקימואים") ואת המפגש הטראומטי עם רס"ר הבסיס שדרש ממנו לגזוז את שערו ("אמא שלי בוכה עכשיו בסין").

בסרטונים אחרים מועברת החוויה הסינית ודילמות תרבותיות כמו אכילת כלבים, או רכבת הנכנסת לתחנתה הנמצאת בקומה השמינית של בית מגורים גדול ("הרכבת כל כך שקטה, כמו סרט שהעורך שכח לשים בו את הפסקול"). בסרטון אחר לומדת יעל להכין מלאווח בסגנון סיני ("אני מעדיפה מלאווח על פני גפילטע פיש"), ואיציק מתגעגע לאטריות האורז במסעדה של גברת הואנג בצ'ונגצ'ינג, העיר האהובה עליו.

למחלקה העברית של הרדיו יש גם קהל יעד סיני. כל התכנים המשודרים מתורגמים לסינית והם עולים ב"וויבו", התחליף הסיני לפייסבוק. לעמוד של השלוחה הישראלית שלו יש שני מיליון עוקבים. "התגובות היו נהדרות ושמחתי לראות שכל כך הרבה סינים אוהבים את ישראל", הוא מספר.

איציק הסיני וחבריו למחלקה מרבים לעסוק בהשוואה בין הדור הצעיר בסין למקבילו הישראלי. "בסין אתה עובד קשה כדי להגיע למטרה ואתה לא שואל יותר מדי שאלות כמו מי אני בעולם הזה או מה אני רוצה לעשות", מסבירה דנרי צ'אן בת ה־27 מסצ'ואן, שגדלה כילדה בישראל והיא דוברת עברית שוטפת. "ההורים הסינים מחדירים בילדים ערכים של חריצות, דבקות במטרה ושאיפה להצטיין. לעומת זאת, צעירים ישראלים גדלים לעולם פחות תחרותי וההורים הישראלים מגיל צעיר מחדירים ערכים של ציונות, להילחם, להגן על העם שלך, לגלות את עצמך. מעודדים אותך לבחור מה אתה רוצה לעשות. אתה יכול להיות עורך דין או מהנדס אבל גם אמן, סופר או צייר. בשתי הארצות הילד גדל בידיעה לאן הוא הולך אחרי הלימודים. בסין – לאוניברסיטה. בישראל – לצבא".

בגיל 12 החליטה דנרי שהיא מעוניינת לחגוג בת מצווה, "בת מצווש", כלשונה. הרעיון, היא מספרת, בלבל לחלוטין את הוריה, שלא קלטו שאין מדובר במסיבת יום הולדת רגילה. "רק אחרי שנפגשו עם הוריה של חברתי שחגגה במקביל, הם הבינו שמדובר במין טקס התבגרות והתייחסו לזה מאוד ברצינות".

"שלום, אני דנה הסינית", מציגה דנה את עצמה בסרטון אחר. "אני מתה על ריקודים, אבל החברה הסינית הייתה הרבה יותר שמרנית בעבר וההורים שלי לא הרשו לי ללמוד ריקודי היפ־הופ בבית הספר, ואמרו שרק ערסים ופרחות – כך במקור – רוקדים ככה. היום סין כבר אחרת לגמרי. רוקדים בכל פינה של המדינה ואני רוקדת מתי ואיפה שבא לי".

יעל משתפת גם היא בחוויותיה מישראל: "בישראל כל הזמן מתחבקים, כשנפגשים, כשנפרדים ולפעמים גם באמצע. בסין כל אחד חי לעצמו, בישראל אנשים מתעניינים זה בזה ושואלים שאלות גם אנשים שהם אינם מכירים. לי זה נראה יפה".

בקרוב יעלה לאוויר אתר סרטונים סיני חדש, "היוטיוב הסיני", וכל התכנים הקשורים בישראל יעלו לשם. "אני פועל באופן דו־סטרי, לשני הכיוונים. רוצה להסביר את סין לישראל ואת ישראל לסינים". בתחילה יצאו אנשי הצוות לרחובות לצלם סרטים במצלמת וידיאו מקצועית גדולה ומסורבלת. הטכנולוגיה השתכללה ובשנתיים האחרונות מצלמים סרטי איכות באמצעות האייפון. לפני שבועיים קיבלה המחלקה מצלמה זעירה, "אוסלו פוקט" באיכות 4K, הנראית כמו מקל קטן וקל.

העם היהודי והעם הסיני חולקים הרבה במשותף, אומר איציק. "שנינו עמים עתיקים הקיימים 3,500 שנה אבל כמדינה סין וישראל קיימות כשבעים שנה. הרפובליקה העממית של סין הוכרזה, כידוע, על ידי מאו דזה־דונג ב־1 באוקטובר 1949, 16 חודשים בלבד אחרי הקמתה של מדינת ישראל.

שש פעמים ביקר איציק הסיני בישראל. בשנה הראשונה השקיע את כל מרצו בלימודים. "קראו לי 'החנון הסיני'. בכל יום למדתי חמישים מילים חדשות ובמשך פחות משנה קלטתי את השפה. אחרי שהתחלתי לעבוד ברדיו באתי חמש פעמים, גם כדי לטייל עם אשתי ובן דודי וגם לבחון דרכים כיצד להגביר את החשיפה לסין. פגשתי אנשי טלוויזיה וחברים שהכרתי ובעקבות הפגישות האלה באו אנשי ערוץ 2 דאז, דני קושמרו ועמליה דואק, לסין כדי לעשות את הסדרה 'Made in China'. אני הייתי המפיק. הסתובבנו בחמש ערים וראיינו אנשים שכולם נענו ברצון".

אתה מתעניין גם בפוליטיקה הישראלית?

"כמה שפחות. לא נולדתי בישראל אבל בעצמי אני שמאלני", הוא צוחק, "אני הייתי תומך ב'כחול לבן', אבל בעיני הסינים נתניהו עושה אחלה עבודה והוא מנהל את ישראל כמעצמה המתחרה במדינות הגדולות בעולם. ישראל היא מדינה דמוקרטית יהודית ויש גם מחשבות אחרות. אבל כסיני לא מתאים לי להתערב״.

באחד מביקוריו הראשונים בישראל כעיתונאי ב־2013 הסתובב בשוק הכרמל, כאשר קשישה שזיהתה אותו ניגשה אליו. "היא שאלה אותי 'אתה איציק, נכון?'. אמרתי לה: 'אני לא סתם איציק, אני איציק הסיני'. ואז היא שאלה אותי למה יש לי עיניים קטנות ומלוכסנות. זה הראה לי שהישראלים לא באמת מכירים את סין ושעליי לעבוד ולהשקיע כדי ששני העמים יוכלו להביט זה בזה בגובה העיניים".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כלכלה ועסקים

מהי קבוצת הפייסבוק הכי פופולרית בעברית?

Published

on

הרשת החברתית ערכה כנס קהילות וחשפה: 4.5 מיליון ישראלים לוקחים חלק פעיל בקבוצות בפייסבוק

נתונים מרתקים נחשפו כשפייסבוק ישראל קיימה השבוע את כנס הקהילות השנתי שלה וחשפה נתונים מרתקים: יותר מ-4.5 מיליון ישראלים לוקחים חלק פעיל בקבוצות בפייסבוק, ו-37 מיליון איש ברחבי העולם חברים בקהילות שנוצרו על-ידי מישהו שגר בישראל. מהי הקבוצה הפופולרית ביותר בשפה העברית? במקום מכובד זה נמצאת קבוצת "אמהות מבשלות ביחד" שהגיעה למספר מרשים של 573 אלף חברים.

"במשך למעלה מעשור החזון שלנו היה לחבר בין אנשים", אמרה עדי סופר תאני, מנכ"לית פייסבוק ישראל, "אך עם הזמן הבנו שזה כבר לא מספיק ומחברה שרוצה לתת לאנשים קול, שינינו את החזון לחברה שנותנת לאנשים את הכוח לבנות קהילות. קהילות משנות חיים של אנשים ומנהלי הקהילות הם הכוח שמניע את הכל". לדברי רפי ברבירו, מארגון מעגלי מנהלי הקהילות (CLC) של הפייסבוק העולמית, "ישראל מובילה בתחום הקהילות בגלל שיש כאן את כמות הקהילות הכי גדולה ביחס לאוכלוסייה. למה זה קורה? אנחנו, הישראלים, מחפשים להשתייך למשהו גדול, לארגון, לחברה, וזה קורה בכל העולם. אבל דווקא כאן אנחנו יותר פתוחים וקרובים, וזה מייצר יותר אינטראקציה ומעורבות".

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

"הייתי בין הראשונים שדיברו על ישראל כאומת סטארט־אפ"

Published

on

ג'ון מדבד עומד בראש Our crowed – חברה המאפשרת ליזמים להשקיע סכומים קטנים יחסית כדי להגשים חלומות עסקיים גדולים • אחרי 170 חברות ו־29 אקזיטים שהזניק עם החברה שלו, הוא צופה עתיד ורוד להייטק הישראלי: "אנחנו לא מחדשים שום דבר; אברהם, יצחק – הם כולם היו בעסקי היזמות וחיפשו לפרוץ גבולות עוד בימי התנ"ך"

"אמרתי לעצמי 'וואט דה פאק – יש לכם מושג על מה אתם מפגינים בכלל?'" מדבד

"אני קם בכל בוקר ומגשים לאנשים חלומות – מה אני יכול לבקש יותר?" כך, בעיניים נוצצות ובחיוך גדול מתמצת ג'ון מדבד את עיסוקו, או אולי את מהות חייו. אם תרצו, בחזותו ובהתנהלותו מזכיר מדבד את פרשן הכדורסל שימי ריגר: הוא מתבל את התשובות שלו בקצת יידיש, קצת קללות באנגלית אבל בעיקר בהרבה חום. 

לא בכדי מדובר באחת הדמויות המרתקות והמעניינות בהיי־טק הישראלי, ודמותו בתעשייה ידועה ומורכבת: מצד אחד בוס עקשן שדוחף וצועק מתי שצריך ויש שיגידו לפעמים יותר מדי, אך בו בזמן איש לא מתווכח על כך שמדובר באיש שעשה כאן את אחת המהפכות הגדולות ביותר בהיסטוריה של ההיי־טק הישראלי. 

"כן, אני צועק על העובדים שלי לפעמים, וזה בסדר", הוא אומר ומוסיף קללה קטנה מתחת ומעל לזקן. "אני לא דורש מהם מה שאני לא דורש מעצמי".

מדבד הוא דמות מוכרת בעולם העסקים הישראלי, לאחר שבעשור האחרון הפך את החזון שלו לאימפריה כלכלית שתחגוג את ההצלחה שלה בכנס רחב־ממדים בירושלים ביום חמישי. Our crowed – החברה שלו – היא פלטפורמה המאפשרת לציבור הרחב להשקיע סכומים יחסית קטנים (10,000 דולר ומעלה) בסטארט־אפים שונים בצוותא עם קרנות גדולות. החברה הצליחה לשנות את תחומי המשחק בתחום שהיה נדמה שהחוקים בו ברורים ונוקשים. 

אז איך אפשר להגדיר את מה שהוא עשה בכל זאת לשוק שקופא על שמריו ב־50 השנים האחרונות? מצד אחד קרן גיוס המונים שמאפשרת להשקיע, ומצד שני קרן הון־סיכון שגייסה סכום כולל של יותר מ־900 מיליון דולר, השקיעה ב־170 חברות וקרנות ועשתה 29 אקזיטים. מדובר, כאמור, בעוף מוזר. ההשקעות של החברה קטנות יחסית ומגיעות בשלבים מוקדמים של המסע לעבר האקזיט, אבל פיזור הסיכונים שלהן וההשפעה הגדולה שלהן בהרבה תחומים הופכים אותן למשמעותיות בנוף השקעות ההון־סיכון בישראל.

"תסתכל רגע מהחלון הזה", הוא אומר ומביט אל האופק הכאילו ניו־יורקי הנשקף מהקומה ה־61 במגדל עזריאלי שרונה. תל אביב של מעלה מספרת את הסיפור כולו: מצד אחד השיטפונות יציפו אותה גם בסוף השבוע הקרוב, אך לא יעצרו את הבנייה המטורפת למעלה וגבוה, כשבמאות המשרדים מחפשים צעירים וצעירות את האקזיט הבא. 

"אנחנו לא מחדשים שום דבר", מוסיף מדבד, "אברהם, יצחק – הם כולם היו בעסקי היזמות וחיפשו לפרוץ גבולות עוד בימי התנ"ך. אנחנו היהודים תמיד עסקנו בניסיון להמציא משהו חדש, ברצון לשנות את העולם והכנסנו פילוסופיה לכל דבר. היום זה מקבל ביטוי בענף ההיי־טק אבל זה לא באמת משהו חדש בהיסטוריה שלנו".

השימי ריגר של ההייטק הישראלי. ג'ון מדבד

ציונות לעסקים

הוא בן 64 אבל מודה שהכנס בשבוע הבא מרגש אותו בדיוק כמו בימים שבהם התחיל ויצא לדרך. כששואלים אותו על איזו דרך הוא מדבר, מקבלים ממנו סיפור חיים מרתק למדי: הוריו, ילידי ארה"ב, היו בני הגרעין שהקים את קיבוץ סאסא בגבול הצפון, ואחר כך חזרו לסן דייגו, שם עבד אביו כמדען טילים שלקח את הבן שלו לגלוש בשעות הפנאי. באוניברסיטה למד היסטוריה, דיבר על סוציאליזם וגידל שיער ארוך – בכל זאת ברקלי של שנות ה־70, רק שמעוז השנאה האקדמי לישראל לא היה שונה אז ממה שהוא היום, ומדבד הבין את זה כאשר חזר מביקור בישראל של שנת 73'.

"חזרתי לאוניברסיטה ופתאום ראיתי הפגנות נגד ישראל ונגד היהודים", הוא נזכר, "אמרתי לעצמי 'וואט דה פאק – יש לכם מושג על מה אתם מפגינים בכלל?' הבנתי שאין עם מי לדבר ואמרתי אוקיי, אני אצא להפגין נגד ואצליח לשכנע יהודים נוספים. דרך הסיטואציה הזאת הבנתי למעשה את הקשר שלי ליהדות ולישראל, כי זה היה משהו חזק שלא ניתן להסביר ומי שמבין על מה אני מדבר, פשוט מבין". הוא הפך לפעיל הסברתי בכל ארה"ב, מהמערב עד למזרח, אבל הבין שיש עבורו דרך אחת להשקיט את הסערה שבתוכו. 

ב־1980 עלה לישראל וחיפש את עצמו. הוא הגיע עם אביו לפגישה ברפאל, ושם הבין דבר או שניים על דרכו: "מהר מאוד אמרו לי שהמילה שמגדירה אותי היא 'עסקן', ואם אני כזה טוב בעסקנות אולי כדאי שאנצל את הפוטנציאל שלי לעשות ציונות קצת אחרת, וזה להביא כסף לעסקים ישראליים ולמכור את הרעיונות של ישראל מעבר לים". אבא שלו שכנע אותו להקים בצוותא מפעל לסיבי תקשורת, ומכאן היה ברור לכל הצדדים מה הולך להיות עם הילד שמעולם לא סיים את התואר שלו ("בסוף, מי שעזרו לי היו מרצות יהודיות שוויתרו לי על שני קורסים, אז אפשר לומר שכן סיימתי את התואר שלי"). 

בשנות ה־90 הקים עם ניל כהן (מייסד ושותף מנהל ב־Israel Seed), מייקל אייזנברג (מקרן אלף) ואלן פלד (וינטג') את קרן ההון־סיכון Israel Seed Partners, שגייסה 260 מיליון דולר והיתה אחד מסיפורי ההצלחה המפתיעים של ההיי־טק הישראלי. אחר כך הקים את הסטארט־אפ ורינגו שהונפק ב־2007, וב־2013 הקים את OurCrowd, שנכון ל־2020 אי אפשר להתבלבל בהצלחה שלה: ההתחייבויות להשקעה של החברה עומדות על היקף של יותר מ־1.3 מיליארד, עם כ־40 אלף משקיעים רשומים. כ־400 מיליון דולר מתוך ה־1.3 מיליארד גויסו ב־2019. 

בשלב מסוים גם הופיעה הכיפה על הראש. הוא מודה שאם היו מספרים לאותו נער היפי מברקלי שיום אחד ישמור שבת, כשהוא עטוף בתשעת נכדיו בארוחת שישי, היה מטיל בכך ספק: "אבל זה היה נראה לי טבעי בשלב מסוים. את הכיפה שמתי בישראל, ומבחינתי אני רואה רק את הצדדים היפים בדת שלנו. אני מקבל עלי את כל האיסורים, כמובן, אבל כשאתה מסתכל על היהדות כמכלול אתה מסכים שזו דת יפה שיש בה הרבה רגעי שמחה, שאני פשוט אוהב אותם ולא רוצה לוותר עליהם. 

"לכן אתה רואה שגם חרדים זורמים אל ההיי־טק הישראלי, כי זהו תחום הפיתוח מספר אחת של ישראל, ולא כתוב בתורה שכדי להיות יהודי צריך להיות עני. היהודים מימים ימימה עבדו קשה מאוד, היו דתיים מאוד והתפרנסו יפה מאוד. זה תמיד הלך ביחד".

בין המטרות – גם הקורונה

בכנס השבוע הוא יישא כמה נאומים, כאשר התזה המרכזית תהיה שעם כל הכבוד לנדל"ן או לתחומים אחרים, מה שמניע פה את הכלכלה זה בעיקר ההיי־טק הישראלי, וככל שהמדינה תבין את זה מהר יותר ולעומק יותר, כך סדר העדיפויות ישתנה וההשקעה בהיי־טק תעמוד שווה בין שווים בין הצבא והרפואה.

"בסופו של דבר, כל מי שאומר שההיי־טק הישראלי דואג רק לעצמו והכסף נשאר שם, לא מבין על מה הוא מדבר", אומר מדבד, "אני לא מתכוון רק למסים שהחברות הענקיות הללו משלמות, אלא לכל המערך של מה שאני מגדיר 'תומכי הלחימה'.

גבר ואישה שעובדים בהיי־טק מעסיקים הרבה פעמים בייביסיטר, לדוגמה, החברות הרי מארגנות כנסים בכל מיני מקומות בישראל, האירוח במלונות מספק פרנסה לאלפי אנשים, העוזרת בבית והמכבסה ליד הבית שדואגת לבגדים, הבניין שאנחנו יושבים בו כרגע ומאוכלס בכמה סטארט־אפים. בסופו של דבר כולם נעים סביב הכסף הגדול של ההיי־טק, לא של הנדל"ן".

מדבד כסטודנט בברקלי בשנות ה־70

לכאורה, העולם שממנו מגיע מדבד נראה רחוק למדי מהישראלי הממוצע, שמייד אחרי קריאת הכתבה יבדוק לרגע מה קורה עם הצ'ולנט או עם הג'חנון שהכין לשבת החורפית ואולי ידמיין כיצד עולמו היה יכול להיראות אם היה חלק מהבום הכלכלי הזה שנראה שפסח על רובנו. אבל כאן בדיוק נכנסת העקשנות של מדבד: "בסופרמרקט של הרעיונות שלנו, הכל נגיש. נכון – לא לכל אחד, אבל למי שמוגדרים משקיעים 'כשירים'. בכל מדינה קובעים מה מותר לאנשים בעלי משאבים להשקיע במיזמים פרטיים. בארה"ב הם חייבים שיהיה להם מיליון דולר לצורך השקעה, בארץ מדובר על 8 מיליון שקלים. 

"בדקנו וראינו שבישראל יש 160 אלף בתי אב עם הון של מיליון דולר, מלבד הבית שלהם, אנחנו מדברים על כסף נזיל. בארה"ב ההערכה היא שיש 14 מיליון בתי אב כאלו. זה שוק היעד שלנו, ויחד איתם אנחנו פונים למשקיע הקטן יותר שיכול לקחת איתנו חלק במסע הזה, שיש בו כמובן סיכונים, אבל אצלנו אתה יודע בדיוק לאן אתה נכנס". 

בין ההשקעות בסופרמרקט המדובר נמצאים בין היתר ניסיונות למצוא פתרון לווירוס הקורונה או חדשנות בתחום חיזוי מזג האוויר, כדי לעזור למדינות עולם שלישי לשפר את מצבן.

בסוף, הוא אומר, זו המציאות הבלתי נתפסת במדינה הזו שמחייבת אותנו להמציא כל הזמן מחדש את עצמנו בכל נושא שהוא. זה מתחבר כמובן להיסטוריה של העם היהודי אבל גם למציאות היומיומית. 

"אני הייתי בין הראשונים שדיברתי על ישראל כאומת סטארט־אפ", מתגאה מדבד, "ואני אומר לך היום, שעל אף כל הקשיים וחוסר הוודאות הפוליטית, החדשנות לא תיעצר, ואפשר להיות אופטימיים כשמסתכלים על העתיד שלנו כאן. חברות ההיי־טק יצמחו ויבצעו אקזיטים בסכומים הרבה יותר גדולים ממה שאנחנו מכירים היום". 

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

KFC: סניף ראשון בישראל – והפעם עם המתכון הסודי

Published

on

רשת המסעדות האמריקאית KFC ׁ(קנטאקי פרייד צ'יקן) פתחה השבוע את הסניף הראשון שלה בישראל במיקום מפתיע – נצרת. ברשת מבטיחים כי עשרות סניפים עתידים להיפתח ברחבי הארץ בשנים הקרובות. זהו ניסיונה הרביעי של KFC לשווק את מותג העוף המצופה לישראלים. זאת, לאחר שפתחה סניפים בישראל במהלך שנות ה-80, ה-90 וה-2000 – אך כשלה בכל פעם מחדש, בדומה לרשתות אחרות שלא השכילו לשחזר את הצלחתן העולמית בארץ, ובהן סטארבקס ודאנקן דונאטס.

בניגוד לפעמים הקודמות, שבהן ניסתה הרשת להתאים את המתכון שלה להלכות הכשרות, הפעם הרשת מגיעה לישראל עם המתכון המקורי (הלא כשר), המבוסס על מתכון סודי של 11 תבלינים ומסורת ההכנה של המנות במסעדות הרשת ברחבי העולם. עומר זיידנר, מנכ"ל הרשת בישראל: "נצרת היא עיר תוססת שמלאה בישראלים ותיירים מכל העולם, מה שהופך אותה ליעד מועדף של המותג. אנחנו גאים מאוד על פתיחת המסעדה הראשונה שלנו באחת הערים העתיקות בעולם. נפתח את סניף הדגל של KFC בתל אביב בקרוב". רשת מסעדות עוף הבינלאומית קיימת יותר מ-75 שנה, ומפעילה כ-23 אלף מסעדות ביותר מ-141 מדינות בעולם.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות