Connect with us

גוף ונפש

צחוק בצד: מה גורם לנו לצחוק?

Published

on

העולם מצחיק אז צוחקים… אבל מה זה עושה לנו בפנים?

אם יצא לכם לצפות בסרט הנפלא "סיפורו של וויל האנטינג" אתם בטח זוכרים את הדיאלוגים הנפלאים בין רובין וויליאמס בתפקיד הפסיכולוג לבין מאט דיימון, הלוא הוא הגאון וויל האנטינג. באחת הסצנות הזכורות מספר וויליאמס על הרגלי הנפיחות של אשתו המנוחה, מה שגורם לדיימון להתפקע מצחוק. לא רבים יודעים, אך הסצינה אולתרה ברוב גאונותו הקומית של וויליאמס, שגרמה אפילו לצלמים להתגלגל בשאגות צחוק שהרעידו את הצילום.

חדי העין מביניכם יבחינו שהצילום הרועד שרד את העריכה ונכנס אל הסרט. היכולת לגרום לאנשים לאחוז בבטנם ולהתפקע ממש לא שמורה רק לקומיקאים גדולים כמו וויליאמס. גלי צחוק ניתן למצוא בקלות בכל מפגש משפחתי, יציאה עם חברים ולפני כל מליאה במשרד.

בני אדם ועכברושים

נאמר ושמעתם בדיחה נהדרת ואתם מחליטים לנסות אותה על חבריכם הקרובים. נאמר גם שהחבר'ה היו במצב רוח מבודח, והיכולות הקומיות שלכם לא נופלות מאלה של לואי סי קיי. קחו לכם כמה שניות בודדות והאנשים הטובים מסביבכם מתחילים לצחוק. לא צחוק אחיד להם, כי אם אסופה משונה של קולות. האחת נשמעת כאילו תקפה אותה בהלת שיהוקים, השני נשמע על סף התקף אסטמה, השלישי במצב קטטוני רוקע ברגליו, והרביעי מעלה נחירות צחוק. בתהליך הצחוק מעורבים שרירים שונים המתחילים להתכווץ.

אלו בעיקר שרירי הפנים ושרירי הסרעפת שלכם. כתוצאה מכך מוצא האוויר שבחלל הריאות בלחץ אדיר שיוצר את קולות הצחוק שאנו שומעים (כל אחד וצחוקו שלו). אם חשבתם שצחוק של אנשים מסוימים יכול להזכיר יצורים מעולם החי, יכול להיות שזה בגלל שהוא לא בלעדי לנו. גם חברינו למחלקת היונקים מייצרים יבבות צחוק כאשר מדגדגים אותם, או כשאר מציגים לפניהם משחק מצחיק ומשעשע במיוחד.

מי שצוחק לבד

אנשים שמסוגלים לגרום לנו לצחוק יהיו מצרך חשוב בכל אירוע חברתי. אחרי הכל, מי לא אוהב להיות משועשע? אולי זאת הסיבה שכל מועמד לנשיאות ארצות הברית מקפיד למצוא לעצמו כותב בדיחות. מסתבר שאחד הגורמים המרכזיים לכך שבדיחה תצליח להפיק צחוק הוא שיהיו לה מאזינים. כך לפחות חושף החוקר רוברט פרובין, פרופסור לנוירוביולוגיה ופסיכולוגיה מאוניברסיטת מרילנד. הוא מצא שאנשים צוחקים בממוצע 30% יותר כשהם נמצאים בחברתו של אדם אחר, מאשר כשהיו לבדם, גם אם נחשפו לחומרים מצחיקים.

פרובין מספר שהצחוק הוא עוד דרך בלתי מילולית בה בני האנוש מעבירים ביניהם מסרים. יש צחוק של אהדה, וצחוק של הסכמה. צחוק של מבוכה וצחוק שמגיע רק כי אחרים צוחקים. המבטים, תנועות הגוף, צורת השפתיים וקולות הצהלה של הצחוק, כולם מעבירים מסר ברור לזה שעומד מולנו.

מחקר מעניין בנושא בדק מהי הדרך הטובה ביותר להשיג מנה גדושה של צחוק תוך כדי שיחה חברית. לשם כך התבקשו הנבדקים לנהל שיחה קצרה באחת מהדרכים הבאות: בשיחה פנים אל פנים, דרך שיחת וידיאו, שיחת טלפון או הודעה כתובה. החוקרים מצאו שאנשים דיברו במשך זמן רב יותר, צחקו והיו מאושרים יותר אחרי שקיבלו מסר משעשע פנים אל פנים או דרך שיחת וידיאו. שיחות הטלפון הפיקו פחות הנאה וצחוק, והודעות הטקסט אפילו פחות.

החוקרים מסבירים שככל שמפחיתים מאפיינים של תקשורת, כך מצטמצמים הצחקוקים. בשיחת טלפון אנו מפסידים את את הממד החזותי, ובהודעות אנחנו מאבדים גם את האלמנט השמיעתי. נקודה למחשבה בפעם הבאה שאנחנו שולחים הודעה על פני שיחה או פגישה.

פרופסור פרובין מספר שרוב הנבדקים שלו היו מוכנים להישבע שהם צוחקים כשהם יושבים עם הלפטופ מול מערכון של ״הישראליות״, או שהם צופים בעוד פרק של family guy , כשלמעשה הם צחקו הרבה יותר באינטראקציות חברתיות. למרות שיש סיכוי טוב שהחברים שלכם לא תסריטאים קומיים, הם מצחיקים אתכם הרבה יותר. אתם תדבקו בצחוק מתפרץ הרבה יותר כשחבר קרוב שלכם יצחק מאשר איזה מכר שאתם אומרים לו שלום במעלית. גם בתוך שיחה, אגב, אנחנו לא צוחקים מבדיחות נוסח כומר ומוסכניק נכנסו לבר", אלא מדברים פשוטים שנאמרים תוך כדי שיחה. עוד ממצא מעניין ומשעשע בפני עצמו, הוא שהאדם שצוחק הכי הרבה הוא זה שמדבר בעצמו.

צחוק בזמן

דמיינו את התרחיש הבא: אל המשרד שלכם מגיע מנהל רם מעלה, שהבוס הישיר שלכם רועד למראהו. אותו מנהל על מחליט לנסות את כוחו בבדיחה, אתם יודעים, כדי לשבור את הקרח. הבעיה היא שהוא ככל הנראה האדם הגרוע ביותר כדי להעביר רעיון משעשע. הקול שלו חדגוני, ההבעה קפואה, ואת הפאנץ' בסוף הוא מגיש באותה הדרך שבה מגישים דוחות למס הכנסה. נשאלת השאלה, האם תצחקו? מובן שכן. אבל זה לא יהיה לגמרי צחוק.

זה יהיה צחוק ממניעים חברתיים. לא עפתם מהבדיחה ההיא, אבל אתם תפיקו צחקוק. חוקרת המוח הבריטית סופי סקוט מסבירה כי במהלך האבולוציה פיתחנו שתי שיטות להשמעת קולות ולהעברת מסרים; האחת רצונית כמו דיבור ושירה, האחרת בלתי רצונית כמו פרצי צחוק. סקוט תהתה בשאלה האם אנשים מסוגלים להבדיל בין צחוק אמיתי ובלתי רצוני לצחוק מודע וחברתי.

לשם כך היא הזמינה נבדקים למעבדה שלה וגרמה להם לצחוק. לאחר שהקליטה את צחוקם האותנטי ביקשה סקוט מהנבדקים לייצר צחוק שוב, הפעם בלי מערכונים לעזרה. את הקלטות הצחוק המודעות היא שתלה לצד ההקלטות שנוצרו עקב פרצי צחוק הוולונטריים. הנבדקים החדשים שבאו התבקשו לזהות מתי אנשים צחקו מכל הלב, ומתי ביצעו צחוק על פי פקודה. הנבדקים שלה הצליחו לזהות בהצלחה כמעט את כל הקטעים שהושמעו להם.

אם קופצים לגן החיות, אפשר לגלות שאפילו השימפנזים מסוגלים לייצר סוגים שונים של צחוק. יש להם צחוק של דגדוג וצחוק של משחק. סקוט מספרת שסוגי הצחוק השונים נשמעים אחרת. הצחוק האמיתי ארוך יותר ובעל צלילים גבוהים יותר. הדבר קורה כיוון שאוויר רב יותר נלחץ החוצה מהריאות בצורה בלתי רצונית, הרבה יותר ממה שנוכל להוציא לו ניסינו לייצר צחוק באופן מודע.

סקוט המבודחת החליטה להמשיך במגמה וחיברה נבדקים חדשים שכלל לא ידעו מה קורה למכונת סריקה מוחית. שם היא השמיעה להם את הקלטות הצחוק. מתברר שכשאנשים שומעים צחוק אמיתי התגובה המוחית שלהם שונה לעומת שמיעה של צחוק מעושה. כשאנו שומעים צחוק מתפרץ הקורטקס השמיעתי שלנו נכנס לפעולה. כשאנו שומעים צחוק חברתי ומודע האזורים הפעילים במוחנו יהיו אלה שקשורים בניסיון לשער על מה אותו אדם צוחק חושב.

סימן שאתה צעיר

אם יש לכם ילדים קטנים, או בורכתם באחיינים מתוקים, אתם בוודאי יודעים שלא קשה להצחיק אותם. לפעמים כל מה שצריך לעשות הוא פשוט לצחוק בעצמכם מבדיחה שהם צעירים מידי כדי להבין והקטנטנים יגלו פתאום הבנה בהלצות פוליטיות ויתפקעו מצחוק. סביר להניח שילדים בגובה מטר גם לא יבינו שהם צריכים לייצר צחוק חברתי כשסבא מספר בפעם האלף על שירותו הצבאי המהולל. בדומה לכך, במחקרי המשך של סקוט התברר שילדודס לא מצטיינים בזיהוי צחוק מודע ורצוני. עוד התברר שככל שאנו גדלים, כך מתחדדת האבחנה שלנו בין שני סוגי הצחוק. מעניין לגלות שעקומת הלמידה עולה ועולה עד סוף שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40 לחיינו. אולי כי עד אותו גיל אנו נתקלים במספיק מצבים בהם אנחנו משתמשים בצחוק כדי להעביר מסרים.

אם תנסו להיזכר באחת מהתכניות הקומיות שצפיתם בהם, תגלו בוודאי שאחרי כל שורת מחץ מגיע צחוק מוקלט. יוצרי הסדרות הללו רוצים לציין שבזה הרגע נכתבה על ידם שורה גאונית, וגם להשתמש במנגנון ההדבקה כדי שגם אנחנו נצטרף לקולות המשועשעים ונפרוץ בצחוק. מסריקות מוחיות עולה שהמוח שלנו נוטה להגיב בצחוק למראה צחוק של אחרים. מסתבר שלקטנטנים יש כאן יתרון. נמצא שככל שאנו צעירים יותר אנו נדבקים בקלות רבה יותר בצחוק של אחרים. אולי כי ככל שאנו מתבגרים אנחנו נעשים אניני טעם לגבי מה מצחיק אותנו, וצריך רמה גבוהה יותר של שנינות כדי להפיק מאיתנו צחקוקים. גם כאן לצחוק וולונטרי יש יתרון על צחוק חברתי ומודע, כשהראשון מדביק ביעילות יותר אנשים.

מתכון לזוגיות

הקומיקאי הצרפתי רמון דווס נהג לומר שברגע שאנו צוחקים על דבר מסוים, הוא חדל מלהיות מסוכן. אני מניחה שהחוקר רוברט לבנסון היה מסכים עם הקביעה הזאת. למעבדתו בקליפורניה נכנסו זוגות שחוברו למכשיר הפוליגרף. "ספר לי אדוני" היה לבנסון מחייך תחת שפמו "על משהו שאשתך עושה שפשוט מוציא אותך מדעתך", אותה שאלה הוצגה גם לנשים בניסוי. בני הזוג חשו כמובן מידה
מסוימת של לחץ נוכח המשימה הלא נעימה.

לבנסון גילה שזוגות שהשתמשו בצחוק כדי להתמודד עם תחושת הלחץ הזאת, לא רק שהרגישו פחות לחוצים באותו מעמד, אלא הרגישו פיזית טוב יותר. אותם זוגות דיווחו גם על רמות גבוהות יותר של סיפוק ממערכת היחסים שלהם, והיו אלה שנשארו זמן רב יותר in a Relationship. החוקרים מציעים כי השימוש בצחוק הוא מדד לשליטה ועיבוד רגשי טובים יותר.

עוד בונוסים שמרוויחים אנשים שיודעים לצחוק הם שחרור מוגבר של אנדרופינים שגורמים למצב רוח טוב, רמה פחותה של הורמוני הסטרס אדרנלין וקורטיזול, מערכת חיסונית חזקה יותר ולחץ דם נמוך יותר.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי:
http://www.judithkatz.me

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

תשעה באב: למה קוראים את מגילת איכה?

Published

on

בתשעה באב יש בכוחנו לסלק את האחיזה של המלאך השלילי עלינו. כאשר לא תהייה לו לו יותר שליטה, נוכל לגלות את היהלום שבתוכנו

השנה תשעה באב יוצא בערב יום רביעי ה29/7 ומסתיים ביום חמישי בערב ה 30/7, יום זה ידוע כיום אשר של חורבן שני בתי המקדש, אולם חכמת הקבלה מלמדת שניתן להפוך את היום הזה ליום חג.

ע״פ המסורת ישנם מנהגי אבלות אשר נוהגים באותו יום, אך לאחר שעות הצהריים של היום למחרת נהוג לקום ולאמר: ״ חג שמח״. מדוע?   כי היום הזה מביא עימו הזדמנות עצומה, לשנות את הגורל שלנו לשנה שלמה.

מלחמת יעקב במלאך השלילי

בתורה מופיע סיפור מרתק, על מלחמתו של יעקב בשטן. יעקב נזכר שבזמן שהוא העביר את המחנה שלו בלילה, על מנת לברוח מאחיו עשיו, הוא שכח פח של שמן מעברו השני של הנהר.

הוא החליט באמצע הלילה לחזור ולחצות את הנהר (מעבר יבק) על מנת להחזיר את פח השמן. באמצע הדרך הוא נתקל בדמות של אדם שעמד מולו, שלאחר מכן התברר כמלאך של עשיו( השטן). יעקב נאבק עימו כל הלילה, עד עלות השחר. ברגע שהמלאך השלילי ראה שהוא לא יכול לנצח את יעקב, הוא נגע לו בגיד הנשה ולאחר מכן ביקש ממנו שישחרר אותו.

יעקב סירב לשחרר אותו וביקש ממנו שיברך אותו. המלאך השלילי אמר ליעקב, כי מהיום הזה והלאה, לא יקרא שמו יעקב כי אם ישראל. (״לא יאמר עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך״ , פרשת וישלח) שם המורה על מודעות של אור המסוגלת לסלק את כל החושך.( ישראל – לי ראש , הראש מייצג מודעות) ומכאן משמעות השם ישראל, מורה על אנשים אשר מעוררים מודעות על החומר. 

בגוף האדם ישנם שס״ה (365)  גידים, המלאך השלילי נגע ליעקב בגיד הנשה. זהו הגיד אשר דרכו היצר הרע עובר ושולט במחשבות האדם. גיד הנשה מלשון לנשות, להסיט את האדם מדרך האור, לדרך החושך.

כל אחד מהגידים מחובר לאחד מימות השנה. גיד הנשה מקושר ליום התשיעי של אב , יום אשר ניתנה בו הרשות לשטן לעורר כאוס בכל העולם, ע״י שנאת חינם והתנהגות המונעת מאנוכיות.

ע״פ המסורת, המלאך השלילי ( השטן) ביקש מהבורא יום אחד בשנה, שבו הוא יוכל להשיג שליטה מוחלטת במחשבות של האנשים. הוא בחר את היום התשיעי בחודש אב – תשעה באב. הבורא הסכים, ואמר למלאך השלילי שהוא כביכול ייקח יום אחד בשנה שבו השטן לא יוכל להשפיע כלל, והיום שנבחר הוא יום הכיפורים. מכאן שיום הכיפורים הוא יום שכולו אור, ואילו תשעה באב הוא יום שכולו חושך. מדוע הבורא איפשר לשטן לקבל שליטה על יום אחד בשנה? מדוע השטן בחר דוקא בתשעה באב?

אם היום הזה נחשב כיום שכבר נקבע כיום שליטתו של המלאך השלילי, מה אנחנו אמורים לעשות? האם ניתן לשנות משהו שכבר נקבע מראש? כיצד ניתן לסלק את החושך בתשעה באב?

כל מי שלומד קבלה, יודע שיום שלילי מביא עימו הזדמנות להפוך את החושך לאור.

המלאך השלילי הבין את הכוח העצום של חודש אב, מכיוון שהוא החודש היחידי אשר מושפע רק מהשמש. השמש מייצגת את הכוח הזכרי המשפיע, לכן בחודש הזה מתגלה אור עצום.

השטן ידע כי גילוי האור מתגלה בעולמנו, דרך עשר הספירות, ועל מנת למנוע את הגילוי של האור ביום העשירי של חודש אב, הוא החליט להיכנס ולהפריע ביום התשיעי, הידוע לכולנו כתשעה באב.

בתשעה באב, חרב בית המיקדש הראשון, בית המקדש הני, המרגלים חזרו מארץ ישראל והעבירו דיווחים שליליים על הארץ בתשעה באב,  ההחלטה על הפיתרון הסופי קרתה בתשעה באב, מלך ספרד חתם על הצו לגירוש יהודי ספרד בתשעה באב, מסופר כי כריסטופר קולומבוס היה אמור להתחיל את המסע שלו בתשעה באב, אולם ידע את ההשפעה של יום זה, לכן הורה לאנשיו לשבת בספינה ולחכות עד שיעבור היום. הוא השיק את תחילת המסע שלו ב10- באב, ועוד.

מדוע הבורא איפשר לשטן לקבל שליטה על היום הזה? ספר הזוהר מלמד כי ביום הזה הבורא נותן לנו הזדמנות של פעם בשנה, לבטל את השליטה של השטן מעלינו. אותו כוח אשר זורע הרס, חורבן, מגיפות ומלחמות, מתגלה בכל כוחו בתשעה באב וביום הזה ניתן להכניע אותו..

מה כדאי לעשות בתשעה באב?

על מנת לבטל את ההשפעה של השטן מעלינו, ראשית עלינו להבין כי כוחו של השטן ( הפירוש בארמית הוא המבלבל) הוא ביצירת פירוד ביננו לבין אנשים אחרים ופירוד ביננו לבין הפוטנציאל שלנו.

המלאך השלילי – מזריק מחשבות לראשנו, כמו  ״אני לא מספיק טוב/ה, ״אני לא אצליח״, ״אין לחיים שלי משמעות״,  ״איזה שעמום״, ״חסר לי״, ״ אם רק היה לי את זה…..״,  ״אם היה לי את מה שיש לו…״,  ״ לא מעריכים אותי מספיק.".

אלו מחשבות אשר מקורן במלאך השלילי, אשר כוחו הגדול הוא ביצירת תחושה של חיסרון. כאשר אנו חושבים בצורה של חיסרון, אז זה משפיע על הרגשות והדרך שבה אנו מתנהגים. לדוגמא: ״איזה משעמם… בוא נאכל.״.. מרגישים טוב באותו רגע ואז בהמשך רואים כמה שאנו כבדים וכתוצאה מכך לא מעריכים את עצמנו.

דוגמא נוספת: ״זה לא צודק איך שהתנהגו אליי", מעורר תחושה של חיסרון ואז אני צורח/ת על הילדים שלי.

כל סוג  של התנהגות אשר יוצרת פירוד, שיפוטיות ושנאה, מקורה בהשפעת המלאך השלילי עלינו. כמו כל התנהגות המונעת מאגו ורצון לקבל לעצמו הנובעת ממחשבות של חיסרון. אם נצליח לזהות את הקול של היריב(המלאך השלילי) ולהכניס מחשבה אחת של אור באותו רגע – אנחנו נצליח לשנות את המציאות.

מחשבות של אור למשך 5 דקות ביום, מחשבות של וודאות, של הערכה, של נתינה, יכולות ליצור שינוי של המציאות. 

בתשעה באב, הוא יום שליטתו של השטן , כדאי להימנע מאכילה ושתייה וכל סוג של הנאה גופנית, מכיוון שהאוכל, השתייה וכל סוג של הנאה גופנית, מלאים באנרגיה של המלאך השלילי באותו יום.

אלו הדברים שכדאי להימנע מהם בתשעה באב, (הכל כמובן בהתאם למודעות, לא כדאי לעשות דברים כי ככה כתוב, אלא רק אם אני מרגיש את החיבור ומעורר רצון אמיתי לדבר):

1. לא כדאי לאכול ולשתות ( בשום פנים לא לצום למי שלא יכול מבחינה בריאותית)

2. לא כדאי להתקלח

3. לא כדאי להתבשם

4. לא כדאי לקיים יחסי מין

5. לא כדאי לנעול נעלי עור

הימנעות מאכילה, שתייה והנאה גופנית, מנתקת אותנו מהשליטה של הכוח השלילי עלינו. בנוסף, המקובלים נוהגים לקרוא את מגילת איכה אשר נכתבה ע״י ירמיה הנביא, המתארת את חורבן בית המקדש. מדוע לקרוא על חורבן בית המקדש? מכיוון שהחיסון מפני החורבן נמצא במגילה, וכאשר שומעים את המגילה בתשעה באב, ניתן לקבל את החיסון הרוחני מפני השפעת כוחות ההרס מעלינו.

הצום ושמיעת המגילה יוצרים הגנה ממודעות האגו  למשך כל השנה. מודעות אשר גורמת לנו להגיב בצורה רובוטית ולחיות את חיינו בחוסר שליטה מוחלט.

תשעה באב – יום לידת המשיח

חכמת הקבלה מלמדת,  כי ביום של החורבן הכי גדול מתגלה האור הכי גדול.

ע״פ המסורת, תשעה באב הוא יום לידתו של המשיח. היום שבו ניתן להזריק כמות של אור המסוגלת לבטל מהשורש את מודעות השטן מהעולם.

משיח הוא לא אדם אשר יבוא על חמור לבן ויבשר לכולנו שהכל טוב, אלא מודעות גלובאלית אשר תיתגלה בעולם, וכולם יידעו את ההשפעה ההרסנית של הרצון לקבל לעצמו. הבחירה של הרוב  תהייה בלהתנהג כמו האור, במקום להמשיך ליצור פירוד.

מודעות זאת, תביא חופש אישי וחופש גלובאלי שיגרום לשמחה בעל העולם ( משיח אותיות ישמח).

הרב אשלג, אשר כתב את פירוש הסולם על ספר הזוהר, ומייסד מרכז הקבלה, כתב כי הדבר תלוי בהפצת חכמת הקבלה ברבים. מדוע? מפני שתפקידו של השטן זה לגרום לנו להתמקד בחיצוניות, לחפש את הסיבה לכל דבר אשר קורה לנו בחיים בחיצוניות, ואילו חכמת הקבלה מלמדת כי הכל תלוי רק במודעות של האדם. אנו רואים שכל פיתרון חיצוני מביא איתו שינוי זמני ואז כל הכאוס חוזר, גם ברמה האישית וגם ברמה הגלובאלית. מודעות של אור, היא לא דבר מובן מאליו, והיא מצריכה מאמץ והתמדה, לעומת מודעות של חושך, אשר לא צריך לעשות כלום על מנת להתחבר אליה והיא תמיד באה בחינם.

השטן ידע כי בני האדם תמיד יעדיפו את האור על פני החושך, ולכן הוא משכנע אותנו בכמה אנחנו מוגבלים אבל בסה״כ מרוצים ממי שאנחנו. אם היינו יכולים לראות מי אנחנו באמת, ואת האחריות הגדולה שכל אחד מאיתנו קיבל לפני שהוא בא לעולם, לא היה לנו זמן לחשוב מחשבות מגבילות לרגע אחד.

בתשעה באב, יש בכוחנו לסלק את האחיזה של המלאך השלילי מעלינו. ואז, כאשר לא תהייה לו לו יותר שליטה , נוכל לגלות את היהלום שבתוכנו.

מאחל לכם חודש מנחם אב מלא באור וברכות!

==

ניתן לפנות אליי לייעוץ אישי אשר יעורר בכם את הכוח להגדיל את מודעות האור בחייכם. Avner.Madar@kabbalah.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות