Connect with us

ארה"ב-ישראל

סקס בוטח

Published

on

טועים לחשוב שהיהדות לא מתקדמת, אבל היא כוללת שפע מרשמים לסקס מחשמל, הרפתקני וכשר למהדרין" • חנה בוטח, צעירה אורתודוקסית שגדלה בניו ג'רזי ובתו של הרב שמולי בוטח, לקחה את משנתו של אביה צעד אחד קדימה – ופתחה בתל אביב חנות לאביזרי מין בסיעתא דשמיא

חנה בוטח מקפלת באצבעות ידיה מהדקי ניירות ממתכת כסופה. הופכת אותם בתנועות זריזות למעמדים קטנים, ועליהם מניחה לתצוגה צעצועי מין שונים בצבעי פסטל, שאותם היא מוכרת בחנות החדשה שלה בתל אביב, Kosher Sex. חנה (28), בתו של הרב האמריקאי הידוען שמולי בוטח, מעדיפה להשתמש במונח novelties. חידושים. "אני לא אוהבת לכנות אותם צעצועי מין", היא אומרת. למילה צעצוע יש קונוטציה של משהו לא רציני, שהמטרה שלו היא לבדר באופן זמני. האביזרים האלה משחקיים ושובבים וכיפיים, אבל הם הרבה יותר משעשוע.

״אלה עזרי מין, שמייצרים חידושים במיטה, ויש בהם כוח לשמר את אחד הדברים הכי קדושים בעולם, סקס. לא פעם הם ממש יכולים להציל נישואים. הכוונה שלי היא למכור כל מה שיכול לחבר בין בני זוג".

החנות, ברחוב מונטיפיורי, נפתחה לפני כשלושה חודשים, כדי "להפיח חיים במערכות היחסים של רוב הזוגות באמצעות היהדות, שכוללת שפע מרשמים לסקס מחשמל, הרפתקני וכשר למהדרין. תל אביב היא המקום המושלם לחנות כזאת. יש בה פתיחות למיניות, רצון להקשיב וללמוד על מיניות. סקס כשר הוא לכולם, ולאזור הזה מתנקזים כל המגזרים וכל האוכלוסיות של המדינה. ויש בתל אביב גם הרבה בדידות. יש כמיהה לשמוע וללמוד מה זה סקס כשר, ואיך אפשר לממש אותו".

מי נכנס לחנות?

״הטווח גדול ומגוון. גברים שקונים אביזרים במתנה לנשים שלהם. בחורות צעירות. זוגות מבוגרים. גם דתיים ודתיות, יחד ולחוד. עבור לא מעטים מהקונים, זאת ההתנסות הראשונה באביזרי מין. אני מופתעת מאוד כשנשים שנשואות עשר או 20 שנה נכנסות לפה ומספרות לי שמעולם לא הכניסו אביזרי מין לנישואים שלהן. אחיות שלי, תתעוררו! לְ מה אתן מחכות? מה עצר אתכן כל השנים?

״טועים לחשוב שהיהדות לא מתקדמת, ואפילו חשוכה, מבחינת היחס שלה למיניות, ובמיוחד מיניות האישה. כשבני זוג מתחתנים, הגבר הופך לבעל, והאישה נשארת אישה. יש כאלה שמאמינים שהגבר כאילו לוקח בעלות על בת הזוג והיא הופכת לרכוש שלו. מה שאבא שלי מדגיש, ואני לגמרי מסכימה איתו, הוא שאישה תמיד נשארת אישה, מבחינת האנרגיה המינית שלה, החושניות והמיניות. לגבר אסור להתחיל להסתכל על בת הזוג שלו כעל רעיה או אמא, הוא חייב להמשיך להסתכל עליה כעל אישה. תמיד, ולפני כל דבר אחר, אישה".

הכל התחיל בספר "Kosher Sex", שפרסם הרב שמולי בוטח בשנת 1999. באותה תקופה חזר לארה"ב, ארץ הולדתו, לאחר שכיהן עשר שנים כרב חב"ד באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, שאליה נשלח על ידי הרבי מלובביץ'. שם נולדו לו ולאשתו דבי שישה מתוך תשעת ילדיהם. חנה היתה בת 9 כשהמשפחה עברה להתגורר באנגלווד, ניו ג'רזי, ואביה הפך לכוכב. הוא פירסם עד היום 32 ספרים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה, כותב מאמרים פובליציסטיים לכלי תקשורת רבים, מרצה בכל העולם ומקורב לשלל מפורסמים, ממייקל ג'קסון ועד פמלה אנדרסון, שאיתה כתב מאמרים בגנות הפורנו. בוטח הוא גם דובר נלהב למען ישראל, ובין השאר פועל נגד ה־BDS כחלק מארגון הסברתי שהקים, The World Values Network.

מבין ספריו של בוטח, "סקס כשר" הוא המצליח ביותר והפך מייד עם פרסומו לרב־מכר. הוא תורגם ליותר מ־20 שפות, בהן עברית, ושימש בסיס להרצאות, לסרטים, למערכי ייעוץ ולמאמרים פרי עטו של הרב. לאחרונה יצא הספר במהדורה מחודשת בת 283 עמודים שבה מביע בוטח דאגה עמוקה מאי פעם לגורלו של הסקס בחיינו, וחוזר ומפציר לאמץ אורח חיי מין כשר. הרב מאתר בה מרשמים בדוקים להגברת התיאבון המיני ודרכים מבטיחות להרפתקאות חושניות מסחררות. הכל, כמובן, במסגרת של נישואים מונוגמיים.

בוטח ממליץ לקוראיו לזנוח את נישואי החברות הטובה" ולדבוק ב"נישואי תאווה". לתפיסתו, תשוקה חזקה בהרבה מאהבה. פשוט מאוד. והיהדות הבינה את זה, עוד בשחר הימים. אדם הראשון היה יצור היברידי, זכר ונקבה. כשאלוהים הוציא ממנו צלע בשנתו, הוא נטל את החלק הנשי, וכך יצר שניים, שאינם שלמים זה בלי זה. מאז, כל אחד מהם מחפש אינסטינקטיבית וארוטית את חציו האחר.

זאת "הסיבה המיסטית" לכך שגם בעידן שלנו, אידיאל הנישואים נשמר: אנחנו ממשיכים להתחתן כדי ששני חצאים יוכלו להתאחות לכדי שלם בלתי נפרד.

הרב בוטח מדגיש שאותה דינמיקה קיימת גם בקרב זוגות חד־מיניים, כאשר לאחד מבני הזוג אנרגיה "אימהית" יותר, ולשני אנרגיה אקטיבית. חנה: "אני חושבת שההכרה של אבא בזוגות חד־מיניים היא מרגשת וחשובה. הוא תמיד אומר ללהט"בים שמתייעצים איתו: 'יש 613 ציוויים בתורה. אחד מהם נוגע להימנעות ממשכב זכר, ואחד מצווה על גברים ונשים להינשא ולהביא ילדים לעולם. למי שלא ממלאים אחר שני הציוויים האלה, יש עוד 611 ציוויים למלא. זה אמור להשאיר אותם עסוקים מספיק'".

אז למה כל כך הרבה אנשים חשים בדידות קשה, אף על פי שהם נשואים? התשובה של הרב חד־משמעית: אין להם סקס טוב. אנחנו צריכים שבני הזוג שלנו יחשקו בנו ויימשכו אלינו משיכה מינית שאינה יודעת שובע. הנישואים של היום מבוססים על התפיסה הנוצרית של אהבה, במקום על תפיסת היהדות של תשוקה", כותב בוטח בספרו. "הקבלה, לדוגמה, מפצירה בזוגות לעשות אהבה פנים אל פנים, עיניהם פקוחות לרווחה ושפתותיהם חתומות בנשיקה. כי העיניים הן חלון אל הנשמה, ובאמצעות הפה אנחנו מחליפים נשימות של חיים. הסקס, שכורך גוף בגוף, מאפשר התאחדות משולשת – של הנפש, הרוח והבשר".

כדוגמה קלאסית הוא מציג את שיר השירים של שלמה, הספר הקדוש ביותר בתנ"ך, שכולו שירה ארוטית המתארת את הערגה והבערה שבין גבר לאישה". הוא גם מסביר כי הדיבר העשירי, "לא תחמוד אשת רעך", משמעו, למעשה, שעל גבר לחמוד תמידית את אשתו. בוטח לא חוסך בהמלצות יהודיות כשרות, כשרכיב המפתח במתכון לתשוקה הוא האיסור. סקס נגיש וחסר מסתורין הוא נטול קסם, וכך הופך "פחות מעניין מצפייה בעוד פרק של 'משחקי הכס'".

לכן, למשל, הוא ממליץ בחום לזוגות יהודים וגם לא יהודים לאמץ את הלכות הנידה. או מסביר עד כמה צניעות היא מחשמלת ומעוררת תיאבון מיני. בעיניו, על החברה במאה ה־21 לאמץ מחדש את הצניעות, בלבוש ובהתנהגות. גם מומחי זוגיות ממליצים לזוגות לאמץ מכשולים ארוטיים", שלמעשה מעצימים את המשיכה ההדדית. כשהמשיכה מגיעה לידי מימוש, כדאי להחליף את המכשולים הארוטיים באביזרים ארוטיים למכביר.

״הספר היה הצלחה גדולה מאוד כשיצא", מספרת חנה ומנערת מעט אבק שדבק באזיקי פרווה שחורים, המונחים על מדף לצידה. "היתה השתוקקות גדולה לעזרה ולידע שיש בו, גם בקרב לא יהודים" כצפוי, לא כולם אהבו את החיבור הזה שבין יהדות לסקס. "כשהספר יצא, הוא עורר ביקורת קשה בקהילות דתיות, שהתנגדו בחריפות לתכנים שבספר, ואפילו לשם שלו. הציבור החילוני הביע אהדה ואימץ את הספר, על כל התכנים הדתיים שיש בו.

היא עצמה רווקה, בינתיים. "אין ספק שאני רוצה להתחתן, אבל אני לא ממהרת. זה יהיה בזמן הנכון ועם הגבר הנכון". בפגישה שלנו היא לובשת מכנסי ג'ינס קצרים וגופייה, וקשה לנחש שהיא בתו של רב. "אני לגמרי מושרשת ביהדות. האמונה הדתית היא הליבה שלי, היא חלק מרכזי וחזק בחיי. אני שומרת כשרות ושומרת שבת, גם אם אני מתלבשת כמו בחורה תל־אביבית חילונית. גדלתי בבית אורתודוקסי אבל ליברלי, וההורים שלנו מכבדים את הבחירות שאנחנו עושים. שלוש האחיות הנשואות שלי משתמשות בפאה או בכיסוי ראש ומתלבשות לגמרי אחרת ממני".

השיחות שלנו מתנהלות באנגלית, אף על פי שהעברית שלה טובה למדי. היא עלתה לארץ לבדה בשנת 2010 כשהיתה בת 19. שנתיים לפני כן ביקרה בישראל למשך כמה חודשים, השתתפה בחפירות ארכיאולוגיות בעיר דוד ולמדה בכפר הנוער ימין אורד בחיפה. "אני לא יכולה להסביר במילים את התחושה שעטפה אותי בארץ. זאת היתה טרנספורמציה. הרגשתי שאני לא רוצה לחזור לארה"ב. המשפחה שלי מאוד ציונית, גדלנו על אהבת ישראל, ואבא שלי פועל ומדבר למען ישראל בכל הזדמנות ומעל כל במה. אבל לחיות פה זה משהו אחר לגמרי".

היא למדה שנה היסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, ואז התגייסה לצה"ל ושירתה כמדריכת איסוף קרבי וכמש"קית קישור לכוחות זרים. לאחר השחרור התגוררה לבדה בתל אביב והשלימה לימודי תואר ראשון בממשל ובדיפלומטיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. בשנת 2017 חזרה לארה"ב וגיבשה עם אביה את הרעיון להקים אתר אינטרנט וחנות לסקס כשר. בינואר האחרון חזרה לישראל, ומאז היא מתגוררת בשכונת כרם התימנים בתל אביב עם חברתה כריסטינה דיקנס, מעצבת אופנה בת גילה, שעלתה אף היא מארה"ב.

במשך כמה חודשים הפעילה כל אחת מהן חנות אונליין. חנה מכרה אביזרי מין, וכריסטינה את בגדי הווינטג' שהיא מעצבת. בשלב מסוים החליטו לפתוח חנות יחד, וחנה ממשיכה להפעיל את האתר (kosher.sex). הן שכרו חנות קטנה ברחוב מונטיפיורי, כמה צעדים מאלנבי, וביצעו כמעט את כל עבודת השיפוץ לבדן: שברו קירות, התקינו רצפת פרקט, הדביקו טפטים, תלו וילונות, התקינו מדפים ושלטים.

רוב המרחב של החנות משמש להצגת הבגדים של כריסטינה, והשאר לאביזרי המין. "השילוב עובד מצוין", אומרת חנה. "נכנסים לפה יותר בקלות, ניגשים לשאול אותי שאלות, מסתכלים על המוצרים. מי שחולפים בחוץ לא בהכרח מבינים שמדובר גם בחנות סקס. חנויות סקס רגילות אפופות בבושה, מרתיעות, ומביך להיכנס אליהן. מביך עוד יותר לצאת עם שקית. קניות של אביזרי מין באינטרנט הן לא תמיד מתאימות. למדתי שבהרבה מקרים יש צורך בייעוץ, בהתאמה אישית, בהבנה של הצרכים.

אני מוכרת מותגים שאני מייבאת בעצמי, רובם לא נמכרים בישראל. הכל באיכות גבוהה מאוד, מחומרים טבעיים. רוב האביזרים החשמליים לא מופעלים על ידי סוללות, אלא נטענים. אלה מוצרים לשימוש על האיברים הכי רגישים ואינטימיים, לכן אסור להקל ראש באיכות. בנוסף, חשוב לי שלא ייראו וולגריים, בוטים או פאליים מדי. אני שומרת על טעם טוב".

מה למדת בינתיים על הסקס הישראלי, אם יש דבר כזה בכלל?

״אני עדיין לא בטוחה אם יש סקס ישראלי", היא צוחקת. "ברור לי שבישראל אנשים מאמינים בנישואים, מחפשים זוגיות, זקוקים למחויבות, רוצים להקים משפחה. החברה הישראלית מסורתית בנוגע לנישואים ודוחפת לזה, אז אני אומרת שחייבים לעזור לישראלים להצליח. הרומנטיקה לא התנדפה מחיינו, אבל הסקס גוסס. ואי אפשר לממש רומנטיקה ולהעצים מערכות יחסים בלי סקס. זה מצב מאוד לא טוב, כי אנשים כמהים להיות במערכת יחסים ורוצים שיאהבו אותם באופן בלעדי. להיות עם אדם אחד, להתחייב, לחוש ביטחון
אמיתי, להקים משפחה – זה הכי טבעי ואנושי.

״מצד שני, לפי מחקרים חדשים, כשליש מהנישואים ההטרוסקסואליים הם נטולי סקס כמעט לחלוטין. לפחות אחד מתוך שבעה זוגות חי בנישואים שהם sexless. אצל זוגות חד־מיניים המצב לא מזהיר בהרבה. המחקרים הראו שאצל זוגות נשואים, שעושים סקס פעם בשבוע, הסקס כולו נמשך במקרה הטוב שבע דקות, כולל המשחק המקדים. אבא שלי צוחק בהרצאות שלו, שבשבע הדקות
הללו כלולים גם ניסיונות השכנוע מצד הגבר.

״זוגות ישנים במיטה בכל לילה. הם צופים צפיית בינג' במשך ארבע וחמש שעות. אז סקס של שבע דקות זאת ממש בדיחה. לנשים לוקח זמן להיכנס לאווירה המתאימה. סקס צריך להימשך לפחות חצי שעה, אם לא שעה.

היה אפשר לשער שצעירים עושים סקס ללא הפסקה. אבל אני חושבת שהבדידות חריפה גם בקרב הגילאים האלה. לא יודעים להתחבר. לא יוצרים קשר ממקום עמוק. לא יודעים להביע את עצמם ואת התשוקות שלהם. לא מכירים את הגוף שלהם ושל השותפים שלהם. זה עצוב.

״בתורה, המילה ליחסי מין היא 'ידיעה'. לדעת אישה. מיניות היא בדיוק זה: לדעת את בן או בת הזוג באופן הכי עמוק. כולל כל הצדדים הרגישים, הפגיעים, החבויים. ככל שבני הזוג שוכבים יותר, כך הם לא ישתעממו. להפך, הם ילמדו עוד ועוד זה על זה".

אז את אומרת שגם אחרי 20 שנות נישואים, זה לא הופך לשעמום אחד גדול?

״לא בהכרח. אנחנו משתנים, מתפתחים, לומדים, חווים עוד ועוד חוויות. תמיד יש מה לגלות ואיך לחדש, גם עם אותו בן זוג. אין לזה סוף. אנחנו מציעים לפתוח את הנישואים לשלישייה: אישה, גבר ואביזר מין".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

הקומיקס הישראלי שהתאסלם

Published

on

יהודה ומאיה דביר, יוצרי קומיקס אינטרנטי המתאר את חייהם ל-5 מיליוני עוקבים ברחבי העולם, הופתעו לגלות שעמודי פייסבוק ערביים השתמשו באיורים והוסיפו לדמויות בורקה ומכנסיים ארוכים • איך הם הגיבו?

יהודה ומאיה דביר, אמני קומיקס והיוצרים של הקומיקס האינטרנטי הפופולארי "One of those days", אותו הם מפרסמים על בסיס שבועי בעמוד האינסטגרם שלהם, שמונה מעל לחמישה מיליון עוקבים, ובפייסבוק – שגם הוא חצה כבר את קו המיליון.

לזוג דביר קהל מעריצים מכל רחבי העולם, העוקב באדיקות שבוע אחר שבוע על המתרחש בחייהם דרך איורי הקומיקס, שנותנים הצצה לחיי הנישואים שלהם ומלווים אותם ברגעים מצחיקים, מביכים, כואבים ומרגשים. לאחרונה הביאו הזוג לעולם את בתם הקטנה אריאל, שגם היא כבר הפכה לסופר-סטאר בעצמה ולדמות מרכזית בקומיקס.

בשבוע שעבר התמודדו יהודה ומאיה בטקס פרסים בינלאומי באיסטנבול בשם INFLOW AWARDS, עבור משפיעני רשת ומותגים מכל העולם, וזכו בפרס של בעלי התוכן היצירתי ביותר לשנת 2019. בטקס התמודדו מעל ל-150 משפיעני רשת ומותגים מהמובילים בעולם.

"אין לנו מילים. אין דבר יותר מתגמל מלדעת שהעבודה הקשה שלנו גורמת לרגע של אושר וצחוק פעם בשבוע למיליוני אנשים. כשאנחנו מפרסמים את האיור השבועי, פתאום כולם הופכים לשווים ומזדהים עם אותם רגעים אישיים, ולא משנה מה הדת, המוצא או המצב הסוציו-אקונומי שלך. בסוף כולנו בני אדם וחווים את אותן החוויות", אומרת מאיה.   "היום אנחנו רצים עם הרצאה שמשתפת על התהליך של בניית הקומיקס והעסק המשותף שלנו. בהסתכלות אחורה, עברנו ועדיין עוברים דרך ארוכה, מורכבת ומאוד מאוד מאתגרת – אבל זה שווה את המאמץ".

לאחרונה, הופתעו מאיה ויהודה לגלות איורים מפורסמים שלהם מעטרים דפי פייסבוק פופולריים במדינות ערב, עם הבדל קטן: דמותה של מאיה הולבשה בבורקה, ואילו ליהודה ציירו מכנסיים ארוכים, באיורים בהם הוא לבוש במכנסונים קצרים.  השניים לא ניסו לגבות תשלום עבור השימוש ביצירות שלהם במדינות ערב, כיוון שהם נהנים מחשיפה באזורים אליהם קשה יותר להגיע.

"אנחנו לא מתייחסים לאיורים הללו כאל כגניבה. כל הזמן אנשים משתפים תכנים שהם ראו ואהבו ברשתות חברתיות. על כל האיורים שלנו יש חתימות, כך שאנחנו לא מתייחסים לאקט כגניבה, אלא התאמת התוכן שלנו לקהל המוסלמי השמרן יותר. זה דווקא מגניב", הם אומרים.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

"אם התחברתי עם לקוח, יכולתי להגיד לו שמוצר יעלה לו 3,000 דולר"

Published

on

טל בדיחי עבדה בעגלות בארה"ב ובקנדה, מכרה מוצרי ים המלח והרוויחה הון עתק * את חוויותיה פירסמה בספר "עגלות" שהביא לה פרסום רב אבל גם חותמת שחורה על הדרכון המונעת ממנה לחזור לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות * ראיון על עושר בלי אושר 

מאז שטל בדיחי הוציאה את ספר הביכורים שלה "עגלות" בקיץ האחרון, קרה לה דבר מוזר. מצד אחד הספר זכה להצלחה וביקורות טובות; ומנגד הטוקבקיסטים לא הפסיקו לרדת עליה. "קראו לי 'חלאת המין האנושי', 'עוד תיכנסי לכלא', 'חכי-חכי, העברתי את הפרטים שלך ל-IRS' ועוד כל מיני איומים ונאצות. להגיד לך שזה לא פוגע, אני לא יכולה. תחשבי שהנה, החלום הכי גדול שלך התגשם, פירסמת ספר עם מודן, הוצאת הספרים הכי גדולה בארץ והביקורות על הספר דווקא טובות, אבל התגובות של האנשים עליך באופן אישי כל כך שליליות".

הראיון הטרנס-אטלנטי עם בדיחי נערך טלפונית כשהיא על חוף הים בתל אביב. בעקבות פרסום הספר, עוד משהו לא סימפטי קרה לה: היא לא יכולה לחזור לארה"ב לאחר שקיבלה חותמת שחורה. בשביל להבין איך ספר ביכורים בעל דמויות פיקטיביות יכול לעורר כל כך הרבה בלגן, צריך קודם כל לשמוע את סיפורה של הצעירה התל אביבית בת ה-31.

בדיחי, כמו צעירים ישראלים רבים, החליטה לעבוד בעגלות בקניון בארה"ב ולעשות קצת כסף. השנה היתה 2012, תחילת דצמבר, והיא שמעה שבזמן חג המולד עושים המון כסף במכירות בעגלות בקניונים. "היה לי חוב של 30 אלף שקל לבנק והחלטתי לסגור את המינוס ולחזור לארץ לחתונה של אחי הצעיר".

אבל גם לאחר שהצליחה לסגור את המינוס, היא החליטה להישאר בארה"ב ולעשות כסף קל ממכירת מוצרי ים המלח. במשך שנה שלמה היא עבדה כשהיא עומדת שעות ארוכות על הרגליים ועשתה הרבה מאוד כסף – 120 אלף דולר. את החוויות שצברה במהלך אותה שנה (וחצי השנה שאחריה בקנדה), היא תיעדה בספר "עגלות" בו הגיבורה הראשית היא מושבניקית, גננת לשעבר שמוכרת לסאקרים באמריקה מוצרים במחירים מופקעים תוך הבטחות שווא על סגולותיהם. כך למשל היא מספרת איך הדמות הבדויה שלה מכרה מוצרים לחולת סרטן כדי שתעשה מסיבה לחברותיה על כך שהחלימה. התיאור הזה השאוב מהמציאות, הוא זה שגרם לרבים לכנות אותה בכינויי גנאי ושינאה.

"אם את כבר כותבת על זה, אז אשמח להתייחס", היא אומרת, "כי הדברים הוצאו מהקשרם. זהו לא משהו שאני גאה בו ולא הכי מוסרי ואני מאוד מצטערת שקרה אבל זה לא היה בדיוק איך שאחד הכתבים תיאר את זה. בערוץ 13 הכותרת היתה: 'מכרתי קרמים לחולת סרטן ב-14 אלף דולר' וזה ממש רחוק ממה שזה היה. האישה הזאת שהגיעה לקניון החלימה מסרטן ורצתה לעשות מסיבה לחברות שלה, היא הגיעה עם הרבה כסף והיתה יכולה לקנות כל דבר אחר בקניון אבל החליטה להוציא את הכסף בעגלה שלי. לכל אחת מהחברות קנינו ערכה של מוצרי ים המלח ואחר כך העמסנו לה על האוטו שישה ארגזים. רוקנו את כל העגלה במכירה הזאת. היא גם חזרה אחר כך לקניון ונתנה לי מתנה. 

"הרבה פעמים מה שקורה הוא שהגבול נהיה מאוד דק. את לא מפלצת מהרגע הראשון. לכל אחד יש את הגבולות שלו. היו לנו מקרים שעצרנו את עצמנו ולא מכרנו כי ראינו שהבן אדם לא איתנו וגם לא מכירה מישהו שמכר לנכים".

לא היו לך חששות לפני פרסום הספר מהתגובות שתקבלי, במיוחד מהמשפחה שלך?

"אמא שלי גם כותבת והיא שמחה שהלכתי בדרך הזאת ופרסמתי ספר, אבל היה לה גם קשה עם חלק מהתיאורים כי המשפחה שלי דתית וזה לא היה פשוט שהיו שם תיאורים על יחסי מין (בדירות השכורות של העובדים), לאמא שלי היה קשה לקרוא את זה אבל בסופו של דבר היא היתה מאוד גאה בי וגוננה עלי. אנשים שעבדו בעגלות כתבו לי: הרגשתי שכתבת את הסיפור שלי למרות שאת לא מכירה אותי. לא כל התגובות לספר היו שליליות, אבל כן חששתי מאוד".

בדוכנים לא היה מחיר נקוב

בדיחי גדלה במושב קשת שברמת הגולן, חמישית מבין שבעה אחים ואחיות, בת למשפחה דתית לאומית. היא למדה באולפנה והתחנכה בבני עקיבא. במסגרת השירות הלאומי שלה, היא טסה לאורוגוואי לחיזוק הקשרים עם קהילות יהודיות. שני הוריה עוסקים בחינוך ואמה נמתנתה על פעילי תנועת 'העם עם הגולן' ואף שבתה רעב. בצעירותה, הוריה עזבו את הבית למשך שנה כדי לסייע למשפחה שנפגעה בפיגוע בגוש קטיף ועל מנת לחזק את ההתיישבות. 

את עדיין מחשיבה עצמך דתיה?

"כן, זה חלק גדול מאוד ממני, לא יכולה להגיד שאני הכי שומרת קלה כחמורה אבל אני שומרת על צביון דתי בבית".

חטפת הרבה ריקושטים על מה שאת מספרת בספרך, הרבה טוקבקים יצאו נגדך. נתקלת בזה גם ברחוב?

"אנשים הרבה יותר אמיצים על המקלדת. ברחוב התגובות רק חיוביות. אומרים לי: קראתי את הספר הוא מדהים, גם אם היה מישהו חושב דברים שליליים הוא לא יגיד לי אותם בפנים".

הביקורת היתה על כך ששיקרת בתיאור סגולות המוצרים ובמחירים הגבוהים שמכרת. איך קבעת מה המחיר?

"מכרנו מוצרי קוסמטיקה מים המלח. נכון שלים המלח יש סגולות ושביקור בים המלח מיטיב עם העור אבל מפה ועד להגיד שמוצרים מים המלח הם תרופה ידועה לטיפול בהתקרחות יש דרך לעבור ואני עשיתי אותה והייתי גם גאה בה.  שורש ההונאה היה בכך שלמוצרים בדוכנים שלנו לא היה מחיר נקוב, כך שאם התחברתי עם לקוח, יכולתי להגיד לו שמוצר ששווה כמה שקלים יעלה לו 3,000 דולר".

כמה כסף עשית בזמן שעבדת בעגלות?

"כ-120 אלף דולר. כשגיליתי את הכסף, משהו במוח שלי התחיל להידפק. הרווחתי הרבה יותר ממה שהרווחתי בישראל, יותר מההורים שלי, ובעצם מכל מי שהכרתי. ככל שזה החריף הרגשתי שמי שלא נמצא איתי לא מבין את העולם הזה. בזמן שחברים שלי בארץ הרוויחו 6,000 שקל במשרות במשרדי פרסום, אני עשיתי את אותו סכום בעשר דקות בעגלה. קניתי לעצמי הכל כי הרגשתי שמגיע לי, שהרווחתי את זה".

מה עשית עם הכסף?

"בזבזתי אותו. כל מי שעבד בעגלות עשה הרבה כסף ואת הרוב ביזבז. תזכרי שאני גם הגעתי עם מינוס של 30 אלף שקל לבנק וגם כל ביקור בארץ עולה כסף. גם קניתי בגדים ובזבזתי הרבה. אחרי שסיימתי עם העבודה נסעתי לטיול במכסיקו וישנתי במלון הכי יקר שם. היום זה לא משהו שהייתי עושה. היה בזה משהו שופוני".

כשחזרת לארץ הרווחת הרבה פחות. האם היו לך רגעים שחשבת לעצמך, מה אני צריכה את זה?

"כשחזרתי לארץ, עבדתי כגננת והרווחתי 4,000 שקל לחודש ברוטו, משהו שהייתי יכולה לעשות באמריקה ביום. אז בהתחלה היו מחשבות כאלו, אבל אני לא במקום הזה יותר. העבודה בעגלות כל כך קשה ומתישה נפשית ופיזית שלא מותירה לך זמן לשום דבר. עבדתי מ-10 בבוקר ועד 9 בלילה וב'בלאק פריידי' גם 15 שעות ביום וכל הזמן על הרגליים. יש שלב מסויים בחיים שאתה מוכן להקריב הרבה מאוד בשביל הכסף, היום אני כבר לא נמצאת בשלב הזה".

היום בדיחי עובדת כמנהלת קשרי משקיעים בקרן השקעות ונדל"ן, עדיין מרוויחה הרבה פחות מאשר עשתה בעגלות אבל היא גם לא קורעת את התחת כמו אז. "אז כשהייתי שבה הביתה, לא יכולתי לעשות שום דבר חוץ מללכת לישון. בהתחלה כולנו רצינו ללכת לחדר הכושר ומהר מאוד הבנו שאין לנו זמן לזה".

אשכול נבו האמין בי

זהו ספר הביכורים שלך. היה קשה למצוא הוצאה לאור שתפרסם אותו?

"מאוד. כמעט ויתרתי בשלב מסויים. למדתי שלוש שנים בבית הספר לכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי. אשכול מאוד האמין בספר ואמר לי שזה חייב לצאת כי זהו סיפור שלא סופר אף פעם. כולם יודעים שמוסד העגלות קיים אבל אף אחד לא שמע מה באמת קורה שם. בהתחלה שלחתי את הספר להוצאה גדולה ונדחתי, אחר כך קיבלתי תשובה שיש לספר פוטנציאל וזה קול הדור אבל שעלי להעמיק את הדמויות. אז שיכתבתי וחזרו אלי עם תשובה שלילית. לקחתי עורכת מקצועית וערכנו את הספר במשך חודשים ושוב התשובה היתה שלילית. זה היה מסע מאוד מפרך. אמרתי לעצמי: מה חשבת? שהוצאה גדולה תיקח אותך? חשבתי איזה פספוס, הייתי יכולה לעשות משהו אחר עם החיים שלי ובמקום בזבזתי את כל הזמן הזה על הספר. 

"אבל אשכול לא ויתר הוא החליט להגיש את הספר בעצמו להוצאת מודן והם קיבלו את הספר. זה היה הדבר הכי מרגש שקרה בחיי. קיבלתי טלפון מרוני מודן, הייתי באקסטזה. לא יכולתי לדמיין מה שקרה אחר כך עם כל הביקורת שחטפתי, אלפי תגובות נוראיות נגדי, זה מצער אותי אבל הייתי עושה זאת שוב. סיפרתי סיפור שמישהו היה צריך לספר. אמנם היה קל יותר אם הייתי רק מספרת סיפור של מישהו אחר ולא הסיפור האישי שלי, אבל עדיין אני שמחה שעשיתי את זה. זה לימד אותי שיעור שאם את רוצה משהו מספיק חזק זה יקרה".

לאחר פרסום הספר היא קיבלה מכתב מהקונסול של הקונסוליה האמריקאית בישראל שהיא לא מורשת כניסה. "הכתבה ששודרה בערוץ 13 היתה חד מימדית וקיצונית. זה יצא כאילו אני גאה בזה שגנבתי, זה פגע ועיצבן הרבה אנשים. היום לא הייתי הולכת להתראיין ככה אבל אני סופרת, לא פוליטקאית. הרבה אנשים שיתפו את הכתבה ופנו למס ההכנסה האמריקאי וגם לקונסוליה האמריקאית וטענו שזהו ספר שמעודד אנשים לפשוע בארה"ב. הקטע הוא שהספר שלי בדיוק מנסה להעביר את המסר הנגדי. עובדה שאמהות של צעירים ישראלים כתבו לי שלאחר שקראו את הספר ואמרו שלא יתנו לילדיהם לנסוע ולעבוד בעגלות. אני לא רואה את עצמי כאדם רע או לא מוסרי, אבל למרבה הצער הרבה אנשים ראו את הספר באופן אישי נגדם והיה בהם רצון לנקמה."

את עובדת על ספר חדש היום?

"כן. אני כותבת על הדתיים בתל אביב, על הקושי שלהם למצוא אהבה וזוגיות בעיר מאוד חילונית ומתירנית כתל אביב. אנחנו עושים מדי יום שישי ארוחות שישי ועולים הרבה סיפורים יפים ומרגשים שאני רוצה לכתוב עליהם".

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

שתי ישראליות נשדדו בתחנת רכבת בניו יורק

Published

on

התיירות הותקפו באמצעות סכין ומכשיר טייזר ושבו לישראל יום לאחר התקיפה

שתי צעירות ישראליות בשנות ה-20 לחייהן שהגיעו לטייל בניו יורק, הותקפו ונשדדו בשבוע שעבר בתחנת רכבת תחתית בשכונת ברוקלין. כך דווח בערוץ טלוויזיה מקומי בניו יורק, ששידר את תצלומ התקיפה שתועדה במצלמת אבטחה של הרכבת התחתית. המשטרה פתחה במצוד אחרי החשודים במעשה.

שתי הצעירות סיימו את נסיעתן ברכבת התחתית וכאשר היו בדרכן ליציאה הותקפו באמצעות סכין ומכשיר טייזר על ידי שני בני אדם מכוסי ראש. התיירות שבו לישראל יום לאחר התקיפה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות