"שקופות", ספרה השני של תושבת ווגאס ליאור ניר, חושף דרמה ישראלית השמה את ערך החברות במבחן – במקום הכי נמוך בתל אביב ובמקצוע הכי עתיק בעולם * ראיון
הסופרת ליאור ניר הוציאה לאור לפני כשנתיים את ספר הביכורים שלה "נשל הנחשה" – קליל וחצוף, המתאים בדיוק לחופשות. החודש הוציאה לאור באמזון את ספרה השני – "שקופות".
ליאור, הספרים ממש שונים אחד מהשני.
זה נכון. הרבה ציפו לספר המשך, אבל בער בי הרצון לכתוב דרמה. רציתי לאתגר את עצמי גם בכתיבה וגם בעלילה.
'נשל הנחשה' נכתב בחודש וחצי ויצא ממני בקלות, כמו שיחה כייפית עם חברה טובה על קפה או דרינק.
'שקופות' נכתב במשך כמעט שמונה חודשים. למדתי עוד טכניקות כתיבה, הפכתי להיות עורכת ספרותית בעצמי, והשקעתי המון שעות במחקר ופיתוח הדמויות.
בבראנז'ה של הסופרים, תמיד אומרים שהספר הבא שלך יהיה הרבה יותר טוב מהקודם. אני שלמה ומלאת ביטחון להגיד ש'שקופות' זאת ממש יצירת האומנות שלי.
הכריכה מהממת והנושא נשמע מאוד מסקרן. על מה הספר?
על שירן, החיה את החלום האמריקאי ומנסה לשכוח את עברה כנערת ליווי, אבל הזיכרונות והסיוטים לא מרפים ממנה. כאשר אמא של לוטם מתקשרת ומתחננת לעזרה, שירן יוצאת למסע חיפוש אחר חברת ילדותה ו… שותפתה לתקופה ההיא.
במקום בחורה יפיפייה ונחשקת, היא מוצאת זונת רחוב שבורה, מוכה ומסוממת.
הטיפול בלוטם מביא את שירן להתעמת עם כאביה שלה, עם הבושה, המשפחתיות החולה והטראומות המודחקות.
זהו סיפור על אלימות, סמים, עליבות החיים, פגיעות בגוף ונפש אך בעיקר – על חברות אמת. שירן נלחמת על חייה של לוטם ובעצם, על חייה שלה.
למה זהו סיפור על חברות אמת?
זאת מבחינתי המהות של הספר. כשרק התחלתי לכתוב אותו, או יותר נכון, שלב קודם, כשרק תכננתי אותו, התגעגעתי מאוד לחברות נעורים שלי. אומנם איננו בקשר כבר המון שנים, אבל האהבה שלי אליה לעולם תישאר ועל זה כל הספר מתבסס. כמו ששירן, הדמות הראשית, יוצאת להציל את חברתה מהעבר כבר בעמוד הראשון, כך גם אני הייתי עושה. אם יום אחד אדע חלילה, שחברתי במצוקה, אני אעלה לטיסה הראשונה לישראל ואעזור לה.
איך הגעת לנושא הזה? האם העלילה היא פרי דמיונך או השראה מהחיים?
גם וגם. הדמויות והעלילה לגמרי מומצאות, אבל את הידע והפרטים הקטנים לקחתי משנים של חקירת הנושא.
נולדתי וגדלתי ביישוב קטן בגליל. חייתי שנים רבות בבועה עוטפת. לא ראיתי מעולם הומלסים, זנות או נערות בסיכון. אבל הבועה שהגנה עלי, יצרה בדיוק את ההפך. נמשכתי לזה כמו לאש. חלילה לא בגופי או נפשי, אבל כבר בגיל 17 הסתובבתי שעות ברחובות תל אביב. מהופנטת מהצד האפל של העיר הזאת. סוקרנתי. עד היום איני מבינה כיצד יש אוכלוסייה שלמה בחברה שלנו שהיא ממש שקופה. חיה אך לא ניראת.
בגיל 18 התנדבתי במעון יום לזונות בדרום תל אביב. במיץ של הזבל של החברה שלנו- בתחנה המרכזית הישנה. אלוהים יודע מאיפה היה לי האומץ להסתכל לנשים האלה בעיניים. אבל את יודעת מה ראיתי? ראיתי ילדות קטנות. שלא קיבלו אהבה. שספגו טראומות וחוו ילדות קשה, ולמעשה, כמה שזה עצוב להגיד את זה, כמעט שנגזרו עליהן החיים הללו. למדתי במעון שהנשים האלה רואות את המציאות בצורה מעוותת, כי כך נראתה ילדותן. תשומת לב רעילה עבורם, כמה שזה קשה לקלוט זאת, גם אם היא מלקוח, היא תשומת לב שהן מעולם לא קיבלו, או שקיבלו רק כזאת.
יש המון מקום לשיפוט. "היא עוד צעירה למה היא לא הולכת לעבוד כמלצרית או מוכרת בגדים?" או "אל תתני לה כסף, הוא הולך לסמים". כתיבת הספר שקופות היא ממש כמו שליחות עבורי, לצעוק לעולם שעיסוק בזנות היא אינה בחירה. החיים בחרו אותן, וצריך נפש מאוד חזקה, ואדם אחד מאמין ותומך, כדי לצאת ממעגל הזנות. פיזית ונפשית.
וואו. נשמע מאוד כבד. יש אזהרת טריגר?
כמה שהנושא כבד, יש בכתיבה שלי משהו שתמיד יישאר חצוף, ציני ואפילו מצחיק. יצרתי שתי דמויות חזקות ובוטות, שלא ייתנו לך להניח את הספר לרגע.
ניסיתי להנגיש כמה שאפשר את עולם הזנות וההתמכרות לסמים, שוב, כמובן לא מניסיון אישי, לאנשים הנורמטיבים. לא סתם פרסמתי שזו דרמה ישראלית על עולם מכוער שרובנו מעדיפים להתעלם ממנו או לראות דרכו. הגיע הזמן שלא נראה את הנשים האלה כשקופות, או לפחות שפחות נשפוט ויותר נימחול.
הקדשתי את הספר לכל הנשים – אלה שעברו טראומות, אלה שבמעגל הזנות ואלה שיכולות להושיט יד ולעזור. 18% מכל רכישת ספר נתרמים לעמותת שלא עומדות מנגד – סיוע לנשים במעגל הזנות.
אני ממש מסוקרנת. גרמת לי לרצות לקרוא. היכן ניתן לרכוש את הספר?
ברקוד מצורף לכתבה, אבל כמובן שהספר נמצא באמזון, כי מי מאיתנו לא אוהב את השירות? מזמינים ותוך כמה ימים, המוצר שרכשת, מחכה לך בפתח הדלת. הזמינו, קראו, תמכו ביצירה ישראלית מקורית ודעו שעשיתם מעשה טוב. תרומתכם תעזור לנשים רבות לא להיות עוד שקופות!