צרות של אחרים הן המקצוע שלי - שבוע ישראלי
Connect with us

Featured

צרות של אחרים הן המקצוע שלי

Published

on

מוטי שפירא מחזיק בתואר 'איש המיסתורין של לוס אנג'לס הישראלית' בראיון מיוחד הוא מסביר מה זה חוקר פרטי (להבדיל מבלש משטרתי) – איך הוא הציל לפמלה אנדרסון את הקריירה – למה פרש מחקירת השר חיים רמון – המעורבות שלו בפרשת הזונות ונבחרת ישראל בכדורגל – כיצד שינתה הטכנולוגיה החברתית את הפרטיות של כל אחד מאיתנו – ומה דחף אותו להוציא שלושה ספרי ריגול ומתח מצליחים – חשיפה

מעת: מיכה קינן

בימים האחרונים התחלתי לחשוד ולחשוש שמא מישהו עוקב אחרי. הפעלתי את כל הידע שרכשתי בסרטי הבלשים וניסיתי לנער את העוקבים המסתוריים. אבל כל פעם שחמקתי לסמטה אפלה לא היה דבר כי אם השקט של הלילה והולם פסיעותיי בא לי הנידח. בעצבים מרוטים הרמתי טלפון לידי הבלש הפרטי מוטי שפירא בבקשה דחופה ובהולה לבוא לעזרי. נפגשנו בקפה פינתי סואן בשכונה, התיישבתי עם הגב אל הקיר, תרגיל שלמדתי מהרקול פוארו, הבלש הידוע של אגתה כריסטי, לוודא ששדה הראיה הקדמי שלי פנוי, על כל צרה שלא תבוא. אבל חוץ מגבר נמרץ וחיוני, חובש כובע קסקט אופייני לחוקרים פרטיים בהוליווד, לא הגיחה מולי שום סכנה של ממש.

מוטי שפירא הוא שם דבר בקהילה הישראלית באל-איי. שמו רץ לפניו כאיש מסתורין, מה שלא מפריע לו להיות חברותי להפליא. הוא פירסם עד כה שלושה ספרי מתח נהדרים פרי עטו שחלקם הפך ללהיט בספרייתי הפרטית.

המשימה שהוטלה עלי לא הייתה בלתי אפשרית: לפצח את התעלומה הזאת שנקראת מוטי שפירא פעם אחת ולתמיד. לקח לי חודשיים לשכנע אותו לכתבה זו אך לאחר כמה כוסות קפה למדתי שיש לו חולשה, וניצלתי אותה: הבאתי עוגת גבינה שעשתה את העבודה ושיחררה את האיש הזה, למספר שעות, שגם כשהוא מדבר הוא לא אומר כלום. ראשית וידאתי שהוא לא חמוש חלילה, קיבלתי תשובה קצרה וישירה אך ממנה לא יכולתי להבין מאום, ואחר כך שאלתי אותו ישירות ובלי קונצים מיותרים.

מהו ומיהו החוקר הפרטי הרשמי?

מוטי: "חוקר פרטי הוא אדם העוסק באיסוף מידע על הזולת במסגרת אזרחית עבור לקוחותיו שנקלעו לבעיה או נשארו עם שאלות לא פתורות בעניינים האישיים או העסקיים. המטרה שלי להביא ללקוח את מה שאחרים לא הצליחו, כולל רשויות החוק למיניהן. חוקרים פרטיים עוסקים במגוון תחומים, ובהם: הונאה, אישות -(בגידה/גירושים) חקירות, רכוש, ריגול עסקי, חקירות כלכליות, חקירות בתחום הפלילי, חקירות מגזריות, מעקבים, ועוד. לצורך ביצוע עבודתו, החוקר הפרטי נעזר בציוד ייעודי מתקדם ממיטב הטכנולוגיה הקיימת והמתפתחת ומאגרי מידע שונים, במיוחד בתקופה הזו של המהפכה החברתית ברשתות החברתיות. החוקרים הפרטיים פועלים בכפוף לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה ומחויבים לעבוד על פי כללי אתיקה מחמירים. בימינו אלו. אני משתמש במהפכה הטכנולוגית-החברתית לצרכי שלי".

מה זה אומר מהפכה חברתית?

מוטי: "הבט סביבנו. חפש לי צדיק בדור הזה שאין לידו או בידיו טלפון נייד, חפש טוב, לא תמצא… תמשיך ותגלה שכ-88 אחוז מהאנשים בין הגילאים 12 עד 60 יש היום פייסבוק, אינסטגרם, סנאפצ'ט, ו/או את כולם יחד. לזה אני קורה מהפכה החברתית. ולכן אני היום מתמקד באיסוף מידע מהמקורות האלו. בגלל המהפכה, מעקבים, וסיפורי כיסוי כבר לא מספיקים ולכן אני מתאים את עצמי לתקופה הזאת ואני משתמש במעצבי אתרי אינטרנט, בבלוגרים בחברות פי. אר. בעיתונאים ובעוד אנשים במקצועות החופשים".

ספר קצת על עצמך והרקע שהביא אותך למקצוע.

מוטי: "מסלול חיי הוא כמו הגשמת חלום. כבר בגיל חמש ביקשתי מההורים להתחפש לצנחן, הם לקחו אותי לתופרת בשוק רמלה שעיצבה לי מדי צנחן לתפארת, וכך במשך מספר שנים התחפשתי לצנחן … בגיל 9 ביקשתי מהורי להתחפש לשריף, ולדעתי הייתי אז השריף היחידי ברמלה. כבר אז מתברר סיגלתי לעצמי חוש צדק מפותח. לימים הייתי צנחן ואחרי זה שירתתי ביחידת המרכזית של משטרת ישראל. בבית ספר תיכון הצטרפתי לכל מיני אגודות חברתיות בריאותיות, כי רציתי לשמור על הניקיון החברתי והסביבתי. מיד שהשתחררתי מהצבא יצאתי לטיול תרמילים (20 דולר ליום) של שלושה חודשים באירופה, מיוון ועד נורבגיה חייתי ברכבות שחצו את היבשת וישנתי גם בבתי העלמין היפים של אירופה במיוחד בשוויץ). עוד בהיותי בטיול קיבלנו טלפון לבית הורי מקצין בכיר במשטרת ישראל שרצה לגייס אותי – והצליח. זה היה בזכות ההשפעה שהייתה אז לאלוף (מיל.) הרצל שפיר שניסה לבנות את המשטרה מחדש על כוחות מיחידות מיוחדות מהצבא.

התגייסתי ליחידה המרכזית שנלחמה בפשע המאורגן והייתה אז יחידה משמעותית מאוד. היום משטרת ישראל היא כוח יוצא מן הכלל. היא אחת המשטרות המתוחכמות בעולם למרות הדימוי הנמוך שלה… בתקופה הזאת למדתי כמה משוואות לחיים. למדתי שלא להאמין למה שאני שומע, ולהאמין לחצי ממה שאני רואה.

למדתי עוד שאנחנו בתקופה מאוד מדאיגה מהבחינה של שמירה על עקרונות הדמוקרטיה, בעולם שלנו היום כל המידע זמין ומהיר, המערכות לא השכילו להתאים את עצמם למהירות שבטכנולוגיה, מה שיוצר מעין חוסר שליטה אצל שומרי הסף, בין אם זה בתי המשפט שלא תמיד מחליטים לגופו של ענין אלא פוחדים מזרם תגובות ברשתות החברתיות, בהחלטה שלא מתואמת את דעת הציבור, וממשיך בזה שעיתונאים כותבים את מה שהם רוצים שתקרא ולא את מה שבאמת קרה. התקשורת האלקטרונית נשלטת על ידי גורמי כוח שהם חזקים מהממשל של מדינות… וזה מסוכן".

מה עוד למדת על המשטרה ומערכת אכיפת החוק?

לגביי, חרף כל המלעיזים והפרסומים חדשות לבקרים, שטוענים שהמשטרה בארץ מושחתת. אני חייב לציין שזה לא נכון, במשטרה יש אנשים נהדרים. כשאני מסתכל אחור בדיעבד ובניסיון עם משטרות וארגונים אחרים מארצות אחרות אני בטוח שמשטרת ישראל לא מושחתת. אין ספק שישנם עשבים שוטים בכל מערכת, ככה זה גם בהרבה מקומות בעולם. אך מנגד אין ספק שאיבדתי את הנאיביות שלי בתוך העשייה כחוקר פרטי בשנים האחרונות מכיוון שנחשפתי לתיקי חקירה שהוגשו בהם כתבי אישום שלא היה בהם מין הצדק. ישנם מקרים (שאני מכיר) שבית המשפט הרשיע את הנאשם. כן… כן מה שאתה שומע, יש היום בארץ אנשים שיושבים בכלא שלא ביצעו את העבירה במקור.

לדעתי הבעיה הקשה היא בפרקליטות שעליה עוד יסופר. את זה לא ראיתי שהייתי צעיר במשטרה. היום אני לא מקבל  כמובן מאליו דברים שקורים, במיוחד בפרקליטות, כמו הסכמי 'עד מדינה׳ שעשו, שהצועק שביניהם זה ההסכם עם הרב פינטו. ראיתי גם כתבי אישום כגון זה שהוגש נגד שר המשפטים חיים רמון, בעקבות נשיקה שנתן לחיילת (שאולצה להתלונן נגדו) במשרד ראש הממשלה. ממש נחנקתי כשפנה אלי הגורם שביקש את עזרתי להגן על השר. אמרתי לו שהוא לא צריך אותי, שכתב האישום הזה לא שווה את הניר שעליו נכתב. טעיתי. פשוט מישהו בכיר במשטרה רצה להתנכל לשר רמון. ולראיה, חיים רמון הורשע בפלילים עם אות קלון ובכך הרסו לו את הקריירה הפוליטית".

לא לתת לעבריינים להרים ראש

למה עזבת את המשטרה?

״אחרי שש שנים החלטתי לעזוב כי הרגשתי שלא מיציתי ושהיחידה לא מיצתה ויכולנו לעשות יותר אך לא היו תקציבים. היו יותר מידי בעיות בירוקרטיות שמנעו מאתנו להילחם בפשע המאורגן כמו שחשבתי אז שאנחנו צריכים להילחם. למרות זאת לא נתנו לעבריינים להרים את הראש. בעקבות היד הרכה שהייתה אז בין הפרקליטות לבתי המשפט, והסגידה של התקשורת לסיפורים שלהם, הפכו אותם עברייניים לסלבריטאים. אני אישית לא הצלחתי ובחיים לא אבין מה מניע אדם, ובמיוחד ישראלי בישראל, למכור סמים לילדים, או לרצוח בשביל בצע כסף או מעמד חברתי, ולכן נלחמנו בהם ללא מורא וללא לאות".

מה עשית אחרי שפרשת?

״תכננתי ללכת למערכת אחרת קטנה יותר, אינטימית יותר במשרד ראש הממשלה. נקראתי על ידי ראש אגף שהיה מקורב אלי, עברתי את כל הבחינות אבל זה נפל בגלל בעיות שאינן קשורות בי, ואז החלטתי לעזוב את הארץ. באותה תקופה הייתי כבר נשוי ויחד עם אשתי (לשעבר) שעבדה בבנק הרווחנו 1000 דולר לחודש. בסוף שנות ה- 80 הגענו ללוס אנג'לס. הכרתי אדם אחד שהיה איתי בצבא. לא ידעתי מה אעשה, אך ידעתי שאני חייב את השקט הנפשי. באופן די טבעי התחלתי לעבוד בחברת שמירה (4.24 דולר לשעה) ובמקביל לנקות בתים ולצבוע דירות. עבדתי מאוד קשה במספר רב של עבודות. אחרי חודשים ספורים כבר הייתה לי חברת ניקיון וצבע. ישבתי בלילות לשפר את האנגלית השתחררתי מן הגינונים המשטרתיים וקיבלתי על עצמי את התרבות האמריקאית שלדעתי קצת עידנה אותי באופן מפתיע. לאחר חצי שנה שהגעתי לכאן, פנו אלי ממשטרת לוס אנג'לס וניסו לגייס אותי לעבוד כסוכן סמוי, עבודה שקרצה לי מאוד. אך מה לעשות, שכבר הייתי בתהליך הניקיון מהווירוס הזה. לאחר מספר שנים כשהתייצבתי כלכלית, שיניתי קצת מהמנטליות פתחתי חברת חקירות. לאט לאט הרחבנו ובשלב מסוים הוספנו חוקרים נוספים לחברה.

״בשנת 1996 קיבלנו את החקירה של פרשת פמלה אנדרסון. מדובר בווידאו שבעלה טוני לי (שהיה מתופף ידוע של להקת רוק)) צילם על היאכטה שלהם שעה שקיימו יחסי מין. וידאו ארוטי לגמרי. לימים ביתם נפרץ ובין התכשיטים היקרים ששווים מאות אלפי דולרים מצאו השודדים את הווידאו הנלוז. הם לא ידעו כמה זה שווה כשתחילו להפיץ אותו גילו מכרה זהב. עורכי הדין של פמלה פנו אלי בכדי שנמצא את חברת ההפצה. המפיץ עצמו נמצא בהולנד וגבה על כל סרט 100דולר. לא הייתה לו בעיה חוקית, מכיוון שלא היו חוקי אינטרנט שיאסרו עליו את ההפצה. היה מאוד קשה לעצור את השיווק וההפצה של הסרטון. אחרי חקירה, המפיץ עצמו היה בהלם, שבכלל הגענו אליו להולנד. הוא הבין שכדאי לו להקשיב לנו מאשר להתגלגל בבתי משפט, והסכים לשתף פעולה עם פמלה אנדרסון (שהייתה במצוקה כלכלית) ולשווק את הסרטון יחד. מהמהלך הזה פמלה גרפה 4מיליון דולר מתמלוגים.

״ֿבאותה תקופה גם קיבלתי תיקי חקירות בישראל. כמו חקירה בהתאחדות לכדורגל הישראלית. נערך משחק בין ישראל לדנמרק באליפות העולם .45,000 צופים הצטופפו באצטדיון רמת גן, נבחרת ישראל הובסה בבושת פנים 5:0. באותה תקופה גם איבטחתי את אנטוניו בנדרס שעשה סרט בישראל. כשהוא נחת בארץ שאלתי אותו אם הוא רוצה לראות את המשחק כי ידעתי שהוא אוהד כדורגל מושבע. חיים רביבו שהשתתף גם במשחק הזה היה שחקן בקבוצת סנטה וויגו; הקבוצה האהובה על אנטוניו, שנולד וגדל שם. את התשובה החיובית מבנדרס קיבלתי כמה שעות לפני המשחק. התקשרתי למנכ"ל ההתאחדות וקיבלנו כרטיסים מיד: שני כרטיסים ביציע הכבוד והתיישבנו ליד נשיא פיפ"א.

״המשחק נגמר כמו שנגמר. למחרת, ובמשך שבוע שלם, כול התקשורת הכתובה והאלקטרונית עסקה בפרסומים ששחקנים מנבחרת ישראל הזמינו זונות, שתו אלכוהול ועשו סמים ערב המשחק. התקשרו אלי מההתאחדות לבדוק את אמיתות הדברים. לאחר חקירה מקיפה עליתי על ראיות חמורות שחלקם מאששות את הפרסומים נגד שחקני הנבחרת. הגשתי את המסקנות: ניהול כושל וחסר מנהיגות של מנהלי הקבוצה שגרם לחלק מהשחקנים להתנהג בצורה פרועה ביותר, מה שגרם לכישלון הקולוסאלי של המשחק והדחה ממהאפשרות להשתתף במונדיאל.

״בדו"ח שהוגש לא היו שמות מחשש שזה יתגלגל לתקשורת, ולכן הגשתי מעטפה נפרדת עם שמות השחקנים המעורבים והקוד שלהם. המעטפה הנפרדת הייתה חתומה בשעווה. אחרי ישיבה ארוכה עם עשרה מבכירי ההתאחדות כולל משפטנים שלהם שקראו את הדו"ח קיבלו החלטה אמיצה שלא לפרסם את הדו"ח. בכירי התאחדות, לא פתחו את המעטפה הסגורה כי הם ידעו שהראיות שלי יפרקו משפחות שלמות.

״בשנת 1997 חזרתי ארצה יחד עם בת זוגתי האמריקאית, עשינו עליה כדאי להיות קרוב לבת לי, ומשעמום הלכתי ללמוד משפטים. הייתי סטודנט קשיש בין הצעירים המוכשרים הללו שהיום חלקם הם משפטנים מהמובילים בישראל. בשנת 2002, במהלך האינתיפאדה השנייה, החלטנו לחזור לאמריקה, אחת הסיבות לכך נבעה מהעובדה שאשתי הייתה קרובה מאוד למקום פיגוע בתל אביב, דבר שהשפיע עליה קשות, מה שלא הפריע לי להמשיך לעשות מילואים ביחידת המסתערבים עד שנת2015 ".

חזרתם לאמריקה ועשית מילואים בארץ; איך זה מסתדר עם קיום המשפחה והעסקים?

״אין ספק שגם בני המשפחה וגם אני שילמנו מחיר יקר על הגחמות האישיות שלי, אך מה לעשות שבשנת 2001 הבנתי (מדיונים שנעשו בצבא) שהפיגועים שחווינו הם יריית הפתיחה לתהליך אלים בהתקוממות והתפוצצות פלסטינית שיגררו אותנו למערכת ארוכה בתוך ישראל. לא חשבתי אחרת מאשר לחפש יחידה שבה אני אוכל לתרום בזמן שכזה. מפקד יחידת המסתערבים של יהודה ושומרון הכיר אותי מהשירות, יצר איתי קשר וביקש שאירתם לעזור באימון הלוחמים, הצעה שלא יכולתי לסרב לה. נכון המחיר היה יקר, בבית הילדים לא ראו אותי והאישה אכן ביקשה לחזור לאמריקה, פשוט לא הייתי בבית.

״ברור שגם בעסקים ששילמתי מחיר על השיגעון הזה. אתה לא מכיר הרבה אנשים שנעלמו לכ-400 ימים מילואים במכה אחת. הייתי מילואימניק היחידי ביחידה הזו, אני חושב שעד היום, ואני ממש ממש לא מצטער על כך. זו היית חוויה אישית מדהימה לאמן את החברה האלה, לוחמים שסיכנו את חייהם יום יום, לוחמים אמיצים מלאי מוטיבציה שרק ביטחון המדינה הוא נר לרגליהם. אין הרגשה טובה מזו שאתה יכול לתרום ובמיוחד בתקופה הזו שהיית תקופה קשה ומורכבת בישראל. מאות הפיגועים גרמו ליותר מ- 1000 הרוגים ועוד כעשרת אלפים פצועים והשאירו צלקת קשה".

במה אימנת אותם?

מוטי: מחייך, ומבקש שאמשיך לשאלה הבאה, לא לפני שהוא מציין כי מה שכן הוא יכול לשתף זה שהוא קיבל תעודת הוקרה והערכה על תרומתו בלחימה בטרור מאלוף פיקוד המרכז של הצבא, ושנה אחרי תעודת הוקרה, בטקס חגיגי לראש השנה, ממפקד משמר הגבול".

יש לי וואחד סיפור

מה דחף אותך להתחיל לכתוב ספרים?

״מי שדחף אותי להתחיל לכתוב הוא חבר יקר, שהיה עורך עיתון ישראלי בלוס אנג'לס. היה לנו פרלמנט כל יום שני, הוא ידע פחות או יותר על עבודתי, שמע קצת סיפורים מלקוחות שהיו חברים שלו. בכל מפגש הוא חזר על המנטרה; אתה חיי בסרט, הוא טען ברגש; תכתוב, תכתוב…יום אחד החלטתי ולקחתי עט והתחלתי לכתוב. הגעתי למספר עמודים מכובד והחלטתי להמשיך, זה היה חיידק ובריחה לעולם קסום של יצירה. לקראת שנת 2005 נוכחתי לראות שיש לי וואחד סיפור. זה היה הספר הראשון שלי. העלילה מתרחשת במקסיקו, אמנם הוא דמיוני אבל יש בו גם גרעין של אמת. כתבתי אותו בזמן החופשי בין טיסות ארצה לבקר את הבת שלי וחופשות קצרות מהעבודה.

״הקדשתי את הספר למלאך שלי, לאבא שלי שחלה אז בסרטן, וידענו שזמנו אתנו זה דבר קצוב. הייתה לי משימה קשה מאוד בתהליך ההפרדות מאבי שהיה רק בן 71, אישיות מדהימה, נולד בירושלים ועבר את מלחמת השחרור כשהיה בן 17 ועוד שאר מלחמות ישראל. ערכתי לו אירוע פרידה מאוד מרגש, שכלל גם השקת הספר מלאך בעיר זרה' בבית חיל האוויר בהרצליה, עם מאות בני משפחה, חברים, חברים מהצבא ובמשטרה ועוד ארגונים שונים. לימים, כשהייתה עוד אנרגיה לכתוב, הצלחתי והוצאתי עוד שני ספרים: "האישה בשחור" ו"תעתועי החיים".

המונח 'ריגול תעשייתי' עולה רבות היום בעקבות מהפכת הסייבר

״עולם החקירות הפרטיות הוא מאוד מאוד מורכב. מה מותר ומה אסור, כמה אפשר למתוח את החוק בשביל לקוח. ואם אתה חוצה גבול השאלה איזה גבול אתה חוצה. כשאתה אומר את השם ריגול תעשייתי אתה כבר מניח שיש פה עבירה לכאורה. אבל אתה יכול לעשות ריגול, אולי הייתי מעדיף להשתמש במינוח איסוף מידע, בלי לעבור עברה פלילית. ניתן לבצע איסוף מידע דרך מאגרי המחשב, שזו עבירה על החוק. אך הרבה סוכנויות מודיעין בעולם משתמשות בכלי הזה בעת הזו, איסוף מהסוג הזה ניקרא איסוף סיגנטי.

״לנו, החוקרים הפרטיים, בשום מקרה אסור לבצע איסוף מהסוג הזה ללא הסכמה. קבלת מידע מגורם שעובד בבנקים, בחברות ממשלתיות חברות בורסאיות, הינה עבירה פלילית. אני יודע לאסוף מידע דרך מאגרי מידע גלויים קרי: אוסינט, תתפלא כמה מידע שיש על כל אחד ואחד מאתנו באתרים האלו. כמו כן, אני חסיד של הפעלת מקורות מידע חיים דהיינו איסוף יומינטי (אנושי) זה צריך להיות מאוד עדין ומורכב ביחוד מהמקור הנכון, שידע לשמור סודיות גם לאחר הפעילות.

לא פשוט בימינו, לכן צריך לדעת היכן הקווים האפורים ממש כמו מנצח על מקהלה או תזמורת. אתן לך דוגמא איפה מוסר המידע לא עובר עבירה פלילית: אם הצלחתי לגייס עובד חברה פרטית שיש לו גישה למידע בחברה והאחרון מעביר לי את המידע, הוא לא עובר עבירה פלילית. והיה והוא נתפס הוא יצטרך לתת תשובות למנהלים שלו וכאן הוא חשוף לתביעה אזרחית על עבירה של חדירה לפרטיות שזה ענין אזרחי. אבל אם אותו עובד שגויס אין לו הרשאה למאגר מידע בחברה והוא פורץ למחשב אחר, האחרון עובר עבירה פלילית, חדירה לפרטיות וגניבה ממעביד.

״כשאתה מקבל משימה של איסוף מידע אתה צריך להיות מתוחכם דיו כדי לא לסבך את המקור שלך ואת הלקוח. אני קורא לזה אומנות כי הם רוצים תשובות ורק שורה תחתונה. ישנם תיקים מורכבים ששם לא תמיד אנחנו מצליחים לרצות את הלקוחות שרובם רואים סרטים וחושבים שאנחנו קוסמים. אותם לא מעניינת הדרך, אותי כן, כי בדרך לבצע משימה יש בני אדם שמאמינים בי. עם כל הכבוד שיש לי ללקוחות שלי, ויש לי, אני לא אסכן אף אחד למען המטרה (אלא באם מדובר בביטחון המדינה) ולא אבקש מאף אחד לעבור עבירה.

מה הזמן הממוצע שחקירה לוקחת?

״יש חקירות של חודש חודשיים שנה ושנתיים. לדוגמא נקראתי לחקור במדינה מסוימת מקרה מוות של צעיר. המשפחה טענה שהוא נרצח המשטרה החליטה כי נסיבות המוות היא התאבדות. המשפחה פנתה אלי שאחקור את המקרה. לאחר חקירה מקיפה מתברר שבאותו זמן שהו בבית שתי נשים שקראו לאמבולנס שקבע את מותו של הצעיר. חצי שעה אחרי זה הם ברחו ונעלמו למדינות שכנות.

״הצלחתי בחקירה סמויה למצוא את הבחורה במדינה אחרת, היא עסקה בעיצוב ומכירות הגענו אליה ולמדנו שהיא מחפשת עבודה בנרות כי מצבה הכלכלי רע, יצרנו אתה קשר בסיפור כיסוי ואמרנו לה שאנחנו מחפשים אנשי מכירות ורוצים לראיין אותה, היא הסכימה. הזמנו אותה למשרד ששכרנו לצורך העניין. לאחר שעתיים של ראיון עבודה, כולל בחינת התאמה, הודענו לה כי היא מתאימה לנו ונאמר לה להגיע לכנס במלון יוקרתי של אנשי מכירות של החברה יחד עם עוד אחד עשר אנשי מכירות שעברו את אותו התהליך. מדובר בחברה צרפתית שמספקת מוצרים למדינה שמדובר עליה. לקח לנו שבועיים לארגן את הכנס וכל האנשים בכנס לא ידעו את האמת. כולל המרצה שקיבלה 500 דולר עבור ההרצאה. כולם הגיעו לשמוע על החברה הצרפתית ומוצריה, מבלי לדעת שזה מבויים.

״הייתה רק אחת בחבורה שהיא הייתה חוקרת סמויה שתפקידה להתלבש על הבחורה ההיא ולהתחבר אליה. אירוע ההדרכה נמשך שש שעות, אף אחד לא חשד בכלום. אחרי חודשיים של עבודה סיזיפית החוקרת הפכה להיות חברה טובה של הבחורה ולימים גם הרומייט שלה. וכל זאת על מנת לדעת באמת מה קרה לבחור שמצא את מותו בבית שלהם. לאחר שעות רבות של שיחות וימים שלמים של טיולים התברר לנו כי הבחורה לא בקו השפיות. עוד גם התברר שהם לא הרגו אותו אלא שהוא עשה כנראה סמים, אך הם לא הזדרזו להזמין אמבולנס. מצאתי בראיות שלי שלא הייתה כאן התאבדות אלא הריגה ברשלנות, העברתי את תיק החקירה למשטרה המקומית, שבסוף שהרחיבה את החקירה והגיע למסקנה שהבחורה לא שפויה ולכן לא ניתן להעמיד אותה לדין, אך בלחץ שלי, מחשש שהיא מסוכנת לציבור אשפזנו אותה בבית חולים לחולי נפש".

לאן נעלמה דנה רשפי

מוטי נושם עמוק… לוגם מהקפה, וממשיך: "פרשה נוספת היא היעלמותה של דנה רשפי, נערה בת 24, שעשתה טיול תרמילים אחרי לימודי אוניברסיטה, דנה נעלמה במקסיקו. ניסיתי לעזור באיתור דנה, להורים המדהימים, שנקלעו למצב של חוסר אונים משווע אבא שלה שהיה קפטן באל על ופנה אלי רק אחרי מספר שנים אחרי שבתו נעלמה. מספר חוקרים פרטים ניסו לאתר אותה ולא עלו על עקבותיה. במקסיקו היו לי קשרים חזקים כי עבדתי (ועדין עובד) עם היחידה המיוחדת של המשטרה הפדראלית. המסקנה מהחקירה חצי שנה) שלי הייתה חד משמעית דנה נרצחה אך גם אני הגעתי למבוי סתום. חלק בגלל כשלים בחקירה הראשונית וגם בגלל מצבם הנפשי והכלכלי הקשה של ההורים, שהוציאו משאבים רבים במשך השנים. עד היום יש סברות רבות על מה שקרה באותו ערב שבו דנה נעלמה ובימים שאחרי, וגם רשויות שחקרו בעניין לא הגיעו לראיה חותכת".

איך אתה משווה את העבודות בישראל לעומת עבודות ברחבי העולם?

״לכל מדינה יש את האתגרים משלה, הבדלי מנטליות של הלקוחות וגם של המקורות, כמו גם לבין החוקים במדינות. עד לפני חמש-שש שנים היינו צריכים לחצות יבשות בשביל כל שביב מידע קטן. היום עם המהפכה האינטרנטית-חברתית הכול קל יחסית, כי חלק נכבד מהחקירה נעשה על ידי איסוף מידע מאתרי האינטרנט והרשתות החברתיות, מה שמקל עלינו את המלאכה. בנושא של שמירה על הפרטיות יש מדינות שהחמירו בעניין והלכו צעד אחד קדימה לשמור על פרטיותם של אזרחיהם, ובמדינות האלו גם מעקב פשוט אחר אזרח מקומי היא עברה על החוק. בדובאיי, ובבלגיה ששם חוקר, בשיחה אנונימית, חייב על פי חוק להודיע לנחקר שישנה כוונה לעקוב אחריו. בשאר המדינות בעולם אתה יכול לעקוב אחרי אדם, כל עוד אתה לא פוגע בפרטיות שלו או מסכן את חייו, לאמור: אני יכול לשבת בתצפית מחוץ לבית של הנעקב ולהקליט את התנועה בכניסה לבית, במכוניתו, וברחוב שלו, אך אסור לי לכוון את המצלמה לחלון ביתו, כי במעשה זה אני חודר לפרטיות שלו.

יש פרטיות היום?

מוטי מגחך: "הצחקת אותי… אין פרטיות היום, אנחנו חיים בעולם מודרני ובמהפכה חברתית שכולם רוצים לשתף את כולם, מצטברים מידעים רבים באתרים, ברשתות. אלו אותם אתרים שאנחנו תוקפים ושואבים מהם את המידע. הציבור צריך לזכור שכל מה שעובר היום במחשב או בנייד הופך למידע זמין, ולא בכדי, הם מפלצות האינפורמציה. זה לא נגמר רק בטלפונים, גוגל ואמזון עוד מגרים אותנו להכניס הביתה את אלקסה, וגוגל פלי, פשוט השתלטות מוחלטת עלינו… בעקבות זאת הם יכולים ללמוד עלינו הכול וכל היום.

״הם, ענקי התקשורת, יכולים להאזין לנו בכל רגע נתון, הם וגם אירגוני ביון אחרים כולל האקרים שיכולים לחדור לכמעט כל מקום ללא צו. אז אם יש משהוא אישי שאתם רוצים לשמור על פרטיותו, או באם אתם עושים משהו שאתם לא רוצים שאחרים ידעו, תזהרו כשאתם שולחים מסרונים, מדברים בטלפון, ו/או מתחברים לרשתות החברתיות ולאלקסה. בכלל מידע אישי שאתם לא רוצים שיגיע לאוזניים זרות, וזאת למרות שיש אפליקציות בטוחות יחסית, אני ממליץ בחום שיזמינו את החבר לקפה ועוגה ולא לעשות זאת מעל גלי התקשורת הרבים".

 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

הבהלה העולמית לזהב: סין מובילה בקניות זהב לצד רוסיה

Published

on

סין מחזיקה זהב בשווי למעלה מ־3 טריליון דולר אחרי רכישות מאסיביות • רוסיה מנסה למתן השפעת ארה"ב באותה דרך

החששות מפני מלחמת סחר בעולם, בעיקר בין ארה"ב לסין ולרוסיה, הובילו את הבנק העממי של סין לפתוח בחודשיים האחרונים במהלך נרחב של קניית זהב.

לפי הודעת הבנק, עתודות הזהב של סין עלו מ־59.56 מיליון אונקיות בחודש דצמבר 2018 ל־59.94 מיליון אונקיות בסוף ינואר. שווי אחזקות המדינה בזהב זינק בשלושה מיליארד דולר בהשוואה לשנה שעברה ועומד כעת על 79.319 מיליארד דולר.

היואן זינק מול הדולר

יש לציין כי מדובר במהלך ששובר קיפאון ארוך; מאוקטובר 2016 עד לנובמבר 2018 עמדו עתודות הזהב של סין על 59.24 מיליון אונקיות. מאז, בעיקר על רקע משבר הסחר עם ארה"ב ועל רקע העובדה שמדינות רבות מחפשות נתיבים עוקפי דולר, החלה סין לצבור מחדש עתודות זהב. למאמץ הקנייה הסיני יש השפעה רוחבית על השוק; מחיר אונקיה הגיע היום ל־1,315.20 דולר לאונקיה.

המאמץ הסיני לא מסתכם רק בקניית זהב ומלווה בהעלאת יתרות מטבע החוץ שלה. היתרות האלו עלו לאחרונה ב־15.2 מיליארד דולר למספר שיא – 3.088 טריליון דולר בחודש ינואר, שהם כ־6 מיליארד דולר מעל המלצות כלכלנים שהתראיינו לסוכנות רויטרס.

נוסף על כך, שער היואן זינק לרמה הגבוהה ביותר שלו מול הדולר בששת החודשים האחרונים, בעקבות הציפיות להתקדמות ההבנות בעניין הסחר בין ארה"ב לסין.

כך או כך, ככל הנראה על רקע החששות ממאבק עולמי בין המעצמות, שנת 2018 נרשמה כשנת שיא מבחינת קניית והחזקת הזהב על ידי מדינות ברחבי העולם. על פי מועצת הזהב העולמית, כמות הזהב שנקנתה על ידי מדינות שונות היא השנייה בגודלה אי פעם. המדינות השונות קנו 651.5 טונות זהב, ומדינות העולם השונות מחזיקות כעת 34 אלף טונות זהב.

גם עיראק במובילות הרכש

אחת המדינות שמובילות את המגמה היא רוסיה של פוטין, שמבקשת באמצעות אחזקת הזהב לצמצם את השפעת הדולר עליה, וכך למנוע את השפעת הסנקציות האמריקניות עליה.

מדינות נוספות שקנו בשנה שעברה זהב בכמויות גדולות הן טורקיה, קזחסטן, הודו, עיראק, פולין והונגריה. מומחה לתחום הסחר העריך כי "סין פועלת בעוצמה לקנות זהב וכן לגוון את השקעותיה מעבר לשוק האמריקני, כדי לאפשר לעצמה התמודדות טובה יותר עם ארה"ב במקרה שמלחמת הסחר לא תסתיים בקרוב".

המשך לקרוא

Featured

ויתר על הקולג' והחיים בלוס אנג'לס, נפצע מרסיס מטען חבלה בגבול עזה

Published

on

יועד זגורי, לוחם חטיבת הנח"ל, התאושש מפציעה חמורה מרסיס בצווארו לאחר עוד סופ"ש אלים בדרום הארץ * הוריו ארלטה ויוסי טסו בדחיפות מלוס אנג'לס לשהות ליד מיטתו * דודתו ירדנה בן אברהם: "אושרת קוטלר אמרה שהם חיות אדם. אנשים עוזבים משפחות ובתים, והיא באה להגיד על חייל שבא לתת את החיים שלו לארץ חיית אדם? שתשב במקום אמא שלו ונראה אותה. איך היא מרגישה עכשיו, איך היא ישנה בלילה?"

יועד זגורי גולש בלוס אנג׳לס. ספורטאי מצטיין

יועד זגורי בחר שלא להירשם לקולג', לעזוב את החיים הנוחים והבטוחים בלוס אנג'לס ולהתגייס לצה"ל. ההורים תושבי הוואלי, ארלט ויוסי זגורי, לא ממש התלהבו מהרעיון- אבל הוא התעקש. ביום ראשון השבוע הוא היה קרוב למוות בגבול עזה. לוחם הנח"ל נפצע מרסיס של מטען חבלה שהשליכו מתפרעים פלסטינים – ועכשיו הוא מתאושש כשחברתו ובני משפחתו סמוכים ליד מיטתו בבית החולים באשקלון. אחרי הפציעה של זגורי תקפו טנקים של צה"ל שתי עמדות של חמאס בצפון הרצועה.  מדובר צה"ל נמסר כי "התקיימה הפרת סדר אלימה בצפון הרצועה במהלכה עשרות מפרי סדר הבעירו צמיגים והשליכו מטענים לעבר לוחמי צה"ל וגדר המערכת".

אלה אבי חור, חברתו של זגורי, סיפרה שבתחילה לא הבינה מה קורה: "בהתחלה אמרו לי שהוא נפצע, שמעתי רסיס וחשבתי שריטה, הייתי ממש אופטימית. ואז הבנתי שזה בצוואר ושזה קצת יותר רציני. יצאתי מהבסיס בשבטה, הגעתי לבית החולים בשלוש בבוקר. ראיתי אותו והבנתי שהמצב קצת יותר קשה ממה שחשבתי. אלה ויועד הכירו דרך חברים משותפים מחו"ל. "שנינו מאזור לוס אנג'לס", היא מספרת. "אנחנו ביחד שנה וחמישה חודשים. הוא החבר הכי טוב שלי".

יועד בקורס צלפים בחטיבת הנח״ל. מתאושש לאט

זגורי נותח ומצבו הוגדר בינוני. הוא נפצע כחלק מההתפרעות הלילית על הגדר שמוביל חמאס בצפון הרצועה – שבמסגרתה נזרקים מטענים מאולתרים וחזיזים. דודתו של זגורי, ירדנה בן אברהם, סיפרה בבית החולים ברזילי שיועד "עזב הכל ובא לפה. לאבא שלו יש עסק בלוס אנג'לס, ההורים העדיפו שהוא לא יתגייס והוא התעקש לתרום לצבא". ההורים, ארלט ויוסי, הגיעו לארץ פעמיים מאז שהתגייס כדי לראות אותו, "עזבו את העבודה בשביל לראות איך הוא מסתדר, איך עוזרים לו פה. לתת ילד כשאתה רחוק זה לא קל". השניים עשו בתחלית השבוע את דרכם מלוס אנג'לס לישראל כדי לראות אותו, הפעם בבית החולים. ירדנה: "זה שהוא בחיים זה כבר שווה לנו הכל. אני מאחלת לכל החיים ולכל הצבא שישמרו על עצמם ויחזרו הביתה בשלום. בער בו להתגייס כי המדיניות על הפנים פה.

"ראית איך השמיצו את החיילים, אושרת קוטלר אמרה שהם חיות אדם. אנשים עוזבים משפחות ובתים, עוזבים אחים ואחיות והיא באה להגיד על חייל שבא לתת את החיים שלו לארץ חיית אדם? שתשב במקום אמא שלו ונראה אותה. איך היא מרגישה עכשיו, איך היא ישנה בלילה? "זה מאוד חורה לי ולמשפחה שלו. זה כתם לכל החיים, זה עצוב מאוד שאתה נותן את החיים שלך לארץ ואתה לא מקבל תמורת זה שום דבר".

אלי כהן, חבר משפחה מלוס אנג'לס שבנו אף הוא חייל בודד, סיפר שגם הבנים חברים טובים. "יש את הזיקה לישראל, קודם כל ישראלים ומשרתים את המדינה. יועד הוא ילד מתוק וטוב, הוא ייצא מזה". על החיים רחוק מהארץ ועם בן חייל אמר כהן: "זה קשה מאוד שהילד שלך רחוק, אתה רוצה לחבק את הילד ולא יכול. הכוח של החיילים הבודדים הוא כוח אדיר, הם חוזרים לארה"ב, הם השגרירים הכי טובים".

יועד ואמא ארלט אחרי הגיוס לצה״ל

האם ארלטה זגורי, בעלת ארלטה ביטוחים בוואלי של לוס אנג'לס, דיווחה ביום שני בהקלה בפייסבוק: "ואוו אין לנו מילים לתאר את כל האהבה, התפילות והתמיכה מהקהילה ה מ ד ה י מ ה שלנו, המשפחה, החברים, החברים של החברים, האחים של החברים, אנשים שלא הכרנו ובכלל כל עם ישראל האדיר. תודה תודה תודה על כל הטלפונים והמסרים שקיבלנו ומקבלים מהרגע שנודע לנו על פציעת יועדי. "יועד התעורר ונושם בעצמו. כמובן כואב אבל בסה"כ אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא ולכולכם על התפילות והכוונות הטובות. אנחנו מקווים ומתפללים להחלמה מהירה וקלה לגיבור שלנו. בהחלט נמסור לו את כל האהבה שלכם. בעזרת השם אנחנו בדרך אליו. "שאלוהים ישמור לנו על כל הילדים שלנו, שכולנו נדע רק בשורות טובות והחלמה מהירה לכל החולים, אמן. עם ישראל חי וקיים לנצח נצחים!"

המשך לקרוא

Featured

ביץ׳ פארטי

Published

on

פרידה מארוס מתעלל, עבודות שירות בחדר מתים, חוויה מטלטלת עם רעלה בנמל תעופה, וחיים מפנקים כמוסלמית בדובאי • לינדזי לוהן, אבירת השערוריות המתוקשרות, חוזרת בדוקו־ריאליטי חדש על חייה כאשת עסקים מצליחה, והפעם מקווה להשאיר סופית את הימים הרעים מאחוריה

לפני שנתיים וחצי הרגישה לינדזי לוהן, שוב, איך החיים זולגים לה מבין הידיים. השחקנית למודת השערוריות ניהלה אז זוגיות סוערת עם איגור טרבסוב, סוכן נדל"ן רוסי שצעיר ממנה בשבע שנים, נער שעשועים עם אבא מיליונר. בתוך ארבעה חודשים עבר צמד הלאב־בירדס להתגורר יחד, אחרי חודש נוסף התארסו – אבל כעבור ארבעה חודשים נפרדו ברעש גדול, כשכל אחד טוען שהוא זה שפירק את החבילה.

זה התחיל בוויכוח קולני שפרץ במרפסת דירתם המשותפת בלונדון. "הוא חנק אותי. הוא כמעט הרג אותי", נשמעת לוהן צועקת בסרטון ויראלי שצילם שכן מציצן. שכנים נוספים הזעיקו משטרה, אך לא הוגשה תלונה.

ימים ספורים חלפו, והשניים נתפסו מתווכחים במהלך נסיעה בג'יפ על חוף באי היווני מיקונוס. לוהן השליכה מהחלון את הסלולרי של טרבסוב, וכשהג'יפ נעצר, הזוג ירד ממנו בהיסטריה והתפתח עימות פיזי כוחני על החול, שבמהלכו ניסה טרבסוב לחטוף מלוהן את הסלולרי שלה. "איגור היה יותר מדי שתוי, והוא השתגע", סיפרה אחר כך. צלם פפראצי שנכח במקום תיעד את המאבק האלים, כולל פריימים שבהם נחשף גופה העירום מבעד לשמלת החוף.

"הבנתי שאני לא צריכה להישאר במערכת יחסים רק למען האהבה", הסבירה אחרי פרידתם בראיון ל"דיילי מייל". "שום אישה שסופגת אלימות לא צריכה להישאר בקשר עם האדם המכה, אם הוא לא מוכן לבקש סליחה".

בראיון למגזין "וראייטי" הוסיפה לוהן: "הוכיתי וספגתי התעללות פיזית בחוף, מול אנשים, פעמיים. זה קרה גם בביתי הפרטי, ותודה לאל שילד אחד ראה אותי והזעיק את המשטרה. מביש שאנשים היו צריכים לראות את זה, אבל זה משהו שקרה לי והייתי צריכה להבין איך להתמודד איתו בכוחות עצמי".

ואיך היא התמודדה בפועל עם הזיכרון הרע? פשוט קנתה את קטע החוף שבו רבו. "זה היה ה'פאק יו' שלי, מבחינתי. מה כבר יכולתי לעשות? כלום. אז פשוט השתלטתי על החוף. הנקמה הטובה ביותר היא ההצלחה, לא?"

• • •

בגיל 32, אחרי שפרנסה כל צהובון אפשרי על הפלנטה, לוהן נחושה לשנות את התדמית השלילית שלה בעיני העולם. "כבר מעייף אותי לשמוע על העבר שלי. פעם באמת הייתי טיפוס של 'יותר אנשים! יותר רעש! קדימה, תסיחו את דעתי!' אבל עכשיו כל מה שאני מחפשת זה שקט, להקדיש קצת זמן לעצמי. למדתי את זה בדרך הקשה, לצערי, ועכשיו אני רוצה לחלוק את התובנות שלי עם אחרים".

מעתה היא רוצה שתתייחסו אליה לא רק כשחקנית, אלא גם כאשת עסקים. בשנים האחרונות היא בונה ומתחזקת את המותג "לוהן", הכולל שני מועדוני חוף המצויים בבעלותה באיים היווניים מיקונוס ורודוס, ומועדון לילה פופולרי באזור הבילויים של אתונה, בבעלותה החלקית, שנושא את שם משפחתה.

שני אתרי הנופש שלה באיי יוון, שפועלים בעונות הקיץ תחת השם "לוהן ביץ' קלאב", נועדו לספק חופשות סוערות ואקסקלוסיביים לתיירים המעוניינים לחגוג. אמנם האי מיקונוס ידוע במסיבותיו, שמנסות להתחרות באווירת איביזה, אבל לוהן מדגישה שהיא רוצה "חוף בסגנון משפחתי. מקום שאליו אנשים יוכלו להגיע עם הילדים ולהרגיש בטוחים".

כדי להפיץ את הבשורה, וגם כדי להתקמבק לתודעה, החדירה לוהן מצלמות למקום עבודתה במיקונוס. התוצאה היא סדרת דוקו־ריאליטי בכיכובה, "לינדזי לוהן ביץ' קלאב", שמשודרת בימי ראשון (22:45) בערוץ MTV ישראל. מול המצלמות היא עונדת שרשרת כסופה עם המילה "BOSS", מתקתקת דברים סביבה – ולדבריה, משתדלת לשמש מנטורית לעובדיה.

"אני כל הזמן שם", אמרה בראיון ל"אנטרטיינמנט טונייט". "העובדים, הבישולים, האוכל, על כל הפרטים האלה אני צריכה לשלוט, כי אני קצת פרפקציוניסטית. אני רוצה שהעובדים ירגישו טוב ושלאורחים שלי תהיה חוויה טובה. הגיעו אלינו לא מעט אורחים חשובים, די.ג'ייז, כוכבי סרטים ואנשי חברה. אין רגע דל במיקונוס.

"אני בוסית מפוקסת ואכפתית, אבל אני יכולה להיות גם כוחנית. אני אדם רחום, ותמיד אהיה שם בשביל העובדים שלי, שירגישו נוח לפנות אלי בכל נושא. אני רוצה אנשים אחראיים, שייצגו את המותג שלי באופן חיובי. מגע של אהבה יכול לעשות את העבודה לטווח הארוך".

לשאלה אם היא רואה בקרדשיאניות מודל חיקוי או השראה, הגיבה: "אני לא משווה את עצמי לאף אחד אחר. פתחתי את המועדונים שלי לפני כמה שנים, בלי קשר, ועכשיו הוחלט לצלם עליהם ריאליטי. זאת דרך מצוינת, מבחינתי, לשווק לאנשים שזה מקום כיפי. אני לא יודעת מה יהיה הלאה. אני רוצה להמשיך להריץ את המועדונים, ואולי גם להתרחב למדינות נוספות".

נוסף על המועדונים שבבעלותה, לוהן מתכננת לפתוח בתי מלון ומפנטזת על אי משלה ("לוהן לנד") מול חופי דובאי, מדינה שבה היא מתגוררת לסירוגין. "אני מעצבת עכשיו אי מלאכותי. הרעיון כולו שלי, והשאיפה היא להקים שם את 'האי של לוהן'. אחרי יוון, אני משוכנעת שאני יכולה לשחזר את ההצלחה גם בדובאי".

כשנשאלה אם ההיסטוריה המפוקפקת שלה עם אלכוהול היתה שיקול בבחירת העיסוק החדש, הסבירה: "רוב החברים שלי שמחזיקים במועדונים ובברים הם לא אלכוהוליסטים. לא חשבתי שזה אישיו, כי אני מנהלת את ההצגה מאחורי הקלעים וצריכה להעסיק את עצמי. זה כיף, מבחינתי, לראות אחרים נהנים. אין לזה שום קשר לעבר שלי".

בראיון להווארד סטרן אמרה לוהן: "אני אוהבת את העבודה על הריאליטי החדש, כי התגעגעתי מאוד לסט צילומים. זאת חוויה חיובית שטוב לעבור אותה. הפעם אין לי בעיה עם תשומת הלב הציבורית, כי בתור המפיקה בפועל של הריאליטי הזה, יש לי שליטה מלאה על המצלמות.

"לכולנו היה ברור שאין כאן כוונה לעשות תוכנית שעוקבת אחרי לינדזי לוהן בכל שנייה מהיום שלה. אני רוצה להראות איך אני מנהלת עסקים, וזה שונה הפעם, כי אני כותבת את התסריט בסצנות. אין לי שום דבר להסתיר. מה עוד יגידו עלי? שאני הולכת למועדונים? אז עכשיו הם בבעלותי".

סטרן התעניין אם לוהן מאמינה שדימויה הציבורי ישתנה מעתה. "אני לא יודעת", השיבה. "אבל אני חושבת שזה יספק לאנשים הצצה מקרוב לצד שונה של חיי, כזה שלא רבים ראו קודם. אני נרגשת לשתף את התשוקה שלי בתחום ההארחה, והסדרה מספקת לאנשים זווית ראייה על הדרך שבה בניתי את האימפריה שלי. כל חיי הייתי בעין הציבור. אז אני מקווה שאנשים יראו עד כמה הדבר הזה חשוב לי, ואני לא רוצה שאף אחד יעמוד בדרכי".

• • •

לוהן נולדה להיות כוכבת. כבר בגיל 3 הוחתמה בסוכנות דוגמנות והופיעה בפרסומות לטלוויזיה. בטרם חגגה 10 כבר השתתפה ב־60 פרסומות, כולל אחת לצד ביל קוסבי. היא שיחקה באופרת הסבון "עולם אחר", ומשם התגלגלה לתפקיד ראשי כפול בסרט "אבא מתארס", שסידר לה פריצה גדולה בגיל 12, בזכות גילום שתי תאומות שהופרדו בלידתן.

"מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מתרוצצת בבית ושרה שירים של מדונה או צופה בג'ודי גרלנד", סיפרה למגזין "פייפר". "היתה לי אובססיה לשירלי טמפל. אולי זה משהו שעבר אלי בתורשה מאמי ומסבתי".

הוריה נפרדו על רקע הרשעת אביה, מייקל, בעבירות פיננסיות. הוא שוחרר מהכלא ב־1993, אך חזר לשנת מאסר נוספת אחרי שהפר את תנאי שחרורו. אמה, דינה, שנכנסה לאחרונה כדיירת ב"האח הגדול VIP" בארה"ב, גידלה אותה לצד אחיה ושתי אחיותיה הקטנים. "בדיעבד אני מבינה שזה העניק לי הרבה, ואני בת מזל. אני חושבת ששאבתי מכל העניינים האישיים שלי הרבה והבאתי את זה לתוך המשחק", הסבירה בראיון לסטרן.

הצלחתה כילדה־שחקנית לא סייעה לה בתחומי בית הספר. חבורת בנות, שהונהגה על ידי ילדה ג'ינג'ית שלוהן החשיבה לחברה, קינאה בהצלחתה והחתימה תלמידים אחרים על עצומה שדרשה מהמורים לא לאפשר ללוהן להיעדר מכיתותיהם לצורך צילום סרטים.

"כדי להשתחרר מהלימודים זייפתי מחלות בחדר האחות. העמדתי פנים שיש לי התקף אסתמה, כדי שאוכל לצאת. הייתי עושה הכל כדי להבריז מבית הספר", סיפרה לוהן.

היא סיימה לימודים באופן עצמי בגיל 16, כיכבה בסרטים "בגודל טבעי" ו"שישי הפוך", וב־2004, כשהיתה בת 18, הובילה את קומדיית הנעורים "ילדות רעות", שכתבה טינה פיי – סרט פולחן שהפך את לוהן לאחת מכוכבות הנוער הבולטות בדורה.

עד היום היא נשאלת על סרט המשך אפשרי. לוהן מודה ששוחחה בעניין עם פיי, אבל הפרויקט לא מתרומם. "דיברתי עם טינה, ולכולם ברור שזה לא יכול לקרות בלעדיה ובלי הקאסט המקורי כולו. לפעמים אני חושבת שמוקדם מדי לעשות סרט נוסף, אבל אז אני קולטת שכבר עברו 15 שנים".

• • •

אחרי העפלה לפסגה בגיל צעיר, הגיעה הנפילה האכזרית והכואבת. "בפעם הראשונה שהופעתי בצהובון אמרתי לעצמי, 'או מיי גוד, אני מרגישה כמו בריטני ספירס'", סיפרה למגזין "וראייטי" על הידיעות הרכילותיות הראשונות בעניינה. "זה הרגיש לי מגניב מאוד. לא היה לי מושג באותו זמן מה עומד לקרות הלאה".

יש שיגדירו את ההתמוטטות הנפשית של לוהן כאחת ההתרסקויות הגדולות בתולדות הוליווד. גם אם מדובר בהגזמה, ממדי השפל שחוותה, והעובדה שכל רגע ורגע בהידרדרות המתמשכת שלה תועד, צולם ונצפה בכל נקודה על הגלובוס – הפכו אותה לגיבורה טרגית.

היא התגוררה לאורך שנות התבגרותה בבתי מלון בלוס אנג'לס, מצאה את עצמה מעורבת שוב ושוב בתאונות דרכים, שתתה בכמויות, ניסתה כל סם אפשרי ולא הפסיקה להסתבך.

ב־2007 נעצרה בגין נהיגה בהשפעת אלכוהול, החזקת קוקאין ומעורבות בתאונת פגע וברח. מאז נרשמו חמישה מעצרים נוספים שלה, לצד כניסות ויציאות ממכוני גמילה, שימועים בבתי משפט, מעצר בית, 30 יום בכלא, 150 שעות עבודות שירות למען הקהילה (בחדר מתים), 18 חודשי טיפולים פסיכיאטריים וסקנדל אחד של גניבת שרשרת יוקרתית מחנות תכשיטים.

"נאלצתי לבזבז הרבה מאוד כספים על טיפולים פסיכיאטריים, רק כי בית המשפט הכריח אותי. היה קשה לי להמשיך לעבוד, כי איפה בדיוק יכולתי למצוא זמן לזה?" סיפרה בראיון ל"פייפר" על הפגיעה האנושה בקריירה שלה.

לאורך השנים, רשימת השערוריות שנקשרו בשמה הלכה והתארכה. ב־2012, למשל, קיבלה מיליון דולר לצילומי עירום למגזין "פלייבוי".

בשנתיים האחרונות התאסלמה באופן לא רשמי, וצולמה מדי פעם אוחזת בספר הקוראן או עוטה כיסוי ראש. לפני שנתיים נחתה בטורקיה, שם שוחחה עם הנשיא ארדואן על מצב הפליטים ועל מלחמת האזרחים בסוריה. זמן קצר לאחר מכן טענה שהופלתה "על רקע גזעני" בבידוק הביטחוני בשדה התעופה בלונדון, שם דרשו ממנה להסיר רעלה שעטתה.

"זאת היתה הפעם הראשונה שלי אי פעם שעצרו אותי לבידוק ביטחוני על סמך פרופיילינג (סימון אוכלוסיות ספציפיות כבעלות פוטנציאל מוגבר לסיכון ביטחוני; נ"ו)", כתבה ברשתות החברתיות. "הבקרית פתחה לי את הדרכון, ראתה שכתוב שם לינדזי לוהן ומייד התנצלה. ואז היא הוסיפה: 'אבל בבקשה, תורידי את כיסוי הראש שלך'".

לפני כחמש שנים חשפה לוהן בראיון ל"אל.איי טיימס" שהתנסתה בסם ההזיות הקשה מהאמזונס, איוואסקה. "זה שינה לי את החיים", הסבירה. "ראיתי את הלידה שלי וגם את מותי, וזה עזר לי להרפות מחורבות העבר שלי".

בספטמבר האחרון צילמה שידור לייב בפייסבוק, שבו נראתה רודפת ברחובות מוסקבה אחרי משפחת פליטים מסוריה. זה התחיל בהצעה נדיבה מצידה לארח אותם בחדרה במלון, אבל כשסירבו החלה לתקוף את אם המשפחה על אופן טיפולה בילדיה, ואף כינתה אותה "סוחרת בילדים".

"לא אעזוב עד שאקבל אותם, אל תתעסקו איתי!" נראתה מאיימת בסרטון על האם, כשהיא מנסה למשוך מעליה את אחד הילדים. בתגובה חבטה בה האישה – ולוהן סיימה את המפגש בבכי. בהמשך התנצלה: "עשיתי טעות כשצילמתי את הסרטון ההוא, למדתי מזה הרבה".

• • •

בשנה שעברה היא הסתבכה גם עם ארגוני נשים, כשבראיון ל"טיימס" הלונדוני בחרה למתוח ביקורת על מחאת #MeToo: "אני אשנא את עצמי על זה, אבל אני חושבת שכשנשים חזקות יוצאות נגד הדברים האלה, זה גורם להן להיראות חלשות. יש נשים לא מוכרות שעושות את זה כדי לקבל תשומת לב. צריך לפעול ברגע שזה קורה. את הופכת את זה למשהו אמיתי ברגע שאת מגישה תלונה במשטרה".

היא אמנם מיהרה להתנצל גם הפעם, אבל בינתיים כולם נזכרו ששנה קודם לכן גוננה לוהן באינסטגרם על המפיק הארווי ווינשטיין, בשלל ההטרדות המיניות שבהן הואשם. "כולם צריכים לעצור, אני לא חושבת שזה נכון מה שעושים לו", אמרה בסרטון – שעלה ונמחק במהירות.

"אני בעד העצמה נשית, ולא משנה מה כולם יאמרו עלי", כתבה מאוחר יותר ברשת – וגם הפעם הזדרזה למחוק. "מעניין שלרוב הנשים בארה"ב לא היה אכפת שעברתי התעללות מצד הארוס שלי לשעבר, כשאף אחד לא עמד לצידי ותמך בי".

מי שכן עמדה לצידה היתה אופרה ווינפרי, שסייעה ללוהן להתאושש נפשית. "אופרה היא באמת אדם יחיד ומיוחד, הלב שלה כל כך גדול", סיפרה לוהן ל"אנטרטיינמנט טונייט". "העצה הכי גדולה שהיא נתנה לי היתה פשוט לדאוג לעצמי, כי תמיד נטיתי לרַצות את כל האחרים ושכחתי להקדיש זמן לעצמי. עד היום אנחנו מסתמסות".

לעיתים נדמה שלכל צעד של לוהן מתלווה אדם עם מצלמה ועדשה לצילום מרחוק. למשל, וידאו קצרצר שצולם מגג בניין תיעד אותה בזמנו עובדת בחדר מתים בלוס אנג'לס, כחלק מעבודות השירות שנגזרו עליה. "במיקונוס יש בקושי שלושה צלמי פפראצי, שאותם אני כבר מכירה באופן אישי. שם קל לי יותר לשלוט בסיטואציה", אמרה על העדפתה להתרחק מארה"ב ומצלמיה החטטנים.

בחודש שעבר אמרה בראיון ל"וראייטי": "אני אשמח לדעת למה אני חוטפת בקביעות חבטות מהתקשורת. אני יכולה לעשות 99 דברים בצורה טובה ולטעות בדבר אחד, והוא יהיה היחיד שיתרכזו בו. מאחורי הקלעים אני עושה הכל כדי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי, אבל זה לעולם לא מדווח. גם אני בן אדם. אני עושה שגיאות בחיים. אבל נראה כאילו זה כל מה שמדווחים עליו לציבור. אני רק רוצה לדעת מה אנשים רוצים שאעשה כדי שהכל יהיה בסדר. אני לא בטוחה שמשהו כזה בכלל אפשרי".

לפני כשנתיים השתקעה בדובאי שבמפרץ הפרסי, מקום שלדבריה היא אוהבת במיוחד. "אני חיה שם און־אוף. מעדיפה לעשות הפרדה בין הוליווד לבין החיים הפרטיים שלי. האנשים בדובאי מקפידים לא להדגיש את השלילי. בשונה מניו יורק, העיר שאף פעם לא הולכת לישון".

חוקי האמירות הערבית אוסרים לצלם תמונות או סרטוני וידאו ללא רשות המצולמים, גם במרחב הציבורי. מבחינת לוהן, מדובר בגן עדן שמספק לה מרחב ביטחון. משפחתה מגיעה מדי פעם לבקרה שם, והמעריצים המקומיים שנתקלים בה ברחוב מתייחסים אליה בנימוס. "הם תמיד מתנהגים בכבוד, גם כשאני מעדיפה לא להצטלם איתם סלפי", סיפרה לסטרן. "לעומת ארה"ב, שם אנשים הם 'אוּף, הזונה הזאת. אין לה זמן להצטלם איתי תמונה אחת?'"

• • •

כצעירה יצאה לוהן במשך כשנתיים עם ווילמר ולדראמה (פֵז מ"מופע שנות ה־70"), ולפני כעשור התחבטה בנוגע לזהותה המינית וניהלה זוגיות עם התקליטנית סמנתה רונסון. "אני יודעת שאני סטרייטית", הסבירה מאוחר יותר. "אמנם התמזמזתי עוד קודם עם בחורות, והיתה לי זוגיות עם אישה, אבל אני חושבת שהייתי צריכה לחקור את העניין. היום אני כבר יודעת שאני מחפשת משהו שונה".

בתוכניתו של סטרן חשפה לאחרונה כי היא ורונסון שומרות על קשר. "תמיד היה בינינו הרבה יותר. זאת אומרת, מין קטע כזה של חברות טובות".

מאז האירוסים הכושלים היא לא חוותה זוגיות רצינית, ומבחינתה ברור לה שלא תסכים להתמסד עם שחקן. "אני רוצה מישהו שיתמוך בי, ילמד אותי דברים חדשים ויצחיק אותי. בחור שאין לו אינסטגרם ולא נמצא ברשתות החברתיות. מישהו ששונא את אור הזרקורים. איש עסקים משכיל וחכם", הסבירה לערוץ !E. "אני לא מתכוונת לחפש אותו באפליקציית היכרויות, אבל בוודאות ארצה להקים יום אחד משפחה. חתונה? אני לא ממהרת. כשיגיע הרגע – זה יקרה".

לוהן מודל 2019 מעדיפה לבשל ארוחות ערב לחברים ולבלות בחברת בני משפחה. "אני אוהבת כיף וליהנות, אבל לא חייבת לצאת בשביל זה, לשתות ולהשתגע. אני שומרת על עצמי", סיפרה ל"פייפר".

"אני אוהבת לבשל ולארח, ולהקשיב למוזיקה טובה. סבתא שלי נהגה לומר, 'רק אנשים משעממים משתעממים', אבל זה לא לגמרי נכון. אני ללא ספק לא משעממת, ועדיין מוצאת את עצמי משועממת די הרבה".

לאחרונה השתתפה לוהן בתפקיד משנה בקומדיה הבריטית "Sick Note", ופועלת לגייס מימון עבור שני פרויקטים שלה: "Frame" – סרט על צלמת אמריקנית שמתגלגלת ללמד צילום בערב הסעודית; ו"The Honeymoon" – מותחן פסיכולוגי המבוסס על ספר שלוהן רכשה את הזכויות לעיבודו למסך, וגם מתכננת לגלם את אחת הדמויות בו.

הדרמה הקולנועית האחרונה שבה שיחקה, "The Canyons", יצאה לפני שש שנים, ומאז אפילו במאים בסרטים עצמאיים הפסיקו ללהק אותה, מחשש שלא תתייצב לצילומים, כפי שקרה לאורך הקריירה שלה.

בראיון ל"וראייטי" אמרה: "עשיתי טעויות לפני עשר שנים. אני לא רוצה להישמע כמו קדושה מעונה, אבל הכל היה בעבר. עבדתי בינתיים בחדר מתים. זה היה נורא. אבל מהדברים האלו התחשלתי והתחזקתי".

בניסיון לנתק את עצמה מתלות באחרים הקימה לוהן חברת הפקות משלה, "סבן וונדרס". "עכשיו אני כבר לא צריכה לתת תשובות לאנשים, אלא פשוט עושה דברים בעצמי. נחמד לקבל בחזרה את הכוח לידיים שלי. אני רוצה להמשיך לשחק וגם אולי לביים".

כשנשאלה אם היא עדיין מתייצבת לאודישנים, ענתה: "אודישן עשיתי רק כילדה. עצם המחשבה על אודישן מבהילה אותי. אני בטח אקפא במקום. הסוכן שלי הציע פעם שאקרא משהו, ונכנסתי לפאניקה".

כעת היא חולמת לעבוד עם מרטין סקורסזה וסטיבן ספילברג. "אין גבול לשאיפות שלי. אני רוצה לגרום אושר לאנשים ולהישאר מאושרת בעצמי. יש לי עוד הרבה לתת. ב־20 שנותיי בתעשיית הבידור למדתי שאני צריכה רק לחייך ולנשום, ולהסתכל על הצדדים החיוביים בכל דבר שקורה לי".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות