צרות של אחרים הן המקצוע שלי - שבוע ישראלי
Connect with us

Featured

צרות של אחרים הן המקצוע שלי

Published

on

מוטי שפירא מחזיק בתואר 'איש המיסתורין של לוס אנג'לס הישראלית' בראיון מיוחד הוא מסביר מה זה חוקר פרטי (להבדיל מבלש משטרתי) – איך הוא הציל לפמלה אנדרסון את הקריירה – למה פרש מחקירת השר חיים רמון – המעורבות שלו בפרשת הזונות ונבחרת ישראל בכדורגל – כיצד שינתה הטכנולוגיה החברתית את הפרטיות של כל אחד מאיתנו – ומה דחף אותו להוציא שלושה ספרי ריגול ומתח מצליחים – חשיפה

מעת: מיכה קינן

בימים האחרונים התחלתי לחשוד ולחשוש שמא מישהו עוקב אחרי. הפעלתי את כל הידע שרכשתי בסרטי הבלשים וניסיתי לנער את העוקבים המסתוריים. אבל כל פעם שחמקתי לסמטה אפלה לא היה דבר כי אם השקט של הלילה והולם פסיעותיי בא לי הנידח. בעצבים מרוטים הרמתי טלפון לידי הבלש הפרטי מוטי שפירא בבקשה דחופה ובהולה לבוא לעזרי. נפגשנו בקפה פינתי סואן בשכונה, התיישבתי עם הגב אל הקיר, תרגיל שלמדתי מהרקול פוארו, הבלש הידוע של אגתה כריסטי, לוודא ששדה הראיה הקדמי שלי פנוי, על כל צרה שלא תבוא. אבל חוץ מגבר נמרץ וחיוני, חובש כובע קסקט אופייני לחוקרים פרטיים בהוליווד, לא הגיחה מולי שום סכנה של ממש.

מוטי שפירא הוא שם דבר בקהילה הישראלית באל-איי. שמו רץ לפניו כאיש מסתורין, מה שלא מפריע לו להיות חברותי להפליא. הוא פירסם עד כה שלושה ספרי מתח נהדרים פרי עטו שחלקם הפך ללהיט בספרייתי הפרטית.

המשימה שהוטלה עלי לא הייתה בלתי אפשרית: לפצח את התעלומה הזאת שנקראת מוטי שפירא פעם אחת ולתמיד. לקח לי חודשיים לשכנע אותו לכתבה זו אך לאחר כמה כוסות קפה למדתי שיש לו חולשה, וניצלתי אותה: הבאתי עוגת גבינה שעשתה את העבודה ושיחררה את האיש הזה, למספר שעות, שגם כשהוא מדבר הוא לא אומר כלום. ראשית וידאתי שהוא לא חמוש חלילה, קיבלתי תשובה קצרה וישירה אך ממנה לא יכולתי להבין מאום, ואחר כך שאלתי אותו ישירות ובלי קונצים מיותרים.

מהו ומיהו החוקר הפרטי הרשמי?

מוטי: "חוקר פרטי הוא אדם העוסק באיסוף מידע על הזולת במסגרת אזרחית עבור לקוחותיו שנקלעו לבעיה או נשארו עם שאלות לא פתורות בעניינים האישיים או העסקיים. המטרה שלי להביא ללקוח את מה שאחרים לא הצליחו, כולל רשויות החוק למיניהן. חוקרים פרטיים עוסקים במגוון תחומים, ובהם: הונאה, אישות -(בגידה/גירושים) חקירות, רכוש, ריגול עסקי, חקירות כלכליות, חקירות בתחום הפלילי, חקירות מגזריות, מעקבים, ועוד. לצורך ביצוע עבודתו, החוקר הפרטי נעזר בציוד ייעודי מתקדם ממיטב הטכנולוגיה הקיימת והמתפתחת ומאגרי מידע שונים, במיוחד בתקופה הזו של המהפכה החברתית ברשתות החברתיות. החוקרים הפרטיים פועלים בכפוף לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה ומחויבים לעבוד על פי כללי אתיקה מחמירים. בימינו אלו. אני משתמש במהפכה הטכנולוגית-החברתית לצרכי שלי".

מה זה אומר מהפכה חברתית?

מוטי: "הבט סביבנו. חפש לי צדיק בדור הזה שאין לידו או בידיו טלפון נייד, חפש טוב, לא תמצא… תמשיך ותגלה שכ-88 אחוז מהאנשים בין הגילאים 12 עד 60 יש היום פייסבוק, אינסטגרם, סנאפצ'ט, ו/או את כולם יחד. לזה אני קורה מהפכה החברתית. ולכן אני היום מתמקד באיסוף מידע מהמקורות האלו. בגלל המהפכה, מעקבים, וסיפורי כיסוי כבר לא מספיקים ולכן אני מתאים את עצמי לתקופה הזאת ואני משתמש במעצבי אתרי אינטרנט, בבלוגרים בחברות פי. אר. בעיתונאים ובעוד אנשים במקצועות החופשים".

ספר קצת על עצמך והרקע שהביא אותך למקצוע.

מוטי: "מסלול חיי הוא כמו הגשמת חלום. כבר בגיל חמש ביקשתי מההורים להתחפש לצנחן, הם לקחו אותי לתופרת בשוק רמלה שעיצבה לי מדי צנחן לתפארת, וכך במשך מספר שנים התחפשתי לצנחן … בגיל 9 ביקשתי מהורי להתחפש לשריף, ולדעתי הייתי אז השריף היחידי ברמלה. כבר אז מתברר סיגלתי לעצמי חוש צדק מפותח. לימים הייתי צנחן ואחרי זה שירתתי ביחידת המרכזית של משטרת ישראל. בבית ספר תיכון הצטרפתי לכל מיני אגודות חברתיות בריאותיות, כי רציתי לשמור על הניקיון החברתי והסביבתי. מיד שהשתחררתי מהצבא יצאתי לטיול תרמילים (20 דולר ליום) של שלושה חודשים באירופה, מיוון ועד נורבגיה חייתי ברכבות שחצו את היבשת וישנתי גם בבתי העלמין היפים של אירופה במיוחד בשוויץ). עוד בהיותי בטיול קיבלנו טלפון לבית הורי מקצין בכיר במשטרת ישראל שרצה לגייס אותי – והצליח. זה היה בזכות ההשפעה שהייתה אז לאלוף (מיל.) הרצל שפיר שניסה לבנות את המשטרה מחדש על כוחות מיחידות מיוחדות מהצבא.

התגייסתי ליחידה המרכזית שנלחמה בפשע המאורגן והייתה אז יחידה משמעותית מאוד. היום משטרת ישראל היא כוח יוצא מן הכלל. היא אחת המשטרות המתוחכמות בעולם למרות הדימוי הנמוך שלה… בתקופה הזאת למדתי כמה משוואות לחיים. למדתי שלא להאמין למה שאני שומע, ולהאמין לחצי ממה שאני רואה.

למדתי עוד שאנחנו בתקופה מאוד מדאיגה מהבחינה של שמירה על עקרונות הדמוקרטיה, בעולם שלנו היום כל המידע זמין ומהיר, המערכות לא השכילו להתאים את עצמם למהירות שבטכנולוגיה, מה שיוצר מעין חוסר שליטה אצל שומרי הסף, בין אם זה בתי המשפט שלא תמיד מחליטים לגופו של ענין אלא פוחדים מזרם תגובות ברשתות החברתיות, בהחלטה שלא מתואמת את דעת הציבור, וממשיך בזה שעיתונאים כותבים את מה שהם רוצים שתקרא ולא את מה שבאמת קרה. התקשורת האלקטרונית נשלטת על ידי גורמי כוח שהם חזקים מהממשל של מדינות… וזה מסוכן".

מה עוד למדת על המשטרה ומערכת אכיפת החוק?

לגביי, חרף כל המלעיזים והפרסומים חדשות לבקרים, שטוענים שהמשטרה בארץ מושחתת. אני חייב לציין שזה לא נכון, במשטרה יש אנשים נהדרים. כשאני מסתכל אחור בדיעבד ובניסיון עם משטרות וארגונים אחרים מארצות אחרות אני בטוח שמשטרת ישראל לא מושחתת. אין ספק שישנם עשבים שוטים בכל מערכת, ככה זה גם בהרבה מקומות בעולם. אך מנגד אין ספק שאיבדתי את הנאיביות שלי בתוך העשייה כחוקר פרטי בשנים האחרונות מכיוון שנחשפתי לתיקי חקירה שהוגשו בהם כתבי אישום שלא היה בהם מין הצדק. ישנם מקרים (שאני מכיר) שבית המשפט הרשיע את הנאשם. כן… כן מה שאתה שומע, יש היום בארץ אנשים שיושבים בכלא שלא ביצעו את העבירה במקור.

לדעתי הבעיה הקשה היא בפרקליטות שעליה עוד יסופר. את זה לא ראיתי שהייתי צעיר במשטרה. היום אני לא מקבל  כמובן מאליו דברים שקורים, במיוחד בפרקליטות, כמו הסכמי 'עד מדינה׳ שעשו, שהצועק שביניהם זה ההסכם עם הרב פינטו. ראיתי גם כתבי אישום כגון זה שהוגש נגד שר המשפטים חיים רמון, בעקבות נשיקה שנתן לחיילת (שאולצה להתלונן נגדו) במשרד ראש הממשלה. ממש נחנקתי כשפנה אלי הגורם שביקש את עזרתי להגן על השר. אמרתי לו שהוא לא צריך אותי, שכתב האישום הזה לא שווה את הניר שעליו נכתב. טעיתי. פשוט מישהו בכיר במשטרה רצה להתנכל לשר רמון. ולראיה, חיים רמון הורשע בפלילים עם אות קלון ובכך הרסו לו את הקריירה הפוליטית".

לא לתת לעבריינים להרים ראש

למה עזבת את המשטרה?

״אחרי שש שנים החלטתי לעזוב כי הרגשתי שלא מיציתי ושהיחידה לא מיצתה ויכולנו לעשות יותר אך לא היו תקציבים. היו יותר מידי בעיות בירוקרטיות שמנעו מאתנו להילחם בפשע המאורגן כמו שחשבתי אז שאנחנו צריכים להילחם. למרות זאת לא נתנו לעבריינים להרים את הראש. בעקבות היד הרכה שהייתה אז בין הפרקליטות לבתי המשפט, והסגידה של התקשורת לסיפורים שלהם, הפכו אותם עברייניים לסלבריטאים. אני אישית לא הצלחתי ובחיים לא אבין מה מניע אדם, ובמיוחד ישראלי בישראל, למכור סמים לילדים, או לרצוח בשביל בצע כסף או מעמד חברתי, ולכן נלחמנו בהם ללא מורא וללא לאות".

מה עשית אחרי שפרשת?

״תכננתי ללכת למערכת אחרת קטנה יותר, אינטימית יותר במשרד ראש הממשלה. נקראתי על ידי ראש אגף שהיה מקורב אלי, עברתי את כל הבחינות אבל זה נפל בגלל בעיות שאינן קשורות בי, ואז החלטתי לעזוב את הארץ. באותה תקופה הייתי כבר נשוי ויחד עם אשתי (לשעבר) שעבדה בבנק הרווחנו 1000 דולר לחודש. בסוף שנות ה- 80 הגענו ללוס אנג'לס. הכרתי אדם אחד שהיה איתי בצבא. לא ידעתי מה אעשה, אך ידעתי שאני חייב את השקט הנפשי. באופן די טבעי התחלתי לעבוד בחברת שמירה (4.24 דולר לשעה) ובמקביל לנקות בתים ולצבוע דירות. עבדתי מאוד קשה במספר רב של עבודות. אחרי חודשים ספורים כבר הייתה לי חברת ניקיון וצבע. ישבתי בלילות לשפר את האנגלית השתחררתי מן הגינונים המשטרתיים וקיבלתי על עצמי את התרבות האמריקאית שלדעתי קצת עידנה אותי באופן מפתיע. לאחר חצי שנה שהגעתי לכאן, פנו אלי ממשטרת לוס אנג'לס וניסו לגייס אותי לעבוד כסוכן סמוי, עבודה שקרצה לי מאוד. אך מה לעשות, שכבר הייתי בתהליך הניקיון מהווירוס הזה. לאחר מספר שנים כשהתייצבתי כלכלית, שיניתי קצת מהמנטליות פתחתי חברת חקירות. לאט לאט הרחבנו ובשלב מסוים הוספנו חוקרים נוספים לחברה.

״בשנת 1996 קיבלנו את החקירה של פרשת פמלה אנדרסון. מדובר בווידאו שבעלה טוני לי (שהיה מתופף ידוע של להקת רוק)) צילם על היאכטה שלהם שעה שקיימו יחסי מין. וידאו ארוטי לגמרי. לימים ביתם נפרץ ובין התכשיטים היקרים ששווים מאות אלפי דולרים מצאו השודדים את הווידאו הנלוז. הם לא ידעו כמה זה שווה כשתחילו להפיץ אותו גילו מכרה זהב. עורכי הדין של פמלה פנו אלי בכדי שנמצא את חברת ההפצה. המפיץ עצמו נמצא בהולנד וגבה על כל סרט 100דולר. לא הייתה לו בעיה חוקית, מכיוון שלא היו חוקי אינטרנט שיאסרו עליו את ההפצה. היה מאוד קשה לעצור את השיווק וההפצה של הסרטון. אחרי חקירה, המפיץ עצמו היה בהלם, שבכלל הגענו אליו להולנד. הוא הבין שכדאי לו להקשיב לנו מאשר להתגלגל בבתי משפט, והסכים לשתף פעולה עם פמלה אנדרסון (שהייתה במצוקה כלכלית) ולשווק את הסרטון יחד. מהמהלך הזה פמלה גרפה 4מיליון דולר מתמלוגים.

״ֿבאותה תקופה גם קיבלתי תיקי חקירות בישראל. כמו חקירה בהתאחדות לכדורגל הישראלית. נערך משחק בין ישראל לדנמרק באליפות העולם .45,000 צופים הצטופפו באצטדיון רמת גן, נבחרת ישראל הובסה בבושת פנים 5:0. באותה תקופה גם איבטחתי את אנטוניו בנדרס שעשה סרט בישראל. כשהוא נחת בארץ שאלתי אותו אם הוא רוצה לראות את המשחק כי ידעתי שהוא אוהד כדורגל מושבע. חיים רביבו שהשתתף גם במשחק הזה היה שחקן בקבוצת סנטה וויגו; הקבוצה האהובה על אנטוניו, שנולד וגדל שם. את התשובה החיובית מבנדרס קיבלתי כמה שעות לפני המשחק. התקשרתי למנכ"ל ההתאחדות וקיבלנו כרטיסים מיד: שני כרטיסים ביציע הכבוד והתיישבנו ליד נשיא פיפ"א.

״המשחק נגמר כמו שנגמר. למחרת, ובמשך שבוע שלם, כול התקשורת הכתובה והאלקטרונית עסקה בפרסומים ששחקנים מנבחרת ישראל הזמינו זונות, שתו אלכוהול ועשו סמים ערב המשחק. התקשרו אלי מההתאחדות לבדוק את אמיתות הדברים. לאחר חקירה מקיפה עליתי על ראיות חמורות שחלקם מאששות את הפרסומים נגד שחקני הנבחרת. הגשתי את המסקנות: ניהול כושל וחסר מנהיגות של מנהלי הקבוצה שגרם לחלק מהשחקנים להתנהג בצורה פרועה ביותר, מה שגרם לכישלון הקולוסאלי של המשחק והדחה ממהאפשרות להשתתף במונדיאל.

״בדו"ח שהוגש לא היו שמות מחשש שזה יתגלגל לתקשורת, ולכן הגשתי מעטפה נפרדת עם שמות השחקנים המעורבים והקוד שלהם. המעטפה הנפרדת הייתה חתומה בשעווה. אחרי ישיבה ארוכה עם עשרה מבכירי ההתאחדות כולל משפטנים שלהם שקראו את הדו"ח קיבלו החלטה אמיצה שלא לפרסם את הדו"ח. בכירי התאחדות, לא פתחו את המעטפה הסגורה כי הם ידעו שהראיות שלי יפרקו משפחות שלמות.

״בשנת 1997 חזרתי ארצה יחד עם בת זוגתי האמריקאית, עשינו עליה כדאי להיות קרוב לבת לי, ומשעמום הלכתי ללמוד משפטים. הייתי סטודנט קשיש בין הצעירים המוכשרים הללו שהיום חלקם הם משפטנים מהמובילים בישראל. בשנת 2002, במהלך האינתיפאדה השנייה, החלטנו לחזור לאמריקה, אחת הסיבות לכך נבעה מהעובדה שאשתי הייתה קרובה מאוד למקום פיגוע בתל אביב, דבר שהשפיע עליה קשות, מה שלא הפריע לי להמשיך לעשות מילואים ביחידת המסתערבים עד שנת2015 ".

חזרתם לאמריקה ועשית מילואים בארץ; איך זה מסתדר עם קיום המשפחה והעסקים?

״אין ספק שגם בני המשפחה וגם אני שילמנו מחיר יקר על הגחמות האישיות שלי, אך מה לעשות שבשנת 2001 הבנתי (מדיונים שנעשו בצבא) שהפיגועים שחווינו הם יריית הפתיחה לתהליך אלים בהתקוממות והתפוצצות פלסטינית שיגררו אותנו למערכת ארוכה בתוך ישראל. לא חשבתי אחרת מאשר לחפש יחידה שבה אני אוכל לתרום בזמן שכזה. מפקד יחידת המסתערבים של יהודה ושומרון הכיר אותי מהשירות, יצר איתי קשר וביקש שאירתם לעזור באימון הלוחמים, הצעה שלא יכולתי לסרב לה. נכון המחיר היה יקר, בבית הילדים לא ראו אותי והאישה אכן ביקשה לחזור לאמריקה, פשוט לא הייתי בבית.

״ברור שגם בעסקים ששילמתי מחיר על השיגעון הזה. אתה לא מכיר הרבה אנשים שנעלמו לכ-400 ימים מילואים במכה אחת. הייתי מילואימניק היחידי ביחידה הזו, אני חושב שעד היום, ואני ממש ממש לא מצטער על כך. זו היית חוויה אישית מדהימה לאמן את החברה האלה, לוחמים שסיכנו את חייהם יום יום, לוחמים אמיצים מלאי מוטיבציה שרק ביטחון המדינה הוא נר לרגליהם. אין הרגשה טובה מזו שאתה יכול לתרום ובמיוחד בתקופה הזו שהיית תקופה קשה ומורכבת בישראל. מאות הפיגועים גרמו ליותר מ- 1000 הרוגים ועוד כעשרת אלפים פצועים והשאירו צלקת קשה".

במה אימנת אותם?

מוטי: מחייך, ומבקש שאמשיך לשאלה הבאה, לא לפני שהוא מציין כי מה שכן הוא יכול לשתף זה שהוא קיבל תעודת הוקרה והערכה על תרומתו בלחימה בטרור מאלוף פיקוד המרכז של הצבא, ושנה אחרי תעודת הוקרה, בטקס חגיגי לראש השנה, ממפקד משמר הגבול".

יש לי וואחד סיפור

מה דחף אותך להתחיל לכתוב ספרים?

״מי שדחף אותי להתחיל לכתוב הוא חבר יקר, שהיה עורך עיתון ישראלי בלוס אנג'לס. היה לנו פרלמנט כל יום שני, הוא ידע פחות או יותר על עבודתי, שמע קצת סיפורים מלקוחות שהיו חברים שלו. בכל מפגש הוא חזר על המנטרה; אתה חיי בסרט, הוא טען ברגש; תכתוב, תכתוב…יום אחד החלטתי ולקחתי עט והתחלתי לכתוב. הגעתי למספר עמודים מכובד והחלטתי להמשיך, זה היה חיידק ובריחה לעולם קסום של יצירה. לקראת שנת 2005 נוכחתי לראות שיש לי וואחד סיפור. זה היה הספר הראשון שלי. העלילה מתרחשת במקסיקו, אמנם הוא דמיוני אבל יש בו גם גרעין של אמת. כתבתי אותו בזמן החופשי בין טיסות ארצה לבקר את הבת שלי וחופשות קצרות מהעבודה.

״הקדשתי את הספר למלאך שלי, לאבא שלי שחלה אז בסרטן, וידענו שזמנו אתנו זה דבר קצוב. הייתה לי משימה קשה מאוד בתהליך ההפרדות מאבי שהיה רק בן 71, אישיות מדהימה, נולד בירושלים ועבר את מלחמת השחרור כשהיה בן 17 ועוד שאר מלחמות ישראל. ערכתי לו אירוע פרידה מאוד מרגש, שכלל גם השקת הספר מלאך בעיר זרה' בבית חיל האוויר בהרצליה, עם מאות בני משפחה, חברים, חברים מהצבא ובמשטרה ועוד ארגונים שונים. לימים, כשהייתה עוד אנרגיה לכתוב, הצלחתי והוצאתי עוד שני ספרים: "האישה בשחור" ו"תעתועי החיים".

המונח 'ריגול תעשייתי' עולה רבות היום בעקבות מהפכת הסייבר

״עולם החקירות הפרטיות הוא מאוד מאוד מורכב. מה מותר ומה אסור, כמה אפשר למתוח את החוק בשביל לקוח. ואם אתה חוצה גבול השאלה איזה גבול אתה חוצה. כשאתה אומר את השם ריגול תעשייתי אתה כבר מניח שיש פה עבירה לכאורה. אבל אתה יכול לעשות ריגול, אולי הייתי מעדיף להשתמש במינוח איסוף מידע, בלי לעבור עברה פלילית. ניתן לבצע איסוף מידע דרך מאגרי המחשב, שזו עבירה על החוק. אך הרבה סוכנויות מודיעין בעולם משתמשות בכלי הזה בעת הזו, איסוף מהסוג הזה ניקרא איסוף סיגנטי.

״לנו, החוקרים הפרטיים, בשום מקרה אסור לבצע איסוף מהסוג הזה ללא הסכמה. קבלת מידע מגורם שעובד בבנקים, בחברות ממשלתיות חברות בורסאיות, הינה עבירה פלילית. אני יודע לאסוף מידע דרך מאגרי מידע גלויים קרי: אוסינט, תתפלא כמה מידע שיש על כל אחד ואחד מאתנו באתרים האלו. כמו כן, אני חסיד של הפעלת מקורות מידע חיים דהיינו איסוף יומינטי (אנושי) זה צריך להיות מאוד עדין ומורכב ביחוד מהמקור הנכון, שידע לשמור סודיות גם לאחר הפעילות.

לא פשוט בימינו, לכן צריך לדעת היכן הקווים האפורים ממש כמו מנצח על מקהלה או תזמורת. אתן לך דוגמא איפה מוסר המידע לא עובר עבירה פלילית: אם הצלחתי לגייס עובד חברה פרטית שיש לו גישה למידע בחברה והאחרון מעביר לי את המידע, הוא לא עובר עבירה פלילית. והיה והוא נתפס הוא יצטרך לתת תשובות למנהלים שלו וכאן הוא חשוף לתביעה אזרחית על עבירה של חדירה לפרטיות שזה ענין אזרחי. אבל אם אותו עובד שגויס אין לו הרשאה למאגר מידע בחברה והוא פורץ למחשב אחר, האחרון עובר עבירה פלילית, חדירה לפרטיות וגניבה ממעביד.

״כשאתה מקבל משימה של איסוף מידע אתה צריך להיות מתוחכם דיו כדי לא לסבך את המקור שלך ואת הלקוח. אני קורא לזה אומנות כי הם רוצים תשובות ורק שורה תחתונה. ישנם תיקים מורכבים ששם לא תמיד אנחנו מצליחים לרצות את הלקוחות שרובם רואים סרטים וחושבים שאנחנו קוסמים. אותם לא מעניינת הדרך, אותי כן, כי בדרך לבצע משימה יש בני אדם שמאמינים בי. עם כל הכבוד שיש לי ללקוחות שלי, ויש לי, אני לא אסכן אף אחד למען המטרה (אלא באם מדובר בביטחון המדינה) ולא אבקש מאף אחד לעבור עבירה.

מה הזמן הממוצע שחקירה לוקחת?

״יש חקירות של חודש חודשיים שנה ושנתיים. לדוגמא נקראתי לחקור במדינה מסוימת מקרה מוות של צעיר. המשפחה טענה שהוא נרצח המשטרה החליטה כי נסיבות המוות היא התאבדות. המשפחה פנתה אלי שאחקור את המקרה. לאחר חקירה מקיפה מתברר שבאותו זמן שהו בבית שתי נשים שקראו לאמבולנס שקבע את מותו של הצעיר. חצי שעה אחרי זה הם ברחו ונעלמו למדינות שכנות.

״הצלחתי בחקירה סמויה למצוא את הבחורה במדינה אחרת, היא עסקה בעיצוב ומכירות הגענו אליה ולמדנו שהיא מחפשת עבודה בנרות כי מצבה הכלכלי רע, יצרנו אתה קשר בסיפור כיסוי ואמרנו לה שאנחנו מחפשים אנשי מכירות ורוצים לראיין אותה, היא הסכימה. הזמנו אותה למשרד ששכרנו לצורך העניין. לאחר שעתיים של ראיון עבודה, כולל בחינת התאמה, הודענו לה כי היא מתאימה לנו ונאמר לה להגיע לכנס במלון יוקרתי של אנשי מכירות של החברה יחד עם עוד אחד עשר אנשי מכירות שעברו את אותו התהליך. מדובר בחברה צרפתית שמספקת מוצרים למדינה שמדובר עליה. לקח לנו שבועיים לארגן את הכנס וכל האנשים בכנס לא ידעו את האמת. כולל המרצה שקיבלה 500 דולר עבור ההרצאה. כולם הגיעו לשמוע על החברה הצרפתית ומוצריה, מבלי לדעת שזה מבויים.

״הייתה רק אחת בחבורה שהיא הייתה חוקרת סמויה שתפקידה להתלבש על הבחורה ההיא ולהתחבר אליה. אירוע ההדרכה נמשך שש שעות, אף אחד לא חשד בכלום. אחרי חודשיים של עבודה סיזיפית החוקרת הפכה להיות חברה טובה של הבחורה ולימים גם הרומייט שלה. וכל זאת על מנת לדעת באמת מה קרה לבחור שמצא את מותו בבית שלהם. לאחר שעות רבות של שיחות וימים שלמים של טיולים התברר לנו כי הבחורה לא בקו השפיות. עוד גם התברר שהם לא הרגו אותו אלא שהוא עשה כנראה סמים, אך הם לא הזדרזו להזמין אמבולנס. מצאתי בראיות שלי שלא הייתה כאן התאבדות אלא הריגה ברשלנות, העברתי את תיק החקירה למשטרה המקומית, שבסוף שהרחיבה את החקירה והגיע למסקנה שהבחורה לא שפויה ולכן לא ניתן להעמיד אותה לדין, אך בלחץ שלי, מחשש שהיא מסוכנת לציבור אשפזנו אותה בבית חולים לחולי נפש".

לאן נעלמה דנה רשפי

מוטי נושם עמוק… לוגם מהקפה, וממשיך: "פרשה נוספת היא היעלמותה של דנה רשפי, נערה בת 24, שעשתה טיול תרמילים אחרי לימודי אוניברסיטה, דנה נעלמה במקסיקו. ניסיתי לעזור באיתור דנה, להורים המדהימים, שנקלעו למצב של חוסר אונים משווע אבא שלה שהיה קפטן באל על ופנה אלי רק אחרי מספר שנים אחרי שבתו נעלמה. מספר חוקרים פרטים ניסו לאתר אותה ולא עלו על עקבותיה. במקסיקו היו לי קשרים חזקים כי עבדתי (ועדין עובד) עם היחידה המיוחדת של המשטרה הפדראלית. המסקנה מהחקירה חצי שנה) שלי הייתה חד משמעית דנה נרצחה אך גם אני הגעתי למבוי סתום. חלק בגלל כשלים בחקירה הראשונית וגם בגלל מצבם הנפשי והכלכלי הקשה של ההורים, שהוציאו משאבים רבים במשך השנים. עד היום יש סברות רבות על מה שקרה באותו ערב שבו דנה נעלמה ובימים שאחרי, וגם רשויות שחקרו בעניין לא הגיעו לראיה חותכת".

איך אתה משווה את העבודות בישראל לעומת עבודות ברחבי העולם?

״לכל מדינה יש את האתגרים משלה, הבדלי מנטליות של הלקוחות וגם של המקורות, כמו גם לבין החוקים במדינות. עד לפני חמש-שש שנים היינו צריכים לחצות יבשות בשביל כל שביב מידע קטן. היום עם המהפכה האינטרנטית-חברתית הכול קל יחסית, כי חלק נכבד מהחקירה נעשה על ידי איסוף מידע מאתרי האינטרנט והרשתות החברתיות, מה שמקל עלינו את המלאכה. בנושא של שמירה על הפרטיות יש מדינות שהחמירו בעניין והלכו צעד אחד קדימה לשמור על פרטיותם של אזרחיהם, ובמדינות האלו גם מעקב פשוט אחר אזרח מקומי היא עברה על החוק. בדובאיי, ובבלגיה ששם חוקר, בשיחה אנונימית, חייב על פי חוק להודיע לנחקר שישנה כוונה לעקוב אחריו. בשאר המדינות בעולם אתה יכול לעקוב אחרי אדם, כל עוד אתה לא פוגע בפרטיות שלו או מסכן את חייו, לאמור: אני יכול לשבת בתצפית מחוץ לבית של הנעקב ולהקליט את התנועה בכניסה לבית, במכוניתו, וברחוב שלו, אך אסור לי לכוון את המצלמה לחלון ביתו, כי במעשה זה אני חודר לפרטיות שלו.

יש פרטיות היום?

מוטי מגחך: "הצחקת אותי… אין פרטיות היום, אנחנו חיים בעולם מודרני ובמהפכה חברתית שכולם רוצים לשתף את כולם, מצטברים מידעים רבים באתרים, ברשתות. אלו אותם אתרים שאנחנו תוקפים ושואבים מהם את המידע. הציבור צריך לזכור שכל מה שעובר היום במחשב או בנייד הופך למידע זמין, ולא בכדי, הם מפלצות האינפורמציה. זה לא נגמר רק בטלפונים, גוגל ואמזון עוד מגרים אותנו להכניס הביתה את אלקסה, וגוגל פלי, פשוט השתלטות מוחלטת עלינו… בעקבות זאת הם יכולים ללמוד עלינו הכול וכל היום.

״הם, ענקי התקשורת, יכולים להאזין לנו בכל רגע נתון, הם וגם אירגוני ביון אחרים כולל האקרים שיכולים לחדור לכמעט כל מקום ללא צו. אז אם יש משהוא אישי שאתם רוצים לשמור על פרטיותו, או באם אתם עושים משהו שאתם לא רוצים שאחרים ידעו, תזהרו כשאתם שולחים מסרונים, מדברים בטלפון, ו/או מתחברים לרשתות החברתיות ולאלקסה. בכלל מידע אישי שאתם לא רוצים שיגיע לאוזניים זרות, וזאת למרות שיש אפליקציות בטוחות יחסית, אני ממליץ בחום שיזמינו את החבר לקפה ועוגה ולא לעשות זאת מעל גלי התקשורת הרבים".

 

Featured

"לא ממש מפתה לחזור לישראל של היום, לגדל בה ילדים"

Published

on

כבר 15שנה שגדי ענבר, מחזאי בכיר ומוערך, חי על קו לוס אנג'לס-תל אביב – עכשיו, עם שני ילדים קטנים ("נשמות יפות וטהורות המביאים אור לחיינו שקשה לתאר") הוא מתלבט היכן לגדל אותם, יחד עם בן זוגו עמיר פלג – ראיון חשוף במיוחד

מאת: מיכה קינן

גדי ענבר הוא יליד קיבוץ גבעת-חיים איחוד. מחזאי, במאי ורעיונאי. בארץ הוא כיהן כקופירייטר בכיר ומנהל קריאטיבי במשרדי פרסום גדולים, ובמספר מערכות בחירות לכנסת. ביים להקות צבאיות, כתב וביים לתכניות טלוויזיה, ושימש במאי ומורה לדרמה בבתי-ספר למשחק. בשנות השמונים הקים בניו-יורק את "תיאטרון יאיר" (על שם אחיו שנהרג במלחמת יום-הכיפורים), שעסק בנושאים ישראליים ויהודיים. כמה ממחזותיו תורגמו לצרפתית ולאנגלית, ביניהם המחזמר Mike – Laisse Nous T'aimer, שהועלה בשנים 2010-2011 בתיאטרון "Comedia" בפריס, והיה מועמד ל"פרס מולייר" הצרפתי בקטגוריית המחזמר הטוב ביותר.

״קודם כל תכתוב על הילדים שלנו", הוא אומר בפתיחת ראיון שהעניק לי, "זאת היצירה הכי גדולה ויפה שלנו. עולה על כל היצירות האחרות שאני חתום עליהן לאורך השנים".

חמש-עשרה שנה חיים גדי ענבר ובן זוגו, העיתונאי עמיר פלג, בלוס-אנג'לס, ולפני שנתיים וחצי נולד להם בנם הבכור, אורי ('חולם' ב"ו"), ילד תכול עיניים, יפהפה ושובה לב, ואחרי שנה וחצי גם בנם יובל, קסום ויפה עיניים אף הוא. "הם נשמות יפות וטהורות", אומר ענבר, מביאים אור לחיינו שקשה לתאר".

כיתם הרבה שנים עד שהחלטתם.

״הרבה מאוד שנים. עמיר אוסר עלי להגיד כמה עשרות שנים אנחנו יחד, זה מסגיר את גילנו המתקדם".

אומרים שהורות מאוחרת זאת מתנה, גם להורים וגם לילדים.

״אומרים וצודקים. אנחנו רק בשבילם היום. מאוזנים, מסופקים, עם טונות של ניסיון חיים. עבודה, קריירה, מנעמי החיים, עשינו כבר הכל בחיינו, הגענו לכל הפסגות. עכשיו זה הם, הכל מתגמד לעומתם.

״כששואלים אותנו 'למה חיכיתם עד עכשיו?', אנחנו עונים בשיא הפרוזאיות: כי צריך בנק בשביל זה, מאות אלפי דולרים, עוד לפני שהילדים פוקחים את העיניים. כל תהליך הפונדקאות, גם במדינה מתוקנת כמו ארצות-הברית, הוא עסק מורכב ויקר מאין כמוהו. למי היה את הכסף הזה? אנחנו שני קיבוצניקים, לא קיבלנו אגורה בחיינו מאף אחד, בטח לא מההורים. עכשיו, כשהיה לנו את הכסף, פרי עבודה קשה ומאומצת, הלכנו על זה, ואין מאושרים מאיתנו".

זה לא פשוט שני זאטוטים ב"גילכם המתקדם", כהגדרתך.

״סיכמנו ביננו, עמיר ואני, שהמילה 'קשה' היא לא בלקסיקון שלנו יותר. אנחנו שומעים הורים צעירים על ידנו מתאוננים, מקטרים, מרחמים על עצמם, לפעמים גם בצדק. לנו אין את הלוקסוס הזה, אנחנו הלוא 'הבאנו את זה על עצמנו'. כשהרופא שלי שואל אותי בבדיקה שגרתית 'מה שלומך?' – בגילי הרי באות כל מני צרות של אמורטיזציה – אני עונה לו: 'אין לי מושג, דוקטור, אין לי זמן לחשוב על זה".

איפה תרצו לגדל את הילדים, כאן באמריקה?

״שאלה טובה. תחושת הבטן שלנו, שלא בא לנו לגדל ילדים אמריקאיים. אנחנו רואים חברים שלנו כאן, גם שהם ישראלים במלוא רמ"ח אבריהם, ובבית מדברים בעיקר עברית, הילדים שלהם, מופלאים ככל שיהיו, גדלים להיות אמריקאים. נכון, אין שום רע בכך. אבל אנחנו, בחלומנו, היינו רוצים שהילדים יגדלו בשפה שלנו, יצמחו על התרבות שלנו, וגם יהיו מוקפים משפחה, שאין לנו כאן".

אז מתלבטים.

״כן. לא ממש מפתה לחזור לישראל של היום, לגדל בה ילדים. אני מקווה שלא יסקלו אותי על הדברים האלה. כל התקופה הזאת שאני כאן, אני משתדל לא להתבטא בנושאים פוליטיים וחברתיים הקשורים לישראל, לא בראיונות ולא ברשתות החברתיות, גם כשזה עומד לי על קצה הלשון. אני מרגיש שאין לי זכות בתור מי שבחר, גם אם זמנית, לא לחיות בארץ.

״אבל אני קורא, שומע, ומתפלץ. הכנסת הפכה למושב ליצים. יושבת שם חבורה של דגנרטים – לא כולם כמובן, יש גם ח"כים מצויינים – שעושים בושה למוסד הזה ולכולנו. ההנהגה, כולל השרים, ניראה שעסוקה רק בדבר אחד, בלהיבחר שוב. 'עובדים בשביל הבייס שלהם" זאת המנטרה עכשיו. ומה זה 'הבייס שלהם', אלה שיבחרו בהם שוב. הכל התבלבל, האזרחים לא מעניינים אותם בכלל.

״ישראל, בהשפעת מנהיגיה, הפכה למטורללת. ניראה שכולם שונאים את כולם. אין פירגון, אין כבוד, אין שום אחוות אחים. ניראה שהדבר היחיד שמלכד אנשים זה שינאת האחר. דווקא מי שחי בחוץ, ומגיע לגיחות עבודה קצרות, רואה את זה טוב יותר מכולם".

בתור יוצר, שעובד הרבה בארץ, מה דעתך על "חוק הנאמנות בתרבות" שעלה עכשיו?

״אין מה להיבהל מזה, לדעתי. נכנסים לתקופת בחירות, יהיו התוצאות אשר יהיו, השרה לא תישאר בתפקיד הזה, אני מניח, כך שלא יהיה לזה כל מימוש. ואם כן, אז לתקופה מאוד קצרה. אבל לשאלתך, לשרה רגב אין שום מושג מה תפקידה. היא מתנהלת כמו פיל בחנות חרסינה, דוחפת, הורסת, שוברת. אמנות, שזה דבר עדין, לא באמת מעניינת אותה.

״מה שמעציב אותי, שמקבלי החלטות בתיאטרונים, התחום אליו אני שייך, גם אם לא יודו בזה בקול רם, התחילו כבר להתנהל לפי התכתיב הזה שלה. משתדלים לא להעלות הצגות שיעלו את חמתה של השרה. אני אומר לך את זה, וכבר שומע את תגובתו של עמיר, ברגע שיקרא מה שאמרתי: השתגעת??! יש לך הצגה מצליחה עכשיו בהבימה (המחזמר "מיקה שלי" – מ.ק), זה יתנקם בך!".

היו לאחרונה כתבות בטלויזיה על מוסר התשלומים של הבימה, התיאטרון שבו אתה עובד עכשיו. יוצרים טוענים שהבימה לא משלם להם, מלין את שכרם. לך, כמחזאי, שילמו?

״לא. למרות שחלפה כבר חצי שנה, וההצגה מצליחה מאוד וממלאה אולמות. אבל בוא נעצור את זה כאן, אחרת עמיר יהרוג אותי".

מנכ"לית התיאטרון מאשימה את משרד התרבות, שלא מעביר לה את הכספים שהובטחו. אתה מאמין לה?

״כן. אפילו שלחתי לה מכתב שאני מחזק את ידיה".

לפני שלוש שנים העלה תיאטרון הקאמרי מחזה שלך, אח יקר", שמותח ביקורת קשה מאוד על צה"ל.

״על תרבות הטיוח הנהוגה בצבא, שלא מאפשרת לו להפיק לקחים".

זה מחזה מאוד אישי שלך, שנוגע באחיך, יאיר, שנפל במלחמת יום-הכיפורים.

״המחזה מתכתב עם הסיפור שלנו. סיפור של משפחה שכולה, שלא מספרים לה את האמת על נפילת בנה, אלא מטייחים את הפאשלה בהענקת צל"שים למפקדים".

המחזה הזה היה עומד בחוק הנאמנות של השרה?

״כניראה שלא".

גם המחזה שלך "אחרון ימיה", שעלה בתיאטרון בית-ליסין לפני מספר שנים, ולפני כן בתיאטרון באר-שבע, עם אורנה פורת בתפקיד הראשי, עוסק בנושא אישי.

״במקור זה היה "אחרון ימיו". מבוסס על סיפורו של אבי, יוסף ענבר, שהיה איש ציבור ידוע, שהתבשר על מותו המתקרב, בגלל סרטן לבלב תוקפני, וביקש שאזמן אליו, לפי סדר שקבע מראש, את האנשים שיש לו חשבון לסגור איתם, כדי להשאיר מאחוריו דף חלק אחרי מותו. אורנה פורת אהבה את זה, ושיניתי ל"אחרון ימיה". מדענית חוקרת אלצהיימר שמתבשרת על מותה המתקרב. זה היה אחד התפקידים האחרונים והטובים ששיחקה בו".

במהלך התקופה שאתה חי בלוס-אנג'לס, חמש-עשרה שנה, הועלו עשרה מחזות שלך בתיאטרונים בארץ, ביניהם כל התיאטרונים הגדולים. בהבימה רץ עכשיו בהצלחה המחזמר "מיקה שלי" שכתבת. זה די נדיר בהתחשב בעובדה שאתה חי רחוק משם.

״כן. כשאני חושב על זה, זה די מפתיע. אני הרי כבר לא נפגש, לא מתחכך, לא מגיע לפרימיירות, לא עושה לעצמי יחסי ציבור, כמעט שלא נמצא בארץ, ובכל זאת מחזות שלי עולים. אפשר להגיד שזה די נדיר".

בעבר ביימת אושיות במה כמו חנה מרון, אורנה פורת, עודד תאומי, גילה אלמגור. לא מדגדג אותך לחזור ולביים?

״ההתחייבויות שלי כאן לא מאפשרות לי להגיע ארצה לתקופות ארוכות ולביים. אני 'מסתפק' בלהעביר את המחזות שלי לידיים אמונות אחרות. וגיליתי שזאת חוויה מרתקת עבורי, לראות איך עולם שיצרתי מקבל חיים דרך עיניו של במאי אחר".

מה על הפרק עכשיו?

״חוץ מלגדל ילדים? אני כותב כל הזמן. לצערי גיליתי שאני לא יכול בלי זה".

לצערך?!

״זה תיק לא פשוט הכתיבה, והייתי שמח שלא היה 'גוזל את זמני'. יש שני מחזות שסיימתי לאחרונה, ועוד מחזמר שבכתיבה עכשיו. ימים יגידו אם יגיעו לבמה בארץ, אני מאמין שכן, אלה מחזות טובים".

לסיום, עם אילו שחקנים בארץ היית הכי רוצה לעבוד?

״התקלת אותי. יש הרבה שחקנים נהדרים. הכי הרבה עם גיל פרנק. גם עם יונה אליאן. גם עם ששון גבאי".

המשך לקרוא

Featured

ישראל בלב, ישראליות ברוח

Published

on

זה היה סלוגן הוועידה השנתית החמישית של ארגון הקהילה הישראלית- אמריקאית, שנערך במשך ארבעה ימים גדושים כל טוב במלון דיפלומט בפלורידה – 3,200משתתפים, ביניהם מאות סטודנטים ובני נוער, נהנו מאווירה אקזוטית, גירויים אינטלקטואלים, מפגש חברתי ומסיבות עד אור הבוקר ומצג מרשים של סיפורי הצלחה וחשיפת הקשרים העבותים בין ארץ הדוד סם ומדינת היהודים – מי שלא היה הפסיד, על אמת

מאת: אלעד מסורי וגל שור 

הכנס השנתי של ה -IAC – ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית – התקיים בסוף השבוע האחרון, הפעם בלוקיישן אקזוטי בדרום פלורידה. למעלה מ-3000 משתתפים התמקמו לטובת העניין ב- DIPLOMAT BEACH RESORT על חוף הים המרהיב של העיר הוליווד, מה שסיפק תפאורה מרהיבה לוועידה בה התכנסו תומכי הארגון מרחבי ארצות הברית ומישראל.

ה -IAC גדל בצורה דרמטית בשנים האחרונות ומפעיל כיום סניפים ב-21 ערים במדינות שונות ברחבי היבשת. הכנס, שנערך השנה תחת הסלוגן ״ישראל בלב. ישראליות ברוח״, היה מפגן כוח מרשים של הקהילות הישראליות באמריקה ואורגן בצורה מרשימה מתחילתו ועד סופו.

כבר ביום חמישי החלו להגיע האורחים ברכבת אווירית למלון ״דיפלומט״, שם חיכו להם נציגי האירגון באזור הרשמה, קליטה ואיסוף תגים מאורגן היטב.

בעיקר אהבנו את האפלקיציה המצויינת שכל אורח יכול היה להוריד לנייד וכך לעקוב בצורה מסודרת אחרי הלו״ז במהלך סוף השבוע, לקבל

יהודה פוליקר מחמם עניינים בפלורידה. כמעט כמו בקיסריה

עידכונים והתראות, לקבוע לעצמו את סדר היום וליצור תזכורות לגבי הרצאות או סדנאות בהן הוא מעוניין להשתתף, כמו גם שידורים חיים מהמסיבות ומההופעות, והכל בזמן אמת. שאפו!

חמישי בערב: פרץ, ביבי, פיטסברג

אירוע פתיחת הכנס החל בשש בערב באולם המרכזי, שם התאספו האורחים וצפו ראשית בסרטון שמציג את ההיסטוריה של מדינת ישראל מההכרזה באו״ם ועד הפיכתה למעצמה טכנולגית ואומת היי-טק. מנכ״ל הארגון שוהם ניקולט בירך את הקהל והודה לו על הגעתו, ונשא ברכה חמה מהלב לצוות ה- IAC ("הצוות הטוב ביותר שניתן לבקש") ששקד במשך חודשים ארוכים על הפקת האירוע. ניקולט: ״ארבעת הימים הקרובים יהיו רק טעימה מהפעילות העשירה והדינמית שאנחנו מובילים משך כל השנה".

ניקולט הוסיף: ״לפני שאנחנו מתחילים זו הזדמנות נפלאה לומר תודה. תודה לחברי הבורד בראשותו של אדם מילשטיין והחברים שלנו בקונסוליות ברחבי המדינה. לכל התומכים, המתנדבים והחברים שלנו ותודה רבה למרים ושלדון אדלסון. תודה לכם שבאתם לכתוב עוד פרק בסיפור היהודי סיפור של ביחד ואחדות, הסיפור של קהילה מעם ישראל בלב ובישראליות שלנו".

האורחת הראשונה בערב הפתיחה הייתה מרים פרץ, אשת החינוך וכלת פרס ישראל למפעל חיים. פרץ שכלה את את שני בניה במהלך שירותם הצבאי; אוריאל ז"ל הבכור ששירת בגדוד 51 של חטיבת גולני נהרג במארב בדרום לבנון ב-1998. אלירז ז"ל נהרג ב-2010 בהתקלות עם חוליית מחבלים בעזה. גם בעלה של פרץ, אליעזר, נפטר זמן קצר לאחר נפילתו של בנם הבכור.

לאחר האובדן הגדול של היקרים לה החלה פרץ להקדיש את חייה להנחלת המורשת היהודית והציונית והיא מרבה להופיע בפני נוער וחיילי צה״ל.

פרץ הפכה אשת חינוך מוערכת ודוגמה אישית לחברה הישראלית. ביום העצמאות ה-66 היא נבחרה להדליק משואה בטקס המכובד בהר הרצל. ביוני 2016 הוענק לפרץ תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת בר אילן, וביום העצמאות האחרון קיבלה את פרס ישראל על מפעל חיים ו״חיזוק הרוח היהודית – ישראלית". פרץ זכתה גם לכבוד גדול והייתה האורחת הראשונה לשאת דברים בערב הפתיחה של הכנס.

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. תומך במתן זכות הצבעה לישראלים בארה"ב

פרץ: ״אתם הולכים לשמוע שפה חדשה הערב; זה נקרא אנגלית מרוקאית״, התבדחה על המבטא השגור בפיה והמשיכה בתו רציני יותר: ״המחוייבות של חיי היא להמשיך בדרך שעשיתי עד היום ולבנות את האיחוד של האומה היהודית בין כל היהודים: דתיים וחילוניים, ימין ושמאל וכמובן יהודים בכל רחבי העולם. ה- IAC הצליח להביא את כולנו למקום אחד הלילה הזה. נכון היו ויהיו לנו חילוקי דעות אבל צריך לזכור שכולנו אחים ואחיות והמולדת שלנו שייכת לכל היהודים בעולם. רק כאשר אנחנו מאוחדים נוכל לעמוד חזקים מול האוייבים שלנו".

בהמשך הערב ציפי פיי הולנד- חברת הדירקטוריון של פלורידה, העלתה לבמה את השוטרים שעצרו את הטבח הנורא בבית הכנסת ״עץ החיים״ בפיטסבורג, ברקע הוקרנו תמנות מסיקור הטבח הנורא שזיעזע קהילות רבות ברחבי היבשת. רבי אלווין ברקון מבית הכנסת ״אור לשמחה״ מפיטסבורג הודה לשוטרים והתפלל לשלום הפצועים. בהמשך, באקט מרגש, הוא שר יחד עם הקהל את ״גשר צר מאוד״ בליווי גיטרה אקוסטית.

בברכה מצולמת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אמר רה"מ בין היתר: ״ה-IAC הפך לארגון מוביל ושותף גדול לברית בין ישראל לארצות הברית. ברית שחולקת ערכים של חופש, חירות , דמוקרטיה, שלום ובטחון. מי יכול להבין טוב יותר את היסודות של הברית הזו מאשר ישראלים שחיים באמריקה. אני מודה לכם על העבודה שאתם עושים ומאחל לכם עוד שנים רבות של הצלחה".

הארגון גם חלק סיפורי הצלחה באחד התחומים הכי ״ישראלים״ שיש הייטק וטכנולוגיה. במהלך הערב הופיעו על הבמה מיירוס נכט ממיסדי ׳צ׳ק פויינט׳- שסיפר על הקמת החברה. ההצלחה לה זכו בעקבות המצאת ״חומת אש״ שמהווה נכס חשוב לכל מחשב בחברות מסביב לעולם. נכט גם חלק עם הקהל את הטכנולגיות החדשות שצ׳ק פויינט מפתחת, ביניהן מדפסת תלת מיימד שמדפיסה תרופות והעלה נתון מעניין: בכ 50% מהחברות הטכנולוגיות והיזמיות בארצות הברית מעורבים ישראלים!

לסיום הערב עלה על הבמה יהודה פוליקר המוכר והאהוב. פוליקר, מלווה בלהקה גדולה ומגוונת, הלהיב את הקהל עם שלל להיטיו במשך שעתיים תמימות. ממש כמו שצויין בפרסום המקדים להופעה – פוליקר הביא את האמפי בקיסריה לפלורידה. התלהבות עצומה נרשמה כששר את ״פחות אבל עוד כואב״. כמו כן, נתן שורה של להיטים ביוונית, וכבש את הקהל שעשה את הדרך למרגלות הבמה לרקוד ולצלם כמובן. שאפו גדול לחברת ההפקה TEEV של דיויד אזולאי, שלא רק הביאה את פוליקר, אלא הייתה אמונה על הפקת הכנס מאלף ועד תו. כמעט 6 חודשים של עבודה קשה והכנות הגיעו לשיאם בארבעת ימי הכנס. TEEV היו אחראים על בחירת הדוברים, הפקת סירטי התדמית והוידאו, מיתוג, השילוט במתחם המלון כמו גם על המסיבות וההופעות המוזיקאליות. תוצאות עבודתם המקצועית בהחלט נראו בשטח.

שישי: פנס, אלבז וכל העולם כולו

היום השני של הכנס כלל מפגש היסטורי עם סגן נשיא ארצות הברית, מייק פנס. המשתתפים הנרגשים נאלצו לעבור בכניסה לאולם המליאה בדיקות בטחוניות מחמירות כשעשרות אנשי ביטחון, משטרה והשירות החשאי, כולל כלבים, מאבטחים את הארוע באזורים שונים של המלון ומחוצה לו.

איש העסקים דויד הגר מאל-איי בשיחה אינטימית עם סגן הנשיא פנס

את האירוע פתחו בני הזוג ד״ר מירים ושלדון אדלסון, שזכו להוקרה גדולה מהקהל.

מרים, שרק לפני שבועיים זכתה לקבל את "מדלית החופש" מהנשיא טראמפ, בבית הלבן, אמרה בין היתר: ״אני גאה לעמוד כאן כמגינה של עם ישראל. במשך שנים יהודים היו נרדפים בעולם, מושפלים ומותקפים. תודות למדינת ישראל הדבר הזה הפסיק. חשוב שכולם ידעו שהתקפה על ישראל היא התקפה על כל היהודים ברחבי העולם". כשהתייחסה לכבוד שקיבלה מהנשיא כשאמרה: ״כשהמדליה הנשיאותית שקיבלתי מטראמפ הונחה על צווארי הרגשתי את כובד משקלה והיא הזכירה לי את כובד משקל האחריות שמוטלת עליי להגן על מדינת ישראל".

סגן הנשיא פנס הודה לאדלסונים על תמיכתם ואמר: ״אנשים צריכים עידוד והנעה כדי להוביל, ואין מי שיודע להניע הנהגה בצורה יותר טובה מאשר מרים אדלסון; בניתם את הארגון הישראלי-אמריקאי הגדול ביותר בתבל". פנס המשיך בנאום חוצב להבות מרגש על הברית החזקה בין ארצות הברית לישראל שנפתח במשפט ברור והחלטי: ״אם העולם לא יודע דבר כדי שידע דבר אחד אמריקה עומדת לצד ישראל!". הוא זכה לתשואות אדירות מהקהל שנעמד על רגליו. במהלך נאומו של פנס (שזכה למחיאות כפיים בעמידה כמעט כמו אלו של נתניהו בקונגרס). התייחס לכל הנקודות הרגישות שמדאיגות כל ישראלי באשר הוא:״ דע"ש (ארגון הטרור האיסלמי) במנוסה ואנחנו אחריהם בכל פינה, ובקרוב נמחק אותם מעל פני האדמה". הוא תקף את עסקת איראן, ציין את נחישותו של הנשיא טראמפ לבטלו ולהחזיר את הסנקציות החמורות למרות הלחצים של מדינות העולם להמשיך עם ההסכם. ״הסנקציות על אירן מעולם לא היו קשות וחמורות יותר. כדאי שזה יהיה ברור ארצות הברית לעולם לא תאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני!״

פנס הציג את האני מאמין של הנשיא והחמיא לו תכופות על כך שהוא לא רק איש של דיבורים אלא מעשים.״טראמפ הבטיח וקיים״ אמר כאשר ציין את העברת השגרירות האמריקאית לירושלים אותה כינה בירת ישראל הנצחית. סגן הנשיא תקף את ארגון זכויות האדם של האו״ם והצדיק את פרישת ארצות הברית ממנו, בכך שארצות הברית לא תתן יד לארגון שתוקף בקביעות את ישראל. פנס גם החמיא לניקי היילי שגרירת ארצות הברית לאו״ם שמסיימת בקרוב את תפקידה וציין את עבודתה החשובה והתמיכה הבלתי פוסקת במדינת ישראל.

פנס עסק בנושא האנטישמיות במדינה, התקפת הטרור בבית הכנסת בפיטסבורג ותקף את ארגוני ה -BDS שאמר אין מקום להחרים את ישראל. כמו כן גם ציין את ירי הטילים של אירגוני הטרור בעזה לעבר ישראל ואמר: ״ההתקפות הללו חייבות להסתיים, ועכשיו!״.

השליטה החדשה בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, ומנהיג הדמוקרטים בסנאט צ'אק שומר

לסיום הביע פנס את הערכה העמוקה להיסטוריה של מדינת ישראל ואמר לבין היתר: ״סיפור הלידה של המדינה היהודית הוא נס. היהודים הפכו את המדבר למדינה משגשגת וישראל היא כמו עץ ששורשיו נטועים עמוק באדמה ובבטחון".

פנס סיים בברכת חג חנוכה שמח לכל עם ישראל, והקהל נעמד על רגליו והריע לו ממושכות. הוא נאות לרדת למרגלות הבמה וללחוץ את ידיהם של חברי ה-IAC ונופף לשלום לקהל.

לאחר הנאום החלו ההכנות לשבת שהתקיימו במלון: הדלקת נרות וקבלת שבת, תפילות בבית הכנסת במלון וארוחת שבת ענקית אליה הוזמנו כל המשתתפים שהגיעו לבושים לבן. האולם המרכזי הוכן לקידוש וארוחת שישי עם שלל שולחנות עם מפות לבנות יינות לבנים ואדומים, חלות, סידורי ברכות לשבת תחת השם ״שישי ישראלי בלבן״. לאורחים הוגש אוכל שבת מסורתי: סלטים, מטבוחה, חומוס, חצילים, דגים מרוקאיים ברוטב, עוף, סלטים וקינוחים. את האוכל, מספר דודי אזולאי מ"טיב הפקות", הכינה חברת קייטרינג מקומית בשם "ארומה", שדאגה לספק אוכל כשר וטעים לאלפי המשתתפים.

שלדון וד"ר מרים אדלסון. מחוייבת בלתי מתפשרת למדינת ישראל ותושביה

שוק, תקשורת, עסקים

האווירה לכל אורך סוף השבוע היתה נפלאה והשילוב בין ההרצאות האורח והסדנאות במהלך היום למסיבות וההופעות בלילה היה מצויין. בריזורט נערכו גם ארוחות בוקר ישראליות, צהריים וערב באזור שנקרא ״שוק ישראלי בכיכר העיר״, בו התמקמו דוכנים של עמותות שפועלות לטובת הקהילה היהודית או מסייעות לישראל, ולמעשה ניתנה להם במה להציג את פועלם לגייס תומכים ותורמים. למקום הגיעו נוכחות מדיה רבה של עיתונים וערוצי טלוויזיה ואתרי אינטרנט רבים מישראל ומכל רחבי ארצות הברית.

בכל יום, מהשעה 9 בבוקר נערכו במתחם הרצאות של אנשי תקשורות, פוליטיקה ועסקים, עם אורחים רבים מישראל והתקיימו פאנלים מרתקים. אחד הסוערים שבהם היה פאנל שהונחה על ידי מגישת הטלוויזיה מירי מיכאלי מערוץ 2, בו לקחו חלק חברת הכנסת סתיו שפיר, חבר הכנסת ודובר צה״ל לשעבר נחמן שי, עורך ״ישראל היום״ בועז ביסמוט ונתי שמחוני. במהלך הפאנל נערך דיון סוער על חוק הלאום, משמעות מגילת העצמאות כיום, ועתידה של מדינת ישראל כדמוקרטיה.

דנה וייס, העיתונאית והפרשנית הפולטית הבכירה של ערוץ 12 ניהלה פאנל בנושא ׳רשתות חברתיות והאתגרים שלהם בדמוקרטיה הישראלית׳ והשתתפה בפאנל מרתק נוסף שהביא אליו את הקהל הרב ביותר ׳עזה, סוריה ואיראן – הצעד הבא׳. לצידם של ד״ר דורי גולד, נשיא מרכז ירושלים ליחסים בין לאומיים ושגריר ישראל באו"ם לשעבר ואלון בן דוד הפרשן הצבאי של ערוץ 10 שגם ערך בהמשך ראיון מצויין עם שגריר ישראל באו״ם דני דנון. אישיים נוספים מהתקשורת הישראלית שהשתתפו בפאנלים היה העיתונאי המוערך גיל תמרי מערוץ ;10 רונן ברגמן (ידיעות אחרונות וניו יורק טיימס); דרור אידר ובועז ביסמוט (ישראל היום), ודיוויד סויסה ג'ואיש ג'ורנל) ויוני קמפינסקי (ערוץ 7).

בפאנלים בנושא עסקים ונדל״ן השתתפו דמויות מצליחות ומוכרות מהקהילה הישראלית באל-איי ביניהם דוד ורד, בעלי חברת הג'ינסים YMI, שהשתתף בסשן בעברית בנושא יזמות חברתית אמריקאית. איש ההלוואות ליאור יהודה הנחה פאנל מעניין עם מייסד אפליקצית ההכרויות JSWIPE דיויד יורס שסיפר על דור המליניולס וכיצד הוא תופס את עולם השיווק והמדיה בכל הקשור לישראל.

במהלך היום השלישי לכנס ניתנה הבמה לדור הצעיר ומנהיגי העתיד של הארגון לקחת חלק. על הבמה המרכזית עלו מצטייני הדור הצעיר של תוכנית ׳איתנים׳ שערכו פרזנטציה על רעיונות וחידושים מקוריים וניסו ״למכור״ לקהל.

אלפים בדיוני המליאה בכנס החמישי והגדול מכולם

מבין הדור הצעיר בלטה ליאל רוס, (23), סטודנטית באוניברסיטת ברקלי. רוס נולדה וגדלה בארצות הברית, דוברת עברית שוטפת והיא פעילה בתוכנית ״משלנו״ של IAC. בגיל 18 עלתה לארץ במסגרת גרעין צבר והתגייסה לשירות קרבי בתור חובשת. היום רוס היא כאמור סטודנטית באוניברסטית ברקלי, לעתודה רפואית וממשיכה להיות פעילה ולייצג את הארגון בפלטפורמות שונות ברחבי ארצות הברית. לרוס ניתנה ההזדמנות לראיון מעל הבמה המרכזית עם מוריס קהאן, מייסד חברת התוכנה הענקית אמדוקס. קהאן סיפר בראיון על החזון להקמת החברה ועל ההשפעה של ההצלחת הטכנולוגיה הישראלית גם בנושאים אחרים כמו הפילנטרופיה.

את מוצאי השבת סגר הזמר גד אלבז שהפליא בקולו כאשר ערך טקס הבדלה מוסיקלי. הקהל הצטרף אליך בהמשך בשירה גדולה של ״מי שמאמין לא מפחד״.

ראשון: ריבלין, פלוסי ושומר, האדלסונים

ביום האחרון לכנס, הנהגת הארגון נשאה דברים וסיפרה על התוכניות שלהם לעתיד. אדם מילשטיין – יו״ר הבורד של IAC ואחד המזוהים עם המאבק באירגוני ה -BDS, אמר בין היתר: ״בארצות הברית הבינו שאנטישמיות זו לא רק בעיה יהודית אלא בעיה אמריקאית. קיומה של מדינה יהודית בעולם תבטיח ותציל את היהודים בכל העולם. IAC היא הבית ליהודים באמריקה שישראל נמצאת בליבם. אנחנו נמשיך לעמוד במרכז המלחמה באנטישמיות ולהבטיח את הדור הבא באמריקה".

ברכה מרגשת מנשיא המדינה ראובן ריבלין שודרה על המסכים: ״בזכות המאמץ, הרצון הטוב ורוח ההתנדבות הצלחתם להקים ארגון בלתי נפרד ששומר על הרוח הישראלית ועם זאת – על תשכחו שישראל היא הבית ותמיד נקבל אתכם בזרעות פתוחות", אמר הנשיא. לאחר מכן, עורך ישראל היום בועז ביסמוט ראיין על הבמה המרכזית את יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין. הכותרת המרכזית: אדלשטיין אמר שאינו מבין מדוע יש לשלול מישראלים המתגוררים בארה"ב את זכות ההצבעה לכנסת – דברים שגררו מחיאות כפיים והסכמה סוערות. גם יו"ר הסוכנות החדש, יצחק (בוז'י) הרצוג, הביע במהלך הכנס תמיכה ברעיון. גיל תמרי ראיין את שגריר ישראל באו"ם דני דנון שאמר בין היתר: ״אנחנו צריכים אנשים כמו IAC גם אצלנו באו״ם". הוא ציין את העבודה הנפלאה שעשתה ניקי היילי והביע תקווה שטראמפ ימנה מחליף שיהיה גם הוא אוהד ישראל.

מרים פרץ ויו"ר ה- IACאדם מילשטיין

ראיון סיום חשוב ומעניין נערך בין איש העסקים חיים סבן, שראיין את מנהיגת הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים ננסי פלוסי, ואת מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, צ׳אק שומר. פלוסי, נציגת סן פרנסיסקו וסבתא, מסתבר, לארבעה נכדים יהודים, סיפרה על ההיסטוריה היהודית של משפחת אביה שהיה גם הוא חבר קונגרס והדגישה את מחויבותה של המפלגה לביטחון ועתיד ישראל, תוך שהיא מונה את ההחלטות החשובות בנושא שהתקבלו בגבעת הקפיטול.

שומר ביטא בדבריו את הערכה הרבה שהוא רוכש לחיים סבן והסיוע הרב שלו ועבודותו למען שמירת היחסים בין ארצות הברית לישראל. בנוסף הביע שומר דאגה שהדור הצעיר של היהודים בארצות הברית לא יודעים את ההיסטוריה של מדינת ישראל: ״הצעירים לא ראו את ההתקפות על ישראל בראשית דרכה והנסיון להשמיד אותה. הם רואים את ישראל חזקה ואיתנה, ישראל שמנצחת כל הזמן. צריך להסביר להם שהקיום של ישראל הוא לא מובן מאליו. מה שהשגנו השגנו בכוח ומאבק. צריך להסביר לדור הצעיר את העובדות וכך הם יזדהו יותר עם המדינה. פלוסי סיכמה: ״שיתוף הפעולה והברית עם ישראל הוא ההישג הכי גדול של ארצות הברית במאה האחרונה וזה משהו שאנחנו חייבים לשמור עליו". סבן הוסיף: ״שיתוף הפעולה עם ישראל הוא 'רחוב דו סיטרי'. ישראל עושה המון למען ארצות הברית, ויש המון דברים שלא ניתן לחשוף אותם.״

מו"ל שבוע ישראלי שרונה קופר עם דנה וייס

לקראת הנעילה התקיים אחד החלקים המרגשים בכנס, כאשר שון אבן חיים קיים ראיון מיוחד על הבמה עם מירי ושלדון אדלסון. האחרון כידוע ממעט לדבר מול קהל אך הפעם הוא אחז במקרופון וסיפר על חייו. במהלך הראיון סיפר אדלסון על ההיסטוריה של משפחתו, תפקיד היהדות בחייו וגם מה לדעתו הביא לו את ההצלחה הכלכלית האדירה שלו. כנשאל אלדסון איזו שושלת הוא ירצה להשאיר אחריו ענה: ״השושלת שלי לא קשורה לעולם העסקים אלא ב-2 תחומים אחרים: ההישגים ופריצות הדרך הרפואיות שעשינו, ואחד מהם מתרחש בימים אלו כשאנחנו בפריצת דרך בגילוי תרופה אפקטיבית למחלת סרטן הערמונית. השנייה היא התמקדות בתרומה לעולם היהודי והישראלי". אמר וגם עשה: לקראת סוף הערב הודיעו הזוג אדלסון מעל הבמה על תרומה של 12 מיליון דולר נוספים לארגון ה-IAC. ואת בנוסף ל-63 מליון דולר שנתרמו על ידם בחמש השנים האחרונות.

שרת המשפטים איילת שקד בדיון פתוח עם משתתפי הוועידה

לסיום סיכמו השניים את האג׳נדה של הארגון והזכירו לכולם של IAC יש מקום לכולם, לכל הישראלים באשר הם. ״למרות מה שחלק ממכם חושבים, אנחנו לא אירגון פוליטי! אנחנו לא מגדירים את עצמנו כשמאל או ימין, ואוסרים על עצמנו להתעסק בפוליטיקה. אם נעשה זאת נאבד 50 אחוזים מהישראלים. כל מי שתומך במדינה ישראל המקום שלו הוא איתנו.״

את הכנס השנתי חתמה הדלקת נרות חנוכה עם משפחת אדלסון ושירת מעוז צור מרגשת של הקהל. באווירה ששפכה אור יקרות והעניקה תחושת משפחתיות חמה. סיום מצויין של ארגון ה-IAC שבהחלט מיצב עצמו כאחד האירגונים היהודים החשובים בעולם. אפשר כבר להתחיל ולהתרגש ממה שהם יכינו לנו בשנה הבאה, בכנס השנתי השישי שיחזור לוושינגטון הבירה.

 

המשך לקרוא

Featured

קרב הדוכסיות: מי אופנתית יותר?

Published

on

השמועות על סכסוך בין קייט מידלטון ומייגן מרקל גרם לנו לבדוק מי מתלבשת טוב יותר • התוצאה הוכרעה בנקודה אחת • בצד של מי אתם?

מאת: דניאלה קפלוטו // ישראל היום

בעוד כל העולם גועש בעקבות השמועות על הסכסוך המשפחתי המלכותי בין שתי הדוכסיות האופנתיות ביותר בעולם, החלטנו שזה הזמן להוסיף שמן למדורה ולבדוק למי מביניהן יש יותר סטייל.

שתי הדוכסיות חזקות בתחום האופנה, כאשר כל אחת בסגנונה האישי הצליחה להשפיע על תעשיית האופנה בעולם ואף נוצר לתופעה שם בעולם – "אפקט הדוכסית". כל מראה שלהן הופך בין רגע לבסט סלר ונעלם מהמדפים ואף יכול להרים קריירות ולשנות חיים למעצב אופנה שהן לובשות.

בכדי ליישב את הנושא בצורה ההוגנת ביותר ביקרנו את הדוכסיות בארבעה תחומי אופנה יחד עם הסטייליסטית חיה וידר, ואושיית האופנה, האינסטגרם והסטייל דניאלה אלטר.

שמלת הכלה

לכל אחת מהדוכסיות היתה שמלת כלה ייחודית שנתפרה בעיצוב אישי והצליחה להשפיע רבות על טרנד שמלות הכלה בתעשיית האופנה באותה התקופה.

השמלה הראשונה של מרקל

מייגן מרקל שנישאה לנסיך הארי בחרה בשתי שמלות כלה, לעומת מידלטון שהלכה על שמלה אחת בלבד. בחירתה של מרקל בשתי שמלות היא בחירה מודרנית ועדכנית, המנוגדת לכלות מבית המלוכה הבריטית בעבר, ולכן כבר בבחירה זו מרקל הצטיירה כאישה מודרנית ונועזת. הראשונה, שמלה קלאסית ממשי בצבע לבן פנינה חלק ונקי של ז'יבנשי. גזרת השמלה היתה קלאסית עם טוויסט נועז של כתפיים חשופות, דבר שלא היה מקובל אצל בני הממלכה הבריטית. בעולם התלהבו מהבחירה וטענו שפחות זה יותר.

דעת המומחיות: השמלה היתה מעט מאכזבת ואף נראתה גדולה במידה. בזכות הטיארה הנוצצת, המראה עדיין עבד.

השמלה השנייה היתה נועזת, חשופה ואף סקסית הרבה יותר. מרקל בחרה בשמלת האלטר של המעצבת הבריטית סטלה מקרטני, שהצליחה ליצור הדים גדולים וביקוש לסגנון בעולם. מקרטני אף החלה לעצב ליין של שמלות כלה במחירים נוחים, שבין המבחר ניתן גם למצוא את השמלה של מרקל.

בעולם התרגשו גם מבחירה זו, ומבחינתנו השמלה הזו הצילה את המצב והפכה את היום הגדול להצלחה אופנתית מסחררת, אבל, עדיין לא מספיק ואו בשביל שמלת כלה.

הדוכסית מקיימברידג' נישאה לנסיך ויליאם בשמלת כלה אלגנטית ונשית של המעצב אלכסנדר מקווין, שמאז הפך להיות המעצב האהוב על מידלטון. השמלה עוצבה בסגנון קלאסי ונשי כאשר החלק העליון עשוי תחרה צרפתית משובחת שידר אלגנטיות ומלכות והחלק התחתון של החצאית הארוכה עם השובל הארוך יצר מראה של נסיכת דיסני.

בעולם היו מי שהשוו אותה לשמלת הכלה של הנסיכה גרייס קלי. השמלה של מידלטון הפכה להשראה עבור כלות רבות בעולם, כולל סלבריטאיות ישראליות כמו יאנה יוסף שהתחתנה בשמלה עמנואל וגם של מאיה בוסקילה שלבשה שמלה דומה של דני מזרחי.

קייט. שמלה מהאגדות

דעת המומחיות: השמלה היתה קסומה, אלגנטית ומחמיאה. חיה וידר מוסיפה שקייט היתה מושלמת בשמלה שלה ודניאלה אלטר מסכימה וטוענת שבגזרה הזו אין ספק ששמלת הכלה של קייט היתה חלומית ומפוארת. נדמה שכולנו ראינו את הנסיכה של דיסני שעליה גדלנו קמה לפתע לתחייה והתרגשנו ביחד איתה".

ביגוד ערב – מי יותר פאשניסטה?

מרקל נכנסה לחיינו ככוכבת בסדרת הטלוויזיה "חליפות". כבר אז היא הצליחה להשאיר רושם אופנתי פעם אחר פעם, בין אם בסדרה או במציאות. טעמה המוקפד גלש אל תוך חייה הממלכתיים והיום ניתן לומר בביטחון מלא שמרקל היא אחת מאושיות האופנה החזקות והמשפיעות בעולם. הבחירות שלה מדויקות, מחמיאות וטרנדיות.

השמלה האהובה עלינו היתה השמלה שלבשה לארוחת הערב הרשמית בפיג'י, שמלה בצבע כחול רויאל של סאפייה. מרקל נראתה זוהרת ואלגנטית ובשילוב עם עגילי השנדליר היא השלימה את המראה למדויק ובעינינו אף מושלם.

השמלה שמרקל לבשה בפיג'י

הסגנון של מידלטון שונה במהותו, כאשר הדוכסית מקפידה להתלבש בסגנון יותר צנוע ופחות נועז. מידלטון נכנסה לחיינו כבחורה בריטית עם טעם פשוט ועשתה מהפך אופנתי מהותי כאשר היום הבחירות שלה קלאסיות, מחמיאות ואלגנטיות. מכיוון שחוקי הלבוש של הממלכה הבריטית תקפים עליה יותר מאשר על מרקל, עניין הצניעות הוא גם שיקול כאן והיא לא באמת יכולה ללבוש מה שהיא רוצה. השמלה האהובה עלינו של מידלטון זו שמלת הערב הירוקה שהיא לבשה לטקס פרסי ה BAFTA השנה של מעצבת האופנה ג'ני פקהאם, שהיא גם מעצבת שמידלטון מקפידה ללבוש פעמים רבות.

דעת המומחיות: לדעתנו הבחירה בשמלה מאוד בטוחה, אין כאן משהו מפתיע או מחדש. מסיבה זו ניתן לומר שמי שניצחה בסיבוב הזה היא מרקל.

וידר דווקא חושבת שמידלטון עושה את זה יותר נכון, שכן במסגרת תפקידה הבחירות שלה צריכות להיות מוקפדות ופחות נועזות.

אלטר טוענת שבגזרת שמלות הערב אין ספק שמייגן נותנת לקייט פייט, אבל יש לומר שזה לא כזה קשה, כי קייט מופיעה עם מספר לוקים שגורמים לתהות מדוע לצאת כך מבית המלוכה כשיש לך את כל אופציות מערכות הלבוש בעולם בערך? ואנחנו לגמרי מסכימים איתה.

ביגוד יום

בתחום המראות היום יומיים, אין לנו ספק שגם הפעם מרקל מצליחה יותר. בעוד מידלטון נשארת בגזרת מראות החליפות המוקפדים עם הכפתורים הגדולים, הג'קטים המחוייטים והרשמיים, מרקל מגוונת בין מראות מחויטים למראות אופנתיים בהן היא משלבת בין שמלות מיוחדות ומעילי טרנץ' שיקיים במיוחד.

הסגנון היומי של מרקל הוא יותר עממי ונכון, ופחות רשמי ומהודר, ולכן גם בסיבוב הזה בעינינו מרקל זוכה. הסטייליסטית חיה וידר מסכימה וטוענת שבמסגרת התפקיד של מרקל הבחירות שלה יותר נכונות.

מי שהפעם חולקת עלינו היא דניאלה אלטר שטוענת שאין ספק שגם מייגן וגם קייט מוקפדות ואלגנטיות להפליא בלבוש היומיומי שלהן. אך קייט מנצחת ובענק. לא סתם אומרים שהאדם עושה את הבגד ולא הבגד את האדם. לקייט יש את היכולת והסטייל להחזיק בגד בפרט וטוטאל לוק בכלל מכף רגל ועד ראש ולגרום לנו לקבל באהבה את הכובע המוגזם הממוקם בצידו של הראש.

נסיך מהאגדות?

גם נושא הבעל עומדת במבחן שלנו, בני זוגם של הדוכסיות שבלעדיהם החיים שלהן היו שונים לחלוטין.

מרקל נישאה לנסיך הארי, הילד הרע של בית המלוכה הבריטי. הנסיך הצעיר היה מושא הערצתם של נשים רבות בזכות המראה המסוקס שלו וכמובן הייחוס המשפחתי. הוא מקפיד להתלבש לאירועים בצורה מחוייטת ומרשימה, כאשר גם מראות הקז'ואל שבהם הוא בוחר מצליחים ליצור רושם חיובי.

מידלטון נישאה לנסיך ויליאם, הילד הטוב. בדומה לקייט, ויליאם לא הצליח אף פעם להשאיר רושם אופנתי מדיי, שכן הוא מקפיד להתלבש בחליפות שמשדרות רצינות ואלגנטיות. במראות הקז'ואל שבהן הוא בוחר לא ניתן לציין לטובה בחירה אחת ספציפית, שכן גם בחולצה מכופתרת פשוטה וג'ינס לטעמינו הוא נראה דיי פרווה.

דעת המומחיות: וידר טוענת שהיא תמיד תבחר בוויליאם, ובמיוחד כשהוא במדים, אלטר מכריזה על תיקו וטוענת: "אני באופן אישי פחות בקטע של ג'ינג'ים, עם זאת אין ספק שהפלפל והחן נמצאים בצידו של הארי. מנגד, נראה כי היציבות והממלכתיות נמצאים דווקא בצידו של וויליאם.

הנסיך וויליאס בחום התל אביבי

תוצאות רבותיי, תוצאות

בשקלול הסופי של הפאנל, ולמרות שהדעות היו חלוקות, ניתן לראות שמי שניצחה בנקודה אחת בלבד היא הדוכסית מקיימברידג' קייט מידלטון, שהסטייל הקלאסי שלה ניצח את הסטייל הטרנדי והנועז של קייט. יחד עם זאת, הדוכסית מסאסקס מייגן מרקל מצליחה לשבור את חוקי הלבוש הנוקשים של הממלכה וליצור מראות נועזים, מעניינים ולרגש אותנו בכל פעם מחדש.

המשך לקרוא

אירועים קרובים

דצמ
14
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
דצמ 14 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
דצמ
15
ש
19:30 DAVID BROZA @ The Broad Stage
DAVID BROZA @ The Broad Stage
דצמ 15 @ 19:30 – 23:45
DAVID BROZA @ The Broad Stage
David Broza is one of the most innovative and creative musicians in the world today. His 40+ year career spans the gamut from blues to jazz, rock, country, folk and world music. Singing in Hebrew, Spanish,[...]
20:00 Snoop Dogg, DJ Quik, Warren G, K... @ Microsoft Theater
Snoop Dogg, DJ Quik, Warren G, K... @ Microsoft Theater
דצמ 15 @ 20:00 – 23:30
Snoop Dogg, DJ Quik, Warren G, Kurupt, Too Short & More! @ Microsoft Theater
Puff Puff Pass Tour 3 Saturday December 15th 2018 at Microsoft Theater in LA Live Live on Stage – SNOOP DOGG – DJ QUIK – TOO SHORT – WARREN G – KURUPT – BABY BASH[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות