Connect with us

Featured

עובדת סוציאלית

Published

on

כבר יותר מעשור נחשבת טל נברו לגורו של קידום עסקים וארגונים במדיה החברתית, בישראל ועכשיו גם בבוורלי הילס * עכשיו, רגע לפני הולדת בתה הראשונה, היא מספרת על הילדות בארץ והקשר האמיץ עם אמה המנוחה * ההרפתקאות בהודו ובאיים הקאריביים* ההתאהבות בשף הסלבס יואב שוורד * והתובנות שצברה לחיים מלאים ומשמעותיים יותר בהמשך הדרך * ראיון חושפני 

Photo by: Chris Singer

את טל נברו הכרתי לראשונה בקיץ 2012. נשלחתי על ידי מקום העבודה שלי לקורס ניהול מדיה חברתית במכללת Sumo שהיא הייתה אחת ממייסדיה. יחד עם עוד מרצים בכירים מהתחום היא לימדה מנהלי שיווק ומכירות מחברות שונות ברחבי הארץ איך לשפר ביצועים בפייסבוק, לינקיד אין, יו טיוב ועוד. התחום היה  אז בחיתוליו ונברו נחשבה לאחת האוטוריטורות הראשונות בעולם הניו מדיה הישראלי.  

מעל 14 שנה שהיא עוסקת בהדרכות, ייעוץ בארץ ובחו״ל בתחום השיווק באינטרנט, עובדת עם ידוענים, אירגונים, סטארטפים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים.  

בשנים האחרונות הספיקה לעבור ללוס אנג׳לס, להתחתן עם השף הישראלי יואב שוורד, לפתוח חברה מצליחה, להיות מעורבת בפרוייקטים נוצצים כמו שבוע האופנה של LA, לעבוד צמוד עם עיריית בוורלי הילס, ובזמן כתיבת שורות אלו היא רחוקה ימים ספורים מלהפוך להיות אמא בפעם הראשונה.   

ישבתי עם נברו לשיחה אישית בה נדדנו בין תחנות מרכזיות בחייה: היא סיפרה על ילדותה בצפון הארץ, מדוע חיה שלוש שנים על אי מבודד בקריביים, על הטרגדיה בה איבדה את אמה יפית למחלת הסרטן ועל התקופה ששינתה את חייה. 

נברו, עוד מעט בת 38, נולדה בניו יורק. בגיל שנה עברה עם הוריה בחזרה לישראל. מאז ומעולם חלומה היה להצליח בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. לקראת סיום שירותה הצבאי, היא מספרת, אביה עודד אותה לצאת להרפתקאות מעבר לים. נברו: ״אבא לקח אותי לחופשה בניו יורק ואמר לי: ׳טל, ישראל היא הבית הראשון שלך והיא תמיד תהיה אבל אנחנו ילדנו אותך בניו יורק, יש לך דרכון אמריקאי. פה זה הבית השני שלך ואני ממליץ לך לנסות את מזלך בעולם הגדול׳". 

איזו ילדה היית? 

״אמא שלי תמיד אמרה שהייתי בוגרת, אולי בגלל שהייתי הבכורה. כילדה, במקום לשחק בברביות הייתי קוראת כל היום ספרים, בעיקר ספרי הרפתקאות; גומעת חסמבות ודני דין למינהם. טיפלתי גם באחיות שלי לאורה ודניאל ותמיד הייתי בוגרת יחסית לגילי. כנערה הייתי מבלה הרבה זמן בים עם חברים. לא הייתי כל כך  פופלארית, נחשבתי אאוט-סיידרית כזו. היה לי שיער ארוך כמעט עד הברכיים וזה הפך לסימן ההכר שלי. 

"הייתי ילדת פסטיבלים, אתה יודע, תופסת טרמפים לניצנים ופסטיבל ערד. תל אביב הייתה אז מקום רחוק ולא נגיש, העיר שאתה רואה בה מפורסמים בטלוויזה. בקושי הגעתי לשם בתור ילדה, זה היה משהו בלתי מושג". 

את עולם התקשורת והטכנולוגיה גילתה נברו בשירתה הצבאי. ב- 1999 שירתה כקצינת הדרכת קשר ומחשבים ביחידת חילוץ והצלה של פיקוד העורף. נברו: ״שירתתי בבה״ד 12, עבדנו על המחשבים כשהם עוד היו קופסא גדולה ומסורבלת והתעסקתי במ׳ק ומכשירי קשר, אבל זו הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם עולם הטכנולוגיה וההדרכה".  

שבועיים לאחר תום שירותה הצבאי היא לקחה את עצת אביה וטסה לניו יורק לנסות ולהגשים חלומות. נברו:״עבדתי בהתחלה בסוכנות נסיעות ותוך כדי הקמתי את העסק הראשון שלי; זו הייתה חברת פלאמינג וקונסטרקשיין עם עוד שותף מהתחום. בגיל 21 עשיתי מרקטינג לחברה שלי בלי לדעת בכלל מה זה מרקטינג. הייתי בונה לוגואים, מכינה פליירים ועושה שיווק גרילה. התעסקתי גם בכל הניירת של החברה אבל אחרי שנה וחצי נפרדו דרכנו, סגרתי את העסק והבנתי שזה פחות התחום שלי. 

לקחתי הפסקה מהכל וטסתי לחצי שנה להודו. טיילתי לבד עם תיק על הגב מהצפון ועד דרום. זו הייתה תקופה של למידה וצמיחה עבורי. הודו עדיין טבועה בי חזק עד היום".

׳הכרתי מישהו ב MySpace'

את ההכשרה המקצועית בעולם האינטרנט והמדיה החברתית נברו רכשה בעבודה בשטח. בתחילת שנות ה-2000, כשעולם האינטרנט צועד את צעדיו הראשונים בישראל, היא החלה מתמקצעת בדרך ובמקום לא שיגרתיים. 

נברו: ״זו התקופה שה- MySpace  הגיע לעולם. אני זוכרת שקיבלתי הודעה אישית מבחור שעקב אחרי הפרופיל שלי ופנה אלי בפרטי. בפרופיל שלו היו הרבה תמונות של איים וחופים מדהימים בקריביים. לאחר כמה ימים של התכתבויות עשינו שיחת סקייפ ואמרתי לו, תשמע, אני לא יודעת מי אתה ומה זה האי הזה שאתה גר בו, אבל אני באה לבקר! הבחור עצמו בכלל לא עניין אותי, אבל ממש רציתי לחוות את הקאריביים מקרוב".

וכך היה. יום אחרי, נברו ארזה מזוודה קטנה וקנתה כרטיס טיסה לקאריביים.

"התקשרתי לאחותי ואמרתי לה ׳תקשיבי, הכרתי מישהו ב MySpace, אני טסה לפגוש אותו באיזה אי בקריביים. אם אני לא יוצרת איתך קשר תוך שלושה ימים תודיעי לאמא שאני על האי הזה ותזמינו משטרה׳. עליתי על טיסה ונחתתי בשדה תעופה בגודל של בית קפה. זה היה אי מהמם. אני זוכרת שהיו שם כמה מקומיים והבחור עמד באמצע וחיכה לי שם".

כמה זמן נשארת שם בביקור הזה?

״התכנית היתה להגיע לביקור של שבוע, שהוביל לכך שנשארתי שלוש שנים. הבחור ואני פיתחנו סיפור אהבה, ויותר מזה – התאהבתי לגמרי בחיי האי, בחופש, בטבע ובאינסוף האפשרויות שנפתחו בפני. הייתי אמורה להתחיל ללמוד עיצוב גרפי בניו יורק והבחור, שהיה מעצב גרפי וצלם, אמר לי – במקום שתבזבזי שלוש שנים מהחיים שלך בלימודים, בואי תהיי איתי על האי ואני אלמד אותך עיצוב גרפי.
"עברתי בהתחלה במטרה להיות כמה חודשים על האי ונשארתי שלוש שנים. הוא לימד אותי עיצוב גרפי אבל בעיקר התחלתי להתעניין בשיווק און ליין. עשיתי הכל בלימוד אוטודידקטי – הקשבתי ולמדתי ממנטורים מיוחדים אונליין, קורסים באינטרנט ואתרים מקצועיים שהיו קיימים אז. 

"ביחד הקמנו שני אתרים שמאוד הצליחו. אחד מהם של קייט סרפינג שזה היה תחביב גדול של שנינו. אני כתבתי את התוכן והתחלתי להפיץ את האתר. הפייסבוק רק נכנס ואינסטגרם עוד לא היה קיים. מכרנו דרך האתר ציוד גלישה והלבשה מבלי שהיה לנו סטוק. היינו כמו מתווכים והפכנו להיות מאוד חזקים. כאן הבנתי בפעם הראשונה את הכוח של שיווק און ליין ושל חנויות דיגיטליות".

איך הייתה שיגרת החיים על אי בקריביים?

״זה היה מדהים. חוץ מאיתנו, היו בערך 8 אנשים לבנים על האי הזה. לא היה בו כלום. לא הייתה בו שום תיירות בתקופה ההיא. בגלל שהוא היה מבודד הגיעו לשם מלא סלברטיז שרצו לברוח מהחיים שלהם ומהתקשורת. אומה תורמן הייתה מתבודדת שם. בריטני ספירס הייתה מגיעה בתקופה שהיא השתגעה ועשתה קרחת. אני זוכרת שדנזל וושינגטון הגיע עם היאכטה שלו סוף שבוע אחד ועשה מסיבה ליד הבית שלנו. זו הייתה תקופה מיוחדת היינו מבודדים מהחיים; קמנו עם הזריחה בבוקר לגלוש והלכנו לישון מוקדם כי לא היה מה לעשות שם בלילה. במשך היום ניהלנו את העסק שלנו וגלשנו בין האיים. אז התחלתי להבין את הכוח של החנות הדיגטילית, ראיתי שאני יכולה להיות בעלת חברה לשבת על אי ולעשות כסף.

העסק און ליין גדל ובהמשך עברנו לסן מרטין כי רצינו קצת יותר ציוויליזציה. אחר כך עברנו ביחד לפלורידה וגם שם חיינו על החוף בדל-ריי, המשכנו לגלוש ולהיות דילרים של ציוד גלישה וביגוד גלישה בארצות הברית ובקריביים. פשוט חיינו את החלום".

אז מה בעצם קטע את החלום והנוף הציורי הזה?

״בתחילת 2009 הגעתי לביקור של שבועיים בארץ. הלכתי עם אמא שלי לקניות, טיילנו בארץ. הכל היה ממש בסדר. כמה ימים לפני הטיסה שלי חזרה לאמריקה אמא שלי לא הרגישה טוב. לא ממש דאגנו כי היא הייתה תמיד בריאה בלי שום בעיות. פתאום היה לה חום מאוד גבוה. היא הלכה לרופא הוא נתן לה אקמול ושיחרר אותה הביתה. 

טסתי לפלורידה ואיך שנחתתי אבא שלי התקשר אליי ואמר ׳טל אני חושב שכדאי שתחזרי לארץ, גילו לאמא סרטן אלים ולא נשאר לה הרבה זמן לחיות'. לא הבנתי מה הולך: לפני שניה הייתי בארץ והכל היה טוב.

"גילו אצל אמא סרטן ריאות קטלני, שכשגילו אותו, כבר היה מאוחר להציל אותה. רק מה? בדרך כלל הסרטן הזה גומר את החולה תוך שבועיים. אמא שלי, הלוחמת הלביאה שרדה אותו כמעט חצי שנה".

שוק רציני. איך מתמודדים עם בשורה כזו, כשאת חיה בארץ רחוקה?

״ברגע ששמעתי את הבשורה, קיבלתי החלטה לעבור לגור עם אמא שלי בחיפה.  הייתי איתה 24/7 עד רגעיה האחרונים. במשך חצי שנה לא הצלחתי להתרכז בשום דבר אחר. ניסיתי לבנות עבורה אתר התרמות כי שמעתי שיש איזה תרופה נסיונית בגרמניה שאולי יכולה לעזור ולהציל אותה, אבל לא הספקנו אפילו לנסוע לגרמניה לפני שנאלצנו להיפרד ממנה לנצח".

לא בכיתי חצי שנה

איך נראו החודשים האחרונים שלך עם אמא?  

״את רוב חודשיה האחרונים בילינו בין בית החולים לבית, תלוי איך היא התעוררה בבוקר. הייתי עושה איתה הרבה שיחות של דמיון מודרך, מחזירה אותה לרגעים מרגשים שעברנו ביחד בחיים. אני גם זוכרת שישבנו איתה בבית חולים. קניתי לה פוסטר ענק של האיים הקריביים כי הביקור שלה אצלי שם היה מבחינתה אחת החוויות המרגשות שהיא עברה. היא תמיד אמרה שכשהיא תחלים אנחנו נטוס שוב ביחד לקריביים והיא תכתוב ספר על איך לנצח את הסרטן.

"חלמנו המון ביחד. לי זה היה קשה כי כל יום הייתי צריכה לשקר לה שהכל יהיה בסדר ושאנחנו נתגבר. למרות שסירבתי להאמין, ידעתי בתוך תוכי שהיא נגמרת. 

בבית עשיתי חוק שלאף אחד אסור לבכות רק לאמא. כל מי שנכנס ובכה הייתי מעיפה אותו החוצה. אז אני לא בכיתי חצי שנה, הייתי כמו אבן. כנראה שזה משהו שהשפיע עלי לכל החיים״.

איך בכל זאת נפרדים מאמא?

"לא נפרדים, אני מרגישה שהיא איתי כל הזמן. רק אחרי שהיא נפטרה נסעתי בחזרה לבית שלי בפלורידה ופרקתי את חצי השנה האחרונה בבכי ללא הפסקה. זו הייתה תקופה שהתמודדתי עם האובדן. ברמה כל כך גבוהה והיסטרית שהבחור שחייתי איתו שם, לא ידע איך לאכול אותי בכלל. כאן גם היה הסוף של הקשר שלנו. חזרתי לישראל בלעדיו, השארתי הכל מאחור, כולל את העסק, ועברתי לתל אביב.
"רציתי להיות קרובה למשפחה ופשוט התחלתי מהתחלה, במקום חדש, בלי אמא, בלי בן הזוג מהשנים האחרונות, בלי העסק, בלי שגרת החופש שהכרתי. מצאתי את עצמי במקום הכי נמוך. אבל משם יכלתי רק להתרומם למעלה. לא היה יותר תחתית מהמקום שהייתי בו באותם רגעים". 

מה לקחת איתך מאמא שלך?

״אמא היא תמיד חלק ממני. אני חושבת שלקחתי את שמחת החיים המטורפת שלה ואת מוסר העבודה שלה. היה הייתה יפה מבפנים ומבחוץ ואני ממש מקווה שזכיתי ולו במעט מאלו שהיו לה. חברים, ידידים ואפילו בני זוג שלי היו חולים עליה. היא הייתה מצחיקה, היה לה ספר בדיחות שהיא כתבה לעצמה והיא הייתה חדה כתער. מה שכן, בדיחות אף פעם לא היו הצד החזק שלי אז את זה בטוח לא ירשתי ממנה.

לקחתי ממנה גם תובנות-על שהשפיעו לי על הקריירה לאורך השנים; היא הייתה עובדת הרבה שנים בדסק העסקי של אל על. המון שעות ומאוד קשה אבל לא לעצמה, תמיד עבור חברה אחרת, חלומות של אחרים. כשהבטתי בה היה לי ברור שלי זה לא יקרה. מגיל צעיר ידעתי שאני אעבוד מאוד קשה אבל זה יהיה עבורי. ידעתי שאהיה עצמאית. השאיפה להיות אדון לעצמי תמיד הובילה אותי בחיים".

טל: ״הגעתי לתל אביב ובאמת התחלתי מאפס. לא ידעתי איפה זה רחוב רוטשילד, מה זה שכר דירה, לא הייתי מעורה בפוליטיקה בישראל והכי רחוקה ממה שנקרא "הברנז'ה התל אביבית". הייתי עוף מוזר שנחת בתל אביב כמו עב״ם, אחרי כמעט עשור של כמעט ניתוק בחו"ל, שם בעצם נבנתה האישיות שלי".

עם זאת, תל אביב חיבקה את נברו והיא מצידה השתלבה מהר מאוד בביצה המקומית. היא התקבלה לעבודה נחשקת באחת מחברות הפרסום הכי נחשבות, ׳אדלר-חומסקי׳, בה הקימה את מחלקת המדיה החברתית. היא צברה ניסיון, רכשה קשרים ובהמשך אף פתחה את ׳סומו׳ – קולג׳ ללימודי מדיה חברתית וניו מדיה בו עברו מאות סטודנטים ונציגים מארגונים גדולים בארץ שבאו ללמוד על רזי עולמות הדיגיטל. 

בישראל הכירה את יואב שוורד, זוכה ״קחי אותי שרון״ שהייתה תוכנית הריאלטי הראשונה בישראל, ולימים שף פרטי עסוק של מפורסמים רבים בישראל ובארצות הברית. 

איך הכרתם?

״יואב התחיל איתי בחוף הים הילטון בתל אביב. הוא שם לידי זוג כפכפים ושאל אותי אם אני יכולה לשמור לו עליהם כשהוא נכנס למים או משהו כזה. הוא תמיד מספר שהייתי הבחורה הכי יפה בחוף. אבל זה היה יום לפני ערב יום כיפור ופשוט הייתי הבחורה היחידה על החוף.  

"יואב ידע עם מי יש לו עסק ובאמת הקשר התחיל כמו חלום. שבועיים אחרי שהכרנו הוא לקח אותי לטיול מדהים ביוון. חודשיים אחרי הייתה לי יום הולדת והוא לקח אותי לחמישה ימים קסומים ברומא. הוא תמיד פינק, בישל, תמך והיה שותף לשיחות עמוקות ומרתקות. האהבה שלי אליו נבנתה לאט לאט עד שהוא כבש אותי לגמרי".

חתונה ב'ברנינג מן'

עכשיו אתם באל איי; מה הביא אתכם לעשות את המעבר?

״ תמיד היה לי 'קרייבינג' לחזור לארצות הברית. אני מאוד אוהבת את ישראל ותמיד היא תהיה הבית הראשון שלי, אבל רציתי לחזור לחוות את העולם הגדול שוב, זה שהכרתי הרבה שנים כבר לפני. וההזדמנות למעבר – הגיעה דרך יואב. הוא קיבל הצעה לשותפות עיסקית בלוס אנג׳לס. והחלטנו ללכת על זה. תוך שלושה שבועות עברנו וביולי לפני שלוש שנים נחתנו כאן.  

"ההתחלה לא הייתה פשוטה. השותפות העסקית שיואב התחיל התפוצצה שבוע אחרי שהגענו והיינו צריכים להתחיל כאן מאפס. לא הכרנו את העיר ולא הכרנו כאן כמעט אף אחד. שאלנו את עצמנו מה נעשה. רוב הלקוחות שלי אז היו בכלל בישראל וגם יואב השאיר שם מסעדה שהיה שותף בה".

אבל במקום להילחץ מהעבר וההתחלה החדשה, השניים החליטו לקחת את הלימון ולעשות ממנו לימונדה מתוקה במיוחד. הזוג החליט למסד את אהבתם ונישאו באופן רישמי ביום האחרון של חודש אוגוסט 2016, בפסטיבל ׳הברנינג מן׳ הצבעוני שבנבאדה. בעיר המאולתרת שהוקמה לשבוע אחד באמצע המדבר בפלאיה עמדה נברו עם שמלת כלה לבנה של ״עמנואל״ ופרטי לבוש מהממים של רונית פרטל. השניים ערכו חופה יהודית עם יין, כוס, טבעות, 30 חברים קרובים ומאות אורחים משתתפי הפסטיבל שכלל לא הכירו אותם.   

נדמה כי החתונה משתלבת בצורה מושלמת ברשימת החוויות של נברו  השזורים במסע חייה.  מאז נברו את שוורד מנהלים זוגיות פורה ומפרה ומתאקלמים בצורה מהירה בעיר המלאכים. טל: ״יואב צמח פה באל-איי ועבר כל כך הרבה שינויים. באופי שלו הוא תמיד היה טוב לב, מוקף באנשים ואהוב על כולם. אבל הוא רק השתבח עוד יותר מבחינת אישיות, נפתח לעוד סגנונות חיים. עברנו מהברנינג מן ועד היום תהליך גדילה אינדיבידואלי ומשותף. אין ספק שיואב מעניק לי הרבה יציבות בחיים, הרגשה של בית, חום ואהבה. וכמובן שהוא מבשל מדהים שזה פלוס ענק".

מוקדם יותר השנה חשפה נברו בפוסט חגיגי שהיא בהריון, וכאמור בזמן כתיבת שורות אלו היא עומדת להפוך לאמא טריה. בכל שלבי ההריון הקפידה לתעד ולשתף בפוסטים שזכו למאות חשיפות והזדהות  – תמונות, תחושות ומחשבות מהתהליך. כמו גם שלל ראיונות טלויזיונים בערוצים המרכזיים בישראל, תוכניות הבוקר ובעיתונאות הכתובה. 

את ידועה כאחת שעובדת בקצב גבוה ללא הפסקה. איך השפיע ההריון על הקריירה שלך? 

״תמיד חשבתי שכשאהיה בהריון זה יהיה עולם אחר – אני אהיה עייפה, לא  יהיה לי כוח לדברים והכל יהיה שונה. אבל בפועל יש בי אש אפילו עוד יותר גדולה ממה שהייתה. פתאום בא לי לעשות עוד דברים ועוד פרוייקטים אבל אני קצת עוצרת את עצמי כי עוד מעט מגיעה תינוקת אז אני לא מתחילה שום דבר חדש. 

"ההריון השפיע עלי בשליש הראשון- פתאם היתה לי חולשה טבעית של שליש ראשון, התחשק לי לא לעשות כלום ולשבת בים כל היום. פתאום בשליש השני של ההריון נכנסה בי אש שבא לי לעשות הכל. גם עכשיו אני עם אנרגיות מאוד טובות  ולא בא לי לעצור.  

"מבחינת קריירה אני מרגישה שההריון גורם לי לעשות משהו מהבטן ולא רק תינוקת (צוחקת). יש לי המון רעיונות, לפתוח עמותה לסיוע לילדים, לסייע לבעלי חיים, בא לי גם להתחיל פעילות העצמה לנשים. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה לתת וממש אשמח להעניק מעצמי בחזרה לקהילה הישראלית והיהודית באל-איי.
בקיצור, המוח פורה. אבל כמובן שאני מפוקסת על הביזנס שלי, שהוא הבייבי הראשי שלי (לפחות עד שהקטנה תגיח לעולם)״. 

הכל יכול להיגמר בשניה

איך יואב מתכונן להיות אבא?

״לפעמים נדמה לי שהוא נולד מוכן להיות אבא. זה ממש בא לו טבעי. אנחנו מאוד מתרגשים מהרגע הזה בחיים. הודעתי כבר לכולם שביום הלידה אני לא זמינה לאף אחד. אני רוצה להנות מהחוויה של הלידה והימים הראשונים עם הבת שלי.
גם בעסק שלי, יש לי צוות מצויין שידאג לכל הפרוייקטים ולכל הלקוחות". 

אם כבר ציינת צוות – ספרי קצת על החברה שלך, ״סושיאל ליידי".

״בארץ הייתי מוכרת המון שנים רק בשמי הפרטי טל נברו. כשעברתי לאל איי החלטתי שאני לא רוצה לשים את עצמי בפרונט ולא להיות One woman show . החלטתי לקחת  את הידע שצברתי במהלך 14 שנות הנסיון שלי בתחום צעד אחד קדימה, ופתחתי את "סושיאל ליידי" – סוכנות לשיווק דיגיטלי הנותנת שירותים של קידום ובנית נוכחות און ליין. אנחנו בונים אסטרטגיה, ניהול ופעילות שוטפת וקידום המסר שהלקוח שלנו רוצה להעביר. אנחנו עובדים עם  משפיענים, עושים הפקת תוכן ועולם שלם של מדיה ושיווק בדיגיטל. 

"יש לנו כלים יחודיים להגברת החשיפה בפלטפורמות שונות כגון באינסטגרם, פייסבוק, לינקדאין ופלטפורמות הדיגיטל השונות. יש לנו טכנולוגיות שונות שפיתחנו בחברה, ובין היתר, זה גם מה שמבדל אותנו מאחרים. החברה מונה צוות מהמם של 7 עובדים שאני מרגישה שהם ממש כמו משפחה, עם שלוחה בישראל, במטה החברה באל-איי וגם עובדים ביוסטון, בפורטוגל ובמלטה. כבר זכינו לעשות הרצאות, ניהול פעילות, קידום, שיווק בדיגיטל ובניית נוכחות אונליין לארגונים כדוגמת ג'ימס ריצ'רדסון, אנגלו-סכסון, BOSCH, אבל אנחנו עובדים גם המון עסקים קטנים ובינוניים, טאלנטים, אנשי מקצוע ועוד מארה"ב, מישראל וממקומות שונים בעולם".

איפה את רואה עצמך בעוד חמש שנים? 

״אני רוצה להיות חופשיה ובריאה. אני חושבת שלא משנה מה אני אעשה בחיים כל עוד יש לי את שני הדברים האלו אהיה שמחה. מפני שהם יאפשרו לי להמשיך להגשים חלומות. 

"הפרידה מאמא שלי הייתה שיעור מאוד גדול בחיים עבורי. הבנתי שהכל יכול להיגמר בשניה. לכן צריך להנות מכל מה שיש לעולם להציע. 

"אני לא מחפשת להגיע לאיזה יעד ולהעצר בו. אני מנסה רוב הזמן להנות מהדרך. לחיות בהווה, להשקיע המון ובעיקר להנות ממה שאני עושה".

Featured

״אני מרגישה כבר חצי שנה שאני מאוהבת ולא יודעת במי"

Published

on

מורן רוף, אחת התגליות המרעננות בהצגה "מבקר המדינה", מחדשת נעוריה ככקדם ומשתזפת באורות הבמה אחרי עבודה סיזיפית בקונסטרקשן ראיון חשוף

בכל שנה, התיאטרון הישראלי בלוס אנג׳לס מקבל אליו כישרונות חדשים ומעניק להם במה נאה ליצירה ולחשיפה. מי שצדה את עינינו היא השחקנית הישראלית מורן רוף. גילוי נאות: את מורן הכרתי הרבה לפני הכתבה הזו; נפגשנו לראשונה לפני קצת יותר משנתיים במסיבה מקומית באיסט הוליווד במהלכה הייתה מוקפת בעדת גברים, סטרייטיים וגייז, ששיחרו לחברתה. היא הייתה מצחיקה ואנרגטית, נראתה והתלבשה מעולה כשהיא מצויידת בזוג עיניים כחולות ועמוקות שסייעו לה לקבל המון תשומת לב.

היא סיפרה לי אז שהיא שחקנית וזמרת, אך מורן שהכרתי באותה תקופה בעיקר עבדה בחברת קונסטרקשן והייתה עסוקה בשיגור אנשי מכירות ישראלים לצוד לקוחות פוטנציאלים.

יותר משמונה שנים חלפו מאז שאותה סטודנטית מבטיחה למשחק מ׳בית צבי׳ עמדה על במה בפעם אחרונה. לארצות הברית, סיפרה לי, הגיעה לאחר שהתאכזבה ממלהקי תאטרון וטלוויזיה ישראלים שחיפשו בעיקר שחקניות עם גוף מושלם, כשהכישרון והנסיון הבמתי הוא משנה במעלה.

מורן (35), נולדה וגדלה בראשון לציון. בת בכורה לחלי מורה וגדי מנהל מכירות בחברת להנדסת חשמל. את הניסיון הראשון במשחק רכשה במגמת התיאטרון של

התיכון בעיר מגוריה. בהמשך התגייסה לצה״ל ושירתה כמורה חיילת במעון ׳מסילה׳ לנערות במצוקה שאליו מגיעים המקרים הכי קשים. עבור חלק גדול מהנערות והנשים בו מדובר בתחנה האחרונה לפני הכלא. החוויה הזו, היא משתפת, הייתה מהחזקות והמשמעותיות בחייה. טילטלה אותה אך גם ביגרה אותה מאוד.

לאחר הצבא תיכננה את המעבר לארצות הברית. זה היה חלום ילדות ששיתפה בו את אמה כבר בכיתה א', אז בישרה באופן רישמי שיום אחד תעבור לגור באמריקה הגדולה. מורן אכן עברה לאמריקה ובמשך שמונה שנים החלום לשחק שבק חיים עד שיום אחד קיבלה טלפון מאורי דינור במאית, מפיקה והדמות הראשית מאחורי ה- JEWISH" HEBREW STAGE אורי הזמינה אותה לאודישן להצגה החדשה״מבקר המדינה״ הרץ בימים אלו ב׳תיאטר ווסט׳ ביונבריסל סטודיוס.

מורן הרזומה שלך משדר כולו משחק. אך ניתן לומר שזו הופעת הבכורה שלך באל-איי.

״כן, אני מתעסקת בתחום המשחק מגיל 16. הייתי במגמת תיאטרון בתיכון, למדתי בבית צבי וסיימתי שלוש שנים מלאות עם משמעת מאוד קשוחה ומאוד אינטנסיבית- מי שמאחר לא נכנס לבית ספר. התחלנו 143 תלמידים וסיימנו 52 תלמידים בלבד. החוויה שם הייתה מאוד טובה ועשיתי תפקידים מאוד נוכחותיים, שיחקתי נשים חזקות כמו: סרסורית שמרביצים לה, שיחקתי את מלכת אנגליה וגם סבתא על כיסא גלגלים.

״אני גם זמרת, הופעתי בכל מיני ערבים בבית צבי ופעיליות בראשון לציון. הייתי גם במשלחת דרך בית צבי והופענו מולי קהל גדול ב-JCC ושרנו משירי גרשווין. בארץ לא רצו אותי לכל מיני הפקות כי לא הייתי 60-90-60 ולא היה לי כוח לדחוף ולריב עם המלהקים על כמה שאני מוכשרת למרות שאני שמנמנה.

״אז אמרתי נטוס לארצות הברית, נעשה כסף, נחזור ונתייצב לאודישנים בארץ ברגוע בלי לחץ כלכלי. בארצות הברית הכרתי בן זוג והחלטתי להישאר כאן. גם אחרי שנפרדנו הבנתי שאני צריכה להישאר באל-איי. עבדתי פה בכל מיני עבודות והיו לי עוד מערכות יחסים".

אחרי כמעט שלוש שנים בוואלי, מורן עברה להוליווד אך נראה שהייתה עסוקה קודם כל בלפרנס את עצמה ולהשיג יציבות כלכלית כזו שתאפשר לה להישאר בארצות הברית. היא שמה את קריירת המשחק והשירה בצד. עד שביולי האחרון פגשה במסיבה בלונג ביץ' את מוטי סוויסה, חבר שלמד כמה שכבות מעליה בבית צבי. סוויסה הוא הכוכב הראשי בהצגה ׳מבקר המדינה׳, וגם עזר רבות בבימויה.

מורן: ״מוטי דיבר איתי על ההצגה, סיפר לי על אורי וחיבר ביננו. הגעתי אליה לאודישן לקרוא את התפקיד של לונה, אשת ראש העיר. כבר באותו היום נשארתי לקריאה עם שאר השחקנים ומאז אני בהצגה. האמת שבהתחלה אורי התלבטה אם לתת לי את התפקיד, היא אמרה שהיא חושבת שאני צעירה מידי לשחק אשת ראש עיר וגם רזה מידי. ובכלל אשת ראש העיר בהצגה היא אישה מזרחית. אבל מוטי שכנע אותה לתת לי הזדמנות ואמר לה שאני יכולה להיכנס לנעלים של כל תפקיד. אורי האמינה בי ונתנה לי הזדמנות לשחק ואני מאוד מודה לה".

איך התחושה להיות שוב על הבמה?

״ההצגה הזו היא אחד הדברים הכי טובים שקרו לי מאז שהגעתי ללוס אנג׳לס. זה ללא תמורה כספית אבל הנשמה שלי מלאה ברמות ואני מרגישה כבר חצי שנה שאני מאוהבת ולא יודעת במי. אני מאוהבת במקצוע, בעשיה באהבה של הקהל, בצחוק שלו וגם בכפיים ובהתרגשות שלו".

איך התרשמת מהעבודה עם שאר הקאסט?

״היה מאוד מעניין ומאתגר. אנחנו קאסט שלא הרבה ממנו הם בוגרי בתי ספר למשחק. הופתעתי לטובה מאוד מאלו שלא למדו משחק. הם עושים את זה בשביל הכיף
והחוויה והם מאוד הרשימו אותי.

״העבודה עם הקאסט בחצי שנה הזו הייתה מאתגרת כי זה להוציא מאנשים דברים שהם לא ידעו או פחדו להוציא אותם. אני באמת חושבת שההצגה מעולה ומצחיקה ואנשים עושים עבודה טובה מאוד. את רוב העבודה הגדולה עשו אורי דינור ומוטי סויסה שיש לו חלק ונגיעה גדולים, במשחק ובבימוי הוא הוציא מהשחקנים ומהצוות דברים שהפתיעו את כולנו".

עד כמה את מזדהה עם הדמות של לונה?

״אני משחקת את אשת ראש העיר לונה. אישה שתמיד חלמה להיות זמרת אופרה אבל בפועל היא התחתנה עם ראש העיר, נולדה להם בת אחת ולונה דואגת בעיקר לכל הצרכים של הבית. היא אישה חזקה ומאוד מצחיקה אבל אין לה הרבה ידע והעברית שלה לא ממש תיקנית. לונה אוהבת לאכול המון זה החיים שלה ויש לה תחת גדול בגלל זה. כשהבת שלה מעירה לה על המשקל שלה, לונה אומרת לה שגברים אוהבים נשים עסיסיות ומרופדות ושיש להם מה לתפוס הרבה יותר מנשים עם עצמות. החלום של לונה הוא שהבת שלה תצא מהבית ותגשים את עצמה ושלא תהיה כמותה. יש קווי דמיון עדינים ביננו כמו התשוקה לשירה, היא רוצה שיפתחו לה בית אופרה בעיר שהיא תוכל להופיע בו, למרות שבפועל היא לא זמרת טובה ומזייפת המון. אני מבצעת קטע שירה שלה בהצגה מזייפת על הבמה שזה באמת מדהים.

ויש כמובן את הקטע של המשקל שזה משהו שאני עברתי איתו תהליכים. אני גם חושבת שאישה כמובן לא צריכה להיות הר אדם, אבל נשים מלאות ושלמות עם עצמן ועם המיניות שלהם זה סקסי ואין בזה שום דבר רע. זה מחבר אותי עם לונה, כשהבת שלה יורדת עליה שהשמלה שלה לא מחמיאה ומבליטה לה את התחת, לונה עונה לה ׳אז מה, יש לי רגליים יפות׳״.

ובכל זאת ירדת המון במשקל. זה היה כדי לשפר את הסיכויים שלך לקבל תפקידים?

״לפני שבע או שמונה שנים נשים מלאות לא קיבלו תפקידים. היום זה כבר לא קורה. אני מאוד שלמה עם עצמי ואוהבת אותי כמו שאני. אני חושבת שאני סקסית
למרות שאני קצת מלאה.

״לפני ארבע וחצי שנים עברתי לטבעונות וזה היה ממקום של בריאות. זה שינה לי את החיים לגמרי. גם ירדתי במשקל וגם על הדרך התנקה לי המצפון. אבל הכי חשוב המצב הבריאותי שלי השתפר מאוד ואני מרגישה אנרגטית וחיונית. תמיד הרגשתי שאני אדם שאוהב בני אדם. אני מקבלת את האחר ולא איכפת לי מאיזה דת, גזע או מין. רזה, שמן שחור או לבן זה לא מעניין אותי. אני יכולה לומר לך שהאנשים המלאים שפגשתי בחיים היו גם אלו עם הרבה יותר שמחת חיים".

עכשיו, כשקיבלת את ההזדמנות לשחק שוב, את מתכננת להמשיך?

״כן! אני כבר עכשיו רוצה לראות מה אני עושה אחרי שכל ההצגות יסתיימו. אני רוצה להמשיך לשחק ועובדת מאוד קשה על זה. אני מקווה שאנשים עם השפעה ויכולת לעזור לי יראו את ההצגה. אני גם הולכת לעשות קורס לדיבוב ולשיפור המבטא למרות שהמבטא האמריקאי שלי טוב. אני מקווה שיהיה מישהו בקהל שיוכל לפתוח לי דלתות.

״לקח לי שמונה שנים לעלות שוב על הבמה בגלל שהחיים עוברים מהר מידי ולא היו לי הזדמנויות אמיתיות. כבר אחרי ההצגה הראשונה של ׳מבקר המדינה׳ הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי את לא נורמלית, 8 שנים לא שיחקת, תראי כמה כיף לך!״

אילו תפקידים היית רוצה לשחק?

״הייתי רוצה לשחק נערה בהפרעה או מישהי לא ממש נורמלית- מישהי משוגעת או עם תסמונות או משהו כזה. אלו תפקדים לא קלים אבל בשבילי זה אתגר. אני יכולה לגלם הרבה דברים כי אני גם קומיקאית וגם שחקנית דרמטית".

ולסיום, חייבים לשאול: מה עם זוגיות?

״שאלה טובה. אני כרגע סינגלית אבל מוכנה לזוגיות אמיתית ומחפשת עם מי לחלוק את החיים שלי. עד עכשיו לא מצאתי באמת משהו שטוב עבורי.

״אני חושבת שהקהילה הישראלית בלוס אנגלס היא הכי מפרגנת מכל ארצות הברית ויש פה המון אנשים מצליחים. אבל לא מעניין אותי איזה שעון או מכונית יש לך. ברור, אל תהיה עני, אבל יותר חשוב לי שתהיה בן אדם, שתהיה אבא טוב, שתוכל להכיל אותי ושנוכל לחלוק את החיים ביחד. אני מאמינה שעכשיו כשאני יודעת להקשיב לנפש שלי ולממש את עצמי, אז יגיעו גם דברים טובים בזוגיות״.

המשך לקרוא

Featured

לתפארת מדינת ישראל (והקהילה היהודית באל-איי)

Published

on

סיור בקמפוס הפסטורלי בבל אייר מאשר ששכר הלימוד בחטיבת הביניים ותיכון של בית הספר מילקן מצדיק את עצמו: התלמידים נהנים ממגמות רובוטיקה, אדריכלות, עבודה עם מדפסות 3D וגם חוגי תיאטרון וספורט ברמה גבוהה * שלא לדבר על סימסטר שלם בהם מבלים התלמידים בארץ, ועיסוק יסודי בהכנה שלהם לקראת העתיד * חוויות מביקור חינוכי מעורר השראה

מילקן הוא אחד מבתי הספר היהודים הפרטיים המוכרים והיוקרתיים בלוס אנג׳לס. שלושה עשורים חלפו מאז שהוקם (בפורמט הנוכחי שלו ב-1990)ומעמדו כאחד המוסדות החינוכים הנחשבים בעיר מלאכים ממשיך להתחזק. מיקומו האטרקטיבי על Mulholland drive באזור בל אייר, מאפשר הגעתם של תלמידים מאזורים רבים: סן פרנדדו וואלי, מאליבו וחלקה המערבי של העיר של לוס אנג׳לס. כיום הוא משמש בית חינוכי לכ-800 תלמידים. 

בגילגולו הקודם ב-1984 בית הספר היה ממוקם בוואן נייס, ונקרא על שם גולדה מאיר, ראשת הממשלה הרביעית של ישראל. באותה תקופה נקרא גם באופן זמני 'איינשטיין אקדמי׳. לקראת סוף שנות ה-80 בית הספר פעל תחת בית הכנסת המקומי ונקרא על שמו: Stephen S Wise High School . רק בתחילת שנות ה-90,  לאחר תרומה ענקית של האחים לואל ומייקל מילקן ששינתה את זהותו והפכה אותו למוסד גדול, המאגד תלמידים מחטיבות הביינים והתיכון, שונה שם בית הספר לשמו הנוכחי – מילקן. 

לואל מילקן חבר פעיל בבורד של בית הספר. הוא נחשב פילנטרופ מוביל בתחום החינוך ותורם רבות בעיצוב האג׳נדה החינוכית של מה שהתחיל כבית ספר קטן והפך לאחד הקמפוסים המרשימים בדרום קליפורניה. בסיור שערכתי בקמפוס של מילקן התוודעתי לכמה מהדמויות החינוכיות המשפיעות בבית הספר, וגם ביקרתי בכיתות ובחוגים השונים שהוא מציע. כמעט כל התלמידים יודעים את השפה העברית ברמה כזו או אחרת, וכ-15% אחוז מהם בני ישראלים.  

הנסיעה למילקן היא לא פחות מפסטורלית – למרגלות ההרים המוריקים של בל אייר. תחת שמירה ואבטחה הדוקה נכנסתי למתחם. שם פגשתי את טל ברק – מנהלת התקשורות ויחסי הציבור של מילקן שליותה אותי במהלך הסיור.  

מבנה בית הספר הוא לא פחות ממרשים. רחבת הכניסה גדולה ומרווחת ומתפרסת על פני ארבע קומות של בניה פתוחה צופה לנוף הירוק, והכיתות נקיות ומתוחזקת היטב.  על קירות המבנה שזורים להם משפטי מפתח בעברית כמו: ״אהבת לרעך כמוך״ או ״כבד את אביך ואת אמך״. 

מילקן מעניק לתלמידיו שלל תחומי לימוד מגוונים שבתי ספר רבים יכולים רק להתקנא בהם. כך, פגשתי תלמידים בני 15 במגמת עיצוב ואדריכלות  שלומדים תכנון של  בתים חכמים  בטכנולוגיה ירוקה. במחלקת הרובוטיקה התלמידים בונים צעצועי הייטק מתקדמים, רובטים שמחקים פעולות אנושיות ושלל גדג׳ים מעניינים.  

היה מרשים לראות כיצד תלמידים בני 16 עובדים במומחיות עם מדפסות 3D  חדשניות ומכונות חיתוך לייזר. המעבדה מאובזרת היטב עם מכשירים מתקדמים שאושרו על ידי אוניברסיטת MIT – הטכניון של אמריקה.

מגמת התאטרון של בית הספר מתהדרת באולם מקצועי עם תפאורה, הגברה ותאורה ברמות הגבוהות ביותר. חדר ההתעמלות והכושר המאובזר כולל מגרש כדורסל משוכלל עם שלל מתקנים, והתלמידים מתאמנים בכל סוגי הספורט האפשרים: כדורגל, כדור עף, שחיה ואפילו מתאמנים על משטחי גולף מיוחדים. 

תוכנית תפארת  

מילקן יסד את תוכנית ׳תפארת׳ שמטיסה תלמידים ללימודי סמסטר מלא בישראל במה שמתואר כחוויה מעשירה ויוצאת דופן. על התוכנית אחראי גבריאל מאיירסון – מנהל המחלקה ללימודי ישראל של בית הספר.  

גבריאל: ״תוכנית תפארת מעניקה לתלמידים במילקן אפשרות מיוחדת לצאת וללמוד את הסימסטר השני של השנה בישראל, בסמינר התיכוני-האמריקאי ע״ש אלכסנדר מוס בהוד השרון. שם הם לוקחים את כל הקורסים והלימודים הרגילים אותם הם למדו בסימסטר הראשון כמו מתמטיקה, מדעים, אנגלית וכדומה ולומדים אותם בסימסטר השני יחד לימודים הדוקים של היסטורית מדינת ישראל ושל היהדות המודרנית. פעמיים-שלוש בשבוע התלמידים יוצאים לטיולים ברחבי הארץ שמתחברים לנושאים אותם למדו כמו מלחמות ישראל, או אירועים היסטורים חשובים וזוכים לראות את המקומות האלו במציאות ומקרוב".

גבריאל מספר על החוויות המיוחדות שהתלמידם עוברים כאשר הצוות החינוכי שולח אותם למעין סדנאות גדנ״ע וטירונות,  התנסות במשמעת צבאית ואפילו ירי בנשק,  ממש כמו חיילים. בנוסף, הוא מספר שאחת החוויות הכי אהובות על התלמידים הן החיבור עם הישראלים על ידי יציאה לתחרויות ספורט שונות עם בתי ספר ישראלים וביקור במסעדות ישראליות לנסות חומוס, פלאפל ושווארמה כמו שצריך. 

גבריאל: ״הרעיון מאחורי התוכנית הוא שכמה שיותר סטודנטים שלנו יבקרו בישראל, יחזרו עם ידע נרחב על מה שקורה שם ויהפכו להיות יותר מעורבים פה בקהילה. זה לא ׳תגלית׳ או כל  מיני טיולים קצרים, אלא  מדובר בתקופה ארוכה של 4 חודשים במהלכה  הם לומדים וחווים את ישראל בצורה הכי יסודית שאפשר".

תחום הלימודים שהכי הרשים אותי בבית הספר הוא הקורס לפסיכולוגיה חיובית. אותו מנהל ד״ר ניק הולטון. במהלכו התלמידים לומדים את הדברים החשובים הללו שלא ניתן לקרוא בספרים; איך לנהל את חייהם בצורה חיובית  בונה ומפרגנת, קודם כל לעצמם וכמובן לסביבה שלהם . התלמידים מספרים כיצד השיעורים הללו שינו את כל דרך החשיבה שלהם. הם מקבלים יעוץ ברמה היום יומית על איך להסתכל על דברים בפרספקטיבה נכונה בתחומים שונים בחייהם  וגם כיצד לקבל החלטות בצורה שקולה מבלי ״לאבד את זה״.

ד״ר שרה שולקינד, מנהלת בית הספר, הדגישה בפניי את חשיבות הקורס בעיניה באומרה: ״הדאגה שלי ושל קודמי הייתה הרצון שלתלמידים הללו יהיו יכולות להסתדר עם אתגרים וליצור לעצמם חיים מאוזנים. לבנות שורה של משמעויות עבור עצמם מלבד להוציא ציון גבוה או להתקבל לאוניברסיטה טובה. הקורס הזה הוא מאוד משמעותי וכולל תובנות בנושאי בריאות, עמידות ויכולות נפשיות איתנות״. 

אנטישמיות וחינוך  

בעולם בו אירגוני BDS פועלים להפצת שינאה נגד ישראל, אוניברסטאות ומוסדות אקדמיים רבים מהווים קרקע פוריה למיסוד האנטישמיות, ושנאה כלפי יהודים מרימה את ראש ברחובות. נראה כי חשיבותם של בתי הספר התיכונים היהודים גדלה והופכת משמעותית יותר מתמיד. 

גבריאל: ״הסטודנטים שלנו חיים ׳במציאות יהודית׳ כאן במילקן והם מוגנים גם פיזית על ידי אבטחה וגם מורלית בסביביתם. באותה נשימה כל הצוות המקצועי מסכים שאנחנו צריכים להשכיל את התלמידים בנושא ולהכין אותם להתמודד עם אנטישמיות, מפני שכשהם ילכו לקולג׳ הם יתקלו בה. במחלקה ללימודי ישראל, ישנן ותוכניות מיוחדות שעוסקות באנטשמיות; כיצד לזהות אותה ולהתמודד איתה. התלמידים לומדים גם על אירגוני ה- BDS. אנחנו מעניקים להם כלים איך להשתמש במשאבים של הקהילה היהודית כדי כדי להגן על עצמם".

טל: ״אנחנו מלמדים את הילדים שיש המון דרכי התבוננות בנושא. אפילו הקהילה שלנו היא מאוד מגוונת בנושאים פולטים וגם בנושאים הקשורים ישראל. אנחנו נותנים להם כלים לצאת החוצה לקמפוסים בקולג׳ ולא להיות בשוק כשהם יפגשו אנשים שיבואו עם מידע שונה לגמרי על ההיסטוריה של מדינת ישראל והמהות שלה.״ 

ד״ר שולקינד:  "אנחנו מאמינים שהדרך בה התלמידים מבלים את זמנם בבית הספר ומה שהם קולטים פה ישפיע על העולם שהם יבנו מחר. כלומר, אם הם יחוו מקום שמלמד אותם יחסים בין אנשים וקהילה, אחריות, אכפתיות והסתכלות רחבה על דברים. הם יצאו לעולם ויצרו אירגונים ומשפחות שתומכות בקהילה. אני חושבת שהעליה באנטישמיות כמו הרבה שנאות מונעת על ידי פחד, גזענות, דעות קדומות, הרגשה של חוסר פחד ותחושה של בדידות ולא של חלק ממשהו משמעותי. אלו דברים שמזינים את השנאה. יש לנו אחריות ליצור אנשים שיבינו את ההיסטוריה של האנטשימיות אבל ידעו גם כיצד ליצור מודלים טובים שהם רוצים להיות חלק מהם".

אייפון ומדיה חברית 

העשור האחרון נשלט כמעט לגמרי על ידי המדיה החברתית. יחד עם הטכנולגיה של הטלפונים החכמים הם שינו את חיינו אך בעיקר את חייהם של דור ה-Y  וה- Z . האייפון, כך נדמה, הפך לחברו הקרוב ביותר של כל ילד או נער מתבגר. אך הצוות החינוכי במילקן אינו מתרגש מהעובדה שהתלמידים דבוקים לטלפונים הניידים ונראה שהוא יודע כיצד להתמודד השפעתם עליהם. 

ד״ר ניק הולטון: ״הילדים חייבים להיות מעורבים בטכנולוגיה אבל זה תחום שונה  מהמדיה החברתית. יש לנו תוכנית סיוע והם לומדים גם פסיכולוגיה חיובית וגם כיצד להתמודד עם עולם המדיה החברתית והלחצים המגיעים איתו. בנוסף אנחנו מנסים ללמד אותם איך להשתמש בטכנולוגיה בצורה נכונה ומדודה.   

"לחלק מהמורים בבית הספר יש חוקים שאומרים אין טלפונים בכיתה והתלמידים נדרשים לשים את המכשירים בקופסא כאשר הם נכנסים לשיעור. מורים אחרים טיפה יותר רכים בנושא, לא מפני שהם חושבים שילד צריך להשתמש בטלפון הנייד שלו במהלך השיעור, אלא  מפני שהם רוצים שהתלמידים יקבלו את ההחלטה הבוגרת ויבינו בעצמם מתי הזמן להשתמש בטכנולוגיה הזו מבלי שאנחנו נכתיב זאת עבורם. 

ב'מידל סקול' אנחנו כן קובעים עבורם וזה חוק ידוע שאין שימוש בניידים במהלך שעות הלימודים. אבל בתיכון מדובר בתלמידים שכבר רשאיים לנהוג במכונית, אז אי אפשר לומר להם לא להשתמש בטלפונים שלהם".  

עברית קשה שפה

רוב התלמידים במילקן לומדים עברית. אך מה שהיה פעם קורס חובה הפך ללימודי בחירה. את הילדים להורים ההישראלים זהיתי עוד מרחוק לפי העברית המתגלגלת בפיהם. אך כך גם השפה הפרסית  של יהודי איראן המפגינים גם הם נוכחות במקום. 

גבריאל: ״מלבד הטיול הגדול לישראל עם ׳תפארת׳ שם הילדים באמת מדברים עברית המון. יש לנו פה לימודי ספרות  וסרטים ישראלים בעברית עם תרגום לאנגלית"..  

אז מהו למעשה החזון של מילקן?

טל: ״בית הספר מילקן הוא המנהיג ביצירת הנשמות היהודיות שישנו את העולם. אנחנו יוצרים מנהיגים שיעשו דברים הרבה יותר טובים ממה שאנחנו עושים. 

בעיקר היום כאנחנו רואים את החדשות, כל הדברים שקורים בעולם כמו: זיהום הסביבה והתחממות הגלובלית, טכנולוגית הנשק,הבריונות ברשת והאנטישמיות ברחובות. אנחנו רוצים לגדל דור שיפתור את הבעיות הללו וישים להם סוף״.

ד״ר שולקלינד: ״האתגר הוא לוודא שכל מי שרוצה חינוך יהודי יקבל אותו. יש לנו מספר נרשמים חזק ובריא בכל שנה ואני רואה זאת כאחריות גדולה וכבוד לוודא שיהיה לנו את כל התקציב והיכולת להעניק להם את החינוך הטוב ביותר. 

"המטרה היא לחנך את הילדים שלנו כדי שהם יוכלו לבנות קהילה יהודית טובה עם כוונות ומשמעויות, ושהם ירגישו שיש להם ערכים חיוביים להוסיף לדור שהיה פה לפניהם".

Milken Community Schools

15800 Zeldins' Way Los Angeles, CA 90049

310.440.3502

המשך לקרוא

Featured

גיסטריסט למרחקים ארוכים

Published

on

בגיל 40 מסכם רועי קריוק קריירה הוליוודית עשירה ונגינה על במה עם אמנים אמריקאים פופולריים כמו גם חיבור מפתיע עם דודו אהרון * ראיון חושפני על החיים אחרי שלב הסקס, סמים ורוקנ'רול

את הגיטריסט והמוזיקאי רועי קריוק אתם ודאי מזהים מהופעות רבות בהן ליווה זמרים ישראלים שהגיעו להופיע בלוס אנג׳לס. הוא והחשמלית שלו ניגנו עם ארקדי דוכין, יהורם גאון, דודו אהרון ואפילו דודו פישר. נכון, קצת קשה לדמיין את הרוקיסט השרירן עם הקעקועים על במה מנגן את ״בשדה ליד השוקת״, אחרי שברזומה שלו הופעות עם כוכבים כמו טוני ברקסטון, בייב פייס, ריטה אורה, פאולה עבדול ואפילו הבק סטרייט בוייס. אבל רוע,  עם הרגלים על הקרקע, מספר לי כמה אוהב את ההופעות עם האמנים הישראלים. 

אנחנו נפגשים בבית קפה במדרחוב של סנטה מוניקה. שעת בוקר מוקדמת, רועי לבוש בבגדי ספורט אופנתיים של נייקי (המסתירים את שלל הקעקועים על גופו), זה עתה חזר  מאימון כושר שהתחיל בחמש וחצי בבוקר.. הכי לא רוק סטאר סטייל.  

רועי, (40), נולד ברמת אביב, למד בתיכון אליאנס. בהמשך ויצו צרפת, אך לא ממש מצא עצמו במסגרות החינוכיות הללו והחליף תכופות בתי ספר. הוריו, הוא נזכר, תמכו בו ונתנו לו חופש יצירתי שהוביל אותו להסתובב בין מגמות מוזיקה של התיכונים השונים ולנגן.  

בגיל 16 שכל את אביו משה ז״ל: רועי: ״הופעתי עם להקת ׳אטרף׳ בקמלוט בתל אביב. כיוון שלאבא שלי היו חנויות אלקטרוניקה בארץ והוא היה יבואן קיבלתי פלאפון בגיל צעיר מאוד. אני זוכר שירדתי מהבמה ואמא שלי התקשרה ואמרה לי שאבא עבר התקף לב, נסענו מיד לבית חולים ושם הכל נגמר".

מאז החליט להתמסר למוזיקה בצורה טוטאלית: ״היינו קבוצה של מוזיקאים צעירים, התחברנו וכל היום היינו מנגנים, לא עושים שוב דבר חוץ מזה". בגיל 18 כבר ניגן בפסטיבל הג׳אז באילת. בתום ההופעה ניגשנו אליו מבית הספר הגבוה למוזיקה ׳רימון׳ והציעו לו הצטרף. רועי היה חלק ממחזור מפורסם שהוציא כוכבים כמו קרן פלס, מירי מסיקה, איה כורם ואיתי פרל. בשנה השלישית ללימודים החליט לעזוב ולנגן בהופעות ברחבי הארץ. במקביל הוא קיבל מילגה ללימודים בברקלי, בית הספר היוקרתי למוזיקה בבוסטון, מה שהביא אותו בפעם הראשונה לארצות הברית.  

איך החלפת את בוסטון הקרה בלוס אנג׳לס?  

״זה לא משהו שתכננתי. חשבתי לחזור לישראל אחרי שאסיים את הלימודים בבוסטון. אבל היה איזה בחור ישראלי שהכרתי עוד מהארץ, דני וויצפלד, הגיטריסיט של ׳בוטן מתוק בקרקס׳. הוא חי באל-איי וניגן עם קלי קלרקסון בדיוק כשהיא התפרסמה אחרי שזכתה ב׳אמריקן איידול הראשון. יום אחד דני התקשר אליי אחרי שלא דיברנו שנים, זה היה לפני פסח. הוא אמר שהוא מגיע להופיע עם קלי בבוסטון ואין לו איפה לעשות את ליל הסדר.  אמרתי לו – מה את משוגע, בוא תעשה אצלי. בהמשך הוא הזמין אותי להופעה של קלי,  הייתי בשורה רביעית בהופעה בארינה הענקי עם קהל של עשרות אלפים, וחשבתי לעצמי; מה עכשיו אני אחזור הבייתה. תנו לי לנסוע לאל-איי ולהיות רוק סטאר״.

״נחתתי באל-איי עם ויזת אמן, ומצחיק, אבל העבודה הראשונה שקיבלתי כאן הייתה סיבוב הופעות ארוך עם זמרת פולניה. טסנו לוורשה והייתי שם כמעט שנה. זו הייתה חוויה מיוחדת כי הופענו באיצטדיונים גדולים עם המון קהל. יום אחד קיבלתי טלפון וביקשו ממני להחליף את הגיטריסט של Back street boys. הסכמתי מייד וחזרתי לאל-איי. אני זוכר שכבר במטוס התחלתי להקשיב לחומרים שלהם. ואז היה לי עוד שבוע להתכונן ומשם יצאתי איתם לסיבוב. זה היה מדהים להופיע באצטדיון ענק של 100 אלף איש, אתה לא מאמין שאתה באמת שם״.  

ומכאן זה היה כדור שלג שהתגלגל ?

״כן פתאום הכל נפתח, הכרתי את טוני ברקסטון ובייבי פייס. הגיטריסט של טוני היה חולה ואני החלפתי אותו. למדתי את כל החומרים שלה. עשינו את הסיבוב הראשון ונשארתי לעבוד איתה 6 שנים. היא זו שחתמה לי על הגרין קארד. הייתי איתה בכל ארצות הברית, אוסטרליה, אסיה ואירופה. מכאן הדלת כבר פתוחה והתחלתי לנגן עם אמנים כמו: ריטה אורה, פאולה עבדול,  קישה קול וכאלה״.

מה עובר בראש של בחור ישראלי שמנגן עם טוני ברקסטון? 

״בפעם הראשונה שניגנתי את Un break my heart  עמדתי על הבמה וחשבתי לעצמי – וואיי, זה אני מנגן את הסולו גיטרה הזה שתמיד שמענו ברדיו. לא נתפס. אבל אני מאוד גאה בהיותי ישראלי. תמיד יש לי דגל ישראל על הגיטרות. אני אף פעם לא אגיד שאני ממקום אחר גם כשלפעמים הישראליות מכניסה אותך לכל מיני פינות לא נעימות. לא יכולתי, למשל להצטרף להופעה של טוני בלבנון או בדובאי. אני והפסנתרן שלה דייוי נתן שנינו היינו הישראלים היחידים בלהקה וגם הלבנים היחידים".

ואם כבר מדברים על ׳ישראליות׳: לא מזמן חזרת ממיאמי שם הופעת עם דודו אהרון.

״כן, וזה היה כיף לא נורמאלי. אני מודה שבאתי עם כל כך הרבה סטיגמות אבל זה  בגלל שלא הבנתי את הסטייל ולא הכרתי את החומרים שלו. הייתי בטוח שאני מגיע וזה הולך להיות נורא. אבל דודו היה מצויין ובכלל הוא בנאדם מקסים. אין לו דיסטנס עם הנגנים. הוא יצא מהחדר ומייד פגש וחיבק את כולם .זה היה מוזר  לראות את החום והפתיחות הזו. דודו באמת סופר-סטאר בז׳אנר שלו. גם הבנתי שהוא מוזיקאי לכל דבר, הוא באמת יודע מוזיקה. 

"אהבתי לגלות שהוא גם לוקח דברים מלהקות כמו ׳קולד פליי׳. הוא פורץ מהז׳אנר שלו ומחפש דברים חדשים. היה לי באמת שבוע מדהים במיאמי איתו והלהקה ואני מחכה להופעה הבאה שלנו".

אתה אוהב את סגנון החיים הזה? לרוץ מהופעה להופעה ברחבי ארצות הברית, לא פשוט. בעיקר כשמתבגרים.

״זה איפשר לי לחיות מעולה, אבל היום הורדתי את כמות ההופעות. אני בעיקר עושה הקלטות בסטודיו. בשנות העשרים של חיי זה היה הופעות, סמים, בחורות  אבל היום אני כבר ממש לא שם. לקחתי צעד אחורה וטוב לי להיות הרבה בבית. אני רווק  ובתקופה הזו של החיים אני מכוון לזוגיות ארוכה ולהקמת משפחה. 

למזלי אני מכיר הרבה אנשים ויש לי חברים בעולם המוזיקה. היום אני שותף יחד עם יוסי שקד שהיה הבעלים של ׳אולפני ברדו׳ (אחד האולפנים החשובים בישראל, א.מ.)  בחברה שעושה רשיונות לשימוש במוזיקה. יש לנו ספריה עם מוזיקה של  אלפי מלחינים ואנחנו עובדים המון עם תעשיית הסרטים".

מכל ההופעות שהיו לך – רגע אחד מרגש.

״קשה לבחור רגע אחד. תשמע, ראיתי ועשיתי דברים שלא חלמתי עליהם. הייתי על הבמות הכי גדולות. אחד הרגעים המרגשים היו כשחיממנו את סלין דיון בכמה הופעות בפארקים ענקיים בפולין, ואז חזר אלי כל הרקע ההיסטורי של המשפחה שלי שחצי ממנה הם ניצולי שואה. גדלתי על סיפורים מהשואה והנה אני, בחור ישראלי שכל הצד של אמא שלו נרצח בפולין, עומד מנגן כאן מוזיקה בפני עשרות אלפיים. זה מרגיש כמו – תראו, זיינתי את כולכם, חזרתי ואני כאן!" 

מהיכן הגיע האהבה שלך לספורט ולריצה?

״הייתי ילד שמן אבל לא דחוי חברתית. מעולם לא הציקו לי או התעללו בי. להפך, הייתי מקובל והיו לי תמיד מלא חברים וגם חברות שנראות מעולה. אני חושב שזה היה בגלל שהייתי מוזיקאי וניגנתי על גיטרה. 

"כשהגעתי לארצות הברית ב-2002 שקלתי 140 קילו. כסטודנט היה לי מלא זמן פנוי והתחלתי ללכת עם חבר לשחות ב -YMCA. היינו גם מתאמנים שם ולאט לאט החלפתי את ההתמכרות שלי לאוכל בהתמכרות לריצה והמשקל פשוט ירד. 

בביקור הראשון שלי בישראל אחרי חצי שנה כבר ירדתי 30 קילו ואנשים לא זיהו אותי. 

"היום אני שוקל פחות מ- 70 קילו, הורדתי משקל של עוד בן אדם. ריצה וכושר הפכו לחלק חשוב ומרכזי בחיים שלי. אני מתאמן המון בחדר כושר, רץ כל יום בסך הכל משהו כמו 150 ק״מ בשבוע ועושה שלושה מרתונים בשנה".

איך הספורט משתלב עם אורח חיים של מוזיקאי? 

אני לא חיי כמו פעם; לא עושה סמים ולא שותה אלכוהול. הולך לישון מוקדם וקם בארבע וחצי בבוקר להתאמן. בארבע השנים האחרונות עברתי לדיאטת קיטו. ( דיאטה שמתבססת בעיקר על שומן, חלבונים ומעט מאוד פחמימות). אני אוכל ערימות של שומן, בשבילי ארוחת צהרים זו חבילה של בייקון ועם השמן שנשאר ממנו אני מטגן פטריות או כרוב ניצנים".

שלוש פעמים בשבוע עושה רועי את הדרך ממקום מגוריו בסטודיו סיטי למגרש הריצה הסמוך לסנטה מוניקה קולג׳, שם הוא עורך אימוני ריצה קבוצתיים ואישיים עם Blue Benadum,  מאמן הריצה של Nike באזור החוף המערבי. המאמן הותיק השתתף ביותר מ- 60 מרתונים במהלך חייו ונחשב לגור של עולם הריצה בעיר המלאכים.

בלו: ״בהתחלה לא ידעתי מה היכולות של רועי, זרקתי אותו לאקווריום עם כולם ורציתי לראות איך הוא יתפקד. לחלק מהאנשים דבר כזה יכול היה לפגוע באגו אבל לרועי זה לא הפריע. הוא בא לעבוד קשה ולהשתפר".

רועי איך הפכת לפריק של ריצה ומרתונים? 

״פעם ממש שנאתי לרוץ. הסיבה שהתחלתי עם זה הייתה שהפסדתי בהתערבות. אז הייתי חייב להירשם לאל-איי מרתון. היה לי מאמן מישראל שאימן אותי און ליין ונתן לי עצות  זה עבד טוב. בהמשך חיפשתי את האספקט של הקבוצה והחברה בריצה ונמאס לי לרוץ לבד כל הזמן ובנוסף רציתי לשפר את הטכניקה שלי. חיפשתי  מאמן ומצאתי את האינסטגרם של בלו. שם, הוא מסביר על ריצה נכונה בצורה מפורטת ועל  איך הגוף שלנו עובד. בלו לימד אותי את הבסיס לריצה נכונה ומשם רק התקדמתי. 

"זה לא קל להתעורר בארבע וחצי בבוקר ולהתחיל לרוץ אבל כשזה חשוב לך מספיק אתה עושה זה. כולם פה בקבוצה הם רצים מעולים, הם ממש ׳עפים׳ פה. אבל ממש כמו במוזיקה אני תמיד מקיף את עצמי באנשים יותר טובים ממני כדי שאוכל ללמוד ולהשתפר".

איזה עצה תיתן לנגנים צעירים שמגיעים מישראל ורוצים להצליח באל איי?

״להיות צנועים. לזכור שלמרות שנראה להם שהם יודעים הכל הם ממש לא. זה עניין כזה בארץ שכולם אומרים לך 'וואיי, אתה הכי טוב' ואז אנשים מגיעים לכאן עם אובר בטחון עצמי והמון אגו. חשוב תמיד לדעת את המקום שלך ולהיות צנוע ופשוט לעשות את העבודה שלך. לרוב המקומות שהגעתי התחלתי בתור מחליף ומשם גדלתי. 

"אני בן 40 וכבר חוויתי המון, יותר מאנשים אחרים בגילי. לא בגלל שאני יותר טוב; יש אנשים שמנגנים הרבה יותר טוב ממני. אני חושב שזה היה שילוב של מזל, יכולות חברתיות וגם תמיד זכרתי שאני לא הדבר הכי חשוב בעולם. התפקיד של נגן הגיטרה הוא לשרת את המטרה שהיא ההופעה".

לפרטים ויצירת קשר:

www.paramusical.com  

Instagram.com/Rkariok 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות