Connect with us

ארה"ב-ישראל

סקס בוטח

Published

on

טועים לחשוב שהיהדות לא מתקדמת, אבל היא כוללת שפע מרשמים לסקס מחשמל, הרפתקני וכשר למהדרין" • חנה בוטח, צעירה אורתודוקסית שגדלה בניו ג'רזי ובתו של הרב שמולי בוטח, לקחה את משנתו של אביה צעד אחד קדימה – ופתחה בתל אביב חנות לאביזרי מין בסיעתא דשמיא

חנה בוטח מקפלת באצבעות ידיה מהדקי ניירות ממתכת כסופה. הופכת אותם בתנועות זריזות למעמדים קטנים, ועליהם מניחה לתצוגה צעצועי מין שונים בצבעי פסטל, שאותם היא מוכרת בחנות החדשה שלה בתל אביב, Kosher Sex. חנה (28), בתו של הרב האמריקאי הידוען שמולי בוטח, מעדיפה להשתמש במונח novelties. חידושים. "אני לא אוהבת לכנות אותם צעצועי מין", היא אומרת. למילה צעצוע יש קונוטציה של משהו לא רציני, שהמטרה שלו היא לבדר באופן זמני. האביזרים האלה משחקיים ושובבים וכיפיים, אבל הם הרבה יותר משעשוע.

״אלה עזרי מין, שמייצרים חידושים במיטה, ויש בהם כוח לשמר את אחד הדברים הכי קדושים בעולם, סקס. לא פעם הם ממש יכולים להציל נישואים. הכוונה שלי היא למכור כל מה שיכול לחבר בין בני זוג".

החנות, ברחוב מונטיפיורי, נפתחה לפני כשלושה חודשים, כדי "להפיח חיים במערכות היחסים של רוב הזוגות באמצעות היהדות, שכוללת שפע מרשמים לסקס מחשמל, הרפתקני וכשר למהדרין. תל אביב היא המקום המושלם לחנות כזאת. יש בה פתיחות למיניות, רצון להקשיב וללמוד על מיניות. סקס כשר הוא לכולם, ולאזור הזה מתנקזים כל המגזרים וכל האוכלוסיות של המדינה. ויש בתל אביב גם הרבה בדידות. יש כמיהה לשמוע וללמוד מה זה סקס כשר, ואיך אפשר לממש אותו".

מי נכנס לחנות?

״הטווח גדול ומגוון. גברים שקונים אביזרים במתנה לנשים שלהם. בחורות צעירות. זוגות מבוגרים. גם דתיים ודתיות, יחד ולחוד. עבור לא מעטים מהקונים, זאת ההתנסות הראשונה באביזרי מין. אני מופתעת מאוד כשנשים שנשואות עשר או 20 שנה נכנסות לפה ומספרות לי שמעולם לא הכניסו אביזרי מין לנישואים שלהן. אחיות שלי, תתעוררו! לְ מה אתן מחכות? מה עצר אתכן כל השנים?

״טועים לחשוב שהיהדות לא מתקדמת, ואפילו חשוכה, מבחינת היחס שלה למיניות, ובמיוחד מיניות האישה. כשבני זוג מתחתנים, הגבר הופך לבעל, והאישה נשארת אישה. יש כאלה שמאמינים שהגבר כאילו לוקח בעלות על בת הזוג והיא הופכת לרכוש שלו. מה שאבא שלי מדגיש, ואני לגמרי מסכימה איתו, הוא שאישה תמיד נשארת אישה, מבחינת האנרגיה המינית שלה, החושניות והמיניות. לגבר אסור להתחיל להסתכל על בת הזוג שלו כעל רעיה או אמא, הוא חייב להמשיך להסתכל עליה כעל אישה. תמיד, ולפני כל דבר אחר, אישה".

הכל התחיל בספר "Kosher Sex", שפרסם הרב שמולי בוטח בשנת 1999. באותה תקופה חזר לארה"ב, ארץ הולדתו, לאחר שכיהן עשר שנים כרב חב"ד באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, שאליה נשלח על ידי הרבי מלובביץ'. שם נולדו לו ולאשתו דבי שישה מתוך תשעת ילדיהם. חנה היתה בת 9 כשהמשפחה עברה להתגורר באנגלווד, ניו ג'רזי, ואביה הפך לכוכב. הוא פירסם עד היום 32 ספרים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה, כותב מאמרים פובליציסטיים לכלי תקשורת רבים, מרצה בכל העולם ומקורב לשלל מפורסמים, ממייקל ג'קסון ועד פמלה אנדרסון, שאיתה כתב מאמרים בגנות הפורנו. בוטח הוא גם דובר נלהב למען ישראל, ובין השאר פועל נגד ה־BDS כחלק מארגון הסברתי שהקים, The World Values Network.

מבין ספריו של בוטח, "סקס כשר" הוא המצליח ביותר והפך מייד עם פרסומו לרב־מכר. הוא תורגם ליותר מ־20 שפות, בהן עברית, ושימש בסיס להרצאות, לסרטים, למערכי ייעוץ ולמאמרים פרי עטו של הרב. לאחרונה יצא הספר במהדורה מחודשת בת 283 עמודים שבה מביע בוטח דאגה עמוקה מאי פעם לגורלו של הסקס בחיינו, וחוזר ומפציר לאמץ אורח חיי מין כשר. הרב מאתר בה מרשמים בדוקים להגברת התיאבון המיני ודרכים מבטיחות להרפתקאות חושניות מסחררות. הכל, כמובן, במסגרת של נישואים מונוגמיים.

בוטח ממליץ לקוראיו לזנוח את נישואי החברות הטובה" ולדבוק ב"נישואי תאווה". לתפיסתו, תשוקה חזקה בהרבה מאהבה. פשוט מאוד. והיהדות הבינה את זה, עוד בשחר הימים. אדם הראשון היה יצור היברידי, זכר ונקבה. כשאלוהים הוציא ממנו צלע בשנתו, הוא נטל את החלק הנשי, וכך יצר שניים, שאינם שלמים זה בלי זה. מאז, כל אחד מהם מחפש אינסטינקטיבית וארוטית את חציו האחר.

זאת "הסיבה המיסטית" לכך שגם בעידן שלנו, אידיאל הנישואים נשמר: אנחנו ממשיכים להתחתן כדי ששני חצאים יוכלו להתאחות לכדי שלם בלתי נפרד.

הרב בוטח מדגיש שאותה דינמיקה קיימת גם בקרב זוגות חד־מיניים, כאשר לאחד מבני הזוג אנרגיה "אימהית" יותר, ולשני אנרגיה אקטיבית. חנה: "אני חושבת שההכרה של אבא בזוגות חד־מיניים היא מרגשת וחשובה. הוא תמיד אומר ללהט"בים שמתייעצים איתו: 'יש 613 ציוויים בתורה. אחד מהם נוגע להימנעות ממשכב זכר, ואחד מצווה על גברים ונשים להינשא ולהביא ילדים לעולם. למי שלא ממלאים אחר שני הציוויים האלה, יש עוד 611 ציוויים למלא. זה אמור להשאיר אותם עסוקים מספיק'".

אז למה כל כך הרבה אנשים חשים בדידות קשה, אף על פי שהם נשואים? התשובה של הרב חד־משמעית: אין להם סקס טוב. אנחנו צריכים שבני הזוג שלנו יחשקו בנו ויימשכו אלינו משיכה מינית שאינה יודעת שובע. הנישואים של היום מבוססים על התפיסה הנוצרית של אהבה, במקום על תפיסת היהדות של תשוקה", כותב בוטח בספרו. "הקבלה, לדוגמה, מפצירה בזוגות לעשות אהבה פנים אל פנים, עיניהם פקוחות לרווחה ושפתותיהם חתומות בנשיקה. כי העיניים הן חלון אל הנשמה, ובאמצעות הפה אנחנו מחליפים נשימות של חיים. הסקס, שכורך גוף בגוף, מאפשר התאחדות משולשת – של הנפש, הרוח והבשר".

כדוגמה קלאסית הוא מציג את שיר השירים של שלמה, הספר הקדוש ביותר בתנ"ך, שכולו שירה ארוטית המתארת את הערגה והבערה שבין גבר לאישה". הוא גם מסביר כי הדיבר העשירי, "לא תחמוד אשת רעך", משמעו, למעשה, שעל גבר לחמוד תמידית את אשתו. בוטח לא חוסך בהמלצות יהודיות כשרות, כשרכיב המפתח במתכון לתשוקה הוא האיסור. סקס נגיש וחסר מסתורין הוא נטול קסם, וכך הופך "פחות מעניין מצפייה בעוד פרק של 'משחקי הכס'".

לכן, למשל, הוא ממליץ בחום לזוגות יהודים וגם לא יהודים לאמץ את הלכות הנידה. או מסביר עד כמה צניעות היא מחשמלת ומעוררת תיאבון מיני. בעיניו, על החברה במאה ה־21 לאמץ מחדש את הצניעות, בלבוש ובהתנהגות. גם מומחי זוגיות ממליצים לזוגות לאמץ מכשולים ארוטיים", שלמעשה מעצימים את המשיכה ההדדית. כשהמשיכה מגיעה לידי מימוש, כדאי להחליף את המכשולים הארוטיים באביזרים ארוטיים למכביר.

״הספר היה הצלחה גדולה מאוד כשיצא", מספרת חנה ומנערת מעט אבק שדבק באזיקי פרווה שחורים, המונחים על מדף לצידה. "היתה השתוקקות גדולה לעזרה ולידע שיש בו, גם בקרב לא יהודים" כצפוי, לא כולם אהבו את החיבור הזה שבין יהדות לסקס. "כשהספר יצא, הוא עורר ביקורת קשה בקהילות דתיות, שהתנגדו בחריפות לתכנים שבספר, ואפילו לשם שלו. הציבור החילוני הביע אהדה ואימץ את הספר, על כל התכנים הדתיים שיש בו.

היא עצמה רווקה, בינתיים. "אין ספק שאני רוצה להתחתן, אבל אני לא ממהרת. זה יהיה בזמן הנכון ועם הגבר הנכון". בפגישה שלנו היא לובשת מכנסי ג'ינס קצרים וגופייה, וקשה לנחש שהיא בתו של רב. "אני לגמרי מושרשת ביהדות. האמונה הדתית היא הליבה שלי, היא חלק מרכזי וחזק בחיי. אני שומרת כשרות ושומרת שבת, גם אם אני מתלבשת כמו בחורה תל־אביבית חילונית. גדלתי בבית אורתודוקסי אבל ליברלי, וההורים שלנו מכבדים את הבחירות שאנחנו עושים. שלוש האחיות הנשואות שלי משתמשות בפאה או בכיסוי ראש ומתלבשות לגמרי אחרת ממני".

השיחות שלנו מתנהלות באנגלית, אף על פי שהעברית שלה טובה למדי. היא עלתה לארץ לבדה בשנת 2010 כשהיתה בת 19. שנתיים לפני כן ביקרה בישראל למשך כמה חודשים, השתתפה בחפירות ארכיאולוגיות בעיר דוד ולמדה בכפר הנוער ימין אורד בחיפה. "אני לא יכולה להסביר במילים את התחושה שעטפה אותי בארץ. זאת היתה טרנספורמציה. הרגשתי שאני לא רוצה לחזור לארה"ב. המשפחה שלי מאוד ציונית, גדלנו על אהבת ישראל, ואבא שלי פועל ומדבר למען ישראל בכל הזדמנות ומעל כל במה. אבל לחיות פה זה משהו אחר לגמרי".

היא למדה שנה היסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, ואז התגייסה לצה"ל ושירתה כמדריכת איסוף קרבי וכמש"קית קישור לכוחות זרים. לאחר השחרור התגוררה לבדה בתל אביב והשלימה לימודי תואר ראשון בממשל ובדיפלומטיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. בשנת 2017 חזרה לארה"ב וגיבשה עם אביה את הרעיון להקים אתר אינטרנט וחנות לסקס כשר. בינואר האחרון חזרה לישראל, ומאז היא מתגוררת בשכונת כרם התימנים בתל אביב עם חברתה כריסטינה דיקנס, מעצבת אופנה בת גילה, שעלתה אף היא מארה"ב.

במשך כמה חודשים הפעילה כל אחת מהן חנות אונליין. חנה מכרה אביזרי מין, וכריסטינה את בגדי הווינטג' שהיא מעצבת. בשלב מסוים החליטו לפתוח חנות יחד, וחנה ממשיכה להפעיל את האתר (kosher.sex). הן שכרו חנות קטנה ברחוב מונטיפיורי, כמה צעדים מאלנבי, וביצעו כמעט את כל עבודת השיפוץ לבדן: שברו קירות, התקינו רצפת פרקט, הדביקו טפטים, תלו וילונות, התקינו מדפים ושלטים.

רוב המרחב של החנות משמש להצגת הבגדים של כריסטינה, והשאר לאביזרי המין. "השילוב עובד מצוין", אומרת חנה. "נכנסים לפה יותר בקלות, ניגשים לשאול אותי שאלות, מסתכלים על המוצרים. מי שחולפים בחוץ לא בהכרח מבינים שמדובר גם בחנות סקס. חנויות סקס רגילות אפופות בבושה, מרתיעות, ומביך להיכנס אליהן. מביך עוד יותר לצאת עם שקית. קניות של אביזרי מין באינטרנט הן לא תמיד מתאימות. למדתי שבהרבה מקרים יש צורך בייעוץ, בהתאמה אישית, בהבנה של הצרכים.

אני מוכרת מותגים שאני מייבאת בעצמי, רובם לא נמכרים בישראל. הכל באיכות גבוהה מאוד, מחומרים טבעיים. רוב האביזרים החשמליים לא מופעלים על ידי סוללות, אלא נטענים. אלה מוצרים לשימוש על האיברים הכי רגישים ואינטימיים, לכן אסור להקל ראש באיכות. בנוסף, חשוב לי שלא ייראו וולגריים, בוטים או פאליים מדי. אני שומרת על טעם טוב".

מה למדת בינתיים על הסקס הישראלי, אם יש דבר כזה בכלל?

״אני עדיין לא בטוחה אם יש סקס ישראלי", היא צוחקת. "ברור לי שבישראל אנשים מאמינים בנישואים, מחפשים זוגיות, זקוקים למחויבות, רוצים להקים משפחה. החברה הישראלית מסורתית בנוגע לנישואים ודוחפת לזה, אז אני אומרת שחייבים לעזור לישראלים להצליח. הרומנטיקה לא התנדפה מחיינו, אבל הסקס גוסס. ואי אפשר לממש רומנטיקה ולהעצים מערכות יחסים בלי סקס. זה מצב מאוד לא טוב, כי אנשים כמהים להיות במערכת יחסים ורוצים שיאהבו אותם באופן בלעדי. להיות עם אדם אחד, להתחייב, לחוש ביטחון
אמיתי, להקים משפחה – זה הכי טבעי ואנושי.

״מצד שני, לפי מחקרים חדשים, כשליש מהנישואים ההטרוסקסואליים הם נטולי סקס כמעט לחלוטין. לפחות אחד מתוך שבעה זוגות חי בנישואים שהם sexless. אצל זוגות חד־מיניים המצב לא מזהיר בהרבה. המחקרים הראו שאצל זוגות נשואים, שעושים סקס פעם בשבוע, הסקס כולו נמשך במקרה הטוב שבע דקות, כולל המשחק המקדים. אבא שלי צוחק בהרצאות שלו, שבשבע הדקות
הללו כלולים גם ניסיונות השכנוע מצד הגבר.

״זוגות ישנים במיטה בכל לילה. הם צופים צפיית בינג' במשך ארבע וחמש שעות. אז סקס של שבע דקות זאת ממש בדיחה. לנשים לוקח זמן להיכנס לאווירה המתאימה. סקס צריך להימשך לפחות חצי שעה, אם לא שעה.

היה אפשר לשער שצעירים עושים סקס ללא הפסקה. אבל אני חושבת שהבדידות חריפה גם בקרב הגילאים האלה. לא יודעים להתחבר. לא יוצרים קשר ממקום עמוק. לא יודעים להביע את עצמם ואת התשוקות שלהם. לא מכירים את הגוף שלהם ושל השותפים שלהם. זה עצוב.

״בתורה, המילה ליחסי מין היא 'ידיעה'. לדעת אישה. מיניות היא בדיוק זה: לדעת את בן או בת הזוג באופן הכי עמוק. כולל כל הצדדים הרגישים, הפגיעים, החבויים. ככל שבני הזוג שוכבים יותר, כך הם לא ישתעממו. להפך, הם ילמדו עוד ועוד זה על זה".

אז את אומרת שגם אחרי 20 שנות נישואים, זה לא הופך לשעמום אחד גדול?

״לא בהכרח. אנחנו משתנים, מתפתחים, לומדים, חווים עוד ועוד חוויות. תמיד יש מה לגלות ואיך לחדש, גם עם אותו בן זוג. אין לזה סוף. אנחנו מציעים לפתוח את הנישואים לשלישייה: אישה, גבר ואביזר מין".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

״אחרי כל ההצלחה שלי עדיין יש בי משהו שואתי"

Published

on

בגיל 62, אחרי שהתמקם היטב בוודלנד הילס והקים אימפריה של ציוד צילום שמשמש את טובי הסרטים ההוליוודיים (כמו "אוואטר") יצא אמנון בנד למסע מטלטל בעקבות סיפור משפחתו בהונגריה • בסרטו התיעודי Liberating Amnon וכבן דור שני לשואה הוא הרגיש חובה "לעשות משהו שיאפשר לי להסיר מהצוואר את העול שרבץ עלי, ולהשאיר משהו לדורות הבאים" * חשיפה

״יש כאן השתחררות שלי מחבילות העבר, לאחר שזה ישב עלי המון שנים”, אומר אמנון בנד ,Liberating Amnon על סרטו התיעודי שהושק הקיץ בסינמטק תל אביב ומגולל את סיפורה המטלטל של משפחתו בשואה ואחריה כבבואה לקורותיה של יהדות הונגריה מאז. הסרט מיועד לעלות עד סוף השנה על אקרנים בארה"ב ואולי להימכר מאוחר יותר לנטפליקס. “בעצם, הסרט היה אמור להיקרא ‘לשחרר את אמנון’ אבל לא רצינו להישמע יותר מדי שואתיים, אולי גם יותר מדי גלותיים", אומר גיבורו, החולש ממקום מושבו בלוס אנג’לס על אימפריה טכנולוגית בתחום ציוד צילום לתעשיית הקולנוע, לכתב 'מעריב' יעקב בראון. בסרט הזה, אחרי עשרות שנים, עברתי לצד השני של המצלמה, כשהבנתי שזה הייעוד שלי להביא את הסיפור שלנו בעצמי ובראיונות עם בני משפחתי”.

הוקל לך?

״אכן, הוקל לי, ויחד עם זאת עלו דברים שלא הייתי מודע להם עד היום. אני מתייחס לדור שלי, הדור השני לשואה, כתוצאה של תהליך שבו הבנתי שהיה משהו לקוי במערכת היחסים שלי עם הוריי. אבא שלי כמעט לא דיבר על מה שעבר עליו בשואה; דודי, אפרים, שאליו הייתי קרוב במיוחד – בכלל לא, ואמא שלי? גם היא לא, אבל מצד שני היא הייתה ‘לוח שנה שואתי’, כשקישרה דברים מההווה עם מה שהתרחש באותו יום לפני שנים”.

״מדוע מתחילת הסרט אתה מציג דווקא את דודך אפרים כגיבור שלך?“

״כך הזינו אותי מילדות, כשסיפרו עליו כמה אמיץ הוא היה ולא פחד מכלום. אבל עם השנים התברר שזה לא היה כפי שסופר, ונהיה לנו מעין מיתוס. אומנם הוא ברח מרכבת, אבל לא מרכבת לאושוויץ, ואומנם הוא ברח בשחייה ממחנה המעפילים בפמגוסטה, והנה התברר שהוא שחה עשרה מטרים בלבד, אם כי בזיכרון שלנו הוא נשאר הגיבור של המשפחה. איזה גיבור. הוא ידע להסתדר. לעומתו, אבא שלי, יהודה בנד, לא רק שלא היה גיבור ולא ברח משום מקום, אלא הודה שכאיש מחושב שלא לקח סיכונים בעצם היה פחדן. אני לא הייתי כזה. כשאמא שלי דאגה לי, היא הייתה אומרת שאני מזכיר את אחיה, אפרים”.

בנד נע כל הזמן בין המקרה הפרטי שלו לבין מה שקרה לכלל. “אנחנו דור שפסחו עליו”, הוא סבור. “’נולדתם חופשיים במדינה שלכם, אסור לכם להתלונן’, נאמר לנו. אם היינו מתלוננים על משהו, ישר היו מזכירים לנו כמה היה קשה אז, בשואה. כלומר, קטונו, אנחנו, דור כפית הכסף, כשהם לא רק סבלו בשואה, אלא חיו בעוני לפניה”. ככל ששמע דברים, תמיד היה סקרן לדעת יותר וכך הופתע לשמוע ש”למעשה, היו לנו שני עצי משפחה, וכל צד לא ידע על קיומו של הצד האחר. כל מי שנכנס לנישואי תערובת, הוזז מעץ המשפחה האורגינלי”.

צדק פואטי

במהלך העבודה על הסרט היו לבנד עוד גילויים מפתיעים. “אמא שלי הייתה יפה בצורה אקזוטית”, משחזר. “מגיל צעיר היא ידעה איך להשתמש בזה כדי לשרוד. תוך כדי הכנת הסרט התברר לי שהיא חזרה ממחנה הריכוז כשהיא בהריון מקצין גרמני, כפי שאפרים סיפר לי, הריון שהסתיים בהפלה קשה”.

מן הסתם היא לא סיפרה לך על כך.

״היא גם לא סיפרה לי שבגיל 17 היה לה סיפור אהבה עם בעל המפעל שאצלו היא עבדה, שהיה מבוגר ממנה בהרבה. אני לא שופט אותה על מה שעשתה בשביל לשרוד. זה היה בשבילי שוק לשמוע דברים כאלה, שעיצבו את בני הדור שלה שכעבור שנים לא ידעו לגלות אהבה כלפי ילדיהם. במשפחה שלנו היה ריחוק. היה קור. לא חיבקו. לא נישקו. אני לא זוכר אותנו יוצאים לטיול משפחתי. אצלנו אחותי הייתה הילדה המועדפת, ואני הכבשה השחורה. כמובן, אין לי טענות לאחותי. היא אישה מדהימה, שנשארה עם משפחתה במושב שלנו בגליל”.

דרכי הוריו של בנד הצטלבו לאחר המלחמה, כשאביו חזר ממאטהאוזן ואמו, מרים, מאושוויץ. פגישה בהכשרה ציונית הסתיימה בנישואים שנמשכו 57 שנה. “אמא שלי סיפרה לי לא פעם איך מכל המחזרים שהיו לה בחרה באבא שלי, שכשלעצמו היה איש מרשים”, הוא מעיר. למה היא הייתה צריכה להגיד את זה, מה היה חסר לו? אולי בגלל שבסך הכל היא הייתה אישה קשה ונוקשה. בחקלאות היא עשתה עבודה של שלושה גברים. גידלנו בעיקר עופות, וזה בכלל לא היה קל, כשהיו נמיות ונחשים. אבא שלי עבד במקביל כמלצר במסעדת ‘פינגווין’ בנהריה אצל החבר שלו, הזמר פרדי דורה”.

מושב לימן היה תבנית נוף מולדתו של בנד בן ה־62 הייתה לי שם ילדות מדהימה, כשמסביבי היו ניצולי שואה, שיצאו מהאפר ובנו את עצמם מכלום”, הוא מציין. אתה לא יכול לחיות בסביבה כזאת בלי שזה ישפיע עליך. נוצרה אצלי איזו אובססיה כלפי התקופה, שאולי מתבטאת בספרים רבים שיש לי, לא רק על השואה, אלא גם על מלחמת העולם השנייה, ואני יכול לתת לך תאריכי קרבות בלי לטעות. איזו אובססיה מחרידה. יש לי שלוחה של החברה שלי דווקא במינכן, ואני מלמד גרמנים שבאים אלי את ההיסטוריה שלהם, ממש צדק פואטי. כמה שתרוויח מהם יותר, זה יהיה הניצחון שלנו עליהם’, היה אומר אבא שלי”.

איזה ילד היית בלימן?

״בעייתי. לא הסכמתי עם דרך החיים של הוריי, שנולדתי להם תשע שנים לאחר אחותי הבכורה, ואחרי שורה של הפלות. לא הייתי שלם עם ההשקפות שלהם, מה שלא פעם גרם לכך שהייתי מנודה מבחינתם. אמא דחפה אותי אל העולם הגדול. כשהגעתי לגיל תיכון, היא שלחה אותי ללמוד מכניקה בבית הספר התיכון המקצועי הולץ בתל אביב, לצד מגורים אצל הדוד אפרים. זאת הייתה טעות, שהקדימה את תהליך ההתנתקות שלי מהוריי, שנמשך כשעברתי ללמוד בפנימייה חקלאית בגליל”.

ובצבא?

״במשך שנה שירתי בגולני עד שהועברתי להיות הנהג של יאנוש, אלוף פיקוד הצפון אביגדור בן־גל. אני זוכר אותו כטמפרמנטי עם מצבי רוח, ומדי פעם התפרץ הרקע
שלו מהשואה”.

בנד לא מצא את מקומו בלימן עם שחרורו מהצבא. בתוך פחות משנה הגיע ללוס אנג’לס. “יצאתי לטיול עם ויזה לשלושה חודשים ולא חשבתי שמאז אשאר כל החיים בארצות הברית”, הוא מספר. שם הוא התנסה בשני פרקי נישואים פזיזים ובני חלוף, אחד עם יהודייה מקומית, השני עם גויה. גם התגלגל בין עבודות מזדמנות, כולל בדוכן נקניקיות, עד שמצא את מקומו בתחום הטכנולוגי, הקשור לעולם הקולנוע. ב־84’, כשעדיין לא היה בן 30 פתח חברה למכירת ציוד, שעם הזמן הפכה לאימפריה.

כעבור שלוש שנים פגש את רונית, ישראלית, בת למשפחה יוצאת לוב ממושב חצב, צעירה ממנו בשבע שנים. “רונית הגיעה כמוני לטיול באל־איי”, הוא מספר. אתה מוכרח לפגוש אותה’, אמר לי חבר, ומאז יש בינינו סיפור אהבה שנמשך 30 שנה וכולל את שלושת הבנים שלנו – נתנאל, דניאל ועומר”.

לדברי בנד, ציוד הצילום ברבים מהסרטים בהוליווד בא ממנו, “הייתי בחוד החנית של המהפך לעידן הדיגיטלי. את ‘אווטאר’ צילמו בציוד שלי”, הוא מדגיש. עם ידידיו נמנים מפיק העל הישראלי-אנג'לוסי חיים סבן, וחבר טוב שלו היה צלם-העל היהודי המנוח וילמוש זיגמונד, צלם קלאסיקות כמו “צייד הצבאים” ו”מפגשים מהסוג השלישי”.

כשהוא נשאל אם חשב על שיבה לישראל, משיב בנד: “נגעת בנקודה רגישה. אני אוהב את הארץ, אבל לא מסתדר עם דברים שיש כאן. אתה יודע, החרדים, הפלסטינים ועוד נושאים. אני ישראלי ובו בזמן גם אמריקאי, שמאוד מעורב במפלגה הדמוקרטית בקליפורניה וטוען שיש לנצח את טראמפ, שהוא לא הנשיא שלי”.

״דווקא מול הגל החדש של הפאשיזם בעולם רציתי להראות לכולם בדרך שלי איפה זה יכול להיגמר”, אומר בנד. “אולי אני נראה טיפוס מחוספס ושרוט, אבל אחרי כל ההצלחה שלי יש בי משהו שואתי. אם הבנים שלי לא יגמרו את האוכל, אביא להם סיפור מאז, של אמא שלי”.

פוחד לשמוח

בנד הוא המפיק המשקיע וגם הטאלנט שמקריין בסרט. לדבריו, בבסיס הסרט נמצאת ההוקרה לאותו דוד אפרים, חבר'מן בן 92, השוחה מדי בוקר בקאנטרי, וגם לצילומים בהונגריה יצא במכנסיים קצרים. “הערצתי ואני ממשיך להעריץ את הדוד, אבל עם השנים למדתי להעריך יותר את הדרך הפחות ראוותנית והפחות שוויצרית של אבי השמרן, שבסיכומו של דבר היה זה שהייתה לו יציבות בחיי נישואים ויציבות כלכלית”, אומר בנד.

בסרט נראים השניים שטים בדנובה של בודפשט, זו שהייתה אדומה מדם יהודים בימי השואה. כשבנד שואל את דודו אם הוא חש כמי ששב הביתה, הדוד שולל את זה ומצהיר שאין לו זיכרונות טובים מההונגרים, שנטלו חלק פעיל בהשמדת יהודי הונגריה. בבית העלמין היהודי של קונמדרש נראה בנד כשהוא נשנק מהתרגשות בשאתו קדיש לאלה שלא חזרו מהתופת.

זה הרגע הקשה?

״לא, מבחינתי הרגע הקשה ביותר בסרט לקוח מראיון עם אמא שלי באוסף עדויות השואה של שפילברג. כשרואים אותה משבחת את גיסי, שואלת המראיינת ‘מה עם הבן שלך באמריקה?’, היא משיבה – ‘כן, זה אמנון’ ומלווה את דבריה בתנועת יד האומרת ‘אל תבזבזי לי את הזמן’. זה לא יוצא לי מהראש”.

מה הניע אותך לעשות את הסרט?

״הרגשתי חובה לעשות משהו שיאפשר לי להסיר מהצוואר את העול שרבץ עלי, ולהשאיר משהו לדורות הבאים. הייתי רוצה שהסרט ישודר בנטפליקס. אנחנו כיום החברה הגדולה ביותר שמספקת להם ציוד. הפרס שלי יהיה כשאנשים יראו אותו ויפיקו לקחים”.

והלקח שלך?

״הלקח שלי הוא שאני חי בפחד מתמיד מכך שחלילה יקרה משהו לא טוב. זה מה שהכניסו לנו, היהודים, לראש. זה חלק מהגלותיות שלא מרפה ממני גם בחיים
הטובים שיש לי. אני פוחד לשמוח”.

זאת הייתה עבורך גיחה חד־פעמית לעשייה קולנועית?

״לא, אני כבר מגלגל את ההפקה הבאה. מה שאני יכול לגלות לגביה זה שגם היא תיגע בשואה. אסור להרפות, בפרט לנוכח הנתונים ששני שלישים ממסיימי התיכון האמריקאים בשנה לא שמעו את השם אושוויץ, ויש בארצות הברית יותר ויותר מכחישי שואה”.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

מרות המחאה בישראל: לואי סי.קיי סולד אאוט

Published

on

הידיעה על הגעת הקומיקאי שהודה בהטרדות מיניות הובילה למחאה וזעם ברשתות החברתיות, אך כל 1,900 הכרטיסים למופע אזלו מיד • ההפקה הודיעה על מופע נוסף

מיד עם ההכרזה על הגעתו השנייה של לואי סי קיי לישראל, הרשת געשה ורעשה בפוסטים ומאמרים שקוראים לקהל להחרים את הופעתו בתל אביב. אך המחאה לא צלחה, בלשון המעטה. 20 דקות בלבד לקח לכל 1,900 הכרטיסים למופע של לואי סי קיי להימכר, להותיר אלפים מאוכזבים ואלפים אחרים זועמים על הקלות שבה סלחו לקומיקאי שהואשם והודה בהטרדות מיניות. ההפקה הודיעה על מופע נוסף של הקומיקאי שיתקיים אף הוא ב-23 בנובמבר, בהאנגר 11.

בפעם הקודמת באוגוסט 2016, המופע שלו התקיים בירושלים. סי קיי היה אז בשיא הקריירה, אחרי שהסדרה שלו "לואי" זכתה להצלחה היסטרית ולשבחים מקיר לקיר והפכה אותו לכוכב בינלאומי. אלא שבסוף 2017 חווה סי.קיי טלטלה משמעותית. תחקיר של ה"ניו יורק טיימס" פירסם טענות של חמש נשים שסיפרו כי לואי סי. קיי אונן בפניהן ובשיחות טלפון עמן, ללא הסכמתן. הקומיקאי הודה כי ההאשמות נכונות והביע חרטה על מעשיו. בעקבות הפרשה הפסיק את מופעי הסטנד אפ ונעדר מהבמות גם סרט קולנוע שהוא כתב וביים ואמור היה לצאת לאקרנים – נגנז.

באוגוסט 2018, כתשעה חודשים לאחר שהפרשה התפוצצה, סי קיי הופיע בהפתעה במועדון סטנד אפ בניו יורק והתקבל בחום על ידי הקהל. בחודשים האחרונים הוא חזר לבמות, ונראה כי החומרים שלו לא השתנו כלל: הוא עדיין עושה סטנד אפ נטול עכבות שעוסק לא מעט במין. בחלק מהמופעים הוא אף התייחס בהומור להטרדות המיניות שבהן הואשם. כמו במופע הקודם בארץ, גם הפעם לא תתאפשר כניסה עם טלפונים סלולריים. כמו כן, חל איסור מוחלט על הכנסת מצלמות ומכשירי הקלטה למופע.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

סלין דיון תופיע לראשונה בישראל

Published

on

הזמרת הקנדית, מכוכבות הפופ העשירות בעולם, תעלה על במת פארק הירקון בתל אביב ב–4 באוגוסט 2020, ט"ו באב

סלין דיון, מזמרות הפופ המצליחות בעולם, תגיע להופעה ראשונה בישראל ב–4 באוגוסט, ט"ו באב, 2020 בפארק הירקון שבתל אביב.

לאורך קריירה בת כארבעה עשורים מכרה הזמרת הקנדית למעלה מ–200 מיליון אלבומים והונה מוערך בכ–800 מיליון דולר. הופעתה בישראל, שתהיה כולה בישיבה ותכלול 20,000 מקומות, היא במסגרת סיבוב הופעות עולמי אליו יצאה דיון אחרי שבע שנים בהן הריצה מופע קבוע בלאס וגאס. מחירי הכרטיסים? החל מ-120 דולר…

דיון נולדה בקנדה בשנת 1968 כבת הזקונים למשפחה בת 15 ילדים. את אלבומה הראשון, La Voix du bon Dieu שהיה כולו בצרפתית, הקליטה בגיל 12. באותה שנה החל לייצגה רנה אנג'ליל, קנדי ממוצא סורי ולבנוני שהפך למנהלה, לסוכן האישי שלה – וב–1994 גם לבעלה, חרף 26 השנים שהפרידו ביניהם. בנם הראשון נולד בשנת 2001, וב–23 באוקטובר 2010 ילדה דיון תאומים. אנג'ליל נפטר מסיבוך של מחלת הסרטן ב–14 בינואר 2016 בביתם שבלאס ווגאס.

את החשיפה לקהל שמחוץ לגבולות קנדה קיבלה דיון לראשונה ב–1987, כאשר ייצגה את שווייץ באירוויזיון וניצחה. שנה מאוחר יותר הוציאה את אלבומה הראשון באנגלית וב–1991 השתתפה בפסקול הסרט "היפה והחיה". בינואר 1996 קיבלה משר התרבות הצרפתי אות אבירות מיוחד של מסדר האמנויות. באותה שנה הוציאה את אחד מאלבומיה המצליחים ביותר, Falling Into You, שגרף את פרס גראמי לאלבום השנה.My Heart will Go On, שיר הנושא מתוך פסקול הסרט "טיטאניק" ולהיטה הגדול ביותר אי פעם, הגיע שנה מאוחר יותר. מאז ועד היום המשיכה דיון להקליט אלבומים, האחרון שבהם, Courage, צפוי לצאת בנובמבר הקרוב.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות