Connect with us

ארה"ב-ישראל

פושע נשאר פושע

Published

on

מה הקשר בין AT&T והשערורייה בה שילמו הורים מיליוני דולרים להכניס במירמה את ילדיהם לאוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית? • עדות ממקור ראשון

זה היה לפני הרבה שנים, בתקופה בה לא היו טלפונים ושאר מכשירים חכמים, מחשב יה מוצר יקר מציאות והדרך להתקשר היתה פנים אל פנים, בטלפון או בפקס. הפקס, להזכירכם, היה מכשיר שהיו מזינים לתוכו דף, והתוכן היה מודפס בפקס בצידו השני
של קו הטלפון, אפילו אם היה זה בצידו השני של העולם. לפני הפקס היה את מכשיר הטלקס, עם פסי ניר צהובים מחוררים, אך זה טרם זמני. לפני כן היו את המחשבים שמילאו חדר שלם, והיו מזינים אותם עם כרטיסי מחשב מיוחדים (כמו בריסטול, בגודל שליש עמוד).

עד היום יש לנו מכשיר פקס במשרד, זכר לימים עברו, אך עתה אנחנו משתמשים בו אולי שש פעמים בשנה. מבחינה כלכלית, לא כדאי להחזיק קו טלפון מיוחד, שכן עלות הקו עצמו עולה פי כמה וכמה לאי הנוחות חצי תריסר פעמים בשנה אם באמת צריכים להעזר בפקס. אך באותם ימים נהגנו לטוס לכל העולם, בעלות לא מבוטלת, להיפגש עם לקוחות קיימים ולהופיע בתערוכות בנסיון לאתר לקחות נוספים. דיברנו בטלפון, וחשבון הטלפון החודשי שלנו היה גבוה מאד, למרות התוכנית המוזלת למדינות שונות בעולם. חלק מחשבון הטלפון היה השימוש בפקס, ואז היו מחייבים כל שש שניות.

ראו בימינו אנו, ניתן לדבר בוואטס אפ או בווי צ׳ט או בפייס-טיים לחלוטין בחינם, ועלות השימוש בטלפון כה שולית וכוללת הכל. אך נחזור לימים עברו, בהם אמצעי התקשורת העיקרי שלנו היה מכשיר הטלפון ונלווה אליו מכשיר הפקס.

• • •

חברת הטלפונים AT&T, בשעתו החברה הגדולה ביותר בתחום, היתה שולחת לנו אחת לחודש תדפיס חשבון בן עשרות דפים ובו כל השיחות שבוצעו בחודש הקודם.

מסתבר שיום אחד מישהו התקשר לחברת הטלפונים בטענה שלא קיבלנו את חשבון הטלפון. נציגת החברה שענתה לשיחה כל כך התרגשה מהאדם הנסער בצידו השני של הקו, שהיא הזדרזה לשלוח העתקי חשבונות הטלפון של ארבעה וחצי החודשים האחרונים למספר שלא הופיע בחשבון הטלפון שלנו. ״שמי מריה, ולא קיבלנו את חשבונות הטלפון שלנו", זו היתה הפניה ל-AT&T, ואלו, בלי לחשוב ובלי כל ההגנות לצרכן האמורות להיות קיימות, שלחו את כל פרטי החשבונות, דפים ודפים של מספרים.

מי הופיע בחשבונות האלו? כל הספקים וכל הלקוחות שלנו, כמו גם חברים פרטיים שאינם קשורים לעסק. לא עברו ימים רבים, וכל מי שהיה על חשבונות הטלפון שלנו קיבל פקס בזו הלשון: ״בשל הפסקת חשמל, איבדנו את המידע ברשותנו. נא מלאו את שם החברה שלכם ומספר הפקס". אחרי פקס הפסקת החשמל הגיע מיד פקס נוסף: ״אנחנו אחת מחברות המשקאות הגדולות ביותר. הנה הצעתנו האחרונה". איבדנו את תום הנעורים, והנערה כבר אינה בתולה. את הנעשה לא ניתן לשנות, את השד לא ניתן להחזיר לבקבוק.

נזכור שבאותם זמנים לא ניתן היה למצוא לקוחות ע״י חיפוש מהיר באינטרנט. בנוסף, במדינות רבות, חברות לא היו מזוהות בהכרח ע״י השם. לדוגמא, חברת בניין סינית שצברה הרבה מאד כסף והחליטה להכנס לשטח המשקאות החריפים. כך שגם אם היינו טורחים ופונים לשגרירות בבקשה לזהות יבואנים פוטנציאלים, החברה הזו לא היתה מופיעה בשום רשימה.

מדרך הטבע, כשפנייה כמו ״אנחנו חברת המשקאות בין הגדולות בעולם״ מגיע לפקס פרטי של אדם שאינו קשור כלל ועיקר למשקאות חריפים, אותו אדם מנסה לחבר שתים לשתיים, והנה פנו אלינו כמה חברים בשאלה – אחת מהונג קונג ואחד מישראל – ״אולי קיבלנו את הפקס בטעות?״ חקירה זריזה העלתה שכל הקשרים שלנו קונים, ספקים ואחרים – קיבלנו את אותה פניה, וכתוצאה מכך לקוחות רבים החלו לקנות מהמתחרה שלנו.

זו פשוט הייתה גניבה לאור יום, שוד ללא מאמץ רב שהניב מכירות של מיליוני דולרים מדי שנה (וסך של עשרות מיליוני דולרים מאז).

ברירה לא היתה, וכך מקרה זה התגלגל לבתי המשפט. להילחם נגד AT&T לא ניתן היה – יש להם סוללות עורכי דין בתשלום מלא, ואכן עורך הדין שייצג את AT&T זכה אצלנו בכינוי ״גופי". הוא נהנה מההליך כולו, צחק כל הדרך לבית המשפט ובסוף אף זכה בכך שהשופט הסיר את האחריות מ-AT&T.

נגד המתחרה הגענו לפשרה, שעיקרה נשאר חסוי, אך פרטי המקרה הופיעו בתוכנית הטלוויזיה ״20/20״ עם ברברה וולטרס. ניבת מידע מאז ומתמיד היתה דבר קל, והנזק משמעותי, ולמקרה זה עניין ציבורי מובהק.

מסתבר שהמתחרה שלנו העסיקה חוקר פרטי. אותו חוקר העסיק את ״מריה״ שהתקשרה ל-AT&T וקיבלה ללא כל מאמץ את העתקי כל חשבונות הטלפון שלנו.

לאותו חוקר היה דף עם השרותים שהציע, במחירים מפתים למדי. החוקר אפילו התגאה ש״מעשים מלוכלכים נעשים בעלות נמוכה מאד״ (Dirty Deeds Done Dirt Cheap).

למרות שקיים צו של בית המשפט נגד המתחרה, הדבר לא עצר בעדם מלהמשיך למכור ללקוחות שלנו. ברגע שהסכר נפרץ, לא ניתן היה לסגור אותו. היחידים שאכן יצאו נשכרים, ביד מאד רחבה, היו עורכי הדין.

• • •

עברו שנים רבות מאז. והנה אני נשאל אם אני זוכר מה שם המתחרה מאותם ימים. שם חרוט בזכרוני, שכן הנזק שנגרם לנו היה עצום – הן ע״י גניבת המידע ואובדן המכירות כתוצאה מכך, והן בשל העלות הגבוהה מאד של ההליכים המשפטיים.

מסתבר שמי שהעסיק חוקרים פרטיים להשיג את המידע החסוי של מתחרים ולא בחל להנות מפרות מעשה זה, לא שינה את עורו.

לאותה מתחרה מאותם הימים בן, והבן – לפי אימו – אינו מוכשר ביותר. אך כשיש כסף וערכים מפוקפקים ביותר, דבר לא יעצור בעד הורים שרוצים את המקסימום לילדם.

אותה מתחרה ובעלה שילמו כחצי מליון דולר בכדי להכניס את הבן לאחת האוניברסיטאות הטובות בארה״ב. כמו החוקר שצחק ש״מעשים מלוכלכים נעשים בזיל הזול", כך גם המתחרה שהעסיקה אותו. היא צחקה עם האנשים אותם העסיקה להכניס את בנה לאוניברסיטה על כל השוטים בעולם. כל כך משוכנעת היתה שהיא מעל החוק. אלא ששותפה לפשע, בכדי להציל את עורו, הקליט את השיחה ומסר את כל פרטי מעלליו לחוקרים הפדרלים.

לטבע דרך משלו, ובסופו של דבר ״סוף גנב לתליה". אותה מתחרה היא אחת מעשרות הורים עשירים וידועים ששיחדו, שיקרו ורימו בכדי להכניס את ילדיהם לאוניברסיטאות הטובות ביותר בארה״ב.

מסתבר שאדם לא משנה את דרכיו, ודאי כשאותו אדם מרגיש שהוא מעל החוק, ושהכסף בידו יכול לקנות הכל. אכן ואכן, חינוך ראוי ביותר לילדים.

לתגובות: bussel@m.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

למה לי פוליטיקה

Published

on

בסיום העונה שלthe apprentice ופרסום הזמנה למתמודדים לעונה נוספת, התייצבתי עם עוד מאות אנשים באולפנים כאן בלוס אנג׳לס • לא הבנתי וודאי שלא הפנמתי שזוהי פשוט תוכנית ריאליטי • היום נראה לאלו החיים בארה״ב שהם באמצע תוכנית כזו בדיוק

טעות אחת היתה כשהתלהבתי יתר על המידה מהעונה הראשונה של ״השוליה״ עם דונלד טרמאפ. (האם הוא תכנן כבר אז שיבוא יום והוא ירוץ לנשיאות ארה״ב?) עם סיום העונה ופרסום הזמנה למתמודדים לעונה השניה, התייצבתי עם עוד מאות אנשים באולפנים כאן בלוס אנג׳לס, רק שלא הבנתי וודאי שלא הפנמתי שזוהי פשוט תוכנית ריאליטי.

היום נראה לאלו החיים בארה״ב שהם באמצע תוכנית כזו בדיוק, ואין הם יודעים איך לעכל זאת. אלו חיים בסיוט מתמשך, בבעתה מבהילה, שונאים את הנשיא ואינם נותנים לו מנוח, שכן הוא משגע אותם. הם יעשו את הכל, והעיקר ״לא טראמפ".

האחרים מסתכלים בתדהמה מהולה בהתלהבות מאופקת; הנה נשיא שהחזיר את האלוהים לקידמת הבמה (בשמונה השנים הקודמות, אלוהים נדחק לפינה בבושת פנים), שמציב את אמריקה ראשונה לפני כולם ושאינו מפחד לנסות ולעשות כראות עיניו לחיזוק ארצות הברית של אמריקה. הוא משתמש בשכל ישר ובהגיון בריא, ואפילו העז לעשות את מה שאף נשיא לפניו לא עשה: לֹהעביר את השגרירות בישראל לבירתה, היא ירושלים.

הנשיא, כך נראה, אינו נותן מנוח לעצמו. הוא כל הזמן משנה, מנסה לשפר, נלחם. אולי זו הסיבה שהוא מפטר כל כך הרבה אנשים מוכשרים וטובים שהוא עצמו מינה. נראה שהוא פועל לפי אותם דפוסי התנהלות בתוכנית ״השוליה״, בה כל שבוע הוא פיטר מישהו (עד כדי כך שהמשפט ״אתה מפוטר״ נהיה שגור בפינו, דרך טבע ממש), במרוץ לבחור את הטוב ביותר, ואז לחזור על הכל מהתחלה.

בסדרת הטלוויזיה הרייטינג קריטי כמו גם הפרסומות ומתן החסות של חברות שונות (שכן הכל מתרגם לכסף). למרות החזות, טראמפ לא היה זקוק כלל וכלל לשוליה חדש, שכן יש לו צוות מצומצם הצמוד אליו ונאמן לו, דוגמת בניו, בתו, בעלה ועורך דינו ומי שהיום מכהן כשגריר ארה״ב בישראל. ניתן רק לקוות שבניגוד לתוכנית הטלוויזיה (שנראה שהוא עדין פועל לפי אותו תסריט), כשהמדובר במצב ובגורל האומה, הנשיא יבין שכשתסתיים העונה, יש לכל היותר עונה אחת נוספת, ומי שישפט הוא הוא עצמו ולא אחר, כשהשופטים הם דפי ההיסטוריה; ואלו כידוע מחמירים ביותר, גם אם לרוב מעלים אבק.

אומר אני לעצמי: ״עצור, למדת״, אך מסתבר שלא כך. אם הייתי מקבל פנייה מהבית הלבן להצטרף לצוות הנשיא כשוליה, האם הייתי אומר ״לא תודה, לא בשבילי?״ האם הייתי עומד בניסיון?

קדימה, רצים!

טעות נוספת היתה ההתלהבות המתמשכת שלי מפוליטיקה. עבורי מעורבות במערכות בחירות פרושה טעם וריח רומנטיים, הרבה מעבר למציאות. פעם אחר פעם נאמר לי שאיני מתאים לפוליטיקה, משתי סיבות: אחת, אין לי פני פוקר (הצופה יכול לראות את רגשותי ומחשבותי על פני). שתיים, פוליטיקה היא דבר מלוכלך ביותר, ומסתבר שאין תחתית לבור השופכין והרשף בו נמצאים המעורבים. לזה יוצרים תיק. לאחר תוקפים את ילדיו. לשלישי מכפישים את שמו השכם והערב. הרביעי ביקר במועדוני לילה וכבר מתארים ברבים את מעלליו. לחמישי הרסו את שמו, שמשך חיים שלמים הוא בנה. וכך הלאה, כי כך פני הדברים, וכך כולם מצפים וכבר אינם מופתעים.

פוליטיקה (זו שלי, במוחי) אני אוהב, ואני גם טוב במהלכיה כמו גם עם אנשים, וכך פעם אחר פעם אני ״נכשל״ בכך שאיני עומד בפתוי. פה אני מעורב בקמפיינים מקומיים, ופעם אפילו נסעתי ארצה בניסיון להקים מפלגה שתייצג את הישראלים החיים מחוץ לגבולותיה.

עד מהרה הבנתי שריבוי מפלגות קטנות אינו דבר בריא, ויש לחבור למפלגה גדולה. היה זה למעלה מעשור לפני שהעם כולו הבין את אותו הדבר. ניסיתי לחבור – על ימין ועל שמאל, שכן בארץ לא משנה בכלל למי חוברים, התוצאה אינה קשורה כלל ועיקר לשותפים לריצה (גם זה שיעור שהעביר הליכוד משך העשור האחרון ושכלל הבוחרים כבר הבין והפנים) – ועיין אני מתלהב כל פעם מחדש כשהזדמנות זו או אחרת קורצת לכיווני.

פוליטיקה עבורי היא ההזדמנות לייצג, להיות נגיש, לשנות, לפעול למען אלו שאין להם קול (או שקולם לא נשמע) ולעשות למען הכלל. פוליטיקה היא גם הזדמנות לשתף פעולה, לבנות גשרים ולעשות את הדברים המשוגעים והבלתי אפשריים ביותר.

כך עשיתי במערכות בחירות מקומיות, ביחוד כאלו שהיו מאד שנויות במחלוקת, וכך אני עושה גם ביום יום. הרעיון בפוליטיקה הוא לנצל את ההזדמנות ליצור עולם גם אם בזעיר אנפין) טוב יותר, קשוב יותר, עמיד יותר, משתף פעולה יותר.

אלא שגם כאן למדתי שפוליטיקה אינה נעה על בסיס רומנטיקה ואידיאלים כי אם על כסף, הרבה מאד כסף. וכסף מתרגם לכוח, ולפיכך אין פלא שכולם נמשכים אליו כמו אל מגנט, כמו אלקטרונים ופרוטונים באטום, עד שלא ניתן להפרידם ללא פיצוץ אדיר ועז.

התפכחתי, אך עדין לא התאכזבתי. כי הנה אני מביט ורואה מישהי כמו ניקי היילי, ואני מבין שהאידאה יכולה להתרגם למציאות, גם אם יש מתי מעט כמוה בכל דור, אם בכלל.

היסחפות. אני נמשך, ופשוט לא עומד בפיתוי. אולי הגיע הזמן שארוץ? פעם שירתתי (בצה״ל). מסתבר שאותו חיידק נשאר ולא נותן לי מנוח.

מסתבר שלמרות שאני מדבר בלשון עבר על ״טעויות שהיו״ ולקחים שהפקתי, הקסם שובה אותי בקלות רבה, ואני כמו ילד מתלהב כל פעם מחדש.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

עקף את בן גוריון

Published

on

מה סוד הקסם של בנימין נתניהו, בעל הכהונה הארוכה ביותר כראש ממשלת ישראל, ומדוע הוא אהוד כל כך על מעריציו?

בפעם הרביעת בהיסטוריה, זכה רה"מ נתניהו להתנוסס על שער המגזין האמריקאי הנחשב TIME. בכתבת שער מקיפה תחת הכותרת "רק החזקים שורדים: כיצד נתניהו בודק את גבולות הכוח", תוקף ה"טיים" את נתניהו כמי ששובה את מדינת ישראל בתפיסתו הביטחונית. כתב המגזין בריאן בנט סוקר את ריצתו הפוליטית רבת המהמורות במערכת הבחירות לכנסת ה-21 בצל החקירות, ואת ריצתו לראשות הממשלה כעת בבחירות לכנסת ה-22.

כמעט בלי להתכתב עם המציאות הישראלית, משווה בנט לאורך כל המאמר בין נתניהו לבין דוד בן גוריון, אותו עקף השבוע כראש הממשלה שכיהן הכי הרבה שנים בהיסטוריה של מדינת ישראל. "הזקן" מתואר כמי שבתוך עמו ישב, כדוגמת התמונה המפורסמת בחוף בתל אביב, בעמידת ראש. ביבי מתואר כמי שבקושי יוצא החוצה, "אל העם" במהלך יומו העמוס, ומוקף ב"בועה ביטחונית" של מאבטחים, כאילו מדובר בהגזמה.

מה סוד הקסם של נתניהו ומדוע הוא אהוד כל כך על מעריציו? מזל מועלם, הפרשנית הפוליטית של אתר אל מוניטור, מציינת כי בין נתניהו לליכוד מתקיימת מערכת יחסים ארוכה המתפרסת על פני שלושה עשורים. חלק מהקשר העמוק מתבסס על תחושת נרדפות וקיפוח משותפים. אף שתחנות חייו של נתניהו עברו בכל המקומות האליטיסטים: אבא פרופסור להיסטוריה, ילדות בשכונה יוקרתית בירושלים, שירות צבאי בסיירת מטכ"ל ולימודים באוניברסיטאות MIT והרווארד הוא נושא עמו את תחושות הקיפוח של אביו שהאמין שהאליטה האקדמית דחקה את רגליו ומנעה את קידומו בגלל דעותיו הימניות. כמו אביו, גם נתניהו טוען לרדיפה פוליטית ומאשים שהחקירות הפליליות מתודלקות על ידי השמאל כדי להפיל את שלטון הימין.

אלה הן תחושות אותנטיות של נתניהו, אשר קבוצות גדולות בליכוד מזדהות איתן, בראשן מזרחיים תושבי הפריפריה שסבלו מקיפוח ואפליה מצד שלטון מפא"י בעשורים הראשונים לקום המדינה. הקבוצה הזאת מאמינה ששלטון הליכוד הארוך הפך אותה למחוברת, שיפר את מעמדה הכלכלי והעניק לה מוביליות חברתית.

אבל לא רק זה. נתניהו נתפס על ידם כמי שמצליח לשמור את השלטון בידי הליכוד, מצליח להביא ניצחונות פעם אחר פעם, ומול זה קשה להתווכח.

אלי ורד חזן, מנהל אגף קשרי חוץ בליכוד, דור שני למצביעי ליכוד, גדל בבית שמש. אביו מעיראק ואמו מתוניסיה. הוא מסביר שהתמיכה בנתניהו לא נובעת מהצבעה עיוורת. "זה בדיוק ההפך", הוא אומר, "הליכוד היא מפלגת עם קלאסית, יש בה מהכל. גם עניים וגם עשירים, אנשי אקדמיה, מזרחים, פריפריה ותל אביב זה לא עדר. זה מצביעים אינטליגנטים.

ביבי פתח אותנו לעולם. את זה אומר אבא שלי שגדל בעוני של ישראל השנייה, שהיה מופלה. עכשיו הוא אומר שהוא מרגיש שייך לאליטה חדשה. מבחינה כלכלית הוא הפך מאדם עני לאדם אמיד. הוא מאמין שזה קשור לפתיחת השוק הישראלי ולהפרטות שהיו בתקופת ביבי".

ועוד הוא אומר: אני אדם רציונלי, כשאני מסתכל על האופציות נתניהו הכי טוב. איכות החיים לעומת מה שהיה לי לפני עשרים שנה היא הרבה יותר טובה. גם הביטחון האישי. אני מעריך את זה שהוא לא נכנס לעזה, למרות שזה יכול היה לשרת אותו בבייס הימני. זו מנהיגות בעיני".

חזן מסתובב בעולם ומייצג את הליכוד בכנסים ובמשלחות. לדבריו הוא נתקל בהערצה לנתניהו: "לא מזמן הייתי באלבניה, וכשנשיא אלבניה שמע שאני מהמפלגה של נתניהו הוא כל כך התלהב ואמר על הבמה שנתניהו הוא מנהיג של אחד בדור. יש פער בין התדמית של ביבי בעולם לבין התיעוב של השמאל כלפיו".

בנוסף, גם מחוץ לליכוד יש קבוצות גדולות שתומכות בביבי כראש ממשלה, אף שאינן מצביעות לו: החרדים, הימניים הקיצוניים והרוסים מצביעי ליברמן – מה שנהוג לכנות "ברית המקופחים". נתניהו הוא בגדר מותג בקבוצות האלה, הן רואות בו מנהיג חזק ובעל כישורים מדיניים מצוינים.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

עדן פינס כיכבה בבגד ים בשבוע האופנה במיאמי

Published

on

הדוגמנית הישראלית עם התלתלים האגדיים סגרה את התצוגה האחרונה בשבוע הנוצץ והחשוב בעולם בתחום בגדי הים

הדוגמנית עדן פינס עושה הרבה כבוד לישראל בעולם. ההברקה האחרונה: שבוע האופנה לבגדי ים במיאמי. מדובר בארוע אופנה נחשב בקטגוריית בגדי הים, בו מציגות בו חברות גדולות ומוכרות של בגדי ים מרחבי העולם, כשגם חברת גוטקס הישראלית נוטלת בו חלק.

פינס נבחרה להשתתף בכמה תצוגות וצעדה על המסלול מספר פעמים עבור מותגים בינלאומיים שונים שהציגו באותו שבוע.

היא חתמה את התצוגה האחרונה כשהיא צועדת עם בגד ים פרחוני עם הרבה ביטחון. בהליכה זו גרפה תשואות של הקהל שאהב את הישראלית עם התלתלים. פינס: "זה היה מאוד מרגש לצעוד שם. אמנם זה לא פרויקט ראשון שלי בחו"ל, אבל זו פעם ראשונה שאני משתתפת בתצוגה נחשבת כמו זו. כשהודיעו לי שגם אסגור את התצוגה ממש התרגשתי. זה מעמד מאוד מיוחד והיו תגובות מאוד טובות. אני מקווה שזה יפתח לי עוד אופציות לפרויקטים בחו"ל".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות