Connect with us

ספורט

עלה בסערה

Published

on

קובי בראיינט חווה משברים וביצע שגיאות קשות, לפני שהפך למלך הכדורסל של דור המילניום ולאיש משפחה למופת • לכן ברור מדוע האבל על מותו הטרגי עצום בהיקפו

קובי בראיינט, כוכב הכדורסל שנספה בשבוע שעבר בגיל 41 בתאונת מסוק מחרידה בלוס אנג'לס יחד עם בתו ושבעה אנשים נוספים, הוטרד במשך שנים מעניין קטנוני למדי. בראיינט רצה להיחשב כגדול ממייקל ג'ורדן בדיון האמורפי על "שחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים". אם לסכם בקצרה: ג'ורדן היה שחקן כדורסל טוב יותר, היסטורית, סטטיסטית ולמי שזכה לראות בעיניים.

רק מה שמפספס הדור שראה את ג'ורדן בעיניו הוא מה שמפספס כל דור ודור לגבי הדור שאחריו. הדור הבא תמיד ימדוד אחרת את הדברים; הוא ירצה את הגיבורים שלו על פי מדדי ההווה. ומי שנהרג השבוע היה מלך הכדורסל של הדור המילניאלי. הסיפור של ג'ורדן היה פשוט: הוא הופיע על הבמה העולמית כשחקן כדורסל שלם, אחרי קריירת כדורסל מכללות, ובערך מייד הבהיר שהוא השחקן הטוב ביותר. הוא גם השתפר כל הזמן, הגיע לקבוצה החלשה ביותר והפך אותה לטובה בהיסטוריה.

ג'ורדן הפסיד כמובן משחקים, אבל מעולם לא קרס או נקלע למשבר מקצועי. שערוריות סביבו הודחקו במהירות. הוא פרש פעם לשנתיים בנסיבות אישיות אבל חזר באותה עוצמה בלתי מנוצחת. 

במקביל, נבנתה סביבו אימפריה שיווקית ומהפכה בסגנון הלבוש של צעירים בעולם. במובן מסוים ג'ורדן סיפק סיפור משעמם, אם לא ראיתם כדורסל.

בראיינט קרה במאה ה־21. סוציולוגים טוענים כי דור פוסט־מודרניסטי מחפש מורכבות, אבל אם לפשט זאת – צעירים לא רוצים שאנשים מבוגרים יקבעו להם. גיבורי דורות קודמים אולי מחזיקים מים בהבלים כמו דת ופוליטיקה, לא בעניין חשוב כמו כדורסל.

בראיינט הגיע לחיינו לא מבושל – שחקן בן 17 שנחת במועדון הכדורסל הגדול והמתוקשר ביותר בעולם – לוס אנג'לס לייקרס. הוא גדל תחת עין המצלמה.

בעונתו הראשונה זרק קובי, במשחק מכריע של הסיבוב הראשון בפלייאוף ביוטה, ארבעה כדורים שאפילו לא פגעו בטבעת, וקומם עליו את העולם. צירופו לקבוצה היה במקביל לצירופו של שאקיל אוניל – שחקן הפנים הטוב של דורו. אחרי שלוש שנים כאוטיות, הגיע לקבוצה פיל ג'קסון, המאמן שהדריך את ג'ורדן לכל אליפויותיו. ג'קסון קבע היררכיה. אוניל בראשה, בראיינט סגנו. הצמד זכה בשלוש אליפויות. ועל פי עולם המושגים של העבר, העתיד היה ברור.

רק שבראיינט לא קיבל את מעמדו, ומתחת לפני השטח החלו מאבקי כוחות מול אוניל, שהגיעו לשנאה של ממש. בראיינט גם מחה על שיטת משחק שלתחושתו לא הבליטה מספיק את יכולותיו. בספר אוטוביוגרפי כתב ג'קסון שבארוחת בוקר ליישוב ההדורים קובי התחנן בפניו לזנוח את שיטת המשחק "ולתת לו להרוג יריבים במגרש הפתוח". חינוכו של בראיינט נכשל. ג'קסון החליט לפרוש כשאוניל עזב את המועדון והאשים די בגלוי את בראיינט בהתפרקות.

בראיינט קיבל את הבמה וקרס. הלייקרס סיימו בתחתית ולא עלו לפלייאוף. מעמדו ירד לשפל גם בגלל תלונת האונס. סופו היה של היבריס, עם מוסר השכל פשוט.

ההבדל בין עילוי לווינר

אלא שכאן התרחשה תפנית בעלילה, תקלה שיריבות הלייקרס לא יכלו לחזות. בראיינט התבגר והפנים טעויות. ג'קסון הניח את האגו בצד וחזר למועדון. כך נוצר צוות מאמן־שחקן שברבות השנים, בזהירות המתבקשת, אפשר להגדיר כגאוני.

ג'קסון החל לשחרר את יכולות־העל הטמונות בבראיינט באותה מניפולטיביות רגשית שבה ניווט את ג'ורדן. פעם הוציא אותו ממשחק אחרי שלושה רבעים כשהוא עומד על 62 נקודות. באותה דקה היתה לבראיינט נקודה יותר מלכל הקבוצה היריבה יחד. בראיינט מחה על כך שלא ניתנה לו הזדמנות לקבוע שיא קליעה לדורות. 

33 ימים אחר כך ג'קסון שחרר את המפלצת – 81 נקודות בניצחון על טורונטו; הישג שני רק ל־100 נקודות שקלע פעם ווילט צ'מברלין הענק בימי הפרה־היסטוריה של המשחק. בנירמולים סטטיסטיים זו היתה תצוגת ההתקפה המדהימה אי פעם. ובשפת בני אדם – פסיכי. 

בראיינט נותר תאב שליטה, אבל עתה מי שמבחין בין עיקר לטפל, בין כדורסלן־על למנצח, מי שפעם הביא לסילוקו של שאקיל אוניל מהקבוצה עכשיו איים לעזוב אם לא יגיעו שחקנים שיסייעו לו לזכות באליפות. השחקן העיקרי שאותר היה הספרדי פאו גאסול. כאבי הגדילה המשיכו בהפסד בגמר 2008 לבוסטון, אבל בשנתיים הבאות זכה בראיינט לאליפות כשחקן הטוב בעולם. תשוקתו ויכולתו ברגעי ההכרעה היו ללא תחרות בדורו.

בשנים הבאות ידעך באופן טבעי. פציעה בגיד האכילס תסיים את ימיו ככוכב. הוא יסיים באקט הרואי במשחקו האחרון עם 60 נקודות. כשהוא חסר אוויר ומשאיר כל טיפת אנרגיה במגרש. צמא תהילה כתמיד.

תהליך מעורר שאלות

המשבר המקצועי של 2004 נותר שזור בפרשה שנותרה בלתי פתורה ערכית וציבורית. בראיינט הואשם באונס על ידי חדרנית במלון בקולורדו. תהליך משפטי יקר מצד התביעה הסתיים בהחלטה של האישה שלא להעיד ובביטול המשפט. בהליך אזרחי בראיינט התפשר תמורת 2.5 מיליון דולר. מה שהותיר תחושה גדולה של אדם עשיר שקנה את הצדק שלו. במכתב ההתנצלות שכתב בראיינט הודה שהיחסים כללו אלימות: "בעוד אני מאמין שהמעשה נעשה בהסכמה, אני מקבל שהיא לא ראתה ולא רואה את הדברים כך".  ככדורסלן, הוא התאושש כאמור במהרה, וב־2008 ספייק לי כבר עשה עליו סרט דוקומנטרי. במסמך מרתק בראיינט מנתח עם לי משחק כדורסל שלם ומתאר את דרך החשיבה שלו.

האבל העמוק שאנשים חשים עם לכתו של בראיינט הוא מובן. קצת פחות מובנת הקלוּת שבה הוליווד והמיינסטרים הליברלי קיבלו אותו. אשתקד זכה בראיינט באוסקר על סרט אנימציה בשם "Dear Basketball".

הקרדיט על שיקום דמותו מגיע במידה רבה גם לבראיינט עצמו. ככל שאפשר לשפוט, הוא הפך לאיש משפחה לדוגמה. הוא עודד את בנותיו להצטיינות בספורט, ועודד ספורט נשים באופן נרחב. הוא גדל להיות דמות בינלאומית עם הערכה גדולה לענפי ספורט ולתרבויות. אם הגיעה לו הזדמנות חוזרת, הוא ניצל אותה למופת.

על רקע כתוביות הסיום בסרטו של ספייק לי, מתרחשת סצנה שבה בראיינט עוזב את האצטדיון לביתו, עם אשתו ושתי בנותיו אז – נטליה וג'יאנה. מאז נולדו לזוג שתי בנות נוספות. "נטליה דומה לי פיזית", אמר, "ג'יאנה דומה לאמא שלה, אבל היא יותר דומה לי באופייה".

הוא טיפח אותה ככדורסלנית והתגאה רבות שהיא עומדת להיות הגרסה שלו בכדורסל הנשים. ג'יאנה היתה איתו על המסוק.

השאיר אחריו אימפריה עסקית של מיליארדים 

כבר בשנת 2000 התנוסס לראשונה ברייאנט, אז בן 21, על השער של פורבס, כשהוא חמוש בחוזה משחק ל-6 שנים בשווי 71 מיליון דולר והסכמים שחתם להיות הפרזנטור של אדידס, מאטל, ספרייט, ספאלדינג וג'ורג'יו ארמאני. אבל הקריירה של בראיינט לא נעצרה בגבולות מגרש הכדורסל. הוא פרץ לעולם ההשקעות עוד לפני שעזב את ה-NBA, כשכבר בשנת 2013 הקים את חברת ההון-סיכון בראיינט-סטיבל בשיתוף עם מייסד Web.com ג'ף סטיבל.

בראיינט הלך בדרכם של ספורטאים נוספים שהפכו לאגדות בתחומם, שהצליחו להפוך את המיומנויות שפיתחו על המגרש להצלחה עסקית. בין הראשונים היה מג'יק ג'ונסון, גם הוא כוכב הלוס אנג'לס לייקרס, שבשנת 1987 הקים את חברת ההשקעות מג'יק ג'ונסון אנטרפרייז, שהשקיעה בכמה עסקים גדולים, בהם סטארבקס ושדה התעופה לה גוארדיה בניו יורק.

נכסיה של החברה של בראיינט שווים כיום יותר מ-2 מיליארד דולר, עם השקעות בעשרות חברות טכנולוגיה, מדיה ונתונים. בראיינט-סטיבל אחראית ללפחות 10 אקזיטים מוצלחים, כולל אלו של dell ו-Alibaba. יש לה השקעות גם במשחקי פורטנייט, בחברת התשלומים הדיגיטליים קלרנה ובחברת מוצרי הבית The Honest Company.

בראיינט גם השתמש בפלטפורמה הגדולה שלו כספורטאי פעיל לקידום האינטרסים העסקיים שלו. בשנת 2013 הקים את .Kobe Inc במטרה "לגדל מותגים ורעיונות שמאתגרים ומגדירים מחדש את ענף הספורט תוך השראה לעולם", כפי שאמר לפורבס כשהשיק את החברה. בשנת 2016 פרש בראיינט עם רווחים של בסך הכל 680 מיליון דולר שהרוויח כשחקן וכפרזנטור – הסכום הגבוה ביותר שאי פעם רשם ספורטאי קבוצתי במהלך קריירת משחק. באותה שנה הקים את אולפני Granity, חברת מדיה שמתמקדת בספורט, שבמסגרתה כתב וקריין סרט קצר בשם "כדורסל יקר", שזכה בפרס האקדמיה לסרט האנימציה הקצר. גרניטי הוציאה גם ערכת ספרים למבוגרים צעירים, לצד האוטוביוגרפיה של בריאנט, "מנטליות הממבה: איך אני משחק".

בראיינט, המכונה בכדורסל "הממבה השחורה", החל לבנות את המותג שלו כספורטאי בשלב מוקדם בקריירה כפרזנטור של נייקי. הנעליים של נייקי תחת שמו דורגו בין רבי המכר של ה-NBA ועזרו לנייקי לבסס עסק בשווי 6 מיליארד דולר בסין, שם ברייאנט זכה להערצה בזכות יכולתו על המגרש ונכונותו לחבק את התרבות הסינית. הוא נהג להגיע לסין מדי קיץ, והיה הספורטאי הפופולרי ביותר באולימפיאדת הקיץ של 2008 בבייג'ינג. הגופייה שלו הייתה באופן קבוע רב המכר של ה-NBA בסין, והוא הפך לפרזנטור בסין של מרצדס בנץ, סמארט קאר ועליבאבא. בראיינט היה גם הפרזנטור של מספר מותגים נוספים לאורך הקריירה שלו, כולל מקדונלד'ס, ספרייט, נינטנדו וטורקיש איירליינס.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

חוזרים לאקשן: האם הלייקרס בדרך לאליפות ה-17?

Published

on

האוהדים מקווים שה-Playoffs Mode של לברון ג'יימס והתוספת של אנטוני (הגבה) דיוויס יובילו את הסגולים זהובים לגמר ולהשוואת שיא האליפויות של בוסטון * סקירה ותחזית

מאזן: 14-49, מקום ראשון במערב (5.5 משחקים מהמקום השני ו-7 מהשלישי).

מאמן: פרנק ווגל, עונה ראשונה בקבוצה אחרי תקופות באינדיאנה ואורלנדו. נחשב לאחד ממאמני ההגנה הטובים בליגה ולאחד האחראיים המרכזיים על קפיצת המדרגה של הלייקרס בצד האפור של המגרש.

שחקנים מרכזיים: לברון ג'יימס. אחרי 8 גמרים רצופים ועונה חלשה, במיוחד בהגנה, ג'יימס הגיע לעונה הזאת והפך לאחד המועמדים המרכזיים ל-MVP. הלייקרס השתמשו בו כפוינט גארד במשרה מלאה, מה שהוביל ל-10.6 אסיסטים למשחק, הנתון הטוב בליגה. נוסף על כך יש 25.7 נקודות ו-7.9 ריבאונדים כשהוא משתפר בהדרגה לאורך העונה. מלבד ג'יימס יש את אנטוני דיוויס בעונת בכורה בלייקרס. ג'יימס מסר העונה 172 אסיסטים לדיוויס, יותר מכל שני שחקנים אחרים בליגה, וה"גבה" הסקורר המוביל של הסגולים-צהובים עם 26.7 נקודות למשחק. הוא מוסיף לזה 9.4 ריבאונדים, 2.4 חסימות ו-1.5 חטיפות כעוגן ההגנתי שלהם. סביב שניהם יש צוות מסייע לא רע כשהשמות הבולטים הם דני גרין, דוויט הווארד, ג'בל מגי וראז'ון רונדו. האחרון נחשב לאקס פקטור פוטנציאלי בפלייאוף אבל נפצע באגודל ועלול להחמיץ את הסיבוב הראשון והשני.

העונה בקצרה: הלייקרס הפתיעו בתחילת העונה, כשלא מעטים חשבו שיקח להם זמן להתחבר בהתחשב בכך ש-4 מ-7 ממקבלי הדקות המובילים (דיוויס, גרין, הווארד ואייברי בראדלי) לא שיחקו בקבוצה בשנה שעברה ובמחזור השנתי של הקבוצות של לברון ג'יימס – התחלה טובה, דעיכה ומשבר באמצע העונה ושיפור עמדות לקראת הפלייאוף. זה לא קרה. ההגנה של הלייקרס הייתה מהטובות בליגה הודות לשחקני ההגנה הטובים שיש להם: דיוויס הפך למועמד לאחד משחקני ההגנה של העונה, אייברי בראדלי עשה עבודה נהדרת על מובילי הכדור של היריבה ויחד עם דני גרין ולברון, בעונה הטובה ביותר שלו בהגנה מאז 2015, הלייקרס הפכו להגנה השלישית הכי טובה בליגה. אף קבוצה של ג'יימס לא סיימה בטופ 5 של הדירוג ההגנתי מאז 2012.

השיפור הורגש גם בהתקפה. התפקוד של לברון כרכז לצד שני גבוהים שרצים לטבעת וקלעים הפך את ההתקפה של הלייקרס ליעילה מאוד ולא היה להם משבר משמעותי על המגרש במהלך העונה (כשמחוצה לו יש כמובן את מותו הטראגי של קובי בראיינט, אולי גדול שחקני הלייקרס בכל הזמנים). הקבוצה השתפרה ממשחק למשחק כשמאז הראשון לפברואר הם עם 3-13 חיובי כולל ניצחונות על הקליפרס, לה הפסידו פעמיים העונה, והבאקס.

על מה נשאר להם לשחק (השלכות הפגרה): לא יותר מדי. אין משמעות ליתרון הביתיות בגמר, כי כל המשחקים באותו מקום, והם הבטיחו מעשית את המקום הראשון במערב. מה בכל זאת המטרות של הלייקרס?

לחזור לכושר. בחודש וחצי האחרונים של העונה ג'יימס קלע 27.3 נקודות עם 10.6 אס' ו-8.5 ריב' למשחק ודיוויס 26.7 עם 9.7 ריבאונדים כשהלייקרס היו הקבוצה הטובה בליגה. הפגרה הכפויה עצרה את המומנטום שלהם אבל אפשרה לשניהם להגיע רעננים לפלייאוף. פרנק ווגל יוכל להגביר את הדקות של ג'יימס ודיוויס באופן הדרגתי כשהעונה הסדירה פחות חשובה לקראת הפלייאוף, ולא מן הנמנע שנראה אותם, בפרט את לברון, מקבלים 30 דקות למשחק ופחות מזמן המשחק שלהם עד עכשיו העונה (34.3 ו-34.9 דקות בהתאמה).

לפתור את בעיית הגארדים. אייברי בראדלי היה מהשחקנים המשמעותיים של הלייקרס ולא משתתף בבועה עקב כך שרצה להיות עם בנו בעל בעיות הנשימה. מלבדו יש את הפציעה של רונדו שיכול לפספס 4-6 שבועות אחרי הפציעה באגודל. הלייקרס החתימו את ג'יי אר סמית' ודיון וויטרס בניסיון לתגבר את מצב הגארדים. סמית' לא שיחק מאז 2017/18, וויטרס שיחק מאז 47 משחקים והיה רע. שניהם לא שחקני הגנה ברמה של בראדלי או רונדו (בפלייאוף), אבל שניהם היו שחקני התקפה טובים מאוד בשיאם ואם אחד מהם יתעלה במשחק פלייאוף חשוב ההבאה של השניים תשתלם, במידה והם יזכו לזמן משחק.

הפציעה של רונדו פחות תשפיע על הלייקרס. הוא יכול לחזור בסוף הסיבוב השני ואמור לחזור לגמר המערב המסתמן נגד הקליפרס. השאלה היא איך הפציעה תשפיע עליו, אבל הלייקרס יכולים להיות אופטימיים: הם לא צריכים את הזריקה של רונדו שתושפע מהפגיעה באגודל, אלא יותר את ההגנה וחוכמת המשחק שלא נפגעו. סביר שנראה את דני גרין נכנס לנעליו ההגנתיות של בראדלי ושומר על הגארד המוביל של היריבה כשפופ מרווח את המגרש. הוא שחקן יותר חד-מימדי מבראדלי, אבל קלע עדיף עליו. המשחקים של הלייקרס נגד קבוצות מרובות גארדים כמו אוקלהומה, יוטה או יוסטון יהיו אינדיקציה לא רעה.

אז איך הם יהיו בפלייאוף? יש כמה שאלות שיכולות להכריע את זה. הראשונה היא מצב הפלייאוף של לברון. בפלייאוף המלא האחרון של ג'יימס הוא קלע 34 נקודות למשחק ולקח קבוצה מוגבלת מאוד לגמר, אבל עברו מאז שנתיים. הוא היה טוב במשחקים האחרונים של הלייקרס נגד מילווקי (37-8-8) והקליפרס (28-8-9), אבל הקליפרס עצרו אותו על 16 מ-43 מהשדה בשני המשחקים הקודמים בין הקבוצות, שנגמרו בניצחון של הקליפרס. יחד עם הדעיכה של ג'יימס מהעונשין – 69.7% העונה, כשהשנה הוא מגיע לקו בכמות יותר נמוכה מכל עונה אחרת בקריירה – לא בטוח שהוא עדיין יכול לדחוף את כל הקבוצה לגמר או לאליפות. שני המשחקים האחרונים נגד הבאקס והקליפרס כללו 15 ו-14 זריקות עונשין שלו בהתאמה, מה שהראה שעדיין יש לו את היכולת להעלות אגרסיביות ולהכריע משחקים בעצמו. סימן נהדר להמשך. 

שאלה חשובה אחרת היא המצ'-אפ של הלייקרס עם שתי המועמדות האחרות לתואר, מילווקי והקליפרס. שתיהן מתבססות על הרבה שחקני כנף בזמן שהלייקרס משחקת כמעט תמיד עם שני גבוהים. נגד הבאקס המצ'-אפ יותר נוח ללייקרס, כשאנטוני דיוויס יכול לשמור את יאניס אנטדקומפו ודני גרין את קריס מידלטון, אבל לא ברור איך זה יהיה נגד הקליפרס כשלברון כנראה יצטרך לשמור על פול ג'ורג'. הפלייאוף שלהם יכול לחיות מהמצ'-אפ הזה שיהיה יותר משמעותי כתלות ביריבות.

תחזית: ממה שניתן לנבא עכשיו אחרי כמה חודשים בלי כדורסל אפשר להעריך שהם יגיעו, ובקלות יחסית, לגמר המערב. משם זה תלוי בפציעות, קורונה וההשפעה של האולם הנייטרלי על הקבוצות השונות, אבל יש לי הרגשה שה-Playoffs Mode של ג'יימס יוביל אותם לגמר ולהשוואת שיא האליפויות של בוסטון.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות