פאו גאסול בישראל: "הזדמנות נהדרת להכיר את המדינה ולסייע לתהליך השלום" - שבוע ישראלי
Connect with us

ספורט

פאו גאסול בישראל: "הזדמנות נהדרת להכיר את המדינה ולסייע לתהליך השלום"

Published

on

 הסנטר הספרדי הנהדר של הלוס אנג'לס לייקרס הגיע לישראל כאורחה של קבוצת הפועל ירושלים, נפגש עם נשיא המדינה והצהיר אמונים לירושלים ותל אביב * נתגעגע

גאסול והנשיא פרס. נתן לו חולצה עם הקדשה

גאסול והנשיא פרס. נתן לו חולצה עם הקדשה

פאו גאסול, כוכב הלוס אנג'לס לייקרס והסיבה העיקרית לזכייה הרצופה של הסגולים-זהובים באליפות בעונות 2000-2001 סבל, כמו כל הקבוצה שלו, מעונה  נוראית ונותר מחוץ לפלייאוף. אז מה עושה הסנטר הספרדי הנהדר בעונת המלפפונים, כשעתידו בלוס אנג'לס שרוי בערפל? טס לישראל כאורחה של הפועל ירושלים ומבקר במשכן נשיא המדינה שמעון פרס. לקראת סיום האירוע גאסול פנה לפרס: "הבאתי לך את הגופיה שלי מנבחרת ספרד, אנחנו מארחים השנה את אליפות העולם". גאסול העניק לפרס את הגופיה של הלה רוחה עם הסיפרה 4 ועם שמו על הגב וחתם עליה עם הקדשה.

על מאמן מכבי ת"א  דיוויד בלאט אמר גאסול הלייקרי (עד 1 ביוני): "הוא יכול להיות ב-NBA אם הוא יקבל הזדמנות. זו ליגה אחרת, שיטה אחרת והוא יצטרך להסתגל. אטורה מסינה למשל היה עוזר בלייקרס שנה אחת". על עתידו: "אני לא יודע מה יקרה איתי. ב-1 ביולי התהליך מתחיל ואני אקבל את ההצעות מהקבוצות שמעוניינות בי ואוכל להתחיל לנתח מה הכי טוב בשבילי. לשחק עם מארק אחי בממפיס יהיה נחמד, אבל זה לא יהיה השיקול היחיד. אני מקווה שיהיו מספיק הצעות ושאוכל לבחור ביניהן". גאסול הוסיף: "אני שמח להגיע לישראל. זו הזדמנות נהדרת להכיר את המדינה, לטייל בירושלים ותל אביב. אני שמח גם שאני יכול לסייע במסגרת קידום תהליך השלום".

ההערכה שלו לגבי מה שיקרה בגמר ה-NBA: "לסן אנטוניו יש קבוצה עמוקה יותר ואחרי ההפסד בשנה שעברה היא מגיעה מוכנה. אני חושב שהם הפייבוריטים לזכייה".

לאחר ביקורו אצל הנשיא פרס, התארח גאסול באולם מלחה, שם שיחק ושוחח עם שחקני הפועל ירושלים.  במהלך האימון ערך הסנטר הספרדי תרגילים לילדים וניסה להסביר את חשיבות הפרטים הקטנים בכדורסל ואת יסודות הכדורסל לילדים. בסיום ערך גאסול תחרות עם הילדים שבסופה העניק למנצח את הנעליים שלו.

גאסול אמר בתום האימון: "עבורי זו הייתה הזדמנות מצוינת להגיע לישראל, להכיר אותה, ולתמוך בכדורסל כאן. הייתה לי פגישה טובה עם הנשיא פרס, גם הוא מבין את החשיבות הרבה של הספורט ומודע לכך שהספורט מאחד ומקרב אנשים מתרבויות ומקומות שונים. אני שמח להיות בישראל, להשתתף, וללמד את הילדים כמה דברים. הייתה לי גם הזדמנות להתוודע ולהכיר את העיר ירושלים. זו היה חוויה נהדרת בשבילי, יום נהדר ואני שמח להיות כאן".

אורי אלון, יזם ניו יורקי ומבעלי הקבוצה, הצהיר: "אנחנו שמחים שכוכב ברמתו של פאו גאסול הגיע לכאן ומעביר תדרוך למחלקת הנוער שלנו. נערוך עמו סיור בארינה, האולם החדש שלנו. זה יהיה המתקן ברמה הגבוהה ביותר בארץ הנבנה במודל דומה לאולמות בארה"ב…. גאסול הגיע לכאן כדי לעבוד עם הנוער שלנו. יש דברים שעושים ב- NBA שלא רואים אותם כל יום , ולכן זה מאוד חשוב וטוב ומתאים גם לחזון ולרצון שלנו להשקיע בנוער ובתשתית של הפועל. חשוב שהפועל ירושלים תהיה בתודעה של שחקנים בכירים כמוהו; הוא מדבר עם חברים שלו , עם הסביבה שלו והפועל ירושלים הופכת להיות קבוצה שמכירים אותה – אם זה בארץ, בחו"ל ובקרב שחקני NBA. תמיד טוב ששחקנים כאלו יידעו שיש קבוצה בישראל שמכוונת מאוד גבוה".

 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

מאמאנט LA נערכת לעונה החדשה

Published

on

ליגת האמהות שיובאה מישראל וכבשה את העיר מצרפת שחקניות חדשות, ב- 1 באוגוסט בצ׳סטוורת׳ • כל אחת יכולה

מאת: מרב אנקורי

 

המוטו של מאמאנט ליגת האמהות – כל אמא יכולה – מיושם בהצלחה רבה בלוס אנג׳ לס. לא להאמין שרק שנה חלפה לה מאז שהליגה הוקמה פה בעיר המלאכים. בשנה אחת בלבד הצליחו המאמאנטיות לכבוש את העיר; 17 קבוצות סיימו את העונה הראשונה והיד עוד נטויה לקראת ההרשמה לעונה השנייה.

בכל משפחה יש אמא או סבתא שמשחקת או מכירה שחקנית בליגה, האמהות שמשחקות מחויבות לקבוצה; אין ביטולים, אין איחורים. אחרי האימון לרוב הן ממשיכות את המפגש בבית הקפה או יציאות משפחתיות בסופי שבוע. והאינטראקציה עובדת שעות נוספות, מחוץ למגרש נרקמות חברויות, יוצאות לארועים משותפים, חוגגות ביחד, מסייעות זו לזו כשצריך, מקשיבות, תומכות ובעיקר מרוויחות זמן איכות לצד פעילות ספורטיבית מבורכת.

גלית פלד הגתה את הרעיון להביא את ליגת מאמנט מישראל ואחרי חודשים ותמיכה מארגון מאמאנט בארץ הליגה רקמה עור וגידים. המשחק, למי שעדין לא מכיר, מבוסס על חוקי משחק הכדורעף, אבל בכדורשת מותר לתפוס את הכדור בשתי הידיים.

מלבד הפעילות הספורטיבית העניפה שחקניות מאמאנט משלבות התנדבות בקהילה בשנה אחת בלבד. בשנה החולפת היה אפשר לראות את נשות מאמאנט באירוע ‘גם אני מודעת׳ בו אנחנו משחקות עם הכדור ולא עם החיים; מעניקות מתנות

בחנוכה לילדים ממשפחות חסרי יכולת; מתנדבות בבתי אבות; אירוע פורינט קהילתי; משחקים עם המשפחות והקהילה בפסטיבל יום העצמאות בראנצ׳ו פארק; ואפילו הכנת עוגות ביום האם לאמהות גרושות חד-הוריות. מאמאנט נגעה רגישה והעצימה כל הרבה נשים וחברים מהקהילה.

מאז סיום העונה השחקניות לא נחות, ממשיכות להתאמן והוועדות השונות נפגשות כדי לתכנן את העונה החדשה שמתחילה בסוף הקיץ.

ביום רביעי ה-1 לאוגוסט ב-8:30 בערב, מתקיים אימון נסיון לשחקניות חדשות שמעוניינות להצטרף לליגת מאמאנט ולהיות גם הן חלק מקהילת הנשים שמובילות לשינוי בקהילה שלנו. האימון יתקיים באולם הספורט 1st Plus Sport Complex שנמצא ב-Chatsworth אז אם את אמא שרוצה זמן איכות לעצמה בואי להתנסות במשחק המופלא והממכר הזה. בואי להכיר חברויות לכל החיים לתרום לקהילה ולהרגיש שגם את יכולה.

מחכים לכן אמהות יקרות – אין צורך בנסיון קודם! פשוט תגיעו ותהנו מהמשחק שכבש פה כל פינה בעיר.

לפרטים נוספים בפייסבוק: מאמאנטLA

המשך לקרוא

ספורט

סשה כהן ברון שואל: ״מי זו אמריקה?״ והתשובות שלו די משעשעות

Published

on

סשה ברון כהן חוזר להתל בארה״ב, כולל דמות מאצ׳ו ישראלית בלתי נשכחת

מאת: גל שור

כבר מאז ראשית דרכו הפליא סשה ברון כהן ליצור בדמויות שלו מין תמהיל שנע בין אבסורד מגוחך לבין משהו שבכל זאת מעגן אותן למציאות. בצורה הזאת עלי ג׳י, ברונו וכמובן בוראט הצליחו רוב הזמן להתל באנשים שלא חשדו בכנות כוונותיו של ברון כהן, או כאלה שגם אם חשדו – עדיין לא היו בטוחים מספיק כדי לשבור את הכלים. בכל היצירות של סשה ברון כהן – ובכללן ״מי זו אמריקה?״ החדשה שהקומיקאי הבריטי הגה, יצר ומככב בה – אי אפשר באמת לדעת מה נחתך החוצה בעריכה. עוד לפני שידור הפרק חשפו לא מעט אנשים כי נפלו קורבן למעלליו של ברון כהן במסווה, בהם גם שרה פיילין. חלקם אף סיפר שחשד כי מדובר באיזו בדיחה והקפיד למחות לאורך כל הצילומים אפילו אם שיתף פעולה, מה שבוודאי לא ימצא את דרכו אל המסך. כך שמוכרחים לקחת בערבון מוגבל את מה שבסופו של דבר מופיע ב״מי זו אמריקה?״, כמו גם להודות שלא הכל בה מוצלח, אבל אפילו כך היא מציגה כמה רגעים מעוררי השתאות.

עם ארבע דמויות חדשות, תחת מעטה של איפור כבד, פרוטזות ומבטאים מעולים (כולל ישראלי) שמטשטשים לחלוטין את זהותו של הקומיקאי, ומסבירים כיצד הצליח לשטות בכל כך הרבה אנשים בלי שאף אחד ידע מה הוא עושה, סשה ברון כהן יוצא לעמוד על טיבה של ארצות הברית בת ימינו.

בראשיתו של פרק הבכורה, ששודר בערוץ הכבלים בתשלום שואו-טיים, אנו מתוודעים לדמותו של ד״ר בילי וויין רודיק ג׳וניור, פעיל ימני קיצוני, בעל מבטא דרומי כבד, חובב תיאוריות קונספירציה ש״מעדיף לעבור אונס אנאלי מאשר לתת דולר נוסף לקופה הציבורית״ ומראיין את ברני סנדרס. הבחירה הזו כהצהרת כוונות או עלה תאנה, היא להמחיש מיד על ההתחלה שהתוכנית באה לשטות גם באנשי שמאל, אך עדיף היה לעשות זאת עם משהו מעט יותר מצחיק. מה גם שסנדרס מספיק חכם כדי לא לזרום עם ההבלים של ברון כהן.

החלק שאחריו היווה תמונת מראה – דמות שמאלנית קיצונית שמראיינת ימנים. הפעם ברון כהן גילם את ד״ר ניירה קיין נדגצ׳לו, ליברל קיצוני שלא יצא מהמיטה שבועיים אחרי נצחונו של דונלד טראמפ, ומאתגר את המוסכמות המגדריות בכך שהוא מאלץ את בנו להשתין בישיבה ואת בתו בעמידה. המארחים מקרוליינה הדרומית היו נציגת המחוז במפלגה הרפובליקנית ובעלה, שניהם כמובן תומכי טראמפ ושניהם אדיבים להפליא. הם נכונים לבלוע את הפארודיה שלו ולהאמין שליברלים הזויים אכן יכולים להתדרדר לכדי סקס עם דולפינים והתנגדות לתחבושות הגייניות. מין עדות לאופן שבו השמאל נתפס על ידי הימין בארצות הברית.

הדמות השלישית החדשה הייתה התמוהה מכולן האסיר המשוחרר ריק שרמן, שיוצר אמנות על ידי הצואה שלו. איכשהו, בגלריה כלשהי בלגונה ביץ׳, קליפורניה, ברון כהן הצליח ליפול על אוצרת שמעריכה מאוד את הבחירה האמנותית שלו, ובשום שלב אף לא נרתעת מהריח שאמור להתלוות לזה, כולל כשהוא יוצא מהשירותים עם ציור שלה. החלק הזה מניב כמה רגעים מצחיקים בקול רם, אולי תקיעת סיכה בבלון הנפוח של עולם האמנות. הניתוח של האוצרת למהות של ״עבודותיו״ משכנע, ומעטים יוכלו להתווכח עם המשפט שאמרה לו: ״עצם המדיום מצביע על סוג של גאונות״. זוהי הערת מטא מדויקת – סשה ברון כהן אכן גאון.

ההוכחה לכך מגיעה מיד אחרי כן, עם החלק החותם בכיכובו של ערן מורד, הדמות החדשה הרביעית – לוחם וקצין לשעבר בצבא הישראלי, שכעת מתפקד על תקן מומחה לטרור. מעבר לשרטוט הכל כך מדויק של מאצ׳ו ישראלי, כולל הישיבה פשוקת הרגליים, ערן מנגן על כמה מהרגשות הבסיסיים ביותר של חובבי הנשק בארה״ב. הוא מבקש להביא לארצות הברית את הגישה הישראלית כלפי טבח המוני – חימוש של ילדים בנשק חם כבר מגיל 3. ההתגייסות של נציגי ציבור לטובת הרעיון המחריד הזה, בלי שום בדיקת עובדות כהוא זה, פשוט שומטת לסתות.

הערת אגב: אפילו ברון כהן לא מצליח שלא ליפול באחת הרעות החולות של הוליווד בשרטוט ישראלי: כתב עברי משמאל לימין. על החולצה שלו כתוב ״רורטב המחולל רפסה תיב״…

המשך לקרוא

ספורט

וין-ווין עם נבחרת של לוז-לוז

Published

on

למה אוהדים ישראלים (ובינהם כותב טור זה) מחזיקים מנבחרת אנגליה במונדיאל

מאת: גל שור

 

איך נוצר אוהד של נבחרת אנגליה בישראל? דורון קרמר כותב ב״ישראל היום״ שאולי זו האינדוקטרינציה של התרבות הבריטית של שנות ה-80, ״עם ‘סופר מעריב בלונדון״׳ עם יס פריים מיניסטר ובני היל. אולי זה היה משה סיני וה״כדורגל אנגלי״ שלו. אולי זה היה הטיול ההוא, התקליט שהעטיפה שלו נחרשה, ואז ההופעה ההיא, הבחורה ההיא, הקור, היונתן בוא הביתה, הבירה, הפאב, הריח של הרכבת התחתית. אולי זה הקעקוע של שלושת האריות על שני האשכים. אבל למה יש הרגשה שמבחינת ישראלים רבים נבחרת אנגליה זו המקבילה הלאומית לטיולי הבר מצוות לברצלונה?״

הצלחתה של נבחרת אנגליה בטורניר כדורגל בינלאומי מקבל תוספים של חבילה מאובזרת ברעשי רקע בלתי נגמרים על הרומנטיות הלוזרית שמלווה את הנבחרת לדורותיה, שהפעם, כן בוודאי הפעם(!), תסתיים בגאולה. לדעת קרמר, פרנץ קפקא כתב עבורם את המשפט: ״יש תקווה, אבל לא בשבילנו״. המירוץ הסיזיפי אחר תואר והכרה הוא עניין של האנגלים והאהדה הישראלית לנבחרת האנגלית נראית טרמפיסטית ואופורטוניסטית עם הצלחה מובטחת: אם הנבחרת תנצח, הם חלק מהניצחון וידקלמו מגוגל את ההרכב של ווסט ברומיץ׳ אלביון בעונת העלייה שלה לפרמייר ליג. אם תיכשל (והיא תיכשל), הם חלק מהרומנטיקה הכואבת אך המהנה, שמועצמת למיתולוגיה. ומי לא רוצה להיות חלק ממיתולוגיה? מצב של ווין-ווין עם נבחרת של לוז-לוז.

הכדורגל האנגלי השפיע תרבותית על אוהדי כדורגל ישראלים רבים, תולדה של ערוץ טלוויזיה אחד ואינודקטרינציה דרך העיתונות של המאה שעברה. ״אבי כהן ז״ל, רוני רוזנטל, משה גריאני ודוד פיזנטי הגיעו לירח לפני שאנחנו הגענו לגיל 21 ולפני חלוץ החלל הישראלי עומרי כספי. החיבה לאי הבריטי ולכדורגל שלו עברה בירושה, יחד עם האהדה התרבותית. סיבה מרכזית להזדהות הזו מקורה במחסור של נראטיב מקומי (ע״ע חיים רביבו, עמוס לוזון וערן זהבי), אבל הישראלים התאהבו בהתאהבות. נדמה שהגיע הזמן לברקזיט של אהדה.

קרמר: ״אם נבחרת אנגליה הייתה עושה טיולי בר מצוות, תור של אוהדים ישראלים היה בוודאי נעמד (יותר נכון: יוצר משפך של קרב מרפקים) מחוץ למלון שלה ברוסיה על מנת ששוער הנבחרת, ג׳ורדן פיקפורד, ישים את הככפות הקדושות שלו על ראשי הטרמפיסטים הצעירים ויעשה להם ״מי שברך״. הנה כי כן, נבחרת אנגליה הפכה עבור ישראלים רבים למקבילה הלאומית למועדון הכדורגל של ברצלונה. כולם היו שם כשגאסקווין בכה, כשסאות׳גייט החמיץ, כשג׳ורג׳ בסט השתכר, כשדייויד בקהאם הורחק וכשהמלכה אליזבת׳ טינפה על דיאנה זצ״ל״.

אבל נדמה, אומר קרמר, שהגיע הזמן לאמת הלא נעימה: אם אתם לא אבי מלר, דוד פיזנטי או אחרים שהרוויחו את אהדתם דרך עבודה ומגורים באי הבריטי, אתם סוג של לימור לבנת ומירי רגב שרצות לפודיום לגרוף תמונת ניצחון. או סתם תיירי כדורגל. וזה בסדר. כל הפוזה האנגלופילית הזו, עם ה״קום און אינגלנד״ במבטא של קיבוצניקים נראית ומרגישה מזוייפת ומסורבלת כמו באזל פולטי בחנות חרסינה.

אז כשאתם שרים ״הכדורגל חוזר הביתה״ זיכרו שהבית שלכם נמצא איפשהו בין צפרירים חולון לראשל״צ מערב.

ואפרופו: רבים לא יודעים שבפברואר האחרון, מאמן הנבחרת גארת׳ סאות׳גייט והצוות המקצועי של התאחדות הכדורגל האנגלית הגיעו למיניאפוליס כדי לצפות בסופרבול ה-52 ולעבור השתלמויות מקצועיות. העיסוק בפוטבול היה בעיקר מהזווית התקשורתית – איך שחקנים מדברים עיתונאים, איך מנהלים מסיבות עיתונאים, ימי תקשורת וכו׳.

והאנגלים למדו הרבה על העניין ואימצו חלקים נרחבים – כולל יום תקשורת פתוח בו כל השחקנים חופשיים לדבר על מי ועם מי שהם רוצים מבין העיתונאים – שלא במסגרת מסיבת עיתונאים.

מאז, העיתונאים והשחקנים די חברים – בניגוד למונדיאלים אחרים בהם התקשורת היתה מרוחקת מהשחקנים שהיו סגורים בחדרים שלהם. עד כדי כך השחקנים והעיתונאים קרובים שהם משחקים ביליארד ו-darts ביחד. הסיקור מעולם לא היה חיובי יותר.

סאות׳גייט גם רצה לנצל את השהות שלו בארה״ב כדי להגיע למשחק NBA והגיע לטארגט סנטר של מינסוטה טימברוולבס למשחק מול מילווקי באקס. סאות׳גייט רצה ללמוד על איך קבוצת NBA מתנהלת, לצפות במשחק ולראות איך במגרש קטן – 5 על 5 – שחקנים מייצרים לעצמם חללים כדי לתפעל בשטח מצומצם – קצת כמו הסיטואציה בקרן ברחבת ה-16.

הוא התלהב מכמה תרגילים שראה ב-NBA – כולל החסימות והתנועה של השחקנים ללא כדור. את האלמנטים ממגרש הכדורסל ב-NBA לקח לאימוני הנבחרת. באופן כללי, הנבחרת שלו התמקדה באימוניה על תרגילים מכדורסל, מפוטבול, מרוגבי, מהליגות הנמוכות באנגליה.

ואכן, 8 מ-11 השערים של אנגליה במונדיאל האחרון הגיעו ממצבים נייחים. וגם השער הראשון מול שבדיה הובקע מתרגיל בקרן. אנגליה כבשה חמישה שערים בנגיחות במונדיאל הזה – יותר מכל קבוצה אחרת בהיסטוריה של המונדיאל מלבד גרמניה ב-2002.

ברקזיט או לא – הקיץ הזה, אלו בינינו שגדלו על ברכי הכדורגל האנגלי מייחלים לצמד משחקים וניסים שיחתמו מונדיאל מצויין. וגם אם נפסיד ישאר הכבוד. והרבה ממנו.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

Facebook Pagelike Widget

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות