Connect with us

ארה"ב-ישראל

עומדים עלינו, לכלותנו

Published

on

שמונים שנה אחרי – מה שקורה היום בין הירדן והים התיכון מזכיר לארי בוסל את בני משפחתו שרובם ניספו בפולין – דם יהודי היה, ונשאר הפקר

מאת: ארי בוסל

בזמן משפט אייכמן בארץ, היו שלא קישרו בין האדם שעמד מאחורי הזכוכית המשורינת לבין הזוועות שהניצולים העידו עליהן. למי שמסתכל בתמונות המשפחה והעמיתים ל״עבודה״ של הנאצים, חברי האס.אס או חברי המפלגה בדרגים הגבוהים ביותר, לא ניתן להבין ולקשר בין האבות האוהבים, נשותיהם וילדיהם משחקים או מבלים לבין כל מה שאנחנו יודעים שהם עצמם ביצעו מהלך שנות מלחמת העולם השניה.

האדם נראה כמו כל אדם אחר, וככל שעברו השנים והעשורים, והנאצים הזדקנו, קשה לקשר בין האדם שנראה כמו סבא טוב לבין אותם סיפורים נוראים. כולנו נבראנו בצלם האלוהים, וכולנו – כלפי חוץ – נראים טובים ודי דומים.

אז מאין הגיע הרשע הבלתי יאומן? איך הדרדרה האנושות לרמה בה חיילים לא יכלו לעמוד יותר בהוצאות להורג ההמוניות, או אנשי מפלגה (כמו בהונגריה) היו גרועים יותר מהנאצים, נאמנים יותר לתפיסה, עינוי והוצאה להורג של גברים, נשים וטף, בגלל שהם היו יהודים, דמו ליהודים או פשוט הואשמו שהם עזרו ליהודים? איך הדרדרנו עד כדי איבוד צלם אנוש?

אם חלק מהנאצים טענו לאחר המלחמה שהם פשוט ״צייתו וביצעו את ההוראות שניתנו להם,״ הרי ששבעים ושלוש שנים אחר כך, פולין טוענת – באמצעות חקיקת חוק – שהם לא אחראים וגם לא עשו כלום, מחנות המוות היו נחלתם היחידה של הנאצים ובאחריותם המלאה. לא רק שהם שיתפו פעולה, הם עשו זאת בששון ובשמחה, וחלקם ביתר שאת מהנאצים עצמם. אבוי, עבור אמירה זאת, שמרבית משפחתי שניספתה שם – בפולין – הם עדות נאמנה לה, אני יכול למצוא עצמי במאסר ולעמוד למשפט בפולין.

מנגד עמדו הניצולים, ורובם פשוט לא יכלו להביע במילים את הזוועות שהם חוו. רובם המכריע הדחיק את הזכרונות וסירב במפורש לדבר, להעלות ולו מילה על דל שפתותיהם. רק הסיוטים מנעו מהם שינה בלילה ומנוחה ביום – עד יומם האחרון עלי אדמות.

השנים עברו, כך גם העשורים, ומרבית הניצולים כבר לא אתנו. אלו שעדיין בחיים הם בשנות השמונים והתשעים לחייהם, והדיבור כבר קשה, והתבטאות במילים כבר אינה מה שהיתה, כי לרוב הגוף מתאמץ פשוט להשאר בחיים וקצרי תקשורת בין המוח לבין ההתבטאות בעל פה תכפים וגוברים.

כך נותרים אנו היום עם ספרים, סרטים, תמונות ומוזיאונים על השואה, אך מרביתם אינם מרשימים. לקרוא – אין סבלנות. לראות סרט – רק אם הוא רב מכר. מוזיאונים – כשיוצאים ידי חובה, אחרת באמת יש דברים מענינים יותר לעשות עם זמננו. ובכלל, הקרונות (רובם קרונות בקר) בהם דחסו יותר אנשים חיים משניתן להעלות על הדעת, ה״מקלחות״ של גז ציקלון בי, ערמות הנעלים או המזוודות המרופטות או אפילו הדרגשים אינם עושים רושם בכלל. משום מה הם נראים כמו אשפה שצריך לזרוק בכדי לרענן את הסביבה.

התחלנו עם חוסר אמונה שאדם שנראה ״נורמלי לחלוטין״ יכול לבצע זוועות באנשים אחרים, בלב קר או אפילו בלב רוטט משמחה, והגענו הלום כשכבר כמעט אין מי שיספר, ומי שמספר נראה כאילו הוא דולה סיפור ממעמקי זכרונו, סיפור שהשומע צריך להתאמץ להבין ולהפנים.

יוצא שקל לזלזל באותו סיפור ששמו ״השואה״ ולפטור את אותן שנים בלא כלום. ולמהדרין, זה סיפור שהיהודים המציאו בכדי לנגן על נימי נשמתו של העולם שיאפשר להם לגזול מדינה שלא היתה שייכת להם מעם שהיה אז מאז ומתמיד, מימות עולם. ולדור הצעיר, ״הטלפון החכם אומר לנו שלא היתה שואה, לפי כנס מדעי שערכה מדינה ריבונית ובו השתתפו נציגים של עשרות מדינות מרחבי העולם, כמו גם נציגי העולם היהודי (הנה, הם אפילו לבושים בשחור עם שער מסולסל ליד האוזנים), ואם כך הוא אומר, אנחנו משוכנעים מעבר לכל ספק שזו בדיוק המציאות, ואין עליה עוררין: ׳לא היתה שואה, פשוט לא יתכן, בלתי אפשרי, זו המצאה זדונית וחייבים להתרחק ממנה!׳״

נראה שלא למדנו דבר מההיסטוריה.

בין הנאצים והפלסטינים

יוצאים להם שני בחורים צעירים, נכנסים לבית, רוצחים את הילדים לפני ההורים ואז את ההורים, וחוזרים לביתם לישון שנת ישרים. כשאמו של האחד (שהיא דודתו של השני) נשאלת בראיון בטלוויזיה היא מכריזה שלא יתכן, הילדים אוהבים את האוכל שלה, ולאחר שסיימו את ארוחת הערב המשפחתית עליה היא עמלה ועבדה כל היום, הם הלכו לישון כמו ילדים טובים, וכמובן שלא עזבו את הבית. בקיצור, לא עזבו את השגחתה ולו לרגע, ובכלל, רצח כזה נתעב לא רק שאינו מתקבל על הדעת, כי אם גם מנוגד לכל הערכים שהיא חינכה את ילדיה ושהאוכלוסיה כולה מתאפיינת בהם.

כשהגיע אותו צוות לראיין אותה בשנית לאחר שהוכח בודאות שאותם שני הבחורים לא היו תחת השגחתה, רצחו משפחה שלמה וחזרו לשגרה כאילו לא היה כלום, הזדרזה אותה האם לשבח את מעשיהם ולפאר את אומץ לבם והקרבתם! פתאום הם הפכו לגיבורים, מושא הערצה של האוכלוסיה כולה.

יוצא לו אדם לעבודה, בה הוא עובד מזה שנים, אלא שבאותו יום הוא היה מצויד בנשק. הוא עובר בשיטתיות מחדר לחדר, מאולם לאולם, ויורה באנשים – חבריו לעבודה מזה שנים – מוציא אותם להורג. השלטונות לא הצליחו לתפוס אותו משך שבועות ארוכים, שכן הוא נעזר באוכלוסיה המקומית – גיבור עם תהילת עולם, שהלוואי כל ילד שיגדל ויהיה כמותו. הוא וחבריו יצאו למסע הרג נוסף, הפעם מול אנשים בתחנת אוטובוס, בהם אישה הרה. את התינוק לא הצליחו להציל, האישה עדיין נלחמת על חייה.

יום למחרת, או אולי היה זה יומיים, פעם נוספת. הפעם הנרצחים הם אנשים במדים, כנראה באותו גיל של הרוצחים.

אנחנו מסרבים להאמין, ולכן אנחנו ממציאים לעצמנו תרוצים. אלו לא ממש מרצחים. אנחנו אשמים. אולי אם נעזור כלכלית, ייטב?

כנראה שאנחנו אחראים ולא אלו שחונכו לרצוח, ועושים זאת כאילו דבר של מה בכך הוא, שמיד אחריו רוחצים את הידים, משכיחים את התמונות וחוזרים לשגרת החיים, לבית, למשפחה, לעבודה. היום הרצח עומד על אנשים בודדים (בינתיים), בעוד הנאצים עשו זאת ברבבות רבות, חלקם במאות אלפים.

בעבר הלכנו כצאן לטבח, ממאנים להאמין, והיום אנחנו מרשים שירצחו בנו, בגלל אותה אמונה עיוורת וחוסר רצון להפנים שהאויב קם עלינו להשמידנו.

כך בימינו – בסוף 2018 – תחילת 2019 – וכך בדיוק היה לפני שמונים שנה בדיוק: ״זה בלתי אפשרי.״ ״החברה הנאורה לא תתן לדבר כזה לקרות.״ ״תוך זמן קצר הכל ישוב לכנו.״ ״משרפות? מקלחות מוות? מחנות שלא חוזרים מהם? אתה ודאי לא שפוי – הנאצים אפילו המליצו לנו וזירזו אותנו לארוז את חפצינו!״

לפני שמונים שנה סרבנו להאמין. עברו שמונים שנה, וישראלים בישראל ויהודים ברחבי העולם מצביעים לעבר עצמנו ומאשימים את עצמנו בכך שלאויב אין טיפת חמלה או צלם אנוש (למעט המראה החיצוני), והוא מסוגל, בדיוק כמו הנאצים בזמנם, לצאת למסעות רצח ולחזור שעות אחר כך לשיגרת החיים כאילו לא היה כלום, שכן דם יהודי הפקר הוא!

יהודים טובים, יהודים רחמנים, רחמנא ליצלן!

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

BDS בקמפוס: סטודנטים בטורונטו החרימו אוכל כשר

Published

on

אגודת סטודנטים בטורונטו סירבה להצטרף לקריאה בנוגע לאוכל כשר, כי זהו קמפיין "פרו ישראלי" • בעקבות המחאה היא התנצלה

אגודת סטודנטים באוניברסיטת טורנטו סירבה לתמוך בקמפיין של הארגון היהודי "הלל" לקידום נגישות אוכל כשר בקמפוס, בתואנה שהוא "פרו ישראלי" רק לאחר לחץ כבד מצד סטודנטים ומרצים התקפו באגודה והתנצלו על ההחלטה להחרים את ישראל. הסיפור התחיל כשסטודנט יהודי שמייצג את "הלל" ביקש את תמיכת התאחדות הסטודנטים בקמפיין בשם "Kosher Forward", שמנהל הארגון לטובת הנגשת אוכל כשר בקמפוס של האוניברסיטה. נכון להיום הקפיטריות באוניברסיטה מגישות אוכל המותאם לצרכיהם של צמחונים, טבעונים, בעלי רגישות לגלוטן, בעלי רגישות לחלב ומוסלמים שאוכלים כשרות חלאל, אך לא כזה המתאים לצרכי יהודים שומרי כשרות. בתשובה נאמר לסטודנט שהתאחדות הסטודנטים לא תתמוך בקמפיין, שכן "הלל" הוא ארגון "פרו ישראלי" ותמיכה בקמפיין תהיה "נגד רצון חברי ההתאחדות".

להתאחדות הסטודנטים לתארים מתקדמים של האוניברסיטה בטורונטו יש עבר בעייתי בתחום החרם על ישראל: ב-2012 הצביעו חבריה בעד תמיכה בתנועת ה-BDS. התאחדות סטודנטים זו היא גם היחידה בקנדה שמנהלת ועדה המקדמת את תנועת ה-BDS, ותלונה נגדה בנושא הוגשה למועצת האוניברסיטה לפני חצי שנה.

תשובת התאחדות הסטודנטים עוררה כעס רב בקהילה היהודית בקנדה וגם בישראל, והיה גם מי שקרא לחרם כנגד האוניברסיטה "כל עוד היא מאפשרת אנטישמיות ממוסדת בקמפוס שלה"; מיכאל לויט, יהודי-קנדי חבר בפרלמנט בטורונטו, קבע כי תגובת איגוד הסטודנטים היא "פשוט אנטישמית".

בעקבות הביקורת החריפה, התנצלו ראשי אגודת הסטודנטים על הניסוח הפוגעני של תשובתם והבהירו שההחלטה האם לתמוך בקמפיין או לא טרם התקבלה.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

מה הסיבה שעומר אדם ויתר על האזרחות האמריקאית?

Published

on

והאם זה קשור למופע הענק שלו בארה"ב שבוטל?

בעיתון ידיעות אחרונות פורסם השבוע כי עומר אדם מתכוון לוותר על האזרחות האמריקאית שלו, שקיבל כמי שנולד בצפון קרוליינה. הזמר התגורר שם עם משפחתו בשליחות ביטחונית של אביו, שהפך לימים למנהלו האישי. הערכת הכנסותיו בשנה שעברה עמדו על 24 מיליוני שקלים, כל זה עוד לפני מופע הענק בפארק הירקון, מותג משקפי השמש ועסקאות הנדל"ן שהשאירו בכיסו של הזמר מיליונים רבים.

הסיבה העיקרית שעומדת על הפרק היא ענייני מיסוי. כאזרח אמריקאי, אדם מחויב להצהיר כל שנה על הכנסותיו גם לארצות הברית, וחושש שיידרש לשלם עליהן מס, וכאן הסיפור מתחיל להעלות שאלות. הכסף שהזמר מרוויח נוצר בארץ, נכון לעכשיו, והוא בדרגת המס הגבוהה ביותר בישראל שעומדת על כמעט 50%. בארה"ב על אותו הסכום הוא היה משלם פחות מ-40% מס, אבל בינה לבין ישראל קיימת אמנת מס שאומרת שעל סכום הנכנס מכאן, קודם שלמים לישראל.

עו"ד אודי ברזלי, מומחה מס שלקח חלק בצוות ההגנה של בר רפאלי, הסביר כי לישראל יש זכות מיסוי ראשונה. כשמדובר בהופעות בארצות הברית, התמונה משתנה. כלומר, רשויות המס בארץ ייקחו את הנתח שלהם מההכנסות, אם על אותה ההכנסה נדרשים בארה"ב לשלם יותר, האמריקאים יקבלו את ההפרש. "לא כל כך סביר שמישהו ירצה לוותר על האזרחות האמריקאית שלו רק משיקולי מס אמריקאים", הסביר עו"ד ברזלי. יש תמיד מחשבה שאם מישהו עושה מעשה לא חוקי, הוא לא רוצה להסתבך עם רשויות המס בארה"ב, שהן הרבה יותר מחמירות מרשויות המס בישראל, אבל אני
מניח שזה לא המצב".

נשאלת השאלה: אם עומר אדם באמת מתכוון לוותר על הדרכון האמריקאי, האם הוא רוצה להתחיל להרוויח כסף ממקום אחר, מארצות הברית? אחרי שהטור הגדול שתוכנן לו כאן בוטל בגלל בעיות ויזה של חלק מהנגנים, המחשבה הייתה על חידוש המגעים למופע, אך טרם התקבלה תשובה מהמפיקים האמריקאים כדי לאשר זאת.

לאדם יש גם את מותג משקפי השמש שלו, ורסו, שאולי רוצה להתרחב אל מעבר לים. ישנה גם אפשרות נוספת כי הוצע לאדם הזדמנות עסקית חדשה בארצות הברית בתחומי היזמות או הנדל"ן, וכרגע מכינים את הקרקע כדי לחסוך בתשלומי המס, על כל ההשערות אלו עומר אדם ואנשיו מסרבים להגיב.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

כרזה דרמטית: "ההתנחלויות לא מנוגדות לחוק הבינלאומי!"

Published

on

מזכיר המדינה האמריקני פומפאו הודיע על ריכוך בעמדת ארה"ב לגבי יהודה ושומרון – אך הבהיר כי אין מבחינתם שינוי במעמד השטח • באייפא"ק לא מתלהבים, הדמוקרטים זועמים, באיחוד האירופי מוחים

מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפאו, הודיע השבוע שארצות הברית תרכך את עמדותיה לגבי ההתנחלויות ביהודה ושומרון. פומפאו דחה בהודעתו חוות דעת משפטית של מחלקת המדינה מ-1978, שקבעה כי מדובר בהתנחלויות אזרחיות בשטחים כבושים – דבר שמנוגד לחוק הבינלאומי. זמן קצר אחרי ההכרזה, שגרירות ארה"ב בישראל פרסמה אזהרת מסע לירושלים, ליהודה ושומרון ולרצועת עזה.

בדבריו, אמר פומפאו כי הוחלט לשנות את עמדת ממשל אובמה לגבי ההתנחלויות. על פי ההכרזה, ממשל טראמפ סבור ששאלות משפטיות בעניין ההתנחלויות הן עניין של בתי המשפט בישראל. עם זאת, פומפאו הבהיר כי אין שינוי מבחינת ארה"ב במעמד של הגדה המערבית: "נשאיר את המעמד של הגדה המערבית לדיון בין הישראלים לפלסטינים".

פומפאו הוסיף כי ההחלטה ולפיה ההתנחלויות מנוגדות לחוק הבינלאומי לא סייעה: "חוק בינלאומי לא יביא שלום, זו סוגייה פוליטית מורכבת שיכולה להיפתר רק בעזרת משא ומתן בין הישראלים והפלסטינים. ארה"ב נשארת מחויבת לסייע בקידום השלום ואני אעשה כל שביכולתי לעזור". ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך על המהלך ואמר כי "ארצות הברית אימצה מדיניות חשובה שמתקנת עוול היסטורי; המדיניות הזו מכירה בכך שהעם היהודי אינו זר ביהודה ושומרון. זכותנו על יהודה ושומרון נובעת בראש ובראשונה מהקשר ההיסטורי רב השנים של עמנו לארץ ישראל. אנו מודים לנשיא טראמפ, למזכיר המדינה פומפאו, ולממשל האמריקאי על עמידתם האיתנה לצד יסודות האמת והצדק".

כמה מועמדים דמוקרטים לנשיאות ארה"ב מתחו ביקורת על ההצהרה האמריקאית, שלפיה ההתנחלויות אינן מפרות את החוק הבינלאומי. המועמד המוביל בסקרים, סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, אמר כי "זהו מכשול לשלום – דבר שכל הממשלים בארה"ב לפני טראמפ הסכימו עליו". לדברי ביידן, "הדרך הטובה ביותר להבטיח את עתיד ביטחון ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא באמצעות עבודה על פתרון שתי המדינות. זוהי הדרך היחידה להשיג זכויות לגיטימיות וחופש שמגיעות לעם הפלסטיני. התרחבות ההתנחלויות עושה את זה קשה יותר". לדברי ביידן, "ההחלטה הזו תביא יותר מתח לאזור. זה לא קשור לשלום או לביטחון. זה קשור לערעור עתידה של ישראל בשירות הפוליטיקה האישית של טראמפ".

מועמדת דמוקרטית נוספת לנשיאות, הסנאטורית אליזבת וורן, אמרה כי מדובר ב"עוד ניסיון בוטה של ממשל טראמפ להסיח את הדעת מהכישלונות שלו באזור". המועמד הדמוקרטי ברני סנדרס כתב ש"פעם נוספת, טראמפ מבודד את ארה"ב ומחליש את המדיניות על ידי פנייה למחנה הקיצוני". וורן וסנדרס נחשבים לביקורתיים יותר כלפי ישראל מבין המועמדים הדמוקרטים.

במקביל, השדולה הפרו-ישראלית בארה"ב איפא"ק פרסמה הודעה שלפיה היא לא נוקטת עמדה בנושא ההתנחלויות. לפי הודעת איפא"ק, "ההתנחלויות צריכות להיות נושא במשא ומתן ישיר בין הצדדים, ולא דבר שייקבע על ידי גופים בינלאומיים". השדולה גם קראה לפלסטינים "להפסיק את החרם על גורמים רשמיים בארה"ב ובישראל ולשוב לשיחות". האיחוד האירופי מסר כי עמדתו לגבי מדיניות ההתנחלויות "ברורה ולא השתנתה: כל פעילות להקמת התנחלויות היא בלתי חוקית בעיני החוק הבינלאומי, שוחקת את ההיתכנות לפתרון שתי-המדינות ואת הסיכויים לשלום בר-קיימא".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות