Connect with us

ספורט

עלה בסערה

Published

on

קובי בראיינט חווה משברים וביצע שגיאות קשות, לפני שהפך למלך הכדורסל של דור המילניום ולאיש משפחה למופת • לכן ברור מדוע האבל על מותו הטרגי עצום בהיקפו

קובי בראיינט, כוכב הכדורסל שנספה בשבוע שעבר בגיל 41 בתאונת מסוק מחרידה בלוס אנג'לס יחד עם בתו ושבעה אנשים נוספים, הוטרד במשך שנים מעניין קטנוני למדי. בראיינט רצה להיחשב כגדול ממייקל ג'ורדן בדיון האמורפי על "שחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים". אם לסכם בקצרה: ג'ורדן היה שחקן כדורסל טוב יותר, היסטורית, סטטיסטית ולמי שזכה לראות בעיניים.

רק מה שמפספס הדור שראה את ג'ורדן בעיניו הוא מה שמפספס כל דור ודור לגבי הדור שאחריו. הדור הבא תמיד ימדוד אחרת את הדברים; הוא ירצה את הגיבורים שלו על פי מדדי ההווה. ומי שנהרג השבוע היה מלך הכדורסל של הדור המילניאלי. הסיפור של ג'ורדן היה פשוט: הוא הופיע על הבמה העולמית כשחקן כדורסל שלם, אחרי קריירת כדורסל מכללות, ובערך מייד הבהיר שהוא השחקן הטוב ביותר. הוא גם השתפר כל הזמן, הגיע לקבוצה החלשה ביותר והפך אותה לטובה בהיסטוריה.

ג'ורדן הפסיד כמובן משחקים, אבל מעולם לא קרס או נקלע למשבר מקצועי. שערוריות סביבו הודחקו במהירות. הוא פרש פעם לשנתיים בנסיבות אישיות אבל חזר באותה עוצמה בלתי מנוצחת. 

במקביל, נבנתה סביבו אימפריה שיווקית ומהפכה בסגנון הלבוש של צעירים בעולם. במובן מסוים ג'ורדן סיפק סיפור משעמם, אם לא ראיתם כדורסל.

בראיינט קרה במאה ה־21. סוציולוגים טוענים כי דור פוסט־מודרניסטי מחפש מורכבות, אבל אם לפשט זאת – צעירים לא רוצים שאנשים מבוגרים יקבעו להם. גיבורי דורות קודמים אולי מחזיקים מים בהבלים כמו דת ופוליטיקה, לא בעניין חשוב כמו כדורסל.

בראיינט הגיע לחיינו לא מבושל – שחקן בן 17 שנחת במועדון הכדורסל הגדול והמתוקשר ביותר בעולם – לוס אנג'לס לייקרס. הוא גדל תחת עין המצלמה.

בעונתו הראשונה זרק קובי, במשחק מכריע של הסיבוב הראשון בפלייאוף ביוטה, ארבעה כדורים שאפילו לא פגעו בטבעת, וקומם עליו את העולם. צירופו לקבוצה היה במקביל לצירופו של שאקיל אוניל – שחקן הפנים הטוב של דורו. אחרי שלוש שנים כאוטיות, הגיע לקבוצה פיל ג'קסון, המאמן שהדריך את ג'ורדן לכל אליפויותיו. ג'קסון קבע היררכיה. אוניל בראשה, בראיינט סגנו. הצמד זכה בשלוש אליפויות. ועל פי עולם המושגים של העבר, העתיד היה ברור.

רק שבראיינט לא קיבל את מעמדו, ומתחת לפני השטח החלו מאבקי כוחות מול אוניל, שהגיעו לשנאה של ממש. בראיינט גם מחה על שיטת משחק שלתחושתו לא הבליטה מספיק את יכולותיו. בספר אוטוביוגרפי כתב ג'קסון שבארוחת בוקר ליישוב ההדורים קובי התחנן בפניו לזנוח את שיטת המשחק "ולתת לו להרוג יריבים במגרש הפתוח". חינוכו של בראיינט נכשל. ג'קסון החליט לפרוש כשאוניל עזב את המועדון והאשים די בגלוי את בראיינט בהתפרקות.

בראיינט קיבל את הבמה וקרס. הלייקרס סיימו בתחתית ולא עלו לפלייאוף. מעמדו ירד לשפל גם בגלל תלונת האונס. סופו היה של היבריס, עם מוסר השכל פשוט.

ההבדל בין עילוי לווינר

אלא שכאן התרחשה תפנית בעלילה, תקלה שיריבות הלייקרס לא יכלו לחזות. בראיינט התבגר והפנים טעויות. ג'קסון הניח את האגו בצד וחזר למועדון. כך נוצר צוות מאמן־שחקן שברבות השנים, בזהירות המתבקשת, אפשר להגדיר כגאוני.

ג'קסון החל לשחרר את יכולות־העל הטמונות בבראיינט באותה מניפולטיביות רגשית שבה ניווט את ג'ורדן. פעם הוציא אותו ממשחק אחרי שלושה רבעים כשהוא עומד על 62 נקודות. באותה דקה היתה לבראיינט נקודה יותר מלכל הקבוצה היריבה יחד. בראיינט מחה על כך שלא ניתנה לו הזדמנות לקבוע שיא קליעה לדורות. 

33 ימים אחר כך ג'קסון שחרר את המפלצת – 81 נקודות בניצחון על טורונטו; הישג שני רק ל־100 נקודות שקלע פעם ווילט צ'מברלין הענק בימי הפרה־היסטוריה של המשחק. בנירמולים סטטיסטיים זו היתה תצוגת ההתקפה המדהימה אי פעם. ובשפת בני אדם – פסיכי. 

בראיינט נותר תאב שליטה, אבל עתה מי שמבחין בין עיקר לטפל, בין כדורסלן־על למנצח, מי שפעם הביא לסילוקו של שאקיל אוניל מהקבוצה עכשיו איים לעזוב אם לא יגיעו שחקנים שיסייעו לו לזכות באליפות. השחקן העיקרי שאותר היה הספרדי פאו גאסול. כאבי הגדילה המשיכו בהפסד בגמר 2008 לבוסטון, אבל בשנתיים הבאות זכה בראיינט לאליפות כשחקן הטוב בעולם. תשוקתו ויכולתו ברגעי ההכרעה היו ללא תחרות בדורו.

בשנים הבאות ידעך באופן טבעי. פציעה בגיד האכילס תסיים את ימיו ככוכב. הוא יסיים באקט הרואי במשחקו האחרון עם 60 נקודות. כשהוא חסר אוויר ומשאיר כל טיפת אנרגיה במגרש. צמא תהילה כתמיד.

תהליך מעורר שאלות

המשבר המקצועי של 2004 נותר שזור בפרשה שנותרה בלתי פתורה ערכית וציבורית. בראיינט הואשם באונס על ידי חדרנית במלון בקולורדו. תהליך משפטי יקר מצד התביעה הסתיים בהחלטה של האישה שלא להעיד ובביטול המשפט. בהליך אזרחי בראיינט התפשר תמורת 2.5 מיליון דולר. מה שהותיר תחושה גדולה של אדם עשיר שקנה את הצדק שלו. במכתב ההתנצלות שכתב בראיינט הודה שהיחסים כללו אלימות: "בעוד אני מאמין שהמעשה נעשה בהסכמה, אני מקבל שהיא לא ראתה ולא רואה את הדברים כך".  ככדורסלן, הוא התאושש כאמור במהרה, וב־2008 ספייק לי כבר עשה עליו סרט דוקומנטרי. במסמך מרתק בראיינט מנתח עם לי משחק כדורסל שלם ומתאר את דרך החשיבה שלו.

האבל העמוק שאנשים חשים עם לכתו של בראיינט הוא מובן. קצת פחות מובנת הקלוּת שבה הוליווד והמיינסטרים הליברלי קיבלו אותו. אשתקד זכה בראיינט באוסקר על סרט אנימציה בשם "Dear Basketball".

הקרדיט על שיקום דמותו מגיע במידה רבה גם לבראיינט עצמו. ככל שאפשר לשפוט, הוא הפך לאיש משפחה לדוגמה. הוא עודד את בנותיו להצטיינות בספורט, ועודד ספורט נשים באופן נרחב. הוא גדל להיות דמות בינלאומית עם הערכה גדולה לענפי ספורט ולתרבויות. אם הגיעה לו הזדמנות חוזרת, הוא ניצל אותה למופת.

על רקע כתוביות הסיום בסרטו של ספייק לי, מתרחשת סצנה שבה בראיינט עוזב את האצטדיון לביתו, עם אשתו ושתי בנותיו אז – נטליה וג'יאנה. מאז נולדו לזוג שתי בנות נוספות. "נטליה דומה לי פיזית", אמר, "ג'יאנה דומה לאמא שלה, אבל היא יותר דומה לי באופייה".

הוא טיפח אותה ככדורסלנית והתגאה רבות שהיא עומדת להיות הגרסה שלו בכדורסל הנשים. ג'יאנה היתה איתו על המסוק.

השאיר אחריו אימפריה עסקית של מיליארדים 

כבר בשנת 2000 התנוסס לראשונה ברייאנט, אז בן 21, על השער של פורבס, כשהוא חמוש בחוזה משחק ל-6 שנים בשווי 71 מיליון דולר והסכמים שחתם להיות הפרזנטור של אדידס, מאטל, ספרייט, ספאלדינג וג'ורג'יו ארמאני. אבל הקריירה של בראיינט לא נעצרה בגבולות מגרש הכדורסל. הוא פרץ לעולם ההשקעות עוד לפני שעזב את ה-NBA, כשכבר בשנת 2013 הקים את חברת ההון-סיכון בראיינט-סטיבל בשיתוף עם מייסד Web.com ג'ף סטיבל.

בראיינט הלך בדרכם של ספורטאים נוספים שהפכו לאגדות בתחומם, שהצליחו להפוך את המיומנויות שפיתחו על המגרש להצלחה עסקית. בין הראשונים היה מג'יק ג'ונסון, גם הוא כוכב הלוס אנג'לס לייקרס, שבשנת 1987 הקים את חברת ההשקעות מג'יק ג'ונסון אנטרפרייז, שהשקיעה בכמה עסקים גדולים, בהם סטארבקס ושדה התעופה לה גוארדיה בניו יורק.

נכסיה של החברה של בראיינט שווים כיום יותר מ-2 מיליארד דולר, עם השקעות בעשרות חברות טכנולוגיה, מדיה ונתונים. בראיינט-סטיבל אחראית ללפחות 10 אקזיטים מוצלחים, כולל אלו של dell ו-Alibaba. יש לה השקעות גם במשחקי פורטנייט, בחברת התשלומים הדיגיטליים קלרנה ובחברת מוצרי הבית The Honest Company.

בראיינט גם השתמש בפלטפורמה הגדולה שלו כספורטאי פעיל לקידום האינטרסים העסקיים שלו. בשנת 2013 הקים את .Kobe Inc במטרה "לגדל מותגים ורעיונות שמאתגרים ומגדירים מחדש את ענף הספורט תוך השראה לעולם", כפי שאמר לפורבס כשהשיק את החברה. בשנת 2016 פרש בראיינט עם רווחים של בסך הכל 680 מיליון דולר שהרוויח כשחקן וכפרזנטור – הסכום הגבוה ביותר שאי פעם רשם ספורטאי קבוצתי במהלך קריירת משחק. באותה שנה הקים את אולפני Granity, חברת מדיה שמתמקדת בספורט, שבמסגרתה כתב וקריין סרט קצר בשם "כדורסל יקר", שזכה בפרס האקדמיה לסרט האנימציה הקצר. גרניטי הוציאה גם ערכת ספרים למבוגרים צעירים, לצד האוטוביוגרפיה של בריאנט, "מנטליות הממבה: איך אני משחק".

בראיינט, המכונה בכדורסל "הממבה השחורה", החל לבנות את המותג שלו כספורטאי בשלב מוקדם בקריירה כפרזנטור של נייקי. הנעליים של נייקי תחת שמו דורגו בין רבי המכר של ה-NBA ועזרו לנייקי לבסס עסק בשווי 6 מיליארד דולר בסין, שם ברייאנט זכה להערצה בזכות יכולתו על המגרש ונכונותו לחבק את התרבות הסינית. הוא נהג להגיע לסין מדי קיץ, והיה הספורטאי הפופולרי ביותר באולימפיאדת הקיץ של 2008 בבייג'ינג. הגופייה שלו הייתה באופן קבוע רב המכר של ה-NBA בסין, והוא הפך לפרזנטור בסין של מרצדס בנץ, סמארט קאר ועליבאבא. בראיינט היה גם הפרזנטור של מספר מותגים נוספים לאורך הקריירה שלו, כולל מקדונלד'ס, ספרייט, נינטנדו וטורקיש איירליינס.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

לברון: "לא אתן 'היי פייב' לאף אחד יותר בחיים"

Published

on

כוכב לוס אנג'לס לייקרס: "לשחק ללא קהל? אין התרגשות. אין בכי, אין אושר. זה משהו שמוציא ממך את היצר התחרותי"

כוכב לוס אנג'לס לייקרס לברון ג'יימס התארח בפודקאסט של חבריו לשעבר בקאבס, ריצ'ארד ג'פרסון וצ'אנינג פריי, והתייחס, בין השאר לעצירה העונה. "אני לא מתכוון לשבת כאן ולא להביע את דעתי. אם המצב יהיה כזה אנחנו יכולים פשוט ללכת למתקן אימונים אחד של השני, נניח מצלמה ונפתח ערוץ סטרימינג", צחק לברון.

קינג ג'יימס התייחס גם למגבלות המגע שהוטלו בעקבות הקורונה: "לא אתן 'כיף' לאף אחד יותר בחיים. אין יותר היי-פייבס. אחרי הח** הזה של הקורונה? חכו שתראו את לחיצות הידיים שלי עם חבריי לקבוצה". 

עוד לפני המשבר, סיפר ג'יימס כי הוא לא מתכוון לשחק מול אולם ריק. כעת שוב נשאל על כך וענה: "אין התרגשות. אין בכי, אין אושר. זה גם משהו שמוציא ממך את היצר התחרותי, כשאתה יודע שאתה יוצא למשחק חוץ באווירה עוינת. נכון שאתה משחק נגד הקבוצה היריבה, אבל אתה רוצה לקרוע גם את התחת של האוהדים".

 לברון ציין כי הפגרה הכפויה הזו לא עושה לא טוב לגוף, למרות גילו. "יש כאלה שאמרו: 'לברון, הוא בן 35, הוא משחק כל כך הרבה דקות ועכשיו מקבל הרבה מנוחה', אצלי זה דווקא ההיפך. כשהפסקנו לשחק, הרגשתי שהגוף שלי שאל אותי: 'מה לעזאזל אתה עושה?'"

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות