Connect with us

ארה"ב-ישראל

עומדים עלינו, לכלותנו

Published

on

שמונים שנה אחרי – מה שקורה היום בין הירדן והים התיכון מזכיר לארי בוסל את בני משפחתו שרובם ניספו בפולין – דם יהודי היה, ונשאר הפקר

מאת: ארי בוסל

בזמן משפט אייכמן בארץ, היו שלא קישרו בין האדם שעמד מאחורי הזכוכית המשורינת לבין הזוועות שהניצולים העידו עליהן. למי שמסתכל בתמונות המשפחה והעמיתים ל״עבודה״ של הנאצים, חברי האס.אס או חברי המפלגה בדרגים הגבוהים ביותר, לא ניתן להבין ולקשר בין האבות האוהבים, נשותיהם וילדיהם משחקים או מבלים לבין כל מה שאנחנו יודעים שהם עצמם ביצעו מהלך שנות מלחמת העולם השניה.

האדם נראה כמו כל אדם אחר, וככל שעברו השנים והעשורים, והנאצים הזדקנו, קשה לקשר בין האדם שנראה כמו סבא טוב לבין אותם סיפורים נוראים. כולנו נבראנו בצלם האלוהים, וכולנו – כלפי חוץ – נראים טובים ודי דומים.

אז מאין הגיע הרשע הבלתי יאומן? איך הדרדרה האנושות לרמה בה חיילים לא יכלו לעמוד יותר בהוצאות להורג ההמוניות, או אנשי מפלגה (כמו בהונגריה) היו גרועים יותר מהנאצים, נאמנים יותר לתפיסה, עינוי והוצאה להורג של גברים, נשים וטף, בגלל שהם היו יהודים, דמו ליהודים או פשוט הואשמו שהם עזרו ליהודים? איך הדרדרנו עד כדי איבוד צלם אנוש?

אם חלק מהנאצים טענו לאחר המלחמה שהם פשוט ״צייתו וביצעו את ההוראות שניתנו להם,״ הרי ששבעים ושלוש שנים אחר כך, פולין טוענת – באמצעות חקיקת חוק – שהם לא אחראים וגם לא עשו כלום, מחנות המוות היו נחלתם היחידה של הנאצים ובאחריותם המלאה. לא רק שהם שיתפו פעולה, הם עשו זאת בששון ובשמחה, וחלקם ביתר שאת מהנאצים עצמם. אבוי, עבור אמירה זאת, שמרבית משפחתי שניספתה שם – בפולין – הם עדות נאמנה לה, אני יכול למצוא עצמי במאסר ולעמוד למשפט בפולין.

מנגד עמדו הניצולים, ורובם פשוט לא יכלו להביע במילים את הזוועות שהם חוו. רובם המכריע הדחיק את הזכרונות וסירב במפורש לדבר, להעלות ולו מילה על דל שפתותיהם. רק הסיוטים מנעו מהם שינה בלילה ומנוחה ביום – עד יומם האחרון עלי אדמות.

השנים עברו, כך גם העשורים, ומרבית הניצולים כבר לא אתנו. אלו שעדיין בחיים הם בשנות השמונים והתשעים לחייהם, והדיבור כבר קשה, והתבטאות במילים כבר אינה מה שהיתה, כי לרוב הגוף מתאמץ פשוט להשאר בחיים וקצרי תקשורת בין המוח לבין ההתבטאות בעל פה תכפים וגוברים.

כך נותרים אנו היום עם ספרים, סרטים, תמונות ומוזיאונים על השואה, אך מרביתם אינם מרשימים. לקרוא – אין סבלנות. לראות סרט – רק אם הוא רב מכר. מוזיאונים – כשיוצאים ידי חובה, אחרת באמת יש דברים מענינים יותר לעשות עם זמננו. ובכלל, הקרונות (רובם קרונות בקר) בהם דחסו יותר אנשים חיים משניתן להעלות על הדעת, ה״מקלחות״ של גז ציקלון בי, ערמות הנעלים או המזוודות המרופטות או אפילו הדרגשים אינם עושים רושם בכלל. משום מה הם נראים כמו אשפה שצריך לזרוק בכדי לרענן את הסביבה.

התחלנו עם חוסר אמונה שאדם שנראה ״נורמלי לחלוטין״ יכול לבצע זוועות באנשים אחרים, בלב קר או אפילו בלב רוטט משמחה, והגענו הלום כשכבר כמעט אין מי שיספר, ומי שמספר נראה כאילו הוא דולה סיפור ממעמקי זכרונו, סיפור שהשומע צריך להתאמץ להבין ולהפנים.

יוצא שקל לזלזל באותו סיפור ששמו ״השואה״ ולפטור את אותן שנים בלא כלום. ולמהדרין, זה סיפור שהיהודים המציאו בכדי לנגן על נימי נשמתו של העולם שיאפשר להם לגזול מדינה שלא היתה שייכת להם מעם שהיה אז מאז ומתמיד, מימות עולם. ולדור הצעיר, ״הטלפון החכם אומר לנו שלא היתה שואה, לפי כנס מדעי שערכה מדינה ריבונית ובו השתתפו נציגים של עשרות מדינות מרחבי העולם, כמו גם נציגי העולם היהודי (הנה, הם אפילו לבושים בשחור עם שער מסולסל ליד האוזנים), ואם כך הוא אומר, אנחנו משוכנעים מעבר לכל ספק שזו בדיוק המציאות, ואין עליה עוררין: ׳לא היתה שואה, פשוט לא יתכן, בלתי אפשרי, זו המצאה זדונית וחייבים להתרחק ממנה!׳״

נראה שלא למדנו דבר מההיסטוריה.

בין הנאצים והפלסטינים

יוצאים להם שני בחורים צעירים, נכנסים לבית, רוצחים את הילדים לפני ההורים ואז את ההורים, וחוזרים לביתם לישון שנת ישרים. כשאמו של האחד (שהיא דודתו של השני) נשאלת בראיון בטלוויזיה היא מכריזה שלא יתכן, הילדים אוהבים את האוכל שלה, ולאחר שסיימו את ארוחת הערב המשפחתית עליה היא עמלה ועבדה כל היום, הם הלכו לישון כמו ילדים טובים, וכמובן שלא עזבו את הבית. בקיצור, לא עזבו את השגחתה ולו לרגע, ובכלל, רצח כזה נתעב לא רק שאינו מתקבל על הדעת, כי אם גם מנוגד לכל הערכים שהיא חינכה את ילדיה ושהאוכלוסיה כולה מתאפיינת בהם.

כשהגיע אותו צוות לראיין אותה בשנית לאחר שהוכח בודאות שאותם שני הבחורים לא היו תחת השגחתה, רצחו משפחה שלמה וחזרו לשגרה כאילו לא היה כלום, הזדרזה אותה האם לשבח את מעשיהם ולפאר את אומץ לבם והקרבתם! פתאום הם הפכו לגיבורים, מושא הערצה של האוכלוסיה כולה.

יוצא לו אדם לעבודה, בה הוא עובד מזה שנים, אלא שבאותו יום הוא היה מצויד בנשק. הוא עובר בשיטתיות מחדר לחדר, מאולם לאולם, ויורה באנשים – חבריו לעבודה מזה שנים – מוציא אותם להורג. השלטונות לא הצליחו לתפוס אותו משך שבועות ארוכים, שכן הוא נעזר באוכלוסיה המקומית – גיבור עם תהילת עולם, שהלוואי כל ילד שיגדל ויהיה כמותו. הוא וחבריו יצאו למסע הרג נוסף, הפעם מול אנשים בתחנת אוטובוס, בהם אישה הרה. את התינוק לא הצליחו להציל, האישה עדיין נלחמת על חייה.

יום למחרת, או אולי היה זה יומיים, פעם נוספת. הפעם הנרצחים הם אנשים במדים, כנראה באותו גיל של הרוצחים.

אנחנו מסרבים להאמין, ולכן אנחנו ממציאים לעצמנו תרוצים. אלו לא ממש מרצחים. אנחנו אשמים. אולי אם נעזור כלכלית, ייטב?

כנראה שאנחנו אחראים ולא אלו שחונכו לרצוח, ועושים זאת כאילו דבר של מה בכך הוא, שמיד אחריו רוחצים את הידים, משכיחים את התמונות וחוזרים לשגרת החיים, לבית, למשפחה, לעבודה. היום הרצח עומד על אנשים בודדים (בינתיים), בעוד הנאצים עשו זאת ברבבות רבות, חלקם במאות אלפים.

בעבר הלכנו כצאן לטבח, ממאנים להאמין, והיום אנחנו מרשים שירצחו בנו, בגלל אותה אמונה עיוורת וחוסר רצון להפנים שהאויב קם עלינו להשמידנו.

כך בימינו – בסוף 2018 – תחילת 2019 – וכך בדיוק היה לפני שמונים שנה בדיוק: ״זה בלתי אפשרי.״ ״החברה הנאורה לא תתן לדבר כזה לקרות.״ ״תוך זמן קצר הכל ישוב לכנו.״ ״משרפות? מקלחות מוות? מחנות שלא חוזרים מהם? אתה ודאי לא שפוי – הנאצים אפילו המליצו לנו וזירזו אותנו לארוז את חפצינו!״

לפני שמונים שנה סרבנו להאמין. עברו שמונים שנה, וישראלים בישראל ויהודים ברחבי העולם מצביעים לעבר עצמנו ומאשימים את עצמנו בכך שלאויב אין טיפת חמלה או צלם אנוש (למעט המראה החיצוני), והוא מסוגל, בדיוק כמו הנאצים בזמנם, לצאת למסעות רצח ולחזור שעות אחר כך לשיגרת החיים כאילו לא היה כלום, שכן דם יהודי הפקר הוא!

יהודים טובים, יהודים רחמנים, רחמנא ליצלן!

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

רמת טראמפ: מתנת ישראל לנשיא ארה"ב ביומולדת ה -73

Published

on

"תודה לך ראש הממשלה נתניהו ולמדינת ישראל על הכבוד הגדול הזה", טראמפ צייץ בטוויטר לאחר שהממשלה אישרה הקמת ישוב בגולן על שמו

Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu (2nd-R) and US Ambassador to Israel David Friedman (L) applaud after unveiling the place-name sign for the new settlement of "Ramat Trump", or "Trump Heights" in English, named after the incumbent US President, during an official ceremony in the Israeli-annexed Golan Heights on June 16, 2019. (Photo by Jalaa MAREY / AFP)

נשיא ארה"ב דונלד טרמאפ הודה לראש הממשלה בנימין נתניהו שעות אחרי שהממשלה אישרה קריאת
יישוב ברמת הגולן על שמו – "רמת טראמפ". "תודה לך ראש הממשלה נתניהו ולמדינת ישראל על הכבוד הגדול הזה", טראמפ צייץ בטוויטר.

קודם לכן הממשלה קיימה ישיבה חגיגית בצפון רמת הגולן לציון ההכרה של טראמפ בריבונות הישראלית בגולן ובמהלכה אושר קריאת היישוב על שמו. בפתח הישיבה, שבה נכח גם שגריר ארה"ב בישראל, נתניהו בירך את טראמפ ואמר המחווה נועדה לחלוק "כבוד גדול לידיד גדול של ישראל".

"אנחנו ביום היסטורי", אמר נתניהו בפתח הישיבה שהתקיימה ביישוב ברוכים קלע אלון. "אנחנו הולכים
לעשות שני דברים: להקים יישוב חדש ברמת הגולן, דבר שלא נעשה שנים רבות, אקט של התיישבות
וציונות ראשון במעלה; ושנית, לכבד את ידידנו, ידיד גדול מאוד של מדינת ישראל, הנשיא דונלד טראמפ,
שהכיר לאחרונה בריבונות ישראל ברמת הגולן, המנהיג הבינלאומי הראשון שעשה זאת".

עוד אמר נתניהו: "הוא פשוט קרע את המסכה מעל כל מסך הצביעות הזה, שלא מכיר במובן מאליו. לכן בגין אמר, כשהעביר את 'חוק הגולן', שלפעמים גם את המובן מאליו צריך לעשות".

דיוויד פרידמן, שגריר ארה"ב בישראל, הודה בשמו של הנשיא טראמפ על הקמת היישוב הנושא את שמו. "ביום שישי חגג טראמפ את יום הולדתו ואני לא יכול לחשוב על מתנה יותר נאותה ויפה להעניק לו מאשר רמת טראמפ. האוויר כאן טהור, השמש מרהיבה, הנוף מדהים", אמר.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

מרגש: משפחת נרצחי הפיגוע בפיטסבורג ב"בית אורי" בעפולה

Published

on

בני משפחתם של ססיל ודיוויד רוזנטל, שנרצחו בפיגוע בפנסילבניה, ביקרו במוסד לבעלי מוגבלויות ושתלו עץ לזכר יקיריהם

כשמונה חודשים לאחר הפיגוע הקטלני בבית הכנסת בפיטסבורג שבפנסילבניה, שגבה את חייהם של 11 מתפללים ונחשב כמתקפת הטרור הגדולה ביותר על הקהילה היהודית בארה"ב, הגיעו קרובי משפחתם של שניים מהרוגי הפיגוע לסיור מרגש במוסד לבעלי מוגבלויות בעפולה. הוריהם ושתי אחיותיהם של ססיל ודיוויד רוזנטל ז"ל, שני אחים בעלי צרכים מיוחדים שנרצחו בפיגוע, הגיעו ל"בית אורי" שבעפולה, המשמש ככפר לילדים ומבוגרים בעלי מוגבלות שכלית-התפתחותית. זאת לאחר שדיירי המקום שתלו עץ זיכרון למען שני האחים וריגשו את משפחתם עם המחווה לשני יקיריהם שנרצחו בפיגוע. אלי רוזנטל (האב) אמר בהתרגשות: "זכינו לבקר במקום מקסים ומיוחד בזכות הבנים שלנו".

בני המשפחה הגיעו לארץ בעזרת קרן פרס בראשית וארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה JFNA . הפיגוע בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג התרחש באוקטובר 2018 , לאחר שרוברט באוורס, בעל רקע אנטישמי, התפרץ למקום במהלך תפילת שחרית ביום שבת ופתח בירי לעבר המתפללים תוך שהוא צועק "כל היהודים חייבים למות". בפיגוע נהרגו 11 איש ו 6- נפצעו, בהם 4 שוטרים.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

"הייתי מסוגל בוודאי להגיע למספר גופות של 30 יהודונים"

Published

on

צעיר מקליפורניה איים בצ'אט לבצע ירי המוני בבית כנסת בהשראת הירי בבית הכנסת בפאווי ליד סן דייגו, "רק עם מדים נאציים"

רוס פארקה, צעיר בן 23 מאזור סן פרנסיסקו, מואשם שאיים בצ'אט לבצע ירי המוני בבית כנסת בהשראת הירי בבית הכנסת בפאווי, "רק עם מדים נאציים" – כך נמסר מהמשטרה המקומית. על פי ההודעה מואשם הצעיר, תושב העיירה קונקורד, באיומים, החזקה לא חוקית של נשק וייצור נשק. הרשויות מצאו בביתו
של פארקה, המתגורר יחד עם אמו, רובה AR-15 חצי אוטומטי, ספרות נאצית, בגדי הסוואה, חרב ומחסניות עם קיבולת גדולה. במשטרה אמרו כי הוא רכש מוקדם יותר השנה את הרובה כשהוא אינו שלם, ובהמשך שדרג אותו.

מכתב האישום עולה כי פארקה היה על הרדאר של ה- FBI והמשטרה כטרוריסט פוטנציאלי. חוקרי ה- FBI איתרו את הדברים שהוא כתב ברשת, וכללו בנוסף גם איומים לפגוע בשוטרים. הוא נהג להשתמש ברשת החברתית ,Steam שם היו כינויו " Adolf Hitler ((( 6 Million )))". פארקה כתב שהושפע מאירוע הירי ההמוני בבית הכנסת בפאווי שבאזור סן דייגו ומהטבח במסגדים בקרייסטצ'רץ' בניו זילנד מוקדם יותר השנה, וכינה את המחבל שביצע אותו "גיבור". פארקה כתב שישדר את הטבח בחי. בפוסטים אחרים, לפי הפרסום, הוא כתב שיבחר מטרה טובה יותר מאשר "סתם בית כנסת אקראי", והתייחס ליהודים כאל "תתי אדם".

"הייתי מסוגל בוודאי להגיע למספר גופות של 30 יהודונים ואז בערך חמישה שוטרים, כי גם הייתי מחליט להיאבק עד מוות", הוא כתב באחד הפוסטים. פארקה אושפז במוסד לחולי נפש בשנת 2011 לאחר שנאבק בשוטרים שהועזקו לביתו בעקבות סכסוך משפחתי. עובדת מרכז האזורי של איסט ביי, המסייע לאנשים הסובלים ממוגבלות התפתחותית, אמרה לרשויות בשנת 2015 כי היא מאמינה שהוא מתאים לפרופיל של מבצעי ירי המוני. האירוע מצטרף לידיעות נוספות על פשעי שנאה נגד יהודים ברחבי ארה"ב מהימים האחרונים.

בין היתר, תושב פלורידה, ג'ושוע ג'ון לף בן ה -40 , נעצר לאחר שאיים ברשתות החברתיות להרוג
קבוצות מיעוט שונות, בהן יהודים. בפוסטים שכתב ברשת, שיבח הנאשם את ג'ון ארנסט, בן ה 19- שביצע את הירי בבית הכנסת בפאווי, ואמר כי הוא מצטער שהוא לא הרג יותר בני אדם.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות