Connect with us

מצב הרוח

פסטיבל הזמר והסמארטפון

Published

on

״החלטת לעזוב אותי ולעדכן גרסה, מאז אני כבוי כמו אייפון במצב טיסה״. ניצני מתנסה בתמלילנות בת זמננו

מאת: יאיר ניצני

 

זה כמובן לא השיר הראשון שמתכתב עם עולם הטלפוניה והצלצולים. לפני קום המדינה, כשכמה משפחות חלקו דירה ופעמון אחד בדלת, שושנה דמארי שרה את ״צריך לצלצל פעמיים״, שהסביר מה לעשות כדי שיידעו שהגעת לאסוף אותה לדייט בבאב אל־וואד ולא למשפחה השנייה. הגששים שרו בזמנו על אסימונים ומרכזיות, אבל זה היה בתקופה שעוד השתמשו בטלפונים ציבוריים ובמונחים כמו ״ינעל טלפון טאבאק״.

אחד הראשונים שעשה שימוש בדימוי מתחום הטלפונים הסלולריים והמענים הקוליים היה מושיק עפיה, שהעיד על עצמו: ״אני לא זמין, אני לא פנוי המנוי אינו בנוי לאהבה״. גם אייל גולן כבר הסתחבק עם העולם הווירטואלי בשיר שיש בו גוגל ושטרודל, ואתניקס חזו את עידן הרשתות החברתיות עוד לפני צוקרברג עם שיר הלל למרשתת: ״אינטרנט חבר אותי / למחשב של אהובתי״ (תמיד חשדתי שמתחת לתדמית סוכן הביטוח המזמר של זאב (נחמה מסתתר האקר לא ממומש).

בשנים האחרונות עולם הפזמונאות הישראלי מציג חידושים בקצב שלא היה מבייש גם את מעבדות הפיתוח של אפל. למשל, הנטייה של היוצרים לשתף אותנו בפרטי הפרטים של ההתרחשויות בשיר, הכתובת המדויקת בשיר ״דרך השלום״ או מספר הטיסה ואולם הנתיבות בשיר ״טרמינל 3״, שהכיל כל פרט מידע אפשרי חוץ מהמחיר המדויק של בושם קוקו שאנל בדיוטי.

אבל אם לחזור לשימוש בדימויים, לא מדובר בחידוש, מקסימום עדכון תוכנה. מאז ומעולם כותבי פזמונים השתמשו במטאפורות כדי לעזור לקורא ולשומע להבין את כוונת המשורר. ״צדיק כתמר יפרח״, נאמר במקורות. ״האהבה הושחלה כמו גומי לתחתונים״, כתב המשורר רוני סומק. וזמר אחד, שגם יצר לא מעט שירים יפים, השתמש ביכולת הפואטית שלו כדי להתנגח בפייסבוק עם שרה מכהנת וכתב את הדימוי ״את תיעלמי מההיסטוריה התרבותית של ישראל כמו שנעלמה נפיחה שמישהו שחרר באוטובוס״.

בכלל המילה ״כמו״ היא כלי נפלא להשוואת דימויים. ״כמו גלגל בתוך גלגל באופני הסתיו, כמו תלתל בתוך תלתל ליבה בזרועותיו״, ״כמו שערה על ראש קירח״ וגם ״הארץ מתפתחת כמו הז** שלי״.

מעולם הספורט קיבלנו את שירו של ליאור פרחי: ״בועט כמו מסי לכבוש אותך / מרגיש איתך כמו בברצלונה / כשאת עולה למגרש אז כל הלילה הוא דבש״.

בתור חובבי טבע ידועים, הפזמונאים לא היססו גם לאמץ בעלי חיים: ״כשאני איתך אני כמו דג״, ״כמו עכברים אחרי הסערה״ ו״כמו ציפור מטורפת״. נכון שהחיה היחידה שרוב הכותבים פגשו לאחרונה היא עכבר למחשב, אבל תמיד נחמד להתחבר לטרזן שבתוכך. אני מודה, גם בשיר שאני שותף ביצירתו כתבנו דימוי מעולם החי והשיפודיות: ״לפני שהכרתיה הייתי כל יכול – בעיר אז הסתובבתי גאה כמו תרנגול״.

בענייני מעמד, מקצוע ומצב חברתי השתמשו ב״כמו מלך״, ״כמו מלאך״, ״כמו נרקומן״, בקיצור הכל חוץ מ״כמו תמלילן שנגמרו לו המטאפורות״.

גם שמות עצם נתנו את תרומתם: ״כמו עפיפון״ (נשמע פחות בעידן עפיפוני התבערה), ״כמו רובוט״ (אפשר לעדכן ל״כמו איי רובוט״, או ״המציאות היא כמו נעל״ אם אתה עובד בהמגפר). ״כמו מסטיק ישן״, ״רכה כמו משי״ (אתה רומז שהיא תולעת?) ו״מתוקה כמו טופי עם הרבה יופי״ (אפשר לעדכן לגרסה טבעונית: ״מתוקה כמו טופו חופרת בלי סופו״. מתחום הרכב וההטרדה המינית: ״הקפצתי בנות כמו האמר על באמפר״. ומעולמות התעופה: ״עוד נהיה למעלה כמו אל על״ (אלא אם כן יהיה דיליי).

כמי שעולם הזמר העברי חשוב לו אני שמח לחלוק איתכם יצירה חדשה, שאמנם נראית כאילו היא נכתבה על ידי סירי נטולת בטרייה ותבוצע על ידי הכוכבת של הדור הבא, סירי מימון, אבל היא נכתבה מדם ליבי ואשמח לאפשר שימוש בה לכל מי שרוצה או זקוק לרעיונות ללא תמורה, ביטקוין או זכויות יוצרים.

אהבה בענן

מרגע שנפגשנו היה בינינו דאבל קליק היית כמו קנדי קראש, לא יכולתי להפסיק.

עשית אצלי בלב שני וי כחול מודגש, כמו הקריינית בווייז, מסלול חישבת לי מחדש.

החלטת לעזוב אותי ולעדכן גרסה, מאז אני כבוי כמו אייפון במצב טיסה.
עשית לי בלוק, אינפרנדת אותי, הרסת לי את הסתלבט, תמיד החברים אמרו שאת שטוחה כמו טאבלט,
זיוף כמו מטען מסין, שמתחמם בשקע,
כמו כתובת מייל ביאהו, מבחינתי את מתה.
הלייקים שלך ביוטיוב אמינים כמו ויקיפדיה,
תוכיחי שאת לא קונה צפיות באינדונזיה.
את חיה בענן, את כמו באפ־סטור וירטואלי,
תחזירי ת׳דברים מאמזון ועלי.
מביטה בי מלמעלה, מתנשאת כמו רחפן,
שולטת בי עם ג׳ויסטיק, אני כזה קטן.
כמו סטרימינג מאה מגה זורמת עם כל אחד,
לקחת לי את הג׳וי נשארתי עם הסטיק ביד.

 

יאיר ניצני הוא בעל טור במוסף סוף השבוע של ״ישראל היום״. נשוי ואב לשלוש, חבר בלהקת תיסלם מ- 1980וחובב מזון עתיר קלוריות. מגיש בטלוויזיה וברדיו, מרצה ועורך טקסי חתונה אזרחיים. לטורים נוספים:www.yairnitzani.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מצב הרוח

חג וחלילה

Published

on

סוף-סוף אנחנו יוצאים מהתקופה שבה כולנו שכחנו מה עשינו ובמסגרת איזה חג

השבועות האחרונים, שהיו מלאים כרימון בחגים ובערבי חג והתנהלו תחת המוטו "לכל שבתון יש מוצאי שבתון", למרות שלא ברור בדיוק מתי זה, היו אינטנסיביים ביותר.

אחד הקשיים הבולטים של התקופה הוא הקושי להתמצא ביומן. מייד בתום ראש השנה אתה מותקף בסופי שבוע שהוצאו מהקשרם ומופיעים באמצע השבוע, ואין לך מושג איזה יום היום ומתי הסופר כבר יהיה פתוח כדי שתוכל לקנות מצרכים לארוחת חג, רק לא ברור לגמרי איזה חג.

זו התקופה היחידה בשנה שבה אדם מעלעל בלוח השנה העברי, וגם אז הוא לא מבין אם זה ערב חג, מוצאי חג, איסרו חג (מה בדיוק אסור שם?), שמיני עצרת או תשיעי עצירות. נראה שחז"לינו, שהמציאו את כל המסורות המשונות, בכלל רצו להתל בנו.

הם הבינו שלקראת סוף סוכות כולנו כבר הלומי חג ואין לנו מושג מה קורה סביבנו ואיזה יום היום, והחליטו להמציא כל מיני מנהגים משעשעים לסובב תרנגולת מעל הראש, לשלם אלפי שקלים על גרסה לא טעימה של לימון, או לתקוע תפוח על דגל – ולראות אם נזרום עם זה או שנשים לב שמסתלבטים עלינו. אני מודה שעד היום לא לגמרי ברור לי מה ההבדל בין שמחת תורה לשמחת בית השואבה, ואם יכול להיות שהאירוע השני הוא המצאת תוכן שיווקי של חברת שואבי אבק.

בדיוק כמו עם ממשלת מעבר, שלא מצליחה להוציא לפועל שום תוכנית משמעותית, בתקופת המעבר שבין תחילת החופש הגדול לסוף החגים אין לישראלי הממוצע שום טעם להתחיל פרויקט בעבודה, דיאטה או תוכנית אימונים. ממילא יגיעו עוד חג או ארוחת חג והכל ייעצר. החגים וחופשותיהם הם תקופה מעייפת במיוחד, שבסיומה כל אדם נורמלי מייחל רק לדבר אחד: חופשה נוספת, שתאפשר לו לנוח מהחופשות.

ימי חול המועד נקראים כך כי הם מועדים לפורענות. הכבישים מוצפים באנשים שעושים את דרכם לכנרת כשעל גג המכונית שלהם מזרנים, גלשנים, רהיטים ומנגלים בכמות שבקושי היתה נכנסת בסמי-טריילר. משפחות שלמות נוסעות לכל מיני פסטיבלים עם שמות אקזוטיים, כמו פסטיבל הגבינות והדיזנטריה, פסטיבל הגרוב והמנדבושקס, הפסטיבל להצגות ילדים ועראק, או פסטיבל "מיונז בים האדום".

בניגוד לשגרה המסודרת, שבה הילדים מאוחסנים במשך היום במוסדות החינוך בזמן שאתה מבלה בעבודה ודואג לחזור משם בדיוק כשהם סיימו אמבטיות, בחגים אתה עסוק עד מעל לראש בלהאכיל את כולם, להעסיק ולשעשע אותם כאילו היית שף דה וילאג' בקלאב מד. הילדים, שביום רגיל לעולם לא קמים לפני עשרים לשמונה (וגם זה אחרי שנאלצת להשתמש בשוקר חשמלי), מקפידים בימי החג על השכמה בשש ופתיחת היום בשאלות "מה יש לאכול?" ו"מה עושים היום?", שכמו יהודי טוב אתה משיב עליהן בשאלה אחרת: "מה עשיתי רע שזה מגיע לי?"

הסבים, שכבר הבינו שתנסה להפיל עליהם את הנכדים כדי לטוס עם האישה לשארם, הקדימו תרופה למכה ודאגו לנסוע בתחילת החגים להמר בבורגס, כך שבזמן שאתה שורף את החופשה על הסעת הילד לחוג סליים, הם שורפים לך את הירושה.

עבודות הבית הלא נגמרות והחיכוך האינסופי עם הילדים מסוכנים לזוגיות. במקום להתפנות לאהבה ולטיפוח הקשר, אתה עסוק בוויכוח אצל מי עושים איזה ערב חג, מי יפנה את השולחן, מי יכבס, מי יגהץ, מי יבדר את בני הבית, ומי אשם בכך שהילדים האלה, שמתלוננים כל הזמן, לא עוזרים בכלום. לכן כנראה הומצאה הסוכה. כבר בימי קדם, אחרי ריב זוגי, שלחה שרה את אברהם לישון על הספה בסוכה, מנהג שמתקיים עד עצם היום הזה.

בבניית הסוכה, מצופה מהגבר הישראלי להפגין יכולות בנייה והנדסה מרשימות. אתה, שהפטיש היחיד שעשית בו שימוש במהלך השנה היה פטיש פלסטיק ביום העצמאות, והפעולה הטכנית המסובכת ביותר שאתה מסוגל לבצע היא תפעול שלט טלוויזיה תוך כדי פיצוח גרעינים, נאלץ להפגין כישורי בנייה של מהנדס שלד סיני.

פעם בשנה מצופה ממך להפוך לבוב הבנאי ולהקים קונסטרוקציה הנדסית, שאמורה לארח ארוחת ערב של בני משפחתך האהובים פלוס אורחים עם ילדים שנתקעים בקירות שלה עם אופניים. בנוסף, בניית הסוכה מאלצת אותך, אדם נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל, לבצע לאור יום ולעיני ילדיך ההמומים גניבת סכך מעצי דקל עירוניים וגרירתו ברחבי העיר.

בד בבד עם הפגנת הגבריות הזאת, אתה שביום חול מוכר כאדם נטול סטייל, שהתאמת הצבעים שלו היא ברמה של סטיבי וונדר – צריך פתאום לקשט את הסוכה ומוצא את עצמך גוזר שרשראות של ניירות צבעוניים ומנסה לעשות אוריגמי בצורת יונה. הכל כמובן למען הילדים, שיגמלו לך על העבודה הקשה בכך שבמקרה הטוב יסכימו לאכול ארוחה אחת בסוכה, שבמהלכה יתלוננו שהתקרה עקומה, יש זבובים ואין שקע
למטען של הסלולרי.

מבחינתם, אתה והמסורת הטרנטה שלך, והמנהגים המשונים שהבאת מהתקופה שעלית ביציאת מצרים, מעניינים הרבה פחות מהלק החדש של קלואי קרדשיאן. אתה אמנם בטוח שכבל החשמל שהורדת מהדירה כדי להאיר את הסוכה הוא שיא הטכנולוגיה, אבל כל עוד לא ארגנת להם וויי-פיי, מסך 50 אינץ' וקונסולה של פלייסטיישן – הם בחדר שלהם, ומבחינתם אתה יכול לשבת לבד בסוכה, לטבול אתרוג בדבש או לסובב תרנגולת עם לולב בפה מעל הראש. הם לא מבינים למה צריך להזמין אושפיזין, אם אפשר פשוט לדבר איתם בפייס-טיים או לשלוח להם סרטון בווטסאפ, והם בטוחים שהחושה המוזרה שבנית מענפים מתחת לבית היא סוג של חניה מקורה לאופניים של יום כיפור עד השנה הבאה.

הקשר היחיד של הצעירים לחג הוא בביטוי העיף לי את הסכך", שבו הם נוהגים להשתמש כדי להביע התלהבות ממשהו, בלי שהם יודעים מה זה בדיוק סכך. אולי כדי לחבר את הדור הצעיר למנהגים הישנים, כדאי להמציא ולהשריש עוד כמה ביטויים: "מה אתה מקשקש לי בערבה?", איזה נודניק זה, נשבר לי הפיטם ממנו", "פגשתי מישהי ששווה לולב", או "עזוב, יש לה פרצוף אתרוג אבל גוף ערבה".

ושיהיה לכולנו אחרי חג שמח!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות