Connect with us

גוף ונפש

עדויות מצטברות: נגיף הקורונה יכול לגרום להיעלמות פתאומית של חושי הטעם והריח

Published

on

ברחבי העולם בודקים אם אובדן של טעם וריח יכול לשמש כאמצעי זיהוי של נשאי הנגיף בשלב מוקדם של המחלה * חוקרת באוניברסיטה העברית: ייתכן שיש קשר להשפעת הנגיף על מערכת העצבים

חולים ברחבי העולם מדווחים כי אחד מהתסמינים להתפתחות מחלת נגיף הקורונה (קוביד-19) הוא היעלמות פתאומית של חושי הטעם והריח. תסמינים אלה זוכים לתשומת לב תקשורתית גוברת בימים האחרונים, ומדענים ברחבי העולם מנסים עתה להבין עד כמה התסמינים הללו נפוצים, ואם הם יכולים לשמש כדי לזהות נשאים בנגיף בשלב מוקדם של המחלה שצריכים להיכנס לבידוד ולהיבדק. 

פרופ' מאשה ניב, מומחית לחוש הטעם מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית, מספרת כי בעקבות דיווחים שהתפרסמו, בין השאר בתקשורת הצרפתית, על חולים שאיבדו את חוש הטעם והריח לאחר שנדבקו ממחלה, התארגן קונסורציום של יותר מ-60 חוקרים מרחבי העולם שמתעמקים כעת בתופעה. בנוסף, היא אומרת, היא ועמיתיה מתחילים בבחינת הדיווחים על התסמין בשיתוף פעולה עם רופאים מבית החולים הדסה בירושלים ורופאים אחרים.

שלושה עד ארבעה ימים

נכון להיום, אין ממצאים מדויקים על מספר הסובלים מהתסמינים. אולם במסגרת הבדיקה, החוקרים אוספים בין השאר מידע משאלונים שמופצים ברשתות החברתיות. ניתוח ראשוני ביותר של הממצאים שנאספו מעשרות המשיבים הראשונים, אומרת ניב, מצביע על כך שהנדבקים בנגיף עשויים לחוש פגיעה בחוש הטעם, חוש הריח או שניהם. למעשה, 35 מתוך 37 המשיבים הראשונים לשאלונים שהפגינו תסמינים של המחלה, ציינו ירידה באחד משני החושים או בשניהם – שמתחיל להיות מורגש לרוב שלושה עד ארבעה ימים מהופעתם של תסמינים אחרים. עם זאת, ניב מדגישה כי מדובר במדגם מוטה ביותר – וכי השאלון וצורת ההפצה שלו מושכים את מי שהרגיש פגיעה בחוש הטעם והריח למלא אותו. ניב מספרת כי הגיל הממוצע של המשיבים כרגע הוא 30, וכי רובם נשים.

לפי סוכנות הידיעות בלומברג, איגוד רופאי האף-אוזן-גרון בבריטניה (ENT UK) ריכז נתונים ממדינות שונות, ודיווח כי עד שני שלישים מהחולים המאומתים בגרמניה התלוננו על פגיעה בחוש הריח. בדרום קוריאה, שם הבדיקות נרחבות יותר, כ-30% מהחולים עם תסמינים קלים דיווחו על פגיעה בחוש הריח. פרופ' קלייר הופקינס, נשיאת האגודה הבריטית לרינולוגיה, אמרה לבלומברג שמספר הדיווחים על הפגיעה בחוש הריח ללא תסמינים נוספים "עולה במהירות" וכי רופאים מאיראן, ארה"ב, צרפת וצפון איטליה העלו דיווחים דומים לאתר ENT UK.

ניב מציינת כי לפי הממצאים הראשוניים שבידיה, הפגיעה בחוש הריח והטעם מופיעה 4-3 ימים לאחר הופעת התסמינים הראשונים למחלה. היא מציינת עוד כי בין השאר המשיבים ציינו כי יש גם פגיעה ביכולת לחוש בטעם חריף. חריף אינו אחד מה"טעמים" שהלשון מסוגלת לחוש בהם, אלא מדובר בתחושה של צריבה של הלשון. השפעה זו על תחושת החריפות, לצד דיווחים אחרים על פגיעות בחוש הראייה והשמיעה אצל חולים בנגיף, מוסיפה ניב, עשויה להצביע על האפשרות שהרקע לשינוי הוא תופעה נוירולוגית – שקשורה להשפעת הנגיף על מערכת העצבים.

לא פגיעה ארוכת טווח

למרות זאת, מדגישה החוקרת, מלבד העובדה שמדובר בתוצאות ראשוניות בלבד, העדויות הקיימות מצביעות על כך שחוש הטעם והריח מתאוששים לאחר ההחלמה מהנגיף, וכי לא מדובר בפגיעה ארוכת טווח. בזמן הקרוב, היא מקווה, שיתוף הפעולה הבינלאומי והמחקר יחד עם רופאים בבתי החולים בארץ יאפשרו לגבש תשובות ברורות יותר על מידת השכיחות וההשפעה של שינויים אלה בפעולת החושים אצל הנדבקים בנגיף – כמו גם האם התסמינים יכולים לשמש לזהות חולים בשלב מוקדם יחסית של המחלה.

בינתיים, אומרת ניב, מי שחש באיבוד של חוש הטעם והריח, מוטב שינקוט משנה זהירות וייכנס לבידוד (גם מבני משפחתו) כדי למנוע הדבקה של אחרים. היא ועמיתיה עובדים על פיתוח בדיקות עצמיות ושאלונים לניטור תסמינים. עד אז, לחוששים, ניב מציעה לערוך בדיקה עצמית פשוטה כמו הרחה של סבון ריחני וקפה (טרי מאריזה), וטעימה של חומץ או לימון, סוכר ומלח.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

לעשות משהו חדש כל שבוע – ניסוי ל-2020

Published

on

"כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע"

פעם, עוד לפני האינסטגרם, העברתי את קורס הפסיכולוגיה החיובית הראשון שלי. הכל היה חדש, התחום, הקבוצה, המדריכה, והאווירה הייתה מרגשת במיוחד. בסוף הקורס, עם ברכות ומתנות בידיים, גם הדמעות באו לבקר. כשהגעתי הביתה קראתי שוב את כל הברכות, הפעם לאט. כרטיס אחד נחרט לי בלב. זאת הייתה ברכה קצרה מאוד. משפט אחד: "כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע". ואחר כך, "תודה, הקורס שינה לי את החיים".

במשך השנים המשפט הלך איתי, ולפני כמה שבועות הוא נכנס בי במאה קמ״ש. מהי המשמעות של המשפט? לפעמים יש בנו משהו שרק מחכה. מחכה שיעשו עליו ״פו״, שיתנו לו טיפה אחת של מים, שיזרקו לו איזה ״מה נשמע?״ כדי שהוא פשוט יתפרץ, יתפוצץ, שיהפוך למשהו גדול מאוד.

מה היה צריך להתפרץ מתוכי? החדש. 

מוזר, אבל דווקא בסוף שנה וחצי של עבודה על הדבר הכי חדש שעשיתי (לכתוב ספר. טוב אולי אחד אחרי להפוך לאמא), הרגשתי שאני חייבת חידוש. כשהגשתי את הספר, רציתי לשמוח, רציתי לקפוץ, אבל הייתי גמורה. הספר אמנם היה חדש מאוד, אבל רק מרחוק, ברעיון. כי מקרוב, ביום יום, עברתי יותר משנה שבה התעוררתי עם רעיון לפרק בספר, ישנתי עם הספר, חלמתי שטיגריס אוכל לי את הספר. הוא היה שם כל הזמן. אפילו כמה ימי שבת נתתי לו. אז התוצאה הייתה חדשה, אבל היומיום היה ממש אותו דבר; לכתוב, למחוק, לכתוב, למחוק, למחוק, למחוק. שורה חדשה.

ואז דיברתי עם מלי אלקובי, קולגה וחברה מלאת צחוק ואנרגיה. אורחת של כבוד בפודקאסט. היא סיפרה לי שהשתתפה בערב ספוקן וורד, שעשתה ניסוי – להגיד כן, לנסות דברים חדשים. החלטנו שנקליט על זה פרק לפודקאסט: ״למה כדאי לעשות דברים חדשים״. בינגו.

לעשות דברים חדשים, זה היה כל ה״פו״ שהייתי צריכה. האנרגיה חזרה. הרגשתי שוב בת 20 וחצי. כל העולם פתוח, יש מלא אפשרויות, יש מלא מה להכיר ולנסות. יאללה, לחיות!

ככה נולד הניסוי שלי. 

אולי אתחרט, אבל החלטתי להתחייב בכל זאת. השנה אני הולכת לנסות בכל שבוע דבר אחד חדש. אני אעשה דברים שאף פעם לא עשיתי אבל תמיד חלמתי, דברים שפחדתי לעשות, דברים שנראו לי ״לא בשבילי״, ועוד מהביזאר של היומיום. כל שבוע. 52 דברים חדשים, אלוהים.

דברים שאני רוצה לנסות:

1. אימון כושר על מזרון שצף במים (Float-fit)

2. לסיים ספר מההתחלה ועד הסוף בשבוע

3. לארגן אירוע התרמה למען מטרה חשובה עבורי

4. ללכת לארוחה ב-Eat With

5. לסדר את החדר כל בוקר במשך שבוע

6. להפוך קשר מקצועי לחברי

7. להרוויח כסף בדרך חדשה

8. להקליט פרק מסוג חדש לגמרי לפודקאסט

9. לנהל שיחה עמוקה עם אדם זר

10. לבקש עזרה ממישהו ש״לא נעים״ לבקש ממנו

כדי לגוון את החיים ולנסות דברים חדשים לא צריך להיות רמבו-חסר-אמיגדלה, אלא להתחייב לסקרנות לפתיחות, ולפזר קצת אומץ מעל. לא תמצאו ברשימה אכילת מקקים, הישרדות בג'ונגל או פתרון לבעיות הרעב באפריקה. בחרתי דברים אפשריים, אני לא צריכה להיות מישהי מיוחדת או חזקה או חכמה במיוחד כדי לעשות אותם, פשוט להסכים להקדיש זמן ללא נודע.

איך אני הולכת לעשות את זה?

כל שבוע אני מתחייבת לעשות דבר אחד חדש, לתעד אותו ואחר כך לשתף בעמוד הפייסבוק שלי מה למדתי. כדי לעקוב אוסיף את ההאשטג #משהו_חדש_בשבוע (השיתוף ברשת מבחינתי מאתגר בפני עצמו). אני אתכנן בכל פעם כמה שבועות קדימה, ואנסה לקבוע כמה שיותר מראש, כי עם כמה שאני אוהבת ספונטניות, אני לא מאמינה לה במקרה הזה. אחרת, אני בדיוק אהיה עמוסה מידי, חולה מידי, ידלפו לי מים מהתקרה (סיפור אמיתי ומצער) או שאצטרך לחסן את החתול. אף פעם אין זמן.

ניסוי כזה דורש מערך של חשיבה, תכנון מראש, התגברות על חסמים ובעיקר – עזרה לא תזיק. אני הולכת להיעזר בעוזרת הנפלאה שלי, ליאור, שתשמור עלי שלא אזייף. אערב בזה חברים, אתכם, וכמובן את הקיר המחייב של הרשת החברתית.

למה אני משתפת את זה בפרהסיה? 

האמת, שזה אולי החלק הכי מפחיד ("מה אכפת לאנשים אם ניסיתי ספורט חדש?"/ "מה אם אני לא אעמוד בזה"/"למי יש זמן גם לנסות וגם לכתוב?"…). העניין הוא שבלי השיתוף, זה כנראה לא יקרה. אחרי ששלחתי לכם את זה, אין דרך חזרה, אתם שם, האח הגדול רואה הכל. וזה עוזר. אגב, בניסויים פסיכולוגים כששמים מול אנשים מראה או תמונה של עיניים או כל דבר אחר שמעלה מודעות, הם מתנהגים יפה יותר. ואני צריכה להתנהג פה יפה. חוץ מזה, יש סיכוי שתידבקו ותלכו איתי בדרך הזאת, נתמוך אחד בשני, כל אחד בחוויות החדשות שלו.

זה הולך להיות מאתגר. אני בטוחה שיהיו שבועות שלא אעמוד בזה. אני בטוחה שיהיו שבועות שאני "אגיד מה עשית לעצמך, משוגעת". אני בטוחה שאני אלמד מזה המון, ושזה יוביל אותי למקומות שאני בכלל לא יכולה להעלות על דעתי.

רוצים להצטרף? הקשיבו לפרק בפודקאסט, הצטרפו לניסוי ולקבוצת הפייסבוק, תוכלו לשתף שם גם בניסויים משלכם, ואולי גם להציע לי עוד רעיונות להרפתקאות. 

רוצים לעקוב אחרי מה שעשיתי לעצמי? מוזמנים לעקוב אחרי בפייסבוק.

שלכם, ואחלו לי בהצלחה!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות