Connect with us

כלכלה ועסקים

צומחים ובוכים

Published

on

שוק העבודה בארה"ב פורח, אז מדוע העובדים מרגישים לא מתוגמלים? • חרף הצמיחה המתמשכת והגידול במספר המשרות בארה"ב, העובדים האמריקאים לא נהנים מהתנאים מהם נהנו בעבר • בראש סדר העדיפויות של התאגידים עומדים בעלי המניות והלקוחות, ואת האפשרויות לקידום והתנאים הסוציאליים החליפו משרות קבלן ושכר נמוך

לקן ווייט היתה עבודה טובה בתחום כרטיסי האשראי במשך למעלה משני עשורים. משרתו נפלה קורבן למשבר הכלכלי של 2008. כיום, בגיל 56, וויט עובד בעבודה דומה, ומטפל במחשוב של סניף בנק אזורי, אך הכל השתנה. הוא לא עובד של הבנק; וייט הוא קבלן משנה של חברת שירותי מחשוב שהושם בסניף, השכר נמוך יותר ועל בונוסים שנתיים והטבות אחרות אפשר רק לחלום.

חרף הגידול במספר המשרות בשוק העבודה האמריקאי ווייט, ואחרים
כמוהו, לא זוכים ליהנות מפירות הצמיחה הכלכלית, הצמיחה העקבית והמתמשכת ביותר בתולדות כלכלת ארה"ב. המשרות שהכירו בעבר, כאלה עם קביעות, בונוסים ואפשרויות לקידום, כעת נדירות הרבה יותר.

״זה לא קל כפי שזה היה בעבר", אומר ווייט לסוכנות הידיעות איי.פי. ה"אבולוציה" של ווייט, משכיר לעובד קבלן, מדגישה מגמה בעולם העבודה האמריקאי: הכלכלה ממשיכה לצמוח והאבטלה בשפל של חצי מאה אולם רבים חשים שמשרותיהם ירדו בערכן בשל מעסיקים שמעדיפים את האינטרסים של בעלי המניות והלקוחות.

מחקרים כלכליים, נתונים ממשלתיים וראיונות עם עובדים משרטטים תמונה בה השכר מתדרדר, ההטבות הישנות נשחקות בעוד העבודה עצמה הופכת דורשת יותר וקשה יותר. תחושת הנאמנות למקום העבודה, שבאה בד בבד עם ביטחון תעסוקתי, הצטמצמה, וכך גם שביעות הרצון הכללית של עובדים במקום עבודתם.

מומחים טוענים כי התמורה העמוקה בחוויית העבודה עבור האמריקאים החלה כבר לפני מספר עשורים, אך הפכה מוחשית וברורה יותר בשנים האחרונות בכל תחומי העבודה. הכוחות שלוחצים את העובדים והעובדות הם רבים ובעלי עוצמה, החל בגלובליזציה, מהפכת האוטומציה, ירידה בכוחם של איגודי העובדים,
ירידה במחירי הסחורות ושימוש גובר ב"מיקור חוץ".

בה בעת, הפער בין שכר המנכ"לים והשכר החציוני בחברה התרחב. חברות ציבוריות שופכות הון ברכישה-עצמית של מניות וחלוקת דיבידנדים.

״ההחלטות שקיבלנו יצקו לתוך המבנה התאגידי אי-שוויון קיצוני", אמרה ל-AP ברברה דייר, ממובילות יוזמת "חברות טובות, משרות טובות" בבית הספר למנהל שבאוניברסיטת MIT. מטרת היוזמה היא לשפר שיטות ניהול. "אנו רואים כעת תוצאה של מספר רב של בחירות שנעשו, אך יתכן שלא היינו מודעים להן בזמנו".

משיתוף פעולה של AP עם שני מכוני מחקר המתמחים בתחום העבודה, ומבוסס על נתוני הסקר החברתי לשנת 2018, עולה כי חלה עליה בשיעור העובדים והעובדות שטוענים כי עבודתם הפכה לתובענית יותר מבעבר. אחד מכל שלושה עובדים אמריקאים בקירוב, העיד כי מוטלות עליו מטלות רבות משהוא מסוגל לבצע בצורה מיטבית. כמעט אחד מכל חמישה עובדים מילא תפקיד נוסף, לצד תפקידו העיקרי. כשלושה רבעים נאלצו לעבוד שעות נוספות מעבר לזמן העבודה הרגיל שלהם לפחות פעם בחודש. מספרים אלה נמצאים בעליה מאז משנת 2006.

מחצית מהעובדים האמריקאים ב-2018 אמרו כי הם מאמינים כי העובדים זקוקים לאיגודים חזקים, וזו עליה מ-2006, אז חשבו כך רק 40%. בקרב העובדים מתחת לגיל 35 הנתון גבוה אף יותר ועומד על 60%, וזאת בתקופה בה מספר חברי האיגודים דווקא יורד.

מספר מדדים לא שבו לרמתם מלפני המשבר הכלכלי ומצביעים על עליה ברמת אי השוויון. עשירי ארה"ב מחזיקים בנתח גדול יותר מעושרה של המדינה. למשקי בית משכבות הביניים נכסים בשווי נמוך יותר. השכר החציוני למשק בית, כשהוא מוצמד למדד, נותר על כנו כבר שני עשורים. ועל פי הבנק המרכזי של סנט-לואיס רווחי התאגידים עלו בשיעור חד בהרבה לעומת התגמול לו זכו העובדים מאז תחילת שנות האלפיים.

מסתכלים פה בעיקר על השורה התחתונה"

פול נוטה עובד בענקית בתי המרקחת CVS במסצ'וסטס מאז ימיו בתיכון, בשנת 2002. ב-2008 השלים את התואר הראשון שלו בחינוך מיוחד, אך היות והימים היו ימי המשבר הכלכלי, לא הצליח למצוא עבודה במקצוע שרכש. הוא התקדם במעלה השרשרת של חברת בתי המרקחת: עובד טכני, מפקח וסגן מנהל. לדבריו הוא אוהב את החברה, אך היא השתנתה – ולא לטובה.

״פעם חשבו כאן קודם כל על העובדים", אמר נוטה, נהגו לצ'פר עובדים ותיקים, ואירגנו אירועים כמו מנגל לכל העובדים כדי להביע הערכה". מחוות שכאלו נותרו נחלת העבד לדברי נוטה, בעוד דרישות החברה מעובדיה מאמירות מעלה.

״קח מרשם בטלפון מרופא, לך לחלון שמשרת את הלקוחות שעוברים ברכב, סייע לשלושת האנשים שממתינים בתור, ותענה לשלושת האנשים שנמצאים בהמתנה בטלפון" מתאר נוטה בן ה-32 את הלהטטנות הנדרשת ממנו בעבודתו. "עכשיו מדברים על כך שאנחנו ממש נחסן אנשים נגד שפעת, ויסמיכו אותנו לכך. אבל
כמובן שגם על זה לא נתוגמל בשכר".

דובר מטעם CVS בשם מייק דה-אנג'ליס, הסביר כי החברה השקיעה בכלים שונים שמטרתם לשפר את שטף העבודה ולהופכו ליעיל יותר. מענה קולי אוטומטי בשירות הלקוחות, לדוגמה, מסייע לטפל בפניות הרבות, וישנה הסתמכות רבה יותר על תהליכים ממוחשבים בעבודה מול רופאים וקבלת מרשמים. החברה העלתה אשתקד את שכר ההתחלה המינימלי ל-11 דולר לשעה והגבירה את קצב העלאות השכר. על פי דה אנג'ליס, הדבר הביא לירידה בתחלופת הרוקחים בחברה.

נוטה צמצם את היקף משרתו בבית המרקחת ב-2014, וממשיך לעבוד שם במשרה חלקית, בעודו מחזיק במשרה מלאה אחרת במעבדה. לדבריו הוא עדיין נהנה לעבוד בבית המרקחת למרות התרבות הארגונית שהשתלטה על החברה: "עכשיו הכל קשור להכנסות גדולות יותר ומהר," אמר. "מסתכלים פה בעיקר על השורה התחתונה".

דובר CVS, מייק דה אנג'ליס, הסביר כי החברה הפכה את העבודה ליעילה יותר באמצעות כלים כמו מענה קולי אוטומטי בשירות הלקוחות. CVS העלתה אשתקד את שכר ההתחלה המינימלי ל-11 דולר לשעה והגבירה את העלאות השכר. על פי דה אנג'ליס, הדבר הביא לירידה בתחלופת הרוקחים בחברה.

מגמה נוספת ששיבשה את חייהם של עובדים מסוימים היא נטייתן של חברות להוציא למיקור חוץ עבודות שאינן חלק מתחומי הליבה של החברה.

חברות המבקשות "לצאת מהבלאגן של העסקת אנשים" פיטרו שרתים, מאבטחים או אנשי תמיכה טכנית, אמר דייוויד וייל, דיקן בית הספר למדיניות חברתית וניהול באוניברסיטת ברנדייס, ובכיר לשעבר בממשל אובמה.

ספרו של וייל מ-2014, "הג'וב שהתפצל", תיעד כיצד חברות שוכרות חברות חיצוניות שיבצעו עבורן עבודות שנעשו בעבר על ידי עובדי החברה. חברות אלו מעסיקות אנשים בשכר נמוך יותר וללא ההטבות הסוציאליות, ובמקרים מסויימים אף מעבירות את העבודה הלאה לקבלן משנה אחר. לעיתים עובדים מועסקים כעובדי קבלן, שנחשבים עצמאיים, גם כאשר הם עובדים כתף אל כתף עם עובדי החברה השכירים.

מותגי מלונות כמו מריוט, הייאט והילטון פועלים כעת בשיטה זו, במסגרתה החברה מנוהלת על ידי תאגיד אחזקות שמעביר בתי מלון לזכיינים עצמאיים. אובר היא דוגמה אחרת לצורת העסקה פוגענית זו שחדרה אפילו לאוניברסיטאות ולעולם האקדמי, שם למדו להסתמך על מרצים שלא מן המניין, כלומר עובדי קבלן למעשה, ועל שירותים שונים המתקבלים מחברות שירותים.

איך אני הולכת לגמור את החודש?"

מומחים אומרים כי אין נתונים מספיקים לגבי מספר האמריקאים שעובדים במשרות מסוג זה, אך מציינים כי זו תופעה שהופכת לנפוצה יותר ויותר.

רות מילקמן, סוציולוגית החוקרת את עולם העבודה ב"סיטי אוניברסיטי" של ניו יורק, הסבירה כי השפעתן של צורות העסקה פוגעניות יוחדה בעבר לעובדי צווארון כחול, אך תופעת הג'וב שהתפצל הזדחלה גם לתחומים נוספים, ומצמצמת את היקף ההכנסה במשרות היי-טק ואחרות הדורשות תואר אקדמאי.

שבירת איגודי העובדים גבתה מחיר כבד בכך שצמצמה את יכולתם של עובדים ועובדות להשמיע קולם, אמרה מילקמן. שיעור השכירים המאוגדים במשק האמריקאי עמד על 10.5% ב-2018, לעומת 20.1% בשנת 1983, על פי נתוני הלשכה המרכזית האמריקאית לסטטיסטיקה. הדאגה לרווחתם של העובדים נמצאת הרחק מטה
בסולם העדיפויות", אמרה מילקמן.

החל משנות השבעים, אומרים מומחים, יותר חברות ציבוריות החלו להציב את בעלי המניות בראש סדר העדיפויות שלהם. מאז, "הדאגה לעובדים ירדה בחשיבותה", אמר אדם סת'-ליטווין, פרופסור חבר בבית הספר ליחסי תעשייה ועבודה של אוניברסיטת קורנל. כשעובדים היו בעלי כוח רב יותר, הם קיבלו חלק גדול יותר מההכנסות ונהנו יותר מהצמיחה."

קן-הו לין, פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת טקסס, מצא שהתמקדותן של חברות בבעלי מניות מביאה בדרך כלל לירידה בתעסוקה, כאשר עובדי הצווארון הכחול ועובדי השירות נפגעים באופן הקשה ביותר.

הקמעונאות היא בין המגזרים שנפגעו קשה מאז המשבר הכלכלי. כמעט 16 מיליון אנשים עובדים עבור קמעונאים בארה"ב. מספר חברות קמעונאיות גדולות הגישו השנה בקשה לפשיטת רגל, ואלפי חנויות נסגרו.

לחצים כאלה מכבידים על עובדים כמו פטי תמז שהחלה לעבוד בגאפ בשנת 2006 ומבחינה בירידה בהיקף הפעילות. הלחצים הכספיים מחלחלים מטה ומשפיעים על העובדים: משמרות שנקבעו עלולות להתבטל, לעתים תוך התראה של פחות מיום.

״אנחנו נאלצות לשנות את המשמרות שלנו כל הזמן" אמרה תמז מפורט וורת', טקסס, "וזה מלחיץ. אני מתכננת את השבוע שלי לפי המשמרות ואז פתאום מתברר שיש לנו פחות עבודה. ולפעמים אני פשוט אומרת לעצמי, 'איך אני הולכת לגמור את החודש?'".

דוברת גאפ, טרינה סומרה, אמרה שמדיניות החברה היא להודיע לעובדים על ביטול משמרות בהתראה של שבוע, אך ייתכן ש"מדי פעם" משמרות יתבטלו בהתראה קצרה יותר.

תמז קיבלה הודעה כי שבוע עבודה שלה יקטן מ-40 שעות ל-32. היא החליטה לעזוב ומצאה עבודה אחרת, ב"טרגט", עבודה שהיא אוהבת. ובכל זאת, היא תוהה אם יש לה עתיד בתחום הקמעונאות.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כלכלה ועסקים

מה יקרה כשקליפורניה לא תוכל לשלם יותר קצבאות לפנסיונרים שלה

Published

on

גירעונות תופחים בקרנות הפנסיה מאלצים את השלטון המקומי בקליפורניה ובארה"ב כולה להפנות נתחים מסיביים מההכנסות ממסים לצורך צמצום הבור וליטול עוד ועוד חובות אלה מקרבים את היום שבו מיליוני פורשים לפנסיה יצפו לקבל את התשלומים שהובטחו להם, והדבר פשוט לא יקרה

לא אחד ולא שניים הם הנזקים קצרי הטווח של מדיניות הריבית של הפדרל ריזרב בארצות הברית: בועת נכסים בקנה מידה היסטורי שהותירה דור שלם של צעירים ממורמרים וכועסים שמבקשים לראשונה בהיסטוריה של אמריקה להושיב סוציאליסט רשמי בבית הלבן; בזבוז משאבים מונומנטלי על חברות ועל פרויקטים שאינם אלא חזיונות תעתועים בורסאיים במרוץ לאקזיט מהיר; עליית מחירי המניות במנותק מהכלכלה האמיתית של מיין סטריט, וכמובן הר של חובות שאיש לא יוכל לפורעם אי פעם. אך בנוסף לכל אלה, המדיניות הזו גם תפגע פגיעה אנושה בכל המערכת הפנסיונית באמריקה.

בסקטור הפרטי אין כמעט קרנות פנסיה המבטיחות הכנסה קבועה לחברים, אך בסקטור הציבורי של המדינות ושל השלטון המקומי קרנות כאלו הן הטבה פנסיונית חובקת כול. בקליפורניה למשל, כך על פי PPIC, מוסר מחקר ציבורי ללא מטרות רווח ובלתי מפלגתי, יותר מ-4.6 מיליון תושבים זכאים או חברים בתוכניות פנסיה של ממשלת קליפורניה או של הרשויות המקומיות והשלטון המקומי לסוגיו. כשלושה רבעים מהם שייכים ל-CalPERS, הקרן הענקית של עובדי קליפורניה והגדולה מבין הקרנות הציבוריות בארה"ב, ל- CalSTRS, קרן ארגון המורים בקליפורניה, או לקרן הפנסיה של עובדי האוניברסיטאות בקליפורניה. היתר, כ-25%, שייכים ליותר ממאה קרנות ותוכניות פנסיה מקומיות שונות.

הואיל ועל פי הלשכה הפדרלית לסטטיסטיקה סך כל העובדים בקליפורניה עומד על כ-20 מיליון איש ואישה, הרי שכ-22% מתוכם הם עובדי ציבור הזכאים לפנסיה קבועה בעת הפרישה. ולא רק זה: לפי הטבה שנקבעה לעובדים האלו לפני שנים, רובם המוחלט פטורים מתשלום סכום כלשהו לביטוח הלאומי, ולפיכך זכאותם הפנסיונית לתשלום פדרלי זה היא מופחתת מאוד או לא יימת כלל.

לכ-56% מעובדי הציבור בקליפורניה אין כיסוי כלשהו על ידי הביטוח הלאומי הפדרלי. בטקסס המספר הזה עומד על יותר מ-50%, ובאילינוי על כ-45%. כלומר, כל העתיד הפנסיוני של העובדים האלו תלוי בקרנות הפנסיה האמורות. היציבות הפיננסית של הקרנות האלו חשובה מאוד לעובדים לשעבר, אך לא רק להם. במדינות רבות המדינה והרשויות המקומיות לא יכולות לקצץ בהטבות המובטחות, גם אם הן מעוניינות לעשות זאת.

כמה חייבות הקרנות הציבוריות

בכ-41 מדינות יש סוגים שונים של הגנות על קרנות הפנסיה, והאפשרות המעשית לשנותם בחקיקה כמעט אינה קיימת אפילו במקרה של פשיטת רגל של הרשות המקומית. כאשר העיר דטרויט פשטה את הרגל לפני כמה שנים, חלק מהטבות הפנסיונרים קוצצו בשיעור של 4.5% וגם בוטלו העדכונים העתידיים בהתאם לעליית המדד. במקרה הזה בית המשפט הפדרלי שדן בנושא דווקא קבע, ברוב של 2 ל-1, כי העירייה יכלה לבצע את הקיצוץ, אך הקביעה הסתמכה במידה רבה על העובדה שהקיצוץ בוצע במסגרת הסכם נרחב שבו השתתפו נציגי העובדים (שלהם התנגדו העותרים), ואשר במסגרתו ארגונים חיצוניים שונים תרמו סכומי כסף גדולים.

הבעיה המשותפת של המבוטחים ומשלמי המסים

היציבות של קרנות הפנסיה האלו היא אפוא בעיה למבוטחים ולמשלמי המסים כאחד. הארגון Pension tracker, העוקב באופן שוטף אחר מצב קרנות הפנסיה בקליפורניה, מעריך כי נכון לסוף שנת 2017 הסתכמו חובות הקרנות בקליפורניה לבדה ביותר מטריליון דולר, או כ-78 אלף דולר לכל משפחה בקליפורניה.

עם עשר הרשויות בעלות החוב הגדול ביותר נמנו גדולות כקטנות, עשירות כעניות. כך למשל עיירה קטנה בעמק הסיליקון בשם קולמה ניצבה במקום השלישי במצעד בעלות החוב עם כ-94 אלף דולר למשק בית. פאלו אלטו, עיירה מבוססת המונה כ-12 אלף משקי בית, כיכבה במקום העשירי עם התחייבויות פנסיוניות של כ-2 מיליארד דולר לעומת נכסים של 800 מיליון דולר, או חוב של כ-18 אלף דולר לכל נפש. בסך הכול מכסים נכסי הקרנות בקליפורניה כ-69% מהתחייבויותיהן.

קליפורניה לא לבד. על פי מכון המחקר PEW, נכון לסוף 2016 לכל הקרנות הציבוריות באמריקה יש בממוצע כיסוי נכסי של כ-66% מהתחייבויותיהן הפנסיוניות, וזאת שעה שכביכול הכלכלה בשיא והבורסה שוברת שיאים בכל חודש.

סך הגירעון המדויק של קרנות הפנסיה של המדינות ושל השלטון המקומי אינו ברור, והוא מוערך בטווח שבין 4.4 טריליון דולר, על פי סוכנות הדירוג מודי'ס – סכום השווה, אגב, לכלכלת גרמניה – לבין כ-6 טריליון דולר, על
פי ארגון המחוקקים המדינתיים ALEC.

לגירעון הגדל כמה סיבות, ביניהן הזדקנות האוכלוסייה והשיעור הגדל של הפורשים לפנסיה לעומת מספר המצטרפים החדשים. אך ללא ספק אחת הסיבות המרכזיות, אם לא הקריטית מכולן, היא שיעורי הריבית הנמוכים שהנהיג הבנק המרכזי האמריקאי בעיקר בעשר השנים האחרונות.

יותר לפנסיה, פחות למשטרה וחינוך

בסקר שערכה בתחילת 2018 הליגה של ערי קליפורניה, העריכו רוב הערים כי ההוצאות הפנסיוניות שלהן יגדלו ב-50% בשבע השנים הבאות, וזה, על פי הערכתן, יגביל מאוד את יכולתן לממן את השירותים הבסיסיים ביותר, כמו משטרה וחינוך (שירותים אלו ממומנים בארה"ב ברמת השלטון המקומי).

כדי לכסות את העלויות המטפסות ואת הירידה בתשואות, המדינות והשלטון המקומי כבר נאלצו להגדיל עוד ועוד את הכספים שהם משלמים לפנסיות. על פי מחקר של מכון Pew על מימון קרנות הפנסיה של המדינות ב-2016, הסכומים שהמדינות הפרישו לתוכניות הפנסיה במונחי אחוזים מסך כל הכנסותיהן ממסים הוכפלו מאז 2000, ועדיין פער ההתחייבויות, קרי הגירעון בקרנות, רק תפח.

התוצאה היא שעוד ועוד הפרשות, בסכומים גדלים והולכים, יידרשו מהמדינות ומהשלטון המקומי, כאשר האחרונים, שהם גם החלשים, מהווים כמחצית מהתורמים בתוכניות הפנסיה. כך למשל, הוצאות העיר סטוקטון שבקליפורניה על פנסיות גדלו מ-6.8 מיליון דולר בשנת 2002 לכ-41.5 מיליון דולר בשנת 2017 מומחים מעריכים כי סכומים אלו, אשר עתידים להכפיל את עצמם, יגיעו בתוך ארבע שנים לכ-16% מתקציבי הרשויות המקומיות, וזאת בהנחה שהכלכלה תמשיך במהלכה דהיום ולא תיקלע למיתון, הנחה שעל פי ניסיון העבר היא אופטימית למדי.

כל הגירעונות המתוארים בקרנות הפנסיה לא יהוו בעיה של טריליוני דולרים רק בעתיד. כבר היום הם משפיעים על תקציבי המדינות והערים ועל יכולתן לטפל בבעיות התושבים.

על פי מחקר של בנק אוף אמריקה, קיים יחס הפוך בין השקעות המדינות בפרויקטים של תשתית לבין ההשקעה הנדרשת בגירעון קרנות הפנסיה. על פי אותו מחקר, על כל מיליארד דולר המושקע בפנסיות, ההשקעה בתשתיות תיפול ב- 2.5מיליארד דולר בגלל החובות העתידיים.

הפערים האלו, בין ההתחייבויות הגדלות לקרנות הפנסיה לבין ההוצאות לצרכים השוטפים, מכוסים בחוב.

בעשרים השנים האחרונות גדל החוב של המדינות ושל השלטון המקומי כמעט פי שלושה, והוא עומד היום על יותר מ-3 טריליון דולר (לא כולל ההתחייבויות לקרנות הפנסיה).

מספר הפנסיונרים רק הולך וגדל

אם לא די בהחזרים הנמוכים בגין מדיניות הריבית של הבנק המרכזי, גם הדמוגרפיה מעיקה על הקרנות באופן גובר והולך. בקליפורניה למשל, מספר התושבים שגילם מעל 65 גדל מ-9% בשנת 1970 ל-15% בשנת 2018 המספר צפוי לגדול ל-21% עד 2030.

בהתאם צנח מספר העובדים התורמים לקרנות הפנסיה משני עובדים תורמים לעובד בפנסיה ב-2001 ל-1.3 עובדים תורמים לעובד בפנסיה ב-2015. בנוסף, הפנסיונרים עצמם חיים יותר ויותר שנים, כך שהפער הנובע מהדמוגרפיה גם הוא ילך ויגדל בעשורים הקרובים.

בעבודה מקיפה שערכו ב-2018 פרופ' אוליביה מיטשל מבית הספר למינהל עסקים וורטון שבאוניברסיטת פנסילבניה ופרופ' ליאורה פרידברג מאוניברסיטת ווירג'יניה הזהירו השתיים כי "החור בפנסיות" יבלע את
עובדי הסקטור הציבורי והפרטי כאחד.

בפודקאסט שבו שוחחו השתיים על מחקרן, המחישה פרופ' מיטשל בחשבון פשוט כי אם סך הגירעון הוא 5 טריליון דולר, הרי שאם הוא מחולק למספר העובדים באמריקה, 158 מיליון, החוב לכל עובד עומד על 32 אלף דולר.

״זה ממחיש את גודל הבעיה", אמרה מיטשל. "להרבה אנשים אין 32 אלף דולר בחשבון הפרישה שלהם, שלא לדבר על יכולתם לשאת בסכום כזה עבור עובדי המדינה והשלטון המקומי". מיטשל גם הוסיפה נקודה חשובה ביותר: "הממשלות המקומיות כנראה מעריכות בחסר את גודל החוב כי הן יכולות לבחור באיזו שיטת חישוב אקטוארית להשתמש לצורך הערכת היקף ההתחייבויות. לכן בשעה שהמדינות והשלטון המקומי מדווחים כי הם מכוסים ב-72% מהתחייבויותיהם הפנסיוניות, כנראה הכיסוי האמיתי קרוב יותר ל-45% בלבד".

75 מיליון בייבי בומרס

כמו ים החובות, גם ההתחייבויות הפנסיוניות אינן רק בעיה אמריקאית. על פי הערכות ה"פורום הבינלאומי לכלכלה" יש בקרב שמונה הכלכלות הגדולות בעולם גירעון פנסיוני של כ-70 טריליון דולר נכון לסוף 2015.

הפורום מעריך כי הגירעון הזה גדל ב-28 מיליארד דולר בכל 24 שעות, ואם שום דבר לא ייעשה בנדון, הוא יגיע ל-400 טריליון דולר עד 2050. בינתיים, מדיניות הריבית של כל הבנקים המרכזיים במדינות האלו דואגת שהחור הענקי הזה רק ילך ויגדל, וכל פתרון פוטנציאלי ילך ויתרחק.

באמריקה ישנם כ-75.4 מיליון בייבי בומרס, בערך 26% מהאוכלוסייה, שכולם יגיעו לגיל הפרישה עד שנת 2030. עובדי המדינות והשלטון המקומי מונים כ-20 מיליון איש ואישה, 14.5% מסך כל כוח העבודה.

על פי פרסום של "Government Finance Review", רבע מתוכם היו מעל גיל 55 בשנת 2014, כלומר היום הם רחוקים לכל היותר חמש שנים בלבד מפרישה. מיליוני פורשים אלו ורבים אחרים יצפו בעשור הקרוב ובזה שאחריו לקבל את תשלומי הפנסיה שהובטחו להם. מדיניות הריבית האפסית של הבנקים המרכזיים הגדילה עד מאוד את הסיכוי שהדבר הזה לא יתרחש.


המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

המערב הפרוע של פייסבוק

Published

on

שאריות מזון, שיניים תותבות ואיפור משומש לכל המעוניין: אחד מכל שלושה אמריקאים עושה שימוש בזירת המסחר של פייסבוק שהושקה לפני שלוש שנים שוק הפשפשים הפופולרי הפך לכר פורה להונאות, בין השאר בשל יותר מ-100 מיליון חשבונות מזויפים ברשת החברתית

פייסבוק הקימה שוק פשפשים מקוון שבו יכולים המשתמשים לא רק לראות את כל האופניים, כלובי הציפורים או מכוניות הב.מ.וו. למכירה באזור שלהם, אלא גם את השמות, תמונות הפרופיל המיקום הכללי של הקונים והמוכרים.

השירות הזה כה פופולרי, שאחד מכל שלושה אמריקאים משתמש בו בכל חודש, לפי פייסבוק. מאחר שהחברה החלה את דרכה כפלטפורמה לאנשים שמכירים זה את זה, השוק שלה – לפחות בתיאוריה – פועל על סמך ההנחה שבצד השני של העסקה מצוי אדם אמיתי עם רשת של חברים והיסטוריה במדיה החברתית.

ואולם, הציפיות של רבים מהמשתמשים בזירת המסחר מרקטפלייס) הזו מעידות על תחושה כוזבת של ביטחון ועל קרקע פורייה להונאות – בשני הצדדים של העסקה.

כמה קונים אומרים שהמוכרים בפייסבוק משנים מחירים של פריטים, רושמים למכירה פריטים גנובים או מזויפים, או שהם מתחזים שעובדים עם כמה פרופילים. המוכרים אומרים שהם מקבלים לעתים הצעות לא הגיוניות, תשלומים לא נכונים או שהמוכרים לא מופיעים לביצוע המסירה.

שחקנים רעים כאלו נעלמים לעתים אחרי שהם חוסמים את הקורבן, כך שאין אפשרות לראות את הפרופיל שלהם. בנוסף, זירת המסחר בפייסבוק מאפשרת לקונים ולמוכרים להציג את הערכת המוצר שלהם באופן פרטי מה שמנוגד למטרה של יצירת קהילת מעריכים ובניית אמון.

הסמל רוברט פרסונס ממשטרת דאנוודי שבג'ורג'יה אמר שזירת המסחר בפייסבוק גרמה לשוד מזוין בעיירה שלו. מקרים כאלו הניעו גופי משטרה בעיירות בארה"ב לפתוח את משרדיהם כמקומות מפגש בטוחים עבור אנשים המבצעים עסקאות בפיייסבוק.

״עבריינים הפכו את פייסבוק למקום שבו הם יכולים להשיג גישה קלה לקורבנות", אמר סמל פרסונס. "רק מפני שלמישהו יש פרופיל בפייסבוק, לא אומר שזה האדם שאתה משוחח איתו".

ערכת שפתונים של קיילי ג'נר

לינדזי סטרלינג, אחות רפואית בת 30 מטורונטו, אמרה שהיא מוכרת לעתים תכופות מוצרי איפור בזירת המסחר של פייסבוק כיוון שהיא קלה לשימוש, אבל היעדר הפיקוח הוא בעיה. מוקדם יותר השנה היא קנתה ערכת שפתונים של קיילי ג'נר מאישה בטורונטו והעבירה לה 30 דולר. "הפרופיל שלה היה נראה בסדר", היא אומרת. האישה הבטיחה שהסחורה בדרך, אך החבילה מעולם לא הגיעה. היא וחברותיה נפלו קורבן לכל כך הרבה "מתיחות" כאלה, שהיא הצטרפה לקבוצת פייסבוק שנקראת "התרעת המתחזים בזירת המסחר של פייסבוק". המטרה היא שהחברים יזהירו זה את זה מפני רמאים, בייחוד כאלו שפותחים כמה פרופילים. בקבוצה חברים מעל 2,000 משתמשים.

שלא כמו קבוצות פייסבוק, בהן ניתן לסלק חבר שהפר כללים – זירת המסחר אינה מציעה אמצעי כזה למשתמשים. עם זאת, פייסבוק עצמה יכולה לשלול את זכויות הקנייה או המכירה של משתמש אחרי בדיקה, אומרת דבורה ליו, סגנית נשיאת פייסבוק לזירות מסחר. לדבריה, צוות של בודקים בודק פרופילים שסומנו כדי לוודא שהם אינם מסלקים אנשים בצורה לא הוגנת. אנחנו צריכים לבצע בדיקת נאותות מסוימת, ולהבין מה קרה".

מספרם של המשתמשים בפייסבוק מקל על קונים ומוכרים למצוא זה את זה, ואפשרויות הצ'ט מקלות על התקשורת ביניהם. בריאן נובאק, אנליסט במורגן סטנלי, אמר למנהלי פייסבוק בשיחת ועידה בפברואר שהוא השתמש בזירת המסחר כדי להיפטר מעוגן פלדה במשקל 30 ק"ג, שהיה בחצר בית שהוא קנה. "מכרתי את זה ביום אחד", הוא סיפר. לאחר מכן הוא מכר נעליים משומשות,
גם כן במהירות. "זה שוק נזיל מאוד", הוא אמר.

ההשקה של זירת המסחר לפני שלוש שנים לוותה בהתנצלות של פייסבוק על כך שהיא הניחה לפריטים כמו נשק, סמים וחיות בר להירשם למכירה. החברה הסבירה כי בעיה טכנית במערכת שלה לזיהוי פוסטים שמפירים את מדיניותה גרמה לתקלה.

זירת המסחר של פייסבוק עדיין מאפשרת למוכרים להעמיד למכירה פריטים שאסורים בפלטפורמות קמעונאיות אחרות – כמו שאריות מזון, שיניים תותבות ואיפור משומש. "אפשר למכור כל דבר בדבר הזה", אמרה שריל סנדברג, מנהלת התפעול הראשית של פייסבוק, בתגובה לשאלה של נובאק.

אין שליטה על תמחור, תשלום ומסירה

כמו אתר קרייגסליסט, לענקית המדיה החברתית אין שליטה על תשלומים, מסירה או תמחור. היא גם אינה גובה כלום מהמשתמשים. פייסבוק מרוויחה רק ממכירת מודעות, שמופיעות ברשימות המוצרים למכירה. פרנק מק'נה, אסטרטג הונאות ראשי ב-PointPredictive, חברה שמפתחת תוכנה לגילוי הונאות בהלוואות או בהעברות תשלומים, אמר שהיעדר הפיקוח הנוכחי בזירת המסחר של פייסבוק הופך אותה לכר פורה להונאות תשלומים. אנשים משלמים בחשבונות Venmo מזויפים, בשטרות מזויפים או בהמחאות ללא כיסוי. "זה גן עדן לנוכלות", אמר מק'נה. "הרמאים אוהבים את זה כי הם יכולים ליצור פרופיל מזויף וזה נותן להם לגיטימציה".

כך, בסוף השנה שעברה, החברה העריכה שחשבונות כפולים מהווים כ-11% מתוך 2.23 מיליארד המשתמשים הפעילים בכל חודש. חשבונות מזויפים מהווים 5% כלומר מעל 100 מיליון פרופילים.

פייסבוק מנסה לצמצם את התופעה על ידי הדרישה כי המוכרים יהיו בני 18 ומעלה ובעלי ותק של כמה שנים באתר. בנוסף, ליו אמרה שהחברה משתמשת בלמידת מכונה כדי לאתר ולחסום מוצרים שמפירים את מדיניותה. המשתמשים יכולים לערער על ההחלטה או לדווח אם החברה חוסמת בטעות מוצר אחר או
מפספסת משהו.

בפורומים של עזרה, פייסבוק מייעצת למשתמשים שנפלו קורבן להונאה להתקשר למשטרה או לדווח על פרופיל האדם שהונה אותם. החברה גם אומרת שהמשתמשים יכולים להעריך מהפרופיל של מישהו כמה זמן הוא משתמש באתר, ואם יש להם מכרים משותפים.

״אנחנו עובדים ללא הפוגה כדי להפוך את זירת המסחר למקום בטוח ואמין לקנייה ומכירה עד כמה שאפשר", מסרה דוברת של החברה. "בסופו של דבר אלו עסקאות בין אנשים אמיתיים, ועל אף שיש לנו אמצעים כדי לנסות ולשמור על אנשים בטוחים, שום מערכת אינה חסינה ומושלמת לגמרי".

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

ישראלים למען הומלסים

Published

on

ורד אלקובי-ניסים היא אשת שיווק בכירה באימפריה המשפחתית JH Design Group, אחת מחברות הביגוד ורשיונות המוצר המצליחות בארה"ב • עכשיו היא רוצה לתרום את ניסיונה וכישוריה לפיתרון המשבר של60 אלף חסרי הבית בלוס אנג'לס – ובדרך לתרום לשיפור תדמיתה של ישראל באמצעות ארגון I CAN • אם תרצו אין זו אגדה

ארגון ישראלי-אמריקאי חדש הוקם בקיץ 2019 במטרה להפיח משב רוח רענן בקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס. נא להכיר את ה- או בקיצור I CAN. מאחורי הארגון המסקרן עומדת אשת העסקים המצליחה ורד אלקובי-ניסים, שרתמה למשימה את דילן הוזייר – מי שהיה יד ימינו של הקונסול הכללי בלוס אנג׳לס לשעבר דיויד סיגל.

פועל להגביר את השפעת ומעורבות הקהילה הישראלית אמריקאית בלוס אנג׳לס במגוון תחומים. כמו כן, הוא נילחם באירגוני ה-BDS ומעניק לצעירים רבים הזדמנות לקחת אחריות, יזמות ולפעול בנושאים שונים ומגוונים בעיר כגון: חינוך, פיתוח הקהילה, תרבות, חדשנות, כלכלה, מדיניות חוץ וגם חיזוק מערכת היחסים בין ארצות הברית לישראל.

מטרת העל של I CAN משתלבת עם החזון של מנהיגים רבים בקהילה הישראלית שטענו בשנים האחרונות שקיימת ירידה בתפיסת הזהות של היהודים האמריקאים את ישראל כבסיס האם שלהם, ושהישראלים האמריקאים החיים בארצות הברית הופכים אט אט להיות ״היהודים האמריקאים החדשים״ ואחראים על שימור והידוק הקשר בין מדינת ישראל לארצות הברית.

בנוסף להיותה מייסדת, ורד היא גם זו שמנהלת את I CAN בקליפורניה. גם אם ממש נרצה, נתקשה להפריד את ורד מהיחוס המשפחתי הכל כך מוכר שלה. ורד היא בתו של אלברט אלקובי, המייסד והבעלים של אימפרית הביגוד והלייסנסינג JH Design Group, אחת מחברות רשיונות המוצר המצליחות בארצות הברית. ברזומה שלהם בלעדיות למוצרים אייקונים של ביגוד ה- NFL, NBA וכמו כן, הם מלבישים את האל-איי דוג׳רס ומחזיקים ברשיונות המוצר לענקים כמו ג'נרל מוטורס, פורד, ימאהה והונדה. החברה נחשבת לשם דבר בתחומה ואלברט אלקובי מוכר כדמות מוערכת בקהילה הישראלית והיהודית בלוס אנג׳לס.

מלבד תפקידה של ורד כמנהלת השיווק של החברה, היא מנהלת עוד 4 חברות נוספות בתחומים שונים. ביניהם חברת מרקטינג שמתמחה באסטרטגית חדירת שוק וברנדינג לחברות מישראל שמבקשות להצליח
בשוק המקומי.

בנוסף היא הבעלים של CURAGENICS, חברת הטכנולוגיה שמתמחה במציאת פתרונות רפואיים בשימוש בקנאביס. אחד הפרוייקטים המובילים של החברה הוא טיפול בחרדות ובניהול כאבים שחלקם מבוססים על מחקרים של פרופסור רפאל משולם – זוכה פרס ישראל ואבי התורה לטיפול באפליפסיה ופרקינסון בעזרת קנאביס.

לאחרונה זכתה ורד גם ברשיון (שהוענק ל-8 בעלי עסקים בלבד בכל רחבי לוס אנג׳לס) לפתוח מועדון לילה מיוחד בווסט הוליווד עם לאונג׳ לקאנביס, בסגנון 'איפלמנטיג אמרסיב אקספיריאנס', בו הקירות והריצפה יכולים להפוך להיות כל מקום שאתם רוצים בעולם. בעזרת טכנולוגית 3D תוכלו לשבת במועדון, לאכול ארוחת ערב ולהרגיש עצמכם בקונצרט רוק בברלין. במועדון הלילה תפעל גם מסעדת שף מיוחדת שתבשל אוכל בשמן קאנביס, מה שהיה עד עתה אפשרי רק במסיבות פופ אפ מחתרתיות במקומות מסויימים באל-איי. המטרה, סיפרה לי, היא להביא שפים גדולים מישראל לבשל את האוכל ה״מיוחד״.

שילבה קריירה עם אימהות

ורד נולדה בתל אביב להורים כרמלה ואלברט, שעלו ממרוקו, ולה אח נוסף בשם מייק. מספר צנוע יחסית למשפחה ממנה מגיעים הוריה שמונים ביחד כ- 24 אחים ואחיות. ורד מספרת שהיא גדלה במשפחה מרוקאית טיפוסית שבה הגבר הוא הדומיננטי בבית. כדי לבטא את עצמה מבחינה אישיותית וגם בפן העיסקי הייתה צריכה למצוא דרך לנתב את הרעיונות העסקיים שלה והדעתנות המתפרצת מבלי לפגוע בכבודו של ראש המשפחה, ונראה כי הטיבה לעשות כן. ורד: ״מגיל צעיר הראתי לבנות שלי שאפשר להצליח בכוחות עצמך. שילבתי איתם את הקריירה וגם אימהות. לקחתי אותן למשרד שלי בעבודה ושיתפתי אותן בפגישות שלי כדי שילמדו ויראו שבנות יכולות להצליח בכוחות עצמן".

נראה שלא נתת להצלחה של אביך לעלות לך לראש?

״תמיד חינכו אותנו להעריך כל מה שיש לנו ולימדו אותנו ששום דבר לא בא בקלות. לא נולדתי ישר להצלחה. ראיתי את אבא שלי מתפתח וגדל לאט לאט. כשאבא הגיע לכאן הוא למד עיצוב ג׳ינסים והיה עובד פשוט בחברה גדולה לבגדים. עם השנים הוא התחיל להתקדם ועבד עם המון שמות מוכרים בעולם הג׳נסים. בהמשך הוא קיבל הזדמנות להיות שותף עם חברה למעילי עור והחל לעבוד כעצמאי. ההצלחה הגדולה הגיעה כשקבוצת הפוטבול ׳מיאמי דולפינ׳ס׳ באו אליו כדי שייצר ג׳קט עור במיוחד בשבילם. זה פתח לו את הדרך, ובהמשך החל לעבוד עם האן.בי.איי וליגת הבייסבול. היום יש לחברה למעלה מ-90 רשיונות של מותגים גדולים מכל העולם".

עם ארגון I CAN ורד רוצה ליצור מנהיגות אחרת. היא שבעה מאירגונים יהודיים שמתפארים בגאלות מפוארת ומקימים לעצמם בורד אקסלוסיבי של אנשי עסקים בקהילה. היא בונה ארגון של אנשים שרוצים לקחת חלק
בעשיה אקטיבית.

ורד: ״הדור של ההורים שלנו היה הולך לגאלות ומבזבז 50 אלף דולר על שולחן רק כדי להראות שיש להם את השולחן הכי יקר באירוע. הדור הצעיר כבר לא מתעניין בללכת לגאלות. אם הוא לא יתחבר למטרה הוא לא יכתוב צ׳קים וגם לא יקנה שולחנות בגאלות ואנחנו נאבד אותו״.

כמעט כל חברי הבורד של I CAN הם נשים. ורד שמה לה למטרה לרתום ולקדם כמה שיותר נשים להיות חלק מהעשיה הציבורית והחברתית בלוס אנג׳לס.

ורד: ״גדלתי בבית שנשלט על ידי גברים. אבל הייתי מורדת. אף פעם לא האמנתי שרק גבר יכול לנהל עסק. כשהייתי נערה רציתי להתעסק בתחום הרפואה והלכתי לבית ספר לאחיות. בגיל 18 התחתנתי עם בעלי ג׳ייקוב ניסים ובמקביל נרשמתי למדיקל סקול. כאשר נולדו לי הבנות לקחתי החלטה לעזוב את הלימודים ולגדל אותן. תמיד הייתה לי דוגמא של נשים שעובדות ושולטות על החיים שלהם. גם אמא שלי עבדה למרות ההצלחה של אבי. היא הייתה ספרית במשך כל השנים. בכלל, 80 אחוזים ממה שאני עושה זה להראות לילדות שלי שהן יכולות לעשות מה שהן רוצות ושהן אף פעם לא צריכות להיות תלויות בגבר״.

אחת המטרות של ורד היא להעצים חברות מישראל ולפתוח עבורן הזדמנויות כאן בארצות הברית. היא סבורה שלא מספיק אנשים מודעים לעובדה למשל שאת משבר המים הגדול בלוס אנג׳לס לפני מספר שנים פתרה למעשה חברת הנדסת מים מישראל שעבדה בצמוד עם העיריה והעניקה לה טכנולוגית אגירה ומיחזור מים. כמו כן, לימדה אותה כיצד להשתמש במי השלגים המגיעים בכל חורף. החברה הישראלית לימדה את מהנדסי העיר גם על טכנולוגית הטפטפות וחיסכון מים. גורמים בכירים בעיריה ובתעשיית המים בקליפורניה מודעים ליכולות של ישראל אך ערוצי המדיה והתקשורת השונים לא פרסמו את הנושא, ובשורה התחתונה הציבור הרחב לא מודע לעובדה שחברה ישראלית היא זו שפתרה את משבר המים הגדול בעיר המלאכים.

ורד: ״אחד הדברים שאני עושה בחברת המרקטינג שלי BRELLASCOPE היא לסייע לחברות ישראליות עם טכנולוגיה נדרשת לפרוץ לשוק. אני משתמשת המון בקשרים של החברה הגדולה של אבא שלי. למשל לאחרונה לקחת חברת הנדסת מים מישראל, סידרנו להם שיתופי פעולה עם גוגול ועם אפל ופתחנו להם דלתות כאן".

ארגון ICAN מתהדר במשרדים בוושינגטון, מסצ׳וסס, בנוואדה והמשרד המקומי בבוורלי הילס. כרגע הוא מטפל באחת הסוגיות הקשות בלוס אנג׳לס – בעיית ההומלסים ברחובות, שהפכו כבר לחלק מהנוף בכל רחבי העיר.

ורד: ״אני נמצאת בבורד של Global Green- חברה מלכ״רית ירוקה עם מטרה לעשות את כדור הארץ מקום יותר טוב לחיות בו. היא בונה בתים מוזלים לשכונות מצוקה בערים שונות כמו ניו אורלינס, ניו יורק וניו ג׳רזי. משפצת ובונה מגורים בערים שניזקו מאסונות טבע שונים ופיגעי אקלים". עכשיו, בשיתוף מיוחד שרוקמת ורד עם החברה הירוקה היא מקווה לטפל בבעית ההומלסים. אבל לא לבדה – היא רוצה לעשות את זה ביחד עם הקהילה הישראלית.

ורד: ״אני רוצה שהקהילה ישראלית תיקח הפעם קרדיט מלא ותראה לכולם שהיא היא פותרת את אחת הבעיות הכי מטרידות במדינה. ארצות הברית הוציא למעלה ממיליארד דולר על בעית ההומלסים, ועדיין אנחנו רואים עליה של 16 אחוז בתופעה הזו בלוס אנג'לס. איפה הפתרון? נראה שאנחנו רק מבזבזים כסף״.

אלמנטים מהפתרון של הקיבוץ

מה התוכנית שלך לבעית ההומלסים?

״כשאבא שלי עבר לישראל ממרוקו הם היו משפחה של 14 נפשות. לא הייתה להם שפה, לא היה כסף ולא לאן ללכת. אז הם עברו לקיבוץ. שם הייתה להם קהילה יציבה, אוכל, מקלט, חברים וסיוע רפואי במקרה הצורך. אז למה אנחנו לא יכולים להציע את אותו הדבר להומלסים?

יש באל-איי כ-60 אלף הומלסים. אז נכון, לחצי מהם יש בעיות סמים וקשה לתקשר איתם. אבל החצי השני אלו אנשים שהחיים פשוט לא הטיבו עימם. אמהות חד הוריות שאיבדו שליטה וישנות במכוניות שלהן או במקלטים. אנשים שאיבדו את מקום העבודה שלהם והידרדרו עד לאיבוד מקום המגורים, או בני נוער שברחו מהבית והתגלגלו לרחובות.

ניקח אלמנטים מהפתרון של הקיבוץ וניתן אותם להומלסים כמו: אפשרות לעבוד בחקלאות, במסעדות או בבתי ספר וקלינקות. ניתן להם אפשרות לעשיה חיובית ולכבוד עצמי. כרגע הם חיים כמו כלבים ברחובות, מה כלבים, לכלבים באל איי יש חיים יותר טובים מלהומלסים. הכלבים מתקלחים בבתים וישנים עם הבעלים שלהם במיטה….

מודל הקיבוץ הישראלי עובד. דרכו אנחנו יכולים לפתור חמישים אחוז מבעיית ההומלסים. צריך לבנות תוכנית של עשר שנים כדי לטפל בבעיה הזו. אנחנו נרתום לכך את הקהילה הישראלית. גם מבוגרים וגם ילדים שילכו ברחוב ויחלקו להומלסים בקבוקי מים ויגרמו להם להרגיש כמו בני אדם. הנוער הישראלי אמריקאי ירגיש מעורב. בשלב הבא אנחנו נקים 'צוות מחץ' במדיה החברתית וניתן לו להציג ולפרסם את הפרוייקט שלנו".

בתוכנית של ורד להקים צוות מדיה דיגיטאלי יהודי-ישראלי שיכלול מובילי דיעה ואושיות רשתות חבריותיות שחיים את עולם האון ליין. הצוות יתפקד כמו ׳יחידה קרבית׳ של מדיה שתגיב ותדווח על כל מה שתקיים בפרוייקטים של הארגון.

בנוסף ילחם הארגון החדש בתומכי ה-בי.די.אס בארצות הברית. ורד: ״נפגיש אותם לשולחנות מסתובבים עם בכירים במשטרה וגם עם ראש העיר כדי שהם באמת ירגישו שהם מעורבים ואת ההשפעה שלהם. כל הקרדיט הפעם הולך לישראל. אנחנו הולכים לעשות סוף לעניין שישראל מופיעה ומוזכרת תמיד רק בקונוטציה שלילית״.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות