Connect with us

Featured

צוברים חוויות לכל החיים

Published

on

ילדי טיול החלומות 2018 של "גדולים החיים" מכייפים בדרום קליפורניה – רשמי מסע

מאת: טלי ספיר קסטלמן

ילדי קבוצת "גדולים מהחיים" נחתו בשבוע שעבר בלוס אנג'לס וההתרגשות בעיצומה. משנה לשנה חברי העמותה, משפחת גדולים מהחיים, עובדים ומחכים לרגע הזה שמטוס אל-על ינחת על אדמת קליפורניה וילדי המשלחת מהארץ ירדו ממנו להתחיל את טיול החלומות, לקבל אהבה אינסופית ולצבור חוויות לכל החיים ב-12 ימים מלאים בכל טוב.

השנה הגיעה הקבוצה הגדולה ביותר מכל הזמנים – 44 ילדים, בגילאי 10-19. ״זו הקבוצה הכי גדולה שהגיע לאל-איי; כשהתחלנו היינו עם כ-20 ואנחנו גדלים בכל שנה״, אומר רן יניב ובחיוך עצוב מוסיף כי היום הכי שמח יהיה כשהעמותה תיסגר כי לא יהיו עוד ילדים חולי סרטן. את הערב הראשון אירחו בביתם קתי ושי אהרון בשותפות עם רינת ויגאל בן דוד ויחד הם דאגו לכל הפינוקים וקבלת הפנים.

שנה קשה ועצובה עברה על משפחת גדולים מהחיים, במהלכהה נפטרו 6 ילדים שזכו להגיע ולהגשים את טיול החלומות בשנים קודמות ומחלת הסרטן ניצחה אותם. אם יש משהו להתנחם בו זו הידיעה שהם הספיקו וליהנות לצבור חוויות, להכיר חברים חדשים ולקבל אהבה אינסופית מהקהילה באל-איי. הילדים שהגיעו נמצאים בשלבים שונים של המחלה, חלקם בתחילת הדרך במאבק, חלקם במצב קשה יותר וחלקם כבר בשלבי ההחלמה השונים.

לשדה התעופה הגיעו 45 ילדים שאמורים היו להשתתף בטיול, אך ילדה אחת נאלצה בלב כבד לשוב הביתה מנתב"ג מאחר ולפני שהמטוס המריא פיתחה חום והצוות הרפואי החליט שלא לקחת את הסיכון. רן: ״נקווה שבשנה הבאה היא תוכל להשתתף. אי אפשר אף פעם לדעת כשמדובר במחלת הסרטן , לפעמים גם כשניראה שהמלחמה מאחורינו המחלה תוקפת שוב. זו ממש מלחמה באויב אכזרי״.

וכדי להמחיש עד כמה לא תמיד העתיד צפוי, רן משתף בסיפור נוגע ללב מלפני 14 שנה: במהלך הטיול באל- איי אחת הבנות, נבילה שמה, חגגה יום הולדת 16. את יום ההולדת חגגו לה ב'גרוב' מתנדבים וילדי גדולים מהחיים, ששרו ורקדו עם חולצות העמותה. במקום עברה אישה אמריקאית שלא הבינה במה מדובר ושאלה לפשר התלבושת האחידה והשימחה. לאחר שעודכנה בפרטים, הגברת לא היססה והורידה מפרק כף ידה צמיד יהלומים יקר ויפהפה אמרה – ״זה בשבילך, נבילה״. נבילה אמרה בתגובה: ״אני קיבלתי את המתנה היפה ביותר ליום ההולדת וזה את החיים עצמם, ואני החלמתי מהמחלה״. היא ביקשה מהגברת הנדיבה לתת את הצמיד לילדה אחרת מהקבוצה שעדין נלחמת במחלה, ואכן כך עשתה הגברת. תוך מספר חודשים מחלת הסרטן חזרה ונבילה הלכה לעוצלמה.

רן יניב מסכם: ״אנחנו מאפשרים לילדים לחוות 12 ימים של כיף, אהבה וצבירת חוויות. אנחנו עושים את המקסימום שאפשר וזה מרגש לראות איך הם סופגים באהבה את האהבה ואיך הקהילה כאן באל-איי אוהבת את הנתינה״. לחיי החיים!

Featured

איזו מין שלוה

Published

on

הורים אומרים ששינינו לילדיהם את החיים" • להקת שלוה תופיע בלעדית בכנס השנתי של ארגון ה- IAC בפלורידה בפני 3500 משתתפי הכנס לפני שנה אף אחד לא הכיר אותם אבל היום הם ממלאים אולמות ומצטלמים לסלפי עם מעריצים בכל העולם • ראיון עם המנהל המוזיקלי שי בן שושן וסולנית הלהקה דינה סרטה

לפני כשנה עלו חברי להקת שלוה להופיע במועדון; שמונה מוזיקאים שכל אחד מהם בעל לקות שונה – לקות ראיה, סינדרום דאון וסינדרום וויליאמס. אנשים בקהל התבוננו בלהקה ולא ידעו איך לאכול אותה. "כן, זה לא היה נעים", נזכר המנהל המוזיקלי של הלהקה, שי בן שושן, "אנשים היו צוחקים, מתלחששים ואז קמים ויוצאים. מתוך 100 איש שהיו שם, נשארו אולי עשרה שפשוט לא היה נעים להם לצאת, אז נשארו במקום. זה לא היה נעים. יאיר, חבר הלהקה עם תסמונת דאון, היה כל הזמן בוכה ואומר לי: למה לא אוהבים אותי? למה בורחים ממני? היה מאוד קשה בהתחלה כשרק התחלנו להופיע, אבל תמיד אמרתי להם לא לוותר. אנחנו נמשיך להופיע, להילחם ולהוכיח שאנו כמו כולם".

והם כמובן עשו את זה. היום, שנה מאוחר יותר, אין מישהו בישראל שלא מכיר את להקת שלוה ואף אחד לא נוטש כשהם עולים לבמה. למעשה, הם כל כך מפורסמים שהם הספיקו כבר לצאת להופעות בחו"ל, בין השאר בלונדון, ארה"ב, קנדה ומכסיקו. בחודש הבא הם יופיעו בכנס השנתי של ה-IAC בהוליווד, פלורידה שיתקיים בין ה-5-8 בדצמבר.

הלהקה פרצה לתודעה כשהתמודדה בעונה השישית של תוכנית הריאליטי "הכוכב הבא לאירוויזיון", במהלכה העפילה לגמר. אז הלהקה הכריזה שלא תוכל להשתתף בתחרות האירוויזיון בגלל שהם לא רוצים לחלל את השבת וכך למעשה, ויתרה על האפשרות לנצח ולייצג את ישראל באירוויזיון, שנערך כזכור בתל אביב. עם זאת, הלהקה השתתפה בחלק האמנותי בחצי הגמר השני של האירוע הנוצץ עם השיר "מיליון חלומות", שנכתב על ידי בנג' פאסק וג'סטין פול. ביום העצמאות היא הופיעה הלהקה באחד הארועים הנחשבים והמרגשים ביותר בישראל, טקס הדלקת המשואות.

"רגע הניצחון הגדול שלנו היה אחרי אחת ההופעות הגדולות בישראל", מספר בן שושן בראיון טלפוני. "יותר ממאה מעריצים עמדו מחוץ לאולם וחיכו ליאיר, ביקשו לעשות איתו סלפי ולקבל חתימה ועטפו אותו באהבה וחיבוקים. המעריצים כל כך אוהבים אותו שלפעמים הוא אומר: די, מספיק, נמאס לי, אני רוצה קצת שקט".

סיפורה המדהים של להקת שלוה מתחיל אולי עם פציעתו של בן שושן שנפצע ב-2002, במהלך שירותו הצבאי ביחידת דובדבן, כשהיה בן 22 בלבד. במהלך פעולה בשטחים הגיע בן שושן עם היחידה שלו ללכוד מבוקשים בכפר ליד טול כרם. התפתח קרב יריות שבמהלכו התפוצץ לו הנשק בפנים. למרות הכל, הוא המשיך להילחם בלית ברירה כשהוא חוטף עוד ועוד רסיסים. הוא הוגדר כפצוע בינוני עד קשה. כשהגיע לבית החולים הוא לא ראה בעין שמאל, היו לו רסיסים בעין ובלסת ובכל הגוף ושיניים רבות נשברו לו. הפה שלו היה סגור כמה חודשים והוא נאלץ לקבל אוכל טחון. גם הדיבור נפגע לו כתוצאה מהפגיעה והוא היה צריך לעבור תראפיה בדיבור.

שי: "ביום בו נפצעתי לא חשבתי יותר מדי על הפציעה שלי כי התאבלתי על מותו של המפקד שלי שנהרג באותה פעילות. רציתי להשתקם ולחזור להיות לוחם ביחידה ובאמת, אחרי שמונה חודשי שיקום שבתי ליחידה אבל אז שוב נפצעתי בפעילות מבצעית והפעם קשה יותר. לאחר מכן כבר לא יכולתי לחזור. תהליך השיקום היה קשה מאוד. פתאום מלוחם גדול כזה שכולם מסתכלים עליו בהערצה, אתה הופך לנצרך ונזקק לעזרת אחרים, שצריך ללמוד איך לאכול ולשתות. במהלך השיקום התחברתי לאנשים בעלי תסמונת דאון ופתאום הרגשתי שוב כאחד שיכול לעזור למישהו אחר. הם היו מעודדים אותי ואילו חברים ובני משפחה הסתכלו עלי כמסכן. פתאום הבנתי איך בעלי מוגבלות מרגישים ואיך החברה מתייחסת אליהם כאל מסכנים וידעתי שברגע שאתאושש מהפציעה, אני עושה משהו בנידון. כך גם הגעתי למקום המדהים הזה, מרכז שלוה, מקום שמשרת מאות אם לא אלפי ילדים ביום. נותן להם בית חם ומגשים להם חלומות. באתי אליהם וביקשתי לעשות משהו. אחר וכך נולד הרעיון ללהקה ביחד עם קלמן סמואלס, שייסד את שלוה לפני30 שנה".

המפגש עם שלוה שינה את חייך.

"לחלוטין. הייתי במקום הכי גבוה בחיי ואז ירדתי למקום הכי נמוך עם הפציעה שלי ושוב עליתי למעלה וחזרתי להיות מי שהייתי, אולי לא לוחם, אבל לוחם בדרך אחרת, לוחם למען שוויון חברתי ולמען קבלת האחר. אם לא הייתי פוגש את הלהקה הזאת הייתי כמו חלק מחברים שלי, סובל מפוסט־טראומה. חברים שלי לא יכולים לישון ולנהל חיי משפחה בצורה תקינה. אני באמת מודה לחבורה הזו שפגשתי".

בן שושן התחיל לעבוד עם בעלי לקויות משלוה, ערך אודישנים וליהק את הלהקה המפורסמת. בין השאר הוא צירף ללהקה את דינה סמטה, צעירה בת 21 שהתעוורה בילדותה. הראיון עם השניים נערך בשיחת ועידה בין לוס אנג'לס ותל אביב, רגע לפני יציאת הלהקה מסע ההופעות שלה בארה"ב.

דינה, ספרי לי על ההופעה הראשונה שלך עם הלהקה.

״הגעתי לשלוה במטרה לעזור לילדים לשיר כי שמעתי על המקום ועל הלהקה ואז שי בא ושאל אותי: 'דינה, את רוצה להופיע אתנו עוד יומיים?' אמרת לו: כן, אבל קצת חששתי. פתאום מצאתי את עצמי בבנייני האומה בהופעה הראשונה שלי. מאוד התרגשתי,. שאלתי את שי: כמה אנשים יהיו בערך בקהל והוא ענה לי: אל תדאגי, לא יהיו הרבה, אולי מאה'. סיימתי לשיר ופתאום שמעתי מחיאות כפיים סוערות והבנתי שהוא עבד אלי והופעתי מול 3000 איש. זאת אחת המתיחות הכי טובות שהיו לי והיא הוכיחה לי שאני יכולה להופיע בפני קהל גדול שכזה".

היום את יכולה לחוש באיזה סדר גודל קהל מדובר?

״היום כבר אי אפשר לעבוד עלי… גם כשאני לא רואה, אני יכולה להרגיש אם זה קצת או הרבה. גם ענאל כליפה, אחת הסולניות בלהקה) וגם אני יכולות להרגיש אם יש קהל גדול או קטן".

ספרי לי על היום בו הבנת שאת לא רואה יותר

״קודם כל, גדלתי בהודו עם לקות ראיה במקום שלא היה בו שום מענה למישהו כמוני עם בעיית ראיה. למרות כל הניתוחים, לא הצלחתי לראות טוב. בגיל חמש עוד ראיתי צבעים ואור אבל שבועיים לפני שהתעוורתי התחלתי לראות צלליות וזה מאוד הפחיד אותי. ביום בו התעוורתי לחלוטין הייתי בבית הספר והרגשתי סחרחורת והבנתי שהולך לקרות אתי משהו. לקחתי את התיק שלי והתחלתי לרוץ הביתה. בקושי הצלחתי להגיע וכשהגעתי הביתה הכל היה כבר חשוך, לא יכולתי לראות כלום. ההורים לא היו בדיוק בבית, וכשאמא חזרה מהקניות, ניגשתי ואמרתי לה: 'אמא אני לא רואה יותר' והיא פשוט התחילה לבכות. כשראיתי אותה בוכה, הבנתי שאני חייבת להיות חזקה בשבילה. אמרתי לה: 'אל תדאגי, הכל יסתדר'. לא יודעת מאיפה היה לי האומץ להגיד את זה. אבל הנה, הכל באמת הסתדר והגשמתי את החלום הכי גדול שלי – להיות זמרת".

איך אמא שלך מרגישה היום כשהיא רואה אותך עולה על הבמה, שרה ומצליחה?

״היא מאושרת. הזמנתי את ההורים שלי לכוכב הבא, לקראת האורוויזיון עשינו את השיר 'חלומות של אחרים' של עידן רייכל ואמא ניגשה אלי אחרי התוכנית ואמרה לי: 'אם הייתי יודעת שאלו יהיו החיים שלך לא הייתי בוכה כל כך הרבה'. זה מרגש מאוד".

משפחתה של סמטה, משבט המנשה ממאניפור שבהודו, עלתה לישראל לפני כ-11 שנים. קודם לעלייתה של המשפחה ארצה, סמטה למדה בבית כי חבריה לכיתה חששו שעיוורון הוא דבר מדבק. "הייתי מאוד בודדה. הרגשתי שאף אחד לא רוצה אותי. חברים לא רצו לשחק אתי. היה לי עצוב מאוד אבל המוזיקה הצילה אותי".

הסיפור שלך בטח מעורר השראה בקרב הרבה ילדים עם לקויות והוריהם

״הסיפור שלי מראה שאסור לאבד תקווה. הרבה אנשים ניגשים אלי ואומרים לי תודה על העבודה שאני עושה, אנשים פונים אלינו ומספרים שאנו מחזקים אותם וכמה שאנו מדהימים. בתקופה האחרונה יש לי קשר עם הורים שיש להם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. לפעמים הם קמים בבוקר ושולחים לי הודעות, לפעמים הילדים בעצמם שולחים אלי הודעות וזה מאוד מרגש, הפכתי להיות חברה שלהם. אנשים מבקשים סרטונים ואני עושה את זה בשמחה. בשנה האחרונה, הראנו שגם אנשים כמונו יכולים לחלום ולהגיע למקומות רחוקים וגם אם יש לך מגבלה זה לא אומר שאתה לא יכול ללכת רחוק, זה נותן כח להרבה אנשים".

הפכתם ממש להיות סלבס בישראל.

״משהו כזה" צוחקת דינה, "כל הזמן עוצרים אותי לסלפי ואני עושה את זה בכיף. אני עושה כל מה שאני רוצה, הולכת לקניון, יוצאת לבלות עם חברים, עושה קרחנה".

בן שושן: "דינה כבר לא יכולה לאכול בחוץ, כולם פצים עליה. גם על ענאל וכל חברי הלהקה".

שי, אתה רואה את השינוי שחל בחברי הלהקה?

בן שושן: "מה שאני אוהב אצלהם הוא שלמרות כל התהילה וההופעות והמעריצים, הם נשארו אותו דבר, הכי מחבקים ואוהבים והם ממשיכים להתרגש בכל הופעה כאילו זו ההופעה הראשונה ולא מאמינים שזה קורה להם. עברה כבר שנה מאז התחלנו להופיע ואני מאחל להם שתמיד ישארו כך".

בזכות הלהקה היחס השתנה לאלו עם ליקויים שונים?

בן שושן: "כשדינה הולכת ברחוב, או כל אחד מהלהקה, אומרים להם שהם מקור להשראה. הורים לילדים עם מוגבלות מספרים שנתנו להם את התקווה ושהם יותר יוצאים עם ילדיהם החוצה וגאים בהם. קיבלנו מכתב לאמא לילד עם תסמונת דאון שכתבה: 'תקשיבו, עד היום לא שיחקו אתו בחוץ ועכשיו הילד שלי הפך לכוכב בשכונה, כולם מדברים איתו. החשיפה של הלהקה גרמה לאנשים להכיר ילדים עם תסמונת דאון כי עד אז, אנשים התרחקו מהם כי לא ידעו איך יגיבו. הלהקה גרמה לאנשים להבין שהם כמו כל בן אדם, שלא צריך לפחד מהם ויש לקבל אותם כשווים בין שווים. אני חושב שזה השינוי הכי הגדול שעשינו שנתנו תקווה להרבה אנשים. ולא רק לאנשים עם מוגבלויות כי הרי לכל אחד מאתנו יש איזושהי מוגבלות, איזה קושי שהוא צריך להתמודד אתו. אם הם יכולים, אז גם אתם יכולים".

המשך לקרוא

Featured

מכשפת: הקאמבק של אנג'לינה ג'ולי

Published

on

אחרי הפרידה הקשה מבראד פיט והקריירה המגמגמת כבמאית, אנג'לינה ג'ולי חוזרת לשחק בגיל 44, הגרושה הלוהטת בעולם מככבת בסרט ההמשך של "מליפיסנט" שייצא השבוע, לפני שתהפוך לגיבורת-על בסרט של מארוול • נערה בהפרעה? תתפלאו, היא לא פוסלת אפילו ריצה לנשיאות

אנג'לינה ג'ולי קצת נעלמה לנו בעשור האחרון. התכנסה בתוך עצמה ומשפחתה כדי להיות אמא במשרה מלאה ולגדל – לבדה – שישה ילדים לתפארת. אבל אם מורידים את ההסעות לחוגים, השיעורים הפרטיים והפעילויות עם הילדים, ג'ולי היתה ונשארה נערה בהפרעה. או שאוהבים אותה או ששונאים אותה. קשה להישאר אדישים אליה.

וכשהיא מחופשת למליפיסנט, המכשפה המפחידה מאגדת הילדים "היפהפייה הנרדמת", שאותה גילמה ג'ולי לראשונה בסרט ב־2014, בכלל לא קל לעכל אותה. גם לא לילדיה.

״בזמן צילומי הסרט ההוא מתחתי את הילדים שלי וממש הבהלתי אחד מהם, לא אגיד מי", סיפרה ל"יו.אס וויקלי". "חשבתי שאם אלבש את התחפושת והם יראו אותי בדמות, זה יהיה מצחיק. אבל זה התקבל בצורה ממש רעה בבית והשפיע לא טוב על הילדים. הייתי צריכה לקלף את כל שכבות האיפור מול הילדים ולהגיד להם זה בסדר, זה בסדר, הכל בסדר'. רק אז הם התרגלו לזה. אחד מהם, חשבתי שהוא צחק, אבל הוא לא – הוא באמת לא אהב את זה. כשאנחנו קטנים, אנחנו לא באמת מבינים את המשמעות של אמא עבור ילד. לכן אני חושבת שמליפיסנט מפחידה כל כך: כי היא כמעט כמו אמא. ופתאום המשמעות של אמא משתנה לחלוטין כשהיא הופכת למשהו שנראה כמו שד.

״לפני צאת הסרט הראשון, מליפיסנט לא היתה מוכרת בשום צורה שהיא כמרשעת. לכן, כשמישהו היה מביא ילד לסט והייתי אומרת לו שלום, לא חשבתי על זה שאני עלולה להפחיד אותו. הרי אני אוהבת ילדים. לא פעם הייתי מתחילה לדבר עם ילדים כשאני מחופשת לדמות, והם היו קופאים קצת. מישהו מהם אפילו אמר פעם אחת:
תוכלו להגיד למכשפה להפסיק לדבר איתי?'

״אבל עכשיו, אחרי הסרט הראשון, ילדים אוהבים אותי. הם ממש בסדר איתי".

בין מכשפה לגיבורת על

בגיל 44, ג'ולי היא גרושה טרייה, שמנסה להרים מחדש את הקריירה הקצת צולעת שלה בשנים האחרונות. הגירושים מבראד פיט והילדים שהתבגרו הוציאו לעולם אנג'לינה חדשה, כפי שעולה מצילומי הפפראצי שעוקבים אחריה לכל סמטה ומשלל הראיונות שהעניקה לקראת עליית סרט ההמשך "מליפיסנט: אדונית הרשע". היא מסתובבת עם הילדים בלונה פארקים ברחבי העולם, עולה על רכבות הרים ועושה שופינג בקניונים, מדלגת מלונדון לקמבודיה, מטוקיו ללוס אנג'לס, וצועדת על שטיחים אדומים לצד ילדיה, שמלווים אותה כמעט לכל אירוע.

הפרויקט הגדול הבא בהשתתפותה הוא תפקיד מוביל בסרט המדובר של מארוול "הנצחיים", שמתוכנן לצאת בעוד שנה. לצידה ישחקו גם סלמה הייק וכוכבי "משחקי הכס" קיט הרינגטון (ג'ון סנואו) וריצ'רד מאדן (רוב סטארק). מדובר ביקום קולנועי חדש של מארוול, המבוסס על קומיקס ועל סיפור של מאבקים בין גזעים מהונדסים גנטית. במארוול בונים על הסרט כשואב ההכנסות החדש שלהם, שיירש את "הנוקמים". ג'ולי תשחק שם את ת'נה – גיבורת על עם כוחות עוצמתיים. לשחק גיבורת על עזר לי להרגיש מועצמת. כשאת מקבלת את החליפה, את מרגישה באמת גיבורת על, את נכנסת לדמות. ואז את רואה את הילדים שלך, ואת האופן שבו הם מסתכלים עלייך, ואת שואלת את עצמך, 'מה את עושה?'

״הבן שלי נוקס מתאמן בכלי לחימה, ובתי ויוויאן לומדת בחוג קראטה, אז מצאתי את עצמי מדלגת בין השיעורים שלהם ומצטרפת. אני האמא הזאת שממשיכה לנסות. זאת אומרת, שבאה כל הזמן לחוגים של הילדים שלה. זה מאוד כיף. ואנחנו גם הולכים יחד לחדר כושר".

ילדים זה שמחה

שלושה מילדיה של ג'ולי מאומצים – מדוקס (18 פאקס (16) וזהרה (14), ושלושה ביולוגיים – שיילו (13 והתאומים ויוויאן ונוקס (11). "כשהילדים שלך קטנים, את חשה הרבה יותר 'אימהית'", סיפרה למגזין "הלו!".

אבל כשהם הופכים לנערים בגיל ההתבגרות, את פתאום מתחילה להיזכר בעצמך כנערה. אני רואה אותם יוצאים לכל מיני מועדוני פאנק ותוהה, למה אני כבר לא הולכת למקומות כאלה? עכשיו אני בתקופה משעשעת מאוד בחיי ומתחילה לגלות את עצמי
מחדש".

את מדוקס איתרה ג'ולי בבית יתומים בקמבודיה כשהיה בן 3, בערך שנה לפני גירושיה מבילי בוב ת'ורנטון. בחודש שעבר ארז הנער את חפציו וטס ללימודי ביוכימיה באוניברסיטת יונסיי שבסיאול. אמו ליוותה אותו לבית הספר ביום הראשון, ועדי הראייה שלפו טלפונים כדי לתעד אותה דומעת מאחורי משקפי שמש גדולים, שהסתירו את עיניה ברגעי הפרידה. "אני בכיתי, ומדוקס היה חמוד מאוד", סיפרה ל"Entertainment Tonight". "הוא חיבק אותי חיבוק ארוך. זה השלב שבו הם מתחילים לדאוג לי ומוודאים כל הזמן שאני בסדר. הוא דווקא לקח את הכל בקלות, זאת ני שלא הפסיקה לבכות. אני כל כך גאה בו ונרגשת.

״אני חשה כאילו העולם שלי מתרחב, עם התרחבות העולמות של ילדיי. אני לומדת מהם כל כך הרבה, ואני מתה על השלב הזה בהורות. וזה עומד להיות שונה ומיוחד עם כל אחד מהילדים.

״מדוקס באמת היה כבר מוכן לעוף מהקן. זה היה קשה, אבל גם מרגש מאוד. הוא חכם כל כך, ואני גאה בו. אני מתלהבת מהבחירות ומההחלטות שלו. הבית שלנו בקמבודיה מרוחק בסך הכל שש שעות טיסה מבית הספר שלו. זאת אוניברסיטה מצוינת, ואני נדהמת מכך שיש לי ילד כזה חכם ונהדר".

את זהרה אימצה ג'ולי באתיופיה כשהיתה בת חצי שנה, לאחר שננטשה על ידי אמה. כשהילדים שלך מגיעים לגיל מסוים את רוצה להיות בטוחה שהם מוגנים ומבינים את המשמעות של ערכים מסוימים", הסבירה ג'ולי בראיון לערוץ Extra. "ואז מגיעים לשלב שבו את מרגישה שעשית למענם מספיק והם יהיו טובים. מכאן את רק רוצה שהם ישמחו, והרצון הזה החיה אצלי חלק רדום שהוא כיפי, חי ושטותי".

כל אחד מהילדים מושך אותה לכיוונים אחרים. "נכון לעכשיו, אף אחד מהם לא שואף לכיוון של קריירת משחק", היא אומרת. פאקס, למשל, שאומץ כתינוק מווייטנאם, מחובר מאוד למוזיקה והחל להתנסות בעבודות תקליטנות. ועדיין, אין להם בעיה לצוץ מדי פעם בתפקידי אורח קטנים בסרטים של הוריהם. נוקס דיבב דמות בסרט "קונג פו פנדה 3", ואילו ויוויאן גילמה את הגרסה הצעירה של הדמות הראשית אורורה ב"מליפיסנט" הראשון. "היא עדיין מתקשה להאמין שהפכתי אותה שם לנסיכה ורודה", צוחקת האם. "אני חושבת שייקח לה זמן להתגבר על זה".

שיילו, הבת הביולוגית של פיט וג'ולי, קיבלה כבר בגיל חודשיים בובת שעווה במוזיאון "מאדאם טוסו" בניו יורק והיתה לאדם הצעיר בהיסטוריה שזוכה לכבוד הזה. עוד כשהיתה בת 4 סיפרו הוריה בראיונות שהיא דורשת שיתייחסו אליה כאל בן. מאז היא נראית תמיד בשיער קצר, לבושה בבגדים גבריים רחבים. לאחרונה הגדירה את המגדר שלה כ"בלתי ברור", והיא נחשבת לסמל בקהילת הלהט"ב.

כל ששת הילדים קיבלו חינוך ביתי. על פי הדיווחים, ג'ולי אחראית לרוב השכלתם ומלמדת אותם בעצמה חלק מהשיעורים. מגזין "פיפל" טען כי הילדים לומדים מקצועות בסיסיים כגון קריאה, מתמטיקה ומדעים, ובמקביל לומדים גם שפות ומשתתפים בחוגי ספורט דוגמת כדורגל, שיעורי הגנה עצמית וסקטבורד.

בחודש ינואר שעבר הציבו ג'ולי ושלושת הילדים הצעירים שולחן במרכזו של פארק כלבים ליד ביתם בלוס אנג'לס, ובמקום כוסות לימונדה צוננת, מכרו לשכנים ממתקים טבעיים לכלבים, ארוזים בשקיות נייר חומות. כשנשאלה על הערכים שהיא מעבירה לילדיה, אמרה ג'ולי למגזין "הלו!": "טוּב לב לאחרים ולעצמם. חשוב מאוד להיות צנוע, להכיר את חירותך ואת מה שהתברכת בו, ותמיד לעזור לאחר. אני אומרת להם: תמיד תזכרו את מקומכם. כולנו בני אדם, וכולנו שבריר קטן מתוך עולם גדול בהרבה.

״אני מנסה לתת להם דוגמה אישית ולהיות נחמדה ואדיבה, כמו שאמא שלי היתה – אוהבת וסובלנית. כשצריך להיאבק למענם, אני מייד שם. אנחנו חייבים להכין את הדור הבא לחיים כאן, משום שכל כך הרבה קורה בעולם. אני עובדת עם ה־BBC על פרויקט חינוכי בשם 'העולם שלנו' (בהפקתה), שעלה למסכים לאחרונה. זה סוג של מהדורת חדשות דוקומנטרית לילדים. מחובתנו להעביר לילדינו את המידע הנכון ולספק להם את כל התמיכה".

דם, יזע ובגידות

אנג'לינה נולדה בלוס אנג'לס לשחקן ג'ון וויט ולשחקנית/דוגמנית מרצ'לין ברטרנד. הוריה נפרדו כשהיתה בת שנה, ואמה זנחה את המשך הקריירה שלה כדי להתרכז בגידול ג'ולי ואחיה. כבר כילדה היא הופיעה לצד אביה בסרט לצאת מצרות" (1982). בגיל 14 החלה לדגמן ושיחקה בקליפים ובסרטי סטודנטים שהפיק אחיה. בגיל 20 השתתפה בסרט "מרדף ממוחשב", שבו פגשה את בעלה הראשון, השחקן ג'וני לי מילר. הם התחתנו ב־1996 והתגרשו כעבור שלוש שנים.

את הפריצה הגדולה עשתה ב־1998, כשגילמה את הדוגמנית ג'יה קרנג'י בסרט "ג'יה". כעבור שנה כבר זכתה באוסקר על תפקיד המשנה בסרט "נערה בהפרעה". את בעלה השני, בילי בוב ת'ורנטון, הכירה כששיחקה לצידו בסרט "מגדל פיקוח". הם נישאו בשנת 2000 בלאס וגאס והקשר ביניהם תרם לחיזוק התדמית המופרעת שלה, שכן הם הסתובבו עם מבחנות דם של בני זוגם על שרשרת סביב צווארם.

התפקיד של לארה קרופט ב"טומב ריידר" בתחילת המילניום הפך את ג'ולי לשחקנית בעלת השכר הכי גבוה בהוליווד (12 מיליון על סרט ההמשך) וחיזק את הדימוי הסקסי המחוספס שבנתה לעצמה. גם בבראד פיט היא התאהבה תוך כדי צילומי סרט, "מר וגברת סמית'" ב־2005 (בהפקת ארנון מילצ'ן). השניים הוכתרו לסופר־קאפל של תעשיית הבידור העולמית, והיתה הסכמה כוללת שמדובר בגבר ובאישה הסקסיים בתבל. מאז 2011 ביימה ג'ולי ארבעה סרטים – "בארץ של דם ודבש", לא נשבר", "ליד הים" ו"בהתחלה הם הרגו את אבא". אף אחד מהם לא רשם הצלחה. שווייה נאמד כיום ב־100 מיליון דולר, ועל פי ההערכות, גובה ההכנסות השנתי שלה מגיע עד כמעט 30 מיליון דולר.

במאמר שכתבה ל"ניו יורק טיימס" לפני שש שנים חשפה ג'ולי כי עברה בחשאי כריתת שדיים מונעת, לאחר שהתברר לה כי היא נושאת את הגן שמגדיל את הסיכון לחלות בסרטן. אמה מתה בגיל 56 מסרטן השחלות וג'ולי כתבה "הסיכויים שלי לחלות בסרטן השד צנחו מ־87 אחוז ל־5 אחוזים. אני יכולה להגיד לילדים שלי שהם לא צריכים עוד לחשוש לאבד אותי בגלל זה". כעבור שנתיים, ב־2015, אובחן אצלה גידול ממאיר בשחלות וג'ולי עברה בהצלחה ניתוח לכריתת השחלות והחצוצרות, שקטע את התפשטות המחלה.

שנאה, אהבה, שנאה

את ג'ולי וילדיה לא תמצאו בפייסבוק, וגם לא באינסטגרם. לדבריה היא מקפידה להזהיר את הילדים מפני הסכנות שאורבות ברשת. למרות זאת היא עדיין נחשבת לאחת מהמשפיעים הגדולים בתעשיית הבידור, לאייקון תרבותי ולמודל לחיקוי. מצד שני – לא כולם מחבבים אותה. יש אפילו רכילאים וצהובונים, בהם "Globe", שהכתירו אותה לאחת הנשים השנואות בהוליווד.

״אף אחד לא אהב את הדרך שבה היא ניסתה להרחיק את הילדים מבראד, או את העובדה שכינתה אותו 'אבא פגום'", אמר מקור בתעשייה ל"Globe". בראד הלווה לה 8 מיליון דולר כדי לקנות בית מפואר בקליפורניה, וגם שילם לה יותר מ־1.3 מיליון כדי לכלכל את הילדים. הוא לא מושלם, אבל יצא טוב מכל סיפור הפרידה, במיוחד אחרי שהודה במגרעותיו וגם נגמל מהאלכוהול".

בין שונאיה הידועים אפשר למצוא את ג'ניפר אניסטון, שלה היה נשוי פיט כשג'ולי והוא הפכו לזוג; את מנחת הלייט־נייט צ'לסי הנדלר, חברתה של אניסטון, שכינתה את ג'ולי "שטן" ו"הורסת משפחות"; ואת אמל קלוני המסוכסכת עם ג'ולי, אף שבעלה ג'ורג' הוא אחד מחבריו הקרובים ביותר של בראד פיט. זו הסיבה שג'ולי העדיפה להבריז מהחתונה של הזוג קלוני.

ג'ולי ופיט עשו שני סרטים משותפים. בראשון הם התאהבו, בשני, "ליד הים" משנת 2015, הכל התפוצץ. זה היה סרט שג'ולי ביימה, ובו גילמו השניים בני זוג בנישואים נטולי אהבה. בדיעבד, זה היה הרמז הראשון להתמוטטות מערכת היחסים שלהם. "אכן, היו כמה ימים במהלך הצילומים שבהם חשבנו שעבודה צמודה היא לא הרעיון הכי מוצלח שהיה לנו", הודתה ג'ולי בראיון ל"טלגרף". בסביבתה של ג'ולי טוענים כי השחקנית חשה שהופעל עליה לחץ מצד פיט להתחתן, בשנת 2014. החתונה, בטקס אינטימי עם ששת ילדיהם בטירה בדרום צרפת, לא עזרה לחיזוק הקשר. שנתיים לאחר מכן, ובתום 12 שנות זוגיות, היא הגישה לבית המשפט בקשה לגירושים, הגדירה את הסיבה לפרידה כ"הבדלים בלתי ניתנים לגישור", ודרשה משמורת מלאה על כל הילדים. בשיאו של העימות נטען כי פיט התנהג באלימות כלפי מדוקס, אז בן 15, במהלך טיסה במטוס פרטי. ה־FBI חקר את ההאשמות וזיכה את השחקן מכל חשד. בנובמבר שעבר פורסם כי השניים סיכמו על תנאי המשמורת, מה שביטל את הצורך במשפט מתוקשר.

השנה חשף פיט כי נגמל משתיית אלכוהול, ואף הצטרף לקבוצה של אלכוהוליסטים אנונימיים. "הבנתי שברחתי מרגשות קשים וכואבים, כאלה שלא ידעתי איך להתמודד איתם. התעסקתי כל הזמן במה ששימש עבורי כבריחה סמים, אלכוהול, נטפליקס, חטיפים. הכל", אמר ל"ניו יורק טיימס". בראיון ל־E! News אמרה ג'ולי: "אולי הצלחתי להסתיר את זה היטב מהציבור, אבל היו רגעים בחיי שבהם הרגשתי כבולה. לא הרגשתי ביטחון או חופש, לא חשתי מוגנת מפגיעה. הרגשתי מוקטנת, שדחקו אותי לפינה. לקח לי הרבה זמן למצוא את זה מחדש, והיום אני במקום הרבה יותר טוב מזה שהייתי בו בארבע השנים האחרונות".

הפוליטיקה החדשה

היא שירתה במשך עשור כשגרירה של רצון טוב מטעם האו"ם ופועלת לשיפור מצבם של הפליטים ברחבי העולם. בשנת 2012 קודמה לתפקיד יועצת מיוחדת של אנטוניו גוטרש, אז ראש נציבות האו"ם לפליטים, והיום מזכ"ל האו"ם. היא מקדמת גם נושאים כמו מעמד הנשים וזכויות אדם. ואף קיבלה אות כבוד מידיה של המלכה אליזבת' על פעילותה להגברת המודעות לאלימות מינית. היא גם היתה הראשונה שזכתה בפרס "אזרח העולם" מטעם האו"ם וב"פרס החירות" של ועדת ההצלה הבינלאומית. חלק מזמנה היא מבלה בקמבודיה, שם הקימה את "קרן מדוקס ג'ולי־פיט", ארגון ללא מטרות רווח שלו עשרה בתי ספר ושתי מרפאות.

בשנים האחרונות רמזה כמה פעמים על כוונה עתידית להשתלב בפוליטיקה, ואולי גם לרוץ לנשיאות. כשנשאלה על כך לפני חצי שנה בראיון ל"פיפל", אמרה: "never say never. כרגע אני מצפה מאחרים לקחת על עצמם את ההנהגה, ומשתדלת לדבר ולפעול למען הנושאים שאני מאמינה בהם. "על ממשלות לתקן חוקים שמתייחסים לנשים כאל אזרחיות סוג ב'. אני מציעה לייסד גוף בינלאומי קבוע שיחקור פשעי מלחמה, כולל אונס המוני ותקיפות מיניות על רקע גזעני".

בראיון ל־BBC הוסיפה: "אם היית שואל אותי לפני 20 שנה על שאיפות פוליטיות, הייתי צוחקת. היום אני ממש לא יודעת. תמיד אמרתי שאלך לאן שיצטרכו אותי. אני לא יודעת אם אני מתאימה לפוליטיקה, אבל לפחות לא נותרו לי שלדים בארון. הכל כבר פורסם ונמצא בחוץ. אני יכולה לספוג הרבה, זה בסדר. אני יושבת היום במקום מעניין מאוד מבחינת היכולת שלי לעשות המון בלי שום תואר רשמי. לעת עתה, אני מתכוונת להישאר בעמדה הזאת".

המשך לקרוא

Featured

״שנאתי את האפרו שלי, חשבו שאני אתיופית"

Published

on

היא נולדה בפריז לאבא אמריקאי ואמא ישראלית, גדלה בין חולון ולוס אנג'לס, פיתחה קריירת שירה עם קול בס ועבדה כאן במסעדנות ועיצוב שער • עכשיו דבי ג'יימס מוציאה סינגל ראשון רגע אחרי שליוותה את רותם כהן וג'יי לו ורגע לפני שהיא מצטרפת לסבב העולמי של אנריקה אלגלסיאס • חשיפה

דבי ג'יימס היא זמרת-יוצרת-רקדנית, תושבת לוס אנג'לס, שנולדה בפריז לאמא אמא תימניה -אלג'יראית-ישראלית. ישראלית אסלית ואבא אמריקאי שחור, כוכב סרטי אקשן הוליוודיים. היא חורשת את מועדוני הוליווד, לאס וגאס וישראל הקטנה שלנו. זורקת צליל מכוון, מרעידה נימים ומשאירה אחריה שובל של מעריצים שרופים. היא מלווה בהופעות סלבס כמו סנופ וג'יי לו והשבוע התבשרה שהתקבלה כזמרת-רקדנית מלווה לסבב ההופעות הבינלאומי של אנריקה אלגלסיאס.

״אני דבי ג'יימס. נולדתי בצרפת, בפריז ב-1988 פותחת דיוה עור-קקאו-קצפת, שפתיים-דובדבנים-סמוקים, חיוך-רחלות-מהרחצה. "אימא שלי עמדה על זה שאני אוולד ליד גיסתה בצרפת, ובחודש השמיני היא פשוט טסה איתי בבטן הקטנה שלה. לאמא קראו נאווה חלימי, היא היתה שחקנית ודוגמנית יפהפיה, הייתה מועמדת למלכת יופי ב-1970 אבל פרשה ברגע האחרון כי הסבא נפטר. אין מי שלא הכיר אותה בארץ באותם הימים. סיפרו לי שהמחזרים שלה נלחמו לקבל חיוך אחד ממנה".

ומי בר המזל, האבא שלך?

אבא היה סטיב ג'יימס, שחקן אמריקאי שחור. בשיא הקרירה הוא הגיע לארץ לשחק תפקיד ראשי בסרטו של מנחם גולן. הם הכירו בארץ, בהפקה של 'מחץ הדלתא',
הוא שיחק את אחד החבר'ה הטובים, זה היה ב-1975 אימא שלי שמרה על כושר והתאמנה כל יום בהילטון, ם הכירו בחדר כושר. זו היתה אהבה ממבט ראשון.

״הם התחתנו באמריקה, בלוס אנג'לס. הוא הביא אותה לכאן. היא השאירה את כל המשפחה בארץ, בחיפה, בחולון, בראש העין ונסעה אחריו".

באילו סרטים אבא שלך כיכב?

״אבא שיחק בעשרות סרטי אקשן והתמחה בתורות לחימה שונות, הוא היה מהראשונים. הוא שיחק בסרטי אמריקן נינג'ה, The Exterminator , בהרבה סדרות טלוויזיה וסרטי מלחמה. לעומתו אימא שלי לא עשתה פה כלום, היא רק הייתה אשתו ועקרת בית. פעם אחת היא קיבלה תפקיד קטן איתו ב"נינג'ה אמריקאי שתיים". הוא נפטר ב-1993, בגיל 41, מסרטן בלבלב. אני הייתי אז בת ארבע. הייתה לו קריירה מאוד מצליחה, הוא בדיוק התחיל לעלות ואכל אותה לבסוף".

את זוכרת את החיים שלך כילדה באל איי?

״הזכרון היחידי שיש לי איתו, היה שהייתי איתו בדיסנילנד. היה לנו בית בהוליווד, בית פרטי ואחר כך הרסו אותו. הוא היה מאוהב באימא שלי קשות. הייתי מאוד קטנה, רק בת שנתיים. בגיל שנתיים וחצי הם התגרשו ואני ואמא חזרנו לארץ. אימא החליטה שהיא לא רוצה לחיות פה. רצתה שאגדל ליד המשפחה בארץ, עם התרבות הישראלית.

״אבא לא יכל לעזוב ולגור בארץ בגלל הקריירה והיא לא רצתה להיות פה. הם נפרדו וחזרנו ארצה ומאז גדלתי בישראל, בלי אבא. שנתיים אחרי שחזרנו הוא נפטר. כשחזרתי לאמריקה גיליתי שהייתה לו אישה אחרת לפני שהוא נפטר, פגשתי אותה, רציתי לדעת אולי יש לי אחים, או אחיות.

״הייתי ילדה מאוד עסוקה, בבמה, בריקודים, התחלתי להתעסק עם זה כבר בגיל ארבע, בריקודי בטן, ארבע שנים רקדתי אצל ריקי צור, היא הייתה גרה ממש לידנו. אחר כך עברתי לריקודים סלוניים ולמדתי ריקודי ג'ז".

מתי התחלת לשיר?

״זה התחיל בגיל אחת עשרה הצטרפתי למקהלת צעירי תל אביב, גם שרתי בתנועת הנוער בחולון. הייתי בת 11, רוקדת, שרה, משחקת. שרתי שלוש שנים במקהלה, הופענו בכל מיני ערים. היה לי קול באס מאוד עבה ולא אהבתי את הקול שלי בכלל, לא הייתי מקבלת סולואים, הייתי תמיד מקבלת קול ב'. זו תקופה שלא אהבתי את הקול שלי, תמיד רציתי תפקיד סולו. יום אחד אימא שלי ישבה איתי, היא הראתה לי את MTV, שמעתי את הזמרת שר. זאת זמרת שיש לה קול עבה, התחלתי לרקוד לשיר שלה ואמא אומרת לי:"את אוהבת את הקול שלה?" אני אמרתי לה: "כן", "זה הקול שיש לך!", ומאז התחלתי לאהוב את הקול שלי, היא עזרה לי ככה להגיע להיות זמרת שאני היום.

״הילדים בשכונה ובתנועה ידעו שאבא שלי היה שחקן. גם אני הייתי שרה ורוקדת אבל ההופעה שלי היתה שונה כי היה לי אפרו. שנאתי את האפרו שלי, כולם היו מציקים לי והיו קוראים לי בשמות. חשבו שאני אתיופית, זה היה קשה.

עולם הבמה היה הכל בשבילי – משחק, ריקודים, שירה, הייתי עם הלהקה שלוש שנים, כמעט כל שבוע-שבועיים הופעה.

״כבר אז אהבתי היפ-הופ, הופעתי גם בלהקה מקומית. לא ניגנתי על כלי, למרות שאימא ניסתה לדחוף אותי לכלי נגינה, אבל לא הלכתי על זה. בשלב מסויים נשברתי, עזבתי את התיכון בכיתה ט'. אני לא יודעת אם זה בגלל שגדלתי בלי אבא. הלכתי ללמוד ספרות אצל שוקי זיקרי. פרנסתי את עצמי, אמא לא רצתה שאני אעבוד, שאני אהיה נסיכה לנצח. אימא לא הייתה מבשלת, היא הייתה לוקחת אותי לסבתא. סבתא עשתה אוכל תימני. הסבא אלג'ירי והסבתא תימנייה".

מתי הגעת ללוס אנג'לס?

״החבר ראשון היה בגיל חמש עשרה. בחור רציני, היינו חמש שנים ביחד. למעשה עברתי איתו לאמריקה. לא התגייסתי לצה"ל. יש לי פספורט אמריקאי, אז אמרתי להם שאני לא מוכנה לשרת בצבא. הם ניסו להכריח אותי אבל לא רציתי. אז בגיל שש עשרה וחצי הגעתי ללוס אנג'לס, הייתי פה ארבעה חודשים יחד עם החבר שלי. עבדתי במספרה בהוליווד, של קיקו. כולם באו אלינו כשהוא רק פתח אותה. לחבר שלי היו ניירות, הוא נולד פה וגדל בארץ, גרנו בוואלי. אז זה היה שונה לגמרי אבל האמת לא התחברנו עם אף אחד, היינו רק אני והוא, למרות שהיינו בסצנה של הישראלים כמובן. אחר כך עברנו לעיר. ניסיתי להביא את אמא לאל-איי, היא סירבה, לא סבלה את העיר. ואז היא נפטרה מסרטן ריאות, היא הייתה מעשנת. אני כבר לא מעשנת. הפסקתי, בגלל הקריירה והמוזיקה אסור לי לעשן.

״אחרי כמה שנים, דברים התחילו לחרוק עם החבר שלי ונפרדנו. עזבתי את הדירה, עברתי לגור עם חברה, והתחלתי לעבוד בארומה באנסינו. הייתי מארחת, לא רציתי להיות מלצרית, לא אהבתי את הקטע הזה של טיפים, רציתי לקבל לפי שעה, לדעת שאני מרוויחה מספיק להתקיים".

עבדת גם בעבודות אחרות?

״באותה תקופה גם דגמנתי, הייתי חתומה עם סוכנת בשם רובין פרקר, הייתה לה TALENT AGENCY. ניסינו, האנגלית שלי הייתה על הפנים, היא ניסתה למשוך אותי יותר לקטע של סרטים, היו אומרים לי לקרוא ולא הייתי יודעת מה אני קוראת בכלל. היא הייתה שולחת אותי לאודישנים, יצא לי לדגמן לחברת ג'ינסים שאני אפילו לא מכירה. חוץ מזה היא ניסתה לדחוף אותי לקטע של מוזיקה ומשחק ולא היה לי את האנגלית, אז הייתי איתה איזה שנה ואז אמרתי לה: "בואי נפסיק". נכנסתי חזרה לספרות ולמסעדנות וחיכיתי. אמרתי שאני אלמד אנגלית ואז אני אוכל לעשות מה שאני רוצה.

״כשבאתי לאמריקה חשבתי שאני יודעת אנגלית, אבל מהר מאוד גיליתי שאין לי מושג. לאחר כמה שנים בספרות ובאירוח למדתי לדבר עם לקוחות, ככה בניתי את האנגלית שלי. עכשיו האנגלית שלי היא אמריקאית, אחרי שמונה שנים שאני כאן אומרים שהמבטא שלי הוא של ניו יורק.

מתי היתה פריצת הדרך הראשונה שלך?

״לפני חמש שנים פגשתי את סיטו, והתחלנו לצאת. סיטו הוא מוזיקאי מוכשר אפרו-אמריקאי ויש לו כמה אמנים שהוא דוחף אותם, הוא המנהל שלהם. הייתי מאוד ביישנית, לא רציתי לשיר ויום אחד הייתי לבד בבית ושרתי עם אוזניות על הראש והוא נכנס מבלי ששמעתי ותפס אותי על חם. אז הוא שאל בהפתעה: את שרה?'. היינו כבר שנה ביחד והוא לא ידע ששרתי או רקדתי בחיים שלי, ואז הוא פשוט התחיל לדחוף אותי, אמר לי: 'יאללה תתחילי לכתוב שירים'. ככה הוא נהיה המנהל שלי”.

״לפני שנתיים וחצי פנו אלי מ"אקס פקטור" בישראל, עשו לי אודישנים בסקייפ ואחרי כמה ימים הודיעו לי שהתקבלתי. נסעתי ארצה לתחרות. חבר שלי דאז דחף אותי חזק. הגעתי לשלב די מתקדם הצמידו אותי לאבישי ראפ ערבי, ופתאום קיבלתי דלקת גרון ועזבתי את התחרות. חבל, אבל ככה החיים וזה פתח לי את הדלת להופעות עם רותם כהן. מישהו בשם אבי לוי שידך אותי עם רותם כהן. והתחלתי להופיע בישראל. הופענו בקיסריה וגם בפארק הירקון עם אנריקה אנגלסיאס, בפני חמישים אלף איש".

היכן את מופיעה בדרך כלל?

״אני מופיעה בכמה מועדונים בלאס וגאס סאן פרנסיסקו ובהוליווד. יש לי רצף של הופעות בווגאס אז גם שכרתי שם דירה וקיבלתי תושבות ורישיון נהיגה. אני מופיעה גם במועדוני גייז וגם במועדונים סטרייטים. מועדוני ענק עם שלוש קומות ופעלולים מהממים. הופעתי גם במקומות קטנים וגדולים בהוליווד כמו 'האוז אוף בלוז', מרבלה', 'סופר קלאב','הוטל קפה' ועוד הרבה מקומות אורבניים גזעיים.

בדרך כלל אני מופיעה לבד, סולו, יש לי מוזיקה ברקע, הפלייבק מנגן ואני שרה. כולם שירים שאני כתבתי והלחנתי. בארץ השירים האלו לא כל כך תופסים, זה סוג אחר של מוזיקה ולא תמיד הישראלים מתחברים לזה. פה יש מועדונים שאתה עושה רק שיר אחד, ויש כאלה שאתה ההופעה הראשית, יכול לתת שמונה-עשרה שירים. היום אני מסתדרת עם זה, אבל אני מתה כבר להגיע לשלב הבא, זו דרך קשה וארוכה, אני עכשיו עובדת על הסינגל שלי, בשלב הבא זה לעשות מיקס ומאסטר, להכניס את זה כעיקרון לרדיו, לשלם לסטודיו ואחרי זה נכניס את זה ל-ITunes, משם אני יכולה להתחיל לעשות כסף , כי אז זה מתחיל להתפרסם".

איך התגלגלה ההופעה עם ג'ניפר לופז בפארק הירקון?

״הופעתי עם רותם כהן ,יום אחד התפנה תפקיד של רקדנית זמרת מלווה בקונצרט של ג'ניפר לופז בפארק.חטפתי את ההזדמנות. הייתה הופעה אדירה וממש התחברנו אחת לשנייה. היא כל כך התלהבה שביקשה ממני לבוא איתה למוסקבה. הופענו שם ובטורקיה. זו הייתה חוויה מדהימה בלתי נשכחת וחד פעמית. עשרות אלפים בקהל, התלהבויות עצומות ודחיפה אדירה לקריירה ולאגו שלי. זה יהיה נהדר לקורות החיים שלי, אמרתי לעצמי באושר. "ההופעות האלה פתחו לי דלת וקשרים עם האמנים והמנהלים של ג'יי לו. הייתי איתה כמה פעמים בחדר הירוק, היא לוותה בפמליה גדולה כולל המשפחה שלה. עליתי איתה ולפניה על הבמות, רקדתי ושרתי וגם היו לי רקדניות שלי כאשר אני שרה ורוקדת".

מה התוכניות לעתיד?

״אני מרגישה גם אמריקאית וגם ישראלית, אני מאוד מחוברת לשתי הזהויות שלי. החבר שלי רוצה להתחתן אבל הוא יצטרך להגיע איתי לארץ בשביל להתחתן איתי והוא צריך להתגייר. אני רוצה בשלב זה ילד אחד בלבד…

״אני רוצה להיות זמרת מאוד מצליחה ואני רוצה שבאמת, השירים שלי, יש להם המון משמעות לחיים, דברים שכל בחורה, כל בחור עוברים. עברתי הרבה בחיים ואני רוצה לשתף את זה עם כולם, מקווה שהשירים שלי יעזרו להרבה. השירים שלי באים מהלב, מאהבה".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות