Connect with us

כלכלה ועסקים

עודף מ- 50מיליון דולר: מי רוצה לקנות את הבית של אדם לוין בבוורלי הילס?

Published

on

סולן להקת מארון 5 ואישתו הדוגמנית בהאטי פרינסלו מציעים למכירה את ביתם ב-47.5 מיליון דולר – יותר מ- 13מיליון דולר מעל המחיר שבו קנו אותו לפני שנה בלבד

המחיר קפץ ב- 13מיליון דולר תוך שנה. חזית הבית

הזמר וסולן להקת מארון 5 אדם לוין ואישתו דוגמנית העל בהאטי פרינסלו פרסמו למכירה את ביתם המפואר שבבוורלי הילס תמורת סכום מבוקש ודמיוני של 47.5 מיליון דולר. מדובר בצעד מפתיע למדי מצדם של בני הזוג, משום שהם רק רכשו את הנכס לפני כשנה מבעליו הקודם (אחד מיוצרי הסדרה וויל וגרייס'), תמורת 33.9 מיליון דולר.

בית המידות המפואר משתרע על שטח של כ-960 מ"ר וכולל חמישה חדרי שינה ו-12 חדרי שירותים, הפזורים בין 3 קומותיו של המבנה המרכזי, לא כולל ביתן האורחים. על פי הדיווחים, לאחר שרכשו אותו השקיעו בני הזוג לוין ופרינסלו כ-7 מיליון דולרים בשיפוץ הבית המשודרג ממילא. ייתכן שההשקעה הזאת היא חלק מהסיבה לעלייה המשוקפת במחירו המבוקש של הנכס.

בין העבודות שנכללו בשיפוץ: צביעה חיצונית של הבית ללבן (קודם לכן חלקו החיצוני של הבית היה מחופה בלבנים אדומות שעליהן השתרגו גפנים), עדכון והרחבת המטבח המרכזי של הבית והחלפת כל מכשירי החשמל במטבח הקייטרינג הנוסף למכשירים חדישים מפלדת אל-חלד.

דלת הכניסה של האחוזה נפתחת אל מבואת כניסה רחבת ידיים בעלת תקרה גבוהה וחיפוי פאנלים מעץ צבוע, שמובילה אל סלון מרווח ובו אח ומסך טלוויזיה ותקרות שקועות ומעוטרות. סמוך לסלון נמצא חדר האוכל הרשמי שמכיל שולחן אוכל גדול המתאים ל-12 סועדים ובו דלתות זכוכית הנפתחות אל אזור הבר המצוייד.

כמובן שיש בריכת שחייה פרטית

באחורי הבית ממוקם חדר עבודה ששניים מקירותיו עשויים זכוכית בפרופיל בלגי מרצפה עד תקרה, ומהם נשקף נוף של החצר האחורית. עוד בקומה התחתונה: חדר הקרנה פרטי שגם לו אזור בר צמוד. בנוסף הנכס כולל גם חדר כושר פרטי, בריכת שחייה ומגרשי טניס.

בקומה העליונה ממוקם חדר השינה המרכזי שמואר היטב הודות לדלתות זכוכית הנפתחות למרפסת פרטית ושטופת שמש. חדר הרחצה הצמוד מבהיק בלובן יוקרתי וכולל ארון אמבטיה עם משטח שיש וכיורים כפולים. בנוסף, הסוויטה של בני הזוג האופנתיים כוללת לא אחד, כי אם מספר חדרי ארונות וחדרי הלבשה עם ארונות ומדפים שיוצרו בהזמנה מיוחדת.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כלכלה ועסקים

מה עומד מאחורי ההצלחה הישראלית בעסקים בחו"ל

Published

on

״כל איש עסקים פושט רגל, אבל יש כאלה שמתים קודם" • לא נעים להגיד, אבל ייתכן שמאחורי חלק מסיפורי ההצלחה הישראליים באירופה ובארה"ב עומדים גם קיצורי דרך מפוקפקים וחשדות למתן שוחד למקבלי החלטות • וגם: איך הקיבוצניק לשעבר אדם ניומן היה עד לאחרונה אחד היזמים העשירים בעולם

כמה אנחנו אוהבים לספר לעצמנו על המוח היהודי המבריק, בעסקים ובכלל; כמה נעים להלל ולקלס את היזמות הישראלית פורצת הדרך, ואת יכולתנו המופלאה והייחודית בזיהוי הזדמנויות עסקיות מסביב לעולם, הרבה לפני כל האחרים. פה ושם אנחנו נזכרים שמדובר בעיקר בהרפתקנות ובחיבה לא מבוטלת לסיכונים, שכל־כך מאפיינת אותנו הישראלים. לפעמים הסיכונים משתלמים, ואז המסתכן יזכה בכותרות ענק מפרגנות ומהללות לכישרון המופלא ולראיית הנולד. לפעמים הם מתבררים כמעידה רבתי, ואז המסתכן הכושל ייעלם בדרך כלל מהמגרש בלי להשאיר עקבות וסימנים, עד הקורבן האנונימי הבא.

לא פעם, ההבדל בין נסיקה מפוארת להתרסקות מחפירה הוא שאלה של עיתוי. איש העסקים אליעזר פישמן – אחד שיודע, ושלימים גם חש את החוויה המפוקפקת הזו על בשרו – אמר פעם ש"כל איש עסקים פושט רגל, אבל יש כאלה שמתים קודם". המשבר הכלכלי העולמי לפני קצת יותר מעשור חשף כיצד יותר מדי יזמים ישראלים שבשנות הגאות העליזות נופפו בעסקאות ענק מרהיבות, חיו בפועל על אשראי בנקאי ועל מינוף כמעט אינסופי, שאפשרו להם להכפיל את כספם עשרות מונים כדי לרכוש קרקעות ומבנים יקרים ולגלגל סכומי עתק דמיוניים. ואז הגיע השפל הגדול, הגלגל הפיננסי נעצר, ההון העצמי שלהם נמחק במהירות, והתברר שרבים מאותם יזמים מוכשרים, כמאמר הקלישאה, שחו ללא בגד ים.

בעולם הגלובלי שבו אנו חיים אין יותר מדי מתנות חינם. זו הסיבה שכאשר כלכלנים רואים חגיגות לרגל עסקה שנסגרה, הם יעדיפו לחפש את מה שנקרא "קללת הזוכים". במקום להצטרף למחיאות הכפיים ולתת קרדיט למנכ"ל הישראלי שזכה במכרז, הם יבקשו להזכיר את עקרונות הכלכלה, שבין אם נאהב אותם ובין אם לא בדרך כלל עובדים: מי שגבר על מתחרים אחרים ורכש נכס מסוים, פשוט הציע את המחיר היקר ביותר, יקר יותר ממה שהסכימו לשלם כל האחרים (אפשרות אחרת היא שלא היו הצעות אחרות, וגם זה אומר דרשני). בדומה לכך, מי שנבחר לספק מוצר תחרותי הסכים כנראה לקבל את התמורה הנמוכה ביותר בהשוואה למתחריו. בכל מקרה, הוא יצטרך להוכיח שנשאר לו גם רווח בכיס, ולפעמים זה ייקח לא מעט זמן.

שינו את הכללים

אבל יש גם אפשרות נוספת. ייתכן שהזוכה המוכשר שלנו אכן השיג את העסקה הבינלאומית הנחשקת במחיר מציאה, אבל בדרך ליעד הנכסף הוא פשוט שיחד כמה פקידים או בעלי תפקידים אחרים. בחודשים האחרונים מתברר לדאבוננו שמדובר כנראה בשיטה ישראלית פופולרית למדי להצלחה בעולם הגדול שבחוץ.

אצל יותר מדי כוכבים ישראלים עולה החשד שההצלחה בעולם הגדול, אותו יתרון עסקי תחרותי שאנחנו כל־כך מתגאים בו, נבעה אולי גם ממתן שוחד לפקידים המתאימים. אנחנו מאחלים לכל החברות הישראליות לצאת ַזכּ וֹ ת ונקיות מאותה עננה המרחפת מעל ראשן, ותמיד גם אפשר להאשים את המתלוננים באנטישמיות ובשנאת ישראלים, אבל כבר קשה להתעלם מערימת החשדות המתגבהת נגד הנציגים המוכשרים שלנו בעולם.

לא המציאו את השיטה

לפני פחות משנה, באוקטובר 2018, חגגו הכותרות בישראל עוד אקזיט מוצלח, כאשר ענקית תמציות הטעם והריח IFF רכשה את חברת פרוטרום הישראלית, תמורת סכום עתק של 7.1 מיליארד דולר. אכן, גאווה ישראלית עצומה לתעשייה כחול־לבן. עד שלפני שבועיים הודיעה החברה הבינלאומית, במסגרת פרסום דו"חותיה לרבעון השני, כי במהלך הטמעת פעילות החברה הישראלית היא נחשפה לטענות על שיחוד לקוחות ברוסיה ובאוקראינה. IFF ציינה שהיא החלה מייד בחקירת החשדות, בסיוע ייעוץ משפטי וחשבונאי חיצוני, ו"תוצאות ראשונות אכן מצביעות על שוחד שנתנה החברה הישראלית" בפרוטרום עצמה מכחישים את כל החשדות).

שבוע לאחר מכן, הודיע התובע הכללי בז'נבה שבשווייץ על הגשת כתב אישום בגין עבירות שוחד והלבנת הון נגד איש העסקים הישראלי בני שטיינמץ, במסגרת רכישת זכויות כרייה בגינאה. על פי ההודעה שפרסם משרד המשפטים השווייצרי, מדובר על תשלומי שוחד בהיקף של 10 מיליון דולר שניתנו בין השנים 2005 ל־2010 לפקידים שונים, על מנת לקבל את זכויות הכרייה במכרה עפרות הברזל הגדול במדינה האפריקנית.

שטיינמץ ופרוטרום לא המציאו את השיטה (לכאורה כמובן). רק לפני שנה וחצי שילמה חברת התרופות טבע' קנס של 75 מיליון שקל למדינת ישראל. טבע, עד לא מזמן ספינת הדגל הכי מוצלחת שלנו, שילמה את הקנס החריג בעקבות הסדר מותנה עם פרקליטות מיסוי וכלכלה, שבמסגרתו הודתה כי בשנים 2008־2012 היא שיחדה עובדי ציבור ברוסיה, באוקראינה ובמקסיקו, ובתמורה נפסקו ההליכים הפליליים נגדה. בארה"ב, על אותם חשדות, שילמה טבע ממש לא מזמן 519 מיליון דולר כדי להתחמק מהעמדה לדין. ואם זה לא מספיק, רק לאחרונה פורסם כי אותה 'טבע' תעמוד לדין בארה"ב בחשד שהעניקה הטבות ושוחד לדוברים שונים בכנסים שערכה במדינה, כדי שהרופאים ימליצו וירשמו את תרופותיה לחולים.

ומה עם הגשרים, המחלפים והתשתיות שחברות ישראליות מקימות ברחבי העולם? נזכיר שבשנה שעברה נעצרו ברעש גדול בכירי חברת 'שיכון ובינוי', שבנתה את מדינת ישראל במשך עשרות שנים, בחשד כי החברה־הנכדה הרשומה בשווייץ שיחדה פקידים במדינות באפריקה כדי לזכות במיזמי תשתיות גדולים. המעצר המתוקשר גם שימש טריגר מרכזי למכירת השליטה בחברה על ידי בעלת השליטה באותה עת, שרי אריסון, אם כי ממש לא בטוח שהצעד הזה ינקה אותה מהחשדות הפליליים (המשטרה כבר המליצה להעמיד לדין גם את אריסון עצמה, יחד עם שורה של מנהלים בכירים).

אז כן, ייתכן גם שלפחות בחלק מהמקרים מדובר בכך שמישהו שינה לפתע את הכללים, והישראלים התמימים נדפקים רק משום שלא הפנימו את השינוי בזמן. אבל עדיין מדובר בכוכבית משמעותית מאוד בתחתית סיפורי הגאווה הבינלאומיים שאנחנו כל־כך מתגאים בהם.

״למה לקנות ולבנות דווקא בחו"ל?", שאלתי פעם מנכ"ל מוכר ונחשב, שניהל חברת נדל"ן שכבשה במהירות את העולם הגדול. "זה נורא פשוט", הוא השיב לי. "שם, למאכערים ולמקבלי השוחד יש לפחות חוקים מאוד ברורים. בהונגריה לקחנו את ראש העיר לשבוע של כיף על חשבוננו בלונדון, וכשחזרנו חיכה לנו על השולחן היתר בנייה לפרויקט שקידמנו אצלו בעיר. בארץ אנחנו יכולים לעבור תלאות דומות עם כל ראש עיר, אבל אין לנו שום ודאות שבסוף התהליך והכסף שנוציא אכן יחכה לנו גם היתר בנייה".

מספרים שמאחורי הקלישאות

אפרופו ישראלים מבריקים, אחד השמות החמים בעולם בשנים האחרונות הוא הישראלי לשעבר אדם נוימן, הבעלים הכריזמטי של We. חברת We עומדת מאחורי מותג חללי העבודה המשותפים WeWork, מותג חללי המגורים המשותפים WeLive ועוד. בשנים האחרונות היא מציגה עצמה כבשורה נדל"נית וטכנולוגית שהולכת לשנות את העולם, לא פחות.

ועם זאת, דווקא הצטרפותה למסחר בבורסה של ניו־יורק, ופרסום הדו"חות הכספיים שלה לקראת הפיכתה לחברה ציבורית, גורמים לסיסמאות הגבוהות ולשלל הקלישאות הרוחניות שהחברה מרבה להשתמש בהן, להישמע מלאכותיות ואפילו צבועות.

עם כל הכבוד למיתוגה המוצלח כחברה טכנולוגית שמפעילה אלגוריתמים ומאגרי מידע סופר־מתוחכמים לאיתור וניהול שוכרים, המודל של We הוא בעיקר שכירת נכסים לטווח ארוך והשכרתם לטווח קצר. לא בדיוק מדע טילים. נוימן, שהפך את עצמו לגורו של ממש, משכנע עוד ועוד חברות ועסקים שהם אינם זקוקים למשרד משלהם כמו פעם, ושמוטב להם לשכור משרדים ליום, לחודש או לשנה בתוך חללים משותפים גדולים, עם אווירה יצירתית ומגניבה וגמישות מרבית.

זה אכן נשמע מודל מקורי וכלכלי לא רע, אבל מה בין זה ובין הסיסמאות הרוחניות הגדולות של נוימן, או להצהרה שפתחה את תשקיף ההנפקה של We לבורסה: "אנחנו מקדישים את התשקיף לאנרגיה של החברה – הגדולה מכל אחת מאיתנו, אבל מצויה בתוך כל אחד מאיתנו". נו באמת.

בינתיים, עם כל הכבוד לבאזז הגדול, חברת We מתקשה להוכיח את עצמה כלכלית, והיא רשמה הפסד של 3.6 מיליארד דולר רק מתחילת 2016. במחצית הראשונה של 2019 היא רשמה הכנסות של 1.5 מיליון דולר – קצב הכנסות שמכפיל את עצמו מדי שנה – אולם ההפסד הנקי הסתכם ב־900 מיליון דולר בחצי שנה, מה שאומר שהחברה מסבסדת את משתמשיה הרבים. ועם כל הכבוד למודל המנצח, החברה תקועה עם התחייבויות לשכירות נכסים לשנים רבות קדימה בסך של 47 מיליארד דולר, מה שעלול להפוך לריחיים כבדים על וארה אם היא חלילה תתקשה למצוא מספיק שוכרים לטווח קצר (המודל מדבר על 80% תפוסה בנכסים).

החברה של נוימן בן הארבעים כבר גייסה בתחילת השנה 5 מיליארד דולר לפי שווי של כ־47 מיליארד דולר. נוימן, מי שהחברה מאדירה לכל אורך התשקיף ומכנה בין השאר "מנהיג ייחודי, איש חזון, תפעול וחדשנות", הוא בינתיים המרוויח הגדול מהעסק הלא־ממש רווחי שהקים. הוא אמנם לא נוטל משכורת מהחברה, מנהג יחצ"ני פופולרי מאוד בשוק האמריקני, אבל החברה כבר שילמה לו כמעט 6 מיליון דולר על רכישת המותג We, והיא גם שכרה ממנו ארבעה נכסים שהיו בבעלותו באופן אישי. נוימן גם מכר מניות ושלשל לכיסו כ־700 מיליון דולר במקביל להגשת התשקיף, צעד חריג למדי של מייסד העומד רגע לפני הנפקה ציבורית.

עם זאת השאיפות הגדולות של אדם נוימן נותרו בגדר כאלו שייתכן שלעולם לא יתממשו. דיווחים על ירידה בהערכת השווי של החברה ל-25 מיליארד דולר גרמו למשקיעים מרכזיים לקרוא לחברה לדחות את ההנפקה המתוכננת שלה. עד לאחרונה נוימן היה מיועד להיות אחד היזמים העשירים בעולם. בתחילת השנה, עשור לאחר הקמת WeWork, בנקי השקעות העריכו את שווי החברה ב-65 מיליארד דולר. אם WeWork היתה מונפקת לפי הערכת שווי זו, אחזקותיו של נוימן בחברה, 22%, היו שוות 14 מיליארד דולר – מה שהיה מכניס אותו אוטומטית לרשימת 150 האנשים העשירים בעולם. לפי הערכת השווי האחרונה, הונו של נוימן יהיה בשווי של כ-3 מיליארד דולר – לא מספיק כדי להיכנס לרשימת 500 העשירים במדד המיליארדים של בלומברג.

עם זאת, זהו עדיין הישג משמעותי עבור מישהו שבילה את ילדותו בקיבוץ. נוימן הגיע לניו יורק ב-2001, שם פגש את אשתו לעתיד שהיא גם מייסדת שותפה של WeWork. נוימן גייס במשך השנים 12 מיליארד דולר ממשקיעים לחברה שעדיין אינה רווחית. לפי דיווחים אחרונים בתקשורת, נוימן עדיין פועל לבצע הנפקה ראשונה לציבור של WeWork.

האם מדובר בגאון מבריק, שהיגר מישראל כמעט חסר כול והמציא חברה שמתומחרת היום בשווי של עשרות מיליארדים? בהחלט. האם הוא גם נביא ופורץ דרך שייחרט בהיסטוריה העולמית? כדי להשיב לשאלה הזו נצטרך כנראה להמתין עוד כמה שנים.

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

מה יקרה כשקליפורניה לא תוכל לשלם יותר קצבאות לפנסיונרים שלה

Published

on

גירעונות תופחים בקרנות הפנסיה מאלצים את השלטון המקומי בקליפורניה ובארה"ב כולה להפנות נתחים מסיביים מההכנסות ממסים לצורך צמצום הבור וליטול עוד ועוד חובות אלה מקרבים את היום שבו מיליוני פורשים לפנסיה יצפו לקבל את התשלומים שהובטחו להם, והדבר פשוט לא יקרה

לא אחד ולא שניים הם הנזקים קצרי הטווח של מדיניות הריבית של הפדרל ריזרב בארצות הברית: בועת נכסים בקנה מידה היסטורי שהותירה דור שלם של צעירים ממורמרים וכועסים שמבקשים לראשונה בהיסטוריה של אמריקה להושיב סוציאליסט רשמי בבית הלבן; בזבוז משאבים מונומנטלי על חברות ועל פרויקטים שאינם אלא חזיונות תעתועים בורסאיים במרוץ לאקזיט מהיר; עליית מחירי המניות במנותק מהכלכלה האמיתית של מיין סטריט, וכמובן הר של חובות שאיש לא יוכל לפורעם אי פעם. אך בנוסף לכל אלה, המדיניות הזו גם תפגע פגיעה אנושה בכל המערכת הפנסיונית באמריקה.

בסקטור הפרטי אין כמעט קרנות פנסיה המבטיחות הכנסה קבועה לחברים, אך בסקטור הציבורי של המדינות ושל השלטון המקומי קרנות כאלו הן הטבה פנסיונית חובקת כול. בקליפורניה למשל, כך על פי PPIC, מוסר מחקר ציבורי ללא מטרות רווח ובלתי מפלגתי, יותר מ-4.6 מיליון תושבים זכאים או חברים בתוכניות פנסיה של ממשלת קליפורניה או של הרשויות המקומיות והשלטון המקומי לסוגיו. כשלושה רבעים מהם שייכים ל-CalPERS, הקרן הענקית של עובדי קליפורניה והגדולה מבין הקרנות הציבוריות בארה"ב, ל- CalSTRS, קרן ארגון המורים בקליפורניה, או לקרן הפנסיה של עובדי האוניברסיטאות בקליפורניה. היתר, כ-25%, שייכים ליותר ממאה קרנות ותוכניות פנסיה מקומיות שונות.

הואיל ועל פי הלשכה הפדרלית לסטטיסטיקה סך כל העובדים בקליפורניה עומד על כ-20 מיליון איש ואישה, הרי שכ-22% מתוכם הם עובדי ציבור הזכאים לפנסיה קבועה בעת הפרישה. ולא רק זה: לפי הטבה שנקבעה לעובדים האלו לפני שנים, רובם המוחלט פטורים מתשלום סכום כלשהו לביטוח הלאומי, ולפיכך זכאותם הפנסיונית לתשלום פדרלי זה היא מופחתת מאוד או לא יימת כלל.

לכ-56% מעובדי הציבור בקליפורניה אין כיסוי כלשהו על ידי הביטוח הלאומי הפדרלי. בטקסס המספר הזה עומד על יותר מ-50%, ובאילינוי על כ-45%. כלומר, כל העתיד הפנסיוני של העובדים האלו תלוי בקרנות הפנסיה האמורות. היציבות הפיננסית של הקרנות האלו חשובה מאוד לעובדים לשעבר, אך לא רק להם. במדינות רבות המדינה והרשויות המקומיות לא יכולות לקצץ בהטבות המובטחות, גם אם הן מעוניינות לעשות זאת.

כמה חייבות הקרנות הציבוריות

בכ-41 מדינות יש סוגים שונים של הגנות על קרנות הפנסיה, והאפשרות המעשית לשנותם בחקיקה כמעט אינה קיימת אפילו במקרה של פשיטת רגל של הרשות המקומית. כאשר העיר דטרויט פשטה את הרגל לפני כמה שנים, חלק מהטבות הפנסיונרים קוצצו בשיעור של 4.5% וגם בוטלו העדכונים העתידיים בהתאם לעליית המדד. במקרה הזה בית המשפט הפדרלי שדן בנושא דווקא קבע, ברוב של 2 ל-1, כי העירייה יכלה לבצע את הקיצוץ, אך הקביעה הסתמכה במידה רבה על העובדה שהקיצוץ בוצע במסגרת הסכם נרחב שבו השתתפו נציגי העובדים (שלהם התנגדו העותרים), ואשר במסגרתו ארגונים חיצוניים שונים תרמו סכומי כסף גדולים.

הבעיה המשותפת של המבוטחים ומשלמי המסים

היציבות של קרנות הפנסיה האלו היא אפוא בעיה למבוטחים ולמשלמי המסים כאחד. הארגון Pension tracker, העוקב באופן שוטף אחר מצב קרנות הפנסיה בקליפורניה, מעריך כי נכון לסוף שנת 2017 הסתכמו חובות הקרנות בקליפורניה לבדה ביותר מטריליון דולר, או כ-78 אלף דולר לכל משפחה בקליפורניה.

עם עשר הרשויות בעלות החוב הגדול ביותר נמנו גדולות כקטנות, עשירות כעניות. כך למשל עיירה קטנה בעמק הסיליקון בשם קולמה ניצבה במקום השלישי במצעד בעלות החוב עם כ-94 אלף דולר למשק בית. פאלו אלטו, עיירה מבוססת המונה כ-12 אלף משקי בית, כיכבה במקום העשירי עם התחייבויות פנסיוניות של כ-2 מיליארד דולר לעומת נכסים של 800 מיליון דולר, או חוב של כ-18 אלף דולר לכל נפש. בסך הכול מכסים נכסי הקרנות בקליפורניה כ-69% מהתחייבויותיהן.

קליפורניה לא לבד. על פי מכון המחקר PEW, נכון לסוף 2016 לכל הקרנות הציבוריות באמריקה יש בממוצע כיסוי נכסי של כ-66% מהתחייבויותיהן הפנסיוניות, וזאת שעה שכביכול הכלכלה בשיא והבורסה שוברת שיאים בכל חודש.

סך הגירעון המדויק של קרנות הפנסיה של המדינות ושל השלטון המקומי אינו ברור, והוא מוערך בטווח שבין 4.4 טריליון דולר, על פי סוכנות הדירוג מודי'ס – סכום השווה, אגב, לכלכלת גרמניה – לבין כ-6 טריליון דולר, על
פי ארגון המחוקקים המדינתיים ALEC.

לגירעון הגדל כמה סיבות, ביניהן הזדקנות האוכלוסייה והשיעור הגדל של הפורשים לפנסיה לעומת מספר המצטרפים החדשים. אך ללא ספק אחת הסיבות המרכזיות, אם לא הקריטית מכולן, היא שיעורי הריבית הנמוכים שהנהיג הבנק המרכזי האמריקאי בעיקר בעשר השנים האחרונות.

יותר לפנסיה, פחות למשטרה וחינוך

בסקר שערכה בתחילת 2018 הליגה של ערי קליפורניה, העריכו רוב הערים כי ההוצאות הפנסיוניות שלהן יגדלו ב-50% בשבע השנים הבאות, וזה, על פי הערכתן, יגביל מאוד את יכולתן לממן את השירותים הבסיסיים ביותר, כמו משטרה וחינוך (שירותים אלו ממומנים בארה"ב ברמת השלטון המקומי).

כדי לכסות את העלויות המטפסות ואת הירידה בתשואות, המדינות והשלטון המקומי כבר נאלצו להגדיל עוד ועוד את הכספים שהם משלמים לפנסיות. על פי מחקר של מכון Pew על מימון קרנות הפנסיה של המדינות ב-2016, הסכומים שהמדינות הפרישו לתוכניות הפנסיה במונחי אחוזים מסך כל הכנסותיהן ממסים הוכפלו מאז 2000, ועדיין פער ההתחייבויות, קרי הגירעון בקרנות, רק תפח.

התוצאה היא שעוד ועוד הפרשות, בסכומים גדלים והולכים, יידרשו מהמדינות ומהשלטון המקומי, כאשר האחרונים, שהם גם החלשים, מהווים כמחצית מהתורמים בתוכניות הפנסיה. כך למשל, הוצאות העיר סטוקטון שבקליפורניה על פנסיות גדלו מ-6.8 מיליון דולר בשנת 2002 לכ-41.5 מיליון דולר בשנת 2017 מומחים מעריכים כי סכומים אלו, אשר עתידים להכפיל את עצמם, יגיעו בתוך ארבע שנים לכ-16% מתקציבי הרשויות המקומיות, וזאת בהנחה שהכלכלה תמשיך במהלכה דהיום ולא תיקלע למיתון, הנחה שעל פי ניסיון העבר היא אופטימית למדי.

כל הגירעונות המתוארים בקרנות הפנסיה לא יהוו בעיה של טריליוני דולרים רק בעתיד. כבר היום הם משפיעים על תקציבי המדינות והערים ועל יכולתן לטפל בבעיות התושבים.

על פי מחקר של בנק אוף אמריקה, קיים יחס הפוך בין השקעות המדינות בפרויקטים של תשתית לבין ההשקעה הנדרשת בגירעון קרנות הפנסיה. על פי אותו מחקר, על כל מיליארד דולר המושקע בפנסיות, ההשקעה בתשתיות תיפול ב- 2.5מיליארד דולר בגלל החובות העתידיים.

הפערים האלו, בין ההתחייבויות הגדלות לקרנות הפנסיה לבין ההוצאות לצרכים השוטפים, מכוסים בחוב.

בעשרים השנים האחרונות גדל החוב של המדינות ושל השלטון המקומי כמעט פי שלושה, והוא עומד היום על יותר מ-3 טריליון דולר (לא כולל ההתחייבויות לקרנות הפנסיה).

מספר הפנסיונרים רק הולך וגדל

אם לא די בהחזרים הנמוכים בגין מדיניות הריבית של הבנק המרכזי, גם הדמוגרפיה מעיקה על הקרנות באופן גובר והולך. בקליפורניה למשל, מספר התושבים שגילם מעל 65 גדל מ-9% בשנת 1970 ל-15% בשנת 2018 המספר צפוי לגדול ל-21% עד 2030.

בהתאם צנח מספר העובדים התורמים לקרנות הפנסיה משני עובדים תורמים לעובד בפנסיה ב-2001 ל-1.3 עובדים תורמים לעובד בפנסיה ב-2015. בנוסף, הפנסיונרים עצמם חיים יותר ויותר שנים, כך שהפער הנובע מהדמוגרפיה גם הוא ילך ויגדל בעשורים הקרובים.

בעבודה מקיפה שערכו ב-2018 פרופ' אוליביה מיטשל מבית הספר למינהל עסקים וורטון שבאוניברסיטת פנסילבניה ופרופ' ליאורה פרידברג מאוניברסיטת ווירג'יניה הזהירו השתיים כי "החור בפנסיות" יבלע את
עובדי הסקטור הציבורי והפרטי כאחד.

בפודקאסט שבו שוחחו השתיים על מחקרן, המחישה פרופ' מיטשל בחשבון פשוט כי אם סך הגירעון הוא 5 טריליון דולר, הרי שאם הוא מחולק למספר העובדים באמריקה, 158 מיליון, החוב לכל עובד עומד על 32 אלף דולר.

״זה ממחיש את גודל הבעיה", אמרה מיטשל. "להרבה אנשים אין 32 אלף דולר בחשבון הפרישה שלהם, שלא לדבר על יכולתם לשאת בסכום כזה עבור עובדי המדינה והשלטון המקומי". מיטשל גם הוסיפה נקודה חשובה ביותר: "הממשלות המקומיות כנראה מעריכות בחסר את גודל החוב כי הן יכולות לבחור באיזו שיטת חישוב אקטוארית להשתמש לצורך הערכת היקף ההתחייבויות. לכן בשעה שהמדינות והשלטון המקומי מדווחים כי הם מכוסים ב-72% מהתחייבויותיהם הפנסיוניות, כנראה הכיסוי האמיתי קרוב יותר ל-45% בלבד".

75 מיליון בייבי בומרס

כמו ים החובות, גם ההתחייבויות הפנסיוניות אינן רק בעיה אמריקאית. על פי הערכות ה"פורום הבינלאומי לכלכלה" יש בקרב שמונה הכלכלות הגדולות בעולם גירעון פנסיוני של כ-70 טריליון דולר נכון לסוף 2015.

הפורום מעריך כי הגירעון הזה גדל ב-28 מיליארד דולר בכל 24 שעות, ואם שום דבר לא ייעשה בנדון, הוא יגיע ל-400 טריליון דולר עד 2050. בינתיים, מדיניות הריבית של כל הבנקים המרכזיים במדינות האלו דואגת שהחור הענקי הזה רק ילך ויגדל, וכל פתרון פוטנציאלי ילך ויתרחק.

באמריקה ישנם כ-75.4 מיליון בייבי בומרס, בערך 26% מהאוכלוסייה, שכולם יגיעו לגיל הפרישה עד שנת 2030. עובדי המדינות והשלטון המקומי מונים כ-20 מיליון איש ואישה, 14.5% מסך כל כוח העבודה.

על פי פרסום של "Government Finance Review", רבע מתוכם היו מעל גיל 55 בשנת 2014, כלומר היום הם רחוקים לכל היותר חמש שנים בלבד מפרישה. מיליוני פורשים אלו ורבים אחרים יצפו בעשור הקרוב ובזה שאחריו לקבל את תשלומי הפנסיה שהובטחו להם. מדיניות הריבית האפסית של הבנקים המרכזיים הגדילה עד מאוד את הסיכוי שהדבר הזה לא יתרחש.


המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

המערב הפרוע של פייסבוק

Published

on

שאריות מזון, שיניים תותבות ואיפור משומש לכל המעוניין: אחד מכל שלושה אמריקאים עושה שימוש בזירת המסחר של פייסבוק שהושקה לפני שלוש שנים שוק הפשפשים הפופולרי הפך לכר פורה להונאות, בין השאר בשל יותר מ-100 מיליון חשבונות מזויפים ברשת החברתית

פייסבוק הקימה שוק פשפשים מקוון שבו יכולים המשתמשים לא רק לראות את כל האופניים, כלובי הציפורים או מכוניות הב.מ.וו. למכירה באזור שלהם, אלא גם את השמות, תמונות הפרופיל המיקום הכללי של הקונים והמוכרים.

השירות הזה כה פופולרי, שאחד מכל שלושה אמריקאים משתמש בו בכל חודש, לפי פייסבוק. מאחר שהחברה החלה את דרכה כפלטפורמה לאנשים שמכירים זה את זה, השוק שלה – לפחות בתיאוריה – פועל על סמך ההנחה שבצד השני של העסקה מצוי אדם אמיתי עם רשת של חברים והיסטוריה במדיה החברתית.

ואולם, הציפיות של רבים מהמשתמשים בזירת המסחר מרקטפלייס) הזו מעידות על תחושה כוזבת של ביטחון ועל קרקע פורייה להונאות – בשני הצדדים של העסקה.

כמה קונים אומרים שהמוכרים בפייסבוק משנים מחירים של פריטים, רושמים למכירה פריטים גנובים או מזויפים, או שהם מתחזים שעובדים עם כמה פרופילים. המוכרים אומרים שהם מקבלים לעתים הצעות לא הגיוניות, תשלומים לא נכונים או שהמוכרים לא מופיעים לביצוע המסירה.

שחקנים רעים כאלו נעלמים לעתים אחרי שהם חוסמים את הקורבן, כך שאין אפשרות לראות את הפרופיל שלהם. בנוסף, זירת המסחר בפייסבוק מאפשרת לקונים ולמוכרים להציג את הערכת המוצר שלהם באופן פרטי מה שמנוגד למטרה של יצירת קהילת מעריכים ובניית אמון.

הסמל רוברט פרסונס ממשטרת דאנוודי שבג'ורג'יה אמר שזירת המסחר בפייסבוק גרמה לשוד מזוין בעיירה שלו. מקרים כאלו הניעו גופי משטרה בעיירות בארה"ב לפתוח את משרדיהם כמקומות מפגש בטוחים עבור אנשים המבצעים עסקאות בפיייסבוק.

״עבריינים הפכו את פייסבוק למקום שבו הם יכולים להשיג גישה קלה לקורבנות", אמר סמל פרסונס. "רק מפני שלמישהו יש פרופיל בפייסבוק, לא אומר שזה האדם שאתה משוחח איתו".

ערכת שפתונים של קיילי ג'נר

לינדזי סטרלינג, אחות רפואית בת 30 מטורונטו, אמרה שהיא מוכרת לעתים תכופות מוצרי איפור בזירת המסחר של פייסבוק כיוון שהיא קלה לשימוש, אבל היעדר הפיקוח הוא בעיה. מוקדם יותר השנה היא קנתה ערכת שפתונים של קיילי ג'נר מאישה בטורונטו והעבירה לה 30 דולר. "הפרופיל שלה היה נראה בסדר", היא אומרת. האישה הבטיחה שהסחורה בדרך, אך החבילה מעולם לא הגיעה. היא וחברותיה נפלו קורבן לכל כך הרבה "מתיחות" כאלה, שהיא הצטרפה לקבוצת פייסבוק שנקראת "התרעת המתחזים בזירת המסחר של פייסבוק". המטרה היא שהחברים יזהירו זה את זה מפני רמאים, בייחוד כאלו שפותחים כמה פרופילים. בקבוצה חברים מעל 2,000 משתמשים.

שלא כמו קבוצות פייסבוק, בהן ניתן לסלק חבר שהפר כללים – זירת המסחר אינה מציעה אמצעי כזה למשתמשים. עם זאת, פייסבוק עצמה יכולה לשלול את זכויות הקנייה או המכירה של משתמש אחרי בדיקה, אומרת דבורה ליו, סגנית נשיאת פייסבוק לזירות מסחר. לדבריה, צוות של בודקים בודק פרופילים שסומנו כדי לוודא שהם אינם מסלקים אנשים בצורה לא הוגנת. אנחנו צריכים לבצע בדיקת נאותות מסוימת, ולהבין מה קרה".

מספרם של המשתמשים בפייסבוק מקל על קונים ומוכרים למצוא זה את זה, ואפשרויות הצ'ט מקלות על התקשורת ביניהם. בריאן נובאק, אנליסט במורגן סטנלי, אמר למנהלי פייסבוק בשיחת ועידה בפברואר שהוא השתמש בזירת המסחר כדי להיפטר מעוגן פלדה במשקל 30 ק"ג, שהיה בחצר בית שהוא קנה. "מכרתי את זה ביום אחד", הוא סיפר. לאחר מכן הוא מכר נעליים משומשות,
גם כן במהירות. "זה שוק נזיל מאוד", הוא אמר.

ההשקה של זירת המסחר לפני שלוש שנים לוותה בהתנצלות של פייסבוק על כך שהיא הניחה לפריטים כמו נשק, סמים וחיות בר להירשם למכירה. החברה הסבירה כי בעיה טכנית במערכת שלה לזיהוי פוסטים שמפירים את מדיניותה גרמה לתקלה.

זירת המסחר של פייסבוק עדיין מאפשרת למוכרים להעמיד למכירה פריטים שאסורים בפלטפורמות קמעונאיות אחרות – כמו שאריות מזון, שיניים תותבות ואיפור משומש. "אפשר למכור כל דבר בדבר הזה", אמרה שריל סנדברג, מנהלת התפעול הראשית של פייסבוק, בתגובה לשאלה של נובאק.

אין שליטה על תמחור, תשלום ומסירה

כמו אתר קרייגסליסט, לענקית המדיה החברתית אין שליטה על תשלומים, מסירה או תמחור. היא גם אינה גובה כלום מהמשתמשים. פייסבוק מרוויחה רק ממכירת מודעות, שמופיעות ברשימות המוצרים למכירה. פרנק מק'נה, אסטרטג הונאות ראשי ב-PointPredictive, חברה שמפתחת תוכנה לגילוי הונאות בהלוואות או בהעברות תשלומים, אמר שהיעדר הפיקוח הנוכחי בזירת המסחר של פייסבוק הופך אותה לכר פורה להונאות תשלומים. אנשים משלמים בחשבונות Venmo מזויפים, בשטרות מזויפים או בהמחאות ללא כיסוי. "זה גן עדן לנוכלות", אמר מק'נה. "הרמאים אוהבים את זה כי הם יכולים ליצור פרופיל מזויף וזה נותן להם לגיטימציה".

כך, בסוף השנה שעברה, החברה העריכה שחשבונות כפולים מהווים כ-11% מתוך 2.23 מיליארד המשתמשים הפעילים בכל חודש. חשבונות מזויפים מהווים 5% כלומר מעל 100 מיליון פרופילים.

פייסבוק מנסה לצמצם את התופעה על ידי הדרישה כי המוכרים יהיו בני 18 ומעלה ובעלי ותק של כמה שנים באתר. בנוסף, ליו אמרה שהחברה משתמשת בלמידת מכונה כדי לאתר ולחסום מוצרים שמפירים את מדיניותה. המשתמשים יכולים לערער על ההחלטה או לדווח אם החברה חוסמת בטעות מוצר אחר או
מפספסת משהו.

בפורומים של עזרה, פייסבוק מייעצת למשתמשים שנפלו קורבן להונאה להתקשר למשטרה או לדווח על פרופיל האדם שהונה אותם. החברה גם אומרת שהמשתמשים יכולים להעריך מהפרופיל של מישהו כמה זמן הוא משתמש באתר, ואם יש להם מכרים משותפים.

״אנחנו עובדים ללא הפוגה כדי להפוך את זירת המסחר למקום בטוח ואמין לקנייה ומכירה עד כמה שאפשר", מסרה דוברת של החברה. "בסופו של דבר אלו עסקאות בין אנשים אמיתיים, ועל אף שיש לנו אמצעים כדי לנסות ולשמור על אנשים בטוחים, שום מערכת אינה חסינה ומושלמת לגמרי".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות