Connect with us

כתבות נבחרות

"פעם היה לי אגו גדול": משכונאי הצמרת יוסי דינה בראיון חג עם אלעד מסורי

Published

on

הוא קם כל בוקר ב-5:15, עושה יוגה, מתעמל ו"מתחיל את היום עם אנרגיות מדהימות" * הוא נטש את בית החוף במאליבו ("הדיל של החיים") לטובת מגדל יוקרתי בבוורלי הילס * הוא נהנה מפירות תוכנית הריאליטי שלו ("ומתכנן תוכנית חדשה שתטיס אותי לכל העולם") * ומשתדל להישאר צנוע ברוח הקבלה, לתרום לנזקקים וחסרי בית ו"להביא ילד או ילדה לעולם" * יוסי דינה שאתם לא מכירים – פרופיל /  מאת: אלעד מסורי

יוסי דינה הוא ללא ספק אחת הדמויות הצבעוניות בקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס. בעוד שרוב הישראלים שהגיעו לכאן בחרו להתעסק בעיקר בתחום הנדל״ן והשיפוצים ורובם השתקעו ברחבי עמק סן פרננדו, דינה בחר לעשות דברים קצת אחרת, אולי בעצם הרבה אחרת.

הראיון עם דינה התבשל תקופה ארוכה; נפגשנו כמה פעמים לשיחות, ארוחות ערב, קפה וביקורים רבים במשרדו ובביתו במאליבו, אבל הפרי טרם הבשיל. שמתי לי למטרה לראות דרך הקליפה שלו, זו שכולם מכירים ועיתים תכופות גם מרכלים עליה- יוסי דינה הסלב, זה שמתעסק בתכשיטים ושהייתה לו תוכנית ריאלטי מצליחה בערוץ כבלים כאן ובארץ. הוא הבעלים והדמות המרכזית מאחורי DINA COLLECTION מה שמוכר למיליונים ברחבי העולם כ-BEVERLIY HILLS PAWN SHOP. ״אני הולך להוריד את השלט הזה בקרוב״ הוא מגלה, ״אני כבר מזמן לא PAWN SHOP, אני רק DINA .COLLECTION״  שינוי שם החנות שהפכה למותג ומיצוב שם המשפחה שלו במקום מסמל יותר מכל את השינוי שעבר דינה בחייו האישיים, זה שרק חבריו הקרובים מודעים אליו, השינוי הזה היווה טיימינג מצויין לפרסם את הכתבה, ערב חג האביב שמסמל התחלות חדשות, זמן טוב לספר על יוסי דינה החדש.

מי שלא מכיר באמת את יוסי רואה בו מן הסתם את האיש עם אחד מבתי העסק הכי מפורסמים בבוורלי הילס, זה שעמוס באוצרות מיוחדים: ציורי שמן מקוריים עם מסגרות זהב, עבודות של אנדי וורהול, שעוני רולקס יקרים, פסלוני אוסקר וגראמי, הכובע של מייקל ג׳קסון והתלבושת של מדונה, דגם מוקטן של מכונית פרארי קלאסית שנוסע באמת וכספת מלאה ביהלומים.

דינה עם הבית על החוף במאליבו, הרווק המתהולל והנהנתן. אני לא מתיימר כאן להגן על שמו, אבל כמה מכם יודעים שדינה מחזיק אצלו בחנות את הדגל של לוחמי סיירת מטכ״ל האגדית ממבצע אנטבה (מבצע יונתן) שקיבל מהקצין שלו ביחידה? יוסי מתכוון למכור אותו בקרוב ללקוח המתאים ואת כל הכסף הוא מתחייב לתרום ליחידת העילית של צה"ל.

אני יושב עם דינה בדירת הפאר החדשה שלו, במגדל היוקרה המרהיב והחדיש 10,000 בבוורלי הילס (טוב, לא אמרתי שלאיש נעלם הסטייל). לאחרונה זנח את הבית הגדול במאליבו, החליט שהוא רוצה להתחבר יותר לסביבה שלו. הוא מחפש משמעות, רצוי עם אישה טובה לצידו. הוא מחפש להיות מוערב יותר בקהילה היהודית ובעיקר – יוסי דינה רוצה להקיף את עצמו באנשים טובים.

בשיחתנו אנחנו מדברים על דברים שלא הזכיר בעבר, או לקוחותיו שכללו רק בחודש האחרון אייקונים כמו ליזה מנלי, רוד סטיוארט וקים קרדישיאן. דינה כבר מזמן נמצא בקונטורל; נראה כי לימודי הקבלה שלו, היוגה והפרוייקט האחרון שלו – להאכיל נזקקים באזור פיקו רובינסון – יותר מעניינים אותו בימים אלו. אחרי ששנים דינה הלך כל שבוע לבית הכנסת של בית חב״ד במאליבו והקפיד לעזור להם פיננסית, הוא מחליט לעזור גם לכמה בתי כנסת באזור ווסט הוליווד.

ומה הוא רוצה בתמורה? כלום. יוסי: ״הבנתי שבמשך שנים הרבה אנשים לא העזו להיכנס ל-THE DINA COLLECTION בגלל שהם חששו שזה יקר להם, אז בשנים האחרונות הבאתי המון דברים חדשים שיתאימו לכיס של כולם״. אז הלכתי ובדקתי: ואכן, בחנות שלו בבוורלי הילס תוכלו למצוא שעונים ותכשיטים גם ב-100 או 200 דולר, כאלה שאפשר לקנות למתנת יום הולדת לבן או בת זוג. יש גם שרשראות פנינים יקרות אבל גם תכשיטים מיוחדים ב-80 דולר שמתאימים כמתנות למסיבות רווקים/רווקות. הכל מיוחד ובסטייל, ואתם יודעים מה? בעולם שהכל נהיה מסחרי ו"מאס פרודיוס" – כייף להיכנס לחנות שמוכרת דברים מיוחדים, עתיקים, אומנותיים ולפעמים עם ערך של אספנות.

יוסי דינה עם ליזה מינלי

הרבה אנשים מלחששים על דינה; נראה לי שרובם לא ממש מצליחים להבין אותו. הוא מודע לתדמית שנוצרה לו: ״ישראלים לא אוהבים לפרגן, את זה אנחנו יודעים, אני חי עם זה בשלום. מי שרוצה להכיר אותי באמת מוזמן להגיע לחנות שלי״.

ליוסי יש קליינטים שקונים בהרבה כסף תכשיטים ושעונים של אספנים מסוג מיוחד שהערך שלהם עולה עם השנים. הוא אוהב ומתמקד בעיקר ביצירות אומנות של אומנים לאו דווקא מפורסמים היום אבל כאלה שהיצירות שלהם יהיו שוות המון כסף בעתיד. התשוקה שלו היא בעיקר לאומנות ולשעונים: ״אפשר למצוא אצלי רולקס או תכשיט במחיר הזול ביותר. לא תוכל למצוא במחיר יותר טוב ממני כי אני עושה את הכסף עוד בקניה של המוצר. אני יודע לקנות בדילים טובים. אני לא עושה את הרווח הגדול מהמכירה אלא מהקניה- 70 אחוז ממה שאני מוכר זה לדילרים או לאוקש'ן. יש לי תיקי שאנל והרמז שלא תוכלו למצוא בכל מקום, אצלי תוכלו למצוא שאנל בחצי מחיר״.

יוסי, מה הכי היית רוצה שידעו עליך?

״תראה, אם לא הייתי רוצה להצליח בביזנס לא הייתי רוצה שידעו עלי כלום. פעם היה לי אגו גדול, קניתי כל מיני דברים בארץ והרבה אנשים ניצלו אותי שם. היום אני רוצה להיות הכי צנוע שאפשר, אבל זה קצת קשה כי אני הולך לעשות תוכנית טלויזיה מאוד גדולה. זה הולך להיות או בערוץ E או באחד הערוצים הגדולים, אז ישר תהיה לי חשיפה. הפעם התוכנית תהיה בפורמט שונה על איך אני מטייל בכל העולם, קונה דברים ומחפש אוצרות ודברים מיוחדים.

"כסף לא מעניין אותי; תמיד יהיה לי כסף. אני אפסיד אותו? אני אעשה עוד. מקסימום אני אחזור לקיבוץ… אני מכור לעשות דילים, עושה היום גם דילים של חיבורים בין נדל״ן לכסף בגלל שאני מכיר המון אנשים. חוץ מסמים אני פתוח להצעות של כל דיל… למשל היום סגרתי דיל של מישהו שקנה מטוס פרטי, שהוא חבר שלי למעשה״.

מה הכי חשוב בעשיית דיל?

״זה או שיש לך את זה או שאין. לא מלמדים את זה אבל צריך המון סבלנות. אנשים רוצים לעשות כסף במכה ואין דבר כזה. היום אני קוטף פירות של עבודה של 35 שנים".

***

ויש גם את המנטרה – אם אתה נותן אז גם תקבל בסוף בחזרה. הרבה עבר על הבחור הצעיר מקיבוץ בדרום הארץ שהגיע לאמריקה, מכר תכשיטים מדלת לדלת, נשדד כמה וכמה פעמים ובכל זאת פתח חנות ומותג עצמאי ומצליח. יש כל כך הרבה ישראלים עשירים בעיר המלאכים אז בכסף שלו הם בטוח לא מקנאים.

חוסר הפירגון נובע אולי מהעובדה שבעצם דינה עושה חיים: הוא עובד במה שהוא אוהב, פוגש המון אנשים מעניינים, מוקף באומנות, תכשיטים ונשים יפות. כשהוא הולך לאירועים קהלתיים הוא לא שם עניבה, מגיע ומבלי להציג את עצמו כולם יודעים לטוב או לרע מי זה יוסי דינה.

אתה מאמין בקארמה?

״בטח, קארמה זה הכל. אתה נותן אז תקבל. עכשיו קניתי 2 כרטיסי טיסה לישראל במחלקה ראשונה ומלון לשבועיים, ונעשה הגרלה שכדי להשתתף בה צריך לתרום 100 דולר. מי שזוכה מקבל את חבילת הנופש והטיסה, והכסף שנאסף הולך לתרומה לבית חב״ד במאליבו. אני רוצה לגייס חצי מליון דולר ככה. זה דבר קטן בשבילי אבל דבר גדול בשבילם״.

"עכשיו אני עובד על הקמת עמותה בבית כנסת התימני, כאן בעיר, שתעזור עם חבילות אוכל לשבת לנזקקים. הקליינטים שלי יתנו כסף. אני רוצה לגייס עוד כסף כדי לעזור לאלו שאין להם, לעזור להומלסים, לאנשים שאין להם מה לאכול, זה מאוד חשוב לי. אני רוצה שיהיה לנו עולם טוב יותר. תמיד אמרתי שאם הייתי יכול לחזור אחורה ולא הייתי מתעסק בתכשיטים, הייתי אולי מעין מורה רוחני ועוזר לאנשים״.

בבית החוף במאליבו. לומד קבלה, מאמין בקארמה

מה העיסקה הכי גדולה שעשית?

״עשיתי הרבה עסקאות, כל עיסקה שיש בה סיפוק היא גדולה בשבילי, זה לא רק הכסף. אני חושב שהעיסקה שסידרה לי לקנות את הבית שלי במאליבו זה משהו שתמיד אזכור: קניתי את הבית מ(המוזיקאי הנודע) רוי אורביסון, זה היה אז דיל מטורף, 1.8 מיליון. הגשתי לאסקרו ולא היה לי כסף בכלל. לא ידעתי איך אשלם על ההצעה אבל הגשתי אותה. היו לי שלושה חודשים להביא את הכסף. עכשיו אני אקח אותך כמה שנים לפני כן: אני יושב בפסאדינה ב-1 בינואר בתהלוכת השושנים. ירד גשם מטורף. פתאום פגשתי שם בחורה, התחלנו לדבר ומפה לשם היא הזמינה אותי למסיבה אצלה בבית. ראיתי שם ציור שמאוד אהבתי.

הסתכלתי עליו ואמרתי לה, ״ואיי איך אני אוהב את הציור הזה״, היא מבלי לחשוב אמרה לי, באמת? הציור הזה שייך לאמא שלי אבל אחרי שהיא תמות אמכור לך אותו. מאז לא שמעתי ממנה. חודש לפני שאני צריך לשלם על הבית אני מקבל ממנה טלפון, 'זוכר אותי, אמא שלי נפטרה! מישהו מציע לי 3000 דולר על הציור'. קניתי אותו ממנה ב-4000 דולר. אחרי שבוע נכנסה אליי סוכנת אומנות וביקשה לקנות את אותו ציור ב-50 אלף דולר, אמרתי בהתחלה כן ואז היא רצתה שאוריד מזה עמלה, בסוף אמרתי לה את יודעת מה אני לא מוכר בואי נשים את זה במכירה פומבית.

התמונה נמכרה שלושה ימים לפני שהייתי צריך לשם על הבית במליבו ב-1.2 מיליון דולר וככה קניתי את הבית במכה. זה מה שאני קורא עסקה עם קארמה. אלעד תבין, אני לא עשיר. יש כל כך הרבה אנשים שעשו מלא כסף בנדל״ן, אין לי כסף כמו להם. אבל יש לי עסק ששייך לי ואני אוהב את מה שאני עושה ״.

איך לימודי הקבלה השפיעו עליך?

״אני לומד קבלה קרוב ל-12 שנה, זה השפיע המון, הפך אותי ליותר צנוע. אתה מבין שאתה לא מרכז החיים ולומד לתת יותר. אתה מבין שאתה קטן ואתה גם לא פוחד מהמוות כי אתה יודע שתחזור בגלגול הבא. היום אין לי בעיה למות. אני מארגן בכל יום רביעי שיעורי קבלה אצלי, במתחם של החנות. אנשים יכולים פשוט להתקשר ולשמור להם מקום זה ללא תשלום.

אני גם מתאמן ביוגה שהצילה לי את החיים: בזכותה אני לא מעשן, שותה או לא לוקח סמים. כשאני עושה יוגה אני פחות לחוץ. זה חיבור בן המחשבות לגוף. אני קם ב-5:15 בבוקר, מתחיל יוגה ב-6:30 ואז עושה אימון כושר, אוכל ארוחת בוקר קלה ומתחיל את היום עם אנרגיות מדהימות".

יוסי לא מפסיק לעבוד: במהלך השנה הנוכחית הוא יפתח גלריה יפייפיה בבוורלי הילס עם שלל עבודות האמנות המרהיבות שצבר במשך השנים, וגם יצירות חדשות שמתווספות לחנות שלו. הוא הביא בשנה האחרונה תכשיטים מיוחדים ולא יקרים שכולם יכולים להרשות לעצמם. בהחלט שווה לבדוק את החנות היפייפה בשדרות בוורלי בפעם הבאה שאתם באזור ומחפשים מתנה לאירוסין, חתונה, יום הולדת או אפילו תכשיט לקרובים שלכם כמתנה לחג.

מה החלום הגדול שלך?

״שיהיה לי יום אחד ילד או ילדה. אני מרגיש שבשנתיים הקרובות גם אם אני לא אתחתן, ארצה להביא ילד לעולם. לומדים את זה גם בקבלה; להביא ילד זה חלק מהטבע שלנו. אם לא נעשה את זה, זה אומר שפיספנו משהו מאוד גדול ביעוד שלנו״.

 The Dina Collection 249 S Beverly Dr, Beverly Hills, CA 90212 (310) 888-8888

כתבות נבחרות

וידויה של בת לאם נרקסיסטית

Published

on

״היו לי שתי מטרות, לסדר את המחשבות שלי ולעזור לנשים אחרות כמוני" • רויטל הורוביץ, תושבת סיאטל המגיעה להרצאות באל-איי, גדלה עם אמא נרקסיסטית וכתבה על זה ספר למרות הכל ומשקעי הילדות הקשים היא מקפידה לתמוך באמה • למרות הכל ומשקעי הילדות הקשים היא מקפידה לתמוך באמה

סיפרה האחרון של רויטל שירי-הורוביץ, "את מדמיינת – לגדול עם אמא נרקסיסטית, מסע בין תובנות" ,מבוסס על חייה האישיים וניסיונה כבת לאמא כזאת. זהו סיפרה השלישי של הורוביץ; השניים הקודמים היו "בת עיראק", רומן היסטורי המבוסס על סיפור משפחתה, ו"להתראות בקרוב", העוסק בהתלבטותם של מהגרים ישראלים
החצויים בין העולמות, ישראל וארה"ב.

הספר האחרון, עם זאת, הוא האישי ביותר וכתיבתו, היא אומרת, היתה תרפיותית. "לקח לי שנה וחצי לכתוב את הספר והכתיבה היתה תוך כדי טיפול בעצמי, סופר כותב את השמחה והכאב שלו ואני הרי כותבת סדרתית. זה הכלי הכי טוב עבורי. זה היה מעין פורקן בשבילי לכתוב את התהליך שעברתי. היו לי שתי מטרות: לסדר את המחשבות שלי ולעזור לנשים אחרות כמוני" היא אומרת בראיון טלפוני מביתה שבסיאטל. "מה שהוביל אותי לכתוב את הספר היה משבר אישי שעברתי אחרי הביקור האחרון של אמי בסיאטל לפני מספר שנים.

היה זה משהו שהגדיש את הסאה ודי פירק אותי לרסיסים. הלכתי לטיפול וכשנכנסתי למטפלת שלא הכרתי בכלל, היא אמרה לי מייד: 'את בת לאמא נרקסיסטית, איך זה שלא ידעת את זה?'. היא הפנתה אותי לקרול מקברייד, מחברת ספרים כ- Will I ever be good enough ו- Healing the daughters of Narcissistic mothers ופתאום הרבה דברים שישבו אצלי בקופסא ובלבלו אותי, התעוררו. התחלתי לעבוד על עצמי וגם הלכתי לסדנא שמקברייד העבירה לבנות ופתאום התחלתי להבין דברים על עצמי ועל אמי".

מה זה בדיוק אומר לגדול עם אמא נרקסיסטית? במה זה מתבטא?

״אמהות נרקסיסטיות מבקרות את ילדיהן נון-סטופ. הן אומרות משהו אחד ומשדרות משהו אחר. יש עיוות מציאות קשה. בחוץ הן רוצות שתפגיני משהו אחד כשבפנים את מרגישה אחרת לגמרי. אם למשל הייתי עצובה, הייתי צריכה להפגין שמחה כלפי חוץ. זה לחיות כמו בהופעה, לא להיות עצמך. האמהות האלו משקרות כל הזמן ומבקרות כל הזמן. למשל, מגיל צעיר היא אמרה לי שאני שמנה וכך הרגשתי. כשילדתי את בני הבכור הלכתי לקבוצה להורדה במשקל והמדריכה אמרה לנו: אם הילדים בבית הספר אמרו לכם שאתם שמנים, אז בגלל זה גם הרגשתם שאתם באמת שמנים. ואני חשבתי לעצמי, אף אחד בבית הספר אף פעם לא אמר לי שאני שמנה, רק אמי. חזרתי הביתה והסתכלתי באלבום התמונות מהילדות שלי וראיתי ילדה יפה. התפרצתי בבכי. לקחו הרבה שנים עד שהגעתי למצב של תובנות אחרות".

זה השפיע עליך בתור אמא?

״בהחלט. ניסיתי לעשות דברים שונים עם הילדים שלי. הייתי בלחץ עם זאת שלא הייתי אמא מספיק טובה ובני תמיד אמר לי כמה שזה לא נכון, כמה שהייתי ואני אמא טובה ואם כבר, הייתי יותר מדי מגוננת ועשיתי עבורם יותר מדי".

הורוביץ, עברה לסיאטל עם בעלה ובנה הבכור בספטמבר 1995 בעקבות עבודה שקיבל בעלה במיקרוסופט. אחרי שלוש שנים, הם שבו לישראל והתיישבו בזכרון יעקב. העבודה במיקרוסופט, החזירה את המשפחה בחזרה לסיאטל שם נולד בנם השני. הגעגועים לארץ העלו אותם בחזרה על המטוס לישראל, אז נולד בנם השלישי ואת הרביעי הם עשו, בחזרה בסיאטל, לפני 15 שנים. מאז הם הספיקו לשוב שוב לארץ, לארוז שוב מזוודות ולהגר בחזרה לארה"ב לפני כשבע שנים. בין לבין, כתבה הורוביץ שני ספרים, בלוג בדה-מארקר וגם יצאה להרצאות בפני הקהילות הישראליו והאמריקאיות-יהודיות, על ספריה.

התנצלה והוסיפה קללה בערבית

מה בדיוק קרה באותו ביקור של אמך שהביא למשבר?

״כשאמי הגיעה לכאן לביקור, בדיוק שבנו לסיאטל מישראל וחיכינו למכור את הבית בארץ. סידרנו את הבית החדש, שמנו דברים במקום כשאמי הגיעה לחגי תשרי. היא רק הגיעה וכבר ביקשה ממני לשלוח אותה לטיול למשפחה שגרה בלוס אנג'לס. אמרתי לה: אמא זה לא נראה לי, באת לשבועיים וחצי, בואי תהיי אתנו'. אבל היא התעקשה: 'לא, אני רוצה לטייל ולך אין זמן לטייל אתי'. זה לא היה נכון, כמובן, טיילתי אתה בעבר. בכל אופן לקחתי אותה למוזיאון, נתתי לה כסף לקניות ושבתי הביתה. בינתיים הלכתי לעשות כביסה, פתחתי את המכונה ופתאום כל הסבון נשפך עלי. אמי השתמשה לפני כן במכונה והשאירה כנראה את הפקק עליו פתוח.

״בערב אמי התקשרה שבני יגיע לאסוף אותה. כששבה הביתה, אמרתי לה: אמא, אין סיבה שתיגעי בכביסה. העוזרת כבר עושה. היא שאלה מה קרה והסברתי לה שהסבון נשפך עלי כי היא כנראה שכחה לסגור את מכסה המיכל. היא טענה שהיא לא עשתה את זה ואני עניתי שזו כביסה מהיום והעוזרת לא היתה באותו היום. פתאום היא התחילה לצעוק: את טוענת שאני משקרת? אמרתי: בינינו, את לא תמיד אומרת את האמת. ואז זה התחיל. היא השתוללה, התחילה למרוט את שיערה, צעקה כמו חיה פצועה. מאוד נבהלתי. הילדים כולם היו בבית ולא ידעתי מה לעשות.

״התקשרתי לבעלי והוא אמר לי לצאת עם הקטן, כי הגדולים עשו שיעורים ושהוא מייד מגיע. הוא בדק מחירי טיסה מהיום להיום והחליט להטיס את אמא שלי בחזרה הביתה אם לא תפסיק לצעוק. כששב הביתה, הוא נתן לה אופציה, להירגע ולהתנצל בפניי או לטוס מייד לישראל, למרות שהכרטיס יעלה לו 5,000 דולר. אמי הסכימה להתנצל. שבתי הביתה והיא אמנם התנצלה, אבל הוסיפה לעברי קללה בערבית. זה גמר אותי. היו לי פלאשבקים מהעבר. עברתי התמוטטות עצבים ולא הפסקתי לבכות. אחרי כמה ימים היא קמה ונסעה למשפחה שלנו בלוס אנג'לס והפיצה עלי שקרים נוראיים. הייתי בטוחה שנשארתי בלי משפחה בגלל כל הסיפורים שסיפרה עלי, אבל הדודים התקשרו להגיד לי שהם אוהבים ויאהבו אותי ושאשמור אתם על קשר. זה מאוד ריגש אותי".

זו היתה הפעם הראשונה שהיא התנהגה בצורה כזאת?

״היו לה הצגות בעבר. היא היתה תמיד מלאת דרמות, כשהייתי בשנות העשרה למשל, היא זרקה עלי טלפון. את יודעת, הטלפונים הגדולים והכבדים האלו של פעם, עם החוגה. אני אפילו לא זוכרת מה אמרתי לה ומדוע עשתה את זה. הטלפון פגע בי בראש ואני יצאתי מהבית בהרצליה והלכתי כל הדרך לרמת השרון ברגל, לדודה שלי. אחרי יומיים, היא באה לאסוף אותי ועשתה מכל העניין צחוק".

ואיפה היה אבא שלך בכל הסיפור הזה?

״אבא שלי היה איש מאוד נחמד ומתוק, אבל לא התערב בשום דבר ולכן גם לא פניתי אליו מעולם לעזרה. הוא היה בשלן מעולה, הסיע אותי לכל מקום, ואהב אותי, אבל הוא היה גבר מסורס כמו הרבה גברים במערכת יחסים שכזאת".

דיברת עם אמא שלך על הספר?

״לא אמרתי לה דבר בנושא, למרות שהיא בטח שמעה שאני מוציאה אותו לאור. אין לי עניין להיכנס אתה לשיחה כי הדבר הראשון והיחיד שתגיד לי שאני מדמיינת, שזה מאוד אופייני לאמהות נרקסיסטיות".

מה לגבי אחיך? דיברת אתם על הספר?

״אין לי קשר עם אחי ואחותי ואני מאמינה שזה בהחלט בגללה. זה מאוד עצוב. עם אחותי ניתקתי את הקשר עוד כשגרתי בארץ כי היא מאוד דומה לאמי ושואבת אנרגיות. ב-2011 כשגרנו בארץ, חליתי בסרטן וידעתי שאני חייבת לשנות דברים שמכאיבים לי ולנתק קשרים עם אנשים שמכאיבים לי והקשר המשפחתי הרי תמיד הכאיב לי. אחי, שהיחסים איתו גם נותקו, ביקש ממני אז סליחה וביקש לחדש את הקשר, אבל לפני כשנה וחצי שוב נותק הקשר. אגב, דיברתי עם נשים אחרות בקבוצה של בנות לאמהות נרקסיסטיות ומאוד מעניין לציין שלאף אחת מהבנות האלו, אין יחסים עם האחים שלהן. האמהות מסיתות את הילדים ביניהם. יש הסתה נון-סטופ. הפרד ומשול".

איך היחסים שלהם עם אמך?

״אחי אמר לי בזמנו: אני לא יודע על מה את מדברת, אמא היתה אישה נפלאה. אבל אמא לימדה אותו להיות מסורס. הוא נשוי כבר בפעם השניה ובפעמיים בהן היו נשוי, היה מסורס על ידי נשותיו. אחותי זכתה ליחס מחפיר מאמי, גרוע אף יותר משלי. היא לא כל כך מודעת לעצמה, שומרת מרחק מאמי, עוזרת לה עד כמה שהיא יכולה אבל עד גבול מסויים. היא לא מכניסה אף אחד לביתה ובטח שלא את אמי".

״כאילו שהיא נעצה סכין בלב"

למרות הכל ומשקעי הילדות הקשים, הורוביץ מקפידה לתמוך באמה. לאחר פשיטת הרגל של אביה, ההורים עברו לגור בדירתם של הורוביץ ובעלה בארץ. אביה הלך לעולמו לפני עשר שנים והיא שולחת מדי חודש כסף לאמה, מתוך תחושת אחריות לא ברורה. "זה הדבר המוסרי לעשותו. זה שהיא כזאת, לא אומר שגם אני ריכה להיות כזאת" היא אומרת.

כשסיימה לכתוב את ספרה, היא שלחה אותו למספר הוצאות לאור ששלחו אליה מכתב בו החמיאו לספר ולכתיבה, אך אמרו שהם חוששים שהוא לא מסחרי. בסופו של דבר, לאחר ביקור בפסטיבל ספרים בפרנקפורט, היא פגשה את נציגי הוצאת הספרים הישראלית העצמאית ניב 'והחליטה לפרסם את סיפרה אתם. "זו הוצאה קטנה בהרצליה, חברה' צעירים ומדליקים, לא תחמנים ומאוד דוגריים, העבודה שהם עושים מאוד איכותית" היא מפרגנת. הספר יצא באמזון בעברית.

כשהיא נשאלת אם לא חששה מתגובת אמה והמשפחה, היא עונה בכנות: "היתה לי התלבטות גדולה אם להוציא את הספר או לא ואם להוציא רק כאן בארה"ב, או לחכות שתלך לעולמה. חשבתי על זה שנה ובסוף החלטתי, גם בגלל עידוד של אנשים אחרים ביניהם בעלי שכן להוציא. החלטתי שזה פחות מוסרי לחכות שבן אדם ימות בשביל לפרסם. זה המסע שלי עם עצמי, לא שלה".

זה נשמע שכתיבת הספר היתה תרפיותית עבורך.

״כתיבת הספר התחילה מתרפיה והסתיימה ברצון לעזור לנשים אחרות כמוני. זאת היתה הסיבה העיקרית שהוצאתי את הספר לאור. לנשים כמוני, יש התמודדות עם העבר שלנו ועם העובדה שאנו צריכות להצדיק ולהסביר את עצמנו. ולמרות זאת, לא תמיד אנשים מבינים על מה אנחנו מדברות וחושבים שאנחנו לא אמפתיות לאמהות או אסירות תודה לאמהות שגידלו אותנו. קשה להם להבין שזה לא זה. גם אם סלחנו, עדיין אנחנו צריכות להמשיך ולשמור על עצמנו מהאמהות שלנו כי הן לא משתנות, אנחנו אלה שמשתנות ומשנות".

איך האחים שלך ואמך הגיבו כשקראו את הספר?

״אין לי קשר לאחים שלי, אבל מבלי לקרוא את הספר, אח שלי איים על הוצאת הספרים בתביעה אם תוציא את הספר לאור, ולכן בסופו של דבר יצא הספר לאור בהוצאה עצמית. שאלתי את אמי אם קראה את הספר והיא ענתה שקראה אותו פעמיים 'אך לא מצאה את עצמה בתוכו'. זה בדיוק כמו לומר לי ש״אני מדמיינת״. למרות שציפיתי לתשובה הזאת, בכל זאת הרגשתי כאילו נעצה סכין בליבי".

איך מערכת היחסים שלך אתה היום?

״אני ביחסים קורקטים אתה ובעיקר 'נשמרת לנפשי'. היא לעולם לא תוכל להיות אמפתית לכאבי ותמיד תשים את עצמה במרכז. היא ממשיכה לעשות הפרד ומשול וממשיכה להסית נגדי. אני מגיעה לארץ פעמיים בשנה, מתראה אתה אבל היא רוב הזמן מדברת על עצמה. פעם, היא התחילה לשאול אותי בטלפון על הילדים שלי ובסופו של דבר הבנתי למה היא שואלת כי היא ביקשה לבוא לביקור ואמרתי לה שזה לא מסתדר.

״כשאני בארץ, אני אף פעם לא נשארת בביתה, אלא הולכת לבית מלון או חברים. אין לי טענות לאמי. אני מכבדת אותה ויודעת שעשתה כמיטב יכולתה. אני מקבלת אותה כמות שהיא ואוהבת אותה אהבה טעונה, אבל אוהבת. סלחתי לה ואין בליבי עליה יותר".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות