ציריאק האיש, האגדה וקולקציית הרכבים - שבוע ישראלי
Connect with us

latest

ציריאק האיש, האגדה וקולקציית הרכבים

Published

on

טניסאי העבר יון ציריאק הוא אחד האנשים העשירים ברומניה • ביקור במוזיאון הרכבים האגדי שלו בבוקרשט מגלה סדרה מדהימה של מכוניות ענתיקות וטכנאי מוכשר אחד, מישראל

כתב וצילם: שלומי פתאל

״Hard work beats talent when talent does not work hard״, אמר מאמן הכדורסל האמריקאי Tim Notke בתיכון מקומי.

מה שנכון נכון, ופתגם זה במיוחד נכון לגבי יון ציריאק האתלט לשעבר והטייקון מרומניה. ציריאק גם אדם מוכשר וגם עובד קשה. כיום ציריאק הוא האיש העשיר ביותר ברומניה והוא מין הסתם גם חובב ואספן רכבים רציני. סיפורו של ציריאק מעניין לא פחות מקולקצית הרכבים המרשימה אצלו בגראג׳ ובמוזיאון האישי שבנה לקהל הרחב.

בביקורי במזרח אירופה החודש, יצא לי לבקר במוזיאון הרכב הפרטי של ציריאק ואני חייב לשתף אותכם בחוויותי. המוזיאון נמצא בבוקרשט בירת רומניה וממוקם ממש ליד שדה התעופה

הבינלאומי. בוקרשט כעיר עשירה בהיסטוריה ואטרקציות תירותיות אבל עבור חובבי רכב, הקולקציה של ציריאק פשוט מצריכה ביקור בכל מחיר.

ציריאק, שנולד ב-1939 בטראנסילבניה שברומניה, החל את חייו בתור שחקן הוקי קרח ומיד לאחר מכן בתור שחקן טניס מוכשר וכך זכה להכרתו הבינלאומית. עד ל-2017-2018 ציריאק

גם נחשב לאתלט העשיר בעולם עם הון אישי של מעל ל 1.28 מיליארד דולר. ברשימת 2018 המעודכנת, מייקל ג׳ורדן עבר למקום ראשון עם הון אישי של 1.31 בליון.

ציריאק נולד וגדל ברומניה הקומוניסטית למשפחה עניה.כישרונו כספרטאי נחשף בהיותו צעיר מאוד. כספורטאי שיצג את רומניה הקומוניסטית, הוא עבר אימונים קשים ומפרחים ברוח הצבא הקומוניסטי שכלל גם הצלפות ועונשים לפני כל תחרות. בעולם הקומוניסטי, לא היו ״תנאי שירות״. כספו אשר ״צבר״ בכבוד ובמאמץ בתחרויות השונות עבר לידי המשטר ברומניה ומצא את דרכו לידי השליט התורן ניקולאה צ׳אוצ׳סקו. ברוח הקומוניסטיות האמיתית ההון נשאר בידיו ובארמונו של השליט. מיד לאחר שהקומוניזם נפל ב-1989, צ׳אוצ׳סקו ואישתו סיימו מול כיתת יורים, ציריאק החל להשקיע את כספו בבנק פרטי שפתח על שמו (הראשון מסוגו ברומניה), בנדל״ן, בענף הביטוח ובעסקים שונים שרק גדלו והרחיבו עם השנים.

כאדם שהחל את הקרירה המוצלחת והמרשימה בעוני והגיע להישגים ספורטיבים וכלכלים מאוד מרשימים בזכות עבודה קשה, התמדה וכמובן הרבה כישרון, ציריאק הפך לנכס לאומי עבור רומניה ומהווה עד היום דמות שמשפיעה (לטובה) על רומנים רבים. אהבתו לספורט גם עודדה את ציריאק לפתוח מרכזי ספורט שונים ובבעלותו גם תחרות מדריד בטניס היוקרתית. ציריאק מעודד מימוש עצמי והיזד־מנויות לקרירה לעם הרומני ובעיקר לחלק העם חסר היכולות. ציריאק מהווה דוגמה נפלאה לכך בעצמו. בימים אלו ציריאק עובד על פיתוח אוניברסיטה באיזור בוקרשט. חינוך הוא המפתח להתקדמות וציריאק מבין זאת היטב. העם הרומני רואה בציריאק דמות אבהית, מצליחה, ישרה ומעוררת השראה.

נעבור מציריאק האיש למה שבאמת רציתי לשתף פה שהיא קולקצית הרכבים שלו. האוסף מגוון ומעניין של מעל ל 300 רכבים. האוסף כולל רכבי אספנות, רכבים נדירים, רכבים חדשים, רכבי על, רכבים של סלבס וגם מספר אופנועים יחודיים. הקולקציה מרוכזת ברובה במתחם ליד שדה התעופה ופתוח לקהל הרחב בימים ובשעות מסוימות בכל שבוע. במידה ואתם רוצים לבקר, מומלץ לבדוק מראש את הזמינות למוזיאון. יתר הקולקציה נמצא בביתו של ציריאק בבוקרשט, למרות שמספר רכבים נמצאים גם בערים אחרות ברחבי אירופה ואפילו בארה״ב.

מרגע שהיגעתי למתחם הבנתי שאני נמצא במקום מיוחד. הכביש הפרטי שמוביל מעמדת הש״ג לבנין הזכוכית העגול (המוזיאון עצמו) נותן הרגשה של פרטיות ומיסתוריות. בפנים, הרצפה השחורה והמבריקה והתאורה הדרמטית מעל הרכבים משרה הרגשה של עושר ואקסלוסיביות. מבחר הרכבים בתצוגה קרוב ל-200 והרכבים מאוגרגנים לפי מדינת היצור שלהם.

אנגליה (משום מה) ממוקמת ליד הכניסה ומיוצגת בכבוד עם מבחר מרשים של דיגמי רולס רוייס. ציריאק אוהב במיוחד את רולס רוייס ובקולקציה ניתן לראות לפחות דוגמה אחת מכל ששת דגמי פאנטום המקוריים שניבנו לפני 1972 (I-V series הפאנטומים מסודרים לפי סדר כרונולוגי ולידם חונים מספר רולס רוייסים מיוחדים שכוללים שני רולס רוייס סטיישן וואגן שנבנו לפי הזמנה מיוחדת בעבודת יד וציפוי זהב נדירות במיוחד). הרולס רוייס הורוד לבן של הזמר המפורסם סיר אלטון ג׳ון נצבע לפי הצבעים שהזמר בחר והרכב ממוקם במרכז אוסף הרולס רוייס ליד רולס מלכותי אחר שהיה שייך ל-Duchess of Kent.

בסוף שורת הרולס רוייסים ממוקם רולס רויס נדירם בגירסתם ה-Silver Shadow Estate (כן גירסת סטיישן ואגון) ולידו ב-Bentley R-Type Shooting Brake (כן גם גירסת סטיישן ואגון האח הכמעט תאום של הRolls Royce Silver Dawn).

ממול ממוקמים שני יגואר רודסטאר קלאסים מדהימים ביופים, שאחד מהם הוא ה- XK120 שכבש את ארה״ב בשנות החמישים המוקדמות. שחקני קולנוע מפורסמים כמו קלארק גייבל קנו, נהגו וייחצנו את הדגם היפיפה הזה.

באזור הרכבים האמריקאים הקלאסים מככב לו ה-Duesenberg Model J Torpedo Berline Convertible -רכב מרשים גם ביופיו וגם בביצועיו. עם מנוע של 6.9 ליטר, הספק של 265 כ״ס וגיר של שלושה הילוכים הרכב היה מתקדם ביותר בהתחשב בעובדה שיוצר ב-1930. רכבים אלו בעיקר נקנו ע״י אנשי מלוכה ושחקני קולנוע. במקרה שלנו הרכב היה בבעלות השחקן Tyrone Power וזכה במספר פרסים בתצוגות שונות.

באיזור האמריקאים ניתן גם לראות קאדילאקים מדגמים שונים ורכבי ספורט קלאסיים כמו הקורבט על דורותיו. רכב ייחודי שבלט היה ה DeLorean מקורי עם 400מיילים בלבד.

לעומת ה-Delorean ה״כמעט חדש״ נצב לו בכבוד 1899 Hurtu 3 1/2 Quadricycle הרכב הותיק ביותר בקולקציה וכמו כן הותיק מסוגו בעולם. הדגם נדיר ביותר. למרות שהרכב עצמו צרפתי הוא ממונע על ידי מנוע גרמני מבית Benz היצרן Hurtu קיבל את שמו מאחד המייסדים ובתחילתה החברה היתה ידועה ביצור מכונות תפירה, אופניים וכלים תעשייתים בין היתר. עובדה מדהימה נוספת היא שהרכב מתפקד לחלוטין ואפילו השתתף לאחר

ונה במצעד בו נהגו ברכב כ 4 שעות ללא תקלות כלשהן.

במחלקת הגרמניות האוסף מרשים לא פחות. ציריאק מאוד אוהב את ה-Mercedes Benz 600 Pullman Limozine ויש בבעלותו כמה לימוזינות בשלבי שיפוץ שונים. המיוחד ברכבים אלו שבעברם הם היו בבעלות ראשי ממשלות, נשיאים ואפילו האפיפיור. בנוסף יש בקולקציה גם גירסאות מהירות ויחודיות כמו ה-MB CLK DTM AMG וה-MB SLR McLaren Sterling Moss מספר 37מתוך 75 שיוצרו.

בקטגורית ה״יותר מודרניות״ מצאתי את ה Jensen C-V8 MK3 שרק כ-182 רכבים נבנו והמיוחד בכחול שבתצוגה היא העובדה שהוא השתתף התוכנית הטלויזיה הבריטית The Baron

לא רחוק ממנו נמצא אחד מרכבי חלומותי ה-Ford RS200 בלבן, ללא מבדקות של ספונסרים, ללא מספרים, פשוט בלבן, נקי, מצוחצח ומחכה שאקח אותו הביתה (הלוואי). כל חובבי מירוצי הראלי בשנות השמונים ודאי זוכרים את האגדה הזאת. ההיתפעלות שלי מה-RS200 עוד לא פסקה ואגדה אחרת נגלתה לפני, גם בלבן, גם נקיה וגם רוצה לחזור איתי הביתה הלוואי פעמיים), ה-Lancia Delta Integrale Evoluzione ואז לפני רנו Alpina במלוא הדרתה, הרנו ראלי האמיתית. מדהים. באמת שלא ציפיתי.

וכמובן איך אפשר בלי להזכיר את ה-Trabant P601 הקלאסית תוצרת גרמניה המזרחית שמהווה תזכורת לכך שהקולקציה ממוקמת במזרח אירופה. רכב ההמונים שנועד לספק תחבורה בסיסית במזרח אירופה בזמן שמסך הברזל עדיין היתה קיים. יחסית לגילו ה Trabant הינו רכב מתקדם בעל הנעה קידמית, גוף מת

רכובת חומרים ומיתלים עצמאים.

קולקצית הרכבים של ציריאק מצריכה טיפולים שוטפים, תיקונים וכמובן שכל רכב ״חדש״ בקולקציה עובר שיפוץ וחידוש להחזירו למצו

בו המקורי, כך יון ציריאק אוהב את רכביו וכך

הם מוצגים לקהל. מתוך אוסף של כ 200 רכבים בתצוגה רק אחת ויחידה היתה משודרגת כ-Low Rider. כל יתר הרכבים משופצים למצב אורגינאלי. טיפול בצי רכבים שכזה שכולל שיפוץ כללי למספר רכבים בו זמנית אחראי בחור צעיר ואנרגטי שממש במקרה הסתבר גם כישראלי לשעבר ושמו אנדרי. לתפקיד חשוב, מורכב ואתגרי שכזה, לא כל אדם מתאים. הידע המוטורי, היכולת התכנונית וההנהלתית לפקח על יותר מעשרה מכונאים שעובדים במשרה מלאה מחייבת אדם שהוא חובב רכב לא קטן, ואנרדי אכן האדם המתאים.

בזמנו החופשי אנרדי משפץ מספר רכבים בפני עצמו וגם משחרר אנרגיות בסופ״ש כנהג מרוצים עם מספר נצחונות מכובד לכשעצמו. הביקור במוזיאון היה מדהים, הרכבים מרשימים וכמובן גם הכרתי חבר / חובב רכב חדש וממש במקרה, מצאתי את הקשר הישראלי לקולקציה.

בביקורכם הבא בבוקרשט חובה לבקר במוזיאון ובינתיים את מוזמנים לראות תמונות רבות מביקורי בעמוד הפייס שלי.

לכתבות נוספות ותמונות בצבע הצטרפו לדף הפייסבוק שלי: www.facebook.com/AllAboutCarsbyShlomoFattal

latest

שיעולי בית

Published

on

השיעול פנים רבות לו מלבד המעשנים, ששיעולם אומנותם (ואלה שבמהלך שיחה משתעלים כדי להרוויח זמן ולהצטייד בעוד כמה שניות למחשבה)

בימים האחרונים מלווה אותי שיעול טורדני, קולני ומעצבן. סוג של התקררות, שניסיון העבר מלמד שתחלוף מתישהו – כנראה יום אחרי שאצא סופית מדעתי.

כמו הרבה תופעות בגופנו, כאב הגרון מופיע פתאום, בלי להודיע מראש או לתלות מודעה בנוסח מיתרי קול יקרים, החל ממחר נערוך מסיבת חיידקים בגרון שלכם, סליחה על ההפרעה". האירוע מתחיל בעצימות נמוכה, ומשם מתגבר ומידרדר בהדרגה, עד שמגיע הרגע שבו אתה מבין שזהו, אתה נגוע בהשתעלות פוֹ רטה למתקדמים.

השיעול פנים רבות לו. מלבד המעשנים, ששיעולם אומנותם והם כבר לא שומעים את השיעול של עצמם, יש גם את אלה שבמהלך שיחה משתעלים כדי להרוויח זמן ולהצטייד בעוד כמה שניות למחשבה. בקרב חבריי למקצוע יש טענה שמפיק אחד, שהאמת אינה תמיד נר לרגליו, משתעל תמיד שנייה לפני שהוא משקר. אני תוהה איך בחודשי החורף אפשר לדעת אם הבחור משתעל מכיוון שהוא משקר, או שהפעם הוא באמת צריך כוס תה.

המשתעל, ללא הבדל דת, גזע, מין או צעיף, שואף לדבר אחד בלבד: להיפטר מהליחה המעצבנת. אם אחרי כמה ניסיונות הצלחת להעלות ממרתפי ריאותיך חומר בלתי מזוהה, אתה חש התעלות ומרגיש מרוצה מעצמך, כאילו אתה זה שעומד להתגרש מג'ף בזוס מאמזון. חבל שאחרי כמה דקות האופוריה חולפת והכל חוזר לקדמותו. משלוח טרי של אספקת ליחה מגיע לגרון, הימ"חים מתמלאים ומתקפת השיעולים מתחדשת ביתר שאת.

מעבר לאקט הלא נעים, האדם המשתעל סובל גם מנזקים היקפיים. במקום לתמוך באומלל, הסביבה מתנכרת לו, אנשים תופסים ממנו מרחק ומביטים בו בעין עוינת, כאילו מדובר בתן מוכה כלבת. שיעול לא מקנה לך ימי מחלה, כי לא ממש ברור באיזו מחלה מדובר, וגם לא תרצה לבזבז עליו ימי מחלה. אתה מחויב להגיע לעבודה, רק ששם מתייחסים אליך כמו למישהו שמעל בכספים.

הגברת הראשונה, שבדרך כלל מגלה כלפיי רמה מסוימת של רחמים כשאני חולה, התנהלה במשבר הזה באופן לא אחיד. בתחילה אמרה את המשפט המשונה "אתה נורא משתעל", בטון של מישהו שהבחין שלבן־שיחו צמחו קרניים ושיער כחול. העובדה שאני מרגיש כאילו עקרו לי את הריאות מהמקום והכניסו לבלנדר, פחות הזיזה לה. בהמשך היא הכינה לי כוס תה עם ג'ינג'ר, קינמון ודבש, והודיעה לי במבט ידעני של מי שהרגע סיימה לימודי רפואה באוניברסיטת בולוניה, ש"אתה צריך לשתות אחד כזה כל שעה". אחרי כמה לילות שבהם הרעמתי בשיעוליי לתוך האוזן שלה כשישנה, היא רמזה לי בבוקר באדיבות ש"יהיה לך הרבה יותר נעים לישון בחדר אחר".

מקץ ארבעה ימים שמעתי ממנה את המשפט "אתה חייב לעשות עם זה משהו", כאילו אני לא מחסל בקבוקי סירופ נגד שיעול בשלוק כמו בקבוקוני סודה, וגם מבלה ארבע פעמים ביום מעל סיר רותח עם מגבת על הראש, כדי לבלבל את הליחה ולגרום לה לחשוב שאנחנו בסאונה פינית. מכיוון שרעייתי היא לא רק רופאה מומחית אלא גם חוקרת התפשטות חיידקים, היא הודיעה שהבעיה שלי היא שאני מתלבש לא טוב (והפעם לא מבחינה אסתטית) ולא שם משהו על הראש כשאני יוצא מהבית. מכיוון שבניגוד אליה אני דאגתי להתחסן לפני החורף, זה קצת עצבן אותי. אמרתי לה שאני לא מסכים למילה מדבריה, אבל למרות זאת אהיה מוכן להיהרג תוך כדי שיעול על זכותה לומר לי למה אני משתעל.

ככל שהשיעולים שלי התגברו, כך האנשים סביבי הלכו והתמעטו. הבנתי שכולם מעדיפים להתרחק ממני, כולל חברים, מכרים, ואפילו הבנות שלי, שלראשונה בחייהן אפילו לא רצו שאני אכין להן אוכל. הפכתי למצורע. בלית ברירה חשבתי לקפוץ להוריי. הרי איפה יכול בן חולה ואומלל למצוא יחס חם אם לא אצל אבא ואמא. אלא שגם הם ענו ב"אולי עדיף שתיפטר קודם מהשיעול הזה". השכנים עשו לי פרצופים כי השיעולים הפריעו להם לישון בלילה, והיה נדמה לי שאפילו התינוק שלהם, שבימים רגילים נוהג להעיר את כל הבניין באמצע הלילה בבכי שלו, תקע בי מבט כועס. כשמישהו נקלע לשכונה ושאל איך מגיעים לבניין הסמוך אלינו, ענו לו: ״לך ישר ופנה שמאלה אחרי הבית של המשתעל״.

כשאנשים כן דיברו איתי, זה היה כדי להציע לי תרופות סבתא שונות. בטון רציני שלא היה מבייש את לואי פסטר הם הסבירו למה, אם רק אשתה תה עם שיבה, כורכום וקצת זיפזיף, השיעול ייעלם. אבל האמת היא שאין ממש קשר. עם כל הכבוד לתרופות הסבתא, אם הן כל כך יעילות – איך זה שכל הסבתות תמיד חולות ומאכלסות את קופות החולים?

אחרי כמה ימים קשים, כולל תפריט עשיר של מבחר סירופים, אדים וטיפות איקליפטוס, שהועילו קצת פחות מכוסות רוח, ניגשתי לרופא המשפחה שלנו. הסברתי שהראש שלי נפוח מרוב השתעלויות, ששרירי הבטן מכווצים, ושיש לי כל מיני התחייבויות בתחום הבמה, שבהן לא מקובל להשתעל לאנשים בפרצוף ולהישמע כמו טרקטור מקולקל. שאלתי איך יכול להיות שכבר הוצאתי יותר ליחה מהגז שיצחק תשובה הוציא, והמאגר אצלי לא חושב להתרוקן. הרופא בדק אותי, כשהוא לא חוסך במאמצים – בעיקר מאמצים לא להיות בטווח הנשימה שלי ולנשום את האוויר הנגוע שיוצא לי מהפה – ואישר שאין לי דלקת ריאות. הוא נתן לי להבין שזה כנראה יחלוף, ורמז שבחדר ההמתנה מחכים לו אנשים עם מחלות אמיתיות, אז כדאי שאכחכח את עצמי החוצה.

למחרת נסעתי משתעל לאחד מהיכלי התרבות במרכז הארץ להופעה שבה נאלצתי גם לשיר. במהלך ההופעה הצלחתי להימנע משיעול לכיוון הצופים, וכששמעתי מישהו בקהל משתעל, הסתנכרנתי איתו. כשברחו מגרוני צפצופים משונים, ניסיתי להסוות אותם כאילו מדובר בתקלה במיקרופון בעזרת תנועות מאיימות לעבר טכנאי הקול. כדי להחזיק מעמד, מזגתי לעצמי במהלך ההופעה תה מתוך תרמוס. במקביל, גמעתי כמה שלוקים רצופים של סירופ נגד שיעול. הבעיה שסירופים נגד שיעול נוטים להיות גם סירופים נגד ערנות, ואחרי כמה דקות נרדמתי על הבמה עם תרמוס התה ביד. אחרי חצי שעה העיר אותי אחד המשתתפים, תוך שהוא מעיר לי בסרקזם שזה ממש לא מקצועי לעלות לבמה עם וויסקי, ושכדאי שאעשה משהו עם הרגלי צריכת האלכוהול שלי. ניסיתי לענות לו, אבל מה שיצא לי מהפה נשמע כמו מכונת כביסה בלי גלגלים שנגררת על הרצפה.

המשך לקרוא

latest

תופסים ראש על הבר

Published

on

או: למה אין מתאימה מבר רפאלי להנחות את האירוויזיון

בתחילת השנה האזרחית החדשה הוגשה טויוטת כתב האישום נגד הדוגמנית בר רפאלי לפיה נטען כי יחד עם הוריה, הסתירה ממדינת ישראל, לכאורה, הכנסות ב-7 השנים שבין שנת 2007 לשנת 2014 בסך הקרוב ל-10 מיליון דולר (35 מיליון שקלים). מטיוטת כתב האישום עולה כי הכנסותיה של בר רפאלי בשנים האלה מעבודות וקמפיינים בחו"ל היו כ-5 מיליון ש"ח. למרות זאת, נטען שבר אומנם דיווחה על ההכנסות הללו אך טענה שהיא איננה מתגוררת בישראל ולכן לא תשלם מס. בחקירה התגלו עוד מיליוני שקלים שכלל לא דווחו לפקיד השומה בישראל והופקדו, על פי החשד, במקלטי מס שונים וחברות שרפאלי פתחה במקומות שונים בסינגפור, באיי הבתולה ובקפריסין ששימשו אותה על פי החשד להעלמה והסתרה של הכספים שקיבלה.

טענת ההגנה המרכזית של רפאלי נשענת על הזוגיות עם ליאונרדו די קפריו. בר טענה מראש שמרכז חיה לא נמצא בישראל ולכן היא איננה צריכה לשלם מסים, אך בכתב האישום נטען שרפאלי התגוררה בתל אביב בפועל והשתמשה בכרטיסי אשראי של אמא שלה כדי להסתיר את הפעילויות הכלכליות שלה בישראל. בנוסף, רשויות המס טוענת שבר רפאלי טענה בפני רשות המס האמריקאית שמרכז חיה הוא בישראל וזאת כדי להימנע מתשלום מסים גם כאן.

לדעת דרור רפאל ב"מעריב", הבעיה עם בר רפאלי היא "הפער בין היופי החיצוני עוצר הנשימה, המושלם, לבין מה שנראה כמו קלקול פנימי, לפחות לפי המצטייר מההאשמות נגדה על העלמות מסים מהמדינה ומסיפורי המעשיות על כך שבר לא חיה כאן אלא בארצות הברית, בעוד לאמריקאים סיפרו שהיא לא חיה שם אלא כאן. זה הפער בין הזוהר והיופי הבלתי מושג שהפך אותה לדוגמנית-על-חלל בינלאומית לבין מה שנראה כמו תחמנות, תאוות בצע, הפרת חוק, זלזול, התנשאות ואפשר להמשיך עם רשימת התארים מכאן ועד הוליווד".

"אם החשדות יתבררו כנכונים", כותב רפאל, " אפשר לקבוע שמשפחת רפאלי מתייחסת אל ישראל ואזרחיה כאל פראיירים שמתפקדים כחיילים במקלט מס, לעומת היצור הנשגב והעילאי שכולנו צריכים להרכין בפניו את ראשינו, שנקרא בר רפאלי.

ומי מלין עליה? מס ההכנסה. וואו, לא מצאו גוף יותר משעמם מזה? שוב הפער הבלתי נתפס בין משרדי מס ההכנסה עם כל הניירת והפקסים, המספרים הסידוריים, השנתונים, הרבעונים ואלפי דוחות השומה שאין בהם טיפת סקסיות, לבריה היפה, התמירה, האצילית עם מסיבות היוקרה, הזוגיות הפוטוגנית עם ליאונרדו דיקפריו, החופשות הסקסיות באל־איי והשותפות בחברות האופנה המצליחות הודיס וקרולינה למקה ברלין".

עכשיו היא גם מתעתדת להנחות את האירוויזיון. דווקא מי שמתעקשת להשתמט (לכאורה) מכל החובות, מבקשת שוב לזכות בכל התהילה ורוצה להתמתג כפנים של ישראל. רפאל: "זהו שוב פער עוכר שלווה, אבל דווקא בגללו אין מתאימה ממנה להנחות את האירוויזיון. הרי הצביעות הזאת היא תכונה כל כך ישראלית. צריך לקרוא לה בר ישראלי. עוטה על עצמה תדמית מלכותית של נסיכה טהורה, חייכנית, אבל לא מן הנמנע שהיא תחמנית קטנה, עוקפת תורים, חובבת מתנות יוקרה, ומעדיפה שמישהו אחר יעשה במקומה את העבודה…"

המשך לקרוא

latest

בחייה ובמותה

Published

on

רונה רמון,2018-1964

חתנית פרס ישראל, מרים פרץ, שבתה אלפי לבבות בוועידה השנתית של ה-IAC שנערכה בתחילת החודש בפלורידה. פרץ, ששכלה שניים מבניה במערכות ישראל, התייחסה השבוע למותה של רונה רמון: הסיפור של משפחת רמון הוא הסיפור של עם ישראל. של אנשים מגביהי עוף, שלא ויתרו וממשיכים ללכת, להגיע רחוק", כתבה. "לי יש בראש תמונה שוודאי עוברת בראשן של משפחות שכולות רבות, והיא תמונת היום שבו נתאחד שוב עם יקירינו. במפגש הזה של רונה, שקורה ממש עכשיו, אני מדמיינת אותה פוגשת את אילן ואסף, ואומרת להם, "האם שמעתם את קולי? את קולכם שניסיתי להשמיע? השתדלתי. עשיתי כמיטב יכולתי". ועכשיו הקול של רונה נדם, אבל הרוח שלה, רוח של אם, רוח של לוחמת אמיצה, רוח של דבקות בחיים, של אהבה ונתינה בלי קץ, רוח של עשייה ויצירה – הרוח עודנה איתנו. את הרוח הזאת רונה, אנחנו נמשיך כאן — בשביל אילן, בשביל אסף, בשבילך, בשבילנו".

רונה רמון, אלמנתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ואמו של אסף רמון, טייס קרב שנהרג בתאונת אימונים, הלכה לעולמה בתחילת השבוע בגיל 54 מסרטן הלבלב. רמון היתה מטפלת אלטרנטיבית והקימה את קרן רמון" לקידום בני נוער. היא הותירה שלושה ילדים טל, יפתח ונעה. רמון, ילידת קרית אונו, נישאה ב-1986 לאילן רמון, טייס קרב שהשתתף בהפצצת הכור הגרעיני בעיראק. בהפרש של כמה שנים פקדו אותה שני אסונות כבדים: ב-2003 נהרג רמון בהתרסקות מעבורת החלל קולומביה כשחזרה לכדור הארץ. שש שנים לאחר מכן נהרג בנה הבכור של רמון, אסף. הבן, שהתגייס לחיל האוויר בעקבות אביו, נהרג בהתרסקות מטוס F-16 בעת אימון בדרום הר חברון. האב והבן נקברו זה לצד זה בנהלל.

מאז ששכלה את בעלה ובנה הרבתה רמון להרצות על סיפור חייה, בארץ ובעולם. "זה נכון, יד הגורל היכתה בי, כמה שהיא היכתה בי", אמרה. "אבל יש לי את הזכות לבחור איך אני קמה מתוך המשברים הגדולים שהחיים זימנו לי, ואני מחליטה אילו צלילים אני בוחרת להשמיע. הסבל היה גדול, וההתמודדות היתה קשה מנשוא ועם זאת, ידעתי שיש לי בשביל מי לחיות, זה היה ברור ונוכח. אני ממשיכה הלאה בשביל הילדים שלי, ברמה הכי פשוטה ופרקטית. מתפקדת. אם אני מצליחה להכין לכולם ארוחת צהריים, אם אני מצליחה לאסוף את כולם בזמן מהחוגים ומהמגרשים ולא לשכוח אף אחד – כי גם זה כבר קרה – אז אני בסדר".

רמון הקימה לזכר בעלה ובנה את קרן רמון, שהפעילה בין היתר תוכנית לקידום מנהיגות בקרב צעירים ותוכנית חינוכית בתחום החלל. ביום העצמאות ה-68 הדליקה משואה ואמרה: "אני, רונה רמון, בת לגילה וישראל, מראשוני עליית הנוער מטורקיה, מדליקה משואה זו לכבודם של אהוביי אילן ואסף, שמהווים נר ומגדלור להגשמת חזוני, לכבודם של טייסי חיל האוויר לדורותיהם המגנים עלינו ממעל, לכבודם של אנשי החלל הפורצים גבולות למען האנושות, לכבוד ילדיי וכל הצעירים שגדלים מתוך אמונה באדם, אהבת המדינה ותקווה לשלום ולכבוד המשפחות השכולות, לכבוד העושים למרות הכאב ויוצרים מתוך החושך".

ביולי חנכה רמון את טרמינל הנוסעים בנמל התעופה החדש על שם בעלה ובנה בערבה. בטקס אמרה: "כשאילן הביט מהחלל על ישראל הוא אמר שהיא קטנה ויפהפייה, ולכן עלינו לשמור עליה כבבת עיננו. אסף היה אומר 'למה אני פה? למה ישראל? זה ברור לי מאחר שהיא חלק ממני ואני מאוהב בה – בתרבות, בחברה, במוזיקה ובים. פשוט אין על המקום הזה".

לפני כשנה, התארחה רונה בחוג התנך של מיזם 929 בבית הנשיא ריבלין ודיברה על "איוב המודרני" בטקסט קורע לב. לאחר אובדנו של אסף, הבנתי שיד הגורל, האלוהות או הטבע, מכה בכולנו כבני אנוש. הדבר היחיד שנותר לנו הוא ברירה: כיצד אנחנו בוחרים לקום ואיזה צלילים אנחנו בוחרים להשמיע? אז כן, עם אובדנו של אסף בני היקר, הגעתי לתהומות של כאב שלא תיארתי, ובו זמנית נולד בי משהו חדש".

״משפט אחד של אסף הוציא אותי לפעילות והחזיר אותי לחיים", אמרה רונה. "לאחר שאיבדתי את אסף יצאתי לדרכי הציבורית מתוך בחירה ומתוך רצון להשפיע, משום שכשמצאתי את המילים הכל כך מרגשות שלו הן הרטיטו את מיתרי ליבי והפכו לצוואה לחיים. אסף כתב שהוא ואחיו חונכו ובורכו "לשאוף להגשמת חלומותינו על בסיס האמונה שכל אחד צריך למצוא את ייעודו בעצמו". האימהות, אותה משמעות חיים צרה, התרחבה דווקא בזמן שמשפחתנו הצטמצמה. אני אגיד כאן מילה קשה, אבל בזכות אובדנו של אסף אני מגיעה לאלפים של ילדים ומשפחותיהם. דרך פעילות ההנצחה אני זוכה לראות אלפי ילדים ונוער גדלים ומתחנכים בדמותם של אילן ואסף. איוב בורך בארבעה דורות, אני מבורכת במעגלים רבים של בני נוער ואזרחים שנהנים מאותה פעילות.

״לסיום, איוב ואני. הוא זה הוא, עם הסיפור שלו, ואני עם הסיפור שלי. הרי כל כך הרבה איובים יש לנו בחברה הישראלית. אינני רואה את עצמי כאיוב, ואפילו שמי, רונה, מצביע אחרת. אילן התאהב בי בזכות שמחת החיים שפעמה בי, והיום אני שמחה וגאה גם להודות שאני מגשימה חלומות רבים, ודרך העשייה החברתית אנחנו גורמים לרבים לחייך ולחיות את החיים בשמחה. התהליך של איוב לצמיחה הוא תהליך מרתק של אדם צדיק וירא אלוהים, כפי שתואר בשלוש המילים הראשונות. אני מאמינה בכל ליבי שחכם השביל מההולך עליו. אנחנו מתעסקים בסוגיה קטנה והתמונה הגדולה היא רחבה עוד יותר".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות