Connect with us

ארה"ב-ישראל

קול הזמיר

Published

on

כשצריך, נתי ברעם חוצה את הכביש מבית הכנסת בו הוא מכהן כחזן למשרדי, ופוצח בשיר או שניים לכבוד ירושלים • אם תתקלו בשם ״נתי ברעם״ (או אולי ״נתנאל ברעם״) בהקשר להופעה, טקס או ערב שבת, עיזבו את הכל – ופשוט תגיעו

נתי ברעם ניחן בקול זמיר. ראיתי אותו בערבים שהוא היה הזמר הסולן, המארגן, המארח או האורח, אך יותר מכולם, הרגשתי את זיו החיים כשניצח כיוון את מקהלת בנים מבית ספר מקומי בשירה של שיר ישראלי. הילדים כולם אמריקאים ממשפחות יהודיות אורתודוקסיות עבורם עברית היא שפה זרה (במובן לא שפת אם), ונתי פשוט פרח.

כשצריך, נתי חוצה את הכביש מבית הכנסת בו הוא מכהן כחזן למשרדי, וכאן הוא פוצח בשיר או שניים לכבוד ירושלים. וכשהוא נקרא לדגל, הוא מתייצב ללא שאלות, תהיות או מאנות: ״הנני, לשרותכם!״ כאן לתפארת השבת, לכבוד ירושלים, לתפילה למען חיילי צה״ל ומדינת ישראל או אל מלא רחמים לזכר כל הנופלים בשואה ולכבוד אלו שעדיין אתנו.

אשתו-העזר כנגדו היא נגנית מוכשרת, וביחד הם מגדלים את ילדיהם בבורלי הילס. כך שלא מן הנמנע לראות את נתי הולך ברחוב עם עגלת ילדים ובו בתו. בקיצור, אב, עוזר, מפרנס, עזר כנגד, כל אותן המטלות והתפקידים של אבא באשר הוא.

אך כשנתי עולה על הבמה ולפניו מיקרופון, נראה שחודלים שם למעלה מכל מלאכה ושיחה, ותשומת הלב כולה מופנת שם למטה, לראות מי פצח בשיר. כי כשנתי מתחיל לשיר, קולו – אותו קול הזמיר – דורש תשומת לב, תמיהה מאין בוקע קול כזה והערכה כה רבה ליצירותיו של הקב״ה, המחלק לנו מתנות – פה פריחת עצי הדר נותני ריח ופרי, פה יונק דבש שכנפיו נעות במהירות כה רבה שנראה שהוא עומד במקום, כאן שמים ציוריים כאילו נטל מישהו מכחול וצייר, ואצל נתי – קול מסולסל המרהיב את הנפש.

נתי אינו רק חזן בהא הידיעה. נתי הוא ישראלי – יהודי-דתי – וירושלמי בכל רמ״ח אבריו. הוא נולד וגדל ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים הבירה, וירושלים היא חלק מכדוריות הדם הזורמות בגופו. אין דבר, מסתבר, שאינו קשור בדרך זו או אחרת לירושלים, כך לפי מסכת חייו של נתי. מישיבת עטרת ישראל למרכז הרב קוק לבית הכנסת הגדול של ירושלים, נסיונותיו, האנשים ומקומות אלו יצקו את אותו חזן שעולה על הבמה וכשהוא מסביר, מספר או פוצח בשיר, הקהל יושב מרותק. פה בעברית, פה ביידיש ושם בדתית (שפה מיוחדת שפרושה תפילה יהודית וקשר מיוחד עם הקב״ה דרך פיוט ושירה), זו דרכו של נתי להגיע ולפרוט על מתרי לבנו, למלא אותנו בהרגשה עילאית של זכות שזכינו לשמוע את אותו קול הזמיר.

בסוף השבוע שחלף נתי הופיע בתור חזן אורח בהופעה שנתית בביה״ס למוזיקה של אוניברסיטת דרום קליפורניה, מול הדיסני קונצרט הול בדאון טאון לוס אנג׳לס. הנגנים, אחד אחד, ניגשו אליו בהפסקה ללחוץ את ידו. מסתבר שהוא השאיר רושם עמוק לא רק על הנוכחים (רוסיים ברובם) כי אם גם על אנשים שזה מקצועם וזו מומחיותם.

נתי הוא שליח הציבור – לקהילה הנוצרית, לקוריאנים, לחילונים שביננו, לדתיים המסורתיים ואלו המקפידים ביותר, לילדים, לעמיתים – חזנים, זמרים וזמרות, נגנים ואנשי מקצוע אחרים, ובהם שי אברמסון שנהג להגיע מדי שנה מהארץ להופיע כאן. מסתבר שבכל ארוע ובכל הזדמנות, אין זו ״חובה״ או ״מטלה״ כי אם ״תענוג״ ו״זכות.״ וכשכך פני הדברים, פלא שכולם מתרשמים, נהנים ומתרגשים?

מירושלים נתי הגיע לקהילת בית יעקב בבוורלי הילס קהילת כיפות סרוגות (אורתודוקסית-מודרנית) ומשם הוא עבר עם פתיחתו המחודשת של בית הכנסת של בוורלי הילס (ישראל הצעירה). מה יהיה צעדו הבא אין איש יודע, אך יש לצפות בודאות שניתן יהיה לראות אותו על במות מרכזיות ברחבי העולם שהוא מקדם את ישראל, ירושלים והיהדות בקרב המאזינים.

אם תתקלו בשם ״נתי ברעם״ או אולי ״נתנאל ברעם״ בהקשר להופעה, טקס או שבת, כאן בארה״ב או בירושלים הבירה, בארץ או בחו״ל, עיזבו את הכל ופשוט תגיעו. לא רק שלא תתאכזבו, תצאו נשכרים ביותר.

לתגובות: bussel@me.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

סלבס דה-לה-שמעטה

Published

on

גם גל גדות נפלה למלכודת הבצה ההוליוודית. הגיע הזמן להגיד לה ולעמיתיה – כרגע אתם ממש לא רלוונטיים

גדות (במרכז) ועמיתיה ל׳אימג׳ן׳ הווירטואלי. הניחו לנו!

"הימים האחרונים גרמו לי להרגיש מעט פילוסופית … והבנתי שכולנו בזה ביחד", היגגה גל גדות במונולוג משמים וארוך מדי שפתח את פוסט האינסטגרם הוויראלי שלה בשבוע שעבר, ובו היא ושחקנים/יות, זמרים/ות, ידוענים הוליוודיים ודוגמניות, שרים את "אימג'ן" של ג'ון לנון. את הפוסט ראו יותר מעשרה מיליון אנשים והוא קיבל יותר מ–32 אלף תגובות. בין התגובות היו אלה שהצטרפו לזו שלי,  התוהים — וואללה, מי בכלל ביקש מכם? שלא לדבר על הבחירה באחד השירים הכי דוחים מבחינה תמלילית (למרות הלחן המקסים); ג'ון לנון הודה בזמנו שמדובר על רעיון השאוב ישירות מהמניפסט הקומוניסטי. עולם ללא גבולות? אנשים ללא רכוש? אר יו קידינג מי?

הרשתות החברתיות הן מקום מורכב בימים אלה, אפילו יותר מהרגיל. יש הכל מהכל ובכמויות מוקצנות, כי כולם בבית וכולם משועממים. יש המון חדשות וכתבות ותחזיות אימים, אינסוף פייק ניוז, לצד ממים וסרטוני וידיאו הומוריסטיים. ואם זה לא מספיק, יש נחשול של אנשים המתעדים את החיים בהסגר. סלבריטאי העולם, מסתבר, מרגישים צורך לעשות זאת באופן מוגבר. אותם יצורים נעלים כלכלית, שיושבים להם באחוזות המפוארות שלהם, עם הבריכות והספא וחדרי הכושר הפרטיים, מעלים סרטונים על השעמום והאמבטיות עם שמן CBD שהם/ן עושים כדי להירגע ומסיכות הזהב שהם/ן שמים על פניהם/ן.

אותם סלבס, כותבת יעל אלבז ב"הארץ", אנשים הצמאים לתשומת לב עד כדי כך שהלכו ועשו מזה מקצוע, לא יכולים לשאת את הדממה, הבידוד ואת חוסר ההערצה של כל האנשים שמכרכרים סביבם בימים כהלכתם. לכן הם מציקים ברשתות החברתיות יותר מאי פעם. 

כפי שכתב יפה הסופר דויד גרוסמן במוסף "הארץ" בשבוע החולף, בימי קורונה אלה, שבהם אדם יושב לעשות חשבון נפש ומפענח מה חשוב בחיים, איך חיינו ייראו בעתיד ומה סדר העדיפויות הנכון שלפיו עלינו לחיות מעתה והלאה (כמו התמקדות בבריאות, אהבה למשפחה, שמירה על חברויות, ערבות הדדית, דאגה לזולת ואנושיות כללית), אנחנו מבקשים מהסלבס בארץ ובעולם — סתמו קצת. אתם בסך הכל אנשים שנראים טוב ויודעים לשחק או לשיר וזה פתאום לא נראה כל כך מרשים ומעורר הערצה.

אנחנו מבינים שאתם רוצים להרים, לשמח, לבדר. אבל עם כל הרצון לאסקפיזם ופיל גוד, אף אחד לא ביקש לשמוע את הזיופים שלכם. אתם רוצים לעשות משהו שעוזר באמת? תתרמו קצת כסף לאנשים שאין להם איך לפוצץ מזווה באוכל שיספיק לשכונה שלמה, תעלו את המודעות לקשיים של מערכת הבריאות, במיוחד באמריקה הקפיטליסטית להחריד, בה אין קופות חולים מסובסדות וביטוח רפואי עולה הון תועפות אם המעסיק לא משלם לך אותו. כאן לעשירים יש יכולת לדאוג לבריאותם ולבריאות משפחתם והעניים צריכים להילחם על כל טיפול רפואי. אבל אותם סלבס מנותקים בעיקר עסוקים באכילת הראש לכולם. ואם הם כבר נתרמים ותורמים, הם מקפידים על הדרך לקדם כמה מוצרים.

יש לקוות, כותבת אלבז, שהטלטלה הגדולה שחווה העולם תארגן מחדש את סדרי העדיפויות המעוותים שתרבות השפע הנחילה ותעשה מעין ריסטארט. הלוואי שבשוך הסערה נזכור שהגיבורים האמיתיים הראויים להערצה הם הרופאים, הרופאות ואנשי הצוותים הרפואיים שלצדם, שעובדים מסביב לשעון בטיפול בחולים. מדענים/ות, חוקרים/ות וכו' שכל מרצם ותשומת לבם במציאת חיסון לנגיף. זאת יחד עם כל הנשים והאנשים שדואגים לתפקוד העולם המתמוטט הזה ועושים זאת בלי לזייף.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות