ה״חופש האקדמי״, בשמו הכל מותר, נועד בעיקר לנסר את הענף עליו יושבים מעל לתהום • לפני שאנו מצביעים לעבר מה שקורה באוניברסיטאות בחו״ל, אולי מן הראוי שנערוך בדק בית?

בבוורלי הילס יושבים להם פילנטרופים לא מעטים ששמותיהם מתנוססים על גבי בניינים בכל האוניברסיטאות בישראל. גילפורד גלייזר ז״ל. דיק (ריצ׳רד) זיימן. מקס ווב. לארי פילד. סטיב וריטה אמרסון. כל שצריך לעשות הוא להסתכל על שמות בארץ, וקל לשייכם לתומכים מכאן. גם במוזיאונים (ראו פול והרטה אמיר).

העיר משופעת ביהודים, חלקם ניצולי שואה (ואלו למעט קומץ בודד כבר אינם בחיים), עבורם תמיכה בישראל היתה ערך בעל חשיבות עליונה. האוניברסי- טאות בארץ, כמו גם בתי החולים ואפילו התזמורת הפילהרמונית או מוזיאון ישראל, ייצגו את כל שלא יכול להליקח מאתנו – כפי שנלקחו-נקטפו-נרצחו שישה מיליונים מבני עמנו, מהם למעלה ממיליון ילדים – ידע, האישיות האמיתית, הערכית והמוח היהודי, המוח הממציא לנו פטנטים.

בעבר, מרבית יהודי ארה״ב היו ציונים. רבים מהם עלו ארצה והשתקעו בה, נהפכו לישראלים. אך רבים יותר נשארו, ועבורם היתה חובה פשוטה: לתמוך במפעל הציוני. לא הם גאלו את האדמה. לא הם שירתו במילואים והקריבו את חייהם. לא הם שלחו את ילדיהם לחזית. אך הם עשו את כל הניתן לעזור ולתמוך, לממן ולבנות.

פאר היצירה היהודית, אותו מוח יהודי הלך ושיגשג, על קרקע דשנה ופוריה השממה שנגאלה, הביצות שיובשו, המדבר שהופרח – וראו כמה פרסי נובל נקצרו- נקטפו ע״י פרופסורים באוניברסיטאות בארץ! השקעה בהחלט משתלמת, שכן היא ממשיכה להניב פירות; רק שאלו הפכו במאה הנוכחית פירות באושים.

כאן בארה״ב, הדורות מתבוללים ומתרחקים וישראל כבר אינה מעניינת אותם. כרגע זו לא בעיה, שכן שרידיו של הדור שתמך עוד חיים, ולכל אחת מהאוניברסיטאות הישראליות (אולי למעט אריאל) למעלה מחצי מיליארד דולר כאן בארה״ב, כסף המיועד ארצה, אך מוחזק פה (הנתונים נכונים ללפני מספר שנים, והסכומים העכשוויים ודאי גבוהים הרבה יותר). אך מה יקרה בעתיד, כשכסף עתידי לא יופנה מכאן לארץ?

באוניברסיטאות בארץ קמה תנועה המובלת ע״י פרופסורים ידועים המקדמת את ה״פוסט ציונות״ ומכולם הגדילה לעשות אוניברסיטת בן גוריון שבנגב. פרופ׳ ניב גורדון, דור שני, ראש מחלקה, כתב מאמר דיעה שפורסם בלוס אנג׳לס טיימס ובו הוא קרא להחרים את ישראל, מוסדותיה, מוצריה ואנשיה. אך לא רק שם: באוניברסיטה העברית בירושלים הירשו עבודת מופת לתואר שני (מדוע חיילי צה״ל לא אונסים נשים ״פלסטיניות״). באוניברסיטת האפרטהייד תל-אביב למד לדוקטורט (כך הוא טען) סטודנט בשם ברגותי, מקים תנועת החרם הבינ- לאומית. באוניברסיטת חיפה סירבו להניף את דגל ישראל.