Connect with us

חדשות ואקטואליה

סיפוח או ספחת?

Published

on

ה-1 ביולי אוטוטו כאן, והמהלך ההיסטורי של החלת ריבונות ישראלית בשטחי יהודה ושומרון כבר מעבר לפינה * מי בעד, מי נגד, על מה ולמה – פרשנות

עבור המאמינים בחזון ארץ ישראל השלמה ושיבת ציון לארצו, החלת הריבונות היא הזדמנות של פעם בעידן לתקן עיוות היסטורי ולקדם את חזון ארץ ישראל השלמה צעד משמעותי נוסף לקראת הגשמה. 

לעומתם, הדוגלים בפתרון שתי מדינות לשני עמים  – הצעד הזה הוא סיפוח (מושג בעל קונוטציה שלילית) חד צדדי, המרחיק את שני העמים מפתרון קבע המקובל על שני הצדדים.  

עבור ממשל טראמפ, המוביל מתחילת דרכו מהלכים מרחיקי לכת בכל הנוגע להכרה בזכותה של ישראל על אדמותיה (קדמו לצעד הזה הכרה בריבונות ישראלית בירושלים וברמת הגולן) העיתוי כרגע רחוק מלהיות אידיאלי. 

הרבה (מאוד) מים עברו בנהר הפוטומק מאז שהנשיא הכי פרו-ישראלי שאי פעם ידענו, הציג את מתווה השלום שלו בתחילת חודש ינואר השנה. המהלך הנוכחי לא בדיוק נמצא  בראש סדרי העדיפויות שלו. יש לו צרות של ממש בבית בדמות הקורונה שמכה ללא רחם באזרחים ובכלכלה , המירוץ לקדנציה השנייה שהחל השבוע בקול ענות חלושה, וכרסום בבסיסי הכוח שלו על ידי ג'ו ביידן והדמוקרטים. 

גם עבורנו, הישראלים, קצת רקע לגבי האזור הכה שנוי במחלוקת, לא יזיק. 

שטחי יהודה ושומרון נמצאים מאז מלחמת ששת הימים תחת שלטון המנהל האזרחי הישראלי בהתאם לאמנת ג'נבה הרביעית וחוק השיפוט הישראלי אינו חל עליהם. בעיני מרבית מדינות העולם השטח הזה נחשב כשטח ישראלי כבוש וכטריטוריה שתועבר במסגרת הסכם שלום לידי הפלסטינאים לכשתקום מדינתם. 

עם חתימת הסכמי אוסלו ב-1993 הוקמה בהדרגה רשות פלסטינית אוטונומית בחלק מהשטח. השטח חולק לשלוש קטיגוריות.

 – שליטה ביטחונית ואזרחית מלאה של הרשות הפלסטינית ללא כניסה לישראלים -(18% מסך השטח) – A 

–  שליטה אזרחית בלבד של הרשות ובטחונית של ישראל ( 22% מסך השטח) – B

–  שליטה בטחונית ואזרחית של ישראל (60% מסך השטח )- C

מטרת התוכנית של טראמפ היא להבטיח עבור ישראל רצף של גושי ההתנחלות ושליטה בגבולה המזרחי הארוך ( C) בתמורה להעברת חצי  (30%) משטח האזור שבשליטה ישראלית. 

המפה שהאמריקאים הציבו היא קונספטואלית בלבד והיא נתונה למו"מ על פי צרכי הביטחון הישראליים.

אז עם כל הבלאגן שיש גם ככה מסביב, והשקט היחסי והיציבות לאורך השנים בגדה המערבית נשאלת השאלה  למה זה טוב? ולמי זה טוב?

נותנים לך? תיקח

המצדדים במהלך, כמו תנועת "הביטחוניסטים" שהוקמה לפני כארבעה חודשים ומורכבת מכאלף קצינים בכירים בדימוס,  מדגישים שזו פעם ראשונה שארה"ב מכירה באופן מלא על זכותנו ההיסטורית על יהודה, שומרון ובקעת הירדן, כולל המקומות החשובים למורשת היהודית,כמו  שילה, מערת המכפלה וקבר רחל. גם אם יש להם לא מעט השגות על האופן שבו האמריקאים שרטטו את המפה, הם בדיעה שקודם כל יש להחיל את הריבונות ולאחר מכן ניתן יהיה לשפר עמדות. החלת הריבונות חשובה מאחר והיא נועדה להרחיב את מפת ההתיישבות ולהבטיח שיהודים לא יפונו מבתיהם.  

פרשנים כמו גיא בכור, טראמפיסטים נלהבים, מדברים על השעה הזו בפאתוס: זוהי שעת רצון בו קיימת הזדמנות פז לבצע מהלכים היסטוריים בחסותה של ממשלת אחדות ובחסותו של ממשל אמריקאי, שלא נראה עוד כמותו. בנוסף, רשות פלסטינית חלשה, הנלחמת ללא הצלחה בהחזרת הבעייה הפלסטינית לסדר היום הציבורי, יחד עם איחוד אירופי חסר שיניים ולכידות, נותן לישראלים יתרון פעולה.  

מנגד, נשמעים קולות המתנגדים בתוקף למהלך, ואלו לא רק הקולות המוכרים מהשמאל, החוששים מהשלכות המהלך על צביונה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. גם עבור חלק מהנהגת היישוב היהודי ביהודה ושומרון, המהלך שטראמפ מנהיג מהווה הכרה בהקמתה של מדינה פלסטינאית כפתרון האזורי הרצוי. זוהי איננה אופציה עבורם. ישנם גם קולות מהשטח המצביעים על הבעיתיות שבהחלת ריבונות ישראלית על אוכלוסיה ערבית ללא הסדר וללא דאגה אמיתית לצורכיהם ולרצונותיהם. זהו פספוס לאור העובדה שבחלק מהיישובים ההערכה לרשות הפלסטינאית נמוכה והחלת ריבונות ישראלית יכולה להתקבל בברכה ולהיות הזדמנות למימוש עמוק של הרעיון הציוני.  

ביטחון או פוליטיקה?

ראש המל"ל לשעבר, האלוף יעקב עמידרור, לא רואה תועלת בטחונית מקצועית במהלך הזה. המצב הקיים בשטח לדעתו איננו מגביל את כוחות הביטחון במאומה. לדעתו, זוהי אך ורק שאלה פוליטית. החלת הריבונות על כל שטחי יהודה ושומרון היא דבר שאין עליו קונצנזוס בחברה הישראלית. ועל כן, אם מעוניינים בהישג פוליטי, החלת ריבונות על הבקעה, עליה כן יש קונצנזוס רחב, תהיה צעד בכיוון הנכון. 

אחת הטעויות של אוסלו לדבריו, הייתה הליכה להסכם שקרע את החברה הישראלית. ההסכם הינו עם מדינת ישראל, ולא עם המתנחלים בלבד, ולכך יש השלכות. 

בכל אופן, כל המהלך יקבל משנה תוקף רק לאחר הבחירות בארה"ב בנובמבר, שכן ג'ו ביידן הודיע שאם ייבחר הוא יהפוך את ההחלטה על פיה, ולא יכיר בסיפוח, בעוד שאם טראמפ ימשיך לעוד קדנציה – התוכנית על כל מורכבותה תיכנס ליישום. 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

הסכנה של "הברית החדשה"

Published

on

למנהיגת BLM בלוס אנג'לס ובתה ת'אנדיווה עבדאללה, שעומדת בראש תנועת הנוער של  Black Lives Matter בעיר, יש רקורד רווי אמירות אנטישמיות •  התמיכה של הקהילה היהודית המקומית במחאה עלולה להיות גול עצמי

בחג השבועות האחרון חוללו כמה מחברי תנועת Black Lives Matter) BLM) מיני פוגרום בפיירפקס, רובע בלוס אנג'לס שהיה מאוכלס בעבר ביהודים רבים. כתובות נאצה רוססו על חמישה בתי כנסת אורתודוקסיים ושלושה בתי ספר יהודיים ומרבית העסקים בבעלות יהודית נבזזו. חברת הקהילה, אליסון טיילור, סיפרה ששמעה את ההמון משמיע קריאות לפעולה נגד המשטרה והיהודים ולפגיעה בהם, וכך גם אריה רוזנפלד, יהודי אורתודוקסי שניסה לשמור על חנותו בערב שבת. העיתונאי דניאל גרינפילד חשף השבוע כי הקריאות האנטישמיות של מחוללי המאורע לא באו במקרה. להפך. המפגינים רצו לפגוע דווקא ביהודים. תנועת BLM בלוס אנג'לס, לפי הדיווח של גרינפילד, מקיימת קשרים קרובים עם "אומת האסלאם" האנטישמית בראשות לואיס פראקאן שמהלל את היטלר ומכנה יהודים "טרמיטים".

לאורך השנים האחרונות צברו מלינה עבדאללה, ראש התנועה בלוס אנג'לס, ובתה ת'אנדיווה עבדאללה, שעומדת בראש תנועת הנוער של BLM בלוס אנג'לס, רקורד רווי אמירות אנטישמיות והמאדירות את פראקאן באופן קבוע. אמנת BLM תומכת בקמפיין החרם ומאשימה את ישראל במשטר "אפרטהייד" ובביצוע "רצח עם" נגד הפלשתינים. ניכר שהמתקפה נגד היהודים בלוס אנג'לס בחודש שעבר היתה מכוונת ולא מקרית. 

יש שני היבטים של האירועים בלוס אנג'לס שמדגישים את הבעייתיות ההולכת וגדלה ביחסי הקהילה היהודית בארה"ב עם השמאל האמריקאי. הראשון הוא היעדר עניין תקשורתי באירוע החמור. האירוע כמעט שלא הוזכר, בוודאי לא כאירוע אנטישמי, זאת משום שהתקשורת האמריקאית ברובה מקבלת על עצמה את המגבלות על חופש הביטוי שמכתיב השמאל. השמאל כיום נשלט בידי שוחרי פוליטיקת הזהויות בראשות אנשי BLM. כפי שחלק מהזרמים ב־BLM הם אנטישמיים, כך גם פוליטיקת הזהויות באמריקה כיום. היהודים – במיוחד ישראלים, יהודים ציונים, ויהודים שמתלבשים כיהודים – נחשבים פחותים. ועל כן, לא במפתיע, כתובת גרפיטי באחד מבתי הכנסת שהושחתו בשבועות היתה נגד היהודים וישראל באותה נשימה.

כאות לכניעת התקשורת להמון הזועם של פוליטיקת הזהויות של השמאל, פיטר ה"ניו יורק טיימס" את עורך הדעות שלו. בשבוע שעבר הודיע העיתון כי עיתונאית פרוגרסיבית למהדרין בשם שארלוט גרינסיט, תחליף את קודמה. בחודש שעבר חיברה גרינסיט בין המשטרה האמריקאית לבין ישראל וצייצה: "כוחות ביטחון ישראליים מאמנים שוטרים על אף היסטוריה של הפרות זכויות אדם שלהם".

ועם הפוליטיקה הנכונה באות השנאות הנכונות, ובראשן שנאת ישראל. ההיבט השני שחשוב לציין ביחס לאותו פוגרום הוא ההתייחסות המינורית שלה זכה מהקהילה היהודית.בעוד היהודים החרדים – שהותקפו – בירכו את השוטרים שעצרו את המהומות וגינו את התוקפים, הקהילה האורתודוקסית המודרנית סירבה לגנות את התוקפים, אפילו שמצאו לנכון להוציא את כל ספרי התורה מבתי הכנסת שלהם כדי לשמור אותם. במקום זאת, הם אמרו שיש לגנות את הגזענות ולעמוד לצד השחורים.

יש למעשה שלושה הסברים לאי־התנגדות היהודים לעוינות הגואה של השמאל האמריקני: או שהם מפחדים לדבר, או שהם לא מכירים בבעיה, או שהם חלק מהבעיה. לא מעט בעלי עסקים יהודים שנבזזו על ידי אנשי BLM הביעו הבנה ואמפתיה כלפי התוקפים. ללא ספק, רבים מהם פשוט מפחדים להגיד דבר רע על הפורעים. במקרים רבים בעלי עסקים שהתקשרו למשטרה או התנגדו בדרכים אחרות הותקפו פיזית והושמצו בתקשורת החברתית כנקמה על כך. 

העיוורון לסכנה הוא פועל יוצא מהסתרת האנטישמיות המובנית של חלק מאנשי BLM בפרט ושל פוליטיקת הזהויות בכלל מהציבור. יהודים אמריקאים ברובם מגדירים את עצמם כדמוקרטים ליברלים. הם לא צופים ב"פוקס ניוז", הם קוראים את ה"ניו יורק טיימס". זאת ועוד, המוסדות היהודיים הגדולים, לרבות התנועה הרפורמית, תומכים בפומבי ב־BLM. וזה מוביל אותנו להסבר השלישי. השבוע קבוצה של ארגונים יהודים קיצוניים פרסמו מכתב לקהילה ובו דרשו מיהודי ארה"ב בכלל והארגונים היהודיים בפרט להתחייב ל"ברית חדשה" המבוססת על שבעה עקרונות חדשים. הראשון – "לתמוך באופן גלוי ב־Black Lives Matter, ללא סייג או תנאי". לא רק שאין התמודדות עם האנטישמיות המובנית של חלק מהזרמים ב־BLM, יש כיום ציווי של יהודים רדיקלים לשאר הקהילה להפוך את התמיכה בהם ליסוד הראשון של הזהות היהודית האמריקאית. גם ארגון הסטודנטים היהודי "הלל" וגם הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו פרסמו מכתבי תמיכה ביוזמה. אחרים, כמו התנועה הרפורמית, מצווים על אנשיהם לתמוך ב־BLM ולטהר את קהילותיהם מ"גזענות מובנית".

במאמר מערכת קראו העורכים של ה"וול־סטריט ג'ורנל" לאנשי שמאל להתעורר ולמרוד נגד משטרת המחשבות של פוליטיקת הזהויות. למרבה הצער, הקורבנות הבולטים של אותה משטרת מחשבות – היהודים – יהיו האחרונים לשמוע או להשמיע את קריאת המרד.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות