Connect with us

ארה"ב-ישראל

סינמטק אל-איי: מאחורי הקלעים של "חוכמת הבייגלה"

Published

on

סרטם של אילן הייטנר ודני מנקין ממשיך להיחשב לסרט קאלט 20 שנה לאחר הפקתו – במסגרת מועדון הסינטמק החדש של ה- IACבמרכז הקהילתי שפר, יספרו יוצריו על התהליך שהוביל גם ליצירת גירסה אמריקאית ללהיט הספרותי והקולנועי הנדיר

אסנת חכים (שלימים שינתה את שמה לג׳יזל סילבר)

מאת: טלי ספיר-קסטלמן

אחרי פסטיבל הסרטים שהביא לנו סרטים ישראלים חדשים, המרכז הקהילתי שפר בוודלנד הילס וארגון IAC, בשיתוף עם בימאים ואנשי קולנוע ישראלים, פותחים לקהילה את הדלת להגיע להקרנות של סרטים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית.

׳פרוייקט סינמטק' מהדורת לוס אנג'לס יוצא לדרך עם סרט שהפך מזמן לסרט פולחן ״חוכמת הבייגלה״. קשה לומר על הסרט הזה שהוא עושה קאם-באק, כי מעולם הסרט לא נמחק מהתודעה התרבותית שלנו, מהיום שהוא יצא לאקרנים לפני 20 שנה.

הסרט מבוסס על ספרו של אילן הייטנר שראה אור בשנת 1988 והסרט הופק כארבע שנים מאוחר יותר על ידי הייטנר, שגם הפיק וגם ביים אותו. שותפו לכל התהליך היה התסטריאי והבמאי דני מנקין(18 קילו של אהבה, האם זה אתה, ז׳אטם אי לאב יו ועוד)

״חוכמת הבייגלה”, שהפך לקאלט רב־מכר ועובד לסרט קולנוע, עבר לא מעט טלטלות מאז עבר בראשו של הייטנר והפך למה שהוא היום. ״אף אחד לא רצה לקרוא את הספר שלי ובטח שלא להשקיע בו, לא יכולתי למצוא הוצאת ספרים שתהיה מוכנה להדפיס אותו״, הוא מספר, בשיחה טראנס-אטלנטית; לבסוף הייטנר עצמו השקיע כספים והדפיס את הספר עצמאית.

רק לאחר שמכר 10,000 עותקים, הסכימה הוצאת הספרים "מודן" להפיץ את הספר.

אך כאן לא תמו התלאות במסע של הסיפור לתודעה הכלל ישראלית.

מה לי ולזה?

לאחר שהוציא את הספר לאור, נסע אילן ללמוד קולנוע בניו יורק ושם כתב את התסריט לסרט ״חוכמת הבייגלה״. כסטודנט לקולנוע הוא השתמש בכל הידע והכלים שניתנו לו מהלימודים על מנת להפוך את הספר שלימים אף היה לרב מכר, לסרט.

״כתבתי את התסריט של חוכמת הבייגלה ואף אחד לא רצה להשקיע, אז קניתי מצלמה חצי ביתית חצי מקצועית בהשראת איזה סרט אינדי שראיתי שנעשה עם מצלמה פי די 150", הוא משתף אותי במסע הפרטי שלו. ״כשחזרתי לארץ עשיתי אודישנים למלא שחקנים, את האודישנים עשיתי בדירה השכורה שלי. לא הבנתי כלום בבימוי ולא באמת ידעתי מה אני מחפש אך נדלקתי על השחקנים גיא לואל ועל אסנת חכים (שלימים שינתה ת שמה לג׳יזל סילבר). אסנת היתה מוכרת מהסידרה ׳הפוך' שהיתה אז שלאגר רציני.

״בגלל שלא הייתי כזה מומחה בבימוי אז גם בהמשך הצילומים הייתי נבוך, אפילו מעצמי״, הוא מספר בנימת נוסטלגיה וצוחק ״התביישתי להשתמש במילים מקצועיות שהיום מוכרות לכולם במקום Action בתחילת צילומי סצינה הייתי אומר

״תתחילו תתחילו ״ ובמקום Cut אמרתי ״די״ או ״תעצרו ״…. לא היה לי נעים להשתמש במילים של במאים, ניראה היה לי שאלו מילים ששמורות לבמאים גדולים, ומה לי ולזה?!״

את הסרט צילם הייטנר בתקציב מגוחך של 50 אלף דולר ולאחר מכן נסע לערוך את החומרים במיקונוס שביוון. החברים על הסט הפכו לחבר׳ה כאלו שמריצים צחוקים ונפגשים לכיף, וככה לאחר העריכה הייטנר הזמין את כולם לצפייה במוצר המוגמר אצלו בבית.

כולם יושבים, עם חברים נוספים מהתעשייה, ומשהו לא עבד. ״הסרט לא עבד לי אחרי שאת כל החיים שלי השקעתי בזה, היה יאוש ולחץ לא נורמלי". אך בסופו של דבר במאי הסרטים והתסריטאי, שהיה שותף של הייטנר מתחילת העבודה על הסרט, דני מנקין והמפיק מרק רוזנבאום (״קלרה הקדושה״, ״מעבר לים״ ״חתונה מאוחרת״) עזרו לי להיחלץ מהמצב, ואת הפתיחה וכמה סצינות שאני צילמתי, צילמנו שוב״.

בעצם אפשר לומר שהסרט צולם במצלמה ביתית? אני שואלת מנסה להבין איך הסרט הזה שהיה פולחן בנעורי צולם באופן כמעט חובבני, תשובתו החיובית של הייטנר מוכיחה לי שוב שכשיש חלום ומשהו עתיד להתקיים אין שום דבר שיעמוד בדרכו …. גם העובדה שהשחקנית הראשית בסרט, אסנת חכים, פרשה כשלושה ימים לאחר תחילת הצילומים, ואז חזרה.

הייטנר: ״הכל היה מטורף, מתחילת הדרך היו לי הרבה תחנות שיכולתי להרים ידיים ולוותר, כמו שקורה ליוצרים הרבה פעמים, אבל משהו בתוכי לא נתן לי לוותר גם כשניראה היה שהכל אבוד, והינה הסרט הפך להצלחה״, הוא אומר כמו אבא שגאה בילדיו.

לא סתם הצלחה, הסרט שמוכר כסרט העצמאי הישראלי המצליח ביותר בארץ ואינו מפסיק לקבל תשבוחות, אף עבר לאחרונה עיבוד אמריקאי, עם תסריט מלא כאשר בגירסה האמריקאית שלו, את תל אביב שלנו מחליפה ניו יורק . לעבודה על התסריט נעזרו הייטנר ושותפו מנקין, בתסריטאי אמריקאי אשר עבד עם הסרט וסדרת הטלויזיה ״סקס והעיר הגדולה״.

דני מנקין ואילן הייטנר. הפקה משוגעת עם מצלמה ביתית

חוויה קולנועית משובחת

״חוכמת הבייגלה״ מיצג ז׳אנר חדש של סרטים שנולד עם ההתבגרות שלנו, קצת רומנטיקה, קצת חוצפה ישראלית, קצת על החבר׳ה, הצבא, המשפחה, סוג של דרמה, קומית ורגישה על החיים התל אביביים.

הסרט מספר את קורותיו ומחשבותיו של גולן, צעיר תל אביבי בסוף שנות ה-20 לחייו, הסרט מוגש בצורה נפלאה ונעימה ומספק חוויה קולנועית ישראלית משובחת, שכמו שהתאימה למציאות הישראלית של סוף שנות ה-90 מתאימה גם להיום.

הייטנר, כיום נשוי ואבא לארבעה ילדים, חזר לאחרונה מטיול של שנה בעולם עם משפחתו, וכתב ספר בתקופה הזו, הוא מלמד כתיבה ומעביר סדנאות של יצירת שינוי באמצעות כתיבה.

את הייטנר, דני מנקין, והשחקנית הראשית אסנת חכים (ג׳יזל סילבר) ניתן יהיה לפגוש, לשאול שאלות ולקבל תשובות, בפאנל שיתקיים במסגרת הסינמטק של ה-IAC

שירי וסרמן-מור אשר מנהלת את הפרוייקט מבטיחה לנו חוויה קולנועית ישראלית בכל חודש עם סרט אחר, לעיתים עם פאנל לשאלות ותשובות ולפעמים נסתפק רק בסרט ובפופקורן. הסרטים הבאים יהיו ״שלאגר״, ״אזימוט ״ועוד.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

״אחרי כל ההצלחה שלי עדיין יש בי משהו שואתי"

Published

on

בגיל 62, אחרי שהתמקם היטב בוודלנד הילס והקים אימפריה של ציוד צילום שמשמש את טובי הסרטים ההוליוודיים (כמו "אוואטר") יצא אמנון בנד למסע מטלטל בעקבות סיפור משפחתו בהונגריה • בסרטו התיעודי Liberating Amnon וכבן דור שני לשואה הוא הרגיש חובה "לעשות משהו שיאפשר לי להסיר מהצוואר את העול שרבץ עלי, ולהשאיר משהו לדורות הבאים" * חשיפה

״יש כאן השתחררות שלי מחבילות העבר, לאחר שזה ישב עלי המון שנים”, אומר אמנון בנד ,Liberating Amnon על סרטו התיעודי שהושק הקיץ בסינמטק תל אביב ומגולל את סיפורה המטלטל של משפחתו בשואה ואחריה כבבואה לקורותיה של יהדות הונגריה מאז. הסרט מיועד לעלות עד סוף השנה על אקרנים בארה"ב ואולי להימכר מאוחר יותר לנטפליקס. “בעצם, הסרט היה אמור להיקרא ‘לשחרר את אמנון’ אבל לא רצינו להישמע יותר מדי שואתיים, אולי גם יותר מדי גלותיים", אומר גיבורו, החולש ממקום מושבו בלוס אנג’לס על אימפריה טכנולוגית בתחום ציוד צילום לתעשיית הקולנוע, לכתב 'מעריב' יעקב בראון. בסרט הזה, אחרי עשרות שנים, עברתי לצד השני של המצלמה, כשהבנתי שזה הייעוד שלי להביא את הסיפור שלנו בעצמי ובראיונות עם בני משפחתי”.

הוקל לך?

״אכן, הוקל לי, ויחד עם זאת עלו דברים שלא הייתי מודע להם עד היום. אני מתייחס לדור שלי, הדור השני לשואה, כתוצאה של תהליך שבו הבנתי שהיה משהו לקוי במערכת היחסים שלי עם הוריי. אבא שלי כמעט לא דיבר על מה שעבר עליו בשואה; דודי, אפרים, שאליו הייתי קרוב במיוחד – בכלל לא, ואמא שלי? גם היא לא, אבל מצד שני היא הייתה ‘לוח שנה שואתי’, כשקישרה דברים מההווה עם מה שהתרחש באותו יום לפני שנים”.

״מדוע מתחילת הסרט אתה מציג דווקא את דודך אפרים כגיבור שלך?“

״כך הזינו אותי מילדות, כשסיפרו עליו כמה אמיץ הוא היה ולא פחד מכלום. אבל עם השנים התברר שזה לא היה כפי שסופר, ונהיה לנו מעין מיתוס. אומנם הוא ברח מרכבת, אבל לא מרכבת לאושוויץ, ואומנם הוא ברח בשחייה ממחנה המעפילים בפמגוסטה, והנה התברר שהוא שחה עשרה מטרים בלבד, אם כי בזיכרון שלנו הוא נשאר הגיבור של המשפחה. איזה גיבור. הוא ידע להסתדר. לעומתו, אבא שלי, יהודה בנד, לא רק שלא היה גיבור ולא ברח משום מקום, אלא הודה שכאיש מחושב שלא לקח סיכונים בעצם היה פחדן. אני לא הייתי כזה. כשאמא שלי דאגה לי, היא הייתה אומרת שאני מזכיר את אחיה, אפרים”.

בנד נע כל הזמן בין המקרה הפרטי שלו לבין מה שקרה לכלל. “אנחנו דור שפסחו עליו”, הוא סבור. “’נולדתם חופשיים במדינה שלכם, אסור לכם להתלונן’, נאמר לנו. אם היינו מתלוננים על משהו, ישר היו מזכירים לנו כמה היה קשה אז, בשואה. כלומר, קטונו, אנחנו, דור כפית הכסף, כשהם לא רק סבלו בשואה, אלא חיו בעוני לפניה”. ככל ששמע דברים, תמיד היה סקרן לדעת יותר וכך הופתע לשמוע ש”למעשה, היו לנו שני עצי משפחה, וכל צד לא ידע על קיומו של הצד האחר. כל מי שנכנס לנישואי תערובת, הוזז מעץ המשפחה האורגינלי”.

צדק פואטי

במהלך העבודה על הסרט היו לבנד עוד גילויים מפתיעים. “אמא שלי הייתה יפה בצורה אקזוטית”, משחזר. “מגיל צעיר היא ידעה איך להשתמש בזה כדי לשרוד. תוך כדי הכנת הסרט התברר לי שהיא חזרה ממחנה הריכוז כשהיא בהריון מקצין גרמני, כפי שאפרים סיפר לי, הריון שהסתיים בהפלה קשה”.

מן הסתם היא לא סיפרה לך על כך.

״היא גם לא סיפרה לי שבגיל 17 היה לה סיפור אהבה עם בעל המפעל שאצלו היא עבדה, שהיה מבוגר ממנה בהרבה. אני לא שופט אותה על מה שעשתה בשביל לשרוד. זה היה בשבילי שוק לשמוע דברים כאלה, שעיצבו את בני הדור שלה שכעבור שנים לא ידעו לגלות אהבה כלפי ילדיהם. במשפחה שלנו היה ריחוק. היה קור. לא חיבקו. לא נישקו. אני לא זוכר אותנו יוצאים לטיול משפחתי. אצלנו אחותי הייתה הילדה המועדפת, ואני הכבשה השחורה. כמובן, אין לי טענות לאחותי. היא אישה מדהימה, שנשארה עם משפחתה במושב שלנו בגליל”.

דרכי הוריו של בנד הצטלבו לאחר המלחמה, כשאביו חזר ממאטהאוזן ואמו, מרים, מאושוויץ. פגישה בהכשרה ציונית הסתיימה בנישואים שנמשכו 57 שנה. “אמא שלי סיפרה לי לא פעם איך מכל המחזרים שהיו לה בחרה באבא שלי, שכשלעצמו היה איש מרשים”, הוא מעיר. למה היא הייתה צריכה להגיד את זה, מה היה חסר לו? אולי בגלל שבסך הכל היא הייתה אישה קשה ונוקשה. בחקלאות היא עשתה עבודה של שלושה גברים. גידלנו בעיקר עופות, וזה בכלל לא היה קל, כשהיו נמיות ונחשים. אבא שלי עבד במקביל כמלצר במסעדת ‘פינגווין’ בנהריה אצל החבר שלו, הזמר פרדי דורה”.

מושב לימן היה תבנית נוף מולדתו של בנד בן ה־62 הייתה לי שם ילדות מדהימה, כשמסביבי היו ניצולי שואה, שיצאו מהאפר ובנו את עצמם מכלום”, הוא מציין. אתה לא יכול לחיות בסביבה כזאת בלי שזה ישפיע עליך. נוצרה אצלי איזו אובססיה כלפי התקופה, שאולי מתבטאת בספרים רבים שיש לי, לא רק על השואה, אלא גם על מלחמת העולם השנייה, ואני יכול לתת לך תאריכי קרבות בלי לטעות. איזו אובססיה מחרידה. יש לי שלוחה של החברה שלי דווקא במינכן, ואני מלמד גרמנים שבאים אלי את ההיסטוריה שלהם, ממש צדק פואטי. כמה שתרוויח מהם יותר, זה יהיה הניצחון שלנו עליהם’, היה אומר אבא שלי”.

איזה ילד היית בלימן?

״בעייתי. לא הסכמתי עם דרך החיים של הוריי, שנולדתי להם תשע שנים לאחר אחותי הבכורה, ואחרי שורה של הפלות. לא הייתי שלם עם ההשקפות שלהם, מה שלא פעם גרם לכך שהייתי מנודה מבחינתם. אמא דחפה אותי אל העולם הגדול. כשהגעתי לגיל תיכון, היא שלחה אותי ללמוד מכניקה בבית הספר התיכון המקצועי הולץ בתל אביב, לצד מגורים אצל הדוד אפרים. זאת הייתה טעות, שהקדימה את תהליך ההתנתקות שלי מהוריי, שנמשך כשעברתי ללמוד בפנימייה חקלאית בגליל”.

ובצבא?

״במשך שנה שירתי בגולני עד שהועברתי להיות הנהג של יאנוש, אלוף פיקוד הצפון אביגדור בן־גל. אני זוכר אותו כטמפרמנטי עם מצבי רוח, ומדי פעם התפרץ הרקע
שלו מהשואה”.

בנד לא מצא את מקומו בלימן עם שחרורו מהצבא. בתוך פחות משנה הגיע ללוס אנג’לס. “יצאתי לטיול עם ויזה לשלושה חודשים ולא חשבתי שמאז אשאר כל החיים בארצות הברית”, הוא מספר. שם הוא התנסה בשני פרקי נישואים פזיזים ובני חלוף, אחד עם יהודייה מקומית, השני עם גויה. גם התגלגל בין עבודות מזדמנות, כולל בדוכן נקניקיות, עד שמצא את מקומו בתחום הטכנולוגי, הקשור לעולם הקולנוע. ב־84’, כשעדיין לא היה בן 30 פתח חברה למכירת ציוד, שעם הזמן הפכה לאימפריה.

כעבור שלוש שנים פגש את רונית, ישראלית, בת למשפחה יוצאת לוב ממושב חצב, צעירה ממנו בשבע שנים. “רונית הגיעה כמוני לטיול באל־איי”, הוא מספר. אתה מוכרח לפגוש אותה’, אמר לי חבר, ומאז יש בינינו סיפור אהבה שנמשך 30 שנה וכולל את שלושת הבנים שלנו – נתנאל, דניאל ועומר”.

לדברי בנד, ציוד הצילום ברבים מהסרטים בהוליווד בא ממנו, “הייתי בחוד החנית של המהפך לעידן הדיגיטלי. את ‘אווטאר’ צילמו בציוד שלי”, הוא מדגיש. עם ידידיו נמנים מפיק העל הישראלי-אנג'לוסי חיים סבן, וחבר טוב שלו היה צלם-העל היהודי המנוח וילמוש זיגמונד, צלם קלאסיקות כמו “צייד הצבאים” ו”מפגשים מהסוג השלישי”.

כשהוא נשאל אם חשב על שיבה לישראל, משיב בנד: “נגעת בנקודה רגישה. אני אוהב את הארץ, אבל לא מסתדר עם דברים שיש כאן. אתה יודע, החרדים, הפלסטינים ועוד נושאים. אני ישראלי ובו בזמן גם אמריקאי, שמאוד מעורב במפלגה הדמוקרטית בקליפורניה וטוען שיש לנצח את טראמפ, שהוא לא הנשיא שלי”.

״דווקא מול הגל החדש של הפאשיזם בעולם רציתי להראות לכולם בדרך שלי איפה זה יכול להיגמר”, אומר בנד. “אולי אני נראה טיפוס מחוספס ושרוט, אבל אחרי כל ההצלחה שלי יש בי משהו שואתי. אם הבנים שלי לא יגמרו את האוכל, אביא להם סיפור מאז, של אמא שלי”.

פוחד לשמוח

בנד הוא המפיק המשקיע וגם הטאלנט שמקריין בסרט. לדבריו, בבסיס הסרט נמצאת ההוקרה לאותו דוד אפרים, חבר'מן בן 92, השוחה מדי בוקר בקאנטרי, וגם לצילומים בהונגריה יצא במכנסיים קצרים. “הערצתי ואני ממשיך להעריץ את הדוד, אבל עם השנים למדתי להעריך יותר את הדרך הפחות ראוותנית והפחות שוויצרית של אבי השמרן, שבסיכומו של דבר היה זה שהייתה לו יציבות בחיי נישואים ויציבות כלכלית”, אומר בנד.

בסרט נראים השניים שטים בדנובה של בודפשט, זו שהייתה אדומה מדם יהודים בימי השואה. כשבנד שואל את דודו אם הוא חש כמי ששב הביתה, הדוד שולל את זה ומצהיר שאין לו זיכרונות טובים מההונגרים, שנטלו חלק פעיל בהשמדת יהודי הונגריה. בבית העלמין היהודי של קונמדרש נראה בנד כשהוא נשנק מהתרגשות בשאתו קדיש לאלה שלא חזרו מהתופת.

זה הרגע הקשה?

״לא, מבחינתי הרגע הקשה ביותר בסרט לקוח מראיון עם אמא שלי באוסף עדויות השואה של שפילברג. כשרואים אותה משבחת את גיסי, שואלת המראיינת ‘מה עם הבן שלך באמריקה?’, היא משיבה – ‘כן, זה אמנון’ ומלווה את דבריה בתנועת יד האומרת ‘אל תבזבזי לי את הזמן’. זה לא יוצא לי מהראש”.

מה הניע אותך לעשות את הסרט?

״הרגשתי חובה לעשות משהו שיאפשר לי להסיר מהצוואר את העול שרבץ עלי, ולהשאיר משהו לדורות הבאים. הייתי רוצה שהסרט ישודר בנטפליקס. אנחנו כיום החברה הגדולה ביותר שמספקת להם ציוד. הפרס שלי יהיה כשאנשים יראו אותו ויפיקו לקחים”.

והלקח שלך?

״הלקח שלי הוא שאני חי בפחד מתמיד מכך שחלילה יקרה משהו לא טוב. זה מה שהכניסו לנו, היהודים, לראש. זה חלק מהגלותיות שלא מרפה ממני גם בחיים
הטובים שיש לי. אני פוחד לשמוח”.

זאת הייתה עבורך גיחה חד־פעמית לעשייה קולנועית?

״לא, אני כבר מגלגל את ההפקה הבאה. מה שאני יכול לגלות לגביה זה שגם היא תיגע בשואה. אסור להרפות, בפרט לנוכח הנתונים ששני שלישים ממסיימי התיכון האמריקאים בשנה לא שמעו את השם אושוויץ, ויש בארצות הברית יותר ויותר מכחישי שואה”.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

מרות המחאה בישראל: לואי סי.קיי סולד אאוט

Published

on

הידיעה על הגעת הקומיקאי שהודה בהטרדות מיניות הובילה למחאה וזעם ברשתות החברתיות, אך כל 1,900 הכרטיסים למופע אזלו מיד • ההפקה הודיעה על מופע נוסף

מיד עם ההכרזה על הגעתו השנייה של לואי סי קיי לישראל, הרשת געשה ורעשה בפוסטים ומאמרים שקוראים לקהל להחרים את הופעתו בתל אביב. אך המחאה לא צלחה, בלשון המעטה. 20 דקות בלבד לקח לכל 1,900 הכרטיסים למופע של לואי סי קיי להימכר, להותיר אלפים מאוכזבים ואלפים אחרים זועמים על הקלות שבה סלחו לקומיקאי שהואשם והודה בהטרדות מיניות. ההפקה הודיעה על מופע נוסף של הקומיקאי שיתקיים אף הוא ב-23 בנובמבר, בהאנגר 11.

בפעם הקודמת באוגוסט 2016, המופע שלו התקיים בירושלים. סי קיי היה אז בשיא הקריירה, אחרי שהסדרה שלו "לואי" זכתה להצלחה היסטרית ולשבחים מקיר לקיר והפכה אותו לכוכב בינלאומי. אלא שבסוף 2017 חווה סי.קיי טלטלה משמעותית. תחקיר של ה"ניו יורק טיימס" פירסם טענות של חמש נשים שסיפרו כי לואי סי. קיי אונן בפניהן ובשיחות טלפון עמן, ללא הסכמתן. הקומיקאי הודה כי ההאשמות נכונות והביע חרטה על מעשיו. בעקבות הפרשה הפסיק את מופעי הסטנד אפ ונעדר מהבמות גם סרט קולנוע שהוא כתב וביים ואמור היה לצאת לאקרנים – נגנז.

באוגוסט 2018, כתשעה חודשים לאחר שהפרשה התפוצצה, סי קיי הופיע בהפתעה במועדון סטנד אפ בניו יורק והתקבל בחום על ידי הקהל. בחודשים האחרונים הוא חזר לבמות, ונראה כי החומרים שלו לא השתנו כלל: הוא עדיין עושה סטנד אפ נטול עכבות שעוסק לא מעט במין. בחלק מהמופעים הוא אף התייחס בהומור להטרדות המיניות שבהן הואשם. כמו במופע הקודם בארץ, גם הפעם לא תתאפשר כניסה עם טלפונים סלולריים. כמו כן, חל איסור מוחלט על הכנסת מצלמות ומכשירי הקלטה למופע.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

סלין דיון תופיע לראשונה בישראל

Published

on

הזמרת הקנדית, מכוכבות הפופ העשירות בעולם, תעלה על במת פארק הירקון בתל אביב ב–4 באוגוסט 2020, ט"ו באב

סלין דיון, מזמרות הפופ המצליחות בעולם, תגיע להופעה ראשונה בישראל ב–4 באוגוסט, ט"ו באב, 2020 בפארק הירקון שבתל אביב.

לאורך קריירה בת כארבעה עשורים מכרה הזמרת הקנדית למעלה מ–200 מיליון אלבומים והונה מוערך בכ–800 מיליון דולר. הופעתה בישראל, שתהיה כולה בישיבה ותכלול 20,000 מקומות, היא במסגרת סיבוב הופעות עולמי אליו יצאה דיון אחרי שבע שנים בהן הריצה מופע קבוע בלאס וגאס. מחירי הכרטיסים? החל מ-120 דולר…

דיון נולדה בקנדה בשנת 1968 כבת הזקונים למשפחה בת 15 ילדים. את אלבומה הראשון, La Voix du bon Dieu שהיה כולו בצרפתית, הקליטה בגיל 12. באותה שנה החל לייצגה רנה אנג'ליל, קנדי ממוצא סורי ולבנוני שהפך למנהלה, לסוכן האישי שלה – וב–1994 גם לבעלה, חרף 26 השנים שהפרידו ביניהם. בנם הראשון נולד בשנת 2001, וב–23 באוקטובר 2010 ילדה דיון תאומים. אנג'ליל נפטר מסיבוך של מחלת הסרטן ב–14 בינואר 2016 בביתם שבלאס ווגאס.

את החשיפה לקהל שמחוץ לגבולות קנדה קיבלה דיון לראשונה ב–1987, כאשר ייצגה את שווייץ באירוויזיון וניצחה. שנה מאוחר יותר הוציאה את אלבומה הראשון באנגלית וב–1991 השתתפה בפסקול הסרט "היפה והחיה". בינואר 1996 קיבלה משר התרבות הצרפתי אות אבירות מיוחד של מסדר האמנויות. באותה שנה הוציאה את אחד מאלבומיה המצליחים ביותר, Falling Into You, שגרף את פרס גראמי לאלבום השנה.My Heart will Go On, שיר הנושא מתוך פסקול הסרט "טיטאניק" ולהיטה הגדול ביותר אי פעם, הגיע שנה מאוחר יותר. מאז ועד היום המשיכה דיון להקליט אלבומים, האחרון שבהם, Courage, צפוי לצאת בנובמבר הקרוב.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות