Connect with us

תרבות ובידור

סיביר, אריאל, לוס אנג'לס

Published

on

סיפור חייה של טניה עדן-לוי יכול לשמש כתסריט לעלילה הוליוודית – עכשיו היא בעיר המלאכים עם הבעל וחלומות על קריירת משחק – ותפקיד ראשי בהצגה "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" של התיאטרון הקהילתי הישראלי של לוס אנג'לס – חשיפה נאה

צילום: קורין בלמור סויסה

מאת: טלי ספיר קסטלמן // צילומים: ארז גור-אש

את טניה עדן-לוי ראיתי לראשונה כאשר הוזמנתי לצפות בארץ בהצגת הקומדיה ״נשים מדברות נשים״ שכתבה וביימה דורית פלד הרפז.

גם מהשורות אחרונות באולם אי אפשר היה להתעלם מהיופי שלה, מעיניה הירוקות שהאירו כפרוז׳קטורים את האולם כולו ומהכישרון האדיר שלה, אם לא לומר, נדיר.

היא מהלכת על הבמה ושוחה בה כאילו היתה בבית, במקום הכי טבעי לצעוד בו, מהלכת בתפקיד מצד לצד על הבמה ולא הצלחתי להסיר את עיניי ממנה.

ההצגה, שבמרכזה עומדות נשים ודרכי התמודדותן עם קשיי היומיום בעולם המודרני, הפכה בגרסתה הקודמת למעין קאלט נשי, ועלתה לא פחות מ-800 פעמים ברחבי הארץ והיא מספרת את סיפורן של ארבע נשים שהגיעו לטיפול פסיכולוגי בעקבות משבר ששינה את חייהן.

טניה משחקת בהצגה בתפקיד ראשי, ואם נדמה היה שזה תפקיד חייה הרי שבשנות חייה הקצרים כבר כבשה לא רק את הבמה, כי אם גם את מסך הטלוויזיה וידה עוד נטויה.

נפרדת מאמא

כשנה וחצי מאז שראיתי אותה על הבמה בהבימה, אני פוגשת את טניה כאן אצלנו באל-איי לשיחה אישית, כמעט אינטימית, בין החזרות להצגה ״קח את אבא שלך ולך לעזאזל״. את ההצגה כתב רמי ורד והיא תעלה על בימות לוס אנג'לס בסוף חודש ינואר.

לטניה היפיפייה יש עיניים ירוקות ששואבות אותי פנימה, וטון דיבור נעים, הנוכחות שלה משרה שלווה וסיפור חייה האישי מצדיק תסריט בפני עצמו.

קשה להתעלם מהמראה החיצוני שלה, מה שהביא אותה להשתתף בתחרות יופי בעבר, אבל בעשור האחרון מרכז חייה זו הבמה, הטלוויזיה והמשחק על כל גווניו.

השחקנית-דוגמנית הישראלית נולדה בעיר קטנה בשם אודצ'ני (בתרגום חופשי מרוסית "מוצלח" – הצלחה) שברוסיה, באיזור סיביר, לאבא יהודי ואמא שאינה יהודייה.

כאשר היתה בת שנתיים התגרשו הוריה ואביה עבר לאוקראינה. את חייה חילקה טניה הקטנה בין אמה לאביה.

לקראת גיל 7 אביה טס לארץ לתכנן את עליית המשפחה ארצה וטניה נישארה עם סבה וסבתה עד אשר הגיע האות מאביה שארץ ישראל מחכה להם.

את הפרידה מאמא, טניה לא זוכרת ואולי היא מדחיקה, ״הייתי בסך הכל בת 7, חשבתי שאמא תגיע בעקבותנו לישראל וכל כך התרגשתי לקראת הפגישה עם אבא שלי שגם אותו לא ראיתי מספר חודשים״, היא מספרת. ״כאשר הגענו ארצה התמקמנו בעיר אריאל שבשומרון וגרתי עם סבא, סבתא ואבא שלי".

ההתאקלמות בארץ לא הייתה פשוטה וטניה התמודדה עם קשיי הקליטה והשפה וכמו כן נאלצה להתמודד עם המרחק מאמא. ״אמא נישארה ברוסיה ולמרות המרחק הפיזי שמרנו על קשר הדוק״.

אמה שנשארה ברוסיה לא זכתה מעולם להגיע ארצה אך הקשר עם טניה הלך והתחזק. ״כנערה טסתי עם אבא לבקר את אמא, אך אחרי הצבא ביקרתי אותה בקביעות והקשר הפך מעבר לקשר של אמא ובת לקשר של חברות עמוקה, היא היתה החברה הקרובה לי ביותר״, מספרת טניה בעיניים בורקות ומוסיפה בלחש

״היא נפטרה בשנת 2012, איבדתי לא רק את אמא שלי, איבדתי את החברה הכי טובה שלי״.

אוהבת את הבמה

מגיל קטן אהבה טניה את הבמה. ״בגיל 8 התחלתי לרקוד בחוג תנועה ומחול, ומהר מאוד התקבלתי לנבחרת התעמלות האומנותית״ היא מספרת. ״הייתי מתעמלת אומנותית במשך עשור, במהלך השנים השתתפתי בעשרות תחרויות, וזכיתי במאות מדליות וגביעים על הישגי״, היא מספרת בגאווה.

מגיל 9 היא למדה פיתוח קול ואף השתתפה בתחרויות שירה. בגיל 16 הצטרפה לחוג אומנויות הבמה, ולאחר חודשים של הכנות, טסה עם הקבוצה לסיבוב הופעות ברחבי ארה"ב.

בצבא, למרות שהיה לה לטניה, בזכות הכישרון, כרטיס כניסה ללהקה צבאית, היא בחרה לתרום למדינה בשירות משמעותי ושירתה בפיקוד העורף כמדריכת אוכלוסייה לשעת חירום. במסגרת התפקיד היא הדריכה ילדים על מצבי חירום השונים, והעבירה חלק נכבד מהשירות בשדרות ובעוטף עזה.

לשאלתי אם היתה זו תקופה מלחיצה, מספרת טניה כי חוותה נפילת קאסם במרחק של מטרים ספורים ממנה. זה מאוד מלחיץ, אבל אצלי זה היה לתקופה, תחשבי על אותם אזרחים שזוהי שגרת חייהם״ היא אומרת, ומוסיפה: ״תחשבי על ילדים שחיים בין נפילות של קאסמים כעיניין של שיגרה, והם חיים יום יום בין המקלטים לממ״דים. במסגרת התפקיד הדרכנו את האוכלוסיה, אם כי להם יש את הניסיון הטוב ביותר״. בהמשך שירותה הצבאי, קודמה טניה לתפקיד פיקודי, והייתה מפקדת בקורס מדריכי אוכלוסיה במשך שני מחזורים".

במהלך שירותה הצבאי, עברה טניה הליך גיור והפכה ליהודייה כשרה. לשאלתי אם נושא היהדות הפריע או שינה משהו בחייה , אומרת טניה כי מגיל קטן היא ראתה את סבתא מדליקה נרות שבת, והתלוותה אליה לבית הכנסת וזה הרגיש בסדר אבל לא שלם ״רציתי להרגיש שלמה ולכן היה לי חשוב לעשות את התהליך״.

החיידק חזר

לאחר השחרור משירות צבאי, חיידק הבמה התעורר בטניה שוב והיא החליטה ללמוד משחק באופן מקצועי. היא החלה את לימודיה במכינה בניסן נתיב בת"א, לאחר מכן המשיכה לבית הספר "תגליות" שם למדה אצל אמיר וולף, ריקי בליך, ואצל מורים נוספים המובילים בתחום המשחק, ומשם המשיכה את לימודיה ב"אקדמיה לאמנויות המופע" של פרופ' אברהם עוז.

בין המורים שלה, היא זורקת באוויר שמות של שחקנים ומורים למשחק ששמם הולך לפניהם כמו שרון אלכסנדר, עינת ויצמן, דורית פלד הרפז, עמית גזית, שלום שמואלוב, גור קורן ועוד…

במהלך לימודיה השתתפה במספר הצגות, ביניהן ההצגה טוב", "השמלה", "מדלן", "הסוחר מונציה" של שייקספיר בבימויו של פרופ' אברהם עוז, וההצגה "נשים מדברות נשים" של דורית פלד הרפז ובבימויה.

״הכל מיקרי בחיים וכלום לא קורה במיקרה״ אומרת טניה, אשר לגמרי במקרה הגיעה לשחק בהצגה "נשים מדברות נשים". ״הייתי סטודנטית שנה ב' בלבד, ולמרות שהאודישנים להצגה היו פתוחים רק לשנה ג', התקבלתי להצגה ואף קיבלתי את התפקיד הראשי״. ההצגה הייתה הצלחה מסחררת, ועלתה על במות בארץ מהצפון הרחוק ועד לדרום החם, כשבדרך היא לא פסחה על התיאטרון הלאומי "הבימה" בתל אביב.

ואם טניה ניראית לכם מוכרת, כניראה שראיתם אותה בסדרה "אחת אפס אפס" של ערוץ 10, בסדרה "קופה ראשית" של ערוץ חינוכית, לצידה של קרן מור, ובסדרה המלכות" של הוט, לצידו של מיכאל אלוני. כמו כן היא השתתפה בסדרת טלוויזיה ברוסית בשם "רומן בחופשה" לצידה של לוסי דובינצ'יק, הסדרה שודרה בערוץ 9 הרוסי בארץ ובערוץ OTK שברוסיה.

בנוסף, השתתפה במספר סרטוני רשת, כגון: "איך להשיג נשיקה בסילבסטר", קמפיין הסוחרים, ומותג הקוסמטיקה מאליס".

מאז שהגיעה לעיר המלאכים, מלבד לימודי משחק, הספיקה טניה להשתתף בפרסומת של אפליקציית Avartii" הישראלית, ולהתקבל להצגה "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" של התיאטרון הקהילתי הישראלי של לוס אנג'לס (The Jewish Hebrew stage בבימויה של אורי דינור, אשר צפויה להעלות בסוף ינואר 2019. היא גם הספיקה לעשות טבילת אש ראשונית במשחק באנגלית.

טניה הגיעה אלינו עם בעלה, אייל, אותו הכירה כשהייתה חיילת: ״הכרנו בטרמפ, והתחתנו לפני חמש שנים", היא מספרת וחושפת חיוך שובב להפליא.

למרות הקילומטרז׳ הרב שעברה, טניה מרגישה שהיא רק בתחילת המסע בתחום המשחק. ואכן לפני כחצי שנה, הגיעה עם בעלה ללוס אנג'לס כדי להגשים את חלומה ולהאכיל את חיידק הבמה שבוער בה.

״הגעתי לכאן על מנת לנסות ולהגשים את החלום שלי. למזלי פגשתי ואני עדיין פוגשת המון אנשים מדהימים שעוזרים ומכוונים אותי כל הזמן. זה באמת לא מובן מאליו ואני אסירת תודה על כך.

הקהילה הישראלית פה מדהימה! מאחלת לכולנו שנה טובה ורק בשורות טובות".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

ספירת העומר

Published

on

משירי דיכאון במועדונים לסולד־אאוט של 50 אלף כרטיסים בפארק הירקון • עומר אדם, רק בן 25 , יעשה בשבוע הבא היסטוריה • לצד ההתרחקות מהתקשורת והנגישות לקהל – האם מדובר רק בקול נדיר, הומור עצמי ובחירת שירים טובה? • וכיצד הפך אדם מזמר מזרחי לזמר לאומי? • סיפור הצלחה

בגיל 25 , עומר אדם עשה היסטוריה: ב-17 ביולי, לא פחות מ־ 50 אלף איש יגיעו מכל רחבי הארץ לפארק הירקון כדי לצפות בהופעת ענק של הזמר הצעיר, הישג שוותיקים, מנוסים ובעלי רפרטואר רחב משלו לא הצליחו לדגדג. אבל לא רק במיקום ההופעה אדם צריך להתגאות, כי אם גם בעובדה כי כל הכרטיסים נמכרו בזמן שיא חסר תקדים של 24 שעות בלבד. בזמן שחברות הפקה מפרסמות בכל אמצעי תקשורת אפשרי את הופעותיהם הצפויות של אמנים בינלאומיים, שבהם בון ג'ובי וג'ניפר לופז, במשך חודשים ארוכים על מנת למלא את פארק הירקון, אדם עשה את זה ביממה.

ההישג הזה הוא פסגת ההישגים של אדם, שכבר התרגל למכור כ־ 11,500 כרטיסים בתוך שעה וחצי להיכל מנורה מבטחים. גם כשהודיע בהפתעה על פתיחת מופע נוסף באותו המקום בדצמבר 2017 , נמכרו כל הכרטיסים בתוך פחות משעתיים. לאחר שהתרגל בקלות למלא את ההיכל ביד אליהו, קפץ מדרגה ושבר שיא נוסף עם מכירה של כ־ 30 אלף כרטיסים לאצטדיון סמי עופר בחיפה. את אמפי באר שבע, בריכת הסולטן בירושלים ואמפי קיסריה הוא מילא עד אפס מקום, וללא מאמץ. פארק הירקון, ששמו נקשר בעיקר למופעי ענק של אמנים מחו"ל, היה נדמה כהימור בטוח, והוא אכן הצדיק את עצמו, גם הפעם, בזמן שיא.

למותר לציין שמדובר בתופעה חסרת תקדים, בקונצנזוס ובמפעל כלכלי שאין שני לו בתעשיית המוזיקה הישראלית. אך ממה מורכבת הנוסחה המנצחת?

"יש לו קול שלא דומה להרבה זמרים, אם בכלל", אומר הפזמונאי זוכה פרס אקו"ם יוסי גיספן. "יש לו גוון קולי שמייחד אותו. מרגישים בקול שלו שהאיש חי את מה שהוא עושה. כשהוא שמח אז מרגישים שהבחור הצעיר הזה באמת שמח. כשהוא רוצה לרגש אז הוא מרגש עד הסוף. הוא יודע את הטריק".

איך לקחת שיר ולהפוך אותו לשלו.

"כן, הוא פיתח מאפיינים שהם 'עומר־אדמים'. אתה שומע שיר ואתה יודע שזה שלו. אבל הדבר הכי חשוב לטעמי הוא שהוא הזמר הכי חסר עכבות שהכרתי בשני העשורים האחרונים. הוא תמיד עושה מה שבא לו ואיך שבא לו. הוא לא עושה חשבון לאף אחד, אלא רק מה שהוא מרגיש לנכון באותו הרגע. אני חושב שגם זה שהוא לא מתראיין עומד לזכותו. אם אתה זמר אז תשיר. שלא יכתבו אותך, שיכתבו עליך".

אייקון רשת – שלא מתראיין

בניסיון לנתח את התופעה העומר־אדמית, חוזר סער גמזו, מבקר מוזיקה ושדרן גלגלצ, לימי העונה השביעית של "כוכב נולד", שם עשה הנער את פסיעותיו הראשונות בדרך לתודעה הציבורית ולפלייליסטים. כזכור, אף על פי שהיה מועמד בטוח לגמר, הזמר הצעיר נפסל לאחר שנודע כי זייף את גילו, אך עם ישראל, שהלך שבי מול הכישרון המפעים של בן ה־ 15 דאז, סלח לו במהרה. "בעידן שבו התקשורת מסומנת על ידי חלקים באוכלוסיה כאויב, להתל בה זה לצאת גיבור", מסביר גמזו. "אדם הגיע לתודעה הציבורית בזכות תחבולה, או במילים עדינות פחות – בגלל שקר. זה כבר נתן לו נקודות זכות. זה ממשיך במעטפת הניהולית הסופר־מוקפדת שלו, שמונעת ממנו מגע עם האזורים 'המלוכלכים' של התעשייה. הוא לא קשור לסמים ולא לסקס, לא להימורים ולא לעניינים של מוסר מפוקפק. הסטריליות הזו מקבלת ביטוי נוסף בהחלטה שלא להעניק כמעט
ראיונות. זה גם מונע פליטות פה או אמירות מיותרות, וגם מחזק את המיצוב שלו כמי שלא רודף אחרי התקשורת, אלא נרדף על ידיה.

עדינות פחות – בגלל שקר. זה כבר נתן לו נקודות זכות. זה ממשיך במעטפת הניהולית הסופר־מוקפדת שלו, שמונעת ממנו מגע עם האזורים 'המלוכלכים' של התעשייה. הוא לא קשור לסמים ולא לסקס, לא להימורים ולא לעניינים של מוסר מפוקפק. הסטריליות הזו מקבלת ביטוי נוסף בהחלטה שלא להעניק כמעט ראיונות. זה גם מונע פליטות פה או אמירות מיותרות, וגם מחזק את המיצוב שלו כמי שלא רודף אחרי התקשורת, אלא נרדף על ידיה.

"על כל זה צריך להוסיף יכולות ווקאליות שהמילה 'וירטואוזיות' מקטינה אותן, בחירה נכונה מאוד של חומרים, בוקינג שהוא מלאכת מחשבת ושיתופי פעולה בתמהיל שנע בין מסקרן, מפתיע ומתבקש".

הנוסחה הזו תעבוד לכל אחד?

"לדעתי לא. יש לעומר אדם 'סטאר קוואליטי' בכמות שנדיר לפגוש, וקסם אישי שמטשטש את המרחק המוכר בין כוכב לקהל. בהרבה מובנים, שילוב הכישורים והכישרונות של עומר אדם הוא הנוסחה".

מבקר וחוקר המוזיקה העברית דודי פטימר מוסיף כי לא רק ל"התרחקות" מהתקשורת יש חלק מהותי בהצלחתו של הזמר, כי אם גם להתקרבות לקהל בו בזמן, והכוונה היא כמובן לקשר הבלתי אמצעי של אדם עם מעריציו ברשתות החברתיות. לאדם יותר מ־ 600 אלף עוקבים באינסטגרם בלבד, שם הוא נוהג לשתף את מעריציו בתמונות מהופעות, טיולים בעולם, תמונות עם חברים, צילומים מתוך קמפיינים פרסומיים שבהם הוא משתתף וכמובן – גם מפרסם את הופעותיו העתידיות.

עמוד האינסטגרם שלו לא נותן את ההרגשה של עמוד שיווקי סטרילי, כזה שמנוהל על ידי יחצנים, כי אם משדר נגישות לאמן, כמו חבר לכל דבר, שבמקרה הוא גם הזמר המצליח בישראל. "ממש כמו אמנים ישראלים מיתולוגיים דוגמת שלמה ארצי, אריק איינשטיין ז"ל או שלום חנוך, אדם הפסיק להתראיין והפך ל'לא נגיש' לתקשורת", אומר פטימר. "כל זה יצר סקרנות סביבו, וכשמשהו אינו בר השגה – רוצים בו יותר.

"ואז לפני כשנתיים בא הקטע המבריק של 'תפתחו ת'סטורי' בהופעות, שגרם למאות אלפי האנשים שפקדו את הופעותיו לשתף אותו ברשתות ולהמליך אותו לאייקון רשת. אין דרך טובה יותר להתקרב לכוכב שלך מאשר האינסטגרם, כי במציאות הוא בלתי מושג. זה הביא את עדר המעריצים לחטוף את כרטיסיו ולפקוד את הופעותיו רק כדי להבין על מה כולם מדברים, מהי התופעה הזו?"

את נקודת המפנה המשמעותית ביותר בקריירה של אדם מנכסים המומחים לשנת 2013 , ובפרט לשיר "תל אביב", שכתב והלחין דורון מדלי. כבר אז היה אפשר לסמן אותו כשיר הגאווה המצליח בכל הזמנים, אך בדיעבד מדובר במשהו גדול בהרבה. "הוא הקליט את 'תל אביב' למצעד הגאווה ושחרר את האלבום 'מוזיקה ושקט', שהביאו אותו לקהלים חדשים", מספר גמזו. "זו השנה שבה עומר אדם הפך מזמר מזרחי לזמר ישראלי, מזמר מגזרי לזמר לאומי".

מסלול עוקף גלגלצ

"אם אני מנסה לדמיין מה קורה בחדר ישיבות קריאייטיב של עומר אדם, אני יכול לנחש שהקו המנחה הוא: 'מה לא נעשה עד עכשיו, שכולם ידברו עליו?'" אומר כתב התרבות של "ישראל היום" ערן סויסה. "אם נחזור אחורה, נשים לב שרוב הדברים שהוא עשה היו חלוציים ופורצי דרך. זמר סטרייט שלא מזוהה עם הקהילה הגאה, מקליט שיר גאווה שהופך ללהיט־על. בתוך זמן קצר השיר הופך להיות חוצה מגדרים, עדות וגילים. מעבר לזה, השיר הזה מביא אחריו עוד הרבה שירי גאווה אחרים.

"פתאום, אמנים שבעבר אולי סירבו לתמוך בקהילה בפומבי, מבינים ששיר כזה עם מסר חברתי, לא רק שהוא לא פוגע, אלא יכול לעשות להם שירות טוב כאמנים ולנו כחברה. ספק אם אדם שהקליט את השיר חשב על המסר החשוב וההשפעה שלו, אבל הוא שיחק אותה בענק".

גם סויסה מציין שפרט לאופי ההרפתקני של הזמר, חלק מהנוסחה המנצחת הוא הכישרון שלו, ששבר אפילו את המוסכמה הארכאית כי בלי שליטה בפלייליסט אין הצלחה. "מעבר לזה, ואולי בעצם לפני הכל, המוזיקה של עומר טובה מאוד. היא מקורית, לא ממוחזרת, משדרת כנות וכמובן יש את הקול שלו שאתה מזהה עם ההגה הראשון.

"בניגוד להרבה אמנים אחרים, אדם לא צריך את הרדיו כדי שהשירים שלו יהפכו ללהיטים גדולים", אומר סויסה בהתייחס לעובדה כי בשנים הראשונות גלגלצ התעלמה מהזמר, עד שנכנעה אף היא להצלחה המסחררת. "היום גם בתחנות הרדיו מבינים שאי אפשר להתעלם ממנו, וזה גם אם העורכים פחות מתחברים לשירים שלו".

לראות – ולגעת

ב"מעטפת ניהולית סופר־מוקפדת" מצביע למעשה גמזו על צוות ניהולי שכולל את אביו יניב אדם, המנהל האמנותי אסף אטדגי, מנהל יחסי הציבור עופר מנחם ומנהל ההפקות והבוקינג ליאור זהרי. בעניין זה מוסיף פטימר: "הצלחתו של אדם לא היתה מיידית ומטאורית. בניהול נכון ומוקפד של אסף אטדגי והצוות שאיתו, ובאסטרטגיה איטית ומפורטת, תפרו למידותיו של אדם את התוכנית להפוך לכוכב.

"כשהוא התחיל, אדם לא היה שונה מכל זמר מזרחי אחר בז'אנר. הוא הקליט שירי דיכאון ושירי חאפלות בנאליים של פופ ים־תיכוני. בהופעות טלוויזיונית ראשונות הוא שידר חוסר ביטחון ולא ידע להתראיין בצורה רצינית. לכן באותם ימים דבק בו אותו טייטל של זמר ים־ תיכוני, מאלה שגלגלצ מתנערים מהם, אלה שיחרשו מועדונים עד שלוש בלילה. אבל אדם מאס בשלב מסוים בטייטל הזה והוא החליט, יחד עם מנהליו, לתכנן מסלול מחדש, לעצור את המרוץ ולנסות לשבור את הנוסחה הסטנדרטית שזמרים בגילו ובז'אנר שלו שבויים שלה.

"מאז, אדם השתפשף בכל המובנים. עומר אדם של היום הוא בעל קול משובח, ביטחון עצמי גבוה, פרפורמנס מהודק, והעממיות והצניעות שהוא משדר גורמים למעריציו, שגם אם אינם יכולים לפגוש אותו פיזית או 'לגעת' בו, לחשוב שהוא אחד מהחבר'ה שלהם מהשכונה.

"דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בסרטון מהשנה שעברה, שבו מעריץ של אדם פרץ לבמה והשומרים הורידו אותו מהבמה באלימות זעירה. אדם, שקלט את העניין, ביקש מהם להעלות אותו לבמה ושר איתו דואט. מסוג המקרים שגורמים למעריצים לא רק להעריץ אותו, אלא אף לסגוד לו".

אוהב להפתיע מחדש

בצעד נדיר, מנהליו של אדם שיתפו הפעם פעולה והסבירו כי שילוב תכונות מיוחד, הרפתקנות והעזה, הם אלו שהביאוהו עד לפארק הירקון. "עומר עושה דברים באמונה, הוא בקשר עם הקהל שלו, מחובר אליו, מרגיש אותו ויודע מה הוא רוצה. הוא חדור מוטיבציה, מעורב בכל עניין ובכל החלטה, גם מוזיקלית וגם מקצועית,
ואוהב להפתיע בכל פעם מחדש", מסרו המנהלים, ופירטו: "הוא יזם, הראייה שלו שונה והוא מסתכל על הכל בצורה רחבה וארוכת טווח, אין בו פחד לעשות דברים חדשים, לאתגר את עצמו".

לאחר סולד־אאוט חסר תקדים, אדם יכבוש בשבוע הבא את פארק הירקון ובכך יסמן את שיא כל השיאים של הקריירה שלו, שיא שספק גדול אם אמן ישראלי אחר יצליח להשיג בעתיד הקרוב. אך עד מתי זה יימשך?

"זה יימשך כל עוד עומר אדם יהיה המייצג המושלם של ישראל, או, לחלופין, עד שיגיע משהו חדש וטוב יותר", צופה גמזו. "לטעמי, השורה 'אני חצי קווקזי, אשכנזי, סוג של רמטכ"ל' (מתוך "שיר הרווק", מילים ולחן: דורון מדלי; ר"י), לוכדת בתוכה את ישראל 2019 – מתח בין־עדתי על רקע צבאי בלחן עליז יחסית. זה הסיפור שלנו כרגע, ועומר אדם מייצג אותו בצורה כמעט מושלמת. אדם יכול לשרוד בקלות כמעט כל שינוי בחברה הישראלית, והוא גם ורסטילי מספיק כדי לאמץ טרנדים מוזיקליים לתוך העשייה שלו, לכן הוא כל כך מצליח. עבור הקהל שלו, שרק הולך ומתרחב, אדם הוא אחד כמוהו, מדבר בשפה שלו ושר את המציאות שלו".

"מעניין יהיה לראות מה יהיה הדבר הגדול הבא כי אחרי פארק הירקון אין עוד לאן לעלות", אומר סויסה. "אם אני הייתי המנהל שלו, הייתי חוזר למועדונים הקטנים ולזאפות. סוג של ירידה לצורך עלייה".

"ברגע שהוא יכבוש את הירקון, לא יהיו לו עוד שיאים לכבוש", מסכם פטימר. "עם זאת, את השיא של אדם, קשה לדמיין מישהו שובר בתקופה הקרובה".

המשך לקרוא

במה וקולנוע

כבוד: "אישה עובדת" נבחר לאחד מ 10- הסרטים הטובים

Published

on

הסרט הישראלי נבחר כאחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה על ידי הלוס אנג'לס טיימס

סרטה של מיכל אביעד, "אישה עובדת", בהשתתפות לירון בן-שלוש, מנשה נוי ואושרי כהן, שמוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע בישראל, נבחר במהלך סוף השבוע כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר של המחצית הראשונה של שנת 2019 על ידי הלוס אנג'לס טיימס.

הסרט עוסק בחייה של אורנה (בן-שלוש), אם צעירה שהתקבלה לעבודה חדשה בחברת נדל"ן. הבוס שלה בני (נוי) מקדם אותה, אבל גם מטריד אותה מינית -ובעקבות כך הופכים חייה לבלתי נסבלים. נוסף על כך, המסעדה שפתח בעלה עופר (כהן) לא מצליחה, ועול הפרנסה מוטל על כתפיה של אורנה. בעוד המסעדה החדשה לא מתרוממת, אורנה הופכת למפרנסת העיקרית לשלושת ילדיהם. כאשר עולמה מתנפץ, היא נאלצת לאסוף את שבריה, ולהילחם בדרכה שלה על עבודתה, ועל ערכה העצמי.

הסרט, שצאתו חפף לקמפיין Metoo # מצליח להבליט את הסוגיה של הצורך של נשים לצאת לשוק העבודה מחד, תוך התמודדות עם תלות בבוס שהוא גם גבר, מאידך; גבר מהסוג שכל אישה נתקלה בו לפחות פעם אחת בחייה.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

מתמכרים ונגמלים בלוס אנג'לס

Published

on

BOO' ', סרט האימה החדש של הקולנוענית והשחקנית רקפת אברג'יל, עוסק במכת המדינה – התמכרות • ״התמכרות גורמת להגיד 'פאק יו' לכולם, כולל לאנשים שאתה אוהב. הסרט הוא על המאבק בין ההתמכרות שלך לבן האדם שאתה אוהב"

ההצלחה האחרונה של ׳ SKIN ', הסרט הקצר של הבמאי הישראלי גיא נתיב שזיכה אותו באוסקר, פתח את הדלת ואת התאבון ליוצרי קולנוע ישראלים של סרטים קצרים שחולמים לעשות את זה בגדול. הכירו את ׳ BOO ׳ – סרט אימה קצר שעלה השנה לאקרנים. הסרט נכתב ובויים על ידי רקפת אברג׳יל יהודיה-אמריקאית עם שורשים ישראלים מצד אביה.

אברג׳יל היא כישרון עולה בתחום ז׳אנר סרטי האימה, לאחר שסרטה הקודם JAX IN LOVE משנת 2017 זכה לתגובות נפלאות, לציון הגבוה 8.9 ב – IMDB ולעשרות פרסים הבולט ביניהם בפסטיבל הנחשב של סרטים עצמאיים בלוס אנג'לס.

גם סרטה האחרון זיכה אותה בעשרות פרסים בתעשית הקולנוע: הבמאית-אישה הכי טובה, התסריט הטוב ביותר ופרס בחירת הקהל לסרט הטוב ביותר. כל אלו סללו לאברג׳יל ול ׳ BOO ׳ כרטיס כניסה ישיר לפסטיבלי סרטים נחשבים ברחבי היבשת.

הגעתי בסוף השבוע האחרון להקרנה פרטית של ׳ BOO ׳ ב – Arena Cinelounge בהוליווד וגיליתי פנינת אימה בוהקת שבועטת לך בבטן ומשאירה אותך עם רצון לעוד.

רקפת מספרת שהרעיון ל ׳ BOO ׳ הגיע דרך סיפור שחלק עימה בחור איתו יצאה באותה תקופה. ״אתה מכיר את זה שאנשים באים אליך ואומרים ׳תקשיב יש לי רעיון מצויין לסרט׳? כמה כאלו קיבלתי… בא לך לומר להם ׳יופי אז לכו אתם תעשו מהסיפור סרט׳. אבל במקרה הזה היה משהו בסיפור שריתק אותי וחשבתי איך אני יכולה לקחת אותו ולעשות אותו יותר טוב".

אברג׳יל הצליחה להביא קאסט מצויין של שחקנים ויוצרים כמו ג'ואל זוויק (החתונה היוונית שלי); מייקל וילאר ששיחק ב ׳ SKIN ׳ (זוכה האוסקר בשנה החולפת); ואפילו את לורה וויגינס (מסדרת הלהיט של ׳שאו טיים׳
׳ SHAMELESS ׳)

׳BOO׳ הוא סלנג עדכני למילה Boyfriend או Girlfriend . זוגות, בעיקר במדיה החברתית, נוהגים לכנות את החצי השני שלהם BOO (כמו ׳מאמי׳ אצלנו
הישראלים) יחד עם משמעות כפולה לקריאה BOO כשמישהו מנסה להבהיל אותך.

את הסרט צילמה אברג׳יל במשך ארבעה ימים, 12 שעות כל יום, בחניון של האנגר מחסני התאורה בבעלות אביה אביה בגרדינה.

׳ BOO ׳ נפתח בסצ׳נה בה הכוכבת דבי (אותה משחקת רקפת בעצמה) יוצאת מקבוצת תמיכה לגמילה (לכאורה מאלכהול אבל האם כך?) עם זיטון מוזהב לאחר שהצליחה להיות פיכחת כ 8- שנים תמימות. דבי חוגגת את המאורע עם חברותיה אך מספרת עד כמה היא מתגעגעת להתמכרות שלה. החברות מצידן יורות עליה מנטרות: ״זה יעבוד אם תעבדי על זה״. הן מעודדות אותה להמשיך בדרך הארוכה והמוצלחת שעשתה בשמונה השנים האחרונות. החבורה נפרדת לשלום ואז דבי ממתינה במגרש החניה החשוך לארוסה שיבוא לאסוף אותה, המתנה שתשנה את
חייה ואת חייו לנצח…

אברג׳יל: ״התמכרות למשהו שעושה לך טוב גורמת להגיד 'פאק יו' לכולם, כולל לאנשים שאתה אוהב. הסרט הוא על המאבק בין ההתמכרות שלך לבן האדם שאתה אוהב".

אברג׳יל תחגוג יומולדת 30 באוגוסט הקרוב. היא מתגוררת בסמוך להוריה בווסט-אל איי. כשהייתה בכיתה ד' עלתה עם משפחתה לארץ, תהליך שהחזיק מעמד כשנה בסך הכל, בסיומו חזרה המשפחה ללוס אנג׳לס. רקפת: ״אני חושבת שהיה קשה להורים שלי להתפרנס בישראל. וגם אמא שלי התגעגעה מאוד למשפחה שלה כאן. אבל בזכות השנה שחייתי בארץ הרווחתי את העברית שלי ואת הישראליות שבי״.

כשרקפת לא עושה קולנוע היא מלמדת עברית ואת ההיסטוריה של השואה בבית ספר יהודי בפיקו. את החיידק למשחק קיבלה כבר בגיל צעיר. היא למדה קולנוע
בבוסטון והתעסקה בעיקר בסטנד-אפ ומשחק קומי, אך ניקלעה לעולם סרטי האימה לפני מספר שנים כשהצליחה לקבל חשיפה משמעותית בז׳אנר שהיה נשלט אז בעיקר על ידי גברים.

רקפת: ״רק רציתי להיות שחקנית. זה לא היה פשוט לרוץ מאודישן לאודישן ולחכות להזדמנות. אבל אז הבנתי שאם אני כותבת עבור עצמי את התסריט אני יכולה לעשות עוד דברים. המצאתי דמות בסרט אימה דרמטי והחלטתי שאני אשחק אותה כדי להוכיח שאני משחקת טוב. זה הרבה יותר מעניין מלשבת ולחכות לאודישנים״.

כשסיימה לכתוב את התסריט ל BOO שלחה אותו ל-14 פסטיבלי סרטים ברחבי העולם. הסרט התקבל ל-13 מהם. על פי ההצלחה המסתמנת, הפסטיבל הבודד שלא
לקח את הסרט הפסיד, ובגדול.

הקיץ BOO יציג בפסטיבלים נחשבים כמו Queen Palm Film Festival – Palm Springe וגם אצלנו ב- NewFilmmakers LA שיתקיים בסוף חודש יולי
בדאון טאון. אנחנו נמשיך לעקוב.

.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות