Connect with us

לוס אנג'לס

עצמאות 65 בלוס אנג'לס: רבבת משתתפים בפסטיבל השנתי בראנצ'ו פארק

Published

on

פסטיבל יום העצמאות של ה-IAC התנהל השנה בצורה מופתית ועם (כמעט) אפס תקלות * כחול-לבן בראנצ'ו פארק * צילומים: מיכל מבצרי, יובל בן שמעון, שוש מיימון ואברהם יוסף פאל

img_5985

חיים סבן, אראש העיר יוארגוסה ושון אבן חיים

"אם היית שואל אותי לפני חודש, אני מאמין שהיינו עומדים בתחזית המוקדמת שלנו – יותר מ-15 אלף. אם היית שואל אותי בתחילת השבוע שעבר, אחרי פיגוע הטרור בבוסטון – הייתי מעריך בכנות 5,000. אנשים בכל היבשת, גם בקליפורניה, נכנסו לפחדים ופאניקה מאירועים המוניים. בפועל הגיעו לשערי פסטיבל יום העצמאות הישראלי בראנצ'ו פארק ביום ראשון האחרון כ-10,000 משתתפים ובהתחשב בנסיבות – זהו סיפור הצלחה גדול".

vvkphoto-0589

אלו הם דברי שגיא בלשה, מנכ"ל ה-IAC, שאירגן זו השנה השנייה ברציפות את החגיגה הגדולה ביותר לכבוד יום ההולדת של ארץ-מולדת מחוץ למדינת ישראל. לקחים רבים הופקו מהפסטיבל בשנה שעברה והדברים, בפיקודה של מפיקת הארוע עדי דרורי ויו"ר ה-IAC שון אבן חיים, ניכרו היטב בשטח: החנייה והכניסה למתחם התנהלו בצורה חלקה; אזור הילדים משופע הפעילויות היה מזמין, נעים ונעדר תורים; מתחם ה'ביר גארדן' שהוקם בצורה יפהפיה ע"י הצוות של טומי ו"חומוס בר" סיפק אווירה תל אביבית ובירות-יין למעוניינים; וגירויים חדשים דוגמת מיצג החללית הישראלית הראשונה העתידה להישלח לירח ואוהל המורשת בו הוקרנו סרטים נון סטופ – משכו התעניינות רבה.

404766_10152801522400151_65678262_n

האומן תומר פרץ בפעולה

בכניסה לפארק יכלו המשתתפים להנות ממבחר יצירות אומנות סטייל נחלת בנימין. האומן תומר פרץ היה עסוק כל היום עם ילדי הקהילה בהשלמת ציור קבוצתי של קווי המיתאר של תל אביב. בימת הילדים תיקתקה כל היום עד הופעתו של צ'יקוקלולו, הכוכב החדש שהגיע מהארץ. והטקס הרשמי, שהוזז לשעות הצהריים המאוחרות, כלל דברי פרידה נרגשים מראש העיר היוצא אנטוניו ויארגוסה מפי אחד מפטרוני הארוע, חיים סבן; והכרזה רשמית מפי סגן הקונסול הכללי אורי רזניק שלראשונה בתולדות יחסי ישראל והתפוצות תרמה ממשלת ישראל 50 אלף  דולר (ביוזמת השר לשעבר ח"כ יולי אדלשטיין) לקיום הפסטיבל בדרום קליפורניה.

המשינאים מעיינים בגיליון יום העצמאות של "שבוע ישראלי"

המשינאים מעיינים בגיליון יום העצמאות של "שבוע ישראלי"

לפי מדגם של רוכשי הכרטיסים באינטרנט, 50 אחוז ממשתפי הפסטיבל הגדירו עצמם כישראלים-אמריקאים. יהודים-אמריקאים (שלא ממוצא רוסי או פרסי) – 31 אחוזים. יוצאי הקהילה הפרסית – 7%, הרוסים היוו 4 אחוז ומשתתפים ממגזרים אחרים ולא יהודים – 9 אחוזים.

ההפנינג הגיע לשיאו בהופעה של להקת "משינה", שלאחרונה חתמה סיבוב הופעות אקוסטי גדול בישראל. משינה סיפקו את מיטב להיטי הלהקה לאורך השנים וגם הפתעה: שירה רעננה מפי יעל דיקלבאום משלישיית "הבנות של נחמה".

למרות – ואולי בגלל – מיעוט הקהל לעומת הפעם הקודמת, מי שהגיע נהנה מאירגון מופתי, מזג אוויר נהדר והזדמנות לראות ולהיראות, להאזין ולהתחדש ובעיקר – לציין בצוותא את הקשר הבלתי אמצעי עם ארץ ישראל הרחוקה-אך-אהובה.

להתראות ביום העצמאות הבא!

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

קהילה

ימה וקדמה, צפונה ונגבה

Published

on

נא להכיר את שרון פרידמן, ה-National Campaign Director שלJNF בחוף המערבי • ראיון על פיתוח הנגב והגליל, הסיוע לתושבי עוטף עזה, השקעה במאגרי מים ובניית בית חולים חדש והקמת אקדמיה לבישול בקריית שמונה • זה לא הקק"ל שהכרתם

ארגון ה-Jewish National Fund הוא הוותיק והגדול ביותר בהיסטוריה היהודית-ישראלית. הוא נוסד עוד ב-1901 במהלך הקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית על ידי חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. מטרתו אז הייתה רכישת קרקעות בישראל והכשרתן להתישבות יהודית.

הציבור הישראלי הכיר את הארגון בעיקר בזכות פרוייקט נטיעת העצים ברחבי הארץ. נדמה כי אין ילד ישראלי שלא התנסה בחוויה הזו. נתונים של ה-JNF מראים שעד היום ננטעו באמצעות הארגון, שעומד לחגוג בקרוב יום הולדת 120, למעלה מ-240 מיליון עצים ברחבי המדינה.

אך JNF הוא הרבה יותר מזה. עתה, כשהאדמות הללו שלנו ועל קיומה של מדינת ישראל אין עוררין. המטרה החשובה היא ליישב אותה. 60 אחוז ממדינת ישראל הקטנה כלל אינו מיושב. כן, ישראל היא אומנם המעצמה החזקה במזרח התיכון, אימפריה טכנולוגית, היי-טק, מדע ורפואה. אך רוב המוחות הללו מתרכזים במשולש שכולל את חיפה, ירושלים, אזור תל אביב והמרכז. חלקים רבים מהמדינה אינם מיושבים או אינם מפותחים.

ה- JNF מימן בשנים האחרונות סיוע משמעותי בפיתוח הדרום ובאר שבע, שפעם הייתה בסך הכל העיר הזו שאתה עוצר בה בדרך לחופשה באילת. כיום באר שבע היא אחת הערים הצבעונייות והמשגשגות בישראל. ערך הנדל״ן בה עלה ביותר מ-30 אחוזים ( מי שקנה דירות בעיר לפני עשר שנים צוחק עכשיו כל הדרך אל הבנק). מבירת הנגב היא הפכה ל׳בירת ההיי-טק וההזדמנויות של ישראל׳. עם קריית סייבר מפוארת של חברות מובילות כמו אלביט מערכות, IBM ,NESS שהעתיקו את משרדיהן לאזור, בית ספר מצליח לרפואה, מרכז מדע ואוניברסיטה מובילה וגם האמפיתאטרון הגדול בישראל. גם בתחום הספורט העיר עושה חיל, כשקבוצת הכדורגל הפועל באר שבע זכתה באליפות המדינה שלוש שנים ברציפות. עם לא פחות מחמישה קניונים שנפתחו בעיר, ביניהם ׳הגראנד קניון', הגדול במזרח התיכון, לא פלא שהעיר הפכה לאחת התוססות בישראל.

יש לי עוד המון אנשים לפגוש, מקומות ללכת אליהם ומדינה לבנות" שרון פרידמן

JNF שם לו למטרה לפתח את אזורי הפריפריה בדרום הארץ ובצפונה, ולהעביר לשם מאות אלפי ישראלים כדי ׳להפריח את השממה׳. הארגון גם דואג לסייע לישובי עוטף עזה ועוזר למדינה להתגונן ולהתמודד עם האיומים על ביטחונה. מסיבות אלו ועוד רבות נוספות JNF הוא הגב של מדינת ישראל. יהודי ארצות הברית הם בין התורמים הגדולים לארגון ששם לו למטרה לגייס כמיליארד דולר בעשר השנים הקרובות למען ישראל. הם כבר בחצי הדרך, לאחר שגייסו עד כה 585 מיליון דולר. ישבתי לשיחה אישית עם אחת הדמויות המרכזיות בארגון, ה -National Campaign Director בחוף המערבי, שרון פרידמן. לפרידמן וותק של 20 שנים בארגון בו ביצעה תפקידים רבים. היום היא האחראית הבכירה על פיתוח, מרקטינג, החדרת מודעות וגיוס כספים.

קידמה את דילן וספרינגסטין

פרידמן נולדה במונטריאול לאב ישראלי ואמא מצ׳רנוביץ שהיגרו לקנדה. למרות שלא נולדה בארץ, היא מספרת שגדלה עם ישראל בלב כל הזמן. זאת בזכות אביה הצבר שהטמיע בה את הישראליות. היא מדברת עברית שוטפת וגם אילן היוחסין שלה ציוני ביותר פרידמן מגיעה ממשפחת אברהם שפירא (השומר של פתח תקווה) וסבתה היא רבקה שפירא. בילדותה ביקרה בישראל פעם רבות ואף עברה להתגורר בארץ בגיל 20 בעקבות רומן עם בחור ישראלי, בעלה הראשון, ונשארה בישראל 18שנים תמימות.

פרידמן החלה את הקריירה שלה דווקא בעולם המוזיקה, בחברת התקליטים CBS שנקנתה בהמשך על ידי סוני והפכה להיות NMC. היא עבדה במחלקת יחסי הציבור של החברה, בשיווק והפקות. הייתה מנהלת A&R ועבדה תחילה במחלקה הבינלאומית. היא קידמה אמנים בינלאומיים בישראל כמו בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, ׳וואם׳ ודוראן דוראן. בהמשך עברה למחלקה הישראלית: ״זה היה די מפחיד כי העברית שלי לא הייתה טובה. הרגשתי שאם אני לא מכירה ומבינה את המילים של השירים של האמנים, איך אצליח בעבודה?". אך פרידמן הצליחה להשתלב ועבדה עם אמנים כמו אריק איינשטיין, גלי עטרי, כל הבנאים לדרותיהם, דיויד ברוזה, ירמי קפלן, יהודה פוליקר, נורית גלרון, סי היימן, ועוד רבים וטובים. לקראת סוף שנות השלושים של חייה עשתה מהפך בקריירה ובחייה האישיים, עזבה את ישראל ונטשה את עולם המוזיקה.

שרון, מה הביא לשינויים הגדולים הללו בחייך?

״בישראל עבדתי 24/7. לא היה לי יום או לילה. הייתי מרוצה אבל הרגשתי באיזה שהוא שלב שאני צריכה שינוי והפסקה. דני ידין, שהיה הבוס שלי, הציע לי לקחת הפסקה של שלושה חודשים:: ׳סעי לנוח ולחפש את עצמך וכשתחזרי נמצא לך תפקיד שיתאים. אם תחליטי שאת לא רוצה להמשיך אז אני אבין'. נסעתי לחופשה אצל אחותי בסן פרנסיסקו והתאהבתי שם בבחור שאני מכירה עוד ממונטריאול. הוא עבר לבוסטון והחלטתי שאני עוברת ביחד איתו".

איך גילית את ארגון ה-JNF?

״בבוסטון אנשים שמכירים אותי אמרו לי כל הזמן׳ יש לך תשוקה כל כך גדולה לישראל, אולי תעשי משהו למען הארץ?׳ עשיתי מחקרים על ישראל וגיליתי הרבה אירגונים יהודיים נפלאים. הכרתי את ראסל רובינסון, מנכ״ל ה- JNF בארצות הברית. הוא הציג לי את האירגון, ופגשתי מקום שהוא לא פוליטי, לא דתי (למרות שאני יהודיה הכי גאה בעולם וישראלית, אני לא דתיה). זה היה מסקרן להכיר אירגון שכל מה שהוא עושה זה לבנות את הבית שלנו. ראסל לקח איתי צ׳אנס והציע לי עבודה. בהתחלה חשבתי שאעשה את זה רק כדי להיכנס לקהילה היהודית בבוסטון, ואחרי איזו תקופה אחזור לתעשיית המוזיקה בה עסקתי רוב החיים. אבל התחלתי להתקדם באירגון ולקחת אחריות על אזורים שונים. תוך כדי עבודה גיליתי שאני אוהבת לחלוק את הקסם והחשיבות של JNF, להציג איך אנחנו משנים את חייהם של ישראלים בכל יום. קודמתי לניו אינגלנד ועזרתי לפתח את הסניפים בפיטסבורג, קליבלנד, סינסנטי ועוד. שמתי לב שלמרות שגרתי בישראל כל כך הרבה שנים, למדתי יותר על הארץ דרך העבודה שלי ב JNF. לפני כמעט ארבע שנים קיבלתי טלפון מראסל שאמר לי שאנחנו נמצאים במצב מצויין ברחבי ארצות הברית אבל אנחנו צריכים עזרה בחוף המערבי. כששאלו אותי אם אני מוכנה לעבור ל- LA, אמרתי: ׳אני לא עוברת לאל-איי, אני עוברת לגן עדן׳״…

יש בלוס אנג׳לס הרבה אירגונים שמגייסים כסף למען ישראל. מה מבדיל אתJNF מהאחרים?

״ראשית, אני מצדיעה לכל ארגון שפועל למען ישראל. זו מטרה נפלאה. עם זאת, אין עוד ארגון שעושה מה שאנחנו עושים. אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה אבל אנחנו בונים את המולדת שלנו. מחוץ למשולש של תל אביב, חיפה וירושלים יש ארץ שלמה של גליל ונגב. 60% מהמדינה שלנו היום הם עדיין מדבר. פחות מ 15% מהאוכלסיה גרה בנגב ובגליל. זה מטורף.

״לדוד בן גוריון היה חלום. הוא אמר, ׳לכו דרומה׳. ושם אנחנו בונים דרכים, ערים, קהילות ומשאבי מים. בנינו יותר מ-250 מאגרי מים בארץ שמשמשים לחקלאות ולשתייה. כשאנחנו מבקרים בנגב אנחנו פוגשים אנשים, ואני לא מגזימה, עם עיניים דומעות. הם מודים לנו שיצרנו להם שם חיים שלמים. אנחנו לוקחים קהילות קיימות ומפתחים אותן. דרך העבודה שלנו נשענת על הכלכלה, אם אנחנו יכולים להציע אפשרויות עבודה שמתחברת עם הנחת העבודה והמטרות שלנו".

הכפר של דורון וערן אלמוג

הסיפור של האלוף במילואים דורון אלמוג הוא דוגמא נפלאה לסיוע לאזרחי מדינת ישראל וכתוצאה מכך בניית קהילה שמאות ואלפים יכולו להנות ממנה בעתיד. אלמוג, קצין מוערך מאוד ולשעבר אלוף פיקוד הדרום, אוחז בסיפור אישי לא פשוט. הוא ואישתו דידי גילו שבנם האמצעי ערן סובל מצירוף של אוטיזים עם פיגור שיכלי. הזוג נעזר בסיוע ממשלתי כדי לטפל בערן, אך גילו שברגע שימלאו לו 18 לא יוכלו להמשיך ולקבל את הסיוע. השניים חששו לגורל בנם לאחר לכתם מהעולם. ערן אינו עצמאי, אפילו את המילה אמא ואבא לא יכל לומר מעולם. הם בדקו היכן יוכלו למצוא לו בית ומצאו בעיקר מוסדות קרים עם אווירה של מוסד פסיכיאטרי או של בית כלא, לא מקום שמישהו ירצה לשלוח את ילדיו לשם. לבני הזוג אלמוג היה חזון: לבנות כפר ירוק נוח ונעים, שיהיה בו מקום לבנם ערן ולעוד צעירים שסובלים מאוטיזים, שם יוכלו להתבגר ולחיות בכבוד. הם הכינו תוכנית מסודרת ל'עלי נגב׳ ופנו ל-JNF לשותפות. פרידמן: ״הסיבה שהארגון נרתם לעזרתם הייתה כי 'עלה נגב' ממוקם באופקים, עיר בפריפריה שהארגון שם לו למטרה לקדם ולפתח. JNF מימנו מתקן מפואר ויפהפה שנקרא פרוייקט ׳עלה נגב׳. לקחו עיירה כמו אופקים והפכו אותה למקום במעמד גבוה יותר. יותר אנשים עברו לעיר, הכפר הטיפולי יצר מקומות עבודה וקהילה שלמה נבנתה בעקבות כך". בשנת 2007 ערן נפטר מסיבוכים של מחלתו. אך ׳עלה נגב׳ חי וקיים ומשמש בית חם למאות נערים עם לקויות ואוטיזים. פרוייקט ׳עלה נגב׳ נגע בהמון אנשים ובהמשך זיכה את דורון אלמוג בפרס ישראל.

המהפכה שעשיתם בדרום נפלאה, אבל אני למשל שירתתי בצפון והתאהבתי בו. הסיבה שלא נשארתי לגור בו היא כי אין מה לעשות שם. יש לי חברים שנולדו וגדלו במטולה והם החליטו לעזוב מפני שאין אפשרות לפתח שם קריירה

״הפכנו מחדש את באר שבע ואת הדרום ועכשיו אנחנו עושים את זה בגליל. אחת הבעיות עם הצפון הן שלמרות שהוא כל כך שונה מהנגב – ירוק, עם מים ושמיים כחולים מקום קסום לחיות, אנשים עוזבים אותו כי הם לא מוצאים פרנסה, אין אפשרויות כלכליות. אני יכולה להבטיח לך שלחברים הישראלים שלך במטולה יהיו בעוד חמש שנים הרבה יותר אפשרויות עבודה. וכן, אם אנחנו מבקשים ממשפחות לגור במקומות כמו חלוצה, ערד, ירוחם, ספיר או בעכו. אנחנו מחיים עכו מחדש. לדוגמא, בנינו מרכז מבקרים בכניסה לשוק המפורסם בעיר שמשרת אלפי ישראלים. שם ניתן ללמוד על עסקים, מסעדנות בגליל המערבי ולבצע מפגשים עסקיים. יהודים וערבים נפגשים תחת המטריה של JNF שעוזר לפתח את העסקים שלהם ולחלוק ידע, רעיונות
ולסייע אחד לשני ו'לנט וורקינג' ביניהם.

״אנחנו צריכים לוודא שיש להם אפשרויות עבודה, חינוך, מרכזיים רפואים גדולים וגם מקומות לתרבות, מוזיקה, אומנות, תיאטרון וריקודים. הפרוייקט שנקרא ׳לך צפונה׳ כולל תוכנית של פיתוח צפון הארץ. בקרוב ייבנה בית חולים גדול בקרית שמונה, שחוץ מלהעניק שירותי רפואה ברמה גבוהה הוא יספק מקורות פרנסה למאות משפחות. אנחנו גם בונים כרגע בקרית שמונה בית ספר לבישול שיהיה המוסד הקולינרי הגדול במזה"ת ושילמד בין השאר בישול, טכנולוגית מזון, עסקי מסעדנות ובישול למוסדות, עם מקומות לינה לסטודנטים שלו, מה שיאפשר הבאת תלמידים מכל חלקי הארץ והעולם. אנחנו מפתחים גם את ׳מעלות תרשיחא׳, עיר יהודית וערבית. נבנה מרכז מים גדול בצפון. בעיקרון, המטרה שלנו היא להעביר בשנים הקרובות כ-500,000 תושבים מכל רחבי הארץ לדרום וכ-300,000 תושבים לצפון״.

ואתם ממשיכים לסייע לישובים בעוטף עזה.

״התמיכה שלנו בתושבי העוטף היא תמידית, וכמובן שגם בכל פעם שיש שם מצב חרום אנחנו עוזרים. בשנה שעברה כשהיה את טרור העפיפונים, JNF מימנו בניה של מקלטים ותוספת ניידות כיבוי אש. בשדרות בנינו מתחם משחקים ענק שהוא ׳אין דורז׳ וממוגן מבחוץ כמו מקלט. הקמנו שם משחקיה לילדים עם קיר טיפוס ואטרקציות רבות. המקום יכול להכיל 500 ילדים. זה פרוייקט מרהיב שעלה 5 מיליון דולר. המקום ממוגן ככה שבמקרה של ׳צבע אדום׳ הילדים לא צריכים לברוח למקלטים והם יכולים להישאר ולהמשיך לשחק".

ציונות ומוזיקה: שרון בימים הטובים בארץ עם גלי עטרי

תיכון עם תלמידים אמריקאים

במהלך השיחה פרידמן סוקרת שורה של פרוייקטים עתידיים שחלק גדול מהם כבר יצאו לדרך. ביניהם החזון להביא ולממן את תעשיית הסרטים, תיאטרון, אומנות ומוזיקה ותרבות בפריפריה. בבורד נמצאים כבר דמויות מוכרות כמו רון רובינסון, אבי לרנר, צ׳אק מוריס ונועה תשבי.

פרוייקטים נוספים: חוגי סיירות ברחבי הארץ, שהם העתיד של המנהיגות הישראלית והזדמנות לצעירים לרכוש ערכים של מנהיגות; 'מכון ערבה' בקיבוץ קטורה, המקום היחיד בעולם בו ישראלים, ירדנים, פלסטינים וסטודנטים מכל העולם לומדים יחד לתואר באיכות הסביבה; פרוייקט ׳מיוחדים במדים׳ המאפשר קליטה של נערים ונערות בעלי צרכים מיוחדים בצה״ל; תיכון אלכסנדר MASS בהוד השרון, עם תלמידים אמריקאים לסמסטר או תוכנית קיץ בישראל, ללימודים מלאים וחוויות מהמקומות החשובים בישראל ולא רק לימודים מתוך ספר; ובנוסף, מרכז לרכיבה טיפולית על סוסים בקיבוץ גרופית. ה-JNF גם יצר כוח משימה מיוחד שמטרותו לאחד אנשים מאזורים שונים בארץ. כל אחד יכול לייצג את אזור המגורים שלו ולהתנדב שם כדי להביא לשינוי חברתי, אקולוגי, חינוכי ועוד.

לסיום, מה הכי חשוב לך באופן אישי שידעו על JNF?

״למרות שזו כבר השנה ה-20 שלי בארגון, אני מרגישה שיש לי עוד המון אנשים לפגוש, מקומות ללכת אליהם ומדינה לבנות. JNF זוכה בשנים האחרונות ב -Charity Navigator לציון 4 כוכבים, שהוא הכי גבוה שקיים. אחת המטרות שלי באופן אישי היא שגם הישראלים יבינו ש-JNF זה לא אירגון עתיק של סבתא שלנו שרק נוטע עצים, אלא אירגון חי ותוסס שפועל למען המדינה שהם הכי אוהבים בעולם".

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

מרגישים בבית

Published

on

רותם עלימה, מנהלת הקהילה של אפליקציית homeis, נחושה להפוך את הישראלים של לוס אנג'לס לשבט אחד גדול, מהוואלי עד לדאון טאון • והמייסד רן הר נבו מתכוון להגיע לרבע מיליארד מהגרים בכל העולם • שווה בדיקה

תשע בערב, מימונה בוודלנד הילס, וחבורה של ישראלים מכל הגילאים והעדות נכנסים למסיבה. מירה טל, מאפרת הוליוודית שגרה באל-איי כבר שנים; גיא ויינר, מעצב פנים מצליח מתל אביב שנחת כאן רק לפני חמישה חודשים; ורותם עלימה, מנהלת קהילת הישראלים בלוס אנג'לס של הומיז, חוגגים יחד מימונה באמצע הוואלי כאילו הם מכירים כבר שנים. "את כל האנשים שכאן הכרתי דרך הומיז", אומרת עלימה. "שנה וחצי שניסיתי בכל הכוח לייצר באל-איי חבורה של אנשים וכלום לא תפס. אני מרגישה שעכשיו סוף סוף מצאתי את האנשים שלי".

אז אם עדיין לא שמעתם על homeis, כנראה שחייתם בחודשים האחרונים מתחת לאבן, או פשוט רחוק רחוק מהקהילה הישראלית בלוס אנג'לס. האפליקציה הישראלית מתכוונת להיות אפיק תקשורת חיוני לכל מה שמעל 260 מיליון מהגרים ברחבי העולם צריכים – החל ממידע חיוני שיעזור להם להסתדר, דרך אנשי מקצוע שמדברים את השפה שלהם, ועד חברים, הזדמנויות עסקיות, ואפילו אהבה.

בינתיים, נראה שדי הולך להם. מעבר לקהילת הישראלים בלוס אנג'לס, החברה מתחזקת שבע קהילות נוספות בארצות הברית ובישראל, עם 'יוזרים' ישראלים, צרפתים, והודים – והיא מתכננת להתרחב, בחזק ובגדול. אבל הקהילות הישראליות של הומיז, בינתיים בניו יורק, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, פילדלפיה ופורטלנד, הן עדיין הבסיס והלב של החברה. לא קשה להבין למה.

הומיז נולדה מהחוויה האישית שלי כמהגר", מספר מנכ"ל החברה, רן הר נבו, שעבר בעצמו לניו יורק לפני עשר שנים לאחר שחברת האונליין-וידאו שייסד יחד עם השותף חנן לשובר, 5min, נמכרה לענקית המדיה AOL תמורת כ-65 מיליון דולר. "הגעתי לכאן בלי רישיון, בלי יותר מדי חברים, ועם מבטא ישראלי כבד. עם כל הקשיים שברילוקיישן מצאתי את עצמי נמשך באופן טבעי לישראלים אחרים, אבל לא היה באמת מקום אחד מסודר עם כל התשובות – גם איך עושים ביטוח רפואי וגם עם מי יושבים לבירה אחרי העבודה".

למעשה, כל עובדי הומיז בארצות הברית הם מהגרים, מצרפת, מהודו, ומישראל. "בעצם כולנו עברנו את התהליך הזה על בשרנו", מוסיף הר נבו. "אנחנו מנסים להפוך את האינטרנט למה שאנחנו היינו צריכים כשהגענו לכאן".

קהילת הומיז בלוס אנג'לס נפתחה רק לפני חודשיים, אבל אין ספק שהחברה הצליחה לחדור לקהילה. עשרות אלפי אנשים הצטרפו לאפליקציה בשבועות האחרונים והמספרים רק ממשיכים לעלות. בפסח החברה הרימה את פרויקט "יהיה בסדר", שבמסגרתו אירחו עשרות משתמשים סביב שולחן הסדר משתמשים אחרים שלא היה להם איפה לעשות את החג. וחשוב לא פחות, אירועים קהילתיים קטנים אבל משמעותיים, כמו בראנץ' שישי לנשות הומיז, ופיקניק עצמאות משפחתי בסנטה מוניקה, התחילו לצוץ בכל פינה בעיר – בדרך כלל בהובלתה של עלימה.

כמהגר"ומיז נולדה מהחוויה האישית שלי

מנהלת הקהילה המקומית נחושה להפוך את הישראלים של לוס אנג'לס לשבט אחד גדול, מהוואלי עד לדאונטאון. בפגישה הראשונה שלי עם רן הוא שאל אותי מה האתגר המרכזי שלי כמהגרת. אמרתי לו שהקושי הכי גדול הוא לא להיות חלק מחבורה גדולה של אנשים. בארץ יש לי משפחה ענקית והמון חברים, אבל כאן זה פשוט לא קורה", היא מספרת. "הוא מיד אמר לי, עזבי, הומיז פותרת לך את הבעיה הזאת. חייכתי בנימוס, אבל האמת היא שלא לגמרי האמנתי בזה. ואז הגיעו כל האנשים שהצטרפו אלינו ופשוט מחממים לי את הלב בכל יום מחדש".

"לפני ליל הסדר לא נרדמתי בלילה מרוב לחץ והתרגשות בגלל כל האנשים שפשוט זרמו עם לעשות סדר יחד עם אנשים שהם אפילו לא מכירים", ממשיכה עלימה. "מאז זה רק מתעצם.

הפכנו לגרעין חזק של תמיכה ומשפחת יות . מצאתי את החבורה שלי".

אז לאן מועדות פניה של homeis? בלוס אנג'לס לבדה חיים יותר האנשים שלי"רותם עלימה. "סוף סוף מצאתי את מעשרה מיליון מהגרים, ובעולם כבר מדובר על מאות מיליונים, תופעה שמשנה את המרקם החברתי והפוליטי ברחבי העולם.

בינתיים, החברה ממשיכה את הדרך לפתיחת עשרות קהילות מהגרים נוספות מבלי מודל עסקי מוצהר או ניסיון להכניס רווחים, אלא בעיקר כדי למצוא את התשובה לשאלה שכולנו שואלים את עצמנו כמהגרים מה זה בית?

המשך לקרוא

קהילה

״לקהילה הישראלית אין גבולות של חסד"

דברי יגאל גולדשטיין, מייסד עמותת ובית 'החוט המשולש׳ בירושלים למען נוער במצוקה, בערב הגאלה השנתי שנערך בבית משפחת מני בבוורלי הילס • המראות והקולות מאחד הארועים הכי מרגשים של השנה

מימין: שיר ביליה, שרונה קופר, דותן שוהם, חנה בנרוש, אוסי אטינגר, לריסה נודלמן, אדם בר, אסנת סינדר, מתנדבי העמותה

אירוע ההתרמה השנתי של עמותת ׳החוט המשולש׳ התקיים ביום חמישי האחרון בלוס אנג׳לס וכמו תמיד – ענה על כל הציפיות. למי שהצליח לפספס את העמותה הנפלאה הזו: ׳החוט המשולש׳ הוקמה בירושלים על ידי בני הזוג יגאל ודנה גולדשטיין ושמה לה למטרה לטפל ולשקם ילדים ובני נוער שחיים ברחוב ללא בית או ללא אפשרות לאכול באופן סדיר ולחיות בבטחון. רבים מהילדים הגיעו למרכז העמותה לאחר שחיו בסביבה אלימה ועויינת או שגורשו מהבית על ידי בני משפחתם. השנה עמדה בפני העמותה באתגר נוסף: הם היו צריכים לפנות את מבנה המתחם הפתוח שלהם ששירת אותם ב-13 השנים האחרונות ולמצוא לעצמם בית חדש. לכן נזקקו הפעם לא רק לתקציב לטפל בילדים, אלא גם כדי לרכוש מבנה חדש בירושלים.

יוסי סימסולו, דניאל מני, שון אבן חיים, דודי ורד

קרוב ל-200 אורחים ותורמים מהקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס הגיעו לאירוע, שהתקיים בחצר ביתם היפהפה של ציפי ודניאל מני, העמוס במיטב יצירות אומנות, פופ ארט על הקירות. הערב נערך על ידי ארגון הידידים המקומי של העמותה בראשות דותן שוהם ואוסי אטינגר, שיר ביליה ומו״ל ׳שבוע ישראל׳ שרונה קופר; והופק במקצועיות ואלגנטיות על ידי חנה בנרוש מ- BENTOP EVENTS . כמו כל אירוע של ׳החוט המשולש׳ בששת השנים האחרונות בלוס אנג׳לס הסטייל הוא אחר – עיצוב אלגנטי, עדין ולא מתיימר. אווירה מאוד משפחתית, חמה וכמעט ירושלמית.

דותן שוהם ואדם בר

המטעמים של אורית ועינת

החצר הגדולה קושטה בחגיגיות ובעיצוב כפרי שהזכירה אירוע חג שבועות בישראל. האורחים נהנו מהופעת ג׳אז חיה של להקת LKYM (עם התאורה וסאונד של Up
Stage).

גם הצד הקולינרי של הערב היה מפנק ביותר. יינות נפלאים (תרומה של יינות קסטל), על הבר היו אחראים ׳סלוט בר׳ שהגישו משקאות לכל אורך הערב. על האוכל המעולה הופקדה אורית מסיקה מ׳כנען קייטרינג' שהגישה בין היתר ארבעה סוגי מתאבנים, שווארמה אגרול, טונה טרטר וגם דוכן של סביח וחומוס ביתי. בנוסף, מנות עיקריות של בשר ברוטב פטריות פורטבלו ויין אדם, דג מרוקאי, אורז וקינוחים. מנות נבחרות נוספות הוגשו על ידי על ידי השפית עינת אדמוני, בעלת מסעדת ׳בלבוסטה׳ בניו יורק.

משמאל: נטליה חיים ונתן קדישא עם חברים

אטרקציה נוספת – צוות C’eor שהגיעו עם טאבון ענקי והכינו במקום מבחר לחמים איכותיים ופיתות לאורחים. תמונות שחור לבן של הצלם גיא אלוני הוצגו ברחבה והוצעו למכירה עבור האורחים. בהמשך, התמונות יוצגו בתערוכה נוספת בחנות היוקרתית של ׳פרד סיגל׳ במלרוז. כל הכסף ממכירת התמונות יתרם במלאו ל׳חוט המשולש׳ בישראל.

תרומה נדיבה של חיים סבן

חשוב לציין שמרבית העוסקים במלאכה הגיעו בהתנדבות מלאה: לריסה נודלמן שעשתה את כל הטאצ׳ אפים, התאורה והשטיחים; המפיקה חנה בנרוש, שרונה קופר ואוסי אטינגר. עינת השפית הגיעה מניו יורק בהתנדבות, אברהם יוסף פאל כמו גם וידאו של טל יערי כולם נרתמו למטרה הטובה.

סלפי סלב: אלונה טל, מרק איווניר וגורי אלפי.

בין האורחים נראו חיים סבן (שהעניק תרומה נדיבה במיוחד), שרון ודורית אבן חיים, יוסי ועליזה סימסולוב, אבנר סבן וזוגתו, מוהקונסוליה הישראלית, דיויד מטלון ושריל שארק, יינון וענת קרייז, גורי אלפי, גידי רף ובן זוגו אודי, השחקן אלון אבוטבול ועוד רבים וטובים.

האירוע הונחה על ידי השחקנים הישראלים-אמריקאים המצליחים מארק איווניר ואלונה טל.

שיאו המרגש של הערב – ראיון שערך על הבמה דותן שוהם עם אדם בר, איש עסקים צעיר ומצליח בלוס אנג׳לס, שסיפר על ילדותו הלא פשוטה בירושלים ועל ההתעללות הפיזית והמינית אותה חווה.

אדם: ״זיכרון הילדות הראשון שלי הוא שאני רץ רץ בזריחה. יש שדה פתוח ואני מביט למעלה. אני רואה את אמא שלי והיא מחזיקה את אחי הקטן שהיה רק בן שנה וחצי. אני לא מבין מה קורה ואיפה אנחנו ואני לא רואה אף אחד. אני שואל את אמא שלי מה קורה למה אנחנו בורחים והיא אמרה ׳אנחנו הולכים לסבא וסבתא׳. היא לא רצתה להסביר לי בהתחלה למה אנחנו בורחים אבל הבנתי אחר כך שאבא שלי הולך לכלא אחרי שהוא שוב התעלל באמא. הפעם הוא חטף אותה, קשר אותה לעץ וניסה לחתוך את האצבעות שלה עם פלייר והשאיר אותה קשורה יומים בלי אוכל".

אלון אבוטבול, דותן שוהם, אריאל בן זקן

אדם חלק עם הקהל את מעשי ההתעללות הרבים של אביו במשפחתו, איך ימי שישי שאמורים להיות שמחים ומיוחדים בכל בית בישראל הפכו להיות סיוט עבורו: ״שבת אצלנו זה דלתות סגורות כשאמא שלי צורחת ואני הייתי מחבק אותה ואומר לה שאני אוהב אותה".

אדם גם סיפר על תהליך החזרה בתשובה שחווה כילד, ואת היציאה ממנו בעקבות התעללות מינית שעבר על ידי חבר בפנימיה וגם על ידי רב שהיה סביבו בעודו ילד קטן. למרות ההתעללות שעבר לא זכה לסיוע מהסביבה הקרובה אליו. אדם: ״ברחתי הבייתה שלא היה רחוק מהפנימיה. אני זוכר שבכיתי לאמא שלי. אמא הייתה הייתה המלאך שלי ואני הייתי ילד של אמא. סיפרתי לה על מה שעברתי שם, והיא הביטה בי ואמרה 'איך אתה יכול לומר דברים כאלו על רב?'".

מכאן אדם ברח מהבית ומהדת והתגלגל אל הרחוב. ״הגעתי לתל אביב. הסתובבתי בכיכר אתרים, ישנתי על החוף או בחדרי מדרגות. הפכתי להיות מורד. הסתובבתי עם האנשים הלא נכונים, החלפתי עשר בתי ספר שונים גורשתי מכולם ועברתי 8משפחות מאמצות".

ענת קרייז, אורית כהן, רונית בנימין ושרונה קופר

הקהילה הכי מיוחדת בעולם

הניסיון להגן על עצמו ועל משפחתו הוביל את אדם לחדר הכושר שם השקיע את כל זמנו. הוא התמסר לבודי בילדינג ובשנת 1997 זכה במקום הראשון בתחרות מר ישראל. מכאן עלה על דרך המלך והפך להיות דמות מוכרת בעולם העסקי בעיר המלאכים.

אדם: ״אני בין בני המזל האלו כי היו לי אנשים שהיו השראה עבורי. אבל יש לי חברים שהיו במצב שלי ונפלו לסמים, כמה מהם גם התאבדו בסופו של דבר כי לא היה להם מישהו שהראה להם חום, אהבה ולקח אותם תחת כנפיהם. לא היה להם כיוון והכוונה. מה שיגאל ו׳החוט המשולש׳ עושים זה פשוט בלתי יאומן. אני מודה לכם על כך מכל הלב".

מיסד האירגון יגאל גולדשטיין, שהגיע מישראל, אמר בין היתר: ״לבוא מהארץ ולפגוש את החבורה הזו שמקדישה את עצמה לאירוע, זה מדהים. אני מרגיש פה כמו בבית.

ציפי ודניאל מני, בעלי הבית

"אנחנו מנסים להביא לאירוע דוגמאות מכל מה שאנחנו עושים כל השנה בארץ. העזרה של הקהילה הישראלית פה מראה שהמרחק בין ירושלים לאל-איי הוא רק גאוגרפי ושום דבר לא מפריד ביננו באמת. האיחוד הזה נעשה למטרה טובה וזה מבחינתי חלק מהייעוד של של ׳החוט המשולש׳.

"לקהילה הישראלית אין גבולות של חסד. אני יודע שיש לכם פה הרבה אירועים ועדיין אנשים נרתמים ומגיעים בשביל לעשות עוד מעשה טוב ותמיד בחן, בנעימות ובטוב לב וזה משהו נדיר. הקהילה הישראלית באל-איי היא הכי מיוחדת שאני מכיר".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות