Connect with us

חדשות ואקטואליה

עלייתה ונפילתה

Published

on

הסרט התיעודי על יזמית הנדל"ן ענבל אור מציג תמונה מורכבת ומנסה לקרוא תיגר על הנרטיב של האישה המטורללת, הנוכלת או הרעה

אחת מתוכניות הטלוויזיה הניצפות ביותר בישראל השבוע נקראה "עלייתה ונפילתה של ענבל אור". בפנים מבריקות ונפוחות ולאחר שהשילה קילוגרמים רבים ממשקלה, אוספת יזמית הנדל"ן ענבל אור את עצמה שוב מול המצלמה, הפעם במונולוג ארוך שמטרתו לא גילויים חדשים אלא מתן זווית אחרת לאירועים הקשורים בה, שהסעירו את מדינת ישראל בשנים האחרונות. אור מגוללת בשני פרקים את השתלשלות העניינים מנקודת מבטה ושופכת את נפשה מול בימאית הדוקו נילי טל. כמו בכל סיפור שבו הגיבור הוא המספר הראשי, הצופים והמבקרים יתחלקו לשניים: מי שמאמין שיצר האדם טוב מנעוריו ומי שלא.. 

בתחילת הסרט אור, במקור קריאף, בת למשפחה מזרחית מבאר שבע שאביה נהרג כשנפל ממנוף בעת שעבד על בניית הארץ, עוברת לגור בתל אביב, התפוז הגדול של המדינה הקטנה. היא מחליטה להצליח ובכל מחיר, ובעוד היא רוכבת על הטיקט של משבר הדיור וכמיהתם של הישראלים לפיס – דירה מהירה לפני שהמחירים מזנקים עוד יותר, רוכבת עליה התקשורת כמקור לאייטמים צבעוניים והבניה של מציאות וירטואלית לא פחות, לפיה נמכרות על ידה בכל יום עשרות דירות כאילו היו מוצבי חומה ומגדל. ואם אור הפנטזיונרית מאמינה ב"אם תרצו אין זו אגדה"' להיות גם אישה עצמאית גם אמא וגם מצליחה, אמה של אור, מיכל, היא ישראל השנייה, העולה המעוגנת במציאות האפורה שעדיין מאמינה בחלומות ובצדיקים ובישועת השם כהרף עין. 

אך עלייתה ונפילתה של אור, היא לא רק סיפור סינדרלה שסרח, אלא גם כתב אישום נגד התקשורת הישראלית, שמיוצגת על ידי דווקא עיתונאי נדל"ן מרוחקים כדרכם, אשר בניגוד לאור הסוערת, יודעים מתי לשתוק. כמעט לא מוזכרים כתבי הסלבס והרכילות, וגם לא פרשות תקשורתיות תימהוניות יותר ופחות שאור נפלה קורבן להם. ע"פ הסרט, התקשורת שפטה את אור באופן חמור יותר מאשר שפטו אחרים, גברים חזקים ופריווילגים שטעו וסרחו, כמו נוחי דנקנר או אליעזר פישמן. אנשים שהפסדיהם, אליבא דהסרט, היו כבדים יותר ונזקיהם מחושבים יותר. הבימאית אף מציגה את רוב נפגעי ענבל אור כאנשים פריווילגים, שיכולים להרשות לעצמם להפסיד דירה או שתיים, ומפזרת גם עליהם את האחריות לנפילה ברוח הזמן למושגים כמו דירה רעיונית וקומבינות שונות ומשונות, שאור לא היתה ראשונה ולא אחרונה בעשייתן. 

כסוג של אפליה מתקנת, מנסה הסרט למקם את הפרשה בצד אחר של כף המאזניים, על מנת להטות אוזן ולשמוע את אור באופן אחר מכפי שהוצגה בקרקס התקשורתי שסבב סביבה עד כה. הבימאית, ברמה האישית והמוסרית, מנסה לקרוא תיגר על הנרטיב האוטומטי כמעט של האישה המטורללת, הנוכלת או הרעה, שהוא כמעט תמיד מוצג כחד צדדי ואפילו מיזוגני. והפמיניסטיות שבינינו יוכלו להבין את הדחף לעשות מעשה ולהתייצב לצד אדם שנפל ולהציג צד נוסף ומורכב יותר לסיפור. לאפשר לענבל אור לשקם את עצמה מול המצלמות, שמחקו לבסוף את צלם האנוש שלה והיוו תזכורת לכך שלא אור היא שהמציאה את שיטת המצליח: יש מי שיוצא ממנה נשכר ומקבל הנחות מהמדינה, ויש מי שיוצא השעיר לעזאזל שלה. 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

הסכנה של "הברית החדשה"

Published

on

למנהיגת BLM בלוס אנג'לס ובתה ת'אנדיווה עבדאללה, שעומדת בראש תנועת הנוער של  Black Lives Matter בעיר, יש רקורד רווי אמירות אנטישמיות •  התמיכה של הקהילה היהודית המקומית במחאה עלולה להיות גול עצמי

בחג השבועות האחרון חוללו כמה מחברי תנועת Black Lives Matter) BLM) מיני פוגרום בפיירפקס, רובע בלוס אנג'לס שהיה מאוכלס בעבר ביהודים רבים. כתובות נאצה רוססו על חמישה בתי כנסת אורתודוקסיים ושלושה בתי ספר יהודיים ומרבית העסקים בבעלות יהודית נבזזו. חברת הקהילה, אליסון טיילור, סיפרה ששמעה את ההמון משמיע קריאות לפעולה נגד המשטרה והיהודים ולפגיעה בהם, וכך גם אריה רוזנפלד, יהודי אורתודוקסי שניסה לשמור על חנותו בערב שבת. העיתונאי דניאל גרינפילד חשף השבוע כי הקריאות האנטישמיות של מחוללי המאורע לא באו במקרה. להפך. המפגינים רצו לפגוע דווקא ביהודים. תנועת BLM בלוס אנג'לס, לפי הדיווח של גרינפילד, מקיימת קשרים קרובים עם "אומת האסלאם" האנטישמית בראשות לואיס פראקאן שמהלל את היטלר ומכנה יהודים "טרמיטים".

לאורך השנים האחרונות צברו מלינה עבדאללה, ראש התנועה בלוס אנג'לס, ובתה ת'אנדיווה עבדאללה, שעומדת בראש תנועת הנוער של BLM בלוס אנג'לס, רקורד רווי אמירות אנטישמיות והמאדירות את פראקאן באופן קבוע. אמנת BLM תומכת בקמפיין החרם ומאשימה את ישראל במשטר "אפרטהייד" ובביצוע "רצח עם" נגד הפלשתינים. ניכר שהמתקפה נגד היהודים בלוס אנג'לס בחודש שעבר היתה מכוונת ולא מקרית. 

יש שני היבטים של האירועים בלוס אנג'לס שמדגישים את הבעייתיות ההולכת וגדלה ביחסי הקהילה היהודית בארה"ב עם השמאל האמריקאי. הראשון הוא היעדר עניין תקשורתי באירוע החמור. האירוע כמעט שלא הוזכר, בוודאי לא כאירוע אנטישמי, זאת משום שהתקשורת האמריקאית ברובה מקבלת על עצמה את המגבלות על חופש הביטוי שמכתיב השמאל. השמאל כיום נשלט בידי שוחרי פוליטיקת הזהויות בראשות אנשי BLM. כפי שחלק מהזרמים ב־BLM הם אנטישמיים, כך גם פוליטיקת הזהויות באמריקה כיום. היהודים – במיוחד ישראלים, יהודים ציונים, ויהודים שמתלבשים כיהודים – נחשבים פחותים. ועל כן, לא במפתיע, כתובת גרפיטי באחד מבתי הכנסת שהושחתו בשבועות היתה נגד היהודים וישראל באותה נשימה.

כאות לכניעת התקשורת להמון הזועם של פוליטיקת הזהויות של השמאל, פיטר ה"ניו יורק טיימס" את עורך הדעות שלו. בשבוע שעבר הודיע העיתון כי עיתונאית פרוגרסיבית למהדרין בשם שארלוט גרינסיט, תחליף את קודמה. בחודש שעבר חיברה גרינסיט בין המשטרה האמריקאית לבין ישראל וצייצה: "כוחות ביטחון ישראליים מאמנים שוטרים על אף היסטוריה של הפרות זכויות אדם שלהם".

ועם הפוליטיקה הנכונה באות השנאות הנכונות, ובראשן שנאת ישראל. ההיבט השני שחשוב לציין ביחס לאותו פוגרום הוא ההתייחסות המינורית שלה זכה מהקהילה היהודית.בעוד היהודים החרדים – שהותקפו – בירכו את השוטרים שעצרו את המהומות וגינו את התוקפים, הקהילה האורתודוקסית המודרנית סירבה לגנות את התוקפים, אפילו שמצאו לנכון להוציא את כל ספרי התורה מבתי הכנסת שלהם כדי לשמור אותם. במקום זאת, הם אמרו שיש לגנות את הגזענות ולעמוד לצד השחורים.

יש למעשה שלושה הסברים לאי־התנגדות היהודים לעוינות הגואה של השמאל האמריקני: או שהם מפחדים לדבר, או שהם לא מכירים בבעיה, או שהם חלק מהבעיה. לא מעט בעלי עסקים יהודים שנבזזו על ידי אנשי BLM הביעו הבנה ואמפתיה כלפי התוקפים. ללא ספק, רבים מהם פשוט מפחדים להגיד דבר רע על הפורעים. במקרים רבים בעלי עסקים שהתקשרו למשטרה או התנגדו בדרכים אחרות הותקפו פיזית והושמצו בתקשורת החברתית כנקמה על כך. 

העיוורון לסכנה הוא פועל יוצא מהסתרת האנטישמיות המובנית של חלק מאנשי BLM בפרט ושל פוליטיקת הזהויות בכלל מהציבור. יהודים אמריקאים ברובם מגדירים את עצמם כדמוקרטים ליברלים. הם לא צופים ב"פוקס ניוז", הם קוראים את ה"ניו יורק טיימס". זאת ועוד, המוסדות היהודיים הגדולים, לרבות התנועה הרפורמית, תומכים בפומבי ב־BLM. וזה מוביל אותנו להסבר השלישי. השבוע קבוצה של ארגונים יהודים קיצוניים פרסמו מכתב לקהילה ובו דרשו מיהודי ארה"ב בכלל והארגונים היהודיים בפרט להתחייב ל"ברית חדשה" המבוססת על שבעה עקרונות חדשים. הראשון – "לתמוך באופן גלוי ב־Black Lives Matter, ללא סייג או תנאי". לא רק שאין התמודדות עם האנטישמיות המובנית של חלק מהזרמים ב־BLM, יש כיום ציווי של יהודים רדיקלים לשאר הקהילה להפוך את התמיכה בהם ליסוד הראשון של הזהות היהודית האמריקאית. גם ארגון הסטודנטים היהודי "הלל" וגם הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו פרסמו מכתבי תמיכה ביוזמה. אחרים, כמו התנועה הרפורמית, מצווים על אנשיהם לתמוך ב־BLM ולטהר את קהילותיהם מ"גזענות מובנית".

במאמר מערכת קראו העורכים של ה"וול־סטריט ג'ורנל" לאנשי שמאל להתעורר ולמרוד נגד משטרת המחשבות של פוליטיקת הזהויות. למרבה הצער, הקורבנות הבולטים של אותה משטרת מחשבות – היהודים – יהיו האחרונים לשמוע או להשמיע את קריאת המרד.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות