קהילה בפעולה: ״יש את בוורלי הילס ויש את שאר העולם" - שבוע ישראלי
Connect with us

לוס אנג'לס

קהילה בפעולה: ״יש את בוורלי הילס ויש את שאר העולם"

Published

on

אחת הערים הכי יהודיות בעולם חגגה בגדול את יום העצמאות ה־70 למדינת ישראל

חבר מועצת העיר רוברט וונדרליך ואשתו, קונסול ישראל סם גרונדוורג, ורה מרקוביץ

אחד הארועים היפים ביותר לכבוד יום הולדתה ה־70 של מדינת ישראל המודרנית נחגג בבוורלי הילס. זה היה ״הארוע של ג׳ינה רפאל", שהחלה בשנה שעברה מסורת חדשה בעיר לכבוד יום העצמאות. בשנה שעברה היתה זו ארוחת צהרים בגלריה העירונית בבניין העיריה, והשתתף בה מנכ״ל משרד רה"מ. השנה היה זה במלון פנינסולה בבורלי הילס.
ג׳ינה היא פילנתרופית העומדת בראש ארגונים מקומיים – ויצ״ו, הבונדס, קק״ל (JNF), אך קשה לשייך אותה לתעשית השנור. להיפך, בכל מקום היא מקדמת את ישראל ומקדמת בברכה את האנשים, מציגה בפניהם מה היא ישראל, מה היא השיגה בשבעת העשורים האחרונים ולאן פניה מועדות. בנוסף לארועי יום העצמאות, היא גם ערכה את ארועי ה־9.11 בשנתיים האחרונות, כשהיא מקשרת בין בוורלי הילס לבין ישראל. אצל ג׳ינה השאלה הראשונה היא תמיד ״איך אני יכולה לעזור?״ והיא אינה מסתפקת בשאלה, היא עושה, ועושה הכל בחפץ לב ומכל הלב.
לארוע תרמו כספים מספר אנשים ובהם ראש העיר בוורלי הילס, ד"ר ג'וליאן גולד. כפי שהוא ציין בדבריו, כלל נבחרי הציבור בעיר הם יהודים, והעיר היא מעוז יהודי אדיר בו חיים בצוותא יהודים דתיים, מסורתיים, קונסרבטיבים ורפורמים, כמו גם חילוניים גמורים. ״רק בבוורלי הילס!״ יהודים, כוח, כסף ואהבה אדירה למדינת ישראל וחרדה לגורלה המתרגמת מזה עשורים רבים לתמיכה ולעשיה.

נשות ויצ״ו בפעולה: ג׳ינה רפאל, הזוג מאנהיים, אלינור ננקין

כך התכנסו להם ראשי עיר בעבר עם חברי המועצה בהווה, הסגל הבכיר של העיר (מנהל העיר, ראש המשטרה וראש מכבי האש), פילנתרופים ידועים, ראשי הקהילה הפרסית, פעילים בעיר, בעלת העתון המקומי וראשי הקהילה יחד עם רבנים מקומיים לחגוג שבעים שנה של מדינה מודרנית. למעט קומץ ״זרים״ (לעיר), היה זה ארוע פנימי של העיר בורלי הילס, טובי בניה וראשיה. החזנים מרקוס פלדמן ונתי ברעם שרו את ההמנונים האמריקאי והישראלי, הרבנים ברוך סופרין וניקול גוזיק, המארגנות ג׳ינה רפאל ושרונה נזריאן, קונסול ישראל סם גרנדוורג (אתו היה כלל הצוות הקונסולרי) וחברי המועצה דיברו וחדווה עמרני לקחה את הקהל כולו למסע בשירה.
האלמנט המענין ביותר היה וידיאו שהופק במיוחד לארוע ושיוקרן בערוץ המקומי של העיר ויועלה ל־Vimeo. בעוד במקומות רבים אחרים האנטישמיות והרגשות האנטי־ישראלים פורצים ועולים, בוורלי הילס היא נוה מדבר, ועל כך נאמר ״יש את בוורלי הילס ואת שאר העולם".
עד כמה זכינו שיש לנו תומכים נלהבים, רובם יהודים, מכל הזרמים ומכל הרבדים, שאוהבים ומכבדים אותנו, ושבאו לשמוח בשמחתנו, היא שמחת מדינת ישראל, ״שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!”

צילום: ארי בוסל

השבוע בלוס אנג'לס

חוגים וסדנאות במת״י בחודשי הקיץ

Published

on

By

המשך לקרוא

לוס אנג'לס

אל תשליכני לעת זיקנה

Published

on

עד כה, גיל השמונים היווה השג משמעותי, בעל ערך מיוחד • אך עתה השתנו פני הדברים ואינם כבר כתמול שלשום

כתב וצילם: ארי בוסל

עמית לכתיבה ולדאגה לארץ ישראל מזכיר כבר זמן מה לכל מי שנקרה בדרכו שהוא הגיע לגבורות. והנה, בשיחתנו האחרונה הוא אמר לי, כך פתאום, ״קפצה עלי הזיקנה״. עד כה, גיל השמונים היווה השג משמעותי, בעל ערך מיוחד, אך עתה השתנו פני הדברים ואינם כבר כתמול שלשום.

עמיתה אחרת שכבר הלכה לעולמה לפני שנים מספר, היתה שולחת חיצי תרעלה כלפי כל מי שהעז להתייצב נגד ישראל או העם היהודי באשר הוא. בתיה דגן ז״ל היתה מסוגלת בחצי משפט לתקוע סכין בלב אדם, ולסובב את הסכין עד צאת הנשמה כך שתמיד נזהרתי מאד להיות לצדה ולא נגדה). היה זה לפני ועם עליית הנשיא אובמה לשלטון, ובתיה דגן הזהירה, לא נחה לשניה שכן היא ידעה שמצבה של ישראל ידרדר, וחלק מהתהליכים (כמו השנאה המתלהטת המצדיקה כל מה שעלול לקרות לעם היהודי) הם בלתי הפיכים.

זכורים לי הביקורים בביתם של בתיה ז״ל ובעלה מנחם. הבית היה מלא וגדוש באוספים – חדר האוכל הפך לחממה לסחלבים. הסלון וחדר הכניסה היו מלאים במפתחות ושאר דברי מתכת שהם אספו. במטבח היו כלי זכוכית כחולה. על קירות הבית התנוססו מאות ציורים פרי מכחולה של בתיה. אפילו בחצר לא היתה פינה פנויה מאוספים.

באותו בית-שתי-קומות, בין כל האוספים, חי לו מנחם לבד. כל החיים בתיה והוא היו עצמאיים, ולא היתה סיבה לשנות סדרי עולם לאחר לכתה של בתיה. מנחם היה יוצא להליכות בוקר ארוכות (עד שרגליו כשלו, והיציבות התערערה, ונאלץ הוא להפסיק מנהג זה). הוא היה קורא מדי יום שני עתונים – הלוס אנג׳לס טיימס וניו יורק טיימס. הוא בקושי שמע, ומשיבון לא היה בבית. כך שלתפוס אותו בטלפון הפך למשימה כמעט בלתי אפשרית, וגם כשהוא היה עונה, הוא לא היה שומע, והייתי מתרגז אחרי שחזרתי שלוש, ארבע או יותר פעמים על כל משפט.

הניתוק היה כמעט מוחלט, עדיין היו (מעט) חברים שזכרו, אלו היו שולחים אובר להביא אותו, אחרים היו קופצים לביקור. קשה להאשים – כל אחד ומשפחתו, צרותיו ועיסוקיו. לדוגמא, חיים סבן, שהיה חבר של בני הזוג דגן עוד טרם הפך לאחד מעשירי עולם. אך בסך, כל כך הרבה שעות ביום, והבדידות היתה רבה.

ניסיתי לשדל את מנחם לעזוב את הבית ולעבור לאחד מבתי האבות היותר יוקרתיים. כיוון שהשוק השתולל, שווי הבית עבר את שני המיליונים, כמו גם את רף השלושה, וניתן היה לחשוב אפילו על ארבעה. אפילו מיליון אחד היה מספיק, לחיות עד סוף ימיו עם מטפלים צמודים, בנוחות ובמקום מרכזי, עם חברה וחברים ותעסוקה (פעילות גופנית ורוחנית כאחד).

הס מלהזכיר, כי מנחם שהיה עצמאי ועקשן (ואיני יודע איזו תכונה ביתר תוקף) אפילו לא חשב שיבוא יום ויהיה צורך בכך. (נקל לזכור שאפילו להגיע לקנות לחם פרוס וגבינה צהובה פרוסה הוא לא היה מסוגל כבר לבדו, שלא לדבר על ארוחות חמות ומזינות. הוא לא זקוק לכך.) עד שהגיע היום ובנם העביר אותו לבית אבות סיעודי, בסוף העולם (אפילו בממדי לוס אנג׳לס רחוק

מאד להגיע לשם). מי יבקר? מי יתקשר? פשוט לקבור אדם בעודו בחיים. מספר תמונות של בתיה תלויות על הקירות, ולצידן מנחם בשחריתו (עם ״הזקן״), קצין נאה תואר.

פעם דובר להשאיר את הבית עם האוספים הרבים כמוזיאון. אך עם ״סילוקו״ של מנחם, הבית רוקן לחלוטין, נצבע והוצע לשוק. הבתים לימינו ולשמאלו נהרסו ונבנו מחדש, כשמחיריהם מרקיעים שחקים, אך בית משפחת דגן עומד לו בתווך, צוחק ממרום שנותיו – אותי אין צורך לבנות מחדש, אני כאן לעד!

ניתן היה לקחת לעבודה מספר ישראלים, שיבואו וינעימו את זמנו של מנחם, שלא יהיה בדד, שיוכל לקרוא עיתון בעברית, לצאת לבית קפה או למסעדה או סתם לפארק. שיהיה בחברת אנשים, ישראלים, אנשים שחיים את חייהם והיו שמחים לראות אדם מבוגר בקרבם, לא זקן-בטל-מנותק לחלוטין. ומנחם את סוף ימיו מבלה לו בדד, הכסף שלו שהיה יכול להנעים את חייו כבר עבר ידיים.

בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם
(ציטוט מהמשנה)

כשביקרתי את מר מרקמן בבית החולים ביום שבת לפני שנים רבות, הוא כבר היה מבוגר מאד. ממיטת בית החולים הוא הסתכל בי וכבר היה מוכן לקפוץ להתייצב להשלים מניין. הוא ידע יום שבת היה זה, שכן מופיע הייתי רק בשבתות בבוקר, לבוש בקפידה לכבוד השבת ועם כיפה על ראשי. במבט לאחור אני מבין שהוא חשב שבאתי לקרוא לו, וכנראה לא ידע שהוא בבית חולים ושעת צהרים היתה זו, קרי שהתפילה הסתיימה לה זה מכבר. (בבית חולים קל להתבלבל במנין הימים ובחלוף הזמן. כך לגבי אנשים צעירים, על אחת כמה וכמה אצל אנשים מאד מבוגרים.)

מר מרקמן נפטר ימים ספורים אחר כך, והרבתי לכתוב עליו ועל אשתו ועל שבע תמונות שאגאל שהיו תלויות בחדרם-הכפול בבית האבות. כל תמונה ציינה תרומה מאד משמעותית לבית חולים הדסה שבירושלים הבירה, ושבע מהן ציינו הרבה מאד כסף והתמדה, שנה אחר שנה, כנראה בעשור שאחרי מלחמת ששת הימים. רק שעם השנים, נשתכחו התורמים הגדולים מהעבר, אפילו לוח שנה או אגרת שנה טובה (בדואר רגיל, זה הדורש הדבקת בול) הם הפסיקו לקבל. עברו השנים, ומדי שבת הייתי פוגש את הגברת מרקמן. תמיד היא היתה מטופחת, לבושה בטוב טעם, עם מטפלת לצידה. ״שבת שלום הגברת מרקמן,״ הייתי מקדם את פניה, והיא במלוא הרצינות היתה מתקנת אותי ״ג׳רי, ארי, קרא לי ג׳רי.״ ״כן, הגברת מרקמן,״ הייתי עונה עם בת חיוך על שפתי. הייתי רוכן לעברה ומנשקה על הלחי. “לא ארחץ את פני משך שבוע שלם״ היא הייתה מכריזה קבל עם ועדה, ואני, נבוך כל פעם מחדש, הייתי מוסיף, ״את נראית כה נאה הגברת מרקמן.״ לאחר שבע העליות לתורה (חדרה של הגברת מרקמן היה שתי דלתות מהחדר המשמש אותנו כבית כנסת), היינו אומרים ״מי שברך,״ ראשית לגברים ואחרי כן לנשים, ובמנין כולם גם ״שיינדל בת לאה״ היא הגברת מרקמן שלי.

הגברת מרקמן היתה פעילה כל ימיה עד שהגיע הזמן שרגליה כשלו, והיא נהיתה מרותקת לכסא גלגלים. היא הייתה יושבת לה ליד החלון בחדרה, בחום ואור השמש, ועושה תרגילים בידים, ״אחת ושתים ושלוש וארבע״ בעולם קצת משלה.

לפני שבוע לקחו אותה לבית החולים. בשבת הגיעו הבן ואשתו ורוקנו את חדרה. כשהגעתי לבקרה בבית החולים, היא שרה לי שיר ביידיש ואף חזרה ואמרה ״אתה נראה כה נאה, גדלת להיות גבר כה נאה.״ רק בשביל זה היה כדאי לבוא לבקרה, אך יודע אני שהיא כבר לא קישרה אותי, לא זיהתה אותי, את ארי.

הגברת מרקמן (״קרא לי ג׳רי, ארי, קרא לי ג׳רי״) נולדה ב-24 בספטמבר, 1918. בעוד פחות משלושה חודשים ימלאו לה מאה שנים. שיינדל בת לאה המשיכה בצעדתה, כשהיא מתקרבת לאותו קו בלתי יאומן, קו גיל ה-100. לכל אחד נתן אלוהים מנת חלקו, קו סיום משלו.

בין כל החוטים והצינורות המחברים את גופה למכשירים מסביב ולאינפוזיות שונות ומשונות גם שני תגים – אחד עם שמה, תאריך לידתה ותאריך הכניסה לבית החולים, והשני בצבע סגול ועליו שלוש אותיות: די-אן-אר (לא להחיות, לא לעשות מאמצי החייאה). יצאתי מחדרה של הגברת מרקמן במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים כשאני חוזר לעצמי פעם אחר פעם על הכתוב בעברית על הכרטיס שחולק בערב שבת ע״י רב בית החולים וילדיו ונשאר לו יתום על השולחן: ״רפואה שלמה״.

התחזקי, הגברת מרקמן, צאי מבית החולים, חזרי לבין החיים, אנחנו רוצים לחגוג יחד אתך את יום הודלתך ה-100.

 

לתגובות: bussel@me.com

המשך לקרוא

גוף ונפש

מלאכים בשמי אל-איי

Published

on

מאת: מיכה קינן

באחד האמשים, בדרך לפגישת תקשור בוואלי, שמתי לב שהירח מלא. תהיתי האם זה מסר קוסמי או סתם צירוף מיקרים.

שכן, לאחרונה עובר עלי מהפך נפשי, התחלתי להימשך לתחום הרוחניות, הספיריטואליות אם תרצו. חיפשתי אצל כל מיני בעלי אוב ואצטגנין. הייתי אצל פסיכולוג לעשר פגישות, כלום. 2000 פחות בחשבון הבנק שלי וההיפך אצלם.

משם הלכתי לקואצ׳ינג וסדנאות רוחניות ומאטפיזיות עם כל מיני טכניקות; רק בוקה ומבלוקה, בלבול ומבוכה. לבסוף, החלטתי להתעמק בכמה דיס־ציפלינות רוחניות: ראשית הלכתי לתקשור כשהלבנה השלימה את המסלול סביבנו. זה סיקרן אותי במיוחד. אמא שלי, מכשפה חובבת ויודעת לחש, מתהדרת בהצלחות ביתיות רבות, במיוחד בהחזרת אהבות אבודות. היא מזמנת את רוחות אבותיה ומשתעשעת בנשמות של בני משפחתי כאלו עולם הרוחות אינו אלא סטודיו סרטים הוליוודי. מזה עידנים התיחסנו לתחזיותיה בסקפטיות עליזה. הפעם רציתי להוכיח לעצמי, אחת לתמיד, האם זה עובד? האם זה אמיתי? האם יש כאן אחיזת עיניים?

משום מה התחום הזה, רב הנסתר על הגלוי, וכדי להפיג קצת את הערפלת ולרדת לשורשם של חזיונות, וחרף דברי ההזהרה החמורים שהיו מנת חלקי מכל סובבי ורוצי טובתי, עמדתי לצאת לדרך. אבל תחילה הצטיידתי בכל הנדרש ממסע אל הלא נודע, רשמתי לי כל מיני מילות אנטי כישוף על פתק שהיה לילה שלם בבית הכנסת השכונתי. לאחר מכן הזמנתי קמע מרב בקי שמבטיח משלוח מיידי באינטרנט. ולבסוף בדקתי שוב אצל הידעונית המשפחתית שהשיתה ברכה על ראשי וחיזקה את ליבי בח״י ברכות. רק אז שינסתי מתניים ואזרתי עוז , עדין בחיל ורעדה לפגוש ולראיין את המתקשרות גלית קליימן, עדינה לביא, הקורא בקפה משה בן יוסף והאסטרולוגית נוריאל בהיר ארבע האושיות המובילות בעיר המלאכים ששמען הגיע עד אלי:

******

גלית קליימן: כל אחד והמלאך שלו

את הדלת פתחה לי אישה צעירה יפה וחייכנית, שערה גלי ונהרה שפוכה על פניה.

אפשר לדבר עם גלית?

אני מבקש ורעד קל מורגש בקולי

"אני גלית, נעים מאוד, שכחת את האור הפנימי  דולק באוטו "

….איך היא יודעת?

אני תוהה, יש לה בוודאי עין שלישית…
״אני יכולה לראות את זה מכאן״

היא אומרת כאילו שמעה את מחשבותי.

אנחנו נכנסים לחדר מאוד נעים וחמים. התריסים מוגפים כדי חרכים צרים. מוזיקה חרישית מתבקשת ורוגעת ברקע. ריח קליל של קטורת והמון נרות צבעוניים מהבהבים בכל פינה. על הקיר תמונות טבע שקטות, שלפתע אני שומע קולות משק כנפיים, אני פונה בבעטה אחורה ובחטף מרים ידי כמתגונן מפחד הבבא-יאגה, המכשפה של ילדותי אבל זה היה המאוורר. אני נסב על הכורסא ומביט נכחה לפני, דרוך לבאות. ממולי מתישבת לה גלית שפניה נינוחות ושלווה עצומה נסוכה על פניה, היא רגועה ושקטה ומחייכת.

״אתה רוצה כוס תה צמחים או לגשת לשרותים?״, היא שואלת.

איך מתחיל התהליך של התקשור?

אני מגשש שאלה ראשונה והדיגיטלי מתחיל לחרוק לאיטו.

״בוא אספר לך איך אני רואה ומתקשרת״, פותחת גלית את הראיון בסבלנות עדינה כמסבירה לילד קטן וחסר דעת, ״הבן אדם מגיע בעשר בבוקר. כבר בתשע וחצי אני נכנסת לחדר הזה בו אני מתקשרת, אני מציפה את החדר באור טבעי עמום ורך שנכנס דרך חריצי התריסים. אני מדליקה הרבה נרות ריחניים, שמה מוזיקה חרישית, החדר מלא בארומה נקיה. אני מטהרת את החדר, לוקחת נשימות עמוקות, ועושה מדיטציה״.

מה פירוש את מטהרת את החדר? מדוע

 עשן מטהר את החדר?
למה לא ספריי ריחני של השרותים?

אני יורה שאלה פרובוקטיבית חצופה, נראה שהתאוששתי ואני חוזר לעצמי.

״אני מטהרת עם קטורת של מרווה ריחנית, ומפנה את החדר מהישויות שהיו בו לפני כן״ ״היא מסבירה בניחותא,״ אנשים שנכנסים מביאים איתם את האנרגיה שלהם, את הספיריטס (הרוחות) שלהם, של שפחתם או מדריכים רוחניים אחרים, אני רואה אותם ומרגישה אותם״.

גלית: ״את רוב האנשים שבאים אלי אני לא מכירה והם אומרים לי בטלפון, קוראים לי כך וכך, קיבלתי את הטלפון שלך מזה או זה, והם קובעים אתי פגישה וחוץ מהשם שמסרו לי אין לי מושג מי הם. אני לא יודעת בני כמה הם, מי הם, היכן הם גרים, כלום״.

אבל את שואלת אותם משהו לפני הפגישה, לא?

״בדרך כלל לא, אם כבר, אז הם שואלים אותי: ‘מה את עושה וכמה זמן?׳

״אז מה שקורה, שהאדם מגיע לפעמים, אני כבר רואה אצל האדם את הישות המלווה שלו עוד לפני שהוא מגיע, כלומר הוא מעביר לי את שמו והקשר שלו לקלינט ואומר: ‘קוראים לי יצחק ואני אבא של הבחורה שמגיעה עכשיו׳.

איך הוא אומר לך, את שומעת אותה במו אוזניך?
איך את רואה אותו?

״ישנן ישויות שונות. יש כאלו שאני רואה ממש כמו בני אדם, אבל קצת יותר מופשטות, אלה ישויות שנפטרו לא מזמן, כלומר הם מאוד טריים, חדשים, ככה אני קוראת לזה. יש ישויות שאני רואה כמו אור גדול ואני יודעת שהם נפטרו לפני המון המון זמן. יש כאלו שאני לא ממש רואה, אם כי הם מדביקים לי פרצוף שאראה איך הם נראו פעם. למשל היתה לי סבתא שהלכה עם מטפחות מסביב לראש, עם פרחים כאלה שבישלה בסירים גדולים, אז זה היה הסימן שהיא נתנה לי. יש רוח של מישהו שאהב לנסוע באופנוע ואז אני פתאום רואה אותו רוכב על אופנוע, יש מישהו שעישן אז אני משתעלת, ממש מרגישה את העשן אצלי בריאות״.

זה לא מפחיד אותך, הקטע הזה?

״זה כל כך טבעי לי שאין פה שום מקום של פחד״ כל שאלה שאני שואל היא יודעת מראש). היישויות הם במקום מאוד מאוד גבוה, כאשר בני אדם הם במקום יותר נמוך. אני צריכה לעלות אליהם, אני לא שומעת אותם, כמו שאני שומעת אותך, אבל לפעמים אני שומעת אותם בפנים (כלומר בתוך ראשי) ולפעמים אני רואה סצינות ואני צריכה לתרגם אותם (עבור הקליינט). הם עוברים דרכי בצורה מאוד מהירה, לפעמים הם נותנים סימנים לאדם שיושב כאן, סימני היכר. בחורה שהיתה כאן הבוקר, היא בת 30, אביה נפטר לפני שמונה שנים. הוא נתן לי סימן היכר: ראיתי שמקשקשים לו על הפנים בצבע, מאפרים אותו. עד אז היא עדין היתה מעט סקפטית. אני לא מזמינה את זה, אני מקבלת תמונות, אני מתרגמת בצורה חופשית את אשר אני רואה. סיפרתי לה את זה, והיא התחילה לבכות. כי זה מה שהיא ואחותה היו עושות. היו מציירות לאבא שלה על הפרצוף כילדות בתור משחק. ומאותה דקה, כל האינפורמציה נכנסה ממנו, היא שאלה שאלות, ‘מה היה? איך לעשות? מה לעשות?׳ וברגע זה הבחורה הבינה שזה אכן אביה ולא אחר!

״אם באה לקוחה שיש לה בעיה בזוגיות. אני רואה את זה דרך המדריכים. הם מצביעים על הבעיה, נותנים כלים ומציעים פתרון. ישנם אנשים שזקוק

ים ליותר זמן לעבד את האינפורמציה ולהטמיע אותה, כל אחד בקצב שלו״.

מדוע לישויות יש ענין לעזור לנו? גם בחיים אנשים לא כל כך עוזרים. לא מצלצל אלי כל יום מישהו ואומר – אפשר לעזור לך? גם קרובי משפחה לא רצים לעזור. אז מה קורה שאחרי שהם מתים, הם בעניין של עזרה לזולת?

״זו שאלה נפלאה״ מתלהבת גלית, ״אנשים לא יודעים איך היקום העצום והאדיר שלנו עובד? מה זאת אומרת, המדריכים שעובדים איתנו מלמעלה? הם קבעו איתנו כשאנחנו בני אנוש יורדים למטה, הם יעזרו לנו לבצע תיקון? כן, כמו אבא ואמא ששומרים עליך ודואגים לך מלמעלה. אני מאמינה שהמטרה שלהם היא שתחיה כאן בכדי לעשות תיקון. אתה לא יורד הנה ועובר כברת חיים שלמה כדי להתברבר. יש סיבה לכך שאתה חי כאן. אם אתה פשוט לא עושה כלום בכל ימי חייך ורק מיבב ובוכה, ‘יאללה החיים שלי קשים׳, ואתה לא זז לא ימינה ולא שמאלה,ולא מנסה לשפר משהו בעולם או בחיים הפרטיים שלך, אתה בעצם מבזבז חיים שלמים ואת העבודה שלהם למעלה. המדריכים נותנים לך סימנים כל החיים, בכדי לעזור לנו להתקדם. אף אחד ביקום הזה לא יושב בחוסר מעש כל הזמן״.

את מתקשרת גם עם קרובי משפחה שלך?

״קרה לי שלא הרגשתי טוב פיזית, והנה אני מרגישה את סבא יוסף שנפטר לפני עשרים שנה, אני רואה אותו, והוא מסביר מה יש לי. הוא עבד בתור אח בבית חולים. יום אחד, נסענו בכביש המהיר ופתאום התחלתי להרגיש רע, אז בעלי אומר, ‘תשעיני את הכיסא אחורנית, נגיע הביתה עוד רגע, ותשכבי במיטה. פתאום אני רואה את סבא שלי, ומה הוא עושה? בודק לי לחץ דם, כי זה מה שהוא היה עושה בבית החולים. והוא אומר לי, ‘תקשיבי הלחץ דם שלך מאוד מאוד נמוך, את לא אכלת, את צריכה לאכול משהו, ואת תרגישי בסדר גמור, תעצרי ביציאה הבאה, תבקשי מבעלך, תאכלי משהו ותהיי בסדר. כי אם לא זה ידרדר, את פשוט מאוד חלשה׳, אמרתי לבעלי נעצור נאכל משהו – וכך היה״.

את יכולה לזמן ישויות במקרה הצורך?

״הנורמה שלי היא אף פעם לא להפריע לנשמות, אבל אף פעם! מי שיאמר לי שהוא רוצה להוריד או לזמן מישהי שנפטרה, זה לא יקרה! אם היא תבוא? בסדר, אם מישהו אחר יבוא? זה גם בסדר. לנשמות אסור להפריע, נקודה. אני פשוט משמשת כצינור, אין לי שליטה על זה, אני לא אבוא ואקרא לסבתא שלי כי בא לי לדבר אתה, אם אני צריכה אותה עכשיו, אני עוצמת את העיניים ונושמת. אם היא רוצה לבוא, היא תבוא, אם מישהו אחר יבוא, הוא יבוא. אני מרגישה שתמיד יש איתי מישהו, אני אף פעם לא לבד. אז לפעמים זו הסבתא ולפעמים זה מגיע מ׳נו וור׳, זו אינפורמציה שעוזרת לי. לא תמיד אני מבינה את האינפורמציה באותו רגע, ורק אחר-כך ״איט מייקס סנס״.

******

משה בן יוסף: מה קורה בקפה?

בהתחלה זה לא היה קפה. משה בן יוסף צעיר מחיפה, הרגיש שהוא נמצא בעצ ם בעולם שהוא לא עולם כמו שאנחנו, בני אנוש רגילים, רואים אותו. הרבה דברים מעניינים קרו בילדות שלו. הוא היה פרחח, ילד שהיה מאוד מחוץ לקופסא, היה כל הזמן מאוהב, כל יום היה מבקש חברות מילדה אחרת. הוא היה החלק הפופולארי בכיתה. ואז פרצה בו הידיעה שהעולם הוא יותר מורכב ויותר מעניין ממה שהוא באמת. הוא יותר אופטימי, יותר טוב ממה שהרבה אנשים אומרים. הוא התחיל להסתכל על סיטואציות בחיים ולתת להן פירושים משלו. לקרוא בקפה התחיל בגיל מאוחר יותר, אבל על זה נספר עוד מעט.

״ההורים שלי נולדו במרוקו״, מספר לי בן יוסף, ״הם הגיעו בהתחלה לקריית חיים, אז עברו לחיפה. אני תמיד הרגשתי קשר מיוחד ליקום, לא ידעתי איך זה יבוא לידי ביטוי, לא חיפשתי איזושהי דרך שזה יבוא, ידעתי שזה יבוא באיזשהו שלב. הייתי אופטימיסט אקטיבי.

״כשהגעתי לאל-איי, לפני עשרים שנה, הכול התחיל להתקדם לכיוון הזה. הגעתי לפה לטיול ונשארתי, באתי לבד. יש לי פה משפחה. זה היה קצת אחרי גיל שמונה עשרה. באתי לטיול, הייתי עצמאי מאוד. הרגשתי נוח פה. החברה בהתחלה הייתה מאוד מצומצמת, הייתי יותר מרוכז בעבודה, בפרנסה, מעבודה לעבודה, כמו רוב הישראלים שמגיעים לפה, שתיים עשרה שעות ביום״.

מתי התחלת את התהליך הרוחני שלך?

״לקח זמן, לא דבר שקורה תוך יום. הקפה היה רק חלק מהשינוי, לא הדבר העיקרי. בשנת 2004 פגשתי בחורה שהציגה בפניי את הספר KYRON שזה בעצם פמליית אושיות שבאה לפה לסדר את כדור הארץ לקראת השינויים במגמה המגנטית של כדור הארץ. הספר הזה קנה אותי והתחיל לפתוח בפניי דברים. הוא עזר לי לעבור הרבה שינויים. זה עזר לי בעצם להבין מאיפה, לאן, מי אנחנו. הספר נתן את המילים מאחורי ההרגשה שהייתה לי. אם זה הדי.אן.איי שלנו, אם זה הגוף שלנו, השינויים בכדור הארץ, במערכת השמש, הכוכבים, הרבה שינויים שאנחנו עוברים. התחלתי את זה עוד עם אימא שלי, את הנושא של הקפה. היא התחילה להאיר בי את הנושא הזה, היא לא קוראת גדולה, היא קוראת פה ושם לאנשים, זה התפתח אתה, אמרתי לה: ״אימא תראי לי, מה את רואה?״.

״היא קראה לי, ביקשתי שהיא תדריך אותי, מה היא עושה, בהתחלה לא חשבתי שזה משהו שאני הולך לעשות, גם עכשיו זה לא משהו שאני מסתכל עליו בתור ביזנס או משהו, בשבילי בעצם זה שאני עוזר לבן אדם להעצים את עצמו, כי זו כל המטרה, לעזור לאנשים למצוא את הדרך הכי טובה לחיות את החיים שלהם. אני לא בא לאמר לך לפתוח עסק ולעשות מיליונים, זה לא עובד ככה, אני מביא אותך לנקודה, להאיר לך דברים של העבר הווה ועתיד שלך, כדי שתהייה מודע להם ותוכל לפעול ולטפל בעצמך בדרך הכי טובה שיש, מהנקודה הכי טובה שיש בשבילך״.

מהי בעצם התמצית של הקליטה העל אנושית שלך?

״יש נקודה בגוף שלנו שנקראת ״בלוטת האורנית״ היא נמצאת בתוך המוח, ״העין השלישית״ קוראים לזה, זה מעין אנטנה, רדיו, דרכו אנחנו בעצם מקשרים או מתחברים עם כל האינפורמציה בצד השני. אנחנו בתור בני אדם, מורכבים מגוף האדם והמוח, מעבר לנו יש את החלק שזה הרבה יותר גדול. הצד השני שקוראים לזה ״האני הגדול״. הקשר בינך לבין ״האני הגדול״ שלך מועבר דרך הנקודה הזאת, דרך הבלוטה הזאת. הבלוטה היא כמו שריר, כי כמו שריר שאתה מתאמן אתו ואתה מפתח אותו. אותו דבר, זה לקחת את הנקודה הזאת ולפתח אותה, לגדל אותה, כל התהליך שהרבה אנשים עוברים כרגע זה האימון של הנקודה הזאת.

״בערך שמונים אחוז מהאנשים בעולם מאמינים בחיים אחרי. זה לא רק תקווה, זה ידיעה פנימית, זה הכול בתאים שלך, הכול בדי אן אי. כל החיים הקודמים שלך טמונים בדי.אן.איי שלך.

״אנחנו משתמשים בהיגיון, ההיגיון שלנו מאוד מוגבל, הוא מוגבל בדרכים שאנחנו לא רוצים להכיר כי יש דרך אחרת לחשוב, שזה דרך הלב. ודרך הקשר שיש לנו מהצד השני מחזיר אותנו לנקודת האורנית במוח, הקשר בין הנקודה הזאת לבין הלב בעצם מביאה אותך למקום שאתה יכול לשאוב את כל האינפורמציה מגלגולים קודמים״.

אז מה הסוד של קריאה בקפה?

״זה מאוד טריקי, זה כמו לנסות להסתכל במראה, בפרופיל שלך, יש מצבים שאני יכול לקרוא בקפה שהוא בעצם מהווה אלמנט שנותן לי רמזים לגבי הבנאדם. אם אתה רואה תמונות מסוימות או רואה אותיות או מספרים זה בעצם הרמז למה שהבנאדם חווה.

״הרמזים שאנחנו רואים בקפה עושים טריגר לרגשות ולדברים שבאים מהאינטואיציה שלך, ויוצרים מעין תמונות של סרט, כשאני מקבל איזה מסר לגבי בנאדם זה בא בהבזקים של תמונות וזה מאוד זריז ומאוד מהיר. כל העניין זה, שאתה מפתח את השריר הזה בראש, איך לזהות את מה שאתה מקבל. התמונות הם לפעמים כמו פרקי וידאו. אני יכול לשייך את הדברים שאני חווה אותם בעצמי, לגבי מה שהם חווים. קודם הדברים שלי יתחילו לעלות, ככה שאני יכול לדבר על משהו שאני חווה, זה בעצם אותו דבר. בהתחלה זה מבלבל, יש הרבה נקודות של בלבול, זה הרבה אימונים. יש אנשים שזה בא להם יותר קל ויש כאלה שזה טיפה יותר קשה. בגלל שאני משתמש בקפה אז יש הרבה צורות, כמו שאני רואה פלמינגו, מה זה צב? מה זה שפן? מה זה הצורות האלה? למרות שכל אחד מהם יכול לתת תמונה של כמה מצבים. יש את האלמנט העיקרי לכל חיה, אות, שם, שמות של אנשים באים די הרבה, מספרים באים די הרבה, כל דבר ביחס לסיפור של הבן אדם. (בן יוסף שופך והופך ספל קפה על פיו להדגמה) כשאני מתחיל לקרוא אז אנחנו מתחילים לפתוח פאזל, אני מתחיל לעלות דברים. אתה יכול להגיד לי ״לא זה לא מתקשר אלי״ זה קורה הרבה, זה די נורמלי. יש קשר בין כל הדברים, בהרבה מאוד מקרים גם קורה שאדם מנטרל את מה שאני אומר לו והוא אומר שזה לא יכול להיות, אחרי זה כשאנחנו ממשיכים לדבר והוא מתרכך קצת יותר, הוא אומר: ״אתה יודע מה, אני באמת מרגיש ככה, באמת, אימא שלי הייתה מאוד שתלטנית עליי וזה הפריע״ דברים מאוד מעניינים״.

״אני מכליל את כל הנושא הזה לקטגוריה שקוראים לה טכנולוגיה רוחנית, זה לא רק בקפה, אפשר להשתמש בחול, כל דבר אחר שהוא יכול להביא לנו צורות מסוימות כתוצאה מתנועת היד הרנדומלית של הנבחן, הקפה נדבק בצורה שהוא נדבק על הדפנות של הכוס. על בסיס המסר שאתה אמור לקבל מהצד השני, מה״אני״ הגבוה שלך, כי הוא רוצה לעזור לך וזה נטבע על הדפנות של הכוס בעזרת כוח עליון אם אתה רוצה לקורא לזה, הכוח שהוא סביבנו, בתוכנו, מעלינו, מתחתנו וכל האזורים האחרים.״

ידידי שותה ספל קפה שחור והופך את שארית תוכנו לתחתית ,אחרי כמה דקות משייבש הקפה, בן יוסף נוטל אותו לידו ומתחיל להתבונן ממושכות ופותח:

״יש עליך לחץ שהוא מתמיד, אין לו כל כך עליות וירידות חדות, אתה די אוהב את זה ברמה מסוימת, יש לך איזשהו סיפוק מהלחץ הזה כי האגו אצלך עובד רוב הזמן. יש בך את הרצון לעשות דברים והדברים שאתה רוצה לעשות הם למען אלו שסובבים אותך ובשביל להיכנס בדלתות ולעזור לאנשים ולהראות להם את הפאן השני או האחר שלהם ברמה מסוימת. האגו זה בעצם מי שדופק על הדלת ועוזר לך להיכנס לשם, דבר שהוא יתגלה לך לאט במשך הזמן.

אני רואה N בכוס שלך. כשאני אומר N בשם, זה או מתחיל בN או שהN היא דומיננטית בשם, היא מאוד יצירתית, הN הזאת.

יש לה את היכו לת לעשות דברים מתוך אהבה, היא משתמשת הרבה באהבה והידיים שלה, יש משהו בידיים שלה שהיא משתמשת בהם, היא יוצרת? ארטיסטית? משהו מאוד מיוחד בה, השם שלה מעל הראש שלה, היא מעל גיל עשרים. יש לה יכולות מדהימות. אני לא חושב שזאת אשתך, יש לה אנרגיה מאוד צעירה, הרבה יותר צעירה.

למה היא עולה פה? בוא נראה למה היא עולה לך בכוס. יש איזשהו משהו שהיא רוצה לעשות, איזשהו פרויקט, איזושהי שאיפה מסוימת שיש לה בחיים שזה נראה כמו טווס, זה מאוד יפה, הטווס הזה הוא מוכן לפעולה. הוא נמצא במקום שהיא רק צריכה לתת את הצעד ולעשות אותו, יש לה פחדים בעניין. יש פה איזשהו פחד שהיא שואבת ממנו, לקחת צעדים קדימה. התמיכה שלך בה יכולה לעזור לפריצה שלה, כי מה שיש ליכולות שלה, אם היא תגיע לנקודה שבה היא יכולה להוריד את הפחדים, להתקדם קדימה, יפתח עולם אחר לגמרי בשבילה. הפחדים באים מהאימא, זה מספיק שלאימא יש איזושהי אנרגיה מסוימת לגבי החיים שלה ,או אומרת משהו שלילי במשך החיים, זה מספיק. היא מגיבה לסיטואציות מסוימות בחיים והילדה שואבת את זה, זה נטבע, זה שמה, עד שמנטרלים את זה.

בשלב זה אני מקפל זנב כי הראש כבר מסוחרר וסוחב את ידידי משם לפני שיהיה מאוחר מידי והולך לפגישה הבאה.

******

עדינה לביא: כל אחד והתיקון שלו

עכשיו, שכבר צברתי קצת רקע וידע אני שם פעמי לעדינה לביא, גם היא מתקשרת ששולטת ברזי האוב ויודעת דבר או שניים על נפשי הסוררת, מבלי שפציתי את פי היא כבר מקדימה: ״אתה יושב יותר מדי זמן ליד המחשב ולכן כואב לך הגב״, ומלטפת שתי חתולות, אחת שחורה ואחת ג׳ינג׳ית. ״הן המדיומים שלי״ היא צוחקת בשיניים צחורות ועיניים כחולות צלולות. עדינה מתחילה לתאר מראות מילדותי, סיפורים ואירועים שצרבו בנפשי אך נדחקו לתת מרתפי השכחה. מהיכן זה בא לה? מי מגלה באוזניה את צפונותיי? את מחשכי ההכרה התחתית הסבוכה והמפותלת? את הכאב החבוי והסוד הכמוס שנכמר בליבי שישים ותשע שנים? עדינה קיבלה מתנה מופלאה, שהוענקה לה ביד רחבה ואוהבת. היא נבחרה לשליחות הנאצלת, היא מעבירה לי מידע מדויק וטהור. עצות רגישות מלאות חכמת חיים, מהיקום האין סופי, בכדי לעזור לי להתמודד עם העתיד. אני נפעם לקבל את היד המושטת לתמוך, לעודד, לחזק ולכוון את עגלת החיים עם משאה הכבד בדרך חתחתים משובשת במסע אל העתיד הלא נודע….

למדתי כי הסיבה לכך שהמדריכים באים לעזור לנו היא שגם הם זקוקים לתיקון לא רק אנחנו.

עדינה: ״לכל אחד יש את התיקון שלו, אם זה בזוגיות (שהיתה דפוקה בגילגול הקודם ונותנים לך הזדמנות נוספת), באהבה, בכסף, או בסגירת מעגל של גילגול קודם. הורים שלא העריכו את הילדים שלהם או שיש להם קושי להביא ילדים, אם זה מישהו שהתעלל בהורים שלו ועכשיו זה הפוך. יש פה סגירות או מגילגולים קודמים או תיקונים שהם חדשים. מתוך כל העניין הזה, יש לנו את הבחירה החופשית לעשות משהו בקשר לזה או לא לעשות. כשאנחנו מגיעים למקום של קושי, צומחים דברים טובים. יש לנו שתי אפשרויות, לשבת ולבכות ‘קשה לי׳ או לקום ולחפש איזשהו פתרון. כך גם מוסבר רעיון הלימון החמוץ או הלימונדה הטעימה.

״ראיתי אנשים שעושים את השינוי בצורה כל כך מהירה; אותנו לימדו שכל שינוי לוקח המון זמן, בצורה קשה עם חבלות מאוד טראומטיות. אני רואה פה אנשים, שעברו שנים של טראומה, והם פשוט צומחים ומתעוררים לתוך חיים חדשים בתוך שבועות: שבוע, שבועיים, רק בשביל להבין איזה כלי לקחת קודם. הכלי החשוב ביותר הוא ההבנה, מהי הבעיה? עם מה אני צריך להתמודד? וברגע שאנחנו מבינים, זה חמישים אחוז מהדרך. יש אנשים שצריכים יותר זמן ויש אנשים שצריכים פחות זמן.

לכל אחד יש קצב משלו וזה בסדר. יכול לבוא הנה אדם פעם, פעמיים וזהו. הוא כבר במקום אחר, הוא לא פתר את הבעיה עדיין, אבל הוא בדרך חדשה, הוא כבר יודע מה לעשות, הוא כבר אנרגטי ובתוך התהליך, והוא מתקדם הלאה.

״כשאישה אחת באה אלי והיא בבעיה, אני חווה איתה את הכאב, וכשאני עולה למעלה ומקבלת את ההדרכה אין שום דבר בפיתרון שקשור אלי או אל הידע האישי שלי לגבי הבעיה של האישה. זה לא ממקום רגשי שלי, זה בא ממקום גבוה, אני מקבלת את ההגדרות המדויקות לבעיה ולפתרונה. יש המון דברים שאני אף פעם לא הייתי מגיעה אליהם בעצמי.

״בשנים האחרונות, אני משפרת את התהליכים ואת עצמי. נהייתי ממש טובה בזה. המידע זורם אלי. גם אם אני לא פוגשת את הקלינטים פנים מול פנים, אני מתקשרת עם אנשים שלא יכולים להגיע דרך הטלפון. אתן לך דוגמא, מישהי שעבדתי איתה, מחוץ לעיר, סיפרה לי, בטלפון, שאמא שלה נסעה לישראל בכדי למכור נכס בארץ. אני ראיתי שאפשר לקבל על הנכס הזה הרבה יותר כסף ממה שהיא ציפתה לקבל. האמא נסעה לארץ ושחזרה סיפרה לי שקרה משהו, משהו השתנה. ובאמת היא יכלה לקבל הרבה יותר כסף על הנכס״.

איך את מפרידה בין חייך הפרטיים ועבודתך?

״אני חווה הרבה חוויות גם כאלה שאני לא מזמנת, למשל במסיבה או אירוע, כשהצינור הזה נפתח בצורה אוטומטית, כי אני צריכה לעזור למישהו, ואני רואה המדריכים שלהם לידם. קורה גם שאני נכנסת לביתי והבית מלא אקשן, ואני מרגישה שיש פה הרבה אנשים׳. קרה לי שאני הולכת לישון ופתאום אני שומעת קולות או רואה נראות וקשה לי להירדם, מכיוון שהם החליטו שהם רוצים העביר לי מסר.

״לפעמים, אני רוצה שקט לעצמי, אני אוהבת להיות לבדי ומסתדרת יופי עם זה, ויש לי את ההתמודדויות שלי כמו כל בן אדם אחר.

״למדתי עם השנים שהקליינט יוצא מהדלת, אני צריכה לסגור את הצינור, ולחיות את החיים שלי״

הגעתי הביתה לאחר הריאיון עם עדינה והראש חישב להתפוצץ. באי ביתי שייכו את מדוויי לשיגרה המעצבנת של קצב החיים המתוגבר שלי. בעודי נערך לתפוס שקט ושלווה בחדרי המוחשך, תרגיל ידוע לכל סובלי מיגרנה באשר הם שם, נשמע הצילצול המוקצה של הטלפון המטריד מנוחת סובלים. על הקו הייתה מיכל׳ בוגרת אוניברסיטת תל אביב במדעי הרוח, בת 39, נשואה. הבחורה שהומלצה על-ידי עדינה להביא בפני הוכחות על קיום העולם הבא.

״עברתי תקופה קשה מאוד,הייתי מבולבלת,וחיפשתי עזרה״, היא מספרת בקול חלוש ומצטדק, ״הסתובבתי באינטרנט התייעצתי עם קרובים, ויום אחד פגשתי ידידה שסיפרתי לה על לבטיי היא המליצה על עדינה. כשהתקשרתי והצגתי את שמי היא כבר ידעה במה מדובר אבל הייתי סקפטית. בפגישה הראשונה היא מיד נגעה בנקודות הכי עמוקות והצביעה על הבעיות העיקריות והחשובות. היא נתנה לי שמות של אנשים מהמשפחה שלי ושל בעלי שאני לא מכירה בכלל, כמו הסבתא של בעלי שלא הכרתי. התקשרתי לאבא שלי בישראל, לשאול לגבי הקרובים המתים שלנו והוא חשב שהשתגעתי.

״סבתא נתנה לי הכי הרבה הכוונה ועזרה, אבל בלי העזרה של עדינה הייתי היום אישה גרושה. היו לי הרבה מאוד סיוטים ונדודי שינה שלא הצלחתי להתגבר עליהם. בעבר הלכתי למתקשרים שלא עזרו לי בכלל. עדינה הגיעה מיד למקומות הספציפיים ולא קשקשה מסביב. היא לא הכניסה אותי לפחדים אלא הוציאה אותי. אני מגיעה מעולם פתוח וארטיסטי, היא החזירה אותי למקומי הטבעי ועזרה לי להבין שהייתי במקום של לרצות אחרים. היא עזרה לי לעמוד על הקרקע עם שתי רגליים. היא גם יעצה לי בתחומים המקצועיים שלי. התקשור גם העביר לי מידע והכוונה באמצעות המדריכים שיעצו לי איך לממש את עצמי ולהגיע ליעד שלי״.

******

נוריאל בהיר: ים של כוכבים

הירח עדיין מלא ואני בוהה ותוהה על היקום הנהדר והנורא הזה שיש בו ביליונים כוכבים, ורק אני מיקרוב קטן וזב מילים משוטט בנבכי הקוסמוס הפיזי והאנושי מחפש תשובות לקושיות נשגבות. שורשיה של האסטרולוגיה בבבל, באלף השלישי לפנה״ס: הבבלים הם אלו שהמציאו את מושג גלגל המזלות ה׳זודיאק׳ – שהוא חלוקה דמיונית של השמיים לשניים עשר מערכי כוכבים: תאומים, שור, טלה וכו׳׳.

אסטרולוגים מצרים הוסיפו את הרעיון לפיו למזל שעולה באופק בדיוק ברגע לידתו של אדם יש חשיבות קריטית למהלך חייו. מאוחר יותר נוספו לאסטרולו־גיה אלמנטים מהתרבות היוונית, כגון הקישור בין האלים וכוכבי הלכת, והתייחסות לארבעת היסודות  אדמה, אוויר, מים ואש.

המילה ‘הורוסקופ׳ מציינת מפה המייצגת את מצב השמיים ברגע הלידה. מקור המילה ‘הורוסקופ׳ הוא מהמילה הלטינית ״הורה״. זמן׳ או ‘שעה׳, שבתורה לקוחה מיוונית ושפות קדומות יותר, וקשורה גם באנגלית. לשם בניית ההורוסקופ יש לדעת את תאריך הלידה, שעת הלידה ומקום הלידה המדויקים. במפה מסומנים שתיים עשרה המזלות לפי מיקומם ביחס לאופק, וכל אחד מהם מציין תכונות אופי שונות. 12 אזורים נוספים, המכונים ‘בתים׳, מייצגים כל אחד תחום חיים שונה. השמש, הירח וכוכבי הלכת מסומנים גם הם לפי מיקומם ברגע הלידה, ולכל אחד מהם מיוחסות תכונות מיוחדות. מיקום גרמי השמים במזלות ובבתים השונים וכן הזוויות שביניהם, הם גורמים בעלי חשיבות רבה בניתוח מפת הלידה. המזל האישי שלנו הוא המזל שבו נמצאת השמש ברגע הלידה: דמיינו לעצמכם גלגל רולטה בעל שניים עשר חריצים, כאשר השמש היא בתפקיד הכדור הנוחת בחריץ מסוים אחד ברגע הלידה. המזל האישי מהווה רק מרכיב אחד מתוך עשרות רבות של גורמים שנלקחים בחשבון בעת ניתוח מפה אסטרולוגית מלאה. גורמים אחרים משתנים בטווח של ימים, שעות ואף דקות, כמו למשל ״המזל העולה״ – המזל שזורח באופק בעת הלידה – המתחלף אחת לשעתיים. והנה נפלה בידי הזדמנות נדירה לראיין את האסטרו־לוגית הנפלאה, אישה יפה ובהירת שער ועור ובכלל בהירה, נוריאל בהיר.

איך התוודעת לעולם האסטרולוגיה?

״יום אחד כשנה אחרי שהשתחררתי מהצבא, עברתי בכיכר אתרים ואני רואה אישה מיוחדת וזוהרת וסביבה מקובצים עשרות אנשים היא מחזיקה ספר מעיינת בו ומדברת אל הקהל שלה. שהתקרבתי ראיתי ששם הספר הוא ‘אסטרולוגיה וההורוסקופ שלך׳, והיא הייתה לא אחרת אלא האסטרולוגית המפורסמת טלילה סטן. היא הביטה בי ואמרה :׳את מזל דלי׳, אמרתי לה ‘לא׳, אימא שלי היא מזל דלי, את רואה גנים באסטרולוגיה? היא נדהמה ופתחה את הספר שלה ובדקה ואז התברר שאורנוס שליט מזל דלי הוא צמוד לשמש שלי שנמצאת במזל אריה. המשכנו בקריאה ואז היא חתמה על הספר ונתנה לי במתנה, ויש לי אותו עד היום.

״לקחתי את הספר וקראתי אותו ולמדתי אותו על בוריו והתחלתי לעשות מפות לידה לאנשים מסביבי. לקחתי קורסים וסדנאות, בינתיים גם התחתנתי עם האבא של הילדים שלי, הייתי בת 23 והתחילו החיים ושמתי את האסטרולוגיה בצד. לאחר כמה שנים וכמה ילדים נשאבתי לנושא של הילינג (ריפוי) והתחלתי ללמוד עשיתי גם תואר שני ברייקי ועבדתי עם הרבה מאוד דברים קשורים בריפוי אבל הייתי צריכה משהו שגם ירפא את התודעה ואסטרולוגיה היא מאוד עוצמתי ת לעזור לאדם לרפא את התודעה שלו. כל השאלות על, מהיכן מגיע הטראומה שמשוחזרת עד עצם היום הזה. מה שאני עושה היום זה איבחון דרך האסטרולוגיה ואני מלמדת את האנשים לנקות בתת התודעה שלהם את הכתם או את האירוע שמשפיע על תפקודם ובריאותם. ״לכולנו יש זיכרונות בתת הכרה שתקועים לנו ומפריעים לנו בחשיבה ובחיי היום יום. אני עובדת עם שיטת ״האו-או-נו-פונו-פונו״ אני מעבירה סמינרים וגם עובדת באופן פרטי עם אנשים. זו שיטה שיש בה כמו להוציא את הדיסק הפגום מהמחשב ולהכניס דיסק ניקוי. ישנם משפטים שהם כמו מנטרה שעובדים על המערכת הרגשית והתודעתית והם עוזרים לקחת את המשפט ‘הכל צפוי והרשות נתונה׳, הם עוזרים לקחת את ה׳רשות נתונה׳ לפלוס ולא למינוס״.

איך האסטרולוגיה משפיעה על החיים האישיים שלנו?

״קודם כל שלבן האדם קוראים דברים ויש התרחשויות אצלו וסביבו, יש לו שאלות והאסטרולו־גיה היא כמו הג׳י.פי.אס, הוא נמצא במסע עם מפה או בלי מפה. אתה יכול להתברבר בדרך כשיש לך מפה הדרך יותר ברורה ואתה מכיר את האופציות שיש לך ברמת הבחירה אותה מכירה מה עובד עבורך יותר נכון או פחות נכון. אתה יודע ממה אתה צריך להיפרד ומאיזה קדימה צריך ללכת. זה חוסך המון זמן אנרגיה עוגמת נפש וכסף. אתה מקבל תשובות על דברים שמתרחשים בחיים שלך אתה רואה את המקומות שהגעת מהם ואתה מקבל שיעורי בית מושכלים יותר ותיקונים, כי באנו לפה לעשות את האבולוציה של ההתפתחות, לתקן את הקארמה שלנו ולהתפתח להיות לימי התום והפשטות שנולדנו איתם״.

איך האסטרולוגיה עוזרת לך באופן אישי?

״האמת שבדרך כלל הסנדלר הולך יחף אבל במקרה הזה אני עוזרת כמה שאני יכולה לבאי משפחתי. בשנה האחרונה עזרתי לבן שלי עם שאלות שעד שחזרתי אליו עם התשובות הוא הגיע בדיוק אליהם לבדו. אנשים מחליטים משהו ויש להם ספקות או שמחליטים משהו אבל לא בטוחים כי יש הרבה מהמורות בדרך והמפה נותנת את המוצא או האופציה הכי טובה״.

מה תחום ההתמחות שלך?

״אני עובדת הרבה עם מערכות יחסים אצל אנשים, בכל דבר במהלך חייו: הכסף שלו, מנהל הבנק שלו, הבית שלו האבא והאח שלו, המשפחה וכו׳. גם במערכות יחסים של הבן אדם עם עצמו ועם אחרים. הכל מסביב זה השתקפויות של המגנטים הפנימיים. אם רוצים לתקן מערכות יחסים צריכים לתקן את המגנטים הפנימיים שהם כל הדברים הללו שיושבים לך בפנים ולא פתרת אותם עדיין. ברגע שאתה מנקה ממך את הדבר הזה הפנימי שתקוע לך המציאות החיצונית משתנה. זו עבודה מאוד מרתקת ומספקת מכיוון שרואים את השינויים הפנימיים במערכות של האנשים המטופלים.

מה זה אומר שאת אסטרולוגית מקצועית?

״ללמוד וללמוד ולא להפסיק ללמוד. מכל לקוח, מכל תלמיד, מכל ספר, מכל מקור. תמיד יש עוד מה לגלות ולדעת. זה מה שכל כך מרתק במקצוע הזה. לבחון את עצמי כל פעם מחדש, אף פעם לא להרגיש יודעת. ובצד אסטרולוגיה, ללמוד פסיכולוגיה. חיוני״.

יש אסטרולוגים ידועים שאת מתחברת אליהם?

״כן, ליז גרין, קייפצ׳ה מהוואי וריק לוין. את כולם פגשתי ולמדתי מהם המון. יש לי הרבה תמונות איתם״.

מה התחזית שלך למדינת ישראל?

״אני מאמינה שיהיו שני ליקויים באוגוסט-ספטמבר. יהיה מבצע מלחמתי גדול; וביבי לא יחזיק מעמד אחרי חודש מרץ 2019 ״.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

טוב לדעת

לוס אנג'לס

חדשות ואקטואליה

חדשות ואקטואליהשבוע 1 ago

ארה״ב בת 242: בדרך למלחמת אזרחים?

לפי סקר דעת קהל מקיף שנערך השבוע, רבים מתושבי ארצות הברית של אמריקה, שחגגה ביום רביעי 242 שנות קיום, חוששים מהסלמה...

ארה"ב-ישראלחודש 1 ago

אנחנו על המפה

לראשונה – לע״מ מעדכנת את הליסט שלה וכוללת אותנו כחברים מן השורה תודה ללשכת העיתונות הממשלתית בירושלים, ולניצן חן העומד...

Featuredחודש 1 ago

הוליווד הצדיעה לישראל

בילי קריסטל, קלסי קרמר, מים ביאליק וליאור רז, לצד ספורטאי העבר אריק דיקרסון, דיוויד בלו ומטא וורלד-פיס, השתתפו בערב סיום...

גוף ונפשחודש 1 ago

12 סימנים שאתם צריכים להפסיק לאכול גלוטן

לא רק כאבי בטן ושלשולים: כיבים בפה, בחילות, נשירת שיער או ירידה פתאומית במשקל – כל הסימנים והרמזים לכך שהגוף...

ארה"ב-ישראלחודש 1 ago

הוליווד כחול־לבן: אירוע הוליוודי עם טאצ' ישראלי

פסטיבל הסרטים הישראלי ה־32 בארה"ב יוצא לדרך • המייסד והמנכ"ל, מאיר פנינגשטיין, דואג לארח את תומכיו בלאנצ'ן אלגנטי במלון ארבע...

חדשות ואקטואליהחודש 1 ago

אודיה רש קוטפת עוד קמפיין נחשק

הישראלית היפהפייה אודיה רש היא נציגה ישראלית בולטת בהוליווד. רק לאחרונה היא סימנה וי מכובד ביותר על השתתפות מרשימה בסרטים...

תרבות ובידור

במה וקולנוע4 ימים ago

חדשות חמות מעולם הסרטים

סאטירה על מלחמת העולם השניה בכיכובה של סקארלט ג׳והנסון תציג גרסה דמיונית של הדיקטטור; וליאו דיקפריו חושף תמונה ראשונה מסרטו...

במה וקולנוע3 שבועות ago

בין סיקאריו, משימה בלתי אפשרית וכריסטופר רובין

עולם היורה: נפילת הממלכה /6.7 האיתחול של עולם היורה מ־2015 היה אחת ההצלחות הגדולות בהיסטוריה של הקולנוע. מי היה מאמין?...

הורים וילדים3 שבועות ago

סרט חמוד, אבל מיושן :The Incredibles 2

הסרט החדש של חברת פיקסאר הוא כייפי, מצחיק ומתוק, אולם מרגיש עלילתית מעט מיושן, ביחס לסרטים המונפשים שיצאו בשנים האחרונות...

ארה"ב-ישראל3 שבועות ago

הבכורה של PAPA: מבט אוהב ב׳יום האב׳

כוכבי הסרט PAPA , היוצרים דני וזהבה ישראלי והמפיק אמיליו רוסו השתתפו בפרימיירה של הסרט הישראלי-הוליוודי בווסטווד • רוצו לראות...

לוס אנג'לס3 שבועות ago

קדחת ריקודי העם בלוס אנג׳לס: ״כאן זה גן עדן וחווה רוקדת עם התפוח״

ריקוד הוא חלקיק אטומי תזזיתי הנע במעגלים במולקולת התרבות האנושית מאז שההומוספיאנס החל מזיז את אגן הירכיים שלו שלא למטרת...

תרבות ובידור4 שבועות ago

הטורטלים יוצאים לחופשת קיץ

בכל צחוק יש מידה של אמת, אומרת הקלישאה. באופן טבעי, האמת המדוברת סדרת המערכונים המצליחה של השנה, ״הטורטלים״ ב״ארץ נהדרת״,...

כתבות שבועיות