Connect with us

ספורט

עלה בסערה

Published

on

קובי בראיינט חווה משברים וביצע שגיאות קשות, לפני שהפך למלך הכדורסל של דור המילניום ולאיש משפחה למופת • לכן ברור מדוע האבל על מותו הטרגי עצום בהיקפו

קובי בראיינט, כוכב הכדורסל שנספה בשבוע שעבר בגיל 41 בתאונת מסוק מחרידה בלוס אנג'לס יחד עם בתו ושבעה אנשים נוספים, הוטרד במשך שנים מעניין קטנוני למדי. בראיינט רצה להיחשב כגדול ממייקל ג'ורדן בדיון האמורפי על "שחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים". אם לסכם בקצרה: ג'ורדן היה שחקן כדורסל טוב יותר, היסטורית, סטטיסטית ולמי שזכה לראות בעיניים.

רק מה שמפספס הדור שראה את ג'ורדן בעיניו הוא מה שמפספס כל דור ודור לגבי הדור שאחריו. הדור הבא תמיד ימדוד אחרת את הדברים; הוא ירצה את הגיבורים שלו על פי מדדי ההווה. ומי שנהרג השבוע היה מלך הכדורסל של הדור המילניאלי. הסיפור של ג'ורדן היה פשוט: הוא הופיע על הבמה העולמית כשחקן כדורסל שלם, אחרי קריירת כדורסל מכללות, ובערך מייד הבהיר שהוא השחקן הטוב ביותר. הוא גם השתפר כל הזמן, הגיע לקבוצה החלשה ביותר והפך אותה לטובה בהיסטוריה.

ג'ורדן הפסיד כמובן משחקים, אבל מעולם לא קרס או נקלע למשבר מקצועי. שערוריות סביבו הודחקו במהירות. הוא פרש פעם לשנתיים בנסיבות אישיות אבל חזר באותה עוצמה בלתי מנוצחת. 

במקביל, נבנתה סביבו אימפריה שיווקית ומהפכה בסגנון הלבוש של צעירים בעולם. במובן מסוים ג'ורדן סיפק סיפור משעמם, אם לא ראיתם כדורסל.

בראיינט קרה במאה ה־21. סוציולוגים טוענים כי דור פוסט־מודרניסטי מחפש מורכבות, אבל אם לפשט זאת – צעירים לא רוצים שאנשים מבוגרים יקבעו להם. גיבורי דורות קודמים אולי מחזיקים מים בהבלים כמו דת ופוליטיקה, לא בעניין חשוב כמו כדורסל.

בראיינט הגיע לחיינו לא מבושל – שחקן בן 17 שנחת במועדון הכדורסל הגדול והמתוקשר ביותר בעולם – לוס אנג'לס לייקרס. הוא גדל תחת עין המצלמה.

בעונתו הראשונה זרק קובי, במשחק מכריע של הסיבוב הראשון בפלייאוף ביוטה, ארבעה כדורים שאפילו לא פגעו בטבעת, וקומם עליו את העולם. צירופו לקבוצה היה במקביל לצירופו של שאקיל אוניל – שחקן הפנים הטוב של דורו. אחרי שלוש שנים כאוטיות, הגיע לקבוצה פיל ג'קסון, המאמן שהדריך את ג'ורדן לכל אליפויותיו. ג'קסון קבע היררכיה. אוניל בראשה, בראיינט סגנו. הצמד זכה בשלוש אליפויות. ועל פי עולם המושגים של העבר, העתיד היה ברור.

רק שבראיינט לא קיבל את מעמדו, ומתחת לפני השטח החלו מאבקי כוחות מול אוניל, שהגיעו לשנאה של ממש. בראיינט גם מחה על שיטת משחק שלתחושתו לא הבליטה מספיק את יכולותיו. בספר אוטוביוגרפי כתב ג'קסון שבארוחת בוקר ליישוב ההדורים קובי התחנן בפניו לזנוח את שיטת המשחק "ולתת לו להרוג יריבים במגרש הפתוח". חינוכו של בראיינט נכשל. ג'קסון החליט לפרוש כשאוניל עזב את המועדון והאשים די בגלוי את בראיינט בהתפרקות.

בראיינט קיבל את הבמה וקרס. הלייקרס סיימו בתחתית ולא עלו לפלייאוף. מעמדו ירד לשפל גם בגלל תלונת האונס. סופו היה של היבריס, עם מוסר השכל פשוט.

ההבדל בין עילוי לווינר

אלא שכאן התרחשה תפנית בעלילה, תקלה שיריבות הלייקרס לא יכלו לחזות. בראיינט התבגר והפנים טעויות. ג'קסון הניח את האגו בצד וחזר למועדון. כך נוצר צוות מאמן־שחקן שברבות השנים, בזהירות המתבקשת, אפשר להגדיר כגאוני.

ג'קסון החל לשחרר את יכולות־העל הטמונות בבראיינט באותה מניפולטיביות רגשית שבה ניווט את ג'ורדן. פעם הוציא אותו ממשחק אחרי שלושה רבעים כשהוא עומד על 62 נקודות. באותה דקה היתה לבראיינט נקודה יותר מלכל הקבוצה היריבה יחד. בראיינט מחה על כך שלא ניתנה לו הזדמנות לקבוע שיא קליעה לדורות. 

33 ימים אחר כך ג'קסון שחרר את המפלצת – 81 נקודות בניצחון על טורונטו; הישג שני רק ל־100 נקודות שקלע פעם ווילט צ'מברלין הענק בימי הפרה־היסטוריה של המשחק. בנירמולים סטטיסטיים זו היתה תצוגת ההתקפה המדהימה אי פעם. ובשפת בני אדם – פסיכי. 

בראיינט נותר תאב שליטה, אבל עתה מי שמבחין בין עיקר לטפל, בין כדורסלן־על למנצח, מי שפעם הביא לסילוקו של שאקיל אוניל מהקבוצה עכשיו איים לעזוב אם לא יגיעו שחקנים שיסייעו לו לזכות באליפות. השחקן העיקרי שאותר היה הספרדי פאו גאסול. כאבי הגדילה המשיכו בהפסד בגמר 2008 לבוסטון, אבל בשנתיים הבאות זכה בראיינט לאליפות כשחקן הטוב בעולם. תשוקתו ויכולתו ברגעי ההכרעה היו ללא תחרות בדורו.

בשנים הבאות ידעך באופן טבעי. פציעה בגיד האכילס תסיים את ימיו ככוכב. הוא יסיים באקט הרואי במשחקו האחרון עם 60 נקודות. כשהוא חסר אוויר ומשאיר כל טיפת אנרגיה במגרש. צמא תהילה כתמיד.

תהליך מעורר שאלות

המשבר המקצועי של 2004 נותר שזור בפרשה שנותרה בלתי פתורה ערכית וציבורית. בראיינט הואשם באונס על ידי חדרנית במלון בקולורדו. תהליך משפטי יקר מצד התביעה הסתיים בהחלטה של האישה שלא להעיד ובביטול המשפט. בהליך אזרחי בראיינט התפשר תמורת 2.5 מיליון דולר. מה שהותיר תחושה גדולה של אדם עשיר שקנה את הצדק שלו. במכתב ההתנצלות שכתב בראיינט הודה שהיחסים כללו אלימות: "בעוד אני מאמין שהמעשה נעשה בהסכמה, אני מקבל שהיא לא ראתה ולא רואה את הדברים כך".  ככדורסלן, הוא התאושש כאמור במהרה, וב־2008 ספייק לי כבר עשה עליו סרט דוקומנטרי. במסמך מרתק בראיינט מנתח עם לי משחק כדורסל שלם ומתאר את דרך החשיבה שלו.

האבל העמוק שאנשים חשים עם לכתו של בראיינט הוא מובן. קצת פחות מובנת הקלוּת שבה הוליווד והמיינסטרים הליברלי קיבלו אותו. אשתקד זכה בראיינט באוסקר על סרט אנימציה בשם "Dear Basketball".

הקרדיט על שיקום דמותו מגיע במידה רבה גם לבראיינט עצמו. ככל שאפשר לשפוט, הוא הפך לאיש משפחה לדוגמה. הוא עודד את בנותיו להצטיינות בספורט, ועודד ספורט נשים באופן נרחב. הוא גדל להיות דמות בינלאומית עם הערכה גדולה לענפי ספורט ולתרבויות. אם הגיעה לו הזדמנות חוזרת, הוא ניצל אותה למופת.

על רקע כתוביות הסיום בסרטו של ספייק לי, מתרחשת סצנה שבה בראיינט עוזב את האצטדיון לביתו, עם אשתו ושתי בנותיו אז – נטליה וג'יאנה. מאז נולדו לזוג שתי בנות נוספות. "נטליה דומה לי פיזית", אמר, "ג'יאנה דומה לאמא שלה, אבל היא יותר דומה לי באופייה".

הוא טיפח אותה ככדורסלנית והתגאה רבות שהיא עומדת להיות הגרסה שלו בכדורסל הנשים. ג'יאנה היתה איתו על המסוק.

השאיר אחריו אימפריה עסקית של מיליארדים 

כבר בשנת 2000 התנוסס לראשונה ברייאנט, אז בן 21, על השער של פורבס, כשהוא חמוש בחוזה משחק ל-6 שנים בשווי 71 מיליון דולר והסכמים שחתם להיות הפרזנטור של אדידס, מאטל, ספרייט, ספאלדינג וג'ורג'יו ארמאני. אבל הקריירה של בראיינט לא נעצרה בגבולות מגרש הכדורסל. הוא פרץ לעולם ההשקעות עוד לפני שעזב את ה-NBA, כשכבר בשנת 2013 הקים את חברת ההון-סיכון בראיינט-סטיבל בשיתוף עם מייסד Web.com ג'ף סטיבל.

בראיינט הלך בדרכם של ספורטאים נוספים שהפכו לאגדות בתחומם, שהצליחו להפוך את המיומנויות שפיתחו על המגרש להצלחה עסקית. בין הראשונים היה מג'יק ג'ונסון, גם הוא כוכב הלוס אנג'לס לייקרס, שבשנת 1987 הקים את חברת ההשקעות מג'יק ג'ונסון אנטרפרייז, שהשקיעה בכמה עסקים גדולים, בהם סטארבקס ושדה התעופה לה גוארדיה בניו יורק.

נכסיה של החברה של בראיינט שווים כיום יותר מ-2 מיליארד דולר, עם השקעות בעשרות חברות טכנולוגיה, מדיה ונתונים. בראיינט-סטיבל אחראית ללפחות 10 אקזיטים מוצלחים, כולל אלו של dell ו-Alibaba. יש לה השקעות גם במשחקי פורטנייט, בחברת התשלומים הדיגיטליים קלרנה ובחברת מוצרי הבית The Honest Company.

בראיינט גם השתמש בפלטפורמה הגדולה שלו כספורטאי פעיל לקידום האינטרסים העסקיים שלו. בשנת 2013 הקים את .Kobe Inc במטרה "לגדל מותגים ורעיונות שמאתגרים ומגדירים מחדש את ענף הספורט תוך השראה לעולם", כפי שאמר לפורבס כשהשיק את החברה. בשנת 2016 פרש בראיינט עם רווחים של בסך הכל 680 מיליון דולר שהרוויח כשחקן וכפרזנטור – הסכום הגבוה ביותר שאי פעם רשם ספורטאי קבוצתי במהלך קריירת משחק. באותה שנה הקים את אולפני Granity, חברת מדיה שמתמקדת בספורט, שבמסגרתה כתב וקריין סרט קצר בשם "כדורסל יקר", שזכה בפרס האקדמיה לסרט האנימציה הקצר. גרניטי הוציאה גם ערכת ספרים למבוגרים צעירים, לצד האוטוביוגרפיה של בריאנט, "מנטליות הממבה: איך אני משחק".

בראיינט, המכונה בכדורסל "הממבה השחורה", החל לבנות את המותג שלו כספורטאי בשלב מוקדם בקריירה כפרזנטור של נייקי. הנעליים של נייקי תחת שמו דורגו בין רבי המכר של ה-NBA ועזרו לנייקי לבסס עסק בשווי 6 מיליארד דולר בסין, שם ברייאנט זכה להערצה בזכות יכולתו על המגרש ונכונותו לחבק את התרבות הסינית. הוא נהג להגיע לסין מדי קיץ, והיה הספורטאי הפופולרי ביותר באולימפיאדת הקיץ של 2008 בבייג'ינג. הגופייה שלו הייתה באופן קבוע רב המכר של ה-NBA בסין, והוא הפך לפרזנטור בסין של מרצדס בנץ, סמארט קאר ועליבאבא. בראיינט היה גם הפרזנטור של מספר מותגים נוספים לאורך הקריירה שלו, כולל מקדונלד'ס, ספרייט, נינטנדו וטורקיש איירליינס.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

דוויין ווייד: בני בן ה-12 ביקש שנתייחס אליו כאשה. אנחנו גאים בה מאוד

Published

on

כוכב ה-NBA בעבר ותושב שרמן אוקס  סיפר לאלן דג'נרס  על תהליך שינוי המגדר של זאיה, שנולדה בשם זאיון. "כשהילדים שלנו חוזרים הביתה עם שאלה, התפקיד שלנו הוא להקשיב" 

שחקן ה-NBA לשעבר דוויין ווייד דיבר השבוע בפתיחות על השינוי שעוברת בתו זאיה בת ה-12, שנולדה כבן ומזדהה כבת. בריאיון לתכנית האירוח של אלן דג'נרס, סיפר ווייד כי זאיה, ששמה מלידה הוא זאיון, ביקשה לדבר עם הוריה ושיתפה כי שהיא מעדיפה שיתייחסו אליה מעתה כבת ובשמה החדש.

"כשהילדים שלנו חוזרים הביתה עם שאלה או בעיה או כל דבר, התפקיד שלנו כהורים הוא להקשיב להם, לצייד אותם במידע הכי טוב שאנחנו יכולים", שיתף ווייד את דג'נרס. "זה לא משנה אם מדובר על מין או זהות מינית". 

ווייד סיפר שהוא ואשתו, השחקנית גבריאל יוניון, מחפשים אחר מידע כדי לחנך את עצמם לגבי הקהילה הלהט"בית. ווייד סיפר לדג'נרס שהוא פנה לשחקנים המככבים בסדרה "פוז" שעוסקת ברקדנים להט"בים לטינים ואפריקנים-אמריקאים בניו יורק. 

"הייתי צריך להסתכל על עצמי במראה ולומר: 'מה אם הילד שלך היה חוזר הביתה ואומר לך שהוא הומו?'", אמר ווייד כשהתארח בפודקאסט בדצמבר האחרון. "מה אתה מתכוון לעשות? איך אתה מתכוון להגיב? זה לא קשור אליו. הוא יודע מה הוא. זה קשור אליך. מי אתה? ראיתי את הבן שלי – מהיום הראשון – הופך למי שהיא היום".

בשבוע שעבר הציגה יוניון את זאיה בווידאו שפרסמה בטוויטר. "מה התכלית בלהיות בעולם הזה אם את מנסה להיות משהו שאת לא?" אומרת זאיה בסרטון. "זה כאילו את לא חיה כמו שאת, שזה הדבר הכי מטומטם שיש. תהיי אמיתית עם עצמך, ואל תתעסקי בדרך ה'סטריאוטיפית' שבלהיות את", אמרה הבת של ווייד.

מלבד זאיה, לווייד ואשתו הראשונה בן בשם זאיר ווייד, שזוכה במשך שנים לא מעטות לאור זרקורים. זאיר בן ה-18 לומד בתיכון סיירה קניון בלוס אנג'לס, ומשתף פעולה בנבחרת הכדורסל של בית הספר יחד עם בנו בן ה-15 של לברון ג'יימס, לברון ג'יימס ג'וניור.

המשך לקרוא

ספורט

שחקן ה-NBA הפך להומלס

Published

on

דלונטה ווסט החשיב את הכדורסל לכרטיס היציאה שלו ממעגל העוני * מי שדווקא דיבר בפתיחות על בעיותיו הנפשיות, לא הצליח להתמודד עמן, הפסיד את כל הונו והגיע לשפל המדרגה כשהוא צולם ללא חולצה, אזוק ומבולבל

אלה ימים של חשבון נפש ב-NBA. המוות של קובי בראיינט לחץ על כל הנקודות הרגישות, כאלו שנוטים להדחיק בזמן שרודפים אחרי ניצחונות על בסיס לילי. יריבויות ותיקות, ריבים בטוויטר, מדדי פלוס/מינוס – לפחות לכמה רגעים, הכל נדחק הצדה לטובת החיים עצמם. משפחה, חברים קרובים, בריאות. דברים שלא רואים בסטטיסטיקה וחשובים ממנה בהרבה.

המקרה העצוב של דלונטה ווסט נראה פתאום הרבה יותר אמיתי. בשנים האחרונות הפך ווסט – ששיחק תשע שנים ב-NBA – לקרקס ויראלי קשה לצפייה. מדי כמה חודשים צצים סרטונים שונים שלו ברחובות, מבולבל, ממלמל מלים שלא קיימות או מתקשה לחבר בין כאלו שכן. הסרטון העדכני ביותר, שצולם בסוף החודש שעבר, היה קשה במיוחד: ווסט נראה בו מוכה על ידי אדם אחר באמצע הכביש המהיר ליד וושינגטון, ובהמשך צולם כשהוא אזוק על ידי שוטר, ללא חולצה, יושב על המדרכה וצועק משפטים חסרי פשר. השוטר המצלם אמנם הושעה מתפקידו, אבל ספק אם זה יעזור לווסט. קשה לדעת אם משהו יכול לעזור לו.

התקשה לווסת את הרגשות

במשך שנים נלחם ווסט בשדים שלו, ולמשך תקופה ארוכה ניצח אותם. הוא גדל בשכונות הקשות של וושינגטון, סבל מבריונות בבית הספר ומגיל צעיר החשיב את הכדורסל ככרטיס היציאה שלו ממעגל העוני. כילד בכיתה ח', אחרי פציעה שהשביתה אותו ממשחק לתקופה ארוכה, עבר בין בתי חולים אחרי שחתך את עצמו ובלע "כדורים עם שמות שלא הייתי מסוגל להגות", כפי שהגדיר זאת ל"וושינגטון פוסט".

לילה אחד בבית החולים המיר ווסט מחשבות אובדניות בעסקה עם אלוהים, שמצדו קיים את חלקו בה. 

ווסט חזר לשחק והפך לכוכב מכללות, שבעונת 2003/04, לצד ג'אמיר נלסון, הוביל את סיינט ג'וזף לעונה רגילה מושלמת שהסתיימה בשלב שמונה הגדולות בטורניר המכללות. "ההבדל ביניהם היה שג'אמיר רצה להיות גדול, ודלונטה היה חייב להיות", סיפר מאמנם דאז, פיל מרטלי, בספר שכתב ג'ף מקיני על העונה ההיא, "הראשון רדף אחרי מטרה מסיבות רציונליות והשני עשה זאת מסיבות רגשיות".

לאורך זמן, ווסט התקשה לווסת את הרגשות. מאז שהיה ילד המשחק עזר לו להתמודד עם השינויים החדים במצבי הרוח, אבל החיים הלחוצים ב-NBA גבו מחיר. ב-2008, כששיחק בקליבלנד, התפרץ על שופט תיכונים ששפט במשחק אימון פנימי במהלך מחנה קדם-עונה. "פשוט הרגשתי פרץ של כעס והרגשתי שאני צריך לזרוק הכל ולעזוב", סיפר מדוע נטש את הקבוצה למשך שבועיים, "הייתי זקוק לעזרה". זמן קצר לאחר מכן חשף בפני העיתונאים כי הוא מתמודד עם מאניה-דפרסיה. "התנהגות של הרס עצמי רדפה אותי מאז הילדות", סיפר, "הצד המכוער שוב זקף את ראשו".

ווסט תמיד היה גלוי בנוגע למצבו. הוא סיפר כי בתחילה הבין רק שיש לו בעיה רגשית. "אמרו לי שיש לי מאניה-דפרסיה והייתי צריך ללכת לגוגל בשביל להבין מה זה אומר", אמר בראיון ל-VICE. לריק מייס מה"פוסט" הגדיר את מצבו כ"דו-קוטבי, כמו שאר העולם – כשמשהו עצוב קורה אתה עצוב וכשמשהו שמח מתרחש אתה שמח". כשעיתונאי בדאלאס רצה לראיין אותו, ווסט הבטיח שאין לו בעיה לדבר על כל נושא, לרבות פיצול האישיות שלו. "אני לא מכחיש אותן", אמר, ספק ברצינות, "אני גאה בהן. הן כולן אני".

הלילה בו נעצר על עבירת תנועה עם האופנוע שלו – רק כדי שהשוטר יגלה כי הוא נושא על גופו מספיק כלי נשק בשביל סצנה ארוכה ב"שליחות קטלנית" – התרחש לדבריו אחרי הפעם הראשונה שנטל תרופה במסגרת הטיפול במצבו. בעסקת הטיעון שקיבל נאסר עליו לעזוב את המדינה, ובזמן השבתת הליגה ב-2011 הוא הודיע לעולם על כך שהוא מתכוון לעבוד כמוכר ב"הום דיפו". "אני אפילו לא יכול לשחק בחו"ל ולהרוויח כסף", הסביר, "נשברתי בכספומט, הגעתי למכסה היומית. אני מרושש. איפה המטפל שלי?"

לפני עשור, הטיפול במקרים כמו של ווסט לא נחשב משהו שצריך להדאיג את החברה – ובמקרה הזה, את איגוד השחקנים – אלא מקרה פרטני, בבחינת "שיטפל בעצמו". בעיות נפשיות עדיין נחשבו משהו שצריך לדבר עליו בדלתיים סגורות. היו שחקנים שהביעו סימפטיה, הנהלות שגילו יותר סבלנות, אבל ווסט נותר אנומליה. מאמן דאלאס, ריק קרלייל, שאימן את ווסט ב-2011/12, אמר פעם כי "רוב שחקני ה-NBA נוסעים על דלק רגיל ודלונטה נוסע על דיזל". כלומר, הוא חריג, אבל אנחנו עדיין מנסים לאהוב אותו. בדיוק כמו את רון ארטסט או דניס רודמן, חבריו הקבועים ל"נבחרת משוגעי כל הזמנים" של הליגה.

הרוויח 16 מיליון דולר בקריירה 

ב-2018 חשף קווין לאב בפומבי את ההתמודדות שלו עם חרדה, שזכתה להד בקרב שחקנים נוספים בליגה. באיגוד השחקנים וב-NBA החלו להקדיש משאבים במטרה לתת מענה ממוסד לצרכים הנפשיים של השחקנים, מתוך הבנה ש"יש מעט מאוד מקצועות עם מקדם חרדה כל כך גבוה". "היינו נאיביים, וזו מילה עדינה, כשחשבנו שאין צורך להקדיש תשומת לב ראויה לבריאות הנפשית", הודתה יו"ר ארגון השחקנים, מישל רוברטס.

עבור ווסט זה כבר היה מאוחר מדי. אחרי שדאלאס התייאשה ממנו, הוא בילה בג'י-ליג ונפלט מהר למדי מהליגה הסינית. את הליגה בוונצואלה עזב לפני שהספיק לשחק משחק אחד. שחקנים גדולים ממנו שרפו רווחים גדולים יותר בקריירה – אלן אייברסון, שהרוויח 155 מיליון דולר רק מכדורסל, רוקן את כיסיו ואמר לגרושתו "אין לי אפילו כסף לצ'יזבורגר" בשימוע בבית משפט – אבל את ווסט ההידרדרות באמת הובילה לשפל המדרגה. מי שהרוויח 16 מיליון דולר בקריירה איבד את האחוזה שלו במרילנד, ונתבע על ידי הבנק בעקבות חוב אשראי שהגיע ל-108 אלף דולר. זו בערך היתה התקופה בה החלו להופיע סרטונים שלו ברחובות.

הסרטון האחרון, הקשה מכולם, כלל תגובות רבות – ביניהן של נלסון, חברו לקו האחורי במכללה, ומאמנו לשעבר מרטלי. שניהם כבר ניסו בעבר לעזור לווסט, שלא התמיד בטיפולים או פשוט דחה את ניסיונות הסיוע. אחד מהניסיונות הללו הגיע גם בצורת עבודה כסקאוט מטעם בוסטון, אחת מקבוצותיו לשעבר. "יש לי בחילה מלראות את הסרטונים הללו", כתב נלסון בטוויטר בסוף החודש שעבר, "כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל עבורו, בתקווה שיסכים לקבל את העזרה הדרושה… מחלה נפשית זה משהו שהרבה אנשים מתמודדים איתו אפילו ללא ידיעתם, עד שלפעמים זה מאוחר מדי".

הזווית של נלסון מדויקת: לא צריך להסתכל על הסיפור של דלונטה ווסט כחריגה עצובה מהנורמה בכדורסל המקצועני או מקרה של שחקן NBA לשעבר שאיבד כיוון, אלא של אדם שסובל ממחלה ושצריך לקבל עזרה בקרוב מאוד. אחרת זה באמת יהיה מאוחר מדי.

המשך לקרוא

ספורט

"יש לאבדיה סיכוי טוב להיבחר ראשון בדראפט"

Published

on

מומחה הדראפט של רשת ESPN מפרגן לטאלנט של מכבי ת"א 

חובבי כדורסל ישראלי יודעים כבר שדני אבדיה עשוי להיבחר גבוה בדראפט הקרוב של ה-NBA. כמה גבוה? ייתכן שיותר ממה שהם מאמינים. כך על פי כתבה שפורסמה  ב-ESPN שטוענת שצריך לדבר על אבדיה כאחד מחמשת הבחירות הראשונות ביוני הקרוב. על פי הכתב מייק שמיץ, אבדיה, שהפך לשחקן משמעותי עבור מכבי תל אביב ביורוליג, יכול להפוך להיות השחקן הטוב ביותר שייצא ממחזור הדראפט הבא. 

"יש לו גודל מצוין והוא מרגיש את המשחק", אמר ל-ESPN דירק וויליאמס, שנבחר במקום השני בדראפט 2011 ומשחק כיום בטורקיה. "יש הרבה שחקנים מוכשרים בעולם אבל מה שמפריד את דני מהשאר אלו הביטחון שלו ואיי.קיו הכדורסל". 

שמיץ בילה כמה ימים בתל אביב ועקב מקרוב אחרי שחקן מכבי תל אביב .לפי שמיץ, אבדיה הוא שחקן שיכול לשחק בכמה עמדות ומתפקד טוב עם ובלי הכדור. הפיזיות שלו שהשתפרה בשנה האחרונה תורמת למשחק ההגנה שלו. יתרון נוסף שאמור להיות משמעותי עבור קבוצות לקראת הדראפט, הוא הגיוון במשחק של אבדיה שיכול לשחק בכמה עמדות. מכל השמות הבולטים בדראפט הקרוב.

מרכיב נוסף, טוען שמיץ, שיעסיק את הג'נרל מנג'רים שיבחרו בדראפט יהיה הניסיון. אמנם אבדיה מתמודד מול כמה שחקני קולג' שיובילו קבוצות לפיינל-פור אבל היורוליג נחשבת לליגה השנייה בטיבה בעולם. אם אבדיה ימשיך לקבל דקות ברוטציה ומכבי תעפיל לפיינל-פור של היורוליג, יהיה קשה לראות אותו מחוץ לחמישייה ביוני הקרוב.  

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות